אלו לא מילים, זוהי לא הנפש.


ערב טוב בנים ובנות,
ערב טוב יקרים ונפלאות.
ערב טוב, חומק בין הבניינים, גולש על גב הרוחות.
ערב טוב ואנחנו מנצחים.

מספרים שנזיר שאל את חכם הזן נאנסן, מהי האמת שאיש עוד לא לימד.
נאנסן ענה לו "זו אינה הנפש, זה אינו בודהא, אלו אינן מילים."
בשביל מי שמתמצא בזן בודהיזם, המשפט הזה יכול להיות ערעור.
הוא כאילו שבריר של יכולת ראיה מופלאה, היורדת עד תחתית האוקינוס.
הוא יכול להיות רעד מכושף בפניו החלקים של ראי. רעד – ואז לשניה האמת נחשפת.

בשביל מי שלא מבין בזן בודהיזם, מדובר בתשובה חסרת פשר, אבל מי שמבין, אוהו, תשובה כזו יכולה להפוך את קרביו.
מהיא האמת שאיש עוד לא אמר… שאלה חזקה. מהי אמת? מה ניתן ללמד? מה לא ניתן ללמד?
נאנסן נותן את התשובה הנכונה, אבל המורה הכי טוב, הוא כלי חסר תועלת ללא תלמיעדים שיבינו אותו.
זה מה שנאנסן מנסה להגיד, הוא מיואש.
כמו מורים לפניו, הוא לא מוצא תלמידים הולמים, הוא לא מוצא תלמידים ראויים.
הוא יודע שהם קיימים אי שם, אבל משום מה, הם לא מגיעים אליו והוא לא מגיע אליהם.

אם יש יאוש בעולם, זה היאוש. אנשים מחפשים ומחפשים ומחפשים, אנשים טובים דווקא, אלא שהם מחפשים במקומות הלא נכונים ומוצאים דברים לא נכונים.
ככה זה, במקום להגיע לנאנסן, הם מגיעים לסדנת "שקוף".
כן, שוב אנחנו חוזרים לעיסוק מופרז באקטואליה.
שקוף
האמת שאני לא יודע מה זה סדנת "שקוף", אני לא הייתי שם, אני לא ראיתי, אין לי עדויות ממקום ראשון.
אני לא יודע, אבל אני יכול טוב מאוד לנחש, כי אני מכיר את האנשים שמתעסקים עם זה ומכיר את האנשים שמארגנים את זה ודיברתי איתם וראיתי את הפרסומת באינטרנט ואת הפירסומות סתם והייתי יכול להגיד לכם, עוד לפני שקראתי את הכתבה של יפעת ארליך, האנשים האלו עושים תועבה.
האנשים משחקים אותה פונה, משחקים אותה סדנה של אושו, בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
הם משחקים בחיים של אנשים, משחקים ברגשות של אנשים, מעמתים,חושפים והכל בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
אני שומע מהכיון שלהם כל מיני תיאוריות על האדמו"ר מפיציצינה ועל תורה ס"ה ועל ההשקטה והכל קישקושים, אף אחד מהם לא עשה קורס מטפלים בפונה, אף אחד לא לומד פסיכואנליזה או פסיכיאטריה ברמה שתאפשר לו לארגן את הסדנאות האלו.
זה הסיפור הרגיל של בעלי התשובה יוצאי הודו, שהחרדים האמיתים מתעבים מכל הלב והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, אז הם הולכים לעשות משהו "רוחני" כמו השקוף הזה.
החיים הם לא דבר פשוט. אף פעם הם לא היו, אבל היום הם כבר מסובכים להפליא.
הרבה אנשים לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם, מה לבחור, מה ללמוד או האם לזרוק הכל ולהתחיל מחדש.
כל התשובת לא נכונות, כל התשובות מסוכנות.
אז אנשים רוצים תשובה, זה טיבעי.
אם יש להם מזל, הם מגיעים לסדנה של פונה, של אנשים שלמדו אצל אושו, שקיבלו הכשרה בפונה.
בפונה הכל מדורג, הכל מחושב ומתוכנן, בפונה עושים את זה כמו שצריך.
[[http://www.youtube.com/watch?v=VpOApqG1Jzw]]
אם אין להם מזל, הם מגיעים ל"שקוף" או למשהו דומה, שם כמה דחלילים עם זקנים ופאות, או כמה פוסטמות עם סמרטוטי ראש, משחקים בלהיות אלוהים.
אני יכול לספר לכם, שלפני הרבה שנים, הייתי אמור להעביר קונדוליני באחד מהפסטיבלים בסגנון בומבמלה או משהו.
עלתה שם השאלה, אם עשיתי קורס מנחי מדיטציה בפונה.
כאילו, ראבאק, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לעמוד עם האנשים במשך שנה ולהגיד להם לקפוץ או לרקוד, זה הכל.
אז בשביל זה צריך סדנה של שניים עשר יום? בפונה כן. יש תקנות, יש הנחיות, יש כללים ועובדה, עשרים שנה עושים סדנאות של אושו בארץ ולא נשמע ציוץ ותאמינו לי, בפונה עושים דברים הרבה יותר פולשניים, הרבה יותר דראסטים, ממה שליצני "שקוף" מעלים בדעתם המקושקשת.
רק שבפונה יודעים איך לעשות דברים.
אושו ידע, אושו גם ידע ללמד אחרים.
אז הנה הכלל.
אם מישהו שנראה ככה מציע לכם מסע אל תוך הנפש, תגידו "לא תודה".
אין קשר
מי שמתעסק בעבודה נפשית, נראה אחרת לגמרי.
נגיד ככה:

הימנית הייתה עוזרת בסדנת אינטימיות שעשיתי לפני שבע עשרה שנה.
מי שניהלה את הסדנה אז הייתה זו:
ועד היום יש לי צמרמורת כשאני חושב עליה מגחכת.
אבל הייתי הולך שוב והייתי מציע לכם גם.

לכל הסיפורהזה, יש גם משמעות ברובד האמוני.
בזמן האחרון צצות כל מיני פרשיות מזעזעות שקשורות לברסלב.
קודם כל הטינופת בשובו בנים, אחר כך הכת הסדיסטית של דניאל אמבש ועכשיוסדנת "שקוף". יש משהו ללמוד מכל הזבל הזה.
קודם כל, עדיין לא הגיע הזמן להתגאות בזה שאנחנו חסידי ברסלב ודבר שני, אדם יכול להיות חרא ולא משנה עד כמה החיוכים שלו מטומטמים והפיאות שלו מסולסלות.

שימרו על עצמכם.
זה חשוב.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=ohyQnzLXspw%5D

שתו לרוויה


תשמעו דבר מדהים, שבטח כבר סיפרתי, בברסלב המונח "תשובה", לא מתייחס בכלל לקיום מצוות או קבלת עול מלכות שמים. יכול להיות שכבר סיפרתי את זה פה, אני לא זוכר, אבל הנושא צץ לו כשדיברנו על ספירת העומר, שהיא עניין גדול בברסלב.
תראו לדוגמא בתורה ע"ו בליקוטי תניינא:

נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶך וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶך הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד וּבְרוּחַ הַקּדֶשׁ עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך סֵפֶר תְּהִלִּים וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב) וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה,

הרי בני ישראל, כמובן, לא קיימו מצוות כשיצאו ממצרים, הם בכלל לא קיבלו את התורה, ובכל זאת הם עשו תשובה מכוח זה שספרו ספירת העומר.
דוד המלך, מצידו, היה דווקא אדם דתי ביותר, אם נדלג על םרשת בת שבע, ובכל זאת התעסק בתשובה כל הזמן.

חוץ מזה, בינינו ספירת העומר בעצמה, היא מצוה ואפילו מצוה די ביזארית, אז איך ניתן להגיד שבזכות קיום מצווה, אדם יתחיל לקיים מצוות?
אנחנו נסביר את זה, אבל אני קודם כל רוצה להבהיר דבר אחד. אין ספק שבחסידות ברסלב, מצפים ממך לקיים מצוות. אמנם אתה לא חייב להחמיר, ולא צריך להיות מהקפדנים, אבל קיום מצות ברמה המינימלית הוא הנורמה.
יש אנשים שחולקים על הקונספציה, וזה לגיטימי לגמרי, אבל אני לא מכיר ברסלב אחרת.
אז איפה הייתי? תשובה.
ביום ראשון של חול המועד, הייתי בחברון, במערת המכפלה.
בכל חול המועד יש שם באלאגן אחד גדול. יש שם דוכני אוכל ודוכני ספרים ורמקולים מהדהדים, של הישוב היהודי בחברון ודוכני מוסיקה ואמנות וכמובן, גם דוכן של ננחים, עם מערכת הגברה קיקלופית, שחוץ מזה שהיא משמיעה מוסיקת טראנס, היא גם מפרסמת באסטה של טורטיות כשרות לפסח ואת הקמע המתועב ההוא של "נחמן מאומן", שמביא את כל הישועות לאנשים פרימטיבים במיוחד.
ולא שיש לי משהו נגד ננחים. הננחים, כזכור, הם אחלה. כשהם לא קופצים בכביש, הם מאזינים למוסיקה של גוסטב מהלר, וקוראים את ג'וזף קונארד בשפת המקור.
בכל מקרה, מסביב למערת המכפלה, פיצוץ של אנשים,צעקות ורמקולים וילדים משתוללים ורכיבה על חמורים, אבל כשאני מתקרב קצת יותר אל המבנה עצמו, אני רואה משהו יוצא דופן.
קבוצה של אנשים ונשים תרבותיים למראה, עומדת בשקט ובסדר מופתי ומה שהאנשים האלו עושים, זה שרים שירים מתוקים כאלו, בקולות עדינים ומתוקים ומלאכיים ויש להם שם, נבלן ונבלנית שמלווים את השירה.

זו הייתה כמובן, קבוצת צליינים נוצריים, שהגיעה כדי לבקר את קברי האבות. אחת מהנשים שם התחילה לשוחח איתי וסיפרה לי בהתרגשות שהם הביאו ארבעה עשר נבלים מיוחדים לירושלים, בשביל איזו מטרה שלא הבנתי, אבל המציאות של האנשים האלו, שמגיעים עם כלי נגינה ארכאיים, למקום ההיסטורי המוזר הזה, בתוך יריד לבנטיני עם נגיעות פאשיסטיות ופאטישסטיות וכאן הם שרים בהתרגשות שירי קודש, היא מסבירה לנו את ההגדרה של התשובה בברסלב.
תשובה היא חיבור, היא התקרבות אל אלוהים, אל האלוהות.
זה בדיוק ההפך ממה שהמתין לנו בתוך המכפלה.
שם, באולם יצחק ורבקה, עמד איזה עבדקן עם עם מקרופון נצמד וסיפר להמוני חרדים על ההרפתקאות שלו במערות הקבורה שמתחת למבנה המכפלה. הוא כל כך התלהב כשסיפר, איך שהוא וחבריו מצאו שם מצבה נוצרית, וניפצו אותה. אוי, כמה שהוא היה מרוצה מעצמו, הכלב, לא שהם מצאו שמה משהו אחר, אבל די להם, לחלאות בואנדליזם, בגסות, בבערות וביהירות. די להם שהם זוחלים באבק לרגלי רבניהם ומבקשים שכר כפנחס.
אז ירדתי מהמערה כשאני מהורהר, ביקרתי גם בציון של אבנר בן נר, שאני לא מבין איך זה שעשו ממנו צדיק, אבל !I'm a believer
היו לי כל מיני מחשבות, היה ברור לי מצד אחד, שאני לא במדריגה של הנוצרים האלו, שהגיעו מעבר להרי החושך, כדי להחזיר את נבל דוד לירושלים, אבל מצד שני, גם אני רציתי לעשות משהו כדי להתקרב אל הקדושה ואל עבודת השם.
בסופו של דבר, עשיתי דבר שהפתיע גם אותי, הלכתי לננחים לרקוד. זה היה מוזר, כי היינו די לבד שם, בלב ההמון הגועש והמון אנשים , בעיקר חרדים מודרניים באו כדי לצלם אותנו, אבל לי לא היה אכפת. לא הגעתי רק כדי להתלונן ולהעביר ביקורת. עשיתי מה שיכולתי.
האמת שהיה לא רע, חוץ מהפרסומות המטומטמות לקמע מאומן, היה נחמד לצאת מהאווירת השופינג ופשוט לקפוץ לצלילי מיקס של "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
אמנם אני מעדיף את הגרסה של לי פישמן, אבל אתם יודעים, אני עושה מה שאני יכול והם כמוני, משתדלים.

בסופו של דבר הנחים כל כך התלהבו ממני, עד שהם דחפו לי לכיס של החולצה, איזה קמע ננחי. לא הסתכלתי עליו אפילו, אולי הוא כבר הלך בכביסה.
כשיצאנו מהשטח, היה לי רעיון נוסף לגבי התקרבות לאלוהים, אותו רעיון שהזכרתי בהתחלה, כלומר לספור ספירת העומר.
זה נשמע עניין פשוט, הרבה סופרים את העומר, אבל מעטים עושים את זה כמו שעושים את זה אצל ברנר שטריימלהרב ברנר בשכונת בית ישראל, על גבול מאה שערים, בין העולם הבא לעולם התחתון.

וכך נגמר היום, בצריחות עד לב השמיים. זה לא מרשים כמו נגינה על נבל, אבל זה בהחלט עובד.
אז, שיהיה גם לכם המשך סוף שבוע רגוע ושתו הרבה, זה מאוד בריא.

מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.

אף אחד לא יודע, אף אחד לא מסביר


דברים מדהימים למדתי על פסח לאחרונה.
זוכרים את האגדות על בני ישראל במצרים? הסיפור על יציאת מצרים נשמע בסדר אם מספרים אותולילדים בגן, או עושים ממנו סרט של דיסני, אבל לקורא הבוגר הוא נראה תמוה וחסר היגיון ריגשי פנימי, כמו כזה שישנו במרבית סיפורי התנ"ך.

ישנן הרבה שאלות שניתן להתקיף בהן את הטקסט המיקראי ואת שלל המדרשים הסובבים אותו.
לדוגמא:
מה זה מ"ט שערי טומאה?
למה אם היו בנ"י ישראל מגיעים לנ' שערי טומאה, לא היו יכולים להגאל?
טוב, אלו נשמעות שאלות קנטרניות, אבל עכשיו אני אעבור למשהו הרבה יותר כבד.
ישנו פסוק יח' בפרק יג' בספר שמות שאומר

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

את הפסוק הזה מפרש רש"י בצורה הבאה

חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

רש"י לא כותב בדיוק למה הם מתו, אבל אנחנו יכולים לקבל רמז לכך מההגדה של פסח. מה אומרים לבן הרשע? "לי ולא לו, אילו היה שם – לא היה נגאל".

אני רק יכול לחזור על מה שאמרו לי, ששמונים אחוז מבני ישראל נהרגו במכת חושך, כי הם לא רצו לצאת ממצריים.
הסיפור הזה כבר נשמע מאוד לא הגיוני מכמה סיבות.
קודם כל, הרי הם עבדים, למה שלא ירצו לצאת? חוץ מזה, את המצרים לא הרגו בכזו סיטונאות, רק בסוף בסוף, באו איתם חשבון על כל הבן הילוד וגם אז, רק הרגו את הבכורים. למה אותם יהודים, היו יותר גרועים מהמצרים ונידונו להשמדה מהירה וכללית?
אז מה שמסבירים, זה שאותם יהודים הגיעו לנ' שערי טומאה, והיו מעבר לכל עזרה, ואם היו נותנים להם לחיות במצריים, אז הניצוצות שלהם, לא היו יכולים לעלות אל הקדושה לעולם, אלא היו נותרים לנצח לכודים בין הקליפות.
האמת שזו די סאמטוחה, לא מכיר אף אחד שמסביר את זה כמו שצריך, וגם אני לא ממש הבנתי, עד ששוחחתי לא מזמן עם אחד מהרבנים והוא אמר לי משפט אחד:

גם אני יכול להיות בנ' שערי טומאה

לי זה הספיק.
עכשיו בואו נעשה הפסקה קצרה.
אתם יודעים מה רבינו נחמן בן פיגא אומר?
הוא אומר, שכשהגויים מציקים לישראל, צריך לשיר את השירים של הגויים, ואז הקדושברוך הוא נזכר ביהודים, שהם נרדפים.
איך לא סיפרו לכם את זה עד היום?
לא יודע.
אבל זה מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ז בסוף.

" וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹלוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לוֹ, אֵיזֶה עַכּוּ"ם מֵצֵר לָנוּ וְכוּ' וְאָמַר, שֶׁעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה וְצָרָה לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם אֲזַי טוֹב לְנַגֵּן הַנִּגּוּן שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמֵּצֵר לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם וְזֶהוּ: "בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" 'רִנָּתָם' דַּיְקָא הַיְנוּ רִנָּה וְנִגּוּן שֶׁלָּהֶם שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמְּצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם

לדעתי האישית, מי שהיום עושה את המוות ליהודים,זה דוקא הבריטים. אנטישמים עוד מתקופת המנדט,הם גם הרגו את ז'אן דארק, שלא לדבר על המחירים שהם דופקים לקפוצ'ינו בלונדון. לצורך טיפול בהם, אני מציע שיר חביב, של לילי אלן המקסימה. כמובן שלפני שמאזינים לו, צריך לעשות התקשרות עם צדיק האמת.

אוקיי, נגמרה ההפסקה.
מה זה שעבוד מצרים?
אני אסביר לכם. מה מייצג את מצריים יותר מכל? נכון, הפירמידות.
הגוף המרחבי הזה אינו דבר סתמי , בכלל , האומנות והארכיטקטורה בעולם העתיק התאפיינו במוטיבים רוחניים ודתיים מובהקים.
אז אילו תכונות מיחדות את הפירמידה? קודם כל יציבות, קל לגלגל כדור, יותר קשה להפוך קוביה, אבל הכי קשה להפוך פירמידה, בגלל מומנטים, מרכז כובד נמוך וכל זה.
עוד מאפיין של הפרמידה זה שיש הרבה למטה ומעט למעלה וישנן הרבה שכבות באמצע.
מה עוד יש בפירמידה? שיפוע – אפשר לעלות ולרדת.
עכשיו שימו לב, כל שלושת התכונות שמנינו משותפות הן לפירמידה והן לחרוט. יש דבר אחד שמבדיל בינהם. אם תסתכלו על פירמידה מלמעלה, תראו קווים ישרים שמחלקים אותה לגזרות. זאת אומרת, גם אם נראה שבפירמידה אתה יכול לנוע למעלה ולמטה, אתה לא יכול לנוע בחופשיות לצדדים, יש לך גבולות תוחמים שמגבילים אותך.

אז זאת הפירמידה, ולא סתם היא מסמלת את שעבוד מצריים.
זה מה שהיה במצרים. בני ישראל היו עבדים והם היו במעמד הכי נמוך, אבל המבנה של החברה המצרית, הותיר אותם תמיד עם תקווה. הם יכלו להתקדם, להיות קצת יותר קרובים לצלחת, לקבל הנחות לקבל בונוסים. אחרי הכל, היו מיליוני בני אדם המצריים, מתוכם היו גם כן מיליונים של עבדים. הייתה ביורוקרטיה, היו רמות גבוהות ונמוכות, השיטה תמיד פיתתה את האדם ואמרה לו "אם תתאמץ קצת יותר, יהיה שווה לך."
מדינת עבדים, היא מדינה עם הרבה מאוד פיתויים.
לא כולם גוררים אבנים בתוך החול.
יש עבדים שיושבים בצל ועורכים רשימות ויש גם כאלו שמקבלים מדי פעם איזו שפחה עסיסית.
הפיתוי הגדול הוא האפשרותלהעפיל אל הרמה הבאה, להיות אחד מהעבדים הנבחרים וזה עבד.
גם במצב כזה, קשה מאוד להתמרד, כי מאוד כדאי למישהו להלשין עליך, אז כולם הופכים להיות משתפי פעולה עם הנוגשים, לפחות בפוטנציה.
בית העבדים במצרים דאג לכך שתמיד יהיה לעבד מה להפסיד.
גם עם רוב העבדים מצוים בתחתית הפירמידה, הם תמיד מאמינים שישנה דרך פתוחה בשבילם אל הרמות העליונות.
זה גם מה שהם אמרו למשה שהגיע.
רובם אמרו לו "השתגעת? לעזוב את מצרים? תיכף נסתדר כאן,תיכף מצבינו ישתפר. הבטיחו לנו, זה קרה לאחרים ואתה אל תבוא מהמדבר לבלבל לנו במוח."
האנשים האלו הגיעו למה שנקרא נון שערי טומאה. אתם תסלחו לי, כי אני לא ממש בקי באריתמטיקה של הטומאות, אבל כשחז"ל אומרים על מישהו שהגיע לנון שערי טומאה, זאת לא הכונה שהוא ביקר במועדון חשפניות בואגס.זו בכלל לא הכוונה.
הכוונה היא שיש לו אמון מוחלט במערכת האנושית, ביכולת שלה לקדם אותו או להשפיל אותו, הוא חי את הכללים, מצית למגבלות ואין לו שום יכולת להתקשר למימד העל אנושי או להאמין במציאות רוחנית.
המדרשים מספרים שבמכת החושך היהודים האלו מתו(תסלחו לי אם אני אפסיק לכתוב בני ישראל, כי זה מעיק).
אלוהים הרג אותם, כי הם לא הסכימו לצאת ממצרים. אני יודע למה היו צריכים להרוג אותם ולא נתנו להשאר שם, אבל אני לא אכנס לזה, כי זה קבלי, ניצוצות ושמיצוצות וזה לא מעניניינו.
אז אלו שמתו היו הילדים הטובים, אלו שהאמינו בשושלת הפרעונית, בחוכמת החרטומים, בהגיון בשיטה. הם האמינו שיצליחו לטפס בפירמידה ויביאו את עצמם לרמת חיים יותר טובה במצריים.
טוב, אז אם הילדים הטובים מתו, מי נשאר? מי יצא במצרים בסוף?
היהודים שיצאו במצרים, היו אלו שלא כל כך התאימו למסגרת. היו בהם שלוש מדרגות ועל זה נדבר אולי בשבוע הבעל"ט , אבל בעיקרון זה היו החבר'ה היותר סקפטיים. בואו נגיד את זה בפשטות, כדי לכפור בעוצמה של מצרים הפרעונית, כדי לא להתאים להגיון וליציבות של תרבות הפירמידות, האדם היה צריך להיות קצת לא נורמאלי.
יש את האנשים האלו בכל מקום, גם בסניף מייקרוסופט המקורי, גם בועד העובדים של מקורות, אנשים שלא משנה מה מצבם, הם תמיד יתלוננו.
אלו היו אבותינו, סתם, ברור שאין בקרבינו שמץ של גנים עיבריים מקוריים, אז אפשר לומר שאותו מיעוט נודניקי ולא מרוצה, היווה את עיקר האוכלוסיה שיצאה בעקבות משה ולפיכך, אפשר לכנות אותם בשם אבותינו הרוחניים.
פלא שהם עשו את המוות למשה?
את כל היס מנים, הוא הותיר אחריו, מתים.
זאת הסיבה שהם אומרים לו אחרי קריעת ים סוף "זכרנו את סיר הבשר."
סיר הבשר, הוא לא אוכל, אין לו היבט קאלורי. סיר הבשר הוא פסיכולוגי, הוא מגע אנושי בכל הכיונים, הוא התעסקות חברתית אינסופית, הוא מציצנות ושפיטה והתקדמות מרפקנים, הוא כל הדברים שמאפיינים קהילה מאורגנת ומסודרת.
ותראו גם את הקוטרים בימינו, כמה שהם אוהבים להתלונן על המערכת, הם לא יעזבו אותה כל כך מהר, ואם יעזבו אותה, הם יבלו הרבה זמן בלהתגעגע אליה ובלקטר.

יאללה, שבת המלכה, שבת המכה.
אלוהים שישלח לכם שבת שלום ופסח כשר וחסידי.

מי ייתן שתתקים בכם צוואתו של יעקב "אל נא תקברני במצריים"

חג שמח , חג שמח!


אתמול חגגנו בחסידות ברסלב את החג הגדול ביותר שלנו, ההילולה של רבי נתן מנמירוב, עליו השלום, זכותו תגן עלינו, אמן.

הו הו הו!
מה כבר חשבתם לעצמכם שאני חוגג.
זה מדהים שתמיד חוגגים את ההילולה בעשירי בטבת. כך נוהגים בברסלב, מוהלים את האושר בתוגה ואת הצום בשימחה.
רבי נתן מדבר על זה בעצמו בליקוטי הלכות:

הצדיקים והכשרים, כשיש להם צער ח״ו, הם בבחינת אסירי התקוה,ומחיין ומגחמין עצמן בגודל תקוותם לאחרית טוב. וזה בחינת ראשו אחד כד וראשו אחד חד. כי כד וחד הוא בחינת אבילות וצער ונחמה ותקוה טובה כנ׳׳ל

הרעיון מאוד עמוק. הוא משווה את הלך הנפש לביצים. בשולחן ערוך כתוב שביצה כשרה צד אחד שלה הוא חד וצד שני שלה הוא "כד", כלומר קהה. לעומתן הביצים הטמאות הן או חדות משני הכיוונים או "כדות" משני הכיוונים.

ועל כן שגי ראשיתם חדים או כדים… שהאבילות וחצער שלחם משני ראשיהם, מראש עד סוף, כי אינם מקוים לאחריתטוב כלל, כמו שאמר אדומו״ר ז״ל שמי שאין לו אמונה חייו אינם חיים כלל, כי תיכף
כשבא לו איזה צרח אין לו במה לנחם את עצמו ובו׳, ולהיפך כשהשעה משחקת לו הם מלאים שמחח ושחוק,

כלומר, נפש הצדיקים היא כמו ביצים כשרות ואילו נפש הרשעים היא כמו ביצים טמאות.
מקווה שלמדנו משהו.
אז חגגתי?
יש לי פנטזיה מרושעת, להביא לשיעור של הרב ברנר במאה שערים, בחורות עם מגפיים גבוהים שמעשנות.
חולני, אבל אסתטי.

כיוון שידעתי שמארגנים מסיבה גדולה בבית המדרש במוצאי שבת, התעניינתי אצל הגבאים אם יש מצב להביא לשם נשים.
התשובה שקיבלתי, זה שלא אכפת להם ובלבד שגדרי הצניעות יישמרו.
גדרי הצניעות במאה שערים הם עניין מאוד פשוט.
אם נשים מצויות במקום, ואף אחד לא מרגיש בקיומן, סימן שהכל בסדר.
אז החבר'ה עשו עבודת קודש ופתחו כניסה צדדית ובנו מסביבה בריקדה אטומה ממחיצות, שמיכות ומפות.
כדי להזמין נשים, השתמשתי בצינורות הרגילים. לא6 פירסמתי את זה פה, כי לא סמכתי עד כדי כך על חברי מימי הביניים, ולא רציתי שהקוראות שלי תגענה ותתבעסנה, אבל ישנם עוד ערוצים.
אני לקחתי בחשבון, שבין הנמענות, ישנן רבות שמתלבשות בצורה קולית לגמרי והיו מאוד רוצות לשמוע שיחה של הרב ברנר בהילולה של רבי נתן.
בסופו של דבר, האפקט לא הושג.
האמת שהגיעו בערך עשרים נשים, שזה מספר עצום, אבל אף אחת מהן לא התלבשה כמו כוכבת רוק כבד.
הגיעו כמה ילדות מתוקות מהמדרשה של ברסלב בבת עין, כמה טליבניות עוטות גלימות מהשכונה וכמה מהחברות של אישתי, שבעיקרן רובן נשים דתיות, נשואות במסע אינסופי של "התחזקות".
בגלל שאף אחד מהגברים האחרים (חוץ מבעל של אחת מהן שהגיע כטרמפיסט), לא הסכים לקיים איזשהו מגע עם הנשים, אני הייתי צריך לארגן לכולן אוכל, כלים ושתיה. מה שיצא מזה, שכמעט לא הצלחתי לשמוע שום דבר מהשיעור של הרב ברנר, אבל הנשים אמרו שהן נהנו מאוד וגם זו לטובה.
בסך הכל היה כיף.

עוד חגיגה מתרגשת עלינו בקרוב, מחר או מחרתיים יחול יום ההולדת של הרב עופר ארז שליט"א. מזל טוב כבוד הרב!
הרבה מתנות מתרגשות עלינו בימים אלו של חורף מבורך.
אנחנו לא צריכים לתלות שום גרב על האח כדי לקבל אותן, אנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים ולפתוח את הלב ויהיה לנו חג שמח.

פיצוץ בקיבוץ


אז איך היה באומן?
סתם, צוחקים איתכם.
הרבה פעמים אנחנו רוקדים בשדה התעופה של קייב. הפעם בחרתי דווקא לנסות לצלם את הקהל שצפה בנו.

מה אני אגיד לכם? הפעם הביקור אצל רבינו הקדוש היה נגוע בחברתיות יתר. במקרה שלי, עודף סוציאליות מתבטא בכך שכמעט בכל יום אני מדבר עם מישהו יותר מחמש דקות. זה מושחת, אני יודע וןאני גם אומר לעצמי כל הזמן. הרי לא נסעתי שלושת אלפים קילומטר רק כדי להסתחבק, נכון?
טוב, קצת רצינות אפשר?
יצא לי לדבר הרבה עם יובל דיין.
הוא סיפר לי שלאחרונה הוא מתעסק הרבה עם מיזרוחניקים ויש לו טענות אליהם וגם להם יש טענות אליו.
הוא היה מציע, שהמזרוחניקים ישקיעו משאבים בברסלב, כי להחזיר בתשובה הם לא מצליחים ויש להם בעיה עם הנוער שלהם שמתחלן והולך וברסלב מחזירה בתשובה וגם מסתדרת עם הנוער ורק כסף אין לה בכלל.
אז מה שהוא טוען, אם הבנתי אותו נכון, זה שכולם יכולים להרוויח.
היום אנשים חוזרים בתשובה דרך ברסלב, אבל אין שום מערכת שתטפל בהם ותקלוט אותם. הרבה פעמים הסיפורים האלו נגמרים רע, עם כל מיני סכסוכים משפחתיים וחובות וגירושים ובתים הרוסים וכן הלאה.
אילו היה ניתן לקחת כסף מיזרוחניקי ולהשקיע אותו בבעלי התשובה הברסלבים, מצבם היה משתפר מאוד וייתכן שגם מספרם היה עולה.
עד כאן אני מספר את מה שיובל אמר. פחות או יותר.
אין ספק שהקצאת משאבים כזו מאוד תיטיב עם ברסלב, השאלה היא מה המיזרוחניקים ירוויחו כאן.
לדעתי, הם לא ירוויחו כלום.
חסר להם מה לעשות עם הכסף? דיברתי שלשום עם הרב ברנר והוא מאוד התפלא לשמוע שיש מכוניות שעולות מיליון שקל. בחברת מצוקה שרדנית, באמת אין כאן הגיון, אבל בעולם בו הביזבוז והרהבתנות הם ערך, יש מכוניות שעולות אפילו יותר.
ראיתם את "היפה והחנון"? זה העולם שאנחנו חיים בו, זה יותר מוצלח מבני ברק, אבל זה מאתגר.
בכל אופן, זו הייתה המסקנה שלי, סבסוד של ברסלב לא יועיל למזרוחניקים.
רגע, אני יודע מה אתם שואלים, מה לגבי הנוער המיזרוחניקי המתפקר?
טוב, תסלחו לי.
בואו ניקח זוג מיזרוחניקי לדוגמא.
האבא מפקח בתי ספר, האמא עובדת בבנק כבר עשרים שנה.
שניהם נושקים לחמישים ויש להם שתי בנות נשואות ובן זקונים, בן עשרים וכלום, שלא ממש סגור על עצמו.
אה, והם לא גרים בגבעת שמואל, אלא בפתח תקווה.
יום אחד נפתחת הדלת של הבית ונכנס הבן הצעיר והוא נראה ככה:
נוער ברסלב
אתם יודעים מה הם יגידו?

חבל שהוא לא חילוני.
אני מכיר את זה מניסיון. כשאבא שלי לוקח את יוקו לבית הכנסת, האנשים אומרים לו "ההורים שלך מתהפכים בקבר". למה? כי יוקו לא דומה לשום דבר מזרוחניקי, יש לו פיאות ארוכות תספורת קצרה וכיפה שחורה. הוא למעשה נראה כמו ילדים בשבטים החסידיים של ירושלים החרדית, ילדים שחוץ מהמראה, אין לו איתם שום דבר משותף.
מה אני יכול לעשות? ככה הילד רוצה להראות.
מה שרציתי להגיד זה שבשביל האנשים האלו, ברסלב היא בעיה, לא פיתרון, אם כי אני בספק אם הם יגידו את זה ליובל דיין, אי פעם.

אני אחזור לזה תיכף.
בשבת בבוקר, התפללתי בציון הקדוש, יחד עם האשכנזים. שום דבר דרמטי.
הארוחות שלי בשבת, הוזמנו מראש מהארץ. הדיל היה שאני מקבל שלוש ארוחות מלאות עבור מאתיים שישים שקל בערך. זה דיל מצויין בהתחשב בעובדה, שמדובר בארוחות כבדות ומלאות של ארבע מנות עם שתיה חופשית ויין משובח ומלצריות בלונדיניות חביבות, בלי אף גרם של שומן מיותר. סיימנו את התפילה בערך בעשר ורבע ואז פגשתי חבר טוב ממאה שערים, בחור ממשפחה רבנית ותיקה ומכובדת, נכדו של אחד מראשי נטורי קרתא ובקיצור, בחור חמוד שמייצג נאמנה את אופייה ומהותה של החרדיות הקיצונית ההיסטורית.
"תשמע," הוא אמר לי בלי הרבה הקדמות "חבר שלי עשה מבצע והביא הנה חמישה סירים של קוגל ירושלמי ואיחסן אותם אצלי בדירה. אנחנו הולכים לעשות קידוש בבית המדרש שמאחורי הציון. ראה את עצמך מוזמן."
כשאני באומן כל הזמן מזמינים אותי למאירועים, אין לי מושג למה, כי בארץ זה כמעט ולא קורה. אני לא תמיד נענה בחיוב להזמנות, אבל הפעם חשבתי שהקוגל הוא סיבה טובה להתייצב.
אתם צריכים להבין, שקוגל ירושלמי לגמרי לא דומה לקוגלים האלו שקונים בתבניות בחנויות של אוכל מוכן.
הוא למעשה גוש שומני מפולפל, שיכול בקלות למלא צלחת והוא מחליק בגרון במהירות הבזק. למעשה, היו צריכים מזמן להכניס אותו לפקודת הסמים המסוכנים, כיוון שהוא בריא כמו הירואין וממכר הרבה יותר. אז הלכתי לשם ונתקלתי בערימות מבהילות של קוגל מהביל. מה אני אגיד לכם? כשאוכלים אותו בתוספת מלפפון חמוץ, הוא ממש פיצוץ בקיבוץ. אל תנסו בעצמכם, כי זה נגמר רע.
אחרי שאכלתי ארבע מנות של קיגל רוטט, ניזכרתי שבעוד רבע שעה, אני צריך להגיע לארוחת הצהריים הרישמית שלי, מה שגרם לי להתקף של רגשות אשמה, בזמן שזללתי את המנה החמישית.
ברור שכשהגעתי לארוחה, התחשק לפתוח לי במנת אנטי חומר, ואפילו נזכרתי ברומאים שהיו אוכלים ומקיאים ואז אוכלים שוב.
כנראה שככה מתנהל העולם.
אתה מקבל דיל טוב, מכסה את כל האפשרויות, מקדם את עצמך באופן הגיוני ואז בום, נופל עליך איזה מין קוגל כזה, שמשנה את כל התוכניות וטרף את הקלפים.
אחחח, אבל איזה קוגל זה היה, רבותיי.
היה שווה לטוס בשבילו שלושת אלפים קילומטר.

אחרי שיובל סיפר לי אל הטענות שיש לו אל המזרוחניקים, שאלתי אותו באיזה טענות הם באו אליו.
אז הוא אמר בנימת עלבון שהם האשימו את ברסלב שהיא עיסוק ב"פרטות" ולא ב"כללות".
בטח שאף אחד מכם לא יודע במה מדובר וטוב שכך, כיוון שזה בולשיט מרכזניקי מצוץ מהאצבע, שגם בשנות השמונים היה כאלם פאדי.
אני לא רוצה להכנס לזה בכלל, כי זה באמת זיבול חסר משמעות. אם מישהו היום מדבר על "כללות" ו"פרטות" , יהיה לו מזל אם הוא יגמור אצל גינזבורג.

מה שכן, אני לא מייצג את המיזרוחניקים, אבל בכל זאת יש לי טענות למחזירים בתשובה של ברסלב, כשהם לוטשים עיניים אל המשאבים והמוסדות של הציונות הדתית.
תראו, הם כל הזמן תוקפים את המדינה, אבל אין להם שום בעיה לדחוף את היד לכיס שלה.
הם מטיפים להדרת נשים חשוכה ואכזרית, שיכולה למנוע מנשים השכלה וקריירה ומצד שני, אין להם בעיה להופיע בפני נשים משכילות ואמידות ולבקש תמיכה ותרומות.
הם מתלבשים בסגנון החרדי הירושלמי העתיק, כדי לסמל את האיבה שלהם לתרבות המערבית ולקידמה, שהן למעשה האחראיות לרווחה הכלכלית , שהם מייחלים אליה.

בקיצור, עם כל הכבוד ליובל דיין וליתר הברסלבים המעוצבים, אני נגד שיתנו להם כסף אמיתי, כסף ציבורי שקשור למוסדות של הציונות הדתית.
זה לא הגון, זה לא נכון וזה לא מגיע להם.
לא מגיע, כל זמן שהם לא מוותרים על התלבושת הליצנית ועל חוקי הצניעות המאוסים ועל האיבה הארסית לציונות ולמדינה.
גם אם הם מצליחים להרגיע נערים מטורללים, זה לא אומר שהם לא צריכים לכבד את מי שמסוגלים להקים יישובים ובתי ספר תיכון ובתי כנסת.
גם זה חשוב, קוקוריקו.

עוד תתגעגעו לדונלד דאק


לפעמים אני לא בטוח שאנחנו מתקדמים לאנשהו עם הזמן.

היום היינו במסיבה קטנה , עם כמה חברים מהמגזר התורני לאומי / חוזדר בתשובה. אנשים מצויינים, דרך אגב, חלקם מאוד קשורים לרבינו ובכלל , אנשי חינוך ורוח, עליהם כבר אמר בודהא בדהמפדה "יהיו ידידך אנשיך מופת , אצילי נפש , מהטובים בבני האדם."

הקטע היה , שהילדים שם עשו דבר אחד וזה לשחק בסמרטפונים של ההורים שלהם. לא עשו שום דבר אחר חוץ ממשחקי אייפונים , אנגריבירדס, המקדש, קפיצת הנינג'ה וכל אלו.

זה היה די מבעס, למען , ילדים מטפסים אחד על השני, מתווכחים תור מי עכשיו ומיה להוריד ומה שהעציב הוא שמדובר בילדים טובים, מחונכים , מבתים מצויינים. ילדים שיעזרו לך לסחוב ארגזים מהסופר וישאלו לשלומך. לא מדובר בעארסים טמבלים שמתחרים מי מהם צורח הכי חזק. באמת אחלה ילדים, אני מכיר אותם וכואב לראות אותם מתחרפנים בגלל מנת יתר של סייברספייס.

ליד היציאה תפסתי כמה מההורים ושאלתי "אתם זוכרים את הימים הטובים שהייתה טלוויזיה אחת גדולה וכל הילדים ישבו מולה בשקט ובשמחה?"
גיחוכים מרים ענו לי, אפילו מהאימהות שהן בדרך כלל יותר פאנאטיות. כנראה שהמחשבה הזו רצה בהרבה מקומות. מהר מדי זרקתם את ה טלוויזיה מהבית , עוד תתגעגעו לדונלד דאק.

היום ערב ראש חודש אלול וזה אומר שכבר לא כל כך מתאים לנו לעסוק בהוצאת לעז ובלשון הרע, אז בואו נראה אם נצליח בכל זאת להשמיץ מישהו, לפני התקדש החודש.
אפרופו סמארטפונים,
השבוע לקחתי מישהי לשיעור של הרב עופר ארז והיא מין בעלת תשובה כזאת, מאוד משכילה ומאוד רוחנית. היא סיפרה לי על שבת שהיא בילתה אצל רב ברסלבי מפורסם ומכובד. היא סיפרה בהתלהבות על הנאומים המחזקים של הרב שהטיף להם לא להכנע לתכתיבים חברתיים, לא להיות כבדים , לא להיות מקובעים . "תהיו פריקים!" הוא אמר להם "למה שלא תהיו פריקים?"
כששמעתי את הסיפור הזה לא יכולתי שלא לגחך.
לפני יותר משנה הלכתי לרשום את אחד מהילדים שלי למוסד חינוכי בהנהלת כבוד הרב. אתם יודעים מה אמרו לי שם? שכדי שיקבלו את הילד למוסד, ההורים צריכים לחתום על התחייבות שלא יהיו מסכים בבית.
מה זה מסכים? טלוויזיה, מחשב, אייפון וכן הלאה.
החוצפה היא, שגם בתוככי בני ברק החרדית, לא עושים תנאים כאלו. נכון, שקיבלנו מכתב לפני שהילדה ניכנסה לכיתה א' בסגנון "תלמידותינו אינן צופות טלביזיה, תלמידותינו אינן אוכלות פיצוחים בשטח בית הספר, תלמידותינו פונות לאנשי צוות ההוראה בנימוס ובגוף שלישי."
לדעתי זה בסדר. אתה מקים בית ספר איכותי, אתה רוצה שכל התלמידות יהיו אצילות בריטיות מושלמות ואתה דואג להן לסביבה תומכת ואינטימית, כדי לייצר אצלן תחושת גאווה, שמסתמכת גם על נימוס וגם על התנהגות מכובדת, סדר וניקיון.
הם לא חשבו לרגע לכתוב "ההורים לא יהיו מנויים בערוץ פלייבוי ולא יזפזפו שעות בין תוכניות ארוטיות בערבית.
זה לא עניינם וזה לא מעניין אותם. הם מתעסקים בלחנך ילדות ולא הורים.
כבוד הרב שבנדון, משחק משחק הרבה יותר מלוכלך. הוא תופס מחפשים רוחניים מבולבלים מאוד, מפטם להם את האגו בכל מיני סיסמאות אינפנטיליות בסגנון "תהיו פריקים!" , "אל תשימו על אף אחד" , וכשהם נמצאים כבר אצלו ביד, כשהם התנתקו מהעולם שגדלו בו, כשהם הופכים להיות זרים בעולם דתי מוזר מאוד ונעשים מאוד תלויים ברב ובקהילה ובמוסדות , אז כבוד הרב יכול לדרוך עליהם ולרמוס אותם, להגיד להם שיתנתקו מהאינטרנט, שיוציאו מהבית את הלפטופ, שיוותרו על הסמארטפון, שיעיפו את הטלביזיה וכן הלאה.
זה פשוט? לגמרי לא.
בנאדם שחי בשיכון מצ'וקמק, לא יכול להרשות לעצמו לחיות כמו בבית קטן באהבה ולשלוח את הילדים להאכיל את החזירים כל פעם שאין להם מה לעשות. טלביזיה היא לעיתים ברכה גדולה. היא כלי להפגת מתח, ליישוב סיכסוכים והיא גם יכולה לחנך. אני לא אומר לאנשים להתחבר ללוויין ולהפציץ את הבית בשטויות של MTV במשך 18 שעות ביממה. אולי זה באמת מיותר, אבל אם אתם מחזיקים מכשיר DVD עם כמה סדרות חמודות כמו "ציפיטפוט", "היו היה" ו"בלי סודות" , אתם יכולים ליצור בבית אוירה מאוד נחמדה ותוך כדי כך, הילדים שלכם גם ילמדו משהו.
כל זה , כמובן , לא מעניין את כבוד הרב, כי הוא מאניאק, כי הוא "פריק" במובן המסורתי של המילה, "מפלצת".
אתם לא תופסים כמה קל לשלוט ולהתעלל בבעלי תשובה. הרבה פעמים הם באמת לא יודעים מה לעשות עם עצמם, הם לא יודעים מה טוב ומה רע וכל מיני חולירות מגיעים ואומרים להם שפן הדב זו טומאה ובייבי מוצרט זה כפירה , וכמו אותו הרב הם רוכבים להם על הראש. זה לא פלא בכלל שהרבה פעמים , הילדים של האנשים האלו, הופכים לעבריינים צעירים. אין להם מה לעשות בבית , אז הם מסתובבים ברחובות ומחפשים ריגושים. תדעו לכם, שזו מכה אמיתית אצל בעלי תשובה ותיקים, ממש מגיפה.
לכן אני אומר "אל תהיו פריקים" ומצטט את מה שהרב ברנר אמר בשיעור לפני חודש "בן אדם צריך להיות נורמאלי. לא להיות משונה ולא מוזר, נורמאלי."

אז לפני שאיזה מפגר יקפוץ ויגיד שהרב ברנר לא התכוון שאנשים יחזיקו טלביזיה בבית, אני אסביר ואומר שיש כל מיני סוגים נורמאליות. יש נורמאליות של קריית ויז'ניץ ויש את הנורמאליות של שיכון ל'. שתי הנורמות האלו נראות מאוד שונות, אבל למעשה הן כמעט אותו הדבר. מה הרב ברנר התכוון להגיד כאן? את מה שרבינו כל הזמן אומר לנו, שאדם צריך להיות מעורב עם העולם, שאדם צריך להיות אזרח מאוזן והגון, נעים לשכניו ומועיל לחברה. זה חלק מתורת ברסלב וזה גם מה שאושו אמר ב"נעל מתאימה" , שהאדם הנאור לא מורד בחברה, הוא משחק לפי הכללים , יום אחד דמקה ויום אחד שש בש.

עד כאן בנושא זה.
ליום הזה שלפני ראש חודש, קוראים אור לראש חודש וכשחושבים על זה , זה שם משונה. מה פתאום אור? הרי ראש חודש הוא היום החשוך ביותר, נכון? אין ירח בשמיים. אולי זה בא להזכיר לנו את השלב הבא שמסתתר בתוך האפלה של השמיים חסרי הירח. את הנקודה הזעירה של הלבנה הנולדת מחדש ומתקדשת.
היום היא מסמלת את קרן האור הרוחני ההולכת ומתחזקת סביבנו, שבתוכה מסתחררים הרסיסים הקטנים שמרכיבים את המציאות שלנו ואורגים סביבנו גשר כביר וזוהר, עליו אנו צועדים ביראה מרטטת במשך כל חודש אלול , עד שנגיע על סופו וננחת בעוד חודש בממלכתו של הצדיק, באומן עיר הקודש.

לא ממש פוסט


אבל היום בערב, זה קורה.

ההילולה של האר"י הקדוש.

כמו שאתם רואים, האר"י ידע לשחק אותה כמו שצריך ולתזמן את המסיבה שלו בדיוק באמצע תשעת הימים.

מי שיגיע היום בלילה לצפת , ימצא את עצמו בסופר קרנבל כשעשרות אלפי אנשים חוגגים מסביב לבית הקרברות העתיק. יהיו שם דוכנים של ספרי קבלה, מזון ומשקה , קמיעות , דיסקים וכן הלאה.

להגיע לציון זה קצת קשה , כי גם ביום רגיל הגישה אליו מסובכת, אבל שווה לחכות קצת ולעשות מאמץ:

זה סרטון שצילמתי שם שנה שעברה.

כמה טיפים לעולים לרגל:

1. שווה מאוד לעבור ולהשתטח גם על קיברו של לייב בעל היסורים. הוא נמצא מתחת לחלקה הצבאית , ליד האנדרטה של עולי הגרדום בפינה הצפונית של רחוב האר"י.

2. לגברים , מומלץ בחום להצטרף לאלפים שטובלים במקווה האר"י , כי מרוב טבילות המים מתחממים.

3. לא להסתובב עם כסף קטן , כי השנוררים שם מסתובבים בלהקות.

גם מי שלא עולה לרגל, כדאי מאוד לחגוג בבית את ההילולה של האר"י. לאכול במסעדה, לשתות לחיים וכמובן להזכיר את האר"י הקדוש ואת חוכמת הקבלה.

 

חג שמח!

 

נפילת האורתודוקסיה


אני קורא את פרסיקו הרבה ויש אצלו קטע שחוזר על עצמו כל שבוע או שבועיים שזה העניין של נפילת האורתודוקסיה. איך זה מתבטא אצל פרסיקו? בדרך כלל כשקם איזה מטומטם אקדמי מדופלם , או איזו ארכי פוסטמה עם מבטא ברוקלינאי מתגלגל ומוציאים ספר או מאמר תחת חסות מכון הרטמן , או ואן ליר או משרצת הפלצנות הישראלית לדמוקרטיה ובמאמר הזה מוכיחים , בעיקר לפי מאמרים קודמים מאותה הביצה , שהיהדות נעשית דמוקWאטית יותW ושההנהגה החWדית נחלשת ושישנם מגמות פלוראליסטיות אעלק אצל בוגרי ישיבות ההסדר ושאולפניסטיות מתחילות ללכת עם חוטיני (הפעם אני לא מצרף תמונה) והשד יודע מה.

באותו זמן מיותר בו מהללים ומתפעלים אצל פרסיקו מהמאמר המופלא , המבריק והנועז , נפתחת בהר נוף עוד ישיבה , שלושים קראוונים של נוער הגבכעות עולים על הקרקע ונשות הטאליבן מחליטות לצרף גם שלדות של מכונות כביסה לפריטי הלבוש היומיומיים שלהן.

ככה זה , מוצ'צ'ינוס , האורתודוקסיה לא הולכת ליפול בגלל שום ספר יהודי פמיניסטי  מאת פרופסור יהודית (Jowdy) שפילשמוק – קעקרמן – ואנונו – בלום ואנשי מכון הרטמן הם באמת כמו שאומרים עליהם , מין ניאו רפורמים שקופים למשתמש , שאפילו לא מצליחים לייצר רעש רקע ראוי לשמו.

מצד שני , בפרפראזה על מה שאמר קונן הברברי בסרטו האחרון "גם אם זה לא מה שיפיל אותה , האורתודקסיה הולכת ליפול"

מה שיפיל אותה זה מזג האוויר או יותר נכון , החמסינים.

פעם עוד לא הבנתי למה , כל כך הרבה מזרוחניקים נהיו חילונים, אבל אחרי השבת האחרונה הבנתי את הכל. כל דקה שאתה מסתובבבמכנסי הבד הכהות ובחולצה הלבנה המסמורטטת , בזמן שהשמש נותנת בראש, אתה מבין עד כמה שאתה חי בטעות , הוריך חיים בטעות , כל הרבנים מאז אליהו הנביא שהסתובב בתחתונים חיים בטעות והמקום היחיד שבו צריכים להיות בשבת בבוקר זה בים.

לחרדים בקטע הזה, יש יתרון משמעותי על המזרוחניקים , קודם כל הם הולכים למקווה בשבת בבוקר , שזה עוזר מאוד ודבר שני , הם באמת מאמינים בגהנום ואמונה בגהנום היא מסוג הדברים שבהחלט עוזר בהתמודדות עם החמסין.

עם כל זה אני בטוח שלא מעט חרדים גם כן נפרדו מהמסורת, בזכות הויה דולורזה חזרה מבית הכנסת בשבת לפני הצהריים.

עד כאן?

רוצים דוגמא מהחיים?
בנו אצלנו ברמת גן בריכת שחיה. לא משהו יוצא מגדר הרגיל, בריכה , אתם יודעים , מים, מציל כסאות נוח , עשרה אחוז הנחה למי שקונה כרטיסיה. אתם לא מסוגלים לתפוס , לאיזה קריזה זה הכניס את הקהילה הדתית.
לא שמכרו שם חזיר, חלילה ולא שניגנו שם דיסקו בליל שבת. סתם בריכה ובכל זאת רצו הרבנים של רמת גן והתחננו לפני ראש העיר שידאג לזה שיקיפו את הבריכה בגדר אטומה. הם לא מסוגלים לראות את זה.
יעברו שם ילדים דתיים, עטופים בתלבושת שבת ובשפשפת , בזמן שקרני השמש חובטות באספלט המתבשל ויראו מעבר לגדר ילדים שמשפריצים מים וצוללים ומהר מאוד הם יבינו מי כאן העם הנבחר ואת מי אלוהים אוהב.

אז מה שחשבתי , זה להקים מניין אמפיבי.
צריך למצוא בריכה , אפילו בריכה רגילה שלא פותחים אותה מוקדם , לשים שם סירה מתנפחת בתור ארון קודש , ומין מצוף משולש שיהיה הבימה ולייצר סידורים עמידים למים שזו ממש לא בעיה , אפשר פשוט להדפיס את התפילה על שקפים כאלו וזהו זה, להתפלל במים. אין עם זה שום בעיה הלכתית , בדקתי . רק בים אסור לשחות אבל בריכה זו לא בעיה , מה ההבדל בינה לבין המקוואות האלו שגדולי הפנאטים משכשכים בהם לפני ויתיקין? אין שום בעיה.
ואתם יודעים מה? אחרי שעתיים של תפילה אמפיבית , אפשר בשקט לאכול את הצ'ולנט ולחרופ את סעודה שלישית , באחריות.

יאללה , קצת ברסלב , כי ברך אותי הרב ברנר לפני שבועיים שאני אזכה להפיץ יראת שמיים אמיתית.
זוכרים את פרשת המרגלים? היה עכשיו בפרשת השבוע. הרי למדנו שהמרגלים היו רבנים וחכמים והיו להם סיבות מאוד טובות להוציא את דיבת הארץ.
נשאלת השאלת השאלה , איך שיהושע לא נכנע להם? הוא היה ביחד עם כלב וכל היתר היו נגדו והם היו נשיאים וחזקים וחשובים. לפי כל קנה מידה, יהושע וכלב היו צריכים היו לישר קו עם הרוב.
אז מה הקטע כאן? יהושע היה מקושר לצדיק. היה מקושר למשה רבינו כי על יהושע נכתב "לא ימש מתוך האוהל" וגם כלב היה מקושר לצדיקים כיוון שהוא הלך להשתטח במערת המכפלה.
בקיצור בזכות שהיון מקושרים לצדיק יהושע וכלב יכלו לעמוד נגד כל הדור ההוא והם ראו איך כולם מתו ורק הם נכנסו לארץ.
אותו דבר איתנו , אם נהיה מקושרים לצדיקים , גם אנחנו את כל החשובים והמפורסמים מתים במדבר ורק אותנו יכניסו פנימה.

ליל מנוחה!

אין להם מושג


אני חייב להתנצל על זה שאני לא כותב לא על השואה ולא על יום השואה.

אין לי מה לכתוב, האירוע הזה הכניס אותי להלם שאני מצליח להדחיק בדרך כלל , אבל כשמזכירים לי את זה , אני ככה , בהלם. עומד על זכותי לא להגיב.

אולי הדבר היחיד שאנחנו יכולים ללמוד מהשואה , זה שאנחנו לא יכולים לדעת מה אלוהים רוצה. אין לנו מושג ולא רק לנו אין מושג. גם לאחרים אין.

אני מגיע לפעמים לשיעורים , או סתם שומע מאנשים שאלוהים רוצה ככה או ככה והאמת , אין להם מושג בגרוש, הכל קישקוש. אתה לא יכול לדעת , זה כתוב "כי לא מחשבותיי , מחשבותיכם". יש צדיקים בימינו , יש בעלי מדרגות , יש מה שתירצו , אבל מה אלוהים רוצה , הם לא יודעים, לא יכולים לדעת.

השבוע דיברנו אצל הרב ברנר על מפורסמים של שקר. מה זה מפורסם של שקר, בעיקרון מדובר בקללה הברסלבית הנפוצה ביותר. אם אתה שונא מישהו אתה אומר לו "הרב שלך מפורסם של שקר."

מעליב , אבל לגמרי שכיח. לי יש כמה קללות ברסלביות יותר מקוריות , לדוגמא "זקן דקליפה" או "נוקבא דתהומא רבה" , או עוד אחד טוב , "רגליה יורדות מוות."

הכל מליקוטי מוהר"ן וזה ארסי לחלוטין. "זקן דקליפה" במיוחד , אי אפשר בכלל להבין איזה עלבון זה. אם מישהו בא אלי ואומר לי , "קראת כבר את הספר החדש של הרב זרובבל אטיאס על חינוך ילדים?" ואני עונה לו "מה הזקן דקליפה התחיל לכתוב ספרים?" אז זהו זה , סוף הסיפור.

כמובן , הזקן דקליפה חייב להיות זקן, מזה אין מנוס. אז שימו לב כשאתם משתצמשים בגידוף הזה.

אוקיי,

אז מה שהרב ברנר סיפר זה על פנטזיות של אנשים שהם חושבים שאם היו עשו ככה או ככה , הם היו מסתדרים בחיים , הם היו הופכים לחשובים או מאושרים , או יהפוך אותם למיוחדים ויש להם כל מיני הרהורים על זה ולא רק שהם מאמינים לזה , גם אנשים מסביבם מאמינים לזה ובסוף הם מוצאים את עצמם מיואשים לגמרי , כי לא הגיעו לכלום.

אז הוא אמר "מה בנאדם שהגיע לגיל שהילדים שלו בשידוכים , פתאום יחליט לחזור בשאלה?"

רציתי להגיד לו שזה בדיוק לחזור בשאלה , כאילו דאאאאא במקום כל השדכנים והקומבינות והכסף של הדירות והדודות והדודים , הבנאדם אומר לבת שלו "דסי , אנחנו חילונים מהיום , אין לך שידוך . את רוצה להתחתן? לכי לחוף , אולי תיפלי שם על מישהו שאבא בחברת חשמל"

לא יותר פשוט?

אני יודע שהיום עושים הכל באינטרנט JDATE וכל אלו , אבל אם הייתי מתחיל להסביר את זה שם , לא הייתי יוצא מזה. המזל שלי שאלוהים קשר לי את הלשון באותו רגע ולא אמרתי את זה ליד הרב ברנר , כי הוא פשוט לא היה מדבר איתי יותר.

עוד משהו שהרב אמר , זה שאנשים חושבים שאם הם הלכו לאומן מישהו יוציא מהכיס את רוח הקודש ויתן להם. זה גם חזק , תגזרו ותשמרו.

אתם יודעים מה? אם יש משהו שהשואה לימדה אותנו זה שצריך להלחם בפאנטיות ,איך להלחם ? לכו לחוף , זה בטח יעזור.

היום שנים עשר יום שהם שבוע אחד וחמישה ימים לעומר.