עלילת דם


אלוהים בחר בהוליווד, כדי שתחליף את הרבנים.
לא שהרבנים חטאו, אלא שהוליווד יודעת לטפל באוכלוסיה הרלוונטית בצורה הרבה יותר טובה מהם.
ככה הרגשתי כשצפיתי בסרט "המבול" בסינימה סיטי , ברמת השרון עור קודשנו.
האולם היה מפוצץ באנשים שלא יראו רב חוץ מבחתונות, שעמדו בתור ושילמו הרבה כסף , רק כדי לחטוף שטיפת מוח דתית קיצונית , אלימה ומתלהמת, כולל איזה קישקוש מעור שמסובבים על היד בסגנון תפילין.
צעירי חב"ד עומדים ברחובות כבר שלושים שנה, מחלקים סוכריות ומגרילים אופנים עם הילוכים ומדליקים חנוכיות עם חיילים. שלושים שנה, אלפי אנשים , כסף במיליונים ואז מגיעים ראסל קרואו וג'ניפר קונלי ואנתוני הופקינס ומלמדים אותם מה זה "הנחלת ערכי מסורת ישראל לנוער ומבוגרים"
כאילו ועוד מרוויחים מיליוני דולארים על הדרך.


מבחינה קולנועית טהורה, הסרט מושלם.
הליהוק מעולה, התסריט מצויין, האפקטים והתפאורה בסטנדרט של "שר הטבעות" ואף מתעלים עליו.
קונלי עצמה, משחקת משחק מרהיב שבהחלט ממקם אותה בדרך לעוד פרס אוסקר.

התסריט עצמו, מזכיר מאוד ספרים סטפן קינג.
הטובים בו אנושיים, אכולי ספקות ומתלבטים ואילו הרעים הם אפלים ומתועבים ללא שמץ של טוב.

את הסיפור אתם יודעים, כמובן, סיפרו לנו אותו בגן.
הם רק הוסיפו את אמה ווטסון המקסימה, כדי שנזכור, שגם בהארי פוטר, אלוהים היה שם כדי לחנך אותנו.

המהלך התסריט כאן , הוא מעניין. בסרט "המבול" כל בני האדם, הם צאצאי קין, למעט נח ומשפחתו הקרובה. באמצעות ההפרדה האתנית הזוף מוצא התסריטאי צידוק הוליוודי אופייני, למבול.

קין הוא רוצח, צאצאיו מקוללים ולפיכך , המוות שלהם מוצדק.
מולם מעמיד התסריטאי את משפחתו האידאלית של נח, שבראשה עומד, הסבא, מתושלח, אותו משחק אנתוני הופקינס.
הקריירה של הופקינס רצופה בהצלחות קולנועיות, אבל המשחק שלו ב"המבול" הזכיר לי דווקא את קטע מהסרט "דרקולה" של קופולה, שם שיחק את דוקטור אברהם ואן הלסינג, מוחה למיתולוגיה וצייד ערפדים.
הרעיון בגירסה ההיא של "דרקולה", הוא שהנסיך הרומני ולאד טאפש, היה מגן הכנסיה. הוא היה ראש מסדר "הדראקול" , אבירי הדרקון שנשבעו להגן על אירופה, מפני הפולשים המוסלמים. אחרי שניצח בקרב, הוא הבין שהכנסיה בגדה בו והוא הפך עצמו ל"דרקולה", נסיך החושך, ראש למפלצות אויבות האדם והציוויליזציה.
כשאנתוני הופקינס נתקל בו, דרקולה כבר אדיר ומרושע ולצידו עומדים כל כוחות האופל, זאבים, עטלפים, ערפדים וכן הלאה.
הופקינס וחבריו יוצאים למלחמה , על מנת להציל את נערה אחת שננשכה על ידי דרקולה ומשועבדת לו.
במהלך המסע, הופקינס, או ואן הלסינג, הורג את שלושת כלותיו הקטלניות של דרקולה, שהבלונדינית מתוכם משוחקת על ידי הדוגמנית הישראלית, מיכאלה ברקו המקסימה.
הופקינס עורף את ראשי שלושת הכלות ומשליך אותן מההר כשהוא שואג "דראקול".
בשאגה הזו נזכרתי, כשצפיתי בו משחק את מתושלח.
אברהם ואן הלסינג, לא שוחח עם האל, לא קיבל משימה וגם לא נחשב לצדיק בדורותיו.
אין בכך לצמצם את גדולתו של נח, אלא לספר לנו כי הציתנות שלו אינה העבודה היחידה.
בקריאה "דראקול", ואן הלסינג מניף את אותו דגל שולאד טאפש זנח, הוא נוטל את המקום הריק במגדל השמירה של האנושות.
אלוהים, כאמור, לא התגלה אליו, אבל האלוהות נמצאת בתוכו, דוחפת אותו קדימה ונותנת לו כוח ואומץ לעמוד במשימה, בה אחרים כשלו.

גם אנחנו כך,
משוטטים במגרש הגרוטאות החשוך שנקרא "חסידות ברסלב", מוקפים בעיוותים, באמונות תפלות, פוסעים בין הבערות לטירוף ולרשעות , שאנו רואים סביבנו, גם אנו מוכנים להרים את הלפיד שנשמט ולהניף אותו, לפחות לזמן מה.

חוץ מזה, קוראים וקוראות, ויקינגים חזרו לעונה שניה, "משחקי הכס" מדהימים אותנו בעונה הרביעית והנה, אחרי שקליפורניקישן חזרה לעונה השביעית, הבנו את הרמז.

ברסלב החופשית שוב פה.

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

טובה במה שהיא עושה


היו כמה סיבות שלאחרונה נעדרתי מהשיעורים בתורת ברסלב במאה שערים.
הייתי חולה ומסכן ועברתי ניתוח והיו גם סיבות אחרות, נניח, חשבתי שיתנכלו לי בגלל המעורבות הצנועה שלי בתיעוד החופה באומן בראש השנה האחרון. אני יודע שזה נשמע מטופש, אבל קיבלתי הרבה איומים וגם אנשים שאני מכיר, סיפרו לי שהטרידו אותם בצורה מאוד נבזית. בקיצור, עשיתי הפסקה ארוכה במהלכה, חזרתי ללמוד שיעורי קבלה אצל איזה רב בגבעתיים,עניין שהתגלה כיעיל מבחינה גיאוגרפית ודי מתסכל מבחינה לימודית.
בתקופה הזו הפך "מחוייב המציאות" לבלוג שעוסק בעיקר בביקורת סרטים. דיברנו על "לופר" ועל "סקוט פילגרים" ועל "למלא את החלל" והפעם חשבתי לדבר על "ספיידרמן המופלא" שזה סרט שמראה לנו, איך ניתן לעשות תיקון למשהו תקין ומצויין.
אז אולי באמת הייתי מצליח לשכנע את עצמי שאני כותב כאן על חסידות ברסלב ותורת ברסלב באמצעות ניתוח התסריט של "אינסטינקט בסיסי", כי כולנו אלופים בלשכנע את עצמנו להאמין בהבלים, שגורמים לנו להרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון, בעוד שאנחנו בסך הכל עושים את מה שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות.
אבל, כמובן, מי שקשור טוב למעלה, לא נופל למטה, כדברי הצדיק מסקווירא, ובזמן שהייתי עסוק ביסוריי המחלה מחד ובצפייה בסרטים מאידך, הגיעה אלי הודעה שמחפשים אותי במאה שערים ולא יודעים לאן נעלמתי. באותם ימים באמת לא יכולתי לנסוע, אבל אחרי שבועיים החלטתי, ששווה לעשות מסירות נפש על העניין הזה וכך מצאתי את עצמי שוב מחפש לשווא חניה ברחוב רייכמן, בואכה בית הכנסת באר שבע.
אחרי שחיכיתי בחוץ חמישים דקות בטמפרטורה ירושלמית קרובה מדי לאפס המוחלט, פתחו את הדלת ועדכנו אותי שהשיעור אולי יתחיל בעוד שעה. זו הייתה הזדמנות פז להוכיח את הטענה שלי, לפיה אי אפשר ללמוד את "ליקוטי מוהר"ן" , כיוון שהוא מעל ומעבר לשכל האנושי.
התחלתי ללמוד שם לבדי וכנראה בזכות האטמוספירה החסידית הכבדה, הצלחתי להבין איזה משפט וחצי.
הנה, מתוך ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד:

אַף שֶׁגַּם מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאֵין הַהִתְגַּלּוּת מִתְלַבֵּשׁ בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בִּבְחִינַת רַגְלִין אֲבָל בְּחִינַת רַגְלִין, מִתְגַּלִּין בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם

מה הכוונה כאן? המדרגות התחתונות של הקדושה מלובשות בעולם הזה, כלומר, מה שאנחנו רואים מסביבנו זו התלבשות של המדרגות התחתונות. המדרגות העליונות של הקדושה, מתגלות אבל אינן מתלבשות. איך זה קורה? כמו רגליים. את הרגליים אפשר לראות, אבל ההתנהגות של הרגליים קשורה בדברים, שמי שרואה רק את הרגליים, לא רואה אותם. הרגליים הולכות לאן שהמוח רוצה, או לאן שהלב מושך, אבל את המוח והלב לא רואים, ובכל זאת הם מתגלים באופן שבו מתנהלות הרגליים. זו הכוונה ב"יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאין ההתגלות מתלבש."
טוב, זה היה קשה, אבל מוצלח.
לאחר מכן, סוף כל סוף התחיל השיעור.
הפעם דנו בתורה עט ביחסים בין הצדיק האמת לבין המשיח, לפי המשפט "מִי שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּאֱמֶת, יֵשׁ בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ יֵשׁ בּוֹ מִדָּה שֶׁל מָשִׁיחַ,".
השאלה שצצה הייתה מיהו למעשה המשיח? האם זה משה רבינו או דוד המלך. שאלה יפה מאוד, כיוון שעל דוד המלך נאמר שהוא המשיח, אבל מכיוון שישנו גם פסוק שאומר "גואל ראשון הוא גואל אחרון" אזי משה רבינו שהוא הגואל הראשון, צריך להיות גם הגואל האחרון.
לפי תורת ברסלב כוחו של משה רבינו נובע מיוסף הצדיק כיוון שכתוב "את עצמות יוסף לקח עימו", מכאן לומדים, כי הכוח, העצמות, של יוסף הם מה שמשה היה צריך כדי להוציטא את ישראל ממצריים.
כאן הסביר הרב את השתלשלות כוח הצדיקים.
משה קיבל את המשיחיות מיוסף הצדיק ואילו דוד המלך, קיבל אותו בתורו ממשה רבינו. זה באמת הסבר יפה, אבל משהו היה עדיין חסר לי כאן. הפרולוג.
מי שהיה ראשון הצדיקים, כך אומרת התורה, היה נח. זה עם התיבה. לכן עם הצדיקות עוברת בירושה, יוסף היה צריך לקבל אותה מנח, כדי שתוכל לעבור למשה רבינו, אבל בכל הסיפור הזה לא נזכר נח ולא נזכרת העובדה שהוא הנחיל את מידת הצדיקות לעולם.
כדי לפתור את המיסתורין הזה נזקקתי למדרש תנחומא בפרשת בשלח שכך אומר:

עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס. בא משה ועמד על נילוס. נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח ואומר, יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, והשכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, הרי אנו נקיים משבועתך. מיד צף ועלה ארונו של יוסף.

יפה,
עכשיו הכל ברור. המצרים המרושעים, ידעו שיוסף קיבל את הצדיקות מנח וכמובן שלא רצו שהצדיקות תתגלה בעולם לכן הם נקטו בטכסיס הבא. הם ידעו שכוחו של נח התבטא בזה שהוא בנה תיבה וצף על המים, לכן הם עשו ליוסף את ההפך, את הארון הם השקיעו במצולות הנילוס וידעו שככה המציאות שלו תסתור את המהות של נוח שלא שקע אלא צף.
הסיבה שהם עשו את זה מוזכרת בזוהר הקדוש בפרשת שמות, שם נכתב שהמצרים לא הגיעו לשלטון בעולם, אלא כשבני יעקב גלו למצריים ובהאמצעות התחבולה הזו, הם מנעו מבני ישראל להתחבר לכוחו של יוסף התצדיק, מה שהותיר אותם במצריים. מה עשה משה רבינו? הוא ידע להתחבר מחדש אל כוחו של הצדיק ולכן הוא בעצמו שט בתיבה על הנילוס. ברגע שהוא שט, הוא התחבר לכוחו של הצדיק ויכול היה לשחרר גם את יוסף.

נכון שמשה צף כשהיה צעיר מאוד, בן שלושה חודשים או משהו כזה, אבל לא נהיה קטנוניים. אימו של משה מסרה את נפשה למען ילדי ישראל, מכאן צמח לבנה הכוח להתחבר עם צדיק עוד בינקותו.

אז אם כך הבנו את שרשרת הצדיקות, נוח הוחלף על ידי יוסף, יוסף על ידי משה רבינו ומשה רבינו על ידי דוד המלך. בכל אחד מהם ישנה התגלות משיח.
עכשיו הכל מסתדר, מה שמחזיר אותנו לספידרמן המופלא, שבו אנו מתייצבים מול שאלה דומה ולמעשה קשה יותר, בשלמה שמשה רבינו יכול להחליף את יוסף הצדיק וכן הלאה, אבל מי בכלל יכולה לחשוב אפילו להחליף את קירסטן דנסט?

זו באמת בעיה רצינית. אפשר לעבות את התסריט, אפשר לתחכם את הפעלולים, אבל שחקנית ראשית ,שהיא במקרה השחקנית הכי איכותית בהוליווד קשה להחליף.
אממה, גם הוליווד טובה במה שהיא עושה. במקום להתאמץ להכניס מישהי לנעליים האינסופיות של דנסט, הם פשוט עברו לכפכפים. הרי בשביל מה ספידרמן צריך יפהפיה מלנכולית? אין לו מספיק צרות בחיים? אז הם החליטו לעשות לו טוב על הלב וללהק לתפקיד את אמה סטון המרהיבה, שהיא בכלל קומיקאית וזכורה על תפקידה הכובש ב"קלה להשגה".


טוב, כך עובדים בהוליווד ואילו אני בינתיים במאה שערים, מבלה יפה.
אחרי שהבהרנו את נושא הצדיקים והתגלות המשיח, ניסיתי לשכנע את הרב לשחרר הצהרה נגד האנשים שלומדים "סיפורי מעשיות" בלי להבין, כאן כמובן שהוא הרס לי את כל המהלך ,כשטען שגם הוא לומד סיפורי בלי להבין, במיוחד את המעשיה הראשונה, שבכלל אי אפשר להבין אותה.

יאללה, שבוע טוב, חודש מקסים.
גשמי ברכה.

בלדה לחובשת



התמונה הזו בטח מוכרת לכולכם.
אני נתקלתי בתמונה הזו הרבה פעמים לאחרונה. בידיעות, בהארץ, במקור ראשון וגם הרבה באינטרנט. האישה הזו נקראת רמה בורשטיין. היא חרדיה, חוזרת בתשובה שגרה בתל אביב והיא ביימה סרט על חרדים בשם "למלא את החלל".
הסרט זכה באוסקר הישראלי, כמו "מדורת השבט" נניח. הסרט גם היה מועמד בםסטיבל ונציה, אבל הוא לא זכה לא בפרס הסרט הטוב ביותר ולא בפרס התסריט הטוב ביותר. השחקנית הראשית בו, הדס ירון, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה והיא עודנה צעירה מאוד וחילונית לגמרי.
כיוון שקראתי כמה ראיונות עם הגברת בורשטיין וראיתי גם הרבה תמונות שלה מציצות בכל מיני מקומות, החלטתי שאני רוצה להתייחס לתופעה ולשם כך, הייתי צריך לראות הסרט.
כל כך הרבה שנים שאני כותב על סרטים ועל קולנוע ולכן אני סבור שהגינות בסיסית מחייבת גם התייחסות לפרוייקט של רמה בורשטיין, במקביל להתייחסות לצורה שהיא מחצינה את עצמה.
במצבי הנוכחי, זו באמת מטלה לנסוע עד לקולנוע ועוד בשביל סרט דרמה ושם היה לי גילוי מהמם, ממש הארה. גיליתי שבסרטי דרמה, הטריילרים הם גם של דרמות ואלמלא הלכתי לסרט הזה, לא הייתי יודע שיציגו בקרוב, גירסה חדשה ל"עלובי החיים" עם אן התווי וראסל קרואו.

בקרוב אמורה גם להגיע גרסה חדשה ומאוד ביזנטינית של אנה קרנינה, אבל למרות ההשקעה, במקרה הזה נראה לי שאני אמתין לגרסה האינטרנטית.
עכשיו, לגבי הסרט של רמה בורשטיין, מה אני אגיד לכם?
התלבושות והתפאורה היו מושקעות ומוקפדות להפליא. אין סםק שכך נראים בתים חרדיים וכך נראים בגדים חרדיים. בנושא הזה, עשתה ההפקה עבודת מחקר יסודית ומקיפה, שבהחלט באה לידי ביטוי על המסך. מעבר לזה, השחקנית הראשית, הדס ירון, הציגב רמת משחק יוצאת מן הכלל. "שירה", הדמות המרכזית בסרט, נראתה והתנהגה בדיוק כמו בת סמינר חרדי חסידי, רגשנית, לחוצה ומודאגת. זה אפילו יותר מזה. המשחק של הדס ירון, לדעתי לפחות, היה מפגן של אמונה והזדהות עם הדמות ועם התסריט, ברמה שקשה מאוד למצוא גם בהפקות ברמה גבוהה של סרטים איכותיים.
קשה מאוד להאמין שמדובר כאן בשחקנית צעירה שזה התפקיד הראשון המשמעותי שלה. זה משחק שבהחלט מצדיק את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה וגם מעבר לזה. מחיאות כפיים סוערות.
גם רוני איילון,נתן כאן תפקיד אורח קטן בתור מוהל וגרם לי לחייך מכל הלב. אוהבים אותך רוני.
מעבר לזה, תסלחו לי, אני מרגיש שהסרט עושה הרבה עוול לציבור החרדי בישראל. אני מכיר חרדים והם לא מתנהגים ככה.
החרדים לא חיים כאילו הם משתתפים בטרגדיה שקספירית. הם לא עומדים ושוקלים מילים, בתקווה לדקלם איזה משפט שקול ומעמיק, בעל משמעות חובקת עולם. נכון שחלקם קפדנים, אדוקים ומאופקים, אבל הם גם זורמים ותוססים. הם זזים מהר ומדברים מהר. הדיבור המצונזר והעקיף, הינו דבר שהם גדלים לתוכו והם משתמשים בו בטיבעיות ובמהירות.
זו הבעיה התסריטית הגדולה של הסרט.
האנשים בו ברובם כבדים, הססנים, מחשבי חשבונות, בקיצור, השחקנים מסתובבים בתפאורה, כאילו הם פלשו לבית חרדי והם מנסים לחקות את הדיירים האמיתיים שעלולים כל רגע להופיע.
זה לא משחק, זו התחזות.
הנכון הוא, שאם מסתכלים על הקולנוע החרדי האמיתי, הוא מאוד מזכיר את "למלא את החלל".
אה, לא יודעים מה זה קולנוע חרדי אמיתי?
זו תעשיית קולנוע קטנה, שמכונה בשם "סרטי נשים", אבל האמת שכל החרדים צופים בהם, נשים גברים וטף. בסרטים האלו הכל מלודרמטי, כל טרגדיה מפוקקת לבבות, כל צעד הוא גורלי, כל המילים גדולות ומנופחות, הכל רומן רומנטי. את הסרטים בדרך כלל מייצרים חרדים מקוריים כמו "גרובייס הפקות" של יהודה גרובייס והם מהוויים תת ז'אנר עצמאי, כמו סרטי בורקס משנות השמונים.
הנה טריילר של "המתנה", סרטה של איילה בת עמי, שהוא דוגמא קלאסית לסרטים האלו.


יש לסרטים החרדיים הללו, הרבה ביקוש והצלחה. מקרינים אותם באולמות ויש להם שוק די.וי.די עירני, גם שחור וגם לבן. התפאורות בהם צנועות בדרך כלל והשחקניות משתלות מאוד.
אז מה באמת ההבדל בין הסרטים החרדיים לבין "למלא את החלל"?
קודם כל באמת ההפקה מקצועית.
מעבר לזה, יחסי ציבור מעולים.
וחוץ מהכל, נחזור לתמונה הראשית שלנו, עצם העובדה שמישהו שחובשת מין דבר כזה על הראש, צועדת על השטיח האדום, כבר משך אל הסרט המון תשומת לב.

רמה בורשטיין

נכון שמדובר בפסטיבל ונציה ולא בפסטיבל קאן, אבל לא נהיה קטנוניים.
חשוב מאוד לציין, יש הבדל בין ביקורת סרטים לביקורת על בני אדם. ביקורת סרטים היא שירות חשוב לציבור הצרכנים ואילו מביקורת על בני אדם ראוי להמנע ככל האפשר. אולי לרמה לא היה שמץ של כוונה להציג תמונה אותנטית של המציאות החרדית, אלא היא כיוונה אל שוק הקולנוע החרדי, שאותו היא מכירה ומוקירה.

פעם הרב ברנר סיפר על הרב ישראל הלפרין, שהיה אחת מהדמויות האהובות והמכובדות בין בחסידות ברסלב בכל ההיסטוריה. הסיפור היה שהרב הלפרין אמר על עצמו "אני לא נורמאלי, אני מטורף. היו צריכים לאשפז אותי בבית משוגעים."
אחד מהמאזינים מאוד הופתע ושאל את הרב ברנר אם הרב הלפרין באמת אמר כזה דבר על עצמו.
"בוודאי שעל עצמו," השיב הרב ברנר "על מישהו אחר אסור להגיד כזה דבר."
זה מה שמלמד אותנו חסידות ברסלב, להוקיר ולכבד את אחינו בני האדם, לא להקניט אותם או לפגוע בכבודם.
עם כל זה, משהו אחד בסיפור של רמה בורשטיין מאוד הטריד אותי.
היא סיפרה שלילדים שלה אסור לראות את הסרט. זה נשמע הזוי, אבל מעבר לזה שזה מוזר, זה גם מאוד מסוכן.
מי שלא רואה סרטים, לא יעשה סרטים ולא יעשו סרטים, איך נדע מה אמיתי?

שבת שלום!

מדרגות


הרבה פעמים אנחנו משכנעים את עצמנו לחפש את האלטרנטיבי והביזארי.
קודם כל בגלל שזה טוב לאגו, לא לדשדש יחד עם העדר וחוץ מזה, באמת שהרבה דברים חשובים ואמיתיים נולדים מחוץ לממסד ולא משנה עם זה ממסד פוליטי או תרבותי או חברתי.
מצד שני, יכול לקרות שדווקא דברים טרוויליים, מוכרים ונדושים יכולים לעורר אותנו, או לתת לנו את המפתח להבניה חדשה או להרים אותנו מדרגה רוחנית. כשאני אומר דברים טרוויאליים אני מתכוון לקריאה בספר בראשית, או צפייה בסרטון של מיקי מאוס או האזנה לשיר ישן של ירדנה ארזי המקסימה. הקפיצה קדימה באמת יכולה להתרחש ככה.

תיכף נחזור לזה.
לכל המתעניינים בשלומי ובבריאותי, אלוהים אוהב אתכם ובאמת שמגיע לכם שיט תענוגות יחד עם משיח בן דוד. אני עדיין מחלים מהניתוח ולא ממש יכול לשוטט. אי אפשר לומר שאני מלקק את פצעי , גיחי גיחי, כי הם ממש לא במיקום לקיק. רק תמשיכו להתפלל עלי, זה עוזר.

אז דיברנו על דברים טרוויאליים , על דברים שהם במיינסטרים, בקונצנזוס שיכולים לקדם אותנו באופן מפתיעה ואחד מהדברים האלו שהוא נושא הפוסט היום  הוא הסיפור של רבי נחמן  "מעשה מאבידת בת מלך".
אפשר לומר שהמעשיה הזו היא הטקסט הברסלבי הכי נדוש, אולי היא חולקת את המקום הראשון עם תורה רפ"ב. בכל אופן, אנשים מתעסקים במעשייה הזו כל הזמן. לא רק אנשים בברסלב, גם פסיכולוגים, גם מאמנים אישיים, גם ניו אייג'ים לסוגיהם, גם "דתיים יצירתיים"  וכל מיני יצירתיים אחרים, כולם מדברים על "אבידת בת מלך".

רוב האנשים שמתעסקים בזה, טוענים שהסיפור הוא על הנשמה שנאבדה ועל האדם שיוצא למסע חיפושים אחריה.

זה לגמרי לא נכון,
קודם כל, בחסידות ובקבלה הנשמה לא "נאבדת", גם לא "נופלת". זה קישקוש ניו אייג'י אמיתי. האדם יכול ליפול, אדם יכול להיות אבוד, אבל היא בדיוק ההפך. היא בדיוק הבועה שמסתתרת אצלך בחליפת הצלילה כשאתה יורד אל המעמקים והיא חותרת תמיד לחזור למעלה. יש הבדל גדול בין התעלמות מנשמה, לבין הטענה שהנשמה נעלמה.
בכל אופן רבי נחמן לא מתכוון אליה.
תסתכלו רגע על הטקסט:
ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה. וזו היא:
מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.
פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור:
שהלא טוב יקח אותך . בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

ככה מתחילה האגדה וכבר רואים שלא מדובר בנשמה. לנשמה יש שישה אחים? אם אלוהים היה מחפש את הנשמה , הוא לא היה מוצא אותה? הפירוש המקובל אינו נכון.
זו לא הנשמה, היא לא אבדה. מה אבד?
הטקסטים של סיפורי מעשיות, מוגדרים כטקסטים הכי קשים בברסלב.
אין להם פירוש פשטני, אין להם פירוש אקדמי.
הם כמו סימפוניות, כמו קואנים. צריך לזרום, צריך לציית להם. הם אמורים לתכנת להרגיש את המציאות בדרך הנכונה.

זה מאוד קשה. היום בבוקר, כדי שאני אוכל לכתוב את הפוסט, קראתי את "מעשה מאבידת בת מלך", והיא בהחלט פעלה עלי קצת, אבל מדובר במהות רוחנית כל כך מורכבת ורב שכבתית שהפענוח שלה הוא כמעט בלתי אפשרי.
מה בכל זאת ניתן לעשות.

קיימות ברוחניות שתי שיטות ששתיהן עובדות.
השיטה הראשונה היא שיטת המדרגות.
הרעיון של שיטת המדרגות הוא מאוד פשוט. אם אדם יבצע עבודה רוחנית, נגיד יתרגל מדיטציה בקביעות, או ילך למקווה בקביעות, או יקום חצות ויעבוד על המידות וכן הלאה וכן הלאה, יווצר אצלו שינוי תודעתי אמיתי, שיאפשר לו להבין עקרונות שהוא לא הבין קודם, או לחוש דברים באופן שונה, או לשפר את הריפלקסים הנפשיים שלו. כל התשובות נכונות. זה מה שלימדו אותנו בעולם הזה, מי שרוצה להתקדם ,צריך לעבוד.

השיטה השניה, הולכת בדיוק לכיוון השני.
היא מסתמכת על כך שהאמת מתפשטת ובסופו של דבר, היא מצליחה להתגלם גם בצורה שתהיה מובנת במדרגות הכי נמוכות.
סיפר לי על זה אחד מגדולי המקובלים של ירושלים.
הוא הזכיר את הפסוקים מספר מלכים א' פרק ה' אודות שלמה המלך:

ט וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה, הַרְבֵּה מְאֹד; וְרֹחַב לֵב–כַּחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם.  י וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם, וּמִכֹּל, חָכְמַת מִצְרָיִם.  יא וַיֶּחְכַּם, מִכָּל-הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע, בְּנֵי מָחוֹל; וַיְהִי-שְׁמוֹ בְכָל-הַגּוֹיִם, סָבִיב.  יב וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף.

המקובל שאל אותי לאן נעלמו אותם שלושת אלפים משלים. הם הרי לא מצויים בתנ"ך. ההסבר שלו היה שלא היה מדובר בשלושת אלפים משלים, אלא בשלושת אלפים דרגות של הבנה.

כשמורה מנסה ללמד רעיון והתלמידים אינם מבינים אותו הוא ממשיל להם משל, כלומר נותן להם דוגמא שתבהיר את הנושא. אם הם עדיין לא מבינים, אז הוא ממשיל שני, יותר בסיסי, כדי שיבינו את המשל הראשון. כך ככל שהתלמידים פחות מסוגלים להבין, כך נזקק המלמד ליותר משלים.

שלמה המלך, ידע לעשות את זה שלושת אלפים פעם. זאת אומרת, שהוא יכול היה להוריד את הרעיונות שלו בשלושת אלפים רמות, כדי שהאנשים יבינו.
זה כמעט בלתי נתפס, שלושת אלפים רמות, אבל כך השיטה עובדת. אי שם למעלה מצויה האמת והצדיק פשוט מגלגל אלינו כל מיני רמזים, סיפורים, מנגינות וכן הלאה כדי שנבין. זאת ההתערותא דלעילא, שמוזכרת בזוהר ובספרי החסידות. אותה יוזמה אלוהית, לרדת אל תחתיות העולם ולרומם את האנשים דווקא בזמן שהם נמצאים בבור. לאו דווקא בור פיזי, אלא חוסר הבנה, טמבליות.
אוקיי, אז גם הצדיק מוצא לו את הדרכים להשפיע על העולם, באופן כזה שנקבל ממנו את המסרים. אם אנחנו לא במדרגה העצומה שמאפשרת לנו להבין את "מעשה באבידת בת מלך", כמו שאנחנו מבינים את "יפתח המלוכלך", אזי הצדיק שולח לנו כל מיני יצירות שמאפשרות לנו, להבין לפחות חלק מהרעיונות, ובאופן כזה להתקדם ולהתפתח ולהיות קשורים לצדיק.

כבר לפני הרבה זמן, הגעתי למסקנה שהספר "יוביק" של פיליפ ק. דיק, הוא השתלשלות של "מעשה באבידת בת מלך". זה ספר מדהים שמתחיל בסיפור על אדם שמחפש מישהי וצולל לעולם שבו הוא צריך בכל מיני תופעות לא הגיוניות ומה שיוצא שבמקום לחפש את האישה, הוא צריך להלחם על חייו.
העניין הוא ש"יוביק" בכל זאת הוא ספר מאוד מאוד מסובך. הוא לא קשה לקריאה, אבל מופיעים כל מיני רעיונות פילוסופיים ומוטיבים מהבודהיזם הטיבטי. הוא ספר מומלץ אבל קשה לרדת לסוף דעתו.

אז מה שקרה שניתקלתי ביצירה שהיא פשוט ברסלבית מושלמת שבאמצעותה רבינו הקדוש, לקח חלקים "מעשה באבידת בת מלך" והוא מעביר אותם ברמה מאוד מאוד קליטה.
מדובר בסרט מ2010 שנקרא Scott Pilgrim Vs The World או "סקוט פילגרם נגד העולם". כשהפיצו אותו בארץ תרגמו אותו בצורה מטופשת "לאקסים של החברה שלי".
הסיפור הוא על בחור סתמי למדי שבזמנו החברה שלו העיפה אותו והפכה לכוכבת רוק. שנה לאחר מכן מופיעה בחלום שלו בחורה מוזרה והוא מחליט שהיא אהבת חייו והוא חייב להכיר אותה.
הוא באמת מצליח להפגש עם הבחורה המסתורית, אבל מרגע שזה קורה, מופיעים כל כוחות הרוע ומנסים לחסל אותו, כולל האקסית הסלבריטי שלו.
הבחורה עצמה, היא נוכחת – נפקדת בחייו, ככל שהוא מתגבר על יותר מכשולים, רמת היחסים שלהם עולה.
כאן תוכלו למצוא את החלק הראשון של הסרט כולל תרגום לעיברית.

את האקסית המרשעת משחקת בארי לארסן המקסימה , הנה היא מתוך הסרט , שרה את השיר "כבשה שחורה"

תהנו.

שבוע טוב.

תתפללו עלי. בבקשה.

במקום נספח מוסרי


חצות.
הרבה אנשים בברסלב , דיברו על תועלת המנהג לקום בלילה ולעשות תיקון חצות.
כמובן, גם רבינו דיבר על זה בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד ותורה קמ"ט ואם תקראו בויקיפדיה על ברסלב, תראו שנושא קימת חצות הפך לאחד מהסמלים של חסידות ברסלב והפרקטיקות המרכזיות שלה.
מה הרעיון המסתתר מאחורי ה"תיקון חצות" הזה?
כאילו, מה אכפת לי בעצם שבית המקדש נחרב?
אני באמת כל כך רוצה קורבנות? ברור שלא.
יש לי תאווה לתת תרומות ומעשרות לכוהנים וללוויים?
יש לי תאוות רבות, אבל זו דווקא לא נמנית עליהן.
אז מה?
אומרים "גלות השכינה" , אומרים "נחלתינו ניתנה לזרים" אומרים הרבה דברים שקשה לנו להרגיש ולכן ניתן דוגמא.
נגיד אתה גבר בגיל מאוד הורמונלי 17 , נניח ויש לך חברה מקסימה שאתה מת עליה ואתם כל הזמן ביחד ואז, יום אחד היא אומרת לך "זהו זה, אני עם ההוא" ומול היניים שלך היא הולכת לאיזה מישהו.
זה בדיוק מה שדניס ריצ'ארדס עשתה לדיוויד קרומהולטס ב"אהבה אפלטונית" .

אמנם הוליווד דאגה לסדר לו את מילה ג'ובוביץ' להמשך הסרט, אבל לא תמיד ניתן לסמוך על הוליווד שתדאג לכם בסיטואציה דומה.
בקיצור, מדובר בהרגשה ממש מחורבנת. יש אנשים שבא להם להרוג את עצמם, יש אנשים שבא להם להרוג מישהו אחר.
לכן עושים תיקון חצות, כי החורבן של בית המקדש הוא חורבנו האישי של כל אחד מאיתנו ואותו אנחנו באים לתקן ב"תיקון חצות". עכשיו , למה זה פועל דווקא בחצות?
אומר רבינו כך: (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קמ"ט)

חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
חֲצוֹת הוּא מְסֻגָּל כְּמוֹ פִּדְיוֹן, כִּי הוּא הַמְתָּקַת הַדִּינִים
וְזֶהוּ, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
הַיְנוּ שֶׁצֶּדֶק גּוֹבֵר עַל מִשְׁפָּט
הַתִּקּוּן לָזֶה, חֲצוֹת לַיְלָה. אָקוּם.
וְעִקַּר חֲצוֹת הוּא תָּמִיד אַחַר שִׁשָּׁה שָׁעוֹת מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה

מה הכוונה כאן? אומר רבינו הקדוש שהכל מתחיל בחצות. העולם מתחליל , הבריאה מתחדשת ולכן זה הזמן לתקן , זו ההזדמנות לסדר את הדברים שילכו בדרך הנכונה. כך בדיוק כתוב בטאו טה צ'ינג פרק ס"ד "עשה דבר בטרם יתגשם, הסדר דבר בטרם יסתבך".

כמו שכבר אמרו חכמים, בלי הכשרה זן בודהיסטית מעמיקה, הסיכוי להבין את תורת ברסלב, הוא סיכוי קלוש.
אתם בוודאי יודעים שאני כל הזמן מקלל את החסידים הטיפשים והנבערים שבשבילם חסידות ברסלב זה גידול פיאות למרחקים ארוכים, "שמירת העיניים" וכל השטויות האלו.
אני באמת שונא אותם אבל זה לא בגלל שהם לא בסדר. אילו לא הייתי זוכה להכשרה רוחנית רבת שנים, מה הייתי יכול להבין בעצמי? צריך להבין את האנשים האלו. אף אחד לא הסביר להם על המשמעות הרוחנית של רגשות , אף לא לימד אותם לצפות בהתנהגות של עצמם. לא לימדו אותם, אז הם נופלים לכל מיני טימטומים ומקשיבים לכל מיני נוכלים.
בדיוק דיברתי עם אחד מגדולי רבני ברסלב על הנושא הזה של לימוד כף זכות והוא אמר דבר מדהים.
כדי לדון את מישהו לכף זכות , לא צריך להסכים איתו.
אפשר פשוט להגיד "אילו הייתי בא מאיפה שהוא בא או יודע את מה שהוא יודע, בוודאי שהייתי חושב כמוהו"
אני אתן לכם דוגמא.
פירסמתי את התמונה הזו מהחתונה של בנו של הרב ברנר
אתם בוודאי לא תאמינו לי , אבל היו אנשים שבאו והתלוננו שפירסמתי תמונות לא צנועות מהחתונה.
גם על האנשים האלו צריך לדון לכף זכות.
הנה אני אעשה את זה.
אילו היתה לי התבונה של האנשים האלו והנימוס של האנשים האלו וזכות האבות של האנשים האלו, בכלל לא הייתי בנאדם. הייתי חזיר הפיל או חזיר יבלות או משהו ולכן לאנשים האלו ישנה זכות גדולה מאוד, שהם בכל זאת בני אדם ויכולים לחזור בתשובה או לכל הפחות לתרום אברים.
הנה , חצות , וכבר מלמדים זכות.

נכון שהיינו צריכים לדבר על נספח מוסרי?
זוכרים את הפוסט על הרב פנגר?

שכחתי שם בכלל לכתוב את הנקודה העיקרית שהיא ההבדל בין עורך דין שמשקר לבין רב שמשקר.
אם אנחנו מלמדים זכות , אין הבדל. כל אחד צריך להתקיים, להתפרנס ולהצליח בעיסוק שלו.
נכון?
גם למחזירים בתשובה מקצועיים, ישנן התחייבויות או משפחתיות או ציבוריות , אז הם מלטשים את המציאות, כדי שזה יסתדר להם טוב יותר בהצגה.
אבל האמת שיש הבדל.
עורכי דין, פירסומאים , עיתונאים וכן הלאה – אף אחד לא מאמין להם.
לרב עם זקן וחליפה מאמינים יותר.
למה מאמינים לו יותר? כי רוצים להאמין לו , כי רוצים להאמין שקיים עולם טוב יותר, שקיימת מציאות נעלה יותר , רוחנית יותר, נשגבת יותר.
מאמינים לו , כי כל אחד מאיתנו רוצה לדעת שהוא יוכל לתקן את החורבן , שיש לו סיכוי וגם אם הוא רחוק וגם אם הוא חוטא וגם אם הוא דפוק לגמרי, בכל זאת יש לו סיכוי לקום פעם אחת בחצות ולהתחיל לכתוב את החיים שלו מההתחלה.

נאמאסטה כולם.

יאללה למקווה.

 

לא גרים שם בני אדם.


הרב שלום ארוש , הרבה פעמים אומר בהרצאות שלו "יצא לי בהתבודדות" ככה או "יצא לי בהתבודדות " אחרת. לא שאני שומע הרצאות שלו, השם ישמור ויציל. הוא בעצמו בנאדם חמוד מאוד, אני מת עליו , כל פעם שאני באומן אני מתאמץ כדי להגיד לו שלום, אבל ההרצאות שלו…. הייתי בטיפולי שורש יותר נעימים. בכל מקרה , הרב ארוש שיהיה בריא , כל פעם יוצאים לו כל מיני דברים בהתבודדויות. לי זה בדרך כלל לא קורה , מה שלי קורה בהתבודדות זה מהשקורה לאנשים אחרים שלוקחים LSD, לא יודע למה, זתומרת יודע גם יודע, אבל זה לא הנושא כרגע.
בכל אופן, לפני יומיים בהתבודדות קרה לי משהו מוזר, קיבלתי מסר שאני צריך לספר פה סיפור אמיתי על כוחה של התפילה . סיפור שהוא מוזר מאוד ואין לו בכלל מוסר השכל ולא סיפרתי אותו לאף אחד וגם לא הייתי מספר, אלמלא אותה התבודדות של לפני יומיים.

באמת סיפור מוזר, לשימחתי כמה מקוראי מכירים אותי כבר 20 שנה והם יכולים להעיד שהוא אמיתי.
אוקיי, אז כשהתגייסתי לצה"ל , שלחו אותי לשרת בקריה בתל אביב.
זה היה מגעיל. לישון בבית השיריון עם שלושה עארסים בחדר, לאכול פעם ביום ולהיות תמיד מיוזע, מלוכלך ומשועמם.
מבחינה נפשית, מצבי לא היה כזה גרוע. הייתי כבר מתרגל מדיטציה מיומן ולמדתי קבלה ויוגה וניצלתי את הזמן כדי להעמיק ההבנה שלי במבנה התודעה.
סתם שתדעו.
אבל מבחינה פיזית, הייתי בזבל. חייל משלומפר, נשכח ואבוד בעיר זרה , צפופה ומתועבת , שמסביבו בעיקר אנשי קבע יאפים ושוטים ואזרחים עובדי צה"ל אוכלי חינם מלוקקים ויהירים.

בשלב מוקדם למדי של שהותי בקריה, אולי אחרי שבועיים, פגשתי מישהו שאני מכיר. הוא סיפר לי על מכר משותף שלנו, שגם הגיע לקריה מהפרובינציה, אבל בניגוד אלי הוא הסתדר יפה מאוד. הוא שכר דירה, התחיל לעבוד באיזו משרד במקביל לשירותו הצבאי והדבר הכי מוצלח שאותו בחור התברך בו , היה חברה מרמת גן.

זרים לא יבינו איזו ברכה הייתה צפונה במילים האלו "חברה מרמת גן" בשביל חיילי פריפריה ששרתו בקריה.
דבר אחד הוא חברה בבית , אותה אתה רואה אחת למי יודע כמה זמן.
דבר אחר הוא חברה חיילת, שגרה אי שם במרחקים, ומטלטלת בנסיעות כמוך וסובלת מתורניות ומתנאי חיים ירודים באיזה בסיס.
אבל חברה מרמת גן הייתה באמת התגשמות כל השאיפות, שהרי רמת גן שכנה בסה"כ חמש דקות נסיעה מהקריה וחברה משם נחשבה לשילוב בין הרכות והמתיקות הנשית, לבין הבית שעליו חלמנו כל הזמן עם מצעים נקיים ומיטות רכות ואוכל טעים וטלוויזיה.

תשאלו , אם כבר אז למה לא חברה מתל אביב?
תל אביב הייתה מקום של פיצוציות ומזללות שווארמה לשם היו אנשי הקבע הולכים לאכול. אף אחד לא האמין שגרים שם בני אדם.

אני חייב לציין כי הסיפור על אותו אחד שהייתה לו חברה מרמת גן, הכניס אותי ממש להתקף זעם.
אילו היה בעולם מעמד שאליו ראיתי צורך לשאוף, היה בדיוק "חברה מרמת גן". זו מבחינתי הייתה מטרתי בחיים ומישהו, שהיה לדעתי אדם מאוד לא ראוי, השיג אותה לפני.
לא שמעתי מרבינו ולא הכרתי את ברסלב באותם שנים.
לא שהייתי אידיוט, הייתי מקשיב קבוע להרצאות בפילוסופיה ב"אוניברסיטה הפתוחה" ושם יוחד מקום של כבוד לנחמן מברסלב תחת הערך "אקזיסטנציאליזם", אבל אני הייתי בטוח שמדובר בעוד במין ורסיה מוקדמת של הדתי היצירתי.

מהלך ביניים – דתי יצירתי

הביטוי "דתי יצירתי" אינו ממש ברור, למי מאיתנו שאינו דת"ל או דתל"ש או דתל"ף. גם מי שהוא בעל תשובה עשרים שנה וכבר מכיר את כל ההכשרים ואת כל החופים מהנפרדים , עדיין אין לו מושג מה זה דתי יצירתי. אז לטובת הציבור , נסביר את זה ככה. לאורך רוב שנות המדינה, הדתיים היו נעבכים קלאסיים. הם סבלו מאפליה לא רשמית מצד המפאיניקים השולטים, ולכן הם מצאו את עצמם, הרבה פעמים בתור שואבי מים וחוטבי עצים. נניח בשנות השבעים, דתי שהיה נהג אגד , נחשב אחד ש"הסתדר בחיים". גם היום לא רואים הרבה דתיים בין אוכלי החינם במשרד הביטחון או במשרד החוץ , אבל שלושים שנה קודם, גם למצוא רופא דתי , היה די סיפור. עד כאן היסטוריה.
מה שקרה החל מתחילת שנות התישעים, זה שהתחליה להיווצר אוליגרכיה דתית. זה קרה גם בגלל הסתאבותו של המהפך הפוליטי וגם בזכות העליה מרוסיה, שיצרה פרולטריון חדש ואולי היו כל מיני סיבות אחרות, אבל השורה התחתונה הייתה, שהתחילו לצוץ דתיים עם כסף. התופעה לא הזכירה את אברום בורג, שהיה וגם נותר מין דרדר במדבר, אלא יותר את עורך הדין יעקב ויינרוט. בקיצור, באותה תקופה עלתה במת ההיסטוריה קבוצה של עורכי דין דתיים, או מנכ"לים דתיים או אנשי עסקים דתיים , שהמכנה המשותף המשמעותי שלהם , הייתה העבדה שהיה להם הרבה כסף.
זו הייתה תופעה חדשה.
תמיד היו עשירים דתיים בודדים, אחד פה ואחד שם, אבל רק באותה תקופה , התופעה התרחבה מספיק כדי לאמץ גינונים חברתיים.
אחת מהתופעות הנספחות של אותה חברה דתית עשירה, הייתה הופעתו של מעמד חדש, זה שנקרא הדתיים היצירתיים. חלק מהאנשים האלו היו מין בדרנים. אנשים ששעשעו את הספונסרים העשירים שלהם, במין חיקויי אומנות. ליצני חצר, במילים אחרות. חלק אחר של מעמד הדתיים היצירתיים , היה מין נוער נספח כזה. כל מיני "בני דודים של" ו"אחייניות של" ,שבגלל שהיו נטולי מעוף מצד אחד ועמידים מספיק ,מצד שני, פיתחו לעצמם כל מיני גינונים פסאודו בוהמיסטים , שהתת טקסט שלהם אומר "אילו הייתי חילוני, הייתי בוודאי אומן דגול ומשורר מפורסם, אך דבקותי במסורת ישראל גרמה לי לדכא את הכישרון שלי ולבטא אותו רק בחנוכות בית בגבעת שמואל."
בד"כ, לא היה מדובר בכישרונות אמיתיים.
אלו לא היו גם אנשים שהבינו באוונגארד. הם לא שמעו את killing joke וראו סרטים של פיטר גרינוואי, אלא מקסימום עישנו מלבורו לייט על רקע החומה של פינק פלויד.
היום הדתיות היצירתית , כבר הפכה לזיהום תרבותי שכיח. יש להם בתי ספר לקולנוע ולמשחק והם עושים תערוכות צילום ומי יודע מה עוד, זאתאומרת, נגיד ההומוסקסואליות הדתית , היא גם סוג של דתיות יצירתית מעוותת במיוחד , אבל אני מדבר איתכם על לפני עשרים שנה, ואז התופעות האלו, היו בעיקר בניצניהן.
בגלל שאני התחלתי לשמוע, על הדתיים היצירתיים האלו , חשבתי ברוב בורותי שגם רבי נחמן בן פייגא הוא כזו תופעה. הוא הרי היה הנכד של הבעל שם טוב וגם זכה לשידוך עשיר, אז בגלל שהוא כבר היה מסודר בחיים, הוא חיפש את עצמו והתעניין בפילוסופיה ובמיסטיקה, כמו דתי יצירתי מהשורה.
זה מפחיד אותי בכלל לכתוב את זה, אבל זו נקודה חשובה שצריך לזכור. אף פעם לא לימדו אותי בבודהיזם על נשמות הענק שכמו כדור שלג, הן צוברות יותר ויותר עוצמה כשהן מתגלגלות. זה קיים בבודהיזם בלי סוף, אבל בפונה ובעידן החדש בכלל , שכחו להכניס את הקטע הזה לתכנית הלימודים.

סוף מהלך ביניים

נחזור לחברה מרמת גן. אני לא הכרתי אז את תורת ברסלב, אבל הסיפור הזה של החברה מרמת גן ממש עירער אותי וגרם לי תיסכול שגבל בהיסטריה. באותו לילה יצאתי אל החורשה המדולדלת שליד האכסניה הבלה, בה התגוררתי ושם פשוט התייפחתי לפני הקדוש ברוך הוא.
"זה לא ייתכן" צרחתי כלפי מעלה "שאתה נתת לו חברה ברמת גן. לא מגיע לו בכלל. אם מגיעה לו חברה מרמת גן, לי בטח מגיעה."
כך צעקתי לפני אלוהים פעם אחר פעם , עד שנהייתי תשוש והלכתי לישון.
לא חלפו חודשיים וגם אני חבקתי חברה מרמת גן ואפילו אחת שענתה על כל הדרישות. היו לה הורים עשירים ובית מצוחצח ןמקרר מלא (למרות שהם אכלו כמעט אך ורק במסעדות) ואפשר להגיד שמטרתי , מבחינה ציבורית הושגה. מכל הבחינות האחרות , הקשר הרומנטי הזה היה בעיקר מזוויע ואני נוטל את האחריות על עצמי. עד שלא הגעתי לפונה ועברתי כמה סדנאות רדיקליות בהכרה עצמית וביחסים בין אישיים, הייתי רחוק מאוד מלהיות בנוי לקשר. למעשה, חלק מהסיבה שמיהרתי כל כך אחרי הצבא לנסוע להודו , היה בגלל החברה מרמת גן הזאתי, אז למעשה, יש לי הרבה על מה להודות לה, למרות שאני לא אעשה את זה.

חלפו הרבה הרבה שנים והפכתי לרמת גני.
לא, לא פגשתי את האקסית שלי ברחוב, תהילה לאל, אלא רק את הבית של ההורים שלה וגיליתי למרבה הזוועה שהוא בגבעתיים. גם התגלה לי שהתיכון אליו היא הלכה , היה תיכון גבעתיימי קלאסי. לא היה לו שום קשר לרמת גני.
זאת אומרת שהאקסית שלי, שתהיה בריאה, שיקרה לי בנוגע לעיר מגוריה, נושא שמעולם לא עלה לדיון בינינו ולמה שיעלה?
ההבנה הזו חילחלה להכרתי לאט לאט. הרי למה שבנאדם ישקר בעניין כל כך טרוויאלי שאין שום בעיה לבדוק אותו?
רק בגלל סיבה אחת, עשיתי התבודדות ודרשתי חברה מרמת גן.
בוודאי שלא היה אכפת לי שתהיה מגבעתיים, אבל לא ציינתי את זה בתפילתי , כי אז פשוט לא ידעתי מה זה גבעתיים. האמת שעד היום אניט בספק אם אני יודע.
זה כמו תפילתו של לוט מספר בראשית

וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי.

לכאורה, קורה כאן משהו מאוד מוזר.

אברהם אבינו מתפלל על סדום ולא נענה.
לוט מתפלל על מצער ונענה, השם לא נוגע בעיר, למרות שהיא הייתה אמורה לההרס.
וללוט בכלל לא היה אכפת ממצער, הוא בסך הכל לא רצה להמשיך לטפס, זאת הייתה כל הסיבה.

מסביר הרב ברנר, שזה כוחה של תפילה מכל הלב.
אברהם היה צדיק הדור ובאמת רצה מכל בכל ליבו להציל את יושבי סדום , אבל התפילה שלו עדיין לא הייתה בעוצמה המספקת כדי לשנות סידרי טבע.
לוט היה באקסטזה, הוא נמלט על נפשו , איבד את ביתו ואת אישתו בכמה דקות ומסביבו איתני משתוללים , וזה גורם לו לשאת תפילה ברמה אחרת לגמרי, תפילה שנענית בו במקום , למרות שהיא לא ממש תפילה בנושא אקוטי.
זה כוחה של תפילה מעמיקי הלב.

בעזרת השם,
מי יתן ונזכה כולנו למדרגה של "קוראים אל אדוני והוא יענם"!
לילה טוב.

 

ממש הכל בסדר


אתמול שכחתי להניח תפילין.

לא שאני בעד להניח תפילין , ההפך , הקטע הזה שהתחלתי להניח לפני חודש או חודשיים דפק לי את כל תהליך האינקובציות ואני לא יודע בכלל מה אני אעשה עכשיו ואפילו את אין לי מי לשאול. הלוא מה אני אשאל "סליחה הרב, עד היום ניסיתי להפסיק לנהל את חיי ולהניח לעיבורי הנשמות של הצדיקים להתוות את דרכי, ואז התחלתי להניח את התפילין וזה הוציא אותי מאיזון כי למעשה, מבחינת העיבורים אני בכלל לא נמצא ברמה של כזו פרקטיקה קבועה. מאקסימום כשמגיעים למירון , רוצים קצת לנפח את הכלים, כדי שיהיה אפשר לשאוב מהצדיק קצת יותר , אז מניחים תפילין, אבל ככה? מי במדרגה הזו בכלל?"
נראה לכם שיש לי אם מי לדבר? קדחת.
הקבליסט הכי אולטרא ליבראל יגיד לי "מה בעצם אכפת לך? מילא אל תשמור שבת בגלל הפיקניקים, מילא אל תאכל כשר ,כי אמא שלך מכינה את השרימפס הכי טובים בפנסילבניה, אבל תפילין מה אכפת לך? תניח."
איך אני יכול להסביר שהגוף האנרגטי של האדם , הוא דבר עדין , הוא דבר רגיש , שצריך לטפח אותו בעדינות , במסירות ביד אוהבת ושאני התחלתי תהליך רב שנים של תנועה בעקבות זרמי האנרגיות של הצדיקים ואין שום סיבה שבעולם לבעוט במערכת בפראות באמצעות בלוני ציפה אנרגטית מלאכותיים.
אף אחד לא מבין בזה .
אף אחד חוץ מהרב ברנר.
הוא אמר לי גם בלי ששאלתי שגם הוא לעניות דעתו , לא ראוי להניח תפילין, אלא שאם כבר הוא נצטווה , אז חייב להניח גם אם הוא לא ראוי.

תשובות כאלו , גורמות לי לחפש מקום לקבור את עצמי, לא בגלל שאני מתבייש במשהו, אלא בגלל שאף אחד לא מוכן לדבר איתי בהיגיון.

בקיצור, לא הנחתי תפילין כי שכחתי והגעתי לשיעור של הרב ברנר במקום הרגיל בשעה הרגילה ונושא השיעור היה "עזות דקדושה" או במילים אחרות , מה יעשה בנאדם ששכח להניח תפילין בבוקר. אז הסברה הראשונה שמעלה הרב ברנר זה שאותו בנאדם צריך להתבייש מאוד.

למה להתבייש? כי אפילו נהגי מוניות חילוניים מניחים תפילין ולכן מי שלא מניח תפילין , הוא אטפילו לא ברמה של נהג מונית חילוני , אלא של גוי וברור שהוא צריך להתבייש. אמממה , הבושה הזאתי אינה מקדמת , כי אותו אדם יכול להגיע למצב שהוא כל כך שבור מהבושה על זה שהוא התנהג מגוי , עד שהוא שוב לא מניח תפילין ואז נעשה לו להרגל והוא מתדרדר ומתדרד לרמת הגויים בעוד עניינים.

בשלב הזה, ברור שהייתי ממש מחורפן, אבל נמשיך.
אומר הרב ברנר שכאן צריך עזות דקדושה , מה הכוונה? לבוא לאלוהים ולהגיד לו "אף על פי שהתדרדרתי מטה מטה ולא הנחתי תפילין הבוקר , בכל זאת אני עז פנים ומבקש שתסלח לי." זאת אומרת עזות דקדושה , זה שבמקום להתבייש מאלוהים, לשים את הדברים על השולחן.
האמת שזה עוזר, כי אין דבר שיותר מדכא מהתחשבנויות, מהרגע שאתה מתחיל אתה יורד ויורד ושופט את עצמך לכף חובה ובסוף מגיע לידי פריקת עול , כי אין לך מה להפסיד.
אני הגעתי למסקנה אחת , כל זמן שאני בקשר עם הרב ברנר, רצוי שאני אניח תפילין, כי אחרת הוא לא ידבר על שום דבר אחר.

טוב, אחרי שבילינו שעה בדיון על אותו אחד ששכח להניח תפילין בבוקר ועל העזות דקדושה ,קם שם אחד שסיפר על החבר שלו ששמונה עשרה שנים עולה לקברות צדיקים ולא עוזר לו. ברגע שהרב ברנר שמע את זה הוא פשוט התפוצץ, ועל מי הוא התפוצץ ? על "שובו בנים".
"איזה נס אתם עוד צריכים?" הוא שאל אותם "לא מספיק שלפני כמה שנים הייתם בהודו וסין ועברתם את כל העברות שבעולם ועכשיו אתם עם זקן ופאות ויש לכם ילדים שלומדים תורה?"
ואני כל היסורים שהיו לי מקודם בגלל העזות דקדושה, כלו כעשן. מרוב תענוג התחלתי להתפתל כמו קיידן קרוס באחד מסרטיה היותר פופולאריים.
כל כך הרבה דמעות תנין וירטואליות ירדו לי באותה שעה, שהיו יכולות לחדש את גאויות הנילוס , אילו הוא היה נהר וירטואלי.
אבל האמת היא שהרב ברנר צודק כאן ותשימו לב למהלך.
מה שהוא אומר זה שאנשים בנויים מעירוב של טוב ורע וזה מאז חטא אדם הראשון.
זה מצב נתון, היחיד שיצא מהמצב הזה , היה מיועדנו בעל ההילולה רבי שמעון בר יוחאי שעליו נאמר "נעשה אדם נאמר בעבורך" ומכאן אנחנו מבינים שהוא תיקן את עצמו עד כדע כך , שהוא ניטרל את החטא.
הבעיה שמדבר עליה הרב ברנר כשהוא תקף את "שובו בנים" , היא ההתמקדות ברע במקום ההתמקדות בטוב. הרי בוודאי שגם בהם ישנן הרבה נקודות טובות, לפחות אותו הבנאדם ששאל את השאלה, נראה חביב למראה, אבל אנשים רוצים להתמקד בשלילי וההתמקדות בשלילי, כמובן מחזקת אותו.
זה מחזיר אותנו לנושא הנקודה הטובה, אותו כתם מעורפל באפלת הלילה , שאותו מקדשים , על מנת לתקן את העולם.
בנושא הזה , רבי נחמן מאוד נחוש , אפילו נחוש יותר מתלמידיו. הוא אומר "תחשוב טוב – יהיה טוב."
עכשיו עוד משהו קרה לי , בשיעור שלאחר מכן , הגיע מישהו שפשוט היה סימבול לכל מה שאני שונא אצל בעלי תשובה. פונפון על הראש, קמע על הצוואר, עיניים בולטות וכמובן דיבלולים בכל כיוון. משום מה התחלנו לדבר על זה שאסור להרוג בעלי חיים, כי מורידים אותם מדרגת חי לדרגת דומם וזה נגד העלאת הניצוצות.
הרב ברנר הזכיר את ההלכה שביום שישי, צריכים לנקות את קורי העכביש .
אז אמרתי , כמובן , ששמה שצריך , צריך , אבל יש להזהר לא לפגוע בעכביש , שהוא חיה מועילה וכו'
מיד המדובלל התחיל לצעוק שצריך להרוג את העביש וצריך להרוג עכבישים , מתי שרואים אותם וכן הלאה וכן הלאה כמנהג המדובללים לדבר שדטויות בשטף.
אז דיברתי אליו מאוד לא יפה ואחרי השיעור אמרתי לעצמי "ברור שצדקתי , אבל אם אני אתנצל בפניו עכשיו, בטוח אני עולה מדרגה."
הלכתי התנצלתי והוא אמר "כן אחי , זה שטויות וכלום"

אחרי השיעור, ניגש אלי גבאי בית הכנסת , למעשה אחד מהגבאים, ניגש אלי ושאל אותי עם בבלוג הכל בסדר.
"ממש הכל בסדר" עניתי לו ולא הבנתי כל כך מה הוא רוצה מחיי, אז הוא אמר שאנשים פנו אליו כדי שיברר אם כבר הורידו את התמונות הבעייתיות מהבלוג.
לא עניתי לו, כיוון שהוא לא צד בעניין. הוא לא גולש לפה ולא מגיב פה,
אבל אני רוצה לשאול את החרדים שגולשים לכאן שאלה פשוטה "מה אתם עושים פה?"
אני לא מדבר על חרדים מודרנים קולים, הם באמת לא היו ניגשים לגבאי הזה ולא היו מתרגשים מהתמונות.
אני מדבר עליכם, בני הליבה שלח העדה החרדית , בוגרי הישיבות החסידיות, בלייני הטישים ומנויי האדמורים.
הרי אתם טוענים שיש לכם תרבות עילית מושלמת, בוהקרת וחסרת פגמים.
הרי אתם מגלגלי עיניים ומרחמים בנדיבות על כל מי שלא נולד ברדיוס קילומטר מכיכר השבת.
הרי אתם מכנים את התרבות המערבית, את הספרות , את האומנות ואת המוזיקה בשמות חינניים כמו "עימקי הטומאה" , "מכשול שער בת רבים" , "הרס הבית היהודי", "מקור לכל חטא ופגם" וכן הלאה.
מה יש לכם מאיתנו? מדברים כאן על רבי נחמן מברסלב, אבל יש כל כך הרבה אתרים אחרים של ברסלב שבהם לא תצטרכו להתקל חלילה בראיון עם פעילת הסביבה קילאי הייזל אותה מכירים בעיקר בזכות הופעתה הפנומנלית על הפוסטר של הסרט קאשבק. . אני אגיד לכם בכנות, אם מחר היה באים אלי מהבד"ץ ומבקשים לשלם לי כדי שאני אכתוב בלוג, שיהיה מיועד לציבור שלכם, לא הייתי יכול לעשות את זה.
אני מכיר את כל הפוליטיקות בין הרב קרמר לרב שכטר? אני יודע למה העיפו את הגבאי של האדמו"ר מויז'ניץ?
אין לי מושג בדברים האלו, בלי לזלזל.
כאן אני כותב על דברים שאני מבין בהם. על מדע בדיוני , על קולנוע וטלוויזיה , על אופנה ושחקנים ושחקניות ודוגמניות ועל הוליווד ועל מוסיקה מודרנית.
אם זה מה שמעניין אתכם, ברוכים הבאים.

מופת של גבורה והקרבה


כמעט ולא יוצא לי לראות סרט , בלי לקרוא את הספר קודם. "משחקי הרעב" הוא בהחלט יוצא מן הכלל. ראית את הסרט , שאמרו לי שהוא הרבה פחות טוב מהספר  ואני חושב בסך שהסרט לא רע.

בוודאי שאני אקרא את הספר עכשיו . לא שלפי הסרט העלילה כזו מדהימה. לוקחים עשרים וארבע ילדים , נותנים להם להלחם עד מוות באיזה יער , בסוף יש רק אחד שמנצח. זה לא בדיוק ההיידן של התסריטים ואולי זה מה שחלק מהאוכלוסיה צריך, דברים אידיוטיים , שנותנים אשליה של התלבטויות מוסריות , בשטאנץ מאוד צפוי.

לא יודע , בכל אופן , יש איזה קטע שם שמשדרים סרטון תעמולה שבו אומרים שהילדים הולכים לתחרות מתוך גילוי גבורה והקרבה , או משהו כזה. זה לא כזה משפט ששווה לזכור אותו , רק שנזכרתי בו בזמן ספירת העומר.

מה זה קשור לספירת העומר באמת?

אז יש סדנאות רוחניות טובות , כאילו לא האלו שאומרים לכם לשבת על כרית ולדמיייין שאתם אור , אלו סתם זבל. אני מתכוון לסדנאות שקורעים לכם את הצורה ומעמתים אתכם עם כל הדפיקויות הנפשיות שלכם ובקיצור עושים לכם שמח .

אז בסדנאות הטובות ישנו תרגיל שנקרא "תרגיל אש" .

העניין שלו נורא פשוט, מוצאים איזה נושא, בדרך כלל נושא כאוב, וצורחים עליו. עד כמה צורחים ? עד שפשוט אי אפשר יותר. זה קורה אחרי חצי שעה או משהו. זה תרגיל טיהור, אתה יוצא ממנו כשאתה מרגיש לגמרי רגוע , נקי ומוכן לבלות שארית ימיך בצפיה בערוץ דיסני תוך כדי אכילה של קורנפלקס בחלב.

אכלה תרגיל , מולץ בחום , פשוט קשה לי להאמין שמישהו יעשה אותו בבית.

גם בחסידות ברסלב עושים את התרגיל הזה , במיוחד עושים אותו בספירת העומר.

למה בספירת העומר? זה מה שכתוב בנוסח שאומרים כולם , אתם יודעים,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ.

אני יודע בכל המקומות אומרים את זה , אבל רק בברסלב עושים את זה באמת.

הנה,

מדהים נכון? באמת אחריח כזו ספירה , אתה בוודאי משאיר חלק מההדחקות שלך מאחוריך.

נראה לי שהשבוע אני שוב אלך לספור את ספםירת במניין ברסלבי אמיתי , אולי הפעם אני אלך לשוהל.

אוה רגע , יש בבני בר4ק בית כנסת ברסלב, שווה לנסות אותו לרגל האירוע, אוקי אני אדווח מהשטח לכל ידידנו התל אביבים.

מה עוד?

הרבה אנשים החמיאו לי על התמונה שפירסמתי של הדוגמנית עם כוכבי הים ורציתי לציין שכל התהילה מגיעה לקייט אפטון המקסימה מהמגזין ספורט אילוסטרייטד.

באמת כישרון גדול , למרות שנראה לי מוקדם מדי להשוות אותה לקלאודיה שיפר.

בכל אופן , כל החיים לפניה וגם לפנינו.

שיהיה לכם שבוע טוב ומקסים ונפלא ואם אתם רוצים לספור את ספירת העומר איז ישד את האתר שמזכיר לכם באימייל.

הנה

http://www.haomer.org/index.php/sfirat-omer-reminder

לכו על זה.

שבוע טוב.

בימים ההם , בזמן הזה


חג החנוכה הוא בין החגים הנחשבים ביותר בחסידות ברסלב ובתורת ברסלב וכך כותב עליו רבי נתן מנמיערוב בליקוטי הלכות

וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנוּכָּה בְּכָל אָדָם בְּכָל דּוֹר שֶׁצְּרִיכִין לְכַוֵּן שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת הַהַדְלָקָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַהֶאָרָה מִשּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמְּאִירָה בְּתוֹךְ כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁמֵּהַהֶאָרָה זאת נִדְלָק וּמֵאִיר נֵר חֲנוּכָּה הַקָּדוֹשׁ. וְעַל. יְדֵי שֶׁמְּקַיְּמִין יִשְׂרָאֵל מִצְוָה זאת בְּכָל שָׁנָה נִמְשָׁךְ עַל כָּל אֶחָד הֶאָרָה הַזּאת עַל יְדֵי שֶׁעוֹסֵק לְהַדְלִיק וּלְהָאִיר עַל עַצְמוֹ הֶאָרָה הַזּאת עַל יְדֵי מִצְוָה זאת, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת תּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנוּכָּה בִּכְלָלִיּוּת שֶׁהָיָה בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וְכוּ'. וְכֵן נַעֲשֶׂה הַנֵּס בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל שָׁנָה בְּכָל אָדָם שֶׁבְּכָל פַּעַם רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר בְּחִינַת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא בְּחִינַת יְוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד וְכוּ'

מגניב.

גם השנה , יצאו העיתונים המיזרוחניקים ביללה ובמספד לנוכח התערערות הנחלת הערכים האותנטיים של חנוכה, כאילו שהם מבינים בזה, והפעם יצא קצפם על כל המופעים לחג, שאין להם שום קשר לסיפור המכבים, רק פסטיגל, פסטיבל ודרדסים.

מצד אחד, אחד זה נכון, מצד שני, העולם לא מתנהל על פי רצונם ושאיפותיהם של עורכי עיתונאים או של פוליטיקאים , או של טייקונים או של פירסומאים. אלוהים מנהל את העולם והוא אפילו ברא את צדיק האמת כדי שלא יהיה לו משעמם.

אז בקיצור, גם לחנוכה דואגים בשמיים.

זה כמו הסיפור עם החור באוזון. זוכרים שבשנות השמונים ביפרו לנו שיהיה חור באוזון ועד שנת 2000 כולנו נישרף ברחובות מרוב קרינה? איפה נעלם החור באוזון? מי סתם אותו? אז מה שהם אומרים , זה שאפקט החממה סתם את החור באוזון.

אה ,אפקט החממה, אוי ואבוי , אבל משום מה הוא הגיע בדיוק בזמן כדי לסתום את החור באזון, יתברך שמו.

אז איזה דפקט חממה מגן על מורשת חנוכה?

על מורשת חנוכה מגן השיקוץ של הנוצרים ימח שמו וזכרו, או יותר נכון, קבלן משנה של השיקוץ שנקרא שטן קלאוס. 

הילדים הנוצרים מחכים באמצע החורף  ששטן קלאוס יגיע ויתן להם מתנות. כל זה מאוד מעניין ברמה התיאולוגית , אבל בגלל סיבה מסויימת השטן קלאוס הזה עוזר לשמור על מורשת חנוכה.

ובכן, אתם צריכים להבין שמעבר לים גם חיים המון יהודים. הם לא בדיוק כמונו, זה נכון.

הם מדברים משונה ומתלבשים מצחיק ויש מי שאומר שהם קצת לא נורמאלים, אבל למרות כל זה הם יהודים וכיהודים הם בוודאי עוסקים גם באיזושהי עבודת השם ויכולים אפילו להיות מקושרים לצדיק האמת, שזה ברור, כי גם גויים יכולים וכבר דיברנו על זה פה.

היהודים האלו, הם חיים בתוך הנוצרים האנטישמים והילדים שלהם גם יהודים והם גם לומדים אפילו בבית הספר עם המוני ילדים נוצרים.

והכי הם עצובים , הילדים היהודים החמודים שמגיע אמצע החורף וכל הילדים הנוצרים מחכים לשטן קלאוס, השד שלהם שיביא להם מתנות ואז הם באים לאמא ואבא שלהם ואומרים "למה ליהודים אין שטן קלאוס?"

אם זה היו הילדים שלנו, אז היינו מסבירים להם מה זה יהודי ומה זה גוי ומה ההבדלים הקיומיים בינהם כפי שכבר כתבו גדולי התורה וגדולי החסידות, לדוגמא התניא קדישא וכן הלאה, אבל שמה אי אפשר לעשות את זה, כי מה יגידו השכנים.

במקום זה ההורים היהודים המצחיקים האלו , אומרים לילדים החמודים שלהם שהם לא צריכים שום שטן קלאוס עלוב , כי הם יהודים ולהם היו חנוכה והמכבים הגיבורים שהם הרבה הרבה יותר שווים משטן קלאוס.

צריך גם להבין, שהיהודים שם מעבר לאוקינוס, הם לא כמונו ולא עובדים בעבודות כמו שלנו, ככה, חיים בצל הטייקונים והמלחמות מהיד אל הפה. הרבה מהם עובדים בטלוויזיות ובסרטים ובאולפנים ובעיתונים והם חזקים ועשירים מאוד.

זה מאוד עוזר לחנוכה, כי היהודים האלו, האבודים הם מתאמצים מאוד לשכנע את הילדים שלהם שחנוכה זה חג שווה והם עושים להם מסיבות , וכותבים להם שירים על חנוכה ועל המכבים והם לא עושים מה שעושים כאן עם הפסטיבל של הדרדסים וכל זה , אלא חשוב להם שיבינו שזה חנוכה וזה נרות ושהייתה מלחמה של החשמונאים נגד היוונים והמתיוונים.

אז אתם רואים שיש מקומות שמתייחסים למורשת חנוכה נורא ברצינות?

הנה עוד אחד.

אז תשאלו מה זה עוזר לנו? הרי בישראל יש את מצוקת החנוכה ולא מעבר למגדלי החושך איפה שחיים היהודים המשונים?

התשובה היא, שאף יהודי אינו לבד. אור הצדיק מאיר את כולם , כמו שאומר רבי נתן בקטע שציטטתי למעלה.

הרי אם השם הצליח להחדיר את חנוכה אפילו למקומות הרחוקים של הקליפות והשיקוצים, אין שום סיבה שהוא לא יצליח כאן, קילומטרים ספורים מהתרחשות הקרבות של החשמונאים.

רק צריך, כמו שאומר רבי נתן , להדליק נרות ולכוון שהאור ישטוף אותנו, כמו שהיה לפני אלפיים שנים וכמה ןשנזכה להיות מקושרים לצדיק האמת ולתורתו הקדושה ושנזכה לשמוע מרבינו ואנשי רבינו ושיעשו ניסים לנו כמו שעשו לאבותינו .

חג שמח!

אוי איזה שמאלץ , אני מת!