מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.

עוף טוב ולילה טוב


אל תשאלו מה היה לי אתמול.
עייף ויגע הגעתי לירושלים, כדי להגיע לשיעור וכשהגעתי הודיעו לי שהרב בדיוק יצא כדי להעביר שיעור במרכז הארץ.
בדרך כלל מודיעים לי על הגיחות האלו, אבל בגלל שהחלפתי פלאפון, יצא שהSMS לא הגיע לכתובת הנכונה.
מה נותר לי לעשות?
לנסוע בחזרה אל מישור החוף ולנסות לתפוס שם קצת מרבינו.
זה מה שחשבתי לעשות, אלא שבמדרגות תפס אותי הרב בנימין הרשלר, וביקש ממני לעשות לו טובה.
בינימין הוא דמות ידועה בברסלב,
הוא אחד מהחרדים האורגינלים, שבהיסטוריה היו התקרבו לרב ברלנד, למרות שהוא עצמו כבר היה קשור לברסלב הרבה קודם.
לא כל כך הבנתי מה הוא רצה מחיי, אבל אני כבר רגיל שברגע שנכנסים לתת החלל הברסלבי, היקום פשוט בועט בך בקלילות ממקום למקום וכל מה שאתה צריך לעשות זה לזרום.
מה שמאפיין את הרב הירשלר זה פרוייקט העופות שלו.
מטרתו בחיים, כך נראה, היא לחלק תרנגולות שחוטות והוא עושה את זה בהתמדה ובדבקות, באיזור מאה שערים, מזה שנים רבות.
הוא לא הכיר אותי לפני אתמול בערב, אבל אני ראיתי אותו ושמעתי עליו, ותכננתי להתקיל אותו בשאלה ניבזית על תחליפי בשר, כדוגמת גבינת טופו.
לא שאומץ ליבי עמד לי ברגע האמת.
רק שאלתי בנימוס עם לא הגיע הזמן לעבור לבורקסים או משהו קצת יותר מתוחכם.
הירשלר אמר שהוא חשב על זה ובתקופה מסויימת, הוא ניסה לחלק בשר לעניים, אבל ילדי העניים הסתבכו איתו ולא הצליחו לאכול אותו כמו שצריך.
עם העופות הם מסתדרים מצויין, הוא אמר והוא בטח יודע.
בהמשך הנסיעה התבררה לי מטרת המבצע של הערב, העברת סיר קובה לקבר שמעון הצדיק לצורך ההילולה של הרמב"ם.
הייתי כל כך עייף, שלא חקרתי במופלא ממני. החניתי את הרכב ליד הבית שלו והמתנתי עד שיכניס את הקובה לסיר, או שיבשל אותו, או מה שלא יהיה.
שלא תחשבו שהוא לא חשב עלי, שתי דקות אחרי שעצרנו, הגיש לי מישהו לא מזוהה, כוס חמה של תה, כדי שאני אעביר את הזמן בסבבה.
התה היה בסדר, אבל הוא נגמר הרבה לפני שהירשלר חזר עם שני סירים וערימה של קופסאות סלטים ועם הבת הטינאייג'רית שלו, אחת מהן לפחות.
אחר כך היו לנו עוד שתי עצירות, אחת כדי לשים את הילדה בתחנת האוטובוס והשניה במכולת פריקית בסנהדריה כדי לקנות שתיה.
יותר משעה לאחר שפגשתי את הירשלר, הגענו למתחם הקבר של שמעון הצדיק.
הציון לא היה ממש גדוש באנשים, הסתובבו שם אולי עשרה גברים ובערך חצי ממספר זה חרדיות מודרניות במעילים קצרים ובמגפיים אופנתיים.
אני חשבתי בצדק, שברגע שאנשים ידעו שיש אוכל, הם ימהרו לצאת מהציון ויתנו לי הזדמנות להתפלל בפרטיות. כשעליתי למעלה הארוחה הייתה בשיאה ומה אני אגיד לכם?
אם הקובה הזה לא היה בעצם צ'ולנט, אזי אני כורדי.
בשלב הזה חשבתי להסתלק מירושלים בעקבות השיעור האבוד, אבל בסיר השני היה מין מרק בשרי צפוף כזה, מהסוג שלא תקבלו בהילטון גם בשביל מאה שקל.
ממש מסכנים העניים האלו.
כשהירשלר ראה שאני לא מתכוון לברוח, הוא ניצל את המצב וקיפל את עינייניו הסיריים, כדי שהוא יוכל לנסוע איתי בחזרה.
לא שהיה אכפת לי.
סוף כל סוף הייתי שבע.
לשיעור הגעתי בדיוק שתי דקות אחרי שהוא הסתיים, אבל לפחות אמרתי לרב "ערב טוב" והשתתפתי בדיון פוליטי תוסס, בנושא מפלגתו החדשה של הרב אמנון.

זה מה שנקרא, ערב סטנדרטי בברסלב.
אם זה נשמע לכם מתיש, אתם עדיין לא הייתם באומן בראש השנה.
יאללה,
עוף טוב ולילה טוב.

סרטים, הכל סרטים


אני אגיד לכם מה עבר בראש אצל המפיקים של "זיכרון גורלי 2012"
הם אמרו לעצמם "הבה נלך לאורו של ג'ורג' לוקאס הגדול. יש לנו רובי לייזר? יש לנו חלליות? יש לנו רובוטים? אז בשביל מה צריך תסריטאי?"
אמרו ועשו.
אלא מה? הלייזר שלהם הוא לא לייזר, והחלליות הן בעצם מכוניות מגנטיות וגם הכאילו תסריט של לוקאס, הרבה יותר טוב ממה שיש להם.
בכל זאת, אתם חחייבים לראות את הסרט בזכות קייט בקינסייל שמתקתקת שם תפקיד ראשי עוצר נשימה ומקפיא דם בתור אישתו המזוייפת של הגיבור. אנחנו יכולים ללמוד מזה דבר חשוב, שגם כשאין תסריט, אפשר לשחק כמו שצריך. אין יאוש.
בברסלב, לא חסרים תסריטאים. יש גם במאים, מפיקים, שחקנים, מעבדים, תפאורנים, יש מה שתרצו. רק קולנוע הם לא עושים.
יודעים על משהו שהם עשו? תגידו.
בקיצור, הכל היה בברסלב, חוץ ממבקר קולנוע, עד שאני נכנסתי לתמונה.
תשאלו בצדק "מה פתאום אתה אומר שנכנסת לתמונה? מי אתה בכלל?"
נכון מאוד.
אף אחד אני, כדברי הדיבוק ב"מגרש השדים".
אני לא לומד אצל גיסין.
אני לא מכיר את אהוד בנאי.
שולי רנד לא הזמין אותי להר מצווה של הבן שלו.
אני לא מתגעגע למאיר אריאל ואפילו אדרבה, לא פירסמו את המכתב שלי.
וזה מה שיפה בלהיות מבקר קולנוע, אתה לא צריך להכיר אף אחד, אתה לא צריך להתגעגע לאף אחד, אתה צריך רק קו DSL ואתה משתין בקשת.

חוץ מזה, ידעתם שסוגרים את אדרבה? כתבו את זה בדף הפייסבוק שלהם.
אולי פעם ניכנס לעומק לסיבות בגינם אלוהים כל כך רצה לסיים עם "אדרבה", אבל היום כבר אמרנו, "סרטים".
אז ראיתי שני סרטים השבוע, זה לעומת זה.
אחד זה ההוביט החדש, (היה גם סרט מצוייר שיצא ב1978) והשני זה "המשגיחים" שהייתי קורא לו "סרט בוסר", בלי לשכוח להזכיר, שבוסר כזה ראוי שלא יבשיל.
זה לא טרוויאלי להשוות בין סרט שעןלה כמו קניון שבעת הכוכבים על כל תכולתו, לבין סרט שתקציבו נע סביב עלות באסטה ירושלמית, אבל אפשר לעשות את זה, כי יש דברים מהותיים שלא עולים כל כך הרבה כסף, לדוגמא תסריטאי.
גם ב"משגיחים" חסכו בתסריטאי, אבל לא הייתה להם את קייט בקינסייל שתציל את הסרט, אלא רק חבורה של עארסים, שבאו כדי להשאר. אני לא יודע אם מדובר בעארסים ממש, או בשחקנים שמשחקים עארסים, או שמא בשחקנים עארסים שמשחקים עארסים, אין לי ממש מושג. עארסים לא מעניינים אותי, בשום מצב צבירה. אני רואה אותם על בסיס יומיומי ואני לא אפתח את המחשב כדי לראות אותם שוב.
לא כדי לראות אותם משחקים שש בש, לא כדי לראות אותם מגלגלים ג'וינט, לא כדי לראות אותם משחקים אותה רגישים ושרמנטיים ליד עארסיות עם עגילים בקוטר מסחרי.
אולי שווה לראות את קטעי המכות, כי אלו יחסית נדירים בקולנוע הישראלי וכאן באמת אני נותן קרדיט ליוצרי "המשגיחים". קטעי המכות אותנטיים וזורמים וזאת נקודת האור היחידה בסרט המעיק הזה.
ברמה הפרקטית, אם יש איזה עארס, שבעקבות הסרט יחליט להתקרב לרבינו, אני רק מציע שיטבול לפני ההתבודדות ולא אחריה, כפי שעשה גיבור הסרט. אחרי טבילה, הכל מסתדר יותר טוב.
אני מכיר וגם יודע כמה התלהבו מ"המשגיחים", כמה עשו ממנו "ניצחון לעולם התשובה" ו"זו יצירה" ובלה בלה בלה ואני אומר דבר פשוט. בחיים לא עשיתי, אבל אני כותב על קולנוע מאז פול וורהובן עשה את אינסטינקט בסיסי הראשון ו"המשגיחים" הוא לא "יצירה", הוא "יציאה". הוא לא ראוי להקרא סרט בורקס.
כשיהודה ברקן וזאב רווח, היו עושים סרט וולגארי כמו "תלווה לי את אשתך" או "הגונב מגנב פטור", היה קטע, הייתה עלילה. האותנטיות הייתה מגיעה מאליה.
אם נחזור רגע לתורת רבינו הקדוש.
היה זה כמדומני הרב אברהם בר נחמן, מנהיג חסידי ברסלב בארץ ישראל לפני שמונים שנה, שכתב בספרו המדהים "כוכבי אור"

אל תתפלאו שהאדם הוא בריה קטנה כל כך ובכל זאת כל העולמות העליונים תלויים בו, כיוון שבידוע מעט מחזיק את המרובה

כך גם עובדת האותנטיות בקולנוע.כל זמן שהיא מעט, היא מחזיקה את המרובה. זאב רווח, די לו בשבר משפט בנוסח "ביז'ו יאללה עצבים" כדי להיות אותנטי. הוא לא צריך למלא סצנות ועוד סצנות בסלנג, בצ'פחות ובשאכטות כדי להראות אותנטי. אילו הוא היה עושה את זה, זה היה גרוע, זה היה מוגזם, בקיצור, זה היה מה שישנו ב"משגיחים".
יופי, אז אנשים מתגאים בזה שהם הוציאו כסף מהקרן לעידוד הקולנוע הישראלי ווקנו איתו מדבקות "נ-נח" בשביל ההפקה. טוב, אם זה מה שגורם לכם אושר, גם התבודדות שאחרי הטבילה, בספק עם תעזור.
רק רציתי לציין בהקשר הזה, שאין לי שום דבר נגד עארסים, אני מאוד אוהב עארסים. במיוחד לאכול אצלם.
אני כל כך מקווה שבראש השנה, אחת מחבורות העארסים באומן, תזמין אותי לארוחת "על האש".
כמה אני כבר יכול להתענות עם האוכל האשכנזי החניוקי הזה? ואל תגידו לי "סלט חצילים", סלט חצילים זה לא אוכל. אני לא רוצה סלט חצילים, אני רוצה שישליק נוטף שומן ומדמם.
אוקי, תודה.
דיברנו על מנהיג חסידי ברסלב, הרב אברהם בר נחמן, זכרונו יגיד עלינו. הרב ברנר סיפר לי שהרב אברהם אמר שיש להתכונן לשלושה דברים לחצות, לטלית ולשעבס.
מה הכוונה? הכוונה היא שדווקא את הדברים הקשים, צריך לעשות עם כוונה.
ההיגיון יגיד לנו ההיפך. מעשה שהוא פעוט, יש לכוונה שלו משקל גדול יותר לעומת הכוונה של מעשה משמעותי.
נגיד כמו טבילה במי הקרח של מקווה האר"י. ברור לנו, שעצם מציאותנו בתוך המים, היא החשובה ופחות חשוב עם באמת אנחנו יודעים לכוון בטבילה.
מה שאומר לנו אברהם בר נחמן הוא מתוחכם.
אם יש מישהו שקם בחצות הלילה, הוא צריך להתכונן לזה.
אם יש מישהו שקם לפני הנץ החמה כדי לברך על הטלית בדיוק בזמן, צריך להתכונן.
מה הכוונה להתכונן? להיות בישוב הדעת, לקשר את עצמו, למקד את עצמו במעשה וזה אפילו שהמעשה עצמו הוא מעשה גדול וקשה, שברור שעצם עשייתו היא העיקר.
גם בשבת זה אותו הדבר.
יש אנשים שעורכים שבתות מדוייקות.
אם הם דתיים, הם שרים את כלללללללללללללללל הזמירות ומקפידים להפריד בין הדגים לבשר באמצעות מרק ונחים רק אחרי שהתפללו מנחה גדולה.
אבל אם כדי להגיע לשבת המפוארת, הם צריכים להשתולל ולהשתגע עד הדלקת הנרות, אז השבת אינה מושלמת.
צריך להתכוון לקיים את השבת. צריך להכניס את השבת למודעות ולא רק לייצר אותה טכנית.
אם מסתכלים על דבריו של רבי אברם, אפשר להבין את הסרט ההוביט.
נכון שיש מאה חמישים מיליון דולאר וזה סכום עצום ואדיר וניתן לקנות בו ואכן קנו בו, בלי סוף תחפושות ואיפורים ותפאורות ואנימציות של שדים וזאבים. אבל זה לא הכל. העיקר הוא שכל טרול, שכל גובלין, שכל גמד ב"הוביט" יודע את מקומו. הוא מכיר את הדמות שלו, יודע מה היא רוצה ויודע למה היא שם ולאן היא מתקדמת.
זה נקרא "משחק", זה קולנוע איכותי.
יותר מזה, כל גץ וכל ניצוץ שיוצא מהארובה של הבית של בילבו, נוסק במסלול מדוייק ויוצר את האפקט הנכון.
ככה עושים קולנוע בגלל זה אנחנו טורחים לצפות בו.
אותה כוונה, אותו רצון לממש את הרעיון, לממש את השאיפה, הוא מה שחסידות ברסלב מדברת עליו תמיד.
הרב עופר ארז שליט"א מדבר עליו, הרב ברנר מדבר עליו, הרב קלוגר מדבר עליו וככה אמרו ודיברו חסידי ברסלב מאז רבינו הקדוש ותלמידו המוהרנ"ת ותלמידו נחמן מטולטשין ובנו הצדיק רבי אברהם ב"ר רבי נחמן.
והם דיברו על זה, כדי שאנחנו, כשנהיה בתוך המים הקרים, נדע בשביל מה אנחנו שם ונדע מה אנחנו עושים שם.
כך ביצע את זה הלכה למעשה גם פיטר ג'קסון הבמאי המופלא שהביא לנו את ההוביט ואת שר הטבעות ואת יצורים שמיימיים ובעזרת השם יתברך, עוד היד נטויה.
סוף דבר, הכל נשמע.
רוצו להוביט וכשתראו את האש הבוערת באח אצל בילבו, תזכרו ברב אברהם בן רב נחמן ובאש אחרת, אש ניצחית .

 

תורתם אומנותם


לא, לא , לא, השם ישמור.

זה לא הולך להיות פוסט בנושא פוליטיקה אקטואלית. את זה נשאיר לעוד חודשיים, כשאולי נחליט למי להצביע, או יותר נכון, במקרה שלנו, למי לא להצביע.
האמת ש"מחוייב המציאות" תומך בשלי יחימוביץ' בשלב זה, היא פשוט גם אישה וגם מאוד מפחידה, כמו שאנחנו אוהבים.
טוב, אז בלי פוליטיקה היום.
מה שכן, קיבלנו אתמול פניה מעניינת בדף "אודות" שלנו, והרי לשונה:

תמוהה בעיניי העובדה שאתה "מקורב" לרבנים ומתאר אותם בנימת הערצה שכן רבינו היה נגד אדמורות.
בנוסף אני גם לא מבין איך אדם מעניין כמוך בעל דיעות שיוצרות מחשבה אצל הקורא מחובר ויונק מרבנים שממליכים את עצמם על הציבור ומתיימרים לשלוט על דעתם. שורה תחתונה אני מאוד נהנה לקרוא את הבלוג שלך אך רואה ניגודיות עצומה בין דיעותיך לבין העובדה שאתה מהלל פה רבנים מסוימים.

זו שאלה מסוג שאני אוהב לשמוע, כי היא מעידה על מחשבה, על ניסיון לפתור את התעלומה הזו שנקראת רוחניות.

יש שאלות שאני לא סובל כמו "למה מציגים כאן את השער של פנטהאוז?"
זו שאלה שדווקא לא בעיה לענות עליה, אבל עצם ההעלאה שלה לאו דווקא מעידה על תבונה בולטת אצל השואל. מצד שני השאלה על הרבנים היא שאלה חכמה מאוד. זה כמובן אומר שלא תהיה לי עליה תשובה מתקבלת אבל הבה נדוג קצת באפילה ונראה מה יצוץ.

רבנים, רבנים, איפה להתחיל?
האמת, כך אומרים, מתחילה באמת וכל אדם קרוב אצל עצמו,אז אני צריך לשאול את עצמי מה היה לי עם רבנים לאחרונה.
ובכן, יום שלישי אחרי הצהריים, אני מקבל SMS שהרב ברנר שליט"א מתכוון להגיע לשיעור בערב.
נאנחתי, למה כל הדברים חייבים ליפול דווקא על יום שלישי בערב?
קודם כל, השיעור הגדול של הרב עופר ארז בחולון, חוץ ממנו גם הרב בינימין רוזנצוייג מעביר שיעור פה ברמת גן ויש גם את יובל דיין ואת רן ובר במכמורת, בקיצור, כולם רוצים את יום שלישי בערבכמובן שהלכתי לרב ברנר. לא קשור לזה שהוא היחיד שיש אצלו אוכל נורמאלי, זאת אומרת מיץ ועוגות. מאז שחליתי אני מעדיף להמנע מנסיעות ארוכות, ואני לא מצליח להגיע לשיעורים שלו באזור מאה שערים.
שיעור שלו כאן באזור, זו הזדמנות שאסור לפספס.
באותו ערב היה הרב במצב רוח עליז במיוחד. הוא בדיוק לימד קטע מהספר "חיי מוהר"ן" שבו רבינו הקדוש מספר לרבי נתן כמה לפעמים קשה לו להתפלל. אני לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל זה הלך בערך ככה "ואמר לי רבינו כמה בכה והתחנן לפני השם יתברך שיתפלל תפילה כראוי , שהרבה פעמים לא הצליח להתפלל."
הקטע הזה מאוד מאוד שימח את הרב שליט"א.
"אתפ רואים?" הוא אמר לנו "מה זה ברסלב? מה זה נקודת אמת? אתם מתארים לעצמכם איזה רב חשוב, או אדמו"ר שמספר שקשה לו להתפלל? וכאן לא מדובר בסתם רב חשוב. מדובר בנין של הבעש"ט, בנכד של נחמן הורדינקר, מהמשפחה של הצדיקים הכי גדולים והוא מודה שהוא לא מצליח להתפלל."
"חוץ מזה," הוסיף הרב שליט"א לעלוץ "רבינו אמר כמה פעמים על עצמו את הפסוק "ואני תפילה", כלומר שכל המשמעות שלו היא תפילה, אז תחשבו מה זה בשבילו לבוא להגיד לרבי נתן, שהוא בעצמו לא מצליח להתפלל!"
השיחה הזאת גרמה לרב ברנר להיות מאושר, יותר מאשר לפני חודש, כשהוא הרעיד את אומן בשעה שדרש על כוחו של הצדיק, בפני קרוב לאלף איש. אין לי מושג למה. הרב ברנר הוא אלוף המתפללים. כשהוא מברך על במבה, הוא משקיע בברכה אנרגיה בדומה לפנחס הכהן הגדול בזמן הקרבת הקורבן ביום הכיפורים. כשמביאים לו גלידה, עיניו מתעגלות בעונג , "הנה אפשר לברך שהכל" , הוא אומר ואז טועם חצי כפית וזורק את כל השאר.
מה אכפת לו לרב ברנר, שלרבינו הקדוש היה לפעמים קשה להתפלל?
אני לא יודע, הייתי עסוק בזלילת עוגות. אין לי מושג מאיפה מביאים תמיד את העוגות האלו לשיעורים של הרב ברנר, אבל הן מספיק משמינות וזה העיקר.
כשהייתי קרוב לאיבוד הכרה, ניזכרתי שהבטחתי לאישתי לקחת אותה לשיעור הגדול של הרב עופר ארז בחולון.
לא יודע איך נהגתי את הדרך הזאת, אבל בניגוד לכל הציפיות, היא חלפה מהר מאוד. הגעתי לשיעור והצלחתי להבין שהרב מדבר על חטא אדם הראשון ועל המזימה של הנחש שהיה ערום מכל חיית השדה, אלא שהעוגות עשו את שלהן ותוך חמש דקות צללתי לתוך האפלה.
כשהתעוררתי, כבר כל האנשים קמו ואני סבלתי מכאב ראש עולמי, אבל בדבר אחד זכיתי, הבנתי סוף סוף מה הכוונה של הפסוק "והנחש היה ערום".
הרי הזוהר אומר, נדמה לי בפרשת כי תשא, שלפני חטא עץ הדעת, לאדם ולחוה לא היה גוף. הם היו רוחניים וחסרי צורה, כמו מלאכים.
אחרי שחטאו, הם כבר לא היו באותה מדרגה ערטילאית והיו צריכים גוף חומריח כדי להתקיים. כמובן שאף אחד לא הסכים לתת להם גוף.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפשיט את הנחש מגופו ונתן אותו לאדם וחווה שישתמשו בו. היום לנחש עצמו אין ממש גוף, מה יש לו? צינור? איפה רגליים? איפה אזניים? איפה דבשת? זה לא נקרא גוף מה שיש לו.
זה גם משיב על השאלה, למה מציגים כאן את ג'סי ג'יין ועוד בלונדינית על השער של פנטהאוז- כדי להסביר את מהותו של הנחש. לכל החיות היה גוף, אבל רק הנחש היה ערום, לכן הוא היה מסוגל לפתות, באמצעות העירום.

אז בגלל שלא ממש הצלחתי להשתתף בשיעור של הרב עופר ארז, הלכתי למחרת לשיעור שיש לו בתל אביב במרכז "שמיים".
זה היה שיעור בנוגע למעשיה על אבידת בת מלך והרב סיפר שם על ארבעת הדרכים להתחבר עם האור האלוהי.

אני לא אוהב להכנס לתל אביב, אבל אם כבר נכנסים, השיעור ב"שמים", מאוד נוח. המקופ יפה ומטופח וגם אין שם עזרת נשים. כולם יושבים ביחד. שווה.

טוב,
אז למה באמת להגיע לרבנים? למה ללמוד אצלם? למה להלל אותם?
האם מערכת היחסים עם הרבנים, אינה סותרת את הבניה האינדבדואלית ואינה מחבלת בבניה הרוחנית העצמאית שלנו?

כבר אמרתי בהתחלה. לשאלות ממש טובות אין לי תשובות מוצלחות.
כשלי יש שאלה מאוד מהותית, אני הולך לרב – חע חע חע.

ברצינות.
כמו כל הדברים בחיים, כמו האש, כמו המים, כמו התורה, גם הרבנים משמשים למטרה מסויימת ושימוש מוטעה בהם הוא מסוכן.
מי שנותן למישהו אחר אחריות על חייו, הוא שוטה ובוודאי ששיטה כזו מנוגדת לתורת, אבל אם בתורת ברסלב אנחנו עוסקים ועם אנחנו רוצים להשתמש בתורת ברסלב כדי להמשיך ולבנוות את עצמנו כאנשים רוחניים באמת, אזי מוטב לנו להתראות מדי פעם עם אנשים שהצליחו לעשות את זה. אפשר ללמוד כמה טריקים.
הרבנים האלו שלעיתים אני פוקד את שיעוריהם, הם בעלי מדרגות.
יש להם יכולות רוחניות וריגשיות שאין לאחרים. יש לי בדיחה על זה, די מוזרה.
אני אומר שאילו האר"י הקדוש היה מתגורר בדקוטה השטוחה והמנוטונית בה שדות החיטה נמתחים עד קצה, אזי עולמנו הרוחני היה הרבה יותר פשוט.
כיוון שלדאבוננו האר"י הקדוש התגורר בצפת העתיקה והפסיכוקולוסאלית, הפכה הבריאה למערכת עצומה של עליות וירידות ומדרגות. בברסלב זה דבר פשוט וידוע.
הבה נודה בזה, הארי פוטר זה כאן.
אני דווקא לא אוהב לספר סיפורי נפלאות, כי זה מסיט תשומת הלב מהעיקר, אבל אני אתן לכם דוגמא מאוד סתמית. לפני ארבע שנים דיברתי עם איזה רב, דווקא אחד שהיום אני לא ממש בקשר איתו והוא אמר לי "מאוד חשוב שבשבת תאכל שלוש פעמים עם נטילת ידיים."
הייתי בהלם, כי באותה שנה הקפדתי מאוד, לא ליטול ידיים יותר מפעמיים ואחרי השיחה הסתובבתי כולי רועד, בלי להבין איך הוא ידע.
אבל זוהי ברסלב, עולם המדרגות, אלפי מדרגות, כך כותב רבינו הקדוש בשיחות הר"ן.
עצם ההוקוס פוקוס הוא לא ממש חשוב.
החשוב הוא האפשרות להשתנות , לדעת שבהנף יד , אנחנו יכולים למצוא את עצמנו על השלב הבא בסולם. להפוך לאנשים יותר טובים, הורים יותר טובים, מהנדסים יותר טובים, בלוגרים יותר טובים בעזרת השם, זה כל העניין.
הרבנים לא נמצאים שם כדי לשנות אותנו, גם לא כדי לשלוט עלינו. הם כאן להמחיש את הנקודה.

אוקיי?
חודש טוב שיהיה ובטח התגעגעתם לג'סי ג'יין, אז הנה עוד תמונה שלה, ממש מקסימה.

א גיטע נאכט

העולם עוד לא ראוי


לפני שבועיים הלכתי עם חבר לפאב באלנבי. מקום מדהים , דרך אגב , הוא נקרא "פראג הקטנה" והוא מקום נעים וצלול . עם ריהוט נוח ומוסיקה מצויינת ולא רועשת והאנשים שהיו באותו ערב , היו מסוג האנשים שהיית רוצה לראות כשאתה מגיע לפאב ולא כאלו שאתה מתפלל שלא תתקל בהם.

היה ערב מקסים. המקום מומלץ בחום.

מה שכן , רציתי לציין לגבי המקום שהוא רחוק מאוד מלהיות כשר. מגישים שם בשחר חזיר במגוון צורות וגם בשר בחלב וכל הדברים האלו. לי זה לגמרי לא מפריע , אני חושב שבסדר גמור , אני לא מסתכל לאנשים בצלחת ואני לא רוצה שיסתכלו לי.

אם יש מישהו שחושב שאסור לי לאכול צ'יפס ולשתות קולה במקום כזה, אני אשמח להפנות אותו לבית הכנסת "תורה ויראה" בכיכר השבת , שם ימצא אנשים שיש לו איתם מכנה משותף רחב.

ברור לי לגמרי שעשיתי מעשה לגיטימי ואני לגמרי מתכוון לחזור עליו. מה שכן , לא הופעתי בפאב בצורתי האופיינית , כלומר עם כיפת גור ענקית וציציות כחולות שמטאטאות את האספלט. נראיתי יותר כמו הלקוחות האופייניים לחנויות של ספרים יד שניה, כמו אלו שאפשר למצוא באלנבי ובבן יהודה. טיפוסים לא ברורים כאלו, שכבר חמש שנים מדברים על איזה מאמר שהם רוצים לכתוב על הסתירה בין הקונספציות האקזיסטנציאליסטיות של אמיל זולא ואלבר קאמי.

אז אתמול הירהרתי בדבר ושאלתי את עצמי , למה לי להתחבא?
למה לא להכנס למקום שמוכרים בו חמץ וטריפות עם כיפה שחורה ויתר פריטי לבוש חרדיים?
יש לזה סיבה אחת טובה, אני שונא שהמלצריות אומרות לי "אתה יודע שלא כשר כאן?"
אבל אילו זו הסיבה היחידה , אי אפשר היה לנהוג לפיה, שכן עיקר התשובה , כך אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה ו' , שישמע ביזיונו יידום וישתוק. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להמנע מנסיבות שבהן ידברו אלינו לא יפה. זו "יראה נפולה" , ע"פ תורת ברסלב , כלומר זה כשל תפיסתי בו במקום שנפחד מהקדוש ברוך הוא, אנחנו מפחדים מכל מיני מלצריות , אקסיות ומאבטחים של קניונים.

היראה הנפולה, מסבירה לנו בעצם , עד כמה התודעה שלנו "נפולה", , עד כמה אנחנו לא באמת מבינים את העולם.
זו סיבה אחת.
סיבה שניה, שאני לא מקבל בכלל, זו הסיבה של ה"מראית עין".
מה זאת אומרת "מראית עין" ? מישהו יראה שאני נכנס למסעדה לא כשרה ויבין מזה שמותר לו לאכול סלט שרימפס.
טוב , לגבי זה כבר אמר רש"י במסכת בבא מציעא שאין שליח לדבר עבירה, כלומר , לא ייתכן שהוא יאכל שרימפס ואני אהיה אשם.
חוץ מזה , מה לגבי ללמד זכות על כל אדם ואדם? אם אתה רואה מישהו נכנס למסעדה טריפה או לבית בושת , אתה צריך בכלל למצוא בו נקודות טובות וללמד עליו זכות , שהוא נכנס לשם כדי להשתין או שהוא אינסטלטור וקראו לו לתקן את המשאבה של המתזים, כדי שאנשים לא ימותו אם תפרוץ שם דילקה , חלילה.

אחרי שראיתי שאני לא מגיע כאן למסקנה חותכת בשאלה , נאלצתי לשאול את עצמי שאלה נוספת.
"האם הופעתי האורתודוקסית היא אמיתית , או שבעצם אני מציג את עצמי כיהודי דתי באמצעות כיפה וציציות , רק כדי להכנס בטיבעיות לשיעורים של רבנים ושלא יהיו פאדיחות לילדים שלי שלומדים במוסדות חרדיים והכיפה השחורה הזאת היא התחפושת האמיתית?"

מי אני באמת? שאלתי את עצמי.
אם אני אמיתי כשאני מגלגל עיניים בהתפעלות בשיעור חסידות במאה שערים , או שהאני האמיתי שלי נחשף בבארים אפלים בעיר החטאים?
האמת שאני לא יודע. אין לי תשובה.

אני רק יכול להזכר בקלף בזן טארוט של אושו שנקרא "פוליטיקה"

מה אנחנו רואים בקלף הזה?
אנחנו רואים נוכל אכזרי שהעניבה שלו היא נחש ארסי והנוכל הזה מציב מולנו מסיכה של פרצוף תמים ושליו.
אושו כותב לנו כאן דבר מאוד חשוב , גם המסיכה שאומרת "אני חבר שלך ואוהב אותך" היא שקרית וגם הפרצוף המרושע שמאחוריה ומניף , גם הוא מסיכה שקרית.
כל המסכות שיקריות , אומר לנו אושו , גם האניאק שבאמת מנסה לדפוק אותך, חי באשליה , גם הוא מסיכה גם הוא חי בשקר.

אני לא זוכר יותר מדי מהמסקנה הסופית של הקלף , אבל לי הוא הספיק בתור תשובה.
אני לא יודע מי אני באמת, אני רץ לשיעורי תורה ואני עולה לרגל ומשתטח על קברי צדיקים ואני אוהב את תורת ברסלב ואוהב את רבינו הקדוש ואני גם אוהב את "אחת שיודעת" ואת המסעדות על חופי הרצליה ואת הבדיחות בירחון "בלייזר" ומשחקי מחשב של בליזארד ואת "אנקת גבהים" ואת "כמעיין המתגבר" ועוד המון סרטים וספרים ותוכניות ומקומות שונים ומשונים.
ככה אני ואני לא יכול לדעת מהי המהות האמיתית שלי , ומי חוץ מאלוהים יכול לדעת את זה? אולי הצדיק שהוא שורש עץ הנשמות.

בכל מקרה , אני מתפלל להפוך לאדם טוב יותר. להיות סבלן יותר , להיות נדיב יותר. להיות אבא טוב ובעל טוב ולהיות מקושר לרבינו, עד כמה שאפשר ואני חושב שבזה אני ממלא את חובתי לאנושות, במידה שחובה כזו ישנה מאיזושהי סיבה.

בכל מיקרה , דיברנו על כיסויים ומסכות , אז ניזכרתי בצמד זמרות מאמצע שנות השמונים , צמד שנקרא Strawberry Switchblade , אולי אפשר לתרגם את זה ל"סכין התות הקפיצי". הייתי מכניס לכאן שיר שלהם , אבל נראה לי שהעולם לא ראוי לזה עדיין, יש לנו עוד הרגבה להתקדם עד שנהיה מסוגלים להאזין לזה.

מצד שני , הן עשו גירסת כיסוי מדהימה לשיר הקאנטרי בן האלמוות ג'אולין , שהושר במקור על ידי דולי פארטון שאמרה "אתם לא יודעים כמה אני משלמת כדי להראות כל כך זולה."
נקראתי מצחוק.

טוב יאללה, Strawberry Switchblade

חודש טוב, אם עוד לא אמרתי לכם.
נתראה אצל רבינו, בסוף כולכם תגיעו.

הכל באשמתי


להמתנ"ס השכונתי הגיעו נשות חסידות גור מבני ברק , כדי לחגוג הופעת סוף שנה ההופעה שלהן ברמת גן, גררה מכמה אנשים , ביקורת מאוד חריפה על חסידי גור, כזו שאין לי שום כוונה לחזור עליה.
את חסידות גור אני דווקא אוהב, אמנם הן אנטיפטיות שחבל"ז , אבל הן לבושות טיפטופ ויש להן פיאות ארוכות ומרשימות.
כדי שלא תבינו לא נכון, זה לא שראיתי חסידות גור מסתובבות עם מלתחת ספורט אלגנט סטייל ערסיות נובו רישיות , בכלל לא, אילו אישה חילונית הייתה מתלבשת בסגנון גורניקי, סביר להניח שהייתי חושד בה שהיא רוסיה, אלא שבמגזר החרדי , חסידות גור משמשות נה בעין לאופנת הטליבניות המאוסה .

בקיצור תהיתי למה אנשים כל כך לא סובלים את חסידי גור ואז הבנתי.
אתם זוכרים כשסיפרתי לכם שחשבו אותי בטעות לחסיד גור?
זה לגמרי בגלל הכיפות האלו שאני חובש (ראו תמונה) , תכלס , הן הכי נוחות, במידה ולא מתחשק לך להראות כמו נוער הגבעות.
בכל אופן, המסקנה ההגיונית שלי היא שפשוט הרבה מאוד אנשים ראו אותי חובש כיפות כאלו וחשבו בטעות שאני חסיד גור וזו הסיבה שלא סובלים אותם.
אז רציתי להרגיע את כולם ולהבטיח לכם שחסידי גור הם אחלה וגם אם הם עושים רושם קשוח לעיתים, זה רק בגלל התנאים הקשים שבהם גדלים , לדוגמא , המעיל הזה שהם צריכים ללבוש אפילו בקיץ, בזמן שאפילו בחורף הוא מחמם מדי.
בקיצור , תמיד צריך לדון כל אדם לכף זכות ותדעו לכם, שאני מאמין באמונה שלה , שאם חסידות גור שכאלו עוברות ברמת גן, אז בכל זאת , משהו מהעולם הנאור חודר אליהן והזרע הזה של התבונה , החירות והיצירה בסופו של דבר יכה שורש וינצח.
אני יודע שאנו כולנו חיים תחת הרושם שהעולם נעשה חשוך וקיצוני יותר, בגלל שהתופעות האלו של ההקצנה והיהירות תמיד כתובות בפונט מודגש ועושות כל כך הרבה רעש, אבל יש גם תופעות יותר עדינות, יותר חבויות , אבל חזקות לא פחות ומשמעותיות יותר.
בסופו של דבר, אני לגמרי בטוח , שהעולם הנאור ינצח.
בסופו של דבר ננצח.

שבוע טוב.

להוריד את המסכות


אני הכי שונא את האנשים שמדברים נגד ל"ג בעומר בגלל איכות הסביבה.
"מה זה כל העשן?" הם שואלים "מה זה הרעש ? למה הילדים לא הולכים לישון בלילה" כל השטויות האלו מ, ימח שמם ושם זיכרם.
אז אני אסביר לכם מה זה ל"ג בעומר.
באים ילדים דפוקים, ילדים מטומטמים עם שיער ורוד וגורמטים וקוצים בשיער ואין להם כלום בראש חוץ מטלוויזיה ושטויות ויום אחד בשנה הם חוגגים את כוחו של הצדיק.
הם לא יודעים מי זה הצדיק , מספרים להם בבית ספר שבכלל ל"ג בעומר זה בגלל מרד בר כוכבא .
אז מה?
ככה הצדיק חושף את עוצמתו כשהוא מטלטל פוסטמה אחת מרעננה ומכריח אותה להכנס לאוטו ולאסוף את הילדים שלה מאיזו מדורה.
כערימה של הורים בורגנים מגבעתיים נאספים מאחורי איזה בלוק או במגרש ההרוס ליד בית הספר היסודי ומנסים להצית כמה גרוטאות , זה הצדיק פועל.
הוא אומר "חולירות , אתם לא מכירים אותי , ראשי זבל , אתם חושבים שאני אגדה או אמונה טפלה , אתם חושבים שאני מת אלפיים שנה , אבל אני חי , נבלות , חי יותר ממה שאתם תחיו בחיים שלכם , כבר אלפיים שנה שאני מנער אנשים ושולח אותם לקנות מרשמלו במחיר מופקע דווקא ביום שלי , דווקא מתי שאני רוצה , וכמו שאני יודע להריץ אתכם לצלות תפוחי אדמה ככה יכול להריץ אתכם לכל מקום ואפילו להביא אתכם לגאולה האמיתית והשלמה , אמן נצח סלה ועד ואני אפילו יכול להוציא אתכם מכל הספקות ומכל הקליפות והבלבולים ולהצית אתכם באש הגדולה שלי."
לא שבבני ברק הרמה הרוחנית יותר גבוהה מאשר בגבעתיים.
אני יודע שלא , אני נמצא שם כל יום .
אנשים שם מטיבם יותר הגונים , כי הם רואים פחות טלביזיה ולא קוראים "ידיעות" ואין ספק שזה עוזר לבנאדם להיות יותר נאור וטוב לב . יש שם גם הרבה אנשים שהולכים למיקווה כל יום ועל ידי טבילה במיקווה , אמר רבינו , זוכים לכל התיקונים , אבל אם אתה תעמוד ליד כמה בחורות הני ברקיות שעומדות בתור לאוטובוס למירון , אתה תישמע שם דיבורים בנוסח.
"את נראה שמלכי תהיה השנה?"
"את חושבת שנפגוש שם את ברכי?"

כאילו מה? נוסעים למירון בשביל להתעדכן ברכילות?
אבל ככה הצדיק רוצה , הצדיק רוצה להראות שהוא יכול לגרד גם ליטאיות צעירויות מתוך החורים שלהן ברובע ג' בבני ברק ולגרור אותן בעגילים השמאלציים שלהן , את כל הדרך עד לאיזה חור נידח בגליל הפרוע ושם להריץ אותן מאוטובוס לאוטובוס ולסובב אותן במסלולים בין המחסומים מצד אחד של המושב עד לקצה השני.

ולנו , ההאנשים של הצדיק , הדבוקים בצדיק , המתחממים לאורו ולאור תורתו , זה הזמן בשבילנו להוריד את המסכות ולהגיד האמת , לכבוד הצדיק שבעצמו מהווה את האמת.
להגיד את האמת שאנחנו לא אנשים רציונאליים ולא רוצים להיות ראציונאליים.
אנחנו רוצים את הצדיק , אנחנו רוצים שהוא יחשוף את כוחו האדיר ורוצים שיעשה ניסים גדולים וישבור את חוקי הטבע
ויכה בעולם הזה , העולם היומרני והמנותק ויתגלה לעיני כל העולם בדם ואש ובתמרות עשן , הרבה עשן.

היום שלושה ושלושים יום שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים לעומר.

וביום הזה נברא העולם מחדש.

גם אמריקאן פאי עוד יגיע


כבר הרבה זמן שאני מבטיח לעצמי לכתוב על עבודת השם על פי "אמריקאן פאי" אבל מדובר בתיק רציני , גם אם מדברים רק על שלושת הסרטים הראשונים , אז הנה בינתיים שתהיה תמונה למזכרת. 

מכיוון הייתי רוצה לדבר ע אחד מחיקויי האמריקן פאי , יורוטריפ , שידוע בזכות השחקנית המתבוללת והמקסימה מישל טרכטנברג הזכורה גם בתור ג'ורג'יאנה מ"אחת שיודעת "  וכמובן גם בזכות השיר הבא:

בסרט מנסים ארבעה חברים להגיע לברלין מאמסטרדם והם מנסים לתפוס טרמפים ומה לעשות עולים על הטרמפ הלא נכון שבמקום לגרמניה מביא אותם לאיזה חור ביוגוסלביה. הם מוצאים את עצמם ברחוב חצי הרוס אם אנשים מוזרים ולבושי טלאים והכל פרימטיבי ובלוי ואין להם מושג איך הם יוצאים משם.

אז אחר שואחל את השני ",כמה כסף יש לנו".

אז ההוא אומר4 לו "דולר ומשהו"

ואז הראשון שואל "מעניין מה ניתן לקנות כאן בזה"?

ופתאום הם במלון חמישה כוכבים ועושים להם מסאז'ים ומלעיטים אותם מכל טוב עם מלצרים בפפיונים.

וזה בדיוק העניין עם עבודת השם , אתה לא באמת יודע מה המצוות שלך שוות. אתה לא באמת יודע מה המסירות נפש שלך שווה. נראה לך שאתה בצרות , נראה לך שמה שעשית לא משנה באמת , שאתה לא בליגה , אבל מה שמלמד אותנו הרב עופר ארז שליט"א זה שהכל נחשב ובשמיים הם לוקחים את הדברים הכאילו קטנים האלו ועושים מהם עולמות שלמים.

בקיצור , לא להתייאש , הנה נפתחה הדרך לאומן בשנת 1990 , ויש לנו אינטרנט כבר עשר שנים ויש לנו את רבינו וגם אמריקן פאי בסוף יגיע.

שבת שלום.


איזה כיף באומן


''

ככה.

אוקראינה נחשבת למקום שנוסעים אליו בעיקר כדי להתחתן עם נשים מהסוג שאינו מבין אנגלית אבל מודע בהחלט לכוחו של הדולר. נישואים כאלו נמשכים בדרך כלל שבוע ויש נשואים ותיקים ממני שטוענים שזה די והותר.

בכל אופן , מסתבר שבשנים האחרונות חל שיפור במעמדה התיירותי של אוקראינה וזאת עקב ביסוסה של העיר אומן כעיר נופש מועדפת על התייר הישראלי המסורתי. 

בעבר השהות בעיר הייתה נחשבת מתאימה לחובבי הישרדות בתנאים קשים , אבל בשנים האחרונות הוכשרו בעיר מספר אכסניות נעימות , וגם רמת השופינג עלתה פלאים.

''

החנויות באזור כיכר לנין מציאות מגוון של מוצרי הנעלה , הלבשה , איפור , אלקטרוניקה ספורט ועוד ואילו ברחוב פושקינה ניתן למצוא חניות מזון כולל אחת המתמחה ביבוא מוצרים מישראל ורוסיה.

מי שמעוניין לבקר בשוק אירופאי אותנטי יוכל לחצות דרך רחוב פרוסיה אל השוק העירוני , מרחק חמש דקות הליכה והציון ולפגוש את חקלאי הכפרים המביאים את סחורתם אל העיר .

''

האטרקציה התיירותית המרכזית באומן היא "גן סופיה" , מעין פארק הררי מטופח ומתוייר המושך מבקרים מכל רחבי אוקראינה. בפארק ניתן למצוא מפלים ואגמים , חורשות צופנות סוד וכרי דשא רעננים כמו גם ביצורים ופסלים ורחבה ענקית לאירועים שבמרכזה מזרקה.

הביקור בפארק עולה פחות מדולר לאדם וניתן להגיע אליו במונית מכל נקודה בעיר בעלות של דולר בערך.

כמו כן קיימות בכניסה לפארק מספר מסעדות , ובתוכו ישנם דוכני מזכרות רבים.

''

אם כבר דיברנו על אוכל , הרי מסביב לאחוזת הקבר של רבי נחמן מצויות שתי "הכנסות אורחים" שהם למעשה חדרי אוכל ציבוריים , בהם ניתן לקבל ארוחות בסגנון יהודי מזרח אירופה פעם או פעמיים ביום.

האוכל בהכנסת האורחים "דרך צדיקים" , נחשב למעוצב יותר , בעוד בהכנסת האורחים "אנשין" שומרים על תפריט פונדמנטליסטי הכולל קוגל וצ'ולנט בעיקר.

'' 

"הכנסות האורחים" אינן פתוחות במשך כל השנה ומי שמעוניין להתבסס עליהן , יטיב לעשות אם יברר את שעות הפתיחה אצל סוכני הנסיעות .

האטרקציה המרכזית של אומן , היא כמובן קברו של רבי נחמן מברסלב, המכונה בשם "הציון". בציון עצמו ישנם מספר אולמות תפילה , מתוכם אחד  המיועד לנשים ושם ניתן לפגוש עולי רגל מכל רחבי העולם , כולל רבנים מפורסמים שמגיעים לעיר כדי לשלב חופשה בתפילה. 

באולמות מתקיימים לעיתים קרובות שיעורים בנושאים שונים הקשורים ליהדות וכן נערכות תפילות בסגנונות שונים המלוות בשירה ובריקודים.

''

מסביב לציון ישנם דוכנים שונים , חלקם של מזכרות ותשמישי קדושה וחלקם של מזון מהיר.

בקיצור , אם ברצונכם בחופשה קצרה , זולה ומאוד נעימה במרחק שלוש שעות טיסה מבן גוריון , הרי אומן אטרקטיבית היום יותר מתמיד

בין יוסף הצדיק לצדיק הדור – חלק ב' ואחרון


תקציר הפרק הקודם:

גיבורנו יוצר למסע הרפתקאות ומביס כנופיות של טרמפיסטים מעצבנים בדרכים המסוכנות בין רמת גן לשכם , וגם נחלץ ללא פגע ממארב של מפלצות ערביות בתוך סמטאות העיר. במבצע נועז הוא מצליח לצלם את עולות הרגל מתפללות .

המשך:

חלל הקבר החל להתרוקן ממתפללות ואני התחלתי לעלות בחזרה לכיוון הכניסה , ליד שולחן הכיבוד המרוקן , ראיתי את שני הצללים של הרב עופר ארז שליט"א מגחכים.

"אבל הרב אמור להגיע הנה רק מחר" פניתי אליהם בטרוניה . הם המשיכו לגחך.

עליתי חיש קל במדרגות כשפגשתי את אישתי כולה זוהרת וקורנת.

"תסתכל מאחוריך" היא התמוגגה "הרב כאן. לך אליו!"

"מה אני אגיד לו?" תהיתי ביאוש .

"מה זה משנה מה תגיד לו." היא ענתה "קדימה לך."

הסתובבתי ואכן הוא היה שם הרב עופר ארז שליט"א

כשלידו תור של שלוש מתנחלות קטנות שביקשו ברכה.

מיד העצמות שלי הפכו לפודינג , איך אעז ככה לעמוד מול צדיק הדור? מצד שני האשה דורשת והאישה ניצחה. היה לי יתרון משמעותי על הילדות , אותן הצדיק לא רואה ואותי בינתיים כן , אז השתחלתי בין הנערות והתיצבתי מולו.

נדמה לי שראיתי רמז להקלה אצל הרב כשהוא ראה מולו מישהו שניתן להסתכל עליו.

"כבוד הרב!" קראתי "כמה נחמד שבאת."

איזה פאדיחות , מיד נסוגתי ורצתי למטה אל הקבר שם הצלחתי להדחק עד למצבה עצמה , וסיימתי להגיד את התיקון הכללי כחצי דקה אחרי שהרמקולים הודיעו לנו להתפנות.

מיד נזכרתי שאני צריך לטפל באוטובוס ורצתי להתעדכן עם הנהג כשממש ליד האוטובוס פגשתי את צדיק הדור ואת שני הצללים דנים בלחישות באיזו בעיה אפלה.

"הכל בסדר?" ניסיתי לא לחייך והצלחתי לעמוד לכל הפחות , אחרי הכל יש הרבה מאוד שם למטה אצל יוסף.

"העניין הוא שהביא אותנו הנה ג'יפ של מג"ב" הסביר אחד מהצללים ," אבל עכשיו אנחנו רואים שהוא נסע ואנחנו צריכים להגיע למניין הנץ בקרית ספר"

עמדתי המום כשהרב הסתובב אלי ואמר "הרכב שלנו באיתמר".

"אה , כבוד הרב," אמרתי בלי לשכוח להודות לאל על שסינג'רו אותי לאסוף כסף באוטובוס הזה "עד איתמר זה לא בעיה , בואו סעו באוטובוס שלנו."

"לאן האוטובוס הזה מגיע?" שאל אותי הרב ברוך .

"לרמת גן." עניתי.

"מה?" הוא שאל בפליאה "אוטובוס מרמת גן ליוסף הצדיק? ברוך שהגיענו לזמן הזה!" או משהו כזה. בכל אופן כבר לא היה לי מקום להכיל את האושר. שתקתי והראיתי לרב ולצלליו היכן יוכלו לשבת.

יושבי האוטובוס שרובם היו חרדלים ויושבי השוליים של בני ברק , הביטו בתימהון בשלושת הדמויות השחורות שנראה כאילו יצאו מלוע הכבשן של מאה שערים. עד מהרה התחילו הנוסעים ובעיקר הנוסעות להתלחש "איפה הוא?" , "אפשר לקבל ממנו ברכה?" , "הוא כמו ארז משה דורון? (לא ולא!)"

לי הייתה בסך הכל שאלה אחת לשאול, בקשר להארת הנשמה, וקיבלתי עליה תשובה ללקק את האצבעות. אחר כך הלכתי לי להנות על גלי ההצלחה ליד אשתי שלא הפסיקה לשאול "איך העלית אותו על האוטובוס שלנו?"

טוב , הביתה בשמחה רבה , בלי לשכוח שניתן לצפות עכשיו בשיעור נדיר לנשים שנתן הרב עופר ארז שליט"א אצלנו בבית.