הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

המגפה מתפשטת


שלום קוראים יקרים, חג שמח עדיין.
היום נספר את הסיפור הנורא אודות נחמן נתן.
אתם יודעים שמתישהו באביב, בתאריך ה' באייר , מתקיימות חגיגות גדולות בארץ וגם פה ושם בחו"ל. דגלי ישראל מנופפים מעומדי חשמל, מיטב האמנים מופיעים על הבמות ומיליוני ישראלים יוצאים לחגוג בחיק הטבע.
מה קרה בה' באייר?
טוב, אני לא מפגר ואתם בטח שלא מפגרים. אנחנו יודעים שזה יום העצמאות. "אנו נושאים לפידים" וכן הלאה.
השאלה היא, האם ישנה סיבה עמוקה, סיבה רוחנית לבחירה בתאריך הזה? למה לא מחרתיים ? כף משהו בתשרי, שיעשו גשר עם שמחת תורה?

חסידות ברסלב מסבירה את העניין בפשטות, ה' באייר הוא היום בו רבי נחמן עבר לגור באומן. אמנם למעשה הזה קדמה הכנה של שמונה שנים, אבל מבחינת הוצאה מהכוח אל הפועל , כאן הייתה ההתחלה של התהליך באמצעותו רבינו מביא את העולם לגאולה.

אז חוגגים בה' באייר וחוגגים בצדק. אכן יום גדול.
מה שקרה בפועל היה שבאותו יום הגיע רבינו לאומן והוא לן אצל יהודי אחד בשם נחמן נתן.

אומן של אותם הימים , הייתה רחוקה מלהזכיר את העיירה המנומנמת שאנחנו מכירים היום. היא הייתה מרכז תרבותי ומסחרי תוסס. גרו בה המון יהודים משכילים ומצליחים ואחד מהם היה גם אותו נחמן נתן, שאצלו התאחסן רבינו הקדוש. האגדות מספרות שהוא לא היה אדם צנוע במיוחד, אותו בעל דירה, הוא היה נוהג להתייהר בכל מיני עסקאות שעשה או השתתף ובסופו של דבר, אחת העסקאות האלו גרמה לסיום חייו.
במסע העסקים האחרון שלו הוא נדבק במחלה שנקראת "אבעבעות שחורות" , זו מחלה קטלנית ומדבקת מאוד ומה שעשו לו היה דבר מאוד אכזרי. דחפו אותו עם מקלות לתוך בור וקברו אותו חי.
כך טיפלו אז במחלה הזו.

הרצח האכזרי התרחש באחת מהתחנות בדרך. אנחנו יודעים שזה לא קרה באומן, לכל הפחות, אבל זה לא הופך את הסיפור לפחות מזעזע.

הסיפור הזה גרם לי לחשוב על המגפה, על האבעבועות השחורות ואיך בכל זאת הצליחו להפטר ממנה.
רופא כפרי בשם אדוארד ג'נר גילה שחקלאים לא מתו מאבעבועות שחורות וכשהם חלו במחלה, הם קיבלו אותה בגרסה מאוד קלה. הוא בדק את העניין לעומק וגילה שאותם חקלאים , לא באמת נדבקו באבעבועות שחורות , אלא נדבקו מהבקר , המחלה דומה שהייתה קלה הרבה יותר.

אחרי שאנשים חלו באבעבועות הבקר, הם כבר לא נדבקו באבעבועות שחורות.
התגלית הזו של ג'נר, סללה את הדרך לחיסון מפני המחלה, שעד היום אין לה תרופה, אבל אנחנו כולנו מחוסנים ממנה , אז היא לא מטרידה אותנו.

ואז ניזכרתי שגם הדור שלנו צריך חיסון, נגד המגיפה הנפשית של ימינו, מגפת ההתחרדות.

אני לא מתכוון להתחרדות במובן ההלכתי של הנושא.
כשאני אומר התחרדות, אני מתכוון להפיכה של אנשים הגיוניים, מערביים ומודרניים לפרימטיביים, חדורי אמונות טפלות, תלותיים, טפיליים, מתמסכנים ובקיצור חברים בשבט המדובלל , זה שחבריו מתעסקים בהבלים כמו שמירת העיניים, ולובשים שטריימלים וחלוקי פסים.
בתנועת התשובה ההיסטורית שיצרו תנועות כמו "ערכים" ו"נתיבות עולם", נוצרו בעלי תשובה חרדיים שהיו קולים ולמעשה שידרגו את האוכלוסיה החרדית והפכו אותה למודרנית יותר.
השבט הוא בדיוק ההפך, הוא מסתפח אל הפסיכים ביותר בקבוצות האקסצנטריות של העדה החרדית ויוצר לחץ קנאי ומנוון על הקבוצות החרדיות היותר מתקדמות.

זה בדיוק מה שמלמד אותנו הסיפור על נחמן נתן.
אותו איש שמארח בביתו את רבינו הקדוש ואת רבי נתן ואז מתחיל לדבר בהתלהבות על נסיעת עסקים מזהירה שהוא הולך לעשות , הוא בדיוק כמו בעל התשובה שמגיע לברסלב והמוח שלו נדפק מרוב אורות.

זה בדיוק נקרא "להקבר בחיים" , כי משם האנשים האלו לא יצאו. הם ימותו בעולם הזוי ומופרך של טומאות וקליפות. עולם שבו הולכים עם משקפי שמש בלילה בגלל "קדושת העיניים", עולם של נבערות, של שנאת הקידמה, שנאת הטכנולוגיה ושנאת התבונה.

הילדים שלהם כבר יהיו עארסים שבב"ים חרדיים להפליא, שיסחרו בגראס ובתמונות של צדיקים. עכשיו הייתי באומן ואני אומר שכל פעם שאני מגיע, אני נכנס לדיכאון מעדרי המטומטמים ,שמעלים שם גרה. פשוט פרצופי תחת מתחת לשטריימל.

מדובר באוכלסיה ,שלא מבינה כלום בשום דבר. לא בתורה, לא בהלכה, לא במחשבת ישראל ובוודאי לא בתורת ברסלב. הם בקיאים באיך צריכים להתלבש לפי האופנה של "שובו בנים" , ברכילות על רבנים וכמובן בכל מה שנוגע לטימטום התורן המכונה "הלכות צניעות ושמירת העיניים".
האמת שאני בעצמי הייתי צריך לעשות הרבה שמירת עיניים , כדי לא להסתכל עליהם בראש השנה, כדי שחלילה לא יצא עליהם קטרוג ביום הדין באשמתי.

טוב, הסברתי את המגפה כמיטב יכולתי, עכשיו אני תוהה לגבי החיסון.
מהאבעבעות השחורות נפטרנו יחסית בקלות, אבל מה יכול להיות להיות חיסון למגיפה הרוחנית.
אין לי תשובות.
אני רק זוכר מה שאמר מנהיג חסידי ברסלב לפני שבעים שנה, הרב אברהם בן נחמן "העיקר שאני לא אהיה מפורסם של שקר."
או כמו שאומר הרב ברנר שליט"א "אנחנו לא שמענו שבברסלב שמוסרים הנהגות" , או בעברית פשוטה "בברסלב לא אומרים לך מה לעשות, כל אחד לנפשו."

אז אין לי תשובה, רק אני נזכר באיזו אנקדוטה מהמסע האחרון לאומן. מישהו סיפר לי שהפעם בנו בקייב טרמינל חדיש ומפואר כדי לקלוט את רבבות החסידים. אני אמרתי לו שטרמינל משופר הוא חדשות טובות ואני מקווה שגם החסידים יהיו משופרים.
האמת שגם החסידים השתפרו.
הטרמינל באמת היה מצויין, האוקראינים חושבים שהם עשו אותו לכבוד אליפות אירופה בכדורגל, אבל אנחנו יודעים שזה רבינו שדאג לנו הפעם והציל אותנו מהאוהלים של שנה שעברה. אני רק מקווה שעד הפעם הבאה שאני אגיע יסדרו את מכונות הקפה. אני כל כך אוהב להגיע לקייה ומיד לגשת למכונה כזו ולשתות משהו חם, מול כל הפרצופים ההמומים של החניוקים.

לסיום, כמו שאמרתי, בברסלב לא נותנים הוראות, אבל להמליץ אפשר, נכון? אני ממליץ בחום על הסרט Sex Drivre.
למרות שמו הוולגארי הוא מהטובים מסוגו ויש הרבה מאוד אנושיות ועומק לצד קטעים מצחיקים שיגלגלו אתכם.

watch?v=mov9e5jdh0M

האמת, שלא הבנתי את כל הבדיחות על האמיש.

ואפרופו משפקפי שמש בלילה, זוכרים את בילי ג'ין?

לילה טוב. רפואה שלמה, לי ולכל חולי ישראל.

העולם עוד לא ראוי


לפני שבועיים הלכתי עם חבר לפאב באלנבי. מקום מדהים , דרך אגב , הוא נקרא "פראג הקטנה" והוא מקום נעים וצלול . עם ריהוט נוח ומוסיקה מצויינת ולא רועשת והאנשים שהיו באותו ערב , היו מסוג האנשים שהיית רוצה לראות כשאתה מגיע לפאב ולא כאלו שאתה מתפלל שלא תתקל בהם.

היה ערב מקסים. המקום מומלץ בחום.

מה שכן , רציתי לציין לגבי המקום שהוא רחוק מאוד מלהיות כשר. מגישים שם בשחר חזיר במגוון צורות וגם בשר בחלב וכל הדברים האלו. לי זה לגמרי לא מפריע , אני חושב שבסדר גמור , אני לא מסתכל לאנשים בצלחת ואני לא רוצה שיסתכלו לי.

אם יש מישהו שחושב שאסור לי לאכול צ'יפס ולשתות קולה במקום כזה, אני אשמח להפנות אותו לבית הכנסת "תורה ויראה" בכיכר השבת , שם ימצא אנשים שיש לו איתם מכנה משותף רחב.

ברור לי לגמרי שעשיתי מעשה לגיטימי ואני לגמרי מתכוון לחזור עליו. מה שכן , לא הופעתי בפאב בצורתי האופיינית , כלומר עם כיפת גור ענקית וציציות כחולות שמטאטאות את האספלט. נראיתי יותר כמו הלקוחות האופייניים לחנויות של ספרים יד שניה, כמו אלו שאפשר למצוא באלנבי ובבן יהודה. טיפוסים לא ברורים כאלו, שכבר חמש שנים מדברים על איזה מאמר שהם רוצים לכתוב על הסתירה בין הקונספציות האקזיסטנציאליסטיות של אמיל זולא ואלבר קאמי.

אז אתמול הירהרתי בדבר ושאלתי את עצמי , למה לי להתחבא?
למה לא להכנס למקום שמוכרים בו חמץ וטריפות עם כיפה שחורה ויתר פריטי לבוש חרדיים?
יש לזה סיבה אחת טובה, אני שונא שהמלצריות אומרות לי "אתה יודע שלא כשר כאן?"
אבל אילו זו הסיבה היחידה , אי אפשר היה לנהוג לפיה, שכן עיקר התשובה , כך אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה ו' , שישמע ביזיונו יידום וישתוק. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להמנע מנסיבות שבהן ידברו אלינו לא יפה. זו "יראה נפולה" , ע"פ תורת ברסלב , כלומר זה כשל תפיסתי בו במקום שנפחד מהקדוש ברוך הוא, אנחנו מפחדים מכל מיני מלצריות , אקסיות ומאבטחים של קניונים.

היראה הנפולה, מסבירה לנו בעצם , עד כמה התודעה שלנו "נפולה", , עד כמה אנחנו לא באמת מבינים את העולם.
זו סיבה אחת.
סיבה שניה, שאני לא מקבל בכלל, זו הסיבה של ה"מראית עין".
מה זאת אומרת "מראית עין" ? מישהו יראה שאני נכנס למסעדה לא כשרה ויבין מזה שמותר לו לאכול סלט שרימפס.
טוב , לגבי זה כבר אמר רש"י במסכת בבא מציעא שאין שליח לדבר עבירה, כלומר , לא ייתכן שהוא יאכל שרימפס ואני אהיה אשם.
חוץ מזה , מה לגבי ללמד זכות על כל אדם ואדם? אם אתה רואה מישהו נכנס למסעדה טריפה או לבית בושת , אתה צריך בכלל למצוא בו נקודות טובות וללמד עליו זכות , שהוא נכנס לשם כדי להשתין או שהוא אינסטלטור וקראו לו לתקן את המשאבה של המתזים, כדי שאנשים לא ימותו אם תפרוץ שם דילקה , חלילה.

אחרי שראיתי שאני לא מגיע כאן למסקנה חותכת בשאלה , נאלצתי לשאול את עצמי שאלה נוספת.
"האם הופעתי האורתודוקסית היא אמיתית , או שבעצם אני מציג את עצמי כיהודי דתי באמצעות כיפה וציציות , רק כדי להכנס בטיבעיות לשיעורים של רבנים ושלא יהיו פאדיחות לילדים שלי שלומדים במוסדות חרדיים והכיפה השחורה הזאת היא התחפושת האמיתית?"

מי אני באמת? שאלתי את עצמי.
אם אני אמיתי כשאני מגלגל עיניים בהתפעלות בשיעור חסידות במאה שערים , או שהאני האמיתי שלי נחשף בבארים אפלים בעיר החטאים?
האמת שאני לא יודע. אין לי תשובה.

אני רק יכול להזכר בקלף בזן טארוט של אושו שנקרא "פוליטיקה"

מה אנחנו רואים בקלף הזה?
אנחנו רואים נוכל אכזרי שהעניבה שלו היא נחש ארסי והנוכל הזה מציב מולנו מסיכה של פרצוף תמים ושליו.
אושו כותב לנו כאן דבר מאוד חשוב , גם המסיכה שאומרת "אני חבר שלך ואוהב אותך" היא שקרית וגם הפרצוף המרושע שמאחוריה ומניף , גם הוא מסיכה שקרית.
כל המסכות שיקריות , אומר לנו אושו , גם האניאק שבאמת מנסה לדפוק אותך, חי באשליה , גם הוא מסיכה גם הוא חי בשקר.

אני לא זוכר יותר מדי מהמסקנה הסופית של הקלף , אבל לי הוא הספיק בתור תשובה.
אני לא יודע מי אני באמת, אני רץ לשיעורי תורה ואני עולה לרגל ומשתטח על קברי צדיקים ואני אוהב את תורת ברסלב ואוהב את רבינו הקדוש ואני גם אוהב את "אחת שיודעת" ואת המסעדות על חופי הרצליה ואת הבדיחות בירחון "בלייזר" ומשחקי מחשב של בליזארד ואת "אנקת גבהים" ואת "כמעיין המתגבר" ועוד המון סרטים וספרים ותוכניות ומקומות שונים ומשונים.
ככה אני ואני לא יכול לדעת מהי המהות האמיתית שלי , ומי חוץ מאלוהים יכול לדעת את זה? אולי הצדיק שהוא שורש עץ הנשמות.

בכל מקרה , אני מתפלל להפוך לאדם טוב יותר. להיות סבלן יותר , להיות נדיב יותר. להיות אבא טוב ובעל טוב ולהיות מקושר לרבינו, עד כמה שאפשר ואני חושב שבזה אני ממלא את חובתי לאנושות, במידה שחובה כזו ישנה מאיזושהי סיבה.

בכל מיקרה , דיברנו על כיסויים ומסכות , אז ניזכרתי בצמד זמרות מאמצע שנות השמונים , צמד שנקרא Strawberry Switchblade , אולי אפשר לתרגם את זה ל"סכין התות הקפיצי". הייתי מכניס לכאן שיר שלהם , אבל נראה לי שהעולם לא ראוי לזה עדיין, יש לנו עוד הרגבה להתקדם עד שנהיה מסוגלים להאזין לזה.

מצד שני , הן עשו גירסת כיסוי מדהימה לשיר הקאנטרי בן האלמוות ג'אולין , שהושר במקור על ידי דולי פארטון שאמרה "אתם לא יודעים כמה אני משלמת כדי להראות כל כך זולה."
נקראתי מצחוק.

טוב יאללה, Strawberry Switchblade

חודש טוב, אם עוד לא אמרתי לכם.
נתראה אצל רבינו, בסוף כולכם תגיעו.

עוד תתגעגעו לדונלד דאק


לפעמים אני לא בטוח שאנחנו מתקדמים לאנשהו עם הזמן.

היום היינו במסיבה קטנה , עם כמה חברים מהמגזר התורני לאומי / חוזדר בתשובה. אנשים מצויינים, דרך אגב, חלקם מאוד קשורים לרבינו ובכלל , אנשי חינוך ורוח, עליהם כבר אמר בודהא בדהמפדה "יהיו ידידך אנשיך מופת , אצילי נפש , מהטובים בבני האדם."

הקטע היה , שהילדים שם עשו דבר אחד וזה לשחק בסמרטפונים של ההורים שלהם. לא עשו שום דבר אחר חוץ ממשחקי אייפונים , אנגריבירדס, המקדש, קפיצת הנינג'ה וכל אלו.

זה היה די מבעס, למען , ילדים מטפסים אחד על השני, מתווכחים תור מי עכשיו ומיה להוריד ומה שהעציב הוא שמדובר בילדים טובים, מחונכים , מבתים מצויינים. ילדים שיעזרו לך לסחוב ארגזים מהסופר וישאלו לשלומך. לא מדובר בעארסים טמבלים שמתחרים מי מהם צורח הכי חזק. באמת אחלה ילדים, אני מכיר אותם וכואב לראות אותם מתחרפנים בגלל מנת יתר של סייברספייס.

ליד היציאה תפסתי כמה מההורים ושאלתי "אתם זוכרים את הימים הטובים שהייתה טלוויזיה אחת גדולה וכל הילדים ישבו מולה בשקט ובשמחה?"
גיחוכים מרים ענו לי, אפילו מהאימהות שהן בדרך כלל יותר פאנאטיות. כנראה שהמחשבה הזו רצה בהרבה מקומות. מהר מדי זרקתם את ה טלוויזיה מהבית , עוד תתגעגעו לדונלד דאק.

היום ערב ראש חודש אלול וזה אומר שכבר לא כל כך מתאים לנו לעסוק בהוצאת לעז ובלשון הרע, אז בואו נראה אם נצליח בכל זאת להשמיץ מישהו, לפני התקדש החודש.
אפרופו סמארטפונים,
השבוע לקחתי מישהי לשיעור של הרב עופר ארז והיא מין בעלת תשובה כזאת, מאוד משכילה ומאוד רוחנית. היא סיפרה לי על שבת שהיא בילתה אצל רב ברסלבי מפורסם ומכובד. היא סיפרה בהתלהבות על הנאומים המחזקים של הרב שהטיף להם לא להכנע לתכתיבים חברתיים, לא להיות כבדים , לא להיות מקובעים . "תהיו פריקים!" הוא אמר להם "למה שלא תהיו פריקים?"
כששמעתי את הסיפור הזה לא יכולתי שלא לגחך.
לפני יותר משנה הלכתי לרשום את אחד מהילדים שלי למוסד חינוכי בהנהלת כבוד הרב. אתם יודעים מה אמרו לי שם? שכדי שיקבלו את הילד למוסד, ההורים צריכים לחתום על התחייבות שלא יהיו מסכים בבית.
מה זה מסכים? טלוויזיה, מחשב, אייפון וכן הלאה.
החוצפה היא, שגם בתוככי בני ברק החרדית, לא עושים תנאים כאלו. נכון, שקיבלנו מכתב לפני שהילדה ניכנסה לכיתה א' בסגנון "תלמידותינו אינן צופות טלביזיה, תלמידותינו אינן אוכלות פיצוחים בשטח בית הספר, תלמידותינו פונות לאנשי צוות ההוראה בנימוס ובגוף שלישי."
לדעתי זה בסדר. אתה מקים בית ספר איכותי, אתה רוצה שכל התלמידות יהיו אצילות בריטיות מושלמות ואתה דואג להן לסביבה תומכת ואינטימית, כדי לייצר אצלן תחושת גאווה, שמסתמכת גם על נימוס וגם על התנהגות מכובדת, סדר וניקיון.
הם לא חשבו לרגע לכתוב "ההורים לא יהיו מנויים בערוץ פלייבוי ולא יזפזפו שעות בין תוכניות ארוטיות בערבית.
זה לא עניינם וזה לא מעניין אותם. הם מתעסקים בלחנך ילדות ולא הורים.
כבוד הרב שבנדון, משחק משחק הרבה יותר מלוכלך. הוא תופס מחפשים רוחניים מבולבלים מאוד, מפטם להם את האגו בכל מיני סיסמאות אינפנטיליות בסגנון "תהיו פריקים!" , "אל תשימו על אף אחד" , וכשהם נמצאים כבר אצלו ביד, כשהם התנתקו מהעולם שגדלו בו, כשהם הופכים להיות זרים בעולם דתי מוזר מאוד ונעשים מאוד תלויים ברב ובקהילה ובמוסדות , אז כבוד הרב יכול לדרוך עליהם ולרמוס אותם, להגיד להם שיתנתקו מהאינטרנט, שיוציאו מהבית את הלפטופ, שיוותרו על הסמארטפון, שיעיפו את הטלביזיה וכן הלאה.
זה פשוט? לגמרי לא.
בנאדם שחי בשיכון מצ'וקמק, לא יכול להרשות לעצמו לחיות כמו בבית קטן באהבה ולשלוח את הילדים להאכיל את החזירים כל פעם שאין להם מה לעשות. טלביזיה היא לעיתים ברכה גדולה. היא כלי להפגת מתח, ליישוב סיכסוכים והיא גם יכולה לחנך. אני לא אומר לאנשים להתחבר ללוויין ולהפציץ את הבית בשטויות של MTV במשך 18 שעות ביממה. אולי זה באמת מיותר, אבל אם אתם מחזיקים מכשיר DVD עם כמה סדרות חמודות כמו "ציפיטפוט", "היו היה" ו"בלי סודות" , אתם יכולים ליצור בבית אוירה מאוד נחמדה ותוך כדי כך, הילדים שלכם גם ילמדו משהו.
כל זה , כמובן , לא מעניין את כבוד הרב, כי הוא מאניאק, כי הוא "פריק" במובן המסורתי של המילה, "מפלצת".
אתם לא תופסים כמה קל לשלוט ולהתעלל בבעלי תשובה. הרבה פעמים הם באמת לא יודעים מה לעשות עם עצמם, הם לא יודעים מה טוב ומה רע וכל מיני חולירות מגיעים ואומרים להם שפן הדב זו טומאה ובייבי מוצרט זה כפירה , וכמו אותו הרב הם רוכבים להם על הראש. זה לא פלא בכלל שהרבה פעמים , הילדים של האנשים האלו, הופכים לעבריינים צעירים. אין להם מה לעשות בבית , אז הם מסתובבים ברחובות ומחפשים ריגושים. תדעו לכם, שזו מכה אמיתית אצל בעלי תשובה ותיקים, ממש מגיפה.
לכן אני אומר "אל תהיו פריקים" ומצטט את מה שהרב ברנר אמר בשיעור לפני חודש "בן אדם צריך להיות נורמאלי. לא להיות משונה ולא מוזר, נורמאלי."

אז לפני שאיזה מפגר יקפוץ ויגיד שהרב ברנר לא התכוון שאנשים יחזיקו טלביזיה בבית, אני אסביר ואומר שיש כל מיני סוגים נורמאליות. יש נורמאליות של קריית ויז'ניץ ויש את הנורמאליות של שיכון ל'. שתי הנורמות האלו נראות מאוד שונות, אבל למעשה הן כמעט אותו הדבר. מה הרב ברנר התכוון להגיד כאן? את מה שרבינו כל הזמן אומר לנו, שאדם צריך להיות מעורב עם העולם, שאדם צריך להיות אזרח מאוזן והגון, נעים לשכניו ומועיל לחברה. זה חלק מתורת ברסלב וזה גם מה שאושו אמר ב"נעל מתאימה" , שהאדם הנאור לא מורד בחברה, הוא משחק לפי הכללים , יום אחד דמקה ויום אחד שש בש.

עד כאן בנושא זה.
ליום הזה שלפני ראש חודש, קוראים אור לראש חודש וכשחושבים על זה , זה שם משונה. מה פתאום אור? הרי ראש חודש הוא היום החשוך ביותר, נכון? אין ירח בשמיים. אולי זה בא להזכיר לנו את השלב הבא שמסתתר בתוך האפלה של השמיים חסרי הירח. את הנקודה הזעירה של הלבנה הנולדת מחדש ומתקדשת.
היום היא מסמלת את קרן האור הרוחני ההולכת ומתחזקת סביבנו, שבתוכה מסתחררים הרסיסים הקטנים שמרכיבים את המציאות שלנו ואורגים סביבנו גשר כביר וזוהר, עליו אנו צועדים ביראה מרטטת במשך כל חודש אלול , עד שנגיע על סופו וננחת בעוד חודש בממלכתו של הצדיק, באומן עיר הקודש.

לילה טוב עולה כסף


אני מאוד אוהב לקבל מחמאות .
אני אפילו אסתכן ואהמר על זה, שאני מעדיף חנופה על פני תשורות ממשיות, כי אם אתה מקבל עוגה אז אחרי שני ביסים אתה תשכח ממנה, לעומת מחמאה מאדם איכותי שיכולה לחמם אותך במשך זמן ממושך.
עם כל זה, שפע המחמאות שאני מקבל לאחרונה על הבלוג הזה רחוק מלספק אותי, לא בגלל שאני ראוי ליותר , אלא בגלל שלא בגלל זה אני פה.
זה נחמד שאנשים טורחים לספר לי שאני מקורי ומצחיק וחכם , אבל הרבה יותר נחמד היה אילו הייתי באמת מרגיש שהבלוג הזה מצליח להסביר לאנשים ולו שמץ מתורתו של הצדיק , או טיפ טיפה מדרך ברסלב.
זה מה שבאמת חשוב, כי אם תבינו את מה שהצדיק מנסה להעביר לנו, ההבנה הזו תוכל לשמש לכם כלי כדי לחיות חיים אמיתיים, חיים משמעותיים , חיים טובים מאושרים ורוחניים.
לא שתגדלו שטריימלים ותולידו עדרים של ילדים מצוייצים וילדות טלביניות.
לא, חס וחלילה.
הצדיק נותן לכם את הכלים להזדחל אל מחוץ לשמיכת האשליות ולחיות סוף סוף באמת השמחה שהעולם הזה נוצר בשבילכם ושעובדים לטובתכם.
אז איפה היינו?
אתמול לדוגמא , היינו אני ואישתי בשיעור של הרב ברנר באזור מאה שערים.
השיעור היה מיועד לגברים בלבד, אבל אני טרחתי ובניתי לאישתי מין עזרת נשים קטנה כזו ממחיצות ושם היא ישבה חבויה , שכאילו אף אחד לא מרגיש שהיא שם , למרות שכולם ידעו.
אנשים שאין להם טלביזיה בבית , הם מאוד רגישים. החושים שלהם לא נפגעו מהפצצות אלקטרוניות של שנים ארוכות ולכן הם ממש מסוגלים לחוש.
הרב ברנר בעצמו , הוא הקצנה אמתית של התופעה הזו, בדיוק כשם שהוא הקצנה של כל מידה טובה או מעלה אנושית אחרת.
ברמת הרגישות הוא מסוגל להריח את המחשבות שחולפות המוח.
הוא לא רואה אותן , הוא מריח, זה שונה. יש לו תפיסה בלתי מושגית, עד כמה שדבר כזה קיים.
בכל אופן , נושא השיעור היה הפעם מניעות , בהתבסס על ליקוטי הלכות , הלכות כלאי בגדים. אני לא אצטט את הקטע כולו כיוון שהוא מאוד ארוך, אלא אתמקד בעיקר.

  1. אור הצדיק , הוא הגדול מכל האורות והעולם בטל מולו
  2. כדי לקבל את אור הצדיק , צריך לשבור מניעות , ושבירת המניעות בונה כלים לקבלת אור הצדיק.
  3. טוב שיש מחלוקת על הצדיק , כיוון שהמחלוקת מונעת את אור הצדיק מאנשים שאינם במדרגה לקבל את האור הזה.
  4. אם אנשים לא ראויים נחשפים לאור הצדיק, סובלים מ"ריבוי אור" והם הופכים להיות המתנגדים הכי גדולים.
אז השאלה הראשונה שצצה לי במוח הייתה מה זה מניעות . ניסיתי להציע לרב ברנר כמה הסברים לביטוי , כמו טלפונים שמגיעים אליך בזמן התבודדות. הרב ברנר לא פסל אותן על הסף, אבל ציין שהדוגמא הקלאסית למניעות היא הלך נפש שגורס שניתן לאמץ חלק מתורת ברסלב ולא את כולה.
פחחח.
עוד עניין שציין הרב ברנר הוא אפיזודה בה חילונים מחללי שבת ואוכלי טריפות , ניתקלים בתורת ברסלב ומנסים לקיים חלק ממנה. כאן הרב ברנר עמד על דעתו שאותם חילונים הם ברי מזל, כיוון שלמרות ההתעלמות שלהם מהמצוות , הם זוכים להיות מושפעים על ידי הצדיק. הפרובלמטיות בתופעות האלו היא שהן גוררות ביקורת על ברסלב בתוך החברה החרדית וזוהי בדיוק אותה "מחלוקת על הצדיק" שרבי נתן חושב שהיא דבר יחודי.
הנושא החשוב בשיחה הזאת , לדעתי , היה דווקא תוצאותיו של ה"ריבוי אור" , שהוא גורם לאנשים להתנגד לצדיק. כאן הרב ברנר מיאן לתת דוגמא קונקרטית .
ההרגשה שלי היא שהכוונה לכל אותם אנשים שמדמיינים שהם חסידי ברסלב , שהולכים עם שטריימל וציציות צמר ונוסעים לאומן ומתמוגגים מהרב ברלנד ובעצם הם עוקרים ומסלפים את תורת ברסלב.
יש המון דוגמאות לזה.
נגיד ,  רבינו מאוד הקפיד וביקש שיקראו אותו על שם אימו , פייגא , כי היא הייתה מתפללת כל יום בזמן ההריון שלה על הציון של הבעש"ט שיהיה לה בן צדיק. באה ישיבה ברסלבית מפורסמת והחליטה לשנות את הנוסח המקובל מדורי דורות ולכתוב "נחמן בן שמחה" . למה? כי הם מרגישים מדובללים והם מזריקים מספיק סיפורי אברה קדברה , כדי לצפצף על הוראה מפורשת של רבי נחמן.
עוד דוגמא?
ב"כוכבי אור" בפרק ו' באגדות וסיפורים , כתוב שמוהרנ"ת אמר שאסור לדבר נגד הממשלה, כיוון שהיא מייצגת את רצון השם בעולם.
נסה לספר את זה לחברים שלי במאה שערים והם ימציאו לך עשרות סיבות לעובדה שהם מצפצפים על רבי נתן ומלקקים לסאטמרים.
בקיצור, הבנו כאן את ליקוטי הלכות.
לילה לפני השיעור  ההוא הייתי בקבר יוסף הצדיק.
בניגוד לדעה הרווחת, אני לא מגיע לשם בגלל כל הבנות הנחמדות שנמצאות באוטובוס. למעשה , ההסעה שבה הייתי הפעם הייתה מלאה בנשות טאליבן מירושלים. נראה לכם שהיה נחמד?
מצד שני , זה בהחלט נתן לי השראה לתפילה על הציון.
"ריבונו של עולם " כך אמרתי "אני אדם שבהחלט מתאים לו לבלות את לילותיו בקוקטיילים של גריל אסייתי על יאכטות מפוארות , שעוגנות מול הריווירה על רקע קונצרט של ויואלדי והנה אני עומד כאן בחברת טליבניות , נוער הגבעות וספסרי פיצוחים מאור יהודה. יהי רצון מלפניך ריבון העולמים , שבזכות מסירות הנפש שעשיתי כדי להגיע ליוסף הצדיק , תעשה איתי חסד ותנחיל לי את החיים שאני אמור לחיות , כלומר יותר מטבח גורמה יפני ופחות טרמפיסטים מצומת תפוח לעימנואל , אמן ואמן."

חוף האינרציה

ביום שישי הייתי בחוף הנפרד בהרצליה. היו שם המון חרדים וגם נשים עם ביקיני. אחר כך קראתי במקומון של בני ברק שרק בשבוע הבא יהפכו את החוף לנפרד באמת. מה שזה אומר , זה שהביקיניות היו שם בגלל שזה לא חוף נפרד והחרדים היו שם, בגלל שהם רגילים שזה החוף שלהם.

בקיצור , כולנו יכולים להסתדר ביחד אם רק נפסיק לעשות עניין משטויות.

 

לילה טוב.

מרד גטו אומן


דובוני לא אכפת לי

אין לי שום טענה לחסידי ברסלב, לאנשים של רבינו.
אין לי ספק שהם הטובים בבני האדם. כשהייתי עכשיו באומן,הם האכילו אותי מרק בלי לשאול מי אני. הם נתנו לי בננות בלי לוודא שאני מסכן. הם הזמינו אותי לסעודת שיפודים בלי להכיר אותי ואפילו כשפעם נכנסתי בטעות לדירה כדי לשאול אם יובל נמצא, הם לא נתנו לי ללכת, בלי למלא לי כוסית שיבאס כדי שאני לא אתבעס. עוד לי דיברתי על הסיגריות. בנאדם קם מהכסא והולך לקנות במיוחד.
אין על אנשי רבינו, אין. הם דוגמא נדירה להצלחתה של עבודה רוחנית אמיתית והמסטיק שנדבק להם לנעליים יותר טוב מכל אבירי אומות העולם וחסידי זכויות האדם והאגודות למניעת פיטום אווזים.
אממה , בנושאים מסויימים הם סובלים מחינוך לקוי, לדוגמא כל הנושא הזה של סטריליות נשית. כל כך קשה לכמה מהם לסבול מציאות נשית , עד שהם חייבים להעיף את הנשים מקבר רבי נחמן מברסלב, כל זמן שנמצאים שם הגברים שעלו לרגל בחג השבועות. הנה המודעה לפניכם. מתחם הציון יסגר לנשים, החל מיום חמישי ג' סיון בשעה 12:00.
רצה הגורל ואני הגעתי לאומן אחרי אחת בלילה בד' סיוון כלומר, שש וחצי שעות אחרי הוומן ריין.
מה שהלך אז באומצן בצומת הרחובות פושקינא ופארוסקא , עין לא ראתה. כל מהלכי החצות, נושאי המגבעת , מטלטלי הפיאות וזקופי הזקנים , כולם היו שם מנער ועד זקן, העלו טבעות עשן והחליפו חוויות. המראה היה עוצר נשימה , ולו רק בגלל זיהום האוויר ,אבל אני לא התכוונתי בשלב הזה לחדש קשרים חברתיים, למרות שסהדי במרומים שזה דבר שאני זקוק לו בדחיפות, אלא רצתי אל המקווה ושפריץ ושפראץ הייתי מוכן ומזומן למפגש חוויתי עם המצבה של רבנו.
בערך בשתיים בלילה דהרתי אל תוך הציון.
בחוץ היה מלא, בפנים היה מפוצץ ולא ראיתי איך אני יכול לפרוץ את המצור.
לא נותרה לי ברירה אלא לנסות מאחור, בעזרת הנשים, שידעתי טוב מאוד שהייתה אמורה להיות מטוהרת עד אותה שעה, כיוון שהרב שלום ארוש היה אמור להתפלל בה, כבר למחרת השכם בבוקר.
מחוץ לפתח האולם, נתקלתי בחסיד בעל חזות דובונית שהתהלך אנה ואנה במצוקה גלויה.
"יש שם בפנים נשים." הוא פנה אלי בבקשת עזרה "אולי אתה תצליח לדבר איתן ולבקש אותן שיצאו."
בלי לטרוח לענות לו, פרצתי אל תוך החדר.
הסתבר ש"הנשים" היו בסך הכל נערה אחת שהייתה ישובה מצונפת תחת המצבה האדירה בשיער פרוע ובגדים סתורים כשמעליה ניצב שומר אוקראיני זקן שנזף בה ברוסית וציווה עליה להסתלק. ככה זה בגטו אומן. איש אינו נושא באחריות ואיש אינו אשם. השכירים האוקראינים מקבלים את ההוראות שלהם מגורמים אלמוניים ומבצעים את המשימות בקור רוח ואדישות. למבקרים ולחסידים אין שום כתובת לתלונות או מענות , והם נהדפים הלאה והצידה בקור רוח נחוש על ידי בריונים ,שאת שפתם אינם מדברים .
אני מיד פניתי אל המצבה בצעד מהיר, כשאני מתעלם לגמרי מהשומר. הוא מצידו, ראה בטעות את הכניסה הדרמטית שלי כסימן להיותי דמות סמכותית ולכן הרכין את ראשו ונחפז להסתלק.
"איתך במאבקך הצודק." פניתי אל הנערה שהייתה יפה ואומללה ובוודאי בקושי מלאו לה עשרים.
"אם אתה איתי , אז תצא מכאן." אמרה לי הפנאטית הקטנה, ארוכת האיברים.
"את לא מפריעה לי , אז אני לא מפריע לך." פסקתי ומיד התנחלתי על המצבה, שהייתה ריקה והתחלתי להגיד תיקון.
הבחורה לא היססה, מיד נעמדה באמצע החדר , כיסתה את פניה בתיקון הכללי ופרצה בבכי קורע לב. (ראו תמונה, מצטער על האיכות כיוון שהתאורה הייתה זוועתית).
לא התמהמתי שם הרבה. כשיצאתי המתינו לי בחוץ שני דובונים, שכנראה קיוו שאני אצליח לפנות בשבילם את האולם.

בסרט הזה כבר היינו.

מה יש בה, באומן , אם כן?
הבטחתי לכתוב על כך פעם משהו, לפחות לחלוק איתכם את רעיונותיו של מי שמבין משהו במיסטיקה ובאנרגיות.
מה שאני כן מתכוון לעשות זה לחלוק איתכם איזה רושם מאוד אישי שלי. בשביל זה אני צריך להחזיר את הזכרים שבכם הרבה שנים אחורה. זוכרים את הפעם הראשונה שלקחתם ילדה לקולנוע? זאת אחת החוויות הכי מכוננות שיש, לפחות למי שבורך בנטיה מינית נורמאלית. ובכן, אם אתם זוכרים את הסיטואציה, אולי תצליחו לשחזר את ההרגשה של אותו רגע נדיר, בו קצות האצבעות שלכם נוגעות לרגע בקצות האצבעות של "הדייט". מה שאני זוכר, זו מין מתיקות עדינה שמתחילה בערך באיזור הטבור ומתפשטת לה באיטיות מסממת במעלה הגב עד שהיא ממלאת את בית החזה בענן זוהר ונוצתי , עשוי כולו מאושר. כך בדיוק הרגשתי כשהגעתי לאומן, אחרי עשרים שעות בלא שינה , ביקור בחדר מיון ושורה אינסופית של טלטולים.
המזל הוא שבהשגחה פרטית החלטתי לשים לב למה שקורה איתי. אחרת הייתי פשוט הולך לישון ומחמיץ את כל העניין. אבל לא החמצתי , ירדתי מהאוטובוס עם אף דולף , כאבי שרירים והרעלת ניקוטין וחיפשתי את המזוודה שלי ופתאום שמתי לב, שאחרי השד יודע כמה שנים, אני שוב חווה תחושה דומה לזו שחשתי פעמיים או שלושה בקולנועי ילדותי. ההבדל, כמובן הוא שבקולנוע תחושת האושר הופכת תוך כמה דקות לכאבים עזים במפשעה. באומן היא מתפוגגת לאיטה ומסתיימת לחלוטין רק אחרי יום וחצי בערך.
רבינו,כאמור, מעבר למילים ולמחשבה הוא.

תיקון טעות

אני מאוד אוהב להתנצל על הטעויות שלי, בעיקר בגלל שיש אנשים שזה מאוד מעצבן אותם ואני זוכר שכתבתי פה נגד רבני ברסלב מהזן הכלבלבי, שחתמו על פאשקוויל שטוען שנחש צריך לנשוך את הנשים שמעזות להגיע לאומן בראש השנה. טעיתי. אני מודה.
על המודעה של הנחש לא חתום אף אחד, היא פשוט תלויה ליד המודעה עם החתימות.
הנה הצמד חמד:

אז באמת טעיתי ואני מתנצל בפני אותם רבני פוצ'י מוצ'י, כיוון שלא באמת אמרו שנחש צריך לנשוך את הנשים האלו , אלא בסך הכל שהן מכשול חמור ותקלה לרבים.

כל הזמן אומרים שפאשקווילים של ברסלב מיוצרים שלא על דעת הרבנים ולכן אני לא מתכוון להאשים אף אחד. אני רק מציע לגברות שכאן דבר פשוט. כשמגיע אליכן איזה רב קוצ'י מוצ'י ממותק, מלוקק ומשומן ויציע לכן להצטרף אליו ל"מסע רוחני לתיקון הנשמה באוירה מרוממת בקברי צדיקים", תשאלו אותו על ראש השנה? מה כבר יקרה?

 שני גנבים

דיברנו קודם על המקווה של שבועות ועל סגולותיו ע"פ תורת ברסלב. באופן אישי, כל פעם שאני טובל בשבועות ,תיכף לפני עלות השחר, אני מרגיש שאני לא טובל במים, אלא בניצוצות אור קרים. השנה ישבנו ולמדנו בלילה ומישהו שם אמר שצריך לטבול בשעה שתיים ורבע בלילה. לי זה נשמע קצת מוזר, כי עלות השחר באומן יוצא בערך ברבע לשלוש ולכן לא אמורים לטבול לפני שתיים וחצי, נניח. פשוט הבנאדם נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר, חסיד אורגינלי, מכובד למראה ומיושב בדעתו ולכן אמרתי לעצמי "מה כבר יקרה?"? ובשעה שתיים אני התחלתי ללכת לכיוון המקווה הגדול , אותו פותחים רק בחגים ובאירועים מיוחדים.

כשטבלתי הרגשתי מוזר. המים היו בסדר , אבל   הם היו מים, ראבאק.
חזרתי לציון, תפסתי מקום טוב על המצבה והתחלתי להתפלל, פתאום אני מציץ בשעון ורואה שהשעה עשרים וארבע דקות לפני שלוש. רוח תזזית חטפה אותי והטילה אותי בריצה אל הדרך למיקווה הקטן , זה שפתוח כל השנה וגם הכי קרוב לציון. המקווה הקטן הוא באמת קטן. הגודל שלו , כולל הספסל והמקלחת הוא בערך שני שליש מחדר שינה ממוצע מינוס. הוא ממש קטן. שלושה אנשים יכולים לנוע בו בנוחות וכשאני ניסיתי להכנס פנימה היו בו יותר מעשרים אנשים.
אל תחשבו על השואה, די להזכר בתורים לרכבת בהודו. בקיצור, אני אומר שלא אכפת לי , זורק מעצמי את הבגדים ופונה להכנס למים.
ממש מולי יוצא מישהו מהמים ומביט בי.
אתם זוכרים את סיפור הזן הזה , בו שני גנבים נתקלים זה בזה, אחר חצות על איזה גג חשוך? זוכרים מה שכתוב שם? הגנבים לא אומרים מילה, רק פורצים בצחוק גדול. זה בדיוק מה שקרה לי עם הבנאדם הזה. פשוט התחלנו לצחוק. הוא יצא ואני תפסתי את מקומו ואיזה ניצוצות קרים עטפו אותי, חבל על הזמן.

 לראות את כוחו של רבינו

שנים של טלוויזיה למדו אותנו שהבלונדינית הצעירה, המטופחת והיפה נמצאת בראש שרשרת המזון. היא המטרה הנחשקת בעיני כל גבר ראוי לשמוע ותמיד נראה אותה במקום הראוי לה, או במסעדה מפוארת, או במכונית ספורט חדשה, או מוקפת מעריצים.
נכון, אנחנו לפעמים רואים יפהפיה כזו ממלצרת, אבל גם כשהיא עושה את זה, לא מדובר בשירות, אלא בסוג של יחצנות. היא מציגה את עצמה ומעפעפת כדי שיגיע מאן דהו עם BMW.
מה שקרה לי, זה שחלק מהארוחות של החג , אכלתי במלונית באומן ושם משלמים טוב, אבל גם מקבלים שירות , ברוך השם. האוכל הוא חוויה קולוסאלית – כולסטרולית אמיתית וגם יש מלצריות שמגישות אותו. מה שראיתי שם הייתה הוכחה לכוחו של רבינו הקדוש. היו שם אלילות בלונדיניות, חטובות ומעוצבות, שבכל מקום היו שולטות בשטח ואילו במלונית של אומן, הן עטפו את עצמן במדים ארוכים ומבזים וכיסו את השיער שלהן בסמרטוטים ובאו להגיש אוכל ולשרת בשתיקה ובהכנעה חבורה של חסידונים בני כלאיים מדובללים, שבכל מקום אחר היו נמצאים בתחתית החבית.

זה כוחו של רבינו, משפיל גאים ומגביה שפלים ותחת צילו הגועש, אדירי עולם מתכווצים מבושה ואילו בני האשפתות חוגגים ומבלים.

המרד הקדוש

אז רבני ברסלב החליטו שעל הישראלים המגיעים לאומן, לחגוג את חג השבועות במשך יומיים כמו בני חוץ לארץ. לא נכנס כאן לסיבות ההלכתיות, קודם כל  בגלל שאני לא מבין בהלכה וחוץ מזה בגלל שבשום מקום זה לא ככה. תושבי ישראל  לא חוגגים יום טוב שני של גלויות, בשום מקום. אם יוצא להם להיות במקום שאין בו ישוב יהודי, אז הם מתנהגים כרגיל, ואם הם בישוב יהודי גדול , אז הם "מחללים את החג" בצנעה, כלומר , מתרחקים מאה מטר מבית הכנסת, כדי להזמין מונית.
ככה זה בכל המקומות, חוץ מבאומן הכבושה. שם רק לפאנטים זכות דיבור, שם כל האוסר הרי זה משובח וליקוק תחת לנטורי קרתא הוא צו השעה.
מה אני עשיתי?
סיימתי את תפילת מעריב של מוצאי חג שבועות בציון, פילחתי שני נרות והבאתי אותם למלונית. שם לנוכח מבטים תמהים מאוד מצד הנוכחים , הבאתי דאודורנט וכוס קולה ועשיתי הבדלה בקול גדול.
"אבל מה עם מנהג המקום?" התעניינו חסידים אומללים שכבר יומיים שיוועו למקלחת.
"במקום שלא גרים יהודים, אין מנהג המקום," הסברתי בקול של אחד שקיבל הסמכה לדיינות ומנהל שלושה כוללים ושתי ישיבות גדולות "מה שקרה כאן , זה שהגיעו הנה מאה אמריקאים שלא נעים להם לחגוג חג שני כשמסביבם כולם קונים, מטיילים ומבלים."
למשמע ההודעה הזו , העיניים מולי התעגלו בהבנה פתאומית.
תוך זמן קצר מאוד התפשטה ההודעה בין הישראלים ותחת כל עץ רענן התאספו אנשים כדי לשמוע הבדלה ולרוץ למקלחת או לטלפון.
למחרת היה יום עסקים רגיל למדי. החנויות היהודיות היו פתוחות ברובן, ועשרות עולי רגל התארגנו לנסיעות לקברי צדיקים כמו נתן מברסלב והבעל שם טוב.
אני עצמי ביליתי את היום בקריאה של הרומן הקלאסי "וילט" מאת של שרלוט ברונטה המדהימה והוכיתי אלם והלם לנוכח עוצמת הכתיבה שלה, שחשפה לנוכח דימיוני עולם של אצילות, תבונה , מתינות וטעם טוב. מתק המילים, העושר הרעיוני והיצירתיות העלאית של הרומן הזה, מילאו אותי באורך רוח ובטוב מזג, בעת שאני וחברי הטלטלנו בדרכינו חזרה , דרך מבוך התחבורה האוקראיני וליוו אותי בשעה שחזרתי מסוחרר אל המולדת , כדי להכנס להיכן שאני גר וגרים האנשים שאני אוהב הממתינים לבואי כמו ניצני ורד כהה ועז , שבלוגמו מטל השחר , מוצא עוז רוח להמתין לזוהרה המחייה של קרן שמש ראשונה.

 

להוריד את המסכות


אני הכי שונא את האנשים שמדברים נגד ל"ג בעומר בגלל איכות הסביבה.
"מה זה כל העשן?" הם שואלים "מה זה הרעש ? למה הילדים לא הולכים לישון בלילה" כל השטויות האלו מ, ימח שמם ושם זיכרם.
אז אני אסביר לכם מה זה ל"ג בעומר.
באים ילדים דפוקים, ילדים מטומטמים עם שיער ורוד וגורמטים וקוצים בשיער ואין להם כלום בראש חוץ מטלוויזיה ושטויות ויום אחד בשנה הם חוגגים את כוחו של הצדיק.
הם לא יודעים מי זה הצדיק , מספרים להם בבית ספר שבכלל ל"ג בעומר זה בגלל מרד בר כוכבא .
אז מה?
ככה הצדיק חושף את עוצמתו כשהוא מטלטל פוסטמה אחת מרעננה ומכריח אותה להכנס לאוטו ולאסוף את הילדים שלה מאיזו מדורה.
כערימה של הורים בורגנים מגבעתיים נאספים מאחורי איזה בלוק או במגרש ההרוס ליד בית הספר היסודי ומנסים להצית כמה גרוטאות , זה הצדיק פועל.
הוא אומר "חולירות , אתם לא מכירים אותי , ראשי זבל , אתם חושבים שאני אגדה או אמונה טפלה , אתם חושבים שאני מת אלפיים שנה , אבל אני חי , נבלות , חי יותר ממה שאתם תחיו בחיים שלכם , כבר אלפיים שנה שאני מנער אנשים ושולח אותם לקנות מרשמלו במחיר מופקע דווקא ביום שלי , דווקא מתי שאני רוצה , וכמו שאני יודע להריץ אתכם לצלות תפוחי אדמה ככה יכול להריץ אתכם לכל מקום ואפילו להביא אתכם לגאולה האמיתית והשלמה , אמן נצח סלה ועד ואני אפילו יכול להוציא אתכם מכל הספקות ומכל הקליפות והבלבולים ולהצית אתכם באש הגדולה שלי."
לא שבבני ברק הרמה הרוחנית יותר גבוהה מאשר בגבעתיים.
אני יודע שלא , אני נמצא שם כל יום .
אנשים שם מטיבם יותר הגונים , כי הם רואים פחות טלביזיה ולא קוראים "ידיעות" ואין ספק שזה עוזר לבנאדם להיות יותר נאור וטוב לב . יש שם גם הרבה אנשים שהולכים למיקווה כל יום ועל ידי טבילה במיקווה , אמר רבינו , זוכים לכל התיקונים , אבל אם אתה תעמוד ליד כמה בחורות הני ברקיות שעומדות בתור לאוטובוס למירון , אתה תישמע שם דיבורים בנוסח.
"את נראה שמלכי תהיה השנה?"
"את חושבת שנפגוש שם את ברכי?"

כאילו מה? נוסעים למירון בשביל להתעדכן ברכילות?
אבל ככה הצדיק רוצה , הצדיק רוצה להראות שהוא יכול לגרד גם ליטאיות צעירויות מתוך החורים שלהן ברובע ג' בבני ברק ולגרור אותן בעגילים השמאלציים שלהן , את כל הדרך עד לאיזה חור נידח בגליל הפרוע ושם להריץ אותן מאוטובוס לאוטובוס ולסובב אותן במסלולים בין המחסומים מצד אחד של המושב עד לקצה השני.

ולנו , ההאנשים של הצדיק , הדבוקים בצדיק , המתחממים לאורו ולאור תורתו , זה הזמן בשבילנו להוריד את המסכות ולהגיד האמת , לכבוד הצדיק שבעצמו מהווה את האמת.
להגיד את האמת שאנחנו לא אנשים רציונאליים ולא רוצים להיות ראציונאליים.
אנחנו רוצים את הצדיק , אנחנו רוצים שהוא יחשוף את כוחו האדיר ורוצים שיעשה ניסים גדולים וישבור את חוקי הטבע
ויכה בעולם הזה , העולם היומרני והמנותק ויתגלה לעיני כל העולם בדם ואש ובתמרות עשן , הרבה עשן.

היום שלושה ושלושים יום שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים לעומר.

וביום הזה נברא העולם מחדש.

במלכודת הנינג'ה


כפי שציינו בעבר, חששנו שיבולע לבתנו החביבה על שהתחפשה לסירנת נינג'ה , אבל ממממממממש לא הייתה לנו סיבה לדאוג, כי בבית הספר שלה , אף אחד לא ידע מה זה וכולן חשבו שהיא התחפשה לדבורה.

  זה כמובן היה מתסכל, אבל לא בלת י ניתן לתיקון, כיייוון שהלכנו לשמוע את המגילה אצל המיזרוחנייקים בנתניה ושם חצי מהילדים התחפשו לנינג'ות.

לאחר שסיימנו את המגילה , הפקדנו את הילדים במקום בטוח ודהרנו לבצע את מצוות הלילה – ההתבודדות הגדולה של השנה.

זה אחד מהמנהגים המיוחדים של חסידות ברסלב. אחרי המגילה לא חוגגים ולא עושים עינינים , אלא ישר הולכים לישון ומתעוררים בחצות בשביל להתבודד ולבקש מה שרוצים. אומרים שבפורים "כל הפושט יד נותנים לו". מי שאחראי על לוח הזמנים שלי , לא הסתפק בהתבודדות סתם , אלא דווקא במקום מתאים במיוחד, וכך מצאתי את עצמי בשעה רבע לאחת בלילה ,מחנה את הרכב בחניון האחורי של הציון הקדוש של רשב"י במירון.

מהרגע שהגעתי לשם, היצר עשה כל מה שהוא יכול כדי למנוע ממני לעסוק בהתבודדות. קודם כל איזה שמן אחד ניתקע ביני ובין הציון הקדוש ואני גמרתי פעמיים וחצי את התיקון הכללי , עד שהצלחתי להשתטח. אחר כך כשסוף כל סוף הייתה ההשתטחות מאחורי , ראיתי שמחלקים מלא אוכל. מה לא היה שם? טוב , לא שרימפסים ולא גלידה , בכל זאת חורף , אבל היו בורקסים ועוגות ועוגיות וואפלים ושטרודל תפוחים ונדמה לי שאפילו קוקה קולה מצאתי.

אחרי שגמרתי לאכול , הגיעה הסחת הדעת השניה , חבר'ה קמו והתחילו לרקוד וכמובן שהייתי חייב להצטרף כי כתוב בלחיקוטי מוהר"ן שיש קליפה שתמיד תתעורר כשיש מעגל רוקדים ולא רוצה שתצטרף. ברגע שאתה מצטרף , הקליפה נשברת , הניצוצות יוצאים בלה בלה בלה – כתוב, אני ראיתי.

טוב, רקדנו והיה נחמד ואז סוף סוף יצאתי ועשיתי קצת התבודדות ואני רוצה להבטיח לכם שהתפללתי לזיווג הגון משורש הנשמה לכל הרווקות המקסימות שמנויות על הבלוג הזה. אחת לא שכחתי , חיזקו ואימצו.

הדבר הבא שקרה זה סעודת פורים. גם כאן ברסלב לברסלב יש דרך יחודית. חייבים לשתות אלכוהול עד שמקיאים.

טוב, קניתי יום קודם בקבוק ויסקי פארש בחמישים שקל. התישבתי מולו ושתיתי את כולו כוס אחרי כוס , מזל שבסוף באמת היקאתי ואז הלכתי לישון. התעוררתי בארבע בבוקר כשהראש שלי מתפוצץ. לא קרא לי כזה דבר בחיים.

מעודי לא השתכרתי . כשמטומטמי גואה דפקו ראש על החוף, אני ישבתי בפונה , עשיתי מדיטציה וקראתי ספרות קואנים זן בודהיסטית. ככה אני , מה לי ולאספסוף?

אודה ואתוודה , באותו השחר די החלטתי לפרוש מחסידות ברסלב. הספיק לי. מה זארת אומרת לשתות עד שמקיאים? גועל נפש, תיכף תירצו גם שאצום ביום כיפור. ניגשתי לאינטרנט ומשם הבנתי שכאבי נובעים מהתייבשות אז שתיתי משהו והלכתי למקווה.

אחר כך ניסיתי להרדם שוב, עד שהילדים התחילו לטפס עלי. נראה לי שזה היה בשבע.

כשאשתי התעוררה סוף סוף , עידכנתי אותה לגבי מסקנותי וכמובן שהיא ביטלה את כולן בבוז.

"אתה לא יודע מה קרה אתמול," היא אמרה לי "אחרי שהיקאת אמרת דבר תורה מדהים וחילקת ברכות לכולם. בכלל לא נראית שיכור."

אני מודה שלא האמנתי לה ,אבל דחיתי את הפרישה מברסלב למועד בלתי ידוע.

שושן פורים כבר החל להתחמם ואנחנו התחלנו לטפס לכיוון ירושלים , קודם הלכנו לרב ברנר שליט"א ,אבל הוא אמר שהוא הולך לקרוא את המגילה לאישתו ושנבוא אחר כך. אז הלכנו לסעודת פורים אצל הרב עופר ארז , אכלנו ורקדנו. זה היה אי שם באמצע שכונת גאולה , שהיום כבר חרדית לגמרי. אפילו הצלחתי לצלם משפחה של תיירים חילונים שהעזו לבוא ולא התאכזבו. אחרי שקיבלתי כמה ברכות מהרב הצדיק , החלטתי שזהו זה. חסידות ברסלב זה עוד מילא , אבל להיות כל היום עם חוזרים בתשובה, זה מוגזם.

אולי גם עלי מישהו יתחיל לחשוב שאני כזה , למרות שאני לא מדובלל בכלל, ההפך אני נראה ממש כמו חרדי מודרני , חוץ מהכיפה שלי שהיא "גור 10" , שאני משתמש בה בתור אוהל בשביל מדיטציית חושך.

אבל אני רואה שאני סוטה מהנושא. בקיצור , שוב חזרנו לכבישיה המפוקקים של ירושלים החרדית ,שהיו גדושים ברבבות מחופשים מושקעים ,כשאנחנו נוסעים מפאתיי גאולה אל קריית צאנז כדשי לראות מה קורה עם הרב ברנר.

שם שוב נתנו לנו לאכול. אמנם לא רקדנו ,אבל בהחלט שרנו ואחר כך  הרב נתן שיעור מקסים

טוב את הסוף של השייעור לא הספקנו לשמוע , כי היינו צריכים לחזור לשפלה להתחיל את השעבס .

הנה דוגמא להומור חרדי, לא עלינו:

 טוב ייאללה. היה נחמד מאוד , ועכשיו פסח וליל הסדר וכל השטויות האלו. למי יש כח לזה, ריבונו של עולם?

תעשו חיים.

תתקשרו לצדיק.

כל הישועות.

אין כמו בני ברק בלילותע!!!!!


מי שיעשה לעצמו טובה ויגיע היום בערב לרחוב רבי עקיבא בבני ברק , באזור הצמתים עם רחובות חזון איש, רש"י והרב שך , ימצא את עצמו בפנטזיה שנרקחה מכמה מיתולגיות ססגוניות במיוחד.\

כל בני ברק בפאניקה כבר שבוע כהכנה לחג הפורים. המדרכות והחנויות מוצפות בממתקים , קישוטים , תחפושות , מסכות – חבל על הזמן. המחירים כאן הם תוצאה של תחרות פרועה. תחפושות שעולות בקניונים מאה חמישים או מאה שישים , כאן תמצאו בשיבעים או שמונים.

המבחר גדול, השוק פרוע, השמיים הם הגבול.

אבל הלילה ,ערב תענית זה שיא הבאלאגן , כיוון שהיום הוא היריד של משלוחי המנות "הטריים". מה שאני ראיתי בדיוק לפני שנה , אלו דברים שלא יאומנו. מוציאים לרחוב מגשים של משלוחי מנות מעוצבים בחמש או בשש מאות שקל ליחידה.

מה משלוח כזה כולל? – בטח שלא "מקופלת" של עלית.

מדובר לדוגמא על מגשי כסף שעליהם מונחים דגי סלומון ענקיים , פרוסים לפרוסות אומנותיות , מקושטים בירקות ובפרחים כשמסביבם כל מיני כדורי זכוכית וכמובן בקבוקי יין מבציר משובח.

יש המוני מגשים כאלו שמוצגים ברחוב כמו מין תערוכה ענקית וזוהרת ואתם תוכלו לראות את נשות בני ברק המכובדות , בפאות ענקיות ובמעילי פרווה , מסתובבות בעצבנות מסביב למגשים ומתלבטות מה להיא ומה לקנות להוא.

חבל על הזמן מה שקורה שם.

קרנבל, עשרות אלפי אנשים ברחובות.

חוץ מזה ,  שלחנו היום את הילדונת לבית הספר החרדי שלה ,בתחפושת נינג'ה . היא פשוט עמדה על זה כי אחיה הצעיר התחפש ל"צב נינג'ה" וגם היא רצתה , אלא שכאן נכנסה לדיון מדיניות בית הספר שלה שאוסר על תחפושת של "חיות טמאות".

האמת, אני אפילו לא קורא לזה פאנטיות. סתם ניסיון לשמור על יוקרה ,מול יתר בתי הספר לבנות חרדיות , שכל אחד מהם מכריז על עליונותו.

טוב שלחנו אותה בתור נינג'אית (מי שמבין בזה יקרא לה אחת מסירנות הנינג'ה , אבל אף אחד לא מבין בזה בבני ברק. הגננת של הילד אמרה "צב עם חרב? כמה מקורי" – בקיצור -קראוונגה!)

תחזיקו לנו אצבעות שלא יעיפו אותה מהבית ספר. הוא ממש מוצלח.

לסיום , ענייני ברסלב.

אתמול בשיעור של הרב ברנר שליט"א , היה מפוצץ. רק אנשים , היו כמעט עשרה , וחוץ מהם , מלאכים, שרפים , ישויות קוסמיות , סוחרי אקסטופלזמה ונשמות של צדיקים , מילאו את החדר את אפס מקום. קשה היה לנשום מרוב להט החרב המתהפכת.

אני הפעם החלטתי לתקוף.

אתם זוכרים שאני לא סובל את מרדכי היהודי , אז שאלתי למה מרדכי היה צריך לצעוק "זעקה גדולה ומרה"? הרי הוא ידע הכל? היה ידע שיש כאן את תיקון הפגם של עמלק , את תיקון פגם המחלוקת, את תיקון שבירת הלוחות וכו'. מה הוא צועק? הוא ידע.

הסביר הרב ברנר, כמעט בקול רם , שהזעקה הגדולה של מרדכי , באה לתקן את אותה זעקה גדולה של עשיו ,כשנודע לו כשגנבו ממנו את הבכורה. עשיו , הרי היה הסבא של עמלק , ובזכות זה שהוא זעק להשם על יעקב , הוא זכה במרכאות , שיצא ממנו עמלק שיעניש את צאצאי יעקב וזה היה צריך תיקון.

מה שמביא אותנו שוב לפסח , שהוא חג הגאולה האמיתי.

החג שהתחיל ב"ויצעקו בני ישראל" והסתיים ב"ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצריים".

שנזכה כולנו לצעוק להשם ולהגאל בקרוב ממש.

פורים שמח.

The universe is waiting


Nachman Lugasi (left) is the son of the former manager of the tourists catering in Uman, he is 3.5 years old , and a second generation Breslov Chassid. His friend, Etammar is a 4 years old pilgrim and a sixth generation Chassid. Together they are enjoying a summer of adventures in the Ukrainian city of Uman, were thousands of Jewish pilgrims are visiting each month , in sake of visiting the tomb of Rabbi Nachman .

Those children are some of the first sparks of a mystery generation that is yet to come, were the presence of  the Tzadik is natural in their day to day lives , as much as the I phone or the internet.

The world is waiting for their roar.

נחמן לוגסי (משמאל) הוא בנו של המנהל לשעבר של שירותי ההסעדה באומן. הוא בן שלוש וחצי ודור שני לחסידי ברסלב. חברו איתמר הוא צליין בן ארבע, בן לשישה דורות של חסידים. יחד הם נהנים מקיץ של הרפתקאות בעיר האוקראינית אומן, להיכן שאלפי תיירים יהודים מגיעים מדי חודש כדי לפקוד את את קברו של רבי נחמן.

הילדים האלו הם סנוניות ראשונות מדור מסתורי שהולך ובא, כשנוכחות הצדיק בחייהם משמעותית לא פחות מהאינטרנט או מהאייפון והעולם כולו ממתין לשאגתם.