מהיר ועצבני


אני יודע שיש לי הרבה התחיבויות.

יש בקשות של אובי וואן ויש גם מנריה ויש עוד כמה והכל נכון אבל אין לי כל כך זמן, אז אני אסתפק כרגע בדבר תורה מהיר ועצבני לפרשת נח.

אז ככה,

בן דוד שלי, התחתן עם מישהי שאבא שלה הוא ראש כולל של מיזרוחניקים איפשהו בירושלים. בן אדם נורא נחמד בסך הכל.

שמעתי ממנו דבר תורה מאוד יפה על פרשת נוח.

הוא הסביר את הפסוק "וצהר תעשה לתיבה" בצורה ההגיונית הבאה, שגם אם בחוץ יש מבול, צריך לעשות פתח , כדי לא להיות מנותקים מהמציאות. זה פירוש מיזרוחניקי קלאסי , שמאוד אהבתי.

אחר כך חשבתי להעביר את הפירוש הזה לחברים שלי במאה שערים, כי יש לי שם גם חברים, לא כולם חולירות.

אז עלתה לי קושיה מאוד מאוד גדולה.

אתם זוכרים מה רש"י כותב על הפסוק הזה?

צהר: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם:

אז המיזרוחניק נתן פירוש שמתאים לדעה הראשונה שרש"י מביא, כלומר, לדעה שגורסת שצהר זה חלון.

איך אפשר לישב את הדעה השניה שמביא רש"י לפיה, הצהר הוא אבן טובה.

חשבתי על זה הרבה זמן עד שנזכרתי במנטרה הבודהיסטית הידועה "אום מאני פדמי הם"

אז הפירוש המילולי שלה הוא "המרגלית נמצאת בלוטוס"

אז מה זה לוטוס? איפה נמצאת המרגלית?

הלוטוס, במנטרה הזו, משמעותו ישיבת לוטוס, זאת אומרת "מדיטציה"

אז זה באמת פירוש מדהים.

כשיורד המבול ואתה נמצא בפנים , בתיבה, במקום סגור, אתה חייב לפתוח חלון כדי להיות בקשר עם החוץ או לחילופין, אתה חייב להיות במדיטציה , בקשב עצמי, בעירנות פאסיבית.

אתה לא יכול גם לנתק את עצמך וגם לחיות חים נורמאלים, אין כזה דבר נורמאליות בחדר סגור, נורמאליות בגטו.
זה לא עובד.

 

פינת המדפיס

שוב אנחנו בפינת המדפיס לטובת כל חסרי המחשבים, אז לפרשת נח, רציתי לספר לכם, שיש בעולם כל מיני שאנשים שמחפשים את תיבת נח ועושים גם מסעות כאלו להרי אררט, כדי למצוא את התיבה. הרי אררט זה בתורכיה , שזו ארץ שנמצאת לא רחוק מפה. יותר קרוב מאמריקה, נניח.

בקיצור , לפני שנתיים , השתתפה באחד מהמסעות האלו , שחקנית ודוגמנית בשם דונה דריקו, שידועה בעיקר בזכות ההשתתפות שלה בסדרת הטלויזיה, "משמר המפרץ", שזו סדרה על מצילים בחוף ים.

 

מדהים, מה אפשר לגלות כשיש לך אינטרנט.

 

יאללה , כולכם. שבת שלום וחודש טוווווווווווב!

סיום ברחוב אלם


היי מתוקות ומתוקים, היי שובבות ושובבים, מה קורה? השבח לאל, תודה לשואל.
הימים האחרונים היו מאוד לא פשוטים.
הגעתי למאה שערים יומיים אחרי ההתפוצצות, אתם יודעים, ובאמת חששתי, אבל המזל היה, שהיה לי "סיום", ז"א גמרתי ללמוד איזה ספר ומיד הדיונים עברו לענייני לימוד וכמה לומדים ואיך צריך ללמוד.
האוירה הייתה בסך הכל טובה, אבל כמובן שיש דרעקים שמנסים לחבל בכל דבר.
יש להם הרבה מה ללמוד ואני לא מתכוון כאן למסכת תענית, עם רש"י ותוספות.
מה שכן, בזכות הצדיק, נתקלתי אתמול בספר מקסים, שמיד שיפר לי את מצב הרוח ואני מקווה בהקדם ממשיך לקרוא אותו.
מדובר בחלק השלישי של הסדרה "יומנה של חנונית" והוא עונג מושלם. מדובר על עלילותיה של טינאייג'רית מחורפנת שמבלה את זמנה בחלומות על תהילה ובסיכסוכים עם מלכת הכיתה.
כיף אמיתי.
עוד משהו.
דיברו איתי על אותו סיפור על "המקל של באשו", שהזכרתי בפוסט הקודם והייתי רוצה את הסיפור במלואו.
הסיפור מופיע בתוך ספר מאוד מפורסם שנקרא, "משקוף ללא שער" שנכתב בימי הביניים על ידי נזיר יפני בשם אומון. (השם האמיתי שלו זה משהו בסגנון אוי-מוי, אבל לא נשבור שיניים כאן, רק בשביל האותנטיות)
הספר בצורה מאוד מעניינת, קודם כל מציגים את הסיפור, שיכול להיות גם דיאלוג של שתי שורות, אחר כך מוסיף אומון, מין פירוש על הסיפור ואחר כך הוא כותב מין חמשיר כזה, שאמור להיות קשור גם כן ונותן איזו השראה רוחנית/לימודית נוספת.

אז אני אביא לכם את הרמות של אומון על הסיפור הזה.

הסיפור

אמר באשו "אם יש לך מקל, אני אתן לך אותו ואם אין לך מקל, אני אקח אותו ממך".

פירוש אומון

באין גשר על פני תהום, המקל יעבירני. כשאצעד באפלת הליל, המקל ילווני, אך אם תכנה אותו מקל, תטוס על השאול, כחץ מקשת.

השיר

עם המקל הזה,
אמדוד את העולם מהשחקים עד למעמקים
המקל נושא את השמיים והוא בסיס לארץ
ובכל מקום שיעבור, תתפשט תורת האמת.

אשרינו.

טוב,
הושענה רבה חלפה ועברה, ראינו את הצל והכל בסדר.
שמחת תורה, הייתה גם נחמדה למדי, חוץ מההקפות השניות.
שם הייתה קטסטרופה.
אתם יודעים שאני גר ליד ישיבת רמת גן? אוקיי אז יש שם קטע לא ברור, כי הישיבה צמודה לגינה, אז בינינו, בלי להעליב, יש היגיון מסויים, שהישיבה תעשה הקפות שניות בחוץ בגינה, כמו בכל העולם, ואנשים מהשכונה יגיעו ויביאו ספרי תורה מבתי הכנסת תהיה איזו דינמיקה סביתית שכונתית, עליזה וצוהלת.
אבל חס וחלילה, הא בהא לא תליא.
לישיבה יש את הסטנדרטים שלה, שאני מקווה שברורים למישהו שם ולכן, עושים הקפות שניות פרטיות, בבית המדרש.
מצד שני, בגינה, חמישים מטר משם, יש עוד הקפות שניות , שהמועצה הדתית מארגנת ומי שמוביל אותם זה סניף בני עקיבא המקומי.
אני לא יודע איזה עדר חתולים שחורים עבר בין בני עקיבא לישיבה, כי אני מוכן לחתום שגם ראש הישיבה וגם הרמ"ים וגם רוב התלמידים בילו בבני עקיבא את שנות ההדחקה המינית שלהם, אבל מה שקורה כאן זה שכל דבר שהישיבה מארגנת בני עקיבא מחרימים וההפך.
בני עקיבא עשו "שוק פורים" לדוגמא, אז אפילו אנשים שפעם למדו בישיבה, לא הציגו את רגלם ולא שלחו את הילדים שלהם וכלום, אפילו אם הם גרים ברדיוס מאה מטר באותו רחוב.
חרם הוא לה'
לא יודע למה. אולי אחד מקוראיי החביבים מישיבת רמת גן, יסכים לפתור את התעלומה.
וככה זה היה. שתי הקפות שניות, צמודות גב אל גב ומתעלמות זו מזו, כמו רמת גן ובני ברק.
כיוון שלא היו לי סנטימנטים מיוחדים לאף אחת מההקפות, ניסיתי ללכת לשתיהן.
אז ככה,
בישיבה, היו התלמידים והיו כל הצעירים החרדלים והמגניבים מגוש דן והסביבה, והאמת, אפשר להגיד שהיה שמח, דאאאאא.

משהו אחד צריך להבין, חייבים לרקוד בהקפות.
זה מה שלמדתי בתקופתי הקבלית.
ביום ההוא של השמיני עצרת, אלוהים פשוט מרוקן את כל מחסני האנרגיה שלו על העולם ואומר, "יאללה קחו".
הדרך לקבל את האור, היא לרקוד, לרקוד במעגל. זה עובד.
היו לי שנים כאלו שהצלחתי לעשות את זה כמו שצריך והאנרגיות השפריצו לי מהאוזנים חודשים.
זה אחד מהטריקים הקבליים שעובדים, בניגוד לקמעות ולאותיות ולשאר הקישקושים.
בדרך כלל, זו השיטה לגלות אם טריק עובד.
טריקים לא קונים.
זהו, אז להבא, תדעו, בהקפות לרקוד. "מצוות היום ברגליים" כך קוראים לזה, והסוד הוא, שלרקוד זה מספיק.
לא צריך בבית כנסת, לא צריך ספרי תורה, לא צריך דגלונים, לא צריך.
זה נחמד, יש מי שאוהב את זה, ילדים מתים על זה בזכות הממתקים בעיקר.
אבל זה לא הכרחי, הכרחי לרקוד, אפשר לרקוד בבית, אפשר בדיסקוטק, אפשר במועדון.
זה מה שהקבלה אומרת, לכו להתלונן אצל ברג, הוא מת לפני שבועיים אז מה תעשו לו?
הקיצר,לי מאוד חשוב היה לרקוד בשמחת תורה, כי אם אתם זוכרים, שנה שעברה הייתי כל כך חולה בחג, שלא יכולתי לזוז.
עשיתי סיבוב אחד בבית הכנסת וחזרתי למיטה.

אז לא היה אכפת לי איפה אני ארקוד.
אז הלכתי לישיבה ושם, כבר אמרתי, היו המון צעירים ושמחה ושירה, אלא שהמוסיקה הייתה על הפנים. אני לא יודע איך הם הצליחו להשמע כמו עדר חתולים בהפגזה, אבל ככה זה נשמע. נהיה לי חור בראש.
אז הלכתילהרקדה העירונית ושם הייתה להקה מגניבה בעליל. מוזיקה אמיתית עם כל הלהיטים החסידיים.
אממה, הם שמו כיסאות בשביל הזקנים במרחק חמישה מטרים מהבימה וזה כל השטח שבוא היה ניתן לרקוד.
לא יאמן.
חוץ מזה, בני עקיבא, ניסו להיות חסידי אומות העולם והביאו כמה ילדים נכים בכסאות גלגלים וסובבו אותם בתוך המעגל, שגם ככה היה קטן צפוף ועלוב.
כאילו, אין לי ספק שהיו כונות נפלאות, אבל ראבאק, התוצאה היתה גרוטסקית.
אז אמרתי לעצמי שחבל שלא הלכתי להקפות השניות בגבעתיים,ברחבת הקניון המבורך, לשם מגיעים כל חניכי תנועות הנוער החילוניות והדתיות ומשתוללים, בלי חתולים ובלי כסאות גלגלים.

טוב, לחפש חניה בגבעתיים, זה משהו שעדיף לעשות ביום כיפור.
הקיצר, הלכתי הביתה ועשיתי לעצמי הקפות עם whenever wherever והיה מגניב.

טוב, משהו מדהים על פרשת השבוע.
רבי נתן, בליקוטי הלכות, ציצית ה' , אומר משהו מדהים על נח.
הוא אומר שהסיבה שנוח השתכר, היה בגלל, שהוא לא ברר את הכוח המדמה.
אויש, זה לא מתאים לאמצע הלילה.
מה זה הכוח המדמה? בשפה שלנו זו למעשה ההשפעה של התת מודע, על ההכרה.
הנה הציטוט:

ועל כן נח שלא זכה להתפלל בבחינת דין כנ"ל, על כן כשבא אל היין נשתכר בו. כי לא נתברר המדמה בשלימות שעל ידי זה היין בבחינת יין המשכר. כי שכרות הוא בלבול המדמה כנ"ל, וטעל כן היה התיקון על ידי בחינת ציצית כמו שכתוב ויקחו שם ויפת את השמלה דא ציצית כנ"ל. כי ציצית הוא בחינת חוט של חסד שהוא בחינת השיר והניגון הנ"ל שנמשך מבירור המדמה כנ"ל, ועל כן על ידי זה תקנו פגם נח שפגם בהמדמה על ידי השכרות. כי הם המשיכו בחינת תיקון המדמה על ידי הציצית שנמשכין מבחינת תיקון המדמה כנ"ל.

אם הבנתי נכון, אז הצדיק שברר את הכוח המדמה, גם אם הוא שותה ין הוא לא משתכר, כי אין לו תת מודע ומי שמשתכר מה קורה לו? תת המודע מתחיל לזלוג לו לתוך ההכרה ומבלבל אותו.
יש שם כמובן, עוד איזה סיפור מסובך על נוח שהוא לא הצליח לתקן את חטא אדם הראשון ולכן הנפילה שלו, היתה בזה שהוא נהיה עירום, כמו שהאדם הראשון אחרי חטא עץ הדעת, גילה שהוא עירום.

אוקי, אני הולך לישון. תודה על כל האהבה והחיבה והתמיכה, שאני זוכה מכם, קוראי היקרים, בימים אלו של בלבול מוח.
אני חייב לנריה תשובה סופית ומפורטת לגבי חשבון הבתים בראש השנה, אני מקווה שאני אספיק, לפני שיסגרו אותנו.

הלאה הצנזורה.

כל חורף מחדש


כל חורף מחדש מנצחים החרדים. השטריימלים והמעילים חוזרים אל הרחובות , כאילו כדי לספר לנו שבסוף נבין שגם ביתר הדברים הם צדקו.

אני לא קונה את זה , לא בא לי. נחמד לי עם האינטרנט הפרוץ לכל רוח ועם בית הקולנוע בקניון גבעתיים. אני גם אוהב את החנות הזו ברמת גן שניתן לקנות בה לחמניות וקוקה קולה , חצי דקה לפני שהשבת נכנסת.

אבל בקשר לחורף אני חייב להסכים. הקיץ זו עונה מגעילה , כמו שענבל פרלמוטר אמרה בערך

.

ובחורף הכל הרבה יותר נעים , אם לא איתרע מזלך לגור בירושלים.

הרבה דברים טובים יקרו בחורף הזה ואולי הראשון מבינהם יהיה שיעור של הרב רן ובר בגבעתיים.

שיעור בגבעתיים עם רן ובר – לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב.
יום רביעי 02 נובמבר בשעה 20:30
מיקום: בית הכנסת האשכנזי, רחוב גונן 3, גבעתיים. לפרטים: עופר 0502211243

רן הוא מורה מצויין , אדם מקסים ואחד הברסלבים הכי חמודים שניתן למצוא. ביקשו ממני להגיע לשיעור ואני , כמובן , רציתי להענות בחיוב , אלא שהשיעור הזה נופל לי על השיעור של הרב ברנר באור יהודה ובאמת לא ידעתי מה לעשות.

מצד אחד – חשוב שיהיה שיעור ברסלב בגבעתיים , מה שלדעתי לא היה עד היום.

מצד שני – עצם העובדה שאני הולך לשיעורים אצל הרב ברנר , מאפשרת לי לדעתי , להמשיך ללעוג ולזלזל בחסידים ,רבנים ובתלמידי חכמים , שלפי דעתי האידיוטית , אינם מצליחים לשמר את רוח החסידות האמיתית.

אז התלבטתי לפחות חצי יום ועכשיו בחצות הלילה , כשיצאתי ממקווה הרפאים של נדבורנה בבני ברק , אזרתי אומץ והתקשרתי אל הרב ברנר בעצמו.

הוא אמר לי שאין לי מה לחשוש כי בשבוע הבא הוא ממילא כנראה מקדים את השיעור ליום שלישי .

כיוון שכבר דיברתי איתו ביקשתי שגם יגיד לי דבר תורה קטנטן של חצי דקה בגלל שהשבוע הפסדתי את שלושת שיעורי התורה שלי (ביום שלישי הבייביסיטר דפקה ברז , ביום רביעי התבטל וביום חמישי אשתי הייתה צריכה לקנות לילדה סוודר שיהלום את חוקי בית הספר האקסלוקסיבי שלה)

אז הוא נתן לי את השיעור המופלא הבא.

1. כתוב בתורה "נוח איש צדיק היה בדורותיו"

2. על הפסוק הזה כותב רש"י:

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
 

 

3. שואלים כולם "מה פתאום לדרוש אותו לגנאי , אם אפשר לדרוש אותו לזכות?"
4. עונה החוזה מלובלין שמכאן למדים שעל הצדיקים תמיד מדברים כל מיני דברים.

דבר אחרון,
מאוד רציתי לדבר כאן נגד הרב ארז משה דורון ונגד הפסק השערורייתי שלו מגיליון אדרבא האחרון , לפיו אסור לקרוא ספרי פנטזיה שנכתבו על ידי גויים , אבל החלטתי שאני לא רוצה לבוסס בכל האווירה הנגטיבית הזאת ולכן אני אגיד שלושה דברים.
א. "לוחמי התמורות" הוא לא ספר פנטזיה.
ב. מי שלא יקרא ספרי פנטזיה שנכתבו על ידי גויים כמו ג'ורג' מרטין , פיליפ קארני , מייקל מורקוק ורוג'ר זילאזני , לא ידע להבדיל בין ספר פנטזיה לבין ספרים אחרים.
ג. מי שבכל זאת רוצה להחמיר וללכת לפי הפסק של הרב ארז משה דורון , מוזמן להכנס לסטימצקי ולהזמין את פארק באקפנהיים , שהוא יצירת מופת , שאולי אני אקבל עליה תגמולים פעם.

טוב התחלנו בענבל פרלמוטר , אמרנו דברי תורה , הזכרנו את הצדיק ועכשיו גם נסיים בענבל פרלמוטר , יהי זכרה ברוך.

חורף טוב וכל הישועות