במקום לכתוב על "מקימי"


אם יש משהו שאני לא סובל זה זמרים חוזרים בתשובה. לא מדבר על אברהם , או על עדי רן שגילו את הגיטרה ואת אלוהים בערך באותו הזמן ואף אחד לא יקח את הענקיות שלהם. אני מדבר על כל אלו שטחנו את הפלייליסט של גלגלצ שנים על גבי שנים , עד שניגמרה להם הבטרייה והם התרסקו ליד הרב עופר גיסין. עכשיו אני יודע שצריך ללמד זכות גם עליהם וגם על האחרים , אבל בינינו , מה כל אלו עושים אחרי שנחתו?

מוציאים איזה דיסק של פיוטי יהדות תורקמניסטן וקוראים לו "בית ספתתי".

אה , נכון , הם גם ניזכרים במאיר אריאל בסגנון "אח כשמאיר היה מתעטש" או "כשמאיר היה אוכל סנדוויץ'".

שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב מוסיקה חסידית , אני אוהב מוסיקה יהודית , אבל פיוטים אני לא סובל ובכמחשבה שניה גם לא את מאיר אריאל. מה היה לו שם? "טרמינל" ו"נשל הנחש"? ממתי שני שירים זו קריירה ? ממתי , מה הוא דון מקלין?

לכל הסיפור הזה יש לעומת זה מאוד גדול וזה אנשי היי טק שחוזרים בתשובה. לדעתי זה הדבר הכי יפה שיש. שוו בנפשכם , עומד בן אדם עם שטריימל ועם פאות ועם מעיל של אתרא קדישא ופסים של נטורי קרתא ואומר "בסימן טוב ובמזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת השקנו את הkvm החדש על הפלטפורמה של HP וברוכה והצלוחה לכל הצדיקים שעשו מסירוס נפש עד שהגיעו לקומפילציה".

מו"ר רן ובר הוא סנונית ראשונה מבין אנשי ההיי טק שהתקרבו לצדיק ועליו אמרתי "זה היי טק אמיתי" . לא מדובר באיזה מאכער שאתמול מכר ביצים בשוק הכרמל והיום מוכר כיסויים לאיפדים בתחנה המרכזית של פתח תקווה וקורא לבאסטה שלו "טכנולוגיה מתקדמת". לא , הרב רן הוא לגמרי בעניין , הוא בדיוק מסוג האנשים שאורקל הייתה מייעדת לצוות המו"פ כדי שירוץ בחזית הידע.

בכל אופן , רן הוציא ספר בשבועיים האחרונים , שנקרא "התגלות" והספר הזה הוא הייטקי בדיוק כמו כותבו. הוא בנוי בצורה מונחת עצמים , כאשר כל האובייקטים משתפים פעולה זה עם זה , מאחדים כוחות  כדי להתרומם ולהגיע לאפקט של ריצה קלה בליל סתיו תחת שמיים זרועי כוכבים.

הדרך שאני בחרתי  כדי לתאר את "התגלות" זה על ידי השוואה ל"מקימי" שהוא ספר שכולם הספיקו לקרוא ובמקרה שלי , גם הספיקו לשכוח , והוא גם ספר על חזרה בתשובה שנכתב על ידי מישהי שחזרה בתשובה.

הרבה זמן שרציתי לכתוב ביקורת על "מקימי" , אני הרי כותב ביקורות כל הזמן , ולא הסתייע. יש כאלו שיגידו שזה בגלל שאני פוחד. אנשים שכתבו על מקימי ביקורת קיבלו על הראש . אבל במקרה שלי זה בכלל לא נכון. אני ממש לא מפחד , פשוט אני כמעט ולא זוכר ממנו כלום.  

נותר בי רק רשימו ריגשי , מין זיכרון ממה שחשבתי כשקראתי את "מקימי" ואני אחתוך ישר לשורה האחרונה.

ההבדל בין "התגלות" לבין "מקימי" זה שבהתגלות אתה לא חייב להגיע לעמוד האחרון כדי להגיד "wow איזה ספר."

מחיטוט בנבכי הזיכרון אני מגלה שמקימי ממש התיש אותי. הבחורה כל הזמן הסתובבה , התאפרה , התלבשה , התקשתה , נפגשה עם במאים , מפיקים , עיתונאים , כאילו די.

תכל'ס.

אולי בנות נהנות מכל ההתעסקות הזו בפגישות ובהכנות לפגישות אבל אותי זה מוציא עם הלשון בחוץ.

רק באמת בכלות כל הקיצים , כשהבחורה משליכה מאחוריה את חייה הקודמים , אז מגיע רגע האמת.

מה עושים? לאן הולכים? מה מצבי בכלל? איפה אני?

כך מצליח הספר "מקימי" ליצור אמינות על ידי שבירה של כל הסיפור שהוא כל כך התאמץ לייצר.

אצל רן הכל הרבה יותר זורם. ניו יורק , עיניינים טלפונים הייטק , אני פשוט רואה את עצמי שם, על הרציף , מחכה להודעה שתעיף לתחנה הבאה. מטוסים ממריאים ,מטוסים נוחתים , החיים זורמים ,גועשים מעיפים אותך לרגע הבא.

גם אחרי ההתגלות , רן שומר על הקצב , על המולטי טסקינג של הסיפור.

מה קורה עם העבודה? מה קורה עם האישה? לומדים תורה? שומרים מצוות?

צריך לנקוט פעולה. לא לשבת על חוף תל אביב עם מבט מסומם , בוהה בים עם מחשבות של "איפה ה… נו?"

הספר "התגלות" של רן ובר מצליח להתמודד לא רק עם תיאור הנסיבות. הוא גם נותן קצב ריצה מדוד ואפקטיבי , איתו העלילה מתקדמת , מסתחררת ומסחררת. הוא נתקל בבעיות , פותר אותן ביריה מכוונת היטב וממשיך להעפיל אל הפיסגה הבאה.

עוד דבר יפה אצל רן , זה שאין מסקנות סופיות.

לך תדע אם יש אלוהים , אין אלוהים , יש השגחה , אין השגחה. מה שנותר זו התנועה , החיים. ובסיכומו של דבר , טוב לחיות.

אולי ישאלו למה אני נטפל לזמרים בעלי התשובה , והסיבה היא אותה הסיבה שבגללה אני אוהב את "התגלות". החיים , התנועה , האינסופיות.

אתה חושב על איזה סלבריטי נוצץ ומסונתז ומתחיל לעכל את החיים המשוכתבים ושומע מה עבר עליו עד שגילה את אלוהים ועד שהתחיל לשמור מצוות ועד שנסע לאומן ועד שעד . הסיטואציה הזו היא סיטואציה קטלנית , היא לעזוב את החיים שלך ולנסות לתרגם את את החוויה שלך לרכיבים מלאכותיים , של מישהו שמדברר את עצמו מגיל אפס. אתה מנסה להפוך את עצמך למשהו דומה לערימת הקלישאות שמותיר אחריו הידוען.

זה כל כך לא מעניין זה כל כך לא חי .

אם אנחנו בעלי התשובה ואם אנחנו סתם אנשים חיים וסקרניים , אנחנו עם רן , באותו קצב מתקתק מריר של אבל ושמחה , של אנטיוירוס חדש , של משחק תפקידים. כשהשכל שלנו משליך אותנו כמו בקרקס , מחבל לחבל , לאור זרקורי החיים.

אנחנו לא צריכים ידוענים שיתוו לנו את הדרך.

אנו לא צריכים אנשים שהצליחו פעם כל כך יפה , עד שהיו צריכים לקבור את כל החיים שלהם , באיזו פינה בעיתוני הסופשבוע ולהתחיל מחדש.

אנחנו צריכים לחיות במודעות מלאה לעתיד ולעבר. לחיות ולרוץ עד שתבוא ההתגלות ותעיף אותנו עוד יקום אחד למעלה.

11 מחשבות על “במקום לכתוב על "מקימי"

  1. למה יש צורך לבזות אחד כדי להעלות אחר? זו לא דרכה של תורה. לא כפי שאני מבין אותה בכל אופן.

      • מאיר אריאל זכרונו לברכה היה משורר גדול ומלחיו בעל סגנון וחן מיוחדים, כמו כן היה אדם רגיש ואוהב ויהודי טוב, אין שום סיבה להזכיר את שמו בקונוטציה שלילית בכדי להציג עמדה. כמו כן אוכל למנות לפחות עשרים שירים שלו שהם יצירות מופת.

        • לא היתה לי כוונה להכפיש אותו ,בזמן שכתבתי את הפוסט , אבל אם אני מנער קצת את זכרונותיי , באמת לא סבלתי אותו פעם. אני לא ממש בקי ברפרטואר שלו , כיוון שבתקופת נעורי הייתי מאלו שהסתובבו עם אופנוע ומעיל עור והקשיבו בין היתר לסקיני פאפי.

          מה אני אגיד לך , אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו.

  2. בואנ'ה אחי אני אוהב את הכתיבה שלך. הגעתי לפה ב"מקרה" ונתקעתי שעתיים, שלא יפטרו אותי בגללך. לפחות יצא לי מזה לבדוק עם הרב אם לקרוא בלוג של ברסלבר פוסט מודרני בעבודה זה לא גזל קוד או משהו.

    אני אוהב לקרוא על סלבס שגילו את האור, גם רבי נתן אמר שעיקר השמחה של השם זה כשהרחוקים ביותר מתקרבים אליו, ובינינו מי נמצא בגלקסיה רחוקה יותר מהשמוצי-פוצי האלה, "הוא אמר לי היא אמרה לו"?

    בברכת "שתשרה שכינה במעשה ג'אווכם"

  3. פינגבק: מכה תחת מכה | מחוייב המציאות

  4. פינגבק: דרול: "מכה תחת מכה" – על אדרבא לעומת ויהי אור | ויהי אור

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s