הדובדבן החשמלי


כבר אני אגיע לנושא אומן.
היתי אצל חמותי שתחיה וראיתי אצלה את הספר הבא:מאוד התלהבתי, כי אני מאוד אוהב ספרי טיולים, ואומן היא פחות או יותר, המקום היחיד אליו אני מטייל בשנים האחרונות.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי ובלב הולם ומה אני רואה?

מה תעשה אישה, שבעלה לא מסכים שתיסע לאומן?

שתתגרש, כאילו דא.
לא שאנחנו תומכים בגירושין חס וחלילה, אבל לא ציפינו למצוא את ורדה רזדיאל-ז'קונט בתוך ספר למטייל. אנחנו אוהבים את ורדה, כמובן, אבל כל דבר במקומו. בקיצור, הספר חרא, הוא לגמרי לא מבצע את תפקידו ואני בעזרת השם, בלי נדר, ינסה לעשות את מה שהוא ניסה לעשות, כלומר, לכתוב איזה קטע לונלי פלאנט כזה על אומן, לקראת אמצע הקיץ, כשהקבוצות הגדולות של הנשים ממריאות.
בעזרת השם, יש הרבה נושאים לכסות, החנות של החמודה, החנות של האנטישמית, פורשט, השוק,איפה הכספומטים ואיפה משיגים אטמי אוזנים. השם יזכנו.
טוב,יאללה.
אומר רבינו בשיחות הר"ן אות כ"ו:

אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו

ועל המשפט הזה שואלים החסידים שאלה גדולה. הרי כתוב בתהילים "וחטאתי לנגדי תמיד." אז אם כך, אדם לא אמור לשכוח את החטאים שלו.
התשובה היא, שבאמת השכחה היא דבר גדול, אבל בכל זאת , אדם אמור לזכור קצת חטאים, כדי לא להגיע לידי גאוה.
אצלי זאת באמת בעיה, כי לאחרונה קיבלתי מחמאה מאוד גדולה והיא באמת יכלה להכניס אותי לתחושת גדלות ולדרדר אותי מבחינה רוחנית.
תשמעו מה היה.
אתם זוכרים שפעם תקפתי כאן את "אדרבה"?
אחרי הסיפור הזה הם שלחו אלי שליחים, שסיפרו לי עד כמה הם אוהבים אותי וכמה שאני נפלא וביקשו שאני אכתוב בשבילם משהו.
הם ביקשו, ואני כתבתי .
אני לא שוה הרבה, אני מודה, אבל האנשים ידעו מה הם מבקשים וממי, הם קוראים אותי מדי פעם.
הקיצר, עובר גיליון, עוברים גיליוניים וכלום, לא מתפרסם.
לא נעלבתי. בכנות, אין לי ממה.
אבל התפלאתי. הם באו אלי ואמרו שזה יהיה מדהים אם אני אכתוב להם. היה לי את הרושם שהם באמת רוצים את זה.

לקח לי זמן להבין מה קרה כאן ואז תפסתי איזו מחמאה קיבלתי.
הם פשוט חשבו שאני כמוהם, אוקיי? הרי מה הם עושים שם ב"אדרבה"? לוקחים סרט מפגר, עלוב, חסר צורה, חסר תסריט שכולו פוזה נבובה ומשמימה ואומרים שזה סרט מרתק ומהפכני, או שהם לוקחים איזה מטומטם שמחנטרש על הפסנתר כל מיני קישקושים, שאף אחד לא טורח לשמוע וכותבים עליו שהוא יוצר מיוחד ושכולם מחכים לאלבום הראשון שלו.
זה מדהים מה שהם עושים, זו כף זכות. אני לא מבין בזה, אבל זה עיקרון מאוד חשוב בברסלב, לקחת שתן של חזירים, לרחרח אותו ולהגיד "אחחח שאטו דה קומפנסן בארטיולט בציר 1968, עם ניחוח אקליפטוס אנטרקטי ושמץ של פריחת הדובדבן החשמלי."
זו יכולת נערצת ו"אדרבה" עושים את זה כל הזמן. הם לוקחים זבל, עליבות ומיאוס ואומרים "כי תועפות הרים לו".
הטעות שלהם היתה, שהם חשבו שגם אני כזה. כלומר, הם חשבו שאם הם יגידו לי לכתוב והם לא יפרסמו, אני גם כן אחשוב שזה מופלא שפירסמו מאמר שלי ב"אדרבה" וזכיתי לתהילת נצח, או לפחות למיצוי הפוטנציאל הפובליצסטי שלי.
גם אני הייתי שמח מאוד אם היתי ככה, קוראים אהובים, אבל חוששתני שאני רחוק מאוד מהמדרגה הרוחנית הזו.
יש כזה פסוק בספר משלי "צדיק אוכל לשובע נפשו, בטן רשעים תחסר". זה פסוק מדהים, הוא אומר שני דברים. קודם כל הצדיק מכון לנפש ואילו הרשע לא מכוון לשום דבר. הרשע מכוון על ידי הבטן שלו וכל מה שיש לו בבטן זה חיסרון. אז הרשע תמיד במצוקה, כי הוא נושא איתו את החיסרון בבטן ואילו לצדיק תמיד יש יותר ממה שהוא צריך, הרי נפש, לא ממש צריכה את האוכל הזה.
מכאן אנחנו למדים שההתנהגות של אנשי "אדרבה", מעידה עליהם שהם צדיקים, כי הם בוודאי שלא זקוקים למאמרים גרפומאנים, מוטעים ומתישים, ובכל זאת הם שמחים בהם ומפרסמים אותם וגאים בצורה שהעיתון שלהם נראה.
זו גדולה אמיתית, זו טרנספורמציה, אבל אני ממש רחוק מזה.
נגיד, החודש החולף היה החודש המצליח ביותר מבחינת צפיות ב"מחויב המציאות". אלפים גלשו הנה, קיבלנו תגובות, קיבלנו מחמאות ואנחנו עדין מקבלים.
האם זה הופך אותי למרוצה? לא. זה כבר היה ועכשיו הרעב פה. הרעב תמיד פה.
מצד שני, יש מי שן פרסם אותי ואני חורג כאן ממנהגי.
בדרך כלל, אני לא מדבר על דברים שאני עושה מחוץ לבלוג. הסביבה הסטרילית, הסולפסיסטית חשובה לי ובטח חשובה גם לכם, הקוראים. מצד שני, ירקתי דם, עד שהצלחתי להעביר סיפור קצר שלי, את הצנזורה באתר היצירות החרד"לי "ביכורים".
כמה שעשו לי את המוות.
הנה זה.
"
מאוד היה לי חשוב לפרסם אותו ואני מזמין אתכם לקרוא, מקוה שתהנו.
דבר אחרון לפני השינה, הייתי באומן, כמו שכתבתי וזה סידר לי כמה דברים. לא מספיק, אבל לרשעים אף פעם לא מספיק.
שמתי לב למשהו מענין.
בערב הראשון שהגעתי, אחרי המקווה ו"תיקון הכללי" וכן הלאה, למדתי עם כמה חברה את תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, שהיא מדברת הרבה על שבועות והיה שם קטע שאנשים לא השלימו איתו.
אני מדבר על זה:

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

אני הסברתי להם את הפשט הכי בסיסי של התורה הזו, שאומר שאסור להתערב במעשים של אנשים אחרים, בדעות שלהם, בהבנות שלהם וכן הלאה, כי רבינו אומר, שאתה לא יודע מה הם צריכים. אין כאן במה לשחק. ברור שאפשר להפיץ כל הזמן, אתה יכול לכתוב ספרים או למכור אותם, או לכתוב תסריט או גראפיטי, אבל אז אתה הרי לא יודע למי יגיע המסר. זו השגחה פרטית וכך צריך לנהוג.
מה שאסור לעשות, זה לבוא לאדם ספציפי ולנסות לעצב אותו, כמו לדוגמא, להגיד לו שהוא צריך להתחיל לשמור שבת, או להפסיק לפנטז על קייט אפטון.kate
ההתערבות הזו היא אסורה ופסולה ורבינו עומד נגדה בכל דבריו ובכל תורותיו, לא רק כאן. גם ב"תקעו תוכחה" ובעוד מקומות.
הענין הוא שאנשים לא מסכימים לקבל את זה.
לא מקובל עליהם העיקרון שחים של אנשים אחרים, הם לא עניינם. זה מוזר באמת, כי זה מה שרבינו אומר.
בשם אלוהים, האנשים האלו בעלי תשובה, נכון?
רובם לפחות.
אמרו להם לאכול בד"ץ, שזה שטויות, והם הסכימו.
אמרו להם ללכת עם שטריימלים וקאפוטות, שזה גם מיותר לגמרי והם מסכימים.
אמרו להם להתפלל בנץ שזה לא הלכה ולא שום דבר והם קמים ומתפללים בנץ.
אמרו להם להקפיד על שמירת עיניים שזה שולי וזניח ולא הלכה ומקור לטעויות ולשטויות אינסופיות, אז הם מקפידים.
אבל דווקא כאן, שכל מה שהם צריכים זה לסתום את הג'ורה שלהם, הם לא מצליחים.
איך זה יכול להיות?
התשובה גם כן נמצאת בתורה נ"ו.
הרי קיים הצדיק והצדיק שולט על כל הנשמות בחשאי.
אבל מה קורה בגלוי? בגלוי יש אנשים אחרים, יש מנהיגים אחרים, יש מורי דרך אחרים וההתערבות שלהם פוגעת באדם.
זה לא נכון שהיא פוגעת בצדיק. אין להם גישה אליו, אבל הם פוגעים באנשים, מעוותים להם את הנפש ואלו בדיוק בעלי התשובה שלא מצליחים לקבל את הרעיון. כי הם עוותו והעיות נמצא בתוכם ונודד איתם, כמו שהרשע בספר משלי, נושא עימו את החיסרון לכל מקום.

אותם מחזירים בתשובה, למעשה יצרו מין קריש בתוך הנשמה של האנשים האלו, הם כאילו מקושרים לצדיק, אבל לא באמת יכולים להתחבר אליו נפשית ואינטלקטואלית בגלל שאין להם באמת את התודעה המתאימה.

לא יודע. ככה זה נראה לי, אבל כבר אמרתי, במדרגות אני ממש למטה , ובכל זאת, האנשים האלו היו באומן ובעולם שלנו, אין יאוש.

לילה טוב

 

כל חורף מחדש


כל חורף מחדש מנצחים החרדים. השטריימלים והמעילים חוזרים אל הרחובות , כאילו כדי לספר לנו שבסוף נבין שגם ביתר הדברים הם צדקו.

אני לא קונה את זה , לא בא לי. נחמד לי עם האינטרנט הפרוץ לכל רוח ועם בית הקולנוע בקניון גבעתיים. אני גם אוהב את החנות הזו ברמת גן שניתן לקנות בה לחמניות וקוקה קולה , חצי דקה לפני שהשבת נכנסת.

אבל בקשר לחורף אני חייב להסכים. הקיץ זו עונה מגעילה , כמו שענבל פרלמוטר אמרה בערך

.

ובחורף הכל הרבה יותר נעים , אם לא איתרע מזלך לגור בירושלים.

הרבה דברים טובים יקרו בחורף הזה ואולי הראשון מבינהם יהיה שיעור של הרב רן ובר בגבעתיים.

שיעור בגבעתיים עם רן ובר – לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב.
יום רביעי 02 נובמבר בשעה 20:30
מיקום: בית הכנסת האשכנזי, רחוב גונן 3, גבעתיים. לפרטים: עופר 0502211243

רן הוא מורה מצויין , אדם מקסים ואחד הברסלבים הכי חמודים שניתן למצוא. ביקשו ממני להגיע לשיעור ואני , כמובן , רציתי להענות בחיוב , אלא שהשיעור הזה נופל לי על השיעור של הרב ברנר באור יהודה ובאמת לא ידעתי מה לעשות.

מצד אחד – חשוב שיהיה שיעור ברסלב בגבעתיים , מה שלדעתי לא היה עד היום.

מצד שני – עצם העובדה שאני הולך לשיעורים אצל הרב ברנר , מאפשרת לי לדעתי , להמשיך ללעוג ולזלזל בחסידים ,רבנים ובתלמידי חכמים , שלפי דעתי האידיוטית , אינם מצליחים לשמר את רוח החסידות האמיתית.

אז התלבטתי לפחות חצי יום ועכשיו בחצות הלילה , כשיצאתי ממקווה הרפאים של נדבורנה בבני ברק , אזרתי אומץ והתקשרתי אל הרב ברנר בעצמו.

הוא אמר לי שאין לי מה לחשוש כי בשבוע הבא הוא ממילא כנראה מקדים את השיעור ליום שלישי .

כיוון שכבר דיברתי איתו ביקשתי שגם יגיד לי דבר תורה קטנטן של חצי דקה בגלל שהשבוע הפסדתי את שלושת שיעורי התורה שלי (ביום שלישי הבייביסיטר דפקה ברז , ביום רביעי התבטל וביום חמישי אשתי הייתה צריכה לקנות לילדה סוודר שיהלום את חוקי בית הספר האקסלוקסיבי שלה)

אז הוא נתן לי את השיעור המופלא הבא.

1. כתוב בתורה "נוח איש צדיק היה בדורותיו"

2. על הפסוק הזה כותב רש"י:

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
 

 

3. שואלים כולם "מה פתאום לדרוש אותו לגנאי , אם אפשר לדרוש אותו לזכות?"
4. עונה החוזה מלובלין שמכאן למדים שעל הצדיקים תמיד מדברים כל מיני דברים.

דבר אחרון,
מאוד רציתי לדבר כאן נגד הרב ארז משה דורון ונגד הפסק השערורייתי שלו מגיליון אדרבא האחרון , לפיו אסור לקרוא ספרי פנטזיה שנכתבו על ידי גויים , אבל החלטתי שאני לא רוצה לבוסס בכל האווירה הנגטיבית הזאת ולכן אני אגיד שלושה דברים.
א. "לוחמי התמורות" הוא לא ספר פנטזיה.
ב. מי שלא יקרא ספרי פנטזיה שנכתבו על ידי גויים כמו ג'ורג' מרטין , פיליפ קארני , מייקל מורקוק ורוג'ר זילאזני , לא ידע להבדיל בין ספר פנטזיה לבין ספרים אחרים.
ג. מי שבכל זאת רוצה להחמיר וללכת לפי הפסק של הרב ארז משה דורון , מוזמן להכנס לסטימצקי ולהזמין את פארק באקפנהיים , שהוא יצירת מופת , שאולי אני אקבל עליה תגמולים פעם.

טוב התחלנו בענבל פרלמוטר , אמרנו דברי תורה , הזכרנו את הצדיק ועכשיו גם נסיים בענבל פרלמוטר , יהי זכרה ברוך.

חורף טוב וכל הישועות

במקום לכתוב על "מקימי"


אם יש משהו שאני לא סובל זה זמרים חוזרים בתשובה. לא מדבר על אברהם , או על עדי רן שגילו את הגיטרה ואת אלוהים בערך באותו הזמן ואף אחד לא יקח את הענקיות שלהם. אני מדבר על כל אלו שטחנו את הפלייליסט של גלגלצ שנים על גבי שנים , עד שניגמרה להם הבטרייה והם התרסקו ליד הרב עופר גיסין. עכשיו אני יודע שצריך ללמד זכות גם עליהם וגם על האחרים , אבל בינינו , מה כל אלו עושים אחרי שנחתו?

מוציאים איזה דיסק של פיוטי יהדות תורקמניסטן וקוראים לו "בית ספתתי".

אה , נכון , הם גם ניזכרים במאיר אריאל בסגנון "אח כשמאיר היה מתעטש" או "כשמאיר היה אוכל סנדוויץ'".

שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב מוסיקה חסידית , אני אוהב מוסיקה יהודית , אבל פיוטים אני לא סובל ובכמחשבה שניה גם לא את מאיר אריאל. מה היה לו שם? "טרמינל" ו"נשל הנחש"? ממתי שני שירים זו קריירה ? ממתי , מה הוא דון מקלין?

לכל הסיפור הזה יש לעומת זה מאוד גדול וזה אנשי היי טק שחוזרים בתשובה. לדעתי זה הדבר הכי יפה שיש. שוו בנפשכם , עומד בן אדם עם שטריימל ועם פאות ועם מעיל של אתרא קדישא ופסים של נטורי קרתא ואומר "בסימן טוב ובמזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת השקנו את הkvm החדש על הפלטפורמה של HP וברוכה והצלוחה לכל הצדיקים שעשו מסירוס נפש עד שהגיעו לקומפילציה".

מו"ר רן ובר הוא סנונית ראשונה מבין אנשי ההיי טק שהתקרבו לצדיק ועליו אמרתי "זה היי טק אמיתי" . לא מדובר באיזה מאכער שאתמול מכר ביצים בשוק הכרמל והיום מוכר כיסויים לאיפדים בתחנה המרכזית של פתח תקווה וקורא לבאסטה שלו "טכנולוגיה מתקדמת". לא , הרב רן הוא לגמרי בעניין , הוא בדיוק מסוג האנשים שאורקל הייתה מייעדת לצוות המו"פ כדי שירוץ בחזית הידע.

בכל אופן , רן הוציא ספר בשבועיים האחרונים , שנקרא "התגלות" והספר הזה הוא הייטקי בדיוק כמו כותבו. הוא בנוי בצורה מונחת עצמים , כאשר כל האובייקטים משתפים פעולה זה עם זה , מאחדים כוחות  כדי להתרומם ולהגיע לאפקט של ריצה קלה בליל סתיו תחת שמיים זרועי כוכבים.

הדרך שאני בחרתי  כדי לתאר את "התגלות" זה על ידי השוואה ל"מקימי" שהוא ספר שכולם הספיקו לקרוא ובמקרה שלי , גם הספיקו לשכוח , והוא גם ספר על חזרה בתשובה שנכתב על ידי מישהי שחזרה בתשובה.

הרבה זמן שרציתי לכתוב ביקורת על "מקימי" , אני הרי כותב ביקורות כל הזמן , ולא הסתייע. יש כאלו שיגידו שזה בגלל שאני פוחד. אנשים שכתבו על מקימי ביקורת קיבלו על הראש . אבל במקרה שלי זה בכלל לא נכון. אני ממש לא מפחד , פשוט אני כמעט ולא זוכר ממנו כלום.  

נותר בי רק רשימו ריגשי , מין זיכרון ממה שחשבתי כשקראתי את "מקימי" ואני אחתוך ישר לשורה האחרונה.

ההבדל בין "התגלות" לבין "מקימי" זה שבהתגלות אתה לא חייב להגיע לעמוד האחרון כדי להגיד "wow איזה ספר."

מחיטוט בנבכי הזיכרון אני מגלה שמקימי ממש התיש אותי. הבחורה כל הזמן הסתובבה , התאפרה , התלבשה , התקשתה , נפגשה עם במאים , מפיקים , עיתונאים , כאילו די.

תכל'ס.

אולי בנות נהנות מכל ההתעסקות הזו בפגישות ובהכנות לפגישות אבל אותי זה מוציא עם הלשון בחוץ.

רק באמת בכלות כל הקיצים , כשהבחורה משליכה מאחוריה את חייה הקודמים , אז מגיע רגע האמת.

מה עושים? לאן הולכים? מה מצבי בכלל? איפה אני?

כך מצליח הספר "מקימי" ליצור אמינות על ידי שבירה של כל הסיפור שהוא כל כך התאמץ לייצר.

אצל רן הכל הרבה יותר זורם. ניו יורק , עיניינים טלפונים הייטק , אני פשוט רואה את עצמי שם, על הרציף , מחכה להודעה שתעיף לתחנה הבאה. מטוסים ממריאים ,מטוסים נוחתים , החיים זורמים ,גועשים מעיפים אותך לרגע הבא.

גם אחרי ההתגלות , רן שומר על הקצב , על המולטי טסקינג של הסיפור.

מה קורה עם העבודה? מה קורה עם האישה? לומדים תורה? שומרים מצוות?

צריך לנקוט פעולה. לא לשבת על חוף תל אביב עם מבט מסומם , בוהה בים עם מחשבות של "איפה ה… נו?"

הספר "התגלות" של רן ובר מצליח להתמודד לא רק עם תיאור הנסיבות. הוא גם נותן קצב ריצה מדוד ואפקטיבי , איתו העלילה מתקדמת , מסתחררת ומסחררת. הוא נתקל בבעיות , פותר אותן ביריה מכוונת היטב וממשיך להעפיל אל הפיסגה הבאה.

עוד דבר יפה אצל רן , זה שאין מסקנות סופיות.

לך תדע אם יש אלוהים , אין אלוהים , יש השגחה , אין השגחה. מה שנותר זו התנועה , החיים. ובסיכומו של דבר , טוב לחיות.

אולי ישאלו למה אני נטפל לזמרים בעלי התשובה , והסיבה היא אותה הסיבה שבגללה אני אוהב את "התגלות". החיים , התנועה , האינסופיות.

אתה חושב על איזה סלבריטי נוצץ ומסונתז ומתחיל לעכל את החיים המשוכתבים ושומע מה עבר עליו עד שגילה את אלוהים ועד שהתחיל לשמור מצוות ועד שנסע לאומן ועד שעד . הסיטואציה הזו היא סיטואציה קטלנית , היא לעזוב את החיים שלך ולנסות לתרגם את את החוויה שלך לרכיבים מלאכותיים , של מישהו שמדברר את עצמו מגיל אפס. אתה מנסה להפוך את עצמך למשהו דומה לערימת הקלישאות שמותיר אחריו הידוען.

זה כל כך לא מעניין זה כל כך לא חי .

אם אנחנו בעלי התשובה ואם אנחנו סתם אנשים חיים וסקרניים , אנחנו עם רן , באותו קצב מתקתק מריר של אבל ושמחה , של אנטיוירוס חדש , של משחק תפקידים. כשהשכל שלנו משליך אותנו כמו בקרקס , מחבל לחבל , לאור זרקורי החיים.

אנחנו לא צריכים ידוענים שיתוו לנו את הדרך.

אנו לא צריכים אנשים שהצליחו פעם כל כך יפה , עד שהיו צריכים לקבור את כל החיים שלהם , באיזו פינה בעיתוני הסופשבוע ולהתחיל מחדש.

אנחנו צריכים לחיות במודעות מלאה לעתיד ולעבר. לחיות ולרוץ עד שתבוא ההתגלות ותעיף אותנו עוד יקום אחד למעלה.