פי שניים ברוחך אלי

היום אנחנו חוגגים שנתיים לבלוג הזה, ל"מחוייב המציאות".
תהילה לאל, יש לנו הרבה מה לחגוג. תוך שבוע או שבועים, נגיע לחמישים אלף כניסות, קיבלנו למעלה מאלף ומאה תגובות וגם הגיעו לכאן גולשים מעשרות מדינות. רובם מארצות הברית ומישראל, אבל יש לנו קוראים קבועים גם בשוייץ, גרמניה ובלגיה.
גם מזהים אותנו פה ושם, לדוגמא, כשבשושן פורים נכנסתי למסיבה של הרב עופר ארז שליט"א, שמעתי תרועות "הנה מחויב המציאות." זה נשמע לי מוזר , אבל בהחלט מחמם את הלב, את הבטן ואת הטלפיים.
אני אגיד בזהירות, שאני סבור שגם הבלוג הזה, הותיר איזשהו חותם רוחני באויר או באוירה.
זה שגונבים מאיתנו רעיונות זה לא חדש והאמת שזה גם רחוק מלהיות דרמטי. רבנים חייבים למלא את השיחות שלהם במשהו והם שולפים מכל הבא ליד, מהברית החדשה, מהטאו טה צ'ינג מהתוכנית של ג'יי לנו וגם אם לקחו פעם משהו מפה, אני לא מתרגש. מה שכן חשוב, זה שאותו רעיון שאנחנו מקדמים כאן, על חסידות ברסלב, ככמהפכה רוחנית, כקונספציה בלתי תלויה בזמן או במקום או בהקשר התרבותי, זה מה שמתפשט, זה הזרע שמתחיל להכות שורשים בלבבות.
מזכיר לי סיפור זן, שמביא אומן ב"משקוף ללא דלת".
jבאסו פגש נזיר ואמר לו "אם יש לך מקל, אתן לך אותו, אם אין לך מקל, אקח אותו ממך"
על זה אמר אומון, המחבר, המקל גבוה מהשמיים, ועד תהומות האוקינוס יצלול ובכל מקום אליו יגיע, תפשוט תורת האמת."
אלו מילים.
ואיפה התחלנו למעשה. כבר דיברתי על זה כאן.

לפני כמעט שלוש שנים, הגעתי לראשונה לבית כנסת "באר שבע" וגיליתי שברסלב עדיין קיימת. מעבר לישיבות המחניקות, מעבר לדיסקים האידיוטיים, מעבר לרבנים הזבלנים ולחיוכים קרי העיניים, מעבר לסדנאות נמפגרות ולשבתות האינפנטיליות ולמסעות הפסאבדו רוחניים ולהלכות המסולפות ומעבר לכל האספסוף של הבהמות בשביסים ובבפאות בחלוקי פסים מבחילים, מעבר להם קיימת ברסלב האמיתית הטהורה, שהמשמעות שלה היא פשוטה מאוד.
אנשים, שעוזבים לשעה את מה שהם עושים, כדי להתעסק בתורת רבינו הקדוש.
זה לא משנה מה הם עושים בדרך כלל.
יש מי שעוזב את הטיש של האדמו"ר מקרלין ויש מי שעוזב את "משחקי הכס".
זה המעשה שלו וזה המעשה שלי, כמו שאומרים אצלינו בברסלב, מאז "סיפורי מעשיות".
עכשיו אני באמת רוצה להבהיר כאן משהו חשוב. אמנם כתבתי "אספסוף" וכתבתי "בהמות" אבל חס וחלילה שלא התכונתי לתלמידי הסבא זצוק"ל. הננחים הם אחלה, הנחים הם נזר הבריאה, רק הפונפונים האלו הם פריט לבוש פוגעני.
כאילו, פונפונים זה בסדר, אם אתה הולך לשוייץ לעשות סקי עם כמה בחורות, אבל בפתח תקוה?!
בקיצור, יש דבר שהרב ברנר דיבר עליו בחנוכה, על המשל שמופיע בגמרא, על איש שט בספינה בים, ורואה במרחק נר חנוכה בוער ומברך עליו, "על הניסים שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה".
זה בדיוק הענין, נר דקיק בתוך האפלה הגדולה, נר שהוא ניסים.

באותה שיחה הרב ברנר אומר "ביתר שאת וביתר עוז"
וזה גם מה שאני חש עכשיו, שחמישים אלף כניסות יגיעו למאה אלף, ועוף השמיים יוליך את הקול והמקל יסתחרר אל קצווי הארץ.
זהו, רציתי לכתוב גם קצת על האורח שלנו הערב, אליהו הנביא, אבל זמני אזל ונזל והנה כבר מתקדש החג, חג החרות.
אז אתם יודעים, מתחילים מנר חנוכה, מלהבה בודדת וממשיכים אל מרכבת האש שנושאת את אליהו הנביא לשמים.
מזל טוב ל"מחויב המציאות" , מזל טוב לכולנו.
חג שמח.

מקורית אך מגעילה

אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night

נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.

אף אחד לא יודע, אף אחד לא מסביר

דברים מדהימים למדתי על פסח לאחרונה.
זוכרים את האגדות על בני ישראל במצרים? הסיפור על יציאת מצרים נשמע בסדר אם מספרים אותולילדים בגן, או עושים ממנו סרט של דיסני, אבל לקורא הבוגר הוא נראה תמוה וחסר היגיון ריגשי פנימי, כמו כזה שישנו במרבית סיפורי התנ"ך.

ישנן הרבה שאלות שניתן להתקיף בהן את הטקסט המיקראי ואת שלל המדרשים הסובבים אותו.
לדוגמא:
מה זה מ"ט שערי טומאה?
למה אם היו בנ"י ישראל מגיעים לנ' שערי טומאה, לא היו יכולים להגאל?
טוב, אלו נשמעות שאלות קנטרניות, אבל עכשיו אני אעבור למשהו הרבה יותר כבד.
ישנו פסוק יח' בפרק יג' בספר שמות שאומר

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

את הפסוק הזה מפרש רש"י בצורה הבאה

חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

רש"י לא כותב בדיוק למה הם מתו, אבל אנחנו יכולים לקבל רמז לכך מההגדה של פסח. מה אומרים לבן הרשע? "לי ולא לו, אילו היה שם – לא היה נגאל".

אני רק יכול לחזור על מה שאמרו לי, ששמונים אחוז מבני ישראל נהרגו במכת חושך, כי הם לא רצו לצאת ממצריים.
הסיפור הזה כבר נשמע מאוד לא הגיוני מכמה סיבות.
קודם כל, הרי הם עבדים, למה שלא ירצו לצאת? חוץ מזה, את המצרים לא הרגו בכזו סיטונאות, רק בסוף בסוף, באו איתם חשבון על כל הבן הילוד וגם אז, רק הרגו את הבכורים. למה אותם יהודים, היו יותר גרועים מהמצרים ונידונו להשמדה מהירה וכללית?
אז מה שמסבירים, זה שאותם יהודים הגיעו לנ' שערי טומאה, והיו מעבר לכל עזרה, ואם היו נותנים להם לחיות במצריים, אז הניצוצות שלהם, לא היו יכולים לעלות אל הקדושה לעולם, אלא היו נותרים לנצח לכודים בין הקליפות.
האמת שזו די סאמטוחה, לא מכיר אף אחד שמסביר את זה כמו שצריך, וגם אני לא ממש הבנתי, עד ששוחחתי לא מזמן עם אחד מהרבנים והוא אמר לי משפט אחד:

גם אני יכול להיות בנ' שערי טומאה

לי זה הספיק.
עכשיו בואו נעשה הפסקה קצרה.
אתם יודעים מה רבינו נחמן בן פיגא אומר?
הוא אומר, שכשהגויים מציקים לישראל, צריך לשיר את השירים של הגויים, ואז הקדושברוך הוא נזכר ביהודים, שהם נרדפים.
איך לא סיפרו לכם את זה עד היום?
לא יודע.
אבל זה מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ז בסוף.

" וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" עַל יְדֵי שְׁמִיעַת קוֹלוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מִי שֶׁמֵּצֵר לוֹ, אֵיזֶה עַכּוּ"ם מֵצֵר לָנוּ וְכוּ' וְאָמַר, שֶׁעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה וְצָרָה לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵיזֶה עַכּוּ"ם אֲזַי טוֹב לְנַגֵּן הַנִּגּוּן שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמֵּצֵר לָהֶם, חַס וְשָׁלוֹם וְזֶהוּ: "בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם" 'רִנָּתָם' דַּיְקָא הַיְנוּ רִנָּה וְנִגּוּן שֶׁלָּהֶם שֶׁל אוֹתָהּ הָעַכּוּ"ם שֶׁמְּצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם

לדעתי האישית, מי שהיום עושה את המוות ליהודים,זה דוקא הבריטים. אנטישמים עוד מתקופת המנדט,הם גם הרגו את ז'אן דארק, שלא לדבר על המחירים שהם דופקים לקפוצ'ינו בלונדון. לצורך טיפול בהם, אני מציע שיר חביב, של לילי אלן המקסימה. כמובן שלפני שמאזינים לו, צריך לעשות התקשרות עם צדיק האמת.

אוקיי, נגמרה ההפסקה.
מה זה שעבוד מצרים?
אני אסביר לכם. מה מייצג את מצריים יותר מכל? נכון, הפירמידות.
הגוף המרחבי הזה אינו דבר סתמי , בכלל , האומנות והארכיטקטורה בעולם העתיק התאפיינו במוטיבים רוחניים ודתיים מובהקים.
אז אילו תכונות מיחדות את הפירמידה? קודם כל יציבות, קל לגלגל כדור, יותר קשה להפוך קוביה, אבל הכי קשה להפוך פירמידה, בגלל מומנטים, מרכז כובד נמוך וכל זה.
עוד מאפיין של הפרמידה זה שיש הרבה למטה ומעט למעלה וישנן הרבה שכבות באמצע.
מה עוד יש בפירמידה? שיפוע – אפשר לעלות ולרדת.
עכשיו שימו לב, כל שלושת התכונות שמנינו משותפות הן לפירמידה והן לחרוט. יש דבר אחד שמבדיל בינהם. אם תסתכלו על פירמידה מלמעלה, תראו קווים ישרים שמחלקים אותה לגזרות. זאת אומרת, גם אם נראה שבפירמידה אתה יכול לנוע למעלה ולמטה, אתה לא יכול לנוע בחופשיות לצדדים, יש לך גבולות תוחמים שמגבילים אותך.

אז זאת הפירמידה, ולא סתם היא מסמלת את שעבוד מצריים.
זה מה שהיה במצרים. בני ישראל היו עבדים והם היו במעמד הכי נמוך, אבל המבנה של החברה המצרית, הותיר אותם תמיד עם תקווה. הם יכלו להתקדם, להיות קצת יותר קרובים לצלחת, לקבל הנחות לקבל בונוסים. אחרי הכל, היו מיליוני בני אדם המצריים, מתוכם היו גם כן מיליונים של עבדים. הייתה ביורוקרטיה, היו רמות גבוהות ונמוכות, השיטה תמיד פיתתה את האדם ואמרה לו "אם תתאמץ קצת יותר, יהיה שווה לך."
מדינת עבדים, היא מדינה עם הרבה מאוד פיתויים.
לא כולם גוררים אבנים בתוך החול.
יש עבדים שיושבים בצל ועורכים רשימות ויש גם כאלו שמקבלים מדי פעם איזו שפחה עסיסית.
הפיתוי הגדול הוא האפשרותלהעפיל אל הרמה הבאה, להיות אחד מהעבדים הנבחרים וזה עבד.
גם במצב כזה, קשה מאוד להתמרד, כי מאוד כדאי למישהו להלשין עליך, אז כולם הופכים להיות משתפי פעולה עם הנוגשים, לפחות בפוטנציה.
בית העבדים במצרים דאג לכך שתמיד יהיה לעבד מה להפסיד.
גם עם רוב העבדים מצוים בתחתית הפירמידה, הם תמיד מאמינים שישנה דרך פתוחה בשבילם אל הרמות העליונות.
זה גם מה שהם אמרו למשה שהגיע.
רובם אמרו לו "השתגעת? לעזוב את מצרים? תיכף נסתדר כאן,תיכף מצבינו ישתפר. הבטיחו לנו, זה קרה לאחרים ואתה אל תבוא מהמדבר לבלבל לנו במוח."
האנשים האלו הגיעו למה שנקרא נון שערי טומאה. אתם תסלחו לי, כי אני לא ממש בקי באריתמטיקה של הטומאות, אבל כשחז"ל אומרים על מישהו שהגיע לנון שערי טומאה, זאת לא הכונה שהוא ביקר במועדון חשפניות בואגס.זו בכלל לא הכוונה.
הכוונה היא שיש לו אמון מוחלט במערכת האנושית, ביכולת שלה לקדם אותו או להשפיל אותו, הוא חי את הכללים, מצית למגבלות ואין לו שום יכולת להתקשר למימד העל אנושי או להאמין במציאות רוחנית.
המדרשים מספרים שבמכת החושך היהודים האלו מתו(תסלחו לי אם אני אפסיק לכתוב בני ישראל, כי זה מעיק).
אלוהים הרג אותם, כי הם לא הסכימו לצאת ממצרים. אני יודע למה היו צריכים להרוג אותם ולא נתנו להשאר שם, אבל אני לא אכנס לזה, כי זה קבלי, ניצוצות ושמיצוצות וזה לא מעניניינו.
אז אלו שמתו היו הילדים הטובים, אלו שהאמינו בשושלת הפרעונית, בחוכמת החרטומים, בהגיון בשיטה. הם האמינו שיצליחו לטפס בפירמידה ויביאו את עצמם לרמת חיים יותר טובה במצריים.
טוב, אז אם הילדים הטובים מתו, מי נשאר? מי יצא במצרים בסוף?
היהודים שיצאו במצרים, היו אלו שלא כל כך התאימו למסגרת. היו בהם שלוש מדרגות ועל זה נדבר אולי בשבוע הבעל"ט , אבל בעיקרון זה היו החבר'ה היותר סקפטיים. בואו נגיד את זה בפשטות, כדי לכפור בעוצמה של מצרים הפרעונית, כדי לא להתאים להגיון וליציבות של תרבות הפירמידות, האדם היה צריך להיות קצת לא נורמאלי.
יש את האנשים האלו בכל מקום, גם בסניף מייקרוסופט המקורי, גם בועד העובדים של מקורות, אנשים שלא משנה מה מצבם, הם תמיד יתלוננו.
אלו היו אבותינו, סתם, ברור שאין בקרבינו שמץ של גנים עיבריים מקוריים, אז אפשר לומר שאותו מיעוט נודניקי ולא מרוצה, היווה את עיקר האוכלוסיה שיצאה בעקבות משה ולפיכך, אפשר לכנות אותם בשם אבותינו הרוחניים.
פלא שהם עשו את המוות למשה?
את כל היס מנים, הוא הותיר אחריו, מתים.
זאת הסיבה שהם אומרים לו אחרי קריעת ים סוף "זכרנו את סיר הבשר."
סיר הבשר, הוא לא אוכל, אין לו היבט קאלורי. סיר הבשר הוא פסיכולוגי, הוא מגע אנושי בכל הכיונים, הוא התעסקות חברתית אינסופית, הוא מציצנות ושפיטה והתקדמות מרפקנים, הוא כל הדברים שמאפיינים קהילה מאורגנת ומסודרת.
ותראו גם את הקוטרים בימינו, כמה שהם אוהבים להתלונן על המערכת, הם לא יעזבו אותה כל כך מהר, ואם יעזבו אותה, הם יבלו הרבה זמן בלהתגעגע אליה ובלקטר.

יאללה, שבת המלכה, שבת המכה.
אלוהים שישלח לכם שבת שלום ופסח כשר וחסידי.

מי ייתן שתתקים בכם צוואתו של יעקב "אל נא תקברני במצריים"

הנוסע השמיניסט

הקבלה מספרת לנו שהאדם הוא יצור רב כוח. הוא אדון לגורלו.
זה דבר גדול, אם חושבים על זה לעומק, כי מספרים לנו שכל מיני דברים יכולים לקרות לנו שאינם בשליטתנו.
דברים טובים או דברים רעים, לא משנה. מספרים לנו שאנחנו קטנים מול העולם הזה, שאנחנו גרגרים בתוך שעון החול של הגורל ואנחנו צונחים כאבן לתוך הגומחה הזעירה שלנו בתוך המרחב היקומי.
תמיד נעים לנו לשמוע, שגם אנשים חזקים ומפורסמים, הם עבדים לנסיבות. עם כל העוצמה שלהם והיומרות שיש להם, הם יכולים ליפול ולאבד את השליטה ולהיות כמונו, אבודים, בודדים וחסרי משמעות.
הקבלה אומרת, שממבט שיטחי זה באמת ככה. האדם הוא קטן, והוא לא יכול לעשות הרבה. הוא זורק אבן או בורג או מסמר ואחרי שניה אותו החפץ, צונח בחזרה, דומם על הקרקע בחוסר תנועה ובחוסר אונים.
כל זה נכון, אבל זה לא כל הסיפור. העולמות הרוחניים הם סמויים מן העין, אבל קיימים, והקיום שלהם מספק לאדם הזדמנות לפעול בעוצמה גדולה הרבה הרבה יותר. לפעמים הוא יכול להפעיל מאמץ קטן ולגרום למפולת אדירה והרסנית, לפעמים הוא יכול למצוא נקודת משען רוחנית שתאפשר לו להסיט באלימות את גלגל הגורל למסלול חדש ומהיר הרבה יותר.
המקובלים מכירים את הנקודות האלו, את ההזדמנויות לאחוז בהגה של היקום ולשלוט בשמי הלילה. הצדיק האמיתי, שולט כמובן בכל העולם, אבל בשביל האדם הפשוט, גם ההזדמנות לשלוט על גורלו, היא דבר גדול מאוד.
איכשהו זה הזכיר לי את הסרט הנוסע השמיני, כשרואים איזה כתם בצילום הרנטגן ופתאום הכתם הזה הופך למפלצת שמנצחת את כל מה שזז בסביבתה, חוץ מאת סיגורני ויבר, אבל האמת שזה דומה יותר להשלכה של אבן ממטוס. אתם יודעים מה היא יכולה לעולל?
אז הנה ההזדמנות מגיעה, ביום שלישי הבא זה ראש חודש ניסן וראש חודש ניסן, על פי הקבלה, הוא ראש השנה למלחמות.
מה הכוונה?
כל היחסים שלנו עם בני אדם אחרים, צפונים כאן, מקופלים ואם אנחנו איך להתנהג, אנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו מראש חודש ניסן הזה, עד ראש חודש ניסן הבא.
ברור לכם, כמובן, מוריי ורבניותיי, שאם אנחנו משנים שנה אחת, שינינו את כל החים , כי ככה עובד המנגנון הקרמתי, המציאות הינה תולדה של מה שהיה בעבר ואם שינינו את ההוה, גם העתיד משתנה. ראיתם בטח את "בחזרה לעתיד", נכון?
אז איך זה עובד.
ישנם שני עשר ימים ראשונים בחודש ניסן. מא' בחודש – שיהיה ביום שלישי הבא, עד יב' בחודש, יומיים לפני ליל הסדר.
כל אחד מהימים האלו צופן בתוכו את היחסים שיהיו לנו עם סביבתנו במשך החודש העברי המקביל. היום הראשון, מקביל לחודש ניסן, היום השני לחודש אייר, השלישי לסיון וכן הלאה.
אם באותו יום אנחנו שומרים על יחסים נעימים וקלילים עם הסביבה, יהיה לנו חודש שלם, שקט ומתקתק.
אם נריב, נתווכח, נתקוטט – יהיה לנו חודש קשה ומלחמתי.
זה הכל וזה הרבה מאוד, כיון שכל החיים שלנו מורכבים מיחסים.
אני יודע שזה לא קל להיות רגוע, נינוח ומתחשב על פי הזמנה. לפעמים, זה כל כך מעצבן שרוצים לטפס על הקירות, אבל המאמץ הזה שווה, כיון שאם תצליחו, אתם תגלו שבשנה הבאה, הסכסוכים נעלמים, המשברים מחליקים הלאה והחוצה והכל הרבה יותר קל.

הסיפור הזה בדוק.
נתי לאנשים את נעצה הזו, כפי שלי היא ניתנה לפני שנים רבות, היתה להם שנה שונה לגמרי.
היה להם ישוב הדעת, היה להם כיף.

לכו על זה, גם אני מקווה להצליח.

אני גם מקווה שאני אצליח להרים את הפוסט הזה שהבטחתי לכם על האסוציאציות. לא שכחתי.
ואולי גם נספיק לדבר על פסח פעם, מ"ט שערי טומאה וכל הדברים המגניבים.

בינתיים שתהיה לכם ברכה ושלום.

קללת הכוללים

אני חייב להתוודות שאין לי שמץ של אהבת ישראל.

את האנשים שאני אוהב, אני אוהב בלי קשר להיותם יהודים והייתי אוהב גם לו היו גויים ואני לא רואה שום סיבה לאהוב אנשים שאני לא סובל , רק בגלל שהם יהודים.

למה אני נכנס לזה עכשיו , כי קרה משהו שמאוד עצבן אותי. אחד מהרבנים הכי אהובים עלי , באמת מקובל גדול ותלמיד חכם מובהק ואיש מקסים נדיב וצדיק , הודיע שהוא נשבר והוא הולך לפתוח כולל.

אם אתם חילונים , אתם לא כל כך מבינים במה מדובר , אז אני אסביר לכם.

כולל זה מקום שבו אנשים לומדים תורה , בדרך כלל ולא תמיד , במקום לעבוד. יש היום גם כוללים לאנשים עובדים , ויש גם "כוללי חצות" , אבל לא בהם עסקינן.

העניין שלנו הוא בכוללים שנועדו לספק בייביסיטר לאנשים מבוגרים שעלולים להזיק לעצמם אם ישארו ללא השגחה ואז כמובן אותו אדם נדיב שמשגיח , חייב גם לפרנס אותם ואת ערימת צאצאיהם המנוזלים , כי אחרת , חלילה הם יצטרכו לצאת מהכולל ואז אוי ואבוי.

אותו אדם שמחליט "לפתוח כולל" , הופך להיות עבד נרצע לאחזקתו של המקום והלכה למעשה , הוא צריך לנדוד ממקום למקום , כדי לקבץ נדבות לאחזקת הכולל.

הרב שאני מדבר עליו הוא אדם ש WOW , הוא לומד בערך 16 שעות ביום , והוא מסוגל ללמד אנשים נגלה וניסתר ברמות גבוהות מאוד. הוא גם כותב ספרים ומאמרים ומוציא קלטות ודיסקים, בקיצור אדם מבורך , ועכשיו זהו , אין , נגמר. יש כולל וצריך לטפל בו כל הזמן.

פניתי למקורב מאוד בכיר לרב ושאלתי אותו "איך יכול להיות שפתאום הרב פותח כולל , שזה לגמרי לא מתאים לו, הוא לא מנהל ולא אדמינסטרטור , הוא תלמיד חכם ומורה וכן הלאה."

תקשיבו טוב למה שהמקורב אמר לי במילים שלי, "הרב לא רצה בזה אף פעם , אבל באו אליו כמה אנשים ואמרו לו שהמשפחות שלהם בסכנה. זה עלול לחזור סמים וההוא יחזור להמר וההוא יתגרש וההוא ישתגע."

אוי יוי יוי . בקיצור אדם דגול צריך עכשיו להקריב בשביל חבורת זבלים ובטלנים שלא לנגב לעצמם את האף , אבל בהחלט יודעים להעמיד שורה של וולדות מדובללים כמוהם.

"אבל הרב אמר שצריך לעשות הרבה ילדים." הם ידקלמו לך בעיניים פוזלות ופרצוף מעוקם , "אבל הרב אמר כמה חשוב ללמוד תורה."

אתם מסוגלים ללמוד תורה , אתם? באמת?

הנה מה שצריך להגיד להם,

אתם אולי מסתדרים אם הדף לפרשת שבוע של "חוט של חסד" , שאתם קוראים אותו בליווית סיגריה , בזמן שאין לכם עם מי לרכל.

מי צריך את התורה שלכם , פרזיטים?

עכשיו תשמעו, יש נושא אחד שהוא מאוד חשוב ורבנים לא מדברים עליו והנושא הזה הוא אחזקת רבנים.

כשיש רב גדול וצדיק , אתם צריכים להחזיק אותו ולא ההפך.

אתם יכולים לעשות כמו התלמידים של הרב שיק והרב ארוש, כלומר לקבץ נדבות בין הרמזורים , אבל יש עוד שיטות. נגיד ללכת לעבוד בתחנת דלק או באבטחה בקניון או איפה שלא יצטרכו יצורים כמוכם , אולי בתור ניצבים בסרט קונילמל על המאדים , וחלק מההכנסה שלכם תתרמו לרב שליט"א , כדי שסוף כל סוף הוא יוכל ללמוד תורה ולבנות בית מדרש בן ארבע קומות במושבה הגרמנית מצופה בשיש.

אתם צריכים להבין , אנשים שחשוב לקרב אותם לצדיק , הם לא כמוכם , הם אנשים משכילים , אנשים נבונים , אנשים עובדים. הם לא יסתפקו בדיסקים של הרב אמנון יצחק ובביגעלך שבורים בהכשר הבד"ץ.

צריך בשבילם קמפוסים , צריך כיסאות נוחים , מכונות אספרסו , מצגות תלת מימדיות , חוברות עבות בעטיפת כרומו. בקיצור , כל מיני שאתם לא מבינים בהם , אבל לרב אין אפשרות לארגן אותם , כל זמן שאתם מוצצים את דמו.

אז פשוט תעשו סוויץ' במוח ותכניסו לקדקוד שלא מצפים ממכם להקים משפחות ולא מצפים ממכם ללמוד תורה , כל אלו מיותרים ומזיקים. רק תביאו כסף לרב והוא יידע מה לעשות איתו , בייעוץ הנכון.

עכשיו אני למה הרב ברנר , לא מסכים שיכנו אותו רב. הוא יהודי צנוע , אין ספק , אבל זה לא רק הענווה. הוא מבין שברגע שיהפוך "לרב" מיד יצמח לו זנב של עשרות קרציות שכל מה שהם יודעים לעשות זה להגיד "הרב הרב הרב".

גאון הרב ברנר.

הנה שיחה מחזקת מאוד שהקלטתי אתמול:

זה היה אתמול. שלשום קיבלתי מסר מתון באופן מפתיע מאחד מאירגוני הקנאים. נאמר לי "כל הכבוד שאתה מפיץ את תורת ברסלב, אבל לא יעלה על הדעת שבמקביל אתה תציג בבלוג שלך תמונות לא צנועות."

הייתי כל כך מסטול , עד שאמרתי "בסדר , בסדר".

אז החלטתי במקום להעלות תמונות של נשים , להציג כאן תמונות של בעלי חיים , נניח כוכבי ים.

נכון שעכשיו זה בסדר?

המשך פסח שמח שיהיה.

משיח באמריקה

לפני יומיים , שאלה אותי מישהי איפה המשיח. אמרתי לה שהוא באמריקה , אני גם לא יודע למה.

במחשבה שניה, עושה רושם שבאמריקה קורים עכשיו הרבה דברים טובים. אנשים שומעים מהצדיק, אנשים חושבים על הגאולה ועל בית המקדש. גם החסידות יוצאת מהגטו המסורתי שלה ומתחילה להתפשט באוכלוסיה הכללית. זה מדהים.

למה נזכרתי בזה? כיבאופן בלתי מתוכנן למדי , הגעתי אתמול ליריד פסח בישוב "מבוא מודיעים".

באופן תיאורטי , הייתי צריך להרגיש מאוד נוח במקום בו חרדים מבני ברק חוגגים את פסח בצוותא עם בחורות בגופיות ופירסינג , אבל אני פשוט לא כל כך מת על אמריקאים. אני תמיד מרגיש לידם שהם מסתכלים עלינו כאילו אנחנו ילידים באיזו מדינה אפריקאית פראית והם התיירים המערביים השמנים שבאו להצטלם עם הגורילות.

אני יודע שאם אני אגיד את זה לאיזה אמריקאי , הוא ישר ייעלב ובמבטא המחריד שלו, הוא יבטיח שכולנו יהודים ויש לנו שותפות גורל והוא כל כך שמח לעזור לבנות כאן את ארץ הקודש ובלה בלה בלה . אבל מה שהאזניים שומעות זה דבר אחד ואילו הלב שומע מהאמריקאים משהו בסגנון "איך אפשר להשיג מקדולנלד נורמאלי בחור המסריח הזה."

טוב, אז כמה זמן הסתובבתי שם , אחוז שרעפים וקבס קל , עד שהתרגלתי לאווירה ופשוט התחלתי להנות.

תראו , נכון שאצל האמריקאים המחרים יקרים מדי והחיוכים מתקתקים מדי והם פשוט נראים קצת יותר מדי יהודיים כאלו וכל העיסוק הדתי תיאולוגי שלהם הוא כזה שמנמן ו"חוויתי" וחולמני וכאילו לא ממש רציני ומחוייב , אבל אתם יודעים מה? העיקר שאין פנאטיות .

העיקר שכולם חרדים ופריקים , גברים , נשים וילדים יכולים לשבת ביחד לכרסם מצות בלי פאשקווילים ובלי אוי ואבוי , ובלי להלחם נגד הטומאה ונגד הפריצות ובלי להחתים עצומות ולעשות הפגנות והתווכח ולהשתולל ולהתפרע.

זה מה שעושה המשיח באמריקה , יוצר את הבסיס החברתי ממנו ניתן יהיה בסופו של דבר לצמוח צמיחה רוחנית , בלי להשקיע משאבים במלחמות היהודים.

אבל במי אני משטה בעצם? אני הולך לאמריקאים ונהנה לראות את הנערות המקועקעות ואת הבת שלי , פאר החינוך החרדי , שמשתלבת כל כך יפה בשיעורי יוגה לילדים , ואת הרוכלות בתמציות טיבעיות שנראות כאילו יצאו עכשיו להפסקה ממרתון מדיטציות בבודהא הול.

אז אני הולך ונהנה ומקלל בקול רם את הפנאטים המדובללים ואת הקנאים מגלגלי העיניים ממאה שערים , שחיים בפרימטיביות שטופת מוח וחושבים שכל דבר הוא "מזימה ציונית", וכל מה שאין עליו חותמת בד"ץ הוא טומאה וכפירה ואז אני כל כך שמח בחלקי עד שאני ממהר להתגנב בלילה למאה שערים, כדי לבצע את ספירת העומר אצל אנשים שיש להם מושג בזה.

כן ככה ספרנו את העומר אתמול.

נכון שאני ממש צבוע?

ברגעים כאלו , אני נושף בחוסר אונים ומייחל שהמשיך כבר יעשה טובה ויגיע. בכל אופן , מה שהרב ברנר אמר לגבי ספירת העומר זה כזה דבר.

הוא התייחס לשתי נקודת , אחת זה "ממחרת השבת" כלומר הספירה מתחילה מהפסגה הרוחנית של הגאולה ויציאת מצריים והדבר השני הוא "העומר" עצמו שהוא מאכל בהמה. אז אנחנו מתעסקים כאן "בבהמיות" , כשאנו עומדים מול כוחו העצום של האל שהוציא את בני ישראל מהשיעבוד החומרי והרוחני הכי גדול.

כך שהמסקנה הסופית מספירת העומר היא שלא משנה באיזו תת רמה אנחנו מצויים ,עדיין אנחנו יכולים להגאל.

אנחנו והאמריקאים.

יאללה, מועדים לשמחה.

כבר מזמן בא הזמן

בסרט הנפלא "השער התשיעי" עם ג'וני דף , יש סצנה בה לנה אולין המקסימה עומדת על בימה לפני קהל של שטניסטים ומקריאה פסוקים בלטינית מתוך איזה ספר נדיר ואפל שנקרא "השער התשיעי של ממלכות הצל".

אני תמיד נזכר בסצנה הזו בשבתות כשאני פותח את ספר הזוהר הקדוש ומתחיל לדקלם משפטים בארמית. בהתחלה ממש לא הבנתי מה אני קורא, אבל בזמן האחרון אני מתחיל כבר להבין מי נגד מי.
מה שעוד שמתי לב, זה שככל שאני מרבה יותר בקריאת זוהר בשבת , אני נעשה טיפה פחות שפוי.

מה הכוונה? אין לי דרך להסביר את זה , חוץ מלהגיד שאני פחות שולט במעשיי ונעשה יותר זורם ואינטואיטיבי. אחרי שבת ההרגשה הזו נעלמת .

זה בסדר, באופן כללי אני לגמרי מאוזן. מה שעניין אותי הוא המכאניזם שהופך את קריאת הזוהר בשבת לתהליך רוחני מובהק. הרב ברנר מסביר את זה בדיסק שלו שנקרא "עקשנות דקדושה". הוא אומר שם ששעת לימוד בזוהר היא שוות ערך לאלף שעות לימוד רגיל ואילו לימוד בשבת הוא שווה ערך לאלף שעות לימוד בחול , לכן שעת לימוד בשבת של הזוהר היא כמו מיליון שעות לימוד גמרא בחול. אז באמת שלא הגעתי לרמה שאני לומד זוהר במשך שעה שלמה בשבת , אני לומד אולי חמש דקות ברצף , אבל לפי החשבון של הרב ברנר זה שוו"ע לאלפי שעות של לימוד תורה בימי החול , כך שלא פלא שזה יכול בנאדם לקצת טרלללה.

טוב , עכשיו נבצע פניה חדה לכיוון פסח.

הבה נעשה קיבוץ מאפיין אך לא מחייב של משפטים אופייניים לחג החרות.

1. אצל מי אתם בחג
2. הפכתי את כל הבית
3. אני ממש לא יודעת מה אני אעשה עם הילדים כל הזמן הזה.

עכשיו אתם בוודאי אומרים לעצמיכם "אלו משפטים שחילונים אומרים, מה כבר אפשר לצפות?"

אתם חושבים שאצל הדתיים זה יותר טוב? פחחחח , אצל הדתיים זה נשמע ככה :

1. שמורה משעת קצירה
2. האם סבון צריך הכשר
3. תירס הוא קיטניה (האמת שהוא דגן)
4.  האם קנידלע הוא חשש שרויה (תלוי ממה עושים אותו)
5. האם שהיה של י"א דקות בפי תנור שווי ערך לח"י דקות על השיש (לא)

בקיצור , אצל החילונים פסח הוא עניין לוגיסטי , אצל הדתיים הוא עניין משפטי.

 לפיכך , אם כשלו הדתיים ונפלו החילוניים , אין לנו  על מי לסמוך אלא על הוליווד. מי שהביא לנו את "השער התשיעי" בטח יצליח להגיד לנו גם משהו רלוונטי על  ליל הסדר. 

ובכן , יגענו ומצאנו בסדרה "אחת שיודעת" פרק שנקרא "סדר , מה שלא יהיה" שהוא פרק מספר 21 בעונה השניה. הפרק עוסק בליל סדר ,שרוב משתתפיו הם גויים עשירים , שנערך בפנטהאוז יוקרתי בניו יורק ושם מתרחשות כל מיני טעויות בזיהוי ואי הבנות אחרות. זה לא כל כך רלוונטי, מי שירצה , שימצא אותו באינטרנט.

מה שבאמת חשוב הוא המשפטים המסיימים של הפרק , בתרגום חופשי מאנגלית:

בפסח אנו שואלים "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" , אבל במי אנו משטים? הלילה הזה אינו שונה מכל השאר.

נפלא, נכון?

לפני כמה שנים , עשיתי סדר אצל מחזיר בתשובה מקצועי. אדם מקסים באמת, אבל מאוד נחוש. אילו הייתי שם לבד, ניחא. זה עוד איכשהו היה עובר , אבל היו איתי איזה עשר סטודנטיות , עם קעקועים רוחניים והמארח היה פשוט לחוץ פחד להוציא אותן כבר לשוק השידוכים, כדי שירגיעו איזה מדובלל. (אני יודע שאני מגעיל) .

אותו סדר פסח , היה הגרוע בחיי. ארבע שעות הבנאדם טירטר על "מעלית רוחנית" ועל מ"ט שערי קדושה ואני מבטיח לכם , קוראי האהובים , שלא הייתה בסדר רוחניות גם כמלוא הציפורן , למרות שהאוכל היה מצויין.

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון,  אין לי שום דבר נגד ליל סדר עם כוסיות , ההפך , זה לגמרי לגיטימי להעביר ככה את הזמן , אבל עבודה רוחנית היא כמו לשחות אל בים הפתוח, לעולם לא תהיה שם שליטה מוחלטת על הסיטואציה ואותו בנאדם , מרוב שהיה מסוחרר מהדמגוגיה של עצמו , בכלל לא הגיע לשום דבר וגם אנחנו לא.

יצאנו מהסדר בארבע לפנות בוקר , בלי שהספקנו אפילו להגיד את חד גדיא. "חד גדיא?" על מה אני מדבר "לקרב יום" אפילו לא הגענו .

כן, זה היה קשה.

אני לא הייתי עדיין אצל הרב ברנר בליל הסדר, אבל אני בטוח שכשהוא מחביא את האפיקומן , הוא עושה את זה , כאילו פה תהיה קבורתו, כאילו שזה הדבר האחרון שיעשה בחייו. אין לי ספק בזה , הוא בנקודה ולא מעניין אותו בכלל מה קורה מסביב.

כן, פשוט ככה, זה מה שאני אומר. אפשר לוותר על החברתיות שבליל הסדר, היא מגיעה מהיצר הרע ואם תשאלו אותי מה לגבי מצוות "והגדת לבנך"? אני יכול להגיד דבר אחד, אתם בעצמכם כבר יודעים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

עכשיו אני אספר לכם על ליל הסדר הכי טוב שהיה לי בחיי, זה היה בשנת 1996 , באבטחת ישובים במצפה יריחו. זאת התנחלות ענקית , ובזמנו לפחות , היא הייתה מלאה במזרוחניקיות יפהפיות. גם אני הייתי יכול לקבל בשמחה את ההזמנה ממשפחת המתנחלים  ולבלות את הערב בקניידלעך ושעשועים , אבל לא, בהשגחה פרטית החלטתי לעשות סדר לבד.

הביאו לי ארגז מהרבנות עם מצות , גפילטע פיש בקופסת שימורים , חרוסת בשקית וקערת סדר מקרטון , וכשהחושך ירד , יצאתי מהבודקה ומתחת לאינספור כוכבי המדבר , עשיתי סדר לבד.

היה איתי איזה כלב פודל נודניק , שמשום מה נצמד אלי במשך כל השירות , למרות שהייתה לו משפחה אמריקאית ואוהבת , אבל חוץ ממנו כלום. הרבצתי את כל הסדר שם על הגבעה מעל בקעת הירדן , שרתי את כל השירים , הסבתי ימינה ושמאלה לפי ההוראות עד שבערך בעשר בלילה נחתו עלי שני מתנחלונים עם תבנית אלומיניום גדטשה באורז ורבע עוף וממש נגנבו מזה כשראו אותי עושה סדר לבד.

"מה וכזה ולא ידענו ","אילו ידענו היינו מסדרים משהו"

"לא צריך חמודים, אני כבר יצאתי ממצרים".

הקיצר , היום העונה הבוערת ובכל סוכנות ברסלב האורות דולקים עד מאוחר. ימכרו לכם שם את הסיפורים על החמץ ועל "ימי המילואים" ועל "פרעה שהוא קליפת העורף שמפרידה בין המוח ללב." עזבו אתכם.

הכל טוב ויפה , אבל זה חומר למתקדמים באמת ובדרך כלל , מי שמןכר אותו , לא מבין ממנו יותר ממכם.

תישארו עם "אחת שיודעת"  כי היא באמת יודעת מה טוב בשבילכם בפסח הזה וזה מה שהיא אמרה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" ,
מה נשתנה? האם אני השתניתי? האם אני אשתנה ? האם אני יכול להשתנות?

ליל הסדר הוא זמן מצויין לשאול שאלות , אבל מי שמחזיק מעמד זוכה גם לקבל כמה תשובות.
קרב יום אשר לא יום הוא , אשר לא יום הוא , לא יום ולא לילה.
במהרה בימינו אמן, כבר מזמן בא הזמן.