סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

שתו לרוויה


תשמעו דבר מדהים, שבטח כבר סיפרתי, בברסלב המונח "תשובה", לא מתייחס בכלל לקיום מצוות או קבלת עול מלכות שמים. יכול להיות שכבר סיפרתי את זה פה, אני לא זוכר, אבל הנושא צץ לו כשדיברנו על ספירת העומר, שהיא עניין גדול בברסלב.
תראו לדוגמא בתורה ע"ו בליקוטי תניינא:

נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶך וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶך הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד וּבְרוּחַ הַקּדֶשׁ עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך סֵפֶר תְּהִלִּים וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב) וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה,

הרי בני ישראל, כמובן, לא קיימו מצוות כשיצאו ממצרים, הם בכלל לא קיבלו את התורה, ובכל זאת הם עשו תשובה מכוח זה שספרו ספירת העומר.
דוד המלך, מצידו, היה דווקא אדם דתי ביותר, אם נדלג על םרשת בת שבע, ובכל זאת התעסק בתשובה כל הזמן.

חוץ מזה, בינינו ספירת העומר בעצמה, היא מצוה ואפילו מצוה די ביזארית, אז איך ניתן להגיד שבזכות קיום מצווה, אדם יתחיל לקיים מצוות?
אנחנו נסביר את זה, אבל אני קודם כל רוצה להבהיר דבר אחד. אין ספק שבחסידות ברסלב, מצפים ממך לקיים מצוות. אמנם אתה לא חייב להחמיר, ולא צריך להיות מהקפדנים, אבל קיום מצות ברמה המינימלית הוא הנורמה.
יש אנשים שחולקים על הקונספציה, וזה לגיטימי לגמרי, אבל אני לא מכיר ברסלב אחרת.
אז איפה הייתי? תשובה.
ביום ראשון של חול המועד, הייתי בחברון, במערת המכפלה.
בכל חול המועד יש שם באלאגן אחד גדול. יש שם דוכני אוכל ודוכני ספרים ורמקולים מהדהדים, של הישוב היהודי בחברון ודוכני מוסיקה ואמנות וכמובן, גם דוכן של ננחים, עם מערכת הגברה קיקלופית, שחוץ מזה שהיא משמיעה מוסיקת טראנס, היא גם מפרסמת באסטה של טורטיות כשרות לפסח ואת הקמע המתועב ההוא של "נחמן מאומן", שמביא את כל הישועות לאנשים פרימטיבים במיוחד.
ולא שיש לי משהו נגד ננחים. הננחים, כזכור, הם אחלה. כשהם לא קופצים בכביש, הם מאזינים למוסיקה של גוסטב מהלר, וקוראים את ג'וזף קונארד בשפת המקור.
בכל מקרה, מסביב למערת המכפלה, פיצוץ של אנשים,צעקות ורמקולים וילדים משתוללים ורכיבה על חמורים, אבל כשאני מתקרב קצת יותר אל המבנה עצמו, אני רואה משהו יוצא דופן.
קבוצה של אנשים ונשים תרבותיים למראה, עומדת בשקט ובסדר מופתי ומה שהאנשים האלו עושים, זה שרים שירים מתוקים כאלו, בקולות עדינים ומתוקים ומלאכיים ויש להם שם, נבלן ונבלנית שמלווים את השירה.

זו הייתה כמובן, קבוצת צליינים נוצריים, שהגיעה כדי לבקר את קברי האבות. אחת מהנשים שם התחילה לשוחח איתי וסיפרה לי בהתרגשות שהם הביאו ארבעה עשר נבלים מיוחדים לירושלים, בשביל איזו מטרה שלא הבנתי, אבל המציאות של האנשים האלו, שמגיעים עם כלי נגינה ארכאיים, למקום ההיסטורי המוזר הזה, בתוך יריד לבנטיני עם נגיעות פאשיסטיות ופאטישסטיות וכאן הם שרים בהתרגשות שירי קודש, היא מסבירה לנו את ההגדרה של התשובה בברסלב.
תשובה היא חיבור, היא התקרבות אל אלוהים, אל האלוהות.
זה בדיוק ההפך ממה שהמתין לנו בתוך המכפלה.
שם, באולם יצחק ורבקה, עמד איזה עבדקן עם עם מקרופון נצמד וסיפר להמוני חרדים על ההרפתקאות שלו במערות הקבורה שמתחת למבנה המכפלה. הוא כל כך התלהב כשסיפר, איך שהוא וחבריו מצאו שם מצבה נוצרית, וניפצו אותה. אוי, כמה שהוא היה מרוצה מעצמו, הכלב, לא שהם מצאו שמה משהו אחר, אבל די להם, לחלאות בואנדליזם, בגסות, בבערות וביהירות. די להם שהם זוחלים באבק לרגלי רבניהם ומבקשים שכר כפנחס.
אז ירדתי מהמערה כשאני מהורהר, ביקרתי גם בציון של אבנר בן נר, שאני לא מבין איך זה שעשו ממנו צדיק, אבל !I'm a believer
היו לי כל מיני מחשבות, היה ברור לי מצד אחד, שאני לא במדריגה של הנוצרים האלו, שהגיעו מעבר להרי החושך, כדי להחזיר את נבל דוד לירושלים, אבל מצד שני, גם אני רציתי לעשות משהו כדי להתקרב אל הקדושה ואל עבודת השם.
בסופו של דבר, עשיתי דבר שהפתיע גם אותי, הלכתי לננחים לרקוד. זה היה מוזר, כי היינו די לבד שם, בלב ההמון הגועש והמון אנשים , בעיקר חרדים מודרניים באו כדי לצלם אותנו, אבל לי לא היה אכפת. לא הגעתי רק כדי להתלונן ולהעביר ביקורת. עשיתי מה שיכולתי.
האמת שהיה לא רע, חוץ מהפרסומות המטומטמות לקמע מאומן, היה נחמד לצאת מהאווירת השופינג ופשוט לקפוץ לצלילי מיקס של "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
אמנם אני מעדיף את הגרסה של לי פישמן, אבל אתם יודעים, אני עושה מה שאני יכול והם כמוני, משתדלים.

בסופו של דבר הנחים כל כך התלהבו ממני, עד שהם דחפו לי לכיס של החולצה, איזה קמע ננחי. לא הסתכלתי עליו אפילו, אולי הוא כבר הלך בכביסה.
כשיצאנו מהשטח, היה לי רעיון נוסף לגבי התקרבות לאלוהים, אותו רעיון שהזכרתי בהתחלה, כלומר לספור ספירת העומר.
זה נשמע עניין פשוט, הרבה סופרים את העומר, אבל מעטים עושים את זה כמו שעושים את זה אצל ברנר שטריימלהרב ברנר בשכונת בית ישראל, על גבול מאה שערים, בין העולם הבא לעולם התחתון.

וכך נגמר היום, בצריחות עד לב השמיים. זה לא מרשים כמו נגינה על נבל, אבל זה בהחלט עובד.
אז, שיהיה גם לכם המשך סוף שבוע רגוע ושתו הרבה, זה מאוד בריא.

מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.

המגפה מתפשטת


שלום קוראים יקרים, חג שמח עדיין.
היום נספר את הסיפור הנורא אודות נחמן נתן.
אתם יודעים שמתישהו באביב, בתאריך ה' באייר , מתקיימות חגיגות גדולות בארץ וגם פה ושם בחו"ל. דגלי ישראל מנופפים מעומדי חשמל, מיטב האמנים מופיעים על הבמות ומיליוני ישראלים יוצאים לחגוג בחיק הטבע.
מה קרה בה' באייר?
טוב, אני לא מפגר ואתם בטח שלא מפגרים. אנחנו יודעים שזה יום העצמאות. "אנו נושאים לפידים" וכן הלאה.
השאלה היא, האם ישנה סיבה עמוקה, סיבה רוחנית לבחירה בתאריך הזה? למה לא מחרתיים ? כף משהו בתשרי, שיעשו גשר עם שמחת תורה?

חסידות ברסלב מסבירה את העניין בפשטות, ה' באייר הוא היום בו רבי נחמן עבר לגור באומן. אמנם למעשה הזה קדמה הכנה של שמונה שנים, אבל מבחינת הוצאה מהכוח אל הפועל , כאן הייתה ההתחלה של התהליך באמצעותו רבינו מביא את העולם לגאולה.

אז חוגגים בה' באייר וחוגגים בצדק. אכן יום גדול.
מה שקרה בפועל היה שבאותו יום הגיע רבינו לאומן והוא לן אצל יהודי אחד בשם נחמן נתן.

אומן של אותם הימים , הייתה רחוקה מלהזכיר את העיירה המנומנמת שאנחנו מכירים היום. היא הייתה מרכז תרבותי ומסחרי תוסס. גרו בה המון יהודים משכילים ומצליחים ואחד מהם היה גם אותו נחמן נתן, שאצלו התאחסן רבינו הקדוש. האגדות מספרות שהוא לא היה אדם צנוע במיוחד, אותו בעל דירה, הוא היה נוהג להתייהר בכל מיני עסקאות שעשה או השתתף ובסופו של דבר, אחת העסקאות האלו גרמה לסיום חייו.
במסע העסקים האחרון שלו הוא נדבק במחלה שנקראת "אבעבעות שחורות" , זו מחלה קטלנית ומדבקת מאוד ומה שעשו לו היה דבר מאוד אכזרי. דחפו אותו עם מקלות לתוך בור וקברו אותו חי.
כך טיפלו אז במחלה הזו.

הרצח האכזרי התרחש באחת מהתחנות בדרך. אנחנו יודעים שזה לא קרה באומן, לכל הפחות, אבל זה לא הופך את הסיפור לפחות מזעזע.

הסיפור הזה גרם לי לחשוב על המגפה, על האבעבועות השחורות ואיך בכל זאת הצליחו להפטר ממנה.
רופא כפרי בשם אדוארד ג'נר גילה שחקלאים לא מתו מאבעבועות שחורות וכשהם חלו במחלה, הם קיבלו אותה בגרסה מאוד קלה. הוא בדק את העניין לעומק וגילה שאותם חקלאים , לא באמת נדבקו באבעבועות שחורות , אלא נדבקו מהבקר , המחלה דומה שהייתה קלה הרבה יותר.

אחרי שאנשים חלו באבעבועות הבקר, הם כבר לא נדבקו באבעבועות שחורות.
התגלית הזו של ג'נר, סללה את הדרך לחיסון מפני המחלה, שעד היום אין לה תרופה, אבל אנחנו כולנו מחוסנים ממנה , אז היא לא מטרידה אותנו.

ואז ניזכרתי שגם הדור שלנו צריך חיסון, נגד המגיפה הנפשית של ימינו, מגפת ההתחרדות.

אני לא מתכוון להתחרדות במובן ההלכתי של הנושא.
כשאני אומר התחרדות, אני מתכוון להפיכה של אנשים הגיוניים, מערביים ומודרניים לפרימטיביים, חדורי אמונות טפלות, תלותיים, טפיליים, מתמסכנים ובקיצור חברים בשבט המדובלל , זה שחבריו מתעסקים בהבלים כמו שמירת העיניים, ולובשים שטריימלים וחלוקי פסים.
בתנועת התשובה ההיסטורית שיצרו תנועות כמו "ערכים" ו"נתיבות עולם", נוצרו בעלי תשובה חרדיים שהיו קולים ולמעשה שידרגו את האוכלוסיה החרדית והפכו אותה למודרנית יותר.
השבט הוא בדיוק ההפך, הוא מסתפח אל הפסיכים ביותר בקבוצות האקסצנטריות של העדה החרדית ויוצר לחץ קנאי ומנוון על הקבוצות החרדיות היותר מתקדמות.

זה בדיוק מה שמלמד אותנו הסיפור על נחמן נתן.
אותו איש שמארח בביתו את רבינו הקדוש ואת רבי נתן ואז מתחיל לדבר בהתלהבות על נסיעת עסקים מזהירה שהוא הולך לעשות , הוא בדיוק כמו בעל התשובה שמגיע לברסלב והמוח שלו נדפק מרוב אורות.

זה בדיוק נקרא "להקבר בחיים" , כי משם האנשים האלו לא יצאו. הם ימותו בעולם הזוי ומופרך של טומאות וקליפות. עולם שבו הולכים עם משקפי שמש בלילה בגלל "קדושת העיניים", עולם של נבערות, של שנאת הקידמה, שנאת הטכנולוגיה ושנאת התבונה.

הילדים שלהם כבר יהיו עארסים שבב"ים חרדיים להפליא, שיסחרו בגראס ובתמונות של צדיקים. עכשיו הייתי באומן ואני אומר שכל פעם שאני מגיע, אני נכנס לדיכאון מעדרי המטומטמים ,שמעלים שם גרה. פשוט פרצופי תחת מתחת לשטריימל.

מדובר באוכלסיה ,שלא מבינה כלום בשום דבר. לא בתורה, לא בהלכה, לא במחשבת ישראל ובוודאי לא בתורת ברסלב. הם בקיאים באיך צריכים להתלבש לפי האופנה של "שובו בנים" , ברכילות על רבנים וכמובן בכל מה שנוגע לטימטום התורן המכונה "הלכות צניעות ושמירת העיניים".
האמת שאני בעצמי הייתי צריך לעשות הרבה שמירת עיניים , כדי לא להסתכל עליהם בראש השנה, כדי שחלילה לא יצא עליהם קטרוג ביום הדין באשמתי.

טוב, הסברתי את המגפה כמיטב יכולתי, עכשיו אני תוהה לגבי החיסון.
מהאבעבעות השחורות נפטרנו יחסית בקלות, אבל מה יכול להיות להיות חיסון למגיפה הרוחנית.
אין לי תשובות.
אני רק זוכר מה שאמר מנהיג חסידי ברסלב לפני שבעים שנה, הרב אברהם בן נחמן "העיקר שאני לא אהיה מפורסם של שקר."
או כמו שאומר הרב ברנר שליט"א "אנחנו לא שמענו שבברסלב שמוסרים הנהגות" , או בעברית פשוטה "בברסלב לא אומרים לך מה לעשות, כל אחד לנפשו."

אז אין לי תשובה, רק אני נזכר באיזו אנקדוטה מהמסע האחרון לאומן. מישהו סיפר לי שהפעם בנו בקייב טרמינל חדיש ומפואר כדי לקלוט את רבבות החסידים. אני אמרתי לו שטרמינל משופר הוא חדשות טובות ואני מקווה שגם החסידים יהיו משופרים.
האמת שגם החסידים השתפרו.
הטרמינל באמת היה מצויין, האוקראינים חושבים שהם עשו אותו לכבוד אליפות אירופה בכדורגל, אבל אנחנו יודעים שזה רבינו שדאג לנו הפעם והציל אותנו מהאוהלים של שנה שעברה. אני רק מקווה שעד הפעם הבאה שאני אגיע יסדרו את מכונות הקפה. אני כל כך אוהב להגיע לקייה ומיד לגשת למכונה כזו ולשתות משהו חם, מול כל הפרצופים ההמומים של החניוקים.

לסיום, כמו שאמרתי, בברסלב לא נותנים הוראות, אבל להמליץ אפשר, נכון? אני ממליץ בחום על הסרט Sex Drivre.
למרות שמו הוולגארי הוא מהטובים מסוגו ויש הרבה מאוד אנושיות ועומק לצד קטעים מצחיקים שיגלגלו אתכם.

watch?v=mov9e5jdh0M

האמת, שלא הבנתי את כל הבדיחות על האמיש.

ואפרופו משפקפי שמש בלילה, זוכרים את בילי ג'ין?

לילה טוב. רפואה שלמה, לי ולכל חולי ישראל.

עוד תתגעגעו לדונלד דאק


לפעמים אני לא בטוח שאנחנו מתקדמים לאנשהו עם הזמן.

היום היינו במסיבה קטנה , עם כמה חברים מהמגזר התורני לאומי / חוזדר בתשובה. אנשים מצויינים, דרך אגב, חלקם מאוד קשורים לרבינו ובכלל , אנשי חינוך ורוח, עליהם כבר אמר בודהא בדהמפדה "יהיו ידידך אנשיך מופת , אצילי נפש , מהטובים בבני האדם."

הקטע היה , שהילדים שם עשו דבר אחד וזה לשחק בסמרטפונים של ההורים שלהם. לא עשו שום דבר אחר חוץ ממשחקי אייפונים , אנגריבירדס, המקדש, קפיצת הנינג'ה וכל אלו.

זה היה די מבעס, למען , ילדים מטפסים אחד על השני, מתווכחים תור מי עכשיו ומיה להוריד ומה שהעציב הוא שמדובר בילדים טובים, מחונכים , מבתים מצויינים. ילדים שיעזרו לך לסחוב ארגזים מהסופר וישאלו לשלומך. לא מדובר בעארסים טמבלים שמתחרים מי מהם צורח הכי חזק. באמת אחלה ילדים, אני מכיר אותם וכואב לראות אותם מתחרפנים בגלל מנת יתר של סייברספייס.

ליד היציאה תפסתי כמה מההורים ושאלתי "אתם זוכרים את הימים הטובים שהייתה טלוויזיה אחת גדולה וכל הילדים ישבו מולה בשקט ובשמחה?"
גיחוכים מרים ענו לי, אפילו מהאימהות שהן בדרך כלל יותר פאנאטיות. כנראה שהמחשבה הזו רצה בהרבה מקומות. מהר מדי זרקתם את ה טלוויזיה מהבית , עוד תתגעגעו לדונלד דאק.

היום ערב ראש חודש אלול וזה אומר שכבר לא כל כך מתאים לנו לעסוק בהוצאת לעז ובלשון הרע, אז בואו נראה אם נצליח בכל זאת להשמיץ מישהו, לפני התקדש החודש.
אפרופו סמארטפונים,
השבוע לקחתי מישהי לשיעור של הרב עופר ארז והיא מין בעלת תשובה כזאת, מאוד משכילה ומאוד רוחנית. היא סיפרה לי על שבת שהיא בילתה אצל רב ברסלבי מפורסם ומכובד. היא סיפרה בהתלהבות על הנאומים המחזקים של הרב שהטיף להם לא להכנע לתכתיבים חברתיים, לא להיות כבדים , לא להיות מקובעים . "תהיו פריקים!" הוא אמר להם "למה שלא תהיו פריקים?"
כששמעתי את הסיפור הזה לא יכולתי שלא לגחך.
לפני יותר משנה הלכתי לרשום את אחד מהילדים שלי למוסד חינוכי בהנהלת כבוד הרב. אתם יודעים מה אמרו לי שם? שכדי שיקבלו את הילד למוסד, ההורים צריכים לחתום על התחייבות שלא יהיו מסכים בבית.
מה זה מסכים? טלוויזיה, מחשב, אייפון וכן הלאה.
החוצפה היא, שגם בתוככי בני ברק החרדית, לא עושים תנאים כאלו. נכון, שקיבלנו מכתב לפני שהילדה ניכנסה לכיתה א' בסגנון "תלמידותינו אינן צופות טלביזיה, תלמידותינו אינן אוכלות פיצוחים בשטח בית הספר, תלמידותינו פונות לאנשי צוות ההוראה בנימוס ובגוף שלישי."
לדעתי זה בסדר. אתה מקים בית ספר איכותי, אתה רוצה שכל התלמידות יהיו אצילות בריטיות מושלמות ואתה דואג להן לסביבה תומכת ואינטימית, כדי לייצר אצלן תחושת גאווה, שמסתמכת גם על נימוס וגם על התנהגות מכובדת, סדר וניקיון.
הם לא חשבו לרגע לכתוב "ההורים לא יהיו מנויים בערוץ פלייבוי ולא יזפזפו שעות בין תוכניות ארוטיות בערבית.
זה לא עניינם וזה לא מעניין אותם. הם מתעסקים בלחנך ילדות ולא הורים.
כבוד הרב שבנדון, משחק משחק הרבה יותר מלוכלך. הוא תופס מחפשים רוחניים מבולבלים מאוד, מפטם להם את האגו בכל מיני סיסמאות אינפנטיליות בסגנון "תהיו פריקים!" , "אל תשימו על אף אחד" , וכשהם נמצאים כבר אצלו ביד, כשהם התנתקו מהעולם שגדלו בו, כשהם הופכים להיות זרים בעולם דתי מוזר מאוד ונעשים מאוד תלויים ברב ובקהילה ובמוסדות , אז כבוד הרב יכול לדרוך עליהם ולרמוס אותם, להגיד להם שיתנתקו מהאינטרנט, שיוציאו מהבית את הלפטופ, שיוותרו על הסמארטפון, שיעיפו את הטלביזיה וכן הלאה.
זה פשוט? לגמרי לא.
בנאדם שחי בשיכון מצ'וקמק, לא יכול להרשות לעצמו לחיות כמו בבית קטן באהבה ולשלוח את הילדים להאכיל את החזירים כל פעם שאין להם מה לעשות. טלביזיה היא לעיתים ברכה גדולה. היא כלי להפגת מתח, ליישוב סיכסוכים והיא גם יכולה לחנך. אני לא אומר לאנשים להתחבר ללוויין ולהפציץ את הבית בשטויות של MTV במשך 18 שעות ביממה. אולי זה באמת מיותר, אבל אם אתם מחזיקים מכשיר DVD עם כמה סדרות חמודות כמו "ציפיטפוט", "היו היה" ו"בלי סודות" , אתם יכולים ליצור בבית אוירה מאוד נחמדה ותוך כדי כך, הילדים שלכם גם ילמדו משהו.
כל זה , כמובן , לא מעניין את כבוד הרב, כי הוא מאניאק, כי הוא "פריק" במובן המסורתי של המילה, "מפלצת".
אתם לא תופסים כמה קל לשלוט ולהתעלל בבעלי תשובה. הרבה פעמים הם באמת לא יודעים מה לעשות עם עצמם, הם לא יודעים מה טוב ומה רע וכל מיני חולירות מגיעים ואומרים להם שפן הדב זו טומאה ובייבי מוצרט זה כפירה , וכמו אותו הרב הם רוכבים להם על הראש. זה לא פלא בכלל שהרבה פעמים , הילדים של האנשים האלו, הופכים לעבריינים צעירים. אין להם מה לעשות בבית , אז הם מסתובבים ברחובות ומחפשים ריגושים. תדעו לכם, שזו מכה אמיתית אצל בעלי תשובה ותיקים, ממש מגיפה.
לכן אני אומר "אל תהיו פריקים" ומצטט את מה שהרב ברנר אמר בשיעור לפני חודש "בן אדם צריך להיות נורמאלי. לא להיות משונה ולא מוזר, נורמאלי."

אז לפני שאיזה מפגר יקפוץ ויגיד שהרב ברנר לא התכוון שאנשים יחזיקו טלביזיה בבית, אני אסביר ואומר שיש כל מיני סוגים נורמאליות. יש נורמאליות של קריית ויז'ניץ ויש את הנורמאליות של שיכון ל'. שתי הנורמות האלו נראות מאוד שונות, אבל למעשה הן כמעט אותו הדבר. מה הרב ברנר התכוון להגיד כאן? את מה שרבינו כל הזמן אומר לנו, שאדם צריך להיות מעורב עם העולם, שאדם צריך להיות אזרח מאוזן והגון, נעים לשכניו ומועיל לחברה. זה חלק מתורת ברסלב וזה גם מה שאושו אמר ב"נעל מתאימה" , שהאדם הנאור לא מורד בחברה, הוא משחק לפי הכללים , יום אחד דמקה ויום אחד שש בש.

עד כאן בנושא זה.
ליום הזה שלפני ראש חודש, קוראים אור לראש חודש וכשחושבים על זה , זה שם משונה. מה פתאום אור? הרי ראש חודש הוא היום החשוך ביותר, נכון? אין ירח בשמיים. אולי זה בא להזכיר לנו את השלב הבא שמסתתר בתוך האפלה של השמיים חסרי הירח. את הנקודה הזעירה של הלבנה הנולדת מחדש ומתקדשת.
היום היא מסמלת את קרן האור הרוחני ההולכת ומתחזקת סביבנו, שבתוכה מסתחררים הרסיסים הקטנים שמרכיבים את המציאות שלנו ואורגים סביבנו גשר כביר וזוהר, עליו אנו צועדים ביראה מרטטת במשך כל חודש אלול , עד שנגיע על סופו וננחת בעוד חודש בממלכתו של הצדיק, באומן עיר הקודש.

מרד גטו אומן


דובוני לא אכפת לי

אין לי שום טענה לחסידי ברסלב, לאנשים של רבינו.
אין לי ספק שהם הטובים בבני האדם. כשהייתי עכשיו באומן,הם האכילו אותי מרק בלי לשאול מי אני. הם נתנו לי בננות בלי לוודא שאני מסכן. הם הזמינו אותי לסעודת שיפודים בלי להכיר אותי ואפילו כשפעם נכנסתי בטעות לדירה כדי לשאול אם יובל נמצא, הם לא נתנו לי ללכת, בלי למלא לי כוסית שיבאס כדי שאני לא אתבעס. עוד לי דיברתי על הסיגריות. בנאדם קם מהכסא והולך לקנות במיוחד.
אין על אנשי רבינו, אין. הם דוגמא נדירה להצלחתה של עבודה רוחנית אמיתית והמסטיק שנדבק להם לנעליים יותר טוב מכל אבירי אומות העולם וחסידי זכויות האדם והאגודות למניעת פיטום אווזים.
אממה , בנושאים מסויימים הם סובלים מחינוך לקוי, לדוגמא כל הנושא הזה של סטריליות נשית. כל כך קשה לכמה מהם לסבול מציאות נשית , עד שהם חייבים להעיף את הנשים מקבר רבי נחמן מברסלב, כל זמן שנמצאים שם הגברים שעלו לרגל בחג השבועות. הנה המודעה לפניכם. מתחם הציון יסגר לנשים, החל מיום חמישי ג' סיון בשעה 12:00.
רצה הגורל ואני הגעתי לאומן אחרי אחת בלילה בד' סיוון כלומר, שש וחצי שעות אחרי הוומן ריין.
מה שהלך אז באומצן בצומת הרחובות פושקינא ופארוסקא , עין לא ראתה. כל מהלכי החצות, נושאי המגבעת , מטלטלי הפיאות וזקופי הזקנים , כולם היו שם מנער ועד זקן, העלו טבעות עשן והחליפו חוויות. המראה היה עוצר נשימה , ולו רק בגלל זיהום האוויר ,אבל אני לא התכוונתי בשלב הזה לחדש קשרים חברתיים, למרות שסהדי במרומים שזה דבר שאני זקוק לו בדחיפות, אלא רצתי אל המקווה ושפריץ ושפראץ הייתי מוכן ומזומן למפגש חוויתי עם המצבה של רבנו.
בערך בשתיים בלילה דהרתי אל תוך הציון.
בחוץ היה מלא, בפנים היה מפוצץ ולא ראיתי איך אני יכול לפרוץ את המצור.
לא נותרה לי ברירה אלא לנסות מאחור, בעזרת הנשים, שידעתי טוב מאוד שהייתה אמורה להיות מטוהרת עד אותה שעה, כיוון שהרב שלום ארוש היה אמור להתפלל בה, כבר למחרת השכם בבוקר.
מחוץ לפתח האולם, נתקלתי בחסיד בעל חזות דובונית שהתהלך אנה ואנה במצוקה גלויה.
"יש שם בפנים נשים." הוא פנה אלי בבקשת עזרה "אולי אתה תצליח לדבר איתן ולבקש אותן שיצאו."
בלי לטרוח לענות לו, פרצתי אל תוך החדר.
הסתבר ש"הנשים" היו בסך הכל נערה אחת שהייתה ישובה מצונפת תחת המצבה האדירה בשיער פרוע ובגדים סתורים כשמעליה ניצב שומר אוקראיני זקן שנזף בה ברוסית וציווה עליה להסתלק. ככה זה בגטו אומן. איש אינו נושא באחריות ואיש אינו אשם. השכירים האוקראינים מקבלים את ההוראות שלהם מגורמים אלמוניים ומבצעים את המשימות בקור רוח ואדישות. למבקרים ולחסידים אין שום כתובת לתלונות או מענות , והם נהדפים הלאה והצידה בקור רוח נחוש על ידי בריונים ,שאת שפתם אינם מדברים .
אני מיד פניתי אל המצבה בצעד מהיר, כשאני מתעלם לגמרי מהשומר. הוא מצידו, ראה בטעות את הכניסה הדרמטית שלי כסימן להיותי דמות סמכותית ולכן הרכין את ראשו ונחפז להסתלק.
"איתך במאבקך הצודק." פניתי אל הנערה שהייתה יפה ואומללה ובוודאי בקושי מלאו לה עשרים.
"אם אתה איתי , אז תצא מכאן." אמרה לי הפנאטית הקטנה, ארוכת האיברים.
"את לא מפריעה לי , אז אני לא מפריע לך." פסקתי ומיד התנחלתי על המצבה, שהייתה ריקה והתחלתי להגיד תיקון.
הבחורה לא היססה, מיד נעמדה באמצע החדר , כיסתה את פניה בתיקון הכללי ופרצה בבכי קורע לב. (ראו תמונה, מצטער על האיכות כיוון שהתאורה הייתה זוועתית).
לא התמהמתי שם הרבה. כשיצאתי המתינו לי בחוץ שני דובונים, שכנראה קיוו שאני אצליח לפנות בשבילם את האולם.

בסרט הזה כבר היינו.

מה יש בה, באומן , אם כן?
הבטחתי לכתוב על כך פעם משהו, לפחות לחלוק איתכם את רעיונותיו של מי שמבין משהו במיסטיקה ובאנרגיות.
מה שאני כן מתכוון לעשות זה לחלוק איתכם איזה רושם מאוד אישי שלי. בשביל זה אני צריך להחזיר את הזכרים שבכם הרבה שנים אחורה. זוכרים את הפעם הראשונה שלקחתם ילדה לקולנוע? זאת אחת החוויות הכי מכוננות שיש, לפחות למי שבורך בנטיה מינית נורמאלית. ובכן, אם אתם זוכרים את הסיטואציה, אולי תצליחו לשחזר את ההרגשה של אותו רגע נדיר, בו קצות האצבעות שלכם נוגעות לרגע בקצות האצבעות של "הדייט". מה שאני זוכר, זו מין מתיקות עדינה שמתחילה בערך באיזור הטבור ומתפשטת לה באיטיות מסממת במעלה הגב עד שהיא ממלאת את בית החזה בענן זוהר ונוצתי , עשוי כולו מאושר. כך בדיוק הרגשתי כשהגעתי לאומן, אחרי עשרים שעות בלא שינה , ביקור בחדר מיון ושורה אינסופית של טלטולים.
המזל הוא שבהשגחה פרטית החלטתי לשים לב למה שקורה איתי. אחרת הייתי פשוט הולך לישון ומחמיץ את כל העניין. אבל לא החמצתי , ירדתי מהאוטובוס עם אף דולף , כאבי שרירים והרעלת ניקוטין וחיפשתי את המזוודה שלי ופתאום שמתי לב, שאחרי השד יודע כמה שנים, אני שוב חווה תחושה דומה לזו שחשתי פעמיים או שלושה בקולנועי ילדותי. ההבדל, כמובן הוא שבקולנוע תחושת האושר הופכת תוך כמה דקות לכאבים עזים במפשעה. באומן היא מתפוגגת לאיטה ומסתיימת לחלוטין רק אחרי יום וחצי בערך.
רבינו,כאמור, מעבר למילים ולמחשבה הוא.

תיקון טעות

אני מאוד אוהב להתנצל על הטעויות שלי, בעיקר בגלל שיש אנשים שזה מאוד מעצבן אותם ואני זוכר שכתבתי פה נגד רבני ברסלב מהזן הכלבלבי, שחתמו על פאשקוויל שטוען שנחש צריך לנשוך את הנשים שמעזות להגיע לאומן בראש השנה. טעיתי. אני מודה.
על המודעה של הנחש לא חתום אף אחד, היא פשוט תלויה ליד המודעה עם החתימות.
הנה הצמד חמד:

אז באמת טעיתי ואני מתנצל בפני אותם רבני פוצ'י מוצ'י, כיוון שלא באמת אמרו שנחש צריך לנשוך את הנשים האלו , אלא בסך הכל שהן מכשול חמור ותקלה לרבים.

כל הזמן אומרים שפאשקווילים של ברסלב מיוצרים שלא על דעת הרבנים ולכן אני לא מתכוון להאשים אף אחד. אני רק מציע לגברות שכאן דבר פשוט. כשמגיע אליכן איזה רב קוצ'י מוצ'י ממותק, מלוקק ומשומן ויציע לכן להצטרף אליו ל"מסע רוחני לתיקון הנשמה באוירה מרוממת בקברי צדיקים", תשאלו אותו על ראש השנה? מה כבר יקרה?

 שני גנבים

דיברנו קודם על המקווה של שבועות ועל סגולותיו ע"פ תורת ברסלב. באופן אישי, כל פעם שאני טובל בשבועות ,תיכף לפני עלות השחר, אני מרגיש שאני לא טובל במים, אלא בניצוצות אור קרים. השנה ישבנו ולמדנו בלילה ומישהו שם אמר שצריך לטבול בשעה שתיים ורבע בלילה. לי זה נשמע קצת מוזר, כי עלות השחר באומן יוצא בערך ברבע לשלוש ולכן לא אמורים לטבול לפני שתיים וחצי, נניח. פשוט הבנאדם נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר, חסיד אורגינלי, מכובד למראה ומיושב בדעתו ולכן אמרתי לעצמי "מה כבר יקרה?"? ובשעה שתיים אני התחלתי ללכת לכיוון המקווה הגדול , אותו פותחים רק בחגים ובאירועים מיוחדים.

כשטבלתי הרגשתי מוזר. המים היו בסדר , אבל   הם היו מים, ראבאק.
חזרתי לציון, תפסתי מקום טוב על המצבה והתחלתי להתפלל, פתאום אני מציץ בשעון ורואה שהשעה עשרים וארבע דקות לפני שלוש. רוח תזזית חטפה אותי והטילה אותי בריצה אל הדרך למיקווה הקטן , זה שפתוח כל השנה וגם הכי קרוב לציון. המקווה הקטן הוא באמת קטן. הגודל שלו , כולל הספסל והמקלחת הוא בערך שני שליש מחדר שינה ממוצע מינוס. הוא ממש קטן. שלושה אנשים יכולים לנוע בו בנוחות וכשאני ניסיתי להכנס פנימה היו בו יותר מעשרים אנשים.
אל תחשבו על השואה, די להזכר בתורים לרכבת בהודו. בקיצור, אני אומר שלא אכפת לי , זורק מעצמי את הבגדים ופונה להכנס למים.
ממש מולי יוצא מישהו מהמים ומביט בי.
אתם זוכרים את סיפור הזן הזה , בו שני גנבים נתקלים זה בזה, אחר חצות על איזה גג חשוך? זוכרים מה שכתוב שם? הגנבים לא אומרים מילה, רק פורצים בצחוק גדול. זה בדיוק מה שקרה לי עם הבנאדם הזה. פשוט התחלנו לצחוק. הוא יצא ואני תפסתי את מקומו ואיזה ניצוצות קרים עטפו אותי, חבל על הזמן.

 לראות את כוחו של רבינו

שנים של טלוויזיה למדו אותנו שהבלונדינית הצעירה, המטופחת והיפה נמצאת בראש שרשרת המזון. היא המטרה הנחשקת בעיני כל גבר ראוי לשמוע ותמיד נראה אותה במקום הראוי לה, או במסעדה מפוארת, או במכונית ספורט חדשה, או מוקפת מעריצים.
נכון, אנחנו לפעמים רואים יפהפיה כזו ממלצרת, אבל גם כשהיא עושה את זה, לא מדובר בשירות, אלא בסוג של יחצנות. היא מציגה את עצמה ומעפעפת כדי שיגיע מאן דהו עם BMW.
מה שקרה לי, זה שחלק מהארוחות של החג , אכלתי במלונית באומן ושם משלמים טוב, אבל גם מקבלים שירות , ברוך השם. האוכל הוא חוויה קולוסאלית – כולסטרולית אמיתית וגם יש מלצריות שמגישות אותו. מה שראיתי שם הייתה הוכחה לכוחו של רבינו הקדוש. היו שם אלילות בלונדיניות, חטובות ומעוצבות, שבכל מקום היו שולטות בשטח ואילו במלונית של אומן, הן עטפו את עצמן במדים ארוכים ומבזים וכיסו את השיער שלהן בסמרטוטים ובאו להגיש אוכל ולשרת בשתיקה ובהכנעה חבורה של חסידונים בני כלאיים מדובללים, שבכל מקום אחר היו נמצאים בתחתית החבית.

זה כוחו של רבינו, משפיל גאים ומגביה שפלים ותחת צילו הגועש, אדירי עולם מתכווצים מבושה ואילו בני האשפתות חוגגים ומבלים.

המרד הקדוש

אז רבני ברסלב החליטו שעל הישראלים המגיעים לאומן, לחגוג את חג השבועות במשך יומיים כמו בני חוץ לארץ. לא נכנס כאן לסיבות ההלכתיות, קודם כל  בגלל שאני לא מבין בהלכה וחוץ מזה בגלל שבשום מקום זה לא ככה. תושבי ישראל  לא חוגגים יום טוב שני של גלויות, בשום מקום. אם יוצא להם להיות במקום שאין בו ישוב יהודי, אז הם מתנהגים כרגיל, ואם הם בישוב יהודי גדול , אז הם "מחללים את החג" בצנעה, כלומר , מתרחקים מאה מטר מבית הכנסת, כדי להזמין מונית.
ככה זה בכל המקומות, חוץ מבאומן הכבושה. שם רק לפאנטים זכות דיבור, שם כל האוסר הרי זה משובח וליקוק תחת לנטורי קרתא הוא צו השעה.
מה אני עשיתי?
סיימתי את תפילת מעריב של מוצאי חג שבועות בציון, פילחתי שני נרות והבאתי אותם למלונית. שם לנוכח מבטים תמהים מאוד מצד הנוכחים , הבאתי דאודורנט וכוס קולה ועשיתי הבדלה בקול גדול.
"אבל מה עם מנהג המקום?" התעניינו חסידים אומללים שכבר יומיים שיוועו למקלחת.
"במקום שלא גרים יהודים, אין מנהג המקום," הסברתי בקול של אחד שקיבל הסמכה לדיינות ומנהל שלושה כוללים ושתי ישיבות גדולות "מה שקרה כאן , זה שהגיעו הנה מאה אמריקאים שלא נעים להם לחגוג חג שני כשמסביבם כולם קונים, מטיילים ומבלים."
למשמע ההודעה הזו , העיניים מולי התעגלו בהבנה פתאומית.
תוך זמן קצר מאוד התפשטה ההודעה בין הישראלים ותחת כל עץ רענן התאספו אנשים כדי לשמוע הבדלה ולרוץ למקלחת או לטלפון.
למחרת היה יום עסקים רגיל למדי. החנויות היהודיות היו פתוחות ברובן, ועשרות עולי רגל התארגנו לנסיעות לקברי צדיקים כמו נתן מברסלב והבעל שם טוב.
אני עצמי ביליתי את היום בקריאה של הרומן הקלאסי "וילט" מאת של שרלוט ברונטה המדהימה והוכיתי אלם והלם לנוכח עוצמת הכתיבה שלה, שחשפה לנוכח דימיוני עולם של אצילות, תבונה , מתינות וטעם טוב. מתק המילים, העושר הרעיוני והיצירתיות העלאית של הרומן הזה, מילאו אותי באורך רוח ובטוב מזג, בעת שאני וחברי הטלטלנו בדרכינו חזרה , דרך מבוך התחבורה האוקראיני וליוו אותי בשעה שחזרתי מסוחרר אל המולדת , כדי להכנס להיכן שאני גר וגרים האנשים שאני אוהב הממתינים לבואי כמו ניצני ורד כהה ועז , שבלוגמו מטל השחר , מוצא עוז רוח להמתין לזוהרה המחייה של קרן שמש ראשונה.

 

ממש הכל בסדר


אתמול שכחתי להניח תפילין.

לא שאני בעד להניח תפילין , ההפך , הקטע הזה שהתחלתי להניח לפני חודש או חודשיים דפק לי את כל תהליך האינקובציות ואני לא יודע בכלל מה אני אעשה עכשיו ואפילו את אין לי מי לשאול. הלוא מה אני אשאל "סליחה הרב, עד היום ניסיתי להפסיק לנהל את חיי ולהניח לעיבורי הנשמות של הצדיקים להתוות את דרכי, ואז התחלתי להניח את התפילין וזה הוציא אותי מאיזון כי למעשה, מבחינת העיבורים אני בכלל לא נמצא ברמה של כזו פרקטיקה קבועה. מאקסימום כשמגיעים למירון , רוצים קצת לנפח את הכלים, כדי שיהיה אפשר לשאוב מהצדיק קצת יותר , אז מניחים תפילין, אבל ככה? מי במדרגה הזו בכלל?"
נראה לכם שיש לי אם מי לדבר? קדחת.
הקבליסט הכי אולטרא ליבראל יגיד לי "מה בעצם אכפת לך? מילא אל תשמור שבת בגלל הפיקניקים, מילא אל תאכל כשר ,כי אמא שלך מכינה את השרימפס הכי טובים בפנסילבניה, אבל תפילין מה אכפת לך? תניח."
איך אני יכול להסביר שהגוף האנרגטי של האדם , הוא דבר עדין , הוא דבר רגיש , שצריך לטפח אותו בעדינות , במסירות ביד אוהבת ושאני התחלתי תהליך רב שנים של תנועה בעקבות זרמי האנרגיות של הצדיקים ואין שום סיבה שבעולם לבעוט במערכת בפראות באמצעות בלוני ציפה אנרגטית מלאכותיים.
אף אחד לא מבין בזה .
אף אחד חוץ מהרב ברנר.
הוא אמר לי גם בלי ששאלתי שגם הוא לעניות דעתו , לא ראוי להניח תפילין, אלא שאם כבר הוא נצטווה , אז חייב להניח גם אם הוא לא ראוי.

תשובות כאלו , גורמות לי לחפש מקום לקבור את עצמי, לא בגלל שאני מתבייש במשהו, אלא בגלל שאף אחד לא מוכן לדבר איתי בהיגיון.

בקיצור, לא הנחתי תפילין כי שכחתי והגעתי לשיעור של הרב ברנר במקום הרגיל בשעה הרגילה ונושא השיעור היה "עזות דקדושה" או במילים אחרות , מה יעשה בנאדם ששכח להניח תפילין בבוקר. אז הסברה הראשונה שמעלה הרב ברנר זה שאותו בנאדם צריך להתבייש מאוד.

למה להתבייש? כי אפילו נהגי מוניות חילוניים מניחים תפילין ולכן מי שלא מניח תפילין , הוא אטפילו לא ברמה של נהג מונית חילוני , אלא של גוי וברור שהוא צריך להתבייש. אמממה , הבושה הזאתי אינה מקדמת , כי אותו אדם יכול להגיע למצב שהוא כל כך שבור מהבושה על זה שהוא התנהג מגוי , עד שהוא שוב לא מניח תפילין ואז נעשה לו להרגל והוא מתדרדר ומתדרד לרמת הגויים בעוד עניינים.

בשלב הזה, ברור שהייתי ממש מחורפן, אבל נמשיך.
אומר הרב ברנר שכאן צריך עזות דקדושה , מה הכוונה? לבוא לאלוהים ולהגיד לו "אף על פי שהתדרדרתי מטה מטה ולא הנחתי תפילין הבוקר , בכל זאת אני עז פנים ומבקש שתסלח לי." זאת אומרת עזות דקדושה , זה שבמקום להתבייש מאלוהים, לשים את הדברים על השולחן.
האמת שזה עוזר, כי אין דבר שיותר מדכא מהתחשבנויות, מהרגע שאתה מתחיל אתה יורד ויורד ושופט את עצמך לכף חובה ובסוף מגיע לידי פריקת עול , כי אין לך מה להפסיד.
אני הגעתי למסקנה אחת , כל זמן שאני בקשר עם הרב ברנר, רצוי שאני אניח תפילין, כי אחרת הוא לא ידבר על שום דבר אחר.

טוב, אחרי שבילינו שעה בדיון על אותו אחד ששכח להניח תפילין בבוקר ועל העזות דקדושה ,קם שם אחד שסיפר על החבר שלו ששמונה עשרה שנים עולה לקברות צדיקים ולא עוזר לו. ברגע שהרב ברנר שמע את זה הוא פשוט התפוצץ, ועל מי הוא התפוצץ ? על "שובו בנים".
"איזה נס אתם עוד צריכים?" הוא שאל אותם "לא מספיק שלפני כמה שנים הייתם בהודו וסין ועברתם את כל העברות שבעולם ועכשיו אתם עם זקן ופאות ויש לכם ילדים שלומדים תורה?"
ואני כל היסורים שהיו לי מקודם בגלל העזות דקדושה, כלו כעשן. מרוב תענוג התחלתי להתפתל כמו קיידן קרוס באחד מסרטיה היותר פופולאריים.
כל כך הרבה דמעות תנין וירטואליות ירדו לי באותה שעה, שהיו יכולות לחדש את גאויות הנילוס , אילו הוא היה נהר וירטואלי.
אבל האמת היא שהרב ברנר צודק כאן ותשימו לב למהלך.
מה שהוא אומר זה שאנשים בנויים מעירוב של טוב ורע וזה מאז חטא אדם הראשון.
זה מצב נתון, היחיד שיצא מהמצב הזה , היה מיועדנו בעל ההילולה רבי שמעון בר יוחאי שעליו נאמר "נעשה אדם נאמר בעבורך" ומכאן אנחנו מבינים שהוא תיקן את עצמו עד כדע כך , שהוא ניטרל את החטא.
הבעיה שמדבר עליה הרב ברנר כשהוא תקף את "שובו בנים" , היא ההתמקדות ברע במקום ההתמקדות בטוב. הרי בוודאי שגם בהם ישנן הרבה נקודות טובות, לפחות אותו הבנאדם ששאל את השאלה, נראה חביב למראה, אבל אנשים רוצים להתמקד בשלילי וההתמקדות בשלילי, כמובן מחזקת אותו.
זה מחזיר אותנו לנושא הנקודה הטובה, אותו כתם מעורפל באפלת הלילה , שאותו מקדשים , על מנת לתקן את העולם.
בנושא הזה , רבי נחמן מאוד נחוש , אפילו נחוש יותר מתלמידיו. הוא אומר "תחשוב טוב – יהיה טוב."
עכשיו עוד משהו קרה לי , בשיעור שלאחר מכן , הגיע מישהו שפשוט היה סימבול לכל מה שאני שונא אצל בעלי תשובה. פונפון על הראש, קמע על הצוואר, עיניים בולטות וכמובן דיבלולים בכל כיוון. משום מה התחלנו לדבר על זה שאסור להרוג בעלי חיים, כי מורידים אותם מדרגת חי לדרגת דומם וזה נגד העלאת הניצוצות.
הרב ברנר הזכיר את ההלכה שביום שישי, צריכים לנקות את קורי העכביש .
אז אמרתי , כמובן , ששמה שצריך , צריך , אבל יש להזהר לא לפגוע בעכביש , שהוא חיה מועילה וכו'
מיד המדובלל התחיל לצעוק שצריך להרוג את העביש וצריך להרוג עכבישים , מתי שרואים אותם וכן הלאה וכן הלאה כמנהג המדובללים לדבר שדטויות בשטף.
אז דיברתי אליו מאוד לא יפה ואחרי השיעור אמרתי לעצמי "ברור שצדקתי , אבל אם אני אתנצל בפניו עכשיו, בטוח אני עולה מדרגה."
הלכתי התנצלתי והוא אמר "כן אחי , זה שטויות וכלום"

אחרי השיעור, ניגש אלי גבאי בית הכנסת , למעשה אחד מהגבאים, ניגש אלי ושאל אותי עם בבלוג הכל בסדר.
"ממש הכל בסדר" עניתי לו ולא הבנתי כל כך מה הוא רוצה מחיי, אז הוא אמר שאנשים פנו אליו כדי שיברר אם כבר הורידו את התמונות הבעייתיות מהבלוג.
לא עניתי לו, כיוון שהוא לא צד בעניין. הוא לא גולש לפה ולא מגיב פה,
אבל אני רוצה לשאול את החרדים שגולשים לכאן שאלה פשוטה "מה אתם עושים פה?"
אני לא מדבר על חרדים מודרנים קולים, הם באמת לא היו ניגשים לגבאי הזה ולא היו מתרגשים מהתמונות.
אני מדבר עליכם, בני הליבה שלח העדה החרדית , בוגרי הישיבות החסידיות, בלייני הטישים ומנויי האדמורים.
הרי אתם טוענים שיש לכם תרבות עילית מושלמת, בוהקרת וחסרת פגמים.
הרי אתם מגלגלי עיניים ומרחמים בנדיבות על כל מי שלא נולד ברדיוס קילומטר מכיכר השבת.
הרי אתם מכנים את התרבות המערבית, את הספרות , את האומנות ואת המוזיקה בשמות חינניים כמו "עימקי הטומאה" , "מכשול שער בת רבים" , "הרס הבית היהודי", "מקור לכל חטא ופגם" וכן הלאה.
מה יש לכם מאיתנו? מדברים כאן על רבי נחמן מברסלב, אבל יש כל כך הרבה אתרים אחרים של ברסלב שבהם לא תצטרכו להתקל חלילה בראיון עם פעילת הסביבה קילאי הייזל אותה מכירים בעיקר בזכות הופעתה הפנומנלית על הפוסטר של הסרט קאשבק. . אני אגיד לכם בכנות, אם מחר היה באים אלי מהבד"ץ ומבקשים לשלם לי כדי שאני אכתוב בלוג, שיהיה מיועד לציבור שלכם, לא הייתי יכול לעשות את זה.
אני מכיר את כל הפוליטיקות בין הרב קרמר לרב שכטר? אני יודע למה העיפו את הגבאי של האדמו"ר מויז'ניץ?
אין לי מושג בדברים האלו, בלי לזלזל.
כאן אני כותב על דברים שאני מבין בהם. על מדע בדיוני , על קולנוע וטלוויזיה , על אופנה ושחקנים ושחקניות ודוגמניות ועל הוליווד ועל מוסיקה מודרנית.
אם זה מה שמעניין אתכם, ברוכים הבאים.

להוריד את המסכות


אני הכי שונא את האנשים שמדברים נגד ל"ג בעומר בגלל איכות הסביבה.
"מה זה כל העשן?" הם שואלים "מה זה הרעש ? למה הילדים לא הולכים לישון בלילה" כל השטויות האלו מ, ימח שמם ושם זיכרם.
אז אני אסביר לכם מה זה ל"ג בעומר.
באים ילדים דפוקים, ילדים מטומטמים עם שיער ורוד וגורמטים וקוצים בשיער ואין להם כלום בראש חוץ מטלוויזיה ושטויות ויום אחד בשנה הם חוגגים את כוחו של הצדיק.
הם לא יודעים מי זה הצדיק , מספרים להם בבית ספר שבכלל ל"ג בעומר זה בגלל מרד בר כוכבא .
אז מה?
ככה הצדיק חושף את עוצמתו כשהוא מטלטל פוסטמה אחת מרעננה ומכריח אותה להכנס לאוטו ולאסוף את הילדים שלה מאיזו מדורה.
כערימה של הורים בורגנים מגבעתיים נאספים מאחורי איזה בלוק או במגרש ההרוס ליד בית הספר היסודי ומנסים להצית כמה גרוטאות , זה הצדיק פועל.
הוא אומר "חולירות , אתם לא מכירים אותי , ראשי זבל , אתם חושבים שאני אגדה או אמונה טפלה , אתם חושבים שאני מת אלפיים שנה , אבל אני חי , נבלות , חי יותר ממה שאתם תחיו בחיים שלכם , כבר אלפיים שנה שאני מנער אנשים ושולח אותם לקנות מרשמלו במחיר מופקע דווקא ביום שלי , דווקא מתי שאני רוצה , וכמו שאני יודע להריץ אתכם לצלות תפוחי אדמה ככה יכול להריץ אתכם לכל מקום ואפילו להביא אתכם לגאולה האמיתית והשלמה , אמן נצח סלה ועד ואני אפילו יכול להוציא אתכם מכל הספקות ומכל הקליפות והבלבולים ולהצית אתכם באש הגדולה שלי."
לא שבבני ברק הרמה הרוחנית יותר גבוהה מאשר בגבעתיים.
אני יודע שלא , אני נמצא שם כל יום .
אנשים שם מטיבם יותר הגונים , כי הם רואים פחות טלביזיה ולא קוראים "ידיעות" ואין ספק שזה עוזר לבנאדם להיות יותר נאור וטוב לב . יש שם גם הרבה אנשים שהולכים למיקווה כל יום ועל ידי טבילה במיקווה , אמר רבינו , זוכים לכל התיקונים , אבל אם אתה תעמוד ליד כמה בחורות הני ברקיות שעומדות בתור לאוטובוס למירון , אתה תישמע שם דיבורים בנוסח.
"את נראה שמלכי תהיה השנה?"
"את חושבת שנפגוש שם את ברכי?"

כאילו מה? נוסעים למירון בשביל להתעדכן ברכילות?
אבל ככה הצדיק רוצה , הצדיק רוצה להראות שהוא יכול לגרד גם ליטאיות צעירויות מתוך החורים שלהן ברובע ג' בבני ברק ולגרור אותן בעגילים השמאלציים שלהן , את כל הדרך עד לאיזה חור נידח בגליל הפרוע ושם להריץ אותן מאוטובוס לאוטובוס ולסובב אותן במסלולים בין המחסומים מצד אחד של המושב עד לקצה השני.

ולנו , ההאנשים של הצדיק , הדבוקים בצדיק , המתחממים לאורו ולאור תורתו , זה הזמן בשבילנו להוריד את המסכות ולהגיד האמת , לכבוד הצדיק שבעצמו מהווה את האמת.
להגיד את האמת שאנחנו לא אנשים רציונאליים ולא רוצים להיות ראציונאליים.
אנחנו רוצים את הצדיק , אנחנו רוצים שהוא יחשוף את כוחו האדיר ורוצים שיעשה ניסים גדולים וישבור את חוקי הטבע
ויכה בעולם הזה , העולם היומרני והמנותק ויתגלה לעיני כל העולם בדם ואש ובתמרות עשן , הרבה עשן.

היום שלושה ושלושים יום שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים לעומר.

וביום הזה נברא העולם מחדש.

ברשת הכל בסדר


אחרי עשרים אלף כניסות ל"מחוייב המציאות" באמת אפשר לטפוח על השכם לצדיק , שעשה כאן עבודה טובה.

הכל בסדר אצלכם?

אתמול היה שיעור מדהים אצל הרב ברנר, לצערי הרב, לא הצלחתי להקליט ממנו הרבה ,כי הרב דיבר יחסית בשקט. אולי אני אצליח לארגן הקלטה יותר מוצלחת – הלוואי.

בכל אופן , דיברנו קצת על מעמד האישה , שאישה מקומה בבית והיא לא אמורה לתת צדקה כי היא במעמד של מקבלת ולא משפיעה , אבל העיקר השיעור היה בנושא יסורים.

מה שהרב ברנר אמר זה שמי שיש לו דעת , אין לו יסורים.

מיד תקפתי בשאלה "ואם הוא דורך על מסמר , לא כואב לו?", אבל הרב ברנר לא פראייר, אמנם אין לו ממש רקע בהתמודדות עם אושואיסטים שגדלו על "האדם הנאור אינו סובל,רק חווה אי נוחות." , אבל חיים בתוך הסיר הרותח של בני ברק/מאה שערים ,גרמו לו ליכולת תגובה כמעט גרעינית.

"מה הבדל בין מסמר שנכנס לך ברגל לבין מישהו שנותן לך סטירה?"
"הא " אמרתי "את המסמר בנאדם ישכח למחרת ואילו סטירה הוא יכול לזכור חמש שנים."
"הלוואי חמש שנים," אמר הרב.
הוא סיפר על רב מפורסם אחד שכל לילה בזמן קריאת שמע על המיטה היה אומר "הרייני מוחל וסולח לכל מי שחטא נגדי חוץ מממנו וממנו וממנו"
אנחנו, פליטי הזן בודהיזם, מכירים את המנגנון הזה , שמופיע בספרות הטאואיסטית אצל צ'ואנג צו בסיפור "הסירה הריקה".
מסופר שם על איש שנוסע בסירה ומולו באה סירה אחרת ומתנגשת בו.
אם יש בסירה השניה בן אדם, תיווצר שם מריבה, אולי אפילו מכות , אבל אם הסירה השניה ריקה, לא יקרה כלום.

צ'ואנג צו, בסיפור הזה מנסה לחנך לענווה, כמו מורהו הגדול לאו צו שאמר "ישים עצמו אחרון ויהיה ראשון, האם לא משום מיעוט עניינו בעצמו , עומד עיניינו איתן" (טאו טה צ'ינג , תרגום מאנגלית – שלמה קאלו.)

אז בקיצור, גם בברסלב יש את זה , אבל ברסלב כהרגלה, היא שדרוג של דתות המזרח וכאן קוראים לזה "מי שיש לו דעת, אין לו יסורים", כאילו במקום לרוקן את הסירה , למלא אותה.

אוקי, קצת פיקנטריה לכבוד עשרים אלף הכניסות .
לשיעור שלנו הגיעה הפעם תגבורת בצורת עשרה אברכים מתולדות אהרון, שבאו להשתתף בתפילת מעריב אצלנו, אין לי מושג לנו. הניחוש שלי שהיה להם איזה אירוע בסיבה שהתבטל.
אתם יודעים מה זה "תולדות אהרון", נכון? כובעים שטוחים, מעילים ארוכים שחורים עם פסי זהב, פאות בלונדיות חלקות ונוצצות והסטוריה מפוארת של מלחמה בישות הציונית.
האמת שהם די סבבה, כל האופנה הרטרו חרדית שעל בעלי תשובה נראית אלטע זאכן, נראית על "תולדות אהרן" כמו למבורגיני.
הקיצר, החבר'ה האלו יודעים להתפלל, אין להם מה להתבייש גם ליד הברסלבים הכי ההיפראקטיביים. הם באו וראו שמתפללים בבאלגן וישר הצטרפו לחגיגה וככה היינו כולנו שחורים ומפוספסים בשמחה גדולה, חוץ ממני שלבשתי לה קוסט.
אחרי תפילת שמונה עשרה , יצאתי להפסקה קצרה במדרגות של בית הכנסת, כדי לבדוק כמה אס אמ אסים ולהחזיר צלצולים ואז מה אני רואה? רשת פתוחה מצייצת לי באייפון.
לא האמנתי, אבל הנה אימיילים התחילו ליפול לי לטלפון.
"סבבה" אמרתי לעצמי "רשת פתוחה בלב ירושלים האולטרא החרדית, כאילו אין חרם אינטרנט בעולם." נכנסתי בחזרה לבית הכנסת, שמה עוד היו כמה שעוד לא סיימו את תפילת שמונה עשרה, והתחלתי לעבור על האימיילים.
פתאום ניצנצה בי מחשבה ניבזית "אולי הרשת הזו לא מסוננת?"
רצתי החוצה שוב , העברתי לדפדפן ושאלתי לעצמי איך לעזאזל אני אבדוק עם הרשת מסוננת או לא.
בעוד אני חושב מה להכניס בתור מילת חיפוש בגוגל, אני רואה שני נטורי קרתא, עולים במדרגות.
איך שהאלו עלו, עוד אחד מתולדות אהרון יוצא החוצה ואני כבר משתגע, עוד מעט מתחילים ספירת העומר ואני לא מבין מה הולך כאן.
בלי יותר מדי מחשבות תיקתקתי פנימה קארי ווסטקוט. ישר עלו כל מיני אתרים מהויקיפדיה האנגלית. רציתי להעביר לתמונות אבל ברור שלא הייתה לי כוונה להציג את התוצאות לחסיד תולדות אהרן , עם עשרה חברים בסביבה. אז התחלתי להסתובב סביב עצמי , כאילו אני מנסה לקרוא הודעה והחסיד בינתיים, שלף טלפון מכיס המעיל שלו והתחיל לפטפט באידיש.

זו הייתה ההזדמנות שלי , אז מהר העברתי לתמונות וראיתי שאצל קרי ווסטקוט הכל בסדר, אז נרגעתי ונכנסתי בחזרה לבית הכנסת, שמה עדיין הצדיקים והרבנים, או לפחות חלק מהם , לא הצליחו לסיים את תפילת שמונה עשרה. בעוד אני מתרווח במקומי בין שני עילויים מבטיחים שערקו אל הרב ברנר מחסידות קרלין, מבליחה במוחי מחשבה מפחידה , הרי המטומטמים האלו מ"אינטרנט רימון", בטח בכלל לא יודעים מי זו קרי ווסטקוט, היא התפרסמה לפני זמנם ויכול להיות שישנן ברשת תמונות שלה בלי הרבה תגים.
המחשבה הזו שוב הריצה אותי החוצה , כשאני כמעט מתנגש בהוא מתולדות אהרן שבדיוק סיים את שיחת הטלפון שלו.
נכנסתי לגוגל, הפעם עם המילה פליימייט, מילה שהייתי בטוח שתפיל עלי אינטרנט רימון והנה לא נפלתי, רק הררים של תועבה, קיבלתי בחיפוש תמונות בעיקר בגדי ים.
"רגע," אמרתי לעצמי "אינטרנט רימון כבר היה מתפוצץ.אלא מה? כאן במאה שערים, אולי הם לא משתמשים ב"רימון" הפשיסטי ציוני, אלא במסנן אמריקאי הזה שפשוט עושה להם חיפוש בטוח"
בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת אחד מצעירי פלג השול כדי לחפש אותי.
"אני מתקשר אליך" הוא אמר לי "מה קורה לטלפון שלך?"
"כלום ," מיהרתי להצניע את המכשיר "אתה יודע שיש פה רשת אינטרנט פתוחה באמצע מאה שערים?"
הוא עשה לי פרצוף של "גילית לי את אמריקה" וחזר פנימה.
"זה לא מאה שערים כאן." הודיע לי חסיד תולדות אהרן שבדיוק יצא מהשירותים בחזרה לכיוון בית הכנסת "כאן זה בית ישראל."
לשניה וחצי נותרתי לבד על המרפסת, בפנים כבר התחילו לשאוג את הקדיש של אחרי שמונה עשרה והיה קר, קר שם בחוץ.
לא נותרו לי הרבה ברירות או הרבה זמן. זנחתי את החיפוש של גוגל ובאצבע רועדת תיקתקתי http://www.playboy.com , כשאני יודע שאין מסננת בעולם שתיתן לי לגלוש ישר לתוך האתר הזה.
המסך לרגע התעמעם והרשת מיד ההעיפה אותי לתמונה של הפרחה המגעילה בmobile.playboy.com.
בשלב הזה יכולתי לספירת העומר בלב שקט.

היום ארבע ועשרים יום שהם שלושה שבועות ושלושה ימים לעומר.