אבן אחרי הנופל


אני מנסה להמנע מלשון הרע גם כשמדובר בהיתר גמור ולכן אני אהיה מאוד לאקוני לגבי שי טובלי.

את הנ"ל הכרתי כשלמדתי אצל טיוהר בשנת 1999. היה לו טור רוחני , מטופש לגמרי לדעתי , ב"הארץ" או "במעריב" והוא היה בכיין.

מה זה מתבכיין?

הוא לא היה יכול להוציא מילה אצל הגורו בלי ליבב.

אני אפילו לא זוכר למה הוא עיצבן אותי. אולי בגלל שאני הייתי כותב מאמרים על מדיטציה באינטרנט וכל הזמן חיפשו אותי על שטויות ואילו טובלי חירבש וקישקש בעיתונות הכתובה המיינסטרימית ואף אחד לא הציק לו.

את זה אני טוען לגמרי לחובתי, סתם התעצבנתי עליו , הוא לא עשה לי כלום, באמת.

כמה חודשים אחר כך , כשכבר הייתי במסלול התנתקות מטיוהר , ישבתי בבית קפה בכפר סבא ודיברתי עם המורה שלי לצ'י גונג ותוך כדי זה שאנחנו מפטפטים נוחת על הכיסא לידינו איזה בחור מאנשי טיוהר ומספר שלטובלי הייתה "התעוררות" שאי אפשר להכחיש.

"טוב" אמרתי "אני מקווה שעכשיו הוא הפסיק לבכות."

מאז עברו המון שנים ומים מורעלים זרמו ביני ובין כל הברנז'ה ולא שמעתי מה קרה מאז ולא רציתי לשמוע, אבל אחרי ששמעתי את התביעה , אני יכול להגיד בוודאות שבכיין נשאר בכיין.

 

 

לידיעת המפרסמים


כל יום שלישי בלילה אני ואישתי יוצאים להרצאה של הרב עופר ארז שליט"א בחולון. הסתבר שהיום היתה גם הרצאה שלו ברמת עמידר , כלומר ליד הבית והחלטנו שקודם כל נלך לשם , כדי לברר מי לעזאזל מכיר את צדיק הדור בשכונה חוץ מאיתנו והטרמפיסט שלנו ניצן.

אז קודם כל היה ממש מפוצץ , במיוחד בחרדיות בנות טיפש עשרה עם תיסרוקת אלוויס הפוכה שמזכירה קצת את עטרת הנוצות של לוחמי האודיסאה , אבל בסך הכל היה ממש מגניב. לאחר ההרצאה שבאמת הייתה , כמו שהרצאה צריכה להיות , או הייתה רוצה להיות , עלתה באופן אוטומטי נשאלה , האם להסתפק בהרצאה הקל"בית או להמשיך את המומנטום ולהגיע להרצאה בחולון.

האמת שהשאלה הייתה לגמרי רטורית , אין כמו הרב עופר ארז שליט"א כדי לתת הרצאות עם טעם של עוד.

נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע ואז הרבנית שתחיה הייתה לעצור איפשהו למשהו חשוב ואני ניזכרתי בסטקייה החדשה שפתחו ליד צומת הירדן ועצרתי שם .

בעוד הרבנית יוצאת לקנות מי עדן והטרמפיסט קונה סביח או משהו מזעזע בסגנון , אני מעיף מבט בטלוויזיות של הסטקייה ומגלה כי על האקרנים משוטטות 20 בחורות לחוצות בבגדי ים בתוך ים של הלוגנים כחולים.

"ראבאק" אמרתי לעצמי בין ההרצאות , "מישהו עוד מתעסק בטקס בחירת מלכת היופי?"

באותו רגע כל הסיטואציה נראתה הזויה . יצאתי מתוך הרצאה שהייתה ממש גילוי אלוקות ומיד מיהרתי לעוד הרצאה בסגנון והנה באמצע עיתון "לטיפשה" . נו שיהיה.

בכל אופן , כשהגענו לחולון שמתי לב שהאולם גדוש ומלא מתמיד , אנשים ממש נדחקו בספסלים כדי להשיג מבט יותר קרוב בקדושה וגם עזרת הנשים הייתה מפוצצת ובחוץ היו המון דוכנים של תמונות וספרים ותקליטורים ובסוף ההרצאה החליט הרב להוציא את כולנו בריקודים סוערים והייתה כזו שירה אדירה ושמחה שהצליחה אפילו לפצח את קרחון הציניות שלי.

אז פתאום תפסתי שאני לא היחיד שלא ממש שם לב לאירוע המעוצב בערוץ 2. כשהייתי ילד זה היה ממש אישיו , מי המלכה , מי הסגנית , מי השכנה של עורכת "לאישה" ומי קשורה למשפחת מוזס.

אבל זהו , הבת שלי בת שש , היא אוהבת תסרוקות ואיפורים וקישוטים וסבבה , אבל אנחנו התבגרנו ואנחנו רוצים את הרב עופר ארז ומוכנים לנסוע ומוכנים לשלם תמורת התענוג הזה שמלווה אותנו שבוע שלם במשך כל השבוע.

אנחנו לא היחידים.

בקיצור , ההרצאה ברמת עמידר הייתה בחסות homesale ברחוב ביאליק 43 אבל ההרצאות בחולון עדיין מחכות לספונסר.

גדעון אוברזון , לידיעתך.

 

 

איך חזרתי בתשובה שלמה


בוקר אחד אני מתעורר על הכביש , אי שם בין רמלה לבית שמש ומגלה לתדהמתי שמגירת התקליטורים באוטו שלי ריקה.

בנסיבות רגילות הייתי פשוט מאשים את אישתי ופותח את גלי צה"ל דווקא כדי לעצבן אותה , אבל באותו בוקר הרגשתי שאני רוצה לעשות עבודה אמיתית על המידות.

"לא נורא," אמרתי לעצמי "הכל בהשגחה פרטית. מי יודע איזה תיקון מתכנן לי הקדוש ברוך הוא בזכות זה שאני לא אקשיב לדיסקים הבוקר."

חמש דקות אחר כך , הפקק של לטרון מזהיב באופק ואני כבר משתגע , אישתי לא באוטו הרי , למה צריך להיות אכפת לי שהיא לא סובלת את גלי צה"ל.? באנחה התחלתי לחטט בכיס של הדלת ולא האמנתי . תקליטור! ואפילו חדש. מבט שני צינן את ההתלהבות.

"הרב ארוש?" שאלתי את עצמי "רצון מעל התפילה? אלוהים ! לא פלא שלא נתתי לדבר היכנס לבית."

בכוחות מחודשים החזרתי את מבטי אל הכביש והצלחתי לבלום שלושה וחצי סנטימטרים ממערבל בטון שחנה לו באמצע הכביש , לא מוטרד מפקק ענק שהשתרך חמישה קילומטרים מלפניו."

"נו מה יקרה?" שאלתי את עצמי "הוא גם ברסלב , אחרי הכל , הוא מקושר לרבינו , הוא יהודי טוב. אולי בטעות יצא לו דיסק נסבל הפעם."

הכנסתי את הדיסק למגירה המתאימה ופלטתי אנחת רווחה. הרי אני בכזה מצב רוח חיובי , אני כל כך רוצה להתעלות , כל כך רוצה לזכות במדרגה , אני בכלל לא בכעס ולא בעצבים ואני מקבל הכל בשמחה. ברור לי שגם הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתי הניצחית והוא לא יפיל עלי עכשיו מופע אימים משותף עם הרב אמנון יצחק שליט"א.

הדיסק התחיל להתנגן ולמרבה הזוועה גיליתי שהרב ארוש מספר על אמא של הרב עמאר שהייתה מסתרקת מתחת לשולחן במרוקו , כדי שיוולדן לה בנים תלמידי לכמים.

בקיצור , התקליטור היה תיעוד של ההרצאה אותה נתן הרב ארוש לפני שבועיים ברמת גן , הרצאה ממנה נימלטתי אחרי רבע שעה של התפתלויות וזיעה קרה.

"רגע אחד." עצרתי בעד היצר הרע שלי מלהעיף את הדיסק אל מתחת למערבל "הרי הרב לוי יצחק בנדר זיע"א אמר שעקר התשובה הוא שישמע את ביזיונו וישתוק ועל זה אמר הרב עופר ארז שליט"א שביזיון לא חייב להיות משהו אישי. זה יכול להיות סתם כישלון או תקלה ואין תקלה יותר קלאסית מלהתקע בפקק תנועה עם דיסק מהסוג הזה."

אז המשכתי להקשיב כשאני כל הזמן אומר לעצמי "עיקר התשובה
שישמע את ביזיונו ישתוק ויידום" ואכן , הרגשתי השתפרה , למרות שהדיסק דווקא לא.

ואז ניזכרתי בעוד דבר שהרב עופר ארז אמר , הוא הלוא אמר שיש מדרגה יותר גבוהה מלשמוע ביזיונו ולשתוק. המדרגה הגבוהה יותר היא לקבל ביזיונות באהבה והמדרגה העוד יותר גבוהה היא לקבל בזיונות בשמחה.

"זהו זה!" צעקתי והגברתי את הווליום "אני מקבל בשמחה , אני מקבל באהבה, אני בעיקר התשובה."

האמת שזה עבד יפה , עד שהגעתי לבית שמש כבר הייתי ממורק מכל העוונות ואפילו כשהגעתי הבייתה אישתי שאלה אותי איך זה שאני נראה כל כך טוב.

"בגלל הדיסק של הרב ארוש שהיה באוטו" הסברתי לה.

"ההוא?" היא הרימה גבות "ניסיתי לשמוע אותו והוא עשה לי בחילות והקאות"

"ברור שעשה לך," השבתי לה "אבל את לא זוכרת שעיקר התשובה הוא שישמע ביזיונו וישתוק?"

"אוי אתה מתוק" היא שלחה לי נשיקה באוויר "רואים שקיבלת מדרגה"

 

,

שלום עולם


אני מכיר חלק מהסיפורים מקרוב וחלק מהסיפורים מקרוב מאוד. חלק מהם , לפחות הסיפור על "שובו בנים" , הרבה יותר גרוע ממה שמתואר בתקשורת. מדובר בשלטון חושך ממש.

הבעיה הגדולה שלי יש עם הציבור החרדי זה הסובלנות והסלחנות שלו.

יושב מולך בנאדם ומספר סיפורי זוועה.

אז באופן טיבעי (אני מדבר בשם עצמי) אני אומר לו "נכון שצריך לירות בהם כמו בכלבים?"

וברגע שאני אומר את זה מתחלפת הבעת הקרבן האומלל בגלגול עיניים צדקני "לא להרוג , מה פתאום" אומרים לי "שיחזרו בתשובה הלוואי, שילמדו תורה בלה בלה בלה ."

אז אני מנסה לחמם אותם ואומר "הלוואי שימותו בלי שיספיקו לחזור בתשובה."

וברגע שאני אומר את זה נגמר הסיפור. אני נתקל בחיוכים מלאכיים ובמלמולים של "הכל מחול , הכל מחול , צדיקים , צדיקים".

לכן אני מתפלא שאצל החרדים לא נמלאה כל הארץ חמס , כי הם על כל דבר סולחים.

לא תיקום ולא תיטור.

איכסה.