נשל הנחש


נדבר היום על האנרגיה המינית, עיתוי מצוין בראש חודש אדר.
הסינים היום חוגגים גם את ראש השנה שלהם, והעיתונים לפחות מספרים שזו שנת הנחש, אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני בעד.כל דבר עדיף מחודש אדר שהוא לגמרי שנוא עלי.
האמת שתמיד שנאתי את פורים, אבל רק שהגעתי לברסלב הבנתי למה.
מה שאנחנו עושים בחסידות ברסלב בפורים, זה טקס אחד גועלי להפליא שעיקרו לשתות אלכוהול, עד שמגיעים למצב של הקאה.
את הטקס המבחיל הזה עושים, בגלל שלפי תורת ברסלב, ההקאה הזו מתקנת את כל שפיכות הזרע האסורות עאלק, שהתרחשו מאז התיקון האחרון.
מילא, אם היינו בברסלב בקטע אלכוהולי כמו חסידויות פולין הממוסטלות, אבל איפה? האלכוהול שנוא בברסלב והחסידים הרציניים מתרחקים ממנו ומכל מה שמזכיר אותו.

כך, כזכור, נוצרה חסידות ברסלב.
נתן מנמירוב נמלט מהמסיבות החסידיות בברדיצ'ב והגיע לברסלב שם פגש את רבי נחמן ומשם התחילה ההיסטוריה.
מדהים עד כמה שזיקני החסידים מבצעים באדיקות את פולחן ההקאות עד היום, לא שהם כאלו חוטאים, אין אנשים יותר טהורים מהחסידים של רבינו, תוכם כברם ועיניהם שקופות, אלא שבברסלב יש קטע כזה של לא לפרוש מהציבור.
אתה אומר "אשמנו בגדנו" גם אם לא אשמת ולא בגדת.
אוקיי, אז העתוי מצויין.
מהי האנרגיה המינית?
האנרגיה המינית היא קודם כל משהו טיבעי וטוב.
האדם נולד, הוא צריך כוחות עצומים כדי להתקיים, כדי לגדול, כדי ללמוד.
ברגע שמצבו הפיזי מתייצב, פחות או יותר באמצע גיל העשרה, אותה אנרגיה שעד עכשיו גידלה אותו, עוברת שינוי ובמקום להיות מונעת גדילה, היא הופכת להיות מונעת התרבות.
הטרנספורמציה הזו, היא תהליך שמתרחש כבר מיליוני שנים, אצל כל החיות המפותחות ואחרי השלב הזה מגיע שלב הקינון וההורות וחוזר חלילה.
אצל החיות זה עובד בסדר גמור,אבל אצל האדם זה טיפה מסתבך.
אני בכוונה מקטין את המשמעות של ההסתבכות, כי היא לא באמת קריטית.
לאדם ישנם שני שלבים שמקדימים את שלב ההורות.
שלב ראשון, ידוע לכל, הוא השלב של בניית האינטלקט.
בדרך כלל השלב הזה מתרחש בין גיל 14 לגיל 20.
אבל זה לא השלב היחידי. ישנו עוד שלב מאוחר יותר , בין גיל 20 לגיל 27, שבו האדם מפתח את כישוריו הרוחניים. כלומר, עד גיל 27 על האדם עוברת תקופה שיש לו אנרגיה מינית זמינה, אבל הוא עדיין לא בשל להורות ולהתרבות.
האנרגיה המינית הזו היא לא מטרד, היא גם לא נטל.
היא המהות האנושית, היא יסוד כוחו של האדם להתקדם ולהתפתח. היא מאפשרת לו להתרח גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינה נפשית. בלעדי האנרגיה המינית, האדם הוא רוח רפאים.
כך הישג רוחני או מחשבתי של האדם, הוא תולדה של אותה אנרגיה מינית , שהיא עצמה גלגול של כוחות החיים של האדם, איתם הוא יצא מהרחם.
זה אומר, שאסור להלחם נגד האנרגיה המינית, אסור לבלום אותה, כי בצורה הזאת האדם מנוון את עצמו ומטמטם את עצמו. דיכוי האנרגיה המינית הוא התאבדות.
זה המצב שבו נמצאים הרבה אנשים, לדוגמא החרדלון הזה שישב לידי פעם פעם, כשהתפללתי באחת מישיבות ההסדר ועשה לי חור בראש עם הצווחות שלו.
הוא והחברים שלו בבעיה. כי יש להם אנרגיה מינית שהלוואי עלי ואין להם ממש מה לעשות איתה.
אנשים נורמאליים שנמצאים בסיטואציה הזו, יכולים כל מיני דברים שאינם כוללים חתונה.
הם מנהלים רומאנים, הם יוצאים, הם צורכים פורנוגרפיה ברמה כזו או אחרת, כל הדברים האלו מקלים על הסיטואציה וכיוון שהם הקלה על מצוקה פסיכופיזית אמיתית, ניתן ללמד עליהם זכות, כפשוטו.
האופציות הללו אינן פתוחות בפני החרדלון הצעיר ולכן הוא די משתגע, עד שהוא שסוף סוף מצליח לזחול אל החופה בגיל 20.
מכאן נראה כי השנים הקריטיות להפתחותו של החרדלון עוברות עליו בשני מצבים עוקבים.
בשלב הראשון הוא מטורף ואכול רגשות אשמה ובשלב השני הוא עוסק בהתרבות כושלת והסיבה שהיא כושלת, היא בגלל לגמרי לא בשל אליה.
מה אתם חושבים שיהיה בסופו החרדלון? האם הוא יגשים את האינדבדואליות שלו? האם הוא יגיע להישגים רוחניים או אינטלקטואלים?
בוודאי שלא.
הוא יפיץ את אותו סינדרום ניווני גם לבניו אחריו., אישיותו הקיצונית והבלתי מפותחת, תצמיח פירות מעורערים ורעילים.
תמיד שואלים בתקשורת "מאיפה האנשים מגיעים?" ובכן, זו התשובה ולא יעזור כלום.
עונשים לא יעזרו וחינוך לדמוקרטיה לא יעזור, כיוון שהבעיה מחופרת בהוויתו האנרגטית של האדם.
אז כמובן שהכי קל להאשים שאני מקלקל את הנוער ואני לא ברסלב אמיתי אלא ניאו ברסלב ואני תומך בפריצות, באוננות, בניאוף ובמסיבות אסיד (יש עוד כאלו?).
אבל זה לא נכון.
האנרגיה המינית, כפשוטה, מחנכת את האדם לעסוק במין.
זו המודעות שהיא מייצרת מטיבה. לא צריך להוקיע את אלו שנכנעים לכוחות הקמעיים הללו ולכן גם רבי נחמן מברסלב אומר שבגיל צעיר אי אפשר להמנע מהדברים האלו.
מצד שני, אותו העיסוק במין אינו מטרתו האמיתי של האדם, גם לא באמצע שנות העשרים.
זו פשוט מודעות לא מפותחת.
מה שצריך לעשות עם האנרגיה הזו, הוא לנצל אותה לתכליתה האמיתית, כלומר להשתמש בה לצורך התפתחות רוחנית.

זה לא טרוויאלי.
הרבה מורים גדולים בהיסטוריה, טענו ההפך. הם אמרו שהם לא הגיעו לשום הישג רוחני, עד שהתשוקות לא הפסיקו לשגע אותם, אבל זה לא נכון.
יש דרכים להוציא מעז מתוק.
אני נותן לכם כאן משהו קצר ומאוד תמציתי, אבל אל תזלזלו בו, כיוון שהוא סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.
זאת לא האופציה היחידה, ישנם עוד הרבה עיניינים אבל זו התחלה מצויינת ומי שיתקרב, אזי ככל שיתקרב יבין וידע יותר ודרכו תהיה גלויה הלאה ולמעלה.

אני שמח להציג לגם תרגיל שנקרא "אושו קונדוליני". הוא תרגיל שנמשך שעה והוא די פשוט לעשיה.
השעה הזאת בהתחלה נראית הרבה מאוד, אבל היא גואלת אתכם מהייסורים שנמשכים כבר שנים, מבילבולים, מאומללות וחיים בחשיכה.

כאן יש את הטכניקה , ישנו הסבר מפורט והדרכה ומוסיקה והכל.
כל מה שאתם צריכים זה יוטיוב ויש לכם, נכון?

טוב, אני מאחר לשיעור ועוד לא אכלתי.
אז תסלחו לי בשלב זה.

ושתהיה לכם שנת נחש נפלאה.

אתם יודעים שהשנה היא שנת נחש המים, על פי האסטרולגיה הסינית?

אתם יודעים שהיא חוזרת פעם בשישים שנה?

אולי זה כמו החילזון של התכלת, גם הוא עולה לחוף פעם בשישים שנה. אולי זה נחש המים?

די וביי.

תהי תורת רבינו הקדוש צלכם על יד ימינכם לעולמי עד.

2012 במבט לאחור


הי מתוקים,

זה דו"ח הצפיה שלנו מ2012

אני חוזר ומספר את הסיפור שסיפרתי שנה שעברה על האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא.

הוא היה נוהג לברך בסילווסטר את כל מכריו בברכת "שנה טובה".
שאלו אותו "מה פתאום לברך בזמן של הגויים"
אז הוא השיב "הסילווסטר זה יום הדין האחרון. כשהקדוש ברוך הוא רואה איך הגויים חוגגים את התחלת השנה שלהם, הוא נזכר איך עמדו היהודים בראש השנה, עטופים בטלית והקשיבו לתקיעות השופר ואז הוא ממהר לקרוע את גזר דינם של היהודים, ולכתוב אותם לשנה טובה ומתוקה."
זה מה שאמר הצדיק מאפטא.
ואני אומר, אם לא יחגגו הסילווסטר, איך ייזכר הקדוש ברוך הוא בראש השנה?
יאללה, שיהיה לכם תמיד את מי לנשק בחצות!

שנה אזרחית שמחה ומאושרת מ"מחוייב המציאות"!

 

Here's an excerpt:

4,329 films were submitted to the 2012 Cannes Film Festival. This blog had 31,000 views in 2012. If each view were a film, this blog would power 7 Film Festivals

Click here to see the complete report.

מכתב לאישה עם כלב


אני בדרך לא מסתובב במרכז תל אביב. אין לי ממש מה לחפש שם, אבל במקרה ההיום היה לי איזה סידור במנהל הנדסה וחניתי בגן העיר והלכתי לשם ברגל. אולי חמש דקות הליכה.

תוך כדי הליכה נתקלתי בסיטואציה שגרמה לי להחסיר פעימה. בחורה חמודה טיילה לצד כלב מאוד מכוער וזוג תיירים עצר אותה וביקש לצלם את הכלב. הבחורה הסכימה בחיוך, הגבר שלף אייפון, צילם את החיה ואז נפרדו בברכה ובחיוך. כל הסיטואציה הזו לא נמשכה יותר מחצי דקה, ולמען האמת היא גרמה לי הלם.
האם ייתכן שחיים יכולים שלווים ומתוקים עד כדי כך?
האם יש כאן באמת כל כך הרבה אנשים מסופקים ומאושרים, שלא מאמינים שהמשיח לבוא בקרוב ולא חושבים שהעולם על סף התפוצצות ובשבילם היום יכול להתחיל בכוס מיץ תפוזים בבית קפה עם עיתון אופנה ומוסיקה ברקע?
השאלות האלו גרמו לי להיות נסער.
רציתי שרבינו יגיד לי מה אנחנו יכולים להציע לאנשים שהחיים שלהם באמת כל כך מושלמים.
זה לא בעיה לקרוא למסכנים אל הדגל, הרי בנאדם דפוק, יודה לך אם רק תטרח להקשיב לכל הצרות שלו ולסיפור חייו האומללים ולגורלו המר. האנשים המסכנים הם הראשונים שעשויים להפוך לברסלבים או לחבד"ניקים או למאמיני הארי קרישנא , כי שם הם נכס. טוב , לא כזה נכס גדול, אבל בכל זאת, עיקרון ספירת הראשים עובד.
האמת שהיום, המסכנים לא חייבים לחפש מסגרת תומכת. יש להם כבר אחת משלהם, היא נקראת המחאה החברתית ושם באמת סוגדים לאומללות והמסכנות הכל.
אז, איפה היינו?

אז תהיתי באמת , ביני לבין עצמי ולבין הצדיק , מה באמת תורת ברסלב הגדולה יכולה לתת לנשים המתוקות האלו, עם הכלבים והקפוצ'ינו בבית הקפה התל אביבי? איזה תורה בליקוטי מוהר"ן תתאים להן? או תשפר את חייהן האופטימליים?
הסתובבתי קצת עם השאלה הזו בראש. גמרתי את עינייני בעיריה, נסעתי לתאגיד המים וכל הזמן הירהרתי בנושא.
אי שם ליד מגדלי W, קיבלתי תשובה ואני חושב שהיא תשובה אותנטית.
זה נכון שבמגדלים הנוצצים החיים יכולים להיות טובים מאוד.
יש דברים מקסימים לעשות ואין בעיות ואין לחץ ופחד ואומללות.
אבל ישנו אור , שהוא הרבה יותר מסתם אושר ושלווה. ישנו אור שהוא אור הצדיק והוא מטלטל ותובעני ומצמית את החושים ומקפיא את המחשבה ומרעיד ומהדהד ואחרי שאתה מגיע לאור הצדיק, אתה פתאום מבין שהעולם הוא באמת רק הקדמה, רק הטריילר. זה כמו מה שכתוב בתורה נ"ב אצל רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן.
גם אם החיים קלים ונפלאים כמו חייה של אלמונתו הצעירה המיליונר, עדיין זו רק הקומה הראשונה במגדל האמיתי. יש עוד הרבה לאן לטפס.

אבל תשמעו, אם אתם חיים באושר, תמשיכו, תבלו. בשבהביל זה אתם פה.

בסדר , הונאת הכרטיסים

בוודאי שמצפים להתייחס לנושא הזה שמטלטל בימים האחרונים את חסידות ברסלב. הרב עופר ארז שליט"א , אמר בשיעור האחרון שלו , שרבינו עשה את כל הבלאגן הזה וזה עניין חינוכי חשוב. אני כמובן לא חולק על צדיק מובהק ובעל רוח הקודש ידוע כרב שליט"א. רק שאני מפרש את דבריו באופן מסויים. בוודאי שישנה חשיבות לזה שהייתה הונאת כרטיסים בברסלב. יש לזה חשיבות חינוכית עצומה, כי מזה אנחנו מבינים שגם אם יש לאנשים שטריימל, עדיין הם יכולים להיות טינופות וחלאות, ושימותו אמן, כאילו דא.
אל תגידו "כולנו יודעים". יש אנשים שרואים אחד עם זקן שלובש שטריימל ועושה כל מיני העוויות של שמירת עיניים, אז הוא בטח צדיק. הוא יכול להיות זבל, יוכיחו הכרטיסים.

נקודות טובות

לא מזמן הגיב כאן וסיפר ד"א שבאחת מהישיבות , מתעסקים הרבה במציאת נקודת טובות. זה מאוד המריד אותי, כי תורת ברסלב היא קונספציה. אי אפשר לחתוך ממנה קטעים , לנתק אותם מהקונטקסט שלהם ולמכור בסופרמרקט. נכון, עושים את זה כל הזמן, לוקחים את תורת רבינו ומדברים על איזשהו חלק שנראה מאוד אופנתי, ועושים על סדנה ומדברים על זה ברדיו ומלמדים את זה בישיבה וכן הלאה.

על פניו , זה טוב.

תמיד טוב לשמוע מהצדיק , גם אם זה באיזו סדנא מפגרת או בתוך בליל של טימטומים מאיזה מחזיר בתשובה עם תרבוש. טוב לשמוע מהצדיק. בשביל זה הצדיק כאן , להשמיע.

העניין הוא שלמצוא נקודות טובות, זה בעיה. אומר רבי נתן שמציאת הנקודות הטובות היא כמו אפר פרה אדומה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. מה הפירוש?

ישנן הרבה תהומות בקיום האנושי. עדיף לא לחשוב עליהן יותר מדי, אבל אנחנו יודעים שהן קיימות. יש אנשים שהם שקועים בהימורים או בסמים , יש אנשים אובססיביים. בקיצור, בנאדם כזה שנמצא במצב רע, במצב שהוא מיואש , שהוא לא רואה תקווה , שהוא מדחיק את מה השקורה לו, או אז באמת מגיע זמן הנקודות הטובות. הוא צריך לעודד את עצמו שהוא לא אבוד , שהצדיק חושב עליו , שהשם אוהב וכן הלאה.

בשביל זה יש נקודות טובות.

עכשיו תדמיינו לעצמכם מצב הפוך. נניח בנאדם לומד תורה ועובד השם וכבר מדברים עליו ומתייחסים אליו בכבוד ומעריכים אותו, האם יש עניין שהוא יישב וימצא בעצמו נקודות טובות? לא. הוא רק יתייהר ויתגאה והתהליך הזה ירחיק אותו מהאמת. הוא פשוט יחטוף נפיחות עזה באגו ויהפוך למפגע סביבתי.

לכן אני אומר לגבי הישיבות, שלימוד נקודות טובות הוא לא רעיון כזה מזהיר. ברור שיש שם אנשים בדיכאון מדי פעם, אבל בסך הכל ישנן מספיק עצות ותורות לרבינו, בהם יוכלו תלמידי ישיבה להתעסק, בלי לגדל תסביכים מגלומניים.

טוב, אני רואה שהעלו את השיעור של הרב עופר ארז . זה באמת שיעור שווה.

נשאר עוד שבוע ומשהו עד ראש השנה.

ביום חמישי בלילה אני כנראה ממריא.

שתהיה לכם שבת שלום ואל תחליפו חיים טובים בהבטחות על גן עדן. טוב, מי שיש לו חיים טובים באמת, ברור שלא יחליף אותם.

הנה לסיום שיר מקסים של אוונסרנס שילווה אותנו אל השבת.

שבת שלום..

 

לילה טוב עולה כסף


אני מאוד אוהב לקבל מחמאות .
אני אפילו אסתכן ואהמר על זה, שאני מעדיף חנופה על פני תשורות ממשיות, כי אם אתה מקבל עוגה אז אחרי שני ביסים אתה תשכח ממנה, לעומת מחמאה מאדם איכותי שיכולה לחמם אותך במשך זמן ממושך.
עם כל זה, שפע המחמאות שאני מקבל לאחרונה על הבלוג הזה רחוק מלספק אותי, לא בגלל שאני ראוי ליותר , אלא בגלל שלא בגלל זה אני פה.
זה נחמד שאנשים טורחים לספר לי שאני מקורי ומצחיק וחכם , אבל הרבה יותר נחמד היה אילו הייתי באמת מרגיש שהבלוג הזה מצליח להסביר לאנשים ולו שמץ מתורתו של הצדיק , או טיפ טיפה מדרך ברסלב.
זה מה שבאמת חשוב, כי אם תבינו את מה שהצדיק מנסה להעביר לנו, ההבנה הזו תוכל לשמש לכם כלי כדי לחיות חיים אמיתיים, חיים משמעותיים , חיים טובים מאושרים ורוחניים.
לא שתגדלו שטריימלים ותולידו עדרים של ילדים מצוייצים וילדות טלביניות.
לא, חס וחלילה.
הצדיק נותן לכם את הכלים להזדחל אל מחוץ לשמיכת האשליות ולחיות סוף סוף באמת השמחה שהעולם הזה נוצר בשבילכם ושעובדים לטובתכם.
אז איפה היינו?
אתמול לדוגמא , היינו אני ואישתי בשיעור של הרב ברנר באזור מאה שערים.
השיעור היה מיועד לגברים בלבד, אבל אני טרחתי ובניתי לאישתי מין עזרת נשים קטנה כזו ממחיצות ושם היא ישבה חבויה , שכאילו אף אחד לא מרגיש שהיא שם , למרות שכולם ידעו.
אנשים שאין להם טלביזיה בבית , הם מאוד רגישים. החושים שלהם לא נפגעו מהפצצות אלקטרוניות של שנים ארוכות ולכן הם ממש מסוגלים לחוש.
הרב ברנר בעצמו , הוא הקצנה אמתית של התופעה הזו, בדיוק כשם שהוא הקצנה של כל מידה טובה או מעלה אנושית אחרת.
ברמת הרגישות הוא מסוגל להריח את המחשבות שחולפות המוח.
הוא לא רואה אותן , הוא מריח, זה שונה. יש לו תפיסה בלתי מושגית, עד כמה שדבר כזה קיים.
בכל אופן , נושא השיעור היה הפעם מניעות , בהתבסס על ליקוטי הלכות , הלכות כלאי בגדים. אני לא אצטט את הקטע כולו כיוון שהוא מאוד ארוך, אלא אתמקד בעיקר.

  1. אור הצדיק , הוא הגדול מכל האורות והעולם בטל מולו
  2. כדי לקבל את אור הצדיק , צריך לשבור מניעות , ושבירת המניעות בונה כלים לקבלת אור הצדיק.
  3. טוב שיש מחלוקת על הצדיק , כיוון שהמחלוקת מונעת את אור הצדיק מאנשים שאינם במדרגה לקבל את האור הזה.
  4. אם אנשים לא ראויים נחשפים לאור הצדיק, סובלים מ"ריבוי אור" והם הופכים להיות המתנגדים הכי גדולים.
אז השאלה הראשונה שצצה לי במוח הייתה מה זה מניעות . ניסיתי להציע לרב ברנר כמה הסברים לביטוי , כמו טלפונים שמגיעים אליך בזמן התבודדות. הרב ברנר לא פסל אותן על הסף, אבל ציין שהדוגמא הקלאסית למניעות היא הלך נפש שגורס שניתן לאמץ חלק מתורת ברסלב ולא את כולה.
פחחח.
עוד עניין שציין הרב ברנר הוא אפיזודה בה חילונים מחללי שבת ואוכלי טריפות , ניתקלים בתורת ברסלב ומנסים לקיים חלק ממנה. כאן הרב ברנר עמד על דעתו שאותם חילונים הם ברי מזל, כיוון שלמרות ההתעלמות שלהם מהמצוות , הם זוכים להיות מושפעים על ידי הצדיק. הפרובלמטיות בתופעות האלו היא שהן גוררות ביקורת על ברסלב בתוך החברה החרדית וזוהי בדיוק אותה "מחלוקת על הצדיק" שרבי נתן חושב שהיא דבר יחודי.
הנושא החשוב בשיחה הזאת , לדעתי , היה דווקא תוצאותיו של ה"ריבוי אור" , שהוא גורם לאנשים להתנגד לצדיק. כאן הרב ברנר מיאן לתת דוגמא קונקרטית .
ההרגשה שלי היא שהכוונה לכל אותם אנשים שמדמיינים שהם חסידי ברסלב , שהולכים עם שטריימל וציציות צמר ונוסעים לאומן ומתמוגגים מהרב ברלנד ובעצם הם עוקרים ומסלפים את תורת ברסלב.
יש המון דוגמאות לזה.
נגיד ,  רבינו מאוד הקפיד וביקש שיקראו אותו על שם אימו , פייגא , כי היא הייתה מתפללת כל יום בזמן ההריון שלה על הציון של הבעש"ט שיהיה לה בן צדיק. באה ישיבה ברסלבית מפורסמת והחליטה לשנות את הנוסח המקובל מדורי דורות ולכתוב "נחמן בן שמחה" . למה? כי הם מרגישים מדובללים והם מזריקים מספיק סיפורי אברה קדברה , כדי לצפצף על הוראה מפורשת של רבי נחמן.
עוד דוגמא?
ב"כוכבי אור" בפרק ו' באגדות וסיפורים , כתוב שמוהרנ"ת אמר שאסור לדבר נגד הממשלה, כיוון שהיא מייצגת את רצון השם בעולם.
נסה לספר את זה לחברים שלי במאה שערים והם ימציאו לך עשרות סיבות לעובדה שהם מצפצפים על רבי נתן ומלקקים לסאטמרים.
בקיצור, הבנו כאן את ליקוטי הלכות.
לילה לפני השיעור  ההוא הייתי בקבר יוסף הצדיק.
בניגוד לדעה הרווחת, אני לא מגיע לשם בגלל כל הבנות הנחמדות שנמצאות באוטובוס. למעשה , ההסעה שבה הייתי הפעם הייתה מלאה בנשות טאליבן מירושלים. נראה לכם שהיה נחמד?
מצד שני , זה בהחלט נתן לי השראה לתפילה על הציון.
"ריבונו של עולם " כך אמרתי "אני אדם שבהחלט מתאים לו לבלות את לילותיו בקוקטיילים של גריל אסייתי על יאכטות מפוארות , שעוגנות מול הריווירה על רקע קונצרט של ויואלדי והנה אני עומד כאן בחברת טליבניות , נוער הגבעות וספסרי פיצוחים מאור יהודה. יהי רצון מלפניך ריבון העולמים , שבזכות מסירות הנפש שעשיתי כדי להגיע ליוסף הצדיק , תעשה איתי חסד ותנחיל לי את החיים שאני אמור לחיות , כלומר יותר מטבח גורמה יפני ופחות טרמפיסטים מצומת תפוח לעימנואל , אמן ואמן."

חוף האינרציה

ביום שישי הייתי בחוף הנפרד בהרצליה. היו שם המון חרדים וגם נשים עם ביקיני. אחר כך קראתי במקומון של בני ברק שרק בשבוע הבא יהפכו את החוף לנפרד באמת. מה שזה אומר , זה שהביקיניות היו שם בגלל שזה לא חוף נפרד והחרדים היו שם, בגלל שהם רגילים שזה החוף שלהם.

בקיצור , כולנו יכולים להסתדר ביחד אם רק נפסיק לעשות עניין משטויות.

 

לילה טוב.

בין יוסף הצדיק לצדיק הדור – חלק ב' ואחרון


תקציר הפרק הקודם:

גיבורנו יוצר למסע הרפתקאות ומביס כנופיות של טרמפיסטים מעצבנים בדרכים המסוכנות בין רמת גן לשכם , וגם נחלץ ללא פגע ממארב של מפלצות ערביות בתוך סמטאות העיר. במבצע נועז הוא מצליח לצלם את עולות הרגל מתפללות .

המשך:

חלל הקבר החל להתרוקן ממתפללות ואני התחלתי לעלות בחזרה לכיוון הכניסה , ליד שולחן הכיבוד המרוקן , ראיתי את שני הצללים של הרב עופר ארז שליט"א מגחכים.

"אבל הרב אמור להגיע הנה רק מחר" פניתי אליהם בטרוניה . הם המשיכו לגחך.

עליתי חיש קל במדרגות כשפגשתי את אישתי כולה זוהרת וקורנת.

"תסתכל מאחוריך" היא התמוגגה "הרב כאן. לך אליו!"

"מה אני אגיד לו?" תהיתי ביאוש .

"מה זה משנה מה תגיד לו." היא ענתה "קדימה לך."

הסתובבתי ואכן הוא היה שם הרב עופר ארז שליט"א

כשלידו תור של שלוש מתנחלות קטנות שביקשו ברכה.

מיד העצמות שלי הפכו לפודינג , איך אעז ככה לעמוד מול צדיק הדור? מצד שני האשה דורשת והאישה ניצחה. היה לי יתרון משמעותי על הילדות , אותן הצדיק לא רואה ואותי בינתיים כן , אז השתחלתי בין הנערות והתיצבתי מולו.

נדמה לי שראיתי רמז להקלה אצל הרב כשהוא ראה מולו מישהו שניתן להסתכל עליו.

"כבוד הרב!" קראתי "כמה נחמד שבאת."

איזה פאדיחות , מיד נסוגתי ורצתי למטה אל הקבר שם הצלחתי להדחק עד למצבה עצמה , וסיימתי להגיד את התיקון הכללי כחצי דקה אחרי שהרמקולים הודיעו לנו להתפנות.

מיד נזכרתי שאני צריך לטפל באוטובוס ורצתי להתעדכן עם הנהג כשממש ליד האוטובוס פגשתי את צדיק הדור ואת שני הצללים דנים בלחישות באיזו בעיה אפלה.

"הכל בסדר?" ניסיתי לא לחייך והצלחתי לעמוד לכל הפחות , אחרי הכל יש הרבה מאוד שם למטה אצל יוסף.

"העניין הוא שהביא אותנו הנה ג'יפ של מג"ב" הסביר אחד מהצללים ," אבל עכשיו אנחנו רואים שהוא נסע ואנחנו צריכים להגיע למניין הנץ בקרית ספר"

עמדתי המום כשהרב הסתובב אלי ואמר "הרכב שלנו באיתמר".

"אה , כבוד הרב," אמרתי בלי לשכוח להודות לאל על שסינג'רו אותי לאסוף כסף באוטובוס הזה "עד איתמר זה לא בעיה , בואו סעו באוטובוס שלנו."

"לאן האוטובוס הזה מגיע?" שאל אותי הרב ברוך .

"לרמת גן." עניתי.

"מה?" הוא שאל בפליאה "אוטובוס מרמת גן ליוסף הצדיק? ברוך שהגיענו לזמן הזה!" או משהו כזה. בכל אופן כבר לא היה לי מקום להכיל את האושר. שתקתי והראיתי לרב ולצלליו היכן יוכלו לשבת.

יושבי האוטובוס שרובם היו חרדלים ויושבי השוליים של בני ברק , הביטו בתימהון בשלושת הדמויות השחורות שנראה כאילו יצאו מלוע הכבשן של מאה שערים. עד מהרה התחילו הנוסעים ובעיקר הנוסעות להתלחש "איפה הוא?" , "אפשר לקבל ממנו ברכה?" , "הוא כמו ארז משה דורון? (לא ולא!)"

לי הייתה בסך הכל שאלה אחת לשאול, בקשר להארת הנשמה, וקיבלתי עליה תשובה ללקק את האצבעות. אחר כך הלכתי לי להנות על גלי ההצלחה ליד אשתי שלא הפסיקה לשאול "איך העלית אותו על האוטובוס שלנו?"

טוב , הביתה בשמחה רבה , בלי לשכוח שניתן לצפות עכשיו בשיעור נדיר לנשים שנתן הרב עופר ארז שליט"א אצלנו בבית.


בין יוסף הצדיק לצדיק הדור – חלק א'


יש אנשים שאסור לתת להם כוח בידיים.

נגיד אני , מהרגע שהודיעו לי שאני אחראי על גביית הכסף באוטובוס ליוסף הצדיק, מיד הפכתי לדיקטטור קטן.

"אף אחד לא עולה בלי לשלם," הודעתי.

סתם , לא אמרתי את זה , פשוט חסמתי את הדלת וקבעתי עובדות בשטח.

אחר כך התקשר אלי המארגן האמיתי , לפני שהלך לישון , וסיפר לי שהתקשרה אליו משפחה אחת ואמרה שלא אספתי אותה.

"איחרנו בעשרים דקות" אמרתי לו את האמת בחיוך סאדיסטי "ועכשיו אנחנו רחוקים משם מאוד מאוד."

השעה אחת אחר חצות ואוטובוס ממוגן עושה את דרכו מרמת גן , לכיוון שכם , כדי לנצל הזדמנות פז בה נפרץ המצור הערבי מסביב לקבר יוסף למשך כמה שעות. הבעיה עם הביקורים האלו שהם נערכים תמיד אחרי חצות וזה לא זמן טוב להשיג בייבי סיטר.

אחת הבעיות הרציניות בנסיעות האלו היא הטרמפיסטים. הצבא מרשה רק לאוטובוסים לעבור את המחסומים ולכן יש הרבה אנשים שמחנים את הרכבים הפרטיים שלהם בצומת תפוח , או ליד הישוב איתמר , ומנסים לעלות לאחד האוטובוסים שמגיעים ממישור החוף או מירושלים. הם כמובן שלא חושבים לשלם עבור הנסיעה , אבל מעבר לזה , האוטובוסים בדרך כלל מלאים או כמעט מלאים והטרמפיסטים פשוט גודשים אותם וממלאים את המעבר עד אפס מקום.

"תשמע," אמרתי לנהג שתפס מהר מאוד מי הבוס "אתה לא פותח דלת לאף אחד, אתה לא עוצר לאף אחד."

"בסדר" הוא אמר בפליאה מסויימת "רק שבתחנת הדלק מחכים שלושה חברים שלי מעימנואל."

"אין בעיה עם עם החברים שלך , כי יש לנו שמונה מקומות פנויים." אמרתי לו "אבל בזה זה יסתיים."

ואכן בצומת תפוח צבאו על דלתות האוטובוס עשרות טרמפיסטים והייתם צריכים לראות את הפרצופים שלהם כשהבינו שאנחנו לא מתכוונים לפתוח להם. כמה קילומטרים אחר כך , עצר אותנו סיור צבאי והעלה אלינו עוד חמישה טיפוסים , שכנראה היה חשש שינסו להיכנס לשכם ברגל. לאחר מכן עברו עלינו שעתיים מתישות בהמתנה לאוטובוס נוסף שהיה צריך להכנס איתנו , ולאוטובוסים אחרים שהיו צריכים לצאת מהציון.

אבל בסוף , אחרי שחטפנו כמה אבנים ממפלצות ערביות צעירות , הגענו , ואני זכיתי לצלם רגעים נדירים של תפילת נשים אצל הציון.

טוב , מה זה קשור לצדיק הדור , אני אספר בהזדמנות אחרת.