לא עוזב את העיר


הודעה טכנית למדי.

עקב סיבות שאינן בשליטתנו, אנחנו לא נהיה באומן בראש השנה הקרוב.

בכל אופן,

אתם יכולים לקים את מפגש "מחויב המציאות" עם בא לכם ולרכל עלי חופשי.

יאללה בסטייל, תחזיקו מעמד.

איפה הייתי?


לכבוד קוראותי הנאצלות, הנעימות והאהובות וקוראי החביבים, הצנועים והאמיצים, השם עימכם תחיו ותזכו לכ הישועות בזכות הצדיק הקדוש האמיתי, שלדבריו הקדושים והמאירים מייחל כל בר לב טהור החפץ בעבודת השם בקדושה ובכיסופים נפלאים עד אין קץ לכל הדורות עד ביאת גואל צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.


אוף, שכחתי את סימון הגבלת הגיל.



אז איפה הייתי?
יש כזה קטע בברסלב, לא אצלינו, אבל במקומות אחרים, שקיים זלזול מסויים בגדולי ישראל שלא שייכים לחסידות. כאילו, אומרים על איזה תלמיד חכם, שהוא היה בקי והיה פוסק גדול ובעל יראת שמים, אבל אפעס, הוא לא ברסלבר, הוא לא מקושר לצדיק, אז הוא אמר מה שאמר ולא צריך להתייחס לזה יותר מדי ברצינות. גם אני חושב ככה לפעמים, יותר מזה, אני הראשון שהיה צריך לחשוב ככה.
הרי מה הקטע שלי?
שמעתם פעם על "יוגה יהודית" שהשם ישמור?
שמעתם על "ויפאסנה יהודית – ימים של שתיקה מלאה המבוססים על דרכים בעבודה עצמית ע"פ תורת הנסתר והקבלה האמיתית והטהורה". דא.
שמעתם. מה הקטע?
כמה חבר'ה חמודים כאלו, הלכו להודו ונהיו קצת רוחניים. הלכו לסאי בבא, עשו חצי סדנה ברישיקש, עשו רבע קורס יוגה בקרלה שם ובהודו הכל נחשב. כל קשקשן הוא מלך, כל פוסטמה מתקשרת לאמא אדמה, הכל טוב ויפה וגם הסיגריות עולות גרושים. אלא מה? חוזרים לארץ ומגלים שלאף אחד לא אכפת. אם אין לך תואר, אם לא עשית קורס חובלים, אתה אפס. לאף אחד לא אכפת מהתובנות הרוחניות שלך, גם לא יתנו לך לעשות קורס טאי צ'י לפנסיונרים על הדשא ליד המתנ"ס, אם אתה לא מביא אישור מוינגייט.
אבל בינינו, למי יש כוח?
חזרת מהודו, היה לך סבבה, כולם אהבו אותך ועכשיו כולם נעלמו.
מה תעשה?
יש איזה חבדניק בשכונה. אף פעם לא שמת לב אליו יותר מדי. בחור משונה, לבוש מוזר עושה כל מיני טקסים מצחיקים, אבל מה שקורה, זה שכולם נעלמים לך, הוא עוד שם. הוא מחייך, הוא מקשיב לך. הוא מזמין אותך לשבת, אתה פוגש את אישתו המקסימה, את הילדים המחונכים שלו ופתאום מישהו מתייחס אליך ברצינות בעולם הקר הזה.
מן הון להון אתה נגרף בזרם והכל בסדר. אתה פוגש בלי סוף אנשים כמוך, אנשים שמכבדים אותך, אנשים שלא דורשים ממך להציג תעודות, אנשים שלגמרי כופרים בכל המטריאליזם החזירי הזה. אנשים שמעריכים דעות רוחניות ושמעריצים רק רבנים רוחניים וסגפנים ולא את כל הכסף והג'יפים והחומרנות הזאת.
אז עברת לצד שלהם וכולם שוב אוהבים אותך, אבל פתאום אתה תופס שבשורה התחתונה שוב אתה כמו כולם אז מה אתה שווה? שוב אתה עומד עם כולם בתור.


ואז פתאום אתה נזכר ברישיקש.
שם היה מדהים. גם מאוד רוחני אבל שונה.
אז אתה אומר "אני הייתי בהודו ולמדתי שם ונכון שזה הכל טומאה וגילוי עריות ועבודה זרה וקליפות אבל אני זוכר משהו דומה לאיך קוראים לו? אה האר"י הקדוש, הוא גם היה יוצא להרים ומקבל את השבת בשמחה ובקדושה ובדיוק נזכרתי שאם אני אעשה את זה פה זה יכול להיות מדהים, זה יכול לקרב אנשים כמו אלו שהיו בהודו."
אז מסתכלים עליך טוב טוב ורואים שאין לך באמת לאן ללכת. מי יקח אותך עם החיוך המטומטם והפיאות המצחיקות והבגדים האלו שנראה כאילו נגנבו אתמול בלילה מחנות לתחפושות משומשות?
ואומרים לך "בטח חמודי. לך תעשה להם מדיטציה יהודית, תציל כמה נשמות."
אתם יודעים שאני מדבר על עצמי?
אתם יודעים שהייתי שם? שאמרתי את הדברים האלו?
רק שכשהסתכלו עלי ראו כל מיני דברים אחרים, אז אמרו לי, הממממ.
האמת שלא אמרו לי כלום. מבטים מספיקים.
אז איפה הייתי? ככה נהיתה לנו מדיטציה יהודית ויוגה מקראית וכל השטויות האלו. זבל זו עוד מחמאה בשביל זה. רייקי יהודי, אלוהים ישמור.
גם חסידות ברסלב, לעניות דעתי, היא גם כן סוג של מדיטציה יהודית, רק שעשו אותה כמו שצריך.
מי שלמד טיפה בודהיזם, יבין תיכף כמה זה הגיוני.
אז היה רבי נחמן? הנשמה הכי גדולה שנולדה אי פעם והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כי גודל הנשמה הוא עול, זה כמו לסחוב מיטה זוגית על הגב בתוך מבוך וזה אף פעם לא נגמר.
אז הוא עשה מה שבודהא עשה, הלך ליערות, דיבר עם אלוהים ואחרי שש שנים, בדיוק כמו אצל הבודהא, דינג דונג.
כל היקום נפרש מקצה לקצה, הכל ברור הכל גלוי , הכל מובן.


עכשיו מה?
הוא חוזר הביתה, הוא רוצה לספר את האמת לאנשים. בסך הכל הוא בן שמונה עשרה והאמת בכיס שלו.
יש לו הזדמנות לעשות את זה. אנשים יקשיבו לו, הוא הנין של הבעש"ט, הוא הנכד של נחמן מהורדנקא.
אמא שלו היא פיגא, צדיקה שכולם מתפעלים ממנה.
לפני השיעור, ניגש אליו יהודי, דוחף לו עשרה מטבעות ליד ואומר לו "כבוד הרב, אתה שומע? הבת שלי נורא שמנה וכל זמן שהיא אצלי בבית אני איכשהו שומר עליה, אבל השדכנים לא נותנים לי מנוח. הרב מתעקש, המוהל דורש ואילו הגביר אמר לכל הגוים שלו לעזוב הכל ולעבוד רק על זה. חופה כזו לא נראתה מאז חורבן בית המקדש."
"אז מה הבעיה?" שואל רבינו הקדוש ומנסה למצוא מקום פנוי בכיס שלו בשביל הכסף.
"היא כל הזמן אוכלת" בוכה היהודי "צריך ברכה מהצדיק שהיא לא תתפוצץ."
אתם מבינים? לבודהא היה קל. עומד לו מול ההודים ומספר שהעולם כולו הוא סבל וישנה דרך לצאת מסבל וכולי וכולי.
מה יעשה רבי נחמן עכשיו? נין של צדיק, נכד של צדיק, מסביבו חסידים שהכירו את אבא שלו ואת סבא שלו והם באו אליו כדי לבקש את אותם קונצים שהם קיבלו מהבעל שם טוב.
הם לא צריכים את בודהא שיגיד להם שהעולם הוא סבל, הם יהודים מסכנים באוקראינה המקוללת. חמש מאות שנה שודדים ורוצחים אותם. הם גם יודעים שיש דרך לצאת מהסבל. הצדיק יביא להם שידוך, הצדיק יביא להם ביזנס טוב, הצדיק יביא להם קוגל ויי"ש וסיפורי מעשיות.
רבי נחמן הבין את זה ואמר ליהודי "אין יאוש בעולם כלל."
מאז ועד היום רבי נחמן עושה את אותו הדבר. הוא מנסה להביא את האמת לתוך החשיכה הכי גדולה.
הוא מנסה ליצר חסידים, שמדי פעם יזכרו בנשמה ולא יחשבו אך ורק על הבטן.
מנסה וברוך השם, גם מצליח.
הוא הצליח יפה עם מוהרנ"ת ורב נפתלי, הוא הצליח עם הרב ברייטער והרב אברהם חזן.
עוד היד נטויה, אין יאוש בעולם.

לא בכדי הזכרתי בהתחלת הפוסט את גדולי ישראל שאינם ברסלב. ברור שהיום רציתי לדבר על משהו אחר לגמרי, אבל מה לעשות. לפחות שמעתם את התיאוריה שלי על היווצרות תורת ברסלב שהיא תחפושת חסידית דקיקה, מתוחה ברשלנות מעל האמת העילאית של הזן בודהיזם. היא נמר דרקון במגבעת, היא בודהא עם ציציות.

אין בה שום דבר מהיהדות וגם חסידות היא בקושי.
זו הונאה, אבל הונאה טובה, היא עוזרת לאדם להתקרב אל האמת, אבל לא לא מספרת את האמת על עצמה.
היא שולחת את האדם אל השדה, לא כדי למצוא אלא כדי לאבד וכשהאדם נושא את עיניו אל השמים ומביט אל הכוכבים בלילה, הוא עדיין יכול לפגוש מדי פעם את האור שמסתתר ביער.

לילה טוב.

דובילבול הוא מלך היער


נתחיל מהסוף.
באוטובוס שהביא אותנו מהמטוס אל מסוף הנוסעים בנתב"ג, התעניינו נוסעים שונים, אם יש עוד שנוסעים לכיוון שלהם. זו הייתה מבחינתי הזדמנות פז לבצע ניסוי שיבחן את הפיזור הסוציאלי של עולי אומן.
"יש כאן מישהו מרמת השרון?" צעקתי "יש כאן אולי מישהו מגבעתיים?"
אפילו ההד לא ענה לי.
אין ספק שיש כאן עוד הרבה מה לעשות.

ביום שישי לפני הצהריים, את אישתי בתוך יתר הנשים הנצורות באומן, בתוך דירת מסתור אי שם באחד מהמגדלים האוקראינים מעל הציון הקדוש.
בעיקרון, יש שתי סוגים של נשים שהגיעו לאומן בראש השנה.
יש את הטליבניות הזקנות, הכחושות שמסתובבות עם פרצוף של מכשפה ועיניים רעות ומתריסות. כשהייתי בא לחפש את אישתי, הן היו מכסות את הפרצוף בסמרטוט וצורחות "יש מישהו בדלת". הסוג השני של הנשים היו דווקא צעירות חמודות ומתוקות, תאווה לעיניים שבאו לחפש הרפתקאות בשטח האש של משמרות הצניעות.
יש עוד סוג שלישי, שזה האמריקאיות,
אבל לגביהן אני עדיין לא בטוח אם הן בני אדם או ניסוי פירסומי שיצא מכלל שליטה.
אז כפי שציינתי, הגעתי למקום שאשתי הייתה גרה בו וסיפרתי לה שהחבדניקים באומן ארגנו מניין שתהיה בו עזרת נשים. החדשות הללו נתקבלו בשמחה ובהפתעה, אצל הצעירות והחמודות, כיוון ששטפו להן את המוח בזה שזה "לא צנוע" בשבילן לצאת בכלל מהדירה וש"כל הרבנים", אסרו על נשים להגיע לאומן בראש השנה.
החדשות על המניין עם עזרת הנשים היו בהחלט שינוי מרענן, רק המכשפה הטאליבנית הזקנה, עיקמה את פרצופה הקמוט וקראה "זה לא שייך!"
– את לא שייכת לכאן! מי הביא אותך לברסלב בכלל?
כך יצא שבערב שבת, לאחר הדלקת הנרות, יצאנו בשיירה עליזה, אני ושש או שבע בנות מקסימות , במסלול בן שלוש מאות מטרים מהקיוסק של "הינדיק" ועד האוהל של החבדניקים, שהוקם בחצר של קרית ברסלב.
קיומו בית כנסת חב"ד באומן בראש השנה, הינו תעלומה.
קודם כל, החבדניקים עצמם מתנגדים לזה. הם טוענים שהרב קפלן, מי שזה יהיה, היה בטיול צדיקים באוקראינה וסרב לעבור באומן, בגלל ש"אומן צריכה התקשרות".
מאז נסיעה לאומן היא בבחינת טריפה אצל החבדניקים ולמרות שהם שורצים באוקראינה בהמוניהם, דווקא שם, הם מחזה נדיר ביותר.
במניין חב"ד באומן, היה למעשה רק חבדניק אחד. נדמה לי שלפני שנתיים היו יותר, אבל אולי זה רק נדמה לי. בכל אופן, רוב המשתתפים בתפילה (היו אולי 15 גברים), היו אמריקאים שחיפשו מניין אשכנזי בסגנון שלהם, והיתר היו מיזרוחניקים נורמאלים, מהסוג שאתה לא אמור למצוא באומן בכלל, כי מיזרוחניקים נורמאליים מבלים את ראש השנה בפתח תקווה כשהם קוראים את "מצב הרוח".

ההצלחה המדהימה שהייתה לי במילוי עזרת הנשים בבית הכנסת החבדי חלפה חיש קל, כיוון שלחבדניקים יש את המנהג המגונה הזה, להתחיל את קבלת שבת חצי שעה אחרי כולם. את החלל הפנוי הם ממלאים במה שהם מכנים "לימודי חסידות". אני לא יודע כמה הלימודים האלו שווים, אבל אני מבטיח, שבחורות שעברו בדם ובאש כדי להגיע לאומן בראש השנה, לא יתעניינו בהם.

ככה ברחו לי כל בחורות כולל אישתי וגם אני התכוונתי לברוח, לא בגלל שלא רציתי שיעור בחסידות, אלא בגלל שהייתי אמור לאכול ,עם חבר'ה שהתפללו אצל הרב עופר ארז ופשוט לא רציתי לאחר לארוחה. המניין של הרב עופר שליט"א היה די ממול למניין החבדניקי ואני לא יכולתי שלא להשוות בינהם. מצד אחד חמישה עשר אמריקאים משועממים למחצה ומצד שני שלוש מאות ישראלים שעומדים ושרים באקסטזה.הבעיה עם המניין של הרב עופר, הוא שאין שם מקומות ישיבה, מה שאצל החבדניקים יש בשפע, וזה רק מוכיח איפה התפילה משמעותית יותר.
אני בטוח שגם אילו היו אצל הרב עופר עוד מאתיים מקומות ישיבה, הם היו מתמלאים בקלות.
בקיצור, הלכתי למניין של הרב עופר וראיתי שהוא נותן שם שיעור , אז חזרתי למניין החבדניקי , כי כבר הבנתי שאני לא אאחר לארוחה.
בדרך עצרו אותי כמה חבר'ה שחיפשו עשירי למניין ורצו להתפלל סתם על איזו מדשאה.
"עזבו אתכם," אמרתי להם "עכשיו התחילו להתפלל בחב"ד".
כך הבאתי לחבדניקים חיזוק בלתי צפוי מבעלי תשובה פריפרייליים , שבנסיבות נורמאליות , לא היו נתקלים לעולם במניין החבדי באומן.

בשבת בצהריים, הגעתי כצפוי וכמובן לשיעור של הרב ברנר "למטה", כלומר בקלויז הספרדי , שם העניק הרב שליט"א שיעור וירטואזי למאות מאזינים והוכיח בקלילות את חשיבות העליה לאומן בראש השנה, למרות שזה "לא בארץ ישראל" ולמרות שמדובר ב"קברים". אני צריך לכתוב פוסט נפרד על הרעיון הזה של רבי נתן לפיו כוח הצדיקים משביח ככל שהם קבורים יותר זמן. בכל אופן, אותי הושיבו במקום מכובד ביותר לימין הרב ולרגע הרגשתי כמו בימים הטובים אצל טיוהר.

במוצאי שבת, שוב פגשתי את אישתי והפעם אפילו קניתי לה שקיות אשפה, שלא היו לה בדיקה והיא לא יכלה להשיג בלי "לעבור דרך הגברים". בעוד אנחנו משוחחים ניגש אלינו גבר בכובע גרב וביקש את עזרתינו.
מסתבר שהוא התכוון להתחתן למחרת, קרי בערב ראש השנה, בחצר של הציון. הרב שלום סבג היה מיועד לחתן אותו והכל היה מסודר. רק דבר אחד היה חסר לו. אישתו לעתיד הייתה אמורה לטבול במקווה ולא הייתה לה בלנית. הוא תהה אם אישתי תהיה מוכנה למלא את התפקיד.
מיותר לציין שאישתי התנפלה על ההזדמנות כמוצאת שלל רב.
רגע, תשאלו, איך תתכן חתונה באומן?
הרי נטורי קרתא אסרו על נשים להגיע בראש השנה לאומן וכל רבני הקוצ'י מוצ'י התקפלו כמו תולעים וחתמו על "פסק ההלכה" המתאים.
ובכן מסתבר שרבני קוצ'י מוצ'י לחוד והרב סבג לחוד. הם התקפלו כמו תולעים ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
הנה מה שצילמתי בזמן החתונה באומן ראש השנה.

באמת שהיה מגניב.
מה היה שם עוד?
אה, ערב ראש השנה התפללתי אצל "שדה צופים" שזה ארגון בעלי התשובה הצעירים והיפים. לא שאני צעיר ויפה וחס ושלום , אני גם לא בעל תשובה, אבל הזמינו אותי, אז באתי.
גם שם קשה מאוד למצוא מקום לשבת.

עשיתי עוד דבר אחד שאולי ראוי לציון וזה לקנות חלב אצל הגויים, כדי לקיים את ההלכה שקבע הרב משה פיינשטיין זצ"ל שחלב נוכרים מותר. גם כאן התגלה היתרון אצל המקלים , כיוון שהחלב היהודי שנמכר באומאן היה חלב עמיד שלעיתים קרובות היה גם מקולקל ואילו לחלב העכומי היה פשוט טעם גן עדן.

טוב יאללה, דובילבול הוא מלך היער.

שנה טובה

מכתב לאישה עם כלב


אני בדרך לא מסתובב במרכז תל אביב. אין לי ממש מה לחפש שם, אבל במקרה ההיום היה לי איזה סידור במנהל הנדסה וחניתי בגן העיר והלכתי לשם ברגל. אולי חמש דקות הליכה.

תוך כדי הליכה נתקלתי בסיטואציה שגרמה לי להחסיר פעימה. בחורה חמודה טיילה לצד כלב מאוד מכוער וזוג תיירים עצר אותה וביקש לצלם את הכלב. הבחורה הסכימה בחיוך, הגבר שלף אייפון, צילם את החיה ואז נפרדו בברכה ובחיוך. כל הסיטואציה הזו לא נמשכה יותר מחצי דקה, ולמען האמת היא גרמה לי הלם.
האם ייתכן שחיים יכולים שלווים ומתוקים עד כדי כך?
האם יש כאן באמת כל כך הרבה אנשים מסופקים ומאושרים, שלא מאמינים שהמשיח לבוא בקרוב ולא חושבים שהעולם על סף התפוצצות ובשבילם היום יכול להתחיל בכוס מיץ תפוזים בבית קפה עם עיתון אופנה ומוסיקה ברקע?
השאלות האלו גרמו לי להיות נסער.
רציתי שרבינו יגיד לי מה אנחנו יכולים להציע לאנשים שהחיים שלהם באמת כל כך מושלמים.
זה לא בעיה לקרוא למסכנים אל הדגל, הרי בנאדם דפוק, יודה לך אם רק תטרח להקשיב לכל הצרות שלו ולסיפור חייו האומללים ולגורלו המר. האנשים המסכנים הם הראשונים שעשויים להפוך לברסלבים או לחבד"ניקים או למאמיני הארי קרישנא , כי שם הם נכס. טוב , לא כזה נכס גדול, אבל בכל זאת, עיקרון ספירת הראשים עובד.
האמת שהיום, המסכנים לא חייבים לחפש מסגרת תומכת. יש להם כבר אחת משלהם, היא נקראת המחאה החברתית ושם באמת סוגדים לאומללות והמסכנות הכל.
אז, איפה היינו?

אז תהיתי באמת , ביני לבין עצמי ולבין הצדיק , מה באמת תורת ברסלב הגדולה יכולה לתת לנשים המתוקות האלו, עם הכלבים והקפוצ'ינו בבית הקפה התל אביבי? איזה תורה בליקוטי מוהר"ן תתאים להן? או תשפר את חייהן האופטימליים?
הסתובבתי קצת עם השאלה הזו בראש. גמרתי את עינייני בעיריה, נסעתי לתאגיד המים וכל הזמן הירהרתי בנושא.
אי שם ליד מגדלי W, קיבלתי תשובה ואני חושב שהיא תשובה אותנטית.
זה נכון שבמגדלים הנוצצים החיים יכולים להיות טובים מאוד.
יש דברים מקסימים לעשות ואין בעיות ואין לחץ ופחד ואומללות.
אבל ישנו אור , שהוא הרבה יותר מסתם אושר ושלווה. ישנו אור שהוא אור הצדיק והוא מטלטל ותובעני ומצמית את החושים ומקפיא את המחשבה ומרעיד ומהדהד ואחרי שאתה מגיע לאור הצדיק, אתה פתאום מבין שהעולם הוא באמת רק הקדמה, רק הטריילר. זה כמו מה שכתוב בתורה נ"ב אצל רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן.
גם אם החיים קלים ונפלאים כמו חייה של אלמונתו הצעירה המיליונר, עדיין זו רק הקומה הראשונה במגדל האמיתי. יש עוד הרבה לאן לטפס.

אבל תשמעו, אם אתם חיים באושר, תמשיכו, תבלו. בשבהביל זה אתם פה.

בסדר , הונאת הכרטיסים

בוודאי שמצפים להתייחס לנושא הזה שמטלטל בימים האחרונים את חסידות ברסלב. הרב עופר ארז שליט"א , אמר בשיעור האחרון שלו , שרבינו עשה את כל הבלאגן הזה וזה עניין חינוכי חשוב. אני כמובן לא חולק על צדיק מובהק ובעל רוח הקודש ידוע כרב שליט"א. רק שאני מפרש את דבריו באופן מסויים. בוודאי שישנה חשיבות לזה שהייתה הונאת כרטיסים בברסלב. יש לזה חשיבות חינוכית עצומה, כי מזה אנחנו מבינים שגם אם יש לאנשים שטריימל, עדיין הם יכולים להיות טינופות וחלאות, ושימותו אמן, כאילו דא.
אל תגידו "כולנו יודעים". יש אנשים שרואים אחד עם זקן שלובש שטריימל ועושה כל מיני העוויות של שמירת עיניים, אז הוא בטח צדיק. הוא יכול להיות זבל, יוכיחו הכרטיסים.

נקודות טובות

לא מזמן הגיב כאן וסיפר ד"א שבאחת מהישיבות , מתעסקים הרבה במציאת נקודת טובות. זה מאוד המריד אותי, כי תורת ברסלב היא קונספציה. אי אפשר לחתוך ממנה קטעים , לנתק אותם מהקונטקסט שלהם ולמכור בסופרמרקט. נכון, עושים את זה כל הזמן, לוקחים את תורת רבינו ומדברים על איזשהו חלק שנראה מאוד אופנתי, ועושים על סדנה ומדברים על זה ברדיו ומלמדים את זה בישיבה וכן הלאה.

על פניו , זה טוב.

תמיד טוב לשמוע מהצדיק , גם אם זה באיזו סדנא מפגרת או בתוך בליל של טימטומים מאיזה מחזיר בתשובה עם תרבוש. טוב לשמוע מהצדיק. בשביל זה הצדיק כאן , להשמיע.

העניין הוא שלמצוא נקודות טובות, זה בעיה. אומר רבי נתן שמציאת הנקודות הטובות היא כמו אפר פרה אדומה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. מה הפירוש?

ישנן הרבה תהומות בקיום האנושי. עדיף לא לחשוב עליהן יותר מדי, אבל אנחנו יודעים שהן קיימות. יש אנשים שהם שקועים בהימורים או בסמים , יש אנשים אובססיביים. בקיצור, בנאדם כזה שנמצא במצב רע, במצב שהוא מיואש , שהוא לא רואה תקווה , שהוא מדחיק את מה השקורה לו, או אז באמת מגיע זמן הנקודות הטובות. הוא צריך לעודד את עצמו שהוא לא אבוד , שהצדיק חושב עליו , שהשם אוהב וכן הלאה.

בשביל זה יש נקודות טובות.

עכשיו תדמיינו לעצמכם מצב הפוך. נניח בנאדם לומד תורה ועובד השם וכבר מדברים עליו ומתייחסים אליו בכבוד ומעריכים אותו, האם יש עניין שהוא יישב וימצא בעצמו נקודות טובות? לא. הוא רק יתייהר ויתגאה והתהליך הזה ירחיק אותו מהאמת. הוא פשוט יחטוף נפיחות עזה באגו ויהפוך למפגע סביבתי.

לכן אני אומר לגבי הישיבות, שלימוד נקודות טובות הוא לא רעיון כזה מזהיר. ברור שיש שם אנשים בדיכאון מדי פעם, אבל בסך הכל ישנן מספיק עצות ותורות לרבינו, בהם יוכלו תלמידי ישיבה להתעסק, בלי לגדל תסביכים מגלומניים.

טוב, אני רואה שהעלו את השיעור של הרב עופר ארז . זה באמת שיעור שווה.

נשאר עוד שבוע ומשהו עד ראש השנה.

ביום חמישי בלילה אני כנראה ממריא.

שתהיה לכם שבת שלום ואל תחליפו חיים טובים בהבטחות על גן עדן. טוב, מי שיש לו חיים טובים באמת, ברור שלא יחליף אותם.

הנה לסיום שיר מקסים של אוונסרנס שילווה אותנו אל השבת.

שבת שלום..

 

עשן עולה מראש ההר


יוסף בן מתיתיהו טוען שטיטוס לא התכוון לשרוף את בית המקדש.

השריפה הייתה טעות , תוצאה של הלחמיה הפראית על הר הבית.
היסטוריונים מסויימים מפקפקים בדברי בן מתתיהו, הם טוענים שהוא עבד בשביל הרומאים וניסה לשנות את התדמית שנוצרה לטיטוס. אני לא מסכים איתם ואני לגמרי מאמין לו. טיטוס לא פחד אז מאיש, לא היה צורך בהיסטוריון יהודי כדי לפברק לו דעת קהל אוהדת. מצד שני, בזמן שהיו שמונה מיליון יהודים באימפריה הרומית ועוד שלושה מיליון בפרס, שליטה רומית בבית המקדש הייתה יכולה להיות ערובה להתנהגות נאותה מצד המיעוט היהודי.
הרומאים ידעו לשלוט.
הם ניהלו אימפריה משגשגת כמעט אלף שנים.
הם לא היו משיגים דבר באמצעות חורבן הבית, רק מפסידים.
אנחנו כמובן יודעים, שההחלטה לו הייתה של טיטוס. הדור ההוא כבר לא היה ראוי לבית מקדש, כמו הדור שלנו. חורבן הבית היה המהלך הטיבעי והבריא שהיה נחוץ אז .
באמת , אחרי חורבן הבית , התפתחה התורה שבע"פ , נכתבו המשניות והמדרשים ונוצר הבסיס ליהדות הרבנית – תלמודית המסועפת שהגיעה להישגים רוחניים ואינטלקטואליים אדירים.
כאן צריך להזהר, כי התפיסה הזו של יתרון היהדות הפרטוקולית על היהדות ההיכלית , הוא השקפה נפוצה אצל הפלצנים הדתיים , חובשי הסמינריונים ושבתות העיון, קשקשני בר אילן וקוטלי הקנקנים , ששמחים כל יום על זה שהם ניצלו מיהדות הקרבנות והקטורת והחליפו אותה באדבות טיטוס, ביהדות הזיבולים במוח.
אין על מה לשמוח.
היום לפני כמעט אלפיים שנה השתוללה מלחמה איומה בארץ. כל כך איומה עד שהזוועות שלה מהדהדות דרך הזמן והחלל, מרעידות את העצמות, מכווצות את השרירים ומבעיתות את הלב.
זהו זמן קשה, זמן של שעות קצרות ומרות.
זמן של חורבן, של התכנסות, של שבירת בריתות, של דעיכה רוחנית ומחשבתית.
תשעת הימים אינם פולקלור. זה קורה באמת וזה מגעיל.

מה שבעצם רציתי להגיד , זה שהמלחמה עדיין פה, כל אחד והמלחמה האישית שלו, ובתשעת הימים, ערב החורבן , מרגישים את המלחמה הזו יותר מתמיד.
רבנים מספרים שלא סתם החדשות בימים אלו מלאות בבשורות רעות. הם צודקים, אלו ימים מועדים לפורענות וזה שמדברים על העלאת מיסים ואנשים ששורפים את עצמם , לא צריך להפתיע אף אחד.
בחסידות ברסלב מלמדים אותנו שאם אנחנו מסתכלים החוצה אנחנו רואים סוסים ועגלות שיופיעו בגלגולים אחרים, גם בעוד מאה . המבט המשמעותי צריך להיות מופנה פנימה, במקרה דנן , אל המלחמה הפנימית.

אני אגיד לכם מהי ההרגשה שלי, המלחמה העיקרית של דורנו, היא לא להפוך לחרדים.
אני לא מדבר על "אדרבה". מבחינתי אם יש מישהו חושב, שאם הוא יגדל שטריימל ויצמיח לאישתו סמרטוט, אז החרדים יפרשו לרגליו שטיח אדום ויתנו לו סל קליטה, אז הוא צריך לשלם שכר לימוד על הנעל שהוא יאכל בפרצוף.

בעיקרון, מה שהתקשורת כותבת על החרדים, הוא ברובו נכון. יש להם הרבה יותר מדי צאצאים, הם לא מסוגלים למלא מישרות מכניסות, הם חיים מהיד על הפה, הם תלויים בכל מיני פנסיות מגרמניה והבטחות הכנסה ופירורים מפה ופירורים משם ואם יש יוצאים מהכלל אז הם לא רלוונטיים.

הם לא מסוגלים לקלוט אף אחד מבחינה סוציואקונומית, מי שלא הבין את זה עד היום, ילמד בדרך הקשה.
המלחמה, לדעתי, היא נגד הפיתוי להשתעבד לחרדיות מבחינה תרבתותית קונספטואלית.
כאן לחרדים באמת ישנו יתרון גדול.
מול הניכור, הפוסטמודרניזם , האולטרא קפיטליזם והשיטחיות של הקלפטוקרטיה הישראלית , החרדים מציגים הוויה דביקה ממותקת וממכרת המורכבת מרוגלאך , סופרדרינק וסיגריות מעורבבים בהתחכמויות לשוניות, סיפורי ניסים ונפלאות ויחסים אנושיים אינטימיים, שאצל חילונים אפשריים רק בטראקים בהודו.
אני מודה,
לעיתים אני מביט בחברי מהעדה החרדית ואני מתמלא קינאה.
באיזו אדישות הם בולסים עוגיות רוויות קולסטרול, באיזו אמינות הם מתפללים, באיזה חן הם מלובשים מעילים הוגנטויים ארוכים וכובעי קטיפה ירושלמיים שטוחים.
אני אולי לא נשמע ככה, אבל זה לגמרי עושה לי את זה. אני מת להצטרף למעגל, להסתודד באידיש מאחורי השטיבלך, להתעדכן בכל הרכילות וסיפורי האדמו"רים, עם כוס נס קפה וסיגריה בוערת – ממש מסיבה שלא נגמרת.

וכאן צריך לעצור באמת ולזכור בזכות מה זכו בני ישראל במצריים להגאל. אומר המדרש שזה בזכות שלא שינו את לבושם, שלא שינו את שמותיהם ולא שינו את לשונם.

גם אנו צריכים לעמוד מול הפיתויים החרדיים ולא לשנות את עצמנו.
לא לשנות את לבושינו – להשאר עם הסנדלים והברמודה , לא ליפול לסירטוקים ולקאפוטות גם לא "רק בשבת". לא ללבוש מגבעות שחורות בשמש הקופחת ולא להפקיר את נשותינו ובנותינו לגזרות השרוולים, הגרביים ותחבושות הראש. כל באיה של האופנה החרדית , לא ישובון.

לא לשנות את שמותינו – לשמור על השמות המעוברתים העיבריים שמסמלים את התנועה. לשמור על דגן, סער, פלד כספי ובן צבי, ולא לחפש שמישהו יתרשם מזה שלסבא של סבא שלך קראו נוימן או שטטמפר. אז קראו. גם לא לקרוא לילדים קטניפ פייגא או אדל או מנדל. למה? ככה. זמנם עבר.

לא לשנות את שפתינו – שפה מבחינתי היא תרבות. לא לוותר על הקולנוע, לא על הקונצרטים ולא על הרוק'נ'רול . לא לוותר על מכון הכושר ולא על ערוץ האופנה . לא לוותר על טולסטוי ועל הארי פוטר ועל שר הטבעות. לא לוותר על הפילוסופים ולא על הפסיכודרמה ולא על מעשיות הזן. אין אצל החרדים שום דבר שימלא את חסרונה של התרבות הנאורה.

זו המלחמה ואם נעמוד בתלאותיה נזכה גם אנו, כמו שזכו בני ישראל שיגאלו אותנו מהחורבן השנתי הזה, מהמימים הקשים האלו ועד אז, הבה נציין את האבל שלנו , כמו שאנחנו יודעים ואוהבים לעשות, במוסיקה.

"ליבי שבור" – אמי לי ואוונסקנס בשיר חדש.

במקום נספח מוסרי


חצות.
הרבה אנשים בברסלב , דיברו על תועלת המנהג לקום בלילה ולעשות תיקון חצות.
כמובן, גם רבינו דיבר על זה בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד ותורה קמ"ט ואם תקראו בויקיפדיה על ברסלב, תראו שנושא קימת חצות הפך לאחד מהסמלים של חסידות ברסלב והפרקטיקות המרכזיות שלה.
מה הרעיון המסתתר מאחורי ה"תיקון חצות" הזה?
כאילו, מה אכפת לי בעצם שבית המקדש נחרב?
אני באמת כל כך רוצה קורבנות? ברור שלא.
יש לי תאווה לתת תרומות ומעשרות לכוהנים וללוויים?
יש לי תאוות רבות, אבל זו דווקא לא נמנית עליהן.
אז מה?
אומרים "גלות השכינה" , אומרים "נחלתינו ניתנה לזרים" אומרים הרבה דברים שקשה לנו להרגיש ולכן ניתן דוגמא.
נגיד אתה גבר בגיל מאוד הורמונלי 17 , נניח ויש לך חברה מקסימה שאתה מת עליה ואתם כל הזמן ביחד ואז, יום אחד היא אומרת לך "זהו זה, אני עם ההוא" ומול היניים שלך היא הולכת לאיזה מישהו.
זה בדיוק מה שדניס ריצ'ארדס עשתה לדיוויד קרומהולטס ב"אהבה אפלטונית" .

אמנם הוליווד דאגה לסדר לו את מילה ג'ובוביץ' להמשך הסרט, אבל לא תמיד ניתן לסמוך על הוליווד שתדאג לכם בסיטואציה דומה.
בקיצור, מדובר בהרגשה ממש מחורבנת. יש אנשים שבא להם להרוג את עצמם, יש אנשים שבא להם להרוג מישהו אחר.
לכן עושים תיקון חצות, כי החורבן של בית המקדש הוא חורבנו האישי של כל אחד מאיתנו ואותו אנחנו באים לתקן ב"תיקון חצות". עכשיו , למה זה פועל דווקא בחצות?
אומר רבינו כך: (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קמ"ט)

חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
חֲצוֹת הוּא מְסֻגָּל כְּמוֹ פִּדְיוֹן, כִּי הוּא הַמְתָּקַת הַדִּינִים
וְזֶהוּ, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
הַיְנוּ שֶׁצֶּדֶק גּוֹבֵר עַל מִשְׁפָּט
הַתִּקּוּן לָזֶה, חֲצוֹת לַיְלָה. אָקוּם.
וְעִקַּר חֲצוֹת הוּא תָּמִיד אַחַר שִׁשָּׁה שָׁעוֹת מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה

מה הכוונה כאן? אומר רבינו הקדוש שהכל מתחיל בחצות. העולם מתחליל , הבריאה מתחדשת ולכן זה הזמן לתקן , זו ההזדמנות לסדר את הדברים שילכו בדרך הנכונה. כך בדיוק כתוב בטאו טה צ'ינג פרק ס"ד "עשה דבר בטרם יתגשם, הסדר דבר בטרם יסתבך".

כמו שכבר אמרו חכמים, בלי הכשרה זן בודהיסטית מעמיקה, הסיכוי להבין את תורת ברסלב, הוא סיכוי קלוש.
אתם בוודאי יודעים שאני כל הזמן מקלל את החסידים הטיפשים והנבערים שבשבילם חסידות ברסלב זה גידול פיאות למרחקים ארוכים, "שמירת העיניים" וכל השטויות האלו.
אני באמת שונא אותם אבל זה לא בגלל שהם לא בסדר. אילו לא הייתי זוכה להכשרה רוחנית רבת שנים, מה הייתי יכול להבין בעצמי? צריך להבין את האנשים האלו. אף אחד לא הסביר להם על המשמעות הרוחנית של רגשות , אף לא לימד אותם לצפות בהתנהגות של עצמם. לא לימדו אותם, אז הם נופלים לכל מיני טימטומים ומקשיבים לכל מיני נוכלים.
בדיוק דיברתי עם אחד מגדולי רבני ברסלב על הנושא הזה של לימוד כף זכות והוא אמר דבר מדהים.
כדי לדון את מישהו לכף זכות , לא צריך להסכים איתו.
אפשר פשוט להגיד "אילו הייתי בא מאיפה שהוא בא או יודע את מה שהוא יודע, בוודאי שהייתי חושב כמוהו"
אני אתן לכם דוגמא.
פירסמתי את התמונה הזו מהחתונה של בנו של הרב ברנר
אתם בוודאי לא תאמינו לי , אבל היו אנשים שבאו והתלוננו שפירסמתי תמונות לא צנועות מהחתונה.
גם על האנשים האלו צריך לדון לכף זכות.
הנה אני אעשה את זה.
אילו היתה לי התבונה של האנשים האלו והנימוס של האנשים האלו וזכות האבות של האנשים האלו, בכלל לא הייתי בנאדם. הייתי חזיר הפיל או חזיר יבלות או משהו ולכן לאנשים האלו ישנה זכות גדולה מאוד, שהם בכל זאת בני אדם ויכולים לחזור בתשובה או לכל הפחות לתרום אברים.
הנה , חצות , וכבר מלמדים זכות.

נכון שהיינו צריכים לדבר על נספח מוסרי?
זוכרים את הפוסט על הרב פנגר?

שכחתי שם בכלל לכתוב את הנקודה העיקרית שהיא ההבדל בין עורך דין שמשקר לבין רב שמשקר.
אם אנחנו מלמדים זכות , אין הבדל. כל אחד צריך להתקיים, להתפרנס ולהצליח בעיסוק שלו.
נכון?
גם למחזירים בתשובה מקצועיים, ישנן התחייבויות או משפחתיות או ציבוריות , אז הם מלטשים את המציאות, כדי שזה יסתדר להם טוב יותר בהצגה.
אבל האמת שיש הבדל.
עורכי דין, פירסומאים , עיתונאים וכן הלאה – אף אחד לא מאמין להם.
לרב עם זקן וחליפה מאמינים יותר.
למה מאמינים לו יותר? כי רוצים להאמין לו , כי רוצים להאמין שקיים עולם טוב יותר, שקיימת מציאות נעלה יותר , רוחנית יותר, נשגבת יותר.
מאמינים לו , כי כל אחד מאיתנו רוצה לדעת שהוא יוכל לתקן את החורבן , שיש לו סיכוי וגם אם הוא רחוק וגם אם הוא חוטא וגם אם הוא דפוק לגמרי, בכל זאת יש לו סיכוי לקום פעם אחת בחצות ולהתחיל לכתוב את החיים שלו מההתחלה.

נאמאסטה כולם.

יאללה למקווה.

 

לילה טוב עולה כסף


אני מאוד אוהב לקבל מחמאות .
אני אפילו אסתכן ואהמר על זה, שאני מעדיף חנופה על פני תשורות ממשיות, כי אם אתה מקבל עוגה אז אחרי שני ביסים אתה תשכח ממנה, לעומת מחמאה מאדם איכותי שיכולה לחמם אותך במשך זמן ממושך.
עם כל זה, שפע המחמאות שאני מקבל לאחרונה על הבלוג הזה רחוק מלספק אותי, לא בגלל שאני ראוי ליותר , אלא בגלל שלא בגלל זה אני פה.
זה נחמד שאנשים טורחים לספר לי שאני מקורי ומצחיק וחכם , אבל הרבה יותר נחמד היה אילו הייתי באמת מרגיש שהבלוג הזה מצליח להסביר לאנשים ולו שמץ מתורתו של הצדיק , או טיפ טיפה מדרך ברסלב.
זה מה שבאמת חשוב, כי אם תבינו את מה שהצדיק מנסה להעביר לנו, ההבנה הזו תוכל לשמש לכם כלי כדי לחיות חיים אמיתיים, חיים משמעותיים , חיים טובים מאושרים ורוחניים.
לא שתגדלו שטריימלים ותולידו עדרים של ילדים מצוייצים וילדות טלביניות.
לא, חס וחלילה.
הצדיק נותן לכם את הכלים להזדחל אל מחוץ לשמיכת האשליות ולחיות סוף סוף באמת השמחה שהעולם הזה נוצר בשבילכם ושעובדים לטובתכם.
אז איפה היינו?
אתמול לדוגמא , היינו אני ואישתי בשיעור של הרב ברנר באזור מאה שערים.
השיעור היה מיועד לגברים בלבד, אבל אני טרחתי ובניתי לאישתי מין עזרת נשים קטנה כזו ממחיצות ושם היא ישבה חבויה , שכאילו אף אחד לא מרגיש שהיא שם , למרות שכולם ידעו.
אנשים שאין להם טלביזיה בבית , הם מאוד רגישים. החושים שלהם לא נפגעו מהפצצות אלקטרוניות של שנים ארוכות ולכן הם ממש מסוגלים לחוש.
הרב ברנר בעצמו , הוא הקצנה אמתית של התופעה הזו, בדיוק כשם שהוא הקצנה של כל מידה טובה או מעלה אנושית אחרת.
ברמת הרגישות הוא מסוגל להריח את המחשבות שחולפות המוח.
הוא לא רואה אותן , הוא מריח, זה שונה. יש לו תפיסה בלתי מושגית, עד כמה שדבר כזה קיים.
בכל אופן , נושא השיעור היה הפעם מניעות , בהתבסס על ליקוטי הלכות , הלכות כלאי בגדים. אני לא אצטט את הקטע כולו כיוון שהוא מאוד ארוך, אלא אתמקד בעיקר.

  1. אור הצדיק , הוא הגדול מכל האורות והעולם בטל מולו
  2. כדי לקבל את אור הצדיק , צריך לשבור מניעות , ושבירת המניעות בונה כלים לקבלת אור הצדיק.
  3. טוב שיש מחלוקת על הצדיק , כיוון שהמחלוקת מונעת את אור הצדיק מאנשים שאינם במדרגה לקבל את האור הזה.
  4. אם אנשים לא ראויים נחשפים לאור הצדיק, סובלים מ"ריבוי אור" והם הופכים להיות המתנגדים הכי גדולים.
אז השאלה הראשונה שצצה לי במוח הייתה מה זה מניעות . ניסיתי להציע לרב ברנר כמה הסברים לביטוי , כמו טלפונים שמגיעים אליך בזמן התבודדות. הרב ברנר לא פסל אותן על הסף, אבל ציין שהדוגמא הקלאסית למניעות היא הלך נפש שגורס שניתן לאמץ חלק מתורת ברסלב ולא את כולה.
פחחח.
עוד עניין שציין הרב ברנר הוא אפיזודה בה חילונים מחללי שבת ואוכלי טריפות , ניתקלים בתורת ברסלב ומנסים לקיים חלק ממנה. כאן הרב ברנר עמד על דעתו שאותם חילונים הם ברי מזל, כיוון שלמרות ההתעלמות שלהם מהמצוות , הם זוכים להיות מושפעים על ידי הצדיק. הפרובלמטיות בתופעות האלו היא שהן גוררות ביקורת על ברסלב בתוך החברה החרדית וזוהי בדיוק אותה "מחלוקת על הצדיק" שרבי נתן חושב שהיא דבר יחודי.
הנושא החשוב בשיחה הזאת , לדעתי , היה דווקא תוצאותיו של ה"ריבוי אור" , שהוא גורם לאנשים להתנגד לצדיק. כאן הרב ברנר מיאן לתת דוגמא קונקרטית .
ההרגשה שלי היא שהכוונה לכל אותם אנשים שמדמיינים שהם חסידי ברסלב , שהולכים עם שטריימל וציציות צמר ונוסעים לאומן ומתמוגגים מהרב ברלנד ובעצם הם עוקרים ומסלפים את תורת ברסלב.
יש המון דוגמאות לזה.
נגיד ,  רבינו מאוד הקפיד וביקש שיקראו אותו על שם אימו , פייגא , כי היא הייתה מתפללת כל יום בזמן ההריון שלה על הציון של הבעש"ט שיהיה לה בן צדיק. באה ישיבה ברסלבית מפורסמת והחליטה לשנות את הנוסח המקובל מדורי דורות ולכתוב "נחמן בן שמחה" . למה? כי הם מרגישים מדובללים והם מזריקים מספיק סיפורי אברה קדברה , כדי לצפצף על הוראה מפורשת של רבי נחמן.
עוד דוגמא?
ב"כוכבי אור" בפרק ו' באגדות וסיפורים , כתוב שמוהרנ"ת אמר שאסור לדבר נגד הממשלה, כיוון שהיא מייצגת את רצון השם בעולם.
נסה לספר את זה לחברים שלי במאה שערים והם ימציאו לך עשרות סיבות לעובדה שהם מצפצפים על רבי נתן ומלקקים לסאטמרים.
בקיצור, הבנו כאן את ליקוטי הלכות.
לילה לפני השיעור  ההוא הייתי בקבר יוסף הצדיק.
בניגוד לדעה הרווחת, אני לא מגיע לשם בגלל כל הבנות הנחמדות שנמצאות באוטובוס. למעשה , ההסעה שבה הייתי הפעם הייתה מלאה בנשות טאליבן מירושלים. נראה לכם שהיה נחמד?
מצד שני , זה בהחלט נתן לי השראה לתפילה על הציון.
"ריבונו של עולם " כך אמרתי "אני אדם שבהחלט מתאים לו לבלות את לילותיו בקוקטיילים של גריל אסייתי על יאכטות מפוארות , שעוגנות מול הריווירה על רקע קונצרט של ויואלדי והנה אני עומד כאן בחברת טליבניות , נוער הגבעות וספסרי פיצוחים מאור יהודה. יהי רצון מלפניך ריבון העולמים , שבזכות מסירות הנפש שעשיתי כדי להגיע ליוסף הצדיק , תעשה איתי חסד ותנחיל לי את החיים שאני אמור לחיות , כלומר יותר מטבח גורמה יפני ופחות טרמפיסטים מצומת תפוח לעימנואל , אמן ואמן."

חוף האינרציה

ביום שישי הייתי בחוף הנפרד בהרצליה. היו שם המון חרדים וגם נשים עם ביקיני. אחר כך קראתי במקומון של בני ברק שרק בשבוע הבא יהפכו את החוף לנפרד באמת. מה שזה אומר , זה שהביקיניות היו שם בגלל שזה לא חוף נפרד והחרדים היו שם, בגלל שהם רגילים שזה החוף שלהם.

בקיצור , כולנו יכולים להסתדר ביחד אם רק נפסיק לעשות עניין משטויות.

 

לילה טוב.

שמח פה ושמח שם


הוזמנתי לחתונתו של הבן של הרב ברנר שליט"א וכמובן שהגעתי , כאילו דא. לא כל יום אתה זוכה להגיע לחתונה שבה לכלה קוראים שיינדל ואף אחד לא רואה אותה.
האוכל בעיקר הזכיר את הצבא, ואני אומר זאת לגמרי לטובה. אני הייתי אוכל בעיקר בבה"ד חיל הים, ובזמני המטבח שם היכה שוק על ירך את רוב האולמות.

מי שבאמת שיחק אותה שם היה דווקא הבן שלי. אחרי גיחה קצרה מדי לאולם הנשים , הוא חזר אלי כשהוא נושא עימו בלונדה אופנתית וככה הם הסתובבו מאושרים יד ביד מול עיניהם ההמומות של כל רבני נטורי קרתא.

אחר כך הגעתי לעוד חתונה ששם הרב עופר ארז שליט"א סידר את הקידושין ומאוד נהניתי לפגוש אותו ואולי בזכות זה החלטתי לוותר על הארוחה השניה לטובת התבודדות.
היה מאוד שמח.

לעצם העניין, פעמיים בשבועיים האחרונים התעמתתי עם תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן.
יודעים מה זה רפ"ב?

זאת התורה הכי בנאלית והכי ידועה בחסידות ברסלב.

דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא. בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת

וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה

טוב, אילו היו אומרים לי שאני אתעסק כאן עם תורה רפ"ב , אני מודה שהייתי מתפלא על עצמי. הרי כל קישקושון , פיטפטון, מזרוחניקון, מתוקון מרבנוני העידן החדש , משתמש בתורה הזאת  כדי להכניס תוכן בהרצאות הסוכרתיות שלו כשהוא מנסה להפיג את שעמומן של דודות בורגניות, או לחילופין אולפניסטיות בעלות יומרה יצירתית.

אבל מה שהבנתי אצל רבי נחמן מברסלב , זה שאת הדברים מחכימים ביותר , מוצאים בתוך הבנאליות הכי גדולה. זה התגלה לי בזמן שמישהו התחיל ללמד את רפ"ב בשיעור של בני ברקים מבוגרים ואותנטיים. התורה הזו יכולה לעבוד נפלא אצל ניו אייג'ים וגם אצל נוער דתי לאומי ומן הסתם גם בכל מיני מקומות חביבים אחרים, אבל בבני ברק? ללמד זכות על רשע גמור?
גם צדיקים גמורים לא ממש מלקקים שם דבש, בעיר התורה.
אל תשאלו מה שעשו לו , למסכן שהעז ללמד אותם רפ"ב.
"על רשע ללמד זכות?"
"איך אפשר ללמד זכות על מחלל שבת?"
היו עוד הרב באותו סגנון.
לא משנה מה ההוא אמר ענה להם , כי הוא דיבר שטויות. באיזשהו שלב אני קמתי ואמרתי "אולי זה לא מה שנראה לכם, אבל זה מה שכותב רבי נחמן מברסלב." אז קיבלתי מהם פרצופים בסגנון של "איך יעלה על הדעת שמישהו והוא אפילו רבי נחמן מברסלב, יחלוק על דעתם של מועצת גדולי בני ברק?"
מה שזה לימד אותי ואני מקווה שאני אפנים את זה , הוא שתורת ברסלב היא לא תוכנית כבקשתך.
לא תמיד אני אמצא בה חיזוק לדעותי הבודהיסטיות ליברליות , מה לעשות?
זה מחזיר אותי לחתונות , יש בשטח כמה אנשים מאוד רציניים , שבאמת מנסים להבין מה רבי נחמן רצה להעביר למין אנושי ולא לחילופין, איך רבי נחמן מתיישר עם התפיסות הפוליטיות והחברתיות שנראות להם.
זאת יראת שמיים אמיתית וזה מה שהייתי רוצה להאמין שאני מחפש בברסלב , את הדלת המוליכה לעליית הגג.

חוץ מזה , הכל בסדר, שמח פה ושמח שם.
איך הכרזה שעיצבתי?

לילה טוב ושבת שלום.

כמו חזיר, ברוך השם


היום בבוקר נסעתי עם אישתי להילולה של שמואל הנביא.
אני מאוד אוהב את הנביא שמואל נ"ע, הוא מחזיר אותי לתקופה שאני מאוד מזדהה איתה, תקופת השופטים. אז לא היו מלכים והיכלות מפוארים, רק איכרים ונוודים ששוטטו ביערות, בין בקתות עץ בהן ניתלו גושי גבינת צ'דר מסשובחת לנקרות חבויות בהן התיישן יין ארגמני ועז טעם. בקיצור, תקופת השופטים מזכירה את הסרט המדהים "דרכים צדדיות" (באנגלית : sideways), סרט שמקים לתחיה את קסמי קליפורניה הכפרית וגם מאשש את עוצמתו של קולנוע האינדי האמרקאי. אם יש בסרט איזשהו מסר , אזי המסר הוא שבמציאות שכולה שקרים , כשלונות , אכזבות ובגידות , ישנם גם רגעים קטנים, מדוייקים ומרהיבים של נצחונות זעירים ,ממוקדים.
אני זוכר משם משפט מדהים אחד שנאחז לי בזיכרון, משפט שהמלצרית האסייתית אמרה לגיבור : אתה לא צריך אירוע חגיגי כדי לשתות יין של גרוזנברג. כל פעם שאתה שותה יין של גרוזנברג זה אירוע חגיגי
אין לי מושג מי גרוזנברג ואיזה יין יש לו. אני רחוק מאוד מפלצני היין ומכל דבר דומה ,אבל המשפט הזה הוא כל כך ברסלבי בעיני. הוא פשוט מעביר את המלחמה לשטח האוייב. במקום לחכות להזדמנות, לחכות ליום הגדול , במקום לארוב בפינות אפלות, לחכות לשעת כושר , המשפט אומר "עכשיו הוא הזמן, השעה הקרובה היא השעה החשובה בחייך."
זה למעשה מה שרבי נחמן מציע לנו בהתבודדות.
הוא אומר, בואו נדלג לרגע על הקטע הזה של החיים, ההזדקנות , הגסיסה , מלחמות הירושה וההלוויה ונדבר ישר עם בית דין של מעלה .

לא הקלה?

אז זה היה שמאול , נביא יערות היפי מגודל שיער בעל גלימה מתנפנפת , אבל העממיות שלו, לא הפכה אותו למין רכרוכי ניו אייג'י . כשהיה צורך לשלוף חרב , לגזור , לערוף ולבתק , הוא עשה את זה בנון שלאנטיות , כמו שצריך, למחות את זכר עמלק.

היה עוד דבר בהילולה של שמואל , שממש גרם לי אושר,

כאילו, וואי וואי , כמה אוכל חילקו שם.
אתה עומד בכניסה , מימינך משאית עם ברזי שתיה , פטל וכן הלאה , משמאלך שולחן עם מה שנקרא מנה מתחלפת.
מגיעה פסטה , אתה לוקח קצת.
מגיע אורז, אתה ממלא חצי צלחת.
לפני שאתה גומר עם האורז נותנים לך שניצל טבעול ופסטה.

בקיצור, אכלתי כמו חזיר , תודה לאל. אותו סיפור היה אצל הרשב"י, שם האוכל היה אשכנזי יותר , קיגלים וכאלו , אבל עדיין , הכל חינם , הכל בשפע.

אז שאלתי את עצמי איך זה קורה , שאם אתה הולך לפסטיבל של חילונים , שודדים אותך. גובים ממך עשרים שקלים לשעת חניה ואחר כך שישים שקל כניסה ואחר כך מפתים את הילדים שלך בקרטיבים במחיר פי ארבע ובממתקים מגעילים , גם כן במחיר מופקע והגעתי למסקנה שכאן הצדיק מאכיל אותך.

הגעת להילולה? בוא תאכל , תרגע , תודה רבה. הרי הצדיר חי איתנו , הוא פועל ביוזמתו בעולמנו ואין לו בעיה למצוא אנשים שיכינו בשבילו אוכל.

אפרופו צדיק, הייתי אצל שמואל , ולפני זה הייתי אצל רשב"י ומחר אני עולה על המטוס לאן ? לאן ? לאומן!
אז כמובן אני אתפלל לזיווג הולם משורש הנשמה לכל קוראי וקוראותי ולרווח והצלה לכל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם אבל חוץ מזה רציתי להזכיר את המקווה של שבועות שהוא הטבילה המרכזית של השנה.
בליל שבועות , שזה יוצא בראשון בלילה , הכי חשוב ללכת למקווה , וזה לפי תורת ברסלב , ובדרך כלל הולכים , כמה דקות לפני עלות השחר , שזה יוצא בערך ברבע לארבע לפנות בוקר .

תבדקו בעצמכם את השעה המדויקת והיא גם לא קריטית.
אנחנו ב"מחוייב המציאות", בהחלט חושבים שגם נשים צריכות לטבול בהקשר הרוחני , לא רק במסגרת הצרה והקטנונית של טהרת המשפחה.

זה מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן על המקווה של שבועות:

וְעַל כֵּן שָׁבוּעוֹת הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים
וְזֶה בְּחִינַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת
שֶׁהִיא בְּחִינוֹת מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים
שֶׁהוּא שַׁעַר הָעֶלְיוֹן מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שֵׂכֶל וְדַעַת עֶלְיוֹן
בְּחִינַת חֶסֶד עֶלְיוֹן. וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מוֹשִׁיעַ בְּכָל הַצָּרוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה"
כִּי הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן, שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" וְכוּ'
כִּי 'אֵין יִסּוּרִים בְּלא עָווֹן' וְכוּ'
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים
הוּא מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים

לא כתוב כאן "לגברים בלבד" ולכן אני סבור שכל מי שיבצע את הטבילה הזה טרם עלות השחר בשבועות , יעבור תהליך רוחני משמעותי מאוד. אני יודע שלא תמיד ישנה אופציה מאורגנת לנשים לבצע את הטבילה הזו, אבל גם אם לא , יש את הים , יש מעיינות וזה שווה את זה.

עוד תודו לי .

יאללה נסיים במסטר פיס , סיד וישס מבצע את my way  , לתפארת הצדיק ומדינת ישראל.

חג שבועות שמח!

ממש הכל בסדר


אתמול שכחתי להניח תפילין.

לא שאני בעד להניח תפילין , ההפך , הקטע הזה שהתחלתי להניח לפני חודש או חודשיים דפק לי את כל תהליך האינקובציות ואני לא יודע בכלל מה אני אעשה עכשיו ואפילו את אין לי מי לשאול. הלוא מה אני אשאל "סליחה הרב, עד היום ניסיתי להפסיק לנהל את חיי ולהניח לעיבורי הנשמות של הצדיקים להתוות את דרכי, ואז התחלתי להניח את התפילין וזה הוציא אותי מאיזון כי למעשה, מבחינת העיבורים אני בכלל לא נמצא ברמה של כזו פרקטיקה קבועה. מאקסימום כשמגיעים למירון , רוצים קצת לנפח את הכלים, כדי שיהיה אפשר לשאוב מהצדיק קצת יותר , אז מניחים תפילין, אבל ככה? מי במדרגה הזו בכלל?"
נראה לכם שיש לי אם מי לדבר? קדחת.
הקבליסט הכי אולטרא ליבראל יגיד לי "מה בעצם אכפת לך? מילא אל תשמור שבת בגלל הפיקניקים, מילא אל תאכל כשר ,כי אמא שלך מכינה את השרימפס הכי טובים בפנסילבניה, אבל תפילין מה אכפת לך? תניח."
איך אני יכול להסביר שהגוף האנרגטי של האדם , הוא דבר עדין , הוא דבר רגיש , שצריך לטפח אותו בעדינות , במסירות ביד אוהבת ושאני התחלתי תהליך רב שנים של תנועה בעקבות זרמי האנרגיות של הצדיקים ואין שום סיבה שבעולם לבעוט במערכת בפראות באמצעות בלוני ציפה אנרגטית מלאכותיים.
אף אחד לא מבין בזה .
אף אחד חוץ מהרב ברנר.
הוא אמר לי גם בלי ששאלתי שגם הוא לעניות דעתו , לא ראוי להניח תפילין, אלא שאם כבר הוא נצטווה , אז חייב להניח גם אם הוא לא ראוי.

תשובות כאלו , גורמות לי לחפש מקום לקבור את עצמי, לא בגלל שאני מתבייש במשהו, אלא בגלל שאף אחד לא מוכן לדבר איתי בהיגיון.

בקיצור, לא הנחתי תפילין כי שכחתי והגעתי לשיעור של הרב ברנר במקום הרגיל בשעה הרגילה ונושא השיעור היה "עזות דקדושה" או במילים אחרות , מה יעשה בנאדם ששכח להניח תפילין בבוקר. אז הסברה הראשונה שמעלה הרב ברנר זה שאותו בנאדם צריך להתבייש מאוד.

למה להתבייש? כי אפילו נהגי מוניות חילוניים מניחים תפילין ולכן מי שלא מניח תפילין , הוא אטפילו לא ברמה של נהג מונית חילוני , אלא של גוי וברור שהוא צריך להתבייש. אמממה , הבושה הזאתי אינה מקדמת , כי אותו אדם יכול להגיע למצב שהוא כל כך שבור מהבושה על זה שהוא התנהג מגוי , עד שהוא שוב לא מניח תפילין ואז נעשה לו להרגל והוא מתדרדר ומתדרד לרמת הגויים בעוד עניינים.

בשלב הזה, ברור שהייתי ממש מחורפן, אבל נמשיך.
אומר הרב ברנר שכאן צריך עזות דקדושה , מה הכוונה? לבוא לאלוהים ולהגיד לו "אף על פי שהתדרדרתי מטה מטה ולא הנחתי תפילין הבוקר , בכל זאת אני עז פנים ומבקש שתסלח לי." זאת אומרת עזות דקדושה , זה שבמקום להתבייש מאלוהים, לשים את הדברים על השולחן.
האמת שזה עוזר, כי אין דבר שיותר מדכא מהתחשבנויות, מהרגע שאתה מתחיל אתה יורד ויורד ושופט את עצמך לכף חובה ובסוף מגיע לידי פריקת עול , כי אין לך מה להפסיד.
אני הגעתי למסקנה אחת , כל זמן שאני בקשר עם הרב ברנר, רצוי שאני אניח תפילין, כי אחרת הוא לא ידבר על שום דבר אחר.

טוב, אחרי שבילינו שעה בדיון על אותו אחד ששכח להניח תפילין בבוקר ועל העזות דקדושה ,קם שם אחד שסיפר על החבר שלו ששמונה עשרה שנים עולה לקברות צדיקים ולא עוזר לו. ברגע שהרב ברנר שמע את זה הוא פשוט התפוצץ, ועל מי הוא התפוצץ ? על "שובו בנים".
"איזה נס אתם עוד צריכים?" הוא שאל אותם "לא מספיק שלפני כמה שנים הייתם בהודו וסין ועברתם את כל העברות שבעולם ועכשיו אתם עם זקן ופאות ויש לכם ילדים שלומדים תורה?"
ואני כל היסורים שהיו לי מקודם בגלל העזות דקדושה, כלו כעשן. מרוב תענוג התחלתי להתפתל כמו קיידן קרוס באחד מסרטיה היותר פופולאריים.
כל כך הרבה דמעות תנין וירטואליות ירדו לי באותה שעה, שהיו יכולות לחדש את גאויות הנילוס , אילו הוא היה נהר וירטואלי.
אבל האמת היא שהרב ברנר צודק כאן ותשימו לב למהלך.
מה שהוא אומר זה שאנשים בנויים מעירוב של טוב ורע וזה מאז חטא אדם הראשון.
זה מצב נתון, היחיד שיצא מהמצב הזה , היה מיועדנו בעל ההילולה רבי שמעון בר יוחאי שעליו נאמר "נעשה אדם נאמר בעבורך" ומכאן אנחנו מבינים שהוא תיקן את עצמו עד כדע כך , שהוא ניטרל את החטא.
הבעיה שמדבר עליה הרב ברנר כשהוא תקף את "שובו בנים" , היא ההתמקדות ברע במקום ההתמקדות בטוב. הרי בוודאי שגם בהם ישנן הרבה נקודות טובות, לפחות אותו הבנאדם ששאל את השאלה, נראה חביב למראה, אבל אנשים רוצים להתמקד בשלילי וההתמקדות בשלילי, כמובן מחזקת אותו.
זה מחזיר אותנו לנושא הנקודה הטובה, אותו כתם מעורפל באפלת הלילה , שאותו מקדשים , על מנת לתקן את העולם.
בנושא הזה , רבי נחמן מאוד נחוש , אפילו נחוש יותר מתלמידיו. הוא אומר "תחשוב טוב – יהיה טוב."
עכשיו עוד משהו קרה לי , בשיעור שלאחר מכן , הגיע מישהו שפשוט היה סימבול לכל מה שאני שונא אצל בעלי תשובה. פונפון על הראש, קמע על הצוואר, עיניים בולטות וכמובן דיבלולים בכל כיוון. משום מה התחלנו לדבר על זה שאסור להרוג בעלי חיים, כי מורידים אותם מדרגת חי לדרגת דומם וזה נגד העלאת הניצוצות.
הרב ברנר הזכיר את ההלכה שביום שישי, צריכים לנקות את קורי העכביש .
אז אמרתי , כמובן , ששמה שצריך , צריך , אבל יש להזהר לא לפגוע בעכביש , שהוא חיה מועילה וכו'
מיד המדובלל התחיל לצעוק שצריך להרוג את העביש וצריך להרוג עכבישים , מתי שרואים אותם וכן הלאה וכן הלאה כמנהג המדובללים לדבר שדטויות בשטף.
אז דיברתי אליו מאוד לא יפה ואחרי השיעור אמרתי לעצמי "ברור שצדקתי , אבל אם אני אתנצל בפניו עכשיו, בטוח אני עולה מדרגה."
הלכתי התנצלתי והוא אמר "כן אחי , זה שטויות וכלום"

אחרי השיעור, ניגש אלי גבאי בית הכנסת , למעשה אחד מהגבאים, ניגש אלי ושאל אותי עם בבלוג הכל בסדר.
"ממש הכל בסדר" עניתי לו ולא הבנתי כל כך מה הוא רוצה מחיי, אז הוא אמר שאנשים פנו אליו כדי שיברר אם כבר הורידו את התמונות הבעייתיות מהבלוג.
לא עניתי לו, כיוון שהוא לא צד בעניין. הוא לא גולש לפה ולא מגיב פה,
אבל אני רוצה לשאול את החרדים שגולשים לכאן שאלה פשוטה "מה אתם עושים פה?"
אני לא מדבר על חרדים מודרנים קולים, הם באמת לא היו ניגשים לגבאי הזה ולא היו מתרגשים מהתמונות.
אני מדבר עליכם, בני הליבה שלח העדה החרדית , בוגרי הישיבות החסידיות, בלייני הטישים ומנויי האדמורים.
הרי אתם טוענים שיש לכם תרבות עילית מושלמת, בוהקרת וחסרת פגמים.
הרי אתם מגלגלי עיניים ומרחמים בנדיבות על כל מי שלא נולד ברדיוס קילומטר מכיכר השבת.
הרי אתם מכנים את התרבות המערבית, את הספרות , את האומנות ואת המוזיקה בשמות חינניים כמו "עימקי הטומאה" , "מכשול שער בת רבים" , "הרס הבית היהודי", "מקור לכל חטא ופגם" וכן הלאה.
מה יש לכם מאיתנו? מדברים כאן על רבי נחמן מברסלב, אבל יש כל כך הרבה אתרים אחרים של ברסלב שבהם לא תצטרכו להתקל חלילה בראיון עם פעילת הסביבה קילאי הייזל אותה מכירים בעיקר בזכות הופעתה הפנומנלית על הפוסטר של הסרט קאשבק. . אני אגיד לכם בכנות, אם מחר היה באים אלי מהבד"ץ ומבקשים לשלם לי כדי שאני אכתוב בלוג, שיהיה מיועד לציבור שלכם, לא הייתי יכול לעשות את זה.
אני מכיר את כל הפוליטיקות בין הרב קרמר לרב שכטר? אני יודע למה העיפו את הגבאי של האדמו"ר מויז'ניץ?
אין לי מושג בדברים האלו, בלי לזלזל.
כאן אני כותב על דברים שאני מבין בהם. על מדע בדיוני , על קולנוע וטלוויזיה , על אופנה ושחקנים ושחקניות ודוגמניות ועל הוליווד ועל מוסיקה מודרנית.
אם זה מה שמעניין אתכם, ברוכים הבאים.