פורץ הדרך


יהולל שם האל ויתברך שמו.

כולנו, בזכות חסדו אנו חיים.

מה קורה לכל הקוראים? מה הולך לקרות לכל הקוראות?

אני אספר לכם משהו, לפעמים אני חוש שיום יבוא ואני אהיה חשוב ומפורסם ומישהו יחקור עלי ויעמת אותי עם הדברים שכתבתי כאן ויהיה לי ממש לא נעים ואני אצטרך לוותר על המינוי, לא משנה עם זה מינוי של רמטכ"ל או נגיד, נגיד בנק ישראל שזה דווקא אחלה מינוי, אתה לא עושה כלום חוץ מלהוריד את ערך הדולאר ואז לקנות דולארים.

כן, כלכלה זה דבר כל כך פשוט. העקרונות ברורים לגמרי.

הבעיה היחידה היא שנדרשים נתוני פתיחה נדיבים.

04jqep

 

לא, דוקא לא התכוונתי לנתונים הנדיבים האלו, פשוט ישנו העיקרון הזה, שרק מיליונרים יכולים להרויח כסף , כי דברים נמשכים זה לזה. דיברנו על זה לא מזמן.

אז הייתה לי שיחה עם מישהו שרצה לחזור לנושא הזה של הקונדוליני. זה נושא חשוב, אפשר לדבר עליו בלי סוף, העניין הוא, שאני לא יודע עד כמה דיבורים בנושא זה עשויים לעזור למישהו.

לי, לדוגמא, הם לא עזרו בכלל , ואני לא מכיר מישהו שעצם ההתעסקות בדיונים על קונדוליני , קידמה אותו מבחינה רוחנית.

עצם הבנת המושג חשובה וגם חשוב לדעת את ההשפעות התיאורטיות של הקונדוליני על האדם, אבל מעבר לזה, לא המדרש העיקר , אלא המעשה.

אני אתן לכם דוגמא,

במשך הרבה שנים, לא ידעתי איזו מדיטציה לעשות בזמן נהיגה.

נהיגה זה קשה.

כשסתם נוסעים ברכב או באוטובוס או ברכבת יש טכניקה שנקראת "מדיטציית עגלה" שקל ופשוט לבצע, אבל נהיגה היא שונה.

בנהיגה האדם נמצא במצב מודעותי שונה, יש לו תגובות אוטומטיות מצד אחד, יש לו עירנות ממוקדת מצד שני.

אז ישנן טכניקות שניתן לעשות, אבל הן מאוד מסוכנות, אתה יכול לגמור בתוך משאית.

ישנן טכניקות, שלא ניתן לבצע בגלל שאתה יושב וצריך לתפעל כלי רכב.

ישנן טכניקות שמתחרבנות, כלומר, אתה יכול לחטוף נזק ומדובר דווקא בטכניקות "שוק" שאלו הטכניקות שאתה אמור לתרגל תוך כדי הליכה או התעסקות נורמאלית, רק שמסתבר שמבחינה נפשית הנהיגה שונה מהתנהלויות נורמאליות אחרות.

יום יבוא ואולי מישהו יעשה מחקר מסודר בעניין ויגיע למסקנות, אבל אני בספק אם זה יקרה בחיינו.

בכל אופן, מאוד חיפשתי מדיטציה שתתאים דווקא לנהיגה, זה היה מאוד חשוב לי כי אני נוהג המון והנהיגה משפיעה.

בסוף, מצאתי טכניקה מתאימה ומצויינת ומאוד שמחתי, כי ישנן מאות טכניקות מדיטציה ולא פשוט למצוא טכניקה שתתאים למצב ספציפי.

הכלי שלי למצוא טכניקה, היה הידע שיש לי על המבנה האנרגטי של האדם ועל התפתחות והתנהלות הקונדוליני אצלי.

עכשיו, זה לא צריך להיות עניין כל כך ביזארי, כמו "מדיטציה" שזה משהו שאף אחד לא עושה.

נניח שיצאת לחופשה ואתה צריך להחליט לאן ללכת האם לקזינו בבולגריה , או לחוף בפלמה או לטרק בסרדיניה, אוקיי? באמצעות הידע על הקונדוליני, אתה יכול לדעת באיזה חופשה אתה תהנה יותר ומאיזה בילוי תזכה ליותר תועלת או לפחות נזק.

אני מקווה שהנושא ברור.
הידע על קונדוליני, יכול להוסיף הרבה, במיוחד כשהוא מעשי ושמיש.
זה מביא אותי לשם של המאמר הזה, "פורץ הדרך".
לא התכוונתי לכתוב כאן ביקורת על סרט האימה המזעזע הבא:

אני אולי פעם דווקא כן אכתוב עליו, כי יש בו כמה נקודות עניין, אבל לא זו הסיבה.

ישנו אדם אחד , שאפשר להגיד עליו שהתחיל את כל נושא הרוחניות בעולם המודרני והוא התווה דרכים ותפיסות מחשבתיות, שמלוות הרבה מאוד אנשים עד היום.

האדם הזה נקרא גיאורג אוונוביץ' גורודייף , או סתם גורודייף והכתבים שלו והמונחים שהוא טבע, הם נחלתם הקבועה של כל המורים הרוחניים שנתקלתי בהם, כולל אלו שמתהדרים בחסידיות או בברסלביות, לכאורה.

אני לא אכנס כרגע לפרטי תורתו או תורותיו של גורודייף, כי היריעה קצרה והידע שלי בעניין דורש שיפור משמעותי, אבל בהמשך לדיון שלנו , הייתי רוצה לצטט את מה שהוא אמר לתלמידו , פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, בנושא שלנו , קרי הקונדוליני.

בספרות של מה שנקרא 'תורת הנסתר' כנראה נפגשת עם הביטוי "קונדליני, "אש הקונדליני", או נחש הקונדליני.

ביטוי זה משמש לעתים קרובות כדי לתאר איזה סוג של כוח מוזר שקיים באדם ושיכול להתעורר.

אבל אף אחד מהתיאוריות הידועות אינה נותנת את ההסבר הנכון של הקונדליני.

לפעמים ההסבר קשור למין או לאנרגיה מינית, עם האפשרות לשימוש באנרגיה מינית למטרות אחרות.

זו האחרונה היא לגמרי מוטעית, כי קונדליני יכול להיות בכל דבר, ומעל לכל, קונדליני היא לא דבר רצוי או שימושי לפיתוחו של אדם.

זה מאוד מעניין כיצד אנשי תורת הנסתר תפסו את המילה ממקום כלשהו, אבל שינו לחלוטין את משמעותה ומדבר מאוד מסוכן ונורא, למשהו שצריך לקוות לו ולצפות כמו לברכה.

במציאות קונדליני היא כוחו של הדמיון, כוחה של פנטזיה, שלוקחת את מקומו של תפקוד אמיתי.

כאשר אדם חולם במקום לפעול, כאשר החלומות שלו תופסים את מקומה של מציאות, כאשר אדם מדמיין את עצמו שהוא נשר, אריה, או קוסם, הכוח של הקונדליני פועל בו.

קונדליני יכול לפעול בכל המרכזים ובעזרתו כל המרכזים יכולים להיות מרוצים מהדמיוני במקום מהאמיתי.

כבשים שרואים את עצמם אריה או קוסם, נמצאים תחת שליטתו של קונדליני.

קונדליני שולט באנשים כדי לשמור אותם במצבם הנוכחי.

אילו אנשים באמת יכלו לראות את מצבם האמיתי ויכלו להבין את כל הזוועה שלו, הם לא יכולים להישאר במקומם אפילו לשנייה אחת.

הם היו מתחילים מחפש את הדרך החוצה, והם היו במהירות מוצאים את זה, כי יש דרך החוצה; אבל אנשים לא מצליחים לראות את זה רק משום שהם מהופנטים. קונדליני הוא הכוח שמחזיק אותם במצב היפנוטי. כדי להתעורר, האדם צריך להיות ללא היפנוזה .

 

מזעזע, נכון?
שימו לב במה גורודייף כופר כאן, הוא לא כופר בדת.
הוא לא כופר בתורה רוחנית, או באירוע דתי.
הוא כופר כאן בלב ליבו של העניין, במודעות הרוחנית של אלו המבינים והמיומנים.
קונדוליני הוא לא יציאת מצריים , הוא לא לידת בתולים, הוא לא שולחן ערוך, או עלייתו של ישו מהמתים
בכל אלו אין בעיה לכפור, אלו הנחות יסוד אבסטרקטיות, כמו אקסיומות בגיאומטריה אוקלידית.

בשביל מתרגלים רוחניים, הקונדוליני ממשי כמו אבן בנעל, זה משהו שאנחנו חיים אותו בכל רגע ורגע.
גורודייף מנחית כאן נוקאאוט, דווקא על האנשים שלו, על אלו שאמורים להיות מבחינתו אחים לאמונה ולדרך.

כשאני קורא כאן את גורודייף אני מזהה שני דברים עיקריים בתת טקסט.
הראשון, והוא היותר חשוב, הוא השנאה שלו לאוספנסקי. זה הדבר שהכי קל לראות.
גורודייף , משדר כאן איבה וחשש כלפי גדול תלמידיו.
הוא לא בוטח בו ולא אוהב אותו, לכן הוא בוחר במיוחד במילים שיפגעו בתלמיד וישפילו אותו.
זה מחריד מצד אחד, מצד שני זה כמעט מדהים. גורודייף קורא, כותב ומדבר באנרגיה טהורה, הוא יודע בדיוק באילו מונחים להשתמש כדי להשפיע על התודעה של השומעים ובמקרה הזה, מה שהוא מנסה לעשות זה למעוך את אוספנסקי.

למה אנחנו צריכים לדעת את זה בכלל?
כי גם אנחנו מתעסקים הרבה עם מורה ותלמיד, רבי נחמן ורבי נתן, שהיחסים בינהם די מזכירים את היחסים בין גורודייף לאוספנסקי, אבל ישנו הבדל חשוב.
מה גורודייף מנסה לעשות? הוא מנסה להרוס את האישיות של אוספנסקי, לשבור אותו, למחוק את האגו שלו.
למה הוא רוצה לעשות את זה?
הוא יודע, שמי שיגלה את תורתו לעולם יהיה אוספנסקי ולכן הוא מנסה לרוקן אותו מכל תוכן, להפוך אותו לכלי ריק, כדי שיעביר את תורת גורודייף בלי שישנה אותה ויעוות אותה.

עכשיו לגבי הדבר השני שגורודייף אומר פה בקטע על הקונדוליני.
פרקטית, מה שהוא אומר לאנשים רוחניים, אנשים שחיים את הצ'אקרות והקונדוליני שלהם, זה דבר קיצוני.

הוא אומר,
עד היום הייתם צריכים להפריד בין האמת והשקר שאתם חווים בעולם.
אתם שהתעוררתם לרוחניות, הצלחתם להבין, שהעולם משקר לכם ואתם צריכים לסמוך רק על עצמכם.
היום אתם מגלים , שגם על עצמכם אתם לא יכולים לסמוך, גם התעוררות הקונדוליני , שהיא מדד הנאורות, היא למעשה אשליה.
ובשביל מה בניתם את האשליה הזו? בניתם אותה כדי להבדיל בינכם לבין העולם, בינכם לבין האספסוף אותם אנשים מכאניים ולא רוחניים.

אז אתם צריכים לדעת , שעדיין לא השגתם כלום, וכדי להתקדם אתם צריכים להותיר את האשליה הזו מאחוריכם.

לכאורה, העניין הזה, הרבה יותר חשוב מהעניין הראשון, אבל האמת היא שההצהרה הזו של גורודייף כבדה מדי, גורפת מדי. אין לנו הרבה מה לעשות איתה.

לגבי רבי נחמן ורבי נתן המצב קצת שונה.

נראה לדוגמא את שיחות הר"ן קנ"ה
וּבִתְחִלָּה שָׁאַל אוֹתִי: הַאַתָּה שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת ?
הֵשַׁבְתִּי: אֲנִי לִפְעָמִים. נִתְעוֹרֵר עָלַי אֵיזֶה יִרְאָה בְּשַׁבָּת
וְהֵשִׁיב: לא כָּךְ הוּא, הָעִקָּר הוּא שִׂמְחָה
וְאָמַר: הֲלא כָּל הוֹצָאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב וְכוּ'
וְאָמַר: הֲלא גַּם בַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת בְּהַדָּגִים וְהַזּ'וּפִּיצֶא שֶׁלּוֹ
וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי: עַתָּה יְהֵא לְךָ מִמַּה לִּהְיוֹת בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

הדגשתי במיוחד את הדברים שרבי נחמן אומר כאן.
שימו לב, שגם רבי נחמן לא ממש מחזיק מרבי נתן.
קשה להגיד את זה, אבל זו האמת. גם רבי נתן מודה בזה , שמבחינה רוחנית, הוא לא מתקרב אפילו לרבי נחמן.

עוד עניין זה, שגם במקרה שלנו, התלמיד הוא שמביא את התורה לעולם. אנחנו יודעים שמי שהביא לנו את ספרי רבי נחמן זה רבי נתן בעצמו.
למרות נקודות הדימיון האלו, רבי נחמן מתייחס לרבי נתן אחרת.
הוא לא כותש אותו, הוא לא פוגע אותו ומחסל אותו.

רבי נחמן מנסה לעודד אותו, מנסה לקדם אותו, הוא לא שוכח, שרבי נתן אינו רק כלי קיבול, אלא גם בן אדם וגם תלמיד.

וכאן אנחנו רואים באמת את מדרגתו של רבי נחמן , יחסית למדרגתו של גורודייף.
רבי נחמן, אולי האיש הרוחני ביותר שקם. אולי הוא בעל הראיה החדה ביותר , אולי הוא גדול הנביאים.
אדם כזה, יודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, הוא רואה תלמיד שלא יורד לסוף דעתו ושלא ניתן להיות בטוחים שיעביר את דבריו כראוי.
הוא רואה את כל הדברים האלו , אבל לא פועל כמו שפעל גורודייף.
הוא מאמין שמעשה טוב , שכרו בצידו ולכן הוא מתעלה , למעשה , מעל המדרגה של עצמו.
הרי אם הוא יעודד את רבי נתן, רבי נתן לא יהיה מספיק מודע לבעיות שלו, אולי הוא לא יתקן אותן, אולי הוא יישב ולא יעשה.
המורה חייב להעיר לתלמיד שההשיגים שלו , אינם מגיעים ליעד.
אבל רבי נחמן כל כך עדין, כל כך סלחן, כל כך פייסן.

דווקא מרמתו העצומה, הוא מרשה לעצמו לזרום, הוא סומך על אלוהים ומגן על רבי נתן במקום לתקוף אותו.
זה אולי מה שאנחנו צריכים ללמוד גם באשר לנאום הקונדוליני של גורודייף.
לפעמים צריך לסמוך גם על הפנטזיה, גם על האשליה.

נכון שאנחנו רואים את ההונאה,
אבל האמונה העילאית היא, לדעת שגם לאשליה הזו יש מטרה ובסופו של דבר , היא תעזור לנו להתעלות ולהתקדם.

פינת המדפיס

מדפיסים יקרים ואחרים, בעיקר אחרים.

אנו רוצים להביע את זעזוענו מהפגיעה בקודשי ישראל ובכבוד התורה, בגין דיבורי הלעז נגד כבוד קדושת מרן  האדמו"ר המקובל הצדיק שליט"א.

לאות מחאה נגד הזדים, שהרהיבו עוז לשלוח יד אל הקודש , לא תודפס הפעם פינת המדפיס.

אין לכם מה לעשות, חוץ מלדבר על רבנים צדיקים?

ככה מתנהגים?

אתם רוצים לדבר? דברו על טלוויזיה, על טקס בחירת מלכת היופי, על הפועל תל אביב.
 
דברו, אף אחד לא אומר לכם לא לדבר.

אבל על רבנים?

בושה וחרפה.

הבת של ספיידרמן


שלום עליכם, ילדות וילדים, צופות וצופים, אהובות ואהובים , חמודות ומתוקים.

ימצא אתכם הטוב בכל מקום שתהיו, זה תרגום שלי לברכה הקלאסית לחג הקורבן.

אתם יודעים,

ככל שמדברים על משהו יותר, סימן שהוא פחות חשוב.

תפתחו את הרדיו ותראו .

מדברים על דברים חשובים, רק כשאין ברירה, ןגם שם מקפידים ךהתפס לזוטות.

שווה לדבר על זה, שווה להבין את זה, כי זה מדגים לנו את השאיפה האנושית לחוסר אחריות, הרי אם תדבר על שטויות, מה כבר יכול לקרות.

לדבר על דברים חשובים , זה מפחיד, לדבר על דברים חשובים, זה יכול להיות מסוכן, לכן באופן טיבעי, דברים חשובים הופכים להיות טאבו, הופכים להיות סוד, זה אנושי.

בהקשר הזה , אני רוצה להזכיר , סיפור של רבי נחמן שנקרא "מעשה באבדת בת מלך".

זה הסיפור שכולם מדברים עליו.

נראה לי , שמי שרוצה להיות רב בברסלב, הכי טוב מבחינתו זה לכתוב ספר, או חוברת בנושא הסיפור "אבדת בת מלך". ההצלחה בטוחה.

אם אתם עד כדי כך מסטולים שאתם לא יודעים מה הסיפור אז ככה.

הייתה בת מלך שנעלמה ומישהו שנקרא "השני למלכות" יצא לחפש אחריה.

אז הוא עשה כל מיני דברים ולא הצליח  ואז הוא בכה ובכה ובכה והתגעגע ובכה ובסוף הצליח להוציא אותה.

הוא לא הצליח להוציא אותה בגלל הבכיות, לא.

אף אחד לא אמר איך הוא הצליח להוציא אותה. זה לא בהכרח קשור לבכיות.

מה שכן, יש כאן רמז, למה קוראים לגיבור "השני למלכות" הרי יכלו לקרוא לו "ראש השרים" או "נסיך הכתר" או "יורש העצר". קוראים לו "השני", כי הבכיינים לא מגיעים למקום הראשון.

הקיצר, כמו שאמרתי על "אבדת בת מלך" מדברים בלי סוף, אני לא מנסה להגיד שהמעשיה הזו לא חשובה. היא חשובה, אבל זה כמו שאני אדבר כל הזמן, על מה אני אעשה, עם מישהו יתן לי מליון דולאר.

אני אקנה קוואסאקי ואסע לאיסלנד ואתרום לתנועה ליהדות מתקדמת, אבל את מי זה מעניין?

זאת מניפולציה, זה לא משהו שמשפיע על החים שלי כרגע, אוקי, אז למה לדבר עליו.

ובכל זאת מדברים עליו בלי סוף.

למה זה קורה? כי האנשים האלו מטיפים לבכיינות, הם מלמדים את האנשים שמי שיתבכיין ויתבכיין בסוף יגיע וזה שקר, רבי נחמן לא כותב את זה בשום מקום, בטח לא באבדת בת מלך.

מצד שני, יש את המעשיה השניה, "מעשה במלך וקיסר"

עליה, אף אחד לא מדבר, זה רק סימן שהיא חשובה מאוד.

לא מדובר בה, לא על מלך ולא על קיסר.

מסופר  על הבת של הקיסר, שהיא יותר מזכירה את הבת של ספידרמן

הסיפור שם קצת מסובך, אז אני אספר אותו בקיצור.

בת של קיסר ובן של מלך התאהבו והתחתנו, אחר כך נאבדו אחד לשניה.

אז הבת של הקיסר יצאה למסע לחפש את בעלה, ובדרך פגשה ארבעה טיפוסים.

אחד היה בן של סוחר שניסה להתחתן איתה , והיא רימתה אותו וגנבה לו את האוניה, אחר כך היא פגשה מלך שגם ניסה להתחתן איתה והיא גם רימתה אותו, אחר כך היא פגשה שודדים שבאו להרוג אותה והיא רימתה אותם ואז הרגה אותם ובסוף , היא פוגשת מישהו שמנסה להעמיד פנים שהוא בן המלך, בעלה האבוד והיא הורגת אותו.

היא לא מתבכינת אף פעם.

ההפך, היא כל הזמן בתנועה, משקרת וגונבת והורסת, עד שהיא מוצאת את בעלה.

על המעשייה הזו , אף אחד לו מדבר, לא כתבו עליה ספרים, לא עושים ממנה הצגות, כלום.

היא מעניינת מאוד, יותר מ"חכם ותם" , יותר מ"בת מלך" , אבל משום  מה כולם שכחו אותה.

כמו שאמרתי , על הדברים החשובים לא מדברים.

זה מה שרבינו מנסה להסביר לנו כאן, שיש לנו יעוד ואת הייעוד הזה צריך להגשים, לא בבכיינות ולא בתפילות.

צריך ללכת על זה, לא משנה מה המחיר.

עוד דבר חשוב אנחנו יכולים ללמוד כאן , זה את הסיפור של המתחזים.

המפגש הרביעי והאחרון של בת הקיסר, הוא עם מישהו שלא רוצה ממנה כלום . הוא לא מכיר אותה ולא רואה אותה בכלל ואף על פי כן, היא מכוונת עליו מין קרן ליזר כזו ושורפת לו את המוח.

כל מהשהואעשה זה דבר אחד, הוא ניסה להראות כמו בעלה האמיתי, בכל מיני דרכים.

כך רבינו מלמד אותנו מה דעתו על מתחזיו על כל מיני "הצדיק ממגדיאל" ו"שר החיכוך" ומורנו הרב וכל אלו.

רבי נחמן מלמד אותנו שאותם צריך להפיל מגבוה, צריך לשרוף להם את הראש. גם אם הם לא עומדים לנו בדרך, גם אם אנחנו יודעים את האמת, רבי נחמן ידאג שהם לא יצאו מזה בשלום, כי הם מפריעים לאחרים.

יאללה, עוד חגים בדרך.

יהיה בסדר.

לא עוזב את העיר


הודעה טכנית למדי.

עקב סיבות שאינן בשליטתנו, אנחנו לא נהיה באומן בראש השנה הקרוב.

בכל אופן,

אתם יכולים לקים את מפגש "מחויב המציאות" עם בא לכם ולרכל עלי חופשי.

יאללה בסטייל, תחזיקו מעמד.

מרוסיה באהבה


אומן פה עיר הקודש, הרת כל העולמות

כותב ממועדון אינטרנט אוראיני. מקליד עם העכבר.
לא אידלי אבל גם לא נורא.

לפני שטסתי , אשתי שתחייה. נשאה תפילה שלא אשב בטיסה ליד רוסיה גוייה. אמרתי לה שאני מעדיף רוסייה גוייה מאשר חרדי. לכאורה הכל ברור.
רוסייה קטנה יותר, שקטהיור ומריחה הרבה יותר טוב.
מכיוון שכך, רבינו באמת דאג לי לשכנה רוסייה, שהיו לה ג'ינס קרוע ציפורניים ורודות ושיער מחומצן עד שקיפות.

אחרי הטיסה נזכרתי, שחרדי, לפחות מהסוג שנוסע לאומן, ממהר לכבד אותך בבמבה ובקרקרים, עניין שאינו מצוי אצל רוסיות, לכן האתגר הבא שאני מציב לצדיק האמת הוא פיתוח של גזע רוסיות חדש שכולל גם העברות של במבה.

אוקי בואו נהיה טיפה רציניים, לפני שנחזור למלונית לצפות בהארי פוטר

בנסיעה הזו לרבינו הקדוש, בזמן שהיינו על הכביש בין קייב לאומן, הרגשתי שאני עובר תהליך של טיהור עמוק.
אכן כך נכתב באמת בשיחות הר"ן ל"זּ

אֶפִּיקוֹרְסוּת נִקְרֵאת מַשָּׂא
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י עַל "מַשָּׂאֲכֶם"
מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּהֶם אֶפִּיקוֹרְסִים
עַל כֵּן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק הוּא מַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מַשּׂוֹי גְדוֹלָה
כִּי מֵאַחַר שֶׁנּוֹסֵעַ
כְּבָר יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה
שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת

אז נזכרתי בה שאמר הרב בנדר ב"שעטת הנצח"

מה שהוא אומר שם, בין, היתר, זה שהצדיק מראה לקטנים שהם קרובים אליו תמיד ואילו לגדולים הוא מראה שהם לא שווים כלום.

באותה נסיעה הרגשתי נסיעה הרגשתי שאני מאד קרוב לצדיק ומכאן שאני קטן מאוד.

מצד שני אם אני מרגיש קטן, סימן שאני גדול, נכון?
סתם, אני מבלף, אני לא מרגיש קטן, בכלל לא. עשיתי צעדה יחפה בגן סופיה ואני כבר שפריץ עיבורי נשמה מהאזניים.
אמרנו כבר שאומן היא מרכז הכוח של העולם, ומי שנמצא קרוב לשמש מטיל צל ענק, גם אם הוא קטן מאוד.

הלוואי שהייתם כאן, מישהו מכם לפחות. זה מקור השפע ויש כלכך הרבה לחלוק.

לא מקום ולא זמן.


אז הגעתי למסקנה, שאם אני רוצה להחזיק את הבלוג הזה חי, אני לא יכול להמשיך להסתמך על פוסטים של אלף או אלפיים מילים.
אין לי זמן.
אני עובד, אני לומד, יש לי משפחה לתחזק ואין לי את ישוב הדעת הדרוש.
אבל אני יכול לעשות דברים פשוטים יותר, קצרים יותר.
נגיד, אתם יודעים שיצא לי לא מזמן להעביר שיעור ב"סיפורי מעשיות" מול אנשים בשר ודם.
אז הנה מה שאמרתי להם.

הָיָה מִתְעַנֶּה, וְלא הָיָה יָשֵׁן
וְעָמַד וְהָלַךְ לְשָׁם
וְהָיָה רוֹאֶה אִילָן, וְעָלָיו גְּדֵלִים תַּפּוּחִים נָאִים מְאד
וְהָיָה מִתְאַוֶּה לְעֵינָיו מְאד
וְעָמַד וְאָכַל מִשָּׁם
וְתֵכֶף שֶׁאָכַל הַתַּפּוּחַ, נָפַל וַחֲטָפוֹ שֵׁנָה

בטקסט הזה, המילה "שם" מופיעה פעמיים ובשתי ההזדמנויות שהיא מופיעה, היא מיותרת, כי אנחנו לא יודעים, שום דבר על המקום, שבו "השני למלכות", אכל מהעץ.
הגישה שלנו בפענוח "סיפורי מעשיות", היא שמדובר בשורה ארוכה של צפנים פרקטליים, כלומר, לא משנה לאיזו רזולוציה תעלה, אתה עדיין תוכל למצוא משמעות במה שאתה קורא.
ואז שאלתי את עצמי, שאלה פשוטה. אם "שם" זה לא מקום, מה זה?
לכן קפצתי כמה מילים לאחורה וראיתי את המשפט הבא: הָיָה מִתְעַנֶּה, וְלא הָיָה יָשֵׁן וְעָמַד וְהָלַךְ לְשָׁם
טוב, מה קורה שלא ישנים?
מאבדים את האמונה, לפי שיחות הר"ן ק"י

יֵשׁ כַּמָּה שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים הַמִּתְדַּבְּקִים וּמִתְחַבְּרִים בְּהַמּחַ
וּבִפְרָט בִּלְבּוּלֵי הָאֱמוּנָה
וְעַל יְדֵי הַשֵּׁנָה נִפְרָדִים מֵהַמּחַ
וּבְיוֹתֵר מוֹעִיל הַשֵּׁנָה לָאֱמוּנָה
כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

או מזיקים למוח, לפי ליקוטי מוהר"ן רנ"ג

כִּי יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה
שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת
וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף
הָאֵשׁ הַזֶּה. הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכּל
וְעַל יְדֵי מִעוּט שֵׁנָה, הָאֵשׁ הַזֶּה נֶחֱלָשׁ וְאֵין לוֹ כּחַ לִבְער
אַך שֶׁמַּזִּיק לְהַמּחַ מִעוּט שֵׁנָה

אני יודע, על אותו העניין של "יש אש באדם", שהוא הפראנה, עליה למדנו ביוגה, אני צריך לדבר הרבה, הרבה יותר. אבל לא היום. החלטתי לקצר.מה שיש לנו, אם כך, מצב שבו האמונה פגועה והמוח נפגע ואז מה קורה? "עָמַד וְאָכַל מִשָּׁם וְתֵכֶף שֶׁאָכַל הַתַּפּוּחַ, נָפַל וַחֲטָפוֹ שֵׁנָה".
בואו נתמקד.
יש כאן שלוש מילים בסוף ששלושתן אומרות דבר דומה.
1. נפילה.
2.חטיפה
3.שינה

נפילה היא בעיקר עניין של פרספקטיבה. מה שאתה רואה מלמעלה, אתה לא רואה מהבור. אתה מאבד את היכולת שלך להבין ולקרוא את הנסיבות.נפילה היא איבוד המדרגה, כלומר איבוד הכוחות הרוחניים, שמאפשרים את ההבנה ואת השיפוט הנכון.

חטיפה היא איבוד השליטה על חייך. אדם חטוף, הוא אדם נפעל. הוא נאלץ להיות במקומות נגד רצונו, הוא נאלץ לעשות דברים נגד רצונו. יש כאן איבוד שליטה, בנוסף לאיבוד הפרספקטיבה.

שינה היא איבוד הכל. איבוד הקשר למציאות. איבוד ההכרה, איבוד המודעות. אדם ישן חשוב כמת, כי כל אחד יכול להרוג אותו. פוטנציאלית, הוא גמור.

ז"א, מרגע שהשני למלכות הגיע ל"שם", הוא היה במצב של חוסר אמונה וחוסר מחשבה ואלו הביאו אותו להתדרדרות בשלושה שלבים, איבוד פרספקטיבה וכוחות, איבוד שליטה ואיבוד הכרה.

מה הוא שואל מיד כשהוא מתעורר?

"אַחַר כָּךְ הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְשָׁאַל לְהַמְשָׁרֵת: הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם?"

מה זה משנה איפה הוא בעולם? השאלה האמיתית שמסתתרת כאן היא "האם אני עדיין שם?"
מצד שני, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו, האם ההתחברות לתאוות, שאותם מסמלים התפוחים בהכרח גורמים להתדרדרות המוחלטת?
????????????????????????????????????????????????????????????????
התשובה שלנו היא שלילית. האכילה היא לא ממש הבעיה כאן.
תראו מה קרה בסיפור שלנו קודם:

וְרָאָה שָׁם מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים טוֹבִים, וְעָמַד וְאָכַל
וְהָלַךְ וְשָׁכַב בְּזָוִית לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם…אַחַר כָּךְ הֵצִיצָה הַמַּלְכָּה וְרָאֲתָה אֶחָד, שֶׁשּׁוֹכֵב בַּזָּוִית וְהִכִּירָה אוֹתוֹ

הוא הלך לארמון, ראה שם מעדנים יפים, אכל אותם והמשיך להיות בשליטה ולא רק שהיה בשליטה, אפילו המלכה הכירה אותו, שהכוונה כאן, עשויה להיות, שהכירה בזה שהוא השני למלכות, ז"א, למרות הכל הוא לא ירד מהמדרגה שלו.

אז מה באמת ההבדל בין הסיטואציות?
בין האכילה והנפילה, לאכילה הקודמת, האכילה המודעת האכילה העוצמתית?
ההבדל הוא קטנטן, הבדל זעיר.
הוא גם כן, מוזכר כבדרך אגב, לפני הפגישה בין המלכה לבין השני למלכות.

וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה

יש לי הרגשה שכל הזמן, אני מדבר על אותו הדבר. יישוב הדעת. כשבנאדם בקריזה, כל דבר יפיל אותו.
תפוחים יפילו ואפרסקים יפילו וקקי של ציפורים יפיל אותו. הוא אבוד, לפני שיצא מביתו.
אבל כשאדם מיושב בדעתו, אזי הוא יכול לעבור באש ובחרב, דרך שבעת מדורי הגהנום ועדיין להיות הוא עצמו ולא ליפול ממדרגתו.

הא הא , איך מתיישבים?
חכו, חכו ותראו.

יאללה, נדבר.

בשורות טובות


זה פוסט מיותר לגמרי. אין בו שום טעם.
בפוסט הזה נסביר את הטעות הרווחת בהתייחסות למונח התיאולגי "ארץ ישראל", אבל את זה נעשה לא לפני התו הידוע הבא:
X1
אתם עוד פה?


הקיצר עשיתי פסח לפני ראש השנה, והוצאתי כמה ספרים להתאוורר ולא תאמינו גנבו אותם.
האמת שאלו בשורות טובות דווקא. בחיים לא הייתי מאמין שמישהו בשכונה העארסית שלי, יתעניין ב"טאו של פו", או ב"אבי סער". מצד שני אולי אחד מהגרעין התורני, חשב בטעות שמדובר בהפקר, ובמקרה הזה, אני מקווה שיקרא את הספרים ולא ישים אותם בגניזה.

אז קבענו באומן?

עוד דבר לפני שאני שוכח, בינתיים מפגש הפורום באומן עיר הקודש נקבע לערב חג בזמן "התיקון הכללי העולמי" בבית חב"ד שנמצא בתוך החצר של קרית ברסלב. יכול להיות שזה יהיה בשעה 12:00 , או באחת או בשתיים. משהו כזה. אוקיי? בואו בהמוניכם.

נחזור לפוסט המיותר

הזכרנו לפני שבוע את מסע ההשמצות של רבני הציונות הדתית נגד העליה לרגל לאומן.
בהקשר הזה נזכרתי במאמר של ג'קי לוי על הישיבות התיכוניות שם הוא קורא על הרבנים שלו את הפסוק מספר בראשית "גם תבן גם מספוא רב עמנו", אבל זה לא כל כך מצחיק.
מי שמכיר את הרבנים מפיהם ליקט אתר הזבל החרדל"י "סרוגים", יודע שברוב המקרים, לא מדובר בקוטלי קנים אלא ברבנים חשובים וקשובים, שכפי שהם גדולים בתורה, הם גם מבינים בעינייני העולם. יותר מזה, גם הרב יובל שרלו שליט"א, התבטא באופן דומה, אלא שאת הרב שרלו, לא טרחו לצטט ב"סרוגים", כנראה בגלל שאוהבים אותו שם עוד פחות, ממה שאוהבים את רבינו.
הרב חגי לונדין, כתב בעניין זה, תשובה מפורטת ומנומקת באתר כיפה:

לעניות דעתי ישנה בעייה בנסיעה לאומן גם בגלל איסור ההלכתי של היציאה מהארץ אבל יותר מהתופעה החברתית/תרבותית שכיום מייצגת הנסיעה לאומן. קברו של רבי נחמן נתפס כמקום בו אליו צריך להגיע, ועצם ההגעה אליו היא סוג של קסם הפותר בעיות בחיים (זו כמובן בעייה העלולה להתלוות לכל העניין של קברות צדיקים אבל באומן הדברים באים בעוצמה גדולה יותר, אולי דווקא בגלל שזה בחו"ל), יש כאן פחות דגש על שינוי אישיותי שיעשה בצורת עמל והתגברות על מנת לזכות לקרבת ד´ ויותר דגש על חוויה דתית פסיבית. יתרה מזאת, בעומק העניין יש כאן תפיסה (לא מודעת ברובה) שהקדושה איננה נמצאת בחיים הנורמאליים והיצרניים בארץ ישראל אלא דווקא בחוץ לארץ, בחוייה מיסטית. ברור שחלק מן הנוסעים לא מגיעים בגישה כזו אבל זו הרוח הכללית. ממילא הרבה פעמים מתלווה לטרנד הזה תופעות שונות העומדות הפוך מהגישה שאותה אנו צריכים כעת לטפח בעם ישראל: תורה המחוברת לחיים הארציים, שמחה בארץ ישראל, התגברות מידותית ותורנית ואנשי עמל ואמונה בעולם המעשה. אני מניח שגם רבי נחמן לא התכוון שיהודים יעזבו את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל ויסעו לאומן. מן הסתם הוא התכוון לתקופתו.

אני לא מזלזל בד"ת, במיוחד כשהיא מנוסחת בבהירות וזהירות ובשפה לא מתלהמת, אבל התיאולוגיה של חסידות ברסלב והתיאולוגיה של הרב לונדין ואחרים, היא משהו לגמרי שונה ולא רק שהיא שונה במהותה, גם הדרך להשגתה שונה.
וצריך להבין, שהמושג "ארץ ישראל" בתורת ברסלב, אינו דומה למה שאנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ארץ ישראל" בשפתנו, אלא מדובר בעניין אחר לגמרי.
כשאנו אומרים "ארץ ישראל" למה אנחנו מתכוונים למעשה? אנחנו מתכוונים לאזור גיאוגרפי מסויים, בקצה המזרחי של הים התיכון. למעשה, כשאנחנו אומרים ארץ ישראל, אנחנו מתכוונים בעצם "למדינת ישראל" , שהיא ישות פוליטית בעלת גבולות מוגדרים, פחות או יותר, ושאין לגבולותיה זיקה חד משמעית לגבולות "ארץ ישראל".
אנחנו יודעים לדוגמא, שצפונית לעכו ודרומית לאשקלון, לא חלות המצוות התלויות בארץ ואעפ"כ, גרים שם יהודים ורבנים שאין להם ספק שהם מקיימים את מצוות ישוב ארץ ישראל, ואפילו ימנעו, בגלל בורות הלכתית עמוקה, לנסוע למדינות אחרות.
השאלה היא, האם באמת גם על פי תורת ברסלב, נכונה הטענה הזו, שארץ ישראל היא אזור גיאוגרפי?
הרי תורת ברסלב היא קודם כל תורה רוחנית וממילא, קשה לצפות שיהיה לה עניין דווקא באזור גיאוגרפי ופיזי מסויים.
זה מה שנראה לנו הגיוני, אבל בואו נראה מה כותב רבינו בעניין הזה:

כִּי בֶּאֱמֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ
וַעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּמַרְאֶה וּדְמוּת כְּמוֹ עֲפַר מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ….
אֵין חִלּוּק כְּלָל בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵין שְׁאָר מְדִינוֹת, לְהַבְדִּיל
וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא קְדוֹשָׁה מְאד מְאד בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאד
אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לַהֲלך שָׁם אֲפִילּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וְכוּ'

תנינא תורה קט"ז, באדיבות http://breslev.eip.co.il
זה ציטוט אחד, שרבינו אומר שארץ ישראל נראית כמו כל הארצות ובכל זאת קדושתה גדולה מאוד ואשרי מי שילך שם ארבע אמות.
מצד שני ישנו ציטוט נוסף: (שבחי הר"ן, לא, באדיבות http://breslev.eip.co.il )

ּפַעַם אַחַת בָּא אֵלָיו אֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים, שֶׁהָיָה חָשׁוּב מְאד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְחוּץ לָאָרֶץ
וְקִלְּסוּהוּ שֶׁהוּא בָּקִי בְּכָל הַשַּׁ"ס כִּמְעַט בְּעַל פֶּה, וְשֶׁהוּא גַּם כֵּן מִמָּרֵי קַבָּלָה
וּבָא אֶל. רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְהִזְהִיר לְהוֹצִיא כָּל אִישׁ מֵעֲלֵיהֶם, וְלא עָמַד אִישׁ אִתָּם בְּהִתְוַעֲדָם יַחַד
אַךְ הָאִישׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, נִשְׁאַר שָׁם
וְהִפְצִיר אוֹתוֹ הַגָּדוֹל הַנַּ"ל וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּלָשׁוֹן זֶה.
יָדַעְנוּ שֶׁכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ לא בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר הֶהָמוֹן בְּמחִין דְּקַטְנוּת
דְּהַיְנוּ כְּדֵי לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה בֶּן עוֹלָם הַבָּא אוֹ שְׁאָר מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים
רַק בְּוַדַּאי כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ בָּא לְכָאן בְּמחִין דְּגַדְלוּת וְלִפְעל הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ
עַל כֵּן רְצוֹנֵנוּ לֵידַע בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה מִנְּקֻדַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִכְנַס כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, וּמַה הוּא רוֹצֶה לִפְעל כָּאן בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא

נראה שיש כאן סתירה, מצד אחד קדושה גדולה, מצד שני ה,פיסה הזאת שארץ ישראל היא קדושה ואשרי מי שילך בה, היא תפיסה המונית ומתאימה לאנשים פשוטים. נכון שרבינו לא אומר את זה, אלא איזה צדיק פגש, אבל רבינו שומע את דבריו ולא מתנגד אלא מסכים לגלות לו את הסודות, אלא שמהשמיים לא מסכימים.
זה מה שכתוב שם בהמשך:

וְעַכְשָׁו אַתְחִיל לְגַלּוֹת לָכֶם אֵיזֶה רֶמֶז מִזֶּה
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לְדַבֵּר הִתְחִיל לָצֵאת דָּם מִגְּרוֹנוֹ
וְאָמַר לְהֶחָכָם הַנַּ"ל: עַתָּה רְאוּ בְּעֵינֵיכֶם כִּי אֵין מַסְכִּימִים מִן הַשָּׁמַיִם לְגַלּוֹת לָכֶם דָּבָר

עכשיו תסלחו לי, מצד אחד אנחנו מבינים שכל מי שמסתובב בשוק רמלה לוד, הוא בארץ ישראל, מצד שני, רבי נחמן מגיע לארץ ישראל, לא כדי להיות כמו כולם שמגיעים כדי להניח רגל או שתיים, לאכול ולשתות ולנסוע באוטובוס. הסיבה שרבי נחמן מגיע לארץ ישראל היא סיבה אחרת, סיבה מאוד סודית.

עכשיו זה כבר לא נראה כל כך פשוט.
האם מי שגר בפתח תקווה, לא משנה באיזה רחוב, זוכה לקבל מקדושת ארץ ישראל? או שזה בכלל לא קשור למי שגר או לא גר, אלא מדובר בסודות נשגבים, שבכלל לא נמצאים בתחום השגתו האדם הסביר.

זו שאלה טובה, והיא נוגעת לעניין רבני הציונות הדתית וטענותיהם.
אם "ארץ ישראל" היא עניין גיאופיזי, הם טועים מאוד, כי אפילו במקרה הזה, מותר לצאת מארץ ישראל ואפילו רצוי, אלא שמי שחוזר לארץ ישראל מחו"ל בזמן חול המועד, אסור לו להתגלח (ראה שו"ע או"ח תקל"א ד'.

זאת אפשרות אחת, של פתח תקווה עיר הקודש.
האפשרות השניה היא, כמו שנראה מהספר שבחי הר"ן, שלא רבני הציונות הדתית ולא התלמידים שלהם בפתח תקווה, שערי תקווה או כפר סבא, אין להם מושג מה זה ארץ ישראל וקדושת ארץ ישראל.

הבעיה היא כמובן, שרבינו דוגל בשתי בשיטות גם יחד.
כדי לפתור את הבעיה, ניתן להשתמש במכרה חביבה שלנו, חביבה מאוד, לא התכוונתי לקייט אפטון

kate2_2_1440x1440, לפחות לא כרגע, אלא לתורה נ"ב בליקוטי מוהר"ן הידועה , אני מקווה לכולנו, בכינויה הנפוץ , תורת הנעור בלילה.
אז מה עושה הנעור הלילה? טוב, בואו נניח שקייט אפטון לא בסביבה.
מי שמתעורר בלילה, מתהלך יחידי.
מה קורה לו אז? הוא מפנה ליבו לבטלה ואז הוא מתחיב בנפשו.
אומר רבינו בתורה נ"ב, שהיא התמרור המרכזי בכל מערכת הדרכים שנקראת חסידות ברסלב שאותו נעור בלילה, שמתהלך יחידי ומפנה את ליבו לבטלה מתחיב בנפשו, ז"א הוא הופך להיות אמיתי.
כל זמן שהוא ער ביום, כל זמן שהוא הולך עם החבר'ה, כל זמן שיש לו עיניינים בראש, האדם אינו אמיתי. הוא פיקציה.
למה הוא פיקציה? כי כל העולם פיקציה. האנשים האחרים הם פיקציה, הרכבות הם פיקציה, שדות התעופה הם פיקציה, הבניינים הם פיקציה, הכל פיקציה.
לא פיקציה במובן הבודהיסטי המקורי, שטוען שהכל אשליה, אלא פיקציה במובן הסתמי. במובן שכל הדברים אינם חשובים, אינם משנים וגם אילו היו קיימים באופן אחר, זה גם לא היה משנה ולא היה חשוב.
ומה שנכון לגבי כל העולם, נכון גם לגבי פתח תקווה או ראשון לציון או נס ציונה או ראש העין.
הכל בארץ ישראל וארץ ישראל קדושה והכל נכון ואם כל זה, שהכל נכון, הכל גם חסר חשיבות.
כשאנחנו נתקלים בתורה נ"ב, זו למעשה הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את תורת ברסלב. זהו השער.
ישנם אנשים שטועים כאן וחושבים שהחומרי הוא אשליה והרוחני הוא אמיתי, אבל זו טעות. גם החומר וגם הרוח, יכולים להיות מחוייבי המציאות ושניהם בדרך כלל הם אפשר המציאות, כלומר, לא משנה אם הם כך או אחרת.
וגם קדושת ארץ ישראל באותו אופן.
היא דבר גדול, היא דבר חשוב, אבל הכל במימד האפשרי.הקדושה הזו, עדיין לא נוגעת בלב הפועם של ההוויה, היא נמצאת אי שם על פני השטח ובשביל מי שנמצא שם, על פני השטח, היא נראית משהו אדיר ואני מדבר על אנשים רוחניים דייקא, לא על אנשים שסתם שמעו על קדושת ארץ ישראל, או קראו עליה.
אני מדבר על אנשים שיש רגישות שיש להם מדרגות והאנשים האלו, הם הולכים ארבע אמות בארץ ישראל ותופסים באיזו מציאות מדובר, מבינים את העוצמה ואף על פי כן, אם הם יוצאים מארץ ישראל וחוזרים, זה חסר משמעות. שולחן ערוך אומר את זה וכבר אמרתי לכם איפה.

השורה העליונה באגדת ברסלב, לפעמים נראית מאוד דומה לשורה התחתונה.
תמיד נוכל להשתמש בכרטיס שנתנה לנו תורה נ"ב. תמיד נוכל לחזור ולצאת בודדים אל החושך.
אם נסיים במקום שהתחלנו, זו תהיה סאגה זן בודהיסטית קלאסית, כמו שאמר גואו אן "צעדים רבים מדי בדרך אל ההתחלה."
הראש נושק לזנב, המחזור מתחיל מחדש, מאותו המקום.
כשגור וידאל תיאר את תלמידי בודהא בספר המקסים שלו "בריאה", הוא אמר "האתאיסטים תמיד ינצחו בויכוחים האלו."
אמר וצדק לאתאיסטים תמיד יש יתרון בויכוח כי הם לא תלוים באף אחד ולא צריכים להסביר שום וכשגור וידאל כתב "אתאיסטים" הוא התכוון ללבודהיסטים, הוא באופן ספציפי לאננדה, אחיו של מהאקשפה, תלמידו ויורשו של גואטמה אדוננו.
הבודהיסטים הם למעשה האתאיסטים המוצלחים ביותר, כיון שהם אתאיסטים מתוך מודעות ולא מתוך בורות.
עם כל זה, הרי גם אני הייתי בטוח שאני אחיה ואמות כזן בודהיסט ולאלוהים הטוב היו תוכניות אחרות, מסתבר ולכן אני סבור שגם את קדושת ארץ ישראל אפשר להציל. כשם שהאדם זוכה להיווצר מכוח תורה נ"ב, עשויה להיות תורה שתעשה את אותו הדבר לקדושת ישראל.
אכן ישנה תורה כזו, היא קצת פחות ידועה מתורה נ"ב אבל היא בהחלט מוכרת לרבים. זו תורה קכ"ט, הידועה בכינויה המצמרר "ארץ אוכלת יושביה".
מה שכתוב שם, בין היתר, זה ככה:

הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן הַכּחַ הַזֶּה וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת קיא) : כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלא עָווֹן שֶׁנֶּאֱמַר:הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן כִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ

הצדיק, כמו שכתוב שם, הוא בחינת ארץ. זה לפי הפסוק "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ."
זה גם מנוסח בצורה דומה בתורה פ"א:

וּ כְשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

זה גם מתקשר לתורה נ"ב.
כי מה זה אומר בעצם? אדם נעור בלילה, הופך לאדם אמיתי, זו מדרגה אחת.
הצדיק כשהוא נעור בלילה, כשהוא מדבר, הוא לא סתם "אדם אמיתי", הוא כבר במדרגה יותר גבוהה, הוא מקבל את ארץ ישראל האמיתית, לא זו שמצוירת במפות ומשתרעת בין צור לעזה, אלא את המהות, את קדושת ארץ ישראל, את ארץ ישראל של מחוייב המציאות.
וגם בתורה ק"ט בתנינא

וְאָמַר כִּי "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ" הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יוֹרְשִׁים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

.
זאת אומרת, שהצדיק הוא היורש של ארץ ישראל, הוא הבעלים שלה, הוא אוחז בקדושה שלה.
ואילו המנגנון שמאפשר לאדם, להגיע לקדושת ארץ ישראל האמיתית כבר מוזכר ב"ארץ אוכלת יושביה" – "הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ".
עכשיו תבינו, כשאדם נוסע לאומן, הוא מוכיח את אמונתו בצדיק ולכן , הוא משאיר מאחוריו את ארץ ישראל הפיקטיבית, ארץ ישראל הגיאוגרפית ונכנס לתוך המהות של ארץ ישראל, בעולם האמיתי, בעולם של מחויב המציאות.

מדהים, נכון.
אבל לא היתי צריך לכתוב את זה, פוסט מיותר.
לחם זרוק למתים.

אז נתראה באומן, הא?

אומן – מדריך למטייל


הקדמה

כבר מספר שנים נמצאת העיירה אומן באוקראינה, על מפת הדרכים של המטייל הישראלי. עשרות אלפי ישראלים מגיעים הנה מדי שנה, חלקם מבקרים רק באומן וחלקם עוברים בה כחלק מטיול מאורגן הכולל ביקור במספק אתרים דתיים באוקראינה, כמו ברדיצ'ב, ברסלב, מז'יבוז' וכו'. במאמר זה ננסה לספק מידע תיירותי יעיל וממצה, שיהפוך את הביקור באומן למהנה ואפקטיבי.

אוקראינה : על קצה המזלג

נכון לכרגע, אוקראינה היא מדינת עולם שלישי בעלת משטר דמוקרטי בעייתי ולא יציב. בעבר היא היתה חלק מברית המועצות והרבה מתחלואי המשטר הסובייטי נותרו בה, כגון משטרה אלימה, רפואה נחשלת, תחבורה ציבורית מפוקפקת וכן הלאה. התייר יעשה בשכל, אם לא ישליך את יהבו על סיוע מהרשויות האוקראיניות. המטבע האוקראינית היא הגריבנה , שוויה כיום כעשרים אגורות. רצוי להצטיד במטבע מקומי לצורך הטיול באוקראינה, כיוון שמרבית החנויות אינן מכבדות מטבע זר, והמעטות שמכבדות, עשויות לגבות עד 30% תוספת למחיר עבור התענוג. ניתן למשוך מטבע מקומי בכספומטים שנמצאים בנמל התעופה, באמצעות כרטיס אשראי בינלאומי. כספומטים כאלו מכונים ATM ומצויים במרכזים מסחריים באוקראינה וכמובן, גם בצמוד לסניפי בנקים. באופן כללי המחירים באוקראינה זולים, למעט בנמל התעופה ובחנויות המתמחות בתיירים. העם האוקראיני אינו לבבי וידידותי במיוחד, אבל טעות לטעון שאוקראינים הם שונאי זרים ועוינים מטיבם. שאלות בד"כ נענות בתשובות לקוניות או במחוות ידיים מהירות. בכל אופן, מספר דוברי האנגלית באוכלוסיה הינו אפסי, ועל התייר להכין את עצמו ולדעת בדיוק למה הוא צריך להכין את עצמו.

אוקראינה , יהודים ואנטישמיות

באוקראינה קהילה יהודית גדולה, פעילה ומשגשגת.

preview001

רוב יהודי אוקראינה חיים בערים הגדולות במזרח המדינה או לאורך נהר הדנייפר, בעיקר בערים חרקוב , דנייפרו, קריבוי רוג, קרמצ'ונג, קייב וצ'רקסי. ליהודים אלו אין שום קשר לחסידות ברסלב או לאומן. הם מעורבים בחיי החברה והכלכלה של אוקראינה ורבים מהם עושים חייל.

היחסים בינם לבין האוכלוסיה המקומית טובים מאוד ובפועל מספר התקריות האנטישמיות באוקראינה , נמוך בהרבה ממספרן בארצות מערב אירופה.

בעבר הייתה איבה בין האוכלוסיה האוקראינית לאוכלוסיה היהודית, כיוון שהפולנים כבשו את אוקראינה ופגעו באוכלוסיה ומינו את היהודים לגובי מס.

כך מתאר את התקופה הזו אחד מגדולי המקובלים, הרב נתן האנובר מחבר "תיקון חצות"

שערי ציון

כיום היהודים באוקראינה משתדלים להשאיר את זכרונות התקופה הזו מאחוריהם ולהמשיך לקיים יחסים טובים עם האוכלוסיה המקומית.

אומן: איך מגיעים?

רוב המבקרים באומן, נוחתים באוקראינה בנמל התעופה בוריספול הסמוך לקייב. סוכנויות הנסיעות מציעות לעיתים קרובות, הסעות ישירות לאומן מנמל התעופה. זוהי האופציה הזולה ביותר, כיוון שעבור מונית ספיישל מבוריספול לאומן, משלמים כ100 $. ישנה אפשרות תיאורטית לשכור רכב בשדה התעופה ולנהוג לאומן (מרחק של כ240) ק"מ , או להגיע לתחנה המרכזית בקייב ושם לעלות על אוטובוס לאומן, אבל האפשרויות האלו אינן מומלצות למי שאינו טייל ותיק באוקראינה או מבין היטב את השפה הרוסית. בדרך כלל המוניות וההסעות מורידות את הנוסעים במקום שנקרא "כיכר פושקינה", שהוא לב "הרובע היהודי" באומן. בשבוע שבו חל ראש השנה, אזור כיכר פושקינה סגור לתנועת אוטובוסים, וההסעות המאורגנות מביאות את התיירים לקצה רחוב פושקינה משם הם עולים ברגל לאזור הכיכר.

כיכר פושקינה

רוב המטיילים הישראלים יחלו את ביקורם באומן באזור כיכר פושקינה ורבים מהם, יבלו באזור זה את החלק העיקרי של ביקורם.פושקינה

אזור זה הינו מרכז ההשפעה היהודית והישראלית באומן והוא נמצא למעשה בין שני מוקדי העניין היהודים המרכזיים בעיר, קברו של רבי נחמן מברסלב ו"הקלויז", שהוא בית הכנסת המרכזי בעיר וגם מכיל במרתפו את המקווה הגדול. בכיכר פושקינה מצויות מספר חנויות ודוכני מזון בבעלות יהודית וישראלית, כאן גם נמצאים מתווכי הדירות, חלפני הכספים, מארגני ההסעות ונהגי המוניות. בשולי הכיכר ובדרך ממנה אל מתחם הקבר של רבי נחמן, עומדים רוכלי מזכרות מקומיים וסובבים לא מעט קבצנים. גם החנויות וגם דוכני המזון בכיכר פושקינה מצטיינים במחירים גבוהים בהרבה, ממה שניתן למצוא לא רחוק משם וגם התייר המזדמן, לא יתקשה להתרחק מעט ולחסוך לא מעט.

קבר רבי נחמן והקלויז

מסביב לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן בנוי בית כנסת ובית מדרש המצוייד גם בעזרת נשים רחבה ופעילה. המתחם סביב לקבר, שוקק חיים בכל שעות היממה והפעילות בו מתקיימת במשך כל השנה. ניתן שם ללמוד, להתפלל, לשיר לרקוד ולפגוש אנשים מעניינים יותר ומעניינים פחות. גשר קצר מוביל מהמתחם למבנה קטן שבו ממוקמת פינת קפה , שירותים ומקווה קטן לגברים בלבד. מתחם הקבר מנוהל על ידי גוף אלמוני וכמעט נסתר בשם "ועד אומן" שתפקידו לתחזק את מתחם הקבר ואת בתי הכנסת. חברי ועד אומן, אינם נגישים, למעשה, ובאי כוחם הם מאבטחים אוקראינים ששומרים על מתחם הקבר (שמכונה "הציון") ועל הקלויז. בדרך כלל, השומרים הללו אינם מאיימים על התיירים ועל המטיילים, אבל ראוי להזכיר שבזמן מועדי העליה לרגל, הם מגרשים באכזריות את הנשים מתוך עזרת הנשים במתחם. בניגוד ל"ציון" שפעיל במשך כל השנה, הקלויז, נפתח רק במועדים מיוחדים בהם מגיע מספר רב של צליינים יהודיים לאומן. הקלויז מכיל שני אולמות תפילה גדולים, לאשכנזים וספרדים וחדר אוכל קטן, שמספק מדי פעם ארוחות חינם בתדירות לא ברורה. במרתף הבניין, שוכנים שני מקוואות גדולים שאמורים להכיל את הקהל שמגיע בזמני העליה לרגל. ליד הקלויז קיימים עוד שני מבנים חד קומתיים, אחד משמש כמרפאה והשני כמקווה לרבנים מיוחסים. שניהם פעילים אך ורק בעת העליה לרגל בראש השנה.

זהירות גנבים!

מסביב לציון רבי נחמן נמצאים מספר בתי עסק, כמו חנויות, פיצריות, דוכני קפה , חנויות ספרים ומזכרות ומסעדות הגובות מחירים גבוהים בצורה מופקעת ומופרזת. לדוגמא, ארוחת בוקר במלון אוקראיני סביר תעלה כדולר וחצי. בדוכן קפה מול בית כנסת הקלויז גובים בשביל כוס קפה בלבד סכום אסטרונומי של כחמישה דולר. ייטיב הציבור לעשות , אם ידיר את רגליו מבתי העסק האלו.

לינה באומן

באומן קיימות מספר אכסניות שמופעלות על ידי סוכניות נסיעות מהארץ, הן נפתחות כאשר סוכנות הנסיעות מעריכה שקיים ביקוש מספיק על מנת לפתוח את האכסניה. מדובר בדרך כלל במין אכסניות נוער נעימות , בהן נהוגה לינה משותפת בחדרים בהם 2 עד 10 מיטות. מחיר הלינה באכסניה נע בסביבות 60 עד 100 ש"ח ללילה והשירות בדרך כלל סביר ומספק.

באזור הציון של רבי נחמן פועלים מספר בתי מלון מודרניים יחסית שניתן ליצור איתם קשר מהארץ או להגיע אליהם באומן ולהזמין חדר או מספר חדרים. כל המלונות שמצויים באזור הציון מתוכננים לקבוצות של חרדים, כלומר החדרים כאן נראים כמו חדרים באכסניות נוער, רובם עם מיטות קומתיים. אין סיכוי כמובן לטלוויזיות או לערוצי לווין שהם מוצר נפוץ מאוד במלונות אוקראיניים.

  1. מלון לנדאו בכתובת פושקינה 19 , נמצא במרחק של כחמש דקות הליכה רגועה מהציון וסמוך מאוד לחנויות ולמסעדות הכשרות של רחוב פושקינה. המלון מציע לינת יחיד בחדר זוגי במחיר של 26$ ללילה, ארוחת בוקר במחיר 13$ וארוחת ערב במחיר כפול. זהו מלון ותיק בעיר והוא מטופל ומתוחזק היטב. 050-4141-497
  2. מלון One , זהו כנראה המלון היקר ביותר בעיר. הוא נקי, מרווח ומודרני אבל מרוחק יותר מהציון. זוג ישלם כאן כ53$ ללילה כולל טבילה במקווה אבל לא כולל ארוחת בוקר שעולה כאן כ15$. Tolstogo Lane, 7, אומן.

בעת העליה לרגל בראש השנה, כל מה שנאמר על הדיור ואכסניות באומן אינו רלוונטי. בתקופה זו מחיר מיטה באכסניה יכול להגיע עד 2500 ש"ח לשבוע בו חל החג והביקוש למיטות אלו, גדול ועצום.

מלונות אוקראינים

האכסניות מסביב לציון של רבי נחמן מספקות פיתרון מגורים סביר בדרך כלל. מי שמתאחסן בהן בעיקר הם קבוצות מאורגנות של ישראלים שמגיעים לאומן כדי לבקר בקברו של רבי נחמן. הן מתוכננות כדי לספק את הצרכים המינימליים, של קבוצות של יהודים דתיים. מי שמעדיף מלונות אמיתיים, עם דלפק קבלה, מיטה רחבה, טלביזיה וארוחת בוקר כלולה עם קפה הפוך, ימצא באומן כמה מוסדות נעימים בסגנון. מדובר במלונות קטנים, מאוד שונים מהמלונות הענקייים בארץ. המחיר שלהם בדרך כלל דומה למחיר של האכסניות, אבל התמורה אחרת לגמרי, חדרים פרטיים, טלוויזיות, אמבטיות, שירות חדרים וכן הלאה.

ניתן להזמין חדרים  במלונות האלו דרך אתרים כמו booking.com  אבל צריך לזכור שני דברים חשובים.

  1. האנשים שעובדים במלונות האלו יודעים מעט מאוד אנגלית.
  2. אלו מלונות אוקראינים. שעת היציאה מהחדרים היא בדרך כלל 12:00 בצהריים. גם אם הזמנתם חדר לשבת, מצפים ממכם לפנות את החדר בזמן. אם אתם רוצים להשאר יותר, אתם מריכים להודיע מראש ויגבה מכם תשלום בהתאם. ככה עובדים שם ואף אחד לא מנסה לגנוב. התשלום בדרך כלל מאוד נמוך.

בראש השנה, אין שום סיכוי שתמצאו שם חדר. אוקראינים רבים מגיעים לסחור באומן בתקופה הזו והם תופסים את כל החדרים במלונות האלו. אחד המלונות הידועים מהסוג הזה הוא פורטסטייה , שנמצא ממש קרוב לשוק.

118302387

 

מזון וכשרות

תיירים שאינם מקפידים על כללי כשרות רדיקאליים, יגלו שהמזון האוקראיני הוא בד"כ זול וטעים. ברוב חנויות המכולת  האוקראיניות בסביבת רחוב פושקינה, ניתן לרכוש ירקות, לחם ומוצרי חלב במחירים נמוכים מאוד, שגם הם נחשבים יקרים יחסית לסטנדרט האוקראיני. יש רבים שקונים מוצרי יסוד ומכינים אוכל בדירות השכורות או באכסניות, שם קיימים בדרך כלל מטבחים מצויידים בכירות ובקומקומים חשמליים. עליית רמת החיים בעיר אומן, הביאה לפתיחתן של מסעדות רבות של מזון מהיר, שמאפיינות בדרך כלל את המרכזי הערים הגדולות באוקראינה. בין המסעדות האלו ניתן למנות מספר פיצריות ומאפיות, כמו אלו שמצויות בצומת הרחובות סדובה ופושקינה(בדרך בין הציון לגן סופיה), ולאורך רחוב רדינסקיה (הרחוב שמעל השוק). באזור מרכז העיר , ניתן למצוא גם מסעדות בשרים, ואפילו אחת המתמחה בשווארמה. המחירים במסעדות האלו, נמוכים מאוד (כשליש מהמחיר המקובל בישראל) והסחורה סבירה, אך ללא הכשרים. לא רחוק מצומת פושקינה וסדובה קיים סופרמרקט בשם פורשט, שהוא בעצם קניון קטן, בו ניתן לרכוש מגוון גדול של מוצרי מזון. לטובת התיירים שמתעקשים על מזון ברמת כשרות גבוהה, ישנו חדר אוכל קטן בסמוך לקלויז שנקרא "הכנסת האורחים של גבאי" , שמספק בחינם תבשילים שונים , בעיקר בשבתות. לידו ישנו חדר אוכל גדול יותר, שנפתח רק לכבוד לקבוצות מאורגנות גדולות, אבל כשהוא פתוח, גם התייר האקראי יכול לאכול בו בתשלום. בשתי אכסניות לפחות , "המלונית" ו"לנדא", קיים מטבח מצוייד וכאשר הוא מופעל מטעמי ביקוש, ניתן לקבל בו סעודות משביעות רצון. המחירים באדיבות אכסניית לנדאו הם 12$ לארוחת בוקר חלבית, 20$ לארוחה בשרית מלאה מאוד ו80$ לחבילה הכוללת את כל ארוחות השבת. בראש השנה, ישנם מספר ארגונים שמספקים מזון לאלפי העולים לרגל. הארגון הגדול ביותר הוא "הכנסת האורחים של שיינר", שנמצא צפונית לקריית ברסלב והוא שמספק ארוחות מלאות גם בתשלום וגם בחינם וכמוהו ישנם עוד מספר ארגונים קטנים יותר באיזור כיכר פושקינה והקלויז. מוצרי מזון כשרים ניתן לרכוש ב"מכולת אומן", על רחוב פושקינה מצפון לקריית ברסלב, אבל שם לא תמצאו זכר למחירים הזולים של החנויות האוקראיניות או לגלידות הרוסיות עתירות השמנת. בזמני העליה לרגל ובמיוחד בראש השנה, נפתחות ברחוב פושקינה מספר מסעדות יהודיות כשרות שמספקות במחירים גבוהים ומופקעים מאכלים כמו פלאפל, פיצה וגלידה.

העליה לרגל בראש השנה

אומן של ראש השנה שונה לגמרי מאומן של יתר הזמן. את מקום העיר הנעימה והמנומנמת, תופס קרנבל ססגוני ותוסס , שלעיתים גובל במופרעות. עשרות אלפי יהודים ממלאים את כל הרחובות בסביבת "הציון" ורחוב פושקינה סגור לתנועת כלי רכב ברובו והופך לשוק מלא דוכנים ורוכלים, יהודים ואוקראינים. הרוכלים היהודים מציעים בעיקר ספרי קודש ומוסיקה חסידית ואילו  האוקראינים בדרך כלל מציעים בגדים, תיקים, נעליים ואביזרי אופנה, במחירים ששוברים כל פעם מחדש את השיא האוקראיני. הבעיה המרכזית בפסטיבל ראש השנה, היא המחסור החמור במקומות לינה. האכסניות גובות אלפי שקלים ואילו התושבים האוקראינים משכירים את הספות בסלונים שלהם בסכום של כאלף שקל לכל ימי החג. ישנם צליינים רבים שגרים באוהלים בסביבת הציון ובעיקר בבית הקברות היהודי העתיק שמדרום לו. אנשים רגישים יותר שאינם בעלי אמצעים, יאלצו לשכור דירות זולות יותר במרחק רב מהציון. לפי השמועות , ועד אומן מתקין בראש השנה עירוב שמקיף את כל העיר. במהלך ראש השנה מתקיימים שיעורי תורה של רבני חסידות ברסלב בעיקר באולם הספרדי של הקלויז ומתקיים גם "התיקון הכללי העולמי", בכיכר פושקינה, כמה שעות לפני כניסת החג. במוצאי ראש השנה , בדרך כלל, מתקיימות הרקדות והופעות קולניות במיוחד באזור כיכר פושקינה, מה שמצדיק באופן ברור את נטייתם של אלו שנקלעים לעיר בסביבות החג להצטייד במלאי מספק של אטמי אוזניים. למרות הקולניות וההמוניות, ביקור באומן בראש השנה הוא חוויה מעניינת ובטוחה, המתאימה בעיקר לבעלי אמצעים.

גן סופיה

במרחק של כשני קילומטרים מכיכר פושקינה קיים פארק תיירותי, עוצר נשימה ביופיו, שנקרא "גן סופיה". הגן נוסד בסוף המאה ה18 ורבי נחמן מברסלב אמר עליו שאין טעם להגיע לאומן בלי לבקר בו. בגן ישנם אגמים, מעיינות ומפלים וחורשות קסומות של אילנות נדירים שהובאו במיוחד מכל רחבי אירופה. העובדה שפנינת נוף ברמה בינלאומית, כמו גן סופיה, מצויה בתחום עיירה סתמית ומשעממת בעולם השלישי, היא אחד מהסודות המיסתוריים המרחפים מעל אומן. בקיץ, באביב ובסתיו, הפארק שוקק מטיילים ובליינים, רובם אוקראינים ונערכים בו טקסי נישואין והופעות. הפארק מציע לאורחיו מגוון אטרקציות כולל שייט באגמים והשכרת קורקינטים חשמליים, יחד עם קיוסקים ומסעדות במחירים סבירים. בעונה הזו בדרך כלל גם נדרש תשלום בכניסה. בחורף הפארק בדרך כלל שומם והכניסה אליו חופשית ועדיין הוא מציג מראות מרהיבים של אילנות ענק מכוסים בשלג ומפלים קפואים. הגן נקרא על שמה של אישתו היווניה של שליט האזור הפולני, בתחילת המאה ה19, שהייתה ידועה כאחת מהנשים היפות באירופה וגם שימשה כפילגשו של הנסיך הרוסי פוטיומקין. לאגדות על ניסיונה להציל את יהודי אומן בזמן הפרעות באמצע המאה ה18 , אין שום קשר למציאות. בתקופת הפרעות, סופיה הייתה ילדה קטנה שהתגוררה בתורכיה, וכמעט שמונים שנה אחר כך היא נפטרה ונקברה בברלין. הגן מכיל הרבה מחוות שונות למיתולגיה היוונית, כגון פסלים של סוקרטס, אריסטו ואפלטון וכן לבירנט. ביציאה מהגן שוכן מלון חינני, שבלובי שלו, שוכן מעין מוזיאון קטן המוקדש לתרבות ההלניסטית.

קניות

בזכות הציון ו"גן סופיה" אומן היא עיר תיירותית עשירה וקיימות בה חנויות רבות, שאולי לא עומדות בסטנדרטים של השאנז אליזה, אבן הן הרבה מעל המצופה באוקראינה הכפרית. אתר הקניות העיקרי לתיירים הוא השוק של אומן, שנמצא במרחק מספר דקות הליכה לא נעימה מהציון. בשוק ישנן חנויות רבות, שמציעות מבחר רחב של מוצרים, מאפרוחים ועד טלוויזיות, דרך אוכל אוקראיני ובגדי ילדים, נשים ומבוגרים. איכות המוצרים בינונית, והמחירים סבירים ביחס למקובל בישראל. מעבר בין הדוכנים הרבים, מזכיר לעיתים מסע אחורה בזמן, כי מצויים שם פריטים כמו סירי אמאייל מקושטים, מסוג שלא נמכר בארץ מאז שנות השבעים. לאמיצים שיקנו בשוק כופתאות חמות או עוגות טריות, צפויות הפתעה מענגת. בצמוד לשוק מצד מזרח נמצא רחוב רדינסקי בו מצויות חנויות איכותיות יותר לצעצועים, חנויות ציוד לטיולים, בתי מרקחת, חנויות משקאות וגם בנקים עם כספומט. המוצרים בדרך כלל סבירים והמחירים גבוהים במעט מאלו שבשוק ומדי פעם צפויות לקונה העקשן הצלחות נקודתיות. מרכז העיר מצוי בערך קילומטר וחצי צפונית לשם ושם המבחר רב עד כדי בלבול. ניתן להשיג שם גם מותגים כמו "נייק" ו"אדידס" , בגדי תינוקות, מוצרי חשמל, פלפונים ואביזרים וכמובן חבל לפספס את חנות הפרוות המציעה מעילים מפוארים באלפי שקלים, מהסוג שלעולם לא תראו בארץ.

אחרון והכי חשוב

"מחוייב המציאות" מאחל לכל העולים לרגל לציונו של רבינו נחמן בן פייגא  שתתקבל תפילתם ברצון ושבזכות ביקורם באומן עיר קודשנו, יתגשמו משאלותיהם לטובה ויזכו לשנת ברכה, שלום ושפע .

 

4321834_large

 

ניסים לא נמצא


אהלן חברים, חודש טוב.
השם לא עזב אותנו ואנחנו שוב פה.
061713_1346_1.png
לא מזמן התבקשתי כאן להתייחס לנושא "הכיסא הריק" בברסלב.
בעיקרון, הנושא מאוד פשוט וברור, אבל בעוונותינו , אנחנו רואים , שככל שדבר יותר ברור, כך יותר טועים בו.
ממש טאואיזם במיטבו.
השבת הירהרתי בכך, שהנה אני, בפינה עלובה, בעיר סתמית, "עולה לשידור" מדי פעם וזוכה לקבל כל כך הרבה הקשבה ותשומת לב. זאת זכות גדולה ובהחלט היא מדגישה את מידת המחויבות שצריכה להיות לי אל כל הקוראים הנהדרים שלי.
תודה לכם, בואו נתחיל.
ובכן סיפרנו מתחיל, כראוי, בספר בראשית.
יוסף מסתכסך עם אחיו והם אורבים לו ומשליכים אותו לבור.
כך מתאר את הנסיבות עורכו האלמוני של התנ"ך:

. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

זו סיטואציה מזעזעת ואני חושב שלא מספיק מתייחסים כאן למימד האנושי. דמיינו לכם ילד קטן, אהוב ומתוק ותמים, שהאחים שלו תופסים אותו, מפשיטים ממנו את הבגדים וזורקים אותו לאיזה בור אפל ומלוכלך. איזו סיטואציה אכזרית, אלימה וניבזית.
בכל כך הרבה סבל מדובר כאן, בכל כך הרבה אכזריות, בכל כך הרבה אומללות.גם רבנים גדולים וגם קטנים כמוני, קוראים את התנ"ך במין בולמוס כזה למציאת עוד ועוד סודות מיסטיים, ואנו שוכחים תמיד שמדובר בבני אדם אדם, שמדובר ברגשות, שמדובר בזוועה.
אילו היה כאן בודהיסט, זה כל מה שהיה מעניין אותו.
עזוב אותו מגורלות, מתיקונים ומנובאות.
הבודהיסטים מסתכלים על הסבל, על המצוקה ועל האומללות, כי הם אומרים "עזוב אותך מסיסמאות, הזוועה הזו היא השורה התחתונה של יוסף ואחיו. אסור שהמילים הגבוהות תעמעמנה את המציאות המבעיתה שמציג בפנינו התנ"ך".
יכול להיות שעוד נחזור לזה.
ציטטנו כאן פסוק שאומר שאת יוסף השליכו אל הבור, מה רש"י הקדוש כותב על הפסוק הזה?

מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

זאת כאילו השורה התחתונה. רש"י אומר שהבור הריק, מכיל נחשים ועקרבים ודין הכיסא הריק הוא כמו הבור הריק, גם בכסא הריק של רבי נחמן בן פייגא נמצאים נחשים ועקרבים.
אני לא אנקוב בשמות, אנחנו לא עושים את זה כאן וגם אין צורך.
השיטה מאוד פשוטה, אתם רואים מישהו שיושב בכיסא, קלעתם בול.
למעשה, כל מי שבכלל יש לו כיסא, נשרף.
מה הכוונה כיסא? הכוונה בכיסא, כמו בממשלה, גיחי גיחי, נצמדים לכיסא, חושבים רק על הכיסא, רק שבממשלה זה סבבה, זה בסדר.
בברסלב זה לא הולך.
יש כיסא אחד והוא ריק.
אתם יודעים כמה רבנים גדולים יש בברסלב? כמה תותחים יש?
יש את בר לב ויש את אנשין ואת שכטר ואת חשין ואת קוויאק, ואת קלוגר, תותחים. כל אחד מהם יכול להיות אדמו"ר, כל אחד מהם יכול להיות מנהיג, אבל הם יודעים שזה או כיסא או ברסלב.
מי שבוחר בכסא, הוא נגדנו, הוא בחר בצד האפל.

עצם הרצון בשררה, עצם תאוות הכוח, התכסיסנות האיטנטרסנטית, הם מבהירים לנו, שאנשי הכיסאות, האדמור"ים החדשים ועסקניהם, מנוגדים לתהליך הרוחני של ברסלב.
אתה יכול להיות בממשלה ולהיות קשור לברסלב, אבל אסור לערבב, אי אפשר להיות בממשלה של ברסלב, אין כיסאות כאן, יש אחד והוא ריק. רק נחשים ועקרבים שם.

זה ההסבר השיטחי ויש עוד עניין, אבל לפני זה רציתי לחלוק איתכם סרטון נדיר, שממנו ניתן לראות את סוג העבודה הרוחנית בפונה.
בעיקרון, כל סדנה בפונה שעושים בה איזו פעילות תודעתית, נקראת "קבוצה" ו"קבוצות" כאלו דורשות הרשמה ותשלום ולעיתים גם ראיון קבלה. חוץ מהקבוצות והמדיטציות החופשיות, יש בכל ערב גם "הרצאה", שפעם היה נושא אותה אושו בעצמו ואחרי מותו מציגים שם הרצאה מוקלטת, שמקרינים אותה על מסך, היישר מעל הכסא הריק של אושו.

זה בכלל מצחיק, שגם בברסלב וגם בפונה ישנו כיסא ריק, אבל היחס אליו שונה בשני המקומות.
בפונה שומרים על ריקנותו של הכסא מכל משמר, למרות שייתכן שיש מי שראוי לשבת עליו. אולי קיראן, אולי סאנדארשי.
בברסלב, אנחנו לא צריכים לשמור על ריקנותו של הכסא, ברור לנו שרק מנוולים, מטורפים ורשעים, יישבו עליו.
נחזור לפונה ולקבוצות.
ההרצאה של אושו הייתה יכולה להמשך שעה וחצי או שעתיים והרבה פעמים היא עסקה רציניים ומטרידים מאוד, אז מה שעשו שם מדי כמה ימים היה "קבוצת מוזיקה". אושו היה הולך, ועל הבמה היו עולים כמה נגנים ופשוט היו מרקידים את הקהל, כדי להוציא את כל העצבים והמחשבות המשונות.
אני בעצמי הייתי בכמה קבוצות מוזיקה והיה ממש כיף. אז זה מה שנראה בסרטון, קבוצת מוסיקה משנת 1979, כשאושו היה בשיא כוחו.

אלוהים, זה נראה כמעט ננחי, רק חסרים הפונפונים.

אז מה העומק כאן? מה היסוד הרוחני לעניין הכסא הריק?

אני אספר לכם סיפור.

בתחילת שנות התשעים, בעקבות הרפורמה בשירותי הטלפון, ההורים שלי הזמינו לבית, קו טלפון נוסף. מסתבר שהמספר שהמספר שהם קיבלו, היה מספר "משומש" ורצה הגורל שגם היה משומש מאוד. לא עבר יום, שלא קיבלנו שם שיחה אחת או שתיים של אנשים ונשים שחיפשו איזה אחד, ניסים.
באיזה שלב, כל עצבן אותי ואני גם אז, כמו היום, נקטתי במדיניות של "אפס סובלנות", ופשוט הייתי עונה לאנשים האלו בצורה לא נעימה.
אין לי מה להתגאות בזה, האנשים האלו לא היו אשמים, שניסים ההוא לא עדכן אותם על שינוי המספר שלו, אבל אותנו הם הטרידו.
אני זוכר שפעם התקשרה מישהי עם קול מורתי כזה וחיפשה את ניסים.
"ניסים לא נמצא", עניתי לה.
"מתי הוא יהיה?" היא שאלה.
"אני לא יודע," השבתי "הוא אף פעם לא היה כאן."
איך היא כעסה עלי, המורה החביבה. אני מקווה שמאז הטבתי את דרכיי.

כשאנחנו מדברים על הצדיק, למה אנחנו מתכוונים?
אני טוען שהכוונה כאן למה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו:

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִלּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

יש למצב הזה הסבר, לפי מה שמקובל בחסידות ברסלב ולפי מה ששמעתי הרב שמעון טייכנר שליט"א, שאצלו למדתי את התורה הזו.

ההסבר הוא שהנשמות מסודרות בצורת עץ.
רוב הנשמות הם עלים. עלים יש הרבה והעלה הוא תלוי, אבל שום דבר לא תלוי בו, כך גם הנשמות שהן עלים, מושלים עליהן והן אינן מושלות.
בעץ יש גם ענפים קטנים, כל ענף קטן, תלויים הרבה עלים, הוא מולך עליהם, לצורך העניין. מצד שני, גם הענף הקטן הוא אחד מהרבה ענפים קטנים שיוצאים מענף בינוני אחד, שהוא מולך על כולם ולא רק שהוא מולך על על כל הענפים הקטנים שיוצאים ממנו, הוא גם מולך על כל העלים שיוצאים מכל ענף קטן.
כך הענפים הולכים וגדלים וכל ענף גדול משול לנשמה אחת, לאדם אחד ויחיד, שמולך על על ענפים בינוניים ועל כל הענפים הקטנים שיוצאים מהם ועל כל העלים שיוצאים מהענפים הקטנים.
זהו עיקרון "המלכות דאיתכסייה", שלטון הנשמות הסמוי".
קל להבין שבתחתית העץ של הנשמות נמצא הגזע ומתוך הגזע הזה יוצאים כמה ענפים גדולים וכו' ומה שיוצא בסוף זה שהגזע הוא הנשמה הגדולה ביותר והוא שולט על כל הנשמות, הגדולות, הקטנות והזעירות.
אני אומר, מה שאמרו חסידי ברסלב תמיד, שהגזע הזה הוא הנשמה של הצדיק והוא שולט בחשאי על כל הנשמות שבעולם.
נראה לכם שהגזע הזה הוא בנאדם? זה הגיוני?
תראו כמה אנשים יש, תראו בכמה דברים שונים ומשונים הם מתעסקים, תראו כמה חיו בעבר, כמה נולדו ויוולדו, ותבינו שהצדיק מולך על כולם.
לא מדובר כאן באדם, או לפחות, לא אדם כמו שאנחנו מבינים את המושג.
אז מה היה רבי נחמן בן פייגא? מה היה האדמו"ר מברסלב? הרי אני לא הגעתי לכאן כדי לכפור ברבינו הקדוש ולהגיד שהוא אינו צדיק האמת.
אז האמת שרבינו, אותו תינוק שנולד במז'יבוז', שגדל ביערות סביב אוסוטה ואז הפך לאדמו"ר במדווידקה ואחר כך בברסלב ונקבר לבסוף באומן, הוא לא הצדיק. הוא רק מה שאנחנו הצלחנו לראות ממנו.
כמו דולפין שעולה לנשום אחת לכמה זמן, וצולל בחזרה למעמקי האוקיינוס.
הוא מוציא את הראש מהמים , מזנק וחוזר אל התהום. אחריו הוא משאיר כמה בועות של קצף, שמסמנות את המקום בו הוא היה.
הצדיק הוא בן אלמוות, הוא חי לעולם והמציאות שלו, היא משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס.
רבינו נחמן בן פייגא, הוא רק אותו רגע זעיר שראו את הצדיק מזנק החוצה אל האור ואילו כל התורות והספרים והפירושים של ברסלב, הם רק הבועות, שנשארו מהזינוק.
לכן אמר רבי אברהם בר נחמן, שכל מה שאנחנו יכולים להגיד על המדרגה של רבינו, זה שיש לו הכוח לתקן את כל הנשמות, ויותר לנו אסור לנו להגיד, כי אנשים יבינו את זה לא נכון.
זאת אומרת, הכסא ריק, בגלל שהצדיק אף פעם לא היה שם.
מה שהיה שם, זו רק אשליה, זו רק השתקפות רגעית של הצדיק, לכן הכסא ריק ותמיד היה ריק ותמיד יישאר ריק.

אם הזכרנו את אושו, אז זה מה שהיה כתוב על המצבה שלו "מעולם לא נולד, מעולם לא מת"
נשאר עוד נושא קטן ומאוד חשוב, איך זה ייתכן הרי שקיים כסא או מקום שהוא תמיד ריק מטיבו.
בשביל זה אנחנו צריכים להתעסק עם מושג קבלי שנקרא "החלל הפנוי".
החלל הפנוי הוא ריקנות מוחלטת שנמצאת בין האור האינסופי לבין העולמות הנבראים. הריקנות הזו היא הכרחית, כיוון שמבלעדיה, האור האינסופי, היה מבטל מיד את כל הבריאה. היא הייתה נעלמת בתוכו כמו טיפה בים.
מטבע הדברים, הריקנות הזו, החלל הפנוי הזה, חייבת להיות ריק מכל מציאות, כיוון שאם יהיה בו משהו, העולם יתבטל, כי דרך אותה מציאות, אותה השפעה, האור הניצחי יכול לפרוץ אל עולם הבריאה ואז כלום.
ישנה תורה מאוד מסובכת בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד, שם מדובר על החלל הפנוי הזה.
אני לא אצטט כאן את כולה, כי קשה להבין,ף אבל בעיקרון היא אומרת שישנן שני סוגי כפירות.
הסוג הראשון של הכפירה, הוא של העבירות והחוכמות החיצוניות וזאת הכפירה, קרויה הכפירה של הקליפות.
מי שנפל לשם, יכול לצאת, כי הקליפות מטיבן, המקור שלהן הוא באיזה קלקול בקדושה, קילקול באמת ומה שאפשר לקלקל, גם אפשר לתקן. אימרה ברסלבית ידועה.
הסוג השני של הכפירה, הוא הסוג של החלל הפנוי. משם אי אפשר לצאת, כי כל מה ששם נעלם. לא יכול להתקיים שם כלום, כיוון שאם היה קיים, היה סוף לעולם.
לכן נשמות שנפלו לכפירה השניה, זה סופן.
אומר רבי נחמן סתורה ס"ד, סעיף ג':

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה…
וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם

ז"א, החלל הפנוי, הוא יכול להכיל רק את הצדיק הגדול וזה המקום שלו, המקום הריק.
אוקיי,
מקווה שעניתי על משהו מהשאלה,
חוץ מזה, אומן מתקרבת ואני הבטחתי להכין מפת אטרקציות.
חוץ מזה, אתם יודעים איפה הייתי שלשום? בתפילת ראש חודש אלול? כאן:

היה פשוט מדהים, נראה לי שאני אגיע כל חודש.
נראה לכם שזו התגרות ברשעים?
מה שכתוב בתורה ח' בליקוטי מוהר"ן תורה ח:

אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה והרוח שלו גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל ויוכל להזיק לו,

יכול להיות שאתם צודקים, אבל בוודאי שניתן למצוא לזה פיתרון עד לראשון לספטמבר, אז מתכננים בכותל אמירת סליחות חגיגית ובתקווה שגם מוסיקלית.

חודש טוב , אהובים.
חודש הבא באומן.
בראשון לספטמבר

איפה הייתי?


לכבוד קוראותי הנאצלות, הנעימות והאהובות וקוראי החביבים, הצנועים והאמיצים, השם עימכם תחיו ותזכו לכ הישועות בזכות הצדיק הקדוש האמיתי, שלדבריו הקדושים והמאירים מייחל כל בר לב טהור החפץ בעבודת השם בקדושה ובכיסופים נפלאים עד אין קץ לכל הדורות עד ביאת גואל צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.


אוף, שכחתי את סימון הגבלת הגיל.



אז איפה הייתי?
יש כזה קטע בברסלב, לא אצלינו, אבל במקומות אחרים, שקיים זלזול מסויים בגדולי ישראל שלא שייכים לחסידות. כאילו, אומרים על איזה תלמיד חכם, שהוא היה בקי והיה פוסק גדול ובעל יראת שמים, אבל אפעס, הוא לא ברסלבר, הוא לא מקושר לצדיק, אז הוא אמר מה שאמר ולא צריך להתייחס לזה יותר מדי ברצינות. גם אני חושב ככה לפעמים, יותר מזה, אני הראשון שהיה צריך לחשוב ככה.
הרי מה הקטע שלי?
שמעתם פעם על "יוגה יהודית" שהשם ישמור?
שמעתם על "ויפאסנה יהודית – ימים של שתיקה מלאה המבוססים על דרכים בעבודה עצמית ע"פ תורת הנסתר והקבלה האמיתית והטהורה". דא.
שמעתם. מה הקטע?
כמה חבר'ה חמודים כאלו, הלכו להודו ונהיו קצת רוחניים. הלכו לסאי בבא, עשו חצי סדנה ברישיקש, עשו רבע קורס יוגה בקרלה שם ובהודו הכל נחשב. כל קשקשן הוא מלך, כל פוסטמה מתקשרת לאמא אדמה, הכל טוב ויפה וגם הסיגריות עולות גרושים. אלא מה? חוזרים לארץ ומגלים שלאף אחד לא אכפת. אם אין לך תואר, אם לא עשית קורס חובלים, אתה אפס. לאף אחד לא אכפת מהתובנות הרוחניות שלך, גם לא יתנו לך לעשות קורס טאי צ'י לפנסיונרים על הדשא ליד המתנ"ס, אם אתה לא מביא אישור מוינגייט.
אבל בינינו, למי יש כוח?
חזרת מהודו, היה לך סבבה, כולם אהבו אותך ועכשיו כולם נעלמו.
מה תעשה?
יש איזה חבדניק בשכונה. אף פעם לא שמת לב אליו יותר מדי. בחור משונה, לבוש מוזר עושה כל מיני טקסים מצחיקים, אבל מה שקורה, זה שכולם נעלמים לך, הוא עוד שם. הוא מחייך, הוא מקשיב לך. הוא מזמין אותך לשבת, אתה פוגש את אישתו המקסימה, את הילדים המחונכים שלו ופתאום מישהו מתייחס אליך ברצינות בעולם הקר הזה.
מן הון להון אתה נגרף בזרם והכל בסדר. אתה פוגש בלי סוף אנשים כמוך, אנשים שמכבדים אותך, אנשים שלא דורשים ממך להציג תעודות, אנשים שלגמרי כופרים בכל המטריאליזם החזירי הזה. אנשים שמעריכים דעות רוחניות ושמעריצים רק רבנים רוחניים וסגפנים ולא את כל הכסף והג'יפים והחומרנות הזאת.
אז עברת לצד שלהם וכולם שוב אוהבים אותך, אבל פתאום אתה תופס שבשורה התחתונה שוב אתה כמו כולם אז מה אתה שווה? שוב אתה עומד עם כולם בתור.


ואז פתאום אתה נזכר ברישיקש.
שם היה מדהים. גם מאוד רוחני אבל שונה.
אז אתה אומר "אני הייתי בהודו ולמדתי שם ונכון שזה הכל טומאה וגילוי עריות ועבודה זרה וקליפות אבל אני זוכר משהו דומה לאיך קוראים לו? אה האר"י הקדוש, הוא גם היה יוצא להרים ומקבל את השבת בשמחה ובקדושה ובדיוק נזכרתי שאם אני אעשה את זה פה זה יכול להיות מדהים, זה יכול לקרב אנשים כמו אלו שהיו בהודו."
אז מסתכלים עליך טוב טוב ורואים שאין לך באמת לאן ללכת. מי יקח אותך עם החיוך המטומטם והפיאות המצחיקות והבגדים האלו שנראה כאילו נגנבו אתמול בלילה מחנות לתחפושות משומשות?
ואומרים לך "בטח חמודי. לך תעשה להם מדיטציה יהודית, תציל כמה נשמות."
אתם יודעים שאני מדבר על עצמי?
אתם יודעים שהייתי שם? שאמרתי את הדברים האלו?
רק שכשהסתכלו עלי ראו כל מיני דברים אחרים, אז אמרו לי, הממממ.
האמת שלא אמרו לי כלום. מבטים מספיקים.
אז איפה הייתי? ככה נהיתה לנו מדיטציה יהודית ויוגה מקראית וכל השטויות האלו. זבל זו עוד מחמאה בשביל זה. רייקי יהודי, אלוהים ישמור.
גם חסידות ברסלב, לעניות דעתי, היא גם כן סוג של מדיטציה יהודית, רק שעשו אותה כמו שצריך.
מי שלמד טיפה בודהיזם, יבין תיכף כמה זה הגיוני.
אז היה רבי נחמן? הנשמה הכי גדולה שנולדה אי פעם והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כי גודל הנשמה הוא עול, זה כמו לסחוב מיטה זוגית על הגב בתוך מבוך וזה אף פעם לא נגמר.
אז הוא עשה מה שבודהא עשה, הלך ליערות, דיבר עם אלוהים ואחרי שש שנים, בדיוק כמו אצל הבודהא, דינג דונג.
כל היקום נפרש מקצה לקצה, הכל ברור הכל גלוי , הכל מובן.


עכשיו מה?
הוא חוזר הביתה, הוא רוצה לספר את האמת לאנשים. בסך הכל הוא בן שמונה עשרה והאמת בכיס שלו.
יש לו הזדמנות לעשות את זה. אנשים יקשיבו לו, הוא הנין של הבעש"ט, הוא הנכד של נחמן מהורדנקא.
אמא שלו היא פיגא, צדיקה שכולם מתפעלים ממנה.
לפני השיעור, ניגש אליו יהודי, דוחף לו עשרה מטבעות ליד ואומר לו "כבוד הרב, אתה שומע? הבת שלי נורא שמנה וכל זמן שהיא אצלי בבית אני איכשהו שומר עליה, אבל השדכנים לא נותנים לי מנוח. הרב מתעקש, המוהל דורש ואילו הגביר אמר לכל הגוים שלו לעזוב הכל ולעבוד רק על זה. חופה כזו לא נראתה מאז חורבן בית המקדש."
"אז מה הבעיה?" שואל רבינו הקדוש ומנסה למצוא מקום פנוי בכיס שלו בשביל הכסף.
"היא כל הזמן אוכלת" בוכה היהודי "צריך ברכה מהצדיק שהיא לא תתפוצץ."
אתם מבינים? לבודהא היה קל. עומד לו מול ההודים ומספר שהעולם כולו הוא סבל וישנה דרך לצאת מסבל וכולי וכולי.
מה יעשה רבי נחמן עכשיו? נין של צדיק, נכד של צדיק, מסביבו חסידים שהכירו את אבא שלו ואת סבא שלו והם באו אליו כדי לבקש את אותם קונצים שהם קיבלו מהבעל שם טוב.
הם לא צריכים את בודהא שיגיד להם שהעולם הוא סבל, הם יהודים מסכנים באוקראינה המקוללת. חמש מאות שנה שודדים ורוצחים אותם. הם גם יודעים שיש דרך לצאת מהסבל. הצדיק יביא להם שידוך, הצדיק יביא להם ביזנס טוב, הצדיק יביא להם קוגל ויי"ש וסיפורי מעשיות.
רבי נחמן הבין את זה ואמר ליהודי "אין יאוש בעולם כלל."
מאז ועד היום רבי נחמן עושה את אותו הדבר. הוא מנסה להביא את האמת לתוך החשיכה הכי גדולה.
הוא מנסה ליצר חסידים, שמדי פעם יזכרו בנשמה ולא יחשבו אך ורק על הבטן.
מנסה וברוך השם, גם מצליח.
הוא הצליח יפה עם מוהרנ"ת ורב נפתלי, הוא הצליח עם הרב ברייטער והרב אברהם חזן.
עוד היד נטויה, אין יאוש בעולם.

לא בכדי הזכרתי בהתחלת הפוסט את גדולי ישראל שאינם ברסלב. ברור שהיום רציתי לדבר על משהו אחר לגמרי, אבל מה לעשות. לפחות שמעתם את התיאוריה שלי על היווצרות תורת ברסלב שהיא תחפושת חסידית דקיקה, מתוחה ברשלנות מעל האמת העילאית של הזן בודהיזם. היא נמר דרקון במגבעת, היא בודהא עם ציציות.

אין בה שום דבר מהיהדות וגם חסידות היא בקושי.
זו הונאה, אבל הונאה טובה, היא עוזרת לאדם להתקרב אל האמת, אבל לא לא מספרת את האמת על עצמה.
היא שולחת את האדם אל השדה, לא כדי למצוא אלא כדי לאבד וכשהאדם נושא את עיניו אל השמים ומביט אל הכוכבים בלילה, הוא עדיין יכול לפגוש מדי פעם את האור שמסתתר ביער.

לילה טוב.

מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.