הילולת רבי נתן


נתחיל בהזמנה.

הילולת רבי נתן מברסלב המרכזית והעיקרית בראשות הגאון רבי ישראל מאיר ברנר שליט"א תתקיים בזרת השם יתברך באולמי קרלין סטולין רח' אבינועם ילין   11ירושלים , מחרתים ביום רביעי ה31 לדצמבר למניינם, מה שיאפשר לנו גם לחגוג סילבסטר מוקדם, כי האירוע יתחיל בשש וחצי, ואני לא מאמין שמישהו ישאר שם עד חצות.

לצערנו, הפעם לא הצלחנו לארגן עזרת נשים, אז ההזמנה לגברים בלבד.

בכל אופן, אם מישהו יחליט לנצל את ההזדמנות ולחמוק בשעה מאוחרת יותר לאיזה בר אפלולי , כדי למצוא פרטנרית לנשיקת הסילווסטר המסורתית…

מה נאמר ומה נגיד?

אם טוב  לערבב עסקים ותענוגות, אז עוד יותר טוב לערבב תענוגות בתענוגות.

Wish you a merry Christmas and happy new year!

הבת של ספיידרמן


שלום עליכם, ילדות וילדים, צופות וצופים, אהובות ואהובים , חמודות ומתוקים.

ימצא אתכם הטוב בכל מקום שתהיו, זה תרגום שלי לברכה הקלאסית לחג הקורבן.

אתם יודעים,

ככל שמדברים על משהו יותר, סימן שהוא פחות חשוב.

תפתחו את הרדיו ותראו .

מדברים על דברים חשובים, רק כשאין ברירה, ןגם שם מקפידים ךהתפס לזוטות.

שווה לדבר על זה, שווה להבין את זה, כי זה מדגים לנו את השאיפה האנושית לחוסר אחריות, הרי אם תדבר על שטויות, מה כבר יכול לקרות.

לדבר על דברים חשובים , זה מפחיד, לדבר על דברים חשובים, זה יכול להיות מסוכן, לכן באופן טיבעי, דברים חשובים הופכים להיות טאבו, הופכים להיות סוד, זה אנושי.

בהקשר הזה , אני רוצה להזכיר , סיפור של רבי נחמן שנקרא "מעשה באבדת בת מלך".

זה הסיפור שכולם מדברים עליו.

נראה לי , שמי שרוצה להיות רב בברסלב, הכי טוב מבחינתו זה לכתוב ספר, או חוברת בנושא הסיפור "אבדת בת מלך". ההצלחה בטוחה.

אם אתם עד כדי כך מסטולים שאתם לא יודעים מה הסיפור אז ככה.

הייתה בת מלך שנעלמה ומישהו שנקרא "השני למלכות" יצא לחפש אחריה.

אז הוא עשה כל מיני דברים ולא הצליח  ואז הוא בכה ובכה ובכה והתגעגע ובכה ובסוף הצליח להוציא אותה.

הוא לא הצליח להוציא אותה בגלל הבכיות, לא.

אף אחד לא אמר איך הוא הצליח להוציא אותה. זה לא בהכרח קשור לבכיות.

מה שכן, יש כאן רמז, למה קוראים לגיבור "השני למלכות" הרי יכלו לקרוא לו "ראש השרים" או "נסיך הכתר" או "יורש העצר". קוראים לו "השני", כי הבכיינים לא מגיעים למקום הראשון.

הקיצר, כמו שאמרתי על "אבדת בת מלך" מדברים בלי סוף, אני לא מנסה להגיד שהמעשיה הזו לא חשובה. היא חשובה, אבל זה כמו שאני אדבר כל הזמן, על מה אני אעשה, עם מישהו יתן לי מליון דולאר.

אני אקנה קוואסאקי ואסע לאיסלנד ואתרום לתנועה ליהדות מתקדמת, אבל את מי זה מעניין?

זאת מניפולציה, זה לא משהו שמשפיע על החים שלי כרגע, אוקי, אז למה לדבר עליו.

ובכל זאת מדברים עליו בלי סוף.

למה זה קורה? כי האנשים האלו מטיפים לבכיינות, הם מלמדים את האנשים שמי שיתבכיין ויתבכיין בסוף יגיע וזה שקר, רבי נחמן לא כותב את זה בשום מקום, בטח לא באבדת בת מלך.

מצד שני, יש את המעשיה השניה, "מעשה במלך וקיסר"

עליה, אף אחד לא מדבר, זה רק סימן שהיא חשובה מאוד.

לא מדובר בה, לא על מלך ולא על קיסר.

מסופר  על הבת של הקיסר, שהיא יותר מזכירה את הבת של ספידרמן

הסיפור שם קצת מסובך, אז אני אספר אותו בקיצור.

בת של קיסר ובן של מלך התאהבו והתחתנו, אחר כך נאבדו אחד לשניה.

אז הבת של הקיסר יצאה למסע לחפש את בעלה, ובדרך פגשה ארבעה טיפוסים.

אחד היה בן של סוחר שניסה להתחתן איתה , והיא רימתה אותו וגנבה לו את האוניה, אחר כך היא פגשה מלך שגם ניסה להתחתן איתה והיא גם רימתה אותו, אחר כך היא פגשה שודדים שבאו להרוג אותה והיא רימתה אותם ואז הרגה אותם ובסוף , היא פוגשת מישהו שמנסה להעמיד פנים שהוא בן המלך, בעלה האבוד והיא הורגת אותו.

היא לא מתבכינת אף פעם.

ההפך, היא כל הזמן בתנועה, משקרת וגונבת והורסת, עד שהיא מוצאת את בעלה.

על המעשייה הזו , אף אחד לו מדבר, לא כתבו עליה ספרים, לא עושים ממנה הצגות, כלום.

היא מעניינת מאוד, יותר מ"חכם ותם" , יותר מ"בת מלך" , אבל משום  מה כולם שכחו אותה.

כמו שאמרתי , על הדברים החשובים לא מדברים.

זה מה שרבינו מנסה להסביר לנו כאן, שיש לנו יעוד ואת הייעוד הזה צריך להגשים, לא בבכיינות ולא בתפילות.

צריך ללכת על זה, לא משנה מה המחיר.

עוד דבר חשוב אנחנו יכולים ללמוד כאן , זה את הסיפור של המתחזים.

המפגש הרביעי והאחרון של בת הקיסר, הוא עם מישהו שלא רוצה ממנה כלום . הוא לא מכיר אותה ולא רואה אותה בכלל ואף על פי כן, היא מכוונת עליו מין קרן ליזר כזו ושורפת לו את המוח.

כל מהשהואעשה זה דבר אחד, הוא ניסה להראות כמו בעלה האמיתי, בכל מיני דרכים.

כך רבינו מלמד אותנו מה דעתו על מתחזיו על כל מיני "הצדיק ממגדיאל" ו"שר החיכוך" ומורנו הרב וכל אלו.

רבי נחמן מלמד אותנו שאותם צריך להפיל מגבוה, צריך לשרוף להם את הראש. גם אם הם לא עומדים לנו בדרך, גם אם אנחנו יודעים את האמת, רבי נחמן ידאג שהם לא יצאו מזה בשלום, כי הם מפריעים לאחרים.

יאללה, עוד חגים בדרך.

יהיה בסדר.

איפה הייתי?


לכבוד קוראותי הנאצלות, הנעימות והאהובות וקוראי החביבים, הצנועים והאמיצים, השם עימכם תחיו ותזכו לכ הישועות בזכות הצדיק הקדוש האמיתי, שלדבריו הקדושים והמאירים מייחל כל בר לב טהור החפץ בעבודת השם בקדושה ובכיסופים נפלאים עד אין קץ לכל הדורות עד ביאת גואל צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.


אוף, שכחתי את סימון הגבלת הגיל.



אז איפה הייתי?
יש כזה קטע בברסלב, לא אצלינו, אבל במקומות אחרים, שקיים זלזול מסויים בגדולי ישראל שלא שייכים לחסידות. כאילו, אומרים על איזה תלמיד חכם, שהוא היה בקי והיה פוסק גדול ובעל יראת שמים, אבל אפעס, הוא לא ברסלבר, הוא לא מקושר לצדיק, אז הוא אמר מה שאמר ולא צריך להתייחס לזה יותר מדי ברצינות. גם אני חושב ככה לפעמים, יותר מזה, אני הראשון שהיה צריך לחשוב ככה.
הרי מה הקטע שלי?
שמעתם פעם על "יוגה יהודית" שהשם ישמור?
שמעתם על "ויפאסנה יהודית – ימים של שתיקה מלאה המבוססים על דרכים בעבודה עצמית ע"פ תורת הנסתר והקבלה האמיתית והטהורה". דא.
שמעתם. מה הקטע?
כמה חבר'ה חמודים כאלו, הלכו להודו ונהיו קצת רוחניים. הלכו לסאי בבא, עשו חצי סדנה ברישיקש, עשו רבע קורס יוגה בקרלה שם ובהודו הכל נחשב. כל קשקשן הוא מלך, כל פוסטמה מתקשרת לאמא אדמה, הכל טוב ויפה וגם הסיגריות עולות גרושים. אלא מה? חוזרים לארץ ומגלים שלאף אחד לא אכפת. אם אין לך תואר, אם לא עשית קורס חובלים, אתה אפס. לאף אחד לא אכפת מהתובנות הרוחניות שלך, גם לא יתנו לך לעשות קורס טאי צ'י לפנסיונרים על הדשא ליד המתנ"ס, אם אתה לא מביא אישור מוינגייט.
אבל בינינו, למי יש כוח?
חזרת מהודו, היה לך סבבה, כולם אהבו אותך ועכשיו כולם נעלמו.
מה תעשה?
יש איזה חבדניק בשכונה. אף פעם לא שמת לב אליו יותר מדי. בחור משונה, לבוש מוזר עושה כל מיני טקסים מצחיקים, אבל מה שקורה, זה שכולם נעלמים לך, הוא עוד שם. הוא מחייך, הוא מקשיב לך. הוא מזמין אותך לשבת, אתה פוגש את אישתו המקסימה, את הילדים המחונכים שלו ופתאום מישהו מתייחס אליך ברצינות בעולם הקר הזה.
מן הון להון אתה נגרף בזרם והכל בסדר. אתה פוגש בלי סוף אנשים כמוך, אנשים שמכבדים אותך, אנשים שלא דורשים ממך להציג תעודות, אנשים שלגמרי כופרים בכל המטריאליזם החזירי הזה. אנשים שמעריכים דעות רוחניות ושמעריצים רק רבנים רוחניים וסגפנים ולא את כל הכסף והג'יפים והחומרנות הזאת.
אז עברת לצד שלהם וכולם שוב אוהבים אותך, אבל פתאום אתה תופס שבשורה התחתונה שוב אתה כמו כולם אז מה אתה שווה? שוב אתה עומד עם כולם בתור.


ואז פתאום אתה נזכר ברישיקש.
שם היה מדהים. גם מאוד רוחני אבל שונה.
אז אתה אומר "אני הייתי בהודו ולמדתי שם ונכון שזה הכל טומאה וגילוי עריות ועבודה זרה וקליפות אבל אני זוכר משהו דומה לאיך קוראים לו? אה האר"י הקדוש, הוא גם היה יוצא להרים ומקבל את השבת בשמחה ובקדושה ובדיוק נזכרתי שאם אני אעשה את זה פה זה יכול להיות מדהים, זה יכול לקרב אנשים כמו אלו שהיו בהודו."
אז מסתכלים עליך טוב טוב ורואים שאין לך באמת לאן ללכת. מי יקח אותך עם החיוך המטומטם והפיאות המצחיקות והבגדים האלו שנראה כאילו נגנבו אתמול בלילה מחנות לתחפושות משומשות?
ואומרים לך "בטח חמודי. לך תעשה להם מדיטציה יהודית, תציל כמה נשמות."
אתם יודעים שאני מדבר על עצמי?
אתם יודעים שהייתי שם? שאמרתי את הדברים האלו?
רק שכשהסתכלו עלי ראו כל מיני דברים אחרים, אז אמרו לי, הממממ.
האמת שלא אמרו לי כלום. מבטים מספיקים.
אז איפה הייתי? ככה נהיתה לנו מדיטציה יהודית ויוגה מקראית וכל השטויות האלו. זבל זו עוד מחמאה בשביל זה. רייקי יהודי, אלוהים ישמור.
גם חסידות ברסלב, לעניות דעתי, היא גם כן סוג של מדיטציה יהודית, רק שעשו אותה כמו שצריך.
מי שלמד טיפה בודהיזם, יבין תיכף כמה זה הגיוני.
אז היה רבי נחמן? הנשמה הכי גדולה שנולדה אי פעם והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כי גודל הנשמה הוא עול, זה כמו לסחוב מיטה זוגית על הגב בתוך מבוך וזה אף פעם לא נגמר.
אז הוא עשה מה שבודהא עשה, הלך ליערות, דיבר עם אלוהים ואחרי שש שנים, בדיוק כמו אצל הבודהא, דינג דונג.
כל היקום נפרש מקצה לקצה, הכל ברור הכל גלוי , הכל מובן.


עכשיו מה?
הוא חוזר הביתה, הוא רוצה לספר את האמת לאנשים. בסך הכל הוא בן שמונה עשרה והאמת בכיס שלו.
יש לו הזדמנות לעשות את זה. אנשים יקשיבו לו, הוא הנין של הבעש"ט, הוא הנכד של נחמן מהורדנקא.
אמא שלו היא פיגא, צדיקה שכולם מתפעלים ממנה.
לפני השיעור, ניגש אליו יהודי, דוחף לו עשרה מטבעות ליד ואומר לו "כבוד הרב, אתה שומע? הבת שלי נורא שמנה וכל זמן שהיא אצלי בבית אני איכשהו שומר עליה, אבל השדכנים לא נותנים לי מנוח. הרב מתעקש, המוהל דורש ואילו הגביר אמר לכל הגוים שלו לעזוב הכל ולעבוד רק על זה. חופה כזו לא נראתה מאז חורבן בית המקדש."
"אז מה הבעיה?" שואל רבינו הקדוש ומנסה למצוא מקום פנוי בכיס שלו בשביל הכסף.
"היא כל הזמן אוכלת" בוכה היהודי "צריך ברכה מהצדיק שהיא לא תתפוצץ."
אתם מבינים? לבודהא היה קל. עומד לו מול ההודים ומספר שהעולם כולו הוא סבל וישנה דרך לצאת מסבל וכולי וכולי.
מה יעשה רבי נחמן עכשיו? נין של צדיק, נכד של צדיק, מסביבו חסידים שהכירו את אבא שלו ואת סבא שלו והם באו אליו כדי לבקש את אותם קונצים שהם קיבלו מהבעל שם טוב.
הם לא צריכים את בודהא שיגיד להם שהעולם הוא סבל, הם יהודים מסכנים באוקראינה המקוללת. חמש מאות שנה שודדים ורוצחים אותם. הם גם יודעים שיש דרך לצאת מהסבל. הצדיק יביא להם שידוך, הצדיק יביא להם ביזנס טוב, הצדיק יביא להם קוגל ויי"ש וסיפורי מעשיות.
רבי נחמן הבין את זה ואמר ליהודי "אין יאוש בעולם כלל."
מאז ועד היום רבי נחמן עושה את אותו הדבר. הוא מנסה להביא את האמת לתוך החשיכה הכי גדולה.
הוא מנסה ליצר חסידים, שמדי פעם יזכרו בנשמה ולא יחשבו אך ורק על הבטן.
מנסה וברוך השם, גם מצליח.
הוא הצליח יפה עם מוהרנ"ת ורב נפתלי, הוא הצליח עם הרב ברייטער והרב אברהם חזן.
עוד היד נטויה, אין יאוש בעולם.

לא בכדי הזכרתי בהתחלת הפוסט את גדולי ישראל שאינם ברסלב. ברור שהיום רציתי לדבר על משהו אחר לגמרי, אבל מה לעשות. לפחות שמעתם את התיאוריה שלי על היווצרות תורת ברסלב שהיא תחפושת חסידית דקיקה, מתוחה ברשלנות מעל האמת העילאית של הזן בודהיזם. היא נמר דרקון במגבעת, היא בודהא עם ציציות.

אין בה שום דבר מהיהדות וגם חסידות היא בקושי.
זו הונאה, אבל הונאה טובה, היא עוזרת לאדם להתקרב אל האמת, אבל לא לא מספרת את האמת על עצמה.
היא שולחת את האדם אל השדה, לא כדי למצוא אלא כדי לאבד וכשהאדם נושא את עיניו אל השמים ומביט אל הכוכבים בלילה, הוא עדיין יכול לפגוש מדי פעם את האור שמסתתר ביער.

לילה טוב.

בלדה לחובשת



התמונה הזו בטח מוכרת לכולכם.
אני נתקלתי בתמונה הזו הרבה פעמים לאחרונה. בידיעות, בהארץ, במקור ראשון וגם הרבה באינטרנט. האישה הזו נקראת רמה בורשטיין. היא חרדיה, חוזרת בתשובה שגרה בתל אביב והיא ביימה סרט על חרדים בשם "למלא את החלל".
הסרט זכה באוסקר הישראלי, כמו "מדורת השבט" נניח. הסרט גם היה מועמד בםסטיבל ונציה, אבל הוא לא זכה לא בפרס הסרט הטוב ביותר ולא בפרס התסריט הטוב ביותר. השחקנית הראשית בו, הדס ירון, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה והיא עודנה צעירה מאוד וחילונית לגמרי.
כיוון שקראתי כמה ראיונות עם הגברת בורשטיין וראיתי גם הרבה תמונות שלה מציצות בכל מיני מקומות, החלטתי שאני רוצה להתייחס לתופעה ולשם כך, הייתי צריך לראות הסרט.
כל כך הרבה שנים שאני כותב על סרטים ועל קולנוע ולכן אני סבור שהגינות בסיסית מחייבת גם התייחסות לפרוייקט של רמה בורשטיין, במקביל להתייחסות לצורה שהיא מחצינה את עצמה.
במצבי הנוכחי, זו באמת מטלה לנסוע עד לקולנוע ועוד בשביל סרט דרמה ושם היה לי גילוי מהמם, ממש הארה. גיליתי שבסרטי דרמה, הטריילרים הם גם של דרמות ואלמלא הלכתי לסרט הזה, לא הייתי יודע שיציגו בקרוב, גירסה חדשה ל"עלובי החיים" עם אן התווי וראסל קרואו.

בקרוב אמורה גם להגיע גרסה חדשה ומאוד ביזנטינית של אנה קרנינה, אבל למרות ההשקעה, במקרה הזה נראה לי שאני אמתין לגרסה האינטרנטית.
עכשיו, לגבי הסרט של רמה בורשטיין, מה אני אגיד לכם?
התלבושות והתפאורה היו מושקעות ומוקפדות להפליא. אין סםק שכך נראים בתים חרדיים וכך נראים בגדים חרדיים. בנושא הזה, עשתה ההפקה עבודת מחקר יסודית ומקיפה, שבהחלט באה לידי ביטוי על המסך. מעבר לזה, השחקנית הראשית, הדס ירון, הציגב רמת משחק יוצאת מן הכלל. "שירה", הדמות המרכזית בסרט, נראתה והתנהגה בדיוק כמו בת סמינר חרדי חסידי, רגשנית, לחוצה ומודאגת. זה אפילו יותר מזה. המשחק של הדס ירון, לדעתי לפחות, היה מפגן של אמונה והזדהות עם הדמות ועם התסריט, ברמה שקשה מאוד למצוא גם בהפקות ברמה גבוהה של סרטים איכותיים.
קשה מאוד להאמין שמדובר כאן בשחקנית צעירה שזה התפקיד הראשון המשמעותי שלה. זה משחק שבהחלט מצדיק את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה וגם מעבר לזה. מחיאות כפיים סוערות.
גם רוני איילון,נתן כאן תפקיד אורח קטן בתור מוהל וגרם לי לחייך מכל הלב. אוהבים אותך רוני.
מעבר לזה, תסלחו לי, אני מרגיש שהסרט עושה הרבה עוול לציבור החרדי בישראל. אני מכיר חרדים והם לא מתנהגים ככה.
החרדים לא חיים כאילו הם משתתפים בטרגדיה שקספירית. הם לא עומדים ושוקלים מילים, בתקווה לדקלם איזה משפט שקול ומעמיק, בעל משמעות חובקת עולם. נכון שחלקם קפדנים, אדוקים ומאופקים, אבל הם גם זורמים ותוססים. הם זזים מהר ומדברים מהר. הדיבור המצונזר והעקיף, הינו דבר שהם גדלים לתוכו והם משתמשים בו בטיבעיות ובמהירות.
זו הבעיה התסריטית הגדולה של הסרט.
האנשים בו ברובם כבדים, הססנים, מחשבי חשבונות, בקיצור, השחקנים מסתובבים בתפאורה, כאילו הם פלשו לבית חרדי והם מנסים לחקות את הדיירים האמיתיים שעלולים כל רגע להופיע.
זה לא משחק, זו התחזות.
הנכון הוא, שאם מסתכלים על הקולנוע החרדי האמיתי, הוא מאוד מזכיר את "למלא את החלל".
אה, לא יודעים מה זה קולנוע חרדי אמיתי?
זו תעשיית קולנוע קטנה, שמכונה בשם "סרטי נשים", אבל האמת שכל החרדים צופים בהם, נשים גברים וטף. בסרטים האלו הכל מלודרמטי, כל טרגדיה מפוקקת לבבות, כל צעד הוא גורלי, כל המילים גדולות ומנופחות, הכל רומן רומנטי. את הסרטים בדרך כלל מייצרים חרדים מקוריים כמו "גרובייס הפקות" של יהודה גרובייס והם מהוויים תת ז'אנר עצמאי, כמו סרטי בורקס משנות השמונים.
הנה טריילר של "המתנה", סרטה של איילה בת עמי, שהוא דוגמא קלאסית לסרטים האלו.


יש לסרטים החרדיים הללו, הרבה ביקוש והצלחה. מקרינים אותם באולמות ויש להם שוק די.וי.די עירני, גם שחור וגם לבן. התפאורות בהם צנועות בדרך כלל והשחקניות משתלות מאוד.
אז מה באמת ההבדל בין הסרטים החרדיים לבין "למלא את החלל"?
קודם כל באמת ההפקה מקצועית.
מעבר לזה, יחסי ציבור מעולים.
וחוץ מהכל, נחזור לתמונה הראשית שלנו, עצם העובדה שמישהו שחובשת מין דבר כזה על הראש, צועדת על השטיח האדום, כבר משך אל הסרט המון תשומת לב.

רמה בורשטיין

נכון שמדובר בפסטיבל ונציה ולא בפסטיבל קאן, אבל לא נהיה קטנוניים.
חשוב מאוד לציין, יש הבדל בין ביקורת סרטים לביקורת על בני אדם. ביקורת סרטים היא שירות חשוב לציבור הצרכנים ואילו מביקורת על בני אדם ראוי להמנע ככל האפשר. אולי לרמה לא היה שמץ של כוונה להציג תמונה אותנטית של המציאות החרדית, אלא היא כיוונה אל שוק הקולנוע החרדי, שאותו היא מכירה ומוקירה.

פעם הרב ברנר סיפר על הרב ישראל הלפרין, שהיה אחת מהדמויות האהובות והמכובדות בין בחסידות ברסלב בכל ההיסטוריה. הסיפור היה שהרב הלפרין אמר על עצמו "אני לא נורמאלי, אני מטורף. היו צריכים לאשפז אותי בבית משוגעים."
אחד מהמאזינים מאוד הופתע ושאל את הרב ברנר אם הרב הלפרין באמת אמר כזה דבר על עצמו.
"בוודאי שעל עצמו," השיב הרב ברנר "על מישהו אחר אסור להגיד כזה דבר."
זה מה שמלמד אותנו חסידות ברסלב, להוקיר ולכבד את אחינו בני האדם, לא להקניט אותם או לפגוע בכבודם.
עם כל זה, משהו אחד בסיפור של רמה בורשטיין מאוד הטריד אותי.
היא סיפרה שלילדים שלה אסור לראות את הסרט. זה נשמע הזוי, אבל מעבר לזה שזה מוזר, זה גם מאוד מסוכן.
מי שלא רואה סרטים, לא יעשה סרטים ולא יעשו סרטים, איך נדע מה אמיתי?

שבת שלום!

דובילבול הוא מלך היער


נתחיל מהסוף.
באוטובוס שהביא אותנו מהמטוס אל מסוף הנוסעים בנתב"ג, התעניינו נוסעים שונים, אם יש עוד שנוסעים לכיוון שלהם. זו הייתה מבחינתי הזדמנות פז לבצע ניסוי שיבחן את הפיזור הסוציאלי של עולי אומן.
"יש כאן מישהו מרמת השרון?" צעקתי "יש כאן אולי מישהו מגבעתיים?"
אפילו ההד לא ענה לי.
אין ספק שיש כאן עוד הרבה מה לעשות.

ביום שישי לפני הצהריים, את אישתי בתוך יתר הנשים הנצורות באומן, בתוך דירת מסתור אי שם באחד מהמגדלים האוקראינים מעל הציון הקדוש.
בעיקרון, יש שתי סוגים של נשים שהגיעו לאומן בראש השנה.
יש את הטליבניות הזקנות, הכחושות שמסתובבות עם פרצוף של מכשפה ועיניים רעות ומתריסות. כשהייתי בא לחפש את אישתי, הן היו מכסות את הפרצוף בסמרטוט וצורחות "יש מישהו בדלת". הסוג השני של הנשים היו דווקא צעירות חמודות ומתוקות, תאווה לעיניים שבאו לחפש הרפתקאות בשטח האש של משמרות הצניעות.
יש עוד סוג שלישי, שזה האמריקאיות,
אבל לגביהן אני עדיין לא בטוח אם הן בני אדם או ניסוי פירסומי שיצא מכלל שליטה.
אז כפי שציינתי, הגעתי למקום שאשתי הייתה גרה בו וסיפרתי לה שהחבדניקים באומן ארגנו מניין שתהיה בו עזרת נשים. החדשות הללו נתקבלו בשמחה ובהפתעה, אצל הצעירות והחמודות, כיוון ששטפו להן את המוח בזה שזה "לא צנוע" בשבילן לצאת בכלל מהדירה וש"כל הרבנים", אסרו על נשים להגיע לאומן בראש השנה.
החדשות על המניין עם עזרת הנשים היו בהחלט שינוי מרענן, רק המכשפה הטאליבנית הזקנה, עיקמה את פרצופה הקמוט וקראה "זה לא שייך!"
– את לא שייכת לכאן! מי הביא אותך לברסלב בכלל?
כך יצא שבערב שבת, לאחר הדלקת הנרות, יצאנו בשיירה עליזה, אני ושש או שבע בנות מקסימות , במסלול בן שלוש מאות מטרים מהקיוסק של "הינדיק" ועד האוהל של החבדניקים, שהוקם בחצר של קרית ברסלב.
קיומו בית כנסת חב"ד באומן בראש השנה, הינו תעלומה.
קודם כל, החבדניקים עצמם מתנגדים לזה. הם טוענים שהרב קפלן, מי שזה יהיה, היה בטיול צדיקים באוקראינה וסרב לעבור באומן, בגלל ש"אומן צריכה התקשרות".
מאז נסיעה לאומן היא בבחינת טריפה אצל החבדניקים ולמרות שהם שורצים באוקראינה בהמוניהם, דווקא שם, הם מחזה נדיר ביותר.
במניין חב"ד באומן, היה למעשה רק חבדניק אחד. נדמה לי שלפני שנתיים היו יותר, אבל אולי זה רק נדמה לי. בכל אופן, רוב המשתתפים בתפילה (היו אולי 15 גברים), היו אמריקאים שחיפשו מניין אשכנזי בסגנון שלהם, והיתר היו מיזרוחניקים נורמאלים, מהסוג שאתה לא אמור למצוא באומן בכלל, כי מיזרוחניקים נורמאליים מבלים את ראש השנה בפתח תקווה כשהם קוראים את "מצב הרוח".

ההצלחה המדהימה שהייתה לי במילוי עזרת הנשים בבית הכנסת החבדי חלפה חיש קל, כיוון שלחבדניקים יש את המנהג המגונה הזה, להתחיל את קבלת שבת חצי שעה אחרי כולם. את החלל הפנוי הם ממלאים במה שהם מכנים "לימודי חסידות". אני לא יודע כמה הלימודים האלו שווים, אבל אני מבטיח, שבחורות שעברו בדם ובאש כדי להגיע לאומן בראש השנה, לא יתעניינו בהם.

ככה ברחו לי כל בחורות כולל אישתי וגם אני התכוונתי לברוח, לא בגלל שלא רציתי שיעור בחסידות, אלא בגלל שהייתי אמור לאכול ,עם חבר'ה שהתפללו אצל הרב עופר ארז ופשוט לא רציתי לאחר לארוחה. המניין של הרב עופר שליט"א היה די ממול למניין החבדניקי ואני לא יכולתי שלא להשוות בינהם. מצד אחד חמישה עשר אמריקאים משועממים למחצה ומצד שני שלוש מאות ישראלים שעומדים ושרים באקסטזה.הבעיה עם המניין של הרב עופר, הוא שאין שם מקומות ישיבה, מה שאצל החבדניקים יש בשפע, וזה רק מוכיח איפה התפילה משמעותית יותר.
אני בטוח שגם אילו היו אצל הרב עופר עוד מאתיים מקומות ישיבה, הם היו מתמלאים בקלות.
בקיצור, הלכתי למניין של הרב עופר וראיתי שהוא נותן שם שיעור , אז חזרתי למניין החבדניקי , כי כבר הבנתי שאני לא אאחר לארוחה.
בדרך עצרו אותי כמה חבר'ה שחיפשו עשירי למניין ורצו להתפלל סתם על איזו מדשאה.
"עזבו אתכם," אמרתי להם "עכשיו התחילו להתפלל בחב"ד".
כך הבאתי לחבדניקים חיזוק בלתי צפוי מבעלי תשובה פריפרייליים , שבנסיבות נורמאליות , לא היו נתקלים לעולם במניין החבדי באומן.

בשבת בצהריים, הגעתי כצפוי וכמובן לשיעור של הרב ברנר "למטה", כלומר בקלויז הספרדי , שם העניק הרב שליט"א שיעור וירטואזי למאות מאזינים והוכיח בקלילות את חשיבות העליה לאומן בראש השנה, למרות שזה "לא בארץ ישראל" ולמרות שמדובר ב"קברים". אני צריך לכתוב פוסט נפרד על הרעיון הזה של רבי נתן לפיו כוח הצדיקים משביח ככל שהם קבורים יותר זמן. בכל אופן, אותי הושיבו במקום מכובד ביותר לימין הרב ולרגע הרגשתי כמו בימים הטובים אצל טיוהר.

במוצאי שבת, שוב פגשתי את אישתי והפעם אפילו קניתי לה שקיות אשפה, שלא היו לה בדיקה והיא לא יכלה להשיג בלי "לעבור דרך הגברים". בעוד אנחנו משוחחים ניגש אלינו גבר בכובע גרב וביקש את עזרתינו.
מסתבר שהוא התכוון להתחתן למחרת, קרי בערב ראש השנה, בחצר של הציון. הרב שלום סבג היה מיועד לחתן אותו והכל היה מסודר. רק דבר אחד היה חסר לו. אישתו לעתיד הייתה אמורה לטבול במקווה ולא הייתה לה בלנית. הוא תהה אם אישתי תהיה מוכנה למלא את התפקיד.
מיותר לציין שאישתי התנפלה על ההזדמנות כמוצאת שלל רב.
רגע, תשאלו, איך תתכן חתונה באומן?
הרי נטורי קרתא אסרו על נשים להגיע בראש השנה לאומן וכל רבני הקוצ'י מוצ'י התקפלו כמו תולעים וחתמו על "פסק ההלכה" המתאים.
ובכן מסתבר שרבני קוצ'י מוצ'י לחוד והרב סבג לחוד. הם התקפלו כמו תולעים ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
הנה מה שצילמתי בזמן החתונה באומן ראש השנה.

באמת שהיה מגניב.
מה היה שם עוד?
אה, ערב ראש השנה התפללתי אצל "שדה צופים" שזה ארגון בעלי התשובה הצעירים והיפים. לא שאני צעיר ויפה וחס ושלום , אני גם לא בעל תשובה, אבל הזמינו אותי, אז באתי.
גם שם קשה מאוד למצוא מקום לשבת.

עשיתי עוד דבר אחד שאולי ראוי לציון וזה לקנות חלב אצל הגויים, כדי לקיים את ההלכה שקבע הרב משה פיינשטיין זצ"ל שחלב נוכרים מותר. גם כאן התגלה היתרון אצל המקלים , כיוון שהחלב היהודי שנמכר באומאן היה חלב עמיד שלעיתים קרובות היה גם מקולקל ואילו לחלב העכומי היה פשוט טעם גן עדן.

טוב יאללה, דובילבול הוא מלך היער.

שנה טובה

מכתב לאישה עם כלב


אני בדרך לא מסתובב במרכז תל אביב. אין לי ממש מה לחפש שם, אבל במקרה ההיום היה לי איזה סידור במנהל הנדסה וחניתי בגן העיר והלכתי לשם ברגל. אולי חמש דקות הליכה.

תוך כדי הליכה נתקלתי בסיטואציה שגרמה לי להחסיר פעימה. בחורה חמודה טיילה לצד כלב מאוד מכוער וזוג תיירים עצר אותה וביקש לצלם את הכלב. הבחורה הסכימה בחיוך, הגבר שלף אייפון, צילם את החיה ואז נפרדו בברכה ובחיוך. כל הסיטואציה הזו לא נמשכה יותר מחצי דקה, ולמען האמת היא גרמה לי הלם.
האם ייתכן שחיים יכולים שלווים ומתוקים עד כדי כך?
האם יש כאן באמת כל כך הרבה אנשים מסופקים ומאושרים, שלא מאמינים שהמשיח לבוא בקרוב ולא חושבים שהעולם על סף התפוצצות ובשבילם היום יכול להתחיל בכוס מיץ תפוזים בבית קפה עם עיתון אופנה ומוסיקה ברקע?
השאלות האלו גרמו לי להיות נסער.
רציתי שרבינו יגיד לי מה אנחנו יכולים להציע לאנשים שהחיים שלהם באמת כל כך מושלמים.
זה לא בעיה לקרוא למסכנים אל הדגל, הרי בנאדם דפוק, יודה לך אם רק תטרח להקשיב לכל הצרות שלו ולסיפור חייו האומללים ולגורלו המר. האנשים המסכנים הם הראשונים שעשויים להפוך לברסלבים או לחבד"ניקים או למאמיני הארי קרישנא , כי שם הם נכס. טוב , לא כזה נכס גדול, אבל בכל זאת, עיקרון ספירת הראשים עובד.
האמת שהיום, המסכנים לא חייבים לחפש מסגרת תומכת. יש להם כבר אחת משלהם, היא נקראת המחאה החברתית ושם באמת סוגדים לאומללות והמסכנות הכל.
אז, איפה היינו?

אז תהיתי באמת , ביני לבין עצמי ולבין הצדיק , מה באמת תורת ברסלב הגדולה יכולה לתת לנשים המתוקות האלו, עם הכלבים והקפוצ'ינו בבית הקפה התל אביבי? איזה תורה בליקוטי מוהר"ן תתאים להן? או תשפר את חייהן האופטימליים?
הסתובבתי קצת עם השאלה הזו בראש. גמרתי את עינייני בעיריה, נסעתי לתאגיד המים וכל הזמן הירהרתי בנושא.
אי שם ליד מגדלי W, קיבלתי תשובה ואני חושב שהיא תשובה אותנטית.
זה נכון שבמגדלים הנוצצים החיים יכולים להיות טובים מאוד.
יש דברים מקסימים לעשות ואין בעיות ואין לחץ ופחד ואומללות.
אבל ישנו אור , שהוא הרבה יותר מסתם אושר ושלווה. ישנו אור שהוא אור הצדיק והוא מטלטל ותובעני ומצמית את החושים ומקפיא את המחשבה ומרעיד ומהדהד ואחרי שאתה מגיע לאור הצדיק, אתה פתאום מבין שהעולם הוא באמת רק הקדמה, רק הטריילר. זה כמו מה שכתוב בתורה נ"ב אצל רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן.
גם אם החיים קלים ונפלאים כמו חייה של אלמונתו הצעירה המיליונר, עדיין זו רק הקומה הראשונה במגדל האמיתי. יש עוד הרבה לאן לטפס.

אבל תשמעו, אם אתם חיים באושר, תמשיכו, תבלו. בשבהביל זה אתם פה.

בסדר , הונאת הכרטיסים

בוודאי שמצפים להתייחס לנושא הזה שמטלטל בימים האחרונים את חסידות ברסלב. הרב עופר ארז שליט"א , אמר בשיעור האחרון שלו , שרבינו עשה את כל הבלאגן הזה וזה עניין חינוכי חשוב. אני כמובן לא חולק על צדיק מובהק ובעל רוח הקודש ידוע כרב שליט"א. רק שאני מפרש את דבריו באופן מסויים. בוודאי שישנה חשיבות לזה שהייתה הונאת כרטיסים בברסלב. יש לזה חשיבות חינוכית עצומה, כי מזה אנחנו מבינים שגם אם יש לאנשים שטריימל, עדיין הם יכולים להיות טינופות וחלאות, ושימותו אמן, כאילו דא.
אל תגידו "כולנו יודעים". יש אנשים שרואים אחד עם זקן שלובש שטריימל ועושה כל מיני העוויות של שמירת עיניים, אז הוא בטח צדיק. הוא יכול להיות זבל, יוכיחו הכרטיסים.

נקודות טובות

לא מזמן הגיב כאן וסיפר ד"א שבאחת מהישיבות , מתעסקים הרבה במציאת נקודת טובות. זה מאוד המריד אותי, כי תורת ברסלב היא קונספציה. אי אפשר לחתוך ממנה קטעים , לנתק אותם מהקונטקסט שלהם ולמכור בסופרמרקט. נכון, עושים את זה כל הזמן, לוקחים את תורת רבינו ומדברים על איזשהו חלק שנראה מאוד אופנתי, ועושים על סדנה ומדברים על זה ברדיו ומלמדים את זה בישיבה וכן הלאה.

על פניו , זה טוב.

תמיד טוב לשמוע מהצדיק , גם אם זה באיזו סדנא מפגרת או בתוך בליל של טימטומים מאיזה מחזיר בתשובה עם תרבוש. טוב לשמוע מהצדיק. בשביל זה הצדיק כאן , להשמיע.

העניין הוא שלמצוא נקודות טובות, זה בעיה. אומר רבי נתן שמציאת הנקודות הטובות היא כמו אפר פרה אדומה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. מה הפירוש?

ישנן הרבה תהומות בקיום האנושי. עדיף לא לחשוב עליהן יותר מדי, אבל אנחנו יודעים שהן קיימות. יש אנשים שהם שקועים בהימורים או בסמים , יש אנשים אובססיביים. בקיצור, בנאדם כזה שנמצא במצב רע, במצב שהוא מיואש , שהוא לא רואה תקווה , שהוא מדחיק את מה השקורה לו, או אז באמת מגיע זמן הנקודות הטובות. הוא צריך לעודד את עצמו שהוא לא אבוד , שהצדיק חושב עליו , שהשם אוהב וכן הלאה.

בשביל זה יש נקודות טובות.

עכשיו תדמיינו לעצמכם מצב הפוך. נניח בנאדם לומד תורה ועובד השם וכבר מדברים עליו ומתייחסים אליו בכבוד ומעריכים אותו, האם יש עניין שהוא יישב וימצא בעצמו נקודות טובות? לא. הוא רק יתייהר ויתגאה והתהליך הזה ירחיק אותו מהאמת. הוא פשוט יחטוף נפיחות עזה באגו ויהפוך למפגע סביבתי.

לכן אני אומר לגבי הישיבות, שלימוד נקודות טובות הוא לא רעיון כזה מזהיר. ברור שיש שם אנשים בדיכאון מדי פעם, אבל בסך הכל ישנן מספיק עצות ותורות לרבינו, בהם יוכלו תלמידי ישיבה להתעסק, בלי לגדל תסביכים מגלומניים.

טוב, אני רואה שהעלו את השיעור של הרב עופר ארז . זה באמת שיעור שווה.

נשאר עוד שבוע ומשהו עד ראש השנה.

ביום חמישי בלילה אני כנראה ממריא.

שתהיה לכם שבת שלום ואל תחליפו חיים טובים בהבטחות על גן עדן. טוב, מי שיש לו חיים טובים באמת, ברור שלא יחליף אותם.

הנה לסיום שיר מקסים של אוונסרנס שילווה אותנו אל השבת.

שבת שלום..

 

אודיסאה באומן


ישנו משפט תמוה של רבינו הקדוש שאומר ביידיש "אין אומן זיין און אין סופיא נישט?". התרגום החופשי הוא "איך אפשר להיות באומן , בלי להיות בסופיא?" .
סופיא, כמו שהרבה יודעים, הוא פארק ציבורי ענקי, מושקע, מפואר ונהדר, שנמצא בעיר אומן בערך שני קילומטרים מהציון הקדוש. הגן הזה הוא כל כך גדול, מטופח, מעוצב ומושקע עד שLonely plannet מכנה אותו "התשובה המזרח אירופאית לגני הטילרי".
לא מדובר בהגזמה.

למעשה מציאותו של גן סופיה בעיר קטנטנה ונידחת כמו אומן היא נס אמיתי.בעיניים אוקראיניות , אומן היא לא יותר מכפר מגודל , שיתרונו היחיד הוא מציאותו על הכביש הראשי בין אודסה לקייב. אפשר להשוות אותו בארץ לכפר ויתקין או למסילת ציון. הרעיון שבכזה חור מישהו יבנה פארק מפואר כמוהו אין גם בערים אוקראיניות אדירות כמו חארקוב שמונה שני מיליון תושבים , הוא רעיון מופרך. מי שמתייחס לקיומו והיווצרותו של גן סופיא באומן כאל נס, מסיק מסקנה הגיונית.
כמובן שכשמדובר על אומן ועל רבי נחמן , מסתתר כאן איזשהו סוד ואנחנו כבר נחשוף אותו, אבל ראשית בואו ונגלה איך בכלל נוצרה התופעה הזאת שנקראת "גן סופיא".
מה שמספרים המדריכים של סוכנויות הנסיעות החרדיות לכל הישראלים והישראליות שמגיעים לאומן זה את הסיפור הבא: האוקראינים נלחמו נגד הפולנים ואז כשהם באו לאומן , הם דרשו מכל היהודים להתנצר , או שיהרגו אותם.
אז באה הבת של ראש העיר הפולני שקראו לה סופיה, (ביוונית : חוכמה, כמו במילה פילוסופיה) ואמרה להם שלא יפגעו ביהודים ושיהרגו אותה לפני שהם הורגים את היהודים.
האוקראינים מצידם הסכימו לעסקת החבילה ובאמת הרגו אותה ואז הרגו שלושים אלף מתושבי העיר, בינהם עשרים וחמישה אלף יהודים. אותם יהודים שנרצחו, נקברו בקבר אחים , איפה שנמצא היום , הציון הקדוש של רבי נחמן מברסלב.
בסופו של דבר, ניצחו הפולנים את האוקראינים ואותו ראש עיר אציל פולני, בנה את גן סופיה לזכר ביתו שהקריבה את חייה למען היהודים.
כמו שברור לכולנו, חוץ מפרט זה או אחר , כל מילה בסיפור הזה אמת, או במילים אחרות, הסיפור הזה מצוץ מהאצבע ואין לו שום קשר למציאות. גירסה מלאה של הסיפור הבדיוני הזה , תוכלו למצוא פה.
לסיפור המופרך הזה שמספרים המדריכים החרדים בכל זאת יש איטזשהו ערך. הוא גורם לתיירים הישראלים לחשוב שבכל זאת יש גויים טובים או גויות טובות. לכם, קוראים יקרים, זה אולי נראה טרוויאלי, אבל רבים מבין עולי הרגל לאומן, הם אנשים מאוד בורים ומוגבלים מתחתיות החבית של הפריפריה. מבחינתם אוקראינה זה החו"ל היחיד שיראו אי פעם והם בטוחים שהגויים הם מין חיות טרף פראיות, חסרות כל קשר לאנושיות.
אני שמעתי את הסיפור הזה כמה פעמים באומן והיו התנגדויות של המאזינים שלא האמינו שהסופיא הגויה הזו יכולה להתנהג בכזו אצילות נפש. מהבחינה הזו הם צודקים, הקטע הזה של הסיפור, לא היה ולא נברא.
הסיפור האמיתי לא פחות מעניין.

בשנת 1768 אכן נטבחו יהודי אומן על ידי מורדים קוזקים. באותה תקופה סופיה המפורסמת הייתה בת 8 וגרה בצפון תורכיה. עשרים שנה אחר כך , סופיה נחשבה לאחת מיפהפיות אירופה הנודעות, ניהלה רומנים עם שניים מאחיו של מלך צרפת והייתה פילגשו של הנסיך הגנרל פוטיומקין, חביבה העיקרי של קיסרית רוסיה , יקתרינה הגדולה.
לאחר מות הגנרל היא הצליחה להשתחרר מנישואיה הראשונים לגנרל ג'וזף וויט הפולני ולהנשא לפולני אחר, הרוזן סטניסלב שסזני פוטוצקי, שבאותה תקופה שלט באיזור אומן. אם זה מעניין מישהו, הם נישאו בטקס כפול, גם קתולי וגם יווני אורתודוקסי, כי סופיה, למרות שנולדה בתורכיה, הייתה יוונית.
הרוזן פוטוצקי בנה לכבוד אישתו האהובה והמהוללת את הפארק המפואר, שנקרא "גן סופיה" והאדריכל עיצב אותו מתוך הוקרה ליוון הקלאסית ושילב בו מוטיבים משתי היצירות האפיות של הומרוס האיליאדה והאודיסאה.
הפארק רווי ביצירות אומנות ובמבנים ארכיטקטונים מיוחדים ונאספו לתוכו מאות צמחים נדירים מכל רחבי אירופה. כך הכיר אותנו רבינו הקדוש , כשהגיע לאומן שנים מועטות לאחר שנפתח הגן ובתקופתו נערכו בגן הופעות מוזיקליות והצגות והוא נחשב לאחד ממרכזי התרבות באימפריה הרוסית.

לימים הפך חלק מהגן למרכז מדעי ללימודי טבע וצמחייה וגם היום , לצד היותו של "גן סופיה" מוקד תיירות למאות אלפי מטיילים בשנה, הוא גם מהווה חממה מדעית ונערכים בו מחקרים בוטאניים וביולוגיים.
מכאן אנו יכולים להבין סוף סוף את משמעותו של משפט רבינו הקדוש "איך אפשר להיות באומן , בלי להיות בסופיא?",
זה בדיוק כך, מה הטעם להיות מקושרים לצדיק, בלי להיות משכלים ונאורים, בלי להיות מעורים במוסיקה, מדע ואומנות. מה הטעם בעבודת השם של אנשים בורים ופרימטיבים, שטופים באמונות הבל ודעות קדומות.
את התשובה אנו יכולים לראות בעצמנו כשאנו מגיעים לאומן ופוגשים שם את אותם ליגיונות של גלמים מהעדה החרדית, חסרי תועלת ושחצנים שכל עיניינם בחיים הוא רכלנות על רב זה או רב אחר. יש לי חברים כאלו, אני לא אומר שלא, אבל אני לא מבין מה בדיוק הם תורמים לעולם, חוץ מלשמר את אומנות כרזות הנאצה.
מצד שני ישנם אותם נחילים של בעלי תשובה, עם שילשולי פיאות ופומפונים מתבדרים, שחיים בתוך ג'ונגל של אמונות חשוכות בקליפות ובטומאות ובפגמים, ולועגים בנבערות חוצפנית לתרבות המערבית ממנה הושלכו. בצדק לועגים להם החרד"לים ורואים בהם בסך הכל אפיזודה נלעגת.
וכך בלב הזוהר היוקד שהביא רבינו לעולם, תחת הבוהק של שמש הצדיק באומן, שוכנים שני שבטים נחשלים,יצירי הנבערות החרדית רבת השנים מצד אחד, והפסולת של חברת הצריכה המודרנית והשיטחית מצד שני ומסביבם הומים אלפי עארסים רודפי חוויות ורוכלי הבלים ומקבצי נדבות טרדנים וכולם כולם שוכנים בצל הצדיק ומתעלמים מרצונו וממשאלתו המהדהדת "לכו לסופיה , אל ההרמוניה הנדירה בין טבע, מדע ואומנות, לכו לסופיה אל התבונה והידע ושיקול הדעת!"
ואותו אספסוף ממשיך לאכול ולשתות , לרקוד ולחגוג בטרם יחזור אל האורותיו בסתמיות ואל חייו הסתמיים, כהוא מתייהר בכך שעשה את רצון הצדיק.

.

במקום נספח מוסרי


חצות.
הרבה אנשים בברסלב , דיברו על תועלת המנהג לקום בלילה ולעשות תיקון חצות.
כמובן, גם רבינו דיבר על זה בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד ותורה קמ"ט ואם תקראו בויקיפדיה על ברסלב, תראו שנושא קימת חצות הפך לאחד מהסמלים של חסידות ברסלב והפרקטיקות המרכזיות שלה.
מה הרעיון המסתתר מאחורי ה"תיקון חצות" הזה?
כאילו, מה אכפת לי בעצם שבית המקדש נחרב?
אני באמת כל כך רוצה קורבנות? ברור שלא.
יש לי תאווה לתת תרומות ומעשרות לכוהנים וללוויים?
יש לי תאוות רבות, אבל זו דווקא לא נמנית עליהן.
אז מה?
אומרים "גלות השכינה" , אומרים "נחלתינו ניתנה לזרים" אומרים הרבה דברים שקשה לנו להרגיש ולכן ניתן דוגמא.
נגיד אתה גבר בגיל מאוד הורמונלי 17 , נניח ויש לך חברה מקסימה שאתה מת עליה ואתם כל הזמן ביחד ואז, יום אחד היא אומרת לך "זהו זה, אני עם ההוא" ומול היניים שלך היא הולכת לאיזה מישהו.
זה בדיוק מה שדניס ריצ'ארדס עשתה לדיוויד קרומהולטס ב"אהבה אפלטונית" .

אמנם הוליווד דאגה לסדר לו את מילה ג'ובוביץ' להמשך הסרט, אבל לא תמיד ניתן לסמוך על הוליווד שתדאג לכם בסיטואציה דומה.
בקיצור, מדובר בהרגשה ממש מחורבנת. יש אנשים שבא להם להרוג את עצמם, יש אנשים שבא להם להרוג מישהו אחר.
לכן עושים תיקון חצות, כי החורבן של בית המקדש הוא חורבנו האישי של כל אחד מאיתנו ואותו אנחנו באים לתקן ב"תיקון חצות". עכשיו , למה זה פועל דווקא בחצות?
אומר רבינו כך: (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קמ"ט)

חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
חֲצוֹת הוּא מְסֻגָּל כְּמוֹ פִּדְיוֹן, כִּי הוּא הַמְתָּקַת הַדִּינִים
וְזֶהוּ, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
הַיְנוּ שֶׁצֶּדֶק גּוֹבֵר עַל מִשְׁפָּט
הַתִּקּוּן לָזֶה, חֲצוֹת לַיְלָה. אָקוּם.
וְעִקַּר חֲצוֹת הוּא תָּמִיד אַחַר שִׁשָּׁה שָׁעוֹת מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה

מה הכוונה כאן? אומר רבינו הקדוש שהכל מתחיל בחצות. העולם מתחליל , הבריאה מתחדשת ולכן זה הזמן לתקן , זו ההזדמנות לסדר את הדברים שילכו בדרך הנכונה. כך בדיוק כתוב בטאו טה צ'ינג פרק ס"ד "עשה דבר בטרם יתגשם, הסדר דבר בטרם יסתבך".

כמו שכבר אמרו חכמים, בלי הכשרה זן בודהיסטית מעמיקה, הסיכוי להבין את תורת ברסלב, הוא סיכוי קלוש.
אתם בוודאי יודעים שאני כל הזמן מקלל את החסידים הטיפשים והנבערים שבשבילם חסידות ברסלב זה גידול פיאות למרחקים ארוכים, "שמירת העיניים" וכל השטויות האלו.
אני באמת שונא אותם אבל זה לא בגלל שהם לא בסדר. אילו לא הייתי זוכה להכשרה רוחנית רבת שנים, מה הייתי יכול להבין בעצמי? צריך להבין את האנשים האלו. אף אחד לא הסביר להם על המשמעות הרוחנית של רגשות , אף לא לימד אותם לצפות בהתנהגות של עצמם. לא לימדו אותם, אז הם נופלים לכל מיני טימטומים ומקשיבים לכל מיני נוכלים.
בדיוק דיברתי עם אחד מגדולי רבני ברסלב על הנושא הזה של לימוד כף זכות והוא אמר דבר מדהים.
כדי לדון את מישהו לכף זכות , לא צריך להסכים איתו.
אפשר פשוט להגיד "אילו הייתי בא מאיפה שהוא בא או יודע את מה שהוא יודע, בוודאי שהייתי חושב כמוהו"
אני אתן לכם דוגמא.
פירסמתי את התמונה הזו מהחתונה של בנו של הרב ברנר
אתם בוודאי לא תאמינו לי , אבל היו אנשים שבאו והתלוננו שפירסמתי תמונות לא צנועות מהחתונה.
גם על האנשים האלו צריך לדון לכף זכות.
הנה אני אעשה את זה.
אילו היתה לי התבונה של האנשים האלו והנימוס של האנשים האלו וזכות האבות של האנשים האלו, בכלל לא הייתי בנאדם. הייתי חזיר הפיל או חזיר יבלות או משהו ולכן לאנשים האלו ישנה זכות גדולה מאוד, שהם בכל זאת בני אדם ויכולים לחזור בתשובה או לכל הפחות לתרום אברים.
הנה , חצות , וכבר מלמדים זכות.

נכון שהיינו צריכים לדבר על נספח מוסרי?
זוכרים את הפוסט על הרב פנגר?

שכחתי שם בכלל לכתוב את הנקודה העיקרית שהיא ההבדל בין עורך דין שמשקר לבין רב שמשקר.
אם אנחנו מלמדים זכות , אין הבדל. כל אחד צריך להתקיים, להתפרנס ולהצליח בעיסוק שלו.
נכון?
גם למחזירים בתשובה מקצועיים, ישנן התחייבויות או משפחתיות או ציבוריות , אז הם מלטשים את המציאות, כדי שזה יסתדר להם טוב יותר בהצגה.
אבל האמת שיש הבדל.
עורכי דין, פירסומאים , עיתונאים וכן הלאה – אף אחד לא מאמין להם.
לרב עם זקן וחליפה מאמינים יותר.
למה מאמינים לו יותר? כי רוצים להאמין לו , כי רוצים להאמין שקיים עולם טוב יותר, שקיימת מציאות נעלה יותר , רוחנית יותר, נשגבת יותר.
מאמינים לו , כי כל אחד מאיתנו רוצה לדעת שהוא יוכל לתקן את החורבן , שיש לו סיכוי וגם אם הוא רחוק וגם אם הוא חוטא וגם אם הוא דפוק לגמרי, בכל זאת יש לו סיכוי לקום פעם אחת בחצות ולהתחיל לכתוב את החיים שלו מההתחלה.

נאמאסטה כולם.

יאללה למקווה.

 

לא גרים שם בני אדם.


הרב שלום ארוש , הרבה פעמים אומר בהרצאות שלו "יצא לי בהתבודדות" ככה או "יצא לי בהתבודדות " אחרת. לא שאני שומע הרצאות שלו, השם ישמור ויציל. הוא בעצמו בנאדם חמוד מאוד, אני מת עליו , כל פעם שאני באומן אני מתאמץ כדי להגיד לו שלום, אבל ההרצאות שלו…. הייתי בטיפולי שורש יותר נעימים. בכל מקרה , הרב ארוש שיהיה בריא , כל פעם יוצאים לו כל מיני דברים בהתבודדויות. לי זה בדרך כלל לא קורה , מה שלי קורה בהתבודדות זה מהשקורה לאנשים אחרים שלוקחים LSD, לא יודע למה, זתומרת יודע גם יודע, אבל זה לא הנושא כרגע.
בכל אופן, לפני יומיים בהתבודדות קרה לי משהו מוזר, קיבלתי מסר שאני צריך לספר פה סיפור אמיתי על כוחה של התפילה . סיפור שהוא מוזר מאוד ואין לו בכלל מוסר השכל ולא סיפרתי אותו לאף אחד וגם לא הייתי מספר, אלמלא אותה התבודדות של לפני יומיים.

באמת סיפור מוזר, לשימחתי כמה מקוראי מכירים אותי כבר 20 שנה והם יכולים להעיד שהוא אמיתי.
אוקיי, אז כשהתגייסתי לצה"ל , שלחו אותי לשרת בקריה בתל אביב.
זה היה מגעיל. לישון בבית השיריון עם שלושה עארסים בחדר, לאכול פעם ביום ולהיות תמיד מיוזע, מלוכלך ומשועמם.
מבחינה נפשית, מצבי לא היה כזה גרוע. הייתי כבר מתרגל מדיטציה מיומן ולמדתי קבלה ויוגה וניצלתי את הזמן כדי להעמיק ההבנה שלי במבנה התודעה.
סתם שתדעו.
אבל מבחינה פיזית, הייתי בזבל. חייל משלומפר, נשכח ואבוד בעיר זרה , צפופה ומתועבת , שמסביבו בעיקר אנשי קבע יאפים ושוטים ואזרחים עובדי צה"ל אוכלי חינם מלוקקים ויהירים.

בשלב מוקדם למדי של שהותי בקריה, אולי אחרי שבועיים, פגשתי מישהו שאני מכיר. הוא סיפר לי על מכר משותף שלנו, שגם הגיע לקריה מהפרובינציה, אבל בניגוד אלי הוא הסתדר יפה מאוד. הוא שכר דירה, התחיל לעבוד באיזו משרד במקביל לשירותו הצבאי והדבר הכי מוצלח שאותו בחור התברך בו , היה חברה מרמת גן.

זרים לא יבינו איזו ברכה הייתה צפונה במילים האלו "חברה מרמת גן" בשביל חיילי פריפריה ששרתו בקריה.
דבר אחד הוא חברה בבית , אותה אתה רואה אחת למי יודע כמה זמן.
דבר אחר הוא חברה חיילת, שגרה אי שם במרחקים, ומטלטלת בנסיעות כמוך וסובלת מתורניות ומתנאי חיים ירודים באיזה בסיס.
אבל חברה מרמת גן הייתה באמת התגשמות כל השאיפות, שהרי רמת גן שכנה בסה"כ חמש דקות נסיעה מהקריה וחברה משם נחשבה לשילוב בין הרכות והמתיקות הנשית, לבין הבית שעליו חלמנו כל הזמן עם מצעים נקיים ומיטות רכות ואוכל טעים וטלוויזיה.

תשאלו , אם כבר אז למה לא חברה מתל אביב?
תל אביב הייתה מקום של פיצוציות ומזללות שווארמה לשם היו אנשי הקבע הולכים לאכול. אף אחד לא האמין שגרים שם בני אדם.

אני חייב לציין כי הסיפור על אותו אחד שהייתה לו חברה מרמת גן, הכניס אותי ממש להתקף זעם.
אילו היה בעולם מעמד שאליו ראיתי צורך לשאוף, היה בדיוק "חברה מרמת גן". זו מבחינתי הייתה מטרתי בחיים ומישהו, שהיה לדעתי אדם מאוד לא ראוי, השיג אותה לפני.
לא שמעתי מרבינו ולא הכרתי את ברסלב באותם שנים.
לא שהייתי אידיוט, הייתי מקשיב קבוע להרצאות בפילוסופיה ב"אוניברסיטה הפתוחה" ושם יוחד מקום של כבוד לנחמן מברסלב תחת הערך "אקזיסטנציאליזם", אבל אני הייתי בטוח שמדובר בעוד במין ורסיה מוקדמת של הדתי היצירתי.

מהלך ביניים – דתי יצירתי

הביטוי "דתי יצירתי" אינו ממש ברור, למי מאיתנו שאינו דת"ל או דתל"ש או דתל"ף. גם מי שהוא בעל תשובה עשרים שנה וכבר מכיר את כל ההכשרים ואת כל החופים מהנפרדים , עדיין אין לו מושג מה זה דתי יצירתי. אז לטובת הציבור , נסביר את זה ככה. לאורך רוב שנות המדינה, הדתיים היו נעבכים קלאסיים. הם סבלו מאפליה לא רשמית מצד המפאיניקים השולטים, ולכן הם מצאו את עצמם, הרבה פעמים בתור שואבי מים וחוטבי עצים. נניח בשנות השבעים, דתי שהיה נהג אגד , נחשב אחד ש"הסתדר בחיים". גם היום לא רואים הרבה דתיים בין אוכלי החינם במשרד הביטחון או במשרד החוץ , אבל שלושים שנה קודם, גם למצוא רופא דתי , היה די סיפור. עד כאן היסטוריה.
מה שקרה החל מתחילת שנות התישעים, זה שהתחליה להיווצר אוליגרכיה דתית. זה קרה גם בגלל הסתאבותו של המהפך הפוליטי וגם בזכות העליה מרוסיה, שיצרה פרולטריון חדש ואולי היו כל מיני סיבות אחרות, אבל השורה התחתונה הייתה, שהתחילו לצוץ דתיים עם כסף. התופעה לא הזכירה את אברום בורג, שהיה וגם נותר מין דרדר במדבר, אלא יותר את עורך הדין יעקב ויינרוט. בקיצור, באותה תקופה עלתה במת ההיסטוריה קבוצה של עורכי דין דתיים, או מנכ"לים דתיים או אנשי עסקים דתיים , שהמכנה המשותף המשמעותי שלהם , הייתה העבדה שהיה להם הרבה כסף.
זו הייתה תופעה חדשה.
תמיד היו עשירים דתיים בודדים, אחד פה ואחד שם, אבל רק באותה תקופה , התופעה התרחבה מספיק כדי לאמץ גינונים חברתיים.
אחת מהתופעות הנספחות של אותה חברה דתית עשירה, הייתה הופעתו של מעמד חדש, זה שנקרא הדתיים היצירתיים. חלק מהאנשים האלו היו מין בדרנים. אנשים ששעשעו את הספונסרים העשירים שלהם, במין חיקויי אומנות. ליצני חצר, במילים אחרות. חלק אחר של מעמד הדתיים היצירתיים , היה מין נוער נספח כזה. כל מיני "בני דודים של" ו"אחייניות של" ,שבגלל שהיו נטולי מעוף מצד אחד ועמידים מספיק ,מצד שני, פיתחו לעצמם כל מיני גינונים פסאודו בוהמיסטים , שהתת טקסט שלהם אומר "אילו הייתי חילוני, הייתי בוודאי אומן דגול ומשורר מפורסם, אך דבקותי במסורת ישראל גרמה לי לדכא את הכישרון שלי ולבטא אותו רק בחנוכות בית בגבעת שמואל."
בד"כ, לא היה מדובר בכישרונות אמיתיים.
אלו לא היו גם אנשים שהבינו באוונגארד. הם לא שמעו את killing joke וראו סרטים של פיטר גרינוואי, אלא מקסימום עישנו מלבורו לייט על רקע החומה של פינק פלויד.
היום הדתיות היצירתית , כבר הפכה לזיהום תרבותי שכיח. יש להם בתי ספר לקולנוע ולמשחק והם עושים תערוכות צילום ומי יודע מה עוד, זאתאומרת, נגיד ההומוסקסואליות הדתית , היא גם סוג של דתיות יצירתית מעוותת במיוחד , אבל אני מדבר איתכם על לפני עשרים שנה, ואז התופעות האלו, היו בעיקר בניצניהן.
בגלל שאני התחלתי לשמוע, על הדתיים היצירתיים האלו , חשבתי ברוב בורותי שגם רבי נחמן בן פייגא הוא כזו תופעה. הוא הרי היה הנכד של הבעל שם טוב וגם זכה לשידוך עשיר, אז בגלל שהוא כבר היה מסודר בחיים, הוא חיפש את עצמו והתעניין בפילוסופיה ובמיסטיקה, כמו דתי יצירתי מהשורה.
זה מפחיד אותי בכלל לכתוב את זה, אבל זו נקודה חשובה שצריך לזכור. אף פעם לא לימדו אותי בבודהיזם על נשמות הענק שכמו כדור שלג, הן צוברות יותר ויותר עוצמה כשהן מתגלגלות. זה קיים בבודהיזם בלי סוף, אבל בפונה ובעידן החדש בכלל , שכחו להכניס את הקטע הזה לתכנית הלימודים.

סוף מהלך ביניים

נחזור לחברה מרמת גן. אני לא הכרתי אז את תורת ברסלב, אבל הסיפור הזה של החברה מרמת גן ממש עירער אותי וגרם לי תיסכול שגבל בהיסטריה. באותו לילה יצאתי אל החורשה המדולדלת שליד האכסניה הבלה, בה התגוררתי ושם פשוט התייפחתי לפני הקדוש ברוך הוא.
"זה לא ייתכן" צרחתי כלפי מעלה "שאתה נתת לו חברה ברמת גן. לא מגיע לו בכלל. אם מגיעה לו חברה מרמת גן, לי בטח מגיעה."
כך צעקתי לפני אלוהים פעם אחר פעם , עד שנהייתי תשוש והלכתי לישון.
לא חלפו חודשיים וגם אני חבקתי חברה מרמת גן ואפילו אחת שענתה על כל הדרישות. היו לה הורים עשירים ובית מצוחצח ןמקרר מלא (למרות שהם אכלו כמעט אך ורק במסעדות) ואפשר להגיד שמטרתי , מבחינה ציבורית הושגה. מכל הבחינות האחרות , הקשר הרומנטי הזה היה בעיקר מזוויע ואני נוטל את האחריות על עצמי. עד שלא הגעתי לפונה ועברתי כמה סדנאות רדיקליות בהכרה עצמית וביחסים בין אישיים, הייתי רחוק מאוד מלהיות בנוי לקשר. למעשה, חלק מהסיבה שמיהרתי כל כך אחרי הצבא לנסוע להודו , היה בגלל החברה מרמת גן הזאתי, אז למעשה, יש לי הרבה על מה להודות לה, למרות שאני לא אעשה את זה.

חלפו הרבה הרבה שנים והפכתי לרמת גני.
לא, לא פגשתי את האקסית שלי ברחוב, תהילה לאל, אלא רק את הבית של ההורים שלה וגיליתי למרבה הזוועה שהוא בגבעתיים. גם התגלה לי שהתיכון אליו היא הלכה , היה תיכון גבעתיימי קלאסי. לא היה לו שום קשר לרמת גני.
זאת אומרת שהאקסית שלי, שתהיה בריאה, שיקרה לי בנוגע לעיר מגוריה, נושא שמעולם לא עלה לדיון בינינו ולמה שיעלה?
ההבנה הזו חילחלה להכרתי לאט לאט. הרי למה שבנאדם ישקר בעניין כל כך טרוויאלי שאין שום בעיה לבדוק אותו?
רק בגלל סיבה אחת, עשיתי התבודדות ודרשתי חברה מרמת גן.
בוודאי שלא היה אכפת לי שתהיה מגבעתיים, אבל לא ציינתי את זה בתפילתי , כי אז פשוט לא ידעתי מה זה גבעתיים. האמת שעד היום אניט בספק אם אני יודע.
זה כמו תפילתו של לוט מספר בראשית

וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי.

לכאורה, קורה כאן משהו מאוד מוזר.

אברהם אבינו מתפלל על סדום ולא נענה.
לוט מתפלל על מצער ונענה, השם לא נוגע בעיר, למרות שהיא הייתה אמורה לההרס.
וללוט בכלל לא היה אכפת ממצער, הוא בסך הכל לא רצה להמשיך לטפס, זאת הייתה כל הסיבה.

מסביר הרב ברנר, שזה כוחה של תפילה מכל הלב.
אברהם היה צדיק הדור ובאמת רצה מכל בכל ליבו להציל את יושבי סדום , אבל התפילה שלו עדיין לא הייתה בעוצמה המספקת כדי לשנות סידרי טבע.
לוט היה באקסטזה, הוא נמלט על נפשו , איבד את ביתו ואת אישתו בכמה דקות ומסביבו איתני משתוללים , וזה גורם לו לשאת תפילה ברמה אחרת לגמרי, תפילה שנענית בו במקום , למרות שהיא לא ממש תפילה בנושא אקוטי.
זה כוחה של תפילה מעמיקי הלב.

בעזרת השם,
מי יתן ונזכה כולנו למדרגה של "קוראים אל אדוני והוא יענם"!
לילה טוב.

 

לילה טוב עולה כסף


אני מאוד אוהב לקבל מחמאות .
אני אפילו אסתכן ואהמר על זה, שאני מעדיף חנופה על פני תשורות ממשיות, כי אם אתה מקבל עוגה אז אחרי שני ביסים אתה תשכח ממנה, לעומת מחמאה מאדם איכותי שיכולה לחמם אותך במשך זמן ממושך.
עם כל זה, שפע המחמאות שאני מקבל לאחרונה על הבלוג הזה רחוק מלספק אותי, לא בגלל שאני ראוי ליותר , אלא בגלל שלא בגלל זה אני פה.
זה נחמד שאנשים טורחים לספר לי שאני מקורי ומצחיק וחכם , אבל הרבה יותר נחמד היה אילו הייתי באמת מרגיש שהבלוג הזה מצליח להסביר לאנשים ולו שמץ מתורתו של הצדיק , או טיפ טיפה מדרך ברסלב.
זה מה שבאמת חשוב, כי אם תבינו את מה שהצדיק מנסה להעביר לנו, ההבנה הזו תוכל לשמש לכם כלי כדי לחיות חיים אמיתיים, חיים משמעותיים , חיים טובים מאושרים ורוחניים.
לא שתגדלו שטריימלים ותולידו עדרים של ילדים מצוייצים וילדות טלביניות.
לא, חס וחלילה.
הצדיק נותן לכם את הכלים להזדחל אל מחוץ לשמיכת האשליות ולחיות סוף סוף באמת השמחה שהעולם הזה נוצר בשבילכם ושעובדים לטובתכם.
אז איפה היינו?
אתמול לדוגמא , היינו אני ואישתי בשיעור של הרב ברנר באזור מאה שערים.
השיעור היה מיועד לגברים בלבד, אבל אני טרחתי ובניתי לאישתי מין עזרת נשים קטנה כזו ממחיצות ושם היא ישבה חבויה , שכאילו אף אחד לא מרגיש שהיא שם , למרות שכולם ידעו.
אנשים שאין להם טלביזיה בבית , הם מאוד רגישים. החושים שלהם לא נפגעו מהפצצות אלקטרוניות של שנים ארוכות ולכן הם ממש מסוגלים לחוש.
הרב ברנר בעצמו , הוא הקצנה אמתית של התופעה הזו, בדיוק כשם שהוא הקצנה של כל מידה טובה או מעלה אנושית אחרת.
ברמת הרגישות הוא מסוגל להריח את המחשבות שחולפות המוח.
הוא לא רואה אותן , הוא מריח, זה שונה. יש לו תפיסה בלתי מושגית, עד כמה שדבר כזה קיים.
בכל אופן , נושא השיעור היה הפעם מניעות , בהתבסס על ליקוטי הלכות , הלכות כלאי בגדים. אני לא אצטט את הקטע כולו כיוון שהוא מאוד ארוך, אלא אתמקד בעיקר.

  1. אור הצדיק , הוא הגדול מכל האורות והעולם בטל מולו
  2. כדי לקבל את אור הצדיק , צריך לשבור מניעות , ושבירת המניעות בונה כלים לקבלת אור הצדיק.
  3. טוב שיש מחלוקת על הצדיק , כיוון שהמחלוקת מונעת את אור הצדיק מאנשים שאינם במדרגה לקבל את האור הזה.
  4. אם אנשים לא ראויים נחשפים לאור הצדיק, סובלים מ"ריבוי אור" והם הופכים להיות המתנגדים הכי גדולים.
אז השאלה הראשונה שצצה לי במוח הייתה מה זה מניעות . ניסיתי להציע לרב ברנר כמה הסברים לביטוי , כמו טלפונים שמגיעים אליך בזמן התבודדות. הרב ברנר לא פסל אותן על הסף, אבל ציין שהדוגמא הקלאסית למניעות היא הלך נפש שגורס שניתן לאמץ חלק מתורת ברסלב ולא את כולה.
פחחח.
עוד עניין שציין הרב ברנר הוא אפיזודה בה חילונים מחללי שבת ואוכלי טריפות , ניתקלים בתורת ברסלב ומנסים לקיים חלק ממנה. כאן הרב ברנר עמד על דעתו שאותם חילונים הם ברי מזל, כיוון שלמרות ההתעלמות שלהם מהמצוות , הם זוכים להיות מושפעים על ידי הצדיק. הפרובלמטיות בתופעות האלו היא שהן גוררות ביקורת על ברסלב בתוך החברה החרדית וזוהי בדיוק אותה "מחלוקת על הצדיק" שרבי נתן חושב שהיא דבר יחודי.
הנושא החשוב בשיחה הזאת , לדעתי , היה דווקא תוצאותיו של ה"ריבוי אור" , שהוא גורם לאנשים להתנגד לצדיק. כאן הרב ברנר מיאן לתת דוגמא קונקרטית .
ההרגשה שלי היא שהכוונה לכל אותם אנשים שמדמיינים שהם חסידי ברסלב , שהולכים עם שטריימל וציציות צמר ונוסעים לאומן ומתמוגגים מהרב ברלנד ובעצם הם עוקרים ומסלפים את תורת ברסלב.
יש המון דוגמאות לזה.
נגיד ,  רבינו מאוד הקפיד וביקש שיקראו אותו על שם אימו , פייגא , כי היא הייתה מתפללת כל יום בזמן ההריון שלה על הציון של הבעש"ט שיהיה לה בן צדיק. באה ישיבה ברסלבית מפורסמת והחליטה לשנות את הנוסח המקובל מדורי דורות ולכתוב "נחמן בן שמחה" . למה? כי הם מרגישים מדובללים והם מזריקים מספיק סיפורי אברה קדברה , כדי לצפצף על הוראה מפורשת של רבי נחמן.
עוד דוגמא?
ב"כוכבי אור" בפרק ו' באגדות וסיפורים , כתוב שמוהרנ"ת אמר שאסור לדבר נגד הממשלה, כיוון שהיא מייצגת את רצון השם בעולם.
נסה לספר את זה לחברים שלי במאה שערים והם ימציאו לך עשרות סיבות לעובדה שהם מצפצפים על רבי נתן ומלקקים לסאטמרים.
בקיצור, הבנו כאן את ליקוטי הלכות.
לילה לפני השיעור  ההוא הייתי בקבר יוסף הצדיק.
בניגוד לדעה הרווחת, אני לא מגיע לשם בגלל כל הבנות הנחמדות שנמצאות באוטובוס. למעשה , ההסעה שבה הייתי הפעם הייתה מלאה בנשות טאליבן מירושלים. נראה לכם שהיה נחמד?
מצד שני , זה בהחלט נתן לי השראה לתפילה על הציון.
"ריבונו של עולם " כך אמרתי "אני אדם שבהחלט מתאים לו לבלות את לילותיו בקוקטיילים של גריל אסייתי על יאכטות מפוארות , שעוגנות מול הריווירה על רקע קונצרט של ויואלדי והנה אני עומד כאן בחברת טליבניות , נוער הגבעות וספסרי פיצוחים מאור יהודה. יהי רצון מלפניך ריבון העולמים , שבזכות מסירות הנפש שעשיתי כדי להגיע ליוסף הצדיק , תעשה איתי חסד ותנחיל לי את החיים שאני אמור לחיות , כלומר יותר מטבח גורמה יפני ופחות טרמפיסטים מצומת תפוח לעימנואל , אמן ואמן."

חוף האינרציה

ביום שישי הייתי בחוף הנפרד בהרצליה. היו שם המון חרדים וגם נשים עם ביקיני. אחר כך קראתי במקומון של בני ברק שרק בשבוע הבא יהפכו את החוף לנפרד באמת. מה שזה אומר , זה שהביקיניות היו שם בגלל שזה לא חוף נפרד והחרדים היו שם, בגלל שהם רגילים שזה החוף שלהם.

בקיצור , כולנו יכולים להסתדר ביחד אם רק נפסיק לעשות עניין משטויות.

 

לילה טוב.