הבת של ספיידרמן


שלום עליכם, ילדות וילדים, צופות וצופים, אהובות ואהובים , חמודות ומתוקים.

ימצא אתכם הטוב בכל מקום שתהיו, זה תרגום שלי לברכה הקלאסית לחג הקורבן.

אתם יודעים,

ככל שמדברים על משהו יותר, סימן שהוא פחות חשוב.

תפתחו את הרדיו ותראו .

מדברים על דברים חשובים, רק כשאין ברירה, ןגם שם מקפידים ךהתפס לזוטות.

שווה לדבר על זה, שווה להבין את זה, כי זה מדגים לנו את השאיפה האנושית לחוסר אחריות, הרי אם תדבר על שטויות, מה כבר יכול לקרות.

לדבר על דברים חשובים , זה מפחיד, לדבר על דברים חשובים, זה יכול להיות מסוכן, לכן באופן טיבעי, דברים חשובים הופכים להיות טאבו, הופכים להיות סוד, זה אנושי.

בהקשר הזה , אני רוצה להזכיר , סיפור של רבי נחמן שנקרא "מעשה באבדת בת מלך".

זה הסיפור שכולם מדברים עליו.

נראה לי , שמי שרוצה להיות רב בברסלב, הכי טוב מבחינתו זה לכתוב ספר, או חוברת בנושא הסיפור "אבדת בת מלך". ההצלחה בטוחה.

אם אתם עד כדי כך מסטולים שאתם לא יודעים מה הסיפור אז ככה.

הייתה בת מלך שנעלמה ומישהו שנקרא "השני למלכות" יצא לחפש אחריה.

אז הוא עשה כל מיני דברים ולא הצליח  ואז הוא בכה ובכה ובכה והתגעגע ובכה ובסוף הצליח להוציא אותה.

הוא לא הצליח להוציא אותה בגלל הבכיות, לא.

אף אחד לא אמר איך הוא הצליח להוציא אותה. זה לא בהכרח קשור לבכיות.

מה שכן, יש כאן רמז, למה קוראים לגיבור "השני למלכות" הרי יכלו לקרוא לו "ראש השרים" או "נסיך הכתר" או "יורש העצר". קוראים לו "השני", כי הבכיינים לא מגיעים למקום הראשון.

הקיצר, כמו שאמרתי על "אבדת בת מלך" מדברים בלי סוף, אני לא מנסה להגיד שהמעשיה הזו לא חשובה. היא חשובה, אבל זה כמו שאני אדבר כל הזמן, על מה אני אעשה, עם מישהו יתן לי מליון דולאר.

אני אקנה קוואסאקי ואסע לאיסלנד ואתרום לתנועה ליהדות מתקדמת, אבל את מי זה מעניין?

זאת מניפולציה, זה לא משהו שמשפיע על החים שלי כרגע, אוקי, אז למה לדבר עליו.

ובכל זאת מדברים עליו בלי סוף.

למה זה קורה? כי האנשים האלו מטיפים לבכיינות, הם מלמדים את האנשים שמי שיתבכיין ויתבכיין בסוף יגיע וזה שקר, רבי נחמן לא כותב את זה בשום מקום, בטח לא באבדת בת מלך.

מצד שני, יש את המעשיה השניה, "מעשה במלך וקיסר"

עליה, אף אחד לא מדבר, זה רק סימן שהיא חשובה מאוד.

לא מדובר בה, לא על מלך ולא על קיסר.

מסופר  על הבת של הקיסר, שהיא יותר מזכירה את הבת של ספידרמן

הסיפור שם קצת מסובך, אז אני אספר אותו בקיצור.

בת של קיסר ובן של מלך התאהבו והתחתנו, אחר כך נאבדו אחד לשניה.

אז הבת של הקיסר יצאה למסע לחפש את בעלה, ובדרך פגשה ארבעה טיפוסים.

אחד היה בן של סוחר שניסה להתחתן איתה , והיא רימתה אותו וגנבה לו את האוניה, אחר כך היא פגשה מלך שגם ניסה להתחתן איתה והיא גם רימתה אותו, אחר כך היא פגשה שודדים שבאו להרוג אותה והיא רימתה אותם ואז הרגה אותם ובסוף , היא פוגשת מישהו שמנסה להעמיד פנים שהוא בן המלך, בעלה האבוד והיא הורגת אותו.

היא לא מתבכינת אף פעם.

ההפך, היא כל הזמן בתנועה, משקרת וגונבת והורסת, עד שהיא מוצאת את בעלה.

על המעשייה הזו , אף אחד לו מדבר, לא כתבו עליה ספרים, לא עושים ממנה הצגות, כלום.

היא מעניינת מאוד, יותר מ"חכם ותם" , יותר מ"בת מלך" , אבל משום  מה כולם שכחו אותה.

כמו שאמרתי , על הדברים החשובים לא מדברים.

זה מה שרבינו מנסה להסביר לנו כאן, שיש לנו יעוד ואת הייעוד הזה צריך להגשים, לא בבכיינות ולא בתפילות.

צריך ללכת על זה, לא משנה מה המחיר.

עוד דבר חשוב אנחנו יכולים ללמוד כאן , זה את הסיפור של המתחזים.

המפגש הרביעי והאחרון של בת הקיסר, הוא עם מישהו שלא רוצה ממנה כלום . הוא לא מכיר אותה ולא רואה אותה בכלל ואף על פי כן, היא מכוונת עליו מין קרן ליזר כזו ושורפת לו את המוח.

כל מהשהואעשה זה דבר אחד, הוא ניסה להראות כמו בעלה האמיתי, בכל מיני דרכים.

כך רבינו מלמד אותנו מה דעתו על מתחזיו על כל מיני "הצדיק ממגדיאל" ו"שר החיכוך" ומורנו הרב וכל אלו.

רבי נחמן מלמד אותנו שאותם צריך להפיל מגבוה, צריך לשרוף להם את הראש. גם אם הם לא עומדים לנו בדרך, גם אם אנחנו יודעים את האמת, רבי נחמן ידאג שהם לא יצאו מזה בשלום, כי הם מפריעים לאחרים.

יאללה, עוד חגים בדרך.

יהיה בסדר.

אלו לא מילים, זוהי לא הנפש.


ערב טוב בנים ובנות,
ערב טוב יקרים ונפלאות.
ערב טוב, חומק בין הבניינים, גולש על גב הרוחות.
ערב טוב ואנחנו מנצחים.

מספרים שנזיר שאל את חכם הזן נאנסן, מהי האמת שאיש עוד לא לימד.
נאנסן ענה לו "זו אינה הנפש, זה אינו בודהא, אלו אינן מילים."
בשביל מי שמתמצא בזן בודהיזם, המשפט הזה יכול להיות ערעור.
הוא כאילו שבריר של יכולת ראיה מופלאה, היורדת עד תחתית האוקינוס.
הוא יכול להיות רעד מכושף בפניו החלקים של ראי. רעד – ואז לשניה האמת נחשפת.

בשביל מי שלא מבין בזן בודהיזם, מדובר בתשובה חסרת פשר, אבל מי שמבין, אוהו, תשובה כזו יכולה להפוך את קרביו.
מהיא האמת שאיש עוד לא אמר… שאלה חזקה. מהי אמת? מה ניתן ללמד? מה לא ניתן ללמד?
נאנסן נותן את התשובה הנכונה, אבל המורה הכי טוב, הוא כלי חסר תועלת ללא תלמיעדים שיבינו אותו.
זה מה שנאנסן מנסה להגיד, הוא מיואש.
כמו מורים לפניו, הוא לא מוצא תלמידים הולמים, הוא לא מוצא תלמידים ראויים.
הוא יודע שהם קיימים אי שם, אבל משום מה, הם לא מגיעים אליו והוא לא מגיע אליהם.

אם יש יאוש בעולם, זה היאוש. אנשים מחפשים ומחפשים ומחפשים, אנשים טובים דווקא, אלא שהם מחפשים במקומות הלא נכונים ומוצאים דברים לא נכונים.
ככה זה, במקום להגיע לנאנסן, הם מגיעים לסדנת "שקוף".
כן, שוב אנחנו חוזרים לעיסוק מופרז באקטואליה.
שקוף
האמת שאני לא יודע מה זה סדנת "שקוף", אני לא הייתי שם, אני לא ראיתי, אין לי עדויות ממקום ראשון.
אני לא יודע, אבל אני יכול טוב מאוד לנחש, כי אני מכיר את האנשים שמתעסקים עם זה ומכיר את האנשים שמארגנים את זה ודיברתי איתם וראיתי את הפרסומת באינטרנט ואת הפירסומות סתם והייתי יכול להגיד לכם, עוד לפני שקראתי את הכתבה של יפעת ארליך, האנשים האלו עושים תועבה.
האנשים משחקים אותה פונה, משחקים אותה סדנה של אושו, בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
הם משחקים בחיים של אנשים, משחקים ברגשות של אנשים, מעמתים,חושפים והכל בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
אני שומע מהכיון שלהם כל מיני תיאוריות על האדמו"ר מפיציצינה ועל תורה ס"ה ועל ההשקטה והכל קישקושים, אף אחד מהם לא עשה קורס מטפלים בפונה, אף אחד לא לומד פסיכואנליזה או פסיכיאטריה ברמה שתאפשר לו לארגן את הסדנאות האלו.
זה הסיפור הרגיל של בעלי התשובה יוצאי הודו, שהחרדים האמיתים מתעבים מכל הלב והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, אז הם הולכים לעשות משהו "רוחני" כמו השקוף הזה.
החיים הם לא דבר פשוט. אף פעם הם לא היו, אבל היום הם כבר מסובכים להפליא.
הרבה אנשים לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם, מה לבחור, מה ללמוד או האם לזרוק הכל ולהתחיל מחדש.
כל התשובת לא נכונות, כל התשובות מסוכנות.
אז אנשים רוצים תשובה, זה טיבעי.
אם יש להם מזל, הם מגיעים לסדנה של פונה, של אנשים שלמדו אצל אושו, שקיבלו הכשרה בפונה.
בפונה הכל מדורג, הכל מחושב ומתוכנן, בפונה עושים את זה כמו שצריך.
[[http://www.youtube.com/watch?v=VpOApqG1Jzw]]
אם אין להם מזל, הם מגיעים ל"שקוף" או למשהו דומה, שם כמה דחלילים עם זקנים ופאות, או כמה פוסטמות עם סמרטוטי ראש, משחקים בלהיות אלוהים.
אני יכול לספר לכם, שלפני הרבה שנים, הייתי אמור להעביר קונדוליני באחד מהפסטיבלים בסגנון בומבמלה או משהו.
עלתה שם השאלה, אם עשיתי קורס מנחי מדיטציה בפונה.
כאילו, ראבאק, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לעמוד עם האנשים במשך שנה ולהגיד להם לקפוץ או לרקוד, זה הכל.
אז בשביל זה צריך סדנה של שניים עשר יום? בפונה כן. יש תקנות, יש הנחיות, יש כללים ועובדה, עשרים שנה עושים סדנאות של אושו בארץ ולא נשמע ציוץ ותאמינו לי, בפונה עושים דברים הרבה יותר פולשניים, הרבה יותר דראסטים, ממה שליצני "שקוף" מעלים בדעתם המקושקשת.
רק שבפונה יודעים איך לעשות דברים.
אושו ידע, אושו גם ידע ללמד אחרים.
אז הנה הכלל.
אם מישהו שנראה ככה מציע לכם מסע אל תוך הנפש, תגידו "לא תודה".
אין קשר
מי שמתעסק בעבודה נפשית, נראה אחרת לגמרי.
נגיד ככה:

הימנית הייתה עוזרת בסדנת אינטימיות שעשיתי לפני שבע עשרה שנה.
מי שניהלה את הסדנה אז הייתה זו:
ועד היום יש לי צמרמורת כשאני חושב עליה מגחכת.
אבל הייתי הולך שוב והייתי מציע לכם גם.

לכל הסיפורהזה, יש גם משמעות ברובד האמוני.
בזמן האחרון צצות כל מיני פרשיות מזעזעות שקשורות לברסלב.
קודם כל הטינופת בשובו בנים, אחר כך הכת הסדיסטית של דניאל אמבש ועכשיוסדנת "שקוף". יש משהו ללמוד מכל הזבל הזה.
קודם כל, עדיין לא הגיע הזמן להתגאות בזה שאנחנו חסידי ברסלב ודבר שני, אדם יכול להיות חרא ולא משנה עד כמה החיוכים שלו מטומטמים והפיאות שלו מסולסלות.

שימרו על עצמכם.
זה חשוב.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=ohyQnzLXspw%5D

כרמלה גרוס ווגנר חיים את החיים


כמו שאתם רואים, חמודות וחמודים,
אני לא במצב לכתוב, אני מתחיל וזונח, פותח ולא מצליח לסיים.
מצד שני, יש מי שכוחו במותניו, ברוך השם ומלמד ומפיץ את דעת רבינו ואת תורת רבינו וזה הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א ואני שמח לצין שהוא התחיל סדרת הרצאות חדשנית בנושא סיפורי מעשיות והנה טעימה קלה, כדאי לבוא.

אני הקשבתי כבר לשלוש הרצאות שלו בנושא האגדה הראשונה מתוך סיפורי המעשיות "מעשה באבידת בת מלך" והוא כהרגלו, אחרי חמישה שיעורים עדין עסק בשלושת השורות הראשונות.
הרבה מאוד דברים נאמרו על בת המלך ואבדתה.
Princess.Peach.600.1561540
השאלה הראשונה שניתן לשאול היא , מי היא בדיוק בת המלך? או יותר נכון, מה זה בת המלך?
אל התשובה מגיעים, הרבה פעמים, מתוך זה שלמלך היו שישה בנים ובת אחת.
אז אני שמעתי מיובל דיין שבת המלך היא השבת וששת הבנים הם ימות השבוע ומהרב שמעתי שהבת היא המלכות ושת הבנים, הם שת הספירות חג"ת נה"י וגם שמעתי ממנו שששת הבנים הם ששת צדיקי יסוד עולם, כלומר החמישה שאנחנו מכירים והמשיח וכו' וכו'
אני ברשותכם, מגיע אל בת המלך מכיון אחר.
בואו ניזכר בתחילת המעשיה.

מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.
פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור:
שהלא טוב יקח אותך ( דער ניט גוטער זאל דיך נעמען).
בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

אני בכלל לא חושב שששת הבנים הם שישה צדיקים, אף אחד לא מזכיר אותם בהמשך העלילה. גם ששת הימים וששת הספירות, לא מספרים לי כאן כלום.
לכן אני עוזב את הגישה הזו ומנסה להבין את מהות הסיפור מכיון אחר.
מה בקשר למשפט הנזרק שהלא טוב יקח אותך?
כאילו, ככה אתם מכירים את רבי נחמן?
כך לדעתו מדברים מלכים אל בנותיהם?
ואם נניח, המלך מסמל את במעשיה הזו, את אלוהים הטוב והכל יכול, האם בברסלב מכירים אלוהים שמדבר ככה?
האמת שלא.
בברסלב, אלוהים חמוד, בברסלב, אלוהים הוא הטוב המוחלט, אצל רבינו הקדוש, אין כמו אלוהים.
לכן לא נותר לי אלא להסיק שהמשפט שהלא טוב יקח אותך אינו סוג של קללה בסגנון "הלוואי שהלא טוב יקח אותך", אלא הוא הגדרה של מצב.
כלומר, את בת המלך? את יפה, את טובה, את עדינה וחכמה וכישרונית ולכן, הלא טוב יקח אותך.
האחים שלך הם בהמות, הם אלימים, הם טיפשים, הם משעממים ולכן הם לא מענינים אף אחד, אבל את, מקסימה שכמוך, את נתח עסיסי ואותך יקחו.
עכשיו, הכל הגיוני.
מה זה "לא טוב"? למה להשתמש בביטוי הזה דוקא?
כי "לא טוב" הוא לא "רע", הוא לא דמוני ולא מרושע, הוא רק "לא טוב", הוא סתמי, הוא מיותר, הוא ביזבוז.
וכאן רבינו חושף עיקרון רוחני מדהים ונפלא שאני יודע אותו שנים ועד היום לא ראיתי שאף אחד מדבר עליו בפירוש.
כל דבר בתוכינו שהוא טוב, שהוא נעלה, שהוא נשגב, נאכל, מתמוסס, נאבד, נעלם.
הלא טוב לוקח אותו.
אני אתן לכם דוגמא.
נגיד אתם הולכים לטיול בטבע. אתם מסיימים מסלול אתגרי ומרתק, אתם מלאים באנרגיה, בסיפוק , בהתרוממות רוח.
ואז מה קורה?
אז הראש מלא במחשבות רחפניות חסרות שחר ולפעמים יושבים ומפטפטים ומרכלים ולפעמים אוכלים יותר מדי ובסופו של דבר מה שנשאר מהחויה המדהימה, זה הרגשה של החמצה וקצת בחילה.
נכון, נכון, האגו יגיד לכם "עשיתם את זה"
כל מאמץ טוב לאגו, אבל האגו הוא זיוף, הוא מניפולציה, את התועלת האמיתית החמצתם.
לכן אושו, בסוף כל התרגילים המפרכים, היה נותן פרק זמן מספיק ארוך, להתבוננות, לנוכחות, להמתנה. בזמן הזה, לא היה צריך לעשות כלום, רק לשים לב ולהרגיש.
האם הרעיון הזה שינה את העולם? כן, אלף פעמים כן, הוא נותן לנו עוד זמן עם האמת וזה הזמן הכי חשוב.
אוקי,
הסיפור הוא כזה, הרב ביקש ממני לקחת אותו היום לקברי צדיקים בצפון.
אמרתי לעצמי "כמה נפלא".
אני אעלה בבוקר לירושלים, אשתתף בתפילת "נשות הכותל" בראש החודש, אראה את החרקקים והחרללים והמדובללים, צווחים וצורחים, ואזד כמו פנתר, אסע לירושלים החרדית ואקח את הרב הנטורי קרתא שלי למסע בארץ צדיקי העולם.
אני מת על המעברים החדים האלו בין העולמות, כרמלה גרוס וגנר, חיים את החיים. גם אתם יכולים.

בסוף זה לא יצא, כי היה לי עוד טרמפיסט ובסוף הגעתי לירושלים די מאוחר, אבל העיקר הכוונה.
אוקיי, בואו נתקפל,
הממממ , ידידנו גדעון שלח לי את השאלה הבאה.

המצוות המעשיות, עיקר המטרה שלהם היא לכופף את הרצון שלך לרצון חיצוני לך, אם תראה את המצוות באור הזה, ותבין את חשיבות הכיפוף של הרצון, ממילא תראה שכל הדיון לגבי הרלוונטיות של המצוות לגביך ולימינו, אין לו עוד טעם. במילים אחרות, אתה צריך להבין שהעיקר בדתות השונות הוא כפי שאתה מכנה זאת – מלחמת היצר, קרי: לטהור את הגוף מהתמכרות להנאות החומר, ומן האגו. אם את זה אתה לא מקבל, מה הטעם לעסוק בכלל בעניין הדת? מדוע לא לעסוק בדברים אחרים? אלא אם כן מטרתך ללעוג, או להשתשע. כאילו, אני לא מבין, מה הטעם לעסוק ברוחניות ולהשאר חומרני? יש הרבה שחיתות בממסד הדתי של היום, אז התאכזבת מזה ונשארת תקוע בין שמים וארץ? אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

זה נראה טיפה מניפסטי, אז הבה נסה להתמקד כאן במשהו כמו

אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

ובכן גדעון, אני מציע לך לקרוא ספר שנקרא "כשהנעל מתאימה".
מה שמסבירים בספר הזה, הוא שאין טעם להלחם ביצר, כי זו מלחמה נגד עצמך ובמלחמה כזו, יש נפגעים מכל הצדדים.
היחיד שמרוויח מהמלחמה ביצר , הוא החיקוי השיקרי של האישיות שנקרא "האגו" שהוא נבנה ומתפתח מכוח ממאמצים שאתה עושה, ולא משנה מטרתם של המאמצים הללו. "מלחמת היצר" היא "מלחמת שלום האגו", אין לה שום משמעות רוחנית. כשאנחנו נלחמים ביצר, אנו מתרכזים בתפל ואנחנו מתעלמים מהעיקר.
לכן אנו מלמדים שיש לעשות את ההפך.
יש לשים את העיסוק הרוחני בראש מעיינינו ולבקש ולדרוש התקדמות רוחנית משמעותית, בלי להתעסק במלחמת היצר.
היצר יפריע לנו בתהליך, כמו העבודה והלימודים ומזג האויר, אבל ככל שנתקדם, נוכל להתמודד טוב יותר.
אלו החיים, בזה קסמם.
תודה לכרמלה גרוס ווגנר ושיהיה לנו חודש טוב.
מה נראה לכם שמענו היום באוטו, בדרך למירון?

מגיע לכם לחיות, הגיע הזמן.

ערב רב


כולנו גויים, אתם יודעים?
אין יהודים.
נתחיל מההתחלה.
הדבר הכי חם היום, לדעתי, אצל המיזרוחניקים , הינו המאמר הזה.
למי שאין את העצבים לקרוא, אני אגיד שאחד מהרבנים הסרוגים, גילה להפתעתו, כי חז"ל מיחסים לגויים תכונות שליליות כגון תאוות רצח או סטיות מיניות, ומסתבר שהם, כלומר חז"ל, לא השתמשו בניסוחי פוליטיקלי קורקט בסגנון "יש כאלו ויש גם אחרים".
זו בעיה, לפחות בשביל חלק מרבותינו סרוגינו א-לה ליכטנשטיין ושרלו, אלילי הנוער, שחלילה שתצא מפיהם איזושהי הצהרה גיזענית.
מצד אחד, טוב מאוד שהם לא רוצים להיות גזעניים, מצד שני, מה שכתוב בכל זאת כתוב.
במקרים כאלו, יש לסרוגים נוהל קבוע, הם נכנסים לג'קוזי ופותחים באורגיית פרשנים לוהטת. הרמב"ם כתב ככה, הרי"ף מתנגד, הש"ך מכשיר, הט"ז מטריף, הטור מעיר, הרמב"ן מתייחס, החתם סופר מתעלם והרשב"ם מתרעם.
האורגיות המיזרוחניקיות האלו, הם משהו שלא ברא השטן לא בהמבורג שלפני המלחמה ולא באמסטרדם של שנות השישים. הן יכולות להמשך שבועיים ולפעמים הן נמשכות, עד שצץ איזה סיפור חדש.
הקיצר, עובדים מסביב לשעון אצל המיזרוחניקים האלו.
דבר אחד צריך לציין לגבי המחלוקות המזרוחניקיות זה שלעולם הם אינן מגיעות להכרעה.
לעולם אין תשובה סופית, רק שורה ארוכה של סימני שאלה מיותמים שנמתחת מאופק עד אופק.
רבי נתן מסביר את זה בליקוטי הלכות, אבן העזר, הלכות פריה ורביה א'

שזה בחינת משפט מעוקל שאין המשפטו ברור, כי אין יכולין לברר המשפט והדין על ידי התגברות מחלוקת של הסטרא אחרא שמקבלת הדעת כנ"ל, שזה בחינת עצה שאינה שלימה, שהיא נחצית לשנים לכאן ולכאן ואינו יכול להטותה לצד אחד, שהיא בחינת מחלוקת דסטרא אחרא שאינה נכרעת והיא תמיד נחצית ונחלקת, כי אינה רוצה בהכרעה כמובא.

אפשר להבין את החוויה שהביאה את הרב הנחמד לכתוב את המאמר המתסיס שלו. אולי הוא נסע לחופשה מוצדקת ומומלצת בטוסקנה או בברצלונה והוא ישב במטוס כשלצידו האחד גוי מנומס, חביב ומלומד ומצידו השני גויה מקסימה, אפנתית וידידותית. כמובן שאותו רב, הוא אדם הגון מאוד, והוא היה חייב לשאול את עצמו, איך חז"ל הגיעו לכאלו מסקנות גורפות ורקיצוניות לגבי הגויים.
הרי אותם הגוים שהוא רואה סביבו, אינם נראים שונים ממנו, למעשה, חלקם נראים יותר מוצלחים ממנו, או לפחות יותר אנושיים, נבונים ומוסריים מהרבה אנשים שהם רבנים סרוגים בדיוק כמוהו.
זה לא רק נראה ככה.
זה באמת כך, תשאלו אנשים שחיים בחו"ל, בסביבה הכללית והם יספרו לכם שישנם גוים שהם ממש נשמות טובות, שהם מקסימים.
אז הרב מיכאל אברהם שאל שאלה והשאלה מוצדקת מאוד.
הענין הוא, שכשהוא וחבריו עונים על השאלה, הם עונים במיזרוחניקית והמיזרוניקית היא שאינה מוצדקת.
אצל המיזרוחניקים אין תיאולוגיה כי תיאולוגיה היא כפירה, אין אצלם מיסטיקה כי מיסטיקה היא שטויות. מה נשאר? פוליטיקה. הכל אצלם פוליטיקה.
אז מצד אחד יש את הרשעים והקיצונים שישר צועקים "גוים זה נאצים, גוים זה בהמות, זה חיות רעות" ומצד שני יש את הקוצ'י מוצ'י של הרב שרלו וחבריו הגושניקים החמודים, שלא שונאים אף אחד ומכבדים את כולם וגם מכבדים דעות שלא הכי שלהם וכן וכן הלאה.
אז הרשעים מביאים חמישים ציטוטים מטעמם והחמודים מביאים בנימוס חמישים ציטוטים אחרים וזה אומר וזה אומר אחרת, ואני, רק שתדעו לכם, תמיד בעד הנחמדים, כי גם אני נחמד, אבל יותר משאני בעד הנחמדים אני רוצה למצוא את האמת ואת האמת לא מוצאים בשיטות המזרוחניקיות, כי מדובר כאן בתיאולוגיה ובמיסטיקה ולא בפוליטיקה.
זאת מחלוקת הסטרא אחרא, שאותה מתאר ר' נתן בליקוטי הלכות. מתווכחים ומתוכחים ואף פעם לא מגיעים לכלום.
אז הלכתי לברסלב, למקומות שמבינים בליקוטי הלכות ושאלתי איך פותרים את "מחלוקת הסטרא אחרא". התשובה שקיבלתי נורא פשוטה להבנה, אם כי לא בהכרח פשוטה לישום.
אמרו לי שאברם בר נחמן אמר "אור הצדיק כאור נוגה".
כלומר, הצדיק פותר את מחלוקת הסטרא אחרא, כי הוא יודע את האמת ולא רק שהוא יודע אותה הוא גם אומר אותה ומפרסם וכך הוא מכריע במחלוקת.
זה באמת היה מצוין. מיד ניגשתי לראות מה רבינו הקדוש אומר וזה מה שכתוב בשיחות הר"ן, בשיחה יד:

אֲנִי מְקַנֵּא מְאד אִישׁ כָּשֵׁר [שֶׁקּוֹרִין עֶרְלִיכֶר יְהוּדִי]
כִּי נִדְמֶה שֶׁהוֹלֵךְ בֶּן אָדָם עִם דַּקִּין וְכַרְכָּשׁוֹת וְאֵבָרִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹלָם
וְאַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת הוּא עִנְיָן אַחֵר. לְגַמְרֵי

וכמו כן כתוב בשיחות הר"ן, בשיחה ל"ו:

אָמַר: עוֹד יִהְיֶה זְמַן
שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט
יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

(כל נציטוטים משל אליעד כהן, יתברך שמו.
זאת אומרת, אותו יהודי כשר, שרבינו מזכיר, הוא דבר מאוד מאוד נדיר.
דבר שלא רואים ולא מוצאים ולא יודעים עליו.
ככה פותר רבינו את המחלוקת המיזרוחניקית.
הוא אומר לרב הסרוג שאם הוא רואה סביבו גויים נפלאים, הוא צודק.
אם הוא חושב שהוא לא שונה מהם, הוא גם צודק. הוא באמת כמוהם.
בדבר אחד טועה הרב הנכבד, הוא חושב שהוא יהודי והוא גוי. הוא נחמד, הוא גוי נהדר, אבל גוי.
לא רק הוא גוי, גם אני גוי, גם אתם גויים, כולנו גויים, חוץ מאישתי, כי היא באמת סיפור מיוחד.
אני לא יודע איפה היהודים, אולי באמת הנאצים הרגו את כולם, אבל נראה לי שנעלמו הרבה קודם. גם רבי נחמן לא הכיר הרבה.
אז קודם כל, יפה שפתרנו את המחלוקת המיזרוחניקית.
אור הצדיק מאיר את האמת, כמו שכתוב בליקו"מ א, קל"ג

וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ הוֹלֵך וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם
כִּי הַשֶּׁמֶשׁ בְּעַצְמָהּ מְאִירָה בִּמְקוֹמָהּ בְּשָׁוֶה
בִּתְחִלַּת הַיּוֹם וּבְאֶמְצַע הַיּוֹם
רַק הַמְּנִיעָה הוּא מֵחֲמַת הָאָרֶץ הַמַּפֶסֶקֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם וּבֵין. הַשֶּׁמֶשׁ
עַל כֵּן אֵין הָאוֹר מִתְפַּשֵּׁט כָּל כָּך בִּתְחִלַּת הַיּוֹם
רַק מִקְצָת מִקְצָת עַד שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט עַל הָאָרֶץ
כֵּן הַצַּדִּיק הוּא בְּעַצְמוֹ מֵאִיר תָּמִיד
רַק הַמְּנִיעָה מֵחֲמַת הַמְקַבְּלִים
וְהַמְּנִיעָה הוּא מֵחֲמַת הָאָרֶץ הַמַּפְסֶקֶת…

בסדר,
אז המסקנה הראשונה היא פשוטה מאוד, אם אנחנו גוים, אנחנו לא צריכים להתעסק בכל השולחן ערוך הזה. לא צריכים מצוות ולא צריכים חגים ולא צריכים לשמור שבת ואין שום "שמירת הברית", כי אין ברית.
קראנו בשבוע שעבר את פרשת נח וזאת הפרשה שלנו, הגויים. "שופך דם אדם, באדם דמו ישפך ואת החי בדמו נפשו לא תאכלו".
יש לנו את שבע מצות בני נוח וזה כל הסיפור, מנוח והלאה, זאת לא התורה שלנו, זו התורה של היהודים ויהודים זה דבר מאוד נדיר.
לכן אפשר להבין למה המשיח לא בא, אין לו בשביל מי. את מי בדיוק הוא יגאל? חמישה אנשים, שרובם בכלל נשים? אין לו מה לעשות, למשיח? לא חבל על כל הפירוטכניקה?
אם אתה גוי, תחיה כמו גוי, תהיה בן אדם טוב.
אל תהיה ערב רב, שזה גוי שמעמיד פנים שהוא יהודי, ערב רב כמו הרב ההוא, כמו עוד הרבה אנשים.
כבר אמרו חז"ל, איזהו עשיר השמח בחלקו.
טוב, הייתי יכול לסיים כאן, אבל אז באמת הבלוג הזה היה מיותר. הינו יכולים להסתפק ברוברט פירסיג וב"זן ואמנות אחזקת האופנוע".
הוא גוי מצויין, אין כמוהו, הוא כתב שם הכל.
אז בכל זאת, בשביל אנחנו מתעסקים,לפעמים, ביהדות או בתורה?
נחזור אל הצדיק, הוא נותן לנו רמז בדבריו, שימו לב מה הוא אומר שם בשיחה לו' "עוֹד יִהְיֶה זְמַן,שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט,יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה".
למה דוקא הבעל שם טוב? למה לא משה רבינו? משה רבינו היה גדול הנביאים? למה לא כמו דוד המלך, למה לא כמו שלמה המלך, החכם מכל אדם?
רבינו ידע, הבעל שם טוב הוא מקרה מיוחד.
בדרך כלל, האנשים המיוחדים, הנשמות הגבוהות, לא נולדים סתם ככה באיזה מקום.
אוקי? נגיד משה רבינו, היה בן של צדיק ואמא שלו הייתה המילדת שעשתה מסירות נפש, או שלמה המלך שגם כן נולד לצדיק, או רש"י הקדוש וכן הלאה.
ישנן כל מיני קונסטלציות, בהן אפשרית הורדה של נשמה גבוהה וההודים התעסקו עם זה הרבה בתורת הטאנטרה שלהם, אבל מה שחשוב הוא שנדע את העיקרון, שנשמות גבוהות לא באות סתם ככה לעולם ורבינו הוא דוגמא טובה כי גם סבא שלו היה צדיק וגם אימא שלו, שעליה הוא אמר שבזכותה הוא נהיה מה שנהיה.
אבל הבעל שם טוב זה סיפור אחר.
הוא נולד באמת למשפחה פשוטה ועניה, וההורים שלו גרו בחור, פשוטו כמשמעו. זה היה מין שריד של תעלת מגן ימי ביינימית וההורים של הבעל שם טוב, שם גרו במין סוכה כזו, ושם גידלו אותו.
שנים הוא היה חותם "ישראל פון דה גראב", כלומר "ישראל מהבור".
אז איך קורה שילד כזה, הופך להיות הבעל שם טוב.
הוא בנה את עצמו לבד. הלך ונדד והתבודד ולמד וניסה וחי ביערות ובסוף הצליח, בסוף נהיה הבעל שם טוב.
וזה מה שרבינו להסביר לנו כאן, הוא אומר לנו לא לטעות ולא לחשוב שאם ההורים שלנו יהודים אז גם אנחנו, כי בבית הסמוך גרים וההורים שלהם לא פחות מוצלחים משלנו ולפי זה גם אנחנו, בדיוק כמוהם.
אם אנחנו רוצים להיות יהודים, אם אנחנו רוצים להיות בברית עם אלוהים, אז אנחנו צריכים ללכת בדרכו של הבעש"ט, כי הוא הצליח.
אז כמובן, יש את כל הענין הזה של המצות והאיסורים והחגים והשבתות.
לא הכלח בבת אחת, כמובן, אבל כל שאדם עולה במדרגות ככה זה יותר רלונטי מבחינתו.
השאלה היא, כמובן, איך עולים במדרגות.
לא באמצעות קיום מצות, כמובן, כי מצות ניתנו רק ליהודים, חוץ משבע מצות בני נוח.
מה שאומר רבינו בענין הזה הוא כך

וְגַם אִם יַתְמִידוּ בִּסְפָרָיו יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵין נִרְאֶה עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ כְּלָל. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִלְמד וּלְהַתְמִיד בָּהֶם הַרְבֵּה

אוקיי, ברור שרבינו כאן אומר שאם לומדים מספריו, אפשר להיות איש כשר, אבל יש כאן בעיה.
בשביל מה הוא מציין "שאין נראה על פי פשוטו כלל"
זה מחזיר אותנו לרב המיזרוחניק, שהסתכל ימינה ושמאלה וראה גוים נחמדים וחשב שאין הבדל בינו לבינם.
גם אנחנו, אם נלמד מספרי רבינו ונסתכל ימינה ושמאלה, נראה שהאחרים שלומדים מספרי רבינו, הם לא כאלו יהודים כשרים. חלקם לא רק שהם גוים, אלא "ראשית גויים, עמלק", כמו שאומר הנביא (בלעם).
אף על פי, אנחנו צריכים להתחזק (אני לא משתמש במילה הזו) ולהמשיך להאמין שאם נלמד מרבינו, נוכל להפוך קימעא קימעא ליהודים כשרים, עד שאפילו יום יבוא והמשיח יתעורר בבוקר ויגלה שהגיע הזמן ללכת לעבודה.

בשורות טובות


זה פוסט מיותר לגמרי. אין בו שום טעם.
בפוסט הזה נסביר את הטעות הרווחת בהתייחסות למונח התיאולגי "ארץ ישראל", אבל את זה נעשה לא לפני התו הידוע הבא:
X1
אתם עוד פה?


הקיצר עשיתי פסח לפני ראש השנה, והוצאתי כמה ספרים להתאוורר ולא תאמינו גנבו אותם.
האמת שאלו בשורות טובות דווקא. בחיים לא הייתי מאמין שמישהו בשכונה העארסית שלי, יתעניין ב"טאו של פו", או ב"אבי סער". מצד שני אולי אחד מהגרעין התורני, חשב בטעות שמדובר בהפקר, ובמקרה הזה, אני מקווה שיקרא את הספרים ולא ישים אותם בגניזה.

אז קבענו באומן?

עוד דבר לפני שאני שוכח, בינתיים מפגש הפורום באומן עיר הקודש נקבע לערב חג בזמן "התיקון הכללי העולמי" בבית חב"ד שנמצא בתוך החצר של קרית ברסלב. יכול להיות שזה יהיה בשעה 12:00 , או באחת או בשתיים. משהו כזה. אוקיי? בואו בהמוניכם.

נחזור לפוסט המיותר

הזכרנו לפני שבוע את מסע ההשמצות של רבני הציונות הדתית נגד העליה לרגל לאומן.
בהקשר הזה נזכרתי במאמר של ג'קי לוי על הישיבות התיכוניות שם הוא קורא על הרבנים שלו את הפסוק מספר בראשית "גם תבן גם מספוא רב עמנו", אבל זה לא כל כך מצחיק.
מי שמכיר את הרבנים מפיהם ליקט אתר הזבל החרדל"י "סרוגים", יודע שברוב המקרים, לא מדובר בקוטלי קנים אלא ברבנים חשובים וקשובים, שכפי שהם גדולים בתורה, הם גם מבינים בעינייני העולם. יותר מזה, גם הרב יובל שרלו שליט"א, התבטא באופן דומה, אלא שאת הרב שרלו, לא טרחו לצטט ב"סרוגים", כנראה בגלל שאוהבים אותו שם עוד פחות, ממה שאוהבים את רבינו.
הרב חגי לונדין, כתב בעניין זה, תשובה מפורטת ומנומקת באתר כיפה:

לעניות דעתי ישנה בעייה בנסיעה לאומן גם בגלל איסור ההלכתי של היציאה מהארץ אבל יותר מהתופעה החברתית/תרבותית שכיום מייצגת הנסיעה לאומן. קברו של רבי נחמן נתפס כמקום בו אליו צריך להגיע, ועצם ההגעה אליו היא סוג של קסם הפותר בעיות בחיים (זו כמובן בעייה העלולה להתלוות לכל העניין של קברות צדיקים אבל באומן הדברים באים בעוצמה גדולה יותר, אולי דווקא בגלל שזה בחו"ל), יש כאן פחות דגש על שינוי אישיותי שיעשה בצורת עמל והתגברות על מנת לזכות לקרבת ד´ ויותר דגש על חוויה דתית פסיבית. יתרה מזאת, בעומק העניין יש כאן תפיסה (לא מודעת ברובה) שהקדושה איננה נמצאת בחיים הנורמאליים והיצרניים בארץ ישראל אלא דווקא בחוץ לארץ, בחוייה מיסטית. ברור שחלק מן הנוסעים לא מגיעים בגישה כזו אבל זו הרוח הכללית. ממילא הרבה פעמים מתלווה לטרנד הזה תופעות שונות העומדות הפוך מהגישה שאותה אנו צריכים כעת לטפח בעם ישראל: תורה המחוברת לחיים הארציים, שמחה בארץ ישראל, התגברות מידותית ותורנית ואנשי עמל ואמונה בעולם המעשה. אני מניח שגם רבי נחמן לא התכוון שיהודים יעזבו את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל ויסעו לאומן. מן הסתם הוא התכוון לתקופתו.

אני לא מזלזל בד"ת, במיוחד כשהיא מנוסחת בבהירות וזהירות ובשפה לא מתלהמת, אבל התיאולוגיה של חסידות ברסלב והתיאולוגיה של הרב לונדין ואחרים, היא משהו לגמרי שונה ולא רק שהיא שונה במהותה, גם הדרך להשגתה שונה.
וצריך להבין, שהמושג "ארץ ישראל" בתורת ברסלב, אינו דומה למה שאנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ארץ ישראל" בשפתנו, אלא מדובר בעניין אחר לגמרי.
כשאנו אומרים "ארץ ישראל" למה אנחנו מתכוונים למעשה? אנחנו מתכוונים לאזור גיאוגרפי מסויים, בקצה המזרחי של הים התיכון. למעשה, כשאנחנו אומרים ארץ ישראל, אנחנו מתכוונים בעצם "למדינת ישראל" , שהיא ישות פוליטית בעלת גבולות מוגדרים, פחות או יותר, ושאין לגבולותיה זיקה חד משמעית לגבולות "ארץ ישראל".
אנחנו יודעים לדוגמא, שצפונית לעכו ודרומית לאשקלון, לא חלות המצוות התלויות בארץ ואעפ"כ, גרים שם יהודים ורבנים שאין להם ספק שהם מקיימים את מצוות ישוב ארץ ישראל, ואפילו ימנעו, בגלל בורות הלכתית עמוקה, לנסוע למדינות אחרות.
השאלה היא, האם באמת גם על פי תורת ברסלב, נכונה הטענה הזו, שארץ ישראל היא אזור גיאוגרפי?
הרי תורת ברסלב היא קודם כל תורה רוחנית וממילא, קשה לצפות שיהיה לה עניין דווקא באזור גיאוגרפי ופיזי מסויים.
זה מה שנראה לנו הגיוני, אבל בואו נראה מה כותב רבינו בעניין הזה:

כִּי בֶּאֱמֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ
וַעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּמַרְאֶה וּדְמוּת כְּמוֹ עֲפַר מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ….
אֵין חִלּוּק כְּלָל בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵין שְׁאָר מְדִינוֹת, לְהַבְדִּיל
וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא קְדוֹשָׁה מְאד מְאד בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאד
אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לַהֲלך שָׁם אֲפִילּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וְכוּ'

תנינא תורה קט"ז, באדיבות http://breslev.eip.co.il
זה ציטוט אחד, שרבינו אומר שארץ ישראל נראית כמו כל הארצות ובכל זאת קדושתה גדולה מאוד ואשרי מי שילך שם ארבע אמות.
מצד שני ישנו ציטוט נוסף: (שבחי הר"ן, לא, באדיבות http://breslev.eip.co.il )

ּפַעַם אַחַת בָּא אֵלָיו אֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים, שֶׁהָיָה חָשׁוּב מְאד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְחוּץ לָאָרֶץ
וְקִלְּסוּהוּ שֶׁהוּא בָּקִי בְּכָל הַשַּׁ"ס כִּמְעַט בְּעַל פֶּה, וְשֶׁהוּא גַּם כֵּן מִמָּרֵי קַבָּלָה
וּבָא אֶל. רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְהִזְהִיר לְהוֹצִיא כָּל אִישׁ מֵעֲלֵיהֶם, וְלא עָמַד אִישׁ אִתָּם בְּהִתְוַעֲדָם יַחַד
אַךְ הָאִישׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, נִשְׁאַר שָׁם
וְהִפְצִיר אוֹתוֹ הַגָּדוֹל הַנַּ"ל וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּלָשׁוֹן זֶה.
יָדַעְנוּ שֶׁכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ לא בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר הֶהָמוֹן בְּמחִין דְּקַטְנוּת
דְּהַיְנוּ כְּדֵי לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה בֶּן עוֹלָם הַבָּא אוֹ שְׁאָר מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים
רַק בְּוַדַּאי כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ בָּא לְכָאן בְּמחִין דְּגַדְלוּת וְלִפְעל הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ
עַל כֵּן רְצוֹנֵנוּ לֵידַע בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה מִנְּקֻדַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִכְנַס כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, וּמַה הוּא רוֹצֶה לִפְעל כָּאן בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא

נראה שיש כאן סתירה, מצד אחד קדושה גדולה, מצד שני ה,פיסה הזאת שארץ ישראל היא קדושה ואשרי מי שילך בה, היא תפיסה המונית ומתאימה לאנשים פשוטים. נכון שרבינו לא אומר את זה, אלא איזה צדיק פגש, אבל רבינו שומע את דבריו ולא מתנגד אלא מסכים לגלות לו את הסודות, אלא שמהשמיים לא מסכימים.
זה מה שכתוב שם בהמשך:

וְעַכְשָׁו אַתְחִיל לְגַלּוֹת לָכֶם אֵיזֶה רֶמֶז מִזֶּה
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לְדַבֵּר הִתְחִיל לָצֵאת דָּם מִגְּרוֹנוֹ
וְאָמַר לְהֶחָכָם הַנַּ"ל: עַתָּה רְאוּ בְּעֵינֵיכֶם כִּי אֵין מַסְכִּימִים מִן הַשָּׁמַיִם לְגַלּוֹת לָכֶם דָּבָר

עכשיו תסלחו לי, מצד אחד אנחנו מבינים שכל מי שמסתובב בשוק רמלה לוד, הוא בארץ ישראל, מצד שני, רבי נחמן מגיע לארץ ישראל, לא כדי להיות כמו כולם שמגיעים כדי להניח רגל או שתיים, לאכול ולשתות ולנסוע באוטובוס. הסיבה שרבי נחמן מגיע לארץ ישראל היא סיבה אחרת, סיבה מאוד סודית.

עכשיו זה כבר לא נראה כל כך פשוט.
האם מי שגר בפתח תקווה, לא משנה באיזה רחוב, זוכה לקבל מקדושת ארץ ישראל? או שזה בכלל לא קשור למי שגר או לא גר, אלא מדובר בסודות נשגבים, שבכלל לא נמצאים בתחום השגתו האדם הסביר.

זו שאלה טובה, והיא נוגעת לעניין רבני הציונות הדתית וטענותיהם.
אם "ארץ ישראל" היא עניין גיאופיזי, הם טועים מאוד, כי אפילו במקרה הזה, מותר לצאת מארץ ישראל ואפילו רצוי, אלא שמי שחוזר לארץ ישראל מחו"ל בזמן חול המועד, אסור לו להתגלח (ראה שו"ע או"ח תקל"א ד'.

זאת אפשרות אחת, של פתח תקווה עיר הקודש.
האפשרות השניה היא, כמו שנראה מהספר שבחי הר"ן, שלא רבני הציונות הדתית ולא התלמידים שלהם בפתח תקווה, שערי תקווה או כפר סבא, אין להם מושג מה זה ארץ ישראל וקדושת ארץ ישראל.

הבעיה היא כמובן, שרבינו דוגל בשתי בשיטות גם יחד.
כדי לפתור את הבעיה, ניתן להשתמש במכרה חביבה שלנו, חביבה מאוד, לא התכוונתי לקייט אפטון

kate2_2_1440x1440, לפחות לא כרגע, אלא לתורה נ"ב בליקוטי מוהר"ן הידועה , אני מקווה לכולנו, בכינויה הנפוץ , תורת הנעור בלילה.
אז מה עושה הנעור הלילה? טוב, בואו נניח שקייט אפטון לא בסביבה.
מי שמתעורר בלילה, מתהלך יחידי.
מה קורה לו אז? הוא מפנה ליבו לבטלה ואז הוא מתחיב בנפשו.
אומר רבינו בתורה נ"ב, שהיא התמרור המרכזי בכל מערכת הדרכים שנקראת חסידות ברסלב שאותו נעור בלילה, שמתהלך יחידי ומפנה את ליבו לבטלה מתחיב בנפשו, ז"א הוא הופך להיות אמיתי.
כל זמן שהוא ער ביום, כל זמן שהוא הולך עם החבר'ה, כל זמן שיש לו עיניינים בראש, האדם אינו אמיתי. הוא פיקציה.
למה הוא פיקציה? כי כל העולם פיקציה. האנשים האחרים הם פיקציה, הרכבות הם פיקציה, שדות התעופה הם פיקציה, הבניינים הם פיקציה, הכל פיקציה.
לא פיקציה במובן הבודהיסטי המקורי, שטוען שהכל אשליה, אלא פיקציה במובן הסתמי. במובן שכל הדברים אינם חשובים, אינם משנים וגם אילו היו קיימים באופן אחר, זה גם לא היה משנה ולא היה חשוב.
ומה שנכון לגבי כל העולם, נכון גם לגבי פתח תקווה או ראשון לציון או נס ציונה או ראש העין.
הכל בארץ ישראל וארץ ישראל קדושה והכל נכון ואם כל זה, שהכל נכון, הכל גם חסר חשיבות.
כשאנחנו נתקלים בתורה נ"ב, זו למעשה הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את תורת ברסלב. זהו השער.
ישנם אנשים שטועים כאן וחושבים שהחומרי הוא אשליה והרוחני הוא אמיתי, אבל זו טעות. גם החומר וגם הרוח, יכולים להיות מחוייבי המציאות ושניהם בדרך כלל הם אפשר המציאות, כלומר, לא משנה אם הם כך או אחרת.
וגם קדושת ארץ ישראל באותו אופן.
היא דבר גדול, היא דבר חשוב, אבל הכל במימד האפשרי.הקדושה הזו, עדיין לא נוגעת בלב הפועם של ההוויה, היא נמצאת אי שם על פני השטח ובשביל מי שנמצא שם, על פני השטח, היא נראית משהו אדיר ואני מדבר על אנשים רוחניים דייקא, לא על אנשים שסתם שמעו על קדושת ארץ ישראל, או קראו עליה.
אני מדבר על אנשים שיש רגישות שיש להם מדרגות והאנשים האלו, הם הולכים ארבע אמות בארץ ישראל ותופסים באיזו מציאות מדובר, מבינים את העוצמה ואף על פי כן, אם הם יוצאים מארץ ישראל וחוזרים, זה חסר משמעות. שולחן ערוך אומר את זה וכבר אמרתי לכם איפה.

השורה העליונה באגדת ברסלב, לפעמים נראית מאוד דומה לשורה התחתונה.
תמיד נוכל להשתמש בכרטיס שנתנה לנו תורה נ"ב. תמיד נוכל לחזור ולצאת בודדים אל החושך.
אם נסיים במקום שהתחלנו, זו תהיה סאגה זן בודהיסטית קלאסית, כמו שאמר גואו אן "צעדים רבים מדי בדרך אל ההתחלה."
הראש נושק לזנב, המחזור מתחיל מחדש, מאותו המקום.
כשגור וידאל תיאר את תלמידי בודהא בספר המקסים שלו "בריאה", הוא אמר "האתאיסטים תמיד ינצחו בויכוחים האלו."
אמר וצדק לאתאיסטים תמיד יש יתרון בויכוח כי הם לא תלוים באף אחד ולא צריכים להסביר שום וכשגור וידאל כתב "אתאיסטים" הוא התכוון ללבודהיסטים, הוא באופן ספציפי לאננדה, אחיו של מהאקשפה, תלמידו ויורשו של גואטמה אדוננו.
הבודהיסטים הם למעשה האתאיסטים המוצלחים ביותר, כיון שהם אתאיסטים מתוך מודעות ולא מתוך בורות.
עם כל זה, הרי גם אני הייתי בטוח שאני אחיה ואמות כזן בודהיסט ולאלוהים הטוב היו תוכניות אחרות, מסתבר ולכן אני סבור שגם את קדושת ארץ ישראל אפשר להציל. כשם שהאדם זוכה להיווצר מכוח תורה נ"ב, עשויה להיות תורה שתעשה את אותו הדבר לקדושת ישראל.
אכן ישנה תורה כזו, היא קצת פחות ידועה מתורה נ"ב אבל היא בהחלט מוכרת לרבים. זו תורה קכ"ט, הידועה בכינויה המצמרר "ארץ אוכלת יושביה".
מה שכתוב שם, בין היתר, זה ככה:

הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן הַכּחַ הַזֶּה וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת קיא) : כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלא עָווֹן שֶׁנֶּאֱמַר:הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן כִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ

הצדיק, כמו שכתוב שם, הוא בחינת ארץ. זה לפי הפסוק "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ."
זה גם מנוסח בצורה דומה בתורה פ"א:

וּ כְשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

זה גם מתקשר לתורה נ"ב.
כי מה זה אומר בעצם? אדם נעור בלילה, הופך לאדם אמיתי, זו מדרגה אחת.
הצדיק כשהוא נעור בלילה, כשהוא מדבר, הוא לא סתם "אדם אמיתי", הוא כבר במדרגה יותר גבוהה, הוא מקבל את ארץ ישראל האמיתית, לא זו שמצוירת במפות ומשתרעת בין צור לעזה, אלא את המהות, את קדושת ארץ ישראל, את ארץ ישראל של מחוייב המציאות.
וגם בתורה ק"ט בתנינא

וְאָמַר כִּי "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ" הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יוֹרְשִׁים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

.
זאת אומרת, שהצדיק הוא היורש של ארץ ישראל, הוא הבעלים שלה, הוא אוחז בקדושה שלה.
ואילו המנגנון שמאפשר לאדם, להגיע לקדושת ארץ ישראל האמיתית כבר מוזכר ב"ארץ אוכלת יושביה" – "הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ".
עכשיו תבינו, כשאדם נוסע לאומן, הוא מוכיח את אמונתו בצדיק ולכן , הוא משאיר מאחוריו את ארץ ישראל הפיקטיבית, ארץ ישראל הגיאוגרפית ונכנס לתוך המהות של ארץ ישראל, בעולם האמיתי, בעולם של מחויב המציאות.

מדהים, נכון.
אבל לא היתי צריך לכתוב את זה, פוסט מיותר.
לחם זרוק למתים.

אז נתראה באומן, הא?

אומן – מדריך למטייל


הקדמה

כבר מספר שנים נמצאת העיירה אומן באוקראינה, על מפת הדרכים של המטייל הישראלי. עשרות אלפי ישראלים מגיעים הנה מדי שנה, חלקם מבקרים רק באומן וחלקם עוברים בה כחלק מטיול מאורגן הכולל ביקור במספק אתרים דתיים באוקראינה, כמו ברדיצ'ב, ברסלב, מז'יבוז' וכו'. במאמר זה ננסה לספק מידע תיירותי יעיל וממצה, שיהפוך את הביקור באומן למהנה ואפקטיבי.

אוקראינה : על קצה המזלג

נכון לכרגע, אוקראינה היא מדינת עולם שלישי בעלת משטר דמוקרטי בעייתי ולא יציב. בעבר היא היתה חלק מברית המועצות והרבה מתחלואי המשטר הסובייטי נותרו בה, כגון משטרה אלימה, רפואה נחשלת, תחבורה ציבורית מפוקפקת וכן הלאה. התייר יעשה בשכל, אם לא ישליך את יהבו על סיוע מהרשויות האוקראיניות. המטבע האוקראינית היא הגריבנה , שוויה כיום כעשרים אגורות. רצוי להצטיד במטבע מקומי לצורך הטיול באוקראינה, כיוון שמרבית החנויות אינן מכבדות מטבע זר, והמעטות שמכבדות, עשויות לגבות עד 30% תוספת למחיר עבור התענוג. ניתן למשוך מטבע מקומי בכספומטים שנמצאים בנמל התעופה, באמצעות כרטיס אשראי בינלאומי. כספומטים כאלו מכונים ATM ומצויים במרכזים מסחריים באוקראינה וכמובן, גם בצמוד לסניפי בנקים. באופן כללי המחירים באוקראינה זולים, למעט בנמל התעופה ובחנויות המתמחות בתיירים. העם האוקראיני אינו לבבי וידידותי במיוחד, אבל טעות לטעון שאוקראינים הם שונאי זרים ועוינים מטיבם. שאלות בד"כ נענות בתשובות לקוניות או במחוות ידיים מהירות. בכל אופן, מספר דוברי האנגלית באוכלוסיה הינו אפסי, ועל התייר להכין את עצמו ולדעת בדיוק למה הוא צריך להכין את עצמו.

אומן: איך מגיעים?

רוב המבקרים באומן, נוחתים באוקראינה בנמל התעופה בוריספול הסמוך לקייב. סוכנויות הנסיעות מציעות לעיתים קרובות, הסעות ישירות לאומן מנמל התעופה. זוהי האופציה הזולה ביותר, כיוון שעבור מונית ספיישל מבוריספול לאומן, משלמים כ100 $. ישנה אפשרות תיאורטית לשכור רכב בשדה התעופה ולנהוג לאומן (מרחק של כ240) ק"מ , או להגיע לתחנה המרכזית בקייב ושם לעלות על אוטובוס לאומן, אבל האפשרויות האלו אינן מומלצות למי שאינו טייל ותיק באוקראינה או מבין היטב את השפה הרוסית. בדרך כלל המוניות וההסעות מורידות את הנוסעים במקום שנקרא "כיכר פושקינה", שהוא לב "הרובע היהודי" באומן. בשבוע שבו חל ראש השנה, אזור כיכר פושקינה סגור לתנועת אוטובוסים, וההסעות המאורגנות מביאות את התיירים לקצה רחוב פושקינה משם הם עולים ברגל לאזור הכיכר.

כיכר פושקינה

רוב המטיילים הישראלים יחלו את ביקורם באומן באזור כיכר פושקינה ורבים מהם, יבלו באזור זה את החלק העיקרי של ביקורם.כיכר פושקינהאזור זה הינו מרכז ההשפעה היהודית והישראלית באומן והוא נמצא למעשה בין שני מוקדי העניין היהודים המרכזיים בעיר, קברו של רבי נחמן מברסלב ו"הקלויז", שהוא בית הכנסת המרכזי בעיר וגם מכיל במרתפו את המקווה הגדול. בכיכר פושקינה מצויות מספר חנויות ודוכני מזון בבעלות יהודית וישראלית, כאן גם נמצאים מתווכי הדירות, חלפני הכספים, מארגני ההסעות ונהגי המוניות. בשולי הכיכר ובדרך ממנה אל מתחם הקבר של רבי נחמן, עומדים רוכלי מזכרות מקומיים וסובבים לא מעט קבצנים. גם החנויות וגם דוכני המזון בכיכר פושקינה מצטיינים במחירים גבוהים בהרבה, ממה שניתן למצוא לא רחוק משם וגם התייר המזדמן, לא יתקשה להתרחק מעט ולחסוך לא מעט.

קבר רבי נחמן והקלויז

מסביב לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן בנוי בית כנסת ובית מדרש המצוייד גם בעזרת נשים רחבה ופעילה. המתחם סביב לקבר, שוקק חיים בכל שעות היממה והפעילות בו מתקיימת במשך כל השנה. ניתן שם ללמוד, להתפלל, לשיר לרקוד ולפגוש אנשים מעניינים יותר ומעניינים פחות. גשר קצר מוביל מהמתחם למבנה קטן שבו ממוקמת פינת קפה , שירותים ומקווה קטן לגברים בלבד. מתחם הקבר מנוהל על ידי גוף אלמוני וכמעט נסתר בשם "ועד אומן" שתפקידו לתחזק את מתחם הקבר ואת בתי הכנסת. חברי ועד אומן, אינם נגישים, למעשה, ובאי כוחם הם מאבטחים אוקראינים ששומרים על מתחם הקבר (שמכונה "הציון") ועל הקלויז. בדרך כלל, השומרים הללו אינם מאיימים על התיירים ועל המטיילים, אבל ראוי להזכיר שבזמן מועדי העליה לרגל, הם מגרשים באכזריות את הנשים מתוך עזרת הנשים במתחם. בניגוד ל"ציון" שפעיל במשך כל השנה, הקלויז, נפתח רק במועדים מיוחדים בהם מגיע מספר רב של צליינים יהודיים לאומן. הקלויז מכיל שני אולמות תפילה גדולים, לאשכנזים וספרדים וחדר אוכל קטן, שמספק מדי פעם ארוחות חינם בתדירות לא ברורה. במרתף הבניין, שוכנים שני מקוואות גדולים שאמורים להכיל את הקהל שמגיע בזמני העליה לרגל. ליד הקלויז קיימים עוד שני מבנים חד קומתיים, אחד משמש כמרפאה והשני כמקווה לרבנים מיוחסים. שניהם פעילים אך ורק בעת העליה לרגל בראש השנה.

לינה באומן

באומן קיימות מספר אכסניות שמופעלות על ידי סוכניות נסיעות מהארץ, הן נפתחות כאשר סוכנות הנסיעות מעריכה שקיים ביקוש מספיק על מנת לפתוח את האכסניה. מדובר בדרך כלל במין אכסניות נוער נעימות , בהן נהוגה לינה משותפת בחדרים בהם 2 עד 10 מיטות. מחיר הלינה באכסניה נע בסביבות 60 עד 100 ש"ח ללילה והשירות בדרך כלל סביר ומספק. בתקופות שחונות במיוחד, ייתכן שכל האכסניות תהיינה סגורות ואז ניתן לשכור דירות באותו מחיר , דרך חברות הנסיעות. הדירות האלו בדרך כלל גם כן נמצאות במצב סביר ויש בהן אינסטלציה פועלת ומים חמים, המגרעת היחידה שלהן, היא שהן צפויות לביקורים מצד פורצים וגנבים, בניגוד לאכסניות שנשמרות בקפדנות. מי שמגיע לאומן באופן עצמאי ואקראי ולא מעוניין להתקשר לישראל לאיתור חברת נסיעות, יכול להעזר באנשים שמשוטטים באזור כיכר פושקינה או ב"ציון" וסביר להניח שימצא מקום לינה באכסניה או בדירה, תוך מספר דקות ובמחיר שפוי. בעת העליה לרגל בראש השנה, כל מה שנאמר על הדיור ואכסניות באומן אינו רלוונטי. בתקופה זו מחיר מיטה באכסניה יכול להגיע עד 2500 ש"ח לשבוע בו חל החג והביקוש למיטות אלו, גדול ועצום.

מזון וכשרות

תיירים שאינם מקפידים על כללי כשרות רדיקאליים, יגלו שהמזון האוקראיני הוא בד"כ זול וטעים. ברוב חנויות המכולת  האוקראיניות בסביבת רחוב פושקינה, ניתן לרכוש ירקות, לחם ומוצרי חלב במחירים נמוכים מאוד, שגם הם נחשבים יקרים יחסית לסטנדרט האוקראיני. יש רבים שקונים מוצרי יסוד ומכינים אוכל בדירות השכורות או באכסניות, שם קיימים בדרך כלל מטבחים מצויידים בכירות ובקומקומים חשמליים. עליית רמת החיים בעיר אומן, הביאה לפתיחתן של מסעדות רבות של מזון מהיר, שמאפיינות בדרך כלל את המרכזי הערים הגדולות באוקראינה. בין המסעדות האלו ניתן למנות מספר פיצריות ומאפיות, כמו אלו שמצויות בצומת הרחובות סדובה ופושקינה(בדרך בין הציון לגן סופיה), ולאורך רחוב רדינסקיה (הרחוב שמעל השוק). באזור מרכז העיר , ניתן למצוא גם מסעדות בשרים, ואפילו אחת המתמחה בשווארמה. המחירים במסעדות האלו, נמוכים מאוד (כשליש מהמחיר המקובל בישראל) והסחורה סבירה, אך ללא הכשרים. לא רחוק מצומת פושקינה וסדובה קיים סופרמרקט בשם פורשט, שהוא בעצם קניון קטן, בו ניתן לרכוש מגוון גדול של מוצרי מזון. לטובת התיירים שמתעקשים על מזון ברמת כשרות גבוהה, ישנו חדר אוכל קטן בסמוך לקלויז שנקרא "הכנסת האורחים של גבאי" , שמספק בחינם תבשילים שונים , בעיקר בשבתות. לידו ישנו חדר אוכל גדול יותר, שנפתח רק לכבוד לקבוצות מאורגנות גדולות, אבל כשהוא פתוח, גם התייר האקראי יכול לאכול בו בתשלום. בשתי אכסניות לפחות , "המלונית" ו"לנדא", קיים מטבח מצוייד וכאשר הוא מופעל מטעמי ביקוש, ניתן לקבל בו סעודות משביעות רצון. המחירים באדיבות אכסניית לנדאו הם 12$ לארוחת בוקר חלבית, 20$ לארוחה בשרית מלאה מאוד ו80$ לחבילה הכוללת את כל ארוחות השבת. בראש השנה, ישנם מספר ארגונים שמספקים מזון לאלפי העולים לרגל. הארגון הגדול ביותר הוא "הכנסת האורחים של שיינר", שנמצא צפונית לקריית ברסלב והוא שמספק ארוחות מלאות גם בתשלום וגם בחינם וכמוהו ישנם עוד מספר ארגונים קטנים יותר באיזור כיכר פושקינה והקלויז. מוצרי מזון כשרים ניתן לרכוש ב"מכולת אומן", על רחוב פושקינה מצפון לקריית ברסלב, אבל שם לא תמצאו זכר למחירים הזולים של החנויות האוקראיניות או לגלידות הרוסיות עתירות השמנת. בזמני העליה לרגל ובמיוחד בראש השנה, נפתחות ברחוב פושקינה מספר מסעדות יהודיות כשרות שמספקות במחירים גבוהים ומופקעים מאכלים כמו פלאפל, פיצה וגלידה.

העליה לרגל בראש השנה

אומן של ראש השנה שונה לגמרי מאומן של יתר הזמן. את מקום העיר הנעימה והמנומנמת, תופס קרנבל ססגוני ותוסס , שלעיתים גובל במופרעות. עשרות אלפי יהודים ממלאים את כל הרחובות בסביבת "הציון" ורחוב פושקינה סגור לתנועת כלי רכב ברובו והופך לשוק מלא דוכנים ורוכלים, יהודים ואוקראינים. הרוכלים היהודים מציעים בעיקר ספרי קודש ומוסיקה חסידית ואילו  האוקראינים בדרך כלל מציעים בגדים, תיקים, נעליים ואביזרי אופנה, במחירים ששוברים כל פעם מחדש את השיא האוקראיני. הבעיה המרכזית בפסטיבל ראש השנה, היא המחסור החמור במקומות לינה. האכסניות גובות אלפי שקלים ואילו התושבים האוקראינים משכירים את הספות בסלונים שלהם בסכום של כאלף שקל לכל ימי החג. ישנם צליינים רבים שגרים באוהלים בסביבת הציון ובעיקר בבית הקברות היהודי העתיק שמדרום לו. אנשים רגישים יותר שאינם בעלי אמצעים, יאלצו לשכור דירות זולות יותר במרחק רב מהציון. לפי השמועות , ועד אומן מתקין בראש השנה עירוב שמקיף את כל העיר. במהלך ראש השנה מתקיימים שיעורי תורה של רבני חסידות ברסלב בעיקר באולם הספרדי של הקלויז ומתקיים גם "התיקון הכללי העולמי", בכיכר פושקינה, כמה שעות לפני כניסת החג. במוצאי ראש השנה , בדרך כלל, מתקיימות הרקדות והופעות קולניות במיוחד באזור כיכר פושקינה, מה שמצדיק באופן ברור את נטייתם של אלו שנקלעים לעיר בסביבות החג להצטייד במלאי מספק של אטמי אוזניים. למרות הקולניות וההמוניות, ביקור באומן בראש השנה הוא חוויה מעניינת ובטוחה, המתאימה בעיקר לבעלי אמצעים.

גן סופיה

במרחק של כשני קילומטרים מכיכר פושקינה קיים פארק תיירותי, עוצר נשימה ביופיו, שנקרא "גן סופיה". הגן נוסד בסוף המאה ה18 ורבי נחמן מברסלב אמר עליו שאין טעם להגיע לאומן בלי לבקר בו. בגן ישנם אגמים, מעיינות ומפלים וחורשות קסומות של אילנות נדירים שהובאו במיוחד מכל רחבי אירופה. העובדה שפנינת נוף ברמה בינלאומית, כמו גן סופיה, מצויה בתחום עיירה סתמית ומשעממת בעולם השלישי, היא אחד מהסודות המיסתוריים המרחפים מעל אומן. בקיץ, באביב ובסתיו, הפארק שוקק מטיילים ובליינים, רובם אוקראינים ונערכים בו טקסי נישואין והופעות. הפארק מציע לאורחיו מגוון אטרקציות כולל שייט באגמים והשכרת קורקינטים חשמליים, יחד עם קיוסקים ומסעדות במחירים סבירים. בעונה הזו בדרך כלל גם נדרש תשלום בכניסה. בחורף הפארק בדרך כלל שומם והכניסה אליו חופשית ועדיין הוא מציג מראות מרהיבים של אילנות ענק מכוסים בשלג ומפלים קפואים. הגן נקרא על שמה של אישתו היווניה של שליט האזור הפולני, בתחילת המאה ה19, שהייתה ידועה כאחת מהנשים היפות באירופה וגם שימשה כפילגשו של הנסיך הרוסי פוטיומקין. לאגדות על ניסיונה להציל את יהודי אומן בזמן הפרעות באמצע המאה ה18 , אין שום קשר למציאות. בתקופת הפרעות, סופיה הייתה ילדה קטנה שהתגוררה בתורכיה, וכמעט שמונים שנה אחר כך היא נפטרה ונקברה בברלין. הגן מכיל הרבה מחוות שונות למיתולגיה היוונית, כגון פסלים של סוקרטס, אריסטו ואפלטון וכן לבירנט. ביציאה מהגן שוכן מלון חינני, שבלובי שלו, שוכן מעין מוזיאון קטן המוקדש לתרבות ההלניסטית.

קניות

בזכות הציון ו"גן סופיה" אומן היא עיר תיירותית עשירה וקיימות בה חנויות רבות, שאולי לא עומדות בסטנדרטים של השאנז אליזה, אבן הן הרבה מעל המצופה באוקראינה הכפרית. אתר הקניות העיקרי לתיירים הוא השוק של אומן, שנמצא במרחק מספר דקות הליכה לא נעימה מהציון. בשוק ישנן חנויות רבות, שמציעות מבחר רחב של מוצרים, מאפרוחים ועד טלוויזיות, דרך אוכל אוקראיני ובגדי ילדים, נשים ומבוגרים. איכות המוצרים בינונית, והמחירים סבירים ביחס למקובל בישראל. מעבר בין הדוכנים הרבים, מזכיר לעיתים מסע אחורה בזמן, כי מצויים שם פריטים כמו סירי אמאייל מקושטים, מסוג שלא נמכר בארץ מאז שנות השבעים. לאמיצים שיקנו בשוק כופתאות חמות או עוגות טריות, צפויות הפתעה מענגת. בצמוד לשוק מצד מזרח נמצא רחוב רדינסקי בו מצויות חנויות איכותיות יותר לצעצועים, חנויות ציוד לטיולים, בתי מרקחת, חנויות משקאות וגם בנקים עם כספומט. המוצרים בדרך כלל סבירים והמחירים גבוהים במעט מאלו שבשוק ומדי פעם צפויות לקונה העקשן הצלחות נקודתיות. מרכז העיר מצוי בערך קילומטר וחצי צפונית לשם ושם המבחר רב עד כדי בלבול. ניתן להשיג שם גם מותגים כמו "נייק" ו"אדידס" , בגדי תינוקות, מוצרי חשמל, פלפונים ואביזרים וכמובן חבל לפספס את חנות הפרוות המציעה מעילים מפוארים באלפי שקלים, מהסוג שלעולם לא תראו בארץ.

אחרון והכי חשוב

"מחוייב המציאות" מאחל לכל העולים לרגל לציונו של רבינו נחמן בן פייגא  שתתקבל תפילתם ברצון ושבזכות ביקורם באומן עיר קודשנו, יתגשמו משאלותיהם לטובה ויזכו לשנת ברכה, שלום ושפע .

לא בכשרים, לא בטמאים


מחוייב המציאות R
איך שאני שונא לנסוע לאומן בראש השנה.

שונא, שונא , שונא.

רק לחשוב על כל פרצופי התחת של "שובו בנים" שאני אראה שם, אותם אלו שלא גלו למרוקו בחסדי האלוהים, שעליהם נאמר "אחרית גוים מדבר ציה וערבה"
רק לחשוב על כל הננחים החריגים שאני שישרצו סביבי באלפיהם, כי כידוע לכם הננחים האמיתיים, הם תפארת היצירה, אנשי מופת, אלא שבאלה אני אף פעם לא נתקל, להוציא את ירון מהמסחרית בהר המנוחות.
רק לחשוב על כל החרדלים ההזויים שמסתובבים שם, עם החיוכים המטומטמים של ילד מפגר שרק הרגע גילה את נפלאות האוננות.
אוי ריבונו של עולם, אתם יודעים איך יצאתי מראש השנה בשנה שעברה? עם המחלה והניתוח שלא יכולתי ללכת מאה מטר בערך חודשיים?
גם רבינו הקדוש מסכים איתי, הוא כותב ב"חיי מוהר"ן" שאצלו יש אנשים שגם השאול גבוה מדי בשבילם. שחור על גבי לבן.
ובכל זאת אני נוסע, בעזרת השם, השם ישמור ויציל.
אני נוסע אבל יש כאלו שלא נוסעים, נניח "רבני הציונות הדתית"
הנה ככה:

ומן ראש השנה? רבני הציונות הדתית נגד
מה חושבים רבני הציונות הדתית על הפשיטה ההמונית שמתרחשת מדי שנה, ערב השנה החדשה, על ציונו של רבי נחמן מברסלב באומן? מתברר כי הרבנים מתנגדים לכך נחרצות ובמילים חריפות. "מסופקני אם ר' נחמן עצמו רואה מצוה בנסיעה אליו מא"י לאומן" ו"זוהי שטות גמורה לעזוב את ארץ ישראל ממש, בשביל מקום שהוא רק בבחינת ארץ ישראל"

מבירור קצר שערכנו בסרוגים, נראה כי הרבנים יוצאים פה אחד נגד התופעה שהפכה להמונית ויצאה מתחומי חסידות ברסלב.

בתשובה שפרסם הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן, הוא מביא עדות מכתבי ר' נתן, תלמידו של ר' נחמן, שר' נחמן עצמו סיכן את חייו כדי להגיע לראש השנה לארץ ישראל, ודווקא כאן בארץ הוא השיג את ההשגות הגבוהות ביותר בחייו. "מסופקני", כותב הרב אריאל, "אם ר' נחמן עצמו רואה מצוה בנסיעה אליו מא"י לאומן".

גם הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע-חברון, ענה למאזין בשו"ת רדיו כשהוא מתייחס לנקודה בה גברים נשואים עוזבים את משפחתם בראש השנה. הרב ענה בקצרה: "קשה לקבל שתפילה בחוץ לארץ ללא המשפחה גדולה מתפילה בארץ עם המשפחה". עוד הוסיף הרב ליאור כי הוא אינו ממליץ על מנהג זה, אלא לבודדים בלבד.

גם ראש ישיבת עטרת ירושלים ורב הישוב בית אל הרב שלמה אבינר כותב שמעבר לבעיה המוסרית של עזיבת המשפחה, האישה והילדים, יש כאן בעיה הלכתית, משום שמרן הרב קוק פסק שאין היתר לצאת לחוץ לארץ להשתטח על קברי צדיקים (משפט כהן עמ' שנב), בפרט שמצוות השתטחות על קברים אינה מופיעה בתרי"ג מצוות.

דברים חריפים יותר אומר הרב אליהו זייני, ראש ישיבת "אור וישועה" בחיפה, שענה באתר האינטרנט של ישיבתו, כי "מי שיוצא מארץ ישראל כדי להשתטח בארץ העמים, בטומאת הגלות, לא ברור אם הוא כופר בתורה או שהוא רק חולה נפש או אולי סתם עם הארץ… אין ספק בעיניי שרבי נחמן אם היה בחיים היה מתנגד בכל תוקף לחולי זה. סביר להניח שרוב התמימים הנוסעים לשם אינם יודעים עד כמה הם טועים. ואם היו עולים לירושלים עיר קודשנו או למערת המכפלה היה אלף מונים חשוב יותר."

התייחסות נוספת העלה הרב אורי שרקי, ראש בית המדרש של "מכון מאיר", כשבשיעורו על ספר ליקוטי מוהר"ן, הוא התייחס לטענות שמעלים החסידים בעד היציאה לאוקראינה: "יש לדעת, שללא ספק ר' נחמן לא התכוון שיצאו מארץ ישראל על מנת לעלות לקברו באומן, למרות שהקבר הוא בבחינת ארץ ישראל. זוהי שטות גמורה לחשוב כך, לעזוב את ארץ ישראל ממש, בשביל מקום שהוא רק בבחינת ארץ ישראל"

http://www.srugim.co.il/53220-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%92%D7%93

אני הרי לא חושד לא בכשרים ואפילו לא חושד בטמאים.
לא חשדתי מעולם במו"ר יעקב אריאל שהוא בעד הנסיעה ולא ברב אבינר ולא ברב שפירא שליט"א וגם לא בד"ר זייני הידוע בשירים הפורנוגרפיים שנכתבו עליו בשירותים בטכניון.
לא חושד בהם , כי הם לא מברסלב וברסלב לא מעניינת אותם.
הייתי בבית הכנסת של הרב אריאל ברמת גן והיה שם מדף יפה עם ספרי חסידות ואפילו פיתקית חמודה שכתוב עליה "חסידות ברסלב". ספר אחד לא היה שם. אני עצמי עשיתי מבצע ואספתי מפה ומשם ספרים להכניס שם והיום יש שם שלושה ספרים, ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי תפילות ו"אשר בנח"ל", שאין לי מושג מה זה.
ואתם יודעים זה בית כנסת ברמת גן, בית כנסת פורמאלי נתמך ותומך. אני לא חושב שיש להם בעיה לכתוב צ'ק לקרן ולהזמין את כל הסט של ליקוטי הלכות וחומש עם ליקוטי הלכות ותהילים עם ליקוטי הלכות ואת כוכבי אור ושבחי הר"ן וחיי מוהר"ן וימי מוהרנ"ת וימי התלאות.
היה נשאר להם עודף, גם לקרטיבים בשמחת תורה, תאמינו לי, אבל בשביל מה להם?
זה לא מעניין אותם.
העיקר יש להם פתק שם בארון שכתוב עליו "חסידות ברסלב" והמזל הוא שלא כתוב שם "ועליך אמרתי האש שלי תדלוק עד שיבוא המשיח".
בסדר, זה לא חסר להם.
אם היו מגיעים לשמה חסידי ברסלב אמיתיים והיו רואים עד כמה האנשים שם בסבבה, בבית הכנסת הזה, אני לא יודע מה היה קורה. יש סכנה שהיו עוזבים את רבינו, חלילה.
שלום ושלווה והשקט ובטח. אם ככה נראה עולם התוהו, תרשמו אותי ראשון.
סתם אני מגזים, בברסלב מצליחים להתפלל מדי פעם, מה שלא קורה ברוב המקומות.
נגיד אני, הייתי היום באיזה מקום ועמדו שם כמה חבר'ה ספרדים כאלו, אנשים טובים, אנשים מקסימים והתפללו מנחה.
נראה לי שהם קראו לי ואני הלכתי לבכות, איך אני אתפלל איתם?
רק חשבתי על זה והשתגעתי. מה נראה לכם שתפילה זה כמו להעביר כרטיס? נראה לכם שזו מצוה? שעושים את זה כי ככה אמרו?
תפילה זה פרספקטיבה, זה להרגיש באמת שאתה תולעת מתפתלת בתוך חור התחת של היקום. תולעת קטנה ולבנה מהסוג שאתם לא רוצים לחפש בצואה של הילדים שלכם.
אוי תפילה, אוי תחנונים, אוי לב נשבר ודואב וכואב, אוי מדרגות מנופצות וגרון ניחר ועיניים אדומות ואף סתום, אוי מה נאמר לפניך ריבונו של עולם, אשמנו, בגדנו, ניאצנו, סררנו.
אז אני לא מתפלא על רבני הציונות הדתית, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם יודעים את התורה.
רק אני מתפלא על אלו שהולכים ללמוד ברסלב אצל אורי שרקי.
מותר לו ללמד.
לכל אחד מותר, לזמר של גאנגא סטייל מותר וגם לאורי שרקי מותר.
אבל מי התיר לכם ללמוד אצלו? איך לא רעדה לכם היד? איך לא נשפכו לכם העיניים?
ללמוד ברסלב ב"מכון מאיר" ? ללמוד אצל אורי שרקי שאין לו ספק שרבי נחמן בעצמו כשהוא יושב רגל על רגל, אוכל אבטיח וקורא "עולם קטן" היה אומר לכם "אומן? נראה לכם? ועוד בראש השנה, לא ראיתם מספיק מטורללים בירושלים הבנויה?"

טוב, זמן לישון.
נתראה באומן.
יהיה סבבה.

חברים וחברות יקרים


061713_1346_1.png
עלה רעיון לנסוע לאומן עוד חודש, בט"ו באב.
יש מישהו שמעוניין להצטרף? זו יכולה להיות חוויה מדהימה, חוץ מזה שיש סיכוי לקבל פרספקטיבה שונה לגבי אומן והצדיק , גם לאנשים שכבר היו ובטח לכאלו שלא היו אף פעם.
בעונה אומן מדהימה, לא יקרה וגם יש אנשים , אבל יותר מדי.

זה באמת יכול להיות סבבה.
גברים ונשים , לא משנה, כבר נסתדר.

אז מי מכם שרוצה להצטרף, שישלח אלי הודעה למייל של הבלוג drall@shoresh.org.il וכמה שיותר מהר , כמובן וננסה להרים את זה.
בעיקרון, מה שחשבתי זה להגיע יום חמישי בלילה, עד ראשון בלילה. כלומר מ18 עד 22 ליולי.
אני עוד לא יודע לגבי הטיסות, אבל מתחיל לברר.
אין עם זה בעיה בד"כ.

אני אשמח מאוד לראותכם.

שתו לרוויה


תשמעו דבר מדהים, שבטח כבר סיפרתי, בברסלב המונח "תשובה", לא מתייחס בכלל לקיום מצוות או קבלת עול מלכות שמים. יכול להיות שכבר סיפרתי את זה פה, אני לא זוכר, אבל הנושא צץ לו כשדיברנו על ספירת העומר, שהיא עניין גדול בברסלב.
תראו לדוגמא בתורה ע"ו בליקוטי תניינא:

נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶך וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶך הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד וּבְרוּחַ הַקּדֶשׁ עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך סֵפֶר תְּהִלִּים וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב) וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה,

הרי בני ישראל, כמובן, לא קיימו מצוות כשיצאו ממצרים, הם בכלל לא קיבלו את התורה, ובכל זאת הם עשו תשובה מכוח זה שספרו ספירת העומר.
דוד המלך, מצידו, היה דווקא אדם דתי ביותר, אם נדלג על םרשת בת שבע, ובכל זאת התעסק בתשובה כל הזמן.

חוץ מזה, בינינו ספירת העומר בעצמה, היא מצוה ואפילו מצוה די ביזארית, אז איך ניתן להגיד שבזכות קיום מצווה, אדם יתחיל לקיים מצוות?
אנחנו נסביר את זה, אבל אני קודם כל רוצה להבהיר דבר אחד. אין ספק שבחסידות ברסלב, מצפים ממך לקיים מצוות. אמנם אתה לא חייב להחמיר, ולא צריך להיות מהקפדנים, אבל קיום מצות ברמה המינימלית הוא הנורמה.
יש אנשים שחולקים על הקונספציה, וזה לגיטימי לגמרי, אבל אני לא מכיר ברסלב אחרת.
אז איפה הייתי? תשובה.
ביום ראשון של חול המועד, הייתי בחברון, במערת המכפלה.
בכל חול המועד יש שם באלאגן אחד גדול. יש שם דוכני אוכל ודוכני ספרים ורמקולים מהדהדים, של הישוב היהודי בחברון ודוכני מוסיקה ואמנות וכמובן, גם דוכן של ננחים, עם מערכת הגברה קיקלופית, שחוץ מזה שהיא משמיעה מוסיקת טראנס, היא גם מפרסמת באסטה של טורטיות כשרות לפסח ואת הקמע המתועב ההוא של "נחמן מאומן", שמביא את כל הישועות לאנשים פרימטיבים במיוחד.
ולא שיש לי משהו נגד ננחים. הננחים, כזכור, הם אחלה. כשהם לא קופצים בכביש, הם מאזינים למוסיקה של גוסטב מהלר, וקוראים את ג'וזף קונארד בשפת המקור.
בכל מקרה, מסביב למערת המכפלה, פיצוץ של אנשים,צעקות ורמקולים וילדים משתוללים ורכיבה על חמורים, אבל כשאני מתקרב קצת יותר אל המבנה עצמו, אני רואה משהו יוצא דופן.
קבוצה של אנשים ונשים תרבותיים למראה, עומדת בשקט ובסדר מופתי ומה שהאנשים האלו עושים, זה שרים שירים מתוקים כאלו, בקולות עדינים ומתוקים ומלאכיים ויש להם שם, נבלן ונבלנית שמלווים את השירה.

זו הייתה כמובן, קבוצת צליינים נוצריים, שהגיעה כדי לבקר את קברי האבות. אחת מהנשים שם התחילה לשוחח איתי וסיפרה לי בהתרגשות שהם הביאו ארבעה עשר נבלים מיוחדים לירושלים, בשביל איזו מטרה שלא הבנתי, אבל המציאות של האנשים האלו, שמגיעים עם כלי נגינה ארכאיים, למקום ההיסטורי המוזר הזה, בתוך יריד לבנטיני עם נגיעות פאשיסטיות ופאטישסטיות וכאן הם שרים בהתרגשות שירי קודש, היא מסבירה לנו את ההגדרה של התשובה בברסלב.
תשובה היא חיבור, היא התקרבות אל אלוהים, אל האלוהות.
זה בדיוק ההפך ממה שהמתין לנו בתוך המכפלה.
שם, באולם יצחק ורבקה, עמד איזה עבדקן עם עם מקרופון נצמד וסיפר להמוני חרדים על ההרפתקאות שלו במערות הקבורה שמתחת למבנה המכפלה. הוא כל כך התלהב כשסיפר, איך שהוא וחבריו מצאו שם מצבה נוצרית, וניפצו אותה. אוי, כמה שהוא היה מרוצה מעצמו, הכלב, לא שהם מצאו שמה משהו אחר, אבל די להם, לחלאות בואנדליזם, בגסות, בבערות וביהירות. די להם שהם זוחלים באבק לרגלי רבניהם ומבקשים שכר כפנחס.
אז ירדתי מהמערה כשאני מהורהר, ביקרתי גם בציון של אבנר בן נר, שאני לא מבין איך זה שעשו ממנו צדיק, אבל !I'm a believer
היו לי כל מיני מחשבות, היה ברור לי מצד אחד, שאני לא במדריגה של הנוצרים האלו, שהגיעו מעבר להרי החושך, כדי להחזיר את נבל דוד לירושלים, אבל מצד שני, גם אני רציתי לעשות משהו כדי להתקרב אל הקדושה ואל עבודת השם.
בסופו של דבר, עשיתי דבר שהפתיע גם אותי, הלכתי לננחים לרקוד. זה היה מוזר, כי היינו די לבד שם, בלב ההמון הגועש והמון אנשים , בעיקר חרדים מודרניים באו כדי לצלם אותנו, אבל לי לא היה אכפת. לא הגעתי רק כדי להתלונן ולהעביר ביקורת. עשיתי מה שיכולתי.
האמת שהיה לא רע, חוץ מהפרסומות המטומטמות לקמע מאומן, היה נחמד לצאת מהאווירת השופינג ופשוט לקפוץ לצלילי מיקס של "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
אמנם אני מעדיף את הגרסה של לי פישמן, אבל אתם יודעים, אני עושה מה שאני יכול והם כמוני, משתדלים.

בסופו של דבר הנחים כל כך התלהבו ממני, עד שהם דחפו לי לכיס של החולצה, איזה קמע ננחי. לא הסתכלתי עליו אפילו, אולי הוא כבר הלך בכביסה.
כשיצאנו מהשטח, היה לי רעיון נוסף לגבי התקרבות לאלוהים, אותו רעיון שהזכרתי בהתחלה, כלומר לספור ספירת העומר.
זה נשמע עניין פשוט, הרבה סופרים את העומר, אבל מעטים עושים את זה כמו שעושים את זה אצל ברנר שטריימלהרב ברנר בשכונת בית ישראל, על גבול מאה שערים, בין העולם הבא לעולם התחתון.

וכך נגמר היום, בצריחות עד לב השמיים. זה לא מרשים כמו נגינה על נבל, אבל זה בהחלט עובד.
אז, שיהיה גם לכם המשך סוף שבוע רגוע ושתו הרבה, זה מאוד בריא.

מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.