הישרדות


ברכות ואור לכולם!

פסח שני נחוג אתמול , באור ובסתר והוא גרם להזכר בעונה השניה של "השרדות" , שכששדרו אותה, עוד איכשהו הייתה לי טליביזיה בבית.

אה , אבל לפני זה, לגבי הזוועתון הנוכחי, הישרדות VIP, אני חייב להגיד משהו. אתם רואים למה עדיף פולקסווגן פאסאט שנת 97 על קאיה פורטה חדשה? ברור שאני אומר זה בגלל בוקי נאה , שמזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר ואלגבדגכרגי.

איך שהשפיטו את ג'אמצ'י בזכותו, לתפארת מדינת ישראל , עוד לא היה אנדרדוג כזה בפלייאוף.

האמת שהתכוונתי דווקא למיכל זוארץ החיננית והאסתטית, שלידה נראות כל הדוגדניות בגיל שלושים מינוס, כמו משהו שאתה קונה שניים במאה ליד הדיסקוטק בקאזחסטן.

אז מי שזוכר בעונה השניה, לקחו את כל המודחים לאיזה אי אחר במרכאות, ושאלו אותם אם מתחשק להם לנסות לחזור למשחק. חלק אמרו שלא, חלק אמרו שהם רוצים ואז עשו להם כזה מבחן.

זה בדיוק הסיפור עם פסח שני. לפעמים יש מניעות ואז אומרת הגמרא "אונס רחמנא פטרי" , מה הכוונה? מאוד פשוט, אם אתה לא יכולמ , אתה לא יכול ולא נורא. אלוהים פוטר אותך.

אז כולם שואלים את השאלה הבאה "אם אלוהים פוטר אותך, בשביל מה פסח שני? הרי פסח שני הומצא בשביל אנשים שהיו טמאים בפסח הראשון ולא יכלו להקריב קרבן."

אז על זה דיברו אתמול בשיעור של הרב ברנר.

בליקוטי מוהר"ן בתורה ס"ו כתוב כך , בנושא הזה :

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלא עֲשָׂאָהּ, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ'

כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אנֶס, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

אֲבָל כָּל זֶה נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה

אֲזַי יוֹצֵא בָּהּ

כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת כִּי יֵשׁ לוֹ אנֶס

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת

רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא חָפֵץ בְּהַדָּבָר עַצְמוֹ

אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ, מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כִּי אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה

כִּי הוּא תָּאֵב וְחָפֵץ וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

וְלא לָצֵאת עִם הַ"כְּאִלּוּ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ"

כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי

שֶׁיִּגְמר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכּחַ אֶל הַפּעַל.

וַאֲזַי, כְּשֶׁחוֹשֵׁק מְאד בֶּאֱמֶת

וְאֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנֶּחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

אֲזַי בְּוַדַּאי יִגְמר הַדָּבָר וְיוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִים

כִּי הֵם לא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַחֵשֶׁק הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַמְּנִיעָה, כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק

אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל הָאנֶס וְהַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל

זאת אומרת, מי שרוצה להפטר , פוטרים אותו. מי שלא רוצה להפטר ולא מסכים לוותר , אזי בסופו של דבר יצליח להגשים את רצונו ולהוציא אותו מהכוח אל הפועל וישבור את כל המניעות והמחסומים.

גם ריצארד באך כתב את זה ב"תעתועים"

אין משאלה שניתנת לך שלא תוכל להשיגה ,

רק ייתכן שתצטרך לעמול לשם כך."


מדהים איך אני זוכר את הספר הזה אחרי עשרים שנה.
הקיצר בברסלב העיקר זה החשק. כל זמן שאתה ממשיך לרצות , אתה בדרך.
אפרופו דרך.
אחרי השיעור עם הרב לקחתי את אחד מהחסידים לטרמפ לצומת שילת. התבלבלתי קצת בדרך ונסעתי דרך רמות , שם מיתמר מעל הכביש המגדל המופלא של ציון שמואל הנביא.

"אולי נקפוץ לציון?" מציע הטרמפיסט.


עשר וחצי בלילה. הילדים כבר נרדמו, הרבנית כנראה גם כן רגועה, אז למה שלא נעבור אצל הצדיק? הרי כתוב בתהילים "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו – קוראים אל השם והוא יענם!"

אז נכנסנו , כמובן , ואמרנו תיקון והיה באמת כיף .

הדבר הבא שקרה זה שביציאה בחזרה לכביש נזכר הטרמפיסט שלי שישנו איזה מעיין בסביה שהם היו הולכים לטבול בו לפני כל מיני שנים בזמן שעשו התבודדות באזור .

"מעיין?" תהיתי.

כביש חשוך , בתוך השטחים , מסביבנו צינה וצלמוות.

"כן , מעיין" הוא אמר לי . "אני זוכר בדיוק איך להגיע."

ברגע זה נזכרתי בכל הקליפות שנדבקו אלי לאחרונה והנהתי בראשי בהתלהבות. אחרי הכל , מוצאי פסח שני , היום שמביס את כל המניעות.
נסענו ונסענו בדרכי עפר משובשות , עד שנתקענו באפלה בחצר הקדמית של איזה ערבי, חובב כלבים קולניים במיוחד.
"איפה המעיין ? " שאל אותו הנוסע המטריד.
"תעשה פרסה פניה ראשונה שמאלה" ענה הערבי המוטרד ,שכנראה לקח בקלות את העובדה שמישהו נפל לו לתוך החצר באמצע הלילה.
תוך דקה היינו במעיין שפיכפך בתוך מבנה ימי בניימי בצלע גבעה ומעולם לא שמע על תקופת הבארוק.
היה חושך מצריים לכן השתמשנו באייפונים הטמאים בתור תאורת חירום ובסופו של דבר הרבצנו שנינו טבילה מדהימה עליה נאמר "וכל הרשעה כעשן תכלה."

אין כמו טבילה במעיין טיבעי, היא מומלצת בחום , או יותר נכון בקור , גם לנשים וגם לגברים. אני טבלתי בשבוע שעבר אצל שמעיה ואבטליון על יד מושב סוסיה , אבל אני מודיע חגיגית שהחור הזה שטבלנו בו אתמול בלילה , עולה על המטבלה הפלצנית ההיא שכוהני הדיבלול סגרו אותה לטבילת נשים.

יאללה, על פסח שני שמעתם?
תשמעו גם בשורות טובות ועל הגאולה הכללית.

הפוסט הזה מורם לרפואת איתן בן שרה, להחלימו ולרפאותו.
 

3 מחשבות על “הישרדות

  1. ספסופה, לא סוסיה, שנמצאת בדרום הר חברון.
    והמעיין הזה הוא בעצם היה מעיין ה"גיור" שלי, עם ג'ינס קרוע ועגיל ואחרי כמה ג'וינטים, ירדתי שם לטבילה הראשונה שלי בחיים, בערך לפני 19 שנה.

      • 93, קצת לפני או אחרי ראש השנה. כמובן שהמקום השתנה מאז, בפעם האחרונה שהייתי שם כבר לא טבלנו בתוך המבנה, רק בחציבה שבצלע ההר, זה היה לפני כשש או שבע שנים.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s