אלו לא מילים, זוהי לא הנפש.


ערב טוב בנים ובנות,
ערב טוב יקרים ונפלאות.
ערב טוב, חומק בין הבניינים, גולש על גב הרוחות.
ערב טוב ואנחנו מנצחים.

מספרים שנזיר שאל את חכם הזן נאנסן, מהי האמת שאיש עוד לא לימד.
נאנסן ענה לו "זו אינה הנפש, זה אינו בודהא, אלו אינן מילים."
בשביל מי שמתמצא בזן בודהיזם, המשפט הזה יכול להיות ערעור.
הוא כאילו שבריר של יכולת ראיה מופלאה, היורדת עד תחתית האוקינוס.
הוא יכול להיות רעד מכושף בפניו החלקים של ראי. רעד – ואז לשניה האמת נחשפת.

בשביל מי שלא מבין בזן בודהיזם, מדובר בתשובה חסרת פשר, אבל מי שמבין, אוהו, תשובה כזו יכולה להפוך את קרביו.
מהיא האמת שאיש עוד לא אמר… שאלה חזקה. מהי אמת? מה ניתן ללמד? מה לא ניתן ללמד?
נאנסן נותן את התשובה הנכונה, אבל המורה הכי טוב, הוא כלי חסר תועלת ללא תלמיעדים שיבינו אותו.
זה מה שנאנסן מנסה להגיד, הוא מיואש.
כמו מורים לפניו, הוא לא מוצא תלמידים הולמים, הוא לא מוצא תלמידים ראויים.
הוא יודע שהם קיימים אי שם, אבל משום מה, הם לא מגיעים אליו והוא לא מגיע אליהם.

אם יש יאוש בעולם, זה היאוש. אנשים מחפשים ומחפשים ומחפשים, אנשים טובים דווקא, אלא שהם מחפשים במקומות הלא נכונים ומוצאים דברים לא נכונים.
ככה זה, במקום להגיע לנאנסן, הם מגיעים לסדנת "שקוף".
כן, שוב אנחנו חוזרים לעיסוק מופרז באקטואליה.
שקוף
האמת שאני לא יודע מה זה סדנת "שקוף", אני לא הייתי שם, אני לא ראיתי, אין לי עדויות ממקום ראשון.
אני לא יודע, אבל אני יכול טוב מאוד לנחש, כי אני מכיר את האנשים שמתעסקים עם זה ומכיר את האנשים שמארגנים את זה ודיברתי איתם וראיתי את הפרסומת באינטרנט ואת הפירסומות סתם והייתי יכול להגיד לכם, עוד לפני שקראתי את הכתבה של יפעת ארליך, האנשים האלו עושים תועבה.
האנשים משחקים אותה פונה, משחקים אותה סדנה של אושו, בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
הם משחקים בחיים של אנשים, משחקים ברגשות של אנשים, מעמתים,חושפים והכל בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים.
אני שומע מהכיון שלהם כל מיני תיאוריות על האדמו"ר מפיציצינה ועל תורה ס"ה ועל ההשקטה והכל קישקושים, אף אחד מהם לא עשה קורס מטפלים בפונה, אף אחד לא לומד פסיכואנליזה או פסיכיאטריה ברמה שתאפשר לו לארגן את הסדנאות האלו.
זה הסיפור הרגיל של בעלי התשובה יוצאי הודו, שהחרדים האמיתים מתעבים מכל הלב והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, אז הם הולכים לעשות משהו "רוחני" כמו השקוף הזה.
החיים הם לא דבר פשוט. אף פעם הם לא היו, אבל היום הם כבר מסובכים להפליא.
הרבה אנשים לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם, מה לבחור, מה ללמוד או האם לזרוק הכל ולהתחיל מחדש.
כל התשובת לא נכונות, כל התשובות מסוכנות.
אז אנשים רוצים תשובה, זה טיבעי.
אם יש להם מזל, הם מגיעים לסדנה של פונה, של אנשים שלמדו אצל אושו, שקיבלו הכשרה בפונה.
בפונה הכל מדורג, הכל מחושב ומתוכנן, בפונה עושים את זה כמו שצריך.
[[http://www.youtube.com/watch?v=VpOApqG1Jzw]]
אם אין להם מזל, הם מגיעים ל"שקוף" או למשהו דומה, שם כמה דחלילים עם זקנים ופאות, או כמה פוסטמות עם סמרטוטי ראש, משחקים בלהיות אלוהים.
אני יכול לספר לכם, שלפני הרבה שנים, הייתי אמור להעביר קונדוליני באחד מהפסטיבלים בסגנון בומבמלה או משהו.
עלתה שם השאלה, אם עשיתי קורס מנחי מדיטציה בפונה.
כאילו, ראבאק, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לעמוד עם האנשים במשך שנה ולהגיד להם לקפוץ או לרקוד, זה הכל.
אז בשביל זה צריך סדנה של שניים עשר יום? בפונה כן. יש תקנות, יש הנחיות, יש כללים ועובדה, עשרים שנה עושים סדנאות של אושו בארץ ולא נשמע ציוץ ותאמינו לי, בפונה עושים דברים הרבה יותר פולשניים, הרבה יותר דראסטים, ממה שליצני "שקוף" מעלים בדעתם המקושקשת.
רק שבפונה יודעים איך לעשות דברים.
אושו ידע, אושו גם ידע ללמד אחרים.
אז הנה הכלל.
אם מישהו שנראה ככה מציע לכם מסע אל תוך הנפש, תגידו "לא תודה".
אין קשר
מי שמתעסק בעבודה נפשית, נראה אחרת לגמרי.
נגיד ככה:

הימנית הייתה עוזרת בסדנת אינטימיות שעשיתי לפני שבע עשרה שנה.
מי שניהלה את הסדנה אז הייתה זו:
ועד היום יש לי צמרמורת כשאני חושב עליה מגחכת.
אבל הייתי הולך שוב והייתי מציע לכם גם.

לכל הסיפורהזה, יש גם משמעות ברובד האמוני.
בזמן האחרון צצות כל מיני פרשיות מזעזעות שקשורות לברסלב.
קודם כל הטינופת בשובו בנים, אחר כך הכת הסדיסטית של דניאל אמבש ועכשיוסדנת "שקוף". יש משהו ללמוד מכל הזבל הזה.
קודם כל, עדיין לא הגיע הזמן להתגאות בזה שאנחנו חסידי ברסלב ודבר שני, אדם יכול להיות חרא ולא משנה עד כמה החיוכים שלו מטומטמים והפיאות שלו מסולסלות.

שימרו על עצמכם.
זה חשוב.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=ohyQnzLXspw%5D

גואה של מטה – פונה של מעלה


ארבעה ראשי שנים הן, אומרת המשנה במסכת ראש השנה.
נעזוב עכשיו את המשנה, כיוון שהיא מדברת על ראש שנה למעשר בהמה וראש השנה לאילנות שלא מעניינים אותנו, ונגיד שבאמת ישנם ארבעה ראשי שנים ולכל אחד מהם ישנו זנב של זמן שמקדים אותו.

ראש השנה הראשון חל בא' תשרי ויש לו זנב של יום אחד בלבד. זהו ראש השנה לחומר, בו נברא העולם ובו נקבעים ענייני החומר , הכסף, האוכל, החיים והמוות.
ראש השנה השני, חל בליל הסדר, אבל הזנב שלו מתחיל בא' ניסן.
זה ראש השנה של הרגש, נקבעים בו האהבה, השנאה, הכבוד, הבושה, כל הרגשות שם מוחליטים וממנו נובעים.
הראש השנה השלישי הוא ראש השנה הרוחני. הוא חל כמובן בל"ג בעומר, יום ההולדת שלי, דא.
בראש השנה הזה אנו מקבלים את היכולת להתחבר אל העולמות הגבוהים, היכולת שלנו להתקשר עם החלקים הנסתרים שלנו, אנו יכולים לעבוד על המידות שלנו ולהשתפר ולהשתכלל בעצמנו. אנו מקבלים בו את היכולת לעלות במדרגות רוחניות. להשיג הישגים רוחניים.
לראש השנה הזה ישנו זנב גדול מאוד, שלושים ושלושה יום. או שלושים ושניים, אל תתפסו אותי במילה.

וישנו עוד ראש שנה אחד, ראש שנה נסתר.
ראש השנה הרביעי שמעטים מאוד חוגגים, כי מעטים מאוד יודעים מתי הוא חל.

אם יש משהו ששווה לעשות בראש השנה השלישי, זה לנסות לאתר את ראש השנה הרביעי.
אני יודע מתי הוא בערך אמור לחול, כי הוא נודד. הוא נע ונד בטווח התאריכים שבין י"ח בתמוז לי"ח באלול.

לפעמים הוא חל בתשעה באב, לפעמים בט"ו באב ולפעמים בא' באלול.
בכל מקרה, ראש השנה הזה, ידוע רק למקובלים מאוד מיומנים והוא מעט המחזיק את המרובה, כלומר, ניתן לתקן בו כל דבר שנקבע והוחלט בשלושת ראשי השנה הראשונים.

עד כאן.

הדבר הראשון שנתקלתי בו, כשהגעתי לאומן בראש השנה היה הרב עופר ארז שליט"א.
כאילו דא,
קודם כל לקח לנו שעה וחצי להשיג מונית מקייב לאומן, כי המונית המוזמנת שלנו ברחה.
אחר כך, הייתי צריך להביא את כל הציוד של אשתי לדירה שלה ואחרי זה, הגעתי למלונית לנדאו המהוללת, שמה אף אחד לא הכיר אותי ואמרו לי לחכות עד שאיך קוראים לו יתעורר.
אבל אלו דברים טרוויאליים. בפעם הראשונה שהם לא יתרחשו בראש השנה, אני אצהיר שהמשיח הגיע והמתים התעוררו.
בסך הכל, לא היתה לי כזו בעיה, כי אני נוהג כמו חסידי ברסלב בכל השנים.
דבר ראשון שמגיעים לאומן, מניחים את החפצים, הולכים למקווה ומשם מגיעים לציון.
בתור אחד שלא נוהג להתפלל בנץ החמה, או בכלל, זו לא בעיה גדולה. שינה בשעות התפילה, רק מעצימה את תחושת הניצחון הישראלית, שוב פעם הצלחת לדפוק את המערכת.
וככה זה היה.
אומן, ליל זכור ברית, בשעה ארבע ורבע לפנות בוקר ואני מדשדש מטה מהרחוב של הציון לכיון המקווה הגדול שמתחת לבניין הקלויז ופוף, נתקל בכבוד הרב.
אתם תופסים עד כמה זה הזוי? בשנים האחרונות, ישנתי עם הרב עופר ארז באותה הדירה, פחות או יותר. בפעם הראשונה, שהחלטתי לוותר על התענוג בתקווה לחיסכון מינורי בכסף ולשיפור דימיוני לגמרי בתנאים, אני נתקל בו, בערך בשניה שהגעתי.
את שורת הפתיחה שלי "כל האבדות אצל הצדיק." אני חייב לאלוהים. אחר כך ניהלנו סמולטוק של דקה וחצי, בנושאי לוגיסטיקה אומנית, והפגישה הסתיימה בפרץ של חנופה מצידי, כששאלתי אותו, איפה אפשר לתת לו פדיונות.
נושא הפדיונות באומן בראש השנה, הוא נושא אקוטי.
באמצעות הפדיון של ערב ראש השנה, האדם מגדיר את הרב שלו.
מיותר לציין, שלא הייתה לי כוונה לתת פידיון לרב עופר שליט"א.
יש לי רב אחר, הרב ישראל מאיר ברנר, שעיקר עיסוקו הוא בלהימנע מלהיות רב.
ביקשתי לתת לו פדיון והוא סרב. הוא אמר שאין בעולם צדיקים ברמה שאפשר לתת להם פדיון לכן הוא עושה קומבינה עם האנשים שיושבים לידו בקלויז וכל אחד עושה פדיון לאחרים.
"בסדר" אמרתי לו "מתי תהיה שם?"
"לא יודע," הוא ענה לי "בסוף תפילת הנץ, אחרי התרת נדרים, לא יודע."
גם אני לא ידעתי, אז הצעתי שאני אפגוש אותו שם בשמונה וחצי.
"לא יודע."
הוא ענה לי.
זה חסיד ברסלב אמיתי, לא יודע ולא רוצה לדעת.
כמובן שהודעתי לאישתי שסגרתי עם הרב ברנר, והיא הודיע לכמה חברות, שהכינו מכתבים עם כסף ובקשות וגם אישתי הכינה ובסך הכל הגעתי עם חבילה, שלמעשה הייתה תיק שנועד ליפול עליו.
כמו שכתב לאו צה,

החכם נזהר מהקל ולכן אינו יודע קשיים.

כמובן שלמציאות היו תוכניות אחרות בשבילי.
עד שהגעתי בחזרה לאכסניית לנדאו, ומצאתי את הבנאדם שידע איפה אני אמור לישון, כבר הייתה השעה שבע בבוקר ואני גיליתי לתדהמתי שהמיטה שלי הייתה מרוחקת פחות משישים סנטימטר מהתקרה.
זה דרש ממני לחטוף מכות בראש כל פעם שעליתי למיטה או ירדתי ממנה, שלא לדבר על קריאה שהפכה באמת למטלה בלתי אפשרית.
זה לא שלא היו מיטות קומתיים יותר נמוכות באכסניה, היו גם היו, אלא שהפונדקאי, ברוב חוכמתו, טרח להכניס את המיטות הנמוכות לחדרים הגבוהים ואת המיטות הגבוהות לחדר הכי נמוך, כדי לאזן.

גם האוכל שהוא הציע לאורחיו היה די מאוזן, במובן הזה שלא היה ברור אם לא אכלו אותו כבר פעם.
התעוררתי בערך בתשע ומיד רצתי לקלויז, שם כמובן, כבר לא היה זכר לרב ברנר.
בעסה.
לי לא היה כל כך זמן להתאבל ולהצטער, כיוון שהיו כמה דברים שהייתי צריך לקנות, כמו מתנות לילדים ואזניות וכן הלאה, אז עליתי במעלית אל אישתי שהתמקמה כבר בקומה השביעית של אחד מהמגדלים המשקיפים מטה אל הציון ושמעתי ממנה ששום דבר לא קרה, במקרה הכי גרוע, אני אקח את חבילת הפדיונות ואעביר אותה לרב עופר ארז, שגם הוא צדיק גדול ובנאדם מקסים.

אומן של ראש השנה, היא לא דבר שבכלל ניתן לתאר.
היא משהו שמשלב מחנה פליטים טרי, עם שוק התקווה ותוסיפו לזה את העובדה שירד שם גשם זלעפות מדי פעם, גשם שלווה גם במשבי רוח אכזריים.
אבל בסך הכל היה בסדר.
רבינו קיבל אותנו בשמחה והשמחה שרתה במעונו.
יותר מארבעים אלף אנשים הגיעו השנה, להערכתי, והאווירה הייתה אפילו יותר חברותית ונעימה מהרגיל, כנראה בגלל ש"שובו בנים" נעדרו.
בכל אופן, היה ניגוד עצום בין החגיגה המתמשכת ברחוב למטה, לבין מה שהתרחש למעלה,בקומה השביעית, איפה שאשתי התגוררה עם עוד אחת עשרה בנות, בדירה פצפונת של שתי חדרים ומטבחון.
הייתי יושב שם הרבה, יושב ושותק ומביט בבנות האמיצות האלו, שהעזו לפרוץ את החרם של "נטורי קרתא", שהודיעו שאסור לנשים להגיע לאומן בראש השנה והסיתו את הקנאים והמטומטמים, לקלל את הבנות האלו ולהציק להן.
למטה, הכל היה הצגה. הצגה חמודה, אני לא אומר שלא.
הילדים האמריקאים עם הסיגרים והסניקרס, הנחים עם הקמעות והפונפונים, חסידי מאה שערים עם הקיטלים הצחורים והשטריימלים הנפוחים וכמובן העארסים, אחינו האהובים שהדליקו סיגריה בסיגריה וסיפרו על האילן הזה, שעל תראו אותו ככה, יש לו יותר מעשרים פירוקים על הגב.
למעלה זה היה אמיתי.
העפעפיים נעצמו בדבקות והשפתיים דובבו את התפילות במתינות, באהבה ובהתמסרות.
האוכל למעלה היה, כמובן, סוף כל הדרכים, בניגוד לאשפה בהשגחת הבד"ץ שהוגשה ברחוב ובסביבותיו.
הייתי יושב ומאזין דרך הדלת הסגורה לבנות האלו, ששרו במתיקות את זמירות השבת בקולות עדינים ומלאכים ואני לא חושב שהייתי היחיד, כי נראה לי שרק שם, במצור ובמצוק, התפללו באמת.

נחזור לפידיון, השעה כבר היתה כמעט ארבע והייתי חיב ללכת קצת לישון.
ליד הציון עמד הרב גודלבסקי וקיבל פדיונות. כמעט נתתי לו את שלי, אבל היה תור ארוך מדי.
שרכתי את דרכי לכיוון האכסניה ופתאום אני רואה את הרב טייכנר שליט"א.
שנים למדתי אצל האדם המקסים הזה והייתי שמח לתת לו פידיון, אבל אז גיליתי שהמעטפה נעלמה.
"כפרה" אמרתי לעצמי והתחלתי לחפש את בסטת הפדיונות של הרב עופר ארז, חירבשתי משהו במעטפת הפידיונות שלו והכנסתי פנימה שטר של מאה גריבנה. שילשלתי את הפידיון לתיבה והלכתי לישון, בלי לחכות לקבל ברכה מהרב, כי חטפתי מספיק גיחוכים לאותו היום.
הקטע היה, שאחרי שהתעוררתי וכבר הלכתי וחזרתי מהמקוה, פגשתי את הרב ברנר.
הוא מיהר לתפילה, לבוש בקיטל הלבן, עם השטרימל שלו והיה לכוד בתוך חבורה שלמה של ארחי פרחי, שניסו לדחוף לו דולארים ליד.
"גם אני רוצה לתת לך כסף!" קראתי בשמחה והוצאתי מהארנק את מה שנשאר, כלומר מטבע בודדה של עשרה שקלים.
"מה אני יעשה עם זה?" הוא שאל בקול בוכים "אני בדרך לבית כנסת."
"אני אשמור לך," הבטחתי לו ורצתי משם לטפס אל אישתי שבמרומים, כדי לספר על אלוהים ועל נפלאותיו לבני אדם.

המשך יבוא.

 

המנון לאתאיזם


בדבר אחד האתאיסטים צודקים לגמרי, האדם המציא את אלוהים.

לא שאלוהים אינו קיים. קיים מאוד.

אחד משמות האל באיסלם הוא מָאוּג'וּד , כלומר "קיים" ואין קיים כמוהו.

לא שאלוהים לא התקיים לפני האדם. התקיים בהחלט.

אבל הם צודקים לגמרי בכך שהאדם המציא את אלוהים ולא רק זה שהמציא את אלוהים, הוא ממציא את אלוהים כל הזמן מחדש.

למה אני מתכוון?

בגלל שאנחנו לא יודעים להסביר תופעות רוחניות, אנחנו בונים איזה מודל ולמודל הזה ישנה קוסמולוגיה מסוימת. מה הכוונה כאן בקוסמולוגיה? מבנה אלוהי יקומי כלשהו, שאומר לדוגמא שיש אלוהים והוא יושב על כסא הכבוד ומתחתיו ישנו בית דין של מעלה ומלאכים ושרפים וכן הלאה.

אנשים חושבים שהמודל נובע מהקוסמולוגיה, אבל ההפך הוא הנכון, הקוסמולוגיה נובעת מהמודל.

המצאנו את כל הפמליה של מעלה,כדי להסביר איזו תופעה ואם כל יום נתקל בתופעה אחרת ונמציא מודל חדש, גם תומצא קוסמולוגיה חדשה, יומצא אלוהים חדש.

זה חלק מהתהליך של השכל האנושי, כשהוא נתקל בלא נודע, הוא מפענח אותו והפענוח הזה, המשמעות שלו היא תיאולוגית. הוא מיצר מחדש את האלוהות ואת הבריאה.

תכף נחזור לזה, אבל ראשית נתייחס להצהרה הזו שהשמיע ידידנו המכובד, נריה הי"ו בפוסט האחרון שלנו.

ובכן זה מה שהוא אמר:


אני כבר זמן רב חושב על הכיוון הזה ,תמיד הרגשתי שרבי נתן לקח ברצינות תהומית את העניין של רבינו ככה שהוא אפי' מתעד את הדאחקות שלו (ואמר בלשון צחות וכדו') בצורה נורא רצינית וכל דבר הוא ברר ושאל וחפר לרבינו ושוב בדק אם מה שהוא עושה זה נכון(כמו הסיפור עם ה"דער אמיתר אמת" שהציעו למוהרנת להיות רב) ובגלל זה הוא העביר את הכל הכי קרוב למקור שיכול להיות כי הוא לא חשב מה הוא חושב ומרגיש ורוצה אלא מה רבינו .זה לא נקרא כלי משחק אלא תלמיד ולא ניצול אלא ביטול,זה עלול להראות דומה.אשריך לא ידעתי לשים את זה בכלים בודהיסטים אושואיסטים פונאיים ושאר ירקות.

אז ככה, חביבי.

בזן נהוג לומר "אוי למורה ואוי לתלמיד".

מה הרעיון? מכירים את הביטול, את הלימוד ואת היחסים בין המורה לתלמידיו אבל כל אלו לא חשובים. מה שחשוב הוא השחרור, הטראנספורמציה.

אנחנו לא לומדים כדי להיות חכמים ואנחנו לא מתקרבים אל המורה כי הוא אדם נעים, או כי הוא צדיק, או כי כיף לנו איתו. אנחנו רוצים שחרור, אנחנו רוצים הארה ומה שאני אומר בהקשר של מוהרנ"ת, זה שאני לא יודע אם הוא זכה. עכשיו תשכח את פונה ואת המזרח ואת הניו אייג' ואת הכל. אני אגיד לך מה שלימדו אותי רבותי הברסלבים ממאה שערים. הם נתנו הסבר למה קראו לספר על רבינו "חיי מוהר"ן" ולספר על רבי נתן "ימי מוהרנ"ת". ההסבר שלהם היה שלרבי נחמן היו חיים, כלומר, כל הקיום שלו היה מהות אחת מושלמת, ואילו למוהרנ"ת היו "ימים", כלומר אצלו היה יום ככה ויום ככה.

זה מה שאמרו לי במאה שערים. וזה מוכיח את הענין של ההארה. רבי נחמן מתעורר בגיל צעיר מאוד וכך עוברים עליו כל חייו, במודעות עליונה מוחלטת ואילו רבי נתן, נמצא לעיתים ברמה תודעתית מרקיעת שחקים ולפעמים הוא נמצא במצב של בלבול וחוסר אונים.
במצב הזה הודו רבני ברסלב בכל הדורות. זו הצורה שהגרעין הקשה של החסידות ראה, הבין והכיר. אפילו הרב ברלנד בשיחה לרגל ההילולה של מוהרנ"ת לפני שנתיים, כשהסתתר בצפון הארץ אמר שרבי נחמן משול לאור החמה ורבי נתן משול לאור הלבנה. החמה מטיבה תמיד זורחת ואילו הלבנה לפעמים מוארת, לפעמים חשוכה ולפעמים היא באיזה מצב ביניים.
כשיטה, אני לא חושב שחסידות ברסלב קיבלה את מציאות הארת הבודהא, כפי שאנחנו מכירים אותה בבודהיזם לזרמיו. הכפירה המודחקת הזו, אולי היא הסיבה שאתה נרתע מההסבר שלי.

אלא שזו תיאוריה ע"ג תיאוריה, מסוג השעשועים שאנחנו מרשים לעצמנו לערוך דווקא מכיוון שאנחנו באמת "יושבים בין ידידים" במובן הוירטואלי. אילו אני או אתה היינו מתמודדים עם תוצאותיה של הנבערות והחשכה, היינו דורשים מעצנו לתת תשובה יותר מעמיקה והגונה לחסרונה של ההארה הזו במסורת ברסלב.
עד כאן, בנושא הזה.

עכשיו משהו יותר חשוב.
ראיתם את השאלה הזו?

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם,
הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…
נכון,לרוב העולם אי אפשר אפילו לספר את זה אבל מי שנכנס לפה הוא לא רוב העולם…צריך להמשיך להתפלל שנזכה לעיניים שרואות מעבר לקיים ומבעד למסכי ענן הערפל…
עכשיו שאלה,
הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."
עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו
על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,
ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

לשאלה הזאת באמת קשה לענות, כי היא מלאה בכל מיני הנחות מוטעות וקפיצה למסקנות משונות וזו הסיבה שאני שונא ללמד פרונטאלית, כי מגיעים אנשים עם האנרגיות של הרחוב והמנטליות של תוכניות ריאלטי ומיד מראים עד כמה יש להם דעות מגובשות בנושאים רוחניים מופשטים ובסודות וברזים של עולמות עליונים ובפילוסופיות עמוקות ששניים וחצי אנשים במהלך ההיסטוריה הבינו אותם עד הסוף.


בוודאי שאני לא מדבר על אובי ואן, הבחור שאל את השאלה, הוא אדם מצויין ואהוב ונבון, אבל הוא מתחכם ובגללו אני צריך לעבוד ממש קשה, אז אני אפסיק לרחם על עצמי ואגש לענין.


בגלל שהשאלה ארוכה ומוכרבת, נלך בשיטת אושו ונעשה לה פירוק לגורמים

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם, הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…

בודהיזם הוא תפיסה רוחנית מסויימת. לא מלמדים אותה בברסלב היום. נדיר מאוד שמישהו מגלה אותה ומיישם אותה בעצמו. לכן אתם לא בודהיסטים ולא למדתם בברסלב בודהיזם. מה שיכול להיות, וזה גם נדיר, שיבוא איזה בודהיסט שיחצה את הקווים ואז בפריפריה שלו הוא יהיה ברסלב, אבל בתוך תוכו, הוא ימשיך לשמור על עקרונות הבודהיזם. זה לא ממש קורה, בעיקר בגלל שבודהיסטים כאלו פנימים, הם דבר מאוד מאוד נדיר. למצוא אחד כזה שהחליט להיות ברסלבי, זה כמו למצוא מחט בערימה של שחת.

הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."

זה נכון מאוד. והרב עופר הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
מה הופך את הרב עופר ארז לבודהיסט? העבודה הרוחנית שלו על שני הקצות. מצד אחד מוטיבציה, מצד שני התנזרות.
כשאני מדבר על התנזרות, אני לא מתכוון למצות לא תעשה ושמירת כשרות וכל הקישקושים האלו, אני מתכוון להמנעות מכל דבר שפוגע באדם מבחינה רוחנית.
איך יודעים מה זה?
צריך להרגיש.
השיטה הזאת של ההרגשה מה נכון ומה לא נכון, מאוד שנואה בברסלב של היום. גם הרב עופר ארז מתנגד לה.
למה היא שנואה? כי ככה אי אפשר להחזיר אנשים בתשובה. אם תגיד להם, שהם אמורים להרגיש מה לא טוב בשבילם, אז הם יגידו שמרגיש להם מצויין לנסוע לים ולאכול חזיר ואז לא החזרת אותם בתשובה ואוי ואבוי.
מי שמרגיש את הדברים האלו, זה תמיד הנשמות הגבהות, בדרך כלל בסגנון.
כמו שאמרתי בפוסט קודם, נשמה גבוהה בדרך כלל אינה רגועה, בגלל שהיא יותר מדי קשורה לרוחני והחומר אינו מספיק לה. מכיוון שכך, יש סיכוי שהיא תעבור איזה תהליך שיגרום לה לפתח רגישות רוחנית. זה מתאים לה, היא תימשך לפיתוח הרגישות הזו, כי היא תמצא בו תועלת. בזכות הרגישות הזאת, היא תרגיש יותר טוב.
אז האם הבודהיסטים נשמות גבוהות? האם הם רגישים?
לא יותר מכל אחד אחר, אבל הם עוקפים את הבעיה הזו בשיטה שלהם שהיא מדהימה בפשטותה, אצל הבודהיסטים הכל אסור.
הכל.
לנזיר הבודהיסטי אין משפחה, אין בית, אין רכוש, הוא לא שותה , לא מעשן, לא מקיים יחסי מין ואוכל רק מעט אוכל תפל שיחזיק אותו על הרגליים.
האם זה עובד?
תלוי מה המטרה.
אצל הבודהיסטים המטרה היא לא להשיג מדרגות רוחניות, המטרה היא להמנע מסבל ואת המטרה שלהם הם משיגים יופי.
אצל הברסלבים, אין התנזרות, חוץ מאשר אצל אנשים גדולים באמת, שמרגישים את זה, כמו הרב עופר ארז שליט"א, אבל הוא לא יעביר את המסר הלאה. פוליטיקה.
הלאה,

עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו

כבר הסברתי למה זה לא נכון, הוא לא עשה עבודה ברסלבית, הוא עשה עבודה בודהיסטית, הוא מלמד אותה, כי לרוב האנשים היא לא תגרום להגיע ל"מדרגות", סתם היא תציל אותם מהסבל וזה לא דרכה של חסידות ברסלב.

בחסידות ברסלב, לא צריכים להנצל מהסבל. זו לא המטרה.

אמרת עוד משהו, אובי ואן?

על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,

אני בטוח שלא עבר בסיינטולוגיה בכלל, אבל חוץ מזה, אני לא יכול להגדיר את השיטה שלו. הוא באובססיה. מגיל 12, נראה לי הוא רץ במעגלים מסביב לכל חסידי ברסלב הותיקים. הוא מדשדש בלילות לקברי צדיקים נשכחים בין הסלעים, הוא רעב וקפא במירון פעמים אינספור, הוא לומד ומלמד ולומד ומלמד, עד שהוא מתמוטט. כשאדם בונה כלים כאלו, הוא כמו שואב, ששואב את אלוהים.

אתה רוצה לנסות את השיטה, אובי ואן? ספק אם אבירי ג'דיי יעמדו במשימה.

אז זה הסוף?

ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

פונה הוקמה מתוך ניסיון חדש ונועז, ללכת בדרך ההפוכה. הדרך הקשה יותר. בפונה קודם כל מפתחים רגישות. כל השיטות האחרות, כולל ברסלב, כולל הבודהיזם אומרות לך "זו האמת, עכשיו תעבוד כדי להגיע אליה".
פונה אומרת "אנחנו לא אומרים לך מה האמת, אנחנו רק נלמד אותך איך לזהות אותה כשתגיע אליה."
זה הכי קשה, אין במה להאמין, אין נכון או לא נכון, אין מטרה, יש רק כניסה פנימה, רק עירנות, רק רגישות.
אני הייתי שם ואז הגעתי לאומן וראיתי.
אבל את הדבר הזה שראיתי, אין לי איך לתת לך, אובי ואן קנובי, כי אין לך עיניים לראות את הקולות האלו, אין לך ידיים לשחות שם.
אז אתה נשמה גדולה ואתה מרגיש משהו, כמו שדה מגנטי, כמו דגדוג כזה, כמו הרגשה של וודאות, אבל אין לך את הכלים, להרכיב שפה מכל הרמזים האלו, אתה מגשש באפילה.

יאללה.
נשמע ונתבשר.

 

מזל טוב מזל טוב


פתאום תפסתי שהפוסט האחרון שלי פורסם ביום ההולדת של אושו .

זה לא היה כזה פתאום, למעשה. נסעתי לציון של הרב שך , הלכתי למקווה הקפוא של נדבורנה ופתאום העיבור מצלצל לי במוח "הייי גבר, שמת לב שלא בכדי אתה פתאום מתלקק על פונה? אתה יודע מי חוגג יום הולדת היום?"

עכשיו אני יודע , תודה ופתאום נזכרתי כמה זבל אכלתי בפונה, כמה פעמים הלב שלי התנפץ, כמה פעמים החושים שלי נטרפו .

כתבתי שם, קינות, חברים ואחים. הייתי בבורות שחורים. הייתי שוכב  על הרצפה ובוכה.

טוב אני מגזים, זה קרה רק פעם אחת כשעשיתי את מדיטציית האש השחורה,   בתקופה שהקפדתי על שמירת הברית. אל תנסו, הגהנום יכול להיות במרחק יריקה.

למדתי הרבה בפונה, אני לא מכחיש, התקדמתי בחודשיים, כמו שאנשים רגילים מתקדמים בחמישה גילגולים , אבל לא היו שם רחמים.

דחפו אותך קדימה עם כידון בגב ולא הירפו.

מי שנשאר מאחור ובילה בבתי קפה ובשופינג, אולי עשה חיים משוגעים, אבל כולם יידעו והבינו שמדובר בסוג ג' .

אז כן , שווה להגיד לאושו מזל טוב , לאחל לו אושר ובריאות , היכן שלא יהיה . אולי גם לקנות לו מתנת יום הולדת ולשמוח על המזל הטוב שלנו שקרב אותנו ארל צדיק האמת שכולו טוב וכולו רחמים ורוצה רק לנדנד אותנו על הברכיים ולהגיד לנו שיהיה בסדר.

באמת יהיה , כי אני בסוף השבוע ממריא כדי למלא מצברים, אצל הצדיק, בעולם שכולו אור.

טוב נסיים בשיר אקטואלי , קודם כל כי הוא מושר על ידי אישה , שזה מאוד אקטואלי ומעבר לזה המילים נשמעות כל מתאימות ליום ההולדת של אושו:

I know the truth now

I know  who you are

טוב, אני לא אקלקל לכם את השיר , אמי לי מבצעת אותו הרבה יותר טוב ממני.

מה שמעצבן אותי באמת , זה שאני לא מצליח להכניס רינגטונים חדשים בטלפון החדש שלי. הוא אייפון כלשהו והכל, אבל עם הקטע הזה אני לא מצליח להסתדר, וזה אומר שהפעם אני לא אוכל להכניס איזה שיר נשי פרובוקטיבי בתור רינגטון ולבקש מכולם לצלצל אלי כשאני באומן.

יהיה בסדר.