ברלנד רואה טלביזיה


ביומיים ומשהו האחרונים, מטמטמים אותי כל מיני אנשים ושואלים אותי מה אני אומר על הסיפור של יובל דיין.

לא רוצה להגיד.

אני לא כותב על אנשים שאני מכיר ואם אני כותב עליהם, אני כותב כשאני רוצה, לא בגלל שאנשים רוצים לשמוע רכילות.

אז אני לא אכתוב על יובל שום דבר.

אני אכתוב על עצמי, תבינו מזה מה שתרצו.

חזרתי מהודו בשנת 1997, והיו לי שם הצלחות, הישגים עצומים וכשחזרתי לארץ זה המשיך. הזמינו אותי לעשות כל מיני דברים, דיברו איתי מלא אנשים.

אבל זה לא נראה לי.

זה לא מה שרציתי.

אני אף פעם לא הייתי בקטע של לנסות למכור את האמת לאנשים, כי זה לא עובד. כדי לזכות באמת, צריך לצאת לבד, צריך לצוד אותה, צריך לחפש אותה.

אם אתה קונה משהו, הוא באמת שלך וברוב המקרים, אתה לא כזו מציאה, אתה לא בכזו רמה שאתה יכול באמת לקנות את האמת, אז מה שאתה קונה קונה בדרך כלל זה או מילים יפות או מילים מכוערות או בלונים שכתוב עליהם טיסה נעימה.

רגע, מה זה? על זה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה בלונים?

כן, אני מבין, צריך לשמור על הרמה של הבלוג הזה בשפל המדרגה, אבל עדיין.

הנה בלונים.

זה נראה יפה, זה נראה נוצץ, זה צבעוני , אבל זה לא מחזיק מעמד.

אז אני מכיר אנשים מדהימים שחיים ככה מלמכור בלונים, מה הכוונה? סדנאות, קורסים, הרצאות, טיולים רוחניים, מה שתרצו. אבל זה בלונים, זה נראה יפה, אבל זה אף פעם לא יכול להניף את התלמיד מעל לרמה שלו.

בשביל זה, יש צורך בעבודה עצמית, ואת זה אין לאנשים שבאים ללמוד. הם לא באו לעבוד, הם באו לקנות.

אז חזרתי מהודו והכל היה בסדר ומדי פעם יצא לי לשמוע על אנשים שעשו כל מיני דברים בהודו, היו אצל הגורו, היו בפונה, עשו ויפאסנה בדרמסלה ובסופו של דבר חזרו בתשובה.

אז היה לי משפט קבוע שהייתי אומר כשהייתי שומע את זה.

"אחד אחד נופלים הפירות הזוהרים מהעץ הגבוה של המערב"

זה ציטוט, לא זוכר של מי.

עברו הרבה הרבה והתחלתי למצוא את עצמי בברסלב, באומן ובעיקר ובפרט במאה שערים.

ואנשים אמרו לי "הנה גם אתה נפלת"

ואני עניתי "לא נכון".

אני לא נפלתי משום עץ. אני מחפש את האמת, אני מוצא אותה, אני חושף אותה, אני רעב לה ומצאתי אותה במאה שערים, כמו שמצאתי אותה במקומות אחרים. לא שבמאה שערים יודעים את האמת. לא יודעים, אין להם מושג.

לא שהרבנים שם מציעים את האמת.

הם לא. הטובים בינהם, חיים בפחד, בפחד עצום. כל הזמן מפחדים, כי הם מרגישים איכשהו שהם נמצאים ליד משהו חי והחיים מפחידים.

אבל אני חיפשתי ומצאתי, מצאתי את "בית העבדים", מצאתי את רבי נחמן, לא רבי נחמן "מתקן הנשמות", שהוא המצאה של מחזירים בתשובה מנוולים.

את רבי נחמן האמיתי, הציני, המעונה, הערמומי.

אושו, ב"כשהנעל מתאימה" אומר דבר עצום

הוא אומר שם שהאדם הנאור אינו מורד. הוא מבין שיום אחד משחקים שש בש ולמחרת משחקים פוקר.

אפשר להפסיק עם התמונות האלו? אנחנו משתדלים לדון כאן בנושא רציני, שבגללכם כבר שכחתי מהו.

אה, מאה שערים. שיחקתי את המשחק של מאה שערים כמה זמן וברגע שיכולתי הסתלקתי משם.

מקום מאוד קשה, מאה שערים, אין שם עתיד, אין שם גם עבר. זה מין הווה אפל ומטורף ואינסופי.

זה לא ש"טעיתי". צדקתי. הייתי כמה שהייתי צריך להיות וברגע שמיציתי, המשכתי הלאה.

יש מקומות יותר נחמדים….

לא לא לא! עכשיו אני קובע את התמונה.

הנה

לא, לא, לא. זה לא באוסטרליה. לא, אחותו של מוקי לא עבדה שם. לא יודע איפה היא כן עבדה, אבל שם זה לא.

זה באוקראינה, אחלה מקום.

אני מקווה לנסוע לשם, ברגע שאני אמצא עם מי.

מה הכוונה, זאת לא התמונה הנכונה?

מה התמונה הנכונה?

די, נמאס לי, אני קורא עכשיו למשמרות הצניעות, יש לי עוד קשרים.

רוצים לראות?

אני אכתוב משהו על ברלנד וכולם ירוצו הנה כמו כלבים.

הנה, "ברלנד רואה טלוויזיה"

ראיתם? הוא רואה טלוויזיה. הנה הוכחה.

לא יודע איזו טלוויזיה יש לו, מאיפה לי לדעת?

איזה משמרות צניעות שאתם? חשבתי שתגיעו ותתחילו לשרוף דברים.

מה זאת אומרת "מדפיסים לו את הטלוויזיה"?

איך מדפיסים טלוויזיה?

אתם הולכים לברר?

מה אני אגיד לכם, הייתה לי הצלחה במאה שערים. הייתי מקבל טלפונים מרבנים כאלו שלא תאמינו.

בעלי תשובה לא סבלו אותי. לא סובלים אותי עד היום. הם שלושים שנה קמים בנץ ומגדלים ציציות ואז רואים את הקנואים שלא משתינים עליהם, לוקחים אותי לראות את השיפוץ החדש בקלויז.

"נו מה דעתכם?"

לא ביקשתי את זה, לא רציתי את זה, אבל היו קטעים.

נגיד לפני שנה וחודשיים בערך, קראו לי לתת חוות דעת הנדסית על המשרדים החדשים שבנו בחצר הקדמית של הציון.

אמרתי להם שלא נראה לי שזה יחזיק בשלג, אבל זה כל כך זול שהם יוכלו לבנות שוב.

מה אני אגיד לכם? ברוך שפטרנו.

הקיצר הדובר, לא נפלתי משום עץ.

קרלוס קסטנדה בספר "מציאות נפרדת" מדבר על שלושה סוגים של מהויות.

הראשונה: מה שידוע.

השניה: מה שאפשר לדעת.

השלישית: מה שלא ניתן לידיעה.

אני מקשר את החלוקה הזו לסיפורי מעשיות.

"מעשה באבדת בת מלך" זה ברמת מה שידוע.

"בת הקיסר" , הוא קשה, אבל אם ממש ממש מתאמצים, אפשר לדעת.

"נחיגר" הוא ברמה השלישית. אין לי שום מושג מה זה הסיפור הזה. שמעתי הרבה הסברים, גם כתבתי כמה, כולם לא נכונים. אף אחד לא יכול לדעת.

דבר אחד אני זוכר, ישנו שם האילן.

ישנו שם עץ, עץ שעומד, גבוה ורם.

סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

לסיפור יש המשך


מחוייב המציאות PG
את הרגעים האחרונים של ראש השנה תשע"ד, ביליתי וביליתי יפה בשיעור אצל יובל דיין, הי"ו.
זו היה אופן מצויין לעשות את זה, לסיים את החג עם חברים ועם סיגריות ולשמוע סיפור מעניין, אלא שהחברים של יובל הם לא החברים שלי, סורי לגבי יובל עצמו אני לא יודע.
הסיגריות הן רעות, תמיד, לכולם והסיפור היה בסדר, למרות שלא היה מושלם.
לגבי יובל דיין, אני רוצה להגיד משהו.
אין לי מושג מה הוא חושב עלי, אני נוטה לחשוד במי שהוא בסדר עם כולם ובמקרה של יובל, זה חשד בכשרים, כי הוא באמת בסדר גמור.
הוא מזכיר לי את הפרסומת הזו לספרייט משנות ה90.

למה אנחנו אוהבים את יובל דיין? מאותן סיבות שכל האנשים העשירים, המפורסמים והיפים שמזמינים אותו אליהם הביתה, אוהבים אותו.
כי הוא נראה טוב, כי הוא רהוט, כי הוא כריזמטי ותמיד יש לו סיפורים מרתקים.
בכל אופן, לי קשה לקחת ברצינות, מישהו שכל כך מוצלח בshow business, אבל זו באמת רק בעיה אצלי.
הקיצר, ככה הולך הסיפור של יובל.
לרבי נחמן היה נכד שקראו לו אברהם ואברהם הזה היה מאוד עשיר, היו לו הרבה יערות והוא היה סוחר בעצים. אחד מהיערנים שעבדו אצלו היה שמשון, חסיד ברסלב מבוגר שהיה קשור לרבינו ואחר כך גם לרבי נתן והיה אדם צנוע ועני מרוד.
לשמשון היו שתי בנות והוא היה צריך כסף כדי להשיא אותן, אז הוא פנה לבוס שלו, לאברהם וביקש ממנו הלואה של שלוש מאות רובל, שבעזרתם יוכל לחתן את בנותיו והוא הבטיח לאברהם, שהוא יחזיר לו את הלואה בתשלומים קטנים.
אברהם נתן לו את הכסף ואז הבנות התחתנו וכמה ימים אחר כך, שמשון מת, בלי שיספיק להחזיר אפילו רובל אחד מהחוב.
באחד הלילות, חלם אברהם חלום ובחלומו הופיע שמשון והתחנן בפניו שיותר לו על החוב.
אברהם לא היה פראייר, הוא הסכים לוותר על החוב בתנאי אחד, שמשון חייב לספר לו מה עבר עליו בעולם האמת.
שמשון הסכים וזה מה שהוא סיפר.
הוא עלה לשמיים וישר הגיע לבית דין של מעלה.
הדיינים שאלו אותו אם הוא היה מקושר לאיזה צדיק.
שמשון ענה להם, שהוא היה קשור לרבי נחמן מברסלב.
"האם היית רוצה לשהות בהיכל של רבי נחמן גם בעולם האמת?" שאלו הדינים.
"בוודאי." ענה שמשון.
"דע לך ," אמרו הדיינים "כי רבי נחמן שוכן במקום הכי אפל ומתועב בגהנום, מקום איום ומקולל, שאף נשמה לא הצליחה לצאת ממנו. אם תבחר ללכת לשם, נשמתך תסבול ייסורים איומים לנצח נצחים."
"לא מעניין אותי." השיב שמשון "מוטב לי לסבול לעד בגהנום ובלבד שאהיה במחיצת רבי נחמן."
"רגע אחד," אמרו הדיינים "יש מישהו שרוצה לדבר איתך."
אל בית הדין נכנסו האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב ואמרו לשמשון "אתה מזרע ישראל, יוצא חלצנו, עליך התפללנו לפני השכינה הקדושה שימצא לך מקום בגן עדן. בוא בעקבותינו ותזכה לחיות לנצח בגן העדן לצידנו."
"אבותי הקדושים," אמר שמשון "נכון שנולדתי יהודי, אבל רק בזכות רבי נחמן הבנתי שיש טעם בעמי ומולדתי, רק בזכותו הצלחתי לשמוח ביהודתי וכעת מן הדין שאבלה את הנצח במחיצתו."
יצאו האבות הקדושים ונכנס משה רבינו.
"אתה מבני ישראל" אמר גדול הנביאים "רגליך עמדו בחורב ושמעו את עשרת הדברות, למענך ולמען אחיך הורדתי את התורה מהשמים אל הארץ. בוא בעקבותי ואני אלמד אותך בהיכלי, את כל סתרי התורה ותזכה לחזות בעצמך כי תורת השם תמימה ומשיבת נפש."
"תודה לך משה רבינו," ענה שמשון "אבל אני אף פעם לא הבנתי בספרים. מה שקראתי היה לא מובן או משעמם. רק רבינו נחמן בן פיגא הסביר לי שיש תורה מעבר למילים ומעבר למחשבות ורק בזכותו הצלחתי ללמוד את הדרך הנכונה בה אדם צריך לחיות. מכיון שכך, כל מה שאני רוצה הוא להמשיך ללמוד אצל רבי נחמן ורק אצלו."
הלך משה ונכנס הבעל שם טוב הקדוש.
"שמשון היקר!" קרא הצדיק "אתה הרי אדם פשוט ואני כל חיי אהבתי את האנשים הפשוטים ועמלתי קשה לקרב אותם אל עבודת השם יתברך ואל השמחה בעבודתו. בוא אל היכלי ושם ביחד נעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב."
"רבי ישראל הצדיק." השיב שמשון "אתה שהורדת את נשמת רבינו לעולם, צריך לדעת לבד למה אני מוכן לרדת אל הגהנום ובלבד שאהיה במחיצתו"
הלך הבעל שם טוב והדיינים נועצו בינהם.
"טוב שמשון," ענה אב בית הדין "כיוון שאתה מתעקש, נעשה כבקשתך, לך לך אל היכל רבי נחמן מברסלב."
ואז מצא שמשון את עצמו עומד מול היכל נהדר שהיה בנוי באחו ירוק ויפהפה מלא בפלגי מים רעננים וההיכל היה יפה ומפואר יותר מכל ההיכלות האחרים ברקיע כיון שצבעיו השתנו במהירות וזהרו באור נפלא.
שמשון התקרב אל שערי ההיכל וראה שבפתח עומד הרב נפתלי, תלמיד רבינו.
"הרב נפתלי" קרא שמשון אל השומר "זה אני, שמשון, הגעתי הנה. אנא הנח לי להכנס."
"אני מכיר אותך שמשון" ענה נפתלי "אבל אני לא יכול לתת לך להכנס. לרבי נתן יש רשימה ורק מי שרשום בה זכאי לעבור בשערים האלו."
רבי נפתלי נכנס אל ההיכל ואחרי כמה דקות, חזר ויחד איתו רבי נתן מנמירוב.
"שלום שמשון" אמר רבי נתן "הבאתי איתי את הרשימה. הבה נבדוק אם אתה רשום בה."
רבי נתן הוציא מכיסו פנקס קטן , עלעל בו ולבסוף אמר "שמשון, אתה רשום בפנים, אבל עדיין אסור לך להכנס עד שתטבול בנהר הדי נור."
בזמני, כשאמרו "נהר די נור", התכונו לשביל החלב, אבל כאן הייתה כוונה אחרת.
רבי נתן הוביל את שמשון הרחק מההיכל. הם הלכו והלכו, ובזמן שהם התקדמו, תקפו אותם עוד ועוד כנופיות של מלאכי חבלה, אלה מה? כל אימת שמלאכי החבלה ראו את רבי נתן, הם נמוגו לאין.
בסופו של דבר, הגיעו רבי נתן ושמשון אל נהר של אש, הוא הדי נור ושם היה שמשון צריך לטבול את גופו.
רבי נתן נכנס לטבול ראשון, ושמשון ראה שלא קורה לרבי נתן כלום, אלא הוא מתנהג כאילו הוא טובל באמבטיה.
מכיון שכך, נכנס שמשון בעצמו לנהר והרגיש כמובן שהוא נשרף, אבל אחרי כמה זמן, הוא התחיל להתרגל, עד שבסוף כל טבילה הפכה לתענוג, יוצא מן הכלל.
אחרי שיצאו מן הנהר , אמר לו רבי נתן "עכשיו אחרי שטבלת, אתה כמעט יכול להכנס להיכל, רק מה? יש לך חוב של עוד שלוש מאות רובל שאתה צריך להסדיר."
זו הסיבה ששמשון מיהר להכנס לחלומו של רבי אברהם ןלבקש ממנו מחילה על החוב.
אוקי, עד כאןסיפר יובל את סיפורו, ומיד התחיל להסביר כמה מדאיגה אותו הרשימה הזו של רבי נתן ועד כמה הוא בטוח שהוא לא רשום שם וכן הלאה הלאה וכן הלאה פילפולי בוקי סרוקי והתבכינות שאינם מעיניני ואינם מעיניינכם.
מה שכן צריך לענין אותנו הוא ההמשך של הסיפור, שיובל לא סיפר, כי הוא לא מכיר אותו, אבל לסיפור יש המשך, אוהו יש לו.
אז ככה,
שנים רבות רבות רבות אחרי פטירתו של שמשון, מגיע עוד אחד אל השמים ופוסע חרישית על רצפות הגביש הכחלחלות של שערי גן העדן.
הוא מתקרב באדישות אל הדיינים של בית הדין של מעלה ושואל "איפה זה כאן ההיכל של חסידות ברסלב?"
"אתה חסיד ברסלב?" שואל דיין אחד.
"לא ממש." עונה ההלך.
"אתה מקורב לרבי נחמן מברסלב?" שואל דיין שני.
"לא שידוע לי." הנווד משיב.
באותו זמן עומד בראש בית הדין המלאך מטטרון האדיר שפניו אפלות וסערות של ברקים כחולים משתוללות בעיניו.
"שמע נא," הוא שואג "היכלו של רבי נחמן עבר ועתה הוא שוכן בתועפות המערבולת שבפסגת הרקיע השביעי. אין שום סיכוי שנשמה כמו שלך תוכל לבצע את הטיפוס."
"נראה לי שהבנתי אותך" אומר האיש, שמרגיש שבעולם האמת, הוא פשוט לא מסוגל לשקר.
"מצד שני," הוסיף המלאך "המרכבה עולה לשם בעוד ארבע דקות, אני מתאר לעצמי שאתה לא ממש ממהר."

זמן קצר ובלתי מדיד לאחר מכן, ירד האיש בקפיצה מהמרכבה וצעד בקלילות אל היכל רבי נחמן מברסלב, שהיה מבנה כביר ונראה כאילו הוא עשוי מאורות מסנורים בצבע לא ברור.
ליד השערים המהבהבים זיהה הנוסע את רבי נפתלי לפי המעיל האפור והמרופט, הזקנקן הקלוש והפאות העגולות בסגנון תלמוד תורה בוסטון.
"אתה בטוח שהגעת למקום הנכון?" שאל הרב נפתלי את האיש.
"אני מחפש את הרב ברנר." השיב האיש ולמשמע השם המפורש, רטטו שערי ההיכל ונפערו לצדדים במהירות, תוך שהם משמיעים צליל של זכוכית נסדקת.
"הרב פה." השיב רבי נפתלי במהירות "אתה צריך ממנו משהו במיוחד?"
"לא ממש." האיש עיווה את פניו בתנועה מהירה, שאולי היתה יכולה להחשב כחיוך "האמת היא שהייתי מסיע אותו מדי פעם וחשבתי שאולי, הוא יוכל שוב להעזר בשירותיי."
רבי נפתלי קימט את מצחו הצהבהב, אבל אז נזכר גם הוא שבעולם האמת, לא משקרים והוא השיב חיוך רחב לזה שהגיע.
"הרב ברנר עם רבינו." הוא הסביר "יש לו כמה בירורים בליקוטי הלכות ויקח זמן עד שהוא יצא. אני לא יודע אם מדובר בחודשיים או שנתיים, אבל בהחלט מדובר בתקופה ממושכת. אתם כמובן יותר ממוזמנים להמתין לו בפנים. "
ובדברו סר נפתלי מהפתח והאיש שהגיע, פסע פנימה.
מבפנים היה ההיכל נראה אפילו גדול יותר, אם כי חשוך למדי.
אורות עמומים נדדו בתוך הקירות השקופים העצומים ויצרו תחושה שהמבנה נמצא בתנועה תמידית.
לאחר שעה או שעתיים של שוטטות בהיכל האינסופי, הבין הנוסע כי המקום ריק כמעט לגמרי. מדי פעם השגיח בדמות אחת או שתיים שחלפו באולמות העצומים, אבל נוכחותם המזערית, רק הדגישה את הריקנות והבדידות.
אחרי קילומטרים רבים של הליכה, הצליח המבקר לראות רק את ברייטער ומנדלאיל שהופיעו בדמות זאטוטים צחקנים ושיחקו במין משחק בסגנון דמקה, שכליו היו עשויים מאש כתומה ומאש לבנה, כשמדי פעם שילבו הכלים ידים ופרצו במחול מעגלים סוער, לקול צחוקם של הילדים.
גם הרב צ'צ'יק ורבי אברהם חזן ניצפו ביחד כשהם מנסים לקלוע ציצית, ממה שנראה כמו חוטים של ערפל זוהר.
לרגע קצרצר ראה ההלך דמות תזזיתית דוהרת במנהרות ותנועותיה הקדחתניות הזכירו לו את דוקטור עמרם גפני, אבל הדמות נעה במהירות כזו, שההלך איבד את עקבותיה מיד.
בסופו של דבר, התיישב ההלך על ספה רכה מרופדת בפרוה מבושמת ונעץ מבט מהורהר בחלל הריק שבין הקירות המרצדים.
"הי אתה," מלאכית בלונדינית שהייתה עסוקה בטאטוא הרצפה קרבה אליו ושאלה "אולי יש לך סיגריה? לי לא הרשו להכניס הנה שום דבר."
Jaime
האיש נעץ במלאכית מבט בוחן ולהפתעתו הוא גילה שהיא דומה באופן מוחלט לג'יימי פרסלי.
"סוף סוף מישהו מזהה אותי." נאנחה המלאכית. היא הסבירה שהיא נשלחה להיכל כחלק ממכסה קבועה של בלונדיניות מפורסמות, שתפקידן היה לבצע עבודות תחזוקה שוטפות בהיכלו של רבי נחמן.
"אל תשאל," היא נאנחה "קים ויילד באה ביחד איתי, אבל פעם אחת היא שרה בזמן הספונג'ה ומיד הבינו שאין אף אחד כאן שמגיע ליכולת הווקאלית שלה, אז תיכף היא קיבלה קידום והיום כל מה שהיא צריכה לעשות, זה להוביל בערב שבת את "לכה דודי" ואת השיר על בר יוחאי".
ההלך הניד את ראשו בהשתתפות בצער ושלף מאחד מהכיסים של המעיל הצבאי שלו חבילת סיגריות ירוקה ומעוכה.
"תודה רבה," הבלונדינית הציתה ושאפה עשן ואז פרצה בשיעול ממושך.
"מה זה הזבל הזה?" היא שאלה בקול חנוק "הבאת את זה מהדיוטי פרי?"
"לא מהדיוטי." מלמל האיש בתשובה.
"לאן הגענו, אם אפילו נובלס מזייפים?" תהתה המלאכית.
"אני אגיד לך מה מעניין אותי." הוא הרים גבה והמשיך בקול מהורהר "הרי היו איזה ארבעים אלף איש באומן וכאן כמעט שאין אף אחד. איפה כל החסידים? איפה כל הרבנים? איפה ברלנד? איפה שטרן? איפה ארוש ושיק?"
"את זה אני דווקא יודעת," המלאכית גיחכה ברשעות ולרגע לבשו פניה את אותה הבעה הוליודית טורפנית.
"הרי כולם כבר מכירים את הסיפור על שמשון." היא הסבירה "אז הם ישר מתנדבים לרדת לגהנום, כדי לשהות עם רבי נחמן ומה אתה יודע? אף אחד לא טורח להוציא אותם משם."

מישהו אמר קים ויילד?

מותו של הג'דאי


061813_1146_1.png

הרבה דברים גדולים התרחשו בשנה הטובה ההיא, שנת 1977.
אני, לדוגמא, התחלתי לקרוא.
עוד כל מיני דברים אחרים התרחשו ובינהם גם תחילתה של סאגה רוחנית מדהימה בשם "מלחמת הכוכבים".
בואו נגיד את זה ככה, מבחינת הפצת האמונה בעולם, אני לא חושב שיש הרבה תופעות שישוו לה.
אבל אני רואה שקצת קפצנו.
זוכרים שקיבלתי את ההודעה הזו? האמת שאלו שתי הודעות ביחד מהחבר שלנו אובי ואן.

ואתה עושה גזירה שווה בינך לבין אף אחד
גם לך מר דרול הנכבד אין קייס להקמת דת חדשה,
הישנות עדיין תקינות.(מצלצל מוכר?)
ומאות חסידי ברסלב במשך 200 שנה(עיין בימי שמואל חלק ב על הקבוצות שהיו קיימות באומן בזמן שהוא ביקר שם) התבודדו גם בלי לדעת על מדיטציה.
אין לנו שום הוכחה שהם לא הצליחו,
לכן לדעת על בודהיזם ועם זה להשתמש בברסלב זה נפלא ומצויין וכן, הלוואי עלי שזה היה באמתחתי. אבל לקבוע שזה הכרחי זה דמיון שדמיינת ולא מסתמך על שום דבר,לא מרבותיך הישירים ולא מרבותיך עליהם אתה קורא בספרים

פייס איט
שאני כותב מאות חסידי ברסלב זאת לשון גוזמא ואני כולל בתוכה גם את אנ"ש דפולין שלפני המלחמה.אולי מבחינה היסטורית יותר מדוייק לכתוב עשרות מבלי להתייחס לכל מי שהתקרב לברסלב לפני מלחמת העולם השנייה ומילא את בניין ישיבת חכמי לובלין בראש השנה.
היו חסידי ברסלב צדיקים וקדושים שהיו פזורים באוקריינה ובפולין ואומנם לא היו ר' נתן אבל איפה כתוב שרבינו מחפש רק את ר' נתן?אולי הוא שמח גם באיזה דרול קטן שמנסה לקיים את עצותיו עד היכן שידו משגת?אולי הוא שמח גם באיזה אובי ואן הקטן שהלך אל הגן?

אחרי שקיבלתי את ההודעות האלו, מאוד התחשק לי לענות באובי ואן במילותיה בנות האלמוות של לילי אלן

Cause its people like you
That need to get slew
No one wants your opinion

למען האמת, כל כך התרגזתי שרציתי לענות לו בכל השיר הנפלא שלה:

לא עשיתי את זה, כי כי אני לא נמצא כאן כדי להוציא את העצבים ואילו הייתי, ספק רב אם היו לי קוראים.
אז ניסיתי לעשות משהו אחר.
ניסיתי להבין, מדוע מלכתחילה, החלטתי לקרוא לאותו קורא בשם אובי ואן.
ובכן, חברים ואהובים, אובי ואן, או בשמו המלא אובי ואן קנובי, הוא דמות בטרילוגיה הכפולה של סרטי מלחמות הכוכבים.
למעשה, בחלק הרביעי, "תקווה חדשה", אובי ואן נרצח, ולא סתם נרצח, אלא נרצח על ידי תלמידו וחברו הקרוב, שאותו גידל מגיל חמש בערך, אנאקין סקייווקר, שגדל להיות דארת ויידר.
השאלה שאני מציג היא, מה באמת הרג את אובי ואן?
כדי לענות על השאלה הזאת, הרשו לי להסתכל על שישיית מלחמות הכוכבים, כעל יצירה רוחנית.
נכון, בני אדם כתבו אותה, כפי שבני אדם כתבו את התנ"ך ואת הגמרא ואת ילקוט שמעוני ואת ספר הזוהר.
גם סרטי מלחמת הכוכבים, נוצרו על ידי האנושות, וגם מאחוריהם היתה כוונה אלוהית.
בסופו של דבר, הסרטים האלו תרמו למודעות הרוחנית הגלובלית, הרבה הרבה יותר מכל ההרצאות של המחזירים בתשובה, שהחלו לצוץ בערך אז.
כשמסתכלים מקרוב על הסרטים כעל יצירות רוחניות, מגלים דבר מעניין.
התיאולוגיה של "מלחמת הכוכבים" אינה דיאלקטית.
זה כמעט לא קיים בדתות.
בנייה של תיאולוגיה, תמיד מתבצעת ביחס למשהו.
היהדות נבנית לעומת האלילות, הטאואיזם נבנה לעומת תורת קונפוציוס, הבודהיזם לעומת ההינדו, הנצרות לעומת היהדות, האיסלם מול הכפרנות.
תמיד זה כך.
זה לא מתקיים בדתות מפוברקות, דתות שנוצרות כחלק מעלילה בספרים, כמו הכנדינה ב"נאהבים" של פיליפ חוזה פארמר, אבל התיאולוגיה ב"מלחמות הכוכבים" אינה לא דיאלקטית, רק בגלל שהיא מפוברקת.
היא דת אוטיסטית לגמרי.
למעשה זה יותר מזה.
קיימות שם שתי דתות, שתיהן מוכחיות את עצמן באמצעות ניסים ואותות ושתיהן אדישות אחת לשניה.
הדת הראשונה היא של הטובים, דת הג'דאים והדת השניה של הרעים, הסיתים.
הדתות האלו אמורות להיות מאוד קרובות, הרי מאות שנים הן נלחמו אחת בשניה, אבל בעצם קורה ההפך. תוך כדי מלחמה, הדתות מתעלמות זו מזו, כל אחת פועלת להשמדתה של השניה, בלי לבדוק בכלל מה היא משמידה.
מגדיל לעשות מאסטר יודה, גדול הג'דאים, שנחשב בצדק לדמות הרוחנית ביותר בכל סדרת הסרטים. הוא מין סופר זן מאסטר שהוא גם לוחם וירטואוזי בסגנון "נמר דרקון" והוא לא מאבד את חוכמתו או את כוחו בחלוף עשרות ומאות שנים.
מה הוא אומר, אותו יודה יודע כל, חנון ורחום ובלתי מנוצח, כאשר נודע לו על בגידת אנאקין?
"את הסיתים יש להשמיד." חד וחלק.
זה אולי נשמע לכם, כמו שיטחיות אופיינית של הדואליסטיות ההוליוודית, אבל זה לא כה.
ג'ורג' לוקאס, שבנה את הסדרה, הינו אדם מתוחכם מאוד. הוא הכניס בה הרבה מאוד מסרים ורעיונות נסתרים, אבל כאן הוא לא יכל ללכת נגד אותו רעיון שהוליך אותו בכל הסדרה, הרעיון לפיו שתי הדתות הן כמו אש ומים, הן לא יכול להתקיים בכפיפה אחת.
למעשה מה אומר לנו כאן לוקאס? אל תחפשו את התחכום במקום שהוא לא נמצא.
חוסר התחכום, הוא באמת שהרג את אובי ואן.
אני אתן לכם את הסיפור בקצרה.
אובי ואן והמורה שלו, קווי גון, נתקעו בכוכב טאטואין, שהוא כוכב עבדים פרימיטיבי ואלים. במהלך השהות בו הם מגלים את אנאקין, ילד עבד חמוד, שמסתבר שיש לו כוחות נפשיים עצומים שמכשירים אותו להיות אביר ג'דאי אדיר. קווי גון מחליט לשחרר את אנאקין ולקחת אותו למקדש אבירי הג'דאי, כדי שיקבל הכשרה מתאימה.
במקדש הג'דאי, מאסטר יודה מגיע למסקנה שאנאקין, אחרי הכל, לא מתאים להיות ג'דאי וקוי גון מסרב לציית להחלטה ולוקח על עצמו את חינוכו של אנאקין.
אובי ואן, אינו שלם עם ההחלטה, אבל אחרי שקווי גון מת, אובי ואן נוטל על עצמו את המשימה ובמשך כחמש עשרה שנה, הוא מדריך את אנאקין, שתחת הדרכתו הופך ללוחם ג'דאיי אדיר.
כל מי שצופה בסדרה בעיון, מבין מהר מאוד למה אנאקין אינו מתאים להיות אביר ג'דאיי.
אנאקין מוכשר, אנאקין אמיץ, אבל הוא עבד שנולד בחברת עבדים. הוא לא מכיר בערך החירות ובחשיבות של חופש הבחירה. לנגד עיניו הוא רואה רק מטרה אחת כוח, שמבחינת עבד, הוא ההבדל בין להיות השליט לבין לחיות כעבד.
זו הסיבה שהוא כל כך התעקש להתחתן עם המלכה אמדאלה, למרות שכג'דאיי אסור לו להנשא.
המלכה היתה האישה הראשונה שהתייחסה אליו בנדיבות וברכות והוא, כעבד, לא יכול היה לחבר בין מעמדה כשליטה לבין נדיבותה ולכן פירש אותה כהתמסרות.
כך תמיד נהג אנאקין, בדק את גבולות הכוח שלו וניצל את האמון שנתנו בו כדי להשיג את כוח, כיון שזו הייתה השאיפה היחידה לה היה מסוגל.
זה מה שהרג את אובי ואן, כבן לתרבות שיויונית וחופשית, הוא לא הבין את המתלמד. הוא לא הבין עד כמה תפיסתו של אנאקין גסה ושטחית. הוא לא הבין שאנאקין מסוגל ללמוד לטוס על חללית ולהשתמש בטכנולוגיה מתקדמת ואפילו לבנות מערכות ממוחשבות מסובכות ולהיוותר עבד בנפשו, להיוותר חסר כל יכולת לדקות תפיסתית ונפשית.
נציג הרוע במלחמות הכוכבים, הנשיא פלפטין, שלמעשה הוא הסית לורד סידיוס, מגלה בקלות את נקודת התורפה של הג'דאיי הצעיר והוא מציע לו את הכוח האלטימטיבי, השליטה על המות, כוח שאבירי הג'דאיי אינם מכירים.
כאן לוקאס עושה חסד עם אנאקין, ומונע ממנו לנגוס בפיתיון, עד שאשתו האהובה, אמאדלה נמצאת בסכנת חיים. מיד כשזה קורה, אנאקין מחליף צד במלחמה ובסופו של דבר הופך להיות דארת וידר, הסית שיהרוג את אובי ואן.
אז אובי ואן בסרט נהרג בגלל שהיה עיוור לגסותו התפיסתית של אנאקין, להעדר העדינות,לחוסר היכולת להבין דקויות מוסריות ומחשבתיות, שהביא את אנאקין לבחור במשטר עבדים לכל הגלקסיה, משטר שייוסד על פחד, אלימות וכוח גס.
מה קורה לאובי ואן שלנו, זה שמגיב לנו בבלוג.
גם הוא העיור לאותם דברים, אלא שהוא עיור להם אצל עצמו ובחברה שמביבו.
החברה היהודית במזרח אירופה של המאה ה19, היתה אולי הציויליזציה המתוחכמת ביותר שהייתה אי פעם. החברה הזו פלטה מתוכה בשצף קצף, אמונות חדשות, פילוסופיות חדשות, יצירות ספרותיות, תנועות פוליטיות, תסריטים, מחזות , קומפוזיציות….. הכל היה שם גועש ומלהט ומתחדש.
הדיאלקטיקה רתחה וביעבעה כשהיא יוצרת והורסת קשרים והקשרים, הבנות ומסקנות. לכל אידיאולוגיה קמו התנגדויות, לכל התנגדות קמה הפרכה. היהודים היו מעורים לגמרי בחברה הכללית, במדעים, בפוליטיקה, בספרות ובכלכלה.
הם היו הלב הבוער של המאה הזאת שכונתה בצדק בשם "המאה של המאות".
אותם מעטים בודדיפ, שפילסו בסופו של דבר את דרכם לתורת ברסלב, כבר היו מחושלים בכבשן הזה. כל מי שהיה קצת לא מאוזן, קצת ייצרי, קצת עקשן, קצת חרטטן, כבר נפל בשולי הדרך. היו הרבה מקומות שקיבלו את הנפלים האלו בברכה, לא היה להם מה לחפש באומן.
ומתוך הכבשן הזה, שהתיז החוצה את הנפלים, קם דור הנפילים.
הורויץ, בנדר, הלפרין, רוזן, מנדלאיל, ברייטר, לא בכדי כינו אותם האריות שבחבורה.
הם חתרו אל רבינו בתוך אוקיינוס של ציניות, של אינטלקטואליזם, של מלחמה ומהפיכה והם הקימו את ברסלב מעפרה, כיון שהיו אנשים מחושלים ואדירים שבכוח עוז רוחם ועוצמת נפשם, הצליחו להגיע להתקשרות עם הצדיק ודרכה לגבהים רוחניים שהלמו את גודל נשמתם.
כך היה בברסלב מזמן, היה ועבר.
היום החברה החרדית,היא בדיוק ההפך.
היא חברה בורה, מנוונת ומטופשת. את הכבשן של המאה ה19, החליף בית חרושת סיני ליצור המוני של פסולת פלסטית חסרת ערך. חסידי ברסלב מצויים באלפיהם ולכולם אותו שטריימל זקור, אותו פרצוף אטום ואותה תודעה בהמית.
את מקום האינטלקט והדיאלקט, תפסו נבערות, עיסוק ברכילות ובטלנות אידאולוגית.
מה יוכל להיוצר שם? קדחת.
גם תתגלגל לשם נשמה ענקית, אין לה שום כלים להתעלות מבחינה רוחנית. המקסימום שתוכל להשיג יהיה הבנת כוחו של הכסף, התעשרות, סגידה לרכוש שבסופם תאוות ממון ניצחית , ניון רוחני וחמרנות מוחלטת.
זה גורלן של הנשמות הגבוהות והנעלות בחברה הזאת, היתר לא זוכים אפילו לזה.

כדי להגיע לרוחניות אמיתית, במיוחד בברסלב, יש צורך להינתק מכל מה שחרדי ומזכיר חרדיות ולחפש את כבשני הנשמה האמיתיים. הם נמצאים אי שם, אני בטוח, בחברות חופשיות תוססות ופתוחות.
זה הסיפור על אובי ואן, זה שבסרט וזה שבגן.

עוד משהו לפני שנסיים.
ישנה טענה שהבלוג הזה מקדם תפיסה תרבותית מאוד מסויימת הנאמנה לתרבות המערב, או לפחות למה שנחשב אוונגארד אופנתי, או "אינדי" מערבי-אמריקאי, שמצד אחד בז מיינסטרים ומצד שני מגדיר אותו.
כל זה נכון, אבל אנחנו שמחים להכיר ולשמוע גם קולות חדשים ונועזים בשדה היצירה היהודית, עד כמה שזו לא לגמרי קימת, אלא בפנטזיות נלעגות של בעלי תשובה.
אבל יש יוצרים מהכלל, ואחת מהן, היא רוחמה בן יוסף,זמרת אדירה, בעלת יכולת מוסיקלית מתוחכמת ומבריקה מחד וקול עשיר וסקסי מאידך.
וואו, נכון?
מצד שני, הקליפים המקוריים שלה, לא הכי מרשימים, לא רואים שם אפילו אותה בהופעה, אלא כל מיני תמונות צמחייה משמימות.
לכן מחוייב המציאות, החליט ליצור שיתוף פעולה מדהים בין היכולת המוסיקלית האדירה של רוחמה בן יוסף, לבין ליני אלכסנדר, שחקנית ודוגמנית נורווגית, שמנסה לשיר ולא ממש מצליחה.

והנה התוצאה של שיתוף הפעלה הזה, בפינה לשיפוטכם, ליני ורוחמה "צמאה נפשי"

שבוע טוב.

קורא בצללים


היי חבר'ה, מה העיניינים?
מתנה גדולה נתן לנו האר"י הקדוש, המכונה גם סתם "רי" אצל כמה רבנים, שקבר את ההילולה שלו באמצע תשעת הימים. כך אנחנו יכולים לרקוד ולשמוח ולשמוע ברמקולים טראנס של נחמן מאומן, במקום להתאבל או להתווכח עם אנשים שחושבים שצריך להתאבל.
ככה צריך למות, כמו האר"י, עם אצבע בעין למי שצריך, אבל לצערי אני לא אעסוק בזה היום, יש לי כל מיני התחייבויות.
דבר ראשון, אנחנו מביעים את זעזוענו ואת שאט נפשנו מהפשע הנתעב שבוצע השבוע על ידי חלאות וזבלים, בצומת פי גלילות. המנוולים האלו פשוט השחיתו שלט בשווי שלוש מאות אלף שקל, רק בגלל שהייתה עליו תמונה של הדוגמנית שירלי בוגנים בבגד ים.
זה כבר לא "רק בירושלים", זה כבר לא "ליד בני ברק". זו צומת באמצע ישראל החילונית, בין רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב.
הטינופות שעשו את זה, והרבנים הזבלים ששלחו אותם, הם לא סתם אנשים פראיים, נבערים ופרימטיבים, הם החליטו לכפות גם עלינו , את תורת סדום ועמורה שלהם ועד שלא יעצרו אותם בדם ואש, הם לא מתכוונים להפסיק.
אני מאחל להם מכל ליבי שיזרקו אותם ערומים, לתוך תא מלא באסירים ביטחוניים , במחנה כליאה של הטאליבן, כי הם פשוט צריכים להתנסות במשמעותו האמיתית של שלטון החושך.
"מחוייב המציאות" מביע הזדהות עם כאבה של חברת "המשביר לצרכן" שרכושה הושמד, ומקווה שהטרגדיה הזו, לא תעיב על הקריירה של שירלי, שהיא בין הדוגמניות הוותיקות והמצליחות וייצגה בכבוד את ישראל בהרבה הזדמנויות.

אה, מה שכחתי? בסדר.

מחוייב המציאות PG
טוב, קיבלתי מעמית קדם ההודעה הזו:

שלום דרול,
אין לי מושג מי אתה אבל בחרתי כן להגיב לכל המחמאות שקיבלתי כאן ממך.
אני מבין שאנחנו מתפללים ביחד באומן אז הייתי שמח אם במקום להכפיש את שמי בעילום שם היית ניגש אלי והייתי מספר לך קצת ממה שהיה באותה שבת ברמת הגולן ואולי גם נותן לך לשוחח עם חלק מהאנשים שהיו שם כדי שתבין עד כמה השבת הזו הייתה משמעותית עבור הרבה אנשים שנטלו בה חלק.
אבל אתה כנראה מעדיף התנצחות בוטה ופוגענית מאשר בירור אמיתי של הנושא ולכן לצערי כנראה לא נזכה לדבר על זה…

הוא הגיב להודעה ההיסטורית הזאת.
ממש מוזר, חשבתי שגמרתי כבר עם חבורת "אדרבה", אבל העולם מלא בהפתעות.
זה מה שעניתי לו :

סליחה.
מה למעשה כתבתי עליך?

"וגם אחד עמית קדם, איזה ניו אייג'י בעל תשובה, שכותב ב"אדרבה" מיני דברים שלשמחתי אני לא טורח לקרוא."

זו הכפשה? זה מה שהעליב אותך?
אני אשנה את זה. אין בעיה. יש לי הרשאות עריכה כאן.
מה שאני מציע, זה לפני שניפגש באומן , אולי תאיר את עיני ואת עיני הציבור הקדוש, לגבי השגותיך על מה שנכתב כאן?
תספר לנו על השבת, על התכנים, על המסרים וההדגשים ועל האווירה.
אתה יכול גם להעביר גם עדויות ממשתתפים אחרים ואתה יכול לעשות את זה כאן ב"תגובות" ואתה גם יכול להעביר לי מכתב לכתובת הדואר של הבלוג drall@shoresh.org.il ולהרחיב את היריעה כרצונך.
"מחוייב המציאות" דוגל במדיניות של במה חופשית.
מה שאתה תכתוב אנחנו נפרסם ב"עמוד הראשון" שלנו, ללא תיקונים וללא השמטות.
אנחנו נשמח לשמוע ממך ונשמח להגיב, כפי שאתה מוזמן להתייחס לתגובותינו, אם תהיינה.

כך אנו נוהגים, בניגוד לכ"כ הרבה אחרים.

נראה לי שבזאת נהגתי בהגינות מספקת.
עכשיו לנושא הרבה יותר חשוב.
גם מ.נ., ידידתנו הותיקה, וגם בחור בשם יניב, פנו אלינו בנושא שמירת ההלכה על פי תורת ברסלב.
זה מה שמ.נ. כתבה:

במחוייב המציאות שואלים שאלות קשות. אז אני חייבת לשאול: "תורת ברסלב היא בכלל לא יהדות, היא בקושי חסידות" כתבת
ו"כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות". סליחה ומחילה ולא נעים לומר אבל זה נשמע כאילו הוא "השתמש" ביהדות כדי להמשיך את תורתו.

אז אני מבינה מזה וכמובן יכול להיות שאני טועה שהתורה של רבנו מעולם גבוה יותר : תורת משה ככה הבנתי מעולם הבריאה והתורה של רבנו מעולם האצילות לפחות או לא יודעת מאיפה – אז למה הוא קיים מצוות, והמליץ ללמוד הלכה בכל יום ולא זוכרת איפה קראתי שאמר שכדי לזכות לאור החכמה זה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא. וגם אתה למיטב הבנתי מקיים לפחות חלק מהמצוות.

זה מה שחברתנו והבטחנו לא להשיב לה באופן מנומק.
עם הבחור, סתם ניהלתי דיאלוג לגמרי מיותר, שאני אביא אותו פה לעיונכם:

יניב:
רבינו אמר לא לזוז מהשולחן ערוך…
אבל היצר אמר לקרוא מה שנוח ולעשות מה שנוח.
זה שאתה ואני נופלים, סבבה, היצר חזק, כולנו יודעים זאת.
אבל לשנות את המפה כדי שתתאים לנפילות שלי?
לכתוב במקום "חיפה" את העיר "תל אביב" רק בגלל שטעיתי?
לא אומר שאני שומר את העיניים מי יודע מה, אבל אין שום ספק שזה לא טוב לראות בחורות וכו'.

רבינו יורד אלינו כדי להעלות אותנו, לא כדי שנעשה קומזיץ עם רבינו ונשאר איפה שאנחנו.
שנצליח, אמן.

דרול:

רבינו לא אמר שלא לזוז מהשולחן ערוך, זה קשקוש של מחזירים בתשובה.

טוב, ליתר דיוק, אנחנו הרי לא יודעים בדיוק מה רבינו אמר או לא אמר בכל רגע בחייו, אבל באף אחד מהספרים המקוריים של ברסלב, לא קיימת הנחיה כזו.
יש שמועה, שהתפרסמה רק בשלושים השנים האחרונות, לגבי איזה סיפור שמישהו בא לרבינו עם כל מיני טענות משונות על "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' ורבינו אמר לו ככה בבדיחות הדעת "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
זה כל הסיפור, הוא מופיע בתור שמועה בשיח שרפי קודש ובדיבורים של אמונה והוא רחוק מאוד מלהיות משמעותי ומחייב, אם בכלל קרה וגם זה בספק.

זה שהמחזירים בתשובה הפכו את המעשיה הזו, לאיזה עיקרון יסודי בברסלב, זה רק מראה עד כמה הם מסלפים את תורת רבינו, ועד כמה המניעים שלהם פוליטים.

מה שכן, לא מזמן הבאתי באחד מהפוסטים האחרונים כאן בבלוג ציטוט מ"חיי מוהר"ן" ששם רבינו אומר שאפשר ללכת תמיד לפי הדעה המקילה,
ז"א
אפשר ללכת לחוף מעורב לפי ראבי"ע
אפשר ללכת לקולנוע לפי הרב סתיו
נשים לא צריכות ללכת בכיסוי ראש לפי הרב משא"ש
לא צריך לקים חתונות נפרדות לפי הרב פיינשטיין
אפשר לשמוע זמרות לפי הרב רוזנצויג וכן הלאה.

זאת ברסלב האמיתית וזאת ספרות ברסלב האמיתית, לא איזו שמועה.

מה גם שמקובל עלי "השולחן ערוך" , הוא מאוד מקל בד"כ. ההלכה שאנחנו מכירים היא החמרות על גבי החמרות של השו"ע.

יניב:

יופי, הלכת עם רבינו עד הסוף ושכחת את ה' ואת התורה. "לא תתורו", "ועשית ככל אשר יורוך", ומה שכתוב באבות "עשה לך רב", לא נראה שהכוונה ל-10 רבנים…
"רבי נוח"=מה שנוח.
מחקת את מציאות ההידורים, מחקת את הרצון להתחזק ולהדר כשאפשר…
אם כל מה שכתבת, זה רק בשביל לשרוד ולשמוח במצב שלנו, דיינו. באמת לא צריך להוסיף חומרות מתוך גאווה וכו' כשיש דברים מפורשים שעדיין צריך לעבוד עליהם, את זה כולם אומרים. אבל להפוך את זה לשיטה שצריך *לחפש* רק קולות? רחוק מאד.
מה גם שכתוב "אחרי רבים להטות", זאת אומרת שאתה לא יכול ללכת לפי דעת יחיד אם הרוב חולקים עליו ולא נראה שכל הדעות שהבאת מוסכמות על הרוב.
אז מחקת גם את *כל* הספרים שמדברים על איך פוסקים הלכה…
יש גם רבנים רפורמים וכו', לאן אתה רוצה בדיוק להגיע?

ושוב, לומר שאנחנו לא על המפה וזו הדרך להתחזק איפה שאנחנו נמצאים כדי לא להתייאש וכדי שבכל זאת נעשה מה שאנחנו עוד יכולים לעשות, מקובל.

ולפי מה שציטטת: "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
יוצא שאתה עושה הפוך, לוקח בדקדוק מה שכתוב בספרי רבינו (או תלמידיו) אפילו שרבינו אמר שאפשר לומר "מה שאתה רוצה" (=לא חייבים לדקדק) ועם השולחן ערוך אתה עושה קרקס.

אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלו רק תגיד לי איפה אני מפספס, מדבריך נראה שאתה לא אחד שלא מבין כלום אלא אחד שלמד גם למד.

אז זה מה שנכתב, ואני מודיע חגיגית, שאני לא מתכוון לענות בעצמי.
יש לי תשובה, אני אושואיסט ולפיכך גם התשובה שלי היא אושואיסטית by the book. כיוון שאתם לא אושואיסטים, התשובה שלי לא תעזור לכם ואילו הייתם אושואיסטים, הייתם יודעים אותה בעצמכם.

מה שכן, ישנן כמה תשובות, שאני רוצה להציג, שלושתן לא ממש מושלמות מבחינה תיאורטית או פרקטית, אבל אלו התשובות הכי טובות שישנן,למיטב ידיעתי.
תשובה ראשונה, לפי מה שרבי נחמן אומר לרבי נתן בתחילת פרק "עבודת השם" בספר "חיי מוהר"ן"

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

זאת למעשה התשובה ליניב.
הסיפור עם ה"לקמט", הוא שמועה, לפיכך הוא נחות בהרבה מציטוט אמיתי מספר ברסלבי מקורי. גם אם לא נראה לך שרבינו שולח אותנו לחפש הקלות, זה מה שהוא עושה בפירוש. לנו זה נראה הגיוני, כי אנחנו יודעים עד כמה אופנת ההחמרות, הרווחת אצל בעלי תשובה, היא דבר מסוכן, מעות ומסולף. אשרינו שמצאנו ציטוט מדויק וברור שבו רבינו הקדוש, מקבל את דעתנו במלואה.

את התשובה השניה שמעתי מיובל דיין.
לא הזמרת הזאת, כמובן.
הוא אמר "אני מקיים שולחן ערוך, רק בגלל שרבי נחמן מברסלב אמר."
זאת גישה שמאוד שנואה על חרדים ודתיים, במיוחד האורגינאליים והיא גישה מצויינת לדעתי.
עושים כל מיני דברים כדי להיות מקושרים לצדיק ובין היתר גם מקיימים את השולחן הערוך. יש בגישה הזו שני יתרונות בולטים, קודם כל, היא מעמידה את ההלכה במקום אחר לגמרי, מהמקום השמור לה בהוויה האורתודוקסית ובכך היא יוצרת חיץ ברור וחשוב בין חסידי ברסלב לבין דתיים סתם.
מעבר לזה, התקשרות לצדיק, לא משנה באיזו דרך, היא תמיד ברמת המוטיבציה. אין בעיה אתה מצליח יותר ופעם אתה מצליח פחות. פעם קמת חצות פעם לא קמת, פעם שמרת שבת, פעם חיללת, אתה תמיד מסתכל קדימה, אתה תמיד מסתכל למעלה. אתה לא נשפט לפי המעשים, אתה לא נשפט לפי אורח החיים, אלא ברמת המוטיבציה הכללית ובעניין הזה, טיסה אחת לאומן מסדרת את ה-כ-ל.
אני לא אומר שזה מה שיובל אומר, או שזה מה שיובל חושב. זה הפירוש שלי למה שמשתמע מדבריו. עם כל זה יש כאן בעיה טכנית. רבי נחמן עזב אותנו לפני מאתיים שנה בערך ואילו השו"ע נכתב מאות שנים לפני זה. שני המקורות ההיסטוריים הללו יוצרים איזו בעיית שדרוג אצל האדם המודרני, כי הוא שואל את עצמו, איך הוא מתרגם את השולחן ערוך למסר עכשווי. הרבה דברים השתנו, הרבה דברים קרו וצריך מנגנון, כדי לבצע את ההתאמה הזאת.
שני המנגנונים הקיימים הם בעייתיים.
הרבנות האורתודוקסית נגועה בפוליטיקה, לא משנה באיזה זרם מדובר ובכלל אין לה מחוייבות לשו"ע.
גם רבני ברסלב וחסידי ברסלב הותיקים, לא ממש רוצים להתמודד עם הנקודה הזאת. הם מעוניינים להיות אורתודוקסים טובים ושולחים אותך לרב בכל עניין, שלא קשור לטיסה לאומן.
כאן אני רואה את הבעיה.
אתה רוצה ללכת לסופרמרקט ורוצה להיות מקושר לצדיק, אז יש לך סברה שאם תקנה משהו בהשגחת הבד"צ, אז התקשרת לצדיק, אבל אתה לא יודע עד כמה הגוף שנותן את ההכשר מחוייב לשולחן ערוך, או לכל מיני אינטרסים פוליטיים של העדה החרדית, ששומר נפשו ירחק.

אוקיי, הגיע הזמן לתשובה השלישית, שהיא מבחינתי הכי טובה ונדמה לי שבמידה מסויימת היא יכולה לענות אפילו על השאלה של מ.נ.
שמעתי אותה מרב ברסלבי, אני לא אומר מי, כי יצלבו אותו על לא עוול בכפו, אבל רק תדעו שזו תשובה פורמאלית מוסמכת.
הוא אמר למעשה כזה דבר:
השולחן ערוך הוא לא סתם ספר.
הוא נכתב בשיתוף פעולה בין מרן הבית יוסף, אליהו הנביא וכמה מלאכים.
מכיוון שכך, יש לספר הזה לא רק גרסה מודפסת ויציבה, אלא גם "גרסה רוחנית", שהיא מין צל כזה של "השולחן ערוך", שקיימת בעולמות העליונים.
מה ההבדל בין שתי הגרסאות?
ההבדל ברור.
בעוד הגירסה המודפסת היא קשיחה , גרסת הצללים גמישה ומשתנה בתמורות הזמן, לפי העניין, והמקום.
הדבר החשוב, שגרסת הצללים מחייבת, היא מביאה את משמעותו האמיתית של השו"ע לידי ביטוי כאן ועכשיו. ספר הצללים אינו פירוש על השו"ע, הוא לא הסבר על השו"ע, הוא גם לא מערכת הלכתית המבוססת על השו"ע. ספר הצללים הוא השולחן ערוך בכבודו ובעצמו, שנכתב מחדש ומייצג את ההלכה האמיתית ע"פ מרן הבית יוסף ושותפיו.
השאלה הנשאלת היא, כמובן, איך ואיפה ניתן לעיין בגרסת הצללים הזאת של השו"ע.
אותו רב שסיפר את הסיפור גם ענה על השאלה הזאת, הוא אמר שיש אנשים שיודעים לקרוא בשולחן הערוך הנסתר הזה ולהוציא ממנו הלכות אקטואליות.
מדובר כמובן, ביחידי סגולה ומתוכם אנחנו מכירים שניים. הראשון הרב משה איסרליש, הרמ"א, שהביא את מנהגי קהילות אשכנז במקביל לשו"ע וההגהות שלו מצויות ברוב הגרסאות המודפסות של הספר.
השני שקרא בספר הצללים, הוא רבינו הקדוש, מוהר"ן בן פייגא, האדמו"ר מברסלב.
זה נחמד מאוד. אחלה תשובה. הבעיה היא שגם התשובה הזו, לא ממש עוזרת לנו בחיי היום יום, כי שני הדמויות הללו, לא מצויות בין החיים כבר הרבה שנים.
אז ישנן כאן עוד שתי נקודות.
קודם כל ישנה נבואה, שניבא הסבא, שאמר שגם בדורנו יקום הרב שידע לקרוא בספר הצללים.
הכוונה כמובן לגרסת הצל של השו"ע, לא ל"ספר הצללים", שהוא מין ספר כישוף קדם ניו אייג'י שפורסם באנגליה לפני חמישים שנה לא קשור בכלל.

יש באמת כזו נבואה, והיא לא כזו ברכה לאנושות, כי עכשיו כל ננח (נוותר על הכינויים כרגע) יכול להחליט , שהסבא דיבר דווקא עליו.
אני רוצה להציע עוד זווית ראיה לעניין.
אם באמת, רבינו הקדוש, ידע לקרוא בגרסת הצל של השו"ע, הרי הוא יודע לעשות את זה גם היום. מן הסתם, היום זה פשוט יותר. אם כך, אז גם לנו, בתור אנשים שקשורים לצדיק האמת, קשורים לרבינו הקדוש, גם לנו צריכה להיות לנו איזו גישה ליכולת הזו.
זה מה שנראה לי הגיוני, אבל כמובן, צריך להיות מאוד מאוזנים ונקיים בעניין הזה.
אי אפשר כאן להסתמך על כל מיני פוסקים אחרים, כי בכך למעשה, אנחנו מערערים על האותנטיות של השולחן ושל ספר הצללים, מה גם שזה זלזול מסויים בכוח של רבינו לקרוא אותו. אז ברור שניתן להסתמך כאן רק על השולחן ערוך בעצמו, או על הרמ"א שזה למעשה אותו הדבר.
ואז באמת , כשאנחנו נתקלים בבעיה, אנחנו יכולים לפתוח את השו"ע במקום הרלוונטי, אם ישנו ובאמת לבקש מרבינו שיפתח לנו צוהר אל ההלכות שמעבר למילים, אל האמת השוכנת בצל, האמת של הבית יוסף ושותפיו כפי שהייתה נאמרת, אילו הם היו דנים בסיטואציה היום.
אני בטוח שהמפתח הזה קיים, ואני חושב שזו גם התשובה שהשואלת צריכה לקבל.
יש בזה עוד יתרון, שזה הופך את ההלכה למשהו מאוד אינדבדואלי, פחות אמת אחת שנכונה לכולם, אלא למין קול פנימי כזה, שהוא נחלת הרגישים והמסורים.
כן,
זו באמת תשובה יותר טובה ויותר רוחנית, למרות שהיא לא התשובה שלי.
אני אושואיסט ולנו אין שולחן ערוך, אבל הרבה צרות אחרות.

צום קל למי שמתכוון.
חיים ארוכים וטובים.
 

 

לא בגלל כת השטן


כשעוד היו תקליטים, הייתה אמונה כזו, שאם מנגנים תקליט הפוך, כלומר מבפנים החוצה, מקבלים כל מיני מסרים סודיים.
בדרך כלל טענו, שהיו להקות רוק שסגדו לשטן בחשאי, ודרך הנגינה הזו בהיפוך הם היו מעבירים את השיעורים בשטניות , לכל מיני חברים של כת השטן.
זה נשמע מפגר וזה באמת מפגר, אבל האמונה הזו היתה רווחת מאוד אצל כנסיות פרימטיביות באמריקה.
אפילו עשו על זה סרט שקראו לו "תעלולים שטנים" , סתם בשביל ההשכלה הכללית.
אני מספר את זה, כי לפעמים יש שווה לקרוא אותם מהסוף להתחלה. לא בגלל כת השטן, אלא בגלל, שבסוף דוחפים, כל מיני תורות, חוכמות ומאמרים שמצד אחד, לא מעזים למחוק ומצד שני, רוצים שלא ממש יהפכו לנחלת הכלל.
אז זה מה שעשיתי בין השיעור של אברהם זגדון לשיעור של הרב ברנר, קראתי את חיי מוהר"ן מהסוף להתחלה ומה מצאתי ולא ידעתי.

אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה.
כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת.
כִּי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ.
כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל.
הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר.
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר.

הרי זה בדיוק מה שכתבתי בזמנו וחטפתי הרבה ביקורת על הסנוביות שלי ועל אליטיזם לכאורה ועל נקודות טובות, שאני צריך לחפש אצל כל מיני שנוזלים כדי להיות ברסלב אמיתי וכל מיני כאלו. האמת היא שברסלב לא נועדה לעובדי באסטות. שיגידו לכם פשיטות ותמימות, כמה שהם רוצים.

השיטה הזו של "חוט של חסד" ושל "נחלי נצח" וכל המוטציות האחרות, לקחת את המיץ של הזבל האנושי ולהצמיד להם שטרימלים, היא לא העניין של רבי נחמן. נכון שזה עובד, רבינו אומר בדיוק כאן  וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא.
לא שלא רוצים אותם, אבל הםתוצר לואי של עבודת ההפצה האמיתית.
בקיצור, יש סרט חדש ל"מסע בן כוכבים" ואפרופו נסיעה בין העולמות, הייתי אחרי הצהרים אצל זגדון וניסיתי לפחות לאכול כמו חזיר. כשהתארכו הצללים, מצאתי גם אני את עצמי, עובר בין העולמות ונוסע לכיון מאה שערים.
עכשיו, יש כמה אנשים שטוענים שמכוח זה שאני לומד במאה שערים, יש לי חברים בנטורי קרתא.
זה בכלל לא ככה, שונאים אותי שמה ולמה שלא ישנאו, אם אני דוחף לבלוג בנושא ברסלב תמונות של ססיליה פורטוses.
פלא שמישהו סובל אותי בכלל.
הקיצר, פעם אחת הרב לא היה ואני הגעתי, אז מישהו החליט לנצל את ההזדמנות ולהבהיר לי מה הם באמת חושבים עלי.
לכן הם שינו את סדר הלימוד וקיפצו אל התורה הארסית ביותר בליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג.
והנה מה התורה הזו אומרת:

דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" וּכְתִיב "כָּל אִשָּׁה ידַעַת אִישׁ" אַך יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, וְאֶל הַתּוֹרָה, וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, זֶה נִמְשָׁך מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת, אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" 'יְחַוֶּה' מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים

לא היה מה לקנא בי, באותה הסיטואציה, אבל בכל זאת מדובר בליקוטי מוהר"ן והתורה הזו העלתה בי שאלה קשה- איך יכול להיות רשע בר דעת?
דעת בברסלב, זה דבר גדול.
פירושה, חוכמה מוטבעת, זו הצורה בה הרמב"ם כינה את הנבואה.
אז בנאדם שהוא נביא, שבא במגע עם האלוהות, יכול להיות רשע?
בסדר, בחירה חופשית, אבל למה שאדם יבחר במשהו שהוא יודע בודאות שהוא לא טוב?
אברהם זגדון הסביר את זה בשיעור האחרון, כשדיבר על בלעם. הוא טען שמשמעות השם בלעם הייתה "בלי עם".
לפי חז"ל, בלעם היה שקול למשה, אז נכון שאנחנו אומרים "בלעם הרשע", אבל זו כבר פרספקטיבה. אילו הינו עמלקים או מצרים, מן הסתם היינו אומרים "משה הרשע".
סתם, כתוב "ומשה גדול בכל ארץ מצרים", כלומר גם המצרים הכירו בגדולתו של משה רבינו.
אז מה באמת ההבדל העקרוני בין משה לבלעם?
ההבדל הוא פוליטי.
משה רבינו הוא מנהיג. הוא לוקח אחריות על עם ישראל, הוא דואג לו ומגן עליו.
בלעם עושה מה שבא לו, הוא נביא להשכיר, הוא מתרחק מאחריות.
לכן רבינו קושר את הדעת של בלעם אל הניאוף. כמו הנואף, גם בלעם אינו מסור אינו קשור, בניגוד למשה רבינו ש"בכל ביתי נאמן הוא".
מהו ביתו של הקב"ה? כל העולם – לפחות.
משה נאמן בכולו, ואילו בלעם עושה מה שבא לו.
לכן רבינו מזהיר אותנו, להתרחק מההוללים והפרועים, מאלו שחושבים שהכביש הוא של אמא שלהם ומותר להם לחנות איפה שבא להם והם לוקחים מה שהם רוצים, כי מתחשק להם.
ברור שלאנשים כאלו אין את הדעת של בלעם,הם לא נביאים, כאילו דא.
אז קודם כל, אנחנו לא ממש יודעים מי היורשים של בלעם ואיפה הם מסתובבים. אולי יש ביננו חיים נביאי אופל ומגע עם הנביאים הללו, הקשבה להם, תרעיל אותנו במודעות הזו של הניאוף.
הבנתם? לא עד הסוף, הא.
כאן זה "מחויב המציאות",לא ערוץ הידברות. כאן שואלים שאלות קשות והשאלה שאני שואל היא "למה לא להיות נואף?"
ד"א, שימו לב, בתורה מ"ג , רבינו מתייחס לניאוף לא בצורה המקראית, כלומר עם אשת איש, אלא בצורה המודרנית, קרי יחסי מין שהגבר מקיים מחוץ למסגרת הנישואין. מענין.
מה רע בלנאוף? כאילו בסדר, אני נשוי באושר רב לדוגמא ואני גם מכוער כמו קפטן הוק ויש לי זקן מגעיל, אולי פעם תהיה לי שכנה סקסית שתעשה לי טובה, כדי להתנקם בבעלה?
התשובה שהצדיק "בכל ביתי נאמן הוא."
הצדיק מתאפיין בנאמנות וכל גילוי של חוסר נאמנות מרחיק אותנו מהצדיק.
לא משנה מאיפה זה בא. זה יכול להיות באמת חוסר נאמנות לבן הזוג או לבת הזוג, זה יכול להיות חוסר נאמנות לעבודה שלנו, לשותפים שלנו, לחברים שלנו, כל ניאוף כזה, גשמי או פסיכולוגי, יש בו משהו מבלעם.
ומה הייתה הצוואה של בלעם "תמות נפשי מות ישרים" זוכרים? בסופו של דבר הוא מקנא בנאמנים.
אבל הדבר החשוב, הוא שבאמת נבין שהנאמנות היא לא סתם מידה טובה, היא עוד דרך להשיג את שלנו, להתחבר לצדיק ולהמריא איתו מעלה.
כבד היום, נכון?
טוב, אז אחרי שהייתי בזולה אצל זגדון ושמעתי סיפורי אימה ופחד על בלעם הרשע ועל איזה מקום בכותל המערבי, שכל מי שנכנס אליו מת ואחרי שאכלתי, אבל לא מספיק ולא את הדברים שאני אוהב (שזה נקניקיות והמבורגרים,למי שחייב לדעת), אז נסעתי צפונה (לא מרשים לי ממש לספר איפה המפקדה של הזגדונים) ושם קיבלתי את הנוגדן.

אלמלא צילמתי את ההרצאה בעצמי, לא היתי מאמין שהיא התקיימה.
שיהיה לכם חודש טוב, חיים של עושר וכבוד.

 

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

מילים אינן אמת, שתיקה אינה אמת.


ערב טוב וחג שמח.
העליה האחרונה בסטטיסטיקות של הבלוג מביאה איתה גם יותר תגובות, יותר מכתבים.
זה מצויין, כמובן, זה דורש ממני להערך בהתאם.
יש לי, וגם היו לי חברים גורואים.
העבודה של גורו, היא עבודה די פשוטה.
יש לו שעות פעילות, בהן הוא מגיע לאיזה מקום, יושב על כיסא נוח ונעים ונושא מבט רך ונדיב, אל חבורת מעריציו ותלמידיו ומתבל חוכמה ניצחית עם דאגה לאיכות הסביבה וכולם נהנים.
אחרי שהוא מסיים את ההצגה, הוא חוזר הביתה, מעיף את הכפכפים ורואה NYPD.
זה לאאומר שהוא נביא שקר, חלילה וחס, נביא שקר הוא מי שמטיף לצניעות ושמירת עיניים ובמקביל מנצל מינית כל מיני נשים מטומטמות, או מי שאומר שבשממים כועסים עכשיו כמו בזמן חטא העגל וכן הלאה. לגורו בסך הכל יש עבודה נוחה ומשתלמת וכדי להצליח בה הוא צריך קסם אישי וידע נרחב, שאלו שתי תכונות שאף פעם לא יהיו לי.
אבל היתרון הגדול לדעתי של הגורו, זה שהוא מגיע מוכן לשעות הקבלה שלו. מהבחינה הזו, הוא אף לא מופתע.
אצלי זה אחרת.
אני יכול לאכול פלאפל ובאמצע לקבל איזו פניה או הודעה , שמשאירים אותי עם פה מלא ועם הלשון בחוץ, גם יחד ואז אני שואל את עצמי "באמת בשביל מה?" וגם לזה, אין לי ממש תשובה.
על מה אני מדבר?
הנה, כתבתי בזמנו פוסט בשם נשל הנחש וקיבלתי עליו כל מיני תגובות. אחת מהתגובות הגיעה מבחור בשם אלחי והיא הלכה ככה:

"ועוד אמר כי יש נשמות גדולות שצריכות לילך עד מאן דלית ביה אדם כדי לשוב לבחינת שה תמים וזה בחינת זדונות נהפכין לו לזכויות"
בע"ה נהיה יותר אמיתיים, יותר ענווים, נצא מעצמנו לקבל גם את מה שלא מובן לנו (ואולי נראה קצת טיפש ונאיבי), אולי נוכל לשתוק קצת כי באמת אין לנו מה לומר ולחדש ולצעוק בעולם, קוראים לזה לצאת מהאגו. ואם נהיה אמיתיים מספיק ויראי-שמיים מספיק ונהיה בעמדה של 'גבולות' (=דינים, מה שנקרא- לצמצם את עצמינו) רק אז נוכל להיפתח לחסד בלי גבול, לאהבת אינסוף.

בברכה מעומק הלב

כיוון שלא היה לי מושג מה הבן אדם הזה רוצה ממני עניתי לו "כל הישועות", לא בגלל שאני מזלזל בו או במה שהוא אמר, אלא בגלל שפשוט חשבתי שאין קשר תפיסתי בין הםוסט לבין מה שהוא אמר ולא רציתי להגיד לו סתם "מה אתה מבלבל במוח", כי הוא נראה לי רציני וקיוויתי שהוא איכשהו יבין שאני לא עד כדי כך חכם ושצריך פשוט להסביר לי בסבלנות.

תוך כדי הערב הזה, כשחגגתי עם המוני הרמת גנים האחרים בכיכר אורדע, קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

חשבתי כמה זמן על תשובה שנונה וקצרה ואחריה נקודה. ואז עוד מילה. ושוב נקודה. מין תגובה כזאת שתגרום לך להרגיש כאילו חטפת סטירה של חוסר עניין. סוג של "כן, יופי" מייבש כזה.
אבל אולי אתה צודק. לא מגיע לי יחס. בסך הכול אדם קורא מאמר, שאם להיות כנה יש בו משהו מבהיל.
כשאדם שובר, מה שעשית במאמר הזה ללא ספק, זה מבהיל.
הרפלקס הטבעי שלי הוא לנסות לראות את הדברים באופן חיובי. סוג של 'זדונות נהפכים לו לזכויות' לראות איך הבחור 'האובד ומתבלבל' בסך הכל רוצה לחזור הביתה, אז תוקעים איזה משפט נוסח ר' נחמן בתקווה שהשיפוט הלא-אובייקטיבי שלך כלפיו יגרום לך לתחושה של הבנה, ואלי גם יחלחל קצת. ואז פשוט מחכים שהאדם ישבר ויבכה והצטער ויבין כמה הוא טועה וכמה *אני* צודק.
אני מצטער. זה טעות.
אני לא מסכים עם כל דבר שכתבת במאמר, אבל אם אני אחקור את עצמי באופן אמיתי הבהלה היא בעיקר מהמרחק בין דבריך לבין מקומי.
כשאדם שובר (ע"י לקיחת מה שנראה לאנשים מסוימים כX ולהפוך אותו לY, הוספת תמונות פרודוקטיביות באופן רנדומלי ועוד..) זה מפני שX נראה לו כלא אמיתי מספיק, מזויף.
זה מפני שהוא רוצה לבנות משהו אמיתי יותר, אותנטי יותר, גם אם בדרך הוא שוחט הרבה פרות קדושות.
אז, התנצלותי. אשמח לתגובה או דיאלוג כלשהו.
אם תענה משהו שנון וקצר, אני אעלב וארגיש כמה אתה בלתי מושג וחכם.

מצטער על רצינות היתר, מתחבאת שם ציניות, עמוק בפנים.

עכשיו כבר הבנתי שהוא נעלב מהתשובה שלי ולכן אני עונה לו, לא בגלל שאני חכם ולא בגלל שאני מבין את השאלה, אלא בגלל שחשוב לי לכבד את האנשים שקוראים וכותבים כאן. אני לא מזלזל בהם, הם חשובים לי, אתם חשובים לי.

ובכן אלחי, בוא תקשיב למשל שכרגע אין לו נמשל.
לוקחים אדם שהוא אנלפבית, לא משנה באיזה גיל ומלמדים אותו אותיות. אלף, בית, מם וכן הלאה. בסופו של דבר הוא שולט באותיות וכשזה קורה אנחנו אומרים לו "מילים אינן אמת, יש גם ניקוד"
אז אנחנו מלמדים אותו הברות דַה, בוּ , מֶה וכשהוא כבר שולט בהברות, אומרים לו "הברות אינן אמת, הברות מצטרפות למילים" וכמובן שהוא רוצה ללמוד מילים ומצליח ללמוד מילים ואז מה קורה?
אומרים לו "מילים זה לא מספיק, צריך לדעת לצרף את המילים למשפטים" וככל שהוא מתאמן בלייצר משפטים ממילים, הוא מבין, כמה קל לשקר.
ממש קל.
עכשיו, הוא כבר יודע להרכיב משפטים והוא שואל אותנו "למה לימדתם אותי לשקר?"
והתשובה שלנו היא כזו "מה אתה חושב לעצמך? שאילו לא היינו מלמדים אותך שום דבר, היית אמיתי?"
זו נראיתתשובה נבזית, ממש כמו "כל הישועות", אבל היא התשובה הנכונה, כיוון שמילים אינן אמת, כמו שהשתיקה אינה אמת.
האמת לא מעניינת אותנו, כי אין לנו שום קשר אליה, אנחנו לא יכולים לתפוס אותה, כי אין לנו את הכלים. יש לנו מילים והמילים אינן אמת.
במקרה הטוב, אנחנו נתקלים באמת במקרה. גם אז,זה מצב זמני, כי התודעה שלנו היא תוצר קונספטואלי ומלאכותי, אין לה היכולת לנוע באותו מימד אמיתי.
מה שאנחנו אומרים בברסלב, זה שהצדיק יש לו כוחות ומה שהוא יכול לעשות, בהקשר הזה, הוא לשגר אותנו בכיון האמת.
גם אז, שיהיה ברור, הפגישה שלנו עם האמת היא זמנית וההכרה שלנו, לא ממש מתמודדת עימה.
אבל זה משנה את המצב, כי כשהצדיק מתערב, הפגישות שלנו עם האמת נעשות תדירות יותר.
מה שאנשים מסרבים להבין, זה שהשינוי במסלול, הוא שינוי חיצוני.
זה לא נראה להם הגיוני בכלל. ההגיון שלנו אומר, ששינוי רוחני, הוא בהכרח שינוי פנימי.
הלוואי שזה היה ככה, היינו חוסכים הרבה אי הבנות, אבל כבר גארי גייגקס ב"מבוכים ודרקונים, ספר השחקן גרסה שניה", מספר לנו שגם אדם מרושע מאוד, עשוי לנהוג בחביבות ונדיבות,אחרי שהוא אוכל סעודה טובה בפונדק חמים.
גם כאן, יכולה להתקיים אותה תופעה, הקרבה לצדיק משפרת את הנפש, אבל במידה מסויימת, גם השינוי הנפשי הזה, הוא שינוי חיצוני.
אז אתם אמרת "לצאת מתוך האגו".
מה זה אגו, בבקשה?
זאת מילה שפםרויד המציא, אבל אנחנו משתמשים בה כדי לתאר מנגנון נפשי רחב מאוד שכולל הכרה,ספיגת מידע,רצונות, סדר עדיפויות, זיכרון וכן הלאה.
באופן מעשי, האגו הוא גם הבית שלנו, גם כלי העבודה שלנו וגם כלי הרכב בו אנו נעים. מה המשמעות שלנו בלעדיו?
אין לזה ממש תשובה, כי "לצאת מהאגו", זו סיסמא לא מעשית. משתמשים בה הרבה פעמים באופן מניפולטיבי, כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם לא בסדר, כדי להוציא מהם משהו, כסף, מין, ציות.
תכל'ס, האגו, זה פחות או יותר, כל מה שיש לך, כשתצא ממנו, תצא מהתמונה.
הבודהא הגדיר את זה מאוד יפה. הוא אומר את המשפט הבא בדהמפדה, נדמה לי בפרק שלישי.

מכוח העצמי נוצר הסבל, מכוח העצמי נגרם העוול, בכוח העצמי ירחיק אדם עצמו מרע ובכוח העצמי האדם נגאל.

חד וחלק. מה שתצליח לעשות, תצליח לעשות בזכות האגו. נכון שהוא גם מפריע לך, אבל זה שיש.
עכשיו אתה יכול לשאול אותי, למה אני מציע לך מילים, ואפילו מילים של הבודהא, בעוד שמקודם אמרתי לך שמילים אינן האמת?
נכון, מילים הן רק מילים, אבל כמו האגו, זה מה שיש.

מקורית אך מגעילה


אוקיי בנות ובנים, אני מקווה שהכל אצלכם סבאבי באבי.
אנחנו עכשיו כבר בז' בניסן וזה אומר שאנחנו עדיין בשנים עשר הימים הראשונים ולפיכך נימנע הפעם מלשון הרע, הוצאת דיבה, השמצות וגועל נפש.
אמנם זה מאוד מסובך לנו, אבל אתם יודעים מה שאומרים בצבא "קשה באימון – מיותר בקרב".
אז שכחנו לציין משהו חשוב מאוד בפוסט הקודם שבו דיברנו על שעבוד מצריים ומה שכחנו לספר זה על הקשר בין פורים לפסח ועל הסיבה שרבותינו ז"ל טענו שפורים הוא הכנה לפסח.
כאילו, מה פתאום הכנה לפסח?
הרי יציאת מצריים, אם בכלל התרחשה ובזה אני לא מאמין בכלל, היא התרחשה בערך אלפיים שנה לפני האחשוורוש וידידיו?
אני בסדר עם ההיסטוריה? אבל העניין הוא, שבאמת יציאת מצריים היא עניין שמעל לזמן. גם אם זה לא קרה בפועל, מדובר בתהליך רוחני שמתרחש בכל שנה ושנה וזה גם מה שכתוב בהגדה.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים

בגלל שאנחנו יודעים שעבוד מצריים הוא השיטה, הוא הפירמידה, יחסי הגומלין האנושיים וכן הלאה, אנחנו מבינים ממה אנחנו צריכים לצאת וזה לא פשוט.
ברמה כזו או אחרת, כולנו שבויים של המערכת כמו אבותינו, חכמים ונבונים ככל שיהיו.
כמובן, אנחנו נשבבליל הסדר יחד עם המשפחות , נלבש בגדים חגיגיים ונדקלם את ההגדה, כאילו אנחנו עושים משהו וכאילו אנחנו מבינים משהו.
אלא שהאמת היא, כמו שאמרו הSmiths בשיר שלהם "I KNOW IT'S OVER "

Cause tonight is just like any other night


נראה לי שכבר סיפרתי לכם על הפרק הזה ב"אחת שיודעת" מה היא אומרת בסוף?
"בליל הסדר שואלים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ובכן לא נשתנה כלום, הלילה הזה הוא כמו כולם."
ראיתם מה זה?

לא צריך לנסוע לקיבינימט כדי לגלות את האמת, מספיק שתראו טלויזיה.
אני מה זה חינוכי היום.
אז איך פורים הוא הכנה לפסח?
יפה, מחסלים את כל הויסקי והבירה, תשובה מקורית אך מגעילה.
שוב, מה אמרנו שזה שיעבוד מצרים? חוכמת היחסים? פוליטיקה בין אישית? פאקינג אינטלגנציה ריגשית?
הכל נכון?
אז איך יוצאים מזה? עדלא ידע.
הנה התשובה , בפסח חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ובפורים חייב אדם להשתכר עד שהוא לא יודע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
עכשיו בואו נניח שהיינו בשעבוד מצריים והיו מספרים לנו את סיפור מגילת אסתר, לא בתור אגדה מיתולוגית, אלא בתור פיסת רכילות עסיסית שהתרחשה בחברה שבה אנחנו עובדים, או באוניברסיטה שבה אנו לומדים, או בחטיבה שלנו בצבא, או ביישוב שלנו או בישיבה שלנו, ווטאבר.
אילו זה היה קורה, מה היינו חושבים על זה?
שהמן הוא פארש, הוא אכל אותה, הוא נתלה, הלך עליו שחבל הזמן. כל מי שהיה מכיר את המן, שם בשעבוד מצריים, היה מכחיש, היה אומר "איזה הכרתי אותו? תעשו לי טובה שלום לא הייתי אומר לו, חברים עאלק."
לעומת זאת מרדכי, הוא שווה, הוא קרוב לצלחת, הוא הגיע למעלה בטלויזיה. "הכרתי אותו בצבא, אחיו נסע איתי באוטובוס, שנים הייתי מכסח את הדשא ליד איפה שסבא שלו החנה את האופניים."
ככה היינו חושבים, אילו היינו בשעבוד מצריים. האמת שככה אנחנו חושבים גם היום. סנטימטר לא יצאנו.
שימו לב בבקשה, איך נראה העניין בפסוק האחרון של המגילה

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ

נכון שמדברים בדיוק על גדולתו ועוצמתו של מרדכי?
והנה אחרי שאנחנו קוראים את המגילה פעמיים ולא מפספסים אף מילה, מבקשים מאיתנו רבותינו ז"ל לעשות עבודה רוחנית מיוחדת ולבטל את האבחנה שלנו ביו הסופרסטאר מרדכי והאנדרדוג המן.
מדהים, נכון?
זאת ההכנה שלנו מפורים לפסח, היכולת שלנו לבטל את התלות שלנו בפירמידה.
אז אנשים יגידו "אבל אם מרדכי, הוא בראש הפירמידה , זה טוב. מרדכי הוא צדיק, מרדכי הוא קדוש, מרדכי הוא נדיב וחביב וספונטאני."
זו טעות, כי השיטה עצמה היא הבעיה. הפירמידה ככוח המניע האנושי, היא הגורם שמפריע לנו להתחבר לאלוהות, להתחבר לאמת.
חוץ מזה, אף פעם אין לך שליטה על זהותו של היושב בראש הפירמידה. היום זה מרדכי, מחר זה גמאל עבדול נאסר.
זוכרים את הייזל אוקונור ? זמרת הפאנק המדהימה מתחילת האייטיז?
היה לה שיר שנקרא "Who needs that" או בעברית "מי צריך את זה?"
אית השורות הולכת ככה : בראש המגדל, יש יצור שרוצה כוח", זו המציאות של הפירמידה.

באמת שאנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לצאת ממצריים.
בכל דור ודור.