הגומל לחייבים טובות


כותב כמו מתוך הזיה.
אמרתי כבר שאלוהים אוהב אותי. היום קיבלתי לעניין עוד הוכחה מובהקת.
לא סיפרתי לכם מה היה לי בטיסה חזרה מאומן בראש השנה. מי שישב לידי שקל מאתיים קילו לפחות, ובגלל הנדסת האנוש המפוקפקת של מחלקת המסכנים במטוסים האוקראינים, ביליתי את הטיסה כשהמרפק שלו נעוץ בערך במרכז הפרצוף שלי.
לשכני זה, שאני מאחל לו את כל הברכות והשמחות שבעולם, היו בטיסה מכרים , בנים וידידים רבים.
איש מהם כמובן לא ישב לידו , אבל הם טרחו כהוגן כדי לספק לו שלוש ארוחות צהריים נוספות והוא אפילו קיבל, אחרי שרשרת של תביעות קולניות, גם סיגריה חשמלית אחרי הארוחה.
את הסיפור הזה לא סיפרתי לאף אחד עד היום. קודם כל, בגלל שהייתי מאוד חולה במשך יותר מחודש. ( זה בכלל לא היה קשור לאומן או לנסיעה)
חוץ מזה, אחרי כזו שרשרת של התעלויות בראש השנה, לא רציתי להציג עניין טפל, שישבש את האפקט.
עם כל זה, הייתה לי הרגשה שהקדוש ברוך הוא חייב לי טיסת תיקון ובאמת הפעם, הוא גמל בגדול.
הטיסה לאומן הייתה טיסה סדירה של חברת התעופה האוקראינית הלאומית והיו בה דיילות סלאביות דקיקות, שיכלו לככב בגרסה הקירילית של "ספורט אילוסטרייטד".

יתר על כן, הושיבו אותי באזור הנורמאלי של המטוס, ליד שתי הבחורות הכי חמודות בטיסה.
ברוך הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב.
קרה לי עוד דבר מעניין.
ספר הטיסה שלי היה "בריאה" של גור וידאל. ספר נפלא, דרך אגב, שמתאר את הרפתקאותיו של אציל פרסי , בזמן המלחמות היווניות ומאוחר יותר, את מסעו של אותו פרסי להודו.
העלילה מתרחשת בתקופתם של שניים מהמורים הגדולים של המזרח, בודהא ומהווירה.
בעוד אני קורא בהתלהבות מונולוג בודהיסטי יוקד, שמדקלמת אחת הדמויות, חוויתי תחושה מוזרה.
הרגשתי כאילו משהו בתודעה שלי, נמס כמו שעווה בחום.
זה הביא אותי להבנה, שרק נרמזה לי בתקופה שלימדתי מדיטציה והטפתי לה, שהמודעות היא חומר.
מין חומר.

image

רעיונות הם חומר, הם מוצקים. אנו נושאים אותם עימנו לכל מקום.
לפעמים הם מתנפחים ולפעמים נשחקים, אבל התנועות הללו כל כך עדינות, שאנחנו לא מרגישים שמדובר במאסה, ריגשית או נפשית, לא משנה.
הפעם זה היה שונה.

הבודהא, סידהרתה, מכונה גם בשפה הסנסקריט בשם טהגטה, כלומר זה שהיה ועזב.
בדיוק כשקראתי את זה, הכתה בי ההבנה כאלומת זרקור יוקדת לתוך התודעה.

רבינו לא "היה ועזב".
רבינו נשאר ולא עזב ולא יעזוב, עד שתכלה רגל מהשוק, כלומר עד שהנשמה האחרונה לא תיגאל מכאבה ויסוריה.
כאן באומן, הבירה הרוחנית של כל העולמות , אני חש איך כל הרעיונות הרוחניים שהיו לי אי פעם, הם כמו פקעת משי מסביב לתולעת.
אוי לזחל שחסרה לו ההגנה הזו, בזמן שרוחות האשליה והבלבול דוהרות מסביב.
אוי לה לנשמה האבודה והמטלטלת ביסורי השאיפות והדימיונות והאכזבות.

היום באומן , הטמפרטורה צונחת למינוס שלוש עשרה או ארבע עשרה. 
בימים קרים כאלו, הדהרמה הבודהיסטית או הטאואיזם , או הבהגווד גיטה, יכולים לשמש כגלימות פרווה ולחצוץ בין הגוף הדווי לקור האכזרי והצורב.

אלא שכאן המקום לגלות כי קיימת אי שם, גם שמש אמיתית, אורו של צדיק האמת, אליו אנו פורשים את כנפינו הססגוניות במעוף משכר, חופשיים מכל פקעת וכבלים.
וְיִהְיֶה ראשׁ חדֶשׁ הַזֶּה סוף וָקֵץ לְכָל צָרותֵינוּ. תְּחִלָּה וָראשׁ לְפִדְיון נַפְשֵׁנוּ
חודש טוב, מאומן.

4 מחשבות על “הגומל לחייבים טובות

  1. 1. אם לדייק, כנראה שאתה מתכוון שרבינו לא ממש עזב, אבל גם לא בדיוק נשאר, ושנוכחותו הינה מעבר למציאות האנושית הרגילה של חיים ומוות. לדעתי, זה בדיוק גם מה שבא לבטא המושג Tathāgata ,שניתן לפרשו כ"זה שהיה" וגם, אבל בנפרד, כ"זה שבא", ומכאן לומר שהבודהא היה מעבר לשני המושגים הללו. לא נראה לי נכון לומר שהבודהא "הלך" במובן של "נטש".
    2. לא הבנתי למה בימים קרים אתה מתחמם לאור הדהארמה וכו'. איפה החום של רבינו? איפה אש התורה? אני לא שואל להקניט. אני שואל דווקא כאחד בעל הכרות מוגבלת עם היהדות ושרגיל גם הוא להתחמם לאור הנ"ל ולכן תוהה מה חסר לך ביהדות על מנת להתחמם באומן הקפואה, ו/או מה יש לך בטאו טה צ'ינג שאין לך ביהדות?

    • אתה חושב שזה המקום לדון בדקויות הבודהיסטיות?
      יש שתי גישות שאני מכיר.
      אחת הגישה שלך, שבודהא באמת מעבר ולטעמי זו גישה מערבית מדי, כדברי פלצני התיאולוגיה , "מעבר בין האימננטי לטרנסטנדלי".
      לא משנה, זו גישה לגיטמית.
      אני מעדיף להאמין בגישה השניה, שאומרת שבמזרח, העיקרון המרכזי הוא עצם המחזוריות הניצחית והיא אותו קנקן ששווה הרבה יותר ממה שיש בו, בגלל שגם לאלים יש קארמה וכן הלאה.

      לכן, "עזיבתו" של בודהא, היא סתירת כל האמונות שקדמו לו והיא החשובה, לא הטרנסטנדליות שלו.

      אולי ניתן לעשות את אותו תרגיל גם לטאואיזם.

      עכשיו, מה בדיוק שאלת?

  2. 1. לא הייתי דן בדקויות בודהיסטיות לולא היה נדמה לי שאתה מנסה להשוות בין רבינו והבודהא כדי לטעון ש"שלנו יותר טוב". אם לא לזה התכוונת, סבבה.
    2. שאלתי את מה שכתוב בסעיף 2 (למה היהדות לא מספיק מחממת אותך), אבל אתה כמובן לא חייב לענות.

    • 1. רציתי לענות על השאלה, מהו הדבר שנראה חסר בבודהיזם ושאותו רבינו נותן לנו. אני לא טוען שהבודהיזם פחות טוב. ישנם דברים שאתה מוצא בבודהיזם בקלות ולא תמצא במקומות אחרים.
      2. לגבי היהדות, אני לא ממש מתעסק איתה חוץ מאותם חלקים ששמים עליהם דגש בברסלב.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s