מכה תחת מכה

קוראים יקרים ואהובים.
השם עימכם.
הנה תמה סעודת פורים ואני שרדתי אותה בקושי. אחרי שהיקאתי, הלכתי לישון והתעוררתי עם חום גבוה.
העיקר שאת שלי עשיתי.
במהלך הסעודה, שהייתה עמוסת משתתפים, שאת חלקם הגדול לא הכרתי, הצלחתי תוך פלפול משובח, להפריך את הרלונטיות של תעשיית הכשרות. זה בהחלט הישג ראוי, בהתחשב בעובדה, שמרבית הסועדים, היו בעלי תשובה, או כאלו שנמצאים בתהליכי התחזקות. אילו הייתי אחראי במידה כלשהי לנאום הכופרני הזה, היתה לי סיבה לעשות חשבון נפש, אבל בכלל לא ידעתי מה נעשה איתי.
האלכוהול דיבר, או ליתר דיוק הסליבוביץ' המחורבן שקניתי אצל החרדים בירושלים דיבר.
גועל נפש של דבר, טעם טרמפנטין.
אפילו חבד"ניק שניקלע למקום כנראה בטעות, לא הסכים לנגוע בדבר הזוועתי הזה, לאחר השלוק הראשון.
אוקיי, פורים, החג השנוא עלי ביותר, ביום שהרפורמים יחליטו לבטל אותו, הם יעשו בשכל.
אחד הדברים שמתעסקים בהם בפורים, הוא מחיית עמלק.
העמלק הזה מזכיר לנו כל שנה, שישנם דברים שפשוט צריך להשמיד. בתורה זה כתוב מאוד יפה "מחה את זכר עמלק מתחת לשמים, לא תשכח."
הדתיים הצפונבונים מבר אילן, תמיד מזכירים לנו, שמחיית עמלק, היא משהו לגמרי פאסה, שאף לא אחד לא עושה אותו ולא צריך לעשות אותו.
אני בעניין הזה, דוקא חולק נמרצות, על התפיסה הצפונבונית.
עמלק לא נמחה מעולם.
עמלק פשוט התפרק והתפזר, וחלקיקיו מצוים בסביבתנו ומזהמים את העולם. מדי פעם זה קורה וחלקיקון עמלקי קטן חושף את פרצופו האמיתי ואז מחובתנו לבצע בו את המצוה של מחיית עמלק, לא תמיד זה פשוט וקל, אבל ראבאק, מדובר במצוה, ואם באה לידך, אל תחמיצנה.
חוץ מזה, מחיית עמלק היא מצווה ששכרה בצידה.

למה נזכרתי דוקא בזה?
קודם כל כי פורים, מעבר לזה, אני מוצף לאחרונה בקישורי פייסבוק שקוראים לי להרתם למאמץ להציל את "אדרבא", עיתון בעלי התשובה. אני מדבר על קישורים כמו הקישור הזה  אותו מציגים מולי אנשים עם כוונות מאוד טובות, שחושבים בטעות שאני בעניין.
ובכן, אנשים טובים, טעות בידכם, אין לי כל עניין בהמשך פעילותו של אדרבה, נהפוך הוא (פורים כאילו דא) מאוד שמחתי לשמוע שהצליחו לסגור אותו, ופתיחה מחודשת תהיה, לעניות דעתי, החמצה מצערת.
יגידו לי אנשים שאין לי זכות דיבור בענין הזה, כי אני לא בעל תשובה, ואין לי כוונות להפוך לכזה. להם אני אומר "ביקשתם ממני לתרום וזו תרומתי, אמנם היא אינה תרומה כספית, אבל אולי היא תועיל."
אני אומר שבמתכונתו הנוכחית אין לאדרבא זכות קיום.
לא קשור לזה, שכותבים שם אנשים מעצבנים.
חבר טוב שלי כותב שם, רן ובר המקסים, אני מאוד אוהב אותו וכבר היללתי את הכתיבה שלו כאן.
את עורך אדרבה, עירד דיין,אני לא ממש מכיר, אבל הייתי איתו בקשר בזמנו והוא עזר לי ונראה לי באמת שהוא אדם דגול.
מצד שני, יש שם אנשים שלא יודעים לכתוב, שמקשקשים שטויות במיץ, שיש להם כל מיני בעיות אגו או בעיות בזהות המינית והם פשוט מורחים ושולחים והמערכת מפרסמת כאילו יושבים שם אנשים שמעולם לא החזיקו עיתון. נשבע לכם, פעם קיבלתי את החוברת ולא יכולתי לשרוף אותה, רק בגלל איזה דיון הילכתי משמים שדחפו לשם בלי שום קונטקסט, ובגללו לא הייתי בטוח שמותר להשחית את הגיליון מבחינה הילכתית.
אבל הדברים האלו, לא חשובים.
אתה רוצה להוציא עיתון? תוציא.
אתה חייב להכניס דווקא את המאמרים של קוקי, כי הוא חבר של אחותו של שלוקי?
בבקשה, אף אחד לא חייב לקרוא.
זאת לא הבעיה המרכזית של אדרבה.
הבעיה של אדרבה, הוא הניסיון הנואל לאכול מרק ולחרבן בצלחת בעת ובעונה אחת.
למה אני מתכוון? בגיליון הראשון של אדרבה, שהחזקתי ביד היה מאמר מאת הרבנית גרינוולד, מה כתבה שם הצדקת? היא כתבה שהיחס המגעיל של החברה החרדית לבעלי תשובה, הוא עונש משמיים על החטאים שלהם.
כאילו, מה? אני נזכר בכמה חברים שלי טובים מ"שדה צופים" וממקומות אחרים, שאוכלים חרא ע"ב יומיומי, שגרים בכל הערים החרדיות המתועבות הללו, אלעד וביתר עילית וקריית ספר והנה הם מקבלים את העיתון הזה וקוראים שהכל בסדר, שהם אשמים.
עכשיו מילא, הרבנית גרינוולד רשאית להחזיק בכל דעה מאוסה, שמתחשק לה, אבל ב"אדרבה", איש לא מעז לקום נגדה וזה לא נושא שולי, על זה בדיוק קם העיתון, על המצוקות של בעלי התשובה, גם לנוכח החברה החרדית.
רוצים עוד דוגמא? הזוועה הזו בצפת, שסוטה מין השתולל במשך שנים בתלמוד תורה והתעלל בעשרות ילדים אומללים ואחר כך, כשחשפו אותו, הרב קעניג חיפה עליו ועזר לו לחמוק מעונש.
זה הסיפור פחות או יותר ובמערכת אדרבה טפחו לעצמם בהיסטריה על הכתף, בגלל ש"הם לא השתיקו את הסיפור". אתם יודעים איך הם חשפו אותו? הם כתבו "היו שם בעיות צניעות".
ככה חושפים? ככה מלבנים נושא? אם אתם לא יודעים, לכו לynet, קחו דוגמא.
שני המקרים האלו, אינם יוצאים מהכלל, יש עוד מקרים דומים רבים והם מעידים, לא על מעידות חד פעמיות, כי אם על מדיניות מערכתית מובהקת.
"אדרבה" לא רוצה ולא מנסה לפתור את הבעיות של בעלי התשובה וסהדי במרומים, יש להם הרבה בעיות. "אדרבה" מנסה להרגיע את השטח, לגרום לאנשים לחשוב, שיש מי שאכפת לו מהם, שיש מי שלוקח ברצינות את היצירתיות שלהם, אבל בפועל, "אדרבה" עושה את העבודה שהפרופוגנדה החרדית לא מצליחה לעשות. הוא זירה עקרה לפריקת תסכולים, מין אוננות בצד הדרך, שאחרי סיומה, בעלי התשובה עדיין נתבעים לציית לבדצים, עדיין נדרשים ללבוש את בגדי הליצנים של חסידות קרלין ולתפוש את מקומם יחד עם ערימת ילדים בביבי אלעד או מזבלות בית שמש.
לכן "מלחמה לאדוני בעמלק מדור לדור" , יש דברים שאסור להניח להם לשרוד.
כמובן שאפשר גם אחרת, ישנו גם ניסיון אמיתי ואמיץ לשנות דברים בחברה החרדית ולשפר את גורלם של בעלי התשובה.
יוסי איתן עושה את זה באתר "ויהי אור" ועושה שם עבודה מצוינת, בלי שיצטרך להעזר בשירותיהם של זמרים ומלחינים מהמאיון העליון , שכותבים על "המשברים" שלהם לאנשים שאין להם כסף לקנות מטרנה.
אני לא מכיר את יוסי אישית, אבל אני אוהב מה שהוא עושה. הוא יודע לבעוט בפרצוף כשצריך וזה מה שנדרש.
אולי כשיבוא המשיח ירבצו יחדיו זאב וכבש והרבנית גרינולד לצד קוונטין טרטינו אבל היום, כמו שאמרה להקת טנגו, עדיין מלחמה.

טוב, סיימתי בנושא זה, ואני בטוח שישנם אנשים, שמסך דם מכסה את עיניהם והם מתים לכסח לי את הצורה.
אני רוצה להרגיע אותם ולהבטיח להם שאני כבר חטפתי.
מכה תחת מכה נתנו לי.
הרב ברנר , לפני שבוע ישב מולי וכיסח אותי ואת הבלוג הזה במשך שלושת רבעי שעה. לא האמנתי שזה קורה לי, כמעט התעלפתי תוך כדי, כי הרב ברנר שליט"א הוא לא באסטונר בשוק שמקלל אותך ואז נגמר לו הלקסיקון. הרב ברנר, כולו אהבה, כולו מתיקות, יושב בנינוחות, נועץ בך מבט אוהב וגם נועץ את הסכין.
לא יודע איך היגעתי אחר הסיפור הזה הביתה, עד עכשיו הוא מפריע לי לישון בלילה, אז הנה, אני מציג את הסרטון הזה, כדי שכל האנשים שמתים להכניס לי עכשיו יוכלו להרגע ויבינו שאני שבור ופצוע.

יאללה, אה גיטע נאכט, אה גיטע ווך וכמו שעברנו את פורים בשלום, כן ניזכה להגיע לפסח.