לסיפור יש המשך

את הרגעים האחרונים של ראש השנה תשע"ד, ביליתי וביליתי יפה בשיעור אצל יובל דיין, הי"ו.
זו היה אופן מצויין לעשות את זה, לסיים את החג עם חברים ועם סיגריות ולשמוע סיפור מעניין, אלא שהחברים של יובל הם לא החברים שלי, סורי לגבי יובל עצמו אני לא יודע.
הסיגריות הן רעות, תמיד, לכולם והסיפור היה בסדר, למרות שלא היה מושלם.
לגבי יובל דיין, אני רוצה להגיד משהו.
אין לי מושג מה הוא חושב עלי, אני נוטה לחשוד במי שהוא בסדר עם כולם ובמקרה של יובל, זה חשד בכשרים, כי הוא באמת בסדר גמור.
הוא מזכיר לי את הפרסומת הזו לספרייט משנות ה90.

למה אנחנו אוהבים את יובל דיין? מאותן סיבות שכל האנשים העשירים, המפורסמים והיפים שמזמינים אותו אליהם הביתה, אוהבים אותו.
כי הוא נראה טוב, כי הוא רהוט, כי הוא כריזמטי ותמיד יש לו סיפורים מרתקים.
בכל אופן, לי קשה לקחת ברצינות, מישהו שכל כך מוצלח בshow business, אבל זו באמת רק בעיה אצלי.
הקיצר, ככה הולך הסיפור של יובל.
לרבי נחמן היה נכד שקראו לו אברהם ואברהם הזה היה מאוד עשיר, היו לו הרבה יערות והוא היה סוחר בעצים. אחד מהיערנים שעבדו אצלו היה שמשון, חסיד ברסלב מבוגר שהיה קשור לרבינו ואחר כך גם לרבי נתן והיה אדם צנוע ועני מרוד.
לשמשון היו שתי בנות והוא היה צריך כסף כדי להשיא אותן, אז הוא פנה לבוס שלו, לאברהם וביקש ממנו הלואה של שלוש מאות רובל, שבעזרתם יוכל לחתן את בנותיו והוא הבטיח לאברהם, שהוא יחזיר לו את הלואה בתשלומים קטנים.
אברהם נתן לו את הכסף ואז הבנות התחתנו וכמה ימים אחר כך, שמשון מת, בלי שיספיק להחזיר אפילו רובל אחד מהחוב.
באחד הלילות, חלם אברהם חלום ובחלומו הופיע שמשון והתחנן בפניו שיותר לו על החוב.
אברהם לא היה פראייר, הוא הסכים לוותר על החוב בתנאי אחד, שמשון חייב לספר לו מה עבר עליו בעולם האמת.
שמשון הסכים וזה מה שהוא סיפר.
הוא עלה לשמיים וישר הגיע לבית דין של מעלה.
הדיינים שאלו אותו אם הוא היה מקושר לאיזה צדיק.
שמשון ענה להם, שהוא היה קשור לרבי נחמן מברסלב.
"האם היית רוצה לשהות בהיכל של רבי נחמן גם בעולם האמת?" שאלו הדינים.
"בוודאי." ענה שמשון.
"דע לך ," אמרו הדיינים "כי רבי נחמן שוכן במקום הכי אפל ומתועב בגהנום, מקום איום ומקולל, שאף נשמה לא הצליחה לצאת ממנו. אם תבחר ללכת לשם, נשמתך תסבול ייסורים איומים לנצח נצחים."
"לא מעניין אותי." השיב שמשון "מוטב לי לסבול לעד בגהנום ובלבד שאהיה במחיצת רבי נחמן."
"רגע אחד," אמרו הדיינים "יש מישהו שרוצה לדבר איתך."
אל בית הדין נכנסו האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב ואמרו לשמשון "אתה מזרע ישראל, יוצא חלצנו, עליך התפללנו לפני השכינה הקדושה שימצא לך מקום בגן עדן. בוא בעקבותינו ותזכה לחיות לנצח בגן העדן לצידנו."
"אבותי הקדושים," אמר שמשון "נכון שנולדתי יהודי, אבל רק בזכות רבי נחמן הבנתי שיש טעם בעמי ומולדתי, רק בזכותו הצלחתי לשמוח ביהודתי וכעת מן הדין שאבלה את הנצח במחיצתו."
יצאו האבות הקדושים ונכנס משה רבינו.
"אתה מבני ישראל" אמר גדול הנביאים "רגליך עמדו בחורב ושמעו את עשרת הדברות, למענך ולמען אחיך הורדתי את התורה מהשמים אל הארץ. בוא בעקבותי ואני אלמד אותך בהיכלי, את כל סתרי התורה ותזכה לחזות בעצמך כי תורת השם תמימה ומשיבת נפש."
"תודה לך משה רבינו," ענה שמשון "אבל אני אף פעם לא הבנתי בספרים. מה שקראתי היה לא מובן או משעמם. רק רבינו נחמן בן פיגא הסביר לי שיש תורה מעבר למילים ומעבר למחשבות ורק בזכותו הצלחתי ללמוד את הדרך הנכונה בה אדם צריך לחיות. מכיון שכך, כל מה שאני רוצה הוא להמשיך ללמוד אצל רבי נחמן ורק אצלו."
הלך משה ונכנס הבעל שם טוב הקדוש.
"שמשון היקר!" קרא הצדיק "אתה הרי אדם פשוט ואני כל חיי אהבתי את האנשים הפשוטים ועמלתי קשה לקרב אותם אל עבודת השם יתברך ואל השמחה בעבודתו. בוא אל היכלי ושם ביחד נעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב."
"רבי ישראל הצדיק." השיב שמשון "אתה שהורדת את נשמת רבינו לעולם, צריך לדעת לבד למה אני מוכן לרדת אל הגהנום ובלבד שאהיה במחיצתו"
הלך הבעל שם טוב והדיינים נועצו בינהם.
"טוב שמשון," ענה אב בית הדין "כיוון שאתה מתעקש, נעשה כבקשתך, לך לך אל היכל רבי נחמן מברסלב."
ואז מצא שמשון את עצמו עומד מול היכל נהדר שהיה בנוי באחו ירוק ויפהפה מלא בפלגי מים רעננים וההיכל היה יפה ומפואר יותר מכל ההיכלות האחרים ברקיע כיון שצבעיו השתנו במהירות וזהרו באור נפלא.
שמשון התקרב אל שערי ההיכל וראה שבפתח עומד הרב נפתלי, תלמיד רבינו.
"הרב נפתלי" קרא שמשון אל השומר "זה אני, שמשון, הגעתי הנה. אנא הנח לי להכנס."
"אני מכיר אותך שמשון" ענה נפתלי "אבל אני לא יכול לתת לך להכנס. לרבי נתן יש רשימה ורק מי שרשום בה זכאי לעבור בשערים האלו."
רבי נפתלי נכנס אל ההיכל ואחרי כמה דקות, חזר ויחד איתו רבי נתן מנמירוב.
"שלום שמשון" אמר רבי נתן "הבאתי איתי את הרשימה. הבה נבדוק אם אתה רשום בה."
רבי נתן הוציא מכיסו פנקס קטן , עלעל בו ולבסוף אמר "שמשון, אתה רשום בפנים, אבל עדיין אסור לך להכנס עד שתטבול בנהר הדי נור."
בזמני, כשאמרו "נהר די נור", התכונו לשביל החלב, אבל כאן הייתה כוונה אחרת.

רבי נתן הוביל את שמשון הרחק מההיכל. הם הלכו והלכו, ובזמן שהם התקדמו, תקפו אותם עוד ועוד כנופיות של מלאכי חבלה, אלה מה? כל אימת שמלאכי החבלה ראו את רבי נתן, הם נמוגו לאין.
בסופו של דבר, הגיעו רבי נתן ושמשון אל נהר של אש, הוא הדי נור ושם היה שמשון צריך לטבול את גופו.
רבי נתן נכנס לטבול ראשון, ושמשון ראה שלא קורה לרבי נתן כלום, אלא הוא מתנהג כאילו הוא טובל באמבטיה.
מכיון שכך, נכנס שמשון בעצמו לנהר והרגיש כמובן שהוא נשרף, אבל אחרי כמה זמן, הוא התחיל להתרגל, עד שבסוף כל טבילה הפכה לתענוג, יוצא מן הכלל.
אחרי שיצאו מן הנהר , אמר לו רבי נתן "עכשיו אחרי שטבלת, אתה כמעט יכול להכנס להיכל, רק מה? יש לך חוב של עוד שלוש מאות רובל שאתה צריך להסדיר."
זו הסיבה ששמשון מיהר להכנס לחלומו של רבי אברהם ןלבקש ממנו מחילה על החוב.
אוקי, עד כאןסיפר יובל את סיפורו, ומיד התחיל להסביר כמה מדאיגה אותו הרשימה הזו של רבי נתן ועד כמה הוא בטוח שהוא לא רשום שם וכן הלאה הלאה וכן הלאה פילפולי בוקי סרוקי והתבכינות שאינם מעיניני ואינם מעיניינכם.
מה שכן צריך לענין אותנו הוא ההמשך של הסיפור, שיובל לא סיפר, כי הוא לא מכיר אותו, אבל לסיפור יש המשך, אוהו יש לו.
אז ככה,
שנים רבות רבות רבות אחרי פטירתו של שמשון, מגיע עוד אחד אל השמים ופוסע חרישית על רצפות הגביש הכחלחלות של שערי גן העדן.
הוא מתקרב באדישות אל הדיינים של בית הדין של מעלה ושואל "איפה זה כאן ההיכל של חסידות ברסלב?"
"אתה חסיד ברסלב?" שואל דיין אחד.
"לא ממש." עונה ההלך.
"אתה מקורב לרבי נחמן מברסלב?" שואל דיין שני.
"לא שידוע לי." הנווד משיב.
באותו זמן עומד בראש בית הדין המלאך מטטרון האדיר שפניו אפלות וסערות של ברקים כחולים משתוללות בעיניו.
"שמע נא," הוא שואג "היכלו של רבי נחמן עבר ועתה הוא שוכן בתועפות המערבולת שבפסגת הרקיע השביעי. אין שום סיכוי שנשמה כמו שלך תוכל לבצע את הטיפוס."
"נראה לי שהבנתי אותך" אומר האיש, שמרגיש שבעולם האמת, הוא פשוט לא מסוגל לשקר.
"מצד שני," הוסיף המלאך "המרכבה עולה לשם בעוד ארבע דקות, אני מתאר לעצמי שאתה לא ממש ממהר."

זמן קצר ובלתי מדיד לאחר מכן, ירד האיש בקפיצה מהמרכבה וצעד בקלילות אל היכל רבי נחמן מברסלב, שהיה מבנה כביר ונראה כאילו הוא עשוי מאורות מסנורים בצבע לא ברור.
ליד השערים המהבהבים זיהה הנוסע את רבי נפתלי לפי המעיל האפור והמרופט, הזקנקן הקלוש והפאות העגולות בסגנון תלמוד תורה בוסטון.
"אתה בטוח שהגעת למקום הנכון?" שאל הרב נפתלי את האיש.
"אני מחפש את הרב ברנר." השיב האיש ולמשמע השם המפורש, רטטו שערי ההיכל ונפערו לצדדים במהירות, תוך שהם משמיעים צליל של זכוכית נסדקת.
"הרב פה." השיב רבי נפתלי במהירות "אתה צריך ממנו משהו במיוחד?"
"לא ממש." האיש עיווה את פניו בתנועה מהירה, שאולי היתה יכולה להחשב כחיוך "האמת היא שהייתי מסיע אותו מדי פעם וחשבתי שאולי, הוא יוכל שוב להעזר בשירותיי."
רבי נפתלי קימט את מצחו הצהבהב, אבל אז נזכר גם הוא שבעולם האמת, לא משקרים והוא השיב חיוך רחב לזה שהגיע.
"הרב ברנר עם רבינו." הוא הסביר "יש לו כמה בירורים בליקוטי הלכות ויקח זמן עד שהוא יצא. אני לא יודע אם מדובר בחודשיים או שנתיים, אבל בהחלט מדובר בתקופה ממושכת. אתם כמובן יותר ממוזמנים להמתין לו בפנים. "
ובדברו סר נפתלי מהפתח והאיש שהגיע, פסע פנימה.
מבפנים היה ההיכל נראה אפילו גדול יותר, אם כי חשוך למדי.
אורות עמומים נדדו בתוך הקירות השקופים העצומים ויצרו תחושה שהמבנה נמצא בתנועה תמידית.
לאחר שעה או שעתיים של שוטטות בהיכל האינסופי, הבין הנוסע כי המקום ריק כמעט לגמרי. מדי פעם השגיח בדמות אחת או שתיים שחלפו באולמות העצומים, אבל נוכחותם המזערית, רק הדגישה את הריקנות והבדידות.
אחרי קילומטרים רבים של הליכה, הצליח המבקר לראות רק את ברייטער ומנדלאיל שהופיעו בדמות זאטוטים צחקנים ושיחקו במין משחק בסגנון דמקה, שכליו היו עשויים מאש כתומה ומאש לבנה, כשמדי פעם שילבו הכלים ידים ופרצו במחול מעגלים סוער, לקול צחוקם של הילדים.
גם הרב צ'צ'יק ורבי אברהם חזן ניצפו ביחד כשהם מנסים לקלוע ציצית, ממה שנראה כמו חוטים של ערפל זוהר.
לרגע קצרצר ראה ההלך דמות תזזיתית דוהרת במנהרות ותנועותיה הקדחתניות הזכירו לו את דוקטור עמרם גפני, אבל הדמות נעה במהירות כזו, שההלך איבד את עקבותיה מיד.
בסופו של דבר, התיישב ההלך על ספה רכה מרופדת בפרוה מבושמת ונעץ מבט מהורהר בחלל הריק שבין הקירות המרצדים.
"הי אתה," מלאכית בלונדינית שהייתה עסוקה בטאטוא הרצפה קרבה אליו ושאלה "אולי יש לך סיגריה? לי לא הרשו להכניס הנה שום דבר."

האיש נעץ במלאכית מבט בוחן ולהפתעתו הוא גילה שהיא דומה באופן מוחלט לג'יימי פרסלי.
"סוף סוף מישהו מזהה אותי." נאנחה המלאכית. היא הסבירה שהיא נשלחה להיכל כחלק ממכסה קבועה של בלונדיניות מפורסמות, שתפקידן היה לבצע עבודות תחזוקה שוטפות בהיכלו של רבי נחמן.
"אל תשאל," היא נאנחה "קים ויילד באה ביחד איתי, אבל פעם אחת היא שרה בזמן הספונג'ה ומיד הבינו שאין אף אחד כאן שמגיע ליכולת הווקאלית שלה, אז תיכף היא קיבלה קידום והיום כל מה שהיא צריכה לעשות, זה להוביל בערב שבת את "לכה דודי" ואת השיר על בר יוחאי".
ההלך הניד את ראשו בהשתתפות בצער ושלף מאחד מהכיסים של המעיל הצבאי שלו חבילת סיגריות ירוקה ומעוכה.
"תודה רבה," הבלונדינית הציתה ושאפה עשן ואז פרצה בשיעול ממושך.
"מה זה הזבל הזה?" היא שאלה בקול חנוק "הבאת את זה מהדיוטי פרי?"
"לא מהדיוטי." מלמל האיש בתשובה.
"לאן הגענו, אם אפילו נובלס מזייפים?" תהתה המלאכית.
"אני אגיד לך מה מעניין אותי." הוא הרים גבה והמשיך בקול מהורהר "הרי היו איזה ארבעים אלף איש באומן וכאן כמעט שאין אף אחד. איפה כל החסידים? איפה כל הרבנים? איפה ברלנד? איפה שטרן? איפה ארוש ושיק?"
"את זה אני דווקא יודעת," המלאכית גיחכה ברשעות ולרגע לבשו פניה את אותה הבעה הוליודית טורפנית.
"הרי כולם כבר מכירים את הסיפור על שמשון." היא הסבירה "אז הם ישר מתנדבים לרדת לגהנום, כדי לשהות עם רבי נחמן ומה אתה יודע? אף אחד לא טורח להוציא אותם משם."

מישהו אמר קים ויילד?