לא גרים שם בני אדם.


הרב שלום ארוש , הרבה פעמים אומר בהרצאות שלו "יצא לי בהתבודדות" ככה או "יצא לי בהתבודדות " אחרת. לא שאני שומע הרצאות שלו, השם ישמור ויציל. הוא בעצמו בנאדם חמוד מאוד, אני מת עליו , כל פעם שאני באומן אני מתאמץ כדי להגיד לו שלום, אבל ההרצאות שלו…. הייתי בטיפולי שורש יותר נעימים. בכל מקרה , הרב ארוש שיהיה בריא , כל פעם יוצאים לו כל מיני דברים בהתבודדויות. לי זה בדרך כלל לא קורה , מה שלי קורה בהתבודדות זה מהשקורה לאנשים אחרים שלוקחים LSD, לא יודע למה, זתומרת יודע גם יודע, אבל זה לא הנושא כרגע.
בכל אופן, לפני יומיים בהתבודדות קרה לי משהו מוזר, קיבלתי מסר שאני צריך לספר פה סיפור אמיתי על כוחה של התפילה . סיפור שהוא מוזר מאוד ואין לו בכלל מוסר השכל ולא סיפרתי אותו לאף אחד וגם לא הייתי מספר, אלמלא אותה התבודדות של לפני יומיים.

באמת סיפור מוזר, לשימחתי כמה מקוראי מכירים אותי כבר 20 שנה והם יכולים להעיד שהוא אמיתי.
אוקיי, אז כשהתגייסתי לצה"ל , שלחו אותי לשרת בקריה בתל אביב.
זה היה מגעיל. לישון בבית השיריון עם שלושה עארסים בחדר, לאכול פעם ביום ולהיות תמיד מיוזע, מלוכלך ומשועמם.
מבחינה נפשית, מצבי לא היה כזה גרוע. הייתי כבר מתרגל מדיטציה מיומן ולמדתי קבלה ויוגה וניצלתי את הזמן כדי להעמיק ההבנה שלי במבנה התודעה.
סתם שתדעו.
אבל מבחינה פיזית, הייתי בזבל. חייל משלומפר, נשכח ואבוד בעיר זרה , צפופה ומתועבת , שמסביבו בעיקר אנשי קבע יאפים ושוטים ואזרחים עובדי צה"ל אוכלי חינם מלוקקים ויהירים.

בשלב מוקדם למדי של שהותי בקריה, אולי אחרי שבועיים, פגשתי מישהו שאני מכיר. הוא סיפר לי על מכר משותף שלנו, שגם הגיע לקריה מהפרובינציה, אבל בניגוד אלי הוא הסתדר יפה מאוד. הוא שכר דירה, התחיל לעבוד באיזו משרד במקביל לשירותו הצבאי והדבר הכי מוצלח שאותו בחור התברך בו , היה חברה מרמת גן.

זרים לא יבינו איזו ברכה הייתה צפונה במילים האלו "חברה מרמת גן" בשביל חיילי פריפריה ששרתו בקריה.
דבר אחד הוא חברה בבית , אותה אתה רואה אחת למי יודע כמה זמן.
דבר אחר הוא חברה חיילת, שגרה אי שם במרחקים, ומטלטלת בנסיעות כמוך וסובלת מתורניות ומתנאי חיים ירודים באיזה בסיס.
אבל חברה מרמת גן הייתה באמת התגשמות כל השאיפות, שהרי רמת גן שכנה בסה"כ חמש דקות נסיעה מהקריה וחברה משם נחשבה לשילוב בין הרכות והמתיקות הנשית, לבין הבית שעליו חלמנו כל הזמן עם מצעים נקיים ומיטות רכות ואוכל טעים וטלוויזיה.

תשאלו , אם כבר אז למה לא חברה מתל אביב?
תל אביב הייתה מקום של פיצוציות ומזללות שווארמה לשם היו אנשי הקבע הולכים לאכול. אף אחד לא האמין שגרים שם בני אדם.

אני חייב לציין כי הסיפור על אותו אחד שהייתה לו חברה מרמת גן, הכניס אותי ממש להתקף זעם.
אילו היה בעולם מעמד שאליו ראיתי צורך לשאוף, היה בדיוק "חברה מרמת גן". זו מבחינתי הייתה מטרתי בחיים ומישהו, שהיה לדעתי אדם מאוד לא ראוי, השיג אותה לפני.
לא שמעתי מרבינו ולא הכרתי את ברסלב באותם שנים.
לא שהייתי אידיוט, הייתי מקשיב קבוע להרצאות בפילוסופיה ב"אוניברסיטה הפתוחה" ושם יוחד מקום של כבוד לנחמן מברסלב תחת הערך "אקזיסטנציאליזם", אבל אני הייתי בטוח שמדובר בעוד במין ורסיה מוקדמת של הדתי היצירתי.

מהלך ביניים – דתי יצירתי

הביטוי "דתי יצירתי" אינו ממש ברור, למי מאיתנו שאינו דת"ל או דתל"ש או דתל"ף. גם מי שהוא בעל תשובה עשרים שנה וכבר מכיר את כל ההכשרים ואת כל החופים מהנפרדים , עדיין אין לו מושג מה זה דתי יצירתי. אז לטובת הציבור , נסביר את זה ככה. לאורך רוב שנות המדינה, הדתיים היו נעבכים קלאסיים. הם סבלו מאפליה לא רשמית מצד המפאיניקים השולטים, ולכן הם מצאו את עצמם, הרבה פעמים בתור שואבי מים וחוטבי עצים. נניח בשנות השבעים, דתי שהיה נהג אגד , נחשב אחד ש"הסתדר בחיים". גם היום לא רואים הרבה דתיים בין אוכלי החינם במשרד הביטחון או במשרד החוץ , אבל שלושים שנה קודם, גם למצוא רופא דתי , היה די סיפור. עד כאן היסטוריה.
מה שקרה החל מתחילת שנות התישעים, זה שהתחליה להיווצר אוליגרכיה דתית. זה קרה גם בגלל הסתאבותו של המהפך הפוליטי וגם בזכות העליה מרוסיה, שיצרה פרולטריון חדש ואולי היו כל מיני סיבות אחרות, אבל השורה התחתונה הייתה, שהתחילו לצוץ דתיים עם כסף. התופעה לא הזכירה את אברום בורג, שהיה וגם נותר מין דרדר במדבר, אלא יותר את עורך הדין יעקב ויינרוט. בקיצור, באותה תקופה עלתה במת ההיסטוריה קבוצה של עורכי דין דתיים, או מנכ"לים דתיים או אנשי עסקים דתיים , שהמכנה המשותף המשמעותי שלהם , הייתה העבדה שהיה להם הרבה כסף.
זו הייתה תופעה חדשה.
תמיד היו עשירים דתיים בודדים, אחד פה ואחד שם, אבל רק באותה תקופה , התופעה התרחבה מספיק כדי לאמץ גינונים חברתיים.
אחת מהתופעות הנספחות של אותה חברה דתית עשירה, הייתה הופעתו של מעמד חדש, זה שנקרא הדתיים היצירתיים. חלק מהאנשים האלו היו מין בדרנים. אנשים ששעשעו את הספונסרים העשירים שלהם, במין חיקויי אומנות. ליצני חצר, במילים אחרות. חלק אחר של מעמד הדתיים היצירתיים , היה מין נוער נספח כזה. כל מיני "בני דודים של" ו"אחייניות של" ,שבגלל שהיו נטולי מעוף מצד אחד ועמידים מספיק ,מצד שני, פיתחו לעצמם כל מיני גינונים פסאודו בוהמיסטים , שהתת טקסט שלהם אומר "אילו הייתי חילוני, הייתי בוודאי אומן דגול ומשורר מפורסם, אך דבקותי במסורת ישראל גרמה לי לדכא את הכישרון שלי ולבטא אותו רק בחנוכות בית בגבעת שמואל."
בד"כ, לא היה מדובר בכישרונות אמיתיים.
אלו לא היו גם אנשים שהבינו באוונגארד. הם לא שמעו את killing joke וראו סרטים של פיטר גרינוואי, אלא מקסימום עישנו מלבורו לייט על רקע החומה של פינק פלויד.
היום הדתיות היצירתית , כבר הפכה לזיהום תרבותי שכיח. יש להם בתי ספר לקולנוע ולמשחק והם עושים תערוכות צילום ומי יודע מה עוד, זאתאומרת, נגיד ההומוסקסואליות הדתית , היא גם סוג של דתיות יצירתית מעוותת במיוחד , אבל אני מדבר איתכם על לפני עשרים שנה, ואז התופעות האלו, היו בעיקר בניצניהן.
בגלל שאני התחלתי לשמוע, על הדתיים היצירתיים האלו , חשבתי ברוב בורותי שגם רבי נחמן בן פייגא הוא כזו תופעה. הוא הרי היה הנכד של הבעל שם טוב וגם זכה לשידוך עשיר, אז בגלל שהוא כבר היה מסודר בחיים, הוא חיפש את עצמו והתעניין בפילוסופיה ובמיסטיקה, כמו דתי יצירתי מהשורה.
זה מפחיד אותי בכלל לכתוב את זה, אבל זו נקודה חשובה שצריך לזכור. אף פעם לא לימדו אותי בבודהיזם על נשמות הענק שכמו כדור שלג, הן צוברות יותר ויותר עוצמה כשהן מתגלגלות. זה קיים בבודהיזם בלי סוף, אבל בפונה ובעידן החדש בכלל , שכחו להכניס את הקטע הזה לתכנית הלימודים.

סוף מהלך ביניים

נחזור לחברה מרמת גן. אני לא הכרתי אז את תורת ברסלב, אבל הסיפור הזה של החברה מרמת גן ממש עירער אותי וגרם לי תיסכול שגבל בהיסטריה. באותו לילה יצאתי אל החורשה המדולדלת שליד האכסניה הבלה, בה התגוררתי ושם פשוט התייפחתי לפני הקדוש ברוך הוא.
"זה לא ייתכן" צרחתי כלפי מעלה "שאתה נתת לו חברה ברמת גן. לא מגיע לו בכלל. אם מגיעה לו חברה מרמת גן, לי בטח מגיעה."
כך צעקתי לפני אלוהים פעם אחר פעם , עד שנהייתי תשוש והלכתי לישון.
לא חלפו חודשיים וגם אני חבקתי חברה מרמת גן ואפילו אחת שענתה על כל הדרישות. היו לה הורים עשירים ובית מצוחצח ןמקרר מלא (למרות שהם אכלו כמעט אך ורק במסעדות) ואפשר להגיד שמטרתי , מבחינה ציבורית הושגה. מכל הבחינות האחרות , הקשר הרומנטי הזה היה בעיקר מזוויע ואני נוטל את האחריות על עצמי. עד שלא הגעתי לפונה ועברתי כמה סדנאות רדיקליות בהכרה עצמית וביחסים בין אישיים, הייתי רחוק מאוד מלהיות בנוי לקשר. למעשה, חלק מהסיבה שמיהרתי כל כך אחרי הצבא לנסוע להודו , היה בגלל החברה מרמת גן הזאתי, אז למעשה, יש לי הרבה על מה להודות לה, למרות שאני לא אעשה את זה.

חלפו הרבה הרבה שנים והפכתי לרמת גני.
לא, לא פגשתי את האקסית שלי ברחוב, תהילה לאל, אלא רק את הבית של ההורים שלה וגיליתי למרבה הזוועה שהוא בגבעתיים. גם התגלה לי שהתיכון אליו היא הלכה , היה תיכון גבעתיימי קלאסי. לא היה לו שום קשר לרמת גני.
זאת אומרת שהאקסית שלי, שתהיה בריאה, שיקרה לי בנוגע לעיר מגוריה, נושא שמעולם לא עלה לדיון בינינו ולמה שיעלה?
ההבנה הזו חילחלה להכרתי לאט לאט. הרי למה שבנאדם ישקר בעניין כל כך טרוויאלי שאין שום בעיה לבדוק אותו?
רק בגלל סיבה אחת, עשיתי התבודדות ודרשתי חברה מרמת גן.
בוודאי שלא היה אכפת לי שתהיה מגבעתיים, אבל לא ציינתי את זה בתפילתי , כי אז פשוט לא ידעתי מה זה גבעתיים. האמת שעד היום אניט בספק אם אני יודע.
זה כמו תפילתו של לוט מספר בראשית

וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי.

לכאורה, קורה כאן משהו מאוד מוזר.

אברהם אבינו מתפלל על סדום ולא נענה.
לוט מתפלל על מצער ונענה, השם לא נוגע בעיר, למרות שהיא הייתה אמורה לההרס.
וללוט בכלל לא היה אכפת ממצער, הוא בסך הכל לא רצה להמשיך לטפס, זאת הייתה כל הסיבה.

מסביר הרב ברנר, שזה כוחה של תפילה מכל הלב.
אברהם היה צדיק הדור ובאמת רצה מכל בכל ליבו להציל את יושבי סדום , אבל התפילה שלו עדיין לא הייתה בעוצמה המספקת כדי לשנות סידרי טבע.
לוט היה באקסטזה, הוא נמלט על נפשו , איבד את ביתו ואת אישתו בכמה דקות ומסביבו איתני משתוללים , וזה גורם לו לשאת תפילה ברמה אחרת לגמרי, תפילה שנענית בו במקום , למרות שהיא לא ממש תפילה בנושא אקוטי.
זה כוחה של תפילה מעמיקי הלב.

בעזרת השם,
מי יתן ונזכה כולנו למדרגה של "קוראים אל אדוני והוא יענם"!
לילה טוב.

 

קום התנערה


כשהייתי בנוער מפ"ם, היינו מכנים את תפיסת העולם הליבראלית כ"חופש לישון תחת הגשרים".
זמן רב עבר מאז ואני את ההתבודדות האחרונה שלי באמת עשיתי תחת הגשרים , שני גשרים למעשה , שניהם של כביש 431 , באזור באר יעקב.
לא הייתי ישן שם, תחת הכביש הראשי , הגשר מאוד גבוה ומתחתיו הרוח משתוללת ואני בספק רב עם נגד הגשם הגשרים האלו יכולים להוות מחסה.
אבל בכל הנוגע להתבודדות , הם מצויינים הגשרים האלו , הכל שם גולמי ופיראי , יש שמה כל מיני לטאות וחיפושיות ושורשים ונמלים משוטטות ויש שם הרבה שיחים מבולבלים למראה ושיחים זה חשוב , אומר רבי נחמן , שיחות הר"ן , רכ"ז

מָצָאתִי כְּתַב יַד הַחֲבֵרִים שֶׁאָמַר
שֶׁטּוֹב יוֹתֵר שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת יִהְיֶה מִחוּץ לָעִיר
בִּמְקוֹם עֲשָׂבִים
כִּי הָעֲשָׂבִים גּוֹרְמִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַלֵּב

וכמובן שזה עובד.

ההתבודדות , כמה שהייתה קצרה , הייתה ממש מדהימה. אפילו הזכרתי את הבלוג הזה, נדמה לי.

טוב, זו הייתה הקדמה קצרה לכבוד האחד במאי , אותו אנחנו חוגגים במחוייב המציאות באיחור אופנתי. האמת שהאחד במאי במקורו הוא חג פגאני ,שארגוני הפועלים עשו לו טרנספורמציה , כנראה בגלל מזג האוויר הנפלא.

בכל אופן , אין לי שום כוונה לדבר על סמארק ואנגלס  רשעים שכמותם, אבל לכבודם נקדיש היום את השיעור לרשעים ולא סתם רשעים, אלא רשעים בגהנום.

אומרת הגמרא, משפט רשעים בגהנום מפסח עד עצרת. מה הכוונה כאן? הרשעים נשפטים לגהנום בתקופה שבין פסח  לשבועות. מה נמצא בין פסח לשבועות ? נכון! ספירת העומר.

עכשיו גימטריה קטנה, מה הערך המיספרי של האותיות של חודש מאי? 51.
איפה אנחנו מוצאים קשר בין המספר 51 לבין חודש מאי? בספירת העומר זה ארבעים ותשע יום ועוד החג הראשון של פסח ועוד חג שבועות ביחד חמישים ואחד וחודש מאי, ראו זה פלא , תמיד יוצא בספירת העומר.
שכנע אתכם? לא? טוב מאוד, אף פעם אל תמירו את דתכם בגלל גימטריה, זה אידיוטי.

טוב, קומו ונתנערה, דיברנו על רשעים.
מה הקשר בין רשעים לספירת העומר, למה הגמרא דווקא תולה את משפט הרשעים לבין ספירת העומר.
ובכן, הרשעים כשמגיעים לבית הדין של מעלה, תמיד מלאים תירוצים.
"למה רצחת?"
-"הוא התחיל."
"למה גנבת?"
-"הייתי רעב."
"למה הלשנת?"
-"סתם דיברתי , לא ידעתי שיקחו את זה ברצינות."
"למה המממ, בגדת באישתך?"
"כי ההיא התלבשה , מה זה לא צנוע, פשוט לא הייתי יכול להתאפק."

שבועות החקירה הזון יכולה להמשך ולרשעים יש כאלו תירוצים וכאלו סיפורים וכאלו סברות עקומות וןהגיון מעוות ופשוט אי אפשר להרשיע אותם בכלום,
ואז….
אז מגיעה ספירת העומר ובבית דין של מעלה פתאום נזכרים שהייתה להם עוד שאלה ואז הם תופסים את הנשמה המרושעת וצורחים עליה
"למה לא ספרת את ספירת העומר יא בהמה? גם אם אתה רעב , גם אם אתה עייף , מה הבעיה לספור את ספירת העומר?"
ואז הם משליכים אותו אל הגהנום.

טוב, אז אם ככה , רצוי לספור, נכון? דע מה שתשיב .
הנה, היום עשרים ושישה יום , שהם שלושה שבועות וחמישה ימים לעומר.

הרחמן הוא יחזיר לנו את עבודת בית המקדש , אמן סלה.

נסיים במשהו סוציאליסטי , חברים לעמוד.

 

נפילת הסמרטוטים


מי שלצערו ולבושת אימו שהה בראש החודש האחרון ברחבת הכותל המערבי , בתפילה החגיגית שערכו שם הרב ברלנד וישיבת "שובו בנים", ראה מן הסתם את עשרות הנשים שהגיעו לאירוע ,בסמרטוטים שחורים לראשן, חלקן גם מצויידות במדי טאליבן מלאים.

אז למי שטעה וחשב חלחלה שלאופנה הפרימיטיבית והמגעילה הזו, יש איזשהו קשר ליהדות ,באנו להציג את תמונת משפחת יוסף הצעירה  כפי שצולמה מתישהו בתחילת המאה ה20 .  כמו שניתן לראות, הרבנית מרגלית יוסף לובשת מטפחת ומגלה את שערה ע"פ מה שכתוב בשולחן ערוך:

"לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש" אבן העזר כא:ב

לעומת זאת, הסמרטוטיות השחורות של "שובו בנים" , עוברות על דברי השולחן הערוך ביורה דעה סעיף קע"ח , א "אין הולכין בחוקות הגויים ולא מדמין להם ולא לובשים מלבושיהם".

נכון שאין זה ממנהגינו לעסוק בהלכה, אבל הפיתוי להעליב את חובשות הסמרטוטים המגעילים פשוט חזק מדי ולמי שיגיד בטעות "אבל הרב ברלנד אמר" , נזכיר שקודם כל הרב ברלנד לא אמר ומעבר לזה, נוכל לברר את הדברים אצל הרב ברלנד בעצמו ברגע ששוב יברח מכילאו.

המשך שבוע מצויין.

חוף נודיסטים


היי , מה קורה?

כמה מילים על מקוואות ועל טבילות, ברשותכם.

יש בדיחה שהולכת ככה,

-מה זה רפורמי ברסלב?

-זה שנוסע שישים קילומטר כדי להגיע למקווה שבועות בזמן.

לא ניכנס כרגע לתורה נ"ו שהייא אחת מהתורות החשובות ביותר בליקוטי מוהר"ן, רק נגיד שבברסלב עניין הטבילה במיקווה הוא חשוב מאוד , הוא מהותי ומרכזי והוא תנאי הכרחי. אם מישהו יגיד לי שהוא מבין בברסלב ולא טובל, יהיה לי ברור שהוא מבלבל במוח.

עכשיו לגבי הפרטים.

הכי טוב והכי מומלץ לטבול בטבע. זה לא כל כך פשוט, כי צריכים לטבול ערומים , בלי שעונים ואבזמים , אז אם אתם מכירים חוף נודיסטים פעיל – לכו על זה!

מה עם ה"פריצות" וה"שיקסע" וה"תועבות"? , האמת רחמנא ליבה בעי, אם באתם לחוף נודיסטים כדי לטבול למען תיקון הברית, למען ההתקשרות לצדיק ,למען התורה הקדושה וכו' אז השם יתברך ידאג שתראו רק נודיסטיות זקנות ומגעילות וככה לא רק תזכו בטבילה , אלא גם תרוויחו מסירות נפש , כמו שכתוב בתהילים , "כי עליך הורגנו כל היום". בכלל , הפסוק הזה מאוד חביב בברסלב ומן הסתם עוד נשוב אליו.

לא שאני ממליץ חלילה על ביקור בחוף נודיסטים. אם אתם מכירים חוף שומם שאתם יכולים לטבול בו בעירום מלא, זה בטח יותר טוב ,כדי למנוע מצב של "מראית עין", אבל אי אפשר לפסול את הפיתרון הזה על הסף, כי בסך הכל רוצים לטבול כמו שצריך.

אני אגיד לכם מה אני עושה.

אני לא הולך לחוף נודיסטים. אני לא יודע איפה ישנו כזה חוף, פעם היה צפונית לטנטורה, אבל נראה לי שהוא מת מזמן, חוץ מזה אישתי תהרוג אותי חוץ מזה , פאדיחות . אני הולך עם ציציות כחולות וכיפה של "גור" , בחוף נודיסזטים ישר יצלמו אותי ויעלו לפייסבוק.

מה שאני עושה זה הולך בלילה לחוף המרכזי בנתניה, יש שם לגונה כזו ובעומק שלה יש עמודים שתולים עליהם דגלים. אני שוחה לי עד לעמוד, מעיף על העמוד את הבגד ים, טובל , לובש את הבגד ים וממשיך לעיסוקי. אין בעיה לעשות את זה בלילה , אבל ביום , בעונת הרחצה זה קצת מלחיץ.

יש עוד אפשרויות של טבילה בטבע , הכי פופולארית זה במעינות מיוחדים לצורך העניין. יש כמה וכמה מעיינות טבילה בארץ. יש בספסופה , יש את מקווה האר"י בצפת , יש את מעיין לבן ליד גן החיות בירושלים ואת המעיין במוצא וכמובן את השעור בעיסה שהוא מעיין בת עין בגוש עציון. בכל המעיינות האלו הרבה אנשים באים לטבול ואין שם בעיית פאדיחות. העניין הוא, שבגלל סיבות גיאולוגיות, המעיינות הרבה יותר קרים מהים, וזה פשוט כואב.

אוקיי, מדינת ישראל עניה במקורות מים טיבעיים, כך שבדרך כלל אין ברירה וצריך להתפשר על טבילה במקווה מלאכותית. המיקוואות היום הם מקום הטבילה העיקרי ואיכותם וזמינותם תלויות בהרכב הסוציואקונומי של האוכלוסיה.  איפה שיש קהילה חסידית גדולה, קרי באשדוד, בנתניה, בקרית אתא, בטבריה וכמובן בבני ברק , שם ניתן למצוא מיקוואות חסידיים שפתוחים מאמצע הלילה ועד עשר בבוקר. המיקוואות האלו הם סבבה.

מי שגר הרחק מקהילה חסידית ייאלץ להסתמך על המיקוואות העירוניים שמוחזקים על ידי המועצות הדתיות. לא שזה כל כך נורא, המקוואות האלו מתוחזקים טוב ונמצאים כמעט בכל מקום. הבעיה היא שבכל הנוגע לטבילת גברים, שעות הפתיחה של המקוואות העירוניים, הם דבר שאתם לא רוצים לדעת. משהו בין חמש וחצי ועד שבע בבוקר וביום שישי מ11 עד שעתיים לפני כניסת שבת. במקוואות חסידיים , ד"א בימי שישי וערבי חג, במקוואות חרדיים פתוחים רצוף מאמצע הלילה ועד כניסת השבת , או כמה דקות לפניה.

הכי טובים לדעתי, אלו המקוואות "שעטנז", זאת אומרת שהם אמנם של המועצה הדתית, אבל במקומות בהם הרב המקומי הוא חסיד חובב טבילה. שם המקוואות הם בסטנדרט מכובד מצד אחד, מצד שני שעות העבודה "חסידיות" וכך השירות לציבור אופטימלי. כזה המצב בקרית מוצקין לדוגמא, תחת הנהגתו של הרב הגאון חיים דרוקמן שליט"א, מחסידי חב"ד. זה המקווה היחיד שראיתי עם חניה מגודרת צמודה.

הגענו למקווה ומה עכשיו?

ובכן, השאלה איך טובלים , חשובה לפעמים יותר מהמיקום של המיקווה. הדבר הכי גרוע זה מה שעושים צעירים מסויימים , שנכנסים למקווה בשעת העומס , הופכים את פניהם לקיר ומתחילים למלמל כל מיני לחשים והשבעות ועושים עם הגב תנועות קוקסינליות כאילו הם נמצאים בטראנס מקודש שחלילה אסור להפריע להם ואז אחרי רבע שעה של פרצופי תחת לקיר , הם מכניסים את הראש למים וחוזר חלילה.

את אלו אני הכי שונא. הטבילה שלהם לא טבילה, המצוות שלהם הן עוונות ,עליהם נאמר "מלחמה להשם בעמלק מדור לדור" וכולם לא ינצלו מדינה של גהנום. אני לא מבין מה הם עושים שם, מנסים לשכנע את ריבונו של עולם , שהם לא אוננו בלילה מול תוכנית התעמלות של הטלויזיה התורכית?

עדיף שילכו הביתה לאונן ,מאשר לעכב את כל העולם במקווה ביום שישי בצהריים. דרך אגב, מעודי לא ראיתי חסיד אורגינאלי נוהג ככה. התופעה הזו קיימת רק אצל חרדל"ים מתלהבים ,או בעלי תשובה בשלב כזה או אחר של איבוד עשתונות.

יש גם את ה"חופרים", אלו לא כל כך מפריעים, אלא רק נוהגים בטימטום. הם צוללים לתוך המעמקים , שם הם מתחילים לזחול ולהשתחוות אפיים ארצה כמנהג המוסלמים. אולי הם עושים את זה לכיוון מכה, לא בדקתי.

האמת שאין שום צורך בזה. זה סתם דופק את הטבילה. גדולי החסידות והקבלה לא היו עושים את הדברים האלו. פשוט היו נכנסים , טובלים את הראש ויוצאים.

לגבי טבילה אידאלית יש שתי שיטות , יש את המהירה יותר ויש היעילה יותר. שתיהן מצויינות.

השיטה המהירה , היא רק במקומות שהקיר של בריכת הטבילה הוא ממש חלק ואיכותי , נניח מחרסינה חדשה. אז נשענים על הקיר ומכופפים את הברכיים עד שהראש מתכסה . בגלל שכאן עובדות הרגליים ולא הגב , הטבילה פשוט הולכת בספיד. גם חבדניקים שטובלים תשע פעמים יכולים לסיים תוך פחות מחצי דקה.

השיטה היעילה ,קצת יותר ממושכת ולכן אל תעשו אותה אם יש לחץ במיקווה. צער הציבור הרבה יותר חשוב מאופטימיזציה של הצירקולציה. בעיקרון מה שעושים זה מתכופפים עד שהראש מכוסה במים ואז מרימים טיפה את הרגליים, כלומר מבצעים קפיצה קטנה. בשבריר השניה הזה , כל הגוף מצייף בתוך המים כמו אצל מדוזות.

מי שרגיל לטבול ככה, יראה שהוא יוצא מהמקווה בהרגשה יותר שמחה ומטוהרת, זה מניסיון.

טבילת נשים

כמה מילים על העניין הזה. אני לא מתעסק כאן בהלכה , אבל ידוע שאוסרים על נשים לא נשואות לטבול, לא בגלל שיש בזה משהו רע, אלא בגלל שאחרי טבילה יכול להיות שהאישה תהפוך ל"מותרת" , כך שמבחינה הלכתית ניתן יהיה לשכב עליה בלי איסור כרת וחושבים שהעניין יפרוץ את גדרי המשפחה היהודית בלה בלה בלה. לא נכנס לזה בכלל, אבל הגזרה הזו בטלה ,מאז שהתחילו הסיורים בהר הבית ושם חוששים לאיזורים מסויימים שאסור להכנס בלי לטבול. אז היום כבר מותר לבלתי נשואות לטבול ונשים יכולות לבוא למיקווה לנשים שפתוח כל יום אחרי השקיעה ולהגיד לבלנית "אני עולה להר הבית והרב אמר לי לטבול". אין עם זה כבר בעיות.

דרך חסידי ברסלב הייתה לטבול תמיד לפני שמגיעים לציון הקדוש באומן ואחר כך כבר נהגו לפני עליה לקברי האבות או לקבר רשב"י.

לדעתי ,ניסיון רב שנים מראה , שהתפתחות רוחנית היא דבר קשה וממושך ואדם צריך למצוא כל כלי שייסייע בעניין כזה ואין שום כלי שעוזר לעיניינים האלו יותר מטבילה במיקווה. טו בשבט שמח!

בממלכת פוצ'י ומוצ'י


הנושא שלנו היום הוא הדרת נשים, אבל לפני זה ראוי לציין שהיום נפתחות חגיגות ההילולה לרבי נתן מברסלב, זכרונו וגם זכרונותיו מגינים עלינו לעולם ועד.

חוג הברסלביות הרמת גני מתכנס ברגעים אלו לארוחת מצווה , שהיא הראשונה בסדרה של ארוחות כאלו בארץ ובעולם המציינות את החג החסידי הראשי של חסידות ברסלב. האירוטע המרכזי יערך מחרתיים, יום רביעי , בבית כנסת באר שבע בערך בשעה שש. בית הכנסת נמצא בצומת הרחובות רייכמן וזוננפלד במאה שערים וכדאי מאוד להגיע כי תהיה שם סעודת מצווה וגם הרצאה של הרב ברנר שליט"א .

נשים, כמובן, מודרות מהעניין , אבל נראה לי שבכל כדאי לנסות להגיע , אולי זה יעזור.

בכל אופן, אמרו לי בשמיים שכל בחורה שתחטוף יריקה או אבן בגלל שהיסתה להתפלח לשיעור של הרב ברנר , מובטח לה שידוך של תלמיד חכם ואמיץ, איש הייטק או עורך דין בעל תשובה וכן זרע חי וקיים של זוג ילדים יפהפיים ונבונים ולידה ללא סיבוכים וחותנת מקסימה ועשירה שחיה ביפאן או במונגוליה.

באמת שווה.

טוב, הלאה, הדרת נשים.

לי יש חברים טובים בעדה החרדית. הם אנשים טובים, אנשים חכמים, אנשים נפלאים. אני מעדיף אותם על פני כולם, הם הכי טובים. נשמות. יש גם כמה גויים טובים בעולם, אבל נראה לי שבכל זאת, העדה החראדית עולים על כולם. החברים שלי, זתומרת.

עם כל זה שאנחנו חברים, לעולם לא נוכל להיות שכנים, כי לחברים שלי ישנה מערכת כללים מאוד ברורה.

רחוב שיש בו חנות שמוכרת טלביזיות, הוא רחוב כל כך טמא, שאי אפשר לגור בו וקיוסק בו נמכרים עיתונים הוא זיהום סביבתי קשה ופרסומות לאופניים מדרדרות את הנוער. ככה הם מאמינים וזה בסדר, כי האמונה שלהם הפכה לאנשים הרבה הרבה יותר טובים מהדחוויל הישראלי המצוי שעשה צבא ואוניברסיטה ומשלם מיסים והולך למילואים ועובד בשתי עבודות כשהוא סטודנט ושמשתתף במחאת האוהלים ונוסע לחופשות ביוון או בתורכיה האנטישמית ובכל זאת ולמרות הכל הוא לא מגיע לרמת הקאקי הכלבים שהיה נמרח על הסוליות של הנעליים של החברים שלי ממאה שערים, אילו הם היו מוכנים ללכת ברחובות שכלבים מסתובבים בהם.

אז מה צריך לעשות?

צריך לבנות בשבילם רחובות מיוחדים, שלא יפריעו להם שם לחיות לפי אמונתם, בלי עיתונים ובלי פרסומות ובלי חנויות של פלזמות ועוד יותר רצוי שהרחובות האלו יבנו במרכז תל אביב , במרכז רמת השרון , במרכז רמת גן ובמרכז ראשון לציון (כנראה זה יוצא ליד איזה קניון) , כדי שכולנו נוכל מדי פעם לבקר שם ולהנות מקצת אנרגיות חיוביות בכל הזבל הטייקוני קפיטליסטי הזה.

מגיע לנו.

אבל על נשים עדיין לא דיברנו, אז הנה זה בא.

יש מקום בו מצויה הדרת נשים קיצונית, אכזרית ומאוסה במיוחד. העיר אומן בראש השנה. אני לא נכנס כאן יותר מדי לסיבות. העארסים טוענים שזה בגלל  שנטורי קרתא "אינם רגילים לנוכחות נשים" ואילו נטורי קרתא טוענים שהעארסים , רוצים פעם אחת בשנה להתפלל ולפיכך הם זקוקים לאווירה שאינה מזכירה להם את ביתם ובנות ביתם וד"ל. לדעתי האישית מאוד , מדובר באבן שמטומטם זרק לתוך באר ועכשיו לך ותוציא.

לעצם העניין, עד עכשיו עוד תלויים באומן כתבי הסתה שכותרתם "פורץ גדר ישכנו נחש" ועיקרם קללות ואיומים נגד נשים שתעזנה ותגענה אל הקיבוץ הגדול באומן בראש השנה. על המודעה האיומה חתומים כצפוי , רבים מרבני ברסלב מהעדה החרדית כמו הרב ברלנד שליט"א והרב שכטר והרב קרמר והרב אנשין והרב ליברמנטש וזה בסדר, כי הם מהעדה החרדית ואף אחד לא מצפה מהם להתנהג אחרת.

הדבר המעניין הוא שלא רק רבני שטריימל ממאה שערים חתומים על הקללות האלו, אלא גם רבנים מסוג אחר לגמרי. נגיד פוצ'י מוצ'י הרב ארז משה דורון חתם, ופוצ'י מוצ'י עם הגיטרה , הרב אהרן ישכיל חתם ו"שר החיוך" הרב שלום ארוש חתם  ויכול להיות שעוד כמה מהפוצי מוצי חתמו.

מי לא חתם? הרב ברנר , קנאי הקנאים שמקנן מול "תולדות אהרן" במאה שערים , לא חתם. למה לא חתם? הוא סיפר לי שהוא לא חותם כי הוא נהיה חסיד ברסלב כדי לעבוד את השם ולא כדי להיות רב ולחתום על עצומות. (ציטוט יפה, סופרי ברסלב היקרים, אולי תכניסו אותו לרב המכר הבא?)

צריך לשאול גם איפה כל האחרים, מה עם הרב עופר גיסין? מה עם הרב ניצני? איפה מיכי יוספי? איפה מתחבאת כל כנופיית "אדרבה" , גרינוולד, קדם ומזרחי כשבאומן משסים נחשים בנשים?

כמו שאמרו הפינק פלויד בזמנו

They were all left behind, Most of them dead, the rest of them dying

בכוונה לא שאלתי על יובל דיין, כי אני מכיר והוא בדיוק הבנאדם שיעשה דווקא כדי לעשות נקמה בגויים ויוכיח שבמאה ה19 באומן ירו על הנשים צלצלי ליוויתנים וזרקו עליהן ביצים של פינגווינים ארסיים.

באמת, בואו תאירו את עיני,

מישהו מבונבוני ברסלב, קם נגד הדרת הנשים באומן? מישהו צייץ?

הנה אני מחכה, תלו קורה מבין עיני.

יאללה, ראש השנה מאחורינו , גם חנוכה עבר ואנחנו חוגגים עכשיו את רבי נתן שנתן לנו את ברסלב, שנתן לנו את הצדיק , לנו ולנשינו ולילדנו ולנכדינו עד עולם.

חג שמח.

ובאמת הייתי רוצה להגיד, שלא התכוונתי להעליב אף אחד , בטח לא את רבני ברסלב היקרים שעושים מסירות נפש כדי להעלות ניצוצי נשמות מתוך הטומאה, אבל הייתי בחנוכה עכשיו וראיתי איך השער נסגר מול חבורה של נשים שבאו לעשות השתטחות על הציון הקדוש וראיתי אותן צועקות ובוכות מול השומרים האוקראינים ואף רב לא טרח לצאת מבפנים כדי להרגיע אותן ולנחם אותן , פשוט כאב לי.