בחשכה גדולה


מועדים לשמחה קוראות וקוראים.

מי יתן ורק טוב יקיף אתכם. מי יתן ותזכו לשנה טובה.

מי יתן ותזכו לנקום, אני מאמין גדול בנקמה. לשלם באש על דם , באש ותמרות עשן.

בנקמה, אין שמץ של נחמה אבל יש הרבה על מה, הרבה הרבה על מה.

על הפוסט האחרון קיבלתי בסך הכל תגובה אחת, אבל תגובה מאוד יפה והייתה שאלה שלא רציתי לענות בעצמי.

אושו עשה שם את מרבית העבודה ואני רציתי להביא אותו גם שייתן את התשובה, ואז אמרתי לעצמי שזה כמו בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'".

כאילו מה הקטע?

למה להביא דווקא את אושו, למה לא להביא מישהו אחר, נגיד את רבי נחמן , נגיד את הבעל שם טוב?

מה דפוק בכל המערכת שאפשר להביא רק את אושו, מה הקטע?

והאמת ששום דבר לא דפוק במערכת. לא בזאת.

אם יש משהו בעולם שהוא בסדר, אז זו האמת.

נכון, האמת היא מידת הדין , והעולם כידוע לא יכול להבנות במידת הדין, אז הוא נבנה במידת החסד.

וכאן יש קטע טריקי.

כי העולם נבנה במידת החסד, והעולם הוא זבל, הוא חרא, הוא גועל נפש.

ואז אתה מחפש מה טוב בעולם הזה, מחפש ומחפש ואז אחרי הרבה הרבה זבל שאתה אוכל\ אתה מגלה שיש משהו טוב בעולם. האמת. האמת טובה. האמת מצויינת.

איייין על האמת.

אמר הבודהא:

"ארוך הלילה לער, ארוכה הדרך לעייף, ארוכים החיים לכסיל שאינו מכיר בתורת האמת."

האמת, האמת, האמת, הדבר היחיד שטוב בעולם הוא האמת והאמת היא דין ולא חסד.

זה מעניין.

זה בסופו של דבר מרושע.

אתם יודעים כמה חסדים אדם יכול לקבל והם ירקבו לו בידיים? כמה הם יסריחו, כמה שהם יהפכו לנטל, לכאב, לאסון?

אין סוף לבגידת החסדים.

אבל האמת, האמת נהדרת, כמו יהלום היא קשה וזוהרת. לעולם לא תכזיב האמת, היא אור, אור אמיתי, מגדלור.

טוב, אושו, יתברך שמו, סבבה? הוא התחיל, תנו לו לסיים.

הנה הבמה, כולה שלו.

שאלה

בהגוון אהוב,

האם האור של רבי נחמן לא היה יותר מדי גדול לרבי נתן?

האם מה שאנחנו קוראים בספרי ברסלב זה מה שרבינו באמת התכווין?

תשובה

הרבה מאוד שנים ישבתי על כסא ועניתי לשאלות של אנשים. אולי עשרים שנים, אולי עשרים וחמש. אלו שנים רבות , זה הרבה זמן ושאלו אותי מאות רבות של שאלות, אולי אפילו אלפים.

אני לא זוכר את כל השאלות, אני גם לא זוכר את כל השואלים, היו רבים כל כך, גברים ונשים. אני זוכר רק את מה שחשוב, אם היה עניין מיוחד, אם הייתה חשיבות מסויימת , אותה אני זוכר.

זה מביא אותנו לטעות גדולה שאנשים עושים כשהם מדברים על הבודהא, הם טוענים שלבודהא הייתה ראיה כללית, הוא היה רואה את כל האנשים באופן שווה, את כל הדברים כדבר אחד. הם טועים ואומרים שבעיני הבודהא לא היה הבדל בין אנשים שונים, שבעיניו נראה הכל אותו הדבר.

זו טעות גדולה.

הבודהא הבחין בפרטים, הוא פשוט הבדיל בין העיקר לטפל, הוא הבדיל החשוב, לשולי לסתמי. הייתה לו ראיה אמיתית. הוא היה רואה עני, מקבץ נדבות והיה רואה חיה, מכונה. הוא היה רואה עשיר נישא על אפיריון , מוקף במשרתים, והיה רואה בו את אותו הדבר, את אותה הטיפשות. לכן אנשים חשבו שהכל שווה בעיני הבודהא, אבל זה לא נכון, אם היה דבר חשוב , הבודהא היה מבחין בו, הוא היה רואה את האמת.

גם אני רואה את האמת.

אני רואה אותך, את האמת שלך. אני לא יודע איך קוראים לך, אני לא יודע איך אתה נראה והיכן אתה מתגורר, אבל את האמת אני רואה, במה שחשוב אני מבחין ומבחין היטב.

אז שאלו אותי הרבה שאלות, הרבה נשים והרבה גברים ובאופן כללי אני יכול להגיד שבכולם אתה היית מקנא. היית מקנא במראה שלהם, היית מקנא ברכוש שלהם, בחברים שלהם , בבני הזוג שלהם. היית רואה אותם ואומר "הלוואי שהייתי כך, הלוואי שהיה לי כך" , אילו היית רואה אותם עכשיו, היית מקנא.

האנשים האלו חלקם היו עשירים מאוד , חלקם היו פופולאריים מאוד, חלקם היו מלומדים גדולים או אמנים מפורסמים. היו בינהם גם נשים יפהפיות. היו לך סיבות לקנא בהם, הרבה סיבות, אבל בדבר אחד אתה לא צריך לקנא בהם. בסיכוי שלהם להגיע לאמת. לך יש סיכוי טוב. כל כך הרבה שנים ישבתי ושמעתי שאלות, כל כך הרבה אנשים שאלו אותי ולא ראיתי אחד ויחיד מכולם שיש לו סיכוי להגיע לאמת כמו הסיכוי שיש לך.

אולי זה קטן בעיניך, אולי כסף ומעמד ומין , הם בעיניך הדברים החשובים , אולי ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח , אתה רעב לאמת הרבה יותר מהם והרעב הזה יכול להצעיד אותך קדימה , הלאה והלאה.

סוטרת הלב היא המסמך המרכזי , הכי חשוב, הכי משמעותי של הבודהיזם.

זה מסמך מדהים, זו שירה, מעט מילים שמסודרות באופן מסויים שנותן להן עוצמה מיוחדת, עוצמה לשנות את העולם.

בסוף הסוטרה מופיע המשפט הבא "צא צא צא אל ההארה"

מי שרעב לאמת, הוא יכול לצאת.

ואתה יכול , מכיוון שאתה כל כך רעב, כל כך כואב והרעב הוא מנוע שיכול להביא אותך יום אחד אל הצד השני, אל פסגת ההר , אל המקום בו לא קיים רעב יותר, רק אסירות תודה, רק שלמות והשלמה.

בחסידות ברסלב אומרים דבר מעניין על רבי נתן, אומרים עליו את המשפט הבא, אומרים שלרבי נחמן היו כמה תלמידים יותר טובים מרבי נתן.

למעשה הם אומרים את האמת, אבל כמו הרבה פעמים בחסידות ברסלב, אומרים דבר אחד ומתכוונים שאנשים יבינו את ההפך.

אומרים את האמת באופן כזה שאנשים יבינו שקר.

גם כאן זה כך, אומרים שלרבי נחמן היו תלמידים יותר טובים מרבי נתן ואנשים מבינים שאומנם רבי נתן היה מלומד גדול, וחסיד גדול וצדיק גדול, ואמנם הוא היה ה"עלוי מנמירוב" , אמנם הוא הבין היטב את רבי נחמן ואף על פי כן, היא כמה אנשים בחסידות ברסלב שהיו גדולים וחשובים וחכמים יותר ממנו. זה מה שאנשים הבינו וזה שקר.

מכל התלמידים של רבי נחמן מברסלב, רבי נתן היה הכי גרוע.

הכי גרוע, הכי אפס. הוא היה מלומד, זה נכון, הוא בא ממשפחה של מלומדים עשירים אבל זה לא עזר לו. הוא לא הבין כלום ממה שאמר רבי נחמן, הוא היה הכי טיפש.

רבי נחמן היה מורה גדול.

גם אם תחפשו בכל ההיסטוריה, גם אם תחפשו בכל העולם, לא תמצאו מורה כמו רבי נחמן, הוא היה יכול לשחרר אנשים במשפט אחד, אפילו במילה אחת.

היו באים אליו אנשים נפחדים, היו מגיעים אליו אנשים מטורפים, אנשים בדיכאון. הוא היה משחרר אותם ברגע.

לאיש אחד הוא היה אומר "זה בסדר, תעבור דירה" , לאיש אחר הוא היה אומר "אתה צריך להחליף מקצוע ולהיות עגלון".

בדרך כלל זה הספיק. הייתה לו ראייה מושלמת לרבי נחמן , הוא היה מבין את המצוקה של האדם ובמילה אחת הוא היה יכול לפתור את הכל והאדם היה חוזר לביתו מסופק ומאושר.

היה לו משפט , לרבי נחמן , הוא היה אומר "גם קצת זה משהו".

איזו גאונות, בעולם שבו אנשים תמיד רוצים עוד ועוד, בעולם של תחרות ושם קנאה ושל שנאה, להגיד "גם קצת זה משהו" זה גאוני. הבודהא לא היה אומר את זה, ישו בעצמו לא היה מדבר ככה, אבל רבי נחמן הצליח. הראיה הייתה חודרת והוא הבין את העולם האנושי יותר מכל השאר.

אבל היה לו תלמיד אחד שלא הבין כלום. זה היה נתן, "העילוי מנמירוב". שמונה שנים הוא היה אצל רבי נחמן , הוא עקב אחריו כמו צל. הוא היה מסתובב בין התלמידים הותיקים של רבי נחמן ושואל אותם על דברים שרבי נחמן אמר לפני שנים והוא היה רושם הכל.

זה היה כפייתי אצלו, הוא היה צריך לדעת הכל , לתעד הכל והוא כתב וכתב אבל לא הבין כלום.

ואז רבי נחמן מת, הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, עוד לא היה בן ארבעים. המוות שלו היה נורא, הייתה לו מחלה בריאות והוא נחנק. המוות שלו היה כרוך בסבל איום, אבל הוא קיבל אותו באומץ, קיבל אותו באושר ושמחה. אמרתי לכם, מכל המורים גדולים, רבי נחמן מברסלב היה באמת מושלם, באמת מיוחד.

לכן עכשיו אתה מבין למה השאלה שלך היא שאלה מצחיקה.

אתה שאלת אם האור של רבי נחמן היה גדול מדי בשביל נתן מנמירוב, בהחלט היה גדול מדי. רבי נתן ראה את האור אבל לא הבין כלום. ברור שאתה מבין יותר. כשאתה עולה לאוטובוס, תסתכל על האנשים. כל אחד מהם היה מבין יותר מרבי נתן. זה מעניין מאוד, אילו הוא לא היה רואה את האור הזה, הוא היה יכול להמשיך בחייו.

בכל מקרה, לא היו לו חיים טובים, אבא שלו היה אכזרי, אישתו הייתה מופרעת, היו לא הרבה בעיות לרבי נתן, אבל לפחות היה נחסך ממנו התסכול העצום שהיה לו מהנוכחות של רבי נחמן.

רבי נחמן, אולי הגדול במורים שהעמידה התנועה החסידית , אדם יחיד בהיסטוריה שעזר לרבים כל כך ורבי נתן נמצא לצד אדם כזה, כל אדיר , כל כך נשגב ועדיין רבי נתן לא מבין דבר, עדיין הוא אומלל, עדיין במצוקה עזה.

אחרי שרבי נחמן נפטר, רבי נתן עוד חי שלושים שנה ובמשך השנים הללו, האומללות שלו משנה צורה, האומללות הופכת לאובססיה, הוא רותם את עצמו למטרה להנציח את רבי נחמן, את התורה שלו , להנציח את החיים שלו.

רבי נתן הכיר את רבי נחמן במשך שמונה שנים, אבל רבי נחמן היה מורה יותר משתים עשרה שנים קודם לכן , ורבי נתן אוסף כל פיסת מידע, כל שמועה , כל זיכרון . הוא רושם , הוא כותב , הוא מפרסם.

הוא הופך להיות מצבה חיה לחייו של רבי נחמן. אנשים חושבים שהמצבה של רבי נחמן נמצאת באוקראינה באיזה מקום. זו לא האמת, במקום ההוא לא נמצאת הגופה של רבי נחמן, הוא גם לא נקבר שם.

אבל לרבי נחמן יש מצבה, רבי נתן היה המצבה שלו ואחרי שרבי נתן נפטר, הספרים שרבי נתן כתב על רבי נחמן, הם נשארו המצבה, הם קיימים עד היום.

אני אגיד לך משהו לגבי ספרים.

אנשים אומרים עלי את הדבר הבא , הם אומרים, אותו האיש דיבר תמיד נגד הספרים, ובעצמו כתב מאות ספרים. הוא אמר שהספרים הם מוות, הם מילים מתות, הם מילים הורגות ובעצמו כתב וכתב ופרסם. הם אומרים עלי שאני שקרן ואני צבוע. אומר דבר אחד ועושה את ההפך הגמור.

האמת שכתבתי בסך הכל ספר אחד, יכול להיות ששניים. זה לא משנה, זה היה לפני זמן רב. כל הספרים האחרים נכתבו על ידי תלמידים. הם לא שלי, הספרים שלהם. גם הספרים של רבי נחמן, הספרים של תורת חסידות ברסלב, הם לא של רבי נחמן. הם רק המצבה שלו, רבי נתן כתב אותם, וברוב המקרים , הוא לא הבין מה הוא כותב.

אז עכשיו נשאלת השאלות הבאות, האם הספרים מועילים ? האם הספרים מזיקים? האם הספרים יכולים להיות מזיקים ומועילים בעת ובעונה אחת? האם הם יכולים להיות מועילים במצבים מסוימים לאנשים מסויימים ומזיקים לאחרים?

צריך להיות זהירים כשעונים על השאלה הזו.

כולם מדברים היום נגד ספרים. יש לזה סיבה. הספרים הם זולים, סדנאות יכולות  להיות יקרות מאוד, טיול עד לאשראם, עד לגורו , יכול להיות יקר.

דברים יקרים פירושם רווח כלכלי לאנשים מסוימים, אבל ספרים היום ניתן להשיג במחיר נמוך מאוד, לכן אנשים מדברים נגד הספרים.

אבל אני סבור שספרים יכולים להביא תועלת במקרים מסויימים.

תחשבו על אישה צעירה, יש לה גוף דק, בהיר וחלק. מלמדים אותה שהגוף שלה נועד להיות מנוצל להנאות של גברים, או אולי רק להנאות של גבר מסויים. בשלב מאוחר יותר היא תצטרך לשאת בגוף שלה את הצאצאצים שלה ואחר כך היא תאכיל אותם באמצעות נוזל שהגוף שלה יפיק.

אחרי שהצאצאים יגדלו היא תצטרך לטפל בהם, היא תצטרך לבשל להם, לעיתים גם תצטרך לעבוד כדי שיהיה לה כסף לקנות לצאצאים מזון ובגדים.

כך מלמדים את האישה הצעירה, מלמדים אותה שהיא גוף שנועד להיות מנוצל, עד שיהיה שבור והרוס.

תחשבו גם כן על גבר צעיר, הוא יוצא לעולם, הוא תמים, הוא טוב לב. אז אומרים לו, אתה חייב להצליח בבחינות , ואחר כך אתה חייב לעבוד ולעבוד ולהרוויח כסף, כי תהיה לך אישה ויהיו לך ילדים ותצטרך לדאוג להם ולפרנס אותם ואומרים לו שהוא ימשיך לחיות כך במשך עשרות שנים. בבוקר הוא ירוץ לעבודה, בערב הוא יחזור לביתו עייף ומותש , יום אחרי יום, שנה אחרי שנה וזה יימשך וזה יימשך עד שהוא יהיה זקן שבור וחסר תועלת.

זה מה שיודעים אנשים צעירים , נשים צעירות וגברים צעירים.

אבל אז הם נתקלים בספר. לא משנה איזה ספר. זה יכול להיות ספר על ישו, ספר על בודהא, איזה ספר שלא יהיה והספר הזה מספר להם שיש חיים אחרים. הספר הזה מספר להם שקיימת מציאות שונה, מציאות ללא ניצול, מציאות ללא עבדות.

במקרה כזה, ספרים יכולים להביא תועלת רבה, הם כמו נר בודד בחשכה גדולה.

זה נכון שספר לא יכול לפתוח את הדלת אל האור, אבל הוא יכול להצביע על העובדה שדלת כזו קיימת. במקרה הזה , לספר יש תפקיד חשוב בחיי האדם.

מתי הספרים מפסיקים להביא תועלת והופכים להיות מזיקים.

אני שמעתי על אדם אחד, קראו לו עובדיה. האדם הזה התגורר בעיר ירושלים. האדם הזה היה איש נתעב , הוא היה פושע, פושע מרושע. עם כל זה, הוא היה מלומד גדול בחוקים של הדת היהודית. מספרים על הבית של האדם הזה, שהקירות, כל הקירות הבית שלו, היו מכוסים בספרים.

עוד מספרים, שהאדם הזה, היה כל כך מלומד עד שידע את כל אחד מהספרים בעל פה. אנשים היו שולפים ספר מתוך אחד מהקירות והיו שואלים אותו מה כתוב בראש עמוד מסויים בספר והוא היה יודע להגיד. הוא היה מלומד גדול, מלומד אדיר, אבל אדם רע ואכזרי. אלפי ספרים הוא זכר בעל פה , אבל היה אדם רע. רע מאוד.

הסיפור הזה מלמד אותנו כמה דברים, והדבר החשוב שאנחנו יכולים לזכור הוא שהספרים מזיקים כשהם הופכים להיות קירות, כשהם הופכים להיות בית כלא. כאשר חייך מוכתבים על ידי הספרים, כאשר בכל רגע אתה חייב ספר שינחה אותך לאן לפנות, אז הספר הופך להיות מסוכן, אז הספר הופך להיות סוהר.

זוהי התשובה לשאלה האחרונה שלך.

עכשיו אתה מבין מה אתה קורא, כאשר אתה פותח ספר של רבי נחמן.

עכשיו אתה כבר צריך לדעת שלא רבי נחמן כתב, זוהי רק מצבה. המצבה נוצרה בשביל המתים, להזכיר שהתקיימו פעם.

אתה השואל, אתה האיש הרעב , האיש חסר המנוח, אתה צריך לזכור שאתה חי והמצבה חשובה לך, לא בגלל שיש בה עצמה איזו תועלת, אלא בגלל שהיא מזכירה לך שפעם, גם רבי נחמן היה חי, גם הוא, המורה הגדול, גם הנאור הבהיר, הוא היה חי כמוך. הוא נשם אוויר כמוך, הוא צעד על הקרקע כמוך וכאשר אתה תפנים את הידע הזה כל פעם שתפתח את הספרים, אתה תגיע למצב שלא תהיה זקוק להם יותר. אתה תנשום ותצעד ובכל רגע תתחזק ותבין יותר את רבי נחמן ואת תורתו, עד שגם אלו ייעלמו ותשאר רק אתה , אמיתי ובוהק ובהיר. ניזון מאמת , חי לאור האמת, בן אלמוות וחסר פחד.

זו התשובה בשבילך, תלמיד אלמוני.

עכשיו אני פונה לדרול,

דבר ראשון, אני בא כשאתה מבקש , אבל האמת היא שכבר הרבה שנים שאינך זקוק לי. פרוש כנפיים ועוף אל המרומים, אין בעולם שמש יוקדת מספיק להמס את כנפיך.

דבר שני , אמא שלי הייתה נצר לשושלת מפוארת ועתיקה של מגידי עתידות. הם היו מסוגלים לנבא לך כמעט כל דבר. הם היו יכולים להגיד לך, בעוד שלוש שנים, תעבור דירה, או בעוד מאה יום תצטרך לקנות נעליים חדשות. למרות שאני בן לאותה המשפחה, אף פעם לא מצאתי עניין לעסוק בידע הזה. היום אני אחרוג בשבילך ממנהגי ואבטיח לך , עוד תזכה לנקם, יום יבוא של נקם ושילם.

 

 

 

 

 

 

אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי


חתימה טובה, קוראות וקוראים

אני יודע הבטחתי לכתוב על תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן, זו שידועה בכינויה "אזמרה" אבל לי לפחות ברור שאני לא ברמה הדרושה לבצע כזו משימה, לכן ביקשתי עזרה ממישהו שבהחלט מסוגל לעשות את העבודה.

אני מפנה את הבמה למורה הדגול והאלוהי, הבודהא של המאה העשרים, בהגוון שרי רג'ניש , הידוע בקיצור כ"אושו".

הוא נפטר לפני 29 שנים, אבל כשצריכים אותו הוא שמח לעזור.

תודה לך.

bhagwan_shree_rajneesh_diary_1980_28large29_-_p-iii שאלה:

בהגוון אהוב, ידוע שרבי נחמן מברסלב בתורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן הדריך את תלמידיו לדון כל אדם לכף זכות. האם לדעתך זו עצה טובה ואם כן , אז מדוע?

תשובה:

כל פעם שמגיע מורה לעולם, כל פעם שאדם מגיע להבנה אמיתית, לאמת גדולה, כל פעם מתרחשים מספר תהליכים.

אחד הדברים שקורים לו , זה שהוא מתמודד עם הרבה מאוד כאב, הרבה מאוד צער. הצער הוא לא צער אישי. אדם כזה אינו סובל. הוא יכול לחוש אי נוחות וזה קורה, אבל אותה תחושה נפשית של סבל אישי, של צער וכאב, אינה נמצאת אצל אדם שחווה את האמת , שנבלע באמת.

עם כל זה הוא חש צער אמיתי, שנובע מההבנה שהוא לא יוכל להעניק את הידע שלו לאנשים אחרים.

כל זמן שהוא היה בדרך, כל זמן שהוא היה תלמיד, היו לו שותפים, היו לו חברים, היו לו אנשים שהוא יכל לשתף בחוויות שלו, בשאלות שלו , בתשובות שקיבל או שמצא בעצמו.

כשהגיע לאמת, כשהגיע להבנה, הוא מוצא עצמו לבד. הוא מבין לראשונה עד כמה כל האנשים שהיו סביבו במשך שנים, רחוקים ממנו ורחוקים מהאמת ורחוקים מהבנה. אז הוא נמלא בתחושה של צער. הצער על המרחק שלהם, הצער על העננים שמסתירים מהם את המציאות.

הוא עצמו חש בעונג עצום, קשה להבין את זה, צער ועונג גם יחד. מי שלא הגיע לא יבין. האושר נמצא, המלאות, השמחה, התכלית, ומצד שני קיים צער.

זו הסיבה שהבודהא, כשהגיע להארה, דיבר על צער, דיבר על סבל.

אנשים טוענים שלבודהא הייתה אובססיה לסבל, אבל זה שקר.

לבודהא לא הייתה כל אובססיה, הוא פשוט חש את הסבל הרב של האנשים שהקיפו אותו והוא הבין כמה הם רחוקים מלחוות את האושר, את השמחה היקומית שהוא חווה בכל רגע ורגע.

רבי נחמן מברסלב היה אחד מהמורים הגדולים.

הוא התחיל את המסע בגיל מאוד צעיר וגם סיים אותו מוקדם.

גם הוא, היה מוקף בהרבה אנשים. בודהא היה נסיך, הממלכה של אבא שלו התקיימה באזור שהיום הוא בגבול בין הודו לנפאל.

רבי נחמן גם היה סוג של נסיך. הוא היה שייך למשפחה הידועה ביותר, אמא שלו הייתה הנכדה של הבעל שם טוב. הוא היה מורה רוחני עצום. כל העולם הכיר אותו באותה התקופה וזו הייתה בעיה בשביל רבי נחמן.

צריך להבין, דיברנו על כך שגם הבודהא וגם רבי נחמן היו ממשפחות מאוד חשובות, אבל אביו של הבודהא היה מנהיג פוליטי, הוא היה מלך הוא היה מפקד צבאי. הוא גם רצה שבודהא ילך בעקבותיו וינהיג חיילים אל המלחמה.

המשפחה של רבי נחמן, הייתה משפחה רוחנית מאוד. בני המשפחה שלו היו היו מנהיגים דתיים. היו להם הרבה תלמידים, הם שלטו על קהילות דתיות של אלפי אנשים. אילו רבי נחמן היה רוצה שיהיו לו מעריצים, אילו הוא היה רוצה שיחשבו אותו לצדיק, לאדם קדוש, הוא לא היה צריך לעשות כלום. הוא היה פשוט צריך להמשיך לגור יחד עם בני המשפחה שלו וזה היה מספיק.

רבי נחמן, גם כשהיה ילד קטן, הוא ידע שבדרך הזו הוא לא יוכל חהתקדם. הוא יכול להמשיך לגור עם המשפחה, הוא יכול להמשיך לעשות כל מה שהם עושים, אבל זו תהיה חקיינות. חקיינות אינה יכולה להגיע לאמת. אדם יכול לעקוב אחרי כל צעד של הבודהא, ללבוש בגד זהה לבגד של הבודהא, לאכול את אותו האוכל, להגיד את אותן מילים.

זה לא משנה, כשהבודהא אומר מילה , המילה היא אמת, האמת של הבודהא, כל חלק בגוף שלו מקרין את האמת, כל תנועה שלו יוצרת אמת, כל מילה בוודאי, אין ספק שהיא אמת.

ואדם יכול לחקות את הבודהא, אבל לא ישיג כלום, כל תנועה תהיה חסרת משמעות, כל מילה תהיה שטות. חיקוי של אמת, הוא לא אמת, הוא חיקוי, הוא זיוף, הוא חסר ערך.

את הדבר הזה הבין רבי נחמן כשהיה צעיר מאוד.

בגיל שילדים מטפסים על עצים ומשליכים אבנים על חתולים, הוא כבר ידע שהוא חי במשפחה של חקיינים, בעולם של חקיינים. הוא ידע שאם לא יקרה משהו, שאם הוא לא יעשה משהו, הוא יהפוך לאחד כזה. הוא היה עדיין צעיר , אבל גם בתור צעיר, הוא כבר היה בעל ערך מכוח ההשתייכות  למשפחה כזו. אנשים כבר תכננו את עתידו, חשבו על קהילה מתאימה בשבילו, חשבו על מקום מגורים בשבילו. המשפחה שלו בנתה לו שביל, הוא רק היה צריך לפסוע בשביל הזה כדי להפוך להיות מנהיג רב עוצמה ועשיר ומפורסם.

לכן רבי נחמן עשה את הדבר היחיד האפשרי כדי להציל את עצמו מהמצב הזה. הוא העמיד פנים שהוא מטורף. תחשבו על זה, ילד בן שמונה או תשע, ילד רגיש וחכם, נמצא ביאוש כל כך גדול , עד שהוא חייב להעמיד פנים שהוא חולה נפש.

הוא היה בורח מהבית, הוא היה מדבר בצורה מוזרה, הוא היה מפסיק לאכול, או שהיה מתנהג כמו חיה, כמו כלב.

הוא המשיך בהעמדת הפנים הזו במשך תקופה ארוכה, חודשים עוברים , אפילו שנה , אפילו שנתיים והמשפחה שלו מתחילה להיות מודאגת. כבר לא ניתן היה להסתיר את ההתנהגות שלו. זה הפך להיות ניסיון קשה מאוד בשביל המשפחה שלו. אנשים שאלו שאלות, איך ייתכן כזה דבר.

ילד מהמשפחה של הבעל שם, ילד שאבא שלו מלומד גדול, ילד שאמא שלו וסבתא שלו נחשבו לנשים קדושות, נשים דגולות והוא כבר מטורף בגיל כל כך צעיר. אנשים ישאלו שאלות, איך ייתכן שילד קטן הופך למטורף, ילד ממשפחה כל כך חשובה. אנשים יכולים לחשוב שכל המשפחה נגועה, כל המשפחה חולה. הילד הפך להיות סכנה לכולם, סכנה למעמד שלהם, לרכוש שלהם, ברור שהוא היה סכנה לילדים האחרים במשפחה, כיוון שאם  ילד אחד משתגע, זה יכול לקרות גם לאחרים. זה יכול לקרות לכולם. היום אולי אדם נראה בריא ושפוי , אבל מחר הטירוף יגיע אליו, ואם לא יגיע אליו, אולי הילדים שלו יהפכו למטורפים ואם לא הילדים, אז הנכדים או הנינים.

לכן המשפחה של רבי נחמן , הייתה צריכה למצוא פיתרון. הם היו חייבים להקריב אותו למען כל היתר. למען האחים שלו ובני הדודים שלו שלכולם היה צפוי עתיד מזהיר. אז המשפחה חשבה איך לסלק את רבי נחמן. הוא הפך להיות מסוכן, ילד קטן, אבל סכנה גדולה.

הפיתרון שהם מצאו, היה פיתרון מבריק.

הם חיפשו אדם עשיר מאוד , אבל לא מלומד, אדם עשיר שהתגורר במקום מבודד ומנותק. הם פנו לאדם הזה ושאלו אותו אם הוא יסכים שהבת שלו תתחתן עם מישהו מהמשפחה.

האיש העשיר התבלבל, מדובר היה בכבוד עצום. הקשר למשפחה כזו, למשפחה של בעל שם, היה דבר שאי אפשר היה היה לרכוש בכסף. הם היו קשורים למשפחות הכי חשובות, למשפחות של מלומדים מפורסמים או של גאונים. האיש היה אדם עשיר אבל לא היה מלומד בכלל. הוא חשב לעצמו "אבא שלי וסבא שלי היו אנשים פשוטים, הנכדים שלי והנינים שלי יהיו שייכים למשפחה החשובה ביותר"

הוא הסכים לחתונה, הוא הסכים לשלם את כל ההוצאות.

וככה זה קרה שבגיל שלוש עשרה, רבי נחמן היה כבר נשוי והוא עבר להתגורר בבית של החותן שלו , בכפר קטן מרוחק מכל מקום, כפר קטן מוקף ביערות ובנחלים.

וזה בדיוק מה שרבי נחמן רצה, זה בדיוק מה שהוא היה צריך, להבלע ביערות , כמו סבא של אימא שלו, כמו הבודהא, כמו לאו צה. הוא נבלע ביער.

זאת לא חקיינות. אף אחד אינו יודע מה הבעל שם עשה, כשנדד ביערות במשך ארבע שנים, לפני שהתפרסם. לא יודעים מה הבודהא עשה במשך שש שנים, לפני שזכה להארה ונשא את הדרשה המפורסמת שלו בגן הצבאים.

רבי נחמן גם היה ביער שש שנים, הוא היה מתבודד, הוא היה מתפלל ולפעמים הוא היה נשכב בסירה ומניח למים להשיט את הסירה לכל מקום שהזרם בחר. הוא התמסר לשקט, הוא התמסר לטבע .

הוא ויתר על על כל הפרסום והתהילה שהיו צפויים לו כנין של הבעל שם וכיוון שהוא ויתר על עצמו, הוא זכה באמת.

עברו שש שנים, והוא חזר לעיר בה נולד וביקש פגישה עם מנהיג המשפחה, הדוד שלו.

הדוד היה מנהיג גדול, אדם מפורסם. היו לו אלפי תלמידים, הוא שלט על קהילות רבות.

הוא זכר את רבי נחמן כילד מטורף , כילד מסכן, פתאום אחרי שש שנים רבי נחמן חוזר ומופיע והוא כבר לא ילד והוא לא מטורף.

להיפך, הדוד הזה ראה מולו בחור צעיר שהיה האדם הכי שפוי בעולם, הכי מודע, הכי נאור.

ורבי נחמן אמר לו "אני מוכן"

והדוד הבין שבאמת קרה כאן דבר מופלא, שילד מסכן חוזר אחרי שש שנים והפך למנהיג , הפך למורה.

והדוד הסכים שרבי נחמן יקבל קהילה והסכים שרבי נחמן יאסוף תלמידים חדשים.

זו תחילת הסיפור על רבי נחמן, ככה הוא התחיל, בהקרבה עצומה , בהתמסרות וככה הוא גם ממשיך. רבי נחמן קיבל תלמידים, הוא בחן אותם, הוא בדק אותם והוא גילה כמה וכמה דברים חשובים מאוד אודות הסבל.

הרבה אנשים סובלים, כמעט כולם.

ניתן להגיד שאדם שאינו סובל הוא מטורף, כי לסבול זה כל כך נורמאלי, כל כך שכיח.

גם האדם הנאור אינו סובל, הוא יכול לחוש אי נוחות כמו דקירה ממחט או אבן בנעל, אבל הוא לא סובל, הוא לא מצטער , הוא אינו מתאבל. הוא אינו מבלע שבועות או חודשים במחשבות עצובות. זו אי נוחות , היא חולפת.

ההבדל בין אדם נאור לאדם מטורף, הוא שאדם נאור מבחין בסבל אצל האנשים האחרים. הוא רואה את הסבל כמו שרואים להבה של נר. כשהסבל קטן הלהבה קטנה ולפעמים הלהבה היא ענקית כי הסבל הוא עצום, הוא חובק עולם, אבל האדם הנאור רואה את הלהבה, רואה אבל איננו נשרף.

זה מה שראה רבי נחמן מסביבו, הוא ראה אנשים סובלים בכל מקום והוא חשב על דרך לעזור להם.

אתם צריכים להבין את הדת היהודית, בדת היהודית יש אינספור חוקים. יש חוקים שמצווים על האדם מה לאכול והיכן לישון ומה ללבוש ואיזו תפילה להתפלל בבוקר ואיזו תפילה להתפלל בלילה. אלפי חוקים, אלפי כללים, אבל הסבל לא נפסק. החוקים לא עזרו.

לכן רבי נחמן המציא דת חדשה והדת החדשה הזו כל המטרה שלה הייתה להפחית את הסבל . לדת החדשה הזו קרא רבי נחמן בשם "אזמרה".

מי שמכיר את השפה העברית העתיקה, חושב שהפירוש של המילה "אזמרה" הוא לשיר, אבל באמת המשמעות רחבה יותר. הפירוש הנכון הוא לחיות את השיר, או יותר נכון להגיד שהמשמעות היא להפוך לשיר, לשיר ניצחי, שיר שמתקיים בעת ובעונה אחת בעבר, בהווה ובעתיד.

הרעיון עצמו נשמע נהדר, כולם רוצים להיות מאושרים, כולם רוצים להתנתק מהסבל שלהם, אבל רבי נחמן ידע שהרצון אינו מספיק. ההפך, לפעמים הרצון להפסיק את הסבל, גורם עוד סבל ואז מופיע רצון חדש , להפסיק את הסבל החדש וכך זה נמשך ונמשך, עד שהאדם מת, רק אז בא הקץ לסבל.

לכן רבי נחמן חיפש פיתרון ומצא את הפיתרון.

הוא הבין שהסבל אינו אמיתי. אדם אמיתי, כמו שאמרנו, אינו חש בסבל ולכן הסבל עצמו חייב להיות אשליה. למעשה הסבל הוא חלק גדול מהאשליה הזו שנקראת אגו. בלי אגו אין סבל , בלי מחשבות אין סבל, ישנה אולי אי נוחות, אבל היא עניין פעוט.

רבי נחמן חי מאה שנים לפני פרויד, ופרויד באמת היה אדם גדול אבל רבי נחמן היה גדול ממנו, גדול בהרבה. הרבה לפני שפרויד הגדיר את נפש האדם כבנויה מאגו. רבי נחמן כבר ידע הכל על הנפש ועל האגו.

הוא ידע שהמטרת האגו היא לגדול ולגדול והדרך שהאגו גודל , היא על ידי הקטנת האחרים, הקטנת האגו שלהם. ברור שכל אלו אינם אמיתיים, האגו שלך הוא אשליה, האגו של האחרים הוא גם כן אשליה. עדיין כל האשליות הללו נלחמות זו בזו, והתוצאה של מלחמות האגו הללו, היא אותו הסבל.

ישנו סרט מאוד מפורסם שנקרא "מטריקס". בסרט הזה מסופר על עולם שבו נשלט האדם על ידי רובוטים. בסרט אחד הרובוטים אומר משפט מאוד חשוב, הוא אומר לבני האדם "היינו יכולים לבנות עולם ללא סבל, אבל אז לא הייתם מסוגלים לחיות."

זו הבנה גדולה בשביל רובוט. האגו לא מסוגל להתקיים ללא סבל. האדם הנאור, אדם כמו רבי נחמן, מבין את העולם טוב יותר. הוא יודע שהאגו הוא אשליה ומותו של האגו אינו מותו של האדם, אלא ההפך , מותו של האגו מוציא את האדם לחופשי.

לכן רבי נחמן מדריך את תלמידיו איך לפגוע באגו שלהם ולהרוס אותו. איך הוא עושה את זה, הוא אומר להם שהם צריכים לחפש מעלות אצל כל אדם. לא משנה מי האדם הזה, צריך לחשוב עליו דברים טובים.

כשאנשים שמעו את זה, הם היו מאוד מבולבלים.

הם שאלו שאלות כמו "האדם הזה יכול להיות רשע. הוא יכול להיות גנב, הוא יכול להיות רוצח. איך יתכן שנחשוב עליו דברים טובים? איך ייתכן שנחפש בו מעלות?"

והתשובה היא שאם הוא רשע, אז אתם רשעים ואם הוא גנב אז אתם גנבים או רוצחים. כיוון שהוא אשליה ואתם אשליה ואם אתם לא אמיתיים , אז אתם יכולים להיות כל דבר.

וזוהי השיטה של רבי נחמן מברסלב, שהיה מורה גכדול, מורה ענק. הוא לימד את האנשים להלחם באשליה באמצעות אשליה. זה עובד, זה עובד יפה מאוד, כי ככל שאתם מגדילים את האדם האחר, אתם מקטינים את עצמכם. ככל שהאדם שמולכם נראה לכם טוב יותר, מוכשר יותר, יפה יותר , מוצלח יותר, אתם הולכים וקטנים הולכים ומתמעטים.

רק שהוא לא גדל ואתם לא קטנים.

אלו רק אשליות שמשחקות זו בזו, ובסופו של דבר, האחר נעלם, הוא נעלם כי מעולם באמת לא היה שם אדם אחר, זו רק האשליה שלכם שסיפרה לעצמה סיפורים ושיחקה עם עצמה משחקים.

כשהאשליה נעלמת, האדם האמיתי נולד.

מתוך הריסות האגו, פורצת להבת האמת, להבת המודעות וכשהיא פורצת אז באמת השיר חי לנצח, בעבר בהווה ובעתיד.

 

 

 

 

 

שני פתחים לאישה


היי חברים, היום נלמד ליקוטי מוהר"ן.

כל מי שכאן מתחת לגיל 18 שיעוף.

כן , גם אתם שם בקצה , אני שמעתי שקיימתם יחסי מין מלאים , אבל סורי, אלו הכללים.

איפה השלט הזה? חשבתי שזרקתי אותו.

X מחוייב

המטומטמים האלו ממאה שערים בזמנו דרשו ממני להעיף את השלטים, אבל השלטים, רבותיי, נועדו קודם כל בשבילם.

אז אני עשיתי חדש , נכון שאני בכושר?

היי, אז קודם כל ברוכים השבים.

אני מקווה שאתם בסדר, אני לא בסדר ואף פעם לא הייתי.

ישראל קרדונר אמר "אני מטורף, אני פשוט מקבל תרופות מצויינות"

אז אתם יודעים מה תמיד עניין אותי?

מה זה "תיקון הברית".

אני יודע מה דעתם של הרבנים המטומטמים ולא באתי בדעתם הלקויה , לא עכשיו ולא אף פעם.

לגבי פגם הברית, איפשהו רבי נחמן מסביר שמדובר בבעילת נידה. זה הגיוני , כי זה כמו בשר וחלב , אחד מסמל מוות ואחד ואחד מסמל חיים וזה יוצר מין קצר רוחני.

יש כמובן הרבה מאוד מה להקל כאן

  1. אין נידה בגויים
  2. אין בעילה בחציצה
  3. נפילה לים מטהרת

מי שירצה להעמיק, ימצא עוד אפשרויות להקל בעניין זה של פגם הברית. ישנן הרבה אפשרויות.

אבל תיקון הברית, הוא לכאורה דבר יותר מסובך.

כי לכאורה, מצד הברית שבתורה , מי שעשו לו ברית מילה, לא ממש יכול לקלקל כאן משהו.

אבל רבי נחמן אומר כאן דבר מעניין בתורה "חותם בתוך חותם".

אומרים שהתורה הזו היא אחת התורות הכי קשות בליקוטי מוהר"ן , אבל "חותם בתוך חותם – אינעל אחותם", הרעיון הכללי הוא נורא פשוט.

נידה שווה לעבודה זרה ועבודה זרה שווה לתאוות ממון.

ואנחנו מקשרים כאן בין פגם הברית שאמרנו, הוא בעילת נידה לבין תיקון הברית.

תראו מה כתוב מצד אחד על בעילת נידה

כִּי מֵ'חוֹתָ"ם'. נַעֲשֶׂה 'נִדַּ"ת'
בִּבְחִינַת: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ"
כִּי יָד בְּמִלּוּאוֹ [כָּזֶה: יוּד דָּלֶת]
הוּא מִסְפַּר נִדָּ"ת
הַיְנוּ עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁמְּטַמְּאָה כְּנִדָּה

אז כאן הוא מדבר על הפגם בבעילת נידה ובתורה הבאה , הוא מדבר על התיקון

עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל תַאֲוַות מָמוֹן
הוּא עַל יְדֵי בְּרִית
וּכְשֶׁמְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ
אִי אֶפְשָׁר לִפּל לְתַאֲוַות מָמוֹן

אבל איך עושים "תיקון לדבר הזה?
כאן באמת יש רעיון מעניין.

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי דְּלָתוֹת לָאִשָּׁה .
"כִּי לא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי"
וְנַעֲשֶׂה מִשְּׁנֵי דַּלְתִין
צוּרַת מֵ"ם סְתוּמָה

אז מה הוא למעשה אומר כאן?
אוקיי, יש שני דלתות לאישה, שאחת היא הנרתיק והשניה היא פי הטבעת ובאמצעות שני הפתחים האלו מגיעים לתיקון הברית.
עכשיו איך נראית האות ד' ?
ד1

מה זה מזכיר לכם?
הנה קצת עזרה
ד2

נכון שזה דומה לאיש שיש לו זיקפה?

עכשיו שני דלתים הופכות להיות מ' סתומה , זאת אומרת , מם סופית , ם'

נעשה גם את זה.

ד3

הנה קיבלנו מם סופית, יפה?

לא מדובר כמובן על שני הומואים , כי רבי נחמן כותב במפורש "שני פתחים לאישה".

זאת אומרת את האישה צריך לבעול משני הפתחים, ככה מקבלים את "תיקון הברית".

אוקיי?

עכשיו, אין לי כזה ניסיון מיני עשיר, וגם אין לי תקציב ליצאנית כדי לבדוק עליה את העיקרון הזה, אבל מה שנראה לי שמבחינה טכנית, אי אפשר לבצע בעילה בפי הטבעת מלמטה.

זאת אומרת שהדלת העליונה היא בעילה מפי הטבעת, כמו בציור

position_2-638x368

ואילו הבעילה הרגילה דרך הנרתיק , צריכה להיות לפי הד' התחתונה, כלומר שהגבר שוכב על הגב

cowgirl-638x368

ושני אותיות הד' האלו , שאדם מבצע באמצעות הבעילות שתוארו, מעוררות את השפע שבשמיים כמו שהוא כותב בהמשך:

וְכֵן יֵשׁ לְמַעְלָה דַּלְתֵי שָׁמַיִם
שֶׁמִּשָּׁם נוֹלָד הַשְׁפָּעוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'דַּלְתֵי שָׁמַיִם פָּתַח וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כְּעָפָר שְׁאֵר' וְכוּ'

אז מה עוד נותר לי להגיד לכם?
שנזכה לתיקון הברית?

סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

פרחים בתהומות


מה אני אגיד לכם, אחים ואחיות, מה אומר ומה אוסיף , פרחחים ופוחחיות, קשה, קשה מאוד.
שככה יהיה לי טוב התכוונתי לכתוב על אמונה, על הימים הנוראים , על חודש אלול והנה קיבלתי את השאלה הבאה:

שלום לדרול
הייתי שמח לקבל פרטים לגבי שיטת הקונדוליני שאתה מדבר עליה בכמה מהפוסטים שלך
ועל הקשר שלה ולייעול אנרגיה מינית וכמובן על הקשר שלה לדעתך לפגם הברית וברסלב
כמו כן הייתי שמח לדעת אם זה שיטה שקשורה לאנרגיה מינית דווקא או לכל אנרגיה מסוימת ?
למשל אנרגיה חשמלית ?
אני עשיתי תקופות ארוכות ונחמדות מאד של התנסות בכימיקלים למיניהם .. ומאז שאני בעל תשובה משהו בתענוג הפיזי שהכרתי חסר לי כל כך היום ..אז כן יש תענוג מידי פעם אבל בצורה שונה לגמרי ..
לפעמים אני מרגיש כמו נרקומן שנשאר לו רשימו מאד ברור ושתמיד יישאר בחלל התודעתי שלי
אני לא יודע אם אתה יודע או מבין על מה אני מדבר אבל מעניין אותי לדעת אם דברים כמו מדיטציות ושיטות כאלה יכולים לתת איזשהוא סיפוק שכזה ועדיין להתחבר למקום טוב ובריא עם הקדוש ברוך הוא ? או שאולי זה לא ראוי וכל מה שעליי לעשות זה לשבת על הכסא בבית כנסת ולמות בשקט :/
תודה 🙂

בקיצור, במקום אלול, במקום אמונה, במקום ברסלב, אני צריך לכתוב על קונדוליני.
מה זה מוכיח?
שמי שיש לו קונדוליני, לא צריך אמונע, לא צריך אלול, לא צריך את ברסלב ולא צריך שום דבר.
וזה סוד הכתוב "משורש נחש יצא צפע"
למה נחש?
פירוש המילה קונדלין בסנקריט, הוא מעגלי או טבעתי, אבל המשמעות האמיתית היא נחשי.

אז קודם כל, להשכלה כללית, אין לי מושג בסמים.
לא מבין בזה, לא יודע מה זה.
אני לא יכול להגיד לך שזה דומה למדיטציה או שזה מזכיר משהו אחר. אני פשוט לא מבין בזה.

אני יכול לספר לך על אנרגיה מינית וקונדוליני. בזה דווקא כן התעסקתי.
זה לא אומר שהתעסקתי במין, בזה אני מבין בערך כמו שאני מבין בסמים, אבל יש הבדל בין מין לבין אנרגיה מינית ואנחנו נסביר את זה.

אז מה זה קונדוליני ומה הקשר שלו לאנרגיה מינית.
כדי להסביר את זה נעזר ברבינו הקדוש, ראו ליקוטי מוהר"ן תורה רנ"ג

, כִּי יֵשׁ אֵשׁ בָּאָדָם מִתְּחִלַּת הַתּוֹלָדָה, שֶׁמֵּהָאֵשׁ הַזֶּה בּוֹעֲרִין בְּאָדָם כָּל הַתַּבְעֵרוֹת שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת, וְגַם כָּל הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנּוֹתְנִין לְהַגּוּף,הָאֵשׁ הַזֶּה. הוּא מְכַלֶּה וְשׂוֹרֵף הַכּל.

מה שרבינו מספר לנו זה דבר כזה.
מרגע שהאדם נולד, יש בתוכו אש ומהאש הזו , מגיעות כל התאוות.
זה מדהים, זה טכני לגמרי. אין כאן רע וטוב, אין כאן יצר הרע, אין כאן "קליפות" וסטרא אחרא וכל הסיפורים הדמונולוגיים, שאנחנו רגילים להם מהספרות הקבלית והחסידית.
התאוות נגרמות על ידי אש והאש היא תופעה מולדת.
נפלא.
חכמי המזרח, קוראים לאש הזו פראנה, לפחות ככה קוראים לה בהודו. בסין קוראים לה צ'י. יש הבדל בין השתיים, אבל לא ניכנס אליו כאן. הדבר החשוב, הוא עצם קיומה של התופעה, שבלשון הניו אייג' קוראים לה אנרגיית החיים.

כדי להבין מה זה קונדוליני, אנחנו נניח שאנרגיית החיים יוצרת את מצב התודעה של האדם.
קשה להגדיר, מהו מצב תודעה , אולי אפשר להגיד שהאדם חי בכמה רמות של מודעות.
כשהאדם נולד, הוא לא יודע איך קוראים לו, הוא לא יודע איפה הוא גר, הוא מודע למעט מאוד דברים, כמו שכואב לו, או שהוא רעב.
זה מצב תודעה בסיסי.
אחר כך האדם גדל, הוא כבר יודע על עצמו דברים ויש לו גם רצונות אחרים. הוא לא רוצה רק לאכול ולישון, הוא יכול לרצות גם לשחק בכדור.
כאן אני עוצר וחוזר לאנרגיית החיים.

אנחנו טוענים , כמו רבי נחמן, שהאדם נולד עם האש.
מה שאנחנו עוד טוענים, זה כשהאדם נולד, כל האנרגיה הזו נמצאת ברמה הכי נמוכה. את הרמות האלו אנחנו מחלקים לפי הגוף ואומרים שהרמה הכי נמוכה נמצאת באזור עצם הזנב. לרמה הזו קוראים "צ'אקרת הבסיס". כשהאנרגיה נמצאת שם אז האדם נמצא ברמת התודעה הנמוכה ביותר שלו, רמת הקיום.
כל מה שהוא רוצה ברמה הזו, זה להתקיים, כלומר לא למות.

כשהאדם גדל ומתבגר, אזי באופן טיבעי , אנרגיית החיים שלו מגיעה לרמה השניה.
מבחינה אנטומית הרמה השניה נמצאת בבטן התחתונה, בערך שני סנטימטר מתחת לפופיק.
ברמה הזו, האדם עדיין רוצה להתקיים, אבל גם רוצה להתרבות.
איך האדם מתרבה? על ידי יחסי מין.
הרצון להתרבות ולקיום יחסים, הוא רמת התודעה השניה של האדם.
יש עוד חמש רמות מעל הרמה השניה , אבל לשם אנרגיית החיים, לא עולה באופן טיבעי. היא נשארת בדרך כלל ברמה השניה , שבה האדם מעוניין לקים יחסי מין ולכן היא נקראת גם האנרגיה המינית.

עכשיו מגיע החלק המעניין ולכן אני עוצר כאן, כדי לברר האם כולם הבינו אותי.

יאללה.

גשר על גבי הזמן


היי אתם,

היי כולכם , חברים , חברות , חמודים , חמודות.

היי היי הי.

בגלל שנת העיבור, יצא יום ההולדת הלועזי שלי לפני העברי, כך שקיבלתי כבר את כל הברכות והמחמאות בפייסבוק, לפני יומיים, כך שאני בסדר גמור ומוכן ומזומן להתמודד עם יום ההולדת העברי שלי שחל כזכור , מחר.
חוץ מזה, שנתקלתי באחד מחסידיו של מורגנשטרן אתמול בלילה, וקרעתי לו את הצורה, מה שמבחינתי יותר טוב ממתנת יום הולדת.
אתם יודעים מי זה מורגנשטרן בכלל?
זה מין רב מטורלל, שיש לו ערימות של חסידים בירושלים, חלקם מרכזניקים שהחליטו להתחרד ויש לו כל מיני מנהגים מופרעים, כמו הקטע הזה , שכשהוא יוצא לרחוב, חסידיו נושאים אותו על הידיים.
למה?
כדי שהוא יוכל לעצום עיניים, כל זמן שהוא בחוץ.
כל בגלל שבחוץ מראות תועבה, כמו פרסומות שמופיעות בהן ילדות.WP_20140516_0031
טוב , איפה אתם חושבים שכבוד הרב מסתובב, בבארים של של הסוהו?
באפר איסט סייד?
הוא בסך הכל, נע בין בית ישראל לבין הרובע היהודי. זה לא שיש סיכוי סביר שהוא יפגוש בדרך את מארינה בלינצ'אק, כאילו דא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקיצור, ברכות ליום הולדתי הארבעים ושלוש.
יש אנשים שכל שנה , עשים עניין מהפרק תהילים, של השנה.
קוראים אותו כל יום וכו'.
אני חשבתי שלפחות בשנה הזו, אני אלך ל התורה בליקוטי מוהר"ן , שמתאימה לשנה.
נגיד השנה, זה מספר ארבעים ושלוש?
הנה תורה מ"ג

דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים
מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף
וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת
מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים
וּלְפִיכָך בְּבִלְעָם שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דַּעַת דִּקְלִפָּה כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַל פָּסוּק "לא קָם כְּמשֶׁה" וְכוּ'
'בְּיִשְׂרָאֵל לא קָם, אֲבָל בָּאֻמּוֹת קָם, וּמָנוּ בִּלְעָם'
כִּי הוּא גַּם כֵּן דַּעַת דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלהִים": "וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן"
נִמְצָא שֶׁבִּלְעָם הוּא דַּעַת דִּקְלִפָּה
וְעַל יְדֵי דִּבּוּרָיו הוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף

סתם.
אי אפשר ללכת לפי ליקוטי מוהר"ן, כי אז אף פעם לא נגיע לרפ"ב.
אם כבר, צריך ללכת על ליקוטי תנינא. שם כתוב בתורה מ"ג

כִּי הַגִּבּוֹר אֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד

וְעִקָּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב
דְּהַיְנוּ מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק, אֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר

ברוך השם.ביר רעיון קטן שעלה לי אתמול בזמן לימוד בחברותא.
מה פירוש המשפט המפורסם של רבינו "כל העולם כולו , גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל."?

מה הקשר, בין הגשר לבין הפחד?
אז אדם יכול לחשוב שהקשר הוא שכעוברים על הגשר מפחדים ליפול .

זה לא ממש נכון, לגשרים יש מעקות.

לא ממש נופלים אם לא רוצים ליפול.
התשובה היא, שגשרים, זה דבר רציני.
נגיד, הגשר הזה שבונים ליד ירושלים, בשביל הרכבת החדשה, הוא פרוייקט אדיר
WP_20131121_008

הוא עולה עשרות מיליוני דולארים ויש בו המון מערכות וכל עניין בו הוא נושא לדיונים ולתכנונים של מהנדסים ומומחים ויועצים.
התבניות דורשות תכנון ומיקום המנופים והגנרטורים למעליות ודרכי הגישה ובכלל לא דיברנו על מערכת הביסוס והתמיכות והדחיקה וההנפה.
בקיצור, גשר זה לא סתם. עושים אותו בצורה מסויימת , מסיבה מסויימת. הוא לא מקרי, הוא מתוכנן.
כך גם אומר לנו רבינו, העולם הוא גשר. הוא כאן מסיבה מסויימת, הוא תוכנן כך.
לכן אין מה לפחד שניפול.
אין מה לפחד שנגיע למקום הלא נכון.
זה גשר, זה גשר צר, הוא מגיע בדיוק לאן שצריך.

זו הסיבה שאני לא מפחד יותר מימי הולדת.
לא מדחיק אותם יותר, לא מתעלם מהם.
כל אחד מהם ניצחון, כל אחד הוא התקדמות.
השד יודע לאן הגשר הזה מגיע, אבל הדרך היחידה לגלות, היא להמשיך ולצעוד עוד צעד קדימה.

תודה רבה על האיחולים , אני מקווה להיות פה גם אחרי הצעד הבא.
ואם גם אני לא אפגוש את מארינה בלינצ'אק, אז לפחות את קים ויילד!

ל"ג בעומר שמח!

מתים בעיניים פקוחות


היי אתם, נפלאים ונפלאות, היי אתם כבירים וכבירות.
לילה אפל ומתוק לכל קוראותיי וקוראיי המבורכים.

אני לא ממש יודע למה אני כותב את מה שאני כותב, או בכלל למה אני עושה את מה שאני עושה, אבל בזמן האחרון יש לי הרגשה כזו שהזמן מועט והמלאכה מרובה ושמה שאני עושה כאן זה דברים מאוד חשובים.
לא שאני היחיד שפועל, אני יודע מה התפוצה שלי, אחרים עושים הרבה יותר, אבל כל אחד צריך לעשות את שלו וגם אני עושה את שלי ולא עלי המלאכה לגמור.

ובכן שהוכחנו באמצעות כתבי ברסלב, שאין יותר יהודים,שכולם מתו, חוץ מאישתי?
יש לזה כבר הוכחה מדעית והכל מכתבי ברסלב.
מחקר
נכון, שאבותינו האכאים, האטרוסקים, האוסטרוגותים והויזיגותים התגירו כנראה באיזה שלב, אבל אסור היה לגייר אותם ופשוט הגיור לא תפס, אתם יודעים, כמו קידושין של אח ואחות.

אז אם כולם מתים, אפשר לצחוק עליהם, נכון? זה לא שזה אמור להזיז למישהו.
הזדמנות טובה לצחוק על חשבון היהודים, עליהם השלום, נותנת לנו פרשת השבוע, פרשת וישלח.
בפרשה הזו מסופר המשך קורותיו של אחד מאבות היהודים, הלוא הוא יעקב.
ובכן, מי שקורא את התנ"ך ואת מדרשי חז"ל בעיניים פקוחות, יכול ללמוד הרבה מאוד דברים שאף אחד לא חשב עליהם, כשלמד את הטקסטים האלו בבית הספר.
נניח יעקב, הוא יהודי קלאסי, במובן האנטישמי של המילה.
הוא קונה את הבכורה מאחיו, במחיר חיסול, אחר כך מרמה את אבא שלו, אחר כך פוגש את אלוהים ומתחיל להתמקח איתו בסגנון

אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.

אלוהים מצידו,מחליט ללמד את יעקב לקח ומבהיר לצעיר הפזיז, שהוא לא הרמאי היחיד בשטח.
אחרי שבע שנות עבודה, הדוד שלו, לבן, מוכר לו את הבת הפחות אטרקטיבית.
יעקב לא נשאר חייב.
בתרגיל מיסטי גנטי מבריק, הוא מצליח לגבות מלבן שכר עבודה עצום בדמות כבשים ועיזים נקודים ועקודים ואז הוא נמלט באופן הירואי על הרי הגלעד יחד עם נשיו וילדיו ורכושו העצום.
לבן מחליט לרדוף אחרי יעקב ומשיג אותו, אבל כאן אלוהים מתערב ולא מניח ללבן לכלות את זעמו באחינו החכמולוג.
הם כורתים ברית,שהמשמעות שלה היא ניתוק מוחלט בתוך המשפחה המורחבת.
אברהם, סבו של יעקב, נפרד מנחור, סבו של לבן בחרן.
אחר כך, הוא לקח מחרן את אחותו של לבן, כלה לבנו יצחק.
יעקב גם הלך באותה הדרך, כדי לשאת אישה ולמעשה נשא בחרן ארבע נשים. שתים הן בנותיו החוקיות של לבן, רחל ולאה ושתי השפחות שלהן, לפי המדרש היו בנות של לבן מפלגשים.
הברית בגלעד, מסיימת את היחסים, השבט העתיק התפצל סופית ובניו של יעקב לא יוכלו כבר לחזור לחרן.

מה קורה אחר כך?
יעקב גורש למעשה מחרן והוא מטופל בילדים ובנשים ובהרבה מקנה. באופן טיבעי הוא מחליט לחזור לבית אבותיו.
בדרך מהגלעד, אל חברון עיר האבות הוא הופך לפתע מסוחר ממולח לגיבור גדול.

כה וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ כו וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ כז וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ כח וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃ כט וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

המדרשים לא מפסיקים להלל את הקרב ההירואי בין יעקב לבין ה"איש" הזה, יש רבנים שמעבירים הרצאות שלמות ונמלצות על יעקב שניצח את השטן או את סמאל כוחות הרוע וכן הלאה ואפילו אויבו הדמוני של יעקב מעניק לו את עיטור הגבורה האולטימטיבי ומשנה את שמו לישראל.

כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

יופי ליעקב, נכון?
נלחם באנשים והצליח, נלחם עם מלאכים והצליח, גיבור גדול.
מה קורה למחרת?
למחרת עשיו מתקרב ויעקב מגלה לפתע שהוא כבר לא כזה אמיץ.

וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃ ב וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃

עכשיו בואו נהיה קצת יותר רצינים.
למה יעקב מפחד מעשיו.
שימו לב שבפרק לב' המקרא משתמש במילה "איש" בשתי הזדמנויות.
פעם ראשונה "בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ."
ופעם שניה "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר"
לא סתם המקרא משתמש פעמים באותה המילה באותו הפרק. אותם ארבע מאות איש, הם בסגנון אותו האיש שכמעט הרג את יעקב בלילה.
אז יעקב מבין, שאין לו סיכוי להביס את עשיו.
איש אחד, כמעט הביס אותו.
בשביל ארבע מאות איש, הוא אפילו לא מטרד. הוא יחוסל בן רגע.
זה מה שאני מנסה להסביר לגדעון.
זוכרים מה הוא אמר לי?

יש אנשים שאומרים, אני מתפתח רוחנית וממילא הייצרים מתגמדים, גם זו סוג של מלחמה בייצר. העוסקים במדיטציה, טוענים שדרך המדיטציה אתה מגלה הנאה פנימית שאינה תלויה בחושים, וממילא הרדיפה אחר הייצרים פוחתת. מדוע? כי את הסיפוק אתה מקבל ממקור אחר, ושוב אתה לא צריך כל כך את הנאות החוש, שהן בסך הכל "משכחי-כאבים", שאינם מביאים לסיפוק אמיתי. את הטענה הזו אני יכול להבין, אבל גם זו סוג של מלחמה בייצר, רק בטקטיקה שונה. אבל אי אפשר להפקיר את הזירה להנאות הגוף, ולהתפתח רוחנית, כי אז אתה כל הזמן מוסח-דעת, על ידי הדחפים הגופניים – זה לא הולך!

אתה מסרב ללמוד מנסיונם של אחרים, שעברו את הדרך אל הרוחניות ואומרים אחרת, ומרשה לעצמך לתור אחרי לבבך שלך, בחופשיות גמורה, כאילו שאדם לא משלם על טעויות שהוא עושה בדרך – תצטרך ללמוד בדרך הקשה וחבל. גם לא תמיד, כאשר אנחנו טועים, יש לנו הזדמנות שניה… לכן אין ברירה אלא ללמוד מנסיונם של אחרים.

אתה צריך ללמוד מניסיונם של אחרים, גדעון, אתה צריך ללמוד מיעקב, הוא הבין,שאי אפשר להביס את עשיו, אי אפשר להלחם ביצר.
המלחמה ביצר, זו אשליה. אתה נלחם בהיבט אחד שלו, ומובס בעשרה היבטים אחרים. יש לו מספיק קלפים בשרול, ארבע מאות איש וכל אחד מהם יכול לנצח אותך.

אז מה אנחנו בכל זאת יכולים להפיק מהסיפור היהודי הזה?
בואו נחזור אחורה בזמן, להולדת יעקב.
רבקה עקרה ובעלה מתנדב להתפלל בשבילה כדי שתהרה.

וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ

המפרשים אומרים שרבקה לא התפללה בעצמה, כי היא ידעה שאבא שלה, רשע והתפילה שלה תהיה פלות מוצלחת מהתפילה של יצחק.
גם אשתו של יעקב, רחל, היא עקרה ויעקב לא מתנדב להתפלל עבורה. ההפך.

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃ ב וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃

יעקב מנפנף את רחל, למרות שהוא יודע שהיא סובלת מאותה הבעיה כמו אמא שלו. גם היא אחיניתה של רבקה, עקרה וגם אבא שלה הוא רשע.
מה רחל עושה? מחליטה להתפלל בעצמה, ואלוהים נענה לה.

וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ׃

מה אלוהים זוכר?
אלוהים זוכר הכל, תודה לאל, הוא זוכר את רבקה, הוא זוכר את תפילתו של יצחק.
אולי הוא גם זוכר, שרחל חיה בפחד מפני עקרות, כי שתיים מבנות משפחתה היו עקרות. גם רבקה הדודה וגם שרה, שהייתה איזו בת דודה שניה.
אולי כל הסיבה שרחל נעתרה ליעקב, היתה בגלל שהיא סמכה על התפילה שלו, שבזכותה היא תזכה לבנים.
יעקב ממאן להתפלל ואלוהים נענה לתפילת רחל.
מהתפילה הזו, מורי וגבירותי, מהתפילה הזו נולד יוסף, יוסף הצדיק.
למה כל זה חשוב?
שימו לב מה אומר רש"י על הפגישה של יוסף ועשיו.

"נגש יוסף ורחל" – בכלן האמהות נגשות לפני הבנים אבל ברחל יוסף נגש לפניה אמר אמי יפת תואר שמא יתלה בה עיניו אותו רשע אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה מכאן זכה יוסף לברכת עלי עין

יוסף מנסה להסתיר את רחל מעשיו.
את זה אתם חייבים לזכור, כל פעם שהצדיק מתערב, הוא משנה את כל התמונה.
ככה זה היה.
עשיו שונא את יעקב, עשיו הגיע כדי להרוג את יעקב, לא סתם הוא יצא משעיר ולא סתם הוא הביא איתו את הארטילריה הכבדה הזו של "ארבע מאות איש", ארבע מאות מלאכי חבלה.
הוא נותן ליעקב להתחנף אליו, הוא נותן ליעקב להאחז בתקווה שגם הפעם ינצל, אבל אין לו כונה להשאיר שם מישהו חי.
אז בא יוסף ומנסה להסתיר את רחל ואז קורה דבר מופלא.
המחוה העלובה הזו, פתאום מכניסה את עשיו לפרופורציות.
רחל לא מענינת אותו וגם יוסף לא.
הוא פתאום מבין, שברגע שיעקב נכנע, כל המלחמה נגדו, הופכת להיות חסרת טעם.
אותו ילד קטן שמנסה לגונן על אימו, מול כל כוחות הרשע, מבהירה לעשיו שהוא כבר ניצח ואין סיבה את המלחמה.

זה מה שאנחנו צריכים להגיד ליצר.
אתה מבין גדעון?
זה סוד כל הבחורות בבלוג המחורבן הזה.
אנחנו צריכים להגיד ליצר שהוא ניצח ואז הוא חוזר הביתה, כי למה לו להתעסק איתנו? אנחנו קטנים מדי, הוא יניח לנו להתעסק עם השטויות שלנו, כמו שאומר יעקב, והיה המחנה הנותר לפליטה.

[http://www.youtube.com/watch?v=ZuhqHi-lXPE]

ניסים לא נמצא


אהלן חברים, חודש טוב.
השם לא עזב אותנו ואנחנו שוב פה.
061713_1346_1.png
לא מזמן התבקשתי כאן להתייחס לנושא "הכיסא הריק" בברסלב.
בעיקרון, הנושא מאוד פשוט וברור, אבל בעוונותינו , אנחנו רואים , שככל שדבר יותר ברור, כך יותר טועים בו.
ממש טאואיזם במיטבו.
השבת הירהרתי בכך, שהנה אני, בפינה עלובה, בעיר סתמית, "עולה לשידור" מדי פעם וזוכה לקבל כל כך הרבה הקשבה ותשומת לב. זאת זכות גדולה ובהחלט היא מדגישה את מידת המחויבות שצריכה להיות לי אל כל הקוראים הנהדרים שלי.
תודה לכם, בואו נתחיל.
ובכן סיפרנו מתחיל, כראוי, בספר בראשית.
יוסף מסתכסך עם אחיו והם אורבים לו ומשליכים אותו לבור.
כך מתאר את הנסיבות עורכו האלמוני של התנ"ך:

. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

זו סיטואציה מזעזעת ואני חושב שלא מספיק מתייחסים כאן למימד האנושי. דמיינו לכם ילד קטן, אהוב ומתוק ותמים, שהאחים שלו תופסים אותו, מפשיטים ממנו את הבגדים וזורקים אותו לאיזה בור אפל ומלוכלך. איזו סיטואציה אכזרית, אלימה וניבזית.
בכל כך הרבה סבל מדובר כאן, בכל כך הרבה אכזריות, בכל כך הרבה אומללות.גם רבנים גדולים וגם קטנים כמוני, קוראים את התנ"ך במין בולמוס כזה למציאת עוד ועוד סודות מיסטיים, ואנו שוכחים תמיד שמדובר בבני אדם אדם, שמדובר ברגשות, שמדובר בזוועה.
אילו היה כאן בודהיסט, זה כל מה שהיה מעניין אותו.
עזוב אותו מגורלות, מתיקונים ומנובאות.
הבודהיסטים מסתכלים על הסבל, על המצוקה ועל האומללות, כי הם אומרים "עזוב אותך מסיסמאות, הזוועה הזו היא השורה התחתונה של יוסף ואחיו. אסור שהמילים הגבוהות תעמעמנה את המציאות המבעיתה שמציג בפנינו התנ"ך".
יכול להיות שעוד נחזור לזה.
ציטטנו כאן פסוק שאומר שאת יוסף השליכו אל הבור, מה רש"י הקדוש כותב על הפסוק הזה?

מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

זאת כאילו השורה התחתונה. רש"י אומר שהבור הריק, מכיל נחשים ועקרבים ודין הכיסא הריק הוא כמו הבור הריק, גם בכסא הריק של רבי נחמן בן פייגא נמצאים נחשים ועקרבים.
אני לא אנקוב בשמות, אנחנו לא עושים את זה כאן וגם אין צורך.
השיטה מאוד פשוטה, אתם רואים מישהו שיושב בכיסא, קלעתם בול.
למעשה, כל מי שבכלל יש לו כיסא, נשרף.
מה הכוונה כיסא? הכוונה בכיסא, כמו בממשלה, גיחי גיחי, נצמדים לכיסא, חושבים רק על הכיסא, רק שבממשלה זה סבבה, זה בסדר.
בברסלב זה לא הולך.
יש כיסא אחד והוא ריק.
אתם יודעים כמה רבנים גדולים יש בברסלב? כמה תותחים יש?
יש את בר לב ויש את אנשין ואת שכטר ואת חשין ואת קוויאק, ואת קלוגר, תותחים. כל אחד מהם יכול להיות אדמו"ר, כל אחד מהם יכול להיות מנהיג, אבל הם יודעים שזה או כיסא או ברסלב.
מי שבוחר בכסא, הוא נגדנו, הוא בחר בצד האפל.

עצם הרצון בשררה, עצם תאוות הכוח, התכסיסנות האיטנטרסנטית, הם מבהירים לנו, שאנשי הכיסאות, האדמור"ים החדשים ועסקניהם, מנוגדים לתהליך הרוחני של ברסלב.
אתה יכול להיות בממשלה ולהיות קשור לברסלב, אבל אסור לערבב, אי אפשר להיות בממשלה של ברסלב, אין כיסאות כאן, יש אחד והוא ריק. רק נחשים ועקרבים שם.

זה ההסבר השיטחי ויש עוד עניין, אבל לפני זה רציתי לחלוק איתכם סרטון נדיר, שממנו ניתן לראות את סוג העבודה הרוחנית בפונה.
בעיקרון, כל סדנה בפונה שעושים בה איזו פעילות תודעתית, נקראת "קבוצה" ו"קבוצות" כאלו דורשות הרשמה ותשלום ולעיתים גם ראיון קבלה. חוץ מהקבוצות והמדיטציות החופשיות, יש בכל ערב גם "הרצאה", שפעם היה נושא אותה אושו בעצמו ואחרי מותו מציגים שם הרצאה מוקלטת, שמקרינים אותה על מסך, היישר מעל הכסא הריק של אושו.

זה בכלל מצחיק, שגם בברסלב וגם בפונה ישנו כיסא ריק, אבל היחס אליו שונה בשני המקומות.
בפונה שומרים על ריקנותו של הכסא מכל משמר, למרות שייתכן שיש מי שראוי לשבת עליו. אולי קיראן, אולי סאנדארשי.
בברסלב, אנחנו לא צריכים לשמור על ריקנותו של הכסא, ברור לנו שרק מנוולים, מטורפים ורשעים, יישבו עליו.
נחזור לפונה ולקבוצות.
ההרצאה של אושו הייתה יכולה להמשך שעה וחצי או שעתיים והרבה פעמים היא עסקה רציניים ומטרידים מאוד, אז מה שעשו שם מדי כמה ימים היה "קבוצת מוזיקה". אושו היה הולך, ועל הבמה היו עולים כמה נגנים ופשוט היו מרקידים את הקהל, כדי להוציא את כל העצבים והמחשבות המשונות.
אני בעצמי הייתי בכמה קבוצות מוזיקה והיה ממש כיף. אז זה מה שנראה בסרטון, קבוצת מוסיקה משנת 1979, כשאושו היה בשיא כוחו.

אלוהים, זה נראה כמעט ננחי, רק חסרים הפונפונים.

אז מה העומק כאן? מה היסוד הרוחני לעניין הכסא הריק?

אני אספר לכם סיפור.

בתחילת שנות התשעים, בעקבות הרפורמה בשירותי הטלפון, ההורים שלי הזמינו לבית, קו טלפון נוסף. מסתבר שהמספר שהמספר שהם קיבלו, היה מספר "משומש" ורצה הגורל שגם היה משומש מאוד. לא עבר יום, שלא קיבלנו שם שיחה אחת או שתיים של אנשים ונשים שחיפשו איזה אחד, ניסים.
באיזה שלב, כל עצבן אותי ואני גם אז, כמו היום, נקטתי במדיניות של "אפס סובלנות", ופשוט הייתי עונה לאנשים האלו בצורה לא נעימה.
אין לי מה להתגאות בזה, האנשים האלו לא היו אשמים, שניסים ההוא לא עדכן אותם על שינוי המספר שלו, אבל אותנו הם הטרידו.
אני זוכר שפעם התקשרה מישהי עם קול מורתי כזה וחיפשה את ניסים.
"ניסים לא נמצא", עניתי לה.
"מתי הוא יהיה?" היא שאלה.
"אני לא יודע," השבתי "הוא אף פעם לא היה כאן."
איך היא כעסה עלי, המורה החביבה. אני מקווה שמאז הטבתי את דרכיי.

כשאנחנו מדברים על הצדיק, למה אנחנו מתכוונים?
אני טוען שהכוונה כאן למה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו:

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִלּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

יש למצב הזה הסבר, לפי מה שמקובל בחסידות ברסלב ולפי מה ששמעתי הרב שמעון טייכנר שליט"א, שאצלו למדתי את התורה הזו.

ההסבר הוא שהנשמות מסודרות בצורת עץ.
רוב הנשמות הם עלים. עלים יש הרבה והעלה הוא תלוי, אבל שום דבר לא תלוי בו, כך גם הנשמות שהן עלים, מושלים עליהן והן אינן מושלות.
בעץ יש גם ענפים קטנים, כל ענף קטן, תלויים הרבה עלים, הוא מולך עליהם, לצורך העניין. מצד שני, גם הענף הקטן הוא אחד מהרבה ענפים קטנים שיוצאים מענף בינוני אחד, שהוא מולך על כולם ולא רק שהוא מולך על על כל הענפים הקטנים שיוצאים ממנו, הוא גם מולך על כל העלים שיוצאים מכל ענף קטן.
כך הענפים הולכים וגדלים וכל ענף גדול משול לנשמה אחת, לאדם אחד ויחיד, שמולך על על ענפים בינוניים ועל כל הענפים הקטנים שיוצאים מהם ועל כל העלים שיוצאים מהענפים הקטנים.
זהו עיקרון "המלכות דאיתכסייה", שלטון הנשמות הסמוי".
קל להבין שבתחתית העץ של הנשמות נמצא הגזע ומתוך הגזע הזה יוצאים כמה ענפים גדולים וכו' ומה שיוצא בסוף זה שהגזע הוא הנשמה הגדולה ביותר והוא שולט על כל הנשמות, הגדולות, הקטנות והזעירות.
אני אומר, מה שאמרו חסידי ברסלב תמיד, שהגזע הזה הוא הנשמה של הצדיק והוא שולט בחשאי על כל הנשמות שבעולם.
נראה לכם שהגזע הזה הוא בנאדם? זה הגיוני?
תראו כמה אנשים יש, תראו בכמה דברים שונים ומשונים הם מתעסקים, תראו כמה חיו בעבר, כמה נולדו ויוולדו, ותבינו שהצדיק מולך על כולם.
לא מדובר כאן באדם, או לפחות, לא אדם כמו שאנחנו מבינים את המושג.
אז מה היה רבי נחמן בן פייגא? מה היה האדמו"ר מברסלב? הרי אני לא הגעתי לכאן כדי לכפור ברבינו הקדוש ולהגיד שהוא אינו צדיק האמת.
אז האמת שרבינו, אותו תינוק שנולד במז'יבוז', שגדל ביערות סביב אוסוטה ואז הפך לאדמו"ר במדווידקה ואחר כך בברסלב ונקבר לבסוף באומן, הוא לא הצדיק. הוא רק מה שאנחנו הצלחנו לראות ממנו.
כמו דולפין שעולה לנשום אחת לכמה זמן, וצולל בחזרה למעמקי האוקיינוס.
הוא מוציא את הראש מהמים , מזנק וחוזר אל התהום. אחריו הוא משאיר כמה בועות של קצף, שמסמנות את המקום בו הוא היה.
הצדיק הוא בן אלמוות, הוא חי לעולם והמציאות שלו, היא משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס.
רבינו נחמן בן פייגא, הוא רק אותו רגע זעיר שראו את הצדיק מזנק החוצה אל האור ואילו כל התורות והספרים והפירושים של ברסלב, הם רק הבועות, שנשארו מהזינוק.
לכן אמר רבי אברהם בר נחמן, שכל מה שאנחנו יכולים להגיד על המדרגה של רבינו, זה שיש לו הכוח לתקן את כל הנשמות, ויותר לנו אסור לנו להגיד, כי אנשים יבינו את זה לא נכון.
זאת אומרת, הכסא ריק, בגלל שהצדיק אף פעם לא היה שם.
מה שהיה שם, זו רק אשליה, זו רק השתקפות רגעית של הצדיק, לכן הכסא ריק ותמיד היה ריק ותמיד יישאר ריק.

אם הזכרנו את אושו, אז זה מה שהיה כתוב על המצבה שלו "מעולם לא נולד, מעולם לא מת"
נשאר עוד נושא קטן ומאוד חשוב, איך זה ייתכן הרי שקיים כסא או מקום שהוא תמיד ריק מטיבו.
בשביל זה אנחנו צריכים להתעסק עם מושג קבלי שנקרא "החלל הפנוי".
החלל הפנוי הוא ריקנות מוחלטת שנמצאת בין האור האינסופי לבין העולמות הנבראים. הריקנות הזו היא הכרחית, כיוון שמבלעדיה, האור האינסופי, היה מבטל מיד את כל הבריאה. היא הייתה נעלמת בתוכו כמו טיפה בים.
מטבע הדברים, הריקנות הזו, החלל הפנוי הזה, חייבת להיות ריק מכל מציאות, כיוון שאם יהיה בו משהו, העולם יתבטל, כי דרך אותה מציאות, אותה השפעה, האור הניצחי יכול לפרוץ אל עולם הבריאה ואז כלום.
ישנה תורה מאוד מסובכת בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד, שם מדובר על החלל הפנוי הזה.
אני לא אצטט כאן את כולה, כי קשה להבין,ף אבל בעיקרון היא אומרת שישנן שני סוגי כפירות.
הסוג הראשון של הכפירה, הוא של העבירות והחוכמות החיצוניות וזאת הכפירה, קרויה הכפירה של הקליפות.
מי שנפל לשם, יכול לצאת, כי הקליפות מטיבן, המקור שלהן הוא באיזה קלקול בקדושה, קילקול באמת ומה שאפשר לקלקל, גם אפשר לתקן. אימרה ברסלבית ידועה.
הסוג השני של הכפירה, הוא הסוג של החלל הפנוי. משם אי אפשר לצאת, כי כל מה ששם נעלם. לא יכול להתקיים שם כלום, כיוון שאם היה קיים, היה סוף לעולם.
לכן נשמות שנפלו לכפירה השניה, זה סופן.
אומר רבי נחמן סתורה ס"ד, סעיף ג':

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה…
וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם

ז"א, החלל הפנוי, הוא יכול להכיל רק את הצדיק הגדול וזה המקום שלו, המקום הריק.
אוקיי,
מקווה שעניתי על משהו מהשאלה,
חוץ מזה, אומן מתקרבת ואני הבטחתי להכין מפת אטרקציות.
חוץ מזה, אתם יודעים איפה הייתי שלשום? בתפילת ראש חודש אלול? כאן:

היה פשוט מדהים, נראה לי שאני אגיע כל חודש.
נראה לכם שזו התגרות ברשעים?
מה שכתוב בתורה ח' בליקוטי מוהר"ן תורה ח:

אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה והרוח שלו גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל ויוכל להזיק לו,

יכול להיות שאתם צודקים, אבל בוודאי שניתן למצוא לזה פיתרון עד לראשון לספטמבר, אז מתכננים בכותל אמירת סליחות חגיגית ובתקווה שגם מוסיקלית.

חודש טוב , אהובים.
חודש הבא באומן.
בראשון לספטמבר

קורא בצללים


היי חבר'ה, מה העיניינים?
מתנה גדולה נתן לנו האר"י הקדוש, המכונה גם סתם "רי" אצל כמה רבנים, שקבר את ההילולה שלו באמצע תשעת הימים. כך אנחנו יכולים לרקוד ולשמוח ולשמוע ברמקולים טראנס של נחמן מאומן, במקום להתאבל או להתווכח עם אנשים שחושבים שצריך להתאבל.
ככה צריך למות, כמו האר"י, עם אצבע בעין למי שצריך, אבל לצערי אני לא אעסוק בזה היום, יש לי כל מיני התחייבויות.
דבר ראשון, אנחנו מביעים את זעזוענו ואת שאט נפשנו מהפשע הנתעב שבוצע השבוע על ידי חלאות וזבלים, בצומת פי גלילות. המנוולים האלו פשוט השחיתו שלט בשווי שלוש מאות אלף שקל, רק בגלל שהייתה עליו תמונה של הדוגמנית שירלי בוגנים בבגד ים.
זה כבר לא "רק בירושלים", זה כבר לא "ליד בני ברק". זו צומת באמצע ישראל החילונית, בין רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב.
הטינופות שעשו את זה, והרבנים הזבלים ששלחו אותם, הם לא סתם אנשים פראיים, נבערים ופרימטיבים, הם החליטו לכפות גם עלינו , את תורת סדום ועמורה שלהם ועד שלא יעצרו אותם בדם ואש, הם לא מתכוונים להפסיק.
אני מאחל להם מכל ליבי שיזרקו אותם ערומים, לתוך תא מלא באסירים ביטחוניים , במחנה כליאה של הטאליבן, כי הם פשוט צריכים להתנסות במשמעותו האמיתית של שלטון החושך.
"מחוייב המציאות" מביע הזדהות עם כאבה של חברת "המשביר לצרכן" שרכושה הושמד, ומקווה שהטרגדיה הזו, לא תעיב על הקריירה של שירלי, שהיא בין הדוגמניות הוותיקות והמצליחות וייצגה בכבוד את ישראל בהרבה הזדמנויות.

אה, מה שכחתי? בסדר.

מחוייב המציאות PG
טוב, קיבלתי מעמית קדם ההודעה הזו:

שלום דרול,
אין לי מושג מי אתה אבל בחרתי כן להגיב לכל המחמאות שקיבלתי כאן ממך.
אני מבין שאנחנו מתפללים ביחד באומן אז הייתי שמח אם במקום להכפיש את שמי בעילום שם היית ניגש אלי והייתי מספר לך קצת ממה שהיה באותה שבת ברמת הגולן ואולי גם נותן לך לשוחח עם חלק מהאנשים שהיו שם כדי שתבין עד כמה השבת הזו הייתה משמעותית עבור הרבה אנשים שנטלו בה חלק.
אבל אתה כנראה מעדיף התנצחות בוטה ופוגענית מאשר בירור אמיתי של הנושא ולכן לצערי כנראה לא נזכה לדבר על זה…

הוא הגיב להודעה ההיסטורית הזאת.
ממש מוזר, חשבתי שגמרתי כבר עם חבורת "אדרבה", אבל העולם מלא בהפתעות.
זה מה שעניתי לו :

סליחה.
מה למעשה כתבתי עליך?

"וגם אחד עמית קדם, איזה ניו אייג'י בעל תשובה, שכותב ב"אדרבה" מיני דברים שלשמחתי אני לא טורח לקרוא."

זו הכפשה? זה מה שהעליב אותך?
אני אשנה את זה. אין בעיה. יש לי הרשאות עריכה כאן.
מה שאני מציע, זה לפני שניפגש באומן , אולי תאיר את עיני ואת עיני הציבור הקדוש, לגבי השגותיך על מה שנכתב כאן?
תספר לנו על השבת, על התכנים, על המסרים וההדגשים ועל האווירה.
אתה יכול גם להעביר גם עדויות ממשתתפים אחרים ואתה יכול לעשות את זה כאן ב"תגובות" ואתה גם יכול להעביר לי מכתב לכתובת הדואר של הבלוג drall@shoresh.org.il ולהרחיב את היריעה כרצונך.
"מחוייב המציאות" דוגל במדיניות של במה חופשית.
מה שאתה תכתוב אנחנו נפרסם ב"עמוד הראשון" שלנו, ללא תיקונים וללא השמטות.
אנחנו נשמח לשמוע ממך ונשמח להגיב, כפי שאתה מוזמן להתייחס לתגובותינו, אם תהיינה.

כך אנו נוהגים, בניגוד לכ"כ הרבה אחרים.

נראה לי שבזאת נהגתי בהגינות מספקת.
עכשיו לנושא הרבה יותר חשוב.
גם מ.נ., ידידתנו הותיקה, וגם בחור בשם יניב, פנו אלינו בנושא שמירת ההלכה על פי תורת ברסלב.
זה מה שמ.נ. כתבה:

במחוייב המציאות שואלים שאלות קשות. אז אני חייבת לשאול: "תורת ברסלב היא בכלל לא יהדות, היא בקושי חסידות" כתבת
ו"כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות". סליחה ומחילה ולא נעים לומר אבל זה נשמע כאילו הוא "השתמש" ביהדות כדי להמשיך את תורתו.

אז אני מבינה מזה וכמובן יכול להיות שאני טועה שהתורה של רבנו מעולם גבוה יותר : תורת משה ככה הבנתי מעולם הבריאה והתורה של רבנו מעולם האצילות לפחות או לא יודעת מאיפה – אז למה הוא קיים מצוות, והמליץ ללמוד הלכה בכל יום ולא זוכרת איפה קראתי שאמר שכדי לזכות לאור החכמה זה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא. וגם אתה למיטב הבנתי מקיים לפחות חלק מהמצוות.

זה מה שחברתנו והבטחנו לא להשיב לה באופן מנומק.
עם הבחור, סתם ניהלתי דיאלוג לגמרי מיותר, שאני אביא אותו פה לעיונכם:

יניב:
רבינו אמר לא לזוז מהשולחן ערוך…
אבל היצר אמר לקרוא מה שנוח ולעשות מה שנוח.
זה שאתה ואני נופלים, סבבה, היצר חזק, כולנו יודעים זאת.
אבל לשנות את המפה כדי שתתאים לנפילות שלי?
לכתוב במקום "חיפה" את העיר "תל אביב" רק בגלל שטעיתי?
לא אומר שאני שומר את העיניים מי יודע מה, אבל אין שום ספק שזה לא טוב לראות בחורות וכו'.

רבינו יורד אלינו כדי להעלות אותנו, לא כדי שנעשה קומזיץ עם רבינו ונשאר איפה שאנחנו.
שנצליח, אמן.

דרול:

רבינו לא אמר שלא לזוז מהשולחן ערוך, זה קשקוש של מחזירים בתשובה.

טוב, ליתר דיוק, אנחנו הרי לא יודעים בדיוק מה רבינו אמר או לא אמר בכל רגע בחייו, אבל באף אחד מהספרים המקוריים של ברסלב, לא קיימת הנחיה כזו.
יש שמועה, שהתפרסמה רק בשלושים השנים האחרונות, לגבי איזה סיפור שמישהו בא לרבינו עם כל מיני טענות משונות על "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' ורבינו אמר לו ככה בבדיחות הדעת "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
זה כל הסיפור, הוא מופיע בתור שמועה בשיח שרפי קודש ובדיבורים של אמונה והוא רחוק מאוד מלהיות משמעותי ומחייב, אם בכלל קרה וגם זה בספק.

זה שהמחזירים בתשובה הפכו את המעשיה הזו, לאיזה עיקרון יסודי בברסלב, זה רק מראה עד כמה הם מסלפים את תורת רבינו, ועד כמה המניעים שלהם פוליטים.

מה שכן, לא מזמן הבאתי באחד מהפוסטים האחרונים כאן בבלוג ציטוט מ"חיי מוהר"ן" ששם רבינו אומר שאפשר ללכת תמיד לפי הדעה המקילה,
ז"א
אפשר ללכת לחוף מעורב לפי ראבי"ע
אפשר ללכת לקולנוע לפי הרב סתיו
נשים לא צריכות ללכת בכיסוי ראש לפי הרב משא"ש
לא צריך לקים חתונות נפרדות לפי הרב פיינשטיין
אפשר לשמוע זמרות לפי הרב רוזנצויג וכן הלאה.

זאת ברסלב האמיתית וזאת ספרות ברסלב האמיתית, לא איזו שמועה.

מה גם שמקובל עלי "השולחן ערוך" , הוא מאוד מקל בד"כ. ההלכה שאנחנו מכירים היא החמרות על גבי החמרות של השו"ע.

יניב:

יופי, הלכת עם רבינו עד הסוף ושכחת את ה' ואת התורה. "לא תתורו", "ועשית ככל אשר יורוך", ומה שכתוב באבות "עשה לך רב", לא נראה שהכוונה ל-10 רבנים…
"רבי נוח"=מה שנוח.
מחקת את מציאות ההידורים, מחקת את הרצון להתחזק ולהדר כשאפשר…
אם כל מה שכתבת, זה רק בשביל לשרוד ולשמוח במצב שלנו, דיינו. באמת לא צריך להוסיף חומרות מתוך גאווה וכו' כשיש דברים מפורשים שעדיין צריך לעבוד עליהם, את זה כולם אומרים. אבל להפוך את זה לשיטה שצריך *לחפש* רק קולות? רחוק מאד.
מה גם שכתוב "אחרי רבים להטות", זאת אומרת שאתה לא יכול ללכת לפי דעת יחיד אם הרוב חולקים עליו ולא נראה שכל הדעות שהבאת מוסכמות על הרוב.
אז מחקת גם את *כל* הספרים שמדברים על איך פוסקים הלכה…
יש גם רבנים רפורמים וכו', לאן אתה רוצה בדיוק להגיע?

ושוב, לומר שאנחנו לא על המפה וזו הדרך להתחזק איפה שאנחנו נמצאים כדי לא להתייאש וכדי שבכל זאת נעשה מה שאנחנו עוד יכולים לעשות, מקובל.

ולפי מה שציטטת: "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
יוצא שאתה עושה הפוך, לוקח בדקדוק מה שכתוב בספרי רבינו (או תלמידיו) אפילו שרבינו אמר שאפשר לומר "מה שאתה רוצה" (=לא חייבים לדקדק) ועם השולחן ערוך אתה עושה קרקס.

אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלו רק תגיד לי איפה אני מפספס, מדבריך נראה שאתה לא אחד שלא מבין כלום אלא אחד שלמד גם למד.

אז זה מה שנכתב, ואני מודיע חגיגית, שאני לא מתכוון לענות בעצמי.
יש לי תשובה, אני אושואיסט ולפיכך גם התשובה שלי היא אושואיסטית by the book. כיוון שאתם לא אושואיסטים, התשובה שלי לא תעזור לכם ואילו הייתם אושואיסטים, הייתם יודעים אותה בעצמכם.

מה שכן, ישנן כמה תשובות, שאני רוצה להציג, שלושתן לא ממש מושלמות מבחינה תיאורטית או פרקטית, אבל אלו התשובות הכי טובות שישנן,למיטב ידיעתי.
תשובה ראשונה, לפי מה שרבי נחמן אומר לרבי נתן בתחילת פרק "עבודת השם" בספר "חיי מוהר"ן"

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

זאת למעשה התשובה ליניב.
הסיפור עם ה"לקמט", הוא שמועה, לפיכך הוא נחות בהרבה מציטוט אמיתי מספר ברסלבי מקורי. גם אם לא נראה לך שרבינו שולח אותנו לחפש הקלות, זה מה שהוא עושה בפירוש. לנו זה נראה הגיוני, כי אנחנו יודעים עד כמה אופנת ההחמרות, הרווחת אצל בעלי תשובה, היא דבר מסוכן, מעות ומסולף. אשרינו שמצאנו ציטוט מדויק וברור שבו רבינו הקדוש, מקבל את דעתנו במלואה.

את התשובה השניה שמעתי מיובל דיין.
לא הזמרת הזאת, כמובן.
הוא אמר "אני מקיים שולחן ערוך, רק בגלל שרבי נחמן מברסלב אמר."
זאת גישה שמאוד שנואה על חרדים ודתיים, במיוחד האורגינאליים והיא גישה מצויינת לדעתי.
עושים כל מיני דברים כדי להיות מקושרים לצדיק ובין היתר גם מקיימים את השולחן הערוך. יש בגישה הזו שני יתרונות בולטים, קודם כל, היא מעמידה את ההלכה במקום אחר לגמרי, מהמקום השמור לה בהוויה האורתודוקסית ובכך היא יוצרת חיץ ברור וחשוב בין חסידי ברסלב לבין דתיים סתם.
מעבר לזה, התקשרות לצדיק, לא משנה באיזו דרך, היא תמיד ברמת המוטיבציה. אין בעיה אתה מצליח יותר ופעם אתה מצליח פחות. פעם קמת חצות פעם לא קמת, פעם שמרת שבת, פעם חיללת, אתה תמיד מסתכל קדימה, אתה תמיד מסתכל למעלה. אתה לא נשפט לפי המעשים, אתה לא נשפט לפי אורח החיים, אלא ברמת המוטיבציה הכללית ובעניין הזה, טיסה אחת לאומן מסדרת את ה-כ-ל.
אני לא אומר שזה מה שיובל אומר, או שזה מה שיובל חושב. זה הפירוש שלי למה שמשתמע מדבריו. עם כל זה יש כאן בעיה טכנית. רבי נחמן עזב אותנו לפני מאתיים שנה בערך ואילו השו"ע נכתב מאות שנים לפני זה. שני המקורות ההיסטוריים הללו יוצרים איזו בעיית שדרוג אצל האדם המודרני, כי הוא שואל את עצמו, איך הוא מתרגם את השולחן ערוך למסר עכשווי. הרבה דברים השתנו, הרבה דברים קרו וצריך מנגנון, כדי לבצע את ההתאמה הזאת.
שני המנגנונים הקיימים הם בעייתיים.
הרבנות האורתודוקסית נגועה בפוליטיקה, לא משנה באיזה זרם מדובר ובכלל אין לה מחוייבות לשו"ע.
גם רבני ברסלב וחסידי ברסלב הותיקים, לא ממש רוצים להתמודד עם הנקודה הזאת. הם מעוניינים להיות אורתודוקסים טובים ושולחים אותך לרב בכל עניין, שלא קשור לטיסה לאומן.
כאן אני רואה את הבעיה.
אתה רוצה ללכת לסופרמרקט ורוצה להיות מקושר לצדיק, אז יש לך סברה שאם תקנה משהו בהשגחת הבד"צ, אז התקשרת לצדיק, אבל אתה לא יודע עד כמה הגוף שנותן את ההכשר מחוייב לשולחן ערוך, או לכל מיני אינטרסים פוליטיים של העדה החרדית, ששומר נפשו ירחק.

אוקיי, הגיע הזמן לתשובה השלישית, שהיא מבחינתי הכי טובה ונדמה לי שבמידה מסויימת היא יכולה לענות אפילו על השאלה של מ.נ.
שמעתי אותה מרב ברסלבי, אני לא אומר מי, כי יצלבו אותו על לא עוול בכפו, אבל רק תדעו שזו תשובה פורמאלית מוסמכת.
הוא אמר למעשה כזה דבר:
השולחן ערוך הוא לא סתם ספר.
הוא נכתב בשיתוף פעולה בין מרן הבית יוסף, אליהו הנביא וכמה מלאכים.
מכיוון שכך, יש לספר הזה לא רק גרסה מודפסת ויציבה, אלא גם "גרסה רוחנית", שהיא מין צל כזה של "השולחן ערוך", שקיימת בעולמות העליונים.
מה ההבדל בין שתי הגרסאות?
ההבדל ברור.
בעוד הגירסה המודפסת היא קשיחה , גרסת הצללים גמישה ומשתנה בתמורות הזמן, לפי העניין, והמקום.
הדבר החשוב, שגרסת הצללים מחייבת, היא מביאה את משמעותו האמיתית של השו"ע לידי ביטוי כאן ועכשיו. ספר הצללים אינו פירוש על השו"ע, הוא לא הסבר על השו"ע, הוא גם לא מערכת הלכתית המבוססת על השו"ע. ספר הצללים הוא השולחן ערוך בכבודו ובעצמו, שנכתב מחדש ומייצג את ההלכה האמיתית ע"פ מרן הבית יוסף ושותפיו.
השאלה הנשאלת היא, כמובן, איך ואיפה ניתן לעיין בגרסת הצללים הזאת של השו"ע.
אותו רב שסיפר את הסיפור גם ענה על השאלה הזאת, הוא אמר שיש אנשים שיודעים לקרוא בשולחן הערוך הנסתר הזה ולהוציא ממנו הלכות אקטואליות.
מדובר כמובן, ביחידי סגולה ומתוכם אנחנו מכירים שניים. הראשון הרב משה איסרליש, הרמ"א, שהביא את מנהגי קהילות אשכנז במקביל לשו"ע וההגהות שלו מצויות ברוב הגרסאות המודפסות של הספר.
השני שקרא בספר הצללים, הוא רבינו הקדוש, מוהר"ן בן פייגא, האדמו"ר מברסלב.
זה נחמד מאוד. אחלה תשובה. הבעיה היא שגם התשובה הזו, לא ממש עוזרת לנו בחיי היום יום, כי שני הדמויות הללו, לא מצויות בין החיים כבר הרבה שנים.
אז ישנן כאן עוד שתי נקודות.
קודם כל ישנה נבואה, שניבא הסבא, שאמר שגם בדורנו יקום הרב שידע לקרוא בספר הצללים.
הכוונה כמובן לגרסת הצל של השו"ע, לא ל"ספר הצללים", שהוא מין ספר כישוף קדם ניו אייג'י שפורסם באנגליה לפני חמישים שנה לא קשור בכלל.

יש באמת כזו נבואה, והיא לא כזו ברכה לאנושות, כי עכשיו כל ננח (נוותר על הכינויים כרגע) יכול להחליט , שהסבא דיבר דווקא עליו.
אני רוצה להציע עוד זווית ראיה לעניין.
אם באמת, רבינו הקדוש, ידע לקרוא בגרסת הצל של השו"ע, הרי הוא יודע לעשות את זה גם היום. מן הסתם, היום זה פשוט יותר. אם כך, אז גם לנו, בתור אנשים שקשורים לצדיק האמת, קשורים לרבינו הקדוש, גם לנו צריכה להיות לנו איזו גישה ליכולת הזו.
זה מה שנראה לי הגיוני, אבל כמובן, צריך להיות מאוד מאוזנים ונקיים בעניין הזה.
אי אפשר כאן להסתמך על כל מיני פוסקים אחרים, כי בכך למעשה, אנחנו מערערים על האותנטיות של השולחן ושל ספר הצללים, מה גם שזה זלזול מסויים בכוח של רבינו לקרוא אותו. אז ברור שניתן להסתמך כאן רק על השולחן ערוך בעצמו, או על הרמ"א שזה למעשה אותו הדבר.
ואז באמת , כשאנחנו נתקלים בבעיה, אנחנו יכולים לפתוח את השו"ע במקום הרלוונטי, אם ישנו ובאמת לבקש מרבינו שיפתח לנו צוהר אל ההלכות שמעבר למילים, אל האמת השוכנת בצל, האמת של הבית יוסף ושותפיו כפי שהייתה נאמרת, אילו הם היו דנים בסיטואציה היום.
אני בטוח שהמפתח הזה קיים, ואני חושב שזו גם התשובה שהשואלת צריכה לקבל.
יש בזה עוד יתרון, שזה הופך את ההלכה למשהו מאוד אינדבדואלי, פחות אמת אחת שנכונה לכולם, אלא למין קול פנימי כזה, שהוא נחלת הרגישים והמסורים.
כן,
זו באמת תשובה יותר טובה ויותר רוחנית, למרות שהיא לא התשובה שלי.
אני אושואיסט ולנו אין שולחן ערוך, אבל הרבה צרות אחרות.

צום קל למי שמתכוון.
חיים ארוכים וטובים.
 

 

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.