העובד המצטיין


לפעמים אני ממש מדהים את עצמי.

הרי אני בשביתה והשביתה מוצדקת וחוץ מזה שהיא מוצדקת, היא גם עובדת, פעם אחרונה עבדה יופי ואם אני מפר את השביתה של עצמי, אף אחד לא מבטיח לי שאני אקבל משהו וסביר להניח שאני לא אקבל כלום.

אבל עלה משהו מאוד חשוב ואני חייב לספר לכם.

יש מקום באוקראינה שנקרא שפולה.

הוא יושב על הדרך בין אומן לצ'רקסי, זתומרת בדרך בין אומן לדנייפר, במרחק בערך שעתיים מאומן.

18501238

אסור להכנס לשם.

אוקיי?

ישב שם המתנגד הגדול של רבי נחמן. זו הסיבה. קראו לו הסבא משפולי ולא נשאר ממנו הרבה , חוץ מסיפורים שמספרים החבדניקים.

לא יודע למה, בטח כדי לעצבן את חסידי ברסלב, אבל אין כבר חסידי ברסלב, אז הם סתם עושים רוח.

הסיפור התחיל באפריל, אז הייתי באומן בפעם האחרונה. אולי כבר סיפרתי את זה כאן.

יצאתי מהמקווה היה שם איזה בעל תשובה אידיוט שסיפר לאחד מחזרזירי הקנואים שהוא מצא אצל הרמחחחל או אצל החחידא שאין מחלוקת בין צדיקים ולכן הוא נסע לשפולה והשתטח על הקבר .

אז אחר כך פגשתע אותי בציון והוא אמר לי לבוא איתו ואני אמרתי לו שכזה דבר לא עושים בלי לשאול מישהו וכמובן שלא נסעתי.

אז עבר הרבה זמן עד שהצלחתי לשאול את הרב ברנר והוא היה ממש מבולבל , והוא אמר לי "טוב , יש גם יהודים שמחללים שבת"

אז תעזבו אתכם משטויות

אפשר לחלל שבת ולאכול חזיר ולהתחתן עם רוסיות, שזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות ברגע שאני אצליח לסיים עם הגירושים שלי , אבל אל תיסעו לשפולה.

russian-singles-dating

 

יבטיחו לכם, יגידו לכם, יסבירו לכם, אל תקשיבו.

יש אגדה כזו בברסלב.

לפי שרבי נחמן נסע לארץ ישראל הוא היה באיזה מקום וגם הסבר משפולה היה שם , והסבא משפולה ניגש לרבי נחמן ולקח את היד של רבי נחמן והכניס אותה לפה של עצמו.

ואז הסבא משפולה אמר לרבי נחמן "למה אתה חושב שאני מסוכן? אין לי אף שן בפה"

אז אני אגיד לכם מה, אני לא יודע מה מצב השיניים של הסבא הזה, אני יודע טוב מאוד מה מצב השיניים של רבי נחמן , ומצב השיניים שלו מצויין והוא יודע לנשוך טוב מאוד.

אוקיי?

אל תסעו לשפולה.

אפשר להשתמש בכביש לצ'רקסי, הוא עוקף את העיר מצפון.

תיסעו ישר ואל תעצרו.

צ'רקסי עיר נחמדה, היא יושבת על הדנייפר, קל מאוד להגיע ממנה לקייב ולדניפרו והכל בסדר.

אבל אל תעצרו בשפולה, אל תיכנסו אליה.

לא כדאי.

אוקיי?

עכשיו אני עובד מצטיין, שברתי את השביתה כדי להציל כמה נשמות ואני חוזר לשבות כדי לנסות להציל את עצמי.

 

מחוייב המציאות.

היינו פה.

 

כותב באפלה


היי חברות, היי חברים.
שמתם לב שאני לא ממש כותב כאן?
יש לזה סיבות טובות ואני אספר לכם בהזדמנות.
ואם כבר מדברים על הזדמנות, אז קשה לי לוותר על ההזדמנות לספר לכם עד כמה אני שונא את פורים.
פורים, זה גועל נפש.
אני כל כך שונא את החג הזה, עד שאני שונא גם את מי שאוהב אותו.
לא מדבר, כמובן, על ילדים שאוהבים להתחפש. זה טיבעי וזה בסדר, חוץ מזה אם הית שואל ילדים, הם היו שמחים להתחפש גם בשבועות וגם בסוכות ואפילו בעיד אל פיטר.

נתקלתי מזמן בטענה, שפורים הוא חג שבו אנחנו פוגשים לראשונה את האנטישמיות. זה מופיע במגילת אסתר, כמו שכולם יודעים. מרדכי מתחצף להמן והמן רוצה לנקום בו, אז הוא מחליט להרוג את כל היהודים בממלכה.

את הסיפור הזה כולנו מכירים. הוא חלק מהחינוך היסודי במדינת ישראל.
מה שאני אומר הוא, שהסיפור של פורים , לא רק מתאר את האנטישמיות, אלא במידה רבה , מבשר את האנטישמיות.

אתם זוכרים את הפסוק הזה בפרק ב' של המגילה?

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

על הפסוק הזה שואלת הגמרא במסכת מגילה את השאלה הבאה, אם מרדכי הוא "איש ימיני" , כלומר בן שבט בנימין, איך הוא נקרא גם "איש יהודי" שאומר שהוא משבט יהודה.
התשובה של הגמרא היא מדהימה.

אמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בעבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי

הציטוט הזה ממלא בשמחה את כל מי שסולד מהאורתודוקסיה היהודית או מגיורים כהלכה, אבל מעבר לזה, מדובר בציטוט מאוד מאוד קיצוני.

הגמרא מטיבה היא מחמירה, קשה מאוד למצוא אותה מפתיעה לטובה, וכאן היא עושה משהו מאוד לא צפוי. היא מעניקה את התואר "יהודי" לכל מי שכופר בעבודה זרה.
על פניו, מדובר בקשקוש מהסוג שברור שהגמרא בעצמה אינה מתכוונת אליו.

סביר להניח שחכמי הגמרא הכירו את ספר מלכים , שם הוזכרה לראשונה המילה יהודים בפסוק " בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. "
כאן מדובר על תקופת הנביא ישעיה ואנו יכולים לראות יפה, שהמקרא משתמש במילה "יהודים" במובנה המסורתי, כלומר, יושבי ארץ יהודה, שהיו אז במלחמה עם הארמים.

הגמרא לא היתה שואלת את השאלה , אלמלא הכירה את ספר מלכים, והתשובה שניתנת כאן, כל כך בלתי סבירה, עד שאני מאמין שהיא פשוט מסתירה משהו.

מה היא יכולה להסתיר? הרבה דברים.
מגילת אסתר כולה, מלאה סודות, והסוד העיקרי הוא הסופר שלה. לאף אחד אין מושג מתי כתבו אותה ומי עשה את זה. היא היתה ידועה בסוף בית שני, אבל לא ברור לנו מתי ואיפה היא צצה לראשונה.

אז מה מנסה הגמרא להסתיר בתשובתה המפתיעה? אולי את התשובה האמיתית, הסיבה שבגללה מרדכי מכונה "יהודי" למרות שהוא בן שבט בנימין.

לא הייתי מגלה את התשובה , אילו לא שנאתי את פורים, כיוון שמרוב ששנאתי את פורים התחלתי לחשוב, מה אני אוהב בפסח.
אז בפסח יש את שני האחים האלו, משה ואהרן.

אז משה הוא הנסיך שוויתר על כיתרו והפך להיות הנביא מהמדבר ואהרן הוא גם כן דמות מופתית , אוהב שלום, רודף שלום , אוהב את הבריות וכן הלאה.
שניהם, הם בודהות, הם כל כך מזכירים את גואטמה אדוננו, אלו אנשי המופת, נבחרי האל, מהסוג שנועד להקים דתות.

ובפורים , לעומת זה, את מי יש לנו?
אחד מרדכי, הוא יושב בשער המלך, הוא דוחף את אחיניתו הצייתנית אל ההרמון, הוא מצותת לסריסי המלך , הוא "יודע את כל אשר נעשה".
אומרת לנו המגילה דבר מדהים , לא משנה מאיזה שבט הוא הגיע, הוא יהודי, כי ככה יהודים מתנהגים.

זאת אומרת, אותו סטיריאוטיפ אנטישמי, שמלווה את שנאת ישראל מזה אלפים שנה
אותה דמות יהודית מניפוליטיבית, אופורטוניסטית , נוצרת פה, במגילת אסתר בדמות מרדכי היהודי.

אז יגידו לי שהיהודים היו בצרה.
נכון, מי הכניס אותם לצרה הזו?
זה לא היה מרדכי שהתגרה בהמן?
המן בכלל רצה להתעסק עם היהודים לפני שמרדכי עמד מולו?

אני מכיר את יתר התירוצים, אני מכיר את כולם.
היה צריך למחות את זכר עמלק, נכון?
ממש.
אילו היו רוצים למחות את זכר עמלק, דבר ראשון היו מבטלים את פורים.
כי אחרת , איך מוחים זכר של משהו שכל הזמן מדברים עליו?
אז אם יש סיבה בעולם, שקוראים את פרשת "זכור" , בשבת שלפני פורים , היא כדי להצביע על מי שכתב באפלה, מי ששכתב את היהדות והציב במקום משה ואהרן הנביאים את מרדכי הערמומי ואת אסתר החנפנית.
"זכור את אשר עשה לך עמלק" אומרים לנו לקרוא ואילו רבינו אומר שהשכחה היא טובה מאוד.
אילו לא היו מתאמצים לזכור את עמלק, היה זכרו נמחה ממילא.
לכן אני שונא את פורים, פורים הוא לא חג, הוא קללה.
בפורים היהדות בוחרת להסתגר מפחד עמלק, במקום להביא לעולם את דבר האלוהים מההרים הקדושים והמדבר.
פורים הוא חגם של הפוליטיקאים, של סריסי המלך והיועצים החלקלקים, הוא חגשל משלוח מנות שמסמלות את יחסי "שמור לי ואשמור לך" ומתנות לאביונים, כי קיומם של אביונים הוא חובה בחברה בה קיימים האדירים, המפורסמים והעשירים.
לכן אין לי מה לברך אתכם בפורים שמח.
הלוואי שתהיה לכם שמחה בכל אשר תעשו ובכל מקום בו תהיו.
במקום זה , אברך אתכם בתפילה הויקינגית

הן אנוכי רואה את אבי
הן אנוכי רואה את אמי
הן אנוכי רואה את אחי ואחיותי
ואת כל בני עמי
ממתינים לי בוולהאלה
היכן שהגיבורים חים לנצח

דרך אגב,
נראה לי שזה השבוע האחרון שתוכלו לראות את "עליתה של ג'ופיטר בקולנוע"
זה נראה לי הסרט הכי טוב שראיתי, אבל חובה לראות אותו בתלת מימד.

זה כמו לחיות בתוך זיקוק.

אוהב אתכם.

פורץ הדרך


יהולל שם האל ויתברך שמו.

כולנו, בזכות חסדו אנו חיים.

מה קורה לכל הקוראים? מה הולך לקרות לכל הקוראות?

אני אספר לכם משהו, לפעמים אני חוש שיום יבוא ואני אהיה חשוב ומפורסם ומישהו יחקור עלי ויעמת אותי עם הדברים שכתבתי כאן ויהיה לי ממש לא נעים ואני אצטרך לוותר על המינוי, לא משנה עם זה מינוי של רמטכ"ל או נגיד, נגיד בנק ישראל שזה דווקא אחלה מינוי, אתה לא עושה כלום חוץ מלהוריד את ערך הדולאר ואז לקנות דולארים.

כן, כלכלה זה דבר כל כך פשוט. העקרונות ברורים לגמרי.

הבעיה היחידה היא שנדרשים נתוני פתיחה נדיבים.

04jqep

 

לא, דוקא לא התכוונתי לנתונים הנדיבים האלו, פשוט ישנו העיקרון הזה, שרק מיליונרים יכולים להרויח כסף , כי דברים נמשכים זה לזה. דיברנו על זה לא מזמן.

אז הייתה לי שיחה עם מישהו שרצה לחזור לנושא הזה של הקונדוליני. זה נושא חשוב, אפשר לדבר עליו בלי סוף, העניין הוא, שאני לא יודע עד כמה דיבורים בנושא זה עשויים לעזור למישהו.

לי, לדוגמא, הם לא עזרו בכלל , ואני לא מכיר מישהו שעצם ההתעסקות בדיונים על קונדוליני , קידמה אותו מבחינה רוחנית.

עצם הבנת המושג חשובה וגם חשוב לדעת את ההשפעות התיאורטיות של הקונדוליני על האדם, אבל מעבר לזה, לא המדרש העיקר , אלא המעשה.

אני אתן לכם דוגמא,

במשך הרבה שנים, לא ידעתי איזו מדיטציה לעשות בזמן נהיגה.

נהיגה זה קשה.

כשסתם נוסעים ברכב או באוטובוס או ברכבת יש טכניקה שנקראת "מדיטציית עגלה" שקל ופשוט לבצע, אבל נהיגה היא שונה.

בנהיגה האדם נמצא במצב מודעותי שונה, יש לו תגובות אוטומטיות מצד אחד, יש לו עירנות ממוקדת מצד שני.

אז ישנן טכניקות שניתן לעשות, אבל הן מאוד מסוכנות, אתה יכול לגמור בתוך משאית.

ישנן טכניקות, שלא ניתן לבצע בגלל שאתה יושב וצריך לתפעל כלי רכב.

ישנן טכניקות שמתחרבנות, כלומר, אתה יכול לחטוף נזק ומדובר דווקא בטכניקות "שוק" שאלו הטכניקות שאתה אמור לתרגל תוך כדי הליכה או התעסקות נורמאלית, רק שמסתבר שמבחינה נפשית הנהיגה שונה מהתנהלויות נורמאליות אחרות.

יום יבוא ואולי מישהו יעשה מחקר מסודר בעניין ויגיע למסקנות, אבל אני בספק אם זה יקרה בחיינו.

בכל אופן, מאוד חיפשתי מדיטציה שתתאים דווקא לנהיגה, זה היה מאוד חשוב לי כי אני נוהג המון והנהיגה משפיעה.

בסוף, מצאתי טכניקה מתאימה ומצויינת ומאוד שמחתי, כי ישנן מאות טכניקות מדיטציה ולא פשוט למצוא טכניקה שתתאים למצב ספציפי.

הכלי שלי למצוא טכניקה, היה הידע שיש לי על המבנה האנרגטי של האדם ועל התפתחות והתנהלות הקונדוליני אצלי.

עכשיו, זה לא צריך להיות עניין כל כך ביזארי, כמו "מדיטציה" שזה משהו שאף אחד לא עושה.

נניח שיצאת לחופשה ואתה צריך להחליט לאן ללכת האם לקזינו בבולגריה , או לחוף בפלמה או לטרק בסרדיניה, אוקיי? באמצעות הידע על הקונדוליני, אתה יכול לדעת באיזה חופשה אתה תהנה יותר ומאיזה בילוי תזכה ליותר תועלת או לפחות נזק.

אני מקווה שהנושא ברור.
הידע על קונדוליני, יכול להוסיף הרבה, במיוחד כשהוא מעשי ושמיש.
זה מביא אותי לשם של המאמר הזה, "פורץ הדרך".
לא התכוונתי לכתוב כאן ביקורת על סרט האימה המזעזע הבא:

אני אולי פעם דווקא כן אכתוב עליו, כי יש בו כמה נקודות עניין, אבל לא זו הסיבה.

ישנו אדם אחד , שאפשר להגיד עליו שהתחיל את כל נושא הרוחניות בעולם המודרני והוא התווה דרכים ותפיסות מחשבתיות, שמלוות הרבה מאוד אנשים עד היום.

האדם הזה נקרא גיאורג אוונוביץ' גורודייף , או סתם גורודייף והכתבים שלו והמונחים שהוא טבע, הם נחלתם הקבועה של כל המורים הרוחניים שנתקלתי בהם, כולל אלו שמתהדרים בחסידיות או בברסלביות, לכאורה.

אני לא אכנס כרגע לפרטי תורתו או תורותיו של גורודייף, כי היריעה קצרה והידע שלי בעניין דורש שיפור משמעותי, אבל בהמשך לדיון שלנו , הייתי רוצה לצטט את מה שהוא אמר לתלמידו , פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, בנושא שלנו , קרי הקונדוליני.

בספרות של מה שנקרא 'תורת הנסתר' כנראה נפגשת עם הביטוי "קונדליני, "אש הקונדליני", או נחש הקונדליני.

ביטוי זה משמש לעתים קרובות כדי לתאר איזה סוג של כוח מוזר שקיים באדם ושיכול להתעורר.

אבל אף אחד מהתיאוריות הידועות אינה נותנת את ההסבר הנכון של הקונדליני.

לפעמים ההסבר קשור למין או לאנרגיה מינית, עם האפשרות לשימוש באנרגיה מינית למטרות אחרות.

זו האחרונה היא לגמרי מוטעית, כי קונדליני יכול להיות בכל דבר, ומעל לכל, קונדליני היא לא דבר רצוי או שימושי לפיתוחו של אדם.

זה מאוד מעניין כיצד אנשי תורת הנסתר תפסו את המילה ממקום כלשהו, אבל שינו לחלוטין את משמעותה ומדבר מאוד מסוכן ונורא, למשהו שצריך לקוות לו ולצפות כמו לברכה.

במציאות קונדליני היא כוחו של הדמיון, כוחה של פנטזיה, שלוקחת את מקומו של תפקוד אמיתי.

כאשר אדם חולם במקום לפעול, כאשר החלומות שלו תופסים את מקומה של מציאות, כאשר אדם מדמיין את עצמו שהוא נשר, אריה, או קוסם, הכוח של הקונדליני פועל בו.

קונדליני יכול לפעול בכל המרכזים ובעזרתו כל המרכזים יכולים להיות מרוצים מהדמיוני במקום מהאמיתי.

כבשים שרואים את עצמם אריה או קוסם, נמצאים תחת שליטתו של קונדליני.

קונדליני שולט באנשים כדי לשמור אותם במצבם הנוכחי.

אילו אנשים באמת יכלו לראות את מצבם האמיתי ויכלו להבין את כל הזוועה שלו, הם לא יכולים להישאר במקומם אפילו לשנייה אחת.

הם היו מתחילים מחפש את הדרך החוצה, והם היו במהירות מוצאים את זה, כי יש דרך החוצה; אבל אנשים לא מצליחים לראות את זה רק משום שהם מהופנטים. קונדליני הוא הכוח שמחזיק אותם במצב היפנוטי. כדי להתעורר, האדם צריך להיות ללא היפנוזה .

 

מזעזע, נכון?
שימו לב במה גורודייף כופר כאן, הוא לא כופר בדת.
הוא לא כופר בתורה רוחנית, או באירוע דתי.
הוא כופר כאן בלב ליבו של העניין, במודעות הרוחנית של אלו המבינים והמיומנים.
קונדוליני הוא לא יציאת מצריים , הוא לא לידת בתולים, הוא לא שולחן ערוך, או עלייתו של ישו מהמתים
בכל אלו אין בעיה לכפור, אלו הנחות יסוד אבסטרקטיות, כמו אקסיומות בגיאומטריה אוקלידית.

בשביל מתרגלים רוחניים, הקונדוליני ממשי כמו אבן בנעל, זה משהו שאנחנו חיים אותו בכל רגע ורגע.
גורודייף מנחית כאן נוקאאוט, דווקא על האנשים שלו, על אלו שאמורים להיות מבחינתו אחים לאמונה ולדרך.

כשאני קורא כאן את גורודייף אני מזהה שני דברים עיקריים בתת טקסט.
הראשון, והוא היותר חשוב, הוא השנאה שלו לאוספנסקי. זה הדבר שהכי קל לראות.
גורודייף , משדר כאן איבה וחשש כלפי גדול תלמידיו.
הוא לא בוטח בו ולא אוהב אותו, לכן הוא בוחר במיוחד במילים שיפגעו בתלמיד וישפילו אותו.
זה מחריד מצד אחד, מצד שני זה כמעט מדהים. גורודייף קורא, כותב ומדבר באנרגיה טהורה, הוא יודע בדיוק באילו מונחים להשתמש כדי להשפיע על התודעה של השומעים ובמקרה הזה, מה שהוא מנסה לעשות זה למעוך את אוספנסקי.

למה אנחנו צריכים לדעת את זה בכלל?
כי גם אנחנו מתעסקים הרבה עם מורה ותלמיד, רבי נחמן ורבי נתן, שהיחסים בינהם די מזכירים את היחסים בין גורודייף לאוספנסקי, אבל ישנו הבדל חשוב.
מה גורודייף מנסה לעשות? הוא מנסה להרוס את האישיות של אוספנסקי, לשבור אותו, למחוק את האגו שלו.
למה הוא רוצה לעשות את זה?
הוא יודע, שמי שיגלה את תורתו לעולם יהיה אוספנסקי ולכן הוא מנסה לרוקן אותו מכל תוכן, להפוך אותו לכלי ריק, כדי שיעביר את תורת גורודייף בלי שישנה אותה ויעוות אותה.

עכשיו לגבי הדבר השני שגורודייף אומר פה בקטע על הקונדוליני.
פרקטית, מה שהוא אומר לאנשים רוחניים, אנשים שחיים את הצ'אקרות והקונדוליני שלהם, זה דבר קיצוני.

הוא אומר,
עד היום הייתם צריכים להפריד בין האמת והשקר שאתם חווים בעולם.
אתם שהתעוררתם לרוחניות, הצלחתם להבין, שהעולם משקר לכם ואתם צריכים לסמוך רק על עצמכם.
היום אתם מגלים , שגם על עצמכם אתם לא יכולים לסמוך, גם התעוררות הקונדוליני , שהיא מדד הנאורות, היא למעשה אשליה.
ובשביל מה בניתם את האשליה הזו? בניתם אותה כדי להבדיל בינכם לבין העולם, בינכם לבין האספסוף אותם אנשים מכאניים ולא רוחניים.

אז אתם צריכים לדעת , שעדיין לא השגתם כלום, וכדי להתקדם אתם צריכים להותיר את האשליה הזו מאחוריכם.

לכאורה, העניין הזה, הרבה יותר חשוב מהעניין הראשון, אבל האמת היא שההצהרה הזו של גורודייף כבדה מדי, גורפת מדי. אין לנו הרבה מה לעשות איתה.

לגבי רבי נחמן ורבי נתן המצב קצת שונה.

נראה לדוגמא את שיחות הר"ן קנ"ה
וּבִתְחִלָּה שָׁאַל אוֹתִי: הַאַתָּה שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת ?
הֵשַׁבְתִּי: אֲנִי לִפְעָמִים. נִתְעוֹרֵר עָלַי אֵיזֶה יִרְאָה בְּשַׁבָּת
וְהֵשִׁיב: לא כָּךְ הוּא, הָעִקָּר הוּא שִׂמְחָה
וְאָמַר: הֲלא כָּל הוֹצָאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב וְכוּ'
וְאָמַר: הֲלא גַּם בַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת בְּהַדָּגִים וְהַזּ'וּפִּיצֶא שֶׁלּוֹ
וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי: עַתָּה יְהֵא לְךָ מִמַּה לִּהְיוֹת בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

הדגשתי במיוחד את הדברים שרבי נחמן אומר כאן.
שימו לב, שגם רבי נחמן לא ממש מחזיק מרבי נתן.
קשה להגיד את זה, אבל זו האמת. גם רבי נתן מודה בזה , שמבחינה רוחנית, הוא לא מתקרב אפילו לרבי נחמן.

עוד עניין זה, שגם במקרה שלנו, התלמיד הוא שמביא את התורה לעולם. אנחנו יודעים שמי שהביא לנו את ספרי רבי נחמן זה רבי נתן בעצמו.
למרות נקודות הדימיון האלו, רבי נחמן מתייחס לרבי נתן אחרת.
הוא לא כותש אותו, הוא לא פוגע אותו ומחסל אותו.

רבי נחמן מנסה לעודד אותו, מנסה לקדם אותו, הוא לא שוכח, שרבי נתן אינו רק כלי קיבול, אלא גם בן אדם וגם תלמיד.

וכאן אנחנו רואים באמת את מדרגתו של רבי נחמן , יחסית למדרגתו של גורודייף.
רבי נחמן, אולי האיש הרוחני ביותר שקם. אולי הוא בעל הראיה החדה ביותר , אולי הוא גדול הנביאים.
אדם כזה, יודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, הוא רואה תלמיד שלא יורד לסוף דעתו ושלא ניתן להיות בטוחים שיעביר את דבריו כראוי.
הוא רואה את כל הדברים האלו , אבל לא פועל כמו שפעל גורודייף.
הוא מאמין שמעשה טוב , שכרו בצידו ולכן הוא מתעלה , למעשה , מעל המדרגה של עצמו.
הרי אם הוא יעודד את רבי נתן, רבי נתן לא יהיה מספיק מודע לבעיות שלו, אולי הוא לא יתקן אותן, אולי הוא יישב ולא יעשה.
המורה חייב להעיר לתלמיד שההשיגים שלו , אינם מגיעים ליעד.
אבל רבי נחמן כל כך עדין, כל כך סלחן, כל כך פייסן.

דווקא מרמתו העצומה, הוא מרשה לעצמו לזרום, הוא סומך על אלוהים ומגן על רבי נתן במקום לתקוף אותו.
זה אולי מה שאנחנו צריכים ללמוד גם באשר לנאום הקונדוליני של גורודייף.
לפעמים צריך לסמוך גם על הפנטזיה, גם על האשליה.

נכון שאנחנו רואים את ההונאה,
אבל האמונה העילאית היא, לדעת שגם לאשליה הזו יש מטרה ובסופו של דבר , היא תעזור לנו להתעלות ולהתקדם.

פינת המדפיס

מדפיסים יקרים ואחרים, בעיקר אחרים.

אנו רוצים להביע את זעזוענו מהפגיעה בקודשי ישראל ובכבוד התורה, בגין דיבורי הלעז נגד כבוד קדושת מרן  האדמו"ר המקובל הצדיק שליט"א.

לאות מחאה נגד הזדים, שהרהיבו עוז לשלוח יד אל הקודש , לא תודפס הפעם פינת המדפיס.

אין לכם מה לעשות, חוץ מלדבר על רבנים צדיקים?

ככה מתנהגים?

אתם רוצים לדבר? דברו על טלוויזיה, על טקס בחירת מלכת היופי, על הפועל תל אביב.
 
דברו, אף אחד לא אומר לכם לא לדבר.

אבל על רבנים?

בושה וחרפה.

סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

מוקדם ככל האפשר


כל הדברים נקראים ובאים.זו מהותם.
הבעיה היא, האיזון בין האורות והכלים.

כאן טועים הקבליסטים, אלו שחושבים שהם מבינים בקבלה.
תחשבו לרגע שיצאתם להשקות את הגינה עם צינור מים.
מה החוויה?
נכון שהכלי לא רוצה את האור?
הכלי רוצה להשתחרר ממנו, הצינור רוצה להיות שרוע על הקרקע, ריק וחסר תנועה.

רבינו הקדוש הבין את זה.
הוא ידע שחוכמתו של האר"י סולפה ללא הכר, על ידי אנשים שלא היו במדרגה לתפוס דקויות, אנשים שהפכו את הקבלה לשורה של סיסמאות.

לכן רבינו אומר "היו בקיאים ברצוא והיו בקיאים בשוב."
המשפט הזה, הוא אחת האינדיקציות ליחודיות התיאולוגית של ברסלב. הוא אומר למעשה, שהעולם יכול לפעול על פי אותם עקרונות רוחניים, שמתוארים על ידי הקבלה הלוריאנית והוא יכול לפעול ההפך. להשתחרר מהשתלשלות ולנתק את העולמות העליונים מהעולם התחתון.

עכשיו לעיניינינו.
מה שרציתי לעשות הפעם , זה לכתוב נגד בעלי תשובה.
זה דבר חשוב, כי בעלי תשובה הם דבר רע.
הם מחליפים את החומר החילוני הטוב, בחומר החרדי הרע.
לגבי הרוחני, אין הבדל, כולם מקבלים את אותם האגוזים, ורק למעטים יש שיניים.

למעשה, ניתן לומר שבעלי התשובה הם אנטי בריאה, כי הבריאה מנסה כל הזמן להשתפר ולהשתכלל, להפוך עצים ואבנים לטלוויזיות פלזמה ולמכוניות פרארי.
בעלי התשובה הם נגד זה, הם לא צריכים את זה.
הם מזכירים לי את המשפט שאמר האדמו"ר הזקן לאותו חסיד "אתה יודע טוב מאוד מה אתה צריך, אבל בשביל מה צריך אותך?"
אז אם בעלי התשובה הם נגד הבריאה, הם יוצרים חורבן, נכון?
טוב, לא כולם.
החבדניקים הם אחלה, גם בתור בעלי תשובה. יש חבדניקים שמנהלים מלונות בוטיק, יש חבדניקים שגרים במאליבו.

ככה צריך.
אם מישהו מתעקש להיות בעל תשובה, שילך להיות חבדניק, זה עוד איכשהו בסדר.
הרבי מליובביץ' הוא היה גאון, הוא הצליח לעשות את המיזוג בין האורות והכלים. אחרים אפילו לא יודעים מה זה. עזבו אותם.

אוקי, אז רצינו לכתוב נגד בעלי תשובה, אבל זה לא יקרה הפעם , כי קיבלנו שאלה חשובה מאוד מהקהל.
אתם זוכרים שדיברנו על אומן ? על מה שרבי נחמן עשה, כשהוא נקבר שם, שהוא עצר את נפילת העולמות, את התפזרות היקום.

השאלה שקיבלתי הייתה, למה הבעל שם טוב לא הצליח, כלומר, איפה הבעש"ט נכשל כך שרבי נחמן היה צריך לתקן.

אז התשובה היא, כפי שפתחתי את ההודעה כל הדברים נקראים ובאים.זו מהותם.

לכאורה, מדובר בשטות ניו אייג'ית רגילה, שנועדה לספק תוכן חסר משמעות לסדנאות לפיתוח המודעות.

העניין הוא שישנה מאחורי ההכרזה הזו אמת גדולה, אלא שזו לא כל האמת. כל האמת היא שדברים נקראים בשפתם ובאים.

אתה יכול לקרוא לדברים, אבל הם לא יגיעו אלא אם אתה קורא להם בשפה שלהם.

כשמבינים את זה, רואים שעיקרון כזה, מתאים לתהליכים רבים שאנחנו מכירים מהמציאות.

לדוגמא, שכסף נמשך לכסף.

לדוגמא , שיופי נמשך ליופי.

smith
הרבה פעמים, אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, הם מעדיפים לשמוע שכל דבר יכול להתרחש ושהעולם מלא באפשרויות, וגם זה נכון, אבל הקריאה לדברים בשפתם היא אחד מסודות הקבלה, שפחות מדברים, כי היא דבר מאוד לא הוליסטי.

היא לא מסתדרת עם הניו אייג'.

עכשיו צריך להבין עוד משהו חשוב בעולם הרוחני.
אנו רגילים לחשוב על המושגים הקבליים כעל עצמים, כמו למשל "נשמה" או "מלאך" או "ספירת היסוד", אבל האמת היא שבעולם הרוחני, אין ממש עצמים. בעולם הרוחני יש מה שניתן להגדיר כשאיפות ורצונות.

עיקר ההתעסקות הרוחנית מתייחסת למציאות שמכונה בקבלה "החלל הפנוי".
מהו החלל הפנוי? נהוג להגדיר את החלל הפנוי, כאיזו מציאות, ממנה נסתלק אור האינסוף וההסתלקות הזו של "אור האינסוף", היא בעצם בריאת העולמות הרוחניים.
האמת היא שהחלל הפנוי הוא לא רק מקום ריק מאור האינסוף, הוא גם שאיפה לגדול ולהתנפח , באופן כזה שיווצר מרחק גדול ויותר מאור האינסוף.
לכן ניתן להבין מה הבעל שם טוב ניסה לעשות.
הוא ניסה לבלום את דחף הגדילה של החלל הפנוי באמצעות המודעות לכך שאור האינסוף נמצא באמת בכל מקום והעדרות האור האינסוף היא אשליה ולכן, אין טעם בגידול, כי גם בחומר הכי מת והכי משולל תודעה ונפש, קיים אור האינסוף. זה פשר ההכרזה של הבעל שם טוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". בכל מקום הוא רואה את האור האינסופי ולכן הוא בולם את התרחקות האלוהות מהחומר.

לפי מה שאמרנו, אנחנו יכולים לענות על השאלה, היכן נכשל הבעל שם טוב.
הדברים נקראים בשפתם.
החומר אינו מבין את שפת הרוח. הוא אדיש לה.
אתה אומר לו "אתה אור". והוא לא יודע מה זה.
כיוון שהוא לא יודע , הוא לא מתייחס ואנחנו יודעים שהבעל שם טוב ניסה לעשות דברי שניסו לעשות בעבר, לזהות את החומרי כרוחני. החומר מכיר רק את עצמו ולכן ה"שיוויתי" לא מוציא ממנו כלום.
ברמות היותר גבוהות, הבעל שם טוב הצליח.

אני יודע שאני נשמע כמו אזה שליח בנאלי של צעירי חב"ד כשאני כותב את זה, אבל זה נכון.
מלמדים על הבעש"ט , שהוא פנה אל המוני העם ואמר להם, שקיום מצוות מתוך שמחה, הוא שווה ערך לתפילה, או שווה ערך ללימוד תורה. כאן הוא עושה את ההשוואה בין שמחה לתורה ובין תפילה לתורה.
זה יכול לעבוד, כי שלושת אלו רוחניים ולכן הם מדברים בשפה דומה ומצייתים.
בגלל זה תורת החסידות התפשטה והצליחה, יותר מתנועות רוחניות אחרות שראינו ביהדות.

אבל בפרספקטיבה הכלל עולמית, ההצלחה הזו של הבעל שם טוב, לא ממש משמעותית.
המציאות של החומר דומיננטית, הרבה יותר מאשר הרוח.
ניתן לראות את זה בדוגמא, האדם יכול להיות שמח, אבל בדרך כלל אינו שמח, אבל האדם הוא תמיד חומר ואיך שלא ישתדל, תמיד יישאר חומר.

אפילו תלמידיו של הבעש"ט, שהיו אנשים בעלי אופי חזק וידע עצום, לא הצליחו לשלוט בהלך הנפש שלהם באופן קבוע. הכי רציני היה כנראה רבי זושא מאניפולי , וגם הוא לא הצליח להגיע לשלמות.
כך שבחומר, הבעל שם טוב נכשל וברוח הייתה לו הצלחה חלקית, שהיא גם דבר מבוטל , אבל היא לא בסדר גודל, של העוצמה הנדרשת לעצור את התנועה של החלל הפנוי.

רבי נחמן ידע את זה.
אולי כבר שהיה בן שמונה עשרה או שבע עשרה, הוא כבר הבין את כל הסיפור.
לקח לו הרבה שנים, כדי למצוא פיתרון.
בזכות זה שאנחנו מכירים חלק מהעבודה של רבי נחמן, אנחנו יכולים לעקוב אחרי הפיתרון שלו.
פיתרון גאוני.
הוא דיבר עם החומר בשפת החומר.

מה הוא אמר לחומר?
הוא שכנע את החומר שיש להם זהות משותפת.
להם זה "החומר", כמציאות רוחנית, פילוסופית ורבי נחמן בעצמו.
בשביל זה הוא היה צריך למות ולהקבר , כדי להגיע להזדהות מוחלטת עם הדומם.

נשמע מדהים? זה כתוב בליקוטי הלכות.
יש סיבות למה דווקא היה צריך להקבר באומן.
באומן יש כמה עניינים של חיבור בין הרוח לחומר ויותר מזה, עניינים של השתלטות הרוח על החומר.

אחרי שזה נעשה, כבר ניתן היה להתייחס לתודעה מאוחדת, של צדיק האמת ושל החומר וזו הייתה ההצלחה של רבי נחמן.
השאלה היא, עד כמה ההצלחה הזו הושלמה.
והתשובה שיש לי היא פשוטה.
רבי נחמן נפטר בשנת 1810. מאז , ניתן להגיד שהדומם, התחיל לקבל חיים.
רכבות, ספינות קיטור, מעליות ואחר כך גם מכוניות ומטוסים.
לכל הדברים האלו ישנם הסברים רציונלים, אבל אם היינו מסתכלים מהצד, רק על התוצאות, רק על מפת המינוע והטכנולוגיה, בלי לקרוא את ההסברים שמספקים ההסטוריונים, היינו מבחינים בהתעוררות, כאילו החומר, תופס שהוא יכול להזיז את עצמו ולנוע ולחיות.

ומה מתרחש בימינו? החומר כבר חושב, כבר מסיק מסקנות, כבר מזהה ומחליט.


זה עומק הבעיה אצל בעלי התשובה, הם חושבים שהם נגד החילוניות, אבל למעשה הם נגד הצדיק.
הצדיק שחי את החומר.
את זה אני אומר כבדרך אגב, כי אני רואה שלצדיק ממש לא אכפת מבעלי התשובה, הוא רומס אותם מבלי משים, יחד עם הרבנים שלהם והחברים שהם חושבים שיש להם בכיכר השבת.

וזאת ההוכחה שהצדיק הצליח, כיוון שבין אור האינסוף לבין החחל הפנוי, ישנו איזה תווך והתווך הזה, אם תסתכל עליו מהכיוון של החלל הפנוי, אתה תראה חיים, אתה תראה תנועה, אתה תראה אפשרויות וככל שאנחנו נמשיך לראות את החומר הופך לדברים האלו, אנחנו נבין שהחחל הפנוי כבר לא גדל, הוא כבר לא נמלט מהאלוהות. הבריחה שלו הסתיימה.

מזכיר לכל מי שנוסע לאומן.
ניפגש בבית חב"ד , אחרי התיקון הכללי העולמי.

שנה טובה.

פרחים בתהומות


מה אני אגיד לכם, אחים ואחיות, מה אומר ומה אוסיף , פרחחים ופוחחיות, קשה, קשה מאוד.
שככה יהיה לי טוב התכוונתי לכתוב על אמונה, על הימים הנוראים , על חודש אלול והנה קיבלתי את השאלה הבאה:

שלום לדרול
הייתי שמח לקבל פרטים לגבי שיטת הקונדוליני שאתה מדבר עליה בכמה מהפוסטים שלך
ועל הקשר שלה ולייעול אנרגיה מינית וכמובן על הקשר שלה לדעתך לפגם הברית וברסלב
כמו כן הייתי שמח לדעת אם זה שיטה שקשורה לאנרגיה מינית דווקא או לכל אנרגיה מסוימת ?
למשל אנרגיה חשמלית ?
אני עשיתי תקופות ארוכות ונחמדות מאד של התנסות בכימיקלים למיניהם .. ומאז שאני בעל תשובה משהו בתענוג הפיזי שהכרתי חסר לי כל כך היום ..אז כן יש תענוג מידי פעם אבל בצורה שונה לגמרי ..
לפעמים אני מרגיש כמו נרקומן שנשאר לו רשימו מאד ברור ושתמיד יישאר בחלל התודעתי שלי
אני לא יודע אם אתה יודע או מבין על מה אני מדבר אבל מעניין אותי לדעת אם דברים כמו מדיטציות ושיטות כאלה יכולים לתת איזשהוא סיפוק שכזה ועדיין להתחבר למקום טוב ובריא עם הקדוש ברוך הוא ? או שאולי זה לא ראוי וכל מה שעליי לעשות זה לשבת על הכסא בבית כנסת ולמות בשקט :/
תודה 🙂

בקיצור, במקום אלול, במקום אמונה, במקום ברסלב, אני צריך לכתוב על קונדוליני.
מה זה מוכיח?
שמי שיש לו קונדוליני, לא צריך אמונע, לא צריך אלול, לא צריך את ברסלב ולא צריך שום דבר.
וזה סוד הכתוב "משורש נחש יצא צפע"
למה נחש?
פירוש המילה קונדלין בסנקריט, הוא מעגלי או טבעתי, אבל המשמעות האמיתית היא נחשי.

אז קודם כל, להשכלה כללית, אין לי מושג בסמים.
לא מבין בזה, לא יודע מה זה.
אני לא יכול להגיד לך שזה דומה למדיטציה או שזה מזכיר משהו אחר. אני פשוט לא מבין בזה.

אני יכול לספר לך על אנרגיה מינית וקונדוליני. בזה דווקא כן התעסקתי.
זה לא אומר שהתעסקתי במין, בזה אני מבין בערך כמו שאני מבין בסמים, אבל יש הבדל בין מין לבין אנרגיה מינית ואנחנו נסביר את זה.

אז מה זה קונדוליני ומה הקשר שלו לאנרגיה מינית.
כדי להסביר את זה נעזר ברבינו הקדוש, ראו ליקוטי מוהר"ן תורה רנ"ג

, כִּי יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה, שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת, וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף,הָאֵשׁ הַזֶּה. הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכּל.

מה שרבינו מספר לנו זה דבר כזה.
מרגע שהאדם נולד, יש בתוכו אש ומהאש הזו , מגיעות כל התאוות.
זה מדהים, זה טכני לגמרי. אין כאן רע וטוב, אין כאן יצר הרע, אין כאן "קליפות" וסטרא אחרא וכל הסיפורים הדמונולוגיים, שאנחנו רגילים להם מהספרות הקבלית והחסידית.
התאוות נגרמות על ידי אש והאש היא תופעה מולדת.
נפלא.
חכמי המזרח, קוראים לאש הזו פראנה, לפחות ככה קוראים לה בהודו. בסין קוראים לה צ'י. יש הבדל בין השתיים, אבל לא ניכנס אליו כאן. הדבר החשוב, הוא עצם קיומה של התופעה, שבלשון הניו אייג' קוראים לה אנרגיית החיים.

כדי להבין מה זה קונדוליני, אנחנו נניח שאנרגיית החיים יוצרת את מצב התודעה של האדם.
קשה להגדיר, מהו מצב תודעה , אולי אפשר להגיד שהאדם חי בכמה רמות של מודעות.
כשהאדם נולד, הוא לא יודע איך קוראים לו, הוא לא יודע איפה הוא גר, הוא מודע למעט מאוד דברים, כמו שכואב לו, או שהוא רעב.
זה מצב תודעה בסיסי.
אחר כך האדם גדל, הוא כבר יודע על עצמו דברים ויש לו גם רצונות אחרים. הוא לא רוצה רק לאכול ולישון, הוא יכול לרצות גם לשחק בכדור.
כאן אני עוצר וחוזר לאנרגיית החיים.

אנחנו טוענים , כמו רבי נחמן, שהאדם נולד עם האש.
מה שאנחנו עוד טוענים, זה כשהאדם נולד, כל האנרגיה הזו נמצאת ברמה הכי נמוכה. את הרמות האלו אנחנו מחלקים לפי הגוף ואומרים שהרמה הכי נמוכה נמצאת באזור עצם הזנב. לרמה הזו קוראים "צ'אקרת הבסיס". כשהאנרגיה נמצאת שם אז האדם נמצא ברמת התודעה הנמוכה ביותר שלו, רמת הקיום.
כל מה שהוא רוצה ברמה הזו, זה להתקיים, כלומר לא למות.

כשהאדם גדל ומתבגר, אזי באופן טיבעי , אנרגיית החיים שלו מגיעה לרמה השניה.
מבחינה אנטומית הרמה השניה נמצאת בבטן התחתונה, בערך שני סנטימטר מתחת לפופיק.
ברמה הזו, האדם עדיין רוצה להתקיים, אבל גם רוצה להתרבות.
איך האדם מתרבה? על ידי יחסי מין.
הרצון להתרבות ולקיום יחסים, הוא רמת התודעה השניה של האדם.
יש עוד חמש רמות מעל הרמה השניה , אבל לשם אנרגיית החיים, לא עולה באופן טיבעי. היא נשארת בדרך כלל ברמה השניה , שבה האדם מעוניין לקים יחסי מין ולכן היא נקראת גם האנרגיה המינית.

עכשיו מגיע החלק המעניין ולכן אני עוצר כאן, כדי לברר האם כולם הבינו אותי.

יאללה.

יוסי בוא הביתה.


לא מזמן התייחסנו כאן לספר שיח שרפי קודש?

אמרנו שזה ספר לא מהימן ולא רציני, שאי אפשר לסמוך על הדברים שכתובים שם.
לא שיש לנו בעיה עם שרפים, שרפים ובעיקר שרפיות הן אחלה.

הבעיה שיש לנו, היא בעיה אחרת.
לפני שלושים שנה בערך, התחילה אופנת ספרי הזבל בברסלב.
אני לא מדבר על "השתפכות הנפש" ועל "משיבת נפש", שהם ליקוטי ציטוטים לפי נושאים, שאולי הם חסרי תועלת והם מזיקים, אבל עכ"פ הם מורכבים ממקורות ברסלביים אותנטיים.
אני מדבר על כל מיני ספרי זבל קשקשניים , של רבנים פלצנים , שעושים את עצמם מבינים גדולים בברסלב, אבל בעצם מייצרים רק הבלים ורעות רוח.
הדוגמא הקלאסית לספרי הזבל , זו הסדרה המשמימה "אשר בנחל" של אליעזר שיק שאין בה כלום חוץ מהטפות מוסר עלגות, אבל היא זכתה להמשכים משמימים כמו טלאנובלה אוסטרלית.
קצת יותר קצרה, אבל לא פחות מיותרת וטרחנית , היא הסדרה שאותה הזכרתי "שיח שרפי קודש". תכל'ס קשה להגיד שתשפוכת ההבלים הזו ראויה לציון, ברובה היא נראית כמו טור רכילות אינסופי של העדה החרדית.
הקטעים שם הם בסגנון של

והבחור המצויין האדיר במעלות רבי שטינקר שפיצקאקער , בא בשנת תרל"ט בקשרי שידוכים עם הבתולה המהוללה מוכטא פיכסא ביתו של הגאון הידוע רבי שמענדריק שמאלצפרעסר

זו בערך רמתה של היצירה הספרותית הזו.
שתי סיבות יש לזה שאני מזכיר אותה היום.

קודם כל, כל תעמולת הזבל של המחזירים בתשובה שרבינו אמר ללכת לפי השולחן ערוך, בנויה על קטע מתוך "שיח שרפי קודש" לפיו אמר רבינו שאפשר, חס ושלום, לקמט את ליקוטי מוהר"ן ובלבד שלא לשנות מהשולחן ערוך.
זאת שטות מוחלטת, שכל מי שיש לו הבנה מינימלית בהלכה יבין את זה. בהרבה מקרים, אף אחד לא הולך לפי השולחן ערוך, לא בברסלב ולא במקומות אחרים. ישנם פוסקים אחרים , כמו הרמ"א, שנוהגים על פיהם. כל הסיפור הזה של הליכה לפי השולחן ערוך, בה כדי להונות את בעלי התשובה האומללים ולהפיל אותם לתהום הבדצים.

הסיבה השניה היא הסיפור עם ישו.
זוכרים את הפוסט הזה?

תראו איזה דבר מדהים מצאתי לגבי ישו הנוצרי.
הנה ציטוט אמיתי מתוך שיח שרפי קודש.

בחגא הנוצרי הנקרא סאראג סוועטייע, שספרו לפני רבינו בליל ניטל על סיבת חג אחד מחגי הנוצרים, הנקרא "חג הארבעים" שפעם ישבו ארבעים אנשים באיזה מקום ולא היה להם מה לאכול ונעשה להם נס שמצאו ככר לחם והספיק לחם מועט זה לכל הארבעים איש הנ"ל, אולם זה שספר זאת לרבנו הפך הנ"ל, דהיינו שספר שהיו ארבעים לחמים עם חמשה אנשים ונעשה צחוק גדול, ואז נענה רבינו ואמר: מהראוי שיוסל כבר יחזור, "יוסל קער זאך שוין אומקערן"

זה דבר מדהים.
מדברים על ישו הנוצרי ורבינו אומר "הגיע הזמו שיוסל יחזור."
מי זה יוסל? יוסל הוא הכינוי שנתנו יהודי מרכז אירופה לישו הנוצרי, בדרך כלל הוסיפו לזה איזה שם תואר כמו יוסל הממזר.
זוהי ברסלב האמיתית, מתעסקים בה במהות.
בליל חג המולד, מגיע רבי נחמן למסקנה שצריך להחזיר את ישו הנוצרי או את כל הנצרות בחזרה.
לא יודע לאן צריך להחזיר אותו, דורש עיון, אוקיי?

כמובן שבטלני העדה החרדית , לא ממש מודעים לעיניינים רוחניים כאלו , אז הם מתחילים לחפש מי זה היוסל, שצריך לחזור, וכדרכם מוצאים איזו חתיכת רכילות אדיוטית.

בליל שבת הראשון, כשהעתיק רבנו את מקום מושבו לעיר ברסלב, ובאו מבני העיר לקבל את פניו, בא גם החזן יוסף שכינו אותו "יוסל חזן", וסייע לרבנו בדירתו, כי רצה להחניף לו, משום שתושבי העיר לא אהבו אותו. אולם רבנו לא קירב אותו, ובליל שבת הראשון כשבאו תושבי העיר אל שולחנו של רבנו, היה ביניהם גם "יוסל חזן", ורצה לזמר לפני רבנו את הזמר: "מנוחה ושמחה".

לפני שהתחיל "יוסל חזן" לזמר, פתח רבנו בדברי תורה (ליקו"מ, סימן ג): "הנה מי ששומע ניגון ממנגן רשע" וכו'. ותיכף סתם החזן את פיו. ורבי אברהם בן רבי נחמן, בספרו מעשה זה, דייק ואמר, שעל כן לא התחיל רבנו לומר דברי תורתו במעלת המנגן הכשר, אלא התחיל התורה בעניין המנגן הרשע, כדי שלא יחשוב יוסף החזן שעליו מתכוון רבנו, שהוא מנגן כשר, ולכן היה ההכרח לפתוח בשלילת החזן, כדי שיסתום את פיו.

זהו, מצאו איזה חזן חסר חשיבות כדי להלביש עליו איזו רכילות אדיוטית, ככרה עובדים בספרות הזבל וזו האמינות שניתן לייחס להם.

טוב, מישהו ביקש כאן ראשי תיבות ברסלביים לחודש אלול, אז מצאתי משהו.
מסתבר שלפי רבינו חודש אלול הוא הזדמנות מצויינת לשדל נשים .
הנה זה מה שכתוב ליקוטי תנינא , תורה פ"ז

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצְאִין הַזִּוּוּג כִּי עַל יְדֵי הַתִּקּוּן הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כִּי מִקּדֶם לא הָיְתָה נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ, כִּי. נָטְתָה מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לִמְצא זִוּוּגוֹ וַאֲפִילּוּ אִם מוֹצְאָהּ, אֵינָהּ נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל עַל יְדֵי כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהֵם הַתִּקּוּן לָזֶה עַל יְדֵי זֶה חָזַר וְנַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל וְזֶה הַסּוֹד מְבאָר בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אֱלִיעֶזֶר כִּי אַבְרָהָם מָסַר לוֹ הַסּוֹד הַזֶּה וְזֶה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
רְאֵה וְהַבֵּט נִפְלְאוֹת תּוֹרָתֵנוּ כִּי רָאשֵׁי תֵבוֹת פָּסוּק זֶה הֵם אוֹתִיּוֹת אֱלוּל
וּבָאֶמְצַע הֵם תֵּבוֹת תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱלוּל, הַיְנוּ סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל עַל יְדֵי זֶה תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת בְּעַצְמָן שֶׁדִּבֵּר אַבְרָהָם עִם אֱלִיעֶזֶר מֵעִנְיַן הַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא לא תִּתְרַצֶּה לֵילֵך אַחֲרָיו דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
בְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת עַצְמָן גִּלָּה לוֹ סוֹד הַתִּקּוּן לָזֶה דְּהַיְנוּ סוֹד אֱלוּל, הַמְרֻמָּז בְּרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן לָזֶה

טוב, אני מאחל לכל קוראיי וקוראותיי שימצאו החודש את זיווגם, או לפחות ימצאו מישהי או מישהו להעביר איתו את הזמן עד אז.

המשך שבוע מדהים

על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

תמיד בלא כלום


יש לי כמה הודעות.
קודם כל כתובת הדואר של האתר , drall@shoresh.org.il, שבקה חים לכל חי. מזה כמה שבועות, שהיא לא זמינה ואני מתנצל בפני כל מי שלח לי לשם. אין לי גישה לשם.
יש לנו כתובת חדשה drall@inn.co.il, ואתם לגמרי מוזמנים להשתמש בה.
יש מי שישאל, למה להחליף את כתובת חרד"לית אחת בכתובת חרד"לית אחרת והתשובה היא, שאנחנו פשוט אוהבים להתלונן על חרד"לים, מגיע להם.
חוץ מזה, אני רק רוצה לציין כי החרד"לים הם תרבות גוועת, כי גינזבורג ומורגנשטרן אוכלים בהם בכל פה ועל זה אפשר לשאול שתי שאלות:
1. ממתי החרד"ל נקראים "תרבות"?
2. הרי זה דבר איום ונורא שמורגנשטרן וגינזבורג משתלטים על החרד"ל, כיון שהחרד"ל בכל זאת, הרבה יותר מוצלח מהם.

התשובה היא שהא בהא תליא.
החרד"ל הוא תרבות רק יחסית למורגנשטרן וגינזבורג וכדאי לו להתחסל, על ידי גרועים ממנו , כיוון שאז מישהו עוד עשוי להתגעגע אליו.
אז למה באמת , פתאום החלטתי להתעסק עם החרד"ל? ובכן, אילו הייתם נאלצים כמוני, לבוסס פעמים בשבוע בטינופת של נטורי קרתא, גם אתם היתם רוצים להתאוורר.

עד כאן?
עוד הודעה חשובה, עוד כמה ימים, הולכת לצאת לאומן, קבוצה של נשים ואני באמת ממליץ בכל פה.
uman201411

כדאי לכן לנסוע, חמודות, כדאי , כדאי מאוד, כי הקבוצה הזו היא ממש סדנה והיא מתרכזת בכוחו של הצדיק , כפי שהוא מתבטא בקבצן השישי, במעשיית "שבעת הקבצנים".
כיוון שאנחנו כאן בין חברים, תנו לי להגיד לכן משהו בכנות.
תמיד טוב לנסוע לאומן, אבל רוב הקבוצות של הנשים , הן די זיבליות.
יש את הקבוצות של הדוגמניות/זמרות לשעבר , שהיום מתהדרות תרבוש סולטני על הראש ויודעות לדבר בעיקר על היכרותן האינטימית עם דודו טופז, מתי כספי ופופאי המלח.
יש את הקבוצות של הרבניות העארסיות שיקשקשו לכן בראש עם חמישים צמידים בכל זרוע ויברכו אתכן כל שעה עגולה , בשפע של בנות ובנים, מנוזלים ומעצבנים וזאת בלי לזכור שאתן , נניח, רווקות ושאתן לא מאמינות בפיצוצי אוכלוסיה ויש כמובן, את המדריכות ההוליסטיות המרחפות מאור הגנוז ודומיו, שיעטפו אתכן בצעיפים, צניפים ומטפחות וימכרו לכן מי פה אורגאנים בשמונים שקל למנה.

לא חבל , לנסוע כה לצדיק?
הקבוצה הזו, היא קבוצה טובה, היא מתעסקת ברוחניות אמיתית, היא מאמנת ומתרגלת והסגל שם משופשף מאוד, והוא יביא ויחזיר אתכן בשאגה אל החיים.
שווה, שווה, שווה.

אז אלו היו ההודעות שלי.
יכולתי לסיים כאן ואני באמת עייף , אבל אני יודע שפטור בלא כלום אי אפשר, אז בואו נעשה את התרגיל הבא.
שמעתם את שלום ארוש מדבר על התבודדות, נכון? לא נכון? כיף לכם.
שמעתם את ארז משה דורון מדבר על התבודדות, את הרב יעקב ישכיל, את יהודה סיוון, את מיכי יוספי ואולי אפילו אורי שרקי או אחרים ממחנה החרדקוקים.
שמעתם, ואני מקוה שאתם בכל זאת עושים התבודדות , כי היא באמת מעלה ,למרות שאלו שמדברים עליה, הרבה פעמים, לא מבינים בה, כמו שהם לא מבינים בשום דבר אחר.

עכשיו אני אראה לכם איך אושו מדבר על התבודדות ותבינו בעצמכם מה הבדל בין חמור במרק פירות לבין שמיטה בהר סיני.

אין מי שמקשיב לתפילתך.
תפילתך היא מונולוג.
אתה מתפלל אל השמים הריקים.
זכור שלא תקבל כל שכר על התפילה, אבל התפילה היא פרס גדול, לכל מי שמבין מה היא.
התפילה עצמה, היא תופעה מופלאה, כל כך מופלאה, שאין טעם בשכר אין צורך בפרס.
אלוהים הוא מכשיר, שנועד ללמד אותך להתפלל. אחרי שלמדת , אין בו צורך יותר.
התפילה מספיקה, יותר ממספיקה.

יאללה חברים,
רבינו אומר, שצריך להתחדש.
מה הפשט? להשאיר את הישן מאחור, כמו שאנחנו משאירים מאחורינו צואה באסלה.
זה בדרך כלל ממש לא פשוט, אבל יש שירים שעוזרים לי בזה. שירים שגורמים לי למלא את הריאות בניחוח של נגיעה בנצח ונותנים גם האפשרות להתעורר לרגעים יקרים, ממטעני העבר ולהביט בעולם בעיניים טריות.

אלה , אלה?

המקווה של שבועות מחרתיים.
צריך לטבול טיפה לפני עלות השחר , שזה בערך בארבע וחמישה.

לילה טוב. חג שמח.

העבודה האמיתית


שבוע טוב, מתוקות ומתוקים, אהובות ואהובים, ניצוצות ומנצנצים.
מי יתן וישפיע לכם ריבונו של עולם רוב שפע וברכות, עליכם ועל בני ביתכם ועל כל ישראל ואימרו אמן.
היום אני רוצה לספר לכם סיפור.
סיפור אפל.

לפני הרבה הרבה הרבה שנים, האזור הזה של מזרח רמת גן, היה ארץ אוכלת יושביה.
זה היה מעוז של אלימות ופשע, בקתות אפלות וסימטאות מזוהמות.
כאן, הסתובבו ביריונים, גובי חסות, סרסורי זונות ורוצחים שכירים.
כאן אזרחים פשוטים היו נועלים כל חלון וכל דלת בביתם עם רדת ערב, או שניסו להגר ולהסתלק מהמקום הרע הזה.
בכל היה כאן, בתי בושת, הימורים פיראטיים, מכוניות תופת, חיסולים באמצע היום.
זו היתה בירת הרשע של גוש דן ומכאן הוטלו פחד וטרור לכל רחבי ישראל.

גם לאזור הזה, האומלל והאלים, היה מרכז.
לא מרכז מסחרי, או מרכז קהילתי, אלא מרכז רוע.
בין מגרש הכדורגל של רמת עמידר ובין רחוב נגבה, ממש מול בית הקברות הישן של בני ברק, שכן פרדס, פרדס נטוש, פרדס אפל.
הפרדס היה המוקד של כל הפעילות הבלתי חוקית שבסביבה. שם התרחשו דברים, איומים מדי, אפילו בשביל הרחובות הפרועים שמסביבו.
אפילו באור היום, איש לא העז להתקרב אל הפרדס ובלילה נשמעו בו קולות איומים, צריחות, צעקות, יריות ומי יודע מה עוד.
כך האפלה רחשה מסביב לליבה השחור, לפעמים מתרחבת, לפעמים מתכווצת, אך תמיד חיה, נושמת ונושפת רעל.

 

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

(אני מת על הפסוק הזה במגילת אסתר, למרות שאני לא סובל את פורים ולא את המגילה ולא את גיבוריה, חוץ מושתי, שהיא בסדר.)

אז ככה, באותם ימים, בערך לפני שלושים שנה, היה מתגורר בבני ברקק, חסיד ברסלב צעיר.
הוא היה צנוע, מנומס ונחבא אל הכלים ואת תורת רבינו הקדוש הוא למד אצל הרב הצדיק שמחה בר לב שליט"א, אחרון תלמידיו של רבי אברהם שטרנהארץ, נינו של רבי נתן מנמירוב, תלמידו של רבי נחמן בן פיגא, זיכרונו יגן על כולנו.

אותו חסיד צעיר, היה עובד השם בסתר ובגלוי וכל שאיפתו הייתה הידבקות בצדיק האמת ובעצותיו הקדושות והיה החסיד הצעיר עמל בתורה ברוב עוז ובקושי הפסיק בשביל לאכול או בשביל לישון.
וכמובן, שיותר מכל, רצה אותו חסיד להתקדם ולהתעלות בהנהגת ההתבודדות, אותה הזכיר הצדיק פעמים רבות בכתביו ואמר עליה שהיא המעלה הגדולה מהכל.
ולפיכך, החסיד הצעיר קיים את מנהג חסידי ברסלב, והתבודד מדי לילה במשך שעה תמימה, ושפך ליבו לפני הקדוש ברוך הוא וקרא ובכה והתחנן שיקרב אותו לעבודת השם ולדרך החסידות.
ולא זו בלבד שהוא עשה את כל זה, אלא שאת ההתבודדויות שלו, קיים באופן קבוע, דיקא באותו הפרדס מטיל האימה.
סודות רבים טמונים, בין השנים שחלפו.
צללים ואורות מרקדים על פני האדמה, קיץ וחורף חולפים, חולמים ומתחלפים.
רב הנסתר על הגלוי, רב הנשכח על הנזכר.
מי יודע מה התרחש שם, בפרדס החשוך?
מי יודע מה הלם בעיניו של אותו עובד השם, צעיר ועשוי ללא חת?
אין לי מושג. הזמן דהר ונס, שנות השמונים הפכו לשנות התישעים והמילניום התקרב.
רבים מהחיים אז, גוועו ונשכחו.
רבים נדדו ומתו בניכר.
גם הצעיר נדד, מבני ברק לירושלים ומירושלים לקרית ספר ושוב לירושלים
ותמיד כשהיה נודד היה מלמד. כוללים נפתחו, דיסקים הוקלטו, תלמידים החלו להופיע, בהתחלה בטיפטוף ואחר כך בזרם הולך ומתחזק.
בסופו של דבר, הציפה הרשת כל העולם והוקם ערוץ מיוחד ביוטיוב והתלמידים יכלו לראות את הרב הנערץ, מכל מקום ברחבי העולם.
אלא שכל השיעורים וההרצאות והספרים ועשרות אלפי התקליטורים, כל אלו היו רק העטיפה, רק תוצרי לוואי.
העבודה האמיתית התרחשה במקום אחר, שכן הפרדס נעלם.
יום אחד עלו הדחפורים ועקרו את העצים המתים והרקובים.
השכנים הנצחים בבית הקברות הבני ברקי, כמעט והתעורו מרעש מכונות החפירה ויציקות הבטון.
מנופי ענק התרוממו ודקרו את השחקים.
מגדלי ענק זקפו ראשם לגובה שלושים קומות, פארק ענק ניטע ובו מזרקות, מפלים, מתקני משחק ומתקני ספורט.
ערוגות פרחים ענקיות הזהיבו והפיצו ניחוח משכר.
בסופו של דבר, נבנה גם קניון חדיש ונוצץ ובו חנויות אופנה ובתי קפה ומכון כושר חדיש.
בריכת שחיה גם כן הוקמה, לצד החניה הצפונית.
עסקני בני ברק המושחתים הרימו קולם ביללה, כי הינה גילו מזימה למנוע מהחרדים להתפשט לתוך רמת גן.
אבל האמת היתה, כרגיל, בדיוק ההפך.
הבני ברקים הדירו את רגליהם מהאזור, כל זמן שהשתוללו שם האלימות והפשע.
אבל הפארק והקניון משכו אליהם את הבני ברקים ולאט לאט, התחילו הטובים, העשירים והמשכילים מתושבי העיר החרדית, החלו לגלות את המתנה שהוענקה להם.
הנשים החרדיות גילו את חלונות הראווה ואת ספריית הוידיאו.
הגברים החרדים גילו את חדר הכושר.

בנות הסמינרים של "בית יעקב" ערכו על הדשא את מסיבות יום ההולדת של ברגי ומלכי ופייגי.
וילדים חרדים מגודלי פאות, השתובבו בין המגלשות בחברת ילדות רמת גניות במכנסונים קצוצים ובחולצות ברבי.
עד שהוכשרו כמה בתי קפה ומסעדות ברחבה והיום, ניתן למצוא שם חסידים וחסידות, לצד סטודנטים וסטודנטיות, מזמינים ארוחות בוקר באמצע הלילה ממלצריות מקועקעות.
והשמחה רבה והשלום והשלווה שוכנים בין שתי הערים השכנות, כשם שכל הצמחים מטיבם, שואפים על האור והאור מטיבו תמיד מגרש את החושך.

וגם אנו לא הינו מכירים את הקשר, בין תחילת הסיפור לסופו, אלמלא שינו את שמו של הקניון לפני חודשיים בערך, וכך הוא מתנוסס לאור השמש העזה, וכך הוא מבהיק בלילות זוהרים, לתהילת עולם ולתפארת , של כל הנודדים בחושך, של כל המתבודדים באופל, של כל הבודדים הפוסעים בין הצללים ומשנים בתפילתם את המציאות.
ofer