והזר הקרב יומת


היי, מועדים לשמחה , חגים וזמנים.

מאוד מאוד רציתי לכתוב את הפוסט החשוב הזה על תמר אריאל.

d7aad79ed7a8_d790d7a8d799d790d79c

לא על זה שהיא מתה אלא על הכל, כל מה שקרה לה וזה, אבל זה לא יצא.

למה?

חג שבועות, בפתח והוא נחשב לחג מתן תורה והתורה האמת ואנחנו מדברים על האמת.

האמת היא חשובה, למה נתנו אותה? למי זה עוזר, למי זה מפריע? למה דווקא עכשיו? למה היום? למה אז?

אנחנו חוזרים ליציאת מצריים.

כל הזמן אני חוזר ליציאת מצריים. למה? כי זה משהו שהיה, זה לא משהו היסטורי. מצריים היא כאן, מצריים היא היום. כל מה שאתם רואים, כל מה שאתם חושבים, כל מה שבתוככם וכל מה שבחוץ, הכל מצריים.

איך אני יודע?

משה רבינו אמר.

הנה.

 כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. 

לא הבנתם?

מה שמשה רבינו אומר לבני ישראל זה ככה. עד היום ראיתם את מצריים. ראיתם את המומיות, ראיתם את החתולים, ראיתם את הפסלים, ראיתם את הפרמידות, ראיתם את פרעה.

מהיום, אתם לא תראו אותם יותר. מצריים תהפוך לסמויה מהעין. מצריים תתחבא, ואיפה היא תתחבא? היא תתחבא בכל מקום.

ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים.

לא ממצריים שבנילוס, לא ממצריים של קהיר ואלכסנדריה.

מצריים שבכל דור ודור, מצריים שבכל מקום ומקום.

וואי וואי וואי, אני נשמע ממש כמו איזה מחזיר בתשובה, כמו איזה רב בברסלב.

בואו, בואו אלי, תקבלו ישועעעעעות.

סתם. אצלי אין ישועות. רק תמונות של רוסיות.

הנה אחת

olga222

בת 31 , גרה במוסקווה, אוהבת חתולים.

רוצים טלפון? תשלמו. אצלי אין ישועות. הכל עולה כסף.

הלכו כל אלו?

יאללה.

למה אהרן, אחיו של משה, היה חייב להיות הכהן הגדול.

למה?

כי היה לנו את כל המהלך הזה שהסברנו, איך נוצר משה רבינו ולמה נוצר משה רבינו ואיך יעקב בנה את המנגנון באופן כזה שיקום בתוך גלות מצריים הגואל.

אז הוא קם.

אבל מה היה קודם? היו האבות וכל אחד מהאבות יצר אור ואיתו נוצרה קליפה. ישמעאל נולד לפני יצחק, עשיו נוצר לפני יעקב.

מי נוצר לפני משה? אהרון.

אז אהרן הקליפה, נכון?

נכון מאוד.

מי בנה את העגל? אהרון. הכריחו אותו, הכל נכון.

יפה, אז הנה משה רבינו עולה להר סיני והנה אהרון בונה את העגל ושוב מגיעים לאותו המצב שהיה בזמן האבות.

זו ההצעה של אלוהים למשה בזמן חטא העגל. הוא יהרודג את כולם ומשה יישאר. איזה יופי.

משה מתנגד, למשה נמאס.

הוא אומר לאלוהים שהשיטה לא עובדת. השיטה נכשלה. בהתחלה היה אברהם , הוא יה הצדיק, הוא היה האמת והנה עברו מאות שנים, אולי אלף שנים עברו מאז אברהם ואנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה שישנו בנאדם שהוא האמת. פעם אברהם, פעם יצחק, היום משה.

לא עשינו כלום.

מה שמשה אומר לאלוהים זה שצריך שהאמת תעמוד בפני עצמה. אי אפשר כל הזמן להפיל אותה על אדם אחד, כי אז כלום.

וככה נולדו לוחות הברית.

מה כתוב בלוחות הברית?

ביננו, לא כתוב כלום.

היו צריכים לכתוב שם משהו הגיוני, כבד את אביך ואת אמך, לא תגנוב, לא תרצח. דברים כאלו שכולם מסתדרים לנו בשכל. זה בכלל לא משנה, זאת המצאה. יש מאחוריה רעיון אחד, שהאמת קיימת באופן עצמאי, היא לא צריכה את אברהם אבינו ולא צריכה את משה רבינו. היא עומדת בפני עצמה.

אז אלוהים שואל את משה לעשות עם אהרן.

"הוא אוהב לעשות דברים," אומר משה "אז מעכשיו הוא יעשה את כל העבודה."

ככה נולד הפסוק המדהים הזה

וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.

למעשה, כל המערכת המסובכת של שמשכן והקרבנות שירתה תפקיד אחד . להעניש את אהרן. אפשר היה להרוג אותו. הרגו אנשים על הרבה פחות מאשר על חטא העגל.

אבל מה אז היה קורה?

משה היה מת.

היה קם , כמו שכתוב בנבואה, נביא אחר ואיתו הייתה באה הקליפה שלו וסוף כל סוף מצריים הייתה אוכלת אותו כמו שאכלה את האבות.

עכשיו לא. עכשיו אהרון הוא מייצג את העיקרון, שיש תורה, שיש קורבנות , שיש קטורת וארון הברית, ולוחות הברית ונזירים ומצורעים וסוטות וכל יתר הדברים.

עכשיו נולד הרעיון המדהים, שיש בעולם עוד משהו חוץ ממשה רבינו ומצריים. יש מערכת.

לא יודע של מי היה הרעיון הזה. לדעתי של משה, כי הרעיונות של אלוהים , בדרך כלל לא כאלו מבריקים.

ככה זה נמשך. עד היום.

אפשר לצאת. גם אם אנחנו לא יודעים מי הצדיק , גם אנחנו לא יודעים אם הוא קיים. אנחנו לא יודעים מתי יבוא המשיח ואיפה הוא מסתובב. אנחנו לא יודעים.

אבל בכל דור ודור, אנחנו חייבים לדעת שמצריים הזאתי היא לא הכל. בכל דור ודור אנחנו צריכים לספר שישנה דרך החוצה מאותה הפירמידה.

מצריים יושבת בתוכנו. לקחנו אותה איתנו. היא מספרת לנו מה שהיא מספרת שיש איזו פיסגה, ושיש עלייה ושיש סדר ושיש מדרגות.

זה קורח ועדתו. לגמרי בנאלי, הוא היה הכי עשיר , הוא היה הכי חכם, הוא היה הבן של יצהר ויצהר היה הבן השני של קהת והוא היה בסדר בדיוק אחרי משה ואהרון , אז התור שלו היה להיות איזה משהו.

נכון? ככה זה במצריים.

מה הסוף היה של קורח?

הוא נפל למטה, ומה הוא אמר כשהוא נפל "משה אמת ותורתו אמת."

הפירמידה של מצריים היא המבנה הכי יציב , אבל אפילו היא יכולה להתמוטט יום אחד, ככה סתם בלי סיבה.

חג שמח חברים.

תאכלו הרבה גבינות.

את הגבינות מכינים מחלב, והחלב גם הוא מגיע מאיזה מקום.

axe_1_0

משה אמת ותורתו אמת ואולגה.

 

 

תמיד בלא כלום


יש לי כמה הודעות.
קודם כל כתובת הדואר של האתר , drall@shoresh.org.il, שבקה חים לכל חי. מזה כמה שבועות, שהיא לא זמינה ואני מתנצל בפני כל מי שלח לי לשם. אין לי גישה לשם.
יש לנו כתובת חדשה drall@inn.co.il, ואתם לגמרי מוזמנים להשתמש בה.
יש מי שישאל, למה להחליף את כתובת חרד"לית אחת בכתובת חרד"לית אחרת והתשובה היא, שאנחנו פשוט אוהבים להתלונן על חרד"לים, מגיע להם.
חוץ מזה, אני רק רוצה לציין כי החרד"לים הם תרבות גוועת, כי גינזבורג ומורגנשטרן אוכלים בהם בכל פה ועל זה אפשר לשאול שתי שאלות:
1. ממתי החרד"ל נקראים "תרבות"?
2. הרי זה דבר איום ונורא שמורגנשטרן וגינזבורג משתלטים על החרד"ל, כיון שהחרד"ל בכל זאת, הרבה יותר מוצלח מהם.

התשובה היא שהא בהא תליא.
החרד"ל הוא תרבות רק יחסית למורגנשטרן וגינזבורג וכדאי לו להתחסל, על ידי גרועים ממנו , כיוון שאז מישהו עוד עשוי להתגעגע אליו.
אז למה באמת , פתאום החלטתי להתעסק עם החרד"ל? ובכן, אילו הייתם נאלצים כמוני, לבוסס פעמים בשבוע בטינופת של נטורי קרתא, גם אתם היתם רוצים להתאוורר.

עד כאן?
עוד הודעה חשובה, עוד כמה ימים, הולכת לצאת לאומן, קבוצה של נשים ואני באמת ממליץ בכל פה.
uman201411

כדאי לכן לנסוע, חמודות, כדאי , כדאי מאוד, כי הקבוצה הזו היא ממש סדנה והיא מתרכזת בכוחו של הצדיק , כפי שהוא מתבטא בקבצן השישי, במעשיית "שבעת הקבצנים".
כיוון שאנחנו כאן בין חברים, תנו לי להגיד לכן משהו בכנות.
תמיד טוב לנסוע לאומן, אבל רוב הקבוצות של הנשים , הן די זיבליות.
יש את הקבוצות של הדוגמניות/זמרות לשעבר , שהיום מתהדרות תרבוש סולטני על הראש ויודעות לדבר בעיקר על היכרותן האינטימית עם דודו טופז, מתי כספי ופופאי המלח.
יש את הקבוצות של הרבניות העארסיות שיקשקשו לכן בראש עם חמישים צמידים בכל זרוע ויברכו אתכן כל שעה עגולה , בשפע של בנות ובנים, מנוזלים ומעצבנים וזאת בלי לזכור שאתן , נניח, רווקות ושאתן לא מאמינות בפיצוצי אוכלוסיה ויש כמובן, את המדריכות ההוליסטיות המרחפות מאור הגנוז ודומיו, שיעטפו אתכן בצעיפים, צניפים ומטפחות וימכרו לכן מי פה אורגאנים בשמונים שקל למנה.

לא חבל , לנסוע כה לצדיק?
הקבוצה הזו, היא קבוצה טובה, היא מתעסקת ברוחניות אמיתית, היא מאמנת ומתרגלת והסגל שם משופשף מאוד, והוא יביא ויחזיר אתכן בשאגה אל החיים.
שווה, שווה, שווה.

אז אלו היו ההודעות שלי.
יכולתי לסיים כאן ואני באמת עייף , אבל אני יודע שפטור בלא כלום אי אפשר, אז בואו נעשה את התרגיל הבא.
שמעתם את שלום ארוש מדבר על התבודדות, נכון? לא נכון? כיף לכם.
שמעתם את ארז משה דורון מדבר על התבודדות, את הרב יעקב ישכיל, את יהודה סיוון, את מיכי יוספי ואולי אפילו אורי שרקי או אחרים ממחנה החרדקוקים.
שמעתם, ואני מקוה שאתם בכל זאת עושים התבודדות , כי היא באמת מעלה ,למרות שאלו שמדברים עליה, הרבה פעמים, לא מבינים בה, כמו שהם לא מבינים בשום דבר אחר.

עכשיו אני אראה לכם איך אושו מדבר על התבודדות ותבינו בעצמכם מה הבדל בין חמור במרק פירות לבין שמיטה בהר סיני.

אין מי שמקשיב לתפילתך.
תפילתך היא מונולוג.
אתה מתפלל אל השמים הריקים.
זכור שלא תקבל כל שכר על התפילה, אבל התפילה היא פרס גדול, לכל מי שמבין מה היא.
התפילה עצמה, היא תופעה מופלאה, כל כך מופלאה, שאין טעם בשכר אין צורך בפרס.
אלוהים הוא מכשיר, שנועד ללמד אותך להתפלל. אחרי שלמדת , אין בו צורך יותר.
התפילה מספיקה, יותר ממספיקה.

יאללה חברים,
רבינו אומר, שצריך להתחדש.
מה הפשט? להשאיר את הישן מאחור, כמו שאנחנו משאירים מאחורינו צואה באסלה.
זה בדרך כלל ממש לא פשוט, אבל יש שירים שעוזרים לי בזה. שירים שגורמים לי למלא את הריאות בניחוח של נגיעה בנצח ונותנים גם האפשרות להתעורר לרגעים יקרים, ממטעני העבר ולהביט בעולם בעיניים טריות.

אלה , אלה?

המקווה של שבועות מחרתיים.
צריך לטבול טיפה לפני עלות השחר , שזה בערך בארבע וחמישה.

לילה טוב. חג שמח.

הדובדבן החשמלי


כבר אני אגיע לנושא אומן.
היתי אצל חמותי שתחיה וראיתי אצלה את הספר הבא:מאוד התלהבתי, כי אני מאוד אוהב ספרי טיולים, ואומן היא פחות או יותר, המקום היחיד אליו אני מטייל בשנים האחרונות.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי ובלב הולם ומה אני רואה?

מה תעשה אישה, שבעלה לא מסכים שתיסע לאומן?

שתתגרש, כאילו דא.
לא שאנחנו תומכים בגירושין חס וחלילה, אבל לא ציפינו למצוא את ורדה רזדיאל-ז'קונט בתוך ספר למטייל. אנחנו אוהבים את ורדה, כמובן, אבל כל דבר במקומו. בקיצור, הספר חרא, הוא לגמרי לא מבצע את תפקידו ואני בעזרת השם, בלי נדר, ינסה לעשות את מה שהוא ניסה לעשות, כלומר, לכתוב איזה קטע לונלי פלאנט כזה על אומן, לקראת אמצע הקיץ, כשהקבוצות הגדולות של הנשים ממריאות.
בעזרת השם, יש הרבה נושאים לכסות, החנות של החמודה, החנות של האנטישמית, פורשט, השוק,איפה הכספומטים ואיפה משיגים אטמי אוזנים. השם יזכנו.
טוב,יאללה.
אומר רבינו בשיחות הר"ן אות כ"ו:

אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו

ועל המשפט הזה שואלים החסידים שאלה גדולה. הרי כתוב בתהילים "וחטאתי לנגדי תמיד." אז אם כך, אדם לא אמור לשכוח את החטאים שלו.
התשובה היא, שבאמת השכחה היא דבר גדול, אבל בכל זאת , אדם אמור לזכור קצת חטאים, כדי לא להגיע לידי גאוה.
אצלי זאת באמת בעיה, כי לאחרונה קיבלתי מחמאה מאוד גדולה והיא באמת יכלה להכניס אותי לתחושת גדלות ולדרדר אותי מבחינה רוחנית.
תשמעו מה היה.
אתם זוכרים שפעם תקפתי כאן את "אדרבה"?
אחרי הסיפור הזה הם שלחו אלי שליחים, שסיפרו לי עד כמה הם אוהבים אותי וכמה שאני נפלא וביקשו שאני אכתוב בשבילם משהו.
הם ביקשו, ואני כתבתי .
אני לא שוה הרבה, אני מודה, אבל האנשים ידעו מה הם מבקשים וממי, הם קוראים אותי מדי פעם.
הקיצר, עובר גיליון, עוברים גיליוניים וכלום, לא מתפרסם.
לא נעלבתי. בכנות, אין לי ממה.
אבל התפלאתי. הם באו אלי ואמרו שזה יהיה מדהים אם אני אכתוב להם. היה לי את הרושם שהם באמת רוצים את זה.

לקח לי זמן להבין מה קרה כאן ואז תפסתי איזו מחמאה קיבלתי.
הם פשוט חשבו שאני כמוהם, אוקיי? הרי מה הם עושים שם ב"אדרבה"? לוקחים סרט מפגר, עלוב, חסר צורה, חסר תסריט שכולו פוזה נבובה ומשמימה ואומרים שזה סרט מרתק ומהפכני, או שהם לוקחים איזה מטומטם שמחנטרש על הפסנתר כל מיני קישקושים, שאף אחד לא טורח לשמוע וכותבים עליו שהוא יוצר מיוחד ושכולם מחכים לאלבום הראשון שלו.
זה מדהים מה שהם עושים, זו כף זכות. אני לא מבין בזה, אבל זה עיקרון מאוד חשוב בברסלב, לקחת שתן של חזירים, לרחרח אותו ולהגיד "אחחח שאטו דה קומפנסן בארטיולט בציר 1968, עם ניחוח אקליפטוס אנטרקטי ושמץ של פריחת הדובדבן החשמלי."
זו יכולת נערצת ו"אדרבה" עושים את זה כל הזמן. הם לוקחים זבל, עליבות ומיאוס ואומרים "כי תועפות הרים לו".
הטעות שלהם היתה, שהם חשבו שגם אני כזה. כלומר, הם חשבו שאם הם יגידו לי לכתוב והם לא יפרסמו, אני גם כן אחשוב שזה מופלא שפירסמו מאמר שלי ב"אדרבה" וזכיתי לתהילת נצח, או לפחות למיצוי הפוטנציאל הפובליצסטי שלי.
גם אני הייתי שמח מאוד אם היתי ככה, קוראים אהובים, אבל חוששתני שאני רחוק מאוד מהמדרגה הרוחנית הזו.
יש כזה פסוק בספר משלי "צדיק אוכל לשובע נפשו, בטן רשעים תחסר". זה פסוק מדהים, הוא אומר שני דברים. קודם כל הצדיק מכון לנפש ואילו הרשע לא מכוון לשום דבר. הרשע מכוון על ידי הבטן שלו וכל מה שיש לו בבטן זה חיסרון. אז הרשע תמיד במצוקה, כי הוא נושא איתו את החיסרון בבטן ואילו לצדיק תמיד יש יותר ממה שהוא צריך, הרי נפש, לא ממש צריכה את האוכל הזה.
מכאן אנחנו למדים שההתנהגות של אנשי "אדרבה", מעידה עליהם שהם צדיקים, כי הם בוודאי שלא זקוקים למאמרים גרפומאנים, מוטעים ומתישים, ובכל זאת הם שמחים בהם ומפרסמים אותם וגאים בצורה שהעיתון שלהם נראה.
זו גדולה אמיתית, זו טרנספורמציה, אבל אני ממש רחוק מזה.
נגיד, החודש החולף היה החודש המצליח ביותר מבחינת צפיות ב"מחויב המציאות". אלפים גלשו הנה, קיבלנו תגובות, קיבלנו מחמאות ואנחנו עדין מקבלים.
האם זה הופך אותי למרוצה? לא. זה כבר היה ועכשיו הרעב פה. הרעב תמיד פה.
מצד שני, יש מי שן פרסם אותי ואני חורג כאן ממנהגי.
בדרך כלל, אני לא מדבר על דברים שאני עושה מחוץ לבלוג. הסביבה הסטרילית, הסולפסיסטית חשובה לי ובטח חשובה גם לכם, הקוראים. מצד שני, ירקתי דם, עד שהצלחתי להעביר סיפור קצר שלי, את הצנזורה באתר היצירות החרד"לי "ביכורים".
כמה שעשו לי את המוות.
הנה זה.
"
מאוד היה לי חשוב לפרסם אותו ואני מזמין אתכם לקרוא, מקוה שתהנו.
דבר אחרון לפני השינה, הייתי באומן, כמו שכתבתי וזה סידר לי כמה דברים. לא מספיק, אבל לרשעים אף פעם לא מספיק.
שמתי לב למשהו מענין.
בערב הראשון שהגעתי, אחרי המקווה ו"תיקון הכללי" וכן הלאה, למדתי עם כמה חברה את תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, שהיא מדברת הרבה על שבועות והיה שם קטע שאנשים לא השלימו איתו.
אני מדבר על זה:

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

אני הסברתי להם את הפשט הכי בסיסי של התורה הזו, שאומר שאסור להתערב במעשים של אנשים אחרים, בדעות שלהם, בהבנות שלהם וכן הלאה, כי רבינו אומר, שאתה לא יודע מה הם צריכים. אין כאן במה לשחק. ברור שאפשר להפיץ כל הזמן, אתה יכול לכתוב ספרים או למכור אותם, או לכתוב תסריט או גראפיטי, אבל אז אתה הרי לא יודע למי יגיע המסר. זו השגחה פרטית וכך צריך לנהוג.
מה שאסור לעשות, זה לבוא לאדם ספציפי ולנסות לעצב אותו, כמו לדוגמא, להגיד לו שהוא צריך להתחיל לשמור שבת, או להפסיק לפנטז על קייט אפטון.kate
ההתערבות הזו היא אסורה ופסולה ורבינו עומד נגדה בכל דבריו ובכל תורותיו, לא רק כאן. גם ב"תקעו תוכחה" ובעוד מקומות.
הענין הוא שאנשים לא מסכימים לקבל את זה.
לא מקובל עליהם העיקרון שחים של אנשים אחרים, הם לא עניינם. זה מוזר באמת, כי זה מה שרבינו אומר.
בשם אלוהים, האנשים האלו בעלי תשובה, נכון?
רובם לפחות.
אמרו להם לאכול בד"ץ, שזה שטויות, והם הסכימו.
אמרו להם ללכת עם שטריימלים וקאפוטות, שזה גם מיותר לגמרי והם מסכימים.
אמרו להם להתפלל בנץ שזה לא הלכה ולא שום דבר והם קמים ומתפללים בנץ.
אמרו להם להקפיד על שמירת עיניים שזה שולי וזניח ולא הלכה ומקור לטעויות ולשטויות אינסופיות, אז הם מקפידים.
אבל דווקא כאן, שכל מה שהם צריכים זה לסתום את הג'ורה שלהם, הם לא מצליחים.
איך זה יכול להיות?
התשובה גם כן נמצאת בתורה נ"ו.
הרי קיים הצדיק והצדיק שולט על כל הנשמות בחשאי.
אבל מה קורה בגלוי? בגלוי יש אנשים אחרים, יש מנהיגים אחרים, יש מורי דרך אחרים וההתערבות שלהם פוגעת באדם.
זה לא נכון שהיא פוגעת בצדיק. אין להם גישה אליו, אבל הם פוגעים באנשים, מעוותים להם את הנפש ואלו בדיוק בעלי התשובה שלא מצליחים לקבל את הרעיון. כי הם עוותו והעיות נמצא בתוכם ונודד איתם, כמו שהרשע בספר משלי, נושא עימו את החיסרון לכל מקום.

אותם מחזירים בתשובה, למעשה יצרו מין קריש בתוך הנשמה של האנשים האלו, הם כאילו מקושרים לצדיק, אבל לא באמת יכולים להתחבר אליו נפשית ואינטלקטואלית בגלל שאין להם באמת את התודעה המתאימה.

לא יודע. ככה זה נראה לי, אבל כבר אמרתי, במדרגות אני ממש למטה , ובכל זאת, האנשים האלו היו באומן ובעולם שלנו, אין יאוש.

לילה טוב

 

מרד גטו אומן


דובוני לא אכפת לי

אין לי שום טענה לחסידי ברסלב, לאנשים של רבינו.
אין לי ספק שהם הטובים בבני האדם. כשהייתי עכשיו באומן,הם האכילו אותי מרק בלי לשאול מי אני. הם נתנו לי בננות בלי לוודא שאני מסכן. הם הזמינו אותי לסעודת שיפודים בלי להכיר אותי ואפילו כשפעם נכנסתי בטעות לדירה כדי לשאול אם יובל נמצא, הם לא נתנו לי ללכת, בלי למלא לי כוסית שיבאס כדי שאני לא אתבעס. עוד לי דיברתי על הסיגריות. בנאדם קם מהכסא והולך לקנות במיוחד.
אין על אנשי רבינו, אין. הם דוגמא נדירה להצלחתה של עבודה רוחנית אמיתית והמסטיק שנדבק להם לנעליים יותר טוב מכל אבירי אומות העולם וחסידי זכויות האדם והאגודות למניעת פיטום אווזים.
אממה , בנושאים מסויימים הם סובלים מחינוך לקוי, לדוגמא כל הנושא הזה של סטריליות נשית. כל כך קשה לכמה מהם לסבול מציאות נשית , עד שהם חייבים להעיף את הנשים מקבר רבי נחמן מברסלב, כל זמן שנמצאים שם הגברים שעלו לרגל בחג השבועות. הנה המודעה לפניכם. מתחם הציון יסגר לנשים, החל מיום חמישי ג' סיון בשעה 12:00.
רצה הגורל ואני הגעתי לאומן אחרי אחת בלילה בד' סיוון כלומר, שש וחצי שעות אחרי הוומן ריין.
מה שהלך אז באומצן בצומת הרחובות פושקינא ופארוסקא , עין לא ראתה. כל מהלכי החצות, נושאי המגבעת , מטלטלי הפיאות וזקופי הזקנים , כולם היו שם מנער ועד זקן, העלו טבעות עשן והחליפו חוויות. המראה היה עוצר נשימה , ולו רק בגלל זיהום האוויר ,אבל אני לא התכוונתי בשלב הזה לחדש קשרים חברתיים, למרות שסהדי במרומים שזה דבר שאני זקוק לו בדחיפות, אלא רצתי אל המקווה ושפריץ ושפראץ הייתי מוכן ומזומן למפגש חוויתי עם המצבה של רבנו.
בערך בשתיים בלילה דהרתי אל תוך הציון.
בחוץ היה מלא, בפנים היה מפוצץ ולא ראיתי איך אני יכול לפרוץ את המצור.
לא נותרה לי ברירה אלא לנסות מאחור, בעזרת הנשים, שידעתי טוב מאוד שהייתה אמורה להיות מטוהרת עד אותה שעה, כיוון שהרב שלום ארוש היה אמור להתפלל בה, כבר למחרת השכם בבוקר.
מחוץ לפתח האולם, נתקלתי בחסיד בעל חזות דובונית שהתהלך אנה ואנה במצוקה גלויה.
"יש שם בפנים נשים." הוא פנה אלי בבקשת עזרה "אולי אתה תצליח לדבר איתן ולבקש אותן שיצאו."
בלי לטרוח לענות לו, פרצתי אל תוך החדר.
הסתבר ש"הנשים" היו בסך הכל נערה אחת שהייתה ישובה מצונפת תחת המצבה האדירה בשיער פרוע ובגדים סתורים כשמעליה ניצב שומר אוקראיני זקן שנזף בה ברוסית וציווה עליה להסתלק. ככה זה בגטו אומן. איש אינו נושא באחריות ואיש אינו אשם. השכירים האוקראינים מקבלים את ההוראות שלהם מגורמים אלמוניים ומבצעים את המשימות בקור רוח ואדישות. למבקרים ולחסידים אין שום כתובת לתלונות או מענות , והם נהדפים הלאה והצידה בקור רוח נחוש על ידי בריונים ,שאת שפתם אינם מדברים .
אני מיד פניתי אל המצבה בצעד מהיר, כשאני מתעלם לגמרי מהשומר. הוא מצידו, ראה בטעות את הכניסה הדרמטית שלי כסימן להיותי דמות סמכותית ולכן הרכין את ראשו ונחפז להסתלק.
"איתך במאבקך הצודק." פניתי אל הנערה שהייתה יפה ואומללה ובוודאי בקושי מלאו לה עשרים.
"אם אתה איתי , אז תצא מכאן." אמרה לי הפנאטית הקטנה, ארוכת האיברים.
"את לא מפריעה לי , אז אני לא מפריע לך." פסקתי ומיד התנחלתי על המצבה, שהייתה ריקה והתחלתי להגיד תיקון.
הבחורה לא היססה, מיד נעמדה באמצע החדר , כיסתה את פניה בתיקון הכללי ופרצה בבכי קורע לב. (ראו תמונה, מצטער על האיכות כיוון שהתאורה הייתה זוועתית).
לא התמהמתי שם הרבה. כשיצאתי המתינו לי בחוץ שני דובונים, שכנראה קיוו שאני אצליח לפנות בשבילם את האולם.

בסרט הזה כבר היינו.

מה יש בה, באומן , אם כן?
הבטחתי לכתוב על כך פעם משהו, לפחות לחלוק איתכם את רעיונותיו של מי שמבין משהו במיסטיקה ובאנרגיות.
מה שאני כן מתכוון לעשות זה לחלוק איתכם איזה רושם מאוד אישי שלי. בשביל זה אני צריך להחזיר את הזכרים שבכם הרבה שנים אחורה. זוכרים את הפעם הראשונה שלקחתם ילדה לקולנוע? זאת אחת החוויות הכי מכוננות שיש, לפחות למי שבורך בנטיה מינית נורמאלית. ובכן, אם אתם זוכרים את הסיטואציה, אולי תצליחו לשחזר את ההרגשה של אותו רגע נדיר, בו קצות האצבעות שלכם נוגעות לרגע בקצות האצבעות של "הדייט". מה שאני זוכר, זו מין מתיקות עדינה שמתחילה בערך באיזור הטבור ומתפשטת לה באיטיות מסממת במעלה הגב עד שהיא ממלאת את בית החזה בענן זוהר ונוצתי , עשוי כולו מאושר. כך בדיוק הרגשתי כשהגעתי לאומן, אחרי עשרים שעות בלא שינה , ביקור בחדר מיון ושורה אינסופית של טלטולים.
המזל הוא שבהשגחה פרטית החלטתי לשים לב למה שקורה איתי. אחרת הייתי פשוט הולך לישון ומחמיץ את כל העניין. אבל לא החמצתי , ירדתי מהאוטובוס עם אף דולף , כאבי שרירים והרעלת ניקוטין וחיפשתי את המזוודה שלי ופתאום שמתי לב, שאחרי השד יודע כמה שנים, אני שוב חווה תחושה דומה לזו שחשתי פעמיים או שלושה בקולנועי ילדותי. ההבדל, כמובן הוא שבקולנוע תחושת האושר הופכת תוך כמה דקות לכאבים עזים במפשעה. באומן היא מתפוגגת לאיטה ומסתיימת לחלוטין רק אחרי יום וחצי בערך.
רבינו,כאמור, מעבר למילים ולמחשבה הוא.

תיקון טעות

אני מאוד אוהב להתנצל על הטעויות שלי, בעיקר בגלל שיש אנשים שזה מאוד מעצבן אותם ואני זוכר שכתבתי פה נגד רבני ברסלב מהזן הכלבלבי, שחתמו על פאשקוויל שטוען שנחש צריך לנשוך את הנשים שמעזות להגיע לאומן בראש השנה. טעיתי. אני מודה.
על המודעה של הנחש לא חתום אף אחד, היא פשוט תלויה ליד המודעה עם החתימות.
הנה הצמד חמד:

אז באמת טעיתי ואני מתנצל בפני אותם רבני פוצ'י מוצ'י, כיוון שלא באמת אמרו שנחש צריך לנשוך את הנשים האלו , אלא בסך הכל שהן מכשול חמור ותקלה לרבים.

כל הזמן אומרים שפאשקווילים של ברסלב מיוצרים שלא על דעת הרבנים ולכן אני לא מתכוון להאשים אף אחד. אני רק מציע לגברות שכאן דבר פשוט. כשמגיע אליכן איזה רב קוצ'י מוצ'י ממותק, מלוקק ומשומן ויציע לכן להצטרף אליו ל"מסע רוחני לתיקון הנשמה באוירה מרוממת בקברי צדיקים", תשאלו אותו על ראש השנה? מה כבר יקרה?

 שני גנבים

דיברנו קודם על המקווה של שבועות ועל סגולותיו ע"פ תורת ברסלב. באופן אישי, כל פעם שאני טובל בשבועות ,תיכף לפני עלות השחר, אני מרגיש שאני לא טובל במים, אלא בניצוצות אור קרים. השנה ישבנו ולמדנו בלילה ומישהו שם אמר שצריך לטבול בשעה שתיים ורבע בלילה. לי זה נשמע קצת מוזר, כי עלות השחר באומן יוצא בערך ברבע לשלוש ולכן לא אמורים לטבול לפני שתיים וחצי, נניח. פשוט הבנאדם נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר, חסיד אורגינלי, מכובד למראה ומיושב בדעתו ולכן אמרתי לעצמי "מה כבר יקרה?"? ובשעה שתיים אני התחלתי ללכת לכיוון המקווה הגדול , אותו פותחים רק בחגים ובאירועים מיוחדים.

כשטבלתי הרגשתי מוזר. המים היו בסדר , אבל   הם היו מים, ראבאק.
חזרתי לציון, תפסתי מקום טוב על המצבה והתחלתי להתפלל, פתאום אני מציץ בשעון ורואה שהשעה עשרים וארבע דקות לפני שלוש. רוח תזזית חטפה אותי והטילה אותי בריצה אל הדרך למיקווה הקטן , זה שפתוח כל השנה וגם הכי קרוב לציון. המקווה הקטן הוא באמת קטן. הגודל שלו , כולל הספסל והמקלחת הוא בערך שני שליש מחדר שינה ממוצע מינוס. הוא ממש קטן. שלושה אנשים יכולים לנוע בו בנוחות וכשאני ניסיתי להכנס פנימה היו בו יותר מעשרים אנשים.
אל תחשבו על השואה, די להזכר בתורים לרכבת בהודו. בקיצור, אני אומר שלא אכפת לי , זורק מעצמי את הבגדים ופונה להכנס למים.
ממש מולי יוצא מישהו מהמים ומביט בי.
אתם זוכרים את סיפור הזן הזה , בו שני גנבים נתקלים זה בזה, אחר חצות על איזה גג חשוך? זוכרים מה שכתוב שם? הגנבים לא אומרים מילה, רק פורצים בצחוק גדול. זה בדיוק מה שקרה לי עם הבנאדם הזה. פשוט התחלנו לצחוק. הוא יצא ואני תפסתי את מקומו ואיזה ניצוצות קרים עטפו אותי, חבל על הזמן.

 לראות את כוחו של רבינו

שנים של טלוויזיה למדו אותנו שהבלונדינית הצעירה, המטופחת והיפה נמצאת בראש שרשרת המזון. היא המטרה הנחשקת בעיני כל גבר ראוי לשמוע ותמיד נראה אותה במקום הראוי לה, או במסעדה מפוארת, או במכונית ספורט חדשה, או מוקפת מעריצים.
נכון, אנחנו לפעמים רואים יפהפיה כזו ממלצרת, אבל גם כשהיא עושה את זה, לא מדובר בשירות, אלא בסוג של יחצנות. היא מציגה את עצמה ומעפעפת כדי שיגיע מאן דהו עם BMW.
מה שקרה לי, זה שחלק מהארוחות של החג , אכלתי במלונית באומן ושם משלמים טוב, אבל גם מקבלים שירות , ברוך השם. האוכל הוא חוויה קולוסאלית – כולסטרולית אמיתית וגם יש מלצריות שמגישות אותו. מה שראיתי שם הייתה הוכחה לכוחו של רבינו הקדוש. היו שם אלילות בלונדיניות, חטובות ומעוצבות, שבכל מקום היו שולטות בשטח ואילו במלונית של אומן, הן עטפו את עצמן במדים ארוכים ומבזים וכיסו את השיער שלהן בסמרטוטים ובאו להגיש אוכל ולשרת בשתיקה ובהכנעה חבורה של חסידונים בני כלאיים מדובללים, שבכל מקום אחר היו נמצאים בתחתית החבית.

זה כוחו של רבינו, משפיל גאים ומגביה שפלים ותחת צילו הגועש, אדירי עולם מתכווצים מבושה ואילו בני האשפתות חוגגים ומבלים.

המרד הקדוש

אז רבני ברסלב החליטו שעל הישראלים המגיעים לאומן, לחגוג את חג השבועות במשך יומיים כמו בני חוץ לארץ. לא נכנס כאן לסיבות ההלכתיות, קודם כל  בגלל שאני לא מבין בהלכה וחוץ מזה בגלל שבשום מקום זה לא ככה. תושבי ישראל  לא חוגגים יום טוב שני של גלויות, בשום מקום. אם יוצא להם להיות במקום שאין בו ישוב יהודי, אז הם מתנהגים כרגיל, ואם הם בישוב יהודי גדול , אז הם "מחללים את החג" בצנעה, כלומר , מתרחקים מאה מטר מבית הכנסת, כדי להזמין מונית.
ככה זה בכל המקומות, חוץ מבאומן הכבושה. שם רק לפאנטים זכות דיבור, שם כל האוסר הרי זה משובח וליקוק תחת לנטורי קרתא הוא צו השעה.
מה אני עשיתי?
סיימתי את תפילת מעריב של מוצאי חג שבועות בציון, פילחתי שני נרות והבאתי אותם למלונית. שם לנוכח מבטים תמהים מאוד מצד הנוכחים , הבאתי דאודורנט וכוס קולה ועשיתי הבדלה בקול גדול.
"אבל מה עם מנהג המקום?" התעניינו חסידים אומללים שכבר יומיים שיוועו למקלחת.
"במקום שלא גרים יהודים, אין מנהג המקום," הסברתי בקול של אחד שקיבל הסמכה לדיינות ומנהל שלושה כוללים ושתי ישיבות גדולות "מה שקרה כאן , זה שהגיעו הנה מאה אמריקאים שלא נעים להם לחגוג חג שני כשמסביבם כולם קונים, מטיילים ומבלים."
למשמע ההודעה הזו , העיניים מולי התעגלו בהבנה פתאומית.
תוך זמן קצר מאוד התפשטה ההודעה בין הישראלים ותחת כל עץ רענן התאספו אנשים כדי לשמוע הבדלה ולרוץ למקלחת או לטלפון.
למחרת היה יום עסקים רגיל למדי. החנויות היהודיות היו פתוחות ברובן, ועשרות עולי רגל התארגנו לנסיעות לקברי צדיקים כמו נתן מברסלב והבעל שם טוב.
אני עצמי ביליתי את היום בקריאה של הרומן הקלאסי "וילט" מאת של שרלוט ברונטה המדהימה והוכיתי אלם והלם לנוכח עוצמת הכתיבה שלה, שחשפה לנוכח דימיוני עולם של אצילות, תבונה , מתינות וטעם טוב. מתק המילים, העושר הרעיוני והיצירתיות העלאית של הרומן הזה, מילאו אותי באורך רוח ובטוב מזג, בעת שאני וחברי הטלטלנו בדרכינו חזרה , דרך מבוך התחבורה האוקראיני וליוו אותי בשעה שחזרתי מסוחרר אל המולדת , כדי להכנס להיכן שאני גר וגרים האנשים שאני אוהב הממתינים לבואי כמו ניצני ורד כהה ועז , שבלוגמו מטל השחר , מוצא עוז רוח להמתין לזוהרה המחייה של קרן שמש ראשונה.

 

כמו חזיר, ברוך השם


היום בבוקר נסעתי עם אישתי להילולה של שמואל הנביא.
אני מאוד אוהב את הנביא שמואל נ"ע, הוא מחזיר אותי לתקופה שאני מאוד מזדהה איתה, תקופת השופטים. אז לא היו מלכים והיכלות מפוארים, רק איכרים ונוודים ששוטטו ביערות, בין בקתות עץ בהן ניתלו גושי גבינת צ'דר מסשובחת לנקרות חבויות בהן התיישן יין ארגמני ועז טעם. בקיצור, תקופת השופטים מזכירה את הסרט המדהים "דרכים צדדיות" (באנגלית : sideways), סרט שמקים לתחיה את קסמי קליפורניה הכפרית וגם מאשש את עוצמתו של קולנוע האינדי האמרקאי. אם יש בסרט איזשהו מסר , אזי המסר הוא שבמציאות שכולה שקרים , כשלונות , אכזבות ובגידות , ישנם גם רגעים קטנים, מדוייקים ומרהיבים של נצחונות זעירים ,ממוקדים.
אני זוכר משם משפט מדהים אחד שנאחז לי בזיכרון, משפט שהמלצרית האסייתית אמרה לגיבור : אתה לא צריך אירוע חגיגי כדי לשתות יין של גרוזנברג. כל פעם שאתה שותה יין של גרוזנברג זה אירוע חגיגי
אין לי מושג מי גרוזנברג ואיזה יין יש לו. אני רחוק מאוד מפלצני היין ומכל דבר דומה ,אבל המשפט הזה הוא כל כך ברסלבי בעיני. הוא פשוט מעביר את המלחמה לשטח האוייב. במקום לחכות להזדמנות, לחכות ליום הגדול , במקום לארוב בפינות אפלות, לחכות לשעת כושר , המשפט אומר "עכשיו הוא הזמן, השעה הקרובה היא השעה החשובה בחייך."
זה למעשה מה שרבי נחמן מציע לנו בהתבודדות.
הוא אומר, בואו נדלג לרגע על הקטע הזה של החיים, ההזדקנות , הגסיסה , מלחמות הירושה וההלוויה ונדבר ישר עם בית דין של מעלה .

לא הקלה?

אז זה היה שמאול , נביא יערות היפי מגודל שיער בעל גלימה מתנפנפת , אבל העממיות שלו, לא הפכה אותו למין רכרוכי ניו אייג'י . כשהיה צורך לשלוף חרב , לגזור , לערוף ולבתק , הוא עשה את זה בנון שלאנטיות , כמו שצריך, למחות את זכר עמלק.

היה עוד דבר בהילולה של שמואל , שממש גרם לי אושר,

כאילו, וואי וואי , כמה אוכל חילקו שם.
אתה עומד בכניסה , מימינך משאית עם ברזי שתיה , פטל וכן הלאה , משמאלך שולחן עם מה שנקרא מנה מתחלפת.
מגיעה פסטה , אתה לוקח קצת.
מגיע אורז, אתה ממלא חצי צלחת.
לפני שאתה גומר עם האורז נותנים לך שניצל טבעול ופסטה.

בקיצור, אכלתי כמו חזיר , תודה לאל. אותו סיפור היה אצל הרשב"י, שם האוכל היה אשכנזי יותר , קיגלים וכאלו , אבל עדיין , הכל חינם , הכל בשפע.

אז שאלתי את עצמי איך זה קורה , שאם אתה הולך לפסטיבל של חילונים , שודדים אותך. גובים ממך עשרים שקלים לשעת חניה ואחר כך שישים שקל כניסה ואחר כך מפתים את הילדים שלך בקרטיבים במחיר פי ארבע ובממתקים מגעילים , גם כן במחיר מופקע והגעתי למסקנה שכאן הצדיק מאכיל אותך.

הגעת להילולה? בוא תאכל , תרגע , תודה רבה. הרי הצדיר חי איתנו , הוא פועל ביוזמתו בעולמנו ואין לו בעיה למצוא אנשים שיכינו בשבילו אוכל.

אפרופו צדיק, הייתי אצל שמואל , ולפני זה הייתי אצל רשב"י ומחר אני עולה על המטוס לאן ? לאן ? לאומן!
אז כמובן אני אתפלל לזיווג הולם משורש הנשמה לכל קוראי וקוראותי ולרווח והצלה לכל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם אבל חוץ מזה רציתי להזכיר את המקווה של שבועות שהוא הטבילה המרכזית של השנה.
בליל שבועות , שזה יוצא בראשון בלילה , הכי חשוב ללכת למקווה , וזה לפי תורת ברסלב , ובדרך כלל הולכים , כמה דקות לפני עלות השחר , שזה יוצא בערך ברבע לארבע לפנות בוקר .

תבדקו בעצמכם את השעה המדויקת והיא גם לא קריטית.
אנחנו ב"מחוייב המציאות", בהחלט חושבים שגם נשים צריכות לטבול בהקשר הרוחני , לא רק במסגרת הצרה והקטנונית של טהרת המשפחה.

זה מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן על המקווה של שבועות:

וְעַל כֵּן שָׁבוּעוֹת הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים
וְזֶה בְּחִינַת הַמִּקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת
שֶׁהִיא בְּחִינוֹת מִקְוֶה שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים
שֶׁהוּא שַׁעַר הָעֶלְיוֹן מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שֵׂכֶל וְדַעַת עֶלְיוֹן
בְּחִינַת חֶסֶד עֶלְיוֹן. וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מוֹשִׁיעַ בְּכָל הַצָּרוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה"
כִּי הוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן, שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" וְכוּ'
כִּי 'אֵין יִסּוּרִים בְּלא עָווֹן' וְכוּ'
וְעַל כֵּן הַמִּקְוֶה שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים
הוּא מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים

לא כתוב כאן "לגברים בלבד" ולכן אני סבור שכל מי שיבצע את הטבילה הזה טרם עלות השחר בשבועות , יעבור תהליך רוחני משמעותי מאוד. אני יודע שלא תמיד ישנה אופציה מאורגנת לנשים לבצע את הטבילה הזו, אבל גם אם לא , יש את הים , יש מעיינות וזה שווה את זה.

עוד תודו לי .

יאללה נסיים במסטר פיס , סיד וישס מבצע את my way  , לתפארת הצדיק ומדינת ישראל.

חג שבועות שמח!