על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

פרצופים של נשמה


 
 

הייתי צריך לכתוב כאן נגד המופע המשותף של הרב ארוש ורונן חזיזה ביום שני ברמת גן, אבל לנוכח הרצח הטראגי של אביתר בורובסקי הי"ד, החלטתי שספירת העומר היא לא הזמן הנכון לתדלק מחלוקות. מי יודע מה יכול למנוע את הרצח הבא. כך שבמקום לדבר נגד, אני אגיד משהו בעד. דבר טוב הולך להתרחש השבוע, גם כן ברמת גן. ארבעת המופלאים מדפש מוד הולכים להופיע והולכים לגעת בליבם  ובנפשם של רבבות אנשים, שהולכים לאורם כבר שלושים שנה. כמו רבים, גם אני נולדתי מחדש בשנת 1988 כשיצא התקליט "חגיגה שחורה", גם לי הוא היווה בזמנו מצפן שהגדיר נתיב של שפיות, בתוך הים הגועש של גיל ההתבגרות. מדהים לראות כל שנה מחדש, דורות איתנים של ילדים, שגם הם מוצאים בדפש מוד , צוהר לפתיחת הנפש ולהתעלות.

"אל תשכח את השירים שהצילו את חייך" , אומר מוריסי מהסמיתס.

אוי למי ששוכח, ארורים הרשעים, שאין טובתם שלמה.

אוקיי, אז כמו שאתם זוכרים, בפוסט הקודם עלה העניין של הסבא והפתק ושם קיבלתי את התגובה הבאה מאחד מהגולשים האנונימיים.

  • דרול,לא מתאים לך
    מה נהיית גם קוצ'י מוצ'י?
    מצד אחד להאמין לסבא שמספר שהוא קיבל פתק ובאותה נשימה לא להאמין לו כשהוא מדבר על המשמעות של זה?
    אתה אוכל בשרי ונשאר פרווה?לפחות תחכה שעה כמו ההולנדים
    אם כתוב בפתק ועליך אמרתי מיין פיירעל…וגם לטענתך שזה פתק אישי אז באופן אישי רבינו גילה פה שעל סבא הוא אמר האש שלי תוקד…אפשר להתעלם מזה?
    ומה זה דורש?
    לקרוא קצת יותר במכתבים של איבי הנחל בשביל לתפוס קצת יותר כמה גדולת הצדיק היא טוטלית,
    לעסוק קצת יותר בחצות התבודדות וספרי רבינו כי זאת הדוג שצריך לקחת מהסבא
    ולהפיץ את האור כמו שאתה דואג לעשות בבלוג המקסים הזה
    סבא יצר קשרים עם שזר בן צבי ובן גוריון,עם עגנון עם ביאליק ועם מרטין בובר והכל במגמה להאיר את אור הצדיק בעולם,זאת החשיבה זאת ברסלב וזה מה שמנסים לעשות כאן בבלוג..
    אה ושכחתי,לא יזיק להגיד קצת נ נח..מה רע?
    כמובן שזה מה שאני אישית מנסה ללמוד מדמותו של הסבא ואין בכך שום קביעה שזאת האמת הסופית הברורה והמוחלטת:)

הייתי מאוד מוטרד כשקיבלתי את התגובה הזו והרגשתי שאין לי כרגע כלים מספיקים כדי להתמודד איתה. לכן, פניתי לקבלת סיוע.

נסעתי להר המנוחות, לציון של רבי ישראל אודסר, ושם ביקשתי לקבל תשובה הולמת.

לשימחתי, תוך כמה דקות, הייתה לי תשובה ביד ואני מציג אותה לטובת הציבור.

תראו, ישנה שאלה לגבי הרלוונטיות של הפתק לאותם אנשים שלא קיבלו אותו.

למה בכלל שזו תהיה שאלה? הרי מי שקיבל,קיבל ומי שלא קיבל אין לו בעיה. לא חסרות עצות והנחיות בתורת ברסלב. אין צורך בפתקים ואפילו לא במברקים. הנה אני בלי פתק ובלי קבלה, עליתי לציון של הצדיק וקיבלתי מה שאני צריך.

ובכן, יש טוענים ככה, כיוון שבפתק נאמר "ועליך אמרתי האש שלי תבער עד בוא המשיח", ניתן להסיק כי הסבא הוא האש של רבנו וכל מי שרוצה ללכת באור רבינו, צריך לפנות אל הסבא.

גם כאן ניתן לפתור את העניין בצורה טכנית פשוטה, הרי הסבא נפטר בשנת 1996 ומכיוון שהוא נפטר, ממילא ניתן לחזור לשיטה שהייתה לפניו, כי הרי נכתב "ועליך אמרתי" ולא נכתב לדוגמא "עליך אמרתי ועל כל מיש הולך עם פונפונים כמוך גם אמרתי". זו דרך פשוטה שאמנם הייתה מזכה אותי בכמה שריקות בוז מצד הננחים, אבל בעיני כל העולם, היא הייתה מהווה תירוץ מניח את הדעת לסתימת הגולל על השאלה.

לי הפיתרון הזה לא מספיק, כי לדעתי ישנו כאן סילוף גדול ועצום בתורת ברסלב. הרי רבי נחמן בעצמו זי"ע, לא טען שהוא צדיק יסוד עולם. הוא רמז על זה פה ושם ואמר שנישמתו היא פלא גדול, אבל בפועל הוא לא אמר דווקא על עצמו שהוא הצדיק המוחלט. רבי נתן בליקוטי הלכות, מסביר שכל העבודה של האדם, זה להתפלל כדי שיתגלה לו מי הצדיק האמת שיש להתקשר אליו. מוזר, נכון?

למה שלא יגיד שרבי נחמן בן פייגא, הוא הצדיק האמת? למה שהוא לא יגיד שרבי נחמן הוא אותו האילן שמצל על כל העולם?

בכל המקומות זה מה שעושים. לוקחים איזה עגל, או איזה פונפון, מציבים אותו על ראש ההר ואומרים "אלו אלוהיך ישראל", אבל תורת ברסלב היא משהו אחר. בתורת ברסלב אדם צריך לבצע עבודה פנימית כדי להגיע אל האמת. האמת מסתתרת, כמו שאמר הרקליטוס, טבעה האמיתי חבוי ועבודת האדם היא לחשוף אותה, קודם כל בעיני עצמו.

כדי להמחיש את העניין, אנחנו צריכים להבין מונח פופולארי מדי בברסלב שנקרא "מפורסם של שקר".

אני יודע שבברסלב יש אנשים שמתעסקים רק בזה, אבל אני משתדל להמנע מכך, כיוון שאני זוכר מה שאמר רבי אברהם ב"ר נחמן על הנושא. הוא אמר "העיקר שאני לא אהיה מפורסם של שקר".

כאן קיימת שאלה עצומה, האם רבי אברהם ב"ר נחמן לא יכול לשלוט על עצמו שלא ישקר? אל תהיה שקרן וממילא תהיה פטור מתפילות כאלו.

אלא שבדבריו של ראב"ן חבויה אמת עמוקה יותר. מפורסם של שקר אינו "מפורסם שקרן". מפורסם של שקר, פשוטו כמשמעו, שייך לשקר. הוא אדם מפורסם שבאמצעותו השקר מתפשט, באמצעותו השקר משיג כוח והשפעה. אותו אדם מפורסם יכול להיות דובר אמת, יכול להיות אדם הגון, יכול להיות צדיק אמיתי, אבל זה לא משנה את גורלו. הוא שייך לשקר ואין מה שהוא יכול לעשות בעניין. לכן רבי אברהם התפלל, שלא יהפוך לכזה.

כאן יש שקר והשקר הזה הוא גדול ועצום.

מה השקר אומר? השקר אומר שיש בעבודת השם משהו חיצוני. איזה אלמנט שמביא אותך לעבודת השם, אם אתה פונה החוצה והולך אחריו. יש את זה בהרבה דתות, איזה צלב, איזו מנטרה, איזו "ארץ טהורה", שמורידה את העול המיסטי מהאדם ותולה אותו על איזה אובייקט חיצוני.

בברסלב אין את זה. רק בשביל זה אני כאן. בברסלב "כל עוד בלבב פנימה". פנימה היא כל הסיפור, יישוב הדעת הוא כל הסיפור. כשאנחנו נוסעים פנימה לפעמים יש לי פנצ'ר, אנחנו פותחים את ארגז הכלים, מוציאים מברג ופלסטר ודבק ועושים מה שצריך לעשות. אין במכשירים האלו שום קדושה, הם סיוע נקודתי. אם נעזוב את הרכב ונעבור לסירה, לא נצטרך אותם, נשאיר אותם שם, הם שום דבר.

אז היה פתק, מי שקיבל אותו נעזר בו.

אם הייתה סייעתא דשמייא, הפתק היה נשרף באותו היום ולא היינו דנים בעניין הזה היום.

לצערנו, החיים שלנו אינם כל כך פשוטים ומה שנראה לנו הגיוני ונכון, לא תמיד מסתדר עם רצון ההשגחה.

זה מה שקרה, הפתק התפרסם ומכאן התפשטו הרבה סילופים ועיוותים ונעשה מי שנעשה ל"מפורסם של שקר" ר"ל ואפילו עד לכאן זה הגיע לבלוג הזה, שאין בו שום דבר חוץ מלדרבן את הציבור בדרכו של רבינו הקדוש שאמר "ואני תפילה", כדי להבהיר לכל העולם שעניינו בעבודה פנימית דייקא.

אז בנושא הזה, הלכנו לאן שהלכנו וקיבלנו את מה שקיבלנו והוא מה שנכתב כאן היום.

אין לנו מה להוסיף בנושא ואנחנו מקווים שעל כל הפצעים תכסה האהבה, ואם זה לא יעזור, יעזור בוודאי מה שעזר רבות בעבר, דפש מוד Shake the disease.

 

 
 

 
 

  

שתו לרוויה


תשמעו דבר מדהים, שבטח כבר סיפרתי, בברסלב המונח "תשובה", לא מתייחס בכלל לקיום מצוות או קבלת עול מלכות שמים. יכול להיות שכבר סיפרתי את זה פה, אני לא זוכר, אבל הנושא צץ לו כשדיברנו על ספירת העומר, שהיא עניין גדול בברסלב.
תראו לדוגמא בתורה ע"ו בליקוטי תניינא:

נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶך וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶך הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד וּבְרוּחַ הַקּדֶשׁ עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך סֵפֶר תְּהִלִּים וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב) וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה,

הרי בני ישראל, כמובן, לא קיימו מצוות כשיצאו ממצרים, הם בכלל לא קיבלו את התורה, ובכל זאת הם עשו תשובה מכוח זה שספרו ספירת העומר.
דוד המלך, מצידו, היה דווקא אדם דתי ביותר, אם נדלג על םרשת בת שבע, ובכל זאת התעסק בתשובה כל הזמן.

חוץ מזה, בינינו ספירת העומר בעצמה, היא מצוה ואפילו מצוה די ביזארית, אז איך ניתן להגיד שבזכות קיום מצווה, אדם יתחיל לקיים מצוות?
אנחנו נסביר את זה, אבל אני קודם כל רוצה להבהיר דבר אחד. אין ספק שבחסידות ברסלב, מצפים ממך לקיים מצוות. אמנם אתה לא חייב להחמיר, ולא צריך להיות מהקפדנים, אבל קיום מצות ברמה המינימלית הוא הנורמה.
יש אנשים שחולקים על הקונספציה, וזה לגיטימי לגמרי, אבל אני לא מכיר ברסלב אחרת.
אז איפה הייתי? תשובה.
ביום ראשון של חול המועד, הייתי בחברון, במערת המכפלה.
בכל חול המועד יש שם באלאגן אחד גדול. יש שם דוכני אוכל ודוכני ספרים ורמקולים מהדהדים, של הישוב היהודי בחברון ודוכני מוסיקה ואמנות וכמובן, גם דוכן של ננחים, עם מערכת הגברה קיקלופית, שחוץ מזה שהיא משמיעה מוסיקת טראנס, היא גם מפרסמת באסטה של טורטיות כשרות לפסח ואת הקמע המתועב ההוא של "נחמן מאומן", שמביא את כל הישועות לאנשים פרימטיבים במיוחד.
ולא שיש לי משהו נגד ננחים. הננחים, כזכור, הם אחלה. כשהם לא קופצים בכביש, הם מאזינים למוסיקה של גוסטב מהלר, וקוראים את ג'וזף קונארד בשפת המקור.
בכל מקרה, מסביב למערת המכפלה, פיצוץ של אנשים,צעקות ורמקולים וילדים משתוללים ורכיבה על חמורים, אבל כשאני מתקרב קצת יותר אל המבנה עצמו, אני רואה משהו יוצא דופן.
קבוצה של אנשים ונשים תרבותיים למראה, עומדת בשקט ובסדר מופתי ומה שהאנשים האלו עושים, זה שרים שירים מתוקים כאלו, בקולות עדינים ומתוקים ומלאכיים ויש להם שם, נבלן ונבלנית שמלווים את השירה.

זו הייתה כמובן, קבוצת צליינים נוצריים, שהגיעה כדי לבקר את קברי האבות. אחת מהנשים שם התחילה לשוחח איתי וסיפרה לי בהתרגשות שהם הביאו ארבעה עשר נבלים מיוחדים לירושלים, בשביל איזו מטרה שלא הבנתי, אבל המציאות של האנשים האלו, שמגיעים עם כלי נגינה ארכאיים, למקום ההיסטורי המוזר הזה, בתוך יריד לבנטיני עם נגיעות פאשיסטיות ופאטישסטיות וכאן הם שרים בהתרגשות שירי קודש, היא מסבירה לנו את ההגדרה של התשובה בברסלב.
תשובה היא חיבור, היא התקרבות אל אלוהים, אל האלוהות.
זה בדיוק ההפך ממה שהמתין לנו בתוך המכפלה.
שם, באולם יצחק ורבקה, עמד איזה עבדקן עם עם מקרופון נצמד וסיפר להמוני חרדים על ההרפתקאות שלו במערות הקבורה שמתחת למבנה המכפלה. הוא כל כך התלהב כשסיפר, איך שהוא וחבריו מצאו שם מצבה נוצרית, וניפצו אותה. אוי, כמה שהוא היה מרוצה מעצמו, הכלב, לא שהם מצאו שמה משהו אחר, אבל די להם, לחלאות בואנדליזם, בגסות, בבערות וביהירות. די להם שהם זוחלים באבק לרגלי רבניהם ומבקשים שכר כפנחס.
אז ירדתי מהמערה כשאני מהורהר, ביקרתי גם בציון של אבנר בן נר, שאני לא מבין איך זה שעשו ממנו צדיק, אבל !I'm a believer
היו לי כל מיני מחשבות, היה ברור לי מצד אחד, שאני לא במדריגה של הנוצרים האלו, שהגיעו מעבר להרי החושך, כדי להחזיר את נבל דוד לירושלים, אבל מצד שני, גם אני רציתי לעשות משהו כדי להתקרב אל הקדושה ואל עבודת השם.
בסופו של דבר, עשיתי דבר שהפתיע גם אותי, הלכתי לננחים לרקוד. זה היה מוזר, כי היינו די לבד שם, בלב ההמון הגועש והמון אנשים , בעיקר חרדים מודרניים באו כדי לצלם אותנו, אבל לי לא היה אכפת. לא הגעתי רק כדי להתלונן ולהעביר ביקורת. עשיתי מה שיכולתי.
האמת שהיה לא רע, חוץ מהפרסומות המטומטמות לקמע מאומן, היה נחמד לצאת מהאווירת השופינג ופשוט לקפוץ לצלילי מיקס של "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
אמנם אני מעדיף את הגרסה של לי פישמן, אבל אתם יודעים, אני עושה מה שאני יכול והם כמוני, משתדלים.

בסופו של דבר הנחים כל כך התלהבו ממני, עד שהם דחפו לי לכיס של החולצה, איזה קמע ננחי. לא הסתכלתי עליו אפילו, אולי הוא כבר הלך בכביסה.
כשיצאנו מהשטח, היה לי רעיון נוסף לגבי התקרבות לאלוהים, אותו רעיון שהזכרתי בהתחלה, כלומר לספור ספירת העומר.
זה נשמע עניין פשוט, הרבה סופרים את העומר, אבל מעטים עושים את זה כמו שעושים את זה אצל ברנר שטריימלהרב ברנר בשכונת בית ישראל, על גבול מאה שערים, בין העולם הבא לעולם התחתון.

וכך נגמר היום, בצריחות עד לב השמיים. זה לא מרשים כמו נגינה על נבל, אבל זה בהחלט עובד.
אז, שיהיה גם לכם המשך סוף שבוע רגוע ושתו הרבה, זה מאוד בריא.

מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.

בלק ג'ק בחצות


לפני שנה ומשהו שאלה אותי אישתי לאיזה פלג בחסידות ברסלב אני שייך.
"ברור שאני שייך לשול מאה שערים" אמרתי לה כמתפלא.
לי זה היה ברור, אצל האנשים האלו למדתי, אצל הרב ברנר, אצל הרב טייכנר וכן הלאה, מה יש לי לחפש בפלגים אחרים?
"אני לגמרי בעד," אמרה לי זוגתי "אבל אתה לא חושב שהגיע הזמן שתתחיל ללכת עם כיפה?"
זאת הייתה אנקדוטה.
ביומים האחרונים ישנה שמחה גדולה בפלג השול, כיון שהמתחרה הגדול, פלג "שובו בנים", עשה לעצמו בושות כשחבריו התקוטטו ואפילו ירו במאה שערים.שובו אולי זו נראית כנחמה פורתא, אבל בשול ישנם חסידי ברסלב אמיתים שמנצלים כל הזדמנות כדי לשמוח. מאז פטירת רבי לוי יצחק בנדר בשנת 1989, לא קמה סמכות רוחנית בפלג השול, מה שאומר, שכל אחד עושה מה שהוא רוצה.

יש כאן עניין שחשוב להסביר, מה שחשוב זה הבפנים.

זה באמת ככה, לא יעזור לכל אלו שמנפנפים בשטריימלים שלהם בוקר וערב ובחלוקי פסים תוצרת שנחאי במסורת עמרם בלוי. רבינו דיבר על זה המון, הפנים הוא העיקר, החוץ הוא פארש. לכן אנשים טועים מאוד בהבנה של הפלגים בברסלב, מאותה הסיבה שהם טועים בהבנת העליה לרגל בראש השנה.

הם מסתכלים על החוץ, והחוץ לא דומה לפנים.
הדעה הרווחת היא שהפסיכים של ברסלב, אלו הנחים שרוקדים ברחובות או "שובו בנים", עם כל ההתנהגויות הביזאריות שלהם, אתם יעודעים, האיסור לאכול במבה וההתגנבויות לקבר יוסף וכל זה. לעומתם ולא רק לעומתם, פלג השול נראים מאוד מיושבים, יושבים, לומדים תורה, מדברים ביישוב הדעת ובנחת.
האמת נחשפת רק בתפילת קבלת שבת.
אני התפללתי כמה פעמים בשובו בנים ומתפללים שם בדיוק כמו אצל המציזרוחניקים בפתח תיקוה, בשינוי אחד. שם מחלקים ביסלי בסוף התפילה, כנראה כדי שאנשים לא יפלו לעוון אכילת במבה. אצל הננחים מתפללים בצורה מאוד "מסורתית". כל כך מסורתית, שזה נראה כאילו ליד כל ננח יושב אבא שלו, ומאיים לבעוט בו אם הוא יפשל.
התפילות ב"שול" , מזכירות יותר מכל סצינות קרב מתוך הסרט "הזירה" (גירסת 2001)

לא כזה הפסד גדול אם לא ראיתם, גם גלדיאטור הוא לא רע, למרות שאז מפספסים את ההופעה הקולנועית היחידה של קרן מקדוגל.

בקיצור, פלג השול זה עולם אחר.
אני אספר לכם משהו מדהים,
ישבנו כמה חבר'ה בשיעור אצל הרב.
הייתה הרגשה ממש קולית, היה קירוב לבבות אמיתי,ברוך השם.
אז אחד הלומדים, שאל את הרב, איך להתמודד עם התמכרות להימורים.
כמובן שהרב לא ידע בכלל מה משמעות המילה, אחרי הכל, זה לא היה אחד מהנושאים המהותיים אצל לוי יצחק בנדר.
לקח לנו בערך שעה להסביר לו ולתאר לו במה מדובר. סיפרנו על בלק ג'ק ורולטות וטוטו ולוטו ומפעל הפיס. תוך כדי כך הוא נזכר שבספר "מנחת הלוי" מזהירים נגד משחק בכרטיסים בלילות חנוכה, אבל הוא אף פעם לא ידע מה הכוונה.
אחרי שיותר מדי זמן ניפחנו לו את השכל עם סיפורי הקזינו, הוא התעשת ואמר לנו ככה:
"אנחנו חסידי ברסלב. אין לנו שום שיטות, אין לנו שום פתרונות, אין לנו שום דרכים שמסוגלות לעזור. רק דבר אחד אנחנו יודעים, לקום בחצות ולהתפלל לריבונו של עולם ולהגיד שאנחנו לא מסוגלים, לא מסוגלים להתמוד לבד ושהוא חייב לעזור לנו. ככה עושים את זה בחסידות ברסלב."
הבנתם?
אני לדוגמא, מכיר הרבה טריקים, על חלק אני אספר ועל אחרים אני עוד אספר בטח.
אבל אי שם מעבר לעולם המתוכנן והמתוחכם, קיים משהו פשוט יותר, משהו שקשה להרגיש בסאון היום ובשטף החיים.
מצד שני, אין בי שמץ של משיכה לפשטות נוסטלגית, אני רק אומר שכדי להלחם לא צריך יריות.
יש אינטרנט.

אני חוזר לישון.

פיצוץ בקיבוץ


אז איך היה באומן?
סתם, צוחקים איתכם.
הרבה פעמים אנחנו רוקדים בשדה התעופה של קייב. הפעם בחרתי דווקא לנסות לצלם את הקהל שצפה בנו.

מה אני אגיד לכם? הפעם הביקור אצל רבינו הקדוש היה נגוע בחברתיות יתר. במקרה שלי, עודף סוציאליות מתבטא בכך שכמעט בכל יום אני מדבר עם מישהו יותר מחמש דקות. זה מושחת, אני יודע וןאני גם אומר לעצמי כל הזמן. הרי לא נסעתי שלושת אלפים קילומטר רק כדי להסתחבק, נכון?
טוב, קצת רצינות אפשר?
יצא לי לדבר הרבה עם יובל דיין.
הוא סיפר לי שלאחרונה הוא מתעסק הרבה עם מיזרוחניקים ויש לו טענות אליהם וגם להם יש טענות אליו.
הוא היה מציע, שהמזרוחניקים ישקיעו משאבים בברסלב, כי להחזיר בתשובה הם לא מצליחים ויש להם בעיה עם הנוער שלהם שמתחלן והולך וברסלב מחזירה בתשובה וגם מסתדרת עם הנוער ורק כסף אין לה בכלל.
אז מה שהוא טוען, אם הבנתי אותו נכון, זה שכולם יכולים להרוויח.
היום אנשים חוזרים בתשובה דרך ברסלב, אבל אין שום מערכת שתטפל בהם ותקלוט אותם. הרבה פעמים הסיפורים האלו נגמרים רע, עם כל מיני סכסוכים משפחתיים וחובות וגירושים ובתים הרוסים וכן הלאה.
אילו היה ניתן לקחת כסף מיזרוחניקי ולהשקיע אותו בבעלי התשובה הברסלבים, מצבם היה משתפר מאוד וייתכן שגם מספרם היה עולה.
עד כאן אני מספר את מה שיובל אמר. פחות או יותר.
אין ספק שהקצאת משאבים כזו מאוד תיטיב עם ברסלב, השאלה היא מה המיזרוחניקים ירוויחו כאן.
לדעתי, הם לא ירוויחו כלום.
חסר להם מה לעשות עם הכסף? דיברתי שלשום עם הרב ברנר והוא מאוד התפלא לשמוע שיש מכוניות שעולות מיליון שקל. בחברת מצוקה שרדנית, באמת אין כאן הגיון, אבל בעולם בו הביזבוז והרהבתנות הם ערך, יש מכוניות שעולות אפילו יותר.
ראיתם את "היפה והחנון"? זה העולם שאנחנו חיים בו, זה יותר מוצלח מבני ברק, אבל זה מאתגר.
בכל אופן, זו הייתה המסקנה שלי, סבסוד של ברסלב לא יועיל למזרוחניקים.
רגע, אני יודע מה אתם שואלים, מה לגבי הנוער המיזרוחניקי המתפקר?
טוב, תסלחו לי.
בואו ניקח זוג מיזרוחניקי לדוגמא.
האבא מפקח בתי ספר, האמא עובדת בבנק כבר עשרים שנה.
שניהם נושקים לחמישים ויש להם שתי בנות נשואות ובן זקונים, בן עשרים וכלום, שלא ממש סגור על עצמו.
אה, והם לא גרים בגבעת שמואל, אלא בפתח תקווה.
יום אחד נפתחת הדלת של הבית ונכנס הבן הצעיר והוא נראה ככה:
נוער ברסלב
אתם יודעים מה הם יגידו?

חבל שהוא לא חילוני.
אני מכיר את זה מניסיון. כשאבא שלי לוקח את יוקו לבית הכנסת, האנשים אומרים לו "ההורים שלך מתהפכים בקבר". למה? כי יוקו לא דומה לשום דבר מזרוחניקי, יש לו פיאות ארוכות תספורת קצרה וכיפה שחורה. הוא למעשה נראה כמו ילדים בשבטים החסידיים של ירושלים החרדית, ילדים שחוץ מהמראה, אין לו איתם שום דבר משותף.
מה אני יכול לעשות? ככה הילד רוצה להראות.
מה שרציתי להגיד זה שבשביל האנשים האלו, ברסלב היא בעיה, לא פיתרון, אם כי אני בספק אם הם יגידו את זה ליובל דיין, אי פעם.

אני אחזור לזה תיכף.
בשבת בבוקר, התפללתי בציון הקדוש, יחד עם האשכנזים. שום דבר דרמטי.
הארוחות שלי בשבת, הוזמנו מראש מהארץ. הדיל היה שאני מקבל שלוש ארוחות מלאות עבור מאתיים שישים שקל בערך. זה דיל מצויין בהתחשב בעובדה, שמדובר בארוחות כבדות ומלאות של ארבע מנות עם שתיה חופשית ויין משובח ומלצריות בלונדיניות חביבות, בלי אף גרם של שומן מיותר. סיימנו את התפילה בערך בעשר ורבע ואז פגשתי חבר טוב ממאה שערים, בחור ממשפחה רבנית ותיקה ומכובדת, נכדו של אחד מראשי נטורי קרתא ובקיצור, בחור חמוד שמייצג נאמנה את אופייה ומהותה של החרדיות הקיצונית ההיסטורית.
"תשמע," הוא אמר לי בלי הרבה הקדמות "חבר שלי עשה מבצע והביא הנה חמישה סירים של קוגל ירושלמי ואיחסן אותם אצלי בדירה. אנחנו הולכים לעשות קידוש בבית המדרש שמאחורי הציון. ראה את עצמך מוזמן."
כשאני באומן כל הזמן מזמינים אותי למאירועים, אין לי מושג למה, כי בארץ זה כמעט ולא קורה. אני לא תמיד נענה בחיוב להזמנות, אבל הפעם חשבתי שהקוגל הוא סיבה טובה להתייצב.
אתם צריכים להבין, שקוגל ירושלמי לגמרי לא דומה לקוגלים האלו שקונים בתבניות בחנויות של אוכל מוכן.
הוא למעשה גוש שומני מפולפל, שיכול בקלות למלא צלחת והוא מחליק בגרון במהירות הבזק. למעשה, היו צריכים מזמן להכניס אותו לפקודת הסמים המסוכנים, כיוון שהוא בריא כמו הירואין וממכר הרבה יותר. אז הלכתי לשם ונתקלתי בערימות מבהילות של קוגל מהביל. מה אני אגיד לכם? כשאוכלים אותו בתוספת מלפפון חמוץ, הוא ממש פיצוץ בקיבוץ. אל תנסו בעצמכם, כי זה נגמר רע.
אחרי שאכלתי ארבע מנות של קיגל רוטט, ניזכרתי שבעוד רבע שעה, אני צריך להגיע לארוחת הצהריים הרישמית שלי, מה שגרם לי להתקף של רגשות אשמה, בזמן שזללתי את המנה החמישית.
ברור שכשהגעתי לארוחה, התחשק לפתוח לי במנת אנטי חומר, ואפילו נזכרתי ברומאים שהיו אוכלים ומקיאים ואז אוכלים שוב.
כנראה שככה מתנהל העולם.
אתה מקבל דיל טוב, מכסה את כל האפשרויות, מקדם את עצמך באופן הגיוני ואז בום, נופל עליך איזה מין קוגל כזה, שמשנה את כל התוכניות וטרף את הקלפים.
אחחח, אבל איזה קוגל זה היה, רבותיי.
היה שווה לטוס בשבילו שלושת אלפים קילומטר.

אחרי שיובל סיפר לי אל הטענות שיש לו אל המזרוחניקים, שאלתי אותו באיזה טענות הם באו אליו.
אז הוא אמר בנימת עלבון שהם האשימו את ברסלב שהיא עיסוק ב"פרטות" ולא ב"כללות".
בטח שאף אחד מכם לא יודע במה מדובר וטוב שכך, כיוון שזה בולשיט מרכזניקי מצוץ מהאצבע, שגם בשנות השמונים היה כאלם פאדי.
אני לא רוצה להכנס לזה בכלל, כי זה באמת זיבול חסר משמעות. אם מישהו היום מדבר על "כללות" ו"פרטות" , יהיה לו מזל אם הוא יגמור אצל גינזבורג.

מה שכן, אני לא מייצג את המיזרוחניקים, אבל בכל זאת יש לי טענות למחזירים בתשובה של ברסלב, כשהם לוטשים עיניים אל המשאבים והמוסדות של הציונות הדתית.
תראו, הם כל הזמן תוקפים את המדינה, אבל אין להם שום בעיה לדחוף את היד לכיס שלה.
הם מטיפים להדרת נשים חשוכה ואכזרית, שיכולה למנוע מנשים השכלה וקריירה ומצד שני, אין להם בעיה להופיע בפני נשים משכילות ואמידות ולבקש תמיכה ותרומות.
הם מתלבשים בסגנון החרדי הירושלמי העתיק, כדי לסמל את האיבה שלהם לתרבות המערבית ולקידמה, שהן למעשה האחראיות לרווחה הכלכלית , שהם מייחלים אליה.

בקיצור, עם כל הכבוד ליובל דיין וליתר הברסלבים המעוצבים, אני נגד שיתנו להם כסף אמיתי, כסף ציבורי שקשור למוסדות של הציונות הדתית.
זה לא הגון, זה לא נכון וזה לא מגיע להם.
לא מגיע, כל זמן שהם לא מוותרים על התלבושת הליצנית ועל חוקי הצניעות המאוסים ועל האיבה הארסית לציונות ולמדינה.
גם אם הם מצליחים להרגיע נערים מטורללים, זה לא אומר שהם לא צריכים לכבד את מי שמסוגלים להקים יישובים ובתי ספר תיכון ובתי כנסת.
גם זה חשוב, קוקוריקו.

סוקרטס המכבי


ימי החנוכה הם הזדמנות נפלאה לכל האנשים שאין להם שמץ של מושג בהיסטוריה, מנסים לספר על מרד המכבים. זה קורה בעיקר בשני מקומות גני ילדים והרצאות של רבנים.

מסיבה זו חשוב לעשות קצת סדר בעובדות ההיסטוריות ולנפץ מיתוסים, שאמנם ניצרחים בקול מתוך מיקרופונים בכנסים של החזרה בתשובה, אבל אין להם קשר משמעותי עם תולדות האנושות.

דבר ראשון, בארץ ישראל אף פעם לא שלטו יוונים.

יוונים לא כבשו את הארץ, לא את ירושלים ולא את בית המקדש. למעשה, בתקופת מלחמות המכבים, יוון הייתה תחת שלטון כיבוש מקדוני.

מה שקרה הוא ששתי ממלכות מוקדוניות, ממלכת תלמי וממלכת סלבקוס נלחמו על השליטה בארץ. לשתי הממלכות האלו היו אוהדים בקרב יהודי ארץ ישראל והאוהדים התקוטטו בינהם.

בסופו של דבר, פרצו קרבות בירושלים בין שני כוהנים גדולים , יאסון ומנלאוס. מנלאוס, היה נאמנו של המלך הסלווקי, אנטיוכוס הרביעי. כשנפוצה שמועה שהמלך נהרג במלחמה במצרים, נאמני יאסון, טבחו בנאמני מנלאוס. מנלאוס נמלט למצריים ואז התגלה שהמלך אנטיוכוס חי וגם הצבא שלו שרד.

אז, אנטיוכוס מיהר לירושלים, כבש אותה, הרס את רובה והרג את רוב תושביה. הוא בנה מצודה עבור נאמניו ובראשם מנלאוס הכהן הגדול. חלק מצעדי הענישה שלו נגד היהודים שתקפו את נאמניו, היו גזרות השמד, קרי, איסור על ברית מילה, לימוד תורה, הקרבת קורבנות וכן הלאה.

הגזרות האלו גרמו להתקוממות מזויינת, שלימים כונתה "מרד החשמונאים". כאן  באמת יש לציין שהמרד היה הצלחה צבאית מסחררת ותוצאותיו שינו את מפת ההיסטוריה ולא רק את ההיסטוריה היהודית.

עם כל זה, יש לציין כי התרבות ההלנית ובתוכה גם הממלכה הסלבקית, הייתה מאוד סובלנית מבחינה דתית ולא הייתה לה שום כוונה אידיאולוגית לפגוע בדת היהודית. גזרות השמד היו רק צעד ענישה בארץ ישראל, ויהודים שגרו במקומות אחרים לא סבלו מהן. למעשה, היהודים האלו היו הרוב, לדוגמא יהדות בבל הגדולה גם כן הייתה תחת שלטון מקדוני ולא סבלה מגזירות.

כיוון שבחג האורות עסקינן, חשבתי שמן הראוי להתייחס לבורות כאל הזדמנות מצויינת להשכלה ולכן החלטתי לספר היום על היוונים החביבים עלי.

הראשון והבכיר מכולם הוא הרקליטוס, גאון אדיר שחי שלוש מאות שנה לפני מרד המכבים. האימרה המפורסמת ביותר המיוחסת לו היא "אדם לא יכול לטבול באותו נהר פעמיים", אבל היו לו הרבה מאוד הברקות נוספות כמו "אין דבר קבוע מלבד ההשתנות"

הרקליטוס


האימרה האהובה עלי ביותר היא בוודאי "האמת מטיבעה מסתתרת". אלוהי.

אוקיי, אחרי הרקליטוס, רצוי להזכיר את דמוקריטוס.
גם הוא בן אותו דור יווני עתיק וגם לו מיוחסות כמה אימרות שפר כמו:
"ידידותו של אדם נבון אחד שווה יותר מזו של טיפשים רבים ."
"יש טיפשים מוחלטים, שלהם ידיעות רבות."
"אל תבקש לדעת הכל, שמא אין אתה לומד כלום"

אחרי דמוקריטוס , רציתי לציין את פיתגורס, שידוע אצלנו כמתמטיקאי, אבל ביוון העתיקה הוא היה מיסטיקן והוגה חריף.

לפיתגורס היו גם הרבה אימרות חשובות וראויות לשינון כמו:
"התבונה היא העושר הניצחי"
"קל להתקשות לבצע מטלה שנואה"
"עדיפות הדרכים הצדדיות, מהכבישים הסואנים."
"אמור הרבה במילים מעטות."
אה, אין ספק שמדובר בחוכמה ניצחית.

רציתי להזכיר כאן גם את דיוגנס, שהיה קרוב יותר בזמנו למכבים וזכה לראות יוון נכבשת על ידי הצבאות המוקדונים.
המלך המוקדוני אלכסנדר הגדול פגש את דיוגנס ושאל אותו אם יש לו איזה משאלה שהמלך יכול למלא.
"זוז הצידה, אתה מסתיר לי את השמש" ענה דיוגנס.
האמת שהסיפור הזה דורש עיון מעמיק יותר, אבל בכלל, החוכמה היוונית דורשת לימוד והתעמקות, כיוון שהיא אוצר מלא במרגליות.
היו עוד הרבה חכמים עצומים ביוון, כמו פרוטתגורס שאמר "האדם הוא קנה המידה לכל דבר" ואפיקורוס שאמר "שלמות האדם היא חירותו" וסוקרטס ואנטיסתנס ועוד רבים אחרים.
זה גורם לי לחוש צער מסויים על כך שיוון הקלאסית, לא כבשה את ישראל, מי יודע? אולי עוד לא מאוחר מדי.
טוב, אז בואו נעבור באופן חגיגי, מחכמי העבר לחכמי ההווה ונהנה ביחד מדקות הסיום בהרצאה הנפלאה של הרב ברנר שליט"א אודות נרות החנוכה:

חג שמח שיהיה!

רואה בין הרואים


בשבוע שעבר יצא להיות במבחנים פסיכוטכניים, באחד מהמכונים הפלצניים האלו.
לרגע לא חשבתי שהאירוע שווה איזכור בבלוג, אלמלא ניהלה אותנו פסיכולוגית שהייתה בעלת הופעה מרשימה ביותר.
התלבטתי אם לצלם אותה ולהציג כאן את תמונתה, אבל החלטתי לכבד את פרטיותה, כיוון שלמרות נתוניה המשובחים היא לא בחרה לעסוק בדוגמנות או בבידור ולפיכך אין צידוק לחשוף אותה.
אם אתם מתעקשים לדעת, היא ממש דומה לטיילור סוויפט.https://i2.wp.com/images4.mtv.com/uri/mgid:uma:video:mtv.com:377889

בכל אופן, ההתרחשות גרמה לי להרהר יותר בעניין הזה של "שמירת העיניים".
קודם כל, אתם ודאי יודעים שראייה לא קשורה לצניעות. יעיד על כך השיר המפורסם "רבי עקיבא איש צנוע, היה רואה בין הרואים".
לא מכירים?

גם הטענה שקושרת את תורה כ"א בליקוטי מוהר"ן "שבעת קני המנורה", היא טענה לא נכונה. הפשט של התורה הזו, היא שאדם לא יביט לרעה, לא יעביר ביקורת, לא יקטרג בעיניו, בקיצור, בדיוק ההפך ממה שקנאי הצניעות מטיפים אליו.
עם כל זה, כשישבתי מול הפסיכולוגית הנאה, רציתי באמת להבין את ההגיון המכאני מאחורי "שמירת העיניים". ממה יש לשמור את העיניים? או מה העיניים שומרות?
באותו הרגע התבהרה לי האמת.
האדם נעל תוך מבטו, הוא נמצא במקום שהוא מביט אליו.
בגלל זה בבודהיזם הטיבטי, אנחנו מביטים לתוך האפלה, כיוון שאנו רוצים להתרוקן, להשתחרר והלהתמזג אם הסתמיות והדממה, שמעבר לטרדות העולם.
בברסלב, לא נוסעים לשם, המהלך יותר מורכב.
זה לא "להיות עד" – כמו שלימד אושו וזה לא להתמזג באין כמו שאמרו חלק מהבודהיסטים.
בברסלב אנחנו משתלטים על המהות שלנו.
אנחנו לא שוטלטים על העולם בחוץ, אלא על העולם הפנימי.
כאן, באמת נדרשת "שמירת עיניים" , כיוון שהעיניים מסוגלות לשכנע את העולם הפנימי להשתנות. הן מסוגלות ליצור לו סדר עדיפויות חדש. את זה אפשר לראות אצל ילדים בקלות. הם רואים משהו, גלידה או משחק וזה ישר משתלט על כעל מהותם.
אז התחלתי באותו יום לעקוב אחרי התנועה הפנימית שעקבה אחרי האובייקטים שראיתי.
הצצתי בפסיכולוגית והשפלתי מבט וניסיתי לבדוק איך המראה שלה משפיע על ההוויה שלי.
כמובן שנשאתי קוודם תפילת התקשרות לרבינו הקדוש ולכל הצדיקים.
אז בהתחלה באמת היה קשה להסיר את העיניים ואולי צריך לציין, הייתה פה איזושהי התלבטות פנימית, כי היינו אמורים להסתכל עליה. היא הדריכה אותנו ובחנה אותנו.
תוך זמן קצר, הכל הסתדר. פעם פעמיים השפלתי את המבט ואחר כך גיליתי שגם כשאני מביט ישירות, הכמיהה מתעמעמת והעניין פוחת.
כל היכולת של העולם להתל בנו, טמונה בחוסר מודעות ריגעית.
אם אתם יודעים איפה אתם עכשיו, באיזה תנועה אנרגטית אתם מצויים, רוב הסיכויים שמצבכם טוב.
את יום המבחנים סיימתי עם הבנה חדשה לפיה, עיניים שמורות, הן עיניים שרואות, לא עיניים שמתפתות או נגררות או מולכות שולל.
זוהי "שמירת העיניים" האמיתית, לא כיבוי המציאות וההסתרה שלה, אלא ראיה צלולה ומפוכחת שמצליחה להתגבר על פיתויים והולכת שולל.
כמובן שצריך להתאמן וכמובן שצריך עזרה מהצדיק.
לגבי האימון, מצאתי איזה קליפ שנראה לי ממש טוב לאימונים על "שמירת העיניים".
נסו והצליחו.

שבוע טוב שיהיה

טובה במה שהיא עושה


היו כמה סיבות שלאחרונה נעדרתי מהשיעורים בתורת ברסלב במאה שערים.
הייתי חולה ומסכן ועברתי ניתוח והיו גם סיבות אחרות, נניח, חשבתי שיתנכלו לי בגלל המעורבות הצנועה שלי בתיעוד החופה באומן בראש השנה האחרון. אני יודע שזה נשמע מטופש, אבל קיבלתי הרבה איומים וגם אנשים שאני מכיר, סיפרו לי שהטרידו אותם בצורה מאוד נבזית. בקיצור, עשיתי הפסקה ארוכה במהלכה, חזרתי ללמוד שיעורי קבלה אצל איזה רב בגבעתיים,עניין שהתגלה כיעיל מבחינה גיאוגרפית ודי מתסכל מבחינה לימודית.
בתקופה הזו הפך "מחוייב המציאות" לבלוג שעוסק בעיקר בביקורת סרטים. דיברנו על "לופר" ועל "סקוט פילגרים" ועל "למלא את החלל" והפעם חשבתי לדבר על "ספיידרמן המופלא" שזה סרט שמראה לנו, איך ניתן לעשות תיקון למשהו תקין ומצויין.
אז אולי באמת הייתי מצליח לשכנע את עצמי שאני כותב כאן על חסידות ברסלב ותורת ברסלב באמצעות ניתוח התסריט של "אינסטינקט בסיסי", כי כולנו אלופים בלשכנע את עצמנו להאמין בהבלים, שגורמים לנו להרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון, בעוד שאנחנו בסך הכל עושים את מה שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות.
אבל, כמובן, מי שקשור טוב למעלה, לא נופל למטה, כדברי הצדיק מסקווירא, ובזמן שהייתי עסוק ביסוריי המחלה מחד ובצפייה בסרטים מאידך, הגיעה אלי הודעה שמחפשים אותי במאה שערים ולא יודעים לאן נעלמתי. באותם ימים באמת לא יכולתי לנסוע, אבל אחרי שבועיים החלטתי, ששווה לעשות מסירות נפש על העניין הזה וכך מצאתי את עצמי שוב מחפש לשווא חניה ברחוב רייכמן, בואכה בית הכנסת באר שבע.
אחרי שחיכיתי בחוץ חמישים דקות בטמפרטורה ירושלמית קרובה מדי לאפס המוחלט, פתחו את הדלת ועדכנו אותי שהשיעור אולי יתחיל בעוד שעה. זו הייתה הזדמנות פז להוכיח את הטענה שלי, לפיה אי אפשר ללמוד את "ליקוטי מוהר"ן" , כיוון שהוא מעל ומעבר לשכל האנושי.
התחלתי ללמוד שם לבדי וכנראה בזכות האטמוספירה החסידית הכבדה, הצלחתי להבין איזה משפט וחצי.
הנה, מתוך ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד:

אַף שֶׁגַּם מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאֵין הַהִתְגַּלּוּת מִתְלַבֵּשׁ בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בִּבְחִינַת רַגְלִין אֲבָל בְּחִינַת רַגְלִין, מִתְגַּלִּין בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם

מה הכוונה כאן? המדרגות התחתונות של הקדושה מלובשות בעולם הזה, כלומר, מה שאנחנו רואים מסביבנו זו התלבשות של המדרגות התחתונות. המדרגות העליונות של הקדושה, מתגלות אבל אינן מתלבשות. איך זה קורה? כמו רגליים. את הרגליים אפשר לראות, אבל ההתנהגות של הרגליים קשורה בדברים, שמי שרואה רק את הרגליים, לא רואה אותם. הרגליים הולכות לאן שהמוח רוצה, או לאן שהלב מושך, אבל את המוח והלב לא רואים, ובכל זאת הם מתגלים באופן שבו מתנהלות הרגליים. זו הכוונה ב"יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאין ההתגלות מתלבש."
טוב, זה היה קשה, אבל מוצלח.
לאחר מכן, סוף כל סוף התחיל השיעור.
הפעם דנו בתורה עט ביחסים בין הצדיק האמת לבין המשיח, לפי המשפט "מִי שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּאֱמֶת, יֵשׁ בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ יֵשׁ בּוֹ מִדָּה שֶׁל מָשִׁיחַ,".
השאלה שצצה הייתה מיהו למעשה המשיח? האם זה משה רבינו או דוד המלך. שאלה יפה מאוד, כיוון שעל דוד המלך נאמר שהוא המשיח, אבל מכיוון שישנו גם פסוק שאומר "גואל ראשון הוא גואל אחרון" אזי משה רבינו שהוא הגואל הראשון, צריך להיות גם הגואל האחרון.
לפי תורת ברסלב כוחו של משה רבינו נובע מיוסף הצדיק כיוון שכתוב "את עצמות יוסף לקח עימו", מכאן לומדים, כי הכוח, העצמות, של יוסף הם מה שמשה היה צריך כדי להוציטא את ישראל ממצריים.
כאן הסביר הרב את השתלשלות כוח הצדיקים.
משה קיבל את המשיחיות מיוסף הצדיק ואילו דוד המלך, קיבל אותו בתורו ממשה רבינו. זה באמת הסבר יפה, אבל משהו היה עדיין חסר לי כאן. הפרולוג.
מי שהיה ראשון הצדיקים, כך אומרת התורה, היה נח. זה עם התיבה. לכן עם הצדיקות עוברת בירושה, יוסף היה צריך לקבל אותה מנח, כדי שתוכל לעבור למשה רבינו, אבל בכל הסיפור הזה לא נזכר נח ולא נזכרת העובדה שהוא הנחיל את מידת הצדיקות לעולם.
כדי לפתור את המיסתורין הזה נזקקתי למדרש תנחומא בפרשת בשלח שכך אומר:

עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס. בא משה ועמד על נילוס. נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח ואומר, יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, והשכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, הרי אנו נקיים משבועתך. מיד צף ועלה ארונו של יוסף.

יפה,
עכשיו הכל ברור. המצרים המרושעים, ידעו שיוסף קיבל את הצדיקות מנח וכמובן שלא רצו שהצדיקות תתגלה בעולם לכן הם נקטו בטכסיס הבא. הם ידעו שכוחו של נח התבטא בזה שהוא בנה תיבה וצף על המים, לכן הם עשו ליוסף את ההפך, את הארון הם השקיעו במצולות הנילוס וידעו שככה המציאות שלו תסתור את המהות של נוח שלא שקע אלא צף.
הסיבה שהם עשו את זה מוזכרת בזוהר הקדוש בפרשת שמות, שם נכתב שהמצרים לא הגיעו לשלטון בעולם, אלא כשבני יעקב גלו למצריים ובהאמצעות התחבולה הזו, הם מנעו מבני ישראל להתחבר לכוחו של יוסף התצדיק, מה שהותיר אותם במצריים. מה עשה משה רבינו? הוא ידע להתחבר מחדש אל כוחו של הצדיק ולכן הוא בעצמו שט בתיבה על הנילוס. ברגע שהוא שט, הוא התחבר לכוחו של הצדיק ויכול היה לשחרר גם את יוסף.

נכון שמשה צף כשהיה צעיר מאוד, בן שלושה חודשים או משהו כזה, אבל לא נהיה קטנוניים. אימו של משה מסרה את נפשה למען ילדי ישראל, מכאן צמח לבנה הכוח להתחבר עם צדיק עוד בינקותו.

אז אם כך הבנו את שרשרת הצדיקות, נוח הוחלף על ידי יוסף, יוסף על ידי משה רבינו ומשה רבינו על ידי דוד המלך. בכל אחד מהם ישנה התגלות משיח.
עכשיו הכל מסתדר, מה שמחזיר אותנו לספידרמן המופלא, שבו אנו מתייצבים מול שאלה דומה ולמעשה קשה יותר, בשלמה שמשה רבינו יכול להחליף את יוסף הצדיק וכן הלאה, אבל מי בכלל יכולה לחשוב אפילו להחליף את קירסטן דנסט?

זו באמת בעיה רצינית. אפשר לעבות את התסריט, אפשר לתחכם את הפעלולים, אבל שחקנית ראשית ,שהיא במקרה השחקנית הכי איכותית בהוליווד קשה להחליף.
אממה, גם הוליווד טובה במה שהיא עושה. במקום להתאמץ להכניס מישהי לנעליים האינסופיות של דנסט, הם פשוט עברו לכפכפים. הרי בשביל מה ספידרמן צריך יפהפיה מלנכולית? אין לו מספיק צרות בחיים? אז הם החליטו לעשות לו טוב על הלב וללהק לתפקיד את אמה סטון המרהיבה, שהיא בכלל קומיקאית וזכורה על תפקידה הכובש ב"קלה להשגה".


טוב, כך עובדים בהוליווד ואילו אני בינתיים במאה שערים, מבלה יפה.
אחרי שהבהרנו את נושא הצדיקים והתגלות המשיח, ניסיתי לשכנע את הרב לשחרר הצהרה נגד האנשים שלומדים "סיפורי מעשיות" בלי להבין, כאן כמובן שהוא הרס לי את כל המהלך ,כשטען שגם הוא לומד סיפורי בלי להבין, במיוחד את המעשיה הראשונה, שבכלל אי אפשר להבין אותה.

יאללה, שבוע טוב, חודש מקסים.
גשמי ברכה.

העולם עוד לא ראוי


לפני שבועיים הלכתי עם חבר לפאב באלנבי. מקום מדהים , דרך אגב , הוא נקרא "פראג הקטנה" והוא מקום נעים וצלול . עם ריהוט נוח ומוסיקה מצויינת ולא רועשת והאנשים שהיו באותו ערב , היו מסוג האנשים שהיית רוצה לראות כשאתה מגיע לפאב ולא כאלו שאתה מתפלל שלא תתקל בהם.

היה ערב מקסים. המקום מומלץ בחום.

מה שכן , רציתי לציין לגבי המקום שהוא רחוק מאוד מלהיות כשר. מגישים שם בשחר חזיר במגוון צורות וגם בשר בחלב וכל הדברים האלו. לי זה לגמרי לא מפריע , אני חושב שבסדר גמור , אני לא מסתכל לאנשים בצלחת ואני לא רוצה שיסתכלו לי.

אם יש מישהו שחושב שאסור לי לאכול צ'יפס ולשתות קולה במקום כזה, אני אשמח להפנות אותו לבית הכנסת "תורה ויראה" בכיכר השבת , שם ימצא אנשים שיש לו איתם מכנה משותף רחב.

ברור לי לגמרי שעשיתי מעשה לגיטימי ואני לגמרי מתכוון לחזור עליו. מה שכן , לא הופעתי בפאב בצורתי האופיינית , כלומר עם כיפת גור ענקית וציציות כחולות שמטאטאות את האספלט. נראיתי יותר כמו הלקוחות האופייניים לחנויות של ספרים יד שניה, כמו אלו שאפשר למצוא באלנבי ובבן יהודה. טיפוסים לא ברורים כאלו, שכבר חמש שנים מדברים על איזה מאמר שהם רוצים לכתוב על הסתירה בין הקונספציות האקזיסטנציאליסטיות של אמיל זולא ואלבר קאמי.

אז אתמול הירהרתי בדבר ושאלתי את עצמי , למה לי להתחבא?
למה לא להכנס למקום שמוכרים בו חמץ וטריפות עם כיפה שחורה ויתר פריטי לבוש חרדיים?
יש לזה סיבה אחת טובה, אני שונא שהמלצריות אומרות לי "אתה יודע שלא כשר כאן?"
אבל אילו זו הסיבה היחידה , אי אפשר היה לנהוג לפיה, שכן עיקר התשובה , כך אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה ו' , שישמע ביזיונו יידום וישתוק. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להמנע מנסיבות שבהן ידברו אלינו לא יפה. זו "יראה נפולה" , ע"פ תורת ברסלב , כלומר זה כשל תפיסתי בו במקום שנפחד מהקדוש ברוך הוא, אנחנו מפחדים מכל מיני מלצריות , אקסיות ומאבטחים של קניונים.

היראה הנפולה, מסבירה לנו בעצם , עד כמה התודעה שלנו "נפולה", , עד כמה אנחנו לא באמת מבינים את העולם.
זו סיבה אחת.
סיבה שניה, שאני לא מקבל בכלל, זו הסיבה של ה"מראית עין".
מה זאת אומרת "מראית עין" ? מישהו יראה שאני נכנס למסעדה לא כשרה ויבין מזה שמותר לו לאכול סלט שרימפס.
טוב , לגבי זה כבר אמר רש"י במסכת בבא מציעא שאין שליח לדבר עבירה, כלומר , לא ייתכן שהוא יאכל שרימפס ואני אהיה אשם.
חוץ מזה , מה לגבי ללמד זכות על כל אדם ואדם? אם אתה רואה מישהו נכנס למסעדה טריפה או לבית בושת , אתה צריך בכלל למצוא בו נקודות טובות וללמד עליו זכות , שהוא נכנס לשם כדי להשתין או שהוא אינסטלטור וקראו לו לתקן את המשאבה של המתזים, כדי שאנשים לא ימותו אם תפרוץ שם דילקה , חלילה.

אחרי שראיתי שאני לא מגיע כאן למסקנה חותכת בשאלה , נאלצתי לשאול את עצמי שאלה נוספת.
"האם הופעתי האורתודוקסית היא אמיתית , או שבעצם אני מציג את עצמי כיהודי דתי באמצעות כיפה וציציות , רק כדי להכנס בטיבעיות לשיעורים של רבנים ושלא יהיו פאדיחות לילדים שלי שלומדים במוסדות חרדיים והכיפה השחורה הזאת היא התחפושת האמיתית?"

מי אני באמת? שאלתי את עצמי.
אם אני אמיתי כשאני מגלגל עיניים בהתפעלות בשיעור חסידות במאה שערים , או שהאני האמיתי שלי נחשף בבארים אפלים בעיר החטאים?
האמת שאני לא יודע. אין לי תשובה.

אני רק יכול להזכר בקלף בזן טארוט של אושו שנקרא "פוליטיקה"

מה אנחנו רואים בקלף הזה?
אנחנו רואים נוכל אכזרי שהעניבה שלו היא נחש ארסי והנוכל הזה מציב מולנו מסיכה של פרצוף תמים ושליו.
אושו כותב לנו כאן דבר מאוד חשוב , גם המסיכה שאומרת "אני חבר שלך ואוהב אותך" היא שקרית וגם הפרצוף המרושע שמאחוריה ומניף , גם הוא מסיכה שקרית.
כל המסכות שיקריות , אומר לנו אושו , גם האניאק שבאמת מנסה לדפוק אותך, חי באשליה , גם הוא מסיכה גם הוא חי בשקר.

אני לא זוכר יותר מדי מהמסקנה הסופית של הקלף , אבל לי הוא הספיק בתור תשובה.
אני לא יודע מי אני באמת, אני רץ לשיעורי תורה ואני עולה לרגל ומשתטח על קברי צדיקים ואני אוהב את תורת ברסלב ואוהב את רבינו הקדוש ואני גם אוהב את "אחת שיודעת" ואת המסעדות על חופי הרצליה ואת הבדיחות בירחון "בלייזר" ומשחקי מחשב של בליזארד ואת "אנקת גבהים" ואת "כמעיין המתגבר" ועוד המון סרטים וספרים ותוכניות ומקומות שונים ומשונים.
ככה אני ואני לא יכול לדעת מהי המהות האמיתית שלי , ומי חוץ מאלוהים יכול לדעת את זה? אולי הצדיק שהוא שורש עץ הנשמות.

בכל מקרה , אני מתפלל להפוך לאדם טוב יותר. להיות סבלן יותר , להיות נדיב יותר. להיות אבא טוב ובעל טוב ולהיות מקושר לרבינו, עד כמה שאפשר ואני חושב שבזה אני ממלא את חובתי לאנושות, במידה שחובה כזו ישנה מאיזושהי סיבה.

בכל מיקרה , דיברנו על כיסויים ומסכות , אז ניזכרתי בצמד זמרות מאמצע שנות השמונים , צמד שנקרא Strawberry Switchblade , אולי אפשר לתרגם את זה ל"סכין התות הקפיצי". הייתי מכניס לכאן שיר שלהם , אבל נראה לי שהעולם לא ראוי לזה עדיין, יש לנו עוד הרגבה להתקדם עד שנהיה מסוגלים להאזין לזה.

מצד שני , הן עשו גירסת כיסוי מדהימה לשיר הקאנטרי בן האלמוות ג'אולין , שהושר במקור על ידי דולי פארטון שאמרה "אתם לא יודעים כמה אני משלמת כדי להראות כל כך זולה."
נקראתי מצחוק.

טוב יאללה, Strawberry Switchblade

חודש טוב, אם עוד לא אמרתי לכם.
נתראה אצל רבינו, בסוף כולכם תגיעו.