מהיר ועצבני


אני יודע שיש לי הרבה התחיבויות.

יש בקשות של אובי וואן ויש גם מנריה ויש עוד כמה והכל נכון אבל אין לי כל כך זמן, אז אני אסתפק כרגע בדבר תורה מהיר ועצבני לפרשת נח.

אז ככה,

בן דוד שלי, התחתן עם מישהי שאבא שלה הוא ראש כולל של מיזרוחניקים איפשהו בירושלים. בן אדם נורא נחמד בסך הכל.

שמעתי ממנו דבר תורה מאוד יפה על פרשת נוח.

הוא הסביר את הפסוק "וצהר תעשה לתיבה" בצורה ההגיונית הבאה, שגם אם בחוץ יש מבול, צריך לעשות פתח , כדי לא להיות מנותקים מהמציאות. זה פירוש מיזרוחניקי קלאסי , שמאוד אהבתי.

אחר כך חשבתי להעביר את הפירוש הזה לחברים שלי במאה שערים, כי יש לי שם גם חברים, לא כולם חולירות.

אז עלתה לי קושיה מאוד מאוד גדולה.

אתם זוכרים מה רש"י כותב על הפסוק הזה?

צהר: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם:

אז המיזרוחניק נתן פירוש שמתאים לדעה הראשונה שרש"י מביא, כלומר, לדעה שגורסת שצהר זה חלון.

איך אפשר לישב את הדעה השניה שמביא רש"י לפיה, הצהר הוא אבן טובה.

חשבתי על זה הרבה זמן עד שנזכרתי במנטרה הבודהיסטית הידועה "אום מאני פדמי הם"

אז הפירוש המילולי שלה הוא "המרגלית נמצאת בלוטוס"

אז מה זה לוטוס? איפה נמצאת המרגלית?

הלוטוס, במנטרה הזו, משמעותו ישיבת לוטוס, זאת אומרת "מדיטציה"

אז זה באמת פירוש מדהים.

כשיורד המבול ואתה נמצא בפנים , בתיבה, במקום סגור, אתה חייב לפתוח חלון כדי להיות בקשר עם החוץ או לחילופין, אתה חייב להיות במדיטציה , בקשב עצמי, בעירנות פאסיבית.

אתה לא יכול גם לנתק את עצמך וגם לחיות חים נורמאלים, אין כזה דבר נורמאליות בחדר סגור, נורמאליות בגטו.
זה לא עובד.

 

פינת המדפיס

שוב אנחנו בפינת המדפיס לטובת כל חסרי המחשבים, אז לפרשת נח, רציתי לספר לכם, שיש בעולם כל מיני שאנשים שמחפשים את תיבת נח ועושים גם מסעות כאלו להרי אררט, כדי למצוא את התיבה. הרי אררט זה בתורכיה , שזו ארץ שנמצאת לא רחוק מפה. יותר קרוב מאמריקה, נניח.

בקיצור , לפני שנתיים , השתתפה באחד מהמסעות האלו , שחקנית ודוגמנית בשם דונה דריקו, שידועה בעיקר בזכות ההשתתפות שלה בסדרת הטלויזיה, "משמר המפרץ", שזו סדרה על מצילים בחוף ים.

 

מדהים, מה אפשר לגלות כשיש לך אינטרנט.

 

יאללה , כולכם. שבת שלום וחודש טוווווווווווב!

שטח הפקר


אז אנחנו ממשיכים בסיפור הזה.
דיברנו על המרכז הראשון שבו נולדת אנרגיית החיים ועל המרכז השני אליו האנרגיה עולה.
שימו לב למשהו מעניין.
היסוד שמתאים למרכז השני , הוא יסוד המים.
רואים את זה גם בציורים הינדיים של המרכז השני , שם מציירים אותו כפרח שבתוכו ירח המשתקף בים.

מצד שני, אם אתם זוכרים , רבינו מתייחס אליו בליקוטי מוהר"ן בתורה רנ"ג ורנ"ג הם אותיות נגר, כשנֶגֶר, פירושו בעברית מקור או מאגר מים. זה לא סתם קוריוז.
אנחנו מוצאים את הקישורים והרמזים האלו, לאורך ולרוחב כל ספרות ברסלב.
אז כדי שנוכל להתקדם , הבא ונעשה סדר.
כאשר רבינו מדבר על "אש" הוא מתייחס לאנרגיית החיים באופן כללי, ואילו לאנרגיית החיים יש כמה וכמה מצבים, ובמצב השכיח שלה, היא מתרכזת במרכז השני, מה שמכונה בפי היפאנים הארה ובפי ההודים סוודיסטנים ובלשון הניו אייג' "מרכז המין".

עד כאן החזרה.
נמשיך אם כן.
איך אנחנו יכולים להסביר את המונח "אנרגיית החיים", בלשון שתובן גם על ידי בוגרי מערכת החינוך?
אנחנו יכולים להגיד שאנרגיית החיים היא "פוטנציאל" ואילו המצב שלה הוא "מוטיבציה".
לכן מכאן אנחנו יכולים להבין שכשאדם נמצא בסכנת חיים, המוטיבציה שלו היא להציל את חייו , שזו המוטיבציה הראשונה, ואילו במקרים אחרים , האדם נמצא במוטיבציה השניה, שהיא להתרבות.

עכשיו ישנו משהו חשוב, שרצוי להזכיר.
בעניין הזה, מוטב להגיד מעט מדי, מאשר הרבה, כי הנושא הזה כל כך מהותי ויסודי בנפש האדם, עד שכל ברבור מיותר, הופך להיות בסיס לשרשרת אינסופית של בלבולים ולכן כשמדברים על העינינים האלו, עושים זאת במתינות רבה, עקב בצד אגודל.

בשלב שהגענו אליו, אנו יכולים לשאול שתי שאלות.
השאלה הראשנה היא, האם אנרגיית החיים , יכולה להגיע לעוד מקום, חוץ מהמרכז הראשון והשני והשאלה השניה היא, שאם היא יכולה , למה היא לא מגיעה?
לשתי השאלות ישנה תשובה אחת, והתשובה היא שלמערכת האנרגטית של האדם, נכנס עוד שחקן מרכזי שמשפיע על ההתנהגות של אנרגיית החיים.
השחקן הזה נקרא בפי המומחים "מיינד אגו", והוא מייצג את ההכרה העצמית של האדם על פי שכלו.

יש הרבה מאוד מה לספר על השחקן הזה, ואנחנו לא נעשה את זה כאן.
מה שחשוב מבחינתנו, הוא שהמיינד-אגו, יונק את אנרגיית החיים של האדם ומשתמש בה לצרכיו.
הוא לא יכול, או לא רוצה, לקחת את אנרגיית החיים כשהיא נמצאת במרכז המין, כי אילו הוא היה גוזל אותה משם, האדם כבר לא היה מעוניין להתרבות ואז האנשים בעלי המיינד אגו היו נכחדים, אבל הוא מנסה לקחת , כל טיפה של אנרגיית החיים, שאינה מנוצלת לשרידה או להתרבות.

אם כך, מהו הקונדוליני.
הקונדוליני, הוא התנועה הספונטנית של אנרגיית החיים, מעל ומעבר למרכז המין.
כלומר, בהתקיים הקונדוליני, המוטיבציה של האדם מתרוממת באופן טיבעי, אל מעבר ליצר השרידה ויצר ההתרבות , אל מצבים הכרתיים גבוהים יותר.
החכמים היוגים , דימו את התנועה הזו, לתנועת התרוממות של נחש, לכן המילה "קונדוליני" שמשמעותה "נחשי".
מכאן אנחנו מבינים דבר חשוב, והוא שהקונדוליני, הוא מצב תיאורטי, שאינו קיים במציאות.
במציאות, כל אנרגיה עודפת, שאינה קשורה להתרבות או לקיום, נחטפת על ידי המיינד-אגו.

זאת אומרת, שמבחינה אנרגטית, לאדם שאנחנו מכירים, יכולות להיות רק שתי מוטיבציות, או מוטיבציה של קיום, או מוטיבציה של התרבות.
לכן באופן טיבי, האדם לא יכול להתגבר על יצרו.
אנרגיית החיים כשנמצאת במרכז השני, היא המרכיב הדומיננטי בהוויתו.
רק כאשר, האדם נמצא בסכנת חיים מוחשית, גובר יצר הקיום על יצר ההתרבות והאדם מתרכז בהגנה על חייו.


אז מה אנחנו עושים, כדי להביא את האדם לרמות תודעה יותר גבוהות?
מה אנחנו עושים כדי לפתור את האדם מהדחף הניצחי למין ולהתרבות?

אנחנו עושים תרגילי קונדוליני.
אנחנו מייצרים סימולציה של עליית קונדוליני, או במילים יותר טכניות, אנחנו לוקחים את אנרגיית החיים של האדם ומעיפים אותה למעלה, אל מעבר למרכז המין.

אילו היינו יכולים לקחת את כל אנרגיית החיים של האדם ולהזיז אותה, היינו משנים באופן קיצוני, את האופי שלו ואת השקפתו. את זה אנחנו לא יודעים לעשות כרגע, אנחנו כן מצליחים לקחת קצת מהאנרגיה, וזה מספיק כדי לחולל שינוי מסויים וזמני.
תרגילים כאלו, ידועים מאוד בתורת היוגה-טנטרה-מדיטציה.
התרגיל הכי מוצלח מתוכם שאני מכיר, הוא מה שאנחנו מכנים "אושו קונדוליני" או "מדיטציית קונדוליני". בעיקרון, זה רצף של תרגילים שנמשך בסך הכל שעה.

חשוב מאוד לתרגל לפי ההוראות, חשוב לא לאלתר , לא להאריך ולא לקצר.
אם עושים את התרגיל הזה כמו שצריך הוא עובד.

כאן יש הסבר מוסרט ומוצלח.

מה המשמעות של כל הפעולה הזו?
בדיוק מה שאמרנו, המוטיבציה של האדם שמאופיינת בשרידה או בהתרבות, משתנה.
הוא כבר לא מעוניין באף אחת מהשתיים.
התוצאה של השינוי במוטיבציה, היא הקלה גדולה והתרעננות.
כל התאוות של האדם , ניזונות משתי הרמות התחתונות של האנרגיה, תאוות המין, תאוות הכבוד, תאוות הבצע , תאוות האכילה, כולן נחלשות בצורה חדה.

נסו ותראו. זה עובד.
אז זו התשובה בשבילך, מי שלא תהיה.
יש דרך החוצה.
עדיין לא סיפרתי שום דבר על מה שנימצא בחוץ, אבל זה למעשה הרעיון של אושו, לא לספר על מה שניתן להשיג, אלא לדבר על הבעיות ועל הדרכים להשתחרר מהן, לפחות.

זה טוב,
יחסית למה שאתם מכירים, זה גן העדן.
גן עדן מוגבל, אבל עדיף על גהנום ניצחי, האין זאת?

או, כמו שאומרים החבר'ה, אם כבר מין, אז מין מסוכן.

יאללה חברים.

אדוני ישמור צאתכם ובואכם, מעתה ועדדדדדדדדדדד עולם.

באמת שאני לא יודע


לא מבין דבר אחד.

אתה לא רוצים לבוא לאומן? כי אף אחד לא פנה אלי עד עכשיו במייל.
אם אתם לא רוצים לנסוע, בסדר.
אני מדבר בעיקר לבנות כאן.
כן, אחותי היקרה, בת ישראל הצנועה.
בראש השנה, לא תיסעי, נניח, אז מה תעשי בסוף? תטוסי עם איזו רבנית צווחנית מסמורטטת שתעשה לך הפרשת חלה ופידיון לישועות ותבטיח לך ניסים ונפלאות אם רק תשימי תחבושת על הראש.
במקום זה, אפשר ללכת לשופינג, אפשר לראות חנות למעילי פרווה באלפי דולארים.
לא שווה?Candice-Swanepoel-in-Fur-Coat-1920x1080-wide-wallpapers.net

ובכן, מישהו שלח אלי את השאלות הבאות במייל.

. האם מדיטציה היא לא סוג של היפנוזה עצמית?

2. מה הקשר בין סוגסטיה לבין הכוח המדמה שזה לכאורה VISULSATION לא סוגסטיה?

3. ראיתי מחקר שעשו, ושאלו האם הטראנס ההיפנוטי תורם למצב ההיפנוטי, או שזה רק עניין של הפעלת הדמיון, ולכן סוגסטיה גם בלי טראנס עושה את העבודה, תוצאת המחקר היתה שהטראנס גורם לאדם לחוות את המציאות שהוא מדמיין, כמו את המציאות שהוא קולט דרך החושים, בעוד שהדמיון בלי הטראנס אין לו את אותה פעולה. מהו תפקיד הטראנס בהיפנוזה לדעתך?

הבחור הזה לא ממש רצה להזדהות, אז נקרא לו כאן "גדעון", שם שאני ממש אוהב.
ובכן גדעון, באמת שאני לא יודע כלום על היפנוזה.
הכוונה שלנו בבלוג הזה הוא לעסוק בתורתו של צדיק האמת, רבי נחמן בן פייגא, גם בזה, דרך אגב אני לא מבין שום דבר, אז ההגינות מחייבת כי אני אשיב כאן באותו אופן גם לשאלותיך.
נתחיל בהתחלה:

האם מדיטציה היא לא סוג של היפנוזה עצמית?

לא, משתי סיבות.
סיבה ראשונה, היא סיבה פורמאלית. לא המצאנו את המדיטציה, קיבלנו אותה מהמורים וזה מה שהמורים אמרו, "מדיטציה זה לא היפנוזה".
הסיבה האמיתית, היא טכנית.
בהיפנוזה, תמיד ישנו סובייקט ואוביקט, יש את המהפנט ויש את המהופנט. גם בהיפנוזה עצמית, הם קיימים, אתה מהפנט את עצמך, אתה עושה פעולה מסוימת על עצמך. השנים קיימים רק שהם קימים באחד.
מדיטציה היא משהו אחר לגמרי. במדיטציה אתה מנסה לפתוח את החבילה הזו של העצמיות שלך ולראות מה יש בפנים. כיוון שמדובר בחבילה מאוד גדולה, כל פעם אתה יכול לקבל חוויות אחרות. אתה לא מכוון דווקא למשהו מסוים, אלא משחרר את העטיפה מעל הצדדים החבויים של האישיות שלך.
שאלה הבאה

מה הקשר בין סוגסטיה לבין הכוח המדמה שזה לכאורה VISULSATION לא סוגסטיה?

אין שום קשר.
הכוח המדמה, הוא תכונה פנימית של השכל. הוא פועל אוטומטית, גם מבלי שתרצה.
האדם מדמין דברים כל הזמן, חלקם טובים, חלקם רעים, חלקם חסר משמעות. הוא עולה לאוטובוס ומדמיין את עצמו מתישב, הוא מתיישב ומדמיין את עצמו קם וניגש לדלת.
השאה, או סוגסטיהזה לקחת רעיון ולדמיין אותו באופן פעיל. זו פעולה של ריכוז, שהיא שונה לגמרי מה"מדמה", שהוא פעילות אוטמטית של המוח. בברסלב מדברים על בירור המדמה, שזה ענין שלישי, שפירושו כוונון של הפעולה האוטומטית, אבל הסוגסטיה הוא לא זה ולא מתקרבת לזה.
בירור המדמה, הוא דבר עצום, הוא נעוץ בשורש המחשבות, למעשה הוא יכולת שליטה על התת מודע, עד כדי הפחתתו למשהו זניח.

שאלה שלישית

. ראיתי מחקר שעשו, ושאלו האם הטראנס ההיפנוטי תורם למצב ההיפנוטי, או שזה רק עניין של הפעלת הדמיון, ולכן סוגסטיה גם בלי טראנס עושה את העבודה, תוצאת המחקר היתה שהטראנס גורם לאדם לחוות את המציאות שהוא מדמיין, כמו את המציאות שהוא קולט דרך החושים, בעוד שהדמיון בלי הטראנס אין לו את אותה פעולה. מהו תפקיד הטראנס בהיפנוזה לדעתך?

זו השאלה היחידה שיש לה איזושהי משמעות.
התודעה האנושית בנויה ממסכר מרכיבים. חלק אחד הוא הרצון, והחלק השני הוא ההכרה. מה זו הכרה? הכרה היא אותם דברים שאתה חש ורואה ושם לב אליהם. ההכרה שלך היא המציאות כפי שאתה חווה אותה. הטראנס ההיפנוטי, משתק את ההכרה, ולמעשה מאפשר לרצון לקבוע אותה. זה תפקידו וזו משמעותו.
הפעלת הדימיון, היא תוצאה או תוצר של הרצון.

אוקי?
יפה, אז לפני שניפרד הפעם, אני בחרתי בשבילכם קטע ממש מצחיק מהסרט "43". מקוה שתהנו!
שבוע טוב.

מזל טוב מזל טוב


פתאום תפסתי שהפוסט האחרון שלי פורסם ביום ההולדת של אושו .

זה לא היה כזה פתאום, למעשה. נסעתי לציון של הרב שך , הלכתי למקווה הקפוא של נדבורנה ופתאום העיבור מצלצל לי במוח "הייי גבר, שמת לב שלא בכדי אתה פתאום מתלקק על פונה? אתה יודע מי חוגג יום הולדת היום?"

עכשיו אני יודע , תודה ופתאום נזכרתי כמה זבל אכלתי בפונה, כמה פעמים הלב שלי התנפץ, כמה פעמים החושים שלי נטרפו .

כתבתי שם, קינות, חברים ואחים. הייתי בבורות שחורים. הייתי שוכב  על הרצפה ובוכה.

טוב אני מגזים, זה קרה רק פעם אחת כשעשיתי את מדיטציית האש השחורה,   בתקופה שהקפדתי על שמירת הברית. אל תנסו, הגהנום יכול להיות במרחק יריקה.

למדתי הרבה בפונה, אני לא מכחיש, התקדמתי בחודשיים, כמו שאנשים רגילים מתקדמים בחמישה גילגולים , אבל לא היו שם רחמים.

דחפו אותך קדימה עם כידון בגב ולא הירפו.

מי שנשאר מאחור ובילה בבתי קפה ובשופינג, אולי עשה חיים משוגעים, אבל כולם יידעו והבינו שמדובר בסוג ג' .

אז כן , שווה להגיד לאושו מזל טוב , לאחל לו אושר ובריאות , היכן שלא יהיה . אולי גם לקנות לו מתנת יום הולדת ולשמוח על המזל הטוב שלנו שקרב אותנו ארל צדיק האמת שכולו טוב וכולו רחמים ורוצה רק לנדנד אותנו על הברכיים ולהגיד לנו שיהיה בסדר.

באמת יהיה , כי אני בסוף השבוע ממריא כדי למלא מצברים, אצל הצדיק, בעולם שכולו אור.

טוב נסיים בשיר אקטואלי , קודם כל כי הוא מושר על ידי אישה , שזה מאוד אקטואלי ומעבר לזה המילים נשמעות כל מתאימות ליום ההולדת של אושו:

I know the truth now

I know  who you are

טוב, אני לא אקלקל לכם את השיר , אמי לי מבצעת אותו הרבה יותר טוב ממני.

מה שמעצבן אותי באמת , זה שאני לא מצליח להכניס רינגטונים חדשים בטלפון החדש שלי. הוא אייפון כלשהו והכל, אבל עם הקטע הזה אני לא מצליח להסתדר, וזה אומר שהפעם אני לא אוכל להכניס איזה שיר נשי פרובוקטיבי בתור רינגטון ולבקש מכולם לצלצל אלי כשאני באומן.

יהיה בסדר.

 

עולם התוהו


היום לראשונה בחיי אמרתי למישהו שאני חוזר בתשובה.

כאילו מה יכולתי להגיד לו? שאני מחופש?

אבל זה היה קשה , כי אני שונא את הביטוי חוזר בתשובה ושונא את תנועת החזרה בתשובה ואני אגיד יותר מזה ,

אני לא חוזר בתשובה . נקודה.

בסדר, מצבי התיאולוגי הינו מורכב , אבל בהחלט לא בעייתי ואני כבר מגיל 17 מסתדר עם מצב תיאולוגי לא פשוט ולא סטנדרטי וזה בסדר גמור.

עכשיו חזרתי ממיקווה קרה עם מקלחת קרה ואני אגיד לכם את האמת , זה לא נעים. זה קרה חמישים פעם בזמן האחרון וגם אחרי חמישים פעם זה רחוק מלהיות נעים.

מצד שני , הייתי לא מזמן אצל דיוויה ותרגלנו ויפאסנה אקטיבית וזה היה הרבה פחות נעים ואני בספק רב אם זה היה מועיל באותה רמה, למרות שאני האחרון שיזלזל במדיטציה. איפה הייתי בלעדיה? 

כשאני הולך למקווה ואומר "תיקון הכללי" , אני מכניס את עצמי לעולמו של הצדיק , אני עושה התקשרות ובתורת ברסלב ההתקשרות לצדיק היא העניין החשוב ביותר.

אנשים לא יודעים את זה. הם חושבים שברסלב , זה כמו קרליבך , להכניס קצת שמחה לתוך חיי הדוס המשמימים , האמת שאין שום קשר. בגלל זה אני אומר הרבה פעמים , שאפשר להיות רפורמי ואפשר להיות אפילו גוי ובלבד שמקושרים לצדיק.

"אבל מה זאת אומרת?" קופצים כל אלו שלא קראו את כשהנעל מתאימה , "מה עם כל המשניות שלמדנו ? מה עם הקריאה בתורה , התפילין , החזנות בימי שני וחמישי והבגרות המורחבת בדינים? מה זה לא שווה כלום? זה כמו הרפורמי והגוי שהולכים למשחק בייסבול בשבת ואוכלים נקניקייה של חזיר?"

אז זה בדיוק העניין. ההתקשרות לצדיק היא העניין העיקרי והיא מעל הכל ….

אויש , זה נשמע כל כךך מסיונרי .

אף על פי כן , ה מה שכתוב בליקוטי הלכות הלכות שלוחין, אני אגיד את זה במילים שלי.

מי שמקושר לצדיק , מקבל את מה שהוא מרוויח והצדיק מתקן את מה שהוא לא הרוויח בשלמות ואז נותן לו.

מי שרק לא מתנגד לצדיק , לא מקבל כלום , אבל מה שהוא הרוויח , נשמר לו אי שם , למקרה שפעם יתקשר לצדיק, אבל מי שחולק על הצדיק , שום דבר שהוא עושה לא מועיל לו ואת הכל יצטרך לתקן מהתחלה ולא משנה אם הוא מסתובב עם קהתי בכיס והוא מארגן מנחה במכללת לחשבונאות ותוקע בשופר במוסד למפגרים או עושה כל דבר בסגנון הזה , שנחשב בעולם הדתי למעלה גדולה.

בברסלב זה לא נחשב לכלום, בלי ההתקשרות.

עכשיו נניח שיגידו לי "טוב , אז הגויים זה בדיעבד".

אז לא.

זה לכתחילה. הגוי הולך לבייסבול ,מותר לו. אוכל את הנקניק חזיר , גם מותר לו.

אם הוא מקושר לצדיק , אם הוא עושה התבודדות והתקשרות ולומד את תורת ברסלב ומכניס אותה לחיים שלו , אז גם הבייסבול שלו וגם החזיר הם לשם שמיים. זה נשמע מופרך , אבל זו ברסלב , היא לא דבר בנאלי.

ישנן כל מיני תיאוריות בסגנון "גוי כזה , הוא בטח ירצה להתגייר" , אבל אני לא מבין בזה ולא חושב שזה מחוייב המציאות. העיקר ההתקשרות לצדיק.

טוב , עולם התוהו , אני מת מעייפות אז כמה מילים.

אף פעם לא הייתי אתאיסט , לחיות בלי אלוהות נראה לי מטורף. לא משנה איזו אלוהות , החלפתי כמה וכמה אבל הקונספציה הזו שהכל חומרי וכשאדם מת אז זהו , הוא מתפורר לאטומים , נראית לי מאוד שיטחית ויותר מדי אופטימית.

מה שרבי נחמן מסביר , זה שהמוות הוא כמו בספר יוביק של פיליפ ק. דיק (זיכרון גורלי , בלייד ראנר וכו').

אתה מת ואתה לא יודע את זה. היה על זה סרט מעצבן ברוס ויליס "החוש השישי". מצחיק , אבל יוביק הכי התקרב , ממש רוח הקודש.

אתה מסתובב בעולם , ואתה לא מבין מה קורה ומה ההגיון כי אתה בטוח שאתה חי ובפועל אתה מת , אתה רוח הרפאים , אבל אתה לא יכול לתפוס את זה. אנשים מבלים ככה מאות שנים , זה סיוט.

לעומת זאת מי שמקושר לצדיק , לא נמצא שם בכלל. ברגע שהוא נפטר , הוא רואה מולו ישר את האור ויכול פשוט לעוף אליו.

טוב,

אני רק רוצה להצהיר שאני לא בברסלב בגלל הסיפורים של אחרי המוות. החיים מספיקים ובינתיים הם האלטרנטיבה היחידה.