אש הולכת איתי


היי, חברים.
כבר הרבה זמן שרציתי לסגור.
הגיע זמני להמשיך הלאה וגם זמנכם יגיע.
הסיבה האמתית שלא סגרתי, זה שהרב ברנר ביקש ממני לכתוב על הקשר בין המעשיה השלישית , של החיגר ובין קטע בליקוטי הלכות אורח חיים הלכה ד' סעיף כ'
אם אתם זוכרים במעשיה החיגר מגיע למקוום שהירח והשמש נמצאים ביחד והרב ברנר מזכיר את ליקוטי הלכות ההוא כי כתוב שם:

כִּי חַמָּה וּלְבָנָה שָׁוִים נִבְרְאוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית א), אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( חֻלִּין ס), אַךְ עַל-יְדֵי קִטְרוּג הַיָּרֵחַ שֶׁאָמְרָה, אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֶתֶר אֶחָד, עַל-יְדֵי זֶה נִתְמַעֲטָה וְעַל-יְדֵי מִצְוַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, עַל-יְדֵי זֶה אָנוּ עוֹסְקִין בְּתִקּוּנָהּ לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה……שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגִימַת הַיָּרֵחַ וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן מִצְוַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר מִצְוַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַיָּרֵחַ, תָּלוּי בְּשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ שֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בִּבְחִינַת פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב וְעַל-כֵּן נִצְטַוּוּ בַּמִּצְוָה הַזֹּאת בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּפָּרָשָׁה, כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הוּא עַל-יְדֵי הַשִּמְחָה שֶׁעַל -יְדֵי זֶה יוֹצְאִין מִן הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁאָז הָיָה עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שְׁמוֹת יא), כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. כִּי יוֹם וָלַיְלָה הֵם בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה……עַל-כֵּן שָׁם נִכְלָלִין יוֹם וָלַיְלָה יַחַד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ( זְכַרְיָה יד) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר….וְזֶה בְּחִינַת חֲצוֹת שֶׁהַנְּקֻדָּה הָאֲמִתִּית שֶׁל חֲצוֹת לַיְלָה קָשֶׁה לְהַשִּיג עַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ג) שֶׁאֲפִלּוּ משֶׁה לֹא יָדַע חֲצוֹת אֵימַת וְכוּ' כִּי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אָז מַתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ אוֹר הַיּוֹם, הַיְנוּ שֶׁאָז נִמְשָׁךְ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֵין סוֹף, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַמְּאוֹרוֹת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בַּחֲצוֹת דַּיְקָא כִּי אָז נִכְלָלִין לַיְלָה וְיוֹם יַחַד

יש שם עוד הרבה. תסתכלו אם זה מענין אתכם.
הרב ברנר התלהב מאוד מזה.

אני לא מוצא בזה שום תועלת. הכל נכון, כמו שהרב ברנר אומר למי שמבלבל במוח, המקום שבו השמש והירח שווים, הוא המקום בו האמונה שלמה והחיגר מתרפא והכל טוב ויפה.
כאילו בסדר.
זה לא שייך אלי, אני מיציתי.

תראו,
יש סיפור על מישהו שקיבל פתק מרבי נחמן מברסלב. כאילו, הרבי מברסלב, רצה להגיד לו מה לעשות, אז הוא כתב לו פתק, עם הנחיות. לא חשוב מה כתוב שם, נגיד שכתוב שם קה קקה קקקה פקה פקה פקה, זה לא משנה. כתבו את זה לבנאדם ספציפי. אולי הוא עשה מה שכתוב שם ואולי הוא לא עשה כלום. זה לא חשוב, זו הבעיה שלו.
אז יש אנשים שחושבים שהפתק הזה, הוא מעלה גדולה. נראה לי שהם טועים.
אוי ואבוי , אילו הייתי צריך פתק כדי לדעת מה רבי נחמן רוצה שאני אעשה.
זה כמעט עלבון.

יש אנשים שאף פעם לא מבינים מה רוצים מהם.
בעיקר זה נכון לבחורות.
אבל בינינו ובין עצמנו מותר לנו להודות, שאנחנו לא כאלו טיפשים.

אני למדתי את המעשיה החיגר ונפל לי האסימון בלי להגיע עד לאמצע.
רוצים לדעת מה הבנתי?

תסתכלו על הקטע הבא:

עָנְתָה הַחַמָּה.
אֶת זֶה אַתָּה דּוֹאֵג? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ]
אַגִּיד לְךָ רְפוּאָה
בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ

למעשה המילים "יש דרך" הם כל מה שהייתי צריך לשמוע.

בספרות הסינית ישנו קטע מפורסם שנקרא "שיר המשוגע". נתקלתי בו בכמה מקומות ובכל מקום הוא מופיע בשינויים מסוימים. אין לי מושג אם ראיתי את הגרסה המלאה וייתכן שאיש לא ראה אותה אף פעם.

אז אתם מן הסתם רוצים לדעת את התוכן של השיר הזה.
תראו, מלאכת התרגום כאן, כמעט בלתי אפשרית אבל אני בכל זאת אציג כאן את השורות הראשונות.

עוף החול, עוף החול
תמיד אתה נכשל בכל
לא הספקת לחיות את העבר
אין לך זמן לחכות לעתיד
כשיש דרך, החכם שולט בעולם
כשאין דרך, לפחות הוא נשאר בחיים
האושר מפוזר בכל מקום
ואי אפשר להחזיק בו
האסון נראה ממרחקים
אבל לא ניתן להתחמק

עד כאן. השיר ממשיך אבל לא נוגע לענייננו.
אני סימנתי בתוך השיר את המשפט כשיש דרך, החכם שולט בעולם כי אני מחבר אותו לקטע מתוך החיגר שם רבי נחמן אומר בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ.
ככה רבי נחמן מתקשר איתי, הוא אומר לי שיש דרך ואם יש דרך, אזי לפי שיר המשוגע, החכם שולט בעולם ורבי נחמן תמיד, כשהוא מדבר על החכם הוא מדבר על עצמו.

גם במעשה מחכם ותם, דרך אגב, אם למישהו היו ספיקות.

אז זה מה שהבנתי מרבי נחמן, שהוא נתן לי את כל מה שהייתי צריך, במעשיה הזו של החיגר,
הוא נתן לי את העשב שהוא הלוטוס של בודהא ואת היהלום שהוא המדיטציה ועכשיו הוא אומר לי "יש דרך", שזה אומר שאין סיבה לבזבז את הזמן על דברים אחרים.

תודו שזה הרבה יותר ברור מ פח פח פחמן מחומצן, כאילו , מה אנחנו אמורים לעשות עם האמת, מורי ורבותי?
לסרוג אותה על הכיפון ולשים אותה על הפונפון? לא עברנו את גיל הפונפונים?

תלוי באיזה פונפונים מדובר.

טוב, אני אפסיק ללכלך על הננחים, ברשותכם ואחזור לעיקר.
לי אין מה לחפש בחסידות.
זה מה שרבי נחמן אומר.
זה היה משהו טוב לזמנו וזמנו עבר.

כן, במשך שנים עוד ימשיכו לאכול קוגל במאה שערים ולשיר את השירים הישנים של חסידות ברסלב, אבל אין בזה שום טעם. זה שריד של העולם הישן והעולם החדש פה והוא לא יחכה לנו אם נמתין.

זה פחות או יותר מה שרציתי להגיד.
אני סוגר.
זה הדבר הנכון לעשות וזה היה צריך להעשות מזמן.
זוכרים את הסרט שעשו מהסדרה טווין פיקס של דיוויד לינץ'?
קראו לו באנגלית "fire walk with me" ובארץ תרגמו אותו ל"אש הולכת איתי"
אש
כולם צחקו על המתרגמים, כי הפירוש הנכון הוא "הליכה על גחלים איתי", אבל באופן מדהים ביותר , התרגום הראשון היה נכון. זה היה הדבר שהבמאי ניסה להגיד. אש הולכת איתי זו המציאות , ללכת על גחלים זו סתם התחכמות חסרת משמעות. גם כאן היתה טעות נכונה. האש הלכה איתנו כשהגענו לברסלב , האש הלכה איתנו כשלמדנו את ברסלב והאש ממשיכה איתנו , אל המקום בו הבודהות נולדים כל פעם מחדש מתוך הלהבה הניצחית.

גו אן, בספר שלו על עשרת השוורים של הזן, אומר דבר מטריד ביופיו.
"הדרך לאמת ארוכה מדי"
כשאתה מגיע , אתה מבין שחלק גדול מהדרך היה מיותר.
זו בערך הכוונה שלי בטעות הנכונה.
אני לא יודע עם החסידות היא טעות, אני לא יודע אם היא סתם. אני לא במדרגה הזאת לשפוט, אבל היום אני רואה שאם היא משמשת למשהו, הרי היא כמו אותו סולם יעקב שראשו מגיע השמיימה , אבל הוא אינו השמים עצמם.

אלו, פחות או יותר מילות הפרידה שלי.
הייתם לי חברים יקרים וחברות טובות, ואהבתי אתכם ואמשיך לאהוב.
בלוג חדש קום יקום, כמו אותו עוף החול בשיר המשוגע, אבל הוא יהיה רחוק מאוד מירושלים החרדית על על כל מדפיסיה.

תשלחו לי לאימייל של האתר drall@inn.co.il ואני אפנה אתכם הלאה.

מה אני עוד יכול לאחל?

זוכרים מה ישו אמר בדרשה על ההר?

בַּקְּשׁוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם. חַפְּשׂוּ וְתִמְצְאוּ

כותב באפלה


היי חברות, היי חברים.
שמתם לב שאני לא ממש כותב כאן?
יש לזה סיבות טובות ואני אספר לכם בהזדמנות.
ואם כבר מדברים על הזדמנות, אז קשה לי לוותר על ההזדמנות לספר לכם עד כמה אני שונא את פורים.
פורים, זה גועל נפש.
אני כל כך שונא את החג הזה, עד שאני שונא גם את מי שאוהב אותו.
לא מדבר, כמובן, על ילדים שאוהבים להתחפש. זה טיבעי וזה בסדר, חוץ מזה אם הית שואל ילדים, הם היו שמחים להתחפש גם בשבועות וגם בסוכות ואפילו בעיד אל פיטר.

נתקלתי מזמן בטענה, שפורים הוא חג שבו אנחנו פוגשים לראשונה את האנטישמיות. זה מופיע במגילת אסתר, כמו שכולם יודעים. מרדכי מתחצף להמן והמן רוצה לנקום בו, אז הוא מחליט להרוג את כל היהודים בממלכה.

את הסיפור הזה כולנו מכירים. הוא חלק מהחינוך היסודי במדינת ישראל.
מה שאני אומר הוא, שהסיפור של פורים , לא רק מתאר את האנטישמיות, אלא במידה רבה , מבשר את האנטישמיות.

אתם זוכרים את הפסוק הזה בפרק ב' של המגילה?

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

על הפסוק הזה שואלת הגמרא במסכת מגילה את השאלה הבאה, אם מרדכי הוא "איש ימיני" , כלומר בן שבט בנימין, איך הוא נקרא גם "איש יהודי" שאומר שהוא משבט יהודה.
התשובה של הגמרא היא מדהימה.

אמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בעבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי

הציטוט הזה ממלא בשמחה את כל מי שסולד מהאורתודוקסיה היהודית או מגיורים כהלכה, אבל מעבר לזה, מדובר בציטוט מאוד מאוד קיצוני.

הגמרא מטיבה היא מחמירה, קשה מאוד למצוא אותה מפתיעה לטובה, וכאן היא עושה משהו מאוד לא צפוי. היא מעניקה את התואר "יהודי" לכל מי שכופר בעבודה זרה.
על פניו, מדובר בקשקוש מהסוג שברור שהגמרא בעצמה אינה מתכוונת אליו.

סביר להניח שחכמי הגמרא הכירו את ספר מלכים , שם הוזכרה לראשונה המילה יהודים בפסוק " בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. "
כאן מדובר על תקופת הנביא ישעיה ואנו יכולים לראות יפה, שהמקרא משתמש במילה "יהודים" במובנה המסורתי, כלומר, יושבי ארץ יהודה, שהיו אז במלחמה עם הארמים.

הגמרא לא היתה שואלת את השאלה , אלמלא הכירה את ספר מלכים, והתשובה שניתנת כאן, כל כך בלתי סבירה, עד שאני מאמין שהיא פשוט מסתירה משהו.

מה היא יכולה להסתיר? הרבה דברים.
מגילת אסתר כולה, מלאה סודות, והסוד העיקרי הוא הסופר שלה. לאף אחד אין מושג מתי כתבו אותה ומי עשה את זה. היא היתה ידועה בסוף בית שני, אבל לא ברור לנו מתי ואיפה היא צצה לראשונה.

אז מה מנסה הגמרא להסתיר בתשובתה המפתיעה? אולי את התשובה האמיתית, הסיבה שבגללה מרדכי מכונה "יהודי" למרות שהוא בן שבט בנימין.

לא הייתי מגלה את התשובה , אילו לא שנאתי את פורים, כיוון שמרוב ששנאתי את פורים התחלתי לחשוב, מה אני אוהב בפסח.
אז בפסח יש את שני האחים האלו, משה ואהרן.

אז משה הוא הנסיך שוויתר על כיתרו והפך להיות הנביא מהמדבר ואהרן הוא גם כן דמות מופתית , אוהב שלום, רודף שלום , אוהב את הבריות וכן הלאה.
שניהם, הם בודהות, הם כל כך מזכירים את גואטמה אדוננו, אלו אנשי המופת, נבחרי האל, מהסוג שנועד להקים דתות.

ובפורים , לעומת זה, את מי יש לנו?
אחד מרדכי, הוא יושב בשער המלך, הוא דוחף את אחיניתו הצייתנית אל ההרמון, הוא מצותת לסריסי המלך , הוא "יודע את כל אשר נעשה".
אומרת לנו המגילה דבר מדהים , לא משנה מאיזה שבט הוא הגיע, הוא יהודי, כי ככה יהודים מתנהגים.

זאת אומרת, אותו סטיריאוטיפ אנטישמי, שמלווה את שנאת ישראל מזה אלפים שנה
אותה דמות יהודית מניפוליטיבית, אופורטוניסטית , נוצרת פה, במגילת אסתר בדמות מרדכי היהודי.

אז יגידו לי שהיהודים היו בצרה.
נכון, מי הכניס אותם לצרה הזו?
זה לא היה מרדכי שהתגרה בהמן?
המן בכלל רצה להתעסק עם היהודים לפני שמרדכי עמד מולו?

אני מכיר את יתר התירוצים, אני מכיר את כולם.
היה צריך למחות את זכר עמלק, נכון?
ממש.
אילו היו רוצים למחות את זכר עמלק, דבר ראשון היו מבטלים את פורים.
כי אחרת , איך מוחים זכר של משהו שכל הזמן מדברים עליו?
אז אם יש סיבה בעולם, שקוראים את פרשת "זכור" , בשבת שלפני פורים , היא כדי להצביע על מי שכתב באפלה, מי ששכתב את היהדות והציב במקום משה ואהרן הנביאים את מרדכי הערמומי ואת אסתר החנפנית.
"זכור את אשר עשה לך עמלק" אומרים לנו לקרוא ואילו רבינו אומר שהשכחה היא טובה מאוד.
אילו לא היו מתאמצים לזכור את עמלק, היה זכרו נמחה ממילא.
לכן אני שונא את פורים, פורים הוא לא חג, הוא קללה.
בפורים היהדות בוחרת להסתגר מפחד עמלק, במקום להביא לעולם את דבר האלוהים מההרים הקדושים והמדבר.
פורים הוא חגם של הפוליטיקאים, של סריסי המלך והיועצים החלקלקים, הוא חגשל משלוח מנות שמסמלות את יחסי "שמור לי ואשמור לך" ומתנות לאביונים, כי קיומם של אביונים הוא חובה בחברה בה קיימים האדירים, המפורסמים והעשירים.
לכן אין לי מה לברך אתכם בפורים שמח.
הלוואי שתהיה לכם שמחה בכל אשר תעשו ובכל מקום בו תהיו.
במקום זה , אברך אתכם בתפילה הויקינגית

הן אנוכי רואה את אבי
הן אנוכי רואה את אמי
הן אנוכי רואה את אחי ואחיותי
ואת כל בני עמי
ממתינים לי בוולהאלה
היכן שהגיבורים חים לנצח

דרך אגב,
נראה לי שזה השבוע האחרון שתוכלו לראות את "עליתה של ג'ופיטר בקולנוע"
זה נראה לי הסרט הכי טוב שראיתי, אבל חובה לראות אותו בתלת מימד.

זה כמו לחיות בתוך זיקוק.

אוהב אתכם.

תרנגול מורעל


אור וברכות, קוראים וקוראות.
אני עוד חי.
אכן, התנקשו בחיי ואני אערב בכך את המשטרה, אבל אני כבר במצב מספיק טוב לחזור ולכתוב.

רק יש לזכור, האשמה אינה מוטלת רק על הביריון המזוהם עצמו, אלא גם על הסובבים אותו, גם על הרבנים וגם על המנהיגים.
כולם אשמים, כולם רעים.

לענינינו, אתם שמעתם פעם על מעשיית ההינדיק?
זה סיפור מאוד מפורסם של רבי נחמן. אליעד כהן מביא אותו בשלמות כאן
אני אסכם את המעשיה הזו בלי לצטט אותה בשלמותה, כי הרעיון שלה מאוד ברור.

הינדיק, בתור התחלה, זה תרנגול הודו ביידיש. בויקיפדיה היידית תמצאו אותו תחת הערך אינדיק.
רבי נחמן מספר שנסיך אחד השתגע וחשב שהוא תרנגול הודו, אז הוא התפשט וזחל מתחת לשולחן ואכל זבל ועצמות.
ואז המלך נהיה מדוכא והיה בצער גדול.
ניסו כל הרופאים לרפא את הנסיך ולא הצליחו, ניסו כל הפסיכיאטרים להחזיר אותו לשפיות ולא הצליחו.

אז הגיע חכם אחד ואמר אני ארפא אותו.
התפשט החכם, נכנס מתחת לשולחן והתחיל לאכול זבל ועצמות.
ראה אותו הנסיך ושאל אותו מה הוא עושה פה.
שאל אותו החכם בתשובה "מה אתה עושה פה?"
הסביר הנסיך ואמר לו "אני תרנגול הודו"
אמר לו החכם "גם אני תרנגול הודו"
המשיכו שניהם לזחול מתחת לשולחן ולכרסם שאריות.
אחר כך ביקש החכם שיתנו לו בגדים והוא לבש את הבגדים.
התפלא עליו הנסיך ושאל "מה, תרנגול הודו יכול להתלבש?"
אמר החכם "כן , אפשר להיות תרנגול הודו ולהתלבש."
הסכים הנסיך להתלבש .
המשיכו שניהם לזחול מתחת השולחן ולכרסם שאריות בזמן שהם לבושים.
אחר כך אמר החכם לנסיך "אתה חושב שאי אפשר לאכול אוכל של בני אדם ולהשאר תרנגול הודו? אפשר."
והוא ביקש שיביאו לו אוכל של בני אדם והוא אכל ונתן גם לנסיך לאכול.
אחר כך אמר החכם לנסיך "אתה חושב שתרנגול הודו חייב להיות דווקא מתחת לשולחן? יכול להיות גם בחוץ"
ושניהם יצאו החוצה וכה זה נמשך עד שהחכם סיים עם הנסיך והפך אותו לאדם רגיל.

כמובן, שהנסיך עדיין חושב שהוא תרנגול הודו, אבל הוא מתנהג ונראה כמו אדם, כמו נסיך.

מה שמענין בסיפור הזה, הוא המשפט האחרון שלו

והנמשל מובן למבינים

אני לא מכיר מקום אחר, שרבי נחמן מצהיר על סיפור שהוא משל ושיש לו נמשל. אולי יש. בכל אופן , הנושא של "מובן למבינים" יותר בולט. מה שכאן רבי נחמן מבהיר לנו, שהבנה כאן של הנמשל אינה טרוויאלית.

אז אנחנו ננסה להבין את המשל, באמצעות סינון הנמשלים המוטעים. זה נראה מסובך , אבל למעשה זה די פשוט.
אז ישנו הפירוש החביב על המחזירים בתשובה, שלפיו הם החכם, והם מדברים עם העארסים בשפת ביבים ובלשון השוק, עד שהערסים מגיעים למסקנה, שהם, למעשה העארסים , הם תלמידי חכמים וחסידים ולכן הם צריכים להצטרף לאיזו ישיבה של בעלי תשובה.

הטענה של העארסים כאן, היא טענה נכונה. הרבנים המחזירים בתשובה, ברובם לפחות, אנשים גסים ובורים, בדיוק כמו בעלי התשובה שהולכים אליהם. אבל זה לא הנמשל שאליו רבי נחמן התכוון, כיון שבמשל, החכם התחזה להיות הנסיך המשוג, על ידי זה שנראה כמוהו ואילו במציאות, ההבדל היחיד בין העארסים המחזירים בתשובה, לעארסים החוזרים בתשובה, היא אותה תחפושת חסידית – חרדית נלעגת.

אוקיי, אז את הנמשל המטומטם של המחזירים בתשובה, דחינו.
יש עוד נמשל מוצע, שמתיחס למה שכתוב בספר "שבחי הר"ן" על שהותו של רבי נחמן באיסטנבול.

כִּי הָיָה עוֹשֶׂה בִּסְטַנְבּוּל כָּל מִינֵי קַטְנוּת
וְהָיָה הוֹלֵךְ יָחֵף וּבְלִי חֲגוֹרָה וּבְלִי כּוֹבַע עֶלְיוֹן
וְהָיָה מְלֻבָּשׁ רַק בְּהָ"אִנְטֶער שְׁלַאק" שֶׁהָיָה לוֹ מֵאֵיזֶה מַלְבּוּשׁ
וְהָיָה הוֹלֵךְ בַּשּׁוּק כְּדֶרֶךְ בְּנֵי הַנְּעוּרִים הָרָצִים בַּשּׁוּק וּמְצַחֲקִים
וְהָיָה עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת בְּדֶרֶךְ צְחוֹק כְּדֶרֶךְ בְּנֵי הַנְּעוּרִים

זה כבר נמשל יותר מתקבל על הדעת , כי החכם הוא באמת רבי נחמן. כאן החכם באמת מתחיל מזה, שהוא משנה את המראה שלו עד שנראה כמו אחד מנערי הרחוב וזה מתאים להתחלה , אבל זה לא מתאים להמשך, כי כל העניין של המשל, הוא לשנות את הנסיך והענין הזה, לא קיים בכלל במשל הזה.

יש עוד הסבר שקיים, כנראה שמקורו בספר "שיח שרפי קודש" שאומר "יכולים לומר שהאדם רוצה להתקרב לעבודת השם הלא הוא הינדיק מלובש בחומריות וכו' ובדרך זה יכולים מעט מעט לקרב את עצמו לעבודת השם עד שנכנסים לגמרי. וכן בהתקרבות אנשים על דרך זה, ודי למבין"
זה סתם הסבר חרדי אידיוטי, שהבאתי כאן רק כדי להפריך, כיוון שההינדיק לא רוצה להתקרב לעבודת השם, אלא רוצה להיות הינדיק וחזקה על השוטים, שכשהם לא מבינים משהו, הם מעותים אותו עד שיהיה דומה לדעתם המטופשת.

אז בסדר, הפרכנו את כל הסברים, אם יש עוד משהו, תגידו.

יש הסבר אחר, הסבר שמתישב גם אם הטקסט ואפילו עם המנציאות ההיסטורית , לפי ההסבר הזה , מגיש רבי נחמן לקוראיו תרנגול מורעל.
כן, המחזירים בתשובה מאוד לא יאהבו אותו, ועל ראש הגנבים בוער השטרימל.

אז ככה , את ההתחלה כבר הבנו. כשרבי נחמן מדבר על החכם הוא מדבר על עצמו.
זה קל, אולי אפילו קל מדי.
מיהו בן המלך? קשה לי להגיד, אבל התשובה היא שאין לחידה הזו פיתרון אחר. בן המלך הוא התלמידים של רבי נחמן, החסידים שלו. לדעתי לא מדובר בחסידים של היום אלא באותה חבורה עתיקה של רבי נתן, אהרן מברסלב, נפתלי וכן הלאה, החסידים הותיקים. אין לי לזה הוכחה דרמטית אבל ככה זה יותר מסתדר. אין ספק שמדובר בתלמידי רבי נחמן ובחסידי ברסלב, אבל יש ארי בהירות לגבי האוכלוסיה הספציפית, האם מדובר רק באותה חבורה שנאספה סביב רבי נחמן בסוף המאה השמונה עשרה, או בחסידי ברסלב של כל הדורות.

אז יש לנו את החכם שזה רבי נחמן ואת בן המלך, הנסיך שהוא נמשל לחסידים.
בהתחלת המשל מתוארים החסידים שהם ערומים ואוכלים זבל מתחת לשולחן.
מה הכוונה ב"ערומים"? במעשיה של מלך וקיסר, נוטים לקשור את העירום עם ריבוי אורות ויתכן שזו ביקורת כללית של רבי נחמן על תנועת החסידות, שגם בראשיתה הייתה מלאה בבורים מתלהבים.
מצד שני, סביר יותר להניח כי ב"עירום" רבי נחמן מתאר את הלבוש החסידי , כולל את המגבעת, הקפלוש והזקן והפיאות, וזה מתאים להמשך המשל, בו החכם מתפשט ונותר עירום כמו הנסיך. גם בנמשל, רבי נחמן מציג את עצמו כאדמו"ר חסידי, ולבוש בביגוד המתאים.

במשל, הנסיך שחושב שהוא תרנגול הודו, זוחל מתחת לשולחן ואוכל פסולת ועצמות. הפסולת והעצמות הן כנראה משל להתעסקויות הרווחיות אצל החסידים. הפסולת היא רכילות על הצדיקים ועל מעשי המופת שלהם , עיסוק שתמיד נראה לרבי נחמן כפסולת. העצמות , כדבר המסמל מוות, הן כנראה משל להתעסקויות של החסידים בכל מיני דקדוקי הלכות ובמנהגים תפלים.

ההמשך של המשל, גם מתאים לנמשל.
רבי נחמן מתאמץ כדי להרחיק את תלמידיו מהחברה החסידית וממנהגיה כמו ההחמרות המשונות והמסיבות שטופות האלכוהול

במקביל מנסה רבי נחמן להקנות לתלמידיו התקדמות רוחנית אמיתית באמצעות התבודדות, קימת חצות ו"נקודות טובות" , כל אלו עצות, שיש להן השפעה רוחנית אמיתית, באמצעותה חושב רבי נחמן שתלמידיו, יצאו ממצבם הנלעג ויוכלו לחיות חיים ראוים.

השולחן, תחתיו זוחל הנסיך בתחילת המשל, מסמל כנראה , שליטה או שלטון, כמו במונח ההלכתי "שולחן מלכים" או בציטוטים המקראיים בנוסח "אוכלי שולחנו". רבי נחמן מתאר את תלמידיו כחסרי שליטה עצמית או מודעות עצמית והוא מנסה להקנות להם מעט מודעות כזו.

זהו "משל ההינדיק" וזהו נמשלו. אכן מעטים הבינו אותו אם בכלל.
גם אני לא הבנתי במשך זמן מה, אבל הלימוד של "סיפורי מעשיות" , כנראה פתח לי את הדרך להבנת דרך מחשבתו המפותלת והמתוחכמת של הצדיק.

במשל ההינדיק, כמו בהזדמנויות אחרות, בוחר רבי נחמן לבקר ולפסול דוקא את החברה היהודית והחסידית שבה גדל וממנה צמח. אם הוא מעביר לנו איזשהו מסר, הרי זה מסר הפוך בתכלית מה"פשיטות והתמימות" עליה מדברים סוכני המכירות של תעשית התשובה.

מקווה שנהנתם.

שבוע טוב שיהיה.

.

הזונה והכלב


ובכן ילדות וילדים, חמודות וחמודים, מי יתן וימצא אתכם הטוב בכל אשר תפנו.

אתמול נידרשנו לשאלה מעניינת ולא ממש הצלחנו לענות עליה, אבל אחרי קצת יישוב הדעת, נראה לנו שהיא קשורה לרעיון שהאיר לנו בעבר והיא גם קשורה למחוייבות קבועה שיש לנו כאן בבלוג הזה, למחות נגד המחזירים בתשובה ונגד תעשיית התשובה באופן כללי.

לכן אנחנו נענה כאן, כמידת יכולתנו ונקווה נשביע את רצון הקוראות והקוראים שבוודאי שאלות דומות חולפות מדי פעם בשולי תודעתם.

ובכן, השאלה הייתה "למה אנחנו שונאים את ש"ס"?

כדי להגיע לתשובה ניזכר בפסוק מתורתנו הקדושה בספר דברים פרק כג

לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

ועל הפסוק הזה, נשאלות שתי שאלות.
השאלה הראשונה, מה הקשר בין אתנן זונה למחיר כלב, הרי מדובר לכאורה בדברים שונים לגמרי. כלב הוא היתר גמור, אפילו מוזכר כחיה שפרנסתה על האדם , מצד הפסוק "לכלב תשליכוהו" והשולחן ערוך בהלכות שבת מתיר לשים אוכל לפני הכלב ואוסר לשים אוכל בפני החזיר, כיוון שישנה מצווה ברורה , לפרנס את הכלב.

לגבי זנות, אז אנחנו יודעים שאין איסור נקודתי, אבל יש איסור נסיבתי.
מה הכוונה? בהעדר איסורי עריות אחרים, מותר לקיים יחסי מין עם זונה.
מצד שני, התורה מצווה על מנהיגי העם, לבער את הזנות מתוך הישובים הישראליים ולמנוע מצב שבו הזנות מקובלת ומצויה.
חוץ מזה, השולחן ערוך , מעודד אנשים רגילים (לא כהנים) להתחתן עם זונות, מסיבה שלדעתו , הנישואין מחזירים את הזונות למוטב.

זאת אומרת, מבחינה הלכתית , הכלב והזונה הן ישויות שונות לחלוטין ואין הגיון בזה שהכתוב יכרוך אותן ביחד.

השאלה השניה היא לגבי ההקשר לבֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
הרי לכל הדעות , ישנם דברים הרבה יותר גרועים ממחיר כלב ואתנן זונה. יש גזל, יש שכר רצח, ישנו כסף של עבודה זרה, נכון? יש דברים מאוד גרועים. למה דווקא הדוגמאות הללו?

ובכן, כדי להשיב על העניין הזה , צריך מבט מעמיק יותר על שתי הדוגמאות.
מהו "מחיר כלב"?
האם מישהו קונה בכלל כלבים?

כן, כשמדובר בכלב גיזעי , או כלב שזכה בתחרויות או כלב מיוחד.
אז משלמים בשבילו כסף, אבל כלב רגיל, הוא סחורה שניתנת בחינם.
אתה יכול לאמץ כלב משוטט, אתה יכול לקחת גור מהמלטה, אתה הולך לצער בעלי חיים ובוחר מה שנראה לך.
גם בתקופת המקרא, לא ממש היה קיים צורך לקנות כלבים, לכן למונח "מחיר כלב" אין משמעות כלכלית.
לפיכך מהו מחיר כלב?
מחיר כלב, הוא לא הסכום שבו אתה קונה כלב, אלא ההוצאות שלך עליו.
בדרך כלל, אתה צריך לשלם איזשהו סכום כדי להאכיל את הכלב, זו הוצאה אחת ויש לך עוד הוצאה, שהיא למעשה מגלמת את הנזק שנגרם לך בגין הכלב והנזקים העיקריים הם הרעש שהכלב עושה והצואה שהוא מפריש בכל מקום.
זה מחיר הכלב.

עכשיו לגבי אתנן זונה.

אנחנו יודעים, שבניגוד לכלב, זונות בהחלט מקבלות כסף.

השאלה הנשאלת היא, על סמך מה , אותה זונה מבססת את התשלום שהיא גובה?
במילים אחרות אנחנו יכולים לשאול, אילו תכונות קיימות אצל זונות , שעליהן הן מסתמכות בזה שהן מקבלות תשלום?
אני לא מדבר כאן על גיישות יפניות שיודעות לנגן, לשיר ולצייר, והפעילות המינית שלהן היא לגמרי שולית.

התשובה היא, שאותן זונות מקראיות, כמו זונות רחוב מודרניות, תולות את האתנן שלהן, בעובדה שיש להן איברי רביה, כלומר איברי מין.

אלמלא המערכת המינית, לא היה קיים באמת תשלום לזונות.

אז אלו למעשה שני היסודות שמוזכרים בביסוס.

מחיר כלב שהוא אוכל, לכלוך ורעש ואתנן זונה שמסמל מין, רביה והתרבות.

אז בואו בבקשה ונסתכל שוב על הפסוק

לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

מה אלוהים אומר כאן? אלוהים אומר כאן דבר מאוד חשוב, הוא אומר "אני לא פוסט מודרניסט, אני לא רואה חושב שיש חשיבות לכל מהות. אני שופט יכולת ואני שופט תוצאות ואם כל מה שאתה יודע זה לאכול ולהסריח ולהרעיש ולהתרבות אני לא רוצה אותך בבית שלי, עוף לי מהעיניים".

מדהים.

הנה התבטאות שכולה פילוסופיה פוליטית מודרנית ואנחנו מוצאים אותה בטקסט המקראי מתקופת הברזל.

אילו היו הזונה והכלב זהים, אפשר היה להסיר אחד מהם. הם לא זהים אבל, הם ביחד מיצגים מציאות אחת, מה שאנחנו בחסידות ברסלב מכנים "בחינה". בחינה היא מרחב רוחני מוגדר על ידי כוחות ומהויות. המרחב הזה הוא המרחב של ש"ס הוא המרחב של הפוליטיקה החרדית בכלל.

המהות של הכוחות הפוליטיים החרדיים היא מאוד פשוטה ומוגדרת, נאכל, נסריח, נרעיש ונתרבה.

מהו הסרחון כאן? אותה מערכת חברתית מסוגרת וחנוקה , שמגביה את חומותיה כדי לא להתמוסס בזרמי החיים שמיוצגים על ידי תפיסות יותר נאורות.
מהו הרעש? אותן אמונות נבערות שמאפשרות למנהיגי האספסוף לשלוט בו.
המדרגה הזו, שהמקרא מגדיר בתור "אתנן זונה ומחיר כלב" מתאימה לש"ס כמו כפפה ליד. אני יודע שיש עוד מפלגה חרדית, אבל האגודה, לפחות בעבר הייתה יותר צנועה ונחבאת אל הכלים ודאגה רק לקיומו המיותר של החינוך העצמאי.
אצל ש"ס נשמעת נביחת הכלבים ברמה, מאז צצו כמנהיגי תנועת התשובה לפני עשרים שנה ועד היום הזה כשבחסדי האל, הם נושכים זה את זה עד זוב דם.

אלוהים שונא את האנשים האלו, הוא כותב זאת בתורתו הקדושה שלא תהא מוחלפת.

גם אנחנו שונאים אותם, והשם יתברך זיכה אותנו במראה מפלתם העלובה.

שנה אזרחית מקסימה שתהיה לכם קוראי וקוראותי.
מי יתן ותלכו מחיל אל חיל.

הילולת רבי נתן


נתחיל בהזמנה.

הילולת רבי נתן מברסלב המרכזית והעיקרית בראשות הגאון רבי ישראל מאיר ברנר שליט"א תתקיים בזרת השם יתברך באולמי קרלין סטולין רח' אבינועם ילין   11ירושלים , מחרתים ביום רביעי ה31 לדצמבר למניינם, מה שיאפשר לנו גם לחגוג סילבסטר מוקדם, כי האירוע יתחיל בשש וחצי, ואני לא מאמין שמישהו ישאר שם עד חצות.

לצערנו, הפעם לא הצלחנו לארגן עזרת נשים, אז ההזמנה לגברים בלבד.

בכל אופן, אם מישהו יחליט לנצל את ההזדמנות ולחמוק בשעה מאוחרת יותר לאיזה בר אפלולי , כדי למצוא פרטנרית לנשיקת הסילווסטר המסורתית…

מה נאמר ומה נגיד?

אם טוב  לערבב עסקים ותענוגות, אז עוד יותר טוב לערבב תענוגות בתענוגות.

Wish you a merry Christmas and happy new year!

אין לאן ללכת


היי אהובים ואהובות.

היי מקסימים ומקסימות.

אני רוצה לדבר קצת על סיפורי מעשיות של רבי נחמן. אני יודע שאני לא פונה אל הקהל הרחב , זה ברור לי.

מצד שני, אמר כבר אושו, מספיק עם אחד מעשרת אלפים מבין אותי.

אליו, אליה אני פונה.

זה לא חומר קל, זה לא משהו אינטואיטיבי , זה לא משהו שאתם מכירים מהחיים. בשביל דיון כזה, צריך להיות קצת מעבר, אולי להיות רגיל לטרמינולוגיה הגבוהה , המדוייקת והעדינה.

אני רואה שמספר הכניסות לבלוג יורד. כבר תהיתית עד כמה נותר לו מקום בנסיבות שנוצרו, אבל אני לא מתכוון לנסות להפוך אותו רלוונטי יותר לציבור הרחב, לא בשלב זה.

אני מתכוון לעשות ההפך, לדבר אל המעטים שכן קוראים, שמשתדלים להבין, שמתאמצים להגיע. אני לא רוצה להגיע למצב שדווקא הם, דווקא אתם ואתן , תהיו במצב של מבוי סתום.

תרצו להתקדם ולא תראו המשך לדרך.

מוטב היה אולי, לקיים את העברת הידע הזו פנים אל פנים באיזה מקום.

זה מה שאני עושה כשאני צריך ולא תמיד אני מצליח, אבל זו דרכי. מצד שני, אין לי מושג איך לעשות את זה, אז אני אמשיך כאן. כאן בבלוג, זה המקום היחידי וזה שווה את המאמץ.

עד כאן הקדמה.

מה הם "סיפורי מעשיות"? אנחנו לא יודעים. אנחנו רואים את הספרים אנחנו קוראים את המילים, אבל אין לנו תשובה מוסמכת ומבוררת במה בדיוק מדובר.

זה לא בידור, זה לא חינוך, מה זה בדיוק? מה הכוונה בהדפסתם? מה הכוונה בכתיבתם?

אנחנו לא ממש יודעים.

זו גם כן התחלה טובה.

לכן אנחנו יכולים לענות על השאלה באמצעות תשובה לשאלה אחרת והשאלה האחרת היא, מה היינו רוצים שסיפורי מעשיות יהיו, איך היינו מצפים מרבי נחמן מברסלב לעזור לנו, היום , עכשיו, בבתים, במוסדות וברחובות.

אם היינו יכולים לדבר עם רבי נחמן, כשאנחנו יודעים שיש ביננו הבדל עצום של זמן ומרחב, מה היינו מבקשים ממנו שישלח לנו?

אולי איזה יועץ סתרים? אולי איזה אורקאל משוכלל, או איזה מלאך שומר שיספר לנו תמיד מה לעשות ואיך להתקדם.

זו התשובה שאני מציע.

"סיפורי מעשיות" הם יישות, ובתור יישות יש להם השפעה על התודעה שלנו, בתנאי שאנחנו מאפשרים להם לפעול.

וככה הם מסייעים לנו, מייעצים, מלמדים ומחנכים, הם עוזרים לנו לעזור לעצמנו ובזה כוחם.

אבל דבר אחד אנחנו צריכים לזכור, סיפורי הם דינמיים, הם מתארים קיום רב שכבתי ומשתנה, אם נתכוון אליהם, הם יכוונו את עצמם אלינו , אבל לא שוכבים בארון בלי הכרה ומחכים שנבחן אותם. עד כמה שאנחנו חיים , הם חיים יותר ואנחנו צריכים להפקיד בידם את ההגה של חיינו , על מנת שיוכלו לכוון אותנו.

סיפורי מעשיות הם לא ספר רגיל, הם לו "עצות מבוארות", לא ולא תודה. הם יישות חיה ואנחנו צריכים לתת להם את המרחב.

עכשיו צריך לשים לב.

כדי לתת כוח לסיפורים, כדי ליצור ישות, צריך איזה תהליך.

קשה לדבר על זה.

אבל אנחנו יודעים שישנן יצירות שלא עושות הרבה רושם וישנן כאלו שהן אופנתיות תקופה קצרה וישנן כאלו שמוצאות לעצמן חוג מעריצים נאמן שהוגה בהן ועוסק בהן תקופות ממושכות.

וישנן יצירות שהן בנות אלמוות.

מה הסוד?

יש אנרגיה מסויימת שכמוסה בתוך היצירה ודרך היצירה היא שולטת באנשים דור אחרי דור.

יצירות בנות אלמוות הן דבר גדול, אבל סיפורי מעשיות של רבי נחמן, הם יותר מיצירות בנות אלמוות. לא רק שהם ידועים ומסופרים במשך כל הדורות. הם גם יכולים לפעול ולהשפיע במידה מסויימת.

אפשר להניח, שלפחות חלק מהכוח שנמצא בסיפורי מעשיות, נובע מעיקרון שמתואר בספרות הברסלבית שנקרא הסתרה בתוך הסתרה.

כמו שנגתב בליקו"מ תורה נ"ו

וְתֵכֶף, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִסְתָּר שָׁם
עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ נִתְהַפְּכָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַהַסְתָּרָה
וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דַּעַת

ז"א, באמצעות איזשהו מנגנון שנקרא "הסתרה בתוך הסתרה", אפשר להעביר "דעת". כשרבי נחמן משתמש במושג "דעת" הוא אינו מתכוון למידע, אלא לתבונה, תבונה חיצונית שמסייעת לאדם, כמו שאמרנו.

אז איפה קיימת "דעת" בסיפורי מעשיות? נלך לפי שיטת רבי נחמן, ונמצא את ההסתרה בתוך ההסתרה.

אמרנו שהמעשיה של אבדת בת מלך, מתארת את עבודת האדם בעולם הזה. למעשה הייתה לנו טענה מסויימת לגבי סוף המעשיה:

וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָעִיר וְהָיְתָה עִיר נָאָה
וְהָלַךְ אֶל גְּבִיר וְשָׂכַר לוֹ מְזוֹנוֹת שכר לו חדר באיזה בית מלון
כִּי צָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁם
כִּי צָרִיךְ לְשׁוּם שֵׂכֶל וְחָכְמָה לְהוֹצִיאָהּ
וְאֵיךְ שֶׁהוֹצִיאָה לא סִפֵּר
וּבַסּוֹף הוֹצִיאָהּ

מה שאמרנו, הוא שישנה סיבה שרבי נחמן לא מספר לנו, איך השני למלכות מוציא את בת המלך והסיבה היא, שזה לא משנה, כי מה שעובר את מה שעבר השני למלכות ממילא, יבין מה לעשות.

זו הסתרה אחת.

אבל האמת היא, שאם אנחנו מסתכלים על האופי של הפעולות של השני למלכות , אנחנו רואים שאותו מסע של שנים, אינו משקף פעולות אנושיות בעולם הנמוך, אלא רק התעסקות רוחנית מאוד עדינה בעולמות העליונים.

זו כבר הסתרה בתוך הסתרה. אתה מדבר על דבר אחד, ומתכוון לדבר אחר.

מצד שני, במעשיה השניה , מספרים לנו שמדובר בפעולת העולמות העליונים על העולמות התחתונים ושהקיסר מסמל את האריך אנפין בקבלה והמלך את זעיר אנפין וכן הלאה וכן הלאה.

זו הסתרה אחת.

אבל אם אנחנו מסתכלים על אופי הפעילות במעשיה השניה, איך שבת הקיסר בורחת ושודדת ורוצחת וזוממת , אנחנו לומדים שלא מדובר בפעילות רוחנית בעולמות העליונים, אלא על פעילות פיזית בעולם התחתון , תרתיי משמע.

אז הנה ההסתרות בתוך ההסתרות.

מה חסר לנו בפאזל? חסרה לנו הדעת.

טוב, דעת זה דבר דינמי. אני לא יכול לכתוב אותו באינטרנט, אז אני אנסה להדגים אותו.

נניח שלמדתי היטב את שתי המעשיות ונניח שאפילו גיליתי את ההסתרות בתוך ההסתרות.
איך עכשיו אני עונה על השאלה הגדולה "מה לעשות? לאן רבי נחמן מציע לי ללכת, לכיוון של המעשיה הראשונה או לכיוון של המעשיה השניה?"
זו שאלה אמיתית, זו שאלה פרקטית , מחר בבוקר האם אני הולך לדיזנגוף או הולך לקדיתא.

warrior-princess-4649

אז רבי נחמן נותן לנו תשובה, מדוייקת, גלובלית ומרושעת.
התשובה שלו היא המעשיה השלישית, ומהי התשובה? החיגר, הוא לא יכול ללכת וגם אתה וגם אני וכולנו לא יכולים , אנחנו חיגרים.

ההחלטה, קדיתא ארו דיזנגוף, לא באמת נמצאת בידינו, כמו שהחיגר נישא על העגלה והוא לא שולט עליה, ככה גם אנו, נישאים ללא יכולת לבחור באמת.

אבל יש לתשובה הזו עומק נוסף .
מי נראה כמו חיגר?
buddha
נכון, בודהא.
ראיתם אותו פעם עומד?

שימו לב לדבר מדהים.
מכירים את הקטע הזה במעשיה?

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכָּלָה וְלא הָיָה לוֹ לֶאֱכל, יִשֵּׁב עַצְמוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת ,וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מֵהָעֲגָלָה לֶאֱכל עֲשָׂבִים, וְהָיָה לָן יְחִידִי בַּשָּׂדֶה וְנִפְחַד וְנִטַּל מִמֶּנּוּ הַכּחַ עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל אֲפִילּוּ לַעֲמד רַק לִרְחֹשׁ [לזחול] וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹתָיו וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט וְלֶאֱכל הָיָה. אוֹכֵל שָׁם וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכָּלָה הָעֵשֶׂב סְבִיבוֹ עַד שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהוֹשִׁיט הָיָה מְנַתֵּק עַצְמוֹ לְהַלָּן וְאָכַל שָׁם, וְהָיָה אוֹכֵל הָעֵשֶׂב אֵיזֶה זְמַן פַּעַם אֶחָד בָּא לְעֵשֶׂב אֶחָד שֶׁעֲדַיִן לא אָכַל עֵשֶׂב כָּזֶה וְהוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אוֹכֵל זְמַן רַב עֲשָׂבִים וְהָיָה מַכִּיר בָּהֶם וַעֲדַיִן לא רָאָה עֵשֶׂב כָּזֶה וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ לְעָקְרוֹ עִם שָׁרְשׁוֹ וְהָיָה תַּחַת הַשּׁרֶשׁ אבן טובה

כאן משליך את עצמו החיגר מהעגלה. למעשה זה הדבר היחיד שהוא יכול לבחור. או להשאר ולמות או ליפול ולזחול ואז הוא אוכל עשבים ומוצא עשב מיוחד ומוצא בשורש של העשב יהלום.

איפה יש לנו עשב עם יהלום, גבירותיי?

אום מאני פאדם האם. "היהלום נמצא בלוטוס", זו המנטרה המרכזית של הבודהיזם ורבי נחמן מכריז אותה, כשהחיגר שולף את היהלום משורש העשב.

אז כבר הכל מסתדר, ברגע שהוא מוציא את היהלום, הוא יכול להגיע לכל מקום.
אבל מה המשמעות של היהלום והעשב? בבודהיזם זה פשוט, הלוטוס מסמל את המדיטציה והיהלום מסמל את האלוהות.

זאת אומרת, רבי נחמן אומר לנו שאין לנו לאן ללכת. הדבר היחיד שאנחנו יכולים זה ללמוד בבודהיזם, לתרגל מדיטציה ואז נראה כמו שהסביר לנו אושו ב"ספר הכתום" שהמדיטציה מעלימה את הבעיות.

אתה לא בורחח מהן, בהקיום שלך הוא ברמה כזו של מודעות, שהבעיה נמוגה.

זה הסיפור של החיגר. אין לאן ללכת, אין מקום אחר.
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות, זה לזרוק את עצמך מהעגלה. העגלה היא התלות שלך באחרים , התלות שלך בקונספציות. מה שמוביל אותך ומה שמוליך אותך זו העגלה וממנה אתה צריך להשליך את עצמך.

ברגע שתעשה את זה, תצעד בפעם הראשונה לתוך העולם של בודהא, של אושו, של רבי נחמן.
זו אותה מודעות, זה אותו בנאדם.

יאללה.

אדום עולה באומן


אז הייתי באומן בחנוכה והאמת היה ממש מדהים.
זתומרת, המקום הקבוע הקבוע שלי היה תפוס והייתי צריך לגור במקום שלא הכרתי.
שם מצאתי את עצמי עם חבר'ה צעירים מאוד נחמדים, שהגיעו לאומן מצויידים בכל טוב. גם סיגריות, גם ויסקי וגם גראס, רק את הכוסיות הם השאירו בארץ.
עארסיות
החדר שלנו, הפך מהר מאוד להיות מין מרכז עצבים כזה.
כל מי שרצה לשתות כוסית, או לעשן משהו, או סתם לשבת עם חברים ולטחון במבה וביסלי, הגיע אלינו, ומצאתי בליבה של ציוויליזציה נסתרת, שכנראה קיימת באומן כבר שנים רבות, אבל קיומה אינו ידוע או לפחות מוכחש על ידי מה שמכונה "ברסלב הנורמאלית"
מבחינתי, זה היה מצויין.
קודם כל , אני מתעסק די והותר עם ברסלב החרדית הפלצנית והמשתחצנת ולא הייתה לי שום סיבה , לחפש באומן את אותם שטריימלים יידישאים יהירים ומשעממים.
דבר שני, בעזרתו יתברך, נקלעה לידי הזדמנות לפרוש את משנתי באזני ציבור שבדרך כלל רחוק מאוד מחוג מכרי, אבל לא פחות צמא לידע ברסלבי אמיתי ורענן.
בעניין הזה , אחים ואחיות, בהחלט עשיתי חיל.
מה שהסתבר לי, תוך כדי שיחות עם חברי לחדר, זה שצעירים רבים עוברים שטיפת מוח דורסנית ואלימה שמנסה לכפות עליהם להתחתן.
מפחידים אותם בכל מיני קשקושי סבתא ורעות רוח, כאילו הם "פוגמים" כאילו רבינו לא רוצה אותם רווקים וכן הלאה וכן הלאה, שטויות שלא יאמנו.
אתם צריכים להבין במי מדובר.
אלו אנשים מאוד לא בוגרים, שהגיעו מרקע קשה של אלימות ופשע, רובם לא התקבלו בכלל לצבא בגלל תיקים פליליים וכיוצא באלו, ואת הלילות שלהם הם מבלים במועדונים שונים במסיבות של אלכוהול וסמים קשים.

אני לא נכנס כרגע לניתוח סוציאלי של הגורמים ליצירת אוכלוסיה כזו ואפילו לא לסיבות שהביאו אותם לאומן. מה שהטריד אותי זה שיש מי שמנסה להכניס אנשים כאלו בכוח למערכת זוגית ולתא משפחתי , שהם ממש לא מסוגלים לתפעל.
אז ישבתי איתם שעות והסברתי להם שהכלל של בן שמונה עשרה לחופה כבר מזמן אינו בתוקף, ונישואים הם דבר פוגעני ומסוכן לכל מי שאינו מוכן אליהם מבחינה כלכלית ונפשית.
גם ציינתי בפניהם שיש מושג הלכתי שנקרא "פילגש" שבאמצעותו הם יכולים לקיים יחסי מין, בלי להתחתן ובלי להתחייב, ובלבד שבת הזוג שלהם אינה נידה.

אני חייב לציין, שבהתחלה, הגישה שלי נתקלה בהתנגדויות מסויימות, אבל הפעם הרוח הכללית נשבה לצידי, כי הרי סיפרתי לאנשים בדיוק מה שהם רצו לשמוע.

בקיצור, לא התפלאתי שמצאתי את עצמי מסתובב ושר את "אדום עולה בבלומפילד".