אסור לכתוב, אסור לקרוא


ישנם דברים שאסור לכתוב.

ישנם דברים שאסור לקרוא.

זו לא צנזורה, הצנזורה היא סוג של עיוות.

כמו דת, גם הדת היא סוג של עיוות, סוג של כפירה.

כך כתב בעניין הטאו טה צ'ינג לפני קרוב לאלפיים שבע מאות שנה

כאשר נאבדת הדרך, נותרת עוצמה
כאשר העוצמה נאבדת, נותר שפע
כאשר השפע אובד, נותרת נדיבות
ובאבוד נדיבות בא תור הפולחן.
לכן הדת היא סוף היושר והנאמנות ותחילת הבלבול

כן, הדת היא סוג של כפירה. מבלבל אבל מדוייק.
המשמעות של טקסים, הוא איבוד הקשר הישיר אל האמת.
זה למעשה מה שמלמד אותנו הטאו טה צ'ינג. באיזה שלב, יש "דרך", דרך היא הכל , היא האמת , היא המציאות המאוזנת.
כשהדרך אובדת, נותרת עוצמה, העוצמה היא מעשי ניסים ומופתים וקסמים. ניסים כאלו אינם תמיד מאוזנים, אינם תמיד מדוייקים. אין להם את אותה איכות של הדרך, שהיא תמיד נכונה, עם כל זה הם ביטוי לעוצמה על טיבעית אמיתית.
כמו שאנחנו יודעים , מגיעה זמן שבו גם הניסים ומעשי המופתים נעלמים.
מה נותר אז? השפע.
הבלתי טיבעי נעלם, אבל בטבע הכל בסדר.
הגשם יורד, הצמחים צומחים, הכל נראה בסדר, יש שובע ושלווה כמו שיש לפעמים בטבע הפראי.
אלא שגם הניסים ונפלאות , כבר אינם מתרחשים.
מה נותר אז? השפע.
הארץ נותנת את פירותיה, הצמחים צומחים, הגשמים יורדים. ישנה שלווה טבעית, ברכה טבעית.
זה נפלא, השפע. שימו לב, זו ההבטחה האלוהית, זהו חזון הנביאים זוכרים?

ואספת דגנך תירושך ויצהרך אוכלת ושבעת

כן, השפע, גם הטאו טה צ'ינג הכיר אותו וכותב עליו.
גם הוא אבד גם הוא אבוד.
מה נותר אחריו? החסד, יכולתם של האנשים להיות טובים ונדיבים.
זו מדרגה, זו תכונה שיכולה להתקיים בחברה ובעולם. טעות היא להציג את הטאו טא צ'ינג כאנטי חברתי. זה לא נכון. בפירוש המטאטאים מאמין בחברה מתוקנת בחברה וולונטרית ספונטנית. זו לא אנארכיה בשום אופן.
אבל גם חברה כזו לא מתקיימת.
ואז עם מה אנחנו נשארים? עם הדת עם הפולחן.
אחרי שנעלמים כל הדברים שיש בהם אמת נעלמים, אחרי אבוד כל הטוב בעולם ובחברה, נותרים הטקסים.
בשבילנו דווקא יש להם חשיבות, הם מצבה למשהו שהיה פעם מזמן, אבל אין בהם תועלת. הם רק זיכרון, אפילו לא צל.
צל הוא סימן שקיים עוד משהו איפשהו. אנחנו לא רואים, אנחנו לא יודעים, אבל אם ישנו צל אז משהו עוד קיים.

מצבה היא הרבה פחות. פעם התקיים דבר מה, עכשיו בספק גדול.

גם אני זוכר דברים שפעם היה אסור לכתוב אותם. אני זוכר את עצמי אומר לאנשים שכבר שכחתי שישנם דברים שמותר להזכיר אותם רק בשעת צהריים שהולכים ביער בין העצים. אז מותר , אחרת אסור ובוודאי שאסור לכתוב אותם.
היו דברים כאלו אבל אני פשוט לא זוכר מה הם. אין לי כבר את הבהירות הזו, אבדה לי העוצמה.
זה לא קשה, זה בקושי עצוב. מתרגלים.

מצד שני, ישנם דברים כאלו שפעם היה אסור להזכיר אותם והיום מותר. סודות שכבר מותר לגלות. אתם סבורים שזה טוב? זה רע מאוד , כי הנשמות זכורות את היום שבו נברא העולם וכל סוד שמתגלה, מסמן את המרחק מהבריאה.

אל תספרו לי על אומן. הייתי שם ואני אחזור לשם. זאת הבעיה, כשישנה תרופה , סימן שישנה מחלה ואם צריך תרופה כמו אומן, אז המצב קשה.

אבל את הסוד של אומן כבר גיליתי מזמן וגילו רבים לפני. מוגזם אפילו לקרוא לזה סוד.
אנשים שאף פעם לא יבינו בזה כלום, כבר מגיעים באלפיהם. זה לא סודי בכלל, ההפך, זו מין הגזמה וכל הגזמה גורמת נזק וגם זה מזיק, יש לי הוכחות.

מה הכוונה מזיק? אני בטח צריך להגיע לשם הרבה וגם אתן וגם אתם גבירותיי ורבותיי, אבל ישנם כאלו שלא שווים כלום ולא עושים כלום שמגיעים לשם וזו בדיחה, זה ניתוח מוח לארנבת.

לפעמים קורה דבר מעניין, זה מה שקרה בברסלב.

ישנה דת, ישנו פולחן, לתוכם נוצק תוכן רוחני אמיתי וחי.

קנקן ישן, מלא חדש, כמו שרבינו כותב במפורש.

עכשיו נותרת השאלה, למה מתייחסים, לקנקן או למה שיש בו.

ודאי שצריך להתייחס לתוכן החדש, התוכן החדש הוא המשמעותי.

אז הצנזורה היא כמו הדת, היא משהו מת, שאולי מסמל שהייתה פעם סכנה אמיתית. מצד שני, זה לא שאין סכנות אמיתיות, כבר אמרתי בהתחלה שיש דברים שאסור לכתוב ויש דברים שאסור לקרוא, אבל אם האיסור האמיתי, קשה להניח שמדובר באיסור קבוע. המציאות הרוחנית משתנה, העולמות הרוחניים משתנים, ולא אמרתי שהם משתנים לטובה.

זה מביא אותנו לתחילת פרשת "חיי שרה".

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה

אתם זוכרים מה עשינו בשנה שעברה?

עשינו תחרות "מיס שרה אימנו" , בין כמה יפהפיות מפורסמות ובסוף בחרנו את ברברה פלווין החמודה, שעובדת אצל חברת התחתונים האמריקאית "ויקטוריה סיקרט". barbara-palvin-girl-hd-wallpaper-1920x1200-2880

יכולנו לעשות את אותו הדבר גם השנה. זו הייתה יכולה להיות מסורת מקסימה , מה גם שלא חסרות דוגמניות באינטרנט, אבל בינתיים , קרה משהו.

נגיד שנתגלה סוד, למרות שזה לא בדיוק ככה.

אם אנחנו מסתכלים על הפסוק הזה  וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה, אנחנו רואים שהסיום שלו לגמרי מיותר. מה זו המילה "שני" ואחריה החזרה על "חיי שרה" שכבר הוזכרו?

בזוהר , נדמה לי בפרשת וארא, כתוב דבר מדהים. שואלים למה פרעה היה היחיד שנענש במכת הצפרדעים באופן של "על משכבך", ומסבירים את זה ככה:

arv

כששרה הגיעה למצריים לקחו אותה לפרעה, ופרעה ביקש שישכפלו אותה והשאיר לעצמו עותק. טוב, זה מסוג הדברים שפופולארים היום בעידן האינטרנט, מאז נפסטר ואמיול הזכורים והאהובים, אבל מעניין מאוד שהזוהר כותב כזה דבר, כי תופעה כזו, לא חזרה על עצמה , למיטב זכרוני, בתורת הקבלה ובכלל בספרות הרבנית.

וכאן למעשה אנחנו חוזרים לסוד בפרשת חיי שרה.

שימו לב, וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.

אומר לנו כאן הכתוב , שרה נפטרה אחרי מאה עשרים ושבע שנים, אבל זה לא סוף הסיפור.

שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה לשרה היו שני חיים.

החיים הראשונים עם אברהם, הסתיימו אחרי מאה עשרים ושבע שנים.

החיים האחרים, נמשכים ונמשכים, שם באפלה, בחדר משכבו של פרעה מלך מצריים. כל פעם שמלך מצריים נפטר, שרה עוברת למלך הבא בתור, לפרעה היורש, עד שעוברות מאות רבות של שנים והזוהר נזכר בה, שהיא עוד שם, בזמן מכת הצפרדעים ויציאת מצריים.

מה היה סופם של חייה השניים של שרה? את זה הזוהר לא מספר לנו. אולי היא נעלמה בזמן שיצאו בני ישראל ממצריים, אולי פרעה יצא לרדוף אחרי בני ישראל, בגלל שפתאום הוא ראה ששרה נעלמה.

זו גישה פלפלנית שמסתמכת על דברי הגמרא במסכת ברכות עמ' ט

ינצלו את מצרים, אמר רבי אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וריש לקיש אמר כמצולה שאין בה דגים

הטענה הקבלית מאחורי הציטוט הזה, היא שביציאת מצריים, יצאו ממנה כל ניצוצות הקדושה, למעשה חלק יצאו קודם במכת חושך, אבל בשורה התחתונה, הכתוב מתאר מצב שבו לא נשאר במצריים שום דבר משמעותי.

זו אפשרות אחת,

האפשרות השניה היא, ששרה נותרה שם, אבודה בארמון פרעה, עד שנפלו השושלות , והתמוטטו הארמונות והאבק כיסה את מצריים העתיקה ואת פרעוניה.

ומי יודע, אי שם במדבר השומם, עוד סובבת לה שרה השניה, הנשכחת, מין דוגמנית על מדהימה, שאין לה מושג מה לעשות ולאן ללכת.

הסיפור מעניין, אולי אפילו מזעזע ואני כבר מכיר אותו כמה שנים.

העניין הוא, שלא ידעתי מה הוא בא לספר לנו עד עכשיו.

הסוד מאחורי הסיפור הזה, הוא שלכל אחד מאיתנו ישנם חיים כפולים. חיים אמיתיים, כמו החיים של שרה אימנו שנגמרו במערת המכפלה ויש עוד חיים, חיים משוכפלים, חיים באפלה, חיים חסרי הקשר , חיים שרירותיים וחסרי מטרה.

איזה חיים אנחנו חיים?

חיי מופת, חיים הירואיים, מיתולוגיים? ראויים לציון? ראויים לזכירה?

או חיים אחרים, אבודים.

כל אחד יכול לבדוק ולענות.

פינת המדפיס

שלום לכם מדפיסים מאוסים ואבוסים.

לא הבנתם את מה שכתבנו על פרשת חיי שרה וזה בסדר, זה היה לפני שבועיים ומה שהיה מת.

מה שכן, אתם ודאי תבינו את מה שאני אספר לכם על פרשת "וירא".

כל מי שיש לו שכל (אל תרוצו למראה) , מוצא קושיה עצומה על ההתנהגות של רבקה אמנו הקדושה.

איך היא מעיזה לחלוק על יצחק אבינו? הוא היה צדיק הדור , נכון? הייתה לו רוח הקודש, הוא דיבר אל אלוהים, נכון?

אבל בסופו של דבר, רבקה לא נענשת, היא עושה את הבחירה הנכונה למרות שהיא חולקת על יצחק.

כדי להבין את זה אנחנו צריכים להבין את המהות של יצחק.

יצחק לא יצא אף פעם מהארץ, יצחק גדל כל חייו אצל אברהם אבינו, במקום מוגן במקום שמור.

הוא פגש אנשים לא נעימים, כמו אבימלך הפלישתי, אבל אבימלך לא היה נראה כבעל מדריגה, הוא בעצמו , אם תסתכלו ברש"י , רורא לעצמו "עם הארץ". הוא לא תלמיד חכם, הוא לא רב, הוא מלך גוי והוא נראה כזה והוא מתנהג ככה ובצורה הזו יצחק מכיר אותו.

לרבקה היה כאן יתרון גדול על בעלה, שהיה צדיק הדור.

רבקה הגיעה מחרן, מקום של חרון אף, היא הכירה את אח שלה ואת אבא שלה ואת סבא שלה והם כולם נראו צדיקים, הם נראו עובדי השם.

תראו איך הם מדברים

וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב.

יש להם אמונה, נכון? יש להם דבקות, כל מה שיוצא מאלוהים, הם מקבלים.

נכון?

לא נכון.

הם רשעים מרושעים , הם פקעת צפעונים. מצד אחד אומרים קח את רבקה ולך , ומצד שני שואלים "למה שלא תשאיר אותה פה?"

הם רוצו את יצחק אצלם, את השפע שאברהם קיבל, הם רצו להשתלט עליו.

עכשיו , רבקה מכירה אותם, מכירה אותם בעומק. היא הרי נשואה ליצחק ויודעת מה זה צדיק ויודעת שהמשפחה שלה , רחוקים מאוד מזה ואז נולדים לה שני ילדים.

אחד הוא כמו אברהם ויצחק והשני, הוא מהמשפחה שלה, הוא כמו לבן ונחור, זאב בעור כבש.

אבל את זה יצחק לא מבין, הוא חושב שעשיו הוא בסדר, הוא חושב שעשיו צדיק , כי עשיו מדבר כמו צדיק ונראה כמו צדיק.

לכן היא צריכה להתערב, נגד הרצון של יצחק.

זה הלימוד שלנו , מדפיסים ראשי סוסים, שגם עם מישהו מדבר ביידיש וגם עם  הוא עושה טישים וגם עם יש לו שטריימל וקפלוש, עדיין הוא יכול להיות רשע מרושע, כלב בן כלבים וחזיר גמור.

יום טוב ובשורות טובות

פורץ הדרך


יהולל שם האל ויתברך שמו.

כולנו, בזכות חסדו אנו חיים.

מה קורה לכל הקוראים? מה הולך לקרות לכל הקוראות?

אני אספר לכם משהו, לפעמים אני חוש שיום יבוא ואני אהיה חשוב ומפורסם ומישהו יחקור עלי ויעמת אותי עם הדברים שכתבתי כאן ויהיה לי ממש לא נעים ואני אצטרך לוותר על המינוי, לא משנה עם זה מינוי של רמטכ"ל או נגיד, נגיד בנק ישראל שזה דווקא אחלה מינוי, אתה לא עושה כלום חוץ מלהוריד את ערך הדולאר ואז לקנות דולארים.

כן, כלכלה זה דבר כל כך פשוט. העקרונות ברורים לגמרי.

הבעיה היחידה היא שנדרשים נתוני פתיחה נדיבים.

04jqep

 

לא, דוקא לא התכוונתי לנתונים הנדיבים האלו, פשוט ישנו העיקרון הזה, שרק מיליונרים יכולים להרויח כסף , כי דברים נמשכים זה לזה. דיברנו על זה לא מזמן.

אז הייתה לי שיחה עם מישהו שרצה לחזור לנושא הזה של הקונדוליני. זה נושא חשוב, אפשר לדבר עליו בלי סוף, העניין הוא, שאני לא יודע עד כמה דיבורים בנושא זה עשויים לעזור למישהו.

לי, לדוגמא, הם לא עזרו בכלל , ואני לא מכיר מישהו שעצם ההתעסקות בדיונים על קונדוליני , קידמה אותו מבחינה רוחנית.

עצם הבנת המושג חשובה וגם חשוב לדעת את ההשפעות התיאורטיות של הקונדוליני על האדם, אבל מעבר לזה, לא המדרש העיקר , אלא המעשה.

אני אתן לכם דוגמא,

במשך הרבה שנים, לא ידעתי איזו מדיטציה לעשות בזמן נהיגה.

נהיגה זה קשה.

כשסתם נוסעים ברכב או באוטובוס או ברכבת יש טכניקה שנקראת "מדיטציית עגלה" שקל ופשוט לבצע, אבל נהיגה היא שונה.

בנהיגה האדם נמצא במצב מודעותי שונה, יש לו תגובות אוטומטיות מצד אחד, יש לו עירנות ממוקדת מצד שני.

אז ישנן טכניקות שניתן לעשות, אבל הן מאוד מסוכנות, אתה יכול לגמור בתוך משאית.

ישנן טכניקות, שלא ניתן לבצע בגלל שאתה יושב וצריך לתפעל כלי רכב.

ישנן טכניקות שמתחרבנות, כלומר, אתה יכול לחטוף נזק ומדובר דווקא בטכניקות "שוק" שאלו הטכניקות שאתה אמור לתרגל תוך כדי הליכה או התעסקות נורמאלית, רק שמסתבר שמבחינה נפשית הנהיגה שונה מהתנהלויות נורמאליות אחרות.

יום יבוא ואולי מישהו יעשה מחקר מסודר בעניין ויגיע למסקנות, אבל אני בספק אם זה יקרה בחיינו.

בכל אופן, מאוד חיפשתי מדיטציה שתתאים דווקא לנהיגה, זה היה מאוד חשוב לי כי אני נוהג המון והנהיגה משפיעה.

בסוף, מצאתי טכניקה מתאימה ומצויינת ומאוד שמחתי, כי ישנן מאות טכניקות מדיטציה ולא פשוט למצוא טכניקה שתתאים למצב ספציפי.

הכלי שלי למצוא טכניקה, היה הידע שיש לי על המבנה האנרגטי של האדם ועל התפתחות והתנהלות הקונדוליני אצלי.

עכשיו, זה לא צריך להיות עניין כל כך ביזארי, כמו "מדיטציה" שזה משהו שאף אחד לא עושה.

נניח שיצאת לחופשה ואתה צריך להחליט לאן ללכת האם לקזינו בבולגריה , או לחוף בפלמה או לטרק בסרדיניה, אוקיי? באמצעות הידע על הקונדוליני, אתה יכול לדעת באיזה חופשה אתה תהנה יותר ומאיזה בילוי תזכה ליותר תועלת או לפחות נזק.

אני מקווה שהנושא ברור.
הידע על קונדוליני, יכול להוסיף הרבה, במיוחד כשהוא מעשי ושמיש.
זה מביא אותי לשם של המאמר הזה, "פורץ הדרך".
לא התכוונתי לכתוב כאן ביקורת על סרט האימה המזעזע הבא:

אני אולי פעם דווקא כן אכתוב עליו, כי יש בו כמה נקודות עניין, אבל לא זו הסיבה.

ישנו אדם אחד , שאפשר להגיד עליו שהתחיל את כל נושא הרוחניות בעולם המודרני והוא התווה דרכים ותפיסות מחשבתיות, שמלוות הרבה מאוד אנשים עד היום.

האדם הזה נקרא גיאורג אוונוביץ' גורודייף , או סתם גורודייף והכתבים שלו והמונחים שהוא טבע, הם נחלתם הקבועה של כל המורים הרוחניים שנתקלתי בהם, כולל אלו שמתהדרים בחסידיות או בברסלביות, לכאורה.

אני לא אכנס כרגע לפרטי תורתו או תורותיו של גורודייף, כי היריעה קצרה והידע שלי בעניין דורש שיפור משמעותי, אבל בהמשך לדיון שלנו , הייתי רוצה לצטט את מה שהוא אמר לתלמידו , פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, בנושא שלנו , קרי הקונדוליני.

בספרות של מה שנקרא 'תורת הנסתר' כנראה נפגשת עם הביטוי "קונדליני, "אש הקונדליני", או נחש הקונדליני.

ביטוי זה משמש לעתים קרובות כדי לתאר איזה סוג של כוח מוזר שקיים באדם ושיכול להתעורר.

אבל אף אחד מהתיאוריות הידועות אינה נותנת את ההסבר הנכון של הקונדליני.

לפעמים ההסבר קשור למין או לאנרגיה מינית, עם האפשרות לשימוש באנרגיה מינית למטרות אחרות.

זו האחרונה היא לגמרי מוטעית, כי קונדליני יכול להיות בכל דבר, ומעל לכל, קונדליני היא לא דבר רצוי או שימושי לפיתוחו של אדם.

זה מאוד מעניין כיצד אנשי תורת הנסתר תפסו את המילה ממקום כלשהו, אבל שינו לחלוטין את משמעותה ומדבר מאוד מסוכן ונורא, למשהו שצריך לקוות לו ולצפות כמו לברכה.

במציאות קונדליני היא כוחו של הדמיון, כוחה של פנטזיה, שלוקחת את מקומו של תפקוד אמיתי.

כאשר אדם חולם במקום לפעול, כאשר החלומות שלו תופסים את מקומה של מציאות, כאשר אדם מדמיין את עצמו שהוא נשר, אריה, או קוסם, הכוח של הקונדליני פועל בו.

קונדליני יכול לפעול בכל המרכזים ובעזרתו כל המרכזים יכולים להיות מרוצים מהדמיוני במקום מהאמיתי.

כבשים שרואים את עצמם אריה או קוסם, נמצאים תחת שליטתו של קונדליני.

קונדליני שולט באנשים כדי לשמור אותם במצבם הנוכחי.

אילו אנשים באמת יכלו לראות את מצבם האמיתי ויכלו להבין את כל הזוועה שלו, הם לא יכולים להישאר במקומם אפילו לשנייה אחת.

הם היו מתחילים מחפש את הדרך החוצה, והם היו במהירות מוצאים את זה, כי יש דרך החוצה; אבל אנשים לא מצליחים לראות את זה רק משום שהם מהופנטים. קונדליני הוא הכוח שמחזיק אותם במצב היפנוטי. כדי להתעורר, האדם צריך להיות ללא היפנוזה .

 

מזעזע, נכון?
שימו לב במה גורודייף כופר כאן, הוא לא כופר בדת.
הוא לא כופר בתורה רוחנית, או באירוע דתי.
הוא כופר כאן בלב ליבו של העניין, במודעות הרוחנית של אלו המבינים והמיומנים.
קונדוליני הוא לא יציאת מצריים , הוא לא לידת בתולים, הוא לא שולחן ערוך, או עלייתו של ישו מהמתים
בכל אלו אין בעיה לכפור, אלו הנחות יסוד אבסטרקטיות, כמו אקסיומות בגיאומטריה אוקלידית.

בשביל מתרגלים רוחניים, הקונדוליני ממשי כמו אבן בנעל, זה משהו שאנחנו חיים אותו בכל רגע ורגע.
גורודייף מנחית כאן נוקאאוט, דווקא על האנשים שלו, על אלו שאמורים להיות מבחינתו אחים לאמונה ולדרך.

כשאני קורא כאן את גורודייף אני מזהה שני דברים עיקריים בתת טקסט.
הראשון, והוא היותר חשוב, הוא השנאה שלו לאוספנסקי. זה הדבר שהכי קל לראות.
גורודייף , משדר כאן איבה וחשש כלפי גדול תלמידיו.
הוא לא בוטח בו ולא אוהב אותו, לכן הוא בוחר במיוחד במילים שיפגעו בתלמיד וישפילו אותו.
זה מחריד מצד אחד, מצד שני זה כמעט מדהים. גורודייף קורא, כותב ומדבר באנרגיה טהורה, הוא יודע בדיוק באילו מונחים להשתמש כדי להשפיע על התודעה של השומעים ובמקרה הזה, מה שהוא מנסה לעשות זה למעוך את אוספנסקי.

למה אנחנו צריכים לדעת את זה בכלל?
כי גם אנחנו מתעסקים הרבה עם מורה ותלמיד, רבי נחמן ורבי נתן, שהיחסים בינהם די מזכירים את היחסים בין גורודייף לאוספנסקי, אבל ישנו הבדל חשוב.
מה גורודייף מנסה לעשות? הוא מנסה להרוס את האישיות של אוספנסקי, לשבור אותו, למחוק את האגו שלו.
למה הוא רוצה לעשות את זה?
הוא יודע, שמי שיגלה את תורתו לעולם יהיה אוספנסקי ולכן הוא מנסה לרוקן אותו מכל תוכן, להפוך אותו לכלי ריק, כדי שיעביר את תורת גורודייף בלי שישנה אותה ויעוות אותה.

עכשיו לגבי הדבר השני שגורודייף אומר פה בקטע על הקונדוליני.
פרקטית, מה שהוא אומר לאנשים רוחניים, אנשים שחיים את הצ'אקרות והקונדוליני שלהם, זה דבר קיצוני.

הוא אומר,
עד היום הייתם צריכים להפריד בין האמת והשקר שאתם חווים בעולם.
אתם שהתעוררתם לרוחניות, הצלחתם להבין, שהעולם משקר לכם ואתם צריכים לסמוך רק על עצמכם.
היום אתם מגלים , שגם על עצמכם אתם לא יכולים לסמוך, גם התעוררות הקונדוליני , שהיא מדד הנאורות, היא למעשה אשליה.
ובשביל מה בניתם את האשליה הזו? בניתם אותה כדי להבדיל בינכם לבין העולם, בינכם לבין האספסוף אותם אנשים מכאניים ולא רוחניים.

אז אתם צריכים לדעת , שעדיין לא השגתם כלום, וכדי להתקדם אתם צריכים להותיר את האשליה הזו מאחוריכם.

לכאורה, העניין הזה, הרבה יותר חשוב מהעניין הראשון, אבל האמת היא שההצהרה הזו של גורודייף כבדה מדי, גורפת מדי. אין לנו הרבה מה לעשות איתה.

לגבי רבי נחמן ורבי נתן המצב קצת שונה.

נראה לדוגמא את שיחות הר"ן קנ"ה
וּבִתְחִלָּה שָׁאַל אוֹתִי: הַאַתָּה שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת ?
הֵשַׁבְתִּי: אֲנִי לִפְעָמִים. נִתְעוֹרֵר עָלַי אֵיזֶה יִרְאָה בְּשַׁבָּת
וְהֵשִׁיב: לא כָּךְ הוּא, הָעִקָּר הוּא שִׂמְחָה
וְאָמַר: הֲלא כָּל הוֹצָאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב וְכוּ'
וְאָמַר: הֲלא גַּם בַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת בְּהַדָּגִים וְהַזּ'וּפִּיצֶא שֶׁלּוֹ
וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי: עַתָּה יְהֵא לְךָ מִמַּה לִּהְיוֹת בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

הדגשתי במיוחד את הדברים שרבי נחמן אומר כאן.
שימו לב, שגם רבי נחמן לא ממש מחזיק מרבי נתן.
קשה להגיד את זה, אבל זו האמת. גם רבי נתן מודה בזה , שמבחינה רוחנית, הוא לא מתקרב אפילו לרבי נחמן.

עוד עניין זה, שגם במקרה שלנו, התלמיד הוא שמביא את התורה לעולם. אנחנו יודעים שמי שהביא לנו את ספרי רבי נחמן זה רבי נתן בעצמו.
למרות נקודות הדימיון האלו, רבי נחמן מתייחס לרבי נתן אחרת.
הוא לא כותש אותו, הוא לא פוגע אותו ומחסל אותו.

רבי נחמן מנסה לעודד אותו, מנסה לקדם אותו, הוא לא שוכח, שרבי נתן אינו רק כלי קיבול, אלא גם בן אדם וגם תלמיד.

וכאן אנחנו רואים באמת את מדרגתו של רבי נחמן , יחסית למדרגתו של גורודייף.
רבי נחמן, אולי האיש הרוחני ביותר שקם. אולי הוא בעל הראיה החדה ביותר , אולי הוא גדול הנביאים.
אדם כזה, יודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, הוא רואה תלמיד שלא יורד לסוף דעתו ושלא ניתן להיות בטוחים שיעביר את דבריו כראוי.
הוא רואה את כל הדברים האלו , אבל לא פועל כמו שפעל גורודייף.
הוא מאמין שמעשה טוב , שכרו בצידו ולכן הוא מתעלה , למעשה , מעל המדרגה של עצמו.
הרי אם הוא יעודד את רבי נתן, רבי נתן לא יהיה מספיק מודע לבעיות שלו, אולי הוא לא יתקן אותן, אולי הוא יישב ולא יעשה.
המורה חייב להעיר לתלמיד שההשיגים שלו , אינם מגיעים ליעד.
אבל רבי נחמן כל כך עדין, כל כך סלחן, כל כך פייסן.

דווקא מרמתו העצומה, הוא מרשה לעצמו לזרום, הוא סומך על אלוהים ומגן על רבי נתן במקום לתקוף אותו.
זה אולי מה שאנחנו צריכים ללמוד גם באשר לנאום הקונדוליני של גורודייף.
לפעמים צריך לסמוך גם על הפנטזיה, גם על האשליה.

נכון שאנחנו רואים את ההונאה,
אבל האמונה העילאית היא, לדעת שגם לאשליה הזו יש מטרה ובסופו של דבר , היא תעזור לנו להתעלות ולהתקדם.

פינת המדפיס

מדפיסים יקרים ואחרים, בעיקר אחרים.

אנו רוצים להביע את זעזוענו מהפגיעה בקודשי ישראל ובכבוד התורה, בגין דיבורי הלעז נגד כבוד קדושת מרן  האדמו"ר המקובל הצדיק שליט"א.

לאות מחאה נגד הזדים, שהרהיבו עוז לשלוח יד אל הקודש , לא תודפס הפעם פינת המדפיס.

אין לכם מה לעשות, חוץ מלדבר על רבנים צדיקים?

ככה מתנהגים?

אתם רוצים לדבר? דברו על טלוויזיה, על טקס בחירת מלכת היופי, על הפועל תל אביב.
 
דברו, אף אחד לא אומר לכם לא לדבר.

אבל על רבנים?

בושה וחרפה.

סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

מוקדם ככל האפשר


כל הדברים נקראים ובאים.זו מהותם.
הבעיה היא, האיזון בין האורות והכלים.

כאן טועים הקבליסטים, אלו שחושבים שהם מבינים בקבלה.
תחשבו לרגע שיצאתם להשקות את הגינה עם צינור מים.
מה החוויה?
נכון שהכלי לא רוצה את האור?
הכלי רוצה להשתחרר ממנו, הצינור רוצה להיות שרוע על הקרקע, ריק וחסר תנועה.

רבינו הקדוש הבין את זה.
הוא ידע שחוכמתו של האר"י סולפה ללא הכר, על ידי אנשים שלא היו במדרגה לתפוס דקויות, אנשים שהפכו את הקבלה לשורה של סיסמאות.

לכן רבינו אומר "היו בקיאים ברצוא והיו בקיאים בשוב."
המשפט הזה, הוא אחת האינדיקציות ליחודיות התיאולוגית של ברסלב. הוא אומר למעשה, שהעולם יכול לפעול על פי אותם עקרונות רוחניים, שמתוארים על ידי הקבלה הלוריאנית והוא יכול לפעול ההפך. להשתחרר מהשתלשלות ולנתק את העולמות העליונים מהעולם התחתון.

עכשיו לעיניינינו.
מה שרציתי לעשות הפעם , זה לכתוב נגד בעלי תשובה.
זה דבר חשוב, כי בעלי תשובה הם דבר רע.
הם מחליפים את החומר החילוני הטוב, בחומר החרדי הרע.
לגבי הרוחני, אין הבדל, כולם מקבלים את אותם האגוזים, ורק למעטים יש שיניים.

למעשה, ניתן לומר שבעלי התשובה הם אנטי בריאה, כי הבריאה מנסה כל הזמן להשתפר ולהשתכלל, להפוך עצים ואבנים לטלוויזיות פלזמה ולמכוניות פרארי.
בעלי התשובה הם נגד זה, הם לא צריכים את זה.
הם מזכירים לי את המשפט שאמר האדמו"ר הזקן לאותו חסיד "אתה יודע טוב מאוד מה אתה צריך, אבל בשביל מה צריך אותך?"
אז אם בעלי התשובה הם נגד הבריאה, הם יוצרים חורבן, נכון?
טוב, לא כולם.
החבדניקים הם אחלה, גם בתור בעלי תשובה. יש חבדניקים שמנהלים מלונות בוטיק, יש חבדניקים שגרים במאליבו.

ככה צריך.
אם מישהו מתעקש להיות בעל תשובה, שילך להיות חבדניק, זה עוד איכשהו בסדר.
הרבי מליובביץ' הוא היה גאון, הוא הצליח לעשות את המיזוג בין האורות והכלים. אחרים אפילו לא יודעים מה זה. עזבו אותם.

אוקי, אז רצינו לכתוב נגד בעלי תשובה, אבל זה לא יקרה הפעם , כי קיבלנו שאלה חשובה מאוד מהקהל.
אתם זוכרים שדיברנו על אומן ? על מה שרבי נחמן עשה, כשהוא נקבר שם, שהוא עצר את נפילת העולמות, את התפזרות היקום.

השאלה שקיבלתי הייתה, למה הבעל שם טוב לא הצליח, כלומר, איפה הבעש"ט נכשל כך שרבי נחמן היה צריך לתקן.

אז התשובה היא, כפי שפתחתי את ההודעה כל הדברים נקראים ובאים.זו מהותם.

לכאורה, מדובר בשטות ניו אייג'ית רגילה, שנועדה לספק תוכן חסר משמעות לסדנאות לפיתוח המודעות.

העניין הוא שישנה מאחורי ההכרזה הזו אמת גדולה, אלא שזו לא כל האמת. כל האמת היא שדברים נקראים בשפתם ובאים.

אתה יכול לקרוא לדברים, אבל הם לא יגיעו אלא אם אתה קורא להם בשפה שלהם.

כשמבינים את זה, רואים שעיקרון כזה, מתאים לתהליכים רבים שאנחנו מכירים מהמציאות.

לדוגמא, שכסף נמשך לכסף.

לדוגמא , שיופי נמשך ליופי.

smith
הרבה פעמים, אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, הם מעדיפים לשמוע שכל דבר יכול להתרחש ושהעולם מלא באפשרויות, וגם זה נכון, אבל הקריאה לדברים בשפתם היא אחד מסודות הקבלה, שפחות מדברים, כי היא דבר מאוד לא הוליסטי.

היא לא מסתדרת עם הניו אייג'.

עכשיו צריך להבין עוד משהו חשוב בעולם הרוחני.
אנו רגילים לחשוב על המושגים הקבליים כעל עצמים, כמו למשל "נשמה" או "מלאך" או "ספירת היסוד", אבל האמת היא שבעולם הרוחני, אין ממש עצמים. בעולם הרוחני יש מה שניתן להגדיר כשאיפות ורצונות.

עיקר ההתעסקות הרוחנית מתייחסת למציאות שמכונה בקבלה "החלל הפנוי".
מהו החלל הפנוי? נהוג להגדיר את החלל הפנוי, כאיזו מציאות, ממנה נסתלק אור האינסוף וההסתלקות הזו של "אור האינסוף", היא בעצם בריאת העולמות הרוחניים.
האמת היא שהחלל הפנוי הוא לא רק מקום ריק מאור האינסוף, הוא גם שאיפה לגדול ולהתנפח , באופן כזה שיווצר מרחק גדול ויותר מאור האינסוף.
לכן ניתן להבין מה הבעל שם טוב ניסה לעשות.
הוא ניסה לבלום את דחף הגדילה של החלל הפנוי באמצעות המודעות לכך שאור האינסוף נמצא באמת בכל מקום והעדרות האור האינסוף היא אשליה ולכן, אין טעם בגידול, כי גם בחומר הכי מת והכי משולל תודעה ונפש, קיים אור האינסוף. זה פשר ההכרזה של הבעל שם טוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". בכל מקום הוא רואה את האור האינסופי ולכן הוא בולם את התרחקות האלוהות מהחומר.

לפי מה שאמרנו, אנחנו יכולים לענות על השאלה, היכן נכשל הבעל שם טוב.
הדברים נקראים בשפתם.
החומר אינו מבין את שפת הרוח. הוא אדיש לה.
אתה אומר לו "אתה אור". והוא לא יודע מה זה.
כיוון שהוא לא יודע , הוא לא מתייחס ואנחנו יודעים שהבעל שם טוב ניסה לעשות דברי שניסו לעשות בעבר, לזהות את החומרי כרוחני. החומר מכיר רק את עצמו ולכן ה"שיוויתי" לא מוציא ממנו כלום.
ברמות היותר גבוהות, הבעל שם טוב הצליח.

אני יודע שאני נשמע כמו אזה שליח בנאלי של צעירי חב"ד כשאני כותב את זה, אבל זה נכון.
מלמדים על הבעש"ט , שהוא פנה אל המוני העם ואמר להם, שקיום מצוות מתוך שמחה, הוא שווה ערך לתפילה, או שווה ערך ללימוד תורה. כאן הוא עושה את ההשוואה בין שמחה לתורה ובין תפילה לתורה.
זה יכול לעבוד, כי שלושת אלו רוחניים ולכן הם מדברים בשפה דומה ומצייתים.
בגלל זה תורת החסידות התפשטה והצליחה, יותר מתנועות רוחניות אחרות שראינו ביהדות.

אבל בפרספקטיבה הכלל עולמית, ההצלחה הזו של הבעל שם טוב, לא ממש משמעותית.
המציאות של החומר דומיננטית, הרבה יותר מאשר הרוח.
ניתן לראות את זה בדוגמא, האדם יכול להיות שמח, אבל בדרך כלל אינו שמח, אבל האדם הוא תמיד חומר ואיך שלא ישתדל, תמיד יישאר חומר.

אפילו תלמידיו של הבעש"ט, שהיו אנשים בעלי אופי חזק וידע עצום, לא הצליחו לשלוט בהלך הנפש שלהם באופן קבוע. הכי רציני היה כנראה רבי זושא מאניפולי , וגם הוא לא הצליח להגיע לשלמות.
כך שבחומר, הבעל שם טוב נכשל וברוח הייתה לו הצלחה חלקית, שהיא גם דבר מבוטל , אבל היא לא בסדר גודל, של העוצמה הנדרשת לעצור את התנועה של החלל הפנוי.

רבי נחמן ידע את זה.
אולי כבר שהיה בן שמונה עשרה או שבע עשרה, הוא כבר הבין את כל הסיפור.
לקח לו הרבה שנים, כדי למצוא פיתרון.
בזכות זה שאנחנו מכירים חלק מהעבודה של רבי נחמן, אנחנו יכולים לעקוב אחרי הפיתרון שלו.
פיתרון גאוני.
הוא דיבר עם החומר בשפת החומר.

מה הוא אמר לחומר?
הוא שכנע את החומר שיש להם זהות משותפת.
להם זה "החומר", כמציאות רוחנית, פילוסופית ורבי נחמן בעצמו.
בשביל זה הוא היה צריך למות ולהקבר , כדי להגיע להזדהות מוחלטת עם הדומם.

נשמע מדהים? זה כתוב בליקוטי הלכות.
יש סיבות למה דווקא היה צריך להקבר באומן.
באומן יש כמה עניינים של חיבור בין הרוח לחומר ויותר מזה, עניינים של השתלטות הרוח על החומר.

אחרי שזה נעשה, כבר ניתן היה להתייחס לתודעה מאוחדת, של צדיק האמת ושל החומר וזו הייתה ההצלחה של רבי נחמן.
השאלה היא, עד כמה ההצלחה הזו הושלמה.
והתשובה שיש לי היא פשוטה.
רבי נחמן נפטר בשנת 1810. מאז , ניתן להגיד שהדומם, התחיל לקבל חיים.
רכבות, ספינות קיטור, מעליות ואחר כך גם מכוניות ומטוסים.
לכל הדברים האלו ישנם הסברים רציונלים, אבל אם היינו מסתכלים מהצד, רק על התוצאות, רק על מפת המינוע והטכנולוגיה, בלי לקרוא את ההסברים שמספקים ההסטוריונים, היינו מבחינים בהתעוררות, כאילו החומר, תופס שהוא יכול להזיז את עצמו ולנוע ולחיות.

ומה מתרחש בימינו? החומר כבר חושב, כבר מסיק מסקנות, כבר מזהה ומחליט.


זה עומק הבעיה אצל בעלי התשובה, הם חושבים שהם נגד החילוניות, אבל למעשה הם נגד הצדיק.
הצדיק שחי את החומר.
את זה אני אומר כבדרך אגב, כי אני רואה שלצדיק ממש לא אכפת מבעלי התשובה, הוא רומס אותם מבלי משים, יחד עם הרבנים שלהם והחברים שהם חושבים שיש להם בכיכר השבת.

וזאת ההוכחה שהצדיק הצליח, כיוון שבין אור האינסוף לבין החחל הפנוי, ישנו איזה תווך והתווך הזה, אם תסתכל עליו מהכיוון של החלל הפנוי, אתה תראה חיים, אתה תראה תנועה, אתה תראה אפשרויות וככל שאנחנו נמשיך לראות את החומר הופך לדברים האלו, אנחנו נבין שהחחל הפנוי כבר לא גדל, הוא כבר לא נמלט מהאלוהות. הבריחה שלו הסתיימה.

מזכיר לכל מי שנוסע לאומן.
ניפגש בבית חב"ד , אחרי התיקון הכללי העולמי.

שנה טובה.

על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

ניסים לא נמצא


אהלן חברים, חודש טוב.
השם לא עזב אותנו ואנחנו שוב פה.
061713_1346_1.png
לא מזמן התבקשתי כאן להתייחס לנושא "הכיסא הריק" בברסלב.
בעיקרון, הנושא מאוד פשוט וברור, אבל בעוונותינו , אנחנו רואים , שככל שדבר יותר ברור, כך יותר טועים בו.
ממש טאואיזם במיטבו.
השבת הירהרתי בכך, שהנה אני, בפינה עלובה, בעיר סתמית, "עולה לשידור" מדי פעם וזוכה לקבל כל כך הרבה הקשבה ותשומת לב. זאת זכות גדולה ובהחלט היא מדגישה את מידת המחויבות שצריכה להיות לי אל כל הקוראים הנהדרים שלי.
תודה לכם, בואו נתחיל.
ובכן סיפרנו מתחיל, כראוי, בספר בראשית.
יוסף מסתכסך עם אחיו והם אורבים לו ומשליכים אותו לבור.
כך מתאר את הנסיבות עורכו האלמוני של התנ"ך:

. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

זו סיטואציה מזעזעת ואני חושב שלא מספיק מתייחסים כאן למימד האנושי. דמיינו לכם ילד קטן, אהוב ומתוק ותמים, שהאחים שלו תופסים אותו, מפשיטים ממנו את הבגדים וזורקים אותו לאיזה בור אפל ומלוכלך. איזו סיטואציה אכזרית, אלימה וניבזית.
בכל כך הרבה סבל מדובר כאן, בכל כך הרבה אכזריות, בכל כך הרבה אומללות.גם רבנים גדולים וגם קטנים כמוני, קוראים את התנ"ך במין בולמוס כזה למציאת עוד ועוד סודות מיסטיים, ואנו שוכחים תמיד שמדובר בבני אדם אדם, שמדובר ברגשות, שמדובר בזוועה.
אילו היה כאן בודהיסט, זה כל מה שהיה מעניין אותו.
עזוב אותו מגורלות, מתיקונים ומנובאות.
הבודהיסטים מסתכלים על הסבל, על המצוקה ועל האומללות, כי הם אומרים "עזוב אותך מסיסמאות, הזוועה הזו היא השורה התחתונה של יוסף ואחיו. אסור שהמילים הגבוהות תעמעמנה את המציאות המבעיתה שמציג בפנינו התנ"ך".
יכול להיות שעוד נחזור לזה.
ציטטנו כאן פסוק שאומר שאת יוסף השליכו אל הבור, מה רש"י הקדוש כותב על הפסוק הזה?

מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

זאת כאילו השורה התחתונה. רש"י אומר שהבור הריק, מכיל נחשים ועקרבים ודין הכיסא הריק הוא כמו הבור הריק, גם בכסא הריק של רבי נחמן בן פייגא נמצאים נחשים ועקרבים.
אני לא אנקוב בשמות, אנחנו לא עושים את זה כאן וגם אין צורך.
השיטה מאוד פשוטה, אתם רואים מישהו שיושב בכיסא, קלעתם בול.
למעשה, כל מי שבכלל יש לו כיסא, נשרף.
מה הכוונה כיסא? הכוונה בכיסא, כמו בממשלה, גיחי גיחי, נצמדים לכיסא, חושבים רק על הכיסא, רק שבממשלה זה סבבה, זה בסדר.
בברסלב זה לא הולך.
יש כיסא אחד והוא ריק.
אתם יודעים כמה רבנים גדולים יש בברסלב? כמה תותחים יש?
יש את בר לב ויש את אנשין ואת שכטר ואת חשין ואת קוויאק, ואת קלוגר, תותחים. כל אחד מהם יכול להיות אדמו"ר, כל אחד מהם יכול להיות מנהיג, אבל הם יודעים שזה או כיסא או ברסלב.
מי שבוחר בכסא, הוא נגדנו, הוא בחר בצד האפל.

עצם הרצון בשררה, עצם תאוות הכוח, התכסיסנות האיטנטרסנטית, הם מבהירים לנו, שאנשי הכיסאות, האדמור"ים החדשים ועסקניהם, מנוגדים לתהליך הרוחני של ברסלב.
אתה יכול להיות בממשלה ולהיות קשור לברסלב, אבל אסור לערבב, אי אפשר להיות בממשלה של ברסלב, אין כיסאות כאן, יש אחד והוא ריק. רק נחשים ועקרבים שם.

זה ההסבר השיטחי ויש עוד עניין, אבל לפני זה רציתי לחלוק איתכם סרטון נדיר, שממנו ניתן לראות את סוג העבודה הרוחנית בפונה.
בעיקרון, כל סדנה בפונה שעושים בה איזו פעילות תודעתית, נקראת "קבוצה" ו"קבוצות" כאלו דורשות הרשמה ותשלום ולעיתים גם ראיון קבלה. חוץ מהקבוצות והמדיטציות החופשיות, יש בכל ערב גם "הרצאה", שפעם היה נושא אותה אושו בעצמו ואחרי מותו מציגים שם הרצאה מוקלטת, שמקרינים אותה על מסך, היישר מעל הכסא הריק של אושו.

זה בכלל מצחיק, שגם בברסלב וגם בפונה ישנו כיסא ריק, אבל היחס אליו שונה בשני המקומות.
בפונה שומרים על ריקנותו של הכסא מכל משמר, למרות שייתכן שיש מי שראוי לשבת עליו. אולי קיראן, אולי סאנדארשי.
בברסלב, אנחנו לא צריכים לשמור על ריקנותו של הכסא, ברור לנו שרק מנוולים, מטורפים ורשעים, יישבו עליו.
נחזור לפונה ולקבוצות.
ההרצאה של אושו הייתה יכולה להמשך שעה וחצי או שעתיים והרבה פעמים היא עסקה רציניים ומטרידים מאוד, אז מה שעשו שם מדי כמה ימים היה "קבוצת מוזיקה". אושו היה הולך, ועל הבמה היו עולים כמה נגנים ופשוט היו מרקידים את הקהל, כדי להוציא את כל העצבים והמחשבות המשונות.
אני בעצמי הייתי בכמה קבוצות מוזיקה והיה ממש כיף. אז זה מה שנראה בסרטון, קבוצת מוסיקה משנת 1979, כשאושו היה בשיא כוחו.

אלוהים, זה נראה כמעט ננחי, רק חסרים הפונפונים.

אז מה העומק כאן? מה היסוד הרוחני לעניין הכסא הריק?

אני אספר לכם סיפור.

בתחילת שנות התשעים, בעקבות הרפורמה בשירותי הטלפון, ההורים שלי הזמינו לבית, קו טלפון נוסף. מסתבר שהמספר שהמספר שהם קיבלו, היה מספר "משומש" ורצה הגורל שגם היה משומש מאוד. לא עבר יום, שלא קיבלנו שם שיחה אחת או שתיים של אנשים ונשים שחיפשו איזה אחד, ניסים.
באיזה שלב, כל עצבן אותי ואני גם אז, כמו היום, נקטתי במדיניות של "אפס סובלנות", ופשוט הייתי עונה לאנשים האלו בצורה לא נעימה.
אין לי מה להתגאות בזה, האנשים האלו לא היו אשמים, שניסים ההוא לא עדכן אותם על שינוי המספר שלו, אבל אותנו הם הטרידו.
אני זוכר שפעם התקשרה מישהי עם קול מורתי כזה וחיפשה את ניסים.
"ניסים לא נמצא", עניתי לה.
"מתי הוא יהיה?" היא שאלה.
"אני לא יודע," השבתי "הוא אף פעם לא היה כאן."
איך היא כעסה עלי, המורה החביבה. אני מקווה שמאז הטבתי את דרכיי.

כשאנחנו מדברים על הצדיק, למה אנחנו מתכוונים?
אני טוען שהכוונה כאן למה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו:

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִלּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

יש למצב הזה הסבר, לפי מה שמקובל בחסידות ברסלב ולפי מה ששמעתי הרב שמעון טייכנר שליט"א, שאצלו למדתי את התורה הזו.

ההסבר הוא שהנשמות מסודרות בצורת עץ.
רוב הנשמות הם עלים. עלים יש הרבה והעלה הוא תלוי, אבל שום דבר לא תלוי בו, כך גם הנשמות שהן עלים, מושלים עליהן והן אינן מושלות.
בעץ יש גם ענפים קטנים, כל ענף קטן, תלויים הרבה עלים, הוא מולך עליהם, לצורך העניין. מצד שני, גם הענף הקטן הוא אחד מהרבה ענפים קטנים שיוצאים מענף בינוני אחד, שהוא מולך על כולם ולא רק שהוא מולך על על כל הענפים הקטנים שיוצאים ממנו, הוא גם מולך על כל העלים שיוצאים מכל ענף קטן.
כך הענפים הולכים וגדלים וכל ענף גדול משול לנשמה אחת, לאדם אחד ויחיד, שמולך על על ענפים בינוניים ועל כל הענפים הקטנים שיוצאים מהם ועל כל העלים שיוצאים מהענפים הקטנים.
זהו עיקרון "המלכות דאיתכסייה", שלטון הנשמות הסמוי".
קל להבין שבתחתית העץ של הנשמות נמצא הגזע ומתוך הגזע הזה יוצאים כמה ענפים גדולים וכו' ומה שיוצא בסוף זה שהגזע הוא הנשמה הגדולה ביותר והוא שולט על כל הנשמות, הגדולות, הקטנות והזעירות.
אני אומר, מה שאמרו חסידי ברסלב תמיד, שהגזע הזה הוא הנשמה של הצדיק והוא שולט בחשאי על כל הנשמות שבעולם.
נראה לכם שהגזע הזה הוא בנאדם? זה הגיוני?
תראו כמה אנשים יש, תראו בכמה דברים שונים ומשונים הם מתעסקים, תראו כמה חיו בעבר, כמה נולדו ויוולדו, ותבינו שהצדיק מולך על כולם.
לא מדובר כאן באדם, או לפחות, לא אדם כמו שאנחנו מבינים את המושג.
אז מה היה רבי נחמן בן פייגא? מה היה האדמו"ר מברסלב? הרי אני לא הגעתי לכאן כדי לכפור ברבינו הקדוש ולהגיד שהוא אינו צדיק האמת.
אז האמת שרבינו, אותו תינוק שנולד במז'יבוז', שגדל ביערות סביב אוסוטה ואז הפך לאדמו"ר במדווידקה ואחר כך בברסלב ונקבר לבסוף באומן, הוא לא הצדיק. הוא רק מה שאנחנו הצלחנו לראות ממנו.
כמו דולפין שעולה לנשום אחת לכמה זמן, וצולל בחזרה למעמקי האוקיינוס.
הוא מוציא את הראש מהמים , מזנק וחוזר אל התהום. אחריו הוא משאיר כמה בועות של קצף, שמסמנות את המקום בו הוא היה.
הצדיק הוא בן אלמוות, הוא חי לעולם והמציאות שלו, היא משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס.
רבינו נחמן בן פייגא, הוא רק אותו רגע זעיר שראו את הצדיק מזנק החוצה אל האור ואילו כל התורות והספרים והפירושים של ברסלב, הם רק הבועות, שנשארו מהזינוק.
לכן אמר רבי אברהם בר נחמן, שכל מה שאנחנו יכולים להגיד על המדרגה של רבינו, זה שיש לו הכוח לתקן את כל הנשמות, ויותר לנו אסור לנו להגיד, כי אנשים יבינו את זה לא נכון.
זאת אומרת, הכסא ריק, בגלל שהצדיק אף פעם לא היה שם.
מה שהיה שם, זו רק אשליה, זו רק השתקפות רגעית של הצדיק, לכן הכסא ריק ותמיד היה ריק ותמיד יישאר ריק.

אם הזכרנו את אושו, אז זה מה שהיה כתוב על המצבה שלו "מעולם לא נולד, מעולם לא מת"
נשאר עוד נושא קטן ומאוד חשוב, איך זה ייתכן הרי שקיים כסא או מקום שהוא תמיד ריק מטיבו.
בשביל זה אנחנו צריכים להתעסק עם מושג קבלי שנקרא "החלל הפנוי".
החלל הפנוי הוא ריקנות מוחלטת שנמצאת בין האור האינסופי לבין העולמות הנבראים. הריקנות הזו היא הכרחית, כיוון שמבלעדיה, האור האינסופי, היה מבטל מיד את כל הבריאה. היא הייתה נעלמת בתוכו כמו טיפה בים.
מטבע הדברים, הריקנות הזו, החלל הפנוי הזה, חייבת להיות ריק מכל מציאות, כיוון שאם יהיה בו משהו, העולם יתבטל, כי דרך אותה מציאות, אותה השפעה, האור הניצחי יכול לפרוץ אל עולם הבריאה ואז כלום.
ישנה תורה מאוד מסובכת בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד, שם מדובר על החלל הפנוי הזה.
אני לא אצטט כאן את כולה, כי קשה להבין,ף אבל בעיקרון היא אומרת שישנן שני סוגי כפירות.
הסוג הראשון של הכפירה, הוא של העבירות והחוכמות החיצוניות וזאת הכפירה, קרויה הכפירה של הקליפות.
מי שנפל לשם, יכול לצאת, כי הקליפות מטיבן, המקור שלהן הוא באיזה קלקול בקדושה, קילקול באמת ומה שאפשר לקלקל, גם אפשר לתקן. אימרה ברסלבית ידועה.
הסוג השני של הכפירה, הוא הסוג של החלל הפנוי. משם אי אפשר לצאת, כי כל מה ששם נעלם. לא יכול להתקיים שם כלום, כיוון שאם היה קיים, היה סוף לעולם.
לכן נשמות שנפלו לכפירה השניה, זה סופן.
אומר רבי נחמן סתורה ס"ד, סעיף ג':

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה…
וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם

ז"א, החלל הפנוי, הוא יכול להכיל רק את הצדיק הגדול וזה המקום שלו, המקום הריק.
אוקיי,
מקווה שעניתי על משהו מהשאלה,
חוץ מזה, אומן מתקרבת ואני הבטחתי להכין מפת אטרקציות.
חוץ מזה, אתם יודעים איפה הייתי שלשום? בתפילת ראש חודש אלול? כאן:

היה פשוט מדהים, נראה לי שאני אגיע כל חודש.
נראה לכם שזו התגרות ברשעים?
מה שכתוב בתורה ח' בליקוטי מוהר"ן תורה ח:

אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה והרוח שלו גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל ויוכל להזיק לו,

יכול להיות שאתם צודקים, אבל בוודאי שניתן למצוא לזה פיתרון עד לראשון לספטמבר, אז מתכננים בכותל אמירת סליחות חגיגית ובתקווה שגם מוסיקלית.

חודש טוב , אהובים.
חודש הבא באומן.
בראשון לספטמבר

מאמינים בני מאמינים


XXXאוי, איזה כאב ראש. פעם אחרונה שאני צם בתשעה באב, ב"נ.
נראה לי שגם חטפתי חום. לא מומלץ בכלל.

XXX רק שתדעו.
הבטחתי בזמנו שאני אלמד כאן קצת קבלה, לא שאני מבין בזה משהו, אבל הלימוד הזה דרוש, כאשר אנחנו משתמשים ומדברים במונחים פסאודו קבליים, כמו שנמצאים בליקוטי מוהר"ן ובשאר ספרי ברסלב והמונחים הללו מאוד שגורים ומדוברים, אבל מעטים מאוד באמת יודעים מה משמעותם האמיתית.
אני לא מדבר על דברים עמוקים, אלא ההפך, מונחים מאוד פשוטים שקל מאוד להסביר אותם גם לנערים ולנערות, אבל לא מסבירים אותם אף פעם, אולי בגלל שאפילו את ההסבר הפשוט לא יודעים.
אז אני מתחיל בעניין מאוד מאוד פשוט שהוא ארבעת העולמות, עשיה, יצירה, בריאה ואצילות.
אז כמו שאמרתי, ההסבר הוא פשוט מאוד וגם ההסבר הזה מיותר, בגלל שאין כאלו עולמות.
אף אחד לא עלה אליהם ושום דבר לא יורד מהם.
אין כאלו דברים בכלל.
שהאר"י הקדוש דיבר על "עולמות", גם הוא לא חשב שהם קיימים, אלא שכדי להבין את התופעות שהוא ראה, הוא נזקק למערכת סמלים מסויימת,שאותה הוא שאל מהספרות הקבלית שקדמה לו.
כאן אנחנו מגיעים לטרגדיה היסטורית גדולה ונסתרת.
הרבה טרגדיות אנחנו מכירים, כמו חורבן הבית, כמו גלות ספרד. כל אילו אירועים נוראים שתופסים מקום חשוב בהיסטוריה ובלימודי ההיסטוריה. מצד שני יש טרגדיות נסתרות, שגם להן היו השלכות קשות ביותר, אבל כמעט אף אחד לא יודע עליהן, או מכיר בחשיבותן.
אחת מהטרגדיות האלו, היא מגוריו של האר"י הקדוש דווקא בצפת.
אתם מכירים את צפת?
צפת, במיוחד העיר העתיקה, היא מקום שכולו מדרגות.
אתה צריך למכולת טיק טיק טיק אתה יורד במדרגות.
אתה צריך למקווה, טיק טק טק אתה עולה במדרגות.
הרבה פעמים אתה צריך להגיע לאנשהו, או שאתה צריך לפגוש מישהו וזה טיק טיק טיק, טיק טק טיק, אתה עולה ויורד ויורד ועולה ועולה ועולה ויורד ויורד.
יש צדיק אחד שקבור בצפת, שנקרא לייב בעל היסורים, הייתי מגיע הרבה לציון שלו להגיד תהילים. כל כך הרבה מדרגות יש שם, לרדת ואחר כך לעלות, עד שאתה מתנחם בעובדה שמרוב יסורים, יש לך מכנה משותף רחב למדי עם הצדיק.
שם, בצפת העתיקה, האר"י היה גר וכשהוא יצר את התורה הזאת שנקראת "קבלת האר"י הקדוש", או בשמה ההלכתי "הקבלה הלוריאנית", זה מה שהיה לו בראש. מדרגות.

כך עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, או לכל הפחות, כך הוא עיצב את תורתו המיסטית, שאנחנו כולנו, ביודעין או בלא יודעין, אוכלים את פירותיה, או נושמים חלקיקים ממנה.

וזו הטרגדיה, כי אילו האר"י היה גר בדקוטה, או באשקלון, או בכל מקום שטוח ומישורי אחר, החיים שלנו היו הרבה יותר פשוטים. כמו שנכתב קודם, אנשים חושבים שהמציאות הרוחנית מכתיבה את התיאולוגיה, אבל ההפך הוא הנכון. מרוב שהאר"י חי בתוך המדרגות, כך הוא עיצב את העולמות. העולם הרוחני, הרבה יותר גמיש, ממה שאנחנו חושבים. ה"דומם" שבו, חי יותר מאשר החי בעולמנו ולכן הצדיק הגדול של הדור, יכול לעשות שם הרבה דברים.

רבינו כותב את זה ב"שיחות הר"ן", אבל הוא כותב עוד משהו, שמשנה את התמונה באופן מהותי. הוא כותב, זה במילים שלי, שאומנם הצדיק הגדול, יכול לעצב הרבה דברים כרצונו, אבל הרוחניות, היא לא סטטית. יש לה אינרציה ואחרי שהצדיק מסתלק, הכללים שהוא קבע, מתחילים להשתנות.

זה נכון מאוד אצל האר"י.

גם הרב יהודה לייב אשלג, בהתחלה של הספר הגדול שלו "תלמוד עשר ספירות", שהוא פירוש על קבלת האר"י, מודה שמודל המדרגות של האר"י, לא לגמרי מדוייק. מה שהבנתי  ממנו, שהמדרגות, כבר לא כאלו אופקיות, הן מתחילות להשתפע, כלומר, אותה חלוקה קשיחה ומדרגתית של עולמות שהאר"י התווה, מתערערת, כאשר ישנה זרימה מסויימת בין מדרגה למדרגה.

טוב, נסחפנו כאן מעל ומעבר. הניסתרות לה' אלוהינו.
אז מה הם ארבעת העולמות אצילות, בריאה, יצירה , עשיה?
אלו רמות תודעה.
מה הכוונה?
גם אם נצא מנקודת ההנחה, שקיימת מציאות אוביקטיבית אחת ויחידה, אזי יש הרבה מאוד מדרגות שבהן ניתן לתפוס ולהבין אותה.

בואו ניקח דוגמא יותר פשוטה ממדרגות. ניקח לדוגמא כביש.
ברמת תודעה מסויימת, ניתן להבחין בכך שהכביש הוא מישור אופקי ולא אנכי.
ברמת תודעה יותר גבוהה, ניתן להבדיל בין הכביש לבין האדמה או העפר שמסביבו.
ברמת תודעה עוד יותר גבוהה, כבר ניתן להבחין בתמרורים ולהכיר אותם ולפי זה לדעת איך ניתן לנסוע לכביש.
רמת התודעה הכי גבוהה, היא להכיר את המפה ולדעת שהכביש הוא כלי שמסוגל להביא ממקום למקום.
מי שבנה את הכביש, בנה אותו למטרה המסויימת הזאת, אבל מי שנמצא ברמות תודעה נמוכות, אינו מכיר במהות הכביש ומבין אותו בצורה אחרת לגמרי.

אוקיי, עכשיו שהבנו איך באות לידי ביטוי , מדגרות בתודעה בעולם החומרי, יש לנו סיכוי להבין את ההבדלים בין עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שהם הבדלים בין רמות תודעה בעולם הרוחני, הנפשי וכן הלאה.

ובכן, מהו עולם העשייה? בעולם העשייה, אין בכלל צורך במודעות רוחנית.
ברמת התודעה הזו, הכל נעשה ונראה כאילו קיימת חוקיות גשמית מוחלטת וכל תופעה ניתנת להסבר על ידי המדע.
זו הסיבה, שכל ההוכחות, לכאורה, שהמחזירים בתשובה המציאו, בשביל לשכנע את השוטים שאלוהים קיים, או שיציאת מצריים התרחשה, הם שטויות במיץ עגבניות. הוכחות כאלו אינן אפשריות בעולם העשייה, כיוון שמטיבו הוא מאפשר פיתרון אתאיסטי- רציונאלי – מטריאליסטי לכל תופעה.

נכון, קיימות בעולם תופעות לא ברורות שנראות לא טבעיות וזה קורה משתי סיבות, קודם כל המדע עדיין לא מושלם.
הסיבה השניה והחשובה יותר, היא שכוחו של האר"י לחצוב את העולם ממדרגות, מתחיל להתערער והעולמות מתחילים לזרום אחד לתוך השני.

זה מזכיר לי בדיחה מהטכניון, שאומרת "בכל יום ישנה הסתברות של שמונים אחוז להתקל בתופעה לא הגיונית".
זה נחמד, אבל מאחורי הבדיחה מסתתר אחד העקרונות החשובים של חסידות ברסלב, לפיו הצדיק מסוגל לעצב את העולם לפי רצונו. האר"י חשב בצורה מדרגתית חדה, אבל הצדיקים שבאו אחריו ובראשם רבינו, התחילו לשנות את המצב והשינוי הזה משפיע על כל העולם.
דרך אגב, העיקרון הזה שונה לגמרי מכל סוג של יהדות מוכרת. גם בקנה המידה של המזרח הרחוק, הוא מאוד קיצוני.

בואו נעבור לעולם הבא, עולם היצירה.
בעולם הזה, קיימים שני עקרונות שנראים מנוגדים ושניהם ברורים וקיימים באופן מובהק. גם העיקרון של הבחירה החופשית וגם העיקרון של ההשגחה הפרטית.
זה נראה מסובך, אבל זה מאוד פשוט.
נניח שבעולם הנמוך יותר, עולם העשיה, בנאדם מעמיד בקבוק בחצר והבקבוק נופל, אז האדם יודע שהרוח הפילה את הבקבוק. זה הסבר חסר כל רוחניות, לכן מקומו בעולם העשיה.
בעולם היצירה, הכל אותו הדבר, רק שאז האדם יודע שהרוח לא נושבת בלי שאלוהים רוצה, והוא רואה בנפילת הבקבוק סימן ברור מאלוהים. זאת לא "אמונה" , זו הכרה. האדם מודע בעולם היצירה, לרצון הבורא, כמו שבעולם העשיה הוא מודע לכוחות הפיזיקאליים והאטמוספרים, לאיתני הטבע.
המודעות הזאת של עולם היצירה, היא מדרגה רוחנית גבוהה מאוד. נדירים מגיעים אליה באופן קבוע, אבל יש כאלו שמרגישים בה, מדי פעם ברגעים של התעלות דתית. היא חזקה מאוד באומן, או ליד ציון הבעש"ט, שם בקלות, הרבה אנשים מרגישים שישנה כוונה רוחנית מאחורי הנסיבות.

רמת מודעות גבוהה עוד יותר, היא מה שהאר"י מכנה "עולם הבריאה".
שם כבר אין מעשים וגם אין יצירה, כלומר אין כזה דבר שנקרא חופש בחירה.
כל המעשים, כל הבחירות, כל הפעולות, נעשות על ידי הבורא.
אמנם, בעולם הבריאה יש נבראים, אבל הם לגמרי לא פעילים אלא סבילים. הם כמו קוביות לגו במשחק הבריאה.
הרב עופר ארז שליט"א, מאוד אוהב את עולם הבריאה. רמת המודעות הזו, מתאימה מאוד לאג'נדה שלו, לפיו אף אחד לא אחראי לשום דבר.
הוא אומר את זה כל הזמן ויכול להיות שהוא באמת נמצא ברמת מודעות כזו, אני לא כופר בזה בכלל. זה לגמרי הגיוני.
אם נחזור לדוגמא שלנו , בעולם הבריאה, אלוהים בורא אדם, אלוהים יוצר בקבוקים ומפיל אותם. ככה הוא רוצה, הכל עלה במחשבה הראשונית.

נו, אז מה זה עולם האצילות?
בעולם המציאות אין נבראים. ישנה מערבולת אלוהית שיש לה כל מיני גונים.
הגוונים האלו ניתנים להגדרה, המקובלים מגדירים אותם כל הזמן. לסוג אחד של פעילות אלוהית הם קוראים "חסד" לסוג שני קוראים "תפארת" וכן הלאה, אבל הכל שם אלוהות מסוג כזה או אחר. אין בנאדם, אין בקבוק, כמו שאמר המשורר היפני הנפלא גואו אן ביצירה האדירה "עשרת השוורים":

בדהרמה אין שניות, והפר אינו אלא כלי ארעי. כמו השמו השונים למלכודת ולארנב, כמו האבחנה בין הדג לרשת. כמו זהב הנחשף בעפרותיו, כמו הירח הבוקע מבין העננים.
דרך האחד – אורה קר.
הקול הנורא – מחוץ לזמן

גואו אן הבין, שאחרי מדרגה מסויימת הבריאה והנבראים מתאחדים לשלמות אחת, והשמות שנתנו להם הם שמות זמניים, טכניים.
האמת היא שגואו אן מגיע כאן למסקנה חשובה, שישנו דבר אחד שבכל זאת אנחנו יכולים לזהות בעולם האצילות והוא השתנות כפונקציה של הזמן ומתוך ההארה שלו, הוא מזהה מציאות שנמצאת מעבר לאצילות, מציאות שאפילו הזמן לא קיים בה.

אז מי הגיע למדרגת התודעה הזו שנקראת עולם האצילות?
אל תסתכלו עלי, אני שמח שאני מגיע לבית השימוש בזמן.

זהו , כמעט נגמר השיעור להיום. לקח לי הרבה זמן, אני מודה ומקוה לתקן את דרכי.
יש עוד דבר אחד שרציתי להסיר, והוא מה לא נמצא בעולם האצילות.
זה לא שם:

לגמרי לא.
אני יודע, היו לנו כל מיני התבטאויות חסרות אחריות בענין זה בעבר, אבל כרגע אני רוצה להבהיר שאנחנו ב"מחוייב המציאות", מאמינים לכל הסיפורים, לכל המישושים, לכל הליטופים, לכל ההתעסקויות ולכל ההשפרצות. מאמינים לכל הסיפורים, מאמינים בני מאמינים.
למה אנחנו מאמינים? כי אנחנו מאמינים לרבינו, ורבינו אמר שחומרות יתרות זו הטומאה ושריבוי אורות מביא לשבירת הכלים ולטירוף ולקליפות הכי הכי קשות.
מה יש שם? מה יש להם, להולכים בתופת הזה חוץ מהריבוי אורות וחומרות יתרות?
כשמעתי על הגלות החדשה במרוקו, ניזכרתי מיד במאמר הנביא "אחרית גויים מדבר ציה וערבה."
יאללה, מזמן לא שמענו את אונסקנס.

בי בינתים, מי דה פורס.

קורא בצללים


היי חבר'ה, מה העיניינים?
מתנה גדולה נתן לנו האר"י הקדוש, המכונה גם סתם "רי" אצל כמה רבנים, שקבר את ההילולה שלו באמצע תשעת הימים. כך אנחנו יכולים לרקוד ולשמוח ולשמוע ברמקולים טראנס של נחמן מאומן, במקום להתאבל או להתווכח עם אנשים שחושבים שצריך להתאבל.
ככה צריך למות, כמו האר"י, עם אצבע בעין למי שצריך, אבל לצערי אני לא אעסוק בזה היום, יש לי כל מיני התחייבויות.
דבר ראשון, אנחנו מביעים את זעזוענו ואת שאט נפשנו מהפשע הנתעב שבוצע השבוע על ידי חלאות וזבלים, בצומת פי גלילות. המנוולים האלו פשוט השחיתו שלט בשווי שלוש מאות אלף שקל, רק בגלל שהייתה עליו תמונה של הדוגמנית שירלי בוגנים בבגד ים.
זה כבר לא "רק בירושלים", זה כבר לא "ליד בני ברק". זו צומת באמצע ישראל החילונית, בין רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב.
הטינופות שעשו את זה, והרבנים הזבלים ששלחו אותם, הם לא סתם אנשים פראיים, נבערים ופרימטיבים, הם החליטו לכפות גם עלינו , את תורת סדום ועמורה שלהם ועד שלא יעצרו אותם בדם ואש, הם לא מתכוונים להפסיק.
אני מאחל להם מכל ליבי שיזרקו אותם ערומים, לתוך תא מלא באסירים ביטחוניים , במחנה כליאה של הטאליבן, כי הם פשוט צריכים להתנסות במשמעותו האמיתית של שלטון החושך.
"מחוייב המציאות" מביע הזדהות עם כאבה של חברת "המשביר לצרכן" שרכושה הושמד, ומקווה שהטרגדיה הזו, לא תעיב על הקריירה של שירלי, שהיא בין הדוגמניות הוותיקות והמצליחות וייצגה בכבוד את ישראל בהרבה הזדמנויות.

אה, מה שכחתי? בסדר.

מחוייב המציאות PG
טוב, קיבלתי מעמית קדם ההודעה הזו:

שלום דרול,
אין לי מושג מי אתה אבל בחרתי כן להגיב לכל המחמאות שקיבלתי כאן ממך.
אני מבין שאנחנו מתפללים ביחד באומן אז הייתי שמח אם במקום להכפיש את שמי בעילום שם היית ניגש אלי והייתי מספר לך קצת ממה שהיה באותה שבת ברמת הגולן ואולי גם נותן לך לשוחח עם חלק מהאנשים שהיו שם כדי שתבין עד כמה השבת הזו הייתה משמעותית עבור הרבה אנשים שנטלו בה חלק.
אבל אתה כנראה מעדיף התנצחות בוטה ופוגענית מאשר בירור אמיתי של הנושא ולכן לצערי כנראה לא נזכה לדבר על זה…

הוא הגיב להודעה ההיסטורית הזאת.
ממש מוזר, חשבתי שגמרתי כבר עם חבורת "אדרבה", אבל העולם מלא בהפתעות.
זה מה שעניתי לו :

סליחה.
מה למעשה כתבתי עליך?

"וגם אחד עמית קדם, איזה ניו אייג'י בעל תשובה, שכותב ב"אדרבה" מיני דברים שלשמחתי אני לא טורח לקרוא."

זו הכפשה? זה מה שהעליב אותך?
אני אשנה את זה. אין בעיה. יש לי הרשאות עריכה כאן.
מה שאני מציע, זה לפני שניפגש באומן , אולי תאיר את עיני ואת עיני הציבור הקדוש, לגבי השגותיך על מה שנכתב כאן?
תספר לנו על השבת, על התכנים, על המסרים וההדגשים ועל האווירה.
אתה יכול גם להעביר גם עדויות ממשתתפים אחרים ואתה יכול לעשות את זה כאן ב"תגובות" ואתה גם יכול להעביר לי מכתב לכתובת הדואר של הבלוג drall@shoresh.org.il ולהרחיב את היריעה כרצונך.
"מחוייב המציאות" דוגל במדיניות של במה חופשית.
מה שאתה תכתוב אנחנו נפרסם ב"עמוד הראשון" שלנו, ללא תיקונים וללא השמטות.
אנחנו נשמח לשמוע ממך ונשמח להגיב, כפי שאתה מוזמן להתייחס לתגובותינו, אם תהיינה.

כך אנו נוהגים, בניגוד לכ"כ הרבה אחרים.

נראה לי שבזאת נהגתי בהגינות מספקת.
עכשיו לנושא הרבה יותר חשוב.
גם מ.נ., ידידתנו הותיקה, וגם בחור בשם יניב, פנו אלינו בנושא שמירת ההלכה על פי תורת ברסלב.
זה מה שמ.נ. כתבה:

במחוייב המציאות שואלים שאלות קשות. אז אני חייבת לשאול: "תורת ברסלב היא בכלל לא יהדות, היא בקושי חסידות" כתבת
ו"כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות". סליחה ומחילה ולא נעים לומר אבל זה נשמע כאילו הוא "השתמש" ביהדות כדי להמשיך את תורתו.

אז אני מבינה מזה וכמובן יכול להיות שאני טועה שהתורה של רבנו מעולם גבוה יותר : תורת משה ככה הבנתי מעולם הבריאה והתורה של רבנו מעולם האצילות לפחות או לא יודעת מאיפה – אז למה הוא קיים מצוות, והמליץ ללמוד הלכה בכל יום ולא זוכרת איפה קראתי שאמר שכדי לזכות לאור החכמה זה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא. וגם אתה למיטב הבנתי מקיים לפחות חלק מהמצוות.

זה מה שחברתנו והבטחנו לא להשיב לה באופן מנומק.
עם הבחור, סתם ניהלתי דיאלוג לגמרי מיותר, שאני אביא אותו פה לעיונכם:

יניב:
רבינו אמר לא לזוז מהשולחן ערוך…
אבל היצר אמר לקרוא מה שנוח ולעשות מה שנוח.
זה שאתה ואני נופלים, סבבה, היצר חזק, כולנו יודעים זאת.
אבל לשנות את המפה כדי שתתאים לנפילות שלי?
לכתוב במקום "חיפה" את העיר "תל אביב" רק בגלל שטעיתי?
לא אומר שאני שומר את העיניים מי יודע מה, אבל אין שום ספק שזה לא טוב לראות בחורות וכו'.

רבינו יורד אלינו כדי להעלות אותנו, לא כדי שנעשה קומזיץ עם רבינו ונשאר איפה שאנחנו.
שנצליח, אמן.

דרול:

רבינו לא אמר שלא לזוז מהשולחן ערוך, זה קשקוש של מחזירים בתשובה.

טוב, ליתר דיוק, אנחנו הרי לא יודעים בדיוק מה רבינו אמר או לא אמר בכל רגע בחייו, אבל באף אחד מהספרים המקוריים של ברסלב, לא קיימת הנחיה כזו.
יש שמועה, שהתפרסמה רק בשלושים השנים האחרונות, לגבי איזה סיפור שמישהו בא לרבינו עם כל מיני טענות משונות על "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' ורבינו אמר לו ככה בבדיחות הדעת "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
זה כל הסיפור, הוא מופיע בתור שמועה בשיח שרפי קודש ובדיבורים של אמונה והוא רחוק מאוד מלהיות משמעותי ומחייב, אם בכלל קרה וגם זה בספק.

זה שהמחזירים בתשובה הפכו את המעשיה הזו, לאיזה עיקרון יסודי בברסלב, זה רק מראה עד כמה הם מסלפים את תורת רבינו, ועד כמה המניעים שלהם פוליטים.

מה שכן, לא מזמן הבאתי באחד מהפוסטים האחרונים כאן בבלוג ציטוט מ"חיי מוהר"ן" ששם רבינו אומר שאפשר ללכת תמיד לפי הדעה המקילה,
ז"א
אפשר ללכת לחוף מעורב לפי ראבי"ע
אפשר ללכת לקולנוע לפי הרב סתיו
נשים לא צריכות ללכת בכיסוי ראש לפי הרב משא"ש
לא צריך לקים חתונות נפרדות לפי הרב פיינשטיין
אפשר לשמוע זמרות לפי הרב רוזנצויג וכן הלאה.

זאת ברסלב האמיתית וזאת ספרות ברסלב האמיתית, לא איזו שמועה.

מה גם שמקובל עלי "השולחן ערוך" , הוא מאוד מקל בד"כ. ההלכה שאנחנו מכירים היא החמרות על גבי החמרות של השו"ע.

יניב:

יופי, הלכת עם רבינו עד הסוף ושכחת את ה' ואת התורה. "לא תתורו", "ועשית ככל אשר יורוך", ומה שכתוב באבות "עשה לך רב", לא נראה שהכוונה ל-10 רבנים…
"רבי נוח"=מה שנוח.
מחקת את מציאות ההידורים, מחקת את הרצון להתחזק ולהדר כשאפשר…
אם כל מה שכתבת, זה רק בשביל לשרוד ולשמוח במצב שלנו, דיינו. באמת לא צריך להוסיף חומרות מתוך גאווה וכו' כשיש דברים מפורשים שעדיין צריך לעבוד עליהם, את זה כולם אומרים. אבל להפוך את זה לשיטה שצריך *לחפש* רק קולות? רחוק מאד.
מה גם שכתוב "אחרי רבים להטות", זאת אומרת שאתה לא יכול ללכת לפי דעת יחיד אם הרוב חולקים עליו ולא נראה שכל הדעות שהבאת מוסכמות על הרוב.
אז מחקת גם את *כל* הספרים שמדברים על איך פוסקים הלכה…
יש גם רבנים רפורמים וכו', לאן אתה רוצה בדיוק להגיע?

ושוב, לומר שאנחנו לא על המפה וזו הדרך להתחזק איפה שאנחנו נמצאים כדי לא להתייאש וכדי שבכל זאת נעשה מה שאנחנו עוד יכולים לעשות, מקובל.

ולפי מה שציטטת: "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
יוצא שאתה עושה הפוך, לוקח בדקדוק מה שכתוב בספרי רבינו (או תלמידיו) אפילו שרבינו אמר שאפשר לומר "מה שאתה רוצה" (=לא חייבים לדקדק) ועם השולחן ערוך אתה עושה קרקס.

אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלו רק תגיד לי איפה אני מפספס, מדבריך נראה שאתה לא אחד שלא מבין כלום אלא אחד שלמד גם למד.

אז זה מה שנכתב, ואני מודיע חגיגית, שאני לא מתכוון לענות בעצמי.
יש לי תשובה, אני אושואיסט ולפיכך גם התשובה שלי היא אושואיסטית by the book. כיוון שאתם לא אושואיסטים, התשובה שלי לא תעזור לכם ואילו הייתם אושואיסטים, הייתם יודעים אותה בעצמכם.

מה שכן, ישנן כמה תשובות, שאני רוצה להציג, שלושתן לא ממש מושלמות מבחינה תיאורטית או פרקטית, אבל אלו התשובות הכי טובות שישנן,למיטב ידיעתי.
תשובה ראשונה, לפי מה שרבי נחמן אומר לרבי נתן בתחילת פרק "עבודת השם" בספר "חיי מוהר"ן"

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

זאת למעשה התשובה ליניב.
הסיפור עם ה"לקמט", הוא שמועה, לפיכך הוא נחות בהרבה מציטוט אמיתי מספר ברסלבי מקורי. גם אם לא נראה לך שרבינו שולח אותנו לחפש הקלות, זה מה שהוא עושה בפירוש. לנו זה נראה הגיוני, כי אנחנו יודעים עד כמה אופנת ההחמרות, הרווחת אצל בעלי תשובה, היא דבר מסוכן, מעות ומסולף. אשרינו שמצאנו ציטוט מדויק וברור שבו רבינו הקדוש, מקבל את דעתנו במלואה.

את התשובה השניה שמעתי מיובל דיין.
לא הזמרת הזאת, כמובן.
הוא אמר "אני מקיים שולחן ערוך, רק בגלל שרבי נחמן מברסלב אמר."
זאת גישה שמאוד שנואה על חרדים ודתיים, במיוחד האורגינאליים והיא גישה מצויינת לדעתי.
עושים כל מיני דברים כדי להיות מקושרים לצדיק ובין היתר גם מקיימים את השולחן הערוך. יש בגישה הזו שני יתרונות בולטים, קודם כל, היא מעמידה את ההלכה במקום אחר לגמרי, מהמקום השמור לה בהוויה האורתודוקסית ובכך היא יוצרת חיץ ברור וחשוב בין חסידי ברסלב לבין דתיים סתם.
מעבר לזה, התקשרות לצדיק, לא משנה באיזו דרך, היא תמיד ברמת המוטיבציה. אין בעיה אתה מצליח יותר ופעם אתה מצליח פחות. פעם קמת חצות פעם לא קמת, פעם שמרת שבת, פעם חיללת, אתה תמיד מסתכל קדימה, אתה תמיד מסתכל למעלה. אתה לא נשפט לפי המעשים, אתה לא נשפט לפי אורח החיים, אלא ברמת המוטיבציה הכללית ובעניין הזה, טיסה אחת לאומן מסדרת את ה-כ-ל.
אני לא אומר שזה מה שיובל אומר, או שזה מה שיובל חושב. זה הפירוש שלי למה שמשתמע מדבריו. עם כל זה יש כאן בעיה טכנית. רבי נחמן עזב אותנו לפני מאתיים שנה בערך ואילו השו"ע נכתב מאות שנים לפני זה. שני המקורות ההיסטוריים הללו יוצרים איזו בעיית שדרוג אצל האדם המודרני, כי הוא שואל את עצמו, איך הוא מתרגם את השולחן ערוך למסר עכשווי. הרבה דברים השתנו, הרבה דברים קרו וצריך מנגנון, כדי לבצע את ההתאמה הזאת.
שני המנגנונים הקיימים הם בעייתיים.
הרבנות האורתודוקסית נגועה בפוליטיקה, לא משנה באיזה זרם מדובר ובכלל אין לה מחוייבות לשו"ע.
גם רבני ברסלב וחסידי ברסלב הותיקים, לא ממש רוצים להתמודד עם הנקודה הזאת. הם מעוניינים להיות אורתודוקסים טובים ושולחים אותך לרב בכל עניין, שלא קשור לטיסה לאומן.
כאן אני רואה את הבעיה.
אתה רוצה ללכת לסופרמרקט ורוצה להיות מקושר לצדיק, אז יש לך סברה שאם תקנה משהו בהשגחת הבד"צ, אז התקשרת לצדיק, אבל אתה לא יודע עד כמה הגוף שנותן את ההכשר מחוייב לשולחן ערוך, או לכל מיני אינטרסים פוליטיים של העדה החרדית, ששומר נפשו ירחק.

אוקיי, הגיע הזמן לתשובה השלישית, שהיא מבחינתי הכי טובה ונדמה לי שבמידה מסויימת היא יכולה לענות אפילו על השאלה של מ.נ.
שמעתי אותה מרב ברסלבי, אני לא אומר מי, כי יצלבו אותו על לא עוול בכפו, אבל רק תדעו שזו תשובה פורמאלית מוסמכת.
הוא אמר למעשה כזה דבר:
השולחן ערוך הוא לא סתם ספר.
הוא נכתב בשיתוף פעולה בין מרן הבית יוסף, אליהו הנביא וכמה מלאכים.
מכיוון שכך, יש לספר הזה לא רק גרסה מודפסת ויציבה, אלא גם "גרסה רוחנית", שהיא מין צל כזה של "השולחן ערוך", שקיימת בעולמות העליונים.
מה ההבדל בין שתי הגרסאות?
ההבדל ברור.
בעוד הגירסה המודפסת היא קשיחה , גרסת הצללים גמישה ומשתנה בתמורות הזמן, לפי העניין, והמקום.
הדבר החשוב, שגרסת הצללים מחייבת, היא מביאה את משמעותו האמיתית של השו"ע לידי ביטוי כאן ועכשיו. ספר הצללים אינו פירוש על השו"ע, הוא לא הסבר על השו"ע, הוא גם לא מערכת הלכתית המבוססת על השו"ע. ספר הצללים הוא השולחן ערוך בכבודו ובעצמו, שנכתב מחדש ומייצג את ההלכה האמיתית ע"פ מרן הבית יוסף ושותפיו.
השאלה הנשאלת היא, כמובן, איך ואיפה ניתן לעיין בגרסת הצללים הזאת של השו"ע.
אותו רב שסיפר את הסיפור גם ענה על השאלה הזאת, הוא אמר שיש אנשים שיודעים לקרוא בשולחן הערוך הנסתר הזה ולהוציא ממנו הלכות אקטואליות.
מדובר כמובן, ביחידי סגולה ומתוכם אנחנו מכירים שניים. הראשון הרב משה איסרליש, הרמ"א, שהביא את מנהגי קהילות אשכנז במקביל לשו"ע וההגהות שלו מצויות ברוב הגרסאות המודפסות של הספר.
השני שקרא בספר הצללים, הוא רבינו הקדוש, מוהר"ן בן פייגא, האדמו"ר מברסלב.
זה נחמד מאוד. אחלה תשובה. הבעיה היא שגם התשובה הזו, לא ממש עוזרת לנו בחיי היום יום, כי שני הדמויות הללו, לא מצויות בין החיים כבר הרבה שנים.
אז ישנן כאן עוד שתי נקודות.
קודם כל ישנה נבואה, שניבא הסבא, שאמר שגם בדורנו יקום הרב שידע לקרוא בספר הצללים.
הכוונה כמובן לגרסת הצל של השו"ע, לא ל"ספר הצללים", שהוא מין ספר כישוף קדם ניו אייג'י שפורסם באנגליה לפני חמישים שנה לא קשור בכלל.

יש באמת כזו נבואה, והיא לא כזו ברכה לאנושות, כי עכשיו כל ננח (נוותר על הכינויים כרגע) יכול להחליט , שהסבא דיבר דווקא עליו.
אני רוצה להציע עוד זווית ראיה לעניין.
אם באמת, רבינו הקדוש, ידע לקרוא בגרסת הצל של השו"ע, הרי הוא יודע לעשות את זה גם היום. מן הסתם, היום זה פשוט יותר. אם כך, אז גם לנו, בתור אנשים שקשורים לצדיק האמת, קשורים לרבינו הקדוש, גם לנו צריכה להיות לנו איזו גישה ליכולת הזו.
זה מה שנראה לי הגיוני, אבל כמובן, צריך להיות מאוד מאוזנים ונקיים בעניין הזה.
אי אפשר כאן להסתמך על כל מיני פוסקים אחרים, כי בכך למעשה, אנחנו מערערים על האותנטיות של השולחן ושל ספר הצללים, מה גם שזה זלזול מסויים בכוח של רבינו לקרוא אותו. אז ברור שניתן להסתמך כאן רק על השולחן ערוך בעצמו, או על הרמ"א שזה למעשה אותו הדבר.
ואז באמת , כשאנחנו נתקלים בבעיה, אנחנו יכולים לפתוח את השו"ע במקום הרלוונטי, אם ישנו ובאמת לבקש מרבינו שיפתח לנו צוהר אל ההלכות שמעבר למילים, אל האמת השוכנת בצל, האמת של הבית יוסף ושותפיו כפי שהייתה נאמרת, אילו הם היו דנים בסיטואציה היום.
אני בטוח שהמפתח הזה קיים, ואני חושב שזו גם התשובה שהשואלת צריכה לקבל.
יש בזה עוד יתרון, שזה הופך את ההלכה למשהו מאוד אינדבדואלי, פחות אמת אחת שנכונה לכולם, אלא למין קול פנימי כזה, שהוא נחלת הרגישים והמסורים.
כן,
זו באמת תשובה יותר טובה ויותר רוחנית, למרות שהיא לא התשובה שלי.
אני אושואיסט ולנו אין שולחן ערוך, אבל הרבה צרות אחרות.

צום קל למי שמתכוון.
חיים ארוכים וטובים.
 

 

לא בגלל כת השטן


כשעוד היו תקליטים, הייתה אמונה כזו, שאם מנגנים תקליט הפוך, כלומר מבפנים החוצה, מקבלים כל מיני מסרים סודיים.
בדרך כלל טענו, שהיו להקות רוק שסגדו לשטן בחשאי, ודרך הנגינה הזו בהיפוך הם היו מעבירים את השיעורים בשטניות , לכל מיני חברים של כת השטן.
זה נשמע מפגר וזה באמת מפגר, אבל האמונה הזו היתה רווחת מאוד אצל כנסיות פרימטיביות באמריקה.
אפילו עשו על זה סרט שקראו לו "תעלולים שטנים" , סתם בשביל ההשכלה הכללית.
אני מספר את זה, כי לפעמים יש שווה לקרוא אותם מהסוף להתחלה. לא בגלל כת השטן, אלא בגלל, שבסוף דוחפים, כל מיני תורות, חוכמות ומאמרים שמצד אחד, לא מעזים למחוק ומצד שני, רוצים שלא ממש יהפכו לנחלת הכלל.
אז זה מה שעשיתי בין השיעור של אברהם זגדון לשיעור של הרב ברנר, קראתי את חיי מוהר"ן מהסוף להתחלה ומה מצאתי ולא ידעתי.

אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה.
כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת.
כִּי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ.
כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל.
הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר.
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר.

הרי זה בדיוק מה שכתבתי בזמנו וחטפתי הרבה ביקורת על הסנוביות שלי ועל אליטיזם לכאורה ועל נקודות טובות, שאני צריך לחפש אצל כל מיני שנוזלים כדי להיות ברסלב אמיתי וכל מיני כאלו. האמת היא שברסלב לא נועדה לעובדי באסטות. שיגידו לכם פשיטות ותמימות, כמה שהם רוצים.

השיטה הזו של "חוט של חסד" ושל "נחלי נצח" וכל המוטציות האחרות, לקחת את המיץ של הזבל האנושי ולהצמיד להם שטרימלים, היא לא העניין של רבי נחמן. נכון שזה עובד, רבינו אומר בדיוק כאן  וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא.
לא שלא רוצים אותם, אבל הםתוצר לואי של עבודת ההפצה האמיתית.
בקיצור, יש סרט חדש ל"מסע בן כוכבים" ואפרופו נסיעה בין העולמות, הייתי אחרי הצהרים אצל זגדון וניסיתי לפחות לאכול כמו חזיר. כשהתארכו הצללים, מצאתי גם אני את עצמי, עובר בין העולמות ונוסע לכיון מאה שערים.
עכשיו, יש כמה אנשים שטוענים שמכוח זה שאני לומד במאה שערים, יש לי חברים בנטורי קרתא.
זה בכלל לא ככה, שונאים אותי שמה ולמה שלא ישנאו, אם אני דוחף לבלוג בנושא ברסלב תמונות של ססיליה פורטוses.
פלא שמישהו סובל אותי בכלל.
הקיצר, פעם אחת הרב לא היה ואני הגעתי, אז מישהו החליט לנצל את ההזדמנות ולהבהיר לי מה הם באמת חושבים עלי.
לכן הם שינו את סדר הלימוד וקיפצו אל התורה הארסית ביותר בליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג.
והנה מה התורה הזו אומרת:

דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" וּכְתִיב "כָּל אִשָּׁה ידַעַת אִישׁ" אַך יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, וְאֶל הַתּוֹרָה, וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, זֶה נִמְשָׁך מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת, אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" 'יְחַוֶּה' מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים

לא היה מה לקנא בי, באותה הסיטואציה, אבל בכל זאת מדובר בליקוטי מוהר"ן והתורה הזו העלתה בי שאלה קשה- איך יכול להיות רשע בר דעת?
דעת בברסלב, זה דבר גדול.
פירושה, חוכמה מוטבעת, זו הצורה בה הרמב"ם כינה את הנבואה.
אז בנאדם שהוא נביא, שבא במגע עם האלוהות, יכול להיות רשע?
בסדר, בחירה חופשית, אבל למה שאדם יבחר במשהו שהוא יודע בודאות שהוא לא טוב?
אברהם זגדון הסביר את זה בשיעור האחרון, כשדיבר על בלעם. הוא טען שמשמעות השם בלעם הייתה "בלי עם".
לפי חז"ל, בלעם היה שקול למשה, אז נכון שאנחנו אומרים "בלעם הרשע", אבל זו כבר פרספקטיבה. אילו הינו עמלקים או מצרים, מן הסתם היינו אומרים "משה הרשע".
סתם, כתוב "ומשה גדול בכל ארץ מצרים", כלומר גם המצרים הכירו בגדולתו של משה רבינו.
אז מה באמת ההבדל העקרוני בין משה לבלעם?
ההבדל הוא פוליטי.
משה רבינו הוא מנהיג. הוא לוקח אחריות על עם ישראל, הוא דואג לו ומגן עליו.
בלעם עושה מה שבא לו, הוא נביא להשכיר, הוא מתרחק מאחריות.
לכן רבינו קושר את הדעת של בלעם אל הניאוף. כמו הנואף, גם בלעם אינו מסור אינו קשור, בניגוד למשה רבינו ש"בכל ביתי נאמן הוא".
מהו ביתו של הקב"ה? כל העולם – לפחות.
משה נאמן בכולו, ואילו בלעם עושה מה שבא לו.
לכן רבינו מזהיר אותנו, להתרחק מההוללים והפרועים, מאלו שחושבים שהכביש הוא של אמא שלהם ומותר להם לחנות איפה שבא להם והם לוקחים מה שהם רוצים, כי מתחשק להם.
ברור שלאנשים כאלו אין את הדעת של בלעם,הם לא נביאים, כאילו דא.
אז קודם כל, אנחנו לא ממש יודעים מי היורשים של בלעם ואיפה הם מסתובבים. אולי יש ביננו חיים נביאי אופל ומגע עם הנביאים הללו, הקשבה להם, תרעיל אותנו במודעות הזו של הניאוף.
הבנתם? לא עד הסוף, הא.
כאן זה "מחויב המציאות",לא ערוץ הידברות. כאן שואלים שאלות קשות והשאלה שאני שואל היא "למה לא להיות נואף?"
ד"א, שימו לב, בתורה מ"ג , רבינו מתייחס לניאוף לא בצורה המקראית, כלומר עם אשת איש, אלא בצורה המודרנית, קרי יחסי מין שהגבר מקיים מחוץ למסגרת הנישואין. מענין.
מה רע בלנאוף? כאילו בסדר, אני נשוי באושר רב לדוגמא ואני גם מכוער כמו קפטן הוק ויש לי זקן מגעיל, אולי פעם תהיה לי שכנה סקסית שתעשה לי טובה, כדי להתנקם בבעלה?
התשובה שהצדיק "בכל ביתי נאמן הוא."
הצדיק מתאפיין בנאמנות וכל גילוי של חוסר נאמנות מרחיק אותנו מהצדיק.
לא משנה מאיפה זה בא. זה יכול להיות באמת חוסר נאמנות לבן הזוג או לבת הזוג, זה יכול להיות חוסר נאמנות לעבודה שלנו, לשותפים שלנו, לחברים שלנו, כל ניאוף כזה, גשמי או פסיכולוגי, יש בו משהו מבלעם.
ומה הייתה הצוואה של בלעם "תמות נפשי מות ישרים" זוכרים? בסופו של דבר הוא מקנא בנאמנים.
אבל הדבר החשוב, הוא שבאמת נבין שהנאמנות היא לא סתם מידה טובה, היא עוד דרך להשיג את שלנו, להתחבר לצדיק ולהמריא איתו מעלה.
כבד היום, נכון?
טוב, אז אחרי שהייתי בזולה אצל זגדון ושמעתי סיפורי אימה ופחד על בלעם הרשע ועל איזה מקום בכותל המערבי, שכל מי שנכנס אליו מת ואחרי שאכלתי, אבל לא מספיק ולא את הדברים שאני אוהב (שזה נקניקיות והמבורגרים,למי שחייב לדעת), אז נסעתי צפונה (לא מרשים לי ממש לספר איפה המפקדה של הזגדונים) ושם קיבלתי את הנוגדן.

אלמלא צילמתי את ההרצאה בעצמי, לא היתי מאמין שהיא התקיימה.
שיהיה לכם חודש טוב, חיים של עושר וכבוד.

 

מסך שחור


היי ערב טוב.
הכל בסדר? המון עניינים.
הזמינו אותי לחתונה אצל הרב בלוי? איזה קטע? אתם יודעים מי זה בלוי? המשפחה שהקימה את נטורי קרתא. היה עמרם בלוי, אחר כך אורי בלוי וכך הם פרו ורבו ואפילו הזמינו את הח"מ לחתונה.
מה אני אלבש? אולי אחד מאלו שמנסים כל הזמן לחקות את החסידים האשכנזים של מאה שערים, יואיל וישאיל לי קאפוטה?
הי ! שומעים אותי שם ב"חוט של חסד"? יש מצב לשטרימל לכמה שעות? אני אחזיר אותו משומש במצב טוב.
רגע!
איזה מפגר אני. הרי את "שובו בנים" סוגרים, סוף כל סוף, את הבניין עצמו הולכים למכור. אתם יודעים מה זה אומר? השוק יוצף בשטרימלים משומשים. לא שאני מתכוון לקנות, חלילה.
יש לי בבית מספיק מקומות מחבוא לג'וקים.
גועל נפש הבלוג הזה, אמנם עמדנו בהתחיבותינו להמנע מהוצאת דיבה בספירת העומר, אבל הנה הסתיו חלף לו והגפנים סמדר , מלאו קוץ ודרדר.
אנחנו סתם לועגים כאן לאנשים מסכנים, על זה שרע להם בחים והם רוצים להיות מישהו אחר. למה, לי זה לא קרה פעם שרציתי להיות מישהו אחר? טוב, האמת שאני לא בטוח. דרך המחשבה הזו, יותר מדי זרה לי.
אפרופו נטורי קרתא, הגיע אלי בחור ונתן לי חוברת זיבלית לגמרי על "גזרת הגיוס" וביקש ממני להעלות אותה לבלוג. לא היה לי לב להגיד לו שכאן אנחנו מתעסקים בחוברות מסוג שונה… אז הנה, אני אכניס כאן איזה עמוד מהחוברת הדבילית הזאת ואז אני אוכל להגיד לו שהבאתי את המידע לידיעת הציבור הרחב.עמלקמיצינו, נראה לי.
השבוע קרה לי דבר מדהים. הסעתי את אחד מצדיקי הדור מירושלים לבני ברק. במהלך הנסיעה, החלטתי לעשות מעשה חריג ולנסוע דרך רמת גן.

ברמת גן, יש הרבה דברים טובים. היא אחת הערים היותר מוצלחות לגור בהם, למרות שהיא מכוערת יותר מכל ההיפופוטמים בספארי שלה. אמרתי לעצמי, שלמרות כל יתרונותיה, מאוד יועיל לה שאני אעביר דרכה צדיק גדול באמת וזאת מכל מיני סיבות קבליות של רשימו וכן הלאה. במאמר מוסגר, אני אזכיר , שבזמן האחרון אני פולט כאן קבלה ברמות שהן מעל ומעבר למה שיודעים ראשי ישיבות הסדר מצויים. לא שאני מעמיד פנים שאני חכם יותר מהם, אני רחוק מזה, אבל אני פשוט מסתובב בחברה שמשתמשת כל הזמן בסלנג, או יותר נכון לומר, שאני נשוי לחברה כזו.

אז אני קודם כל מתנצל ואחר כך, אני מבטיח לתת כאן איזה פוסט הבהרה, או אולי אפילו איזה מונחון לביטויים קבליים נפוצים.
אז התכוונתי לקחת את הצדיק, דרך אלוף שדה, לרחוב הירדן ומשם, בן אליעזר הופך לחזון איש ומכניס אותנו למרכז בני ברק.
זו נשמעה תוכנית מצויינת, אלא שאיך שעליתי על המחלף, נזכרתי שבדיוק בכניסה לרמת גן ממחלף אלוף שדה, מוצבת טלביזיה ענקית שלא תנום ולא תישן.
כמובן שכולנו יודעים שטלביזיה זה מצויין. צריך טלביזיה, טלביזיה זה חשוב.
אולי לא לילדים קטנים, אבל בעיקרון, אין עם זה בעיה.
מצד שני, אני נוסע עם רב ממאה שערים, הוא יראה טלביזיה כזו ענקית, הוא יכול להבהל.
ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז אמרתי "השגחה פרטית" והמשכתי לנסוע.
אנחנו מתקרבים לצומת והנה אני רואה שהטלביזיה כבויה, מסך שחור.
אף פעם זה לא קרה ואני נוסע משם כבר שנים, אבל הנה, בעצמכם תראו.
track
לא ייאמן , הא?
מהמקרה הזה סוף סוף הבנתי מה הכוונה בלהיות מקושר לצדיק.
לא מספיק להציג. התודעה שלך צריכה להיות שם. אם אתה באמת חושב על הצדיק, על הרצון של הצדיק, על הדרך בה הצדיק רוצה להנהיג את העולם, דברים קורים.
זה לא הוקוס פוקוס, זה המבנה האמיתי של העולם. אלו חוקי הטבע הנסתרים.
טוב , רוצים לדעת איך היה בחתונה?

התבלבלתי, זה ההרצאה של הרב ברנר על דוד המלך.
הנה החתונה:

הנה הרב אורי בלוי
2013-05-30 21.44.05
אני יודע שאני צריך לדבר על הפתחים בחושך, אבל יאללה, פעם הבאה בעז"ה.