כרמלה גרוס ווגנר חיים את החיים


כמו שאתם רואים, חמודות וחמודים,
אני לא במצב לכתוב, אני מתחיל וזונח, פותח ולא מצליח לסיים.
מצד שני, יש מי שכוחו במותניו, ברוך השם ומלמד ומפיץ את דעת רבינו ואת תורת רבינו וזה הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א ואני שמח לצין שהוא התחיל סדרת הרצאות חדשנית בנושא סיפורי מעשיות והנה טעימה קלה, כדאי לבוא.

אני הקשבתי כבר לשלוש הרצאות שלו בנושא האגדה הראשונה מתוך סיפורי המעשיות "מעשה באבידת בת מלך" והוא כהרגלו, אחרי חמישה שיעורים עדין עסק בשלושת השורות הראשונות.
הרבה מאוד דברים נאמרו על בת המלך ואבדתה.
Princess.Peach.600.1561540
השאלה הראשונה שניתן לשאול היא , מי היא בדיוק בת המלך? או יותר נכון, מה זה בת המלך?
אל התשובה מגיעים, הרבה פעמים, מתוך זה שלמלך היו שישה בנים ובת אחת.
אז אני שמעתי מיובל דיין שבת המלך היא השבת וששת הבנים הם ימות השבוע ומהרב שמעתי שהבת היא המלכות ושת הבנים, הם שת הספירות חג"ת נה"י וגם שמעתי ממנו שששת הבנים הם ששת צדיקי יסוד עולם, כלומר החמישה שאנחנו מכירים והמשיח וכו' וכו'
אני ברשותכם, מגיע אל בת המלך מכיון אחר.
בואו ניזכר בתחילת המעשיה.

מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.
פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור:
שהלא טוב יקח אותך ( דער ניט גוטער זאל דיך נעמען).
בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

אני בכלל לא חושב שששת הבנים הם שישה צדיקים, אף אחד לא מזכיר אותם בהמשך העלילה. גם ששת הימים וששת הספירות, לא מספרים לי כאן כלום.
לכן אני עוזב את הגישה הזו ומנסה להבין את מהות הסיפור מכיון אחר.
מה בקשר למשפט הנזרק שהלא טוב יקח אותך?
כאילו, ככה אתם מכירים את רבי נחמן?
כך לדעתו מדברים מלכים אל בנותיהם?
ואם נניח, המלך מסמל את במעשיה הזו, את אלוהים הטוב והכל יכול, האם בברסלב מכירים אלוהים שמדבר ככה?
האמת שלא.
בברסלב, אלוהים חמוד, בברסלב, אלוהים הוא הטוב המוחלט, אצל רבינו הקדוש, אין כמו אלוהים.
לכן לא נותר לי אלא להסיק שהמשפט שהלא טוב יקח אותך אינו סוג של קללה בסגנון "הלוואי שהלא טוב יקח אותך", אלא הוא הגדרה של מצב.
כלומר, את בת המלך? את יפה, את טובה, את עדינה וחכמה וכישרונית ולכן, הלא טוב יקח אותך.
האחים שלך הם בהמות, הם אלימים, הם טיפשים, הם משעממים ולכן הם לא מענינים אף אחד, אבל את, מקסימה שכמוך, את נתח עסיסי ואותך יקחו.
עכשיו, הכל הגיוני.
מה זה "לא טוב"? למה להשתמש בביטוי הזה דוקא?
כי "לא טוב" הוא לא "רע", הוא לא דמוני ולא מרושע, הוא רק "לא טוב", הוא סתמי, הוא מיותר, הוא ביזבוז.
וכאן רבינו חושף עיקרון רוחני מדהים ונפלא שאני יודע אותו שנים ועד היום לא ראיתי שאף אחד מדבר עליו בפירוש.
כל דבר בתוכינו שהוא טוב, שהוא נעלה, שהוא נשגב, נאכל, מתמוסס, נאבד, נעלם.
הלא טוב לוקח אותו.
אני אתן לכם דוגמא.
נגיד אתם הולכים לטיול בטבע. אתם מסיימים מסלול אתגרי ומרתק, אתם מלאים באנרגיה, בסיפוק , בהתרוממות רוח.
ואז מה קורה?
אז הראש מלא במחשבות רחפניות חסרות שחר ולפעמים יושבים ומפטפטים ומרכלים ולפעמים אוכלים יותר מדי ובסופו של דבר מה שנשאר מהחויה המדהימה, זה הרגשה של החמצה וקצת בחילה.
נכון, נכון, האגו יגיד לכם "עשיתם את זה"
כל מאמץ טוב לאגו, אבל האגו הוא זיוף, הוא מניפולציה, את התועלת האמיתית החמצתם.
לכן אושו, בסוף כל התרגילים המפרכים, היה נותן פרק זמן מספיק ארוך, להתבוננות, לנוכחות, להמתנה. בזמן הזה, לא היה צריך לעשות כלום, רק לשים לב ולהרגיש.
האם הרעיון הזה שינה את העולם? כן, אלף פעמים כן, הוא נותן לנו עוד זמן עם האמת וזה הזמן הכי חשוב.
אוקי,
הסיפור הוא כזה, הרב ביקש ממני לקחת אותו היום לקברי צדיקים בצפון.
אמרתי לעצמי "כמה נפלא".
אני אעלה בבוקר לירושלים, אשתתף בתפילת "נשות הכותל" בראש החודש, אראה את החרקקים והחרללים והמדובללים, צווחים וצורחים, ואזד כמו פנתר, אסע לירושלים החרדית ואקח את הרב הנטורי קרתא שלי למסע בארץ צדיקי העולם.
אני מת על המעברים החדים האלו בין העולמות, כרמלה גרוס וגנר, חיים את החיים. גם אתם יכולים.

בסוף זה לא יצא, כי היה לי עוד טרמפיסט ובסוף הגעתי לירושלים די מאוחר, אבל העיקר הכוונה.
אוקיי, בואו נתקפל,
הממממ , ידידנו גדעון שלח לי את השאלה הבאה.

המצוות המעשיות, עיקר המטרה שלהם היא לכופף את הרצון שלך לרצון חיצוני לך, אם תראה את המצוות באור הזה, ותבין את חשיבות הכיפוף של הרצון, ממילא תראה שכל הדיון לגבי הרלוונטיות של המצוות לגביך ולימינו, אין לו עוד טעם. במילים אחרות, אתה צריך להבין שהעיקר בדתות השונות הוא כפי שאתה מכנה זאת – מלחמת היצר, קרי: לטהור את הגוף מהתמכרות להנאות החומר, ומן האגו. אם את זה אתה לא מקבל, מה הטעם לעסוק בכלל בעניין הדת? מדוע לא לעסוק בדברים אחרים? אלא אם כן מטרתך ללעוג, או להשתשע. כאילו, אני לא מבין, מה הטעם לעסוק ברוחניות ולהשאר חומרני? יש הרבה שחיתות בממסד הדתי של היום, אז התאכזבת מזה ונשארת תקוע בין שמים וארץ? אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

זה נראה טיפה מניפסטי, אז הבה נסה להתמקד כאן במשהו כמו

אני פשוט מנסה להבין מה המניעים שלך לעסוק בצורה מעמיקה בדת ומאידך לא להלחם ביצר.

ובכן גדעון, אני מציע לך לקרוא ספר שנקרא "כשהנעל מתאימה".
מה שמסבירים בספר הזה, הוא שאין טעם להלחם ביצר, כי זו מלחמה נגד עצמך ובמלחמה כזו, יש נפגעים מכל הצדדים.
היחיד שמרוויח מהמלחמה ביצר , הוא החיקוי השיקרי של האישיות שנקרא "האגו" שהוא נבנה ומתפתח מכוח ממאמצים שאתה עושה, ולא משנה מטרתם של המאמצים הללו. "מלחמת היצר" היא "מלחמת שלום האגו", אין לה שום משמעות רוחנית. כשאנחנו נלחמים ביצר, אנו מתרכזים בתפל ואנחנו מתעלמים מהעיקר.
לכן אנו מלמדים שיש לעשות את ההפך.
יש לשים את העיסוק הרוחני בראש מעיינינו ולבקש ולדרוש התקדמות רוחנית משמעותית, בלי להתעסק במלחמת היצר.
היצר יפריע לנו בתהליך, כמו העבודה והלימודים ומזג האויר, אבל ככל שנתקדם, נוכל להתמודד טוב יותר.
אלו החיים, בזה קסמם.
תודה לכרמלה גרוס ווגנר ושיהיה לנו חודש טוב.
מה נראה לכם שמענו היום באוטו, בדרך למירון?

מגיע לכם לחיות, הגיע הזמן.

גואה של מטה – פונה של מעלה


ארבעה ראשי שנים הן, אומרת המשנה במסכת ראש השנה.
נעזוב עכשיו את המשנה, כיוון שהיא מדברת על ראש שנה למעשר בהמה וראש השנה לאילנות שלא מעניינים אותנו, ונגיד שבאמת ישנם ארבעה ראשי שנים ולכל אחד מהם ישנו זנב של זמן שמקדים אותו.

ראש השנה הראשון חל בא' תשרי ויש לו זנב של יום אחד בלבד. זהו ראש השנה לחומר, בו נברא העולם ובו נקבעים ענייני החומר , הכסף, האוכל, החיים והמוות.
ראש השנה השני, חל בליל הסדר, אבל הזנב שלו מתחיל בא' ניסן.
זה ראש השנה של הרגש, נקבעים בו האהבה, השנאה, הכבוד, הבושה, כל הרגשות שם מוחליטים וממנו נובעים.
הראש השנה השלישי הוא ראש השנה הרוחני. הוא חל כמובן בל"ג בעומר, יום ההולדת שלי, דא.
בראש השנה הזה אנו מקבלים את היכולת להתחבר אל העולמות הגבוהים, היכולת שלנו להתקשר עם החלקים הנסתרים שלנו, אנו יכולים לעבוד על המידות שלנו ולהשתפר ולהשתכלל בעצמנו. אנו מקבלים בו את היכולת לעלות במדרגות רוחניות. להשיג הישגים רוחניים.
לראש השנה הזה ישנו זנב גדול מאוד, שלושים ושלושה יום. או שלושים ושניים, אל תתפסו אותי במילה.

וישנו עוד ראש שנה אחד, ראש שנה נסתר.
ראש השנה הרביעי שמעטים מאוד חוגגים, כי מעטים מאוד יודעים מתי הוא חל.

אם יש משהו ששווה לעשות בראש השנה השלישי, זה לנסות לאתר את ראש השנה הרביעי.
אני יודע מתי הוא בערך אמור לחול, כי הוא נודד. הוא נע ונד בטווח התאריכים שבין י"ח בתמוז לי"ח באלול.

לפעמים הוא חל בתשעה באב, לפעמים בט"ו באב ולפעמים בא' באלול.
בכל מקרה, ראש השנה הזה, ידוע רק למקובלים מאוד מיומנים והוא מעט המחזיק את המרובה, כלומר, ניתן לתקן בו כל דבר שנקבע והוחלט בשלושת ראשי השנה הראשונים.

עד כאן.

הדבר הראשון שנתקלתי בו, כשהגעתי לאומן בראש השנה היה הרב עופר ארז שליט"א.
כאילו דא,
קודם כל לקח לנו שעה וחצי להשיג מונית מקייב לאומן, כי המונית המוזמנת שלנו ברחה.
אחר כך, הייתי צריך להביא את כל הציוד של אשתי לדירה שלה ואחרי זה, הגעתי למלונית לנדאו המהוללת, שמה אף אחד לא הכיר אותי ואמרו לי לחכות עד שאיך קוראים לו יתעורר.
אבל אלו דברים טרוויאליים. בפעם הראשונה שהם לא יתרחשו בראש השנה, אני אצהיר שהמשיח הגיע והמתים התעוררו.
בסך הכל, לא היתה לי כזו בעיה, כי אני נוהג כמו חסידי ברסלב בכל השנים.
דבר ראשון שמגיעים לאומן, מניחים את החפצים, הולכים למקווה ומשם מגיעים לציון.
בתור אחד שלא נוהג להתפלל בנץ החמה, או בכלל, זו לא בעיה גדולה. שינה בשעות התפילה, רק מעצימה את תחושת הניצחון הישראלית, שוב פעם הצלחת לדפוק את המערכת.
וככה זה היה.
אומן, ליל זכור ברית, בשעה ארבע ורבע לפנות בוקר ואני מדשדש מטה מהרחוב של הציון לכיון המקווה הגדול שמתחת לבניין הקלויז ופוף, נתקל בכבוד הרב.
אתם תופסים עד כמה זה הזוי? בשנים האחרונות, ישנתי עם הרב עופר ארז באותה הדירה, פחות או יותר. בפעם הראשונה, שהחלטתי לוותר על התענוג בתקווה לחיסכון מינורי בכסף ולשיפור דימיוני לגמרי בתנאים, אני נתקל בו, בערך בשניה שהגעתי.
את שורת הפתיחה שלי "כל האבדות אצל הצדיק." אני חייב לאלוהים. אחר כך ניהלנו סמולטוק של דקה וחצי, בנושאי לוגיסטיקה אומנית, והפגישה הסתיימה בפרץ של חנופה מצידי, כששאלתי אותו, איפה אפשר לתת לו פדיונות.
נושא הפדיונות באומן בראש השנה, הוא נושא אקוטי.
באמצעות הפדיון של ערב ראש השנה, האדם מגדיר את הרב שלו.
מיותר לציין, שלא הייתה לי כוונה לתת פידיון לרב עופר שליט"א.
יש לי רב אחר, הרב ישראל מאיר ברנר, שעיקר עיסוקו הוא בלהימנע מלהיות רב.
ביקשתי לתת לו פדיון והוא סרב. הוא אמר שאין בעולם צדיקים ברמה שאפשר לתת להם פדיון לכן הוא עושה קומבינה עם האנשים שיושבים לידו בקלויז וכל אחד עושה פדיון לאחרים.
"בסדר" אמרתי לו "מתי תהיה שם?"
"לא יודע," הוא ענה לי "בסוף תפילת הנץ, אחרי התרת נדרים, לא יודע."
גם אני לא ידעתי, אז הצעתי שאני אפגוש אותו שם בשמונה וחצי.
"לא יודע."
הוא ענה לי.
זה חסיד ברסלב אמיתי, לא יודע ולא רוצה לדעת.
כמובן שהודעתי לאישתי שסגרתי עם הרב ברנר, והיא הודיע לכמה חברות, שהכינו מכתבים עם כסף ובקשות וגם אישתי הכינה ובסך הכל הגעתי עם חבילה, שלמעשה הייתה תיק שנועד ליפול עליו.
כמו שכתב לאו צה,

החכם נזהר מהקל ולכן אינו יודע קשיים.

כמובן שלמציאות היו תוכניות אחרות בשבילי.
עד שהגעתי בחזרה לאכסניית לנדאו, ומצאתי את הבנאדם שידע איפה אני אמור לישון, כבר הייתה השעה שבע בבוקר ואני גיליתי לתדהמתי שהמיטה שלי הייתה מרוחקת פחות משישים סנטימטר מהתקרה.
זה דרש ממני לחטוף מכות בראש כל פעם שעליתי למיטה או ירדתי ממנה, שלא לדבר על קריאה שהפכה באמת למטלה בלתי אפשרית.
זה לא שלא היו מיטות קומתיים יותר נמוכות באכסניה, היו גם היו, אלא שהפונדקאי, ברוב חוכמתו, טרח להכניס את המיטות הנמוכות לחדרים הגבוהים ואת המיטות הגבוהות לחדר הכי נמוך, כדי לאזן.

גם האוכל שהוא הציע לאורחיו היה די מאוזן, במובן הזה שלא היה ברור אם לא אכלו אותו כבר פעם.
התעוררתי בערך בתשע ומיד רצתי לקלויז, שם כמובן, כבר לא היה זכר לרב ברנר.
בעסה.
לי לא היה כל כך זמן להתאבל ולהצטער, כיוון שהיו כמה דברים שהייתי צריך לקנות, כמו מתנות לילדים ואזניות וכן הלאה, אז עליתי במעלית אל אישתי שהתמקמה כבר בקומה השביעית של אחד מהמגדלים המשקיפים מטה אל הציון ושמעתי ממנה ששום דבר לא קרה, במקרה הכי גרוע, אני אקח את חבילת הפדיונות ואעביר אותה לרב עופר ארז, שגם הוא צדיק גדול ובנאדם מקסים.

אומן של ראש השנה, היא לא דבר שבכלל ניתן לתאר.
היא משהו שמשלב מחנה פליטים טרי, עם שוק התקווה ותוסיפו לזה את העובדה שירד שם גשם זלעפות מדי פעם, גשם שלווה גם במשבי רוח אכזריים.
אבל בסך הכל היה בסדר.
רבינו קיבל אותנו בשמחה והשמחה שרתה במעונו.
יותר מארבעים אלף אנשים הגיעו השנה, להערכתי, והאווירה הייתה אפילו יותר חברותית ונעימה מהרגיל, כנראה בגלל ש"שובו בנים" נעדרו.
בכל אופן, היה ניגוד עצום בין החגיגה המתמשכת ברחוב למטה, לבין מה שהתרחש למעלה,בקומה השביעית, איפה שאשתי התגוררה עם עוד אחת עשרה בנות, בדירה פצפונת של שתי חדרים ומטבחון.
הייתי יושב שם הרבה, יושב ושותק ומביט בבנות האמיצות האלו, שהעזו לפרוץ את החרם של "נטורי קרתא", שהודיעו שאסור לנשים להגיע לאומן בראש השנה והסיתו את הקנאים והמטומטמים, לקלל את הבנות האלו ולהציק להן.
למטה, הכל היה הצגה. הצגה חמודה, אני לא אומר שלא.
הילדים האמריקאים עם הסיגרים והסניקרס, הנחים עם הקמעות והפונפונים, חסידי מאה שערים עם הקיטלים הצחורים והשטריימלים הנפוחים וכמובן העארסים, אחינו האהובים שהדליקו סיגריה בסיגריה וסיפרו על האילן הזה, שעל תראו אותו ככה, יש לו יותר מעשרים פירוקים על הגב.
למעלה זה היה אמיתי.
העפעפיים נעצמו בדבקות והשפתיים דובבו את התפילות במתינות, באהבה ובהתמסרות.
האוכל למעלה היה, כמובן, סוף כל הדרכים, בניגוד לאשפה בהשגחת הבד"ץ שהוגשה ברחוב ובסביבותיו.
הייתי יושב ומאזין דרך הדלת הסגורה לבנות האלו, ששרו במתיקות את זמירות השבת בקולות עדינים ומלאכים ואני לא חושב שהייתי היחיד, כי נראה לי שרק שם, במצור ובמצוק, התפללו באמת.

נחזור לפידיון, השעה כבר היתה כמעט ארבע והייתי חיב ללכת קצת לישון.
ליד הציון עמד הרב גודלבסקי וקיבל פדיונות. כמעט נתתי לו את שלי, אבל היה תור ארוך מדי.
שרכתי את דרכי לכיוון האכסניה ופתאום אני רואה את הרב טייכנר שליט"א.
שנים למדתי אצל האדם המקסים הזה והייתי שמח לתת לו פידיון, אבל אז גיליתי שהמעטפה נעלמה.
"כפרה" אמרתי לעצמי והתחלתי לחפש את בסטת הפדיונות של הרב עופר ארז, חירבשתי משהו במעטפת הפידיונות שלו והכנסתי פנימה שטר של מאה גריבנה. שילשלתי את הפידיון לתיבה והלכתי לישון, בלי לחכות לקבל ברכה מהרב, כי חטפתי מספיק גיחוכים לאותו היום.
הקטע היה, שאחרי שהתעוררתי וכבר הלכתי וחזרתי מהמקוה, פגשתי את הרב ברנר.
הוא מיהר לתפילה, לבוש בקיטל הלבן, עם השטרימל שלו והיה לכוד בתוך חבורה שלמה של ארחי פרחי, שניסו לדחוף לו דולארים ליד.
"גם אני רוצה לתת לך כסף!" קראתי בשמחה והוצאתי מהארנק את מה שנשאר, כלומר מטבע בודדה של עשרה שקלים.
"מה אני יעשה עם זה?" הוא שאל בקול בוכים "אני בדרך לבית כנסת."
"אני אשמור לך," הבטחתי לו ורצתי משם לטפס אל אישתי שבמרומים, כדי לספר על אלוהים ועל נפלאותיו לבני אדם.

המשך יבוא.

 

מסך שחור


היי ערב טוב.
הכל בסדר? המון עניינים.
הזמינו אותי לחתונה אצל הרב בלוי? איזה קטע? אתם יודעים מי זה בלוי? המשפחה שהקימה את נטורי קרתא. היה עמרם בלוי, אחר כך אורי בלוי וכך הם פרו ורבו ואפילו הזמינו את הח"מ לחתונה.
מה אני אלבש? אולי אחד מאלו שמנסים כל הזמן לחקות את החסידים האשכנזים של מאה שערים, יואיל וישאיל לי קאפוטה?
הי ! שומעים אותי שם ב"חוט של חסד"? יש מצב לשטרימל לכמה שעות? אני אחזיר אותו משומש במצב טוב.
רגע!
איזה מפגר אני. הרי את "שובו בנים" סוגרים, סוף כל סוף, את הבניין עצמו הולכים למכור. אתם יודעים מה זה אומר? השוק יוצף בשטרימלים משומשים. לא שאני מתכוון לקנות, חלילה.
יש לי בבית מספיק מקומות מחבוא לג'וקים.
גועל נפש הבלוג הזה, אמנם עמדנו בהתחיבותינו להמנע מהוצאת דיבה בספירת העומר, אבל הנה הסתיו חלף לו והגפנים סמדר , מלאו קוץ ודרדר.
אנחנו סתם לועגים כאן לאנשים מסכנים, על זה שרע להם בחים והם רוצים להיות מישהו אחר. למה, לי זה לא קרה פעם שרציתי להיות מישהו אחר? טוב, האמת שאני לא בטוח. דרך המחשבה הזו, יותר מדי זרה לי.
אפרופו נטורי קרתא, הגיע אלי בחור ונתן לי חוברת זיבלית לגמרי על "גזרת הגיוס" וביקש ממני להעלות אותה לבלוג. לא היה לי לב להגיד לו שכאן אנחנו מתעסקים בחוברות מסוג שונה… אז הנה, אני אכניס כאן איזה עמוד מהחוברת הדבילית הזאת ואז אני אוכל להגיד לו שהבאתי את המידע לידיעת הציבור הרחב.עמלקמיצינו, נראה לי.
השבוע קרה לי דבר מדהים. הסעתי את אחד מצדיקי הדור מירושלים לבני ברק. במהלך הנסיעה, החלטתי לעשות מעשה חריג ולנסוע דרך רמת גן.

ברמת גן, יש הרבה דברים טובים. היא אחת הערים היותר מוצלחות לגור בהם, למרות שהיא מכוערת יותר מכל ההיפופוטמים בספארי שלה. אמרתי לעצמי, שלמרות כל יתרונותיה, מאוד יועיל לה שאני אעביר דרכה צדיק גדול באמת וזאת מכל מיני סיבות קבליות של רשימו וכן הלאה. במאמר מוסגר, אני אזכיר , שבזמן האחרון אני פולט כאן קבלה ברמות שהן מעל ומעבר למה שיודעים ראשי ישיבות הסדר מצויים. לא שאני מעמיד פנים שאני חכם יותר מהם, אני רחוק מזה, אבל אני פשוט מסתובב בחברה שמשתמשת כל הזמן בסלנג, או יותר נכון לומר, שאני נשוי לחברה כזו.

אז אני קודם כל מתנצל ואחר כך, אני מבטיח לתת כאן איזה פוסט הבהרה, או אולי אפילו איזה מונחון לביטויים קבליים נפוצים.
אז התכוונתי לקחת את הצדיק, דרך אלוף שדה, לרחוב הירדן ומשם, בן אליעזר הופך לחזון איש ומכניס אותנו למרכז בני ברק.
זו נשמעה תוכנית מצויינת, אלא שאיך שעליתי על המחלף, נזכרתי שבדיוק בכניסה לרמת גן ממחלף אלוף שדה, מוצבת טלביזיה ענקית שלא תנום ולא תישן.
כמובן שכולנו יודעים שטלביזיה זה מצויין. צריך טלביזיה, טלביזיה זה חשוב.
אולי לא לילדים קטנים, אבל בעיקרון, אין עם זה בעיה.
מצד שני, אני נוסע עם רב ממאה שערים, הוא יראה טלביזיה כזו ענקית, הוא יכול להבהל.
ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז אמרתי "השגחה פרטית" והמשכתי לנסוע.
אנחנו מתקרבים לצומת והנה אני רואה שהטלביזיה כבויה, מסך שחור.
אף פעם זה לא קרה ואני נוסע משם כבר שנים, אבל הנה, בעצמכם תראו.
track
לא ייאמן , הא?
מהמקרה הזה סוף סוף הבנתי מה הכוונה בלהיות מקושר לצדיק.
לא מספיק להציג. התודעה שלך צריכה להיות שם. אם אתה באמת חושב על הצדיק, על הרצון של הצדיק, על הדרך בה הצדיק רוצה להנהיג את העולם, דברים קורים.
זה לא הוקוס פוקוס, זה המבנה האמיתי של העולם. אלו חוקי הטבע הנסתרים.
טוב , רוצים לדעת איך היה בחתונה?

התבלבלתי, זה ההרצאה של הרב ברנר על דוד המלך.
הנה החתונה:

הנה הרב אורי בלוי
2013-05-30 21.44.05
אני יודע שאני צריך לדבר על הפתחים בחושך, אבל יאללה, פעם הבאה בעז"ה.

כלה מאוקראינה


כמו שסיפרתי לכם, אישתי החליטה השנה לעשות מעשה ולהתייצב גם היא בקיבוץ הגדול בראש השנה באומן. כיוון שגם אני מתכנן להגיע לשם , היה לי רעיון מקסים בשבילה. הרי הפנאטים , החלאות של מאה שערים והסביבה , אסרו על נשים ישראליות להגיע לשם, אבל אוקראיניות מקומיות מסתובבות שם בלי שום בעיה. אז מה שהצעתי לה , זה שתיפטר מאריזת הראש, תלבש ג'ינס צמוד, תשים לק שחור ואיפור כבד ואז נוכל להסתובב שם יד ביד בחופשיות. אמנם אין לה תווי פנים אוקראיניים טיפוסיים, אבל אני לא חושב שמטומטמי העדה החרדית יבחינו בין פרצוף סלאווי לפרצוף נורדי. אין סיכוי.
גם רבני ברסלב וצדיקיה שמוקירים את אישתי על פועלה הרב בקירוב בנות ישראל לצדיק האמת, לא יאמינו שהיא מסתובבת באומן בתלבושת כל כך נאורה. לאנשים שמכירים אותי, אני תמיד יכול לספר שאני כבר הרבה זמן בקשר עם סוכנות של שמביאה כלות מאוקראינה, ואחרי שהם שמעו שאני מגיע, הם סידרו לי דייט באומן.

אישתי היקרה השיבה לי שהרעיון נורא מקורי, אבל היא מגיעה כדי להתפלל ולא כדי להסתובב, אז אמרתי לעצמי שמוטב שלפחות מישהו מאיתנו יתפלל בראש השנה.

ראיון דימיוני

בשנת 2016 בשבוע האופנה בפריז יוצא המעצב הראשי של כריטיאן דיור מהתצוגה החגיגית. בפתח האחורי אורב לו כתב ה"ווג" ומצליח לשכנע אותו לקיים ראיון קצר. הראיון הזה יכול להשמע כך:

ש: ברכותי על התצוגה המהממת.
ת: תודה רבה.
ש: מאין לקחת את ההשראה לתפיסה כל כך מהפכנית?
ת: בשנה האחרונה, לא מצאתי מנוחה לעצמי, כרסם בי כל הזמן אותו סיפור של רבי נחמן מברסלב על החכם והתם. החלטתי שאני חייב לבטא הקונפליקט הזה בקולקצית הסתיו של כריסטיאן דיור ולהציג את הקונפליקט בין התנועה והישרה של התם לבין התחכום והמורכבות של החכם. זה מה שראיתם היום על המסלול.
ש: התפיסה הזו מקורית ומרעננת, אבל האם שאלת את עצמך אם היא תצליח גם במבחן הקניות של הקהל הרחב.
ת: כמו שאתה יודע, לכריסטיאן דיור ישנם דורות של לקוחות מסורתיים שנאמנים לסחורה שלנו ויודעים להעריך את האיכות שלנו. עם כל זה אף אחד לא רוצה להחשב למיושן ולהראות כמי ששייך לדור קודם ולא מעודכן. הקולות ששמעתי מהם כיוונו אותי היישר למקום הזה. בהתחלה חשבתי ללכת בדרך הקלה ולהתמקד ב"אבדת בת המלך".
ש: זו אגדה של רבי נחמן.
ת: כן היא מופלאה ואנחנו נעבד גם אותה בסופו של דבר, אבל הפעם רציתי להתרחק מהמוטיבים האלו של מלוכה ומלכות שמבחינתי מאפיינים עבודות קודמות שלנו וללכת על סיפור מוכר של רבי נחמן. אני חייב לציין שהקהל קיבל את זה בהתלהבות ואנשים אמרו לי שזה מה שהם מצפים מאיתנו, המעצבים, לצלול לתוך תורת רבינו הקדוש ומשם להוציא את הרעיונות והמושגים שישפיעו להם על החיים ושבאמצעות העיצובים, הם יוכלו להיות מקושרים לצדיק האמת.
ש:עוד שאלה אחת ברשותך, אתה אמרת שאתה מתכוון לעבד גם את "מעשה באבדת בת מלך" ומצד שני אתה רוצה להתרחק מסמלים שמיצגים מלוכה. איך אתה מיישב את הסתירה?
ת: תסלח לי, אני באמת ממהר, אבל בשתי מילים אני אגיד שאפשר להתמקד בחיפש ואפשר להתמקד במסע.האם יש ביגוד שמתאים לחיפוש פנימי ולחיפוש חיצוני? בסיפורי מעשיות ובליקוטי מוהר"ן יש אינספור רעיונות, פשוט למצוא את הנקודה הקרבה ללבך בעת ולזרום עם הנחל הנובע.
ש:תודה רבה אדוני , תבלה יפה במסיבה.
ת: תודה גם לך, מסיבות מתחילות ומסיבות נגמרות, חובתנו לא להפסיק לעבוד ולהיות בשמחה תמיד. שלום שלום.

זה סוף הראיון ולמרות שהוא מפוברק, אני סבור מאוד מציאותי. תורת רבינו הקדוש, היא נעלה מכל התורות האחרות , היא גם העמוקה ביותר וגם המורכבת ביותר. היא הגשר האמיתי היחיד שאני מכיר בין חוכמת המזרח ודתות המערב. אנו קיבלנו אותה, חיה ומפעפעת מידיהם המתות של הרב שפירא והרב בנדר ומחובתינו להעביר אותה הלאה.
זו צריכה להיות משאת הנפש של כל האנשים הטובים והמוכשרים שבדורינו. להפיץ את תורת ברסלב בכל המישורים. להפיץ אותה בספרות , בציור , בקולנוע , באופנה, באדריכלות , בטלביזיה. אסור לנו להשאיר אותה לגווע בסימטאות המחניקות של מאה שערים, אסור לנו להפקיר את תורת רבינו בידי עסקנים רפי שכל וחלולי חיוכים, שכל עיניינם בחיים זה להתחנף לרבני הבד"ץ ולהסתיר את העובדה שלא נולדו בבתים חרדיים.

רבינו מצווה עלינו להפיץ אותו, לקצווי הארץ ולקצווי היקום , כל אחד בכליו וכל אחד ואת על פי דרכו. מי יתן שתורת רבינו תפרה ותרבה ותמלא את הארץ ותגאל את העולם.

יאללה , גם אני צריך לצאת לדרך.
נתראה באומן, מתישהו.
אוהב אתכם בכל מובן,
שנה טובה.

 

טקילה סאנרייז


אני ממש לא מבין מה יש לי לחפש במאה שערים.
למה אני נוסע לשם? מה אני מחפש שם עם האנשים האלו הנכדים של הרב בלוי והרב וייספיש , התלמידים של שטרנבוך וקנצלבויגן, אנשים שהם בטריפ של שחצנות ופרובוקטיביות, שנהנים לסלף ולעוות את המציאות, להיות כפויי טובה ונרגנים ולהתייחס למי שמאכיל אותם בתור בדיחה.
אמנון לוי עשה סדרת טלביזיה על החרדים והוא בנה פנטזיה כאילו החרדים כל כך אוהבים את הצבא ואוהבים חיילים ורוצים להשתלב בחברה הישראלית ובלה בלה בלה בלה בלה. זה אולי נכון אצל האנשים שהוא ראיין , חבדניקים וליטאים מודרניים, אבל במה שערים? הצחקתם אותי. תשמעו איזו בדיחות הולכות שם: "כתוב בגממרא שאביי אמר שהמזיקים מסתובבים סביב האדם כמו ערוגה מסביב לעץ. מכאן אנחנו למדים שבתקופת הגמרא רק הצדיקים ראו מזיקים, בעוד שבתקופתינו כל אחד רואה מזיקים בכל מקום."

כמה מצחיק.
אתם מכירים את ההברקה הזו של הרב אורי בלוי ? איך הציונים מכשילים את החרדים? הם מדפיסים שטרות כסף עם תמונות של רשעים ואז החרדים לווקחים את הכסף הזה ונותנים לרבנים והרבנים מביטים בתמונות של הרשעים ואז , כמובן הם מאבדים את רוח הקודש. או משהו.

ואי, אני כל כך מעוצבן עליהם סנובים מיזנטרופים שכמותם. זה שאני מעדיף אותם על כל מיני מתיימרי ניו אייג' ועל ננחים ועל חוזרים בתשובה בסגנון הרב ארוש ועל עארסים, זה לא אומר שהם בסדר. זה אומר רק שאני זקוק לכמה שיפוצים.
אז האמת היא, שיש הרבה סיבות לבילוי בירושלים הפנאטית . סיבה ראשונה , החבר'ה שם יודעים להתפלל. מבחינתם תפילה זה לא לבוא, למלמל ולרכל. כאילו הם באים להתפלל כאילו זו קריירה, כאילו הם הולכים לסחור בבורסה או לעסוק בבספורט אתגרי ובקיצור, כאילו התפילה שווה משהו. בקטע הזה הם דווקא צודקים.
אתם יודעים מה הכי העציב אותי בתשעה באב? שהלכתי להתפלל אצל מזרוחניקים. כאילו ראבאק , בן אדם כבר הגעת לבית הכנסת, מה אכפת לך גם להתפלל? כאילו אם היית לוגם טקילה סאנרייז במועדון חשפנות , לא הייתי אומר לך כלום. זכותך , עם כל הכבוד , אבל אתה כבר הגעת עד לכאן , למה שלא תעשה את זה? למה שלא תפתח את לבך לפני אבינו שבשמיים ותגיד "ריבונו של עולם , הנה אני!" . אבל לא, אתה בא לתפילה, חושב על הבחינה של הבן ועל הטסט של האוטו ועם לקנות לילדה פלאפון ועל שהפסדת את החדשות של שעה שבע ואופס , זה נגמר , אפשר ללכת הביתה להתקלח ולקרוא עיתון.
אני עמדתי שם ואמרתי לעצמי "תשעה באב היום. שיא החושך , שיא הגלות ואני כל כך עצוב ורוצה להגיד את זה" , אבל התאפקתי. מזרוחניקים סביב.

אתם יודעים מי אשם בזה?
מפא"י ההיסטורית.
ברצינות ,שם התחילו עם העיקרון הזה שלא משנה מה שאתה עושה, העיקר תדפוק כרטיס והמיזרוחניקים החליטו להחיל את העיקרון הזה , דווקא על התפילה.
עכשיו , אני יודע מה תגידו והכל נכון,
הדתתים הלאומיים הם מלח הארץ , הם תורה ועבודה ,גם יחידות קרביות ,גם מדענים ,גם חתני פרס נובל, גם מפריחים את השממה , גם אור לגויים. אני יודע הכל , אני עומד על רגל אחת ומוחא לכם כפיים. אבל דבר אחד בטוח, גם אחרי שיפריטו את רכבת ישראל ואת רשות שדות התעופה ואת מכבי האש ואת המנהל האזרחי … עדיין ישאר מקום אחד שיעבדו בו בשיטת ההסתדרות וזה בתי הכנסת של המזרחי.
אה, הבאתם חזן לתפילות ימים נוראים בעשרים אלף דולאר? פוצצתפ את בועתי , אני בוש ונכלם.

הקיצר , נגמר הדף היומי והרב ברנר החליט ולפתוח שיעור דף יומי משלו,
אין לי מושג למה, אבל ככה זה מעכשיו. כל יום , עשרים דקות ראשונות של השיעור לומדים דף גמרא, ואז עוברים לתורת ברסלב.
אני לגמרי בעד, כי הרב ברנר כל כך משופשף בגמרא, כל כך בקי , עד שהוא לא מסביר , אלא פשוט פורס באוויר תמונות של סוגיות , תוך שניות ואתה מבין הכל.
אז למדנו מסכת ברכות דף ה' או משהו כזה והוא סיפר על רבי יוחנן שבא לבקר את רבי חייא כשרבי חייא היה חולה.
מסופר שם שרבי יוחנן אחז בידו וגרם לו להחלים.
הביא הרב ברנר חידוש לגבי מהות הנגיעה ביד. הוא אמר שמהפסוק "השם צלך על יד ימינך" לומדים שכל המצוות והזכויות של האדם רשומות לו ביד ימין, ככה שרבי יוחנן נגע ביד של רב חייא, מיד הוא ראה כל הזכויות שלו ומתוך לימוד הזכות הזה , מהשמיים שלחו לרבי חייא רפואה.

אתם רואים שגם בגמרא, יש כל מיני קטעים מרגשים.
אבל הדבר הכי מרשים בשיעור הזה, היה שחילקו גלידה. כן, אני יודע, תאוות העוולם הזה , אבל גלידה זה טעים. לפני חודש בא אלי הגבאי , סיפר שהם אוספים כסף לקנות מקרר. נתתי לו משהו והנה, שלח לחמך על פני המים, כבר  שיעור שני שאנחנו אוכלים שם גלידות.

עכשיו אני חושב על כל אלו שהולכים לשיעורים ב"שורשים" או ב"לב הדברים" או ב"מרכז שמיים". איזה מסכנים , גם משלמים שלושים שקל לשיעור, גם מזבלים להם את השכל וגם מנסים למכור כל הזמן סדנאות על זוגיות , או על אהבה, או על מציאת בן זוג , כאילו שכל מי שהולך לשיעורים האלו , יש לו סימן על המצח של רווק אומלל.

אז אני אומר להם "בואו לרב ברנר, לא תשלמו כניסה , תהיו בשיעורים מהממים ,לא ימכרו שום לכם סדנה שבעולם ואפילו תקבלו גלידה או אבטיח או שניהם"
ואם ישאלו אותי "אז איך נמצא שידוך?"
סוף דבר הכל נשמע, צריך ללמוד להתפלל.

אוקיי, שתי תוספות.

דינדין אביב המקסימה, הודיעה שהיא חוזרת בתשוןובה ולמרות שאני כבר ליכלכתי כאן הרבה על זמרים בעלי תשובה, אני מצדיע כאן לדינדין שאמרה שהיא שהיא מופיעה רגיל , גם בפני גברים והיא מתמקדת ברוחני ולא בקיצוני.

סחטיין עלייך דינדין , אחותינו את . כל הישועות.

עוד דבר אחד, אני מחפש לפעמים לשמוע איזו מוזיקה פופולארית היום , מה שומע הדור הצעיר ורוב מה שאני מוצא זה ראפ סבלימנלי מטופש , אבל אתמול ניתקלתי בזמרת צעירה בשם טיילור סוויפט , היא ממש סבבה , תהנו!

פה, בארץ חמדת אבות


ההערה של ג'ונגלר בפוסט תקוותינו היחידה , לא נתנה לי מנוח.

הוא כתב ככה :

אמת היא אמת היא אמת ולא משנה אם תהיה תחת שם כזה או אחר, רב או פלוני שידבר אותה, כשהאמת עולה במלואה ומתפזרים העננים גם ברסלב ורבינו אינם נמצאים. ברסלב זה סולם וסולם יחידי למי שעולה בו בדבקות, אך אל תשכח שהיו וגם יהיו שיעלו באמצעות סולמות אחרים ורק הדבקים באמת באמת יתגשמו ויתאחדו עם האמת.

את ג'ונגלר אני מכיר הרבה שנים ואני גם יודע מה הוא מנסה להגיד .

הוא מנסה להגיד שיש עוד כל מיני שיטות חוץ מהשיטה של רבינו ואנשים הגיעו לשחרור גם דרך הבודהיזם ודרך הטאו ודרך היוגה וכן הלאה וכמובן שכל זה ידוע , אין מה להגיד.

אנחנו פלוראליסטים כאן לגמרי.

אבל ההתמקדות של ג'ונגלר בנושא האמת התחברה לי כל כך יפה עם משהו ששמעתי בדיסק של הרב ברנר "צהר תעשה לתיבה" . הוא מזכיר שם שהטכניקה הכי חזקה שרבינו הנחיל לנו הייתה ה"התבודדות" . טוב , את זה אנחנו מן הסתם יודעים , אלא שהרב ברנר מתעמק בהתייחסות שיש לרבי נתן בעניין ההתבודדות והוא טוען שהתבודדות אינה מגיעה לרמה הנדרשת , אלא אם היא נעשית מעומק הלב.

כאן יש לנו בעיה . כי טכניקה זו טכניקה , היא צריכה לעבוד , אחרת היא לא לגיטמית. אתה לא יכול להביא לאנשים טכניקה ולהגדי להם "בסדר , אבל זה יעבוד רק אם לא תחשבו על דובים לבנים."

כאילו אדם שולט על המחשבות שלו? כאילו שרבי נחמן מברסלב ציפה מהחסידים שלו שיחליטו על מה הם חושבים? אין כזה דבר. בן אדם שאין לו מושג מה זה לב , איך יעשה התבודדות מ"עומק הלב"?

לרב האנשים אין שום מושג מה זה לב. הם חושבים בקונוטציה של התקף לב או השתלת לב. הלב שהם מתיחסים אליו הוא איזה שריר לא רצוני בגוף שמשמש לשאיבת דם. אני לא יודע מה יש בו , אני לא רופא ולא ביולוג , אבל אני יכול להבטיח לכם שלשריר הזה אין ממש קשר לביצוע התבודדות אפקטיבית.

לעומת זאת , לב במובן הנפשי – רוחני -אנרגטי , הוא דבר שמדברים עליו המון בספרות היפה , אבל שבריר של האוכלוסיה יודע שהוא באמת קיים , ומתוך שבריר זה , רק מתי מעט יודעים איך הוא עובד ומה הוא עושה.  אז די ברור לנו , שאם מדובר על "עומק הלב" , אזי אותו לב הוא מרכיב רוחני נפשי , אולי באמת הוא הצ'אקרה הרביעית , כמו שאומרים ביוגה וזה באמת מסתדר.

מה שעדיין לא מסתדר הוא ההתבודדות הלכה למעשה. אם היא צריכה לכלול שימוש ב"לב" , אזי היא נחלתו של אותו מיעוט שבמיעוט שעוסק בתרגול רוחני מיומן , ולא עיסוק שמיועד לכלל הציבור ובפשטות , כל עוצמתה של תורת ברסלב , עשויה להתמסמס בגלל שאין לאזרח מהשורה , לבצע התבודדות בעצמו ושוב הוא צריך לסמוך על עבודה רוחנית יד שניה, שלא מסוגלת להנחיל לו התקדמות ממשית.

אבל גם כאן נחלצת תורת רבי נחמן לעזרתנו , היא נותנת לנו את היכולת לבצע התבודדות ממעמקי הלב ,גם בלי להיות מומחים באיזוטריה וכך מצטט הרב ברנר את רבי נתן בליקוטי הלכות , הלכות חנוכה:

אזי עקר התקון והצלה…שידבר הדבור באמת לפי מדרגתו ממקום שהוא ,אזי על-ידי-זה, על-ידי הדבור של אמת… וכן על-ידי-זה רואה הפתח איך לצאת מהחשך

וזה בדיוק מה שהופך את ההתבודדות לאפקטיבית , אותה אמת שהזכיר ג'ונגלר , היא זו שמאפשרת לאדם לבצע התבודדות ולבצע אותה כמו שראוי לבצע אותה וכמו שרבי נחמן מברסלב ביקש מחסידיו לבצע , על מנת שיזכו להתעלות באמת.

עכשיו , מה היא האמת? גם את זה כתוב "לפי מדרגתו" ו"במקום שהוא".

שני ביטויים שהם אחד והם המפתח להצלחה. אדם חייב להכיר במצבו , שהוא לא צדיק ושלא מעניינת אותו צדיקות ושלא ילך להתבודדות ויגיד "אני רוצה להיות צדיק כמו משה רבינו" ולא יגיד "אני רוצה להגיע למדרגתו של רבי שמואל שפירא" , כי אז זה לא יעבוד בגלל שהוא לא באמת רוצה את הדברים האלו.

הוא רוצה לאכול המבורגרים ושיקנו לו רכב אמריקאי ושיתנו לו כבוד במקווה ולהסתכל על תמונות של קיליי האזל.
זה מה שהבנאדם רוצה ומהנקודה הזו הוא צריך לבצע ההתבודדות .
במבט ראשון , אחיזה באמת נראית כדבר פשוט, אבל רוב מי שנופלים ולא מצליחים לבצע התבודדות , נופלים דווקא בדבר הזה.
הם מדברים על עיניינים ומדרגות שלא שייכים אליהם בכלל , שאולי קשורים לכל מיני סיפורי צדיקים ששמעו , או סיפורי נפלאות שנשמעים נורא נחמדים , אבל הראש שלהם באמת נמצא במקום אחר לגמרי .
במקומות של שנאה , קנאה , סקס ויתר התאוות ועל אלו הם לא מדברים , אלא מדחיקים וכך הם נכשלים בהתבודדות.

במיוחד אנחנו יכולים לראות את זה ביום ההעצמאות.
אנחנו לא נמצאים במדרגה של הרב שמואל הורוביץ זצ"ל שהיה מאוד נזהר מהציונים. אין לנו מושג למה, אולי הוא ראה כל מיני דברים ברוח הקודש ואולי פשוט הסאטמרים נתנו לו מקלט , אחרי שהערבים גרשו אותו מהעיר העתיקה.
אתם הרי יודעים שהרב בנדר , שהיה המנהיג האמיתי של חסידות ברסלב, התנגד לכל המלחמה הזו נגד המדינה והציונות , למרות שגר במאה שערים בהשגחת הבד"ץ. בזמנו, באמת ברסלב התרחקה מכל הפעילות האנטי ציונית של העדה החרדית.
היום , כמובן , המצב שונה. בעלי תשובה בעל עבר עברייני ,התחברו לכמה דפוקים מנטורי חרטא וביחד הם מפיצים תעמולה כאילו ברסלב תמיד הייתה אנטי ציונית.

שוב, אולי במדרגה שהם אוחזים בה באמת , עם כל הסמים שהם דפקו בגואה לפני שהגיעו ל"שובו בנים" , אולי יש להם איזו הבנה שאין לנו.

מבחינתנו אנחנו יודעים שאולי המדינה אינה "ראשית צמיחת גאולתנו" , כי רבינו הוא גאולתנו , אבל המדינה היא דבר נפלא והציונות היא רעיון אדיר ואם צריך להלחם למענו , אז ראוי להלחם למענו , אפילו נגד קואליציית המדובללים , מגלגלי העיניים , שתמיד ימצאו תירוץ למה המדינהטמאה , אבל הכסף שהם מקבלים ממנה הוא טהור.

ביום הזה , שבו אנחנו מתייחדים עם זכרם של החיילות והחיילים האמיצים שמתו על הגנת המולדת , אנחנו גם צריכים לזכור את חסידי ברסלב האמיצים שסבלו ונרדפו בגלל אמונתם . הם לא נרדפו על ידי הציונים ולא נרדפו על ידי החילוניים , אלא נרדפו על ידי חסידים ואדמו"רים , מגודלי פאות ונפוחי שטריימלים , בדיוק כמו אותם אלו שמשקרים לנו היום ומספרים שהרצל היה אנטישמי ושהציונים גנבו את כל הכיסאות מקבר הרשב"י , כדי שיוכלו להכניס לשם תיירים גויים.

התשובה ההולמת שנוכל להשיב להם , תהיה לשיר מחר יחד עם המקהלה בהר הרצל "אנו נושאים לפידים , בלילות אפלים" , בהסתייגות אחת.

נס דווקא כן קרה לנו , את רבי נחמן מברסלב מצאנו.

פה, בארץ חמדת אבות.