אלו לא מילים, זוהי לא הנפש.

ערב טוב בנים ובנות,
ערב טוב יקרים ונפלאות.
ערב טוב, חומק בין הבניינים, גולש על גב הרוחות.
ערב טוב ואנחנו מנצחים.

מספרים שנזיר שאל את חכם הזן נאנסן, מהי האמת שאיש עוד לא לימד.
נאנסן ענה לו "זו אינה הנפש, זה אינו בודהא, אלו אינן מילים."
בשביל מי שמתמצא בזן בודהיזם, המשפט הזה יכול להיות ערעור.
הוא כאילו שבריר של יכולת ראיה מופלאה, היורדת עד תחתית האוקינוס.
הוא יכול להיות רעד מכושף בפניו החלקים של ראי. רעד – ואז לשניה האמת נחשפת.

בשביל מי שלא מבין בזן בודהיזם, מדובר בתשובה חסרת פשר, אבל מי שמבין, אוהו, תשובה כזו יכולה להפוך את קרביו.
מהיא האמת שאיש עוד לא אמר… שאלה חזקה. מהי אמת? מה ניתן ללמד? מה לא ניתן ללמד?
נאנסן נותן את התשובה הנכונה, אבל המורה הכי טוב, הוא כלי חסר תועלת ללא תלמיעדים שיבינו אותו.
זה מה שנאנסן מנסה להגיד, הוא מיואש.
כמו מורים לפניו, הוא לא מוצא תלמידים הולמים, הוא לא מוצא תלמידים ראויים.
הוא יודע שהם קיימים אי שם, אבל משום מה, הם לא מגיעים אליו והוא לא מגיע אליהם.

אם יש יאוש בעולם, זה היאוש. אנשים מחפשים ומחפשים ומחפשים, אנשים טובים דווקא, אלא שהם מחפשים במקומות הלא נכונים ומוצאים דברים לא נכונים.
ככה זה, במקום להגיע לנאנסן, הם מגיעים לסדנת "שקוף".
כן, שוב אנחנו חוזרים לעיסוק מופרז באקטואליה.

האמת שאני לא יודע מה זה סדנת "שקוף", אני לא הייתי שם, אני לא ראיתי, אין לי עדויות ממקום ראשון.
אני לא יודע, אבל אני יכול טוב מאוד לנחש, כי אני מכיר את האנשים שמתעסקים עם זה ומכיר את האנשים שמארגנים את זה ודיברתי איתם וראיתי את הפרסומת באינטרנט ואת הפירסומות סתם והייתי יכול להגיד לכם, עוד לפני שקראתי את הכתבה של יפעת ארליך, האנשים האלו עושים תועבה.
האנשים משחקים אותה פונה, משחקים אותה סדנה של אושו, בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
הם משחקים בחיים של אנשים, משחקים ברגשות של אנשים, מעמתים,חושפים והכל בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
אני שומע מהכיון שלהם כל מיני תיאוריות על האדמו"ר מפיציצינה ועל תורה ס"ה ועל ההשקטה והכל קישקושים, אף אחד מהם לא עשה קורס מטפלים בפונה, אף אחד לא לומד פסיכואנליזה או פסיכיאטריה ברמה שתאפשר לו לארגן את הסדנאות האלו.
זה הסיפור הרגיל של בעלי התשובה יוצאי הודו, שהחרדים האמיתים מתעבים מכל הלב והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, אז הם הולכים לעשות משהו "רוחני" כמו השקוף הזה.
החיים הם לא דבר פשוט. אף פעם הם לא היו, אבל היום הם כבר מסובכים להפליא.
הרבה אנשים לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם, מה לבחור, מה ללמוד או האם לזרוק הכל ולהתחיל מחדש.
כל התשובת לא נכונות, כל התשובות מסוכנות.
אז אנשים רוצים תשובה, זה טיבעי.
אם יש להם מזל, הם מגיעים לסדנה של פונה, של אנשים שלמדו אצל אושו, שקיבלו הכשרה בפונה.
בפונה הכל מדורג, הכל מחושב ומתוכנן, בפונה עושים את זה כמו שצריך.
[[http://www.youtube.com/watch?v=VpOApqG1Jzw]]
אם אין להם מזל, הם מגיעים ל"שקוף" או למשהו דומה, שם כמה דחלילים עם זקנים ופאות, או כמה פוסטמות עם סמרטוטי ראש, משחקים בלהיות אלוהים.
אני יכול לספר לכם, שלפני הרבה שנים, הייתי אמור להעביר קונדוליני באחד מהפסטיבלים בסגנון בומבמלה או משהו.
עלתה שם השאלה, אם עשיתי קורס מנחי מדיטציה בפונה.
כאילו, ראבאק, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לעמוד עם האנשים במשך שנה ולהגיד להם לקפוץ או לרקוד, זה הכל.
אז בשביל זה צריך סדנה של שניים עשר יום? בפונה כן. יש תקנות, יש הנחיות, יש כללים ועובדה, עשרים שנה עושים סדנאות של אושו בארץ ולא נשמע ציוץ ותאמינו לי, בפונה עושים דברים הרבה יותר פולשניים, הרבה יותר דראסטים, ממה שליצני "שקוף" מעלים בדעתם המקושקשת.
רק שבפונה יודעים איך לעשות דברים.
אושו ידע, אושו גם ידע ללמד אחרים.
אז הנה הכלל.
אם מישהו שנראה ככה מציע לכם מסע אל תוך הנפש, תגידו "לא תודה".

מי שמתעסק בעבודה נפשית, נראה אחרת לגמרי.
נגיד ככה:

הימנית הייתה עוזרת בסדנת אינטימיות שעשיתי לפני שבע עשרה שנה.
מי שניהלה את הסדנה אז הייתה זו:
ועד היום יש לי צמרמורת כשאני חושב עליה מגחכת.
אבל הייתי הולך שוב והייתי מציע לכם גם.

לכל הסיפורהזה, יש גם משמעות ברובד האמוני.
בזמן האחרון צצות כל מיני פרשיות מזעזעות שקשורות לברסלב.
קודם כל הטינופת בשובו בנים, אחר כך הכת הסדיסטית של דניאל אמבש ועכשיוסדנת "שקוף". יש משהו ללמוד מכל הזבל הזה.
קודם כל, עדיין לא הגיע הזמן להתגאות בזה שאנחנו חסידי ברסלב ודבר שני, אדם יכול להיות חרא ולא משנה עד כמה החיוכים שלו מטומטמים והפיאות שלו מסולסלות.

שימרו על עצמכם.
זה חשוב.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=ohyQnzLXspw%5D