כי משורש נחש יצא צפע


היי חברים וחברות, מקסימים ומקסימות.
אתם יודעים בוודאי שאני באריזות עכשיו, מתפעל את הבלוג החדש, מתכנן תוכניות וכן הלאה.
הרבה אנשים כתבו לדואל ביקשו את הכתובת של הבלוג החדש, וגם קיבלו ויש נרשמים והכל בסדר.

בסך הכל ההרגשה הכללית שלי היא הקלה. קשה היה לי לפעול תחת ענן, קשה היה לי לפעול תחת לחצים ואיומים מכל מיני מטומטמים ומנוולים, אבל המשכתי, המשכנו, כל זמן שזה היה רלוונטי. אלא שהעולם משתנה ואנו משתנים איתו וברסלב החופשית כבר עובדה קיימת. היא לא החזון שלי, היא כולה של רבי נחמן בן פיגא והוא הצדיק, שזורם בעורקי העולם ואין איש שמרים או מוריד את ידו בלי רשותו.

אני, צריך לעשות דברים אחרים, זה צפוי. כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי צרכיו, כולנו נעים, כל אחד למקומו.
אבל סוף השנה הגיע ולפני שאני ממשיך את משמרתי במקום ובזמן אחרים, אני הייתי רוצה לדבר על מה שנעשה בשנה שעברה.
ובכן,
כמו שמסרו לי מהנהלת האתר, היו יותר מ37,000 צפיות בבלוג הזה במהלך שנת 2013.
הצטרפו עשרות מנויים, נכתבו מאות תגובות.
זה אומר שהיינו כאן, שעשינו משהו.
יותר ממאה כניסות ביום, מכל חמשת היבשות, זה לא דבר שאפשר או כדאי לזלזל בו.
 

הנה תקציר:

אולם האופרה בסידני יכול להכיל 2,700 איש. בבלוג הזה ביקרו בערך 37,000 פעמים בשנת 2013. אם הבלוג היה אולם האופרה בסידני, הוא היה מוכר את כל הכרטיסים לבערך 14 הצגות כדי שיצפו בו אותה כמות אנשים.

לחץ כאן כדי לראות את הדוח המלא.

אוקי, יופי, כל הכבוד.
יש עוד סיבה שהתכנסנו ככה היום, וזה שקיבלתי שאלה מענינת מאחד מהמנוים הותיקים. הוא בחור אמריקא והוא כתב לי כך (בהשמטת פרטים מזהים)

To my friend "Drall" I really enjoyed the free Braslev blog and am a bit sorry to see it go.Iam sort of addicted to Likutei Moharan and Breslever things in general. Nevertheless,I always feel uncomfortable because the sexual repression in Braslev is a bit too much for me to handle. Any thoughts on this matter?Obviously your previous blog was a commentary on this issue but I'd be interested in hearing how you deal with this when you're around real Breslever like R. Teichner.I

ובכן, קודם כל, אני יודע שליכלכו עלי בלי סוף, שאני תומך בפריצות, ובאוננות ובתועבה.
זה שקר וכזב.
אני מוכן לצפצף גם על הרבנים וגם על מה שהם אומרים, אבל אני בחיים לא אפנה נגד הטאו טה צ'ינג וכך נכתב שם בפרק ס'

לפיכך מונע החכם הקצנה, התנשאות והתמכרות לתאווה

קצר ומדויק.
כל התמכרות, כל תאווה, יוצרת מצב של עיוות התודעה. בגלל זה חסידות ברסלב מתנגדת לתאוות, ובגלל זה הזן בודהיזם עושה את אותו הדבר.
עיסוק לא בריא במין ובמיניות, הוא לא סתם תאוה, הוא יותר גרוע, תראו מה רבינו כותב על זה בתורה רנ"ג

יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף הָאֵשׁ הַזֶּה הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכּל וְעַל יְדֵי מִעוּט שֵׁנָה, הָאֵשׁ הַזֶּה נֶחֱלָשׁ וְאֵין לוֹ כּחַ לִבְער אַך שֶׁ מַּזִּיק לְהַמּחַ מִעוּט שֵׁנָה וְכֵן רִבּוּי שֵׁנָה כְּשֶׁהָאָדָם מַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִישׁן הַרְבֵּה גַּם זֶה מַחֲלִישׁ וּמְמַעֵט הָאֵשׁ הַנַּ"ל וְגַם זֶה מַזִּיק לְהַמּחַ רַק כְּשֶׁאָדָם יָשֵׁן בְּמִדָּה כָּרָאוּי אֲזַי תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל בְּתָקְפָּהּ וְכחָהּ כִּי לא נֶחֱלָשׁ הָאֵשׁ הַנַּ"ל

זו כמובן אינפורמציה מאוד בסיסית, שאנחנו מכירים מלימודי המדיטציה.
מה שאנחנו יודעים חוץ מזה, זה שאותה אש עליה רבינו מדבר, אותה אנרגיה שהוא מכנה "אש" היא אנרגיה שהיא מינית רק בצורתה הבסיסית ויש לנו דרכים לתעל אותה ולהפוך אותה לכלי להרחבת התודעה.
כך שבאותה התמכרות לתאות, במיוחד לתאוות מיניות, קיימת טעות, של שימוש באנרגיה בצורה מסולפת ואנחנו נגד זה. תמיד היינו. זהו היסוד של הזן בודהיזם, זוהי משנתם של מורינו הגדולים אושו, גורודייף וכן הלאה.
מי בעד התמכרות לתאוות?
מי שנגדנו, מי שנגד הבלוג הזה ורבני הזבל שמכנים את עצמם ברסלבים, כי באמצעות ההתמכרות לתאות, הם יוצרים אצל המאינים הסתומים רגשות אשם שהופכים אותם לנשלטים.
עכשיו אני אספר סיפור אמיתי, שקרה בערך לפני שנה.
היה רב ברסלבי גדול שאני מכיר ואני לא יכול לכתוב את השם שלו כאן, כי אנחנו עדין בהסכם עם העדה החרדית, שלא יתפרסמו כאן ציטוטים מהרבנים "שלהם".
לרב הזה, הגיעו הרבה בחורים צעירים, תלמידי ישיבות והתחננו בפניו, שיעזור להם להתגבר על זרמי ההורמונים, שמוציאים אותם מצלילות דעתם ומפילים אותם ליאוש ודיכאון.
ברור שהרב ההוא, שהוא אדם חביב ביותר, ניסה לחזק אותם וניסה לעודד אותם כמיטב יכולתו, ואני לא אומר שהוא לגמרי לא הצליח. הניסיונות שלו בודאי סייעו במשהו, אבל הוא לא הכיר את השיטות של פונה.
בפונה יש שיטות שיגרמו לסטרייט צעיר ובריא להכנס לג'קוזי עם ברוקלין דקר ולחשוב רק על התאמת הצבעים בסלט הפירות שאכל בארוחת הבוקר של שלשום.
זה לא בדיוק ככה, כי למין יש גם היבטים פסיכולוגיים ולא רק ביולוגיים, אבל בגיל צעיר, יותר משלושת רבעי הבעיות הן הורמונליות ובהן אנחנו יודעים לטפל, לא רע.
אז באתי אל הרב, מתוך רצון אמיתי לעזור לו להפטר מכל הבכיינים האלו ואמרתי לו שאני יכול לסייע, באמצעות כמה שיטות שלמדתי בהודו.
אמרתי לו שישלח אלי את האנשים ואני כבר אסדר אותם.
הוא חשב שזה רעיון נפלא, כי באמת עשו לו את המות והוא שלח אותי לאחד מהעוזרים שלו, שכיהן על תקן של עובדת סוציאלית לכל הדפוקים והשבורים.
העוזר שמע על מה מדובר וכמובן התנגד.
הוא אמר שבחורים שנמצאים בישיבות, אסור לקבל שום דבר , אלא מהרבנים שלהם.
לכן הוא הציע לי ללמד את השיטות שלי, רק לנשים.
לא היה לי כוח להתעסק איתו ובטח לא להתעסק עם הנשים שלו, שאני באמת לא יודע אילו בעיות היו להן, אז חזרתי לרב ועדכנתי אותו.
הרב אמר, שהעוזר מבלבל במוח, לא במילים האלו, כי הוא אדם טוב ממני בהרבה, אבל הטיעון של הרב היה, שאילו תלמידי הישיבות, היו יכולים לקבל את הכל בישיבה, הם לא היו מגיעים עד אליו כדי להכנס לו לורידים.
אבל לא יצא מזה כלום, כי הרב אמר שצריך לקבל אישור מאיזה בד"ץ והבד"ץ לא היה איתו בקשר ולי היו דברים אחרים להתעסק איתם וכנראה שגם לו היו.
אז בקיצור,
אני נגד הדחקה מינית.
ברסלב גם כן נגד הדחקה מינית, כי זו מלחמה נגד עצמך ובמלחמה הזו יש הרוגים.
האנרגיה המינית צריכה לזרום למעלה, לשנות צורה, לפתח את האדם ולתת לו כלים להתעלות.

מי שמבין את זה, לא ידבר על יצר הרע ולא על פגם הברית ולא על שמירת עינים.
הוא ידבר על מדרגות.
כמו בהגדה של פסח,
השתה עבדי , בשנה הבאה בני חורין.
ועד השנה הבאה יש בסך הכל עוד שעה וחצי.
אז תחזיקו מעמד.
דלתות נפתחות.

שנה טובה, פינוקיו


אומן ראש השנה – סיכום ביניים

את ברלנד, רבינו העיף.
את מורגנשטרן, רבינו העיף.
לראשונה בהיסטוריה, טסתי במטוס עם טלוויזיה פרטית, בורר סרטים, שקע לסמרטפון , דיילות חטובות וקולה חופשית.


אני לא מדבר על זה, שחלק מהדרך ישבה לידי בלונדינית רוסיה מדהימה, שמשום מה, לא רצתה להפסיק לפטפט איתי.
מצד שני, אני ישן באכסניית לנדאו המהוללת במיטה עליונה כשהתקרה נמצאת עשרים סנטימטרים מעלי וזו בהחלט בעיה, גם למישהו שאין לו אף ארוך.

 

מנצלים הזדמנות זו לאחל לכל קוראי האהובים שנה טובה, גמר חתימה טובה, כסף קל, מין בטוח, בריאות ואושר והבנה בכל רזי העולמות העליונים

2012 במבט לאחור


הי מתוקים,

זה דו"ח הצפיה שלנו מ2012

אני חוזר ומספר את הסיפור שסיפרתי שנה שעברה על האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא.

הוא היה נוהג לברך בסילווסטר את כל מכריו בברכת "שנה טובה".
שאלו אותו "מה פתאום לברך בזמן של הגויים"
אז הוא השיב "הסילווסטר זה יום הדין האחרון. כשהקדוש ברוך הוא רואה איך הגויים חוגגים את התחלת השנה שלהם, הוא נזכר איך עמדו היהודים בראש השנה, עטופים בטלית והקשיבו לתקיעות השופר ואז הוא ממהר לקרוע את גזר דינם של היהודים, ולכתוב אותם לשנה טובה ומתוקה."
זה מה שאמר הצדיק מאפטא.
ואני אומר, אם לא יחגגו הסילווסטר, איך ייזכר הקדוש ברוך הוא בראש השנה?
יאללה, שיהיה לכם תמיד את מי לנשק בחצות!

שנה אזרחית שמחה ומאושרת מ"מחוייב המציאות"!

 

Here's an excerpt:

4,329 films were submitted to the 2012 Cannes Film Festival. This blog had 31,000 views in 2012. If each view were a film, this blog would power 7 Film Festivals

Click here to see the complete report.

שנה טובה , הכל לטובה


אין בי שמץ של פמיניזם , הלקסיקון התרבותי שלי מכיל מטעני שובניזם בסגנון "נערות שעשועים" ו"אמריקן פאי". גם בתור ליבראל אני רחוק מלהיות מציאה.
לכן לא צריך להתפלא על כך שלגמרי לא קיבלתי ברוח טובה את רצונה של אישתי לנסוע לאומן בראש השנה. כמובן שלא פעם חרפתי וגידפתי כאן את רבני ברסלב שהוציאו פסק הלכה נגד נשים באומן, אבל ככה זה.
קורה שאדם הוא גם שוביניסט, גם ריאקציונר וגם צבוע. סיפרתי כבר שיש לי מנוי על בלייזר בפייסבוק?
טוב, כמובן שלא באתי לאישתי ואמרתי לה "אני בעלך ואני לא מרשה לך לנסוע."
מאיזה עדה נראה לכם שאני? ככה לא מדברים אצלנו, וגם לא ידברו. מכיוון שכך, נאלצתי להשתמש בטיעונים שחוקים כמו "אבל מאיפה נממן את כל ההוצאות האלו" ו"מה נעשה עם הילדים במשך שבוע?". בסופו של דבר אמרתי לאישתי שהיא מוזמנת לנסוע , רק שאם היא נוסעת , אני לא נוסע.
עזר לי לכפרות. אישתי הייתה פעמיים באומן הקיץ וקיבלה שם מספיק תעצומות נפש כדי להלחם על זכותה להיות מקושרת לצדיק.
בסופו של דבר, כשכלום לא עזר, הבנתי שהכל לטובה. הרי אחרי שכל רבני ברסלב כבר פסקו שאסור לנשים לנסוע לראש השנה, תחשבו כמה אנשים אני אוכל לעצבן, רק איזכור תמים של העובדה, שאשתי בראש השנה אצל הצדיק. הרי אלו בדיוק האנשים שמצווה גדולה לעצבן, ברוך השם.
אז הכל לטובה באמת.

לגבי השנה החדשה, במשך שנים הייתי מעצב כל שנה איגרת ברכה אינטרנטית לכל ידידי ומכרי.
או לדוגמא
במחשבה שניה, אני מבין למה לא שלחתי את האיגרות האלו לכל חברי ומכרי. לאמא שלי לדוגמא, ממש לא שלחתי.
בקיצור, שוב שנה עברה , הרבה דברים טובים קרו ובשנה הזו הכרתי הרבה מאוד אנשים טובים, חשובים ומקסימים דרך "מחוייב המציאות" וכמובן הרבה נשים נהדרות, מיוחדות ויקרות ובאמת הייתי רוצה לאחל הרבה דברים טובים.

שתהיו מקושרים לצדיק,
שתבחרו בטוב,
שיהיה לכם נעים ונוח,
שתהיה לכם בשנה הזו פריצה גדולה,
שתהיו משופעים במותרות,
שתהיו בריאים ומאושרים,
שתרגישו אהובים,
שלא יחסר לכם כל.

העולם הזה, הוא עולם רבגוני ומסחרר, קיימות בו נפלאות, מתרחשים בו ניסים, יש בו גילויים של יופי מסחרר, יש בו שפע של תענוגות ושמחות, מי יתן ותחוו את אלו גם את אלו, ככל שרק תרצו.

ומעבר לעולם הזה, יש עולם נסתר ומסתורי, עולם שכולו אור מסמא עוצמה. עולם של פסגות רוחניות, עולם של מעמקי מודעות ותפיסה, עולם רב מימדי. לעולם הנסתר הזה קוראים בחסידות ברסלב "מחוייב המציאות" ,

מי יתן ולא תהיו זרים לו.

שנה טובה.

גמר חתימה טובה


את יום הנישואים התשיעי שלי חגגתי עם אישתי בביקור חורפי מאוד באומן. חזרנו מהעיר במונית מיניבוס שהסיעה, חוץ מאיתנו אב ובן מירושלים. במהלך הנסיעה בת שלושת השעות, יצא לנו לשוחח עם האב, שהיה חסיד ברסלב דור שני ממוצא אמריקאי. באופן תמוה למדי, הוא הציע לנו לבוא אליו הביתה לסעוד בחול המועד פסח. החלפנו טלפונים , כמעט בחיוך. אמצע החורף הרי , עוד לא פורים, אפילו. מה פתאום ארוחה בחול המועד?

יותר מחודשיים חלפו והטלפון צלצל.  היינו בדיוק לאחר מעבר דירה מתיש, משכונת העשירים תל גנים, לשכונת המצוקה רמת עמידר, על גבול רמת גן בני ברק. מאוד התאים לנו מסע התאווררות בירושלים, בפרט שהילדים ממילא היו אצל חמותי. עלינו לרכב ותוך פחות משעה , מצאנו את עצמנו נושפים ענני כפור, אי שם מתחת לבית הלוויות , באזור שנקרא קרית בעלז. המארח שלנו המתין לנו מחוץ לבנין, הוא העלה אותנו לדירתו, שם פגשנו את זוגתו וכמה מתוך שמונת ילדיו.

הנשים, כמו תמיד, הסתדרו מצויין ואני נגררתי אל היציאה.

"היום יש הרבה שיעורים." הבטיח לי המארח והכניס אותי למכוניתו "יש אפילו שיעור אחד בעברית, שאולי תוכל להבין. חבל שתפספס, אם אתה כבר בירושלים."

המכונית שלו נדמתה גדולה מדי בשביל הסימטאות הצרות בהן דהרנו. זו הייתה לב האפלה הירושלמית, חשוכה וזוהרת גם יחד. נראה היה כאילו אנחנו נוטשים את העולם המוכר ונכנסים אל ממלכה אחרת זרה ועתיקה, בה חלים חוקים אחרים ובה אני נחשב לזר ונכרי, למרות שגרתי בירושלים יותר משמונה שנים וחשבתי שאני מכיר אותה לא רע.

פתאום כמעשה קסם נסוגו חומות האבן לאחור והרכב חנה במין כיכר קטנה, שכאילו הופיעה משום מקום. ההרגשה לא הייתה הרגשה של הקלה, אלא ההפך. נדמה היה שמתוך הכיכר הזו בוקעות קרני האבן ושוטפות הסביבה. כאילו היא נותנת השראה לסמטאות מסביבה, לחיזריות ולאפלה. כשנפתחה הדלת ראיתי מולי שלט זורח שהמילים "תולדות אהרן" שאגו ממנו בשחור בוטה. ממש פחדתי באותו הרגע. לאן הביא החסיד המשונה שלפני כמה רגעים נראה עוד אמריקאי ונורמאלי, במסגרת הנסיבות?

החסיד הרחיק אותי מהשלט המפחיד והביא אותי אל מבנה שנראה כמו פונדק ימי ביניימי ששלט על הכיכר ממרום שתי קומותיו, שם טיפסנו במעלה גרם מדרגות צר עד שהגענו לאולם לא גדול , שנראה כמו חדר אוכל של בית ספר קטן וישן. האולם היה מלא למחצה באוכלוסיה שנראתה כתחתית החבית של נטורי קרתא. הזברות והשטריימלים שלטו ברמה ופה ושם נראתה גלימה חומה מהקפוטות המקוריות , שהיו חיקוי לעבאיות עותמניות מהמאה ה18.

זו הייתה האפנה הרווחת באותו אולם, שאחר כך התברר לי ששמו "בית כנסת באר שבע", אבל כשסקרתי יותר טוב את היושבים בו קיבלתי את הרושם שלא מדובר בעוד מניין אולטרא חרדי. עיני האנשים היו בורקות וחיות , פניהם היו נמרצות ואמיצות. בהזנחת התלבושות, הם נראו בדיוק כקהל צעיר ואליטסטי שבא לחזות בהופעה של legendary pink dots, או בא לראות לופ של סרטי מד"ב משנות השבעים בהקרנת חצות בסינימטק.

מהר מאוד הבנתי שהתגלגלתי בלי כוונה לאיזו חבורה אוונגרדית, משהו בסגנון הבוהמה של מאה שערים.

בקדמת האולם ניצב שולחן מתפרק מברזל ופורמייקה שלידו היה ישוב ישיש בלה מזוקן, בן שמונים לפחות שבפה חסר שיניים הקריא מתוך עותק מהוה של "ליקוטי מוהר"ן".

"זה הרב ברנר," הסביר לי החסיד המארח כאילו הייתי אמור להבין מזה משהו "הוא הברסלב היחיד שמדבר עברית."

קדחת עיברית. המילים שהוציא הרב ברנר מפיו החרב, לא הזכירו כלל את השפה המדוברת ברחבי מדינת ישראל. הוא מלמל משפטים שהתחילו ב"חייעס" ונגמרו "ברעייס". שמעתי מילה אחת מתוך חמש, אבל הבנתי את הכל. היינו בפונדק מהאגדות ומחוץ לקירות האבן העבים השתולל לילה מרושע, שורץ מפלצות וערפדים.

כשתם השיעור, אחרי עשרים דקות, קם הרב להתפלל תפילת ערבית ובפעם הראשונה בחיי הארוכים בצל האורתודוקסיה, הבנתי מה זו באמת תפילה. ראיתי כבר הרבה מתפללים צווחים ומתנדנדים וקופצים ומרקדים. ראיתי את הקיבוצניקים הדתיים מנעימים זמירות ואת החבדניקים נושפים תפילה דרך אפם.

אבל עד שראיתי את הרב ברנר, לא ראיתי מישהו שהתפלל כאילו מישהו באמת מקשיב. כשהוא אמר את המילים "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני מוישה" הרגשתי איך השמיים בעצמם נבקעים ומלאכי אלוהים יורדים כדי לבדוק על מה המהומה.

השנה שעברה עלי אחר כך הייתה מאתגרת , בלשון עדינה, הייתי מובטל כמעט חצי שנה, הילדים חוו קשיים ומשברים בגלל המעבר דירה, אישתי נדדה בין רעיונות לקריירה, לבין עבודות לא ברורות , אבל אני לא שכחתי את הלילה ההוא, בו דרכתי על סיפה של אגדה , שנמוגה כערפל בין הסימטאות של ירושלים החרדית.

יותר משנה אחר כך, לקראת חג השבועות הצלחתי שוב לעלות לירושלים בשעה סבירה. את הכיכר הקטנה מצאתי בקלות , הודות לWAZE ושם זיהיתי במהירות את "הפונדק". למעשה איחרתי. כשסיימתי לדלג במעלה המדרגות, גיליתי שהשיעור כבר הסתיים והרב ברנר היה בדרכו לנטילת ידיים שלפני תפילת ערבית. כך נפגשנו שוב, ליד הכיור ושככה יהיה לי טוב, הוא היה בעשרים שנה יותר צעיר מאשר בזמן פגישתנו האחרונה, בשנות השישים המוקדמות או משהו כזה.

כשראה אותי נעץ בי מבט מעורפל שאמר בוודאות "לקח לך הרבה זמן להגיע". הוא ברך אותי ב"שולם עליכם" וב"ברוכים הבאים" והחווה לי על כיסא כתר פנוי. כך נמשכה היכרותנו כאילו חלף רק יום אחד מאז אותו חול המועד.

למה ניזכרתי ברב ברנר בערב הסילווסטר, כש2011 מתפוגגת מול זריחתה המותחת של השנה הבאה?

לרב ישנה דרך מיוחדת לענות על שאלות. הוא מכוון למטרות שנמצאות הרבה מעבר לאופק ועובר הלאה, בלי להמתין לפידבק. פעם שאלו אותו על חינוך ילדים והוא אמר כזה דבר "אין דבר יותר טוב לילד, מאשר לקום באמצע הלילה ולראות את אבא שלו לומד תורה לאור הנר. זה הרבה יותר טוב לו מאשר לראות את אבא שלו מול הטלביזיה או האינטרנט. אפשר בלילה גם לעשות תיקון חצות , למה שלא תעשו תיקון חצות ? כל העולם מחכה לתיקון החצות שלכם."

ישנם חילוקי דעות רבים ביהדות לגבי התאריך המדוייק בו נגזר הדין הסופי על האדם בשנה החדשה. המשפט נערך, כידוע, בראש השנה , אבל גזר הדין נחרץ אחר כך. יש שאומרים ביום כיפור, יש מי שאומר שבהושענה רבה, יום לפני שמחת תורה. לחבדניקים יש תאריך מיוחד כ"א כסליו , או משהו כזה.

רבי אברהם מאפטא, מחבר הספר "אוהב ישראל", היה טוען שגזר הדין הסופי נחרץ דווקא בסילווסטר. הוא היה מסביר שבלילה הזה רואה הקדוש ברוך הוא את הגויים משתכרים ומשתוללים בערב השנה החדשה שלהם ואז נזכר במה עשו היהודים בראש השנה שלהם. איך הם עמדו לבושי לבן בבית הכנסת והקשיבו לתקיעת השופר. ואז אלוהים מביט על הגויים ביאוש ורץ מיד לקרוע את כל הדינים מעכל היהודים ומחליף אותם בפסק חדש המבטיח שנה טובה ומתוקה.

הרב מאפטא היה מברך בליל הסילווסטר את כל היהודים שפגש בשנה טובה וגמר חתימה טובה"

כמו הקדוש ברוך הוא, גם אני נזכר במה שעשיתי בראש השנה היהודי , איך בעשרים לשלוש לפנות בוקר, ניצמדתי לציון הקדוש של רבי נחמן ואמרתי תהילים. כן גם לי מגיע הלילה גזר דין חדש ומבהיק.

במיוחד אם בחצות הלילה , אני אתיישב על הרצפה , אדליק גפרור ואמרח מעט אפר בין העיניים במקום "פוג'ה" ואומר תיקון חצות.

כל העולם מחכה.