סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

מרוסיה באהבה


אומן פה עיר הקודש, הרת כל העולמות

כותב ממועדון אינטרנט אוראיני. מקליד עם העכבר.
לא אידלי אבל גם לא נורא.

לפני שטסתי , אשתי שתחייה. נשאה תפילה שלא אשב בטיסה ליד רוסיה גוייה. אמרתי לה שאני מעדיף רוסייה גוייה מאשר חרדי. לכאורה הכל ברור.
רוסייה קטנה יותר, שקטהיור ומריחה הרבה יותר טוב.
מכיוון שכך, רבינו באמת דאג לי לשכנה רוסייה, שהיו לה ג'ינס קרוע ציפורניים ורודות ושיער מחומצן עד שקיפות.

אחרי הטיסה נזכרתי, שחרדי, לפחות מהסוג שנוסע לאומן, ממהר לכבד אותך בבמבה ובקרקרים, עניין שאינו מצוי אצל רוסיות, לכן האתגר הבא שאני מציב לצדיק האמת הוא פיתוח של גזע רוסיות חדש שכולל גם העברות של במבה.

אוקי בואו נהיה טיפה רציניים, לפני שנחזור למלונית לצפות בהארי פוטר

בנסיעה הזו לרבינו הקדוש, בזמן שהיינו על הכביש בין קייב לאומן, הרגשתי שאני עובר תהליך של טיהור עמוק.
אכן כך נכתב באמת בשיחות הר"ן ל"זּ

אֶפִּיקוֹרְסוּת נִקְרֵאת מַשָּׂא
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י עַל "מַשָּׂאֲכֶם"
מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּהֶם אֶפִּיקוֹרְסִים
עַל כֵּן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק הוּא מַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מַשּׂוֹי גְדוֹלָה
כִּי מֵאַחַר שֶׁנּוֹסֵעַ
כְּבָר יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה
שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת

אז נזכרתי בה שאמר הרב בנדר ב"שעטת הנצח"

מה שהוא אומר שם, בין, היתר, זה שהצדיק מראה לקטנים שהם קרובים אליו תמיד ואילו לגדולים הוא מראה שהם לא שווים כלום.

באותה נסיעה הרגשתי נסיעה הרגשתי שאני מאד קרוב לצדיק ומכאן שאני קטן מאוד.

מצד שני אם אני מרגיש קטן, סימן שאני גדול, נכון?
סתם, אני מבלף, אני לא מרגיש קטן, בכלל לא. עשיתי צעדה יחפה בגן סופיה ואני כבר שפריץ עיבורי נשמה מהאזניים.
אמרנו כבר שאומן היא מרכז הכוח של העולם, ומי שנמצא קרוב לשמש מטיל צל ענק, גם אם הוא קטן מאוד.

הלוואי שהייתם כאן, מישהו מכם לפחות. זה מקור השפע ויש כלכך הרבה לחלוק.

קבורים בליבנו


אנחנו בדרך כלל לא מתעסקים באקטואליה וגם הפעם לא.

בסופו של דבר הרוחניות היא יוצרת את המציאות ולא ההפך.

אני אתן לכם דוגמא, היו כל בלאגנים השבוע, אתם יודעים אם שמעתם חדשות.

זה בדרך כלל לא ככה, כל המטוסים מתפוצצים והערבים משתוללים החל מי"ז בתמוז, ככה עובד השעון הביולוגי של היקום.

מה פתאום הקדימו בשבועיים?

ראש חודש היה יום שבת ויום ראשון ומולד הירח היה ביום שישי. לפי ליקוטי הלכות, צריך לקדש את הלבנה ברגע שרואים אותה, כאשר היא נקודה עמומה , אבודה בחלל.

זו לא קפריזה, זה עיקרון רוחני, כי אותו מחזור ירח , הוא מודעות מסויימת, הוא אנרגיה ישותית שהרעיון מאחוריה הוא להשמיד את כולנו.

זה לא בגלל שהיא אנרגיה רעה, לגמרי לא. פשוט, היא הכוח שגורם שכל מה שקיים עתיד להמחות ובאותה המידה היא הכוח שגורם לדברים שלא קיימים כרגע, להיווצר.

הכוח הזה הוא כוח מאוד אנטרופי, מאוד כבד , מאוד קארמתי וזה כל מה שאנחנו לא רוצים בחיים שלנו ובשביל זה , מפתחים דרכים להתמודד איתו.

אחת מהדרכים, היא קידוש לבנה.

זו דרך מופלאה, היא למעשה מבצעת הנפת ג'ודו , על הכוח הזה ומפנה את העוצמה שלו, בכיוון ההפוך. אנחנו למעשה, חוגגים את הלידה של הלבנה, הופכים אותה לנקודה טובה, מעבירים את המודעות למודעות של "נקודות טובות", שלמעשה מניפה את היקום למדרגה גבוהה יותר של מודעות, למדרגה גבוהה יותר של שיווי משקל אנרגטי ומקבלים וככה אנחנו הופכים אנרגיה הורסת לאנרגיה אפוקליפטית, אנרגיה של גאולה, של התעלות.

הפעם נתקענו, במקום לקדש את הלבנה, במוצאי שבת שעבר או ביום ראשון, חיכינו שבעה ימים תמימים וקידשנו אותה רק אתמול בערב, מה שגרם שכל הזבל האנטרופי, יפול לנו על השכל.

ממש חבל.

אבל זו ההקדמה רק.

הבאתי אותה רק בתור דוגמא למעשיות שבידע הקבלי.

מה שרציתי לספר הוא על שלושת סוגי המקובלים, יש סוג רביעי שאני לא נכנס אליו כרגע.

הסוג הראשון ,שהוא הנפוץ , כמובן, זה אלו שלא יודעים כלום.

יש להם חצרות, ישיבות, ארגונים, מוסדות ומה שתרצו, אבל קבלה היא בשבילם קנטונזית עתיקה. אין להם מושג בזה. אני לא יודע אם יש איזשהם סימני היכר לטיפוסים האלו. הם מסתובבים בפריפרייה ואוספים כסף מכל מיני מטומטמים.

הסוג השני, אלו כאלו שהתחילו ללמוד קבלה , ומה לעשות? נשרף להם השכל.

גם קבלה, שהיא לא מעשית בכלל, יכולה לקרב את האדם לכל מיני אנרגיות, שבלי הידע הקבלי הוא לא היה מוצא אותן והאנרגיות הללו, הן לא ממש בטוחות למשתמש. בקיצור, המקובלים מהסוג השני הם כאלו שנישרף להם המוח. הם בטוחים שהם צדיקים גדולים, הם בטוחים שעושים תיקונים בעולמות העליונים , אבל אין להם שום דבר הם לא עושים כלום, כל המדרגה שלהם היא ערימה של נתיכים שרופים במוח.

אצל המקובלים מהסוג השני, אפשר למצוא הרבה מאוד מנהגים משונים ומופרכים, תלבושות פסיכיות ומרחב דעות והשקפות מופרע לחלוטין.

אני לא אומר שטיפול פסיכיאטרי לא היה מועיל כאן, אבל לא נראה לי, שמישהו מהצדיקים הדגולים כאלו, באמת מקבל את הזריקות המתאימות.

הסוג השלישי, הוא הסוג שלח המקובלים האמיתיים, חייבי, כדורי, הסנדלר, החלבן וכן הלאה.
הם בדיוק ההפך, מהמקובלים שרופי השכל. מה בדיוק הם עושים, אני לא יודע, אבל הסגנון שלהם מאוד קורקטי. הם נחבאים אל הכלים, מדברים מעט ובקיצור ולא אוהבים למשוך תשומת לב.
רובם של המקובלים מהסוג השלישי לא ידוע בציבור. מי שמכיר אותם מכיר ורוב האנשים לא מכירים וזה גם לא חשוב. המקובלים מהסוג הזה, טוב להם ונוח להם כשהאינטראקציה הציבורית שלהם מינימלית.

אז זו הייתה ההקדמה.
מי קבור בתוכינו?
ישנה מעשיה זן בודהיסטית שאני אתרגם אותה לשפה החסידית, כי אני רוצה שתפיצו אותה בין הנידחים והכופרים.
חסיד אחד בא לרב ושאל אותו מה פעולת הצדיק בעולם.
הרב בדיוק קשר פתילים לטלית וענה לו "הפתיל הזה הוא באורך מטר."
עד עכשיו נראה שהשאלה מובנת וגם התשובה מובנת.
על השאלה אין מה להרחיב.
החסיד רוצה לדעת מה המקום של הצדיק בעולם, בשביל הפרופורציות. הוא רוצה להשוות את עצמו לצדיק, לדעת את ההתקדמות היחסית שלו מול קנה המידה של הצדיק.
זו נשמעת שאלה מסובכת , אבל לא. שמעתי מטומטמים רבים חוזרים עליה בגרסאות שונות, כמו אלו:

איך מגיעים למדרגת "כמוני ממש?"
איך שוברים תאוות אכילה?
איך מגיעים לגילוי אליהו?

כל אלו שאלות מטומטמות שנשאלות על ידי המטומטמים והם מזכירות במידה מסויימת, את השאלות על השגת הארה ששאלו מטומטמים אחרים בזמן שסדנאות ויפסנה היו אופנתיות.

Presentation1
זו השאלה של החסיד.
מה התשובה של הרב? הרב עונה "אורך החוט הזה חצי מטר" והיינו חושבים שהמשמעות היא, בפשטות "אל תתעסק בעניינים שלמעלה ממך. אתה יצור גשמי, אתה מודד דברים בצורה שטחית ושבלונית. מה לך ולענייני צדיקים?"
זו התשובה שהייתה נראית לנו הגיונית, עד שקם פרשן לטקסט הבודהיסטי הזה ואמר דבר מדהים. (גם הוא מתורגם לחסידית מסיבות ברורות)

החוט קרוב והנפש קרובה יותר

לתשובות האלו, שווה לחכות שנים ארוכות, כיוון שהן הופכות את כל סדר המחשבה ויוצרות מציאות אחרת, תודעה אחרת.

מה בעצם הרב אומר לחסיד?
הוא אומר לו, שהוא מחפש בכיוון הלא נכון. הוא מסתכל החוצה ושואל מה הגודל של הצדיק ומה הכוח של הצדיק, אבל למעשה הוא צריך להסתכל פנימה, כיוון שהצדיק פועל לו על הנשמה ומתוך ההשפעה הפנימית שיש לצדיק עליו, הוא יוכל באמת להבין את השפעת הצדיק עליו.
כאן אני עוצר, כי המסקנה שהגעתי אליה בשבוע שעבר, היא שכל מה שסיפרו לנו על עיבורי נשמה זה שקר.
נזכיר לכם מה סיפרו.
סיפרו שכשהצדיק מת, רק שלושה מתוך עשרים ואחת חלקי הנשמה שלו עולים להעולמות העליונים וכל היתר, כלומר שמונה עשר חלקים, נותרים בעולם הזה. עד כאן זה נניח שזה נכון.
מה שסיפרו לנו זה שאותם חלקי נשמה, נצמדים לנשמות של אנשים חיים כדי לעזור להם, בכל מיני עניינים רוחניים וברגע שזה קורה, חלקי הנשמות ממשיכים הלאה.

זה כבר לא כל כך נכון.
זה מתחיל ככה, אבל אחרי שאדם מקבל את אותו רסיס צדיקים, כמה וכמה פעמים , הרסיס נשאר אצלו.
אני לא מבין עד כדי כך באריתמטיקה של הנשמות, אבל בקווים כלליים, אדם לא יכול להתקיים עם נשמה וחצי, כי אין לו כלים, לא פיזיים ולא נפשיים. מה שקורה בפועל, זה שאותו אדם "מאבד" למעשה חלק מהנשמה שלו ובמקום אותו רסיס, העיבור מהצדיק "מתרגל" אליו והופך להיות חלק ממנו.

נשמע נחמד?
מאוד נחמד, זו אחת הדרכים להשתגע מקבלה. הנשמה שאתה נולד איתה, על האורות הפנימיים והמקיפים שלה, היא הומוגני, היא לא תמיד מאוזנת, אבל חוסר האיזון שלה מוגבל, על ידי הקומה שלה. "הקומה" הוא גודל הנשמה, למי שלא יודע.
מה קורה ב"עיבור מתרגל"? לתוך מערכת רוחנית צנועה ואיטית, נכנס איזה אלמנט, מתוחכם, משוכלל ואסרטיבי. הרי אתם מכירים את עצמכם ואתם מכירים את הנשמה שלכם.
איך לדעתכם היא תראה ליד נשמה אחד מנכדי הבעש"ט? ליד הנשמה של החוזה מלובלין או ליד הנשמה של אחד מהנביאים?
גם אם הרסיס קטן, והקומה שלו היא רק אחוזים בודדים מסך כל הקומה של הנשמה שלכם, הוא יתחיל להפעיל לחצים רוחניים פנימיים, שיהיה לכם קשה להתמודד איתם.
טוב, להרגע, מעיבור קבוע כזה, קשה להשתגע, בגלל שלוקח המון זמן, עד שרסיס מנשמות העל, יכול להתרגל לנשמות רגילות. בדרך כלל אנשים משתגעים מקבלה תוך שנה. רסיס מתרגל במשך כמה שנים טובות, אבל בסוף זה קורה.

הצדיקים, קוברים את עצמם בתוכנו, ומתוך הקבורה שלהם, הם זוכים לחיים חדשים.

ואנחנו, תחנות דרכים על צירי הזמן, זוכים לגורל שלא ביקשנו, גורל שמרחיק אותנו מהחיים לתוכם נולדנו, מנתק אותנו מהחברה , מהתרבות ומהשפיות ובסופו של דבר , מביא אותנו למקום שבו אין שום "בסופו של דבר" , כי רסיס מצטרף לרסיס והם נוצרו מנצח מחושל, שאינו מת ואינו נח, אלא תמיד רוחש ורוגש, כשהוא עוסק בענייניו , בעולמות האלמוות.

חודש טוב, סוף סוף?

בשורות טובות


זה פוסט מיותר לגמרי. אין בו שום טעם.
בפוסט הזה נסביר את הטעות הרווחת בהתייחסות למונח התיאולגי "ארץ ישראל", אבל את זה נעשה לא לפני התו הידוע הבא:
X1
אתם עוד פה?


הקיצר עשיתי פסח לפני ראש השנה, והוצאתי כמה ספרים להתאוורר ולא תאמינו גנבו אותם.
האמת שאלו בשורות טובות דווקא. בחיים לא הייתי מאמין שמישהו בשכונה העארסית שלי, יתעניין ב"טאו של פו", או ב"אבי סער". מצד שני אולי אחד מהגרעין התורני, חשב בטעות שמדובר בהפקר, ובמקרה הזה, אני מקווה שיקרא את הספרים ולא ישים אותם בגניזה.

אז קבענו באומן?

עוד דבר לפני שאני שוכח, בינתיים מפגש הפורום באומן עיר הקודש נקבע לערב חג בזמן "התיקון הכללי העולמי" בבית חב"ד שנמצא בתוך החצר של קרית ברסלב. יכול להיות שזה יהיה בשעה 12:00 , או באחת או בשתיים. משהו כזה. אוקיי? בואו בהמוניכם.

נחזור לפוסט המיותר

הזכרנו לפני שבוע את מסע ההשמצות של רבני הציונות הדתית נגד העליה לרגל לאומן.
בהקשר הזה נזכרתי במאמר של ג'קי לוי על הישיבות התיכוניות שם הוא קורא על הרבנים שלו את הפסוק מספר בראשית "גם תבן גם מספוא רב עמנו", אבל זה לא כל כך מצחיק.
מי שמכיר את הרבנים מפיהם ליקט אתר הזבל החרדל"י "סרוגים", יודע שברוב המקרים, לא מדובר בקוטלי קנים אלא ברבנים חשובים וקשובים, שכפי שהם גדולים בתורה, הם גם מבינים בעינייני העולם. יותר מזה, גם הרב יובל שרלו שליט"א, התבטא באופן דומה, אלא שאת הרב שרלו, לא טרחו לצטט ב"סרוגים", כנראה בגלל שאוהבים אותו שם עוד פחות, ממה שאוהבים את רבינו.
הרב חגי לונדין, כתב בעניין זה, תשובה מפורטת ומנומקת באתר כיפה:

לעניות דעתי ישנה בעייה בנסיעה לאומן גם בגלל איסור ההלכתי של היציאה מהארץ אבל יותר מהתופעה החברתית/תרבותית שכיום מייצגת הנסיעה לאומן. קברו של רבי נחמן נתפס כמקום בו אליו צריך להגיע, ועצם ההגעה אליו היא סוג של קסם הפותר בעיות בחיים (זו כמובן בעייה העלולה להתלוות לכל העניין של קברות צדיקים אבל באומן הדברים באים בעוצמה גדולה יותר, אולי דווקא בגלל שזה בחו"ל), יש כאן פחות דגש על שינוי אישיותי שיעשה בצורת עמל והתגברות על מנת לזכות לקרבת ד´ ויותר דגש על חוויה דתית פסיבית. יתרה מזאת, בעומק העניין יש כאן תפיסה (לא מודעת ברובה) שהקדושה איננה נמצאת בחיים הנורמאליים והיצרניים בארץ ישראל אלא דווקא בחוץ לארץ, בחוייה מיסטית. ברור שחלק מן הנוסעים לא מגיעים בגישה כזו אבל זו הרוח הכללית. ממילא הרבה פעמים מתלווה לטרנד הזה תופעות שונות העומדות הפוך מהגישה שאותה אנו צריכים כעת לטפח בעם ישראל: תורה המחוברת לחיים הארציים, שמחה בארץ ישראל, התגברות מידותית ותורנית ואנשי עמל ואמונה בעולם המעשה. אני מניח שגם רבי נחמן לא התכוון שיהודים יעזבו את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל ויסעו לאומן. מן הסתם הוא התכוון לתקופתו.

אני לא מזלזל בד"ת, במיוחד כשהיא מנוסחת בבהירות וזהירות ובשפה לא מתלהמת, אבל התיאולוגיה של חסידות ברסלב והתיאולוגיה של הרב לונדין ואחרים, היא משהו לגמרי שונה ולא רק שהיא שונה במהותה, גם הדרך להשגתה שונה.
וצריך להבין, שהמושג "ארץ ישראל" בתורת ברסלב, אינו דומה למה שאנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ארץ ישראל" בשפתנו, אלא מדובר בעניין אחר לגמרי.
כשאנו אומרים "ארץ ישראל" למה אנחנו מתכוונים למעשה? אנחנו מתכוונים לאזור גיאוגרפי מסויים, בקצה המזרחי של הים התיכון. למעשה, כשאנחנו אומרים ארץ ישראל, אנחנו מתכוונים בעצם "למדינת ישראל" , שהיא ישות פוליטית בעלת גבולות מוגדרים, פחות או יותר, ושאין לגבולותיה זיקה חד משמעית לגבולות "ארץ ישראל".
אנחנו יודעים לדוגמא, שצפונית לעכו ודרומית לאשקלון, לא חלות המצוות התלויות בארץ ואעפ"כ, גרים שם יהודים ורבנים שאין להם ספק שהם מקיימים את מצוות ישוב ארץ ישראל, ואפילו ימנעו, בגלל בורות הלכתית עמוקה, לנסוע למדינות אחרות.
השאלה היא, האם באמת גם על פי תורת ברסלב, נכונה הטענה הזו, שארץ ישראל היא אזור גיאוגרפי?
הרי תורת ברסלב היא קודם כל תורה רוחנית וממילא, קשה לצפות שיהיה לה עניין דווקא באזור גיאוגרפי ופיזי מסויים.
זה מה שנראה לנו הגיוני, אבל בואו נראה מה כותב רבינו בעניין הזה:

כִּי בֶּאֱמֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ
וַעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּמַרְאֶה וּדְמוּת כְּמוֹ עֲפַר מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ….
אֵין חִלּוּק כְּלָל בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵין שְׁאָר מְדִינוֹת, לְהַבְדִּיל
וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא קְדוֹשָׁה מְאד מְאד בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאד
אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לַהֲלך שָׁם אֲפִילּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וְכוּ'

תנינא תורה קט"ז, באדיבות http://breslev.eip.co.il
זה ציטוט אחד, שרבינו אומר שארץ ישראל נראית כמו כל הארצות ובכל זאת קדושתה גדולה מאוד ואשרי מי שילך שם ארבע אמות.
מצד שני ישנו ציטוט נוסף: (שבחי הר"ן, לא, באדיבות http://breslev.eip.co.il )

ּפַעַם אַחַת בָּא אֵלָיו אֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים, שֶׁהָיָה חָשׁוּב מְאד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְחוּץ לָאָרֶץ
וְקִלְּסוּהוּ שֶׁהוּא בָּקִי בְּכָל הַשַּׁ"ס כִּמְעַט בְּעַל פֶּה, וְשֶׁהוּא גַּם כֵּן מִמָּרֵי קַבָּלָה
וּבָא אֶל. רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְהִזְהִיר לְהוֹצִיא כָּל אִישׁ מֵעֲלֵיהֶם, וְלא עָמַד אִישׁ אִתָּם בְּהִתְוַעֲדָם יַחַד
אַךְ הָאִישׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, נִשְׁאַר שָׁם
וְהִפְצִיר אוֹתוֹ הַגָּדוֹל הַנַּ"ל וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּלָשׁוֹן זֶה.
יָדַעְנוּ שֶׁכְּבוֹד תּוֹרָתוֹ לא בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר הֶהָמוֹן בְּמחִין דְּקַטְנוּת
דְּהַיְנוּ כְּדֵי לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה בֶּן עוֹלָם הַבָּא אוֹ שְׁאָר מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים
רַק בְּוַדַּאי כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ בָּא לְכָאן בְּמחִין דְּגַדְלוּת וְלִפְעל הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ
עַל כֵּן רְצוֹנֵנוּ לֵידַע בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה מִנְּקֻדַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִכְנַס כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, וּמַה הוּא רוֹצֶה לִפְעל כָּאן בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא

נראה שיש כאן סתירה, מצד אחד קדושה גדולה, מצד שני ה,פיסה הזאת שארץ ישראל היא קדושה ואשרי מי שילך בה, היא תפיסה המונית ומתאימה לאנשים פשוטים. נכון שרבינו לא אומר את זה, אלא איזה צדיק פגש, אבל רבינו שומע את דבריו ולא מתנגד אלא מסכים לגלות לו את הסודות, אלא שמהשמיים לא מסכימים.
זה מה שכתוב שם בהמשך:

וְעַכְשָׁו אַתְחִיל לְגַלּוֹת לָכֶם אֵיזֶה רֶמֶז מִזֶּה
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לְדַבֵּר הִתְחִיל לָצֵאת דָּם מִגְּרוֹנוֹ
וְאָמַר לְהֶחָכָם הַנַּ"ל: עַתָּה רְאוּ בְּעֵינֵיכֶם כִּי אֵין מַסְכִּימִים מִן הַשָּׁמַיִם לְגַלּוֹת לָכֶם דָּבָר

עכשיו תסלחו לי, מצד אחד אנחנו מבינים שכל מי שמסתובב בשוק רמלה לוד, הוא בארץ ישראל, מצד שני, רבי נחמן מגיע לארץ ישראל, לא כדי להיות כמו כולם שמגיעים כדי להניח רגל או שתיים, לאכול ולשתות ולנסוע באוטובוס. הסיבה שרבי נחמן מגיע לארץ ישראל היא סיבה אחרת, סיבה מאוד סודית.

עכשיו זה כבר לא נראה כל כך פשוט.
האם מי שגר בפתח תקווה, לא משנה באיזה רחוב, זוכה לקבל מקדושת ארץ ישראל? או שזה בכלל לא קשור למי שגר או לא גר, אלא מדובר בסודות נשגבים, שבכלל לא נמצאים בתחום השגתו האדם הסביר.

זו שאלה טובה, והיא נוגעת לעניין רבני הציונות הדתית וטענותיהם.
אם "ארץ ישראל" היא עניין גיאופיזי, הם טועים מאוד, כי אפילו במקרה הזה, מותר לצאת מארץ ישראל ואפילו רצוי, אלא שמי שחוזר לארץ ישראל מחו"ל בזמן חול המועד, אסור לו להתגלח (ראה שו"ע או"ח תקל"א ד'.

זאת אפשרות אחת, של פתח תקווה עיר הקודש.
האפשרות השניה היא, כמו שנראה מהספר שבחי הר"ן, שלא רבני הציונות הדתית ולא התלמידים שלהם בפתח תקווה, שערי תקווה או כפר סבא, אין להם מושג מה זה ארץ ישראל וקדושת ארץ ישראל.

הבעיה היא כמובן, שרבינו דוגל בשתי בשיטות גם יחד.
כדי לפתור את הבעיה, ניתן להשתמש במכרה חביבה שלנו, חביבה מאוד, לא התכוונתי לקייט אפטון

kate2_2_1440x1440, לפחות לא כרגע, אלא לתורה נ"ב בליקוטי מוהר"ן הידועה , אני מקווה לכולנו, בכינויה הנפוץ , תורת הנעור בלילה.
אז מה עושה הנעור הלילה? טוב, בואו נניח שקייט אפטון לא בסביבה.
מי שמתעורר בלילה, מתהלך יחידי.
מה קורה לו אז? הוא מפנה ליבו לבטלה ואז הוא מתחיב בנפשו.
אומר רבינו בתורה נ"ב, שהיא התמרור המרכזי בכל מערכת הדרכים שנקראת חסידות ברסלב שאותו נעור בלילה, שמתהלך יחידי ומפנה את ליבו לבטלה מתחיב בנפשו, ז"א הוא הופך להיות אמיתי.
כל זמן שהוא ער ביום, כל זמן שהוא הולך עם החבר'ה, כל זמן שיש לו עיניינים בראש, האדם אינו אמיתי. הוא פיקציה.
למה הוא פיקציה? כי כל העולם פיקציה. האנשים האחרים הם פיקציה, הרכבות הם פיקציה, שדות התעופה הם פיקציה, הבניינים הם פיקציה, הכל פיקציה.
לא פיקציה במובן הבודהיסטי המקורי, שטוען שהכל אשליה, אלא פיקציה במובן הסתמי. במובן שכל הדברים אינם חשובים, אינם משנים וגם אילו היו קיימים באופן אחר, זה גם לא היה משנה ולא היה חשוב.
ומה שנכון לגבי כל העולם, נכון גם לגבי פתח תקווה או ראשון לציון או נס ציונה או ראש העין.
הכל בארץ ישראל וארץ ישראל קדושה והכל נכון ואם כל זה, שהכל נכון, הכל גם חסר חשיבות.
כשאנחנו נתקלים בתורה נ"ב, זו למעשה הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את תורת ברסלב. זהו השער.
ישנם אנשים שטועים כאן וחושבים שהחומרי הוא אשליה והרוחני הוא אמיתי, אבל זו טעות. גם החומר וגם הרוח, יכולים להיות מחוייבי המציאות ושניהם בדרך כלל הם אפשר המציאות, כלומר, לא משנה אם הם כך או אחרת.
וגם קדושת ארץ ישראל באותו אופן.
היא דבר גדול, היא דבר חשוב, אבל הכל במימד האפשרי.הקדושה הזו, עדיין לא נוגעת בלב הפועם של ההוויה, היא נמצאת אי שם על פני השטח ובשביל מי שנמצא שם, על פני השטח, היא נראית משהו אדיר ואני מדבר על אנשים רוחניים דייקא, לא על אנשים שסתם שמעו על קדושת ארץ ישראל, או קראו עליה.
אני מדבר על אנשים שיש רגישות שיש להם מדרגות והאנשים האלו, הם הולכים ארבע אמות בארץ ישראל ותופסים באיזו מציאות מדובר, מבינים את העוצמה ואף על פי כן, אם הם יוצאים מארץ ישראל וחוזרים, זה חסר משמעות. שולחן ערוך אומר את זה וכבר אמרתי לכם איפה.

השורה העליונה באגדת ברסלב, לפעמים נראית מאוד דומה לשורה התחתונה.
תמיד נוכל להשתמש בכרטיס שנתנה לנו תורה נ"ב. תמיד נוכל לחזור ולצאת בודדים אל החושך.
אם נסיים במקום שהתחלנו, זו תהיה סאגה זן בודהיסטית קלאסית, כמו שאמר גואו אן "צעדים רבים מדי בדרך אל ההתחלה."
הראש נושק לזנב, המחזור מתחיל מחדש, מאותו המקום.
כשגור וידאל תיאר את תלמידי בודהא בספר המקסים שלו "בריאה", הוא אמר "האתאיסטים תמיד ינצחו בויכוחים האלו."
אמר וצדק לאתאיסטים תמיד יש יתרון בויכוח כי הם לא תלוים באף אחד ולא צריכים להסביר שום וכשגור וידאל כתב "אתאיסטים" הוא התכוון ללבודהיסטים, הוא באופן ספציפי לאננדה, אחיו של מהאקשפה, תלמידו ויורשו של גואטמה אדוננו.
הבודהיסטים הם למעשה האתאיסטים המוצלחים ביותר, כיון שהם אתאיסטים מתוך מודעות ולא מתוך בורות.
עם כל זה, הרי גם אני הייתי בטוח שאני אחיה ואמות כזן בודהיסט ולאלוהים הטוב היו תוכניות אחרות, מסתבר ולכן אני סבור שגם את קדושת ארץ ישראל אפשר להציל. כשם שהאדם זוכה להיווצר מכוח תורה נ"ב, עשויה להיות תורה שתעשה את אותו הדבר לקדושת ישראל.
אכן ישנה תורה כזו, היא קצת פחות ידועה מתורה נ"ב אבל היא בהחלט מוכרת לרבים. זו תורה קכ"ט, הידועה בכינויה המצמרר "ארץ אוכלת יושביה".
מה שכתוב שם, בין היתר, זה ככה:

הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן הַכּחַ הַזֶּה וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת קיא) : כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלא עָווֹן שֶׁנֶּאֱמַר:הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן כִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ

הצדיק, כמו שכתוב שם, הוא בחינת ארץ. זה לפי הפסוק "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ."
זה גם מנוסח בצורה דומה בתורה פ"א:

וּ כְשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

זה גם מתקשר לתורה נ"ב.
כי מה זה אומר בעצם? אדם נעור בלילה, הופך לאדם אמיתי, זו מדרגה אחת.
הצדיק כשהוא נעור בלילה, כשהוא מדבר, הוא לא סתם "אדם אמיתי", הוא כבר במדרגה יותר גבוהה, הוא מקבל את ארץ ישראל האמיתית, לא זו שמצוירת במפות ומשתרעת בין צור לעזה, אלא את המהות, את קדושת ארץ ישראל, את ארץ ישראל של מחוייב המציאות.
וגם בתורה ק"ט בתנינא

וְאָמַר כִּי "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ" הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יוֹרְשִׁים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

.
זאת אומרת, שהצדיק הוא היורש של ארץ ישראל, הוא הבעלים שלה, הוא אוחז בקדושה שלה.
ואילו המנגנון שמאפשר לאדם, להגיע לקדושת ארץ ישראל האמיתית כבר מוזכר ב"ארץ אוכלת יושביה" – "הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ".
עכשיו תבינו, כשאדם נוסע לאומן, הוא מוכיח את אמונתו בצדיק ולכן , הוא משאיר מאחוריו את ארץ ישראל הפיקטיבית, ארץ ישראל הגיאוגרפית ונכנס לתוך המהות של ארץ ישראל, בעולם האמיתי, בעולם של מחויב המציאות.

מדהים, נכון.
אבל לא היתי צריך לכתוב את זה, פוסט מיותר.
לחם זרוק למתים.

אז נתראה באומן, הא?

ניסים לא נמצא


אהלן חברים, חודש טוב.
השם לא עזב אותנו ואנחנו שוב פה.
061713_1346_1.png
לא מזמן התבקשתי כאן להתייחס לנושא "הכיסא הריק" בברסלב.
בעיקרון, הנושא מאוד פשוט וברור, אבל בעוונותינו , אנחנו רואים , שככל שדבר יותר ברור, כך יותר טועים בו.
ממש טאואיזם במיטבו.
השבת הירהרתי בכך, שהנה אני, בפינה עלובה, בעיר סתמית, "עולה לשידור" מדי פעם וזוכה לקבל כל כך הרבה הקשבה ותשומת לב. זאת זכות גדולה ובהחלט היא מדגישה את מידת המחויבות שצריכה להיות לי אל כל הקוראים הנהדרים שלי.
תודה לכם, בואו נתחיל.
ובכן סיפרנו מתחיל, כראוי, בספר בראשית.
יוסף מסתכסך עם אחיו והם אורבים לו ומשליכים אותו לבור.
כך מתאר את הנסיבות עורכו האלמוני של התנ"ך:

. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

זו סיטואציה מזעזעת ואני חושב שלא מספיק מתייחסים כאן למימד האנושי. דמיינו לכם ילד קטן, אהוב ומתוק ותמים, שהאחים שלו תופסים אותו, מפשיטים ממנו את הבגדים וזורקים אותו לאיזה בור אפל ומלוכלך. איזו סיטואציה אכזרית, אלימה וניבזית.
בכל כך הרבה סבל מדובר כאן, בכל כך הרבה אכזריות, בכל כך הרבה אומללות.גם רבנים גדולים וגם קטנים כמוני, קוראים את התנ"ך במין בולמוס כזה למציאת עוד ועוד סודות מיסטיים, ואנו שוכחים תמיד שמדובר בבני אדם אדם, שמדובר ברגשות, שמדובר בזוועה.
אילו היה כאן בודהיסט, זה כל מה שהיה מעניין אותו.
עזוב אותו מגורלות, מתיקונים ומנובאות.
הבודהיסטים מסתכלים על הסבל, על המצוקה ועל האומללות, כי הם אומרים "עזוב אותך מסיסמאות, הזוועה הזו היא השורה התחתונה של יוסף ואחיו. אסור שהמילים הגבוהות תעמעמנה את המציאות המבעיתה שמציג בפנינו התנ"ך".
יכול להיות שעוד נחזור לזה.
ציטטנו כאן פסוק שאומר שאת יוסף השליכו אל הבור, מה רש"י הקדוש כותב על הפסוק הזה?

מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

זאת כאילו השורה התחתונה. רש"י אומר שהבור הריק, מכיל נחשים ועקרבים ודין הכיסא הריק הוא כמו הבור הריק, גם בכסא הריק של רבי נחמן בן פייגא נמצאים נחשים ועקרבים.
אני לא אנקוב בשמות, אנחנו לא עושים את זה כאן וגם אין צורך.
השיטה מאוד פשוטה, אתם רואים מישהו שיושב בכיסא, קלעתם בול.
למעשה, כל מי שבכלל יש לו כיסא, נשרף.
מה הכוונה כיסא? הכוונה בכיסא, כמו בממשלה, גיחי גיחי, נצמדים לכיסא, חושבים רק על הכיסא, רק שבממשלה זה סבבה, זה בסדר.
בברסלב זה לא הולך.
יש כיסא אחד והוא ריק.
אתם יודעים כמה רבנים גדולים יש בברסלב? כמה תותחים יש?
יש את בר לב ויש את אנשין ואת שכטר ואת חשין ואת קוויאק, ואת קלוגר, תותחים. כל אחד מהם יכול להיות אדמו"ר, כל אחד מהם יכול להיות מנהיג, אבל הם יודעים שזה או כיסא או ברסלב.
מי שבוחר בכסא, הוא נגדנו, הוא בחר בצד האפל.

עצם הרצון בשררה, עצם תאוות הכוח, התכסיסנות האיטנטרסנטית, הם מבהירים לנו, שאנשי הכיסאות, האדמור"ים החדשים ועסקניהם, מנוגדים לתהליך הרוחני של ברסלב.
אתה יכול להיות בממשלה ולהיות קשור לברסלב, אבל אסור לערבב, אי אפשר להיות בממשלה של ברסלב, אין כיסאות כאן, יש אחד והוא ריק. רק נחשים ועקרבים שם.

זה ההסבר השיטחי ויש עוד עניין, אבל לפני זה רציתי לחלוק איתכם סרטון נדיר, שממנו ניתן לראות את סוג העבודה הרוחנית בפונה.
בעיקרון, כל סדנה בפונה שעושים בה איזו פעילות תודעתית, נקראת "קבוצה" ו"קבוצות" כאלו דורשות הרשמה ותשלום ולעיתים גם ראיון קבלה. חוץ מהקבוצות והמדיטציות החופשיות, יש בכל ערב גם "הרצאה", שפעם היה נושא אותה אושו בעצמו ואחרי מותו מציגים שם הרצאה מוקלטת, שמקרינים אותה על מסך, היישר מעל הכסא הריק של אושו.

זה בכלל מצחיק, שגם בברסלב וגם בפונה ישנו כיסא ריק, אבל היחס אליו שונה בשני המקומות.
בפונה שומרים על ריקנותו של הכסא מכל משמר, למרות שייתכן שיש מי שראוי לשבת עליו. אולי קיראן, אולי סאנדארשי.
בברסלב, אנחנו לא צריכים לשמור על ריקנותו של הכסא, ברור לנו שרק מנוולים, מטורפים ורשעים, יישבו עליו.
נחזור לפונה ולקבוצות.
ההרצאה של אושו הייתה יכולה להמשך שעה וחצי או שעתיים והרבה פעמים היא עסקה רציניים ומטרידים מאוד, אז מה שעשו שם מדי כמה ימים היה "קבוצת מוזיקה". אושו היה הולך, ועל הבמה היו עולים כמה נגנים ופשוט היו מרקידים את הקהל, כדי להוציא את כל העצבים והמחשבות המשונות.
אני בעצמי הייתי בכמה קבוצות מוזיקה והיה ממש כיף. אז זה מה שנראה בסרטון, קבוצת מוסיקה משנת 1979, כשאושו היה בשיא כוחו.

אלוהים, זה נראה כמעט ננחי, רק חסרים הפונפונים.

אז מה העומק כאן? מה היסוד הרוחני לעניין הכסא הריק?

אני אספר לכם סיפור.

בתחילת שנות התשעים, בעקבות הרפורמה בשירותי הטלפון, ההורים שלי הזמינו לבית, קו טלפון נוסף. מסתבר שהמספר שהמספר שהם קיבלו, היה מספר "משומש" ורצה הגורל שגם היה משומש מאוד. לא עבר יום, שלא קיבלנו שם שיחה אחת או שתיים של אנשים ונשים שחיפשו איזה אחד, ניסים.
באיזה שלב, כל עצבן אותי ואני גם אז, כמו היום, נקטתי במדיניות של "אפס סובלנות", ופשוט הייתי עונה לאנשים האלו בצורה לא נעימה.
אין לי מה להתגאות בזה, האנשים האלו לא היו אשמים, שניסים ההוא לא עדכן אותם על שינוי המספר שלו, אבל אותנו הם הטרידו.
אני זוכר שפעם התקשרה מישהי עם קול מורתי כזה וחיפשה את ניסים.
"ניסים לא נמצא", עניתי לה.
"מתי הוא יהיה?" היא שאלה.
"אני לא יודע," השבתי "הוא אף פעם לא היה כאן."
איך היא כעסה עלי, המורה החביבה. אני מקווה שמאז הטבתי את דרכיי.

כשאנחנו מדברים על הצדיק, למה אנחנו מתכוונים?
אני טוען שהכוונה כאן למה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו:

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִלּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

יש למצב הזה הסבר, לפי מה שמקובל בחסידות ברסלב ולפי מה ששמעתי הרב שמעון טייכנר שליט"א, שאצלו למדתי את התורה הזו.

ההסבר הוא שהנשמות מסודרות בצורת עץ.
רוב הנשמות הם עלים. עלים יש הרבה והעלה הוא תלוי, אבל שום דבר לא תלוי בו, כך גם הנשמות שהן עלים, מושלים עליהן והן אינן מושלות.
בעץ יש גם ענפים קטנים, כל ענף קטן, תלויים הרבה עלים, הוא מולך עליהם, לצורך העניין. מצד שני, גם הענף הקטן הוא אחד מהרבה ענפים קטנים שיוצאים מענף בינוני אחד, שהוא מולך על כולם ולא רק שהוא מולך על על כל הענפים הקטנים שיוצאים ממנו, הוא גם מולך על כל העלים שיוצאים מכל ענף קטן.
כך הענפים הולכים וגדלים וכל ענף גדול משול לנשמה אחת, לאדם אחד ויחיד, שמולך על על ענפים בינוניים ועל כל הענפים הקטנים שיוצאים מהם ועל כל העלים שיוצאים מהענפים הקטנים.
זהו עיקרון "המלכות דאיתכסייה", שלטון הנשמות הסמוי".
קל להבין שבתחתית העץ של הנשמות נמצא הגזע ומתוך הגזע הזה יוצאים כמה ענפים גדולים וכו' ומה שיוצא בסוף זה שהגזע הוא הנשמה הגדולה ביותר והוא שולט על כל הנשמות, הגדולות, הקטנות והזעירות.
אני אומר, מה שאמרו חסידי ברסלב תמיד, שהגזע הזה הוא הנשמה של הצדיק והוא שולט בחשאי על כל הנשמות שבעולם.
נראה לכם שהגזע הזה הוא בנאדם? זה הגיוני?
תראו כמה אנשים יש, תראו בכמה דברים שונים ומשונים הם מתעסקים, תראו כמה חיו בעבר, כמה נולדו ויוולדו, ותבינו שהצדיק מולך על כולם.
לא מדובר כאן באדם, או לפחות, לא אדם כמו שאנחנו מבינים את המושג.
אז מה היה רבי נחמן בן פייגא? מה היה האדמו"ר מברסלב? הרי אני לא הגעתי לכאן כדי לכפור ברבינו הקדוש ולהגיד שהוא אינו צדיק האמת.
אז האמת שרבינו, אותו תינוק שנולד במז'יבוז', שגדל ביערות סביב אוסוטה ואז הפך לאדמו"ר במדווידקה ואחר כך בברסלב ונקבר לבסוף באומן, הוא לא הצדיק. הוא רק מה שאנחנו הצלחנו לראות ממנו.
כמו דולפין שעולה לנשום אחת לכמה זמן, וצולל בחזרה למעמקי האוקיינוס.
הוא מוציא את הראש מהמים , מזנק וחוזר אל התהום. אחריו הוא משאיר כמה בועות של קצף, שמסמנות את המקום בו הוא היה.
הצדיק הוא בן אלמוות, הוא חי לעולם והמציאות שלו, היא משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס.
רבינו נחמן בן פייגא, הוא רק אותו רגע זעיר שראו את הצדיק מזנק החוצה אל האור ואילו כל התורות והספרים והפירושים של ברסלב, הם רק הבועות, שנשארו מהזינוק.
לכן אמר רבי אברהם בר נחמן, שכל מה שאנחנו יכולים להגיד על המדרגה של רבינו, זה שיש לו הכוח לתקן את כל הנשמות, ויותר לנו אסור לנו להגיד, כי אנשים יבינו את זה לא נכון.
זאת אומרת, הכסא ריק, בגלל שהצדיק אף פעם לא היה שם.
מה שהיה שם, זו רק אשליה, זו רק השתקפות רגעית של הצדיק, לכן הכסא ריק ותמיד היה ריק ותמיד יישאר ריק.

אם הזכרנו את אושו, אז זה מה שהיה כתוב על המצבה שלו "מעולם לא נולד, מעולם לא מת"
נשאר עוד נושא קטן ומאוד חשוב, איך זה ייתכן הרי שקיים כסא או מקום שהוא תמיד ריק מטיבו.
בשביל זה אנחנו צריכים להתעסק עם מושג קבלי שנקרא "החלל הפנוי".
החלל הפנוי הוא ריקנות מוחלטת שנמצאת בין האור האינסופי לבין העולמות הנבראים. הריקנות הזו היא הכרחית, כיוון שמבלעדיה, האור האינסופי, היה מבטל מיד את כל הבריאה. היא הייתה נעלמת בתוכו כמו טיפה בים.
מטבע הדברים, הריקנות הזו, החלל הפנוי הזה, חייבת להיות ריק מכל מציאות, כיוון שאם יהיה בו משהו, העולם יתבטל, כי דרך אותה מציאות, אותה השפעה, האור הניצחי יכול לפרוץ אל עולם הבריאה ואז כלום.
ישנה תורה מאוד מסובכת בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד, שם מדובר על החלל הפנוי הזה.
אני לא אצטט כאן את כולה, כי קשה להבין,ף אבל בעיקרון היא אומרת שישנן שני סוגי כפירות.
הסוג הראשון של הכפירה, הוא של העבירות והחוכמות החיצוניות וזאת הכפירה, קרויה הכפירה של הקליפות.
מי שנפל לשם, יכול לצאת, כי הקליפות מטיבן, המקור שלהן הוא באיזה קלקול בקדושה, קילקול באמת ומה שאפשר לקלקל, גם אפשר לתקן. אימרה ברסלבית ידועה.
הסוג השני של הכפירה, הוא הסוג של החלל הפנוי. משם אי אפשר לצאת, כי כל מה ששם נעלם. לא יכול להתקיים שם כלום, כיוון שאם היה קיים, היה סוף לעולם.
לכן נשמות שנפלו לכפירה השניה, זה סופן.
אומר רבי נחמן סתורה ס"ד, סעיף ג':

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה…
וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם

ז"א, החלל הפנוי, הוא יכול להכיל רק את הצדיק הגדול וזה המקום שלו, המקום הריק.
אוקיי,
מקווה שעניתי על משהו מהשאלה,
חוץ מזה, אומן מתקרבת ואני הבטחתי להכין מפת אטרקציות.
חוץ מזה, אתם יודעים איפה הייתי שלשום? בתפילת ראש חודש אלול? כאן:

היה פשוט מדהים, נראה לי שאני אגיע כל חודש.
נראה לכם שזו התגרות ברשעים?
מה שכתוב בתורה ח' בליקוטי מוהר"ן תורה ח:

אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה והרוח שלו גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל ויוכל להזיק לו,

יכול להיות שאתם צודקים, אבל בוודאי שניתן למצוא לזה פיתרון עד לראשון לספטמבר, אז מתכננים בכותל אמירת סליחות חגיגית ובתקווה שגם מוסיקלית.

חודש טוב , אהובים.
חודש הבא באומן.
בראשון לספטמבר

קורא בצללים


היי חבר'ה, מה העיניינים?
מתנה גדולה נתן לנו האר"י הקדוש, המכונה גם סתם "רי" אצל כמה רבנים, שקבר את ההילולה שלו באמצע תשעת הימים. כך אנחנו יכולים לרקוד ולשמוח ולשמוע ברמקולים טראנס של נחמן מאומן, במקום להתאבל או להתווכח עם אנשים שחושבים שצריך להתאבל.
ככה צריך למות, כמו האר"י, עם אצבע בעין למי שצריך, אבל לצערי אני לא אעסוק בזה היום, יש לי כל מיני התחייבויות.
דבר ראשון, אנחנו מביעים את זעזוענו ואת שאט נפשנו מהפשע הנתעב שבוצע השבוע על ידי חלאות וזבלים, בצומת פי גלילות. המנוולים האלו פשוט השחיתו שלט בשווי שלוש מאות אלף שקל, רק בגלל שהייתה עליו תמונה של הדוגמנית שירלי בוגנים בבגד ים.
זה כבר לא "רק בירושלים", זה כבר לא "ליד בני ברק". זו צומת באמצע ישראל החילונית, בין רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב.
הטינופות שעשו את זה, והרבנים הזבלים ששלחו אותם, הם לא סתם אנשים פראיים, נבערים ופרימטיבים, הם החליטו לכפות גם עלינו , את תורת סדום ועמורה שלהם ועד שלא יעצרו אותם בדם ואש, הם לא מתכוונים להפסיק.
אני מאחל להם מכל ליבי שיזרקו אותם ערומים, לתוך תא מלא באסירים ביטחוניים , במחנה כליאה של הטאליבן, כי הם פשוט צריכים להתנסות במשמעותו האמיתית של שלטון החושך.
"מחוייב המציאות" מביע הזדהות עם כאבה של חברת "המשביר לצרכן" שרכושה הושמד, ומקווה שהטרגדיה הזו, לא תעיב על הקריירה של שירלי, שהיא בין הדוגמניות הוותיקות והמצליחות וייצגה בכבוד את ישראל בהרבה הזדמנויות.

אה, מה שכחתי? בסדר.

מחוייב המציאות PG
טוב, קיבלתי מעמית קדם ההודעה הזו:

שלום דרול,
אין לי מושג מי אתה אבל בחרתי כן להגיב לכל המחמאות שקיבלתי כאן ממך.
אני מבין שאנחנו מתפללים ביחד באומן אז הייתי שמח אם במקום להכפיש את שמי בעילום שם היית ניגש אלי והייתי מספר לך קצת ממה שהיה באותה שבת ברמת הגולן ואולי גם נותן לך לשוחח עם חלק מהאנשים שהיו שם כדי שתבין עד כמה השבת הזו הייתה משמעותית עבור הרבה אנשים שנטלו בה חלק.
אבל אתה כנראה מעדיף התנצחות בוטה ופוגענית מאשר בירור אמיתי של הנושא ולכן לצערי כנראה לא נזכה לדבר על זה…

הוא הגיב להודעה ההיסטורית הזאת.
ממש מוזר, חשבתי שגמרתי כבר עם חבורת "אדרבה", אבל העולם מלא בהפתעות.
זה מה שעניתי לו :

סליחה.
מה למעשה כתבתי עליך?

"וגם אחד עמית קדם, איזה ניו אייג'י בעל תשובה, שכותב ב"אדרבה" מיני דברים שלשמחתי אני לא טורח לקרוא."

זו הכפשה? זה מה שהעליב אותך?
אני אשנה את זה. אין בעיה. יש לי הרשאות עריכה כאן.
מה שאני מציע, זה לפני שניפגש באומן , אולי תאיר את עיני ואת עיני הציבור הקדוש, לגבי השגותיך על מה שנכתב כאן?
תספר לנו על השבת, על התכנים, על המסרים וההדגשים ועל האווירה.
אתה יכול גם להעביר גם עדויות ממשתתפים אחרים ואתה יכול לעשות את זה כאן ב"תגובות" ואתה גם יכול להעביר לי מכתב לכתובת הדואר של הבלוג drall@shoresh.org.il ולהרחיב את היריעה כרצונך.
"מחוייב המציאות" דוגל במדיניות של במה חופשית.
מה שאתה תכתוב אנחנו נפרסם ב"עמוד הראשון" שלנו, ללא תיקונים וללא השמטות.
אנחנו נשמח לשמוע ממך ונשמח להגיב, כפי שאתה מוזמן להתייחס לתגובותינו, אם תהיינה.

כך אנו נוהגים, בניגוד לכ"כ הרבה אחרים.

נראה לי שבזאת נהגתי בהגינות מספקת.
עכשיו לנושא הרבה יותר חשוב.
גם מ.נ., ידידתנו הותיקה, וגם בחור בשם יניב, פנו אלינו בנושא שמירת ההלכה על פי תורת ברסלב.
זה מה שמ.נ. כתבה:

במחוייב המציאות שואלים שאלות קשות. אז אני חייבת לשאול: "תורת ברסלב היא בכלל לא יהדות, היא בקושי חסידות" כתבת
ו"כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות". סליחה ומחילה ולא נעים לומר אבל זה נשמע כאילו הוא "השתמש" ביהדות כדי להמשיך את תורתו.

אז אני מבינה מזה וכמובן יכול להיות שאני טועה שהתורה של רבנו מעולם גבוה יותר : תורת משה ככה הבנתי מעולם הבריאה והתורה של רבנו מעולם האצילות לפחות או לא יודעת מאיפה – אז למה הוא קיים מצוות, והמליץ ללמוד הלכה בכל יום ולא זוכרת איפה קראתי שאמר שכדי לזכות לאור החכמה זה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא. וגם אתה למיטב הבנתי מקיים לפחות חלק מהמצוות.

זה מה שחברתנו והבטחנו לא להשיב לה באופן מנומק.
עם הבחור, סתם ניהלתי דיאלוג לגמרי מיותר, שאני אביא אותו פה לעיונכם:

יניב:
רבינו אמר לא לזוז מהשולחן ערוך…
אבל היצר אמר לקרוא מה שנוח ולעשות מה שנוח.
זה שאתה ואני נופלים, סבבה, היצר חזק, כולנו יודעים זאת.
אבל לשנות את המפה כדי שתתאים לנפילות שלי?
לכתוב במקום "חיפה" את העיר "תל אביב" רק בגלל שטעיתי?
לא אומר שאני שומר את העיניים מי יודע מה, אבל אין שום ספק שזה לא טוב לראות בחורות וכו'.

רבינו יורד אלינו כדי להעלות אותנו, לא כדי שנעשה קומזיץ עם רבינו ונשאר איפה שאנחנו.
שנצליח, אמן.

דרול:

רבינו לא אמר שלא לזוז מהשולחן ערוך, זה קשקוש של מחזירים בתשובה.

טוב, ליתר דיוק, אנחנו הרי לא יודעים בדיוק מה רבינו אמר או לא אמר בכל רגע בחייו, אבל באף אחד מהספרים המקוריים של ברסלב, לא קיימת הנחיה כזו.
יש שמועה, שהתפרסמה רק בשלושים השנים האחרונות, לגבי איזה סיפור שמישהו בא לרבינו עם כל מיני טענות משונות על "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' ורבינו אמר לו ככה בבדיחות הדעת "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
זה כל הסיפור, הוא מופיע בתור שמועה בשיח שרפי קודש ובדיבורים של אמונה והוא רחוק מאוד מלהיות משמעותי ומחייב, אם בכלל קרה וגם זה בספק.

זה שהמחזירים בתשובה הפכו את המעשיה הזו, לאיזה עיקרון יסודי בברסלב, זה רק מראה עד כמה הם מסלפים את תורת רבינו, ועד כמה המניעים שלהם פוליטים.

מה שכן, לא מזמן הבאתי באחד מהפוסטים האחרונים כאן בבלוג ציטוט מ"חיי מוהר"ן" ששם רבינו אומר שאפשר ללכת תמיד לפי הדעה המקילה,
ז"א
אפשר ללכת לחוף מעורב לפי ראבי"ע
אפשר ללכת לקולנוע לפי הרב סתיו
נשים לא צריכות ללכת בכיסוי ראש לפי הרב משא"ש
לא צריך לקים חתונות נפרדות לפי הרב פיינשטיין
אפשר לשמוע זמרות לפי הרב רוזנצויג וכן הלאה.

זאת ברסלב האמיתית וזאת ספרות ברסלב האמיתית, לא איזו שמועה.

מה גם שמקובל עלי "השולחן ערוך" , הוא מאוד מקל בד"כ. ההלכה שאנחנו מכירים היא החמרות על גבי החמרות של השו"ע.

יניב:

יופי, הלכת עם רבינו עד הסוף ושכחת את ה' ואת התורה. "לא תתורו", "ועשית ככל אשר יורוך", ומה שכתוב באבות "עשה לך רב", לא נראה שהכוונה ל-10 רבנים…
"רבי נוח"=מה שנוח.
מחקת את מציאות ההידורים, מחקת את הרצון להתחזק ולהדר כשאפשר…
אם כל מה שכתבת, זה רק בשביל לשרוד ולשמוח במצב שלנו, דיינו. באמת לא צריך להוסיף חומרות מתוך גאווה וכו' כשיש דברים מפורשים שעדיין צריך לעבוד עליהם, את זה כולם אומרים. אבל להפוך את זה לשיטה שצריך *לחפש* רק קולות? רחוק מאד.
מה גם שכתוב "אחרי רבים להטות", זאת אומרת שאתה לא יכול ללכת לפי דעת יחיד אם הרוב חולקים עליו ולא נראה שכל הדעות שהבאת מוסכמות על הרוב.
אז מחקת גם את *כל* הספרים שמדברים על איך פוסקים הלכה…
יש גם רבנים רפורמים וכו', לאן אתה רוצה בדיוק להגיע?

ושוב, לומר שאנחנו לא על המפה וזו הדרך להתחזק איפה שאנחנו נמצאים כדי לא להתייאש וכדי שבכל זאת נעשה מה שאנחנו עוד יכולים לעשות, מקובל.

ולפי מה שציטטת: "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
יוצא שאתה עושה הפוך, לוקח בדקדוק מה שכתוב בספרי רבינו (או תלמידיו) אפילו שרבינו אמר שאפשר לומר "מה שאתה רוצה" (=לא חייבים לדקדק) ועם השולחן ערוך אתה עושה קרקס.

אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלו רק תגיד לי איפה אני מפספס, מדבריך נראה שאתה לא אחד שלא מבין כלום אלא אחד שלמד גם למד.

אז זה מה שנכתב, ואני מודיע חגיגית, שאני לא מתכוון לענות בעצמי.
יש לי תשובה, אני אושואיסט ולפיכך גם התשובה שלי היא אושואיסטית by the book. כיוון שאתם לא אושואיסטים, התשובה שלי לא תעזור לכם ואילו הייתם אושואיסטים, הייתם יודעים אותה בעצמכם.

מה שכן, ישנן כמה תשובות, שאני רוצה להציג, שלושתן לא ממש מושלמות מבחינה תיאורטית או פרקטית, אבל אלו התשובות הכי טובות שישנן,למיטב ידיעתי.
תשובה ראשונה, לפי מה שרבי נחמן אומר לרבי נתן בתחילת פרק "עבודת השם" בספר "חיי מוהר"ן"

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

זאת למעשה התשובה ליניב.
הסיפור עם ה"לקמט", הוא שמועה, לפיכך הוא נחות בהרבה מציטוט אמיתי מספר ברסלבי מקורי. גם אם לא נראה לך שרבינו שולח אותנו לחפש הקלות, זה מה שהוא עושה בפירוש. לנו זה נראה הגיוני, כי אנחנו יודעים עד כמה אופנת ההחמרות, הרווחת אצל בעלי תשובה, היא דבר מסוכן, מעות ומסולף. אשרינו שמצאנו ציטוט מדויק וברור שבו רבינו הקדוש, מקבל את דעתנו במלואה.

את התשובה השניה שמעתי מיובל דיין.
לא הזמרת הזאת, כמובן.
הוא אמר "אני מקיים שולחן ערוך, רק בגלל שרבי נחמן מברסלב אמר."
זאת גישה שמאוד שנואה על חרדים ודתיים, במיוחד האורגינאליים והיא גישה מצויינת לדעתי.
עושים כל מיני דברים כדי להיות מקושרים לצדיק ובין היתר גם מקיימים את השולחן הערוך. יש בגישה הזו שני יתרונות בולטים, קודם כל, היא מעמידה את ההלכה במקום אחר לגמרי, מהמקום השמור לה בהוויה האורתודוקסית ובכך היא יוצרת חיץ ברור וחשוב בין חסידי ברסלב לבין דתיים סתם.
מעבר לזה, התקשרות לצדיק, לא משנה באיזו דרך, היא תמיד ברמת המוטיבציה. אין בעיה אתה מצליח יותר ופעם אתה מצליח פחות. פעם קמת חצות פעם לא קמת, פעם שמרת שבת, פעם חיללת, אתה תמיד מסתכל קדימה, אתה תמיד מסתכל למעלה. אתה לא נשפט לפי המעשים, אתה לא נשפט לפי אורח החיים, אלא ברמת המוטיבציה הכללית ובעניין הזה, טיסה אחת לאומן מסדרת את ה-כ-ל.
אני לא אומר שזה מה שיובל אומר, או שזה מה שיובל חושב. זה הפירוש שלי למה שמשתמע מדבריו. עם כל זה יש כאן בעיה טכנית. רבי נחמן עזב אותנו לפני מאתיים שנה בערך ואילו השו"ע נכתב מאות שנים לפני זה. שני המקורות ההיסטוריים הללו יוצרים איזו בעיית שדרוג אצל האדם המודרני, כי הוא שואל את עצמו, איך הוא מתרגם את השולחן ערוך למסר עכשווי. הרבה דברים השתנו, הרבה דברים קרו וצריך מנגנון, כדי לבצע את ההתאמה הזאת.
שני המנגנונים הקיימים הם בעייתיים.
הרבנות האורתודוקסית נגועה בפוליטיקה, לא משנה באיזה זרם מדובר ובכלל אין לה מחוייבות לשו"ע.
גם רבני ברסלב וחסידי ברסלב הותיקים, לא ממש רוצים להתמודד עם הנקודה הזאת. הם מעוניינים להיות אורתודוקסים טובים ושולחים אותך לרב בכל עניין, שלא קשור לטיסה לאומן.
כאן אני רואה את הבעיה.
אתה רוצה ללכת לסופרמרקט ורוצה להיות מקושר לצדיק, אז יש לך סברה שאם תקנה משהו בהשגחת הבד"צ, אז התקשרת לצדיק, אבל אתה לא יודע עד כמה הגוף שנותן את ההכשר מחוייב לשולחן ערוך, או לכל מיני אינטרסים פוליטיים של העדה החרדית, ששומר נפשו ירחק.

אוקיי, הגיע הזמן לתשובה השלישית, שהיא מבחינתי הכי טובה ונדמה לי שבמידה מסויימת היא יכולה לענות אפילו על השאלה של מ.נ.
שמעתי אותה מרב ברסלבי, אני לא אומר מי, כי יצלבו אותו על לא עוול בכפו, אבל רק תדעו שזו תשובה פורמאלית מוסמכת.
הוא אמר למעשה כזה דבר:
השולחן ערוך הוא לא סתם ספר.
הוא נכתב בשיתוף פעולה בין מרן הבית יוסף, אליהו הנביא וכמה מלאכים.
מכיוון שכך, יש לספר הזה לא רק גרסה מודפסת ויציבה, אלא גם "גרסה רוחנית", שהיא מין צל כזה של "השולחן ערוך", שקיימת בעולמות העליונים.
מה ההבדל בין שתי הגרסאות?
ההבדל ברור.
בעוד הגירסה המודפסת היא קשיחה , גרסת הצללים גמישה ומשתנה בתמורות הזמן, לפי העניין, והמקום.
הדבר החשוב, שגרסת הצללים מחייבת, היא מביאה את משמעותו האמיתית של השו"ע לידי ביטוי כאן ועכשיו. ספר הצללים אינו פירוש על השו"ע, הוא לא הסבר על השו"ע, הוא גם לא מערכת הלכתית המבוססת על השו"ע. ספר הצללים הוא השולחן ערוך בכבודו ובעצמו, שנכתב מחדש ומייצג את ההלכה האמיתית ע"פ מרן הבית יוסף ושותפיו.
השאלה הנשאלת היא, כמובן, איך ואיפה ניתן לעיין בגרסת הצללים הזאת של השו"ע.
אותו רב שסיפר את הסיפור גם ענה על השאלה הזאת, הוא אמר שיש אנשים שיודעים לקרוא בשולחן הערוך הנסתר הזה ולהוציא ממנו הלכות אקטואליות.
מדובר כמובן, ביחידי סגולה ומתוכם אנחנו מכירים שניים. הראשון הרב משה איסרליש, הרמ"א, שהביא את מנהגי קהילות אשכנז במקביל לשו"ע וההגהות שלו מצויות ברוב הגרסאות המודפסות של הספר.
השני שקרא בספר הצללים, הוא רבינו הקדוש, מוהר"ן בן פייגא, האדמו"ר מברסלב.
זה נחמד מאוד. אחלה תשובה. הבעיה היא שגם התשובה הזו, לא ממש עוזרת לנו בחיי היום יום, כי שני הדמויות הללו, לא מצויות בין החיים כבר הרבה שנים.
אז ישנן כאן עוד שתי נקודות.
קודם כל ישנה נבואה, שניבא הסבא, שאמר שגם בדורנו יקום הרב שידע לקרוא בספר הצללים.
הכוונה כמובן לגרסת הצל של השו"ע, לא ל"ספר הצללים", שהוא מין ספר כישוף קדם ניו אייג'י שפורסם באנגליה לפני חמישים שנה לא קשור בכלל.

יש באמת כזו נבואה, והיא לא כזו ברכה לאנושות, כי עכשיו כל ננח (נוותר על הכינויים כרגע) יכול להחליט , שהסבא דיבר דווקא עליו.
אני רוצה להציע עוד זווית ראיה לעניין.
אם באמת, רבינו הקדוש, ידע לקרוא בגרסת הצל של השו"ע, הרי הוא יודע לעשות את זה גם היום. מן הסתם, היום זה פשוט יותר. אם כך, אז גם לנו, בתור אנשים שקשורים לצדיק האמת, קשורים לרבינו הקדוש, גם לנו צריכה להיות לנו איזו גישה ליכולת הזו.
זה מה שנראה לי הגיוני, אבל כמובן, צריך להיות מאוד מאוזנים ונקיים בעניין הזה.
אי אפשר כאן להסתמך על כל מיני פוסקים אחרים, כי בכך למעשה, אנחנו מערערים על האותנטיות של השולחן ושל ספר הצללים, מה גם שזה זלזול מסויים בכוח של רבינו לקרוא אותו. אז ברור שניתן להסתמך כאן רק על השולחן ערוך בעצמו, או על הרמ"א שזה למעשה אותו הדבר.
ואז באמת , כשאנחנו נתקלים בבעיה, אנחנו יכולים לפתוח את השו"ע במקום הרלוונטי, אם ישנו ובאמת לבקש מרבינו שיפתח לנו צוהר אל ההלכות שמעבר למילים, אל האמת השוכנת בצל, האמת של הבית יוסף ושותפיו כפי שהייתה נאמרת, אילו הם היו דנים בסיטואציה היום.
אני בטוח שהמפתח הזה קיים, ואני חושב שזו גם התשובה שהשואלת צריכה לקבל.
יש בזה עוד יתרון, שזה הופך את ההלכה למשהו מאוד אינדבדואלי, פחות אמת אחת שנכונה לכולם, אלא למין קול פנימי כזה, שהוא נחלת הרגישים והמסורים.
כן,
זו באמת תשובה יותר טובה ויותר רוחנית, למרות שהיא לא התשובה שלי.
אני אושואיסט ולנו אין שולחן ערוך, אבל הרבה צרות אחרות.

צום קל למי שמתכוון.
חיים ארוכים וטובים.
 

 

לא בגלל כת השטן


כשעוד היו תקליטים, הייתה אמונה כזו, שאם מנגנים תקליט הפוך, כלומר מבפנים החוצה, מקבלים כל מיני מסרים סודיים.
בדרך כלל טענו, שהיו להקות רוק שסגדו לשטן בחשאי, ודרך הנגינה הזו בהיפוך הם היו מעבירים את השיעורים בשטניות , לכל מיני חברים של כת השטן.
זה נשמע מפגר וזה באמת מפגר, אבל האמונה הזו היתה רווחת מאוד אצל כנסיות פרימטיביות באמריקה.
אפילו עשו על זה סרט שקראו לו "תעלולים שטנים" , סתם בשביל ההשכלה הכללית.
אני מספר את זה, כי לפעמים יש שווה לקרוא אותם מהסוף להתחלה. לא בגלל כת השטן, אלא בגלל, שבסוף דוחפים, כל מיני תורות, חוכמות ומאמרים שמצד אחד, לא מעזים למחוק ומצד שני, רוצים שלא ממש יהפכו לנחלת הכלל.
אז זה מה שעשיתי בין השיעור של אברהם זגדון לשיעור של הרב ברנר, קראתי את חיי מוהר"ן מהסוף להתחלה ומה מצאתי ולא ידעתי.

אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה.
כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת.
כִּי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ.
כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל.
הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר.
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר.

הרי זה בדיוק מה שכתבתי בזמנו וחטפתי הרבה ביקורת על הסנוביות שלי ועל אליטיזם לכאורה ועל נקודות טובות, שאני צריך לחפש אצל כל מיני שנוזלים כדי להיות ברסלב אמיתי וכל מיני כאלו. האמת היא שברסלב לא נועדה לעובדי באסטות. שיגידו לכם פשיטות ותמימות, כמה שהם רוצים.

השיטה הזו של "חוט של חסד" ושל "נחלי נצח" וכל המוטציות האחרות, לקחת את המיץ של הזבל האנושי ולהצמיד להם שטרימלים, היא לא העניין של רבי נחמן. נכון שזה עובד, רבינו אומר בדיוק כאן  וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא.
לא שלא רוצים אותם, אבל הםתוצר לואי של עבודת ההפצה האמיתית.
בקיצור, יש סרט חדש ל"מסע בן כוכבים" ואפרופו נסיעה בין העולמות, הייתי אחרי הצהרים אצל זגדון וניסיתי לפחות לאכול כמו חזיר. כשהתארכו הצללים, מצאתי גם אני את עצמי, עובר בין העולמות ונוסע לכיון מאה שערים.
עכשיו, יש כמה אנשים שטוענים שמכוח זה שאני לומד במאה שערים, יש לי חברים בנטורי קרתא.
זה בכלל לא ככה, שונאים אותי שמה ולמה שלא ישנאו, אם אני דוחף לבלוג בנושא ברסלב תמונות של ססיליה פורטוses.
פלא שמישהו סובל אותי בכלל.
הקיצר, פעם אחת הרב לא היה ואני הגעתי, אז מישהו החליט לנצל את ההזדמנות ולהבהיר לי מה הם באמת חושבים עלי.
לכן הם שינו את סדר הלימוד וקיפצו אל התורה הארסית ביותר בליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג.
והנה מה התורה הזו אומרת:

דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" וּכְתִיב "כָּל אִשָּׁה ידַעַת אִישׁ" אַך יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, וְאֶל הַתּוֹרָה, וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, זֶה נִמְשָׁך מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת, אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" 'יְחַוֶּה' מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים

לא היה מה לקנא בי, באותה הסיטואציה, אבל בכל זאת מדובר בליקוטי מוהר"ן והתורה הזו העלתה בי שאלה קשה- איך יכול להיות רשע בר דעת?
דעת בברסלב, זה דבר גדול.
פירושה, חוכמה מוטבעת, זו הצורה בה הרמב"ם כינה את הנבואה.
אז בנאדם שהוא נביא, שבא במגע עם האלוהות, יכול להיות רשע?
בסדר, בחירה חופשית, אבל למה שאדם יבחר במשהו שהוא יודע בודאות שהוא לא טוב?
אברהם זגדון הסביר את זה בשיעור האחרון, כשדיבר על בלעם. הוא טען שמשמעות השם בלעם הייתה "בלי עם".
לפי חז"ל, בלעם היה שקול למשה, אז נכון שאנחנו אומרים "בלעם הרשע", אבל זו כבר פרספקטיבה. אילו הינו עמלקים או מצרים, מן הסתם היינו אומרים "משה הרשע".
סתם, כתוב "ומשה גדול בכל ארץ מצרים", כלומר גם המצרים הכירו בגדולתו של משה רבינו.
אז מה באמת ההבדל העקרוני בין משה לבלעם?
ההבדל הוא פוליטי.
משה רבינו הוא מנהיג. הוא לוקח אחריות על עם ישראל, הוא דואג לו ומגן עליו.
בלעם עושה מה שבא לו, הוא נביא להשכיר, הוא מתרחק מאחריות.
לכן רבינו קושר את הדעת של בלעם אל הניאוף. כמו הנואף, גם בלעם אינו מסור אינו קשור, בניגוד למשה רבינו ש"בכל ביתי נאמן הוא".
מהו ביתו של הקב"ה? כל העולם – לפחות.
משה נאמן בכולו, ואילו בלעם עושה מה שבא לו.
לכן רבינו מזהיר אותנו, להתרחק מההוללים והפרועים, מאלו שחושבים שהכביש הוא של אמא שלהם ומותר להם לחנות איפה שבא להם והם לוקחים מה שהם רוצים, כי מתחשק להם.
ברור שלאנשים כאלו אין את הדעת של בלעם,הם לא נביאים, כאילו דא.
אז קודם כל, אנחנו לא ממש יודעים מי היורשים של בלעם ואיפה הם מסתובבים. אולי יש ביננו חיים נביאי אופל ומגע עם הנביאים הללו, הקשבה להם, תרעיל אותנו במודעות הזו של הניאוף.
הבנתם? לא עד הסוף, הא.
כאן זה "מחויב המציאות",לא ערוץ הידברות. כאן שואלים שאלות קשות והשאלה שאני שואל היא "למה לא להיות נואף?"
ד"א, שימו לב, בתורה מ"ג , רבינו מתייחס לניאוף לא בצורה המקראית, כלומר עם אשת איש, אלא בצורה המודרנית, קרי יחסי מין שהגבר מקיים מחוץ למסגרת הנישואין. מענין.
מה רע בלנאוף? כאילו בסדר, אני נשוי באושר רב לדוגמא ואני גם מכוער כמו קפטן הוק ויש לי זקן מגעיל, אולי פעם תהיה לי שכנה סקסית שתעשה לי טובה, כדי להתנקם בבעלה?
התשובה שהצדיק "בכל ביתי נאמן הוא."
הצדיק מתאפיין בנאמנות וכל גילוי של חוסר נאמנות מרחיק אותנו מהצדיק.
לא משנה מאיפה זה בא. זה יכול להיות באמת חוסר נאמנות לבן הזוג או לבת הזוג, זה יכול להיות חוסר נאמנות לעבודה שלנו, לשותפים שלנו, לחברים שלנו, כל ניאוף כזה, גשמי או פסיכולוגי, יש בו משהו מבלעם.
ומה הייתה הצוואה של בלעם "תמות נפשי מות ישרים" זוכרים? בסופו של דבר הוא מקנא בנאמנים.
אבל הדבר החשוב, הוא שבאמת נבין שהנאמנות היא לא סתם מידה טובה, היא עוד דרך להשיג את שלנו, להתחבר לצדיק ולהמריא איתו מעלה.
כבד היום, נכון?
טוב, אז אחרי שהייתי בזולה אצל זגדון ושמעתי סיפורי אימה ופחד על בלעם הרשע ועל איזה מקום בכותל המערבי, שכל מי שנכנס אליו מת ואחרי שאכלתי, אבל לא מספיק ולא את הדברים שאני אוהב (שזה נקניקיות והמבורגרים,למי שחייב לדעת), אז נסעתי צפונה (לא מרשים לי ממש לספר איפה המפקדה של הזגדונים) ושם קיבלתי את הנוגדן.

אלמלא צילמתי את ההרצאה בעצמי, לא היתי מאמין שהיא התקיימה.
שיהיה לכם חודש טוב, חיים של עושר וכבוד.

 

מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.

בלק ג'ק בחצות


לפני שנה ומשהו שאלה אותי אישתי לאיזה פלג בחסידות ברסלב אני שייך.
"ברור שאני שייך לשול מאה שערים" אמרתי לה כמתפלא.
לי זה היה ברור, אצל האנשים האלו למדתי, אצל הרב ברנר, אצל הרב טייכנר וכן הלאה, מה יש לי לחפש בפלגים אחרים?
"אני לגמרי בעד," אמרה לי זוגתי "אבל אתה לא חושב שהגיע הזמן שתתחיל ללכת עם כיפה?"
זאת הייתה אנקדוטה.
ביומים האחרונים ישנה שמחה גדולה בפלג השול, כיון שהמתחרה הגדול, פלג "שובו בנים", עשה לעצמו בושות כשחבריו התקוטטו ואפילו ירו במאה שערים.שובו אולי זו נראית כנחמה פורתא, אבל בשול ישנם חסידי ברסלב אמיתים שמנצלים כל הזדמנות כדי לשמוח. מאז פטירת רבי לוי יצחק בנדר בשנת 1989, לא קמה סמכות רוחנית בפלג השול, מה שאומר, שכל אחד עושה מה שהוא רוצה.

יש כאן עניין שחשוב להסביר, מה שחשוב זה הבפנים.

זה באמת ככה, לא יעזור לכל אלו שמנפנפים בשטריימלים שלהם בוקר וערב ובחלוקי פסים תוצרת שנחאי במסורת עמרם בלוי. רבינו דיבר על זה המון, הפנים הוא העיקר, החוץ הוא פארש. לכן אנשים טועים מאוד בהבנה של הפלגים בברסלב, מאותה הסיבה שהם טועים בהבנת העליה לרגל בראש השנה.

הם מסתכלים על החוץ, והחוץ לא דומה לפנים.
הדעה הרווחת היא שהפסיכים של ברסלב, אלו הנחים שרוקדים ברחובות או "שובו בנים", עם כל ההתנהגויות הביזאריות שלהם, אתם יעודעים, האיסור לאכול במבה וההתגנבויות לקבר יוסף וכל זה. לעומתם ולא רק לעומתם, פלג השול נראים מאוד מיושבים, יושבים, לומדים תורה, מדברים ביישוב הדעת ובנחת.
האמת נחשפת רק בתפילת קבלת שבת.
אני התפללתי כמה פעמים בשובו בנים ומתפללים שם בדיוק כמו אצל המציזרוחניקים בפתח תיקוה, בשינוי אחד. שם מחלקים ביסלי בסוף התפילה, כנראה כדי שאנשים לא יפלו לעוון אכילת במבה. אצל הננחים מתפללים בצורה מאוד "מסורתית". כל כך מסורתית, שזה נראה כאילו ליד כל ננח יושב אבא שלו, ומאיים לבעוט בו אם הוא יפשל.
התפילות ב"שול" , מזכירות יותר מכל סצינות קרב מתוך הסרט "הזירה" (גירסת 2001)

לא כזה הפסד גדול אם לא ראיתם, גם גלדיאטור הוא לא רע, למרות שאז מפספסים את ההופעה הקולנועית היחידה של קרן מקדוגל.

בקיצור, פלג השול זה עולם אחר.
אני אספר לכם משהו מדהים,
ישבנו כמה חבר'ה בשיעור אצל הרב.
הייתה הרגשה ממש קולית, היה קירוב לבבות אמיתי,ברוך השם.
אז אחד הלומדים, שאל את הרב, איך להתמודד עם התמכרות להימורים.
כמובן שהרב לא ידע בכלל מה משמעות המילה, אחרי הכל, זה לא היה אחד מהנושאים המהותיים אצל לוי יצחק בנדר.
לקח לנו בערך שעה להסביר לו ולתאר לו במה מדובר. סיפרנו על בלק ג'ק ורולטות וטוטו ולוטו ומפעל הפיס. תוך כדי כך הוא נזכר שבספר "מנחת הלוי" מזהירים נגד משחק בכרטיסים בלילות חנוכה, אבל הוא אף פעם לא ידע מה הכוונה.
אחרי שיותר מדי זמן ניפחנו לו את השכל עם סיפורי הקזינו, הוא התעשת ואמר לנו ככה:
"אנחנו חסידי ברסלב. אין לנו שום שיטות, אין לנו שום פתרונות, אין לנו שום דרכים שמסוגלות לעזור. רק דבר אחד אנחנו יודעים, לקום בחצות ולהתפלל לריבונו של עולם ולהגיד שאנחנו לא מסוגלים, לא מסוגלים להתמוד לבד ושהוא חייב לעזור לנו. ככה עושים את זה בחסידות ברסלב."
הבנתם?
אני לדוגמא, מכיר הרבה טריקים, על חלק אני אספר ועל אחרים אני עוד אספר בטח.
אבל אי שם מעבר לעולם המתוכנן והמתוחכם, קיים משהו פשוט יותר, משהו שקשה להרגיש בסאון היום ובשטף החיים.
מצד שני, אין בי שמץ של משיכה לפשטות נוסטלגית, אני רק אומר שכדי להלחם לא צריך יריות.
יש אינטרנט.

אני חוזר לישון.

פרסומות, ישועות ונחמות


בדיוק חזרתי מערב האמורי, ערב מוצלח מאוד, לעניות דעתי, שמגרעתו הבולטת הייתה, שנערך ברוטשילד 69, שהוא בניין שפלשו אליו. נראה לי שהשהות במבנה גזול, יש בה גם כן אבק גזל, וזה לא דבר שהייתי מעוניין להיות מעורב בו. בכל אופן, הערב היה מאוד מרתק מבחינתי. במיוחד מצאה חן בעיני ההרצאה של גל כץ, שדיבר על שני סוגים של שמאל. שמאל נרקסיסטי כמו מרצ ו"הארץ" שמתיימר להיות אוניברסלי ולמעשה הוא פרטיקולארי ושמאל אחר שאפילו לא מתיימר להיות אוניברסלי, ההומואים שהם בשמאל, כי הם יודעים שבימין שונאים אותם (הסיבה היא בניסוח שלי ולא של גל).
בדרך חזרה, הגעתי למסקנה המתבקשת שיש לנו את אותו המצב בחסידות ברסלב.
ברסלב הנרקסיסטית, כמו פלג השול, שהוא כאילו ברסלב האותנטית ובפועל הוא "נטורי קרתא" לכל דבר ומנגד ברסלב האחרת כמו "שובו בנים" וחסידי המוהרו"ש, שהם לא יהיו אותנטיים אף פעם וזה לא ממש מטריד אותם.
אתם הבנתם שאני משווה את "שובו" להומואים, או שאני צריך לחזור על זה?
נעבור עם כך לפרסומות.
נשים ואחיות יקרות,
אתן אוהבות את רשב"י?
אתן אוהבות את רבינו הקדוש?
מתחשק לכן לעבור חוויה רוחנית עצומה, התעלות נפש והתרוממות רוח?
אז זהו, שבעוד שבועיים ט"ו בשבט ומתארגנת שבת של נשים במירון.
הייתה אחת בקיץ והבנות אמרו לי שהיה מדהים.
הנה הפלאייר.

נראה שווה.
רציתי לענות למיכל על שתי שאלות שהיא שאלה בפוסטים קודמים.
האחת על "שמרי המח".
זו השאלה המקורית:

תודה דרול. תמיד מטלטל. ואם כבר הזכרת את תורה נ"א כבר איזה זמן מנסה להבין את סוגיות שמרי המח וזיכוכם. תוכל קצת להסביר?

מיכל

זה מה שהשבתי בזמנו:

זה הפסוק המקורי בירמיהו

שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל-שְׁמָרָיו, וְלֹא-הוּרַק מִכְּלִי אֶל-כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל-כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ, לֹא נָמָר.

מה שכתוב בשיחות הר"ן זה:

עָנָה וְאָמַר: אוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַחֲמָנוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אוֹ יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת
אוֹ שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵיהֶם
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' וְגַם רַחֲמָנוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ
קדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמּחַ לְמַטָּה
עַד שֶׁלּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם

על פניו, נראה "ששקיטת השמרים" היא טיהורה של המודעות מדחפים תת מודעים והשפעות מהחוץ. זו רוחו של המשפט המקראי וכך נראה לפרש את שיחות הר"ן לפי התפיסה הבודהיסטית הרווחת.

אבל ייתכן שיש כאן פירוש עמוק יותר ואני אצור קשר עם אחד מהמומחים בתורת ברסלב ואשיג לך תשובה מוסמכת.

טוב, הפסוק הבמקורי מירמיהו מופיע בכתבי רבינו לפחות עוד פעם אחת, בליקוטי תנינא תורה י'.

עַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר שִׂמְחָה אֶל הַמּחַ אֲזַי מחוֹ וְדַעְתּוֹ בֶּן חוֹרִין, וְאֵינוֹ בִּבְחִינַת גָּלוּת וַאֲזַי יוּכַל לְהַנְהִיג אֶת מחוֹ כִּרְצוֹנוֹ וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ מֵאַחַר שֶׁמּחוֹ בְּחֵרוּת וְאֵינוֹ בְּגָלוּת כִּי עַל יְדֵי גָּלוּת אֵין הַדַּעַת מְיֻשָּׁב כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִילָה יב:) עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב דִּמְיָתְבָא דַּעְתַּיְהוּ מֵחֲמַת שֶׁלּא הָלְכוּ בְּגָלוּת שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה מ"ח) : "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְכוּ וּבַגּוֹלָה לא הָלָך, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ" וְכוּ וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים

כאן יש לנו שני מקורות ששניהם מדברים על יישוב הדעת ושניהם מתייחסים לאותו הפסוק.
איזו הבנה מוסיפה לנו תורה י'? היא מוסיפה לנו את נושא הנקודה הטובה.
נחזור לאושו.
בגלל שאני מהנדס ולא פילוסוף, אני סיכמתי את התפיסה של אושו לגבי פעילות המוח, בצורה מכאנית.
השכל הוא מכונה שמטרתה לפתור בעיות.
האנומליה של השכל, היא שהוא רוצה כל הזמן לפעול ולכן, אם אין לו בעיות לפתור הוא ממציא אותן.
המצב הזה היה ידוע לרבינו והוא מכנה אותו בשם "גלות".
למה גלות? כי אדם נמצא, היכן שהמחשבות שלו נמצאות, ואם הן נמצאות בפיתרון בעיות דימיוניות, אזי הן לא במקומן הנכון.
הצורה בה מתמודד רבי נחמן בן פייגא עם תופעת האנומליה של השכל, היא באמצעות נקודות טובות, כי מציאת הטוב בכל דבר, מהווה פעולת נגד לפעילותו הרגילה של השכל במציאת בעיות כדי לפתור אותן.
נכנס כאן גם מרכיב האגו, שלפי התפיסה שלנו הוא והשכל עובדים ביחד. הבעיה של האגו היא שתמיד הוא לא מספיק גדול ואז הוא שולח את השכל למצוא פגמים מסביב, בעולם, באנשים, ואז כל פגם שנמצא בחוץ, נאסף כדי להגדיל את האגו והאגו לא יודע די.
זה נראה מאוד קצר, אבל זה כל הסיפור. האנומליה של השכל היא הבסיס לחיינו.
הפיתרון של רבי נחמן, לא נראה הגיוני לעיניים בודהיסטיות.
הרי גם חיפוש נקודות טובות, הוא יצירת בעיה, הוא זימון של מחשבות ורעיונות.
זה כמו שאמר יוסי שריד פעם, לא מכבים אש בדם.

השאלה שהייתה צריכה להישאל כאן, היא מה ההגיון בפיתרון של רבי נחמן. איך הוא מיישב את הבעיתיות שבשיטה שלו.
כדי להסביר, אני מעדיף לשאול שאלה אחרת , למה רבי נחמן בן פייגא, לא הגיע לפיתרון הבודהיסטי, שאנחנו כולנו מכירים. למה הוא לא הגיע לויפאסנה, למה לא הוא לא הגיע לסחרור הסופי, או לג'יבריש , או לכל סוג אחר של מדיטציה?
אנחנו יודעים איך זה עובד. אנחנו יודעים איך להמם את השכל, איך להחליש את המחשבות, איך לדלל אותן. המורים הגדולים מלאו צו ועד גורודייף לימדו אותנו.
המפתח להבנה הזו, נמצא דווקא בטנטרה. לא בתרגילי המין הוירטואוזיים, אלא דווקא בפילוסופיה. הטנטרה מלמדת אותנו שהעין השלישית רואה את האמת, רואה את הנסתר.
זה מביא אותנו לשאלה השניה מהפוסט הקודם

אגב, סוגיה אנרגטית: תורת ברסלב והקונדליני – מה אתה אומר?

מה אני אומר? לא נישאלתי שאלה גדולה מזו כל ימי חיי ואני לא יודע את התשובה. אני לא מכיר את תורת ברסלב עד כדי כך. אולי עוד שנים של לימוד ואני אוכל לספק תשובה מוסמכת לפי תורת ברסלב.
מצד שני, את הקונדוליני אני מכיר. היו לי חוויות קשות מאוד איתו.
אנחנו רגילים לראות את הקונדוליני כמודעות שמתרוממת, במקביל להתפתחות המודעות. המודעות מתחילה בקיום, ממשיכה להתרבות, לרגשות, ליצירתיות לשיתוף פעולה ומגיעה לנבואה ולאלוהות.
זה נתיב הקונדוליני.
אבל מה קורה אם יש שהמודעות שלו לא מתרוממת, שכבר מתחיל מלמעלה?
זוכרים את הספר "חולית" של פרנק הרברט?
אחותו של מואדדיב, עליה נביאת הפיגיון, נולדה עם ידע של מאות דורות של מכשפות. אצל רבינו הקדוש קרה דבר דומה, אך לא זהה. הוא לא נולד עם ידע, אבל נולד עם קונדוליני זקוף לאורך כל הצ'אקרות, ז"א אומרת שהמודעות, הייתה כל הזמן בעין השלישית. הוא ראה את האמת, את הנסתר.
כשמבינים את זה, מבינים את הצורה בה נכתבו ליקוטי מוהר"ן, הם אינם השתלשלות הגיונית של רעיונית, אלא פענוח של תמונות שנקלטו ממעוף הציפור של העין השלישית שהיא הצ'אקרה השישית, הנבואה.
את תמונות האלו, רבינו מתרגם לשפת האשליה, לכן קשה מאוד להבין את הספר ההוא. הוא לא נתפס, הוא הלם.
נחזור לעניינינו,
ברגע שרואים את האמת, השיטה הבודהיסטית, כבר לא נראית כל כך הגיונית, כי עיניינה הוא מלחמה במערכת המיינד-אגו וקשה מאוד להלחם עם מישהו שרוכב לך על הראש. אם תתן לו מכה, אתה יכול לפגוע בעצמך.
לכן הנקודות הטובות, באופן מוזר, יעילות יותר.
כי הן מלחמה של השכל בעצמו.

נראה לי שמיציתי להפעם.
שבת שלום.