בהשגחת הבד"ץ


ערב טוב לנהגים ולנהגות.
כולנו שמחנו שסוף סוף הוציאו את הסרט "ההוביט", אכן יצירת מופת,
אבל רגע אחד, איפה הנשים?
סרט באורך שעתיים וארבעים ורק קייט בלאנשט מבזיקה לתפקיד אורח קצר כשהיא לבושה כמו הנכדה של האדמו"ר מסדיגורה, זכר צדיק וקדוש לברכה.גלד
אתם חושבים שסטיבן ג'קסון סגר משהו עם הבד"ץ?
אתמול, הייתי עם ילדי במין מופע לזאטוטים שנקרא צ'ופצ'יק.
זה היה באיזה קניון, ובגלל הגשמים הרועמים מעל, נרשמה נוכחות מלאה.

זמן קצר אחר כך, מצאתי את עצמי נוסע לכיוון מאה שערים, היכן שצ'ופ'יצקים מצויים בעיקר על כל מיני פריטי לבוש עליונים.
בניגוד לפעם הקודמת  הפעם היה שיעור, בהשתתפות האוכלוסיה הרגילה מהשוליים הקיצוניים של העדה החרדית. אפילו צילמתי פשאקוויל חדש.פשקוויל
המעברים האלו בין העולמות, לעיתים מתרחשים ממש מהר. רגע אחד אתה מדבר עם אימא גותית מקועקעת בקניון על טראומות תת מודעות עקב התמכרות ל"יובל המבולבל" וכמה דקות אתה מודד קאפוטה בסגנון ירושלמי לפי מנהג חסידי בוהוש. כשאני אומר "אתה", אני מתכוון רק לעצמי, כאילו מה? לדעתי ההתחלפויות האלו חשובות מאוד לגמישות הנפשית הנדרשת להתקדמות רוחנית כלשהי.
אם ג'אנגלר קורא את הפוסט הזה, הוא בטח יסכים.
זה לא אומר שאני ממש מת על המסעות הרוחניים האלו לעיר הקודש, הייתי יכול להסתדר טוב מאוד בלעדיהם, במיוחד בעונה הזו. אתם יודעים כמה אכזרית הרוח בירושלים עכשיו? אין לכם מושג.
תראו, אין ספק שהייתי מעדיף ללמוד את תורת ברסלב באיזו זולה בגבעת שמואל, יחד עם השלוכיות המעשנות מ"שורשים" וחרדים מודרניים רב טכנולוגיים. הייתי רוצה ללמוד את תורת ברסלב תוך כדי אכילת סושי ולגימת מוקצ'ינו במקום שלא מתוכנן כאילו כיסאות כתר, הן המושב האולטימטיבי.
הייתי רוצה, אבל יש עם זה בעיה.
אתם זוכרים שבדמקה האורגינלית משחקים האדומים נגד השחורים? רק בגלל השח מט שינו את זה ללבנים נגד שחורים.
אוקי, בספר "חיי מוהר"ן" מספר רבי נתן, על הנסיבות שהביאו לכתיבת תורה כ"ב בליקוטי מוהר"ן. התורה הזו נקראת "חותם בתוך חותם" והיא מסובכת. אני לא אכנס אליה אלא אם כן מישהו יבקש ממני.
בכל אופן, מה שאומר רבינו על הדרך שהוא קיבל את התורה הזו.

נִכְנַס מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּהֲתָה הָאֲמִירָה בְּעֶרֶךְ. אַרְבַּע שָׁעוֹת.
וּמַה שֶּׁעָבַר אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּכְתָב.
אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה אַשְׁרֵי הָרְגָעִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו.
וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת אַחַר סוכּוֹת
אָמַר שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הַזּאת נָתַן אֶלֶף אֲדֻמִּים לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם

כאילו, תפסתם את זה?
רבינו היה צריך לשלם אלף אדומים בשביל "חותם בתןך חותם" ועכשיו אין מי שינצח את השחורים.דמקה
נכון שמגיע לי פחחחחחחחחח?
אני לא אומר שצריך להתייאש מקיום תורת ברסלב באופן נורמטיבי. יכול להיות מועדון הסרט הטוב בשילוב לימודי ברסלב, גם מועדון התיאטרון. צריך להתפלל על זה, צריך להשתדל. מה שאני אומר זה רק שמאז "חותם בתוך חותם", השחורים חזקים מאוד.
לעיניינינו.
משהו קטן אך רציני. שמעתם פעם על תורה פ"ד?
מעטים שמעו כי זו תורה באמנת סתומה, אף אחד לא מבין ממנה כלום.
גם גדולי ברסלב עומדים מולה עם הלשון בחוץ. אני אולי אברר אצל הרב טייכנר שליט"א, כי הוא באמת מפרש את "ליקוטי מוהר"ן" בצורה מאוד דידקטית. למדתי אצלו שנים והוא לא משאיר אבן על אבן, אבל ישנן כמה תורות, שנראה לי שכל הדידקטיות לא תעזור. הן פשוט סתומות, לא מסתדרות מבחינה קוגניטיבית.
אז תורה פ"ד מחזירה אותנו לעיקרון שמדברים עליו גם בתורה נ"ו וזהו הנושא של הימים הארוכים. מהו "אורך ימים" לפי תורת ברסלב? ימים ארוכים אלו ימים שיש בהם תוכן, ימים משמעותיים.
מעבר לזה, אני לא רוצה להכנס, כי זה טירוף הדעת.
מה תפס את תשומת ליבי זו מובאה מהזוהר אותה מביא רבינו בתורה פ"ד.

וְכָל יוֹמָא אִית לֵהּ גָּדֵר מִלְּבַר, דְּלָא יֵעוֹל כָּל בַּר נָשׁ לְהַהוּא טוֹב, כְּגוֹן חֹשֶׁך דְּכַסְיָא לִנְהוֹרָא וְכוּ'

למי מכם שאינם בקיאים בארמית התרגום של המשפט הוא ולכל יום ישנה גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל להשיג את הטוב שבו, כמו החושך שמכסה את האור.
על פניו, נשמע פשוט.
בכל יום ישנו טוב.
מסביב לטוב ישנה גדר, כך שלא כל אדם יכול להשיג אותו.
מי שרגיל ללמוד זוהר, או לפחות לקרוא זוהר, יודע שאלו משפטים קלאסיים, שחוזרים בכל מיני גרסאות. בכל יום יש טוב, בכל אדם יש אמונה, בכל נברא ישנה ברכה. זה סגנון מקובל מאוד בזוהר.
אבל הקטע האחרון מאוד מוזר, מה הכוונה, כמו שהחושך מכסה את האור?
זה בכלל לא נכון, חושך בכלל לא מכסה את האור.
לך באיזה מקום חשוך ומישהו ידליק פנס, אתה תראה אותו, גם ממרחק רב.
החושך אינו מכסה את האור. הוא לא יכול. החושך הוא כלום. בינינו לבין גלקסיית אנדרומדה ישנן מיליוני שנות חושך ואנחנו יכולים להבחין באנדרומדה. החושך אינו מסתיר אור ומי כמו רבי נחמן בן פיגא ידע את זה.
חשבתי על זה כמה זמן וההבנה היכתה בי.
החושך מסתיר את האור כשאתה עיוור.
ברגע שתופסים את זה הכל טרוויאלי.
העיוורון הוא מונע מאיתנו להשיג את הטוב שבכל יום, כיוון שאנחנו לא רואים אותו.
אני לא יודע מה הפיתרון, זה כתוב בתורה פ"ד, יש שם משהו על המוח שהוא מגיע לצבע כסף, שהוא בעצמו דומה לצבע הלבן, שמסמל את החסד שזו תכונתו של אברהם אבינו שעליו באמת נאמר שהאריך ימים.
אולי באמת כדאי לקפוץ למערת המכפלה, להתפלל לאיזו ההארה.
ביינתיים חברימוס, אני שמח להגיד לכם שהתפרסמה השיחה של הרב ברנר מההילולא של רבי נתן .

הכל ביוטיוב ויוטיוב הוא אדום, הוא משלנו.
בסוף ננצח.

בלדה לחובשת



התמונה הזו בטח מוכרת לכולכם.
אני נתקלתי בתמונה הזו הרבה פעמים לאחרונה. בידיעות, בהארץ, במקור ראשון וגם הרבה באינטרנט. האישה הזו נקראת רמה בורשטיין. היא חרדיה, חוזרת בתשובה שגרה בתל אביב והיא ביימה סרט על חרדים בשם "למלא את החלל".
הסרט זכה באוסקר הישראלי, כמו "מדורת השבט" נניח. הסרט גם היה מועמד בםסטיבל ונציה, אבל הוא לא זכה לא בפרס הסרט הטוב ביותר ולא בפרס התסריט הטוב ביותר. השחקנית הראשית בו, הדס ירון, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה והיא עודנה צעירה מאוד וחילונית לגמרי.
כיוון שקראתי כמה ראיונות עם הגברת בורשטיין וראיתי גם הרבה תמונות שלה מציצות בכל מיני מקומות, החלטתי שאני רוצה להתייחס לתופעה ולשם כך, הייתי צריך לראות הסרט.
כל כך הרבה שנים שאני כותב על סרטים ועל קולנוע ולכן אני סבור שהגינות בסיסית מחייבת גם התייחסות לפרוייקט של רמה בורשטיין, במקביל להתייחסות לצורה שהיא מחצינה את עצמה.
במצבי הנוכחי, זו באמת מטלה לנסוע עד לקולנוע ועוד בשביל סרט דרמה ושם היה לי גילוי מהמם, ממש הארה. גיליתי שבסרטי דרמה, הטריילרים הם גם של דרמות ואלמלא הלכתי לסרט הזה, לא הייתי יודע שיציגו בקרוב, גירסה חדשה ל"עלובי החיים" עם אן התווי וראסל קרואו.

בקרוב אמורה גם להגיע גרסה חדשה ומאוד ביזנטינית של אנה קרנינה, אבל למרות ההשקעה, במקרה הזה נראה לי שאני אמתין לגרסה האינטרנטית.
עכשיו, לגבי הסרט של רמה בורשטיין, מה אני אגיד לכם?
התלבושות והתפאורה היו מושקעות ומוקפדות להפליא. אין סםק שכך נראים בתים חרדיים וכך נראים בגדים חרדיים. בנושא הזה, עשתה ההפקה עבודת מחקר יסודית ומקיפה, שבהחלט באה לידי ביטוי על המסך. מעבר לזה, השחקנית הראשית, הדס ירון, הציגב רמת משחק יוצאת מן הכלל. "שירה", הדמות המרכזית בסרט, נראתה והתנהגה בדיוק כמו בת סמינר חרדי חסידי, רגשנית, לחוצה ומודאגת. זה אפילו יותר מזה. המשחק של הדס ירון, לדעתי לפחות, היה מפגן של אמונה והזדהות עם הדמות ועם התסריט, ברמה שקשה מאוד למצוא גם בהפקות ברמה גבוהה של סרטים איכותיים.
קשה מאוד להאמין שמדובר כאן בשחקנית צעירה שזה התפקיד הראשון המשמעותי שלה. זה משחק שבהחלט מצדיק את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה וגם מעבר לזה. מחיאות כפיים סוערות.
גם רוני איילון,נתן כאן תפקיד אורח קטן בתור מוהל וגרם לי לחייך מכל הלב. אוהבים אותך רוני.
מעבר לזה, תסלחו לי, אני מרגיש שהסרט עושה הרבה עוול לציבור החרדי בישראל. אני מכיר חרדים והם לא מתנהגים ככה.
החרדים לא חיים כאילו הם משתתפים בטרגדיה שקספירית. הם לא עומדים ושוקלים מילים, בתקווה לדקלם איזה משפט שקול ומעמיק, בעל משמעות חובקת עולם. נכון שחלקם קפדנים, אדוקים ומאופקים, אבל הם גם זורמים ותוססים. הם זזים מהר ומדברים מהר. הדיבור המצונזר והעקיף, הינו דבר שהם גדלים לתוכו והם משתמשים בו בטיבעיות ובמהירות.
זו הבעיה התסריטית הגדולה של הסרט.
האנשים בו ברובם כבדים, הססנים, מחשבי חשבונות, בקיצור, השחקנים מסתובבים בתפאורה, כאילו הם פלשו לבית חרדי והם מנסים לחקות את הדיירים האמיתיים שעלולים כל רגע להופיע.
זה לא משחק, זו התחזות.
הנכון הוא, שאם מסתכלים על הקולנוע החרדי האמיתי, הוא מאוד מזכיר את "למלא את החלל".
אה, לא יודעים מה זה קולנוע חרדי אמיתי?
זו תעשיית קולנוע קטנה, שמכונה בשם "סרטי נשים", אבל האמת שכל החרדים צופים בהם, נשים גברים וטף. בסרטים האלו הכל מלודרמטי, כל טרגדיה מפוקקת לבבות, כל צעד הוא גורלי, כל המילים גדולות ומנופחות, הכל רומן רומנטי. את הסרטים בדרך כלל מייצרים חרדים מקוריים כמו "גרובייס הפקות" של יהודה גרובייס והם מהוויים תת ז'אנר עצמאי, כמו סרטי בורקס משנות השמונים.
הנה טריילר של "המתנה", סרטה של איילה בת עמי, שהוא דוגמא קלאסית לסרטים האלו.


יש לסרטים החרדיים הללו, הרבה ביקוש והצלחה. מקרינים אותם באולמות ויש להם שוק די.וי.די עירני, גם שחור וגם לבן. התפאורות בהם צנועות בדרך כלל והשחקניות משתלות מאוד.
אז מה באמת ההבדל בין הסרטים החרדיים לבין "למלא את החלל"?
קודם כל באמת ההפקה מקצועית.
מעבר לזה, יחסי ציבור מעולים.
וחוץ מהכל, נחזור לתמונה הראשית שלנו, עצם העובדה שמישהו שחובשת מין דבר כזה על הראש, צועדת על השטיח האדום, כבר משך אל הסרט המון תשומת לב.

רמה בורשטיין

נכון שמדובר בפסטיבל ונציה ולא בפסטיבל קאן, אבל לא נהיה קטנוניים.
חשוב מאוד לציין, יש הבדל בין ביקורת סרטים לביקורת על בני אדם. ביקורת סרטים היא שירות חשוב לציבור הצרכנים ואילו מביקורת על בני אדם ראוי להמנע ככל האפשר. אולי לרמה לא היה שמץ של כוונה להציג תמונה אותנטית של המציאות החרדית, אלא היא כיוונה אל שוק הקולנוע החרדי, שאותו היא מכירה ומוקירה.

פעם הרב ברנר סיפר על הרב ישראל הלפרין, שהיה אחת מהדמויות האהובות והמכובדות בין בחסידות ברסלב בכל ההיסטוריה. הסיפור היה שהרב הלפרין אמר על עצמו "אני לא נורמאלי, אני מטורף. היו צריכים לאשפז אותי בבית משוגעים."
אחד מהמאזינים מאוד הופתע ושאל את הרב ברנר אם הרב הלפרין באמת אמר כזה דבר על עצמו.
"בוודאי שעל עצמו," השיב הרב ברנר "על מישהו אחר אסור להגיד כזה דבר."
זה מה שמלמד אותנו חסידות ברסלב, להוקיר ולכבד את אחינו בני האדם, לא להקניט אותם או לפגוע בכבודם.
עם כל זה, משהו אחד בסיפור של רמה בורשטיין מאוד הטריד אותי.
היא סיפרה שלילדים שלה אסור לראות את הסרט. זה נשמע הזוי, אבל מעבר לזה שזה מוזר, זה גם מאוד מסוכן.
מי שלא רואה סרטים, לא יעשה סרטים ולא יעשו סרטים, איך נדע מה אמיתי?

שבת שלום!

לא גרים שם בני אדם.


הרב שלום ארוש , הרבה פעמים אומר בהרצאות שלו "יצא לי בהתבודדות" ככה או "יצא לי בהתבודדות " אחרת. לא שאני שומע הרצאות שלו, השם ישמור ויציל. הוא בעצמו בנאדם חמוד מאוד, אני מת עליו , כל פעם שאני באומן אני מתאמץ כדי להגיד לו שלום, אבל ההרצאות שלו…. הייתי בטיפולי שורש יותר נעימים. בכל מקרה , הרב ארוש שיהיה בריא , כל פעם יוצאים לו כל מיני דברים בהתבודדויות. לי זה בדרך כלל לא קורה , מה שלי קורה בהתבודדות זה מהשקורה לאנשים אחרים שלוקחים LSD, לא יודע למה, זתומרת יודע גם יודע, אבל זה לא הנושא כרגע.
בכל אופן, לפני יומיים בהתבודדות קרה לי משהו מוזר, קיבלתי מסר שאני צריך לספר פה סיפור אמיתי על כוחה של התפילה . סיפור שהוא מוזר מאוד ואין לו בכלל מוסר השכל ולא סיפרתי אותו לאף אחד וגם לא הייתי מספר, אלמלא אותה התבודדות של לפני יומיים.

באמת סיפור מוזר, לשימחתי כמה מקוראי מכירים אותי כבר 20 שנה והם יכולים להעיד שהוא אמיתי.
אוקיי, אז כשהתגייסתי לצה"ל , שלחו אותי לשרת בקריה בתל אביב.
זה היה מגעיל. לישון בבית השיריון עם שלושה עארסים בחדר, לאכול פעם ביום ולהיות תמיד מיוזע, מלוכלך ומשועמם.
מבחינה נפשית, מצבי לא היה כזה גרוע. הייתי כבר מתרגל מדיטציה מיומן ולמדתי קבלה ויוגה וניצלתי את הזמן כדי להעמיק ההבנה שלי במבנה התודעה.
סתם שתדעו.
אבל מבחינה פיזית, הייתי בזבל. חייל משלומפר, נשכח ואבוד בעיר זרה , צפופה ומתועבת , שמסביבו בעיקר אנשי קבע יאפים ושוטים ואזרחים עובדי צה"ל אוכלי חינם מלוקקים ויהירים.

בשלב מוקדם למדי של שהותי בקריה, אולי אחרי שבועיים, פגשתי מישהו שאני מכיר. הוא סיפר לי על מכר משותף שלנו, שגם הגיע לקריה מהפרובינציה, אבל בניגוד אלי הוא הסתדר יפה מאוד. הוא שכר דירה, התחיל לעבוד באיזו משרד במקביל לשירותו הצבאי והדבר הכי מוצלח שאותו בחור התברך בו , היה חברה מרמת גן.

זרים לא יבינו איזו ברכה הייתה צפונה במילים האלו "חברה מרמת גן" בשביל חיילי פריפריה ששרתו בקריה.
דבר אחד הוא חברה בבית , אותה אתה רואה אחת למי יודע כמה זמן.
דבר אחר הוא חברה חיילת, שגרה אי שם במרחקים, ומטלטלת בנסיעות כמוך וסובלת מתורניות ומתנאי חיים ירודים באיזה בסיס.
אבל חברה מרמת גן הייתה באמת התגשמות כל השאיפות, שהרי רמת גן שכנה בסה"כ חמש דקות נסיעה מהקריה וחברה משם נחשבה לשילוב בין הרכות והמתיקות הנשית, לבין הבית שעליו חלמנו כל הזמן עם מצעים נקיים ומיטות רכות ואוכל טעים וטלוויזיה.

תשאלו , אם כבר אז למה לא חברה מתל אביב?
תל אביב הייתה מקום של פיצוציות ומזללות שווארמה לשם היו אנשי הקבע הולכים לאכול. אף אחד לא האמין שגרים שם בני אדם.

אני חייב לציין כי הסיפור על אותו אחד שהייתה לו חברה מרמת גן, הכניס אותי ממש להתקף זעם.
אילו היה בעולם מעמד שאליו ראיתי צורך לשאוף, היה בדיוק "חברה מרמת גן". זו מבחינתי הייתה מטרתי בחיים ומישהו, שהיה לדעתי אדם מאוד לא ראוי, השיג אותה לפני.
לא שמעתי מרבינו ולא הכרתי את ברסלב באותם שנים.
לא שהייתי אידיוט, הייתי מקשיב קבוע להרצאות בפילוסופיה ב"אוניברסיטה הפתוחה" ושם יוחד מקום של כבוד לנחמן מברסלב תחת הערך "אקזיסטנציאליזם", אבל אני הייתי בטוח שמדובר בעוד במין ורסיה מוקדמת של הדתי היצירתי.

מהלך ביניים – דתי יצירתי

הביטוי "דתי יצירתי" אינו ממש ברור, למי מאיתנו שאינו דת"ל או דתל"ש או דתל"ף. גם מי שהוא בעל תשובה עשרים שנה וכבר מכיר את כל ההכשרים ואת כל החופים מהנפרדים , עדיין אין לו מושג מה זה דתי יצירתי. אז לטובת הציבור , נסביר את זה ככה. לאורך רוב שנות המדינה, הדתיים היו נעבכים קלאסיים. הם סבלו מאפליה לא רשמית מצד המפאיניקים השולטים, ולכן הם מצאו את עצמם, הרבה פעמים בתור שואבי מים וחוטבי עצים. נניח בשנות השבעים, דתי שהיה נהג אגד , נחשב אחד ש"הסתדר בחיים". גם היום לא רואים הרבה דתיים בין אוכלי החינם במשרד הביטחון או במשרד החוץ , אבל שלושים שנה קודם, גם למצוא רופא דתי , היה די סיפור. עד כאן היסטוריה.
מה שקרה החל מתחילת שנות התישעים, זה שהתחליה להיווצר אוליגרכיה דתית. זה קרה גם בגלל הסתאבותו של המהפך הפוליטי וגם בזכות העליה מרוסיה, שיצרה פרולטריון חדש ואולי היו כל מיני סיבות אחרות, אבל השורה התחתונה הייתה, שהתחילו לצוץ דתיים עם כסף. התופעה לא הזכירה את אברום בורג, שהיה וגם נותר מין דרדר במדבר, אלא יותר את עורך הדין יעקב ויינרוט. בקיצור, באותה תקופה עלתה במת ההיסטוריה קבוצה של עורכי דין דתיים, או מנכ"לים דתיים או אנשי עסקים דתיים , שהמכנה המשותף המשמעותי שלהם , הייתה העבדה שהיה להם הרבה כסף.
זו הייתה תופעה חדשה.
תמיד היו עשירים דתיים בודדים, אחד פה ואחד שם, אבל רק באותה תקופה , התופעה התרחבה מספיק כדי לאמץ גינונים חברתיים.
אחת מהתופעות הנספחות של אותה חברה דתית עשירה, הייתה הופעתו של מעמד חדש, זה שנקרא הדתיים היצירתיים. חלק מהאנשים האלו היו מין בדרנים. אנשים ששעשעו את הספונסרים העשירים שלהם, במין חיקויי אומנות. ליצני חצר, במילים אחרות. חלק אחר של מעמד הדתיים היצירתיים , היה מין נוער נספח כזה. כל מיני "בני דודים של" ו"אחייניות של" ,שבגלל שהיו נטולי מעוף מצד אחד ועמידים מספיק ,מצד שני, פיתחו לעצמם כל מיני גינונים פסאודו בוהמיסטים , שהתת טקסט שלהם אומר "אילו הייתי חילוני, הייתי בוודאי אומן דגול ומשורר מפורסם, אך דבקותי במסורת ישראל גרמה לי לדכא את הכישרון שלי ולבטא אותו רק בחנוכות בית בגבעת שמואל."
בד"כ, לא היה מדובר בכישרונות אמיתיים.
אלו לא היו גם אנשים שהבינו באוונגארד. הם לא שמעו את killing joke וראו סרטים של פיטר גרינוואי, אלא מקסימום עישנו מלבורו לייט על רקע החומה של פינק פלויד.
היום הדתיות היצירתית , כבר הפכה לזיהום תרבותי שכיח. יש להם בתי ספר לקולנוע ולמשחק והם עושים תערוכות צילום ומי יודע מה עוד, זאתאומרת, נגיד ההומוסקסואליות הדתית , היא גם סוג של דתיות יצירתית מעוותת במיוחד , אבל אני מדבר איתכם על לפני עשרים שנה, ואז התופעות האלו, היו בעיקר בניצניהן.
בגלל שאני התחלתי לשמוע, על הדתיים היצירתיים האלו , חשבתי ברוב בורותי שגם רבי נחמן בן פייגא הוא כזו תופעה. הוא הרי היה הנכד של הבעל שם טוב וגם זכה לשידוך עשיר, אז בגלל שהוא כבר היה מסודר בחיים, הוא חיפש את עצמו והתעניין בפילוסופיה ובמיסטיקה, כמו דתי יצירתי מהשורה.
זה מפחיד אותי בכלל לכתוב את זה, אבל זו נקודה חשובה שצריך לזכור. אף פעם לא לימדו אותי בבודהיזם על נשמות הענק שכמו כדור שלג, הן צוברות יותר ויותר עוצמה כשהן מתגלגלות. זה קיים בבודהיזם בלי סוף, אבל בפונה ובעידן החדש בכלל , שכחו להכניס את הקטע הזה לתכנית הלימודים.

סוף מהלך ביניים

נחזור לחברה מרמת גן. אני לא הכרתי אז את תורת ברסלב, אבל הסיפור הזה של החברה מרמת גן ממש עירער אותי וגרם לי תיסכול שגבל בהיסטריה. באותו לילה יצאתי אל החורשה המדולדלת שליד האכסניה הבלה, בה התגוררתי ושם פשוט התייפחתי לפני הקדוש ברוך הוא.
"זה לא ייתכן" צרחתי כלפי מעלה "שאתה נתת לו חברה ברמת גן. לא מגיע לו בכלל. אם מגיעה לו חברה מרמת גן, לי בטח מגיעה."
כך צעקתי לפני אלוהים פעם אחר פעם , עד שנהייתי תשוש והלכתי לישון.
לא חלפו חודשיים וגם אני חבקתי חברה מרמת גן ואפילו אחת שענתה על כל הדרישות. היו לה הורים עשירים ובית מצוחצח ןמקרר מלא (למרות שהם אכלו כמעט אך ורק במסעדות) ואפשר להגיד שמטרתי , מבחינה ציבורית הושגה. מכל הבחינות האחרות , הקשר הרומנטי הזה היה בעיקר מזוויע ואני נוטל את האחריות על עצמי. עד שלא הגעתי לפונה ועברתי כמה סדנאות רדיקליות בהכרה עצמית וביחסים בין אישיים, הייתי רחוק מאוד מלהיות בנוי לקשר. למעשה, חלק מהסיבה שמיהרתי כל כך אחרי הצבא לנסוע להודו , היה בגלל החברה מרמת גן הזאתי, אז למעשה, יש לי הרבה על מה להודות לה, למרות שאני לא אעשה את זה.

חלפו הרבה הרבה שנים והפכתי לרמת גני.
לא, לא פגשתי את האקסית שלי ברחוב, תהילה לאל, אלא רק את הבית של ההורים שלה וגיליתי למרבה הזוועה שהוא בגבעתיים. גם התגלה לי שהתיכון אליו היא הלכה , היה תיכון גבעתיימי קלאסי. לא היה לו שום קשר לרמת גני.
זאת אומרת שהאקסית שלי, שתהיה בריאה, שיקרה לי בנוגע לעיר מגוריה, נושא שמעולם לא עלה לדיון בינינו ולמה שיעלה?
ההבנה הזו חילחלה להכרתי לאט לאט. הרי למה שבנאדם ישקר בעניין כל כך טרוויאלי שאין שום בעיה לבדוק אותו?
רק בגלל סיבה אחת, עשיתי התבודדות ודרשתי חברה מרמת גן.
בוודאי שלא היה אכפת לי שתהיה מגבעתיים, אבל לא ציינתי את זה בתפילתי , כי אז פשוט לא ידעתי מה זה גבעתיים. האמת שעד היום אניט בספק אם אני יודע.
זה כמו תפילתו של לוט מספר בראשית

וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי.

לכאורה, קורה כאן משהו מאוד מוזר.

אברהם אבינו מתפלל על סדום ולא נענה.
לוט מתפלל על מצער ונענה, השם לא נוגע בעיר, למרות שהיא הייתה אמורה לההרס.
וללוט בכלל לא היה אכפת ממצער, הוא בסך הכל לא רצה להמשיך לטפס, זאת הייתה כל הסיבה.

מסביר הרב ברנר, שזה כוחה של תפילה מכל הלב.
אברהם היה צדיק הדור ובאמת רצה מכל בכל ליבו להציל את יושבי סדום , אבל התפילה שלו עדיין לא הייתה בעוצמה המספקת כדי לשנות סידרי טבע.
לוט היה באקסטזה, הוא נמלט על נפשו , איבד את ביתו ואת אישתו בכמה דקות ומסביבו איתני משתוללים , וזה גורם לו לשאת תפילה ברמה אחרת לגמרי, תפילה שנענית בו במקום , למרות שהיא לא ממש תפילה בנושא אקוטי.
זה כוחה של תפילה מעמיקי הלב.

בעזרת השם,
מי יתן ונזכה כולנו למדרגה של "קוראים אל אדוני והוא יענם"!
לילה טוב.

 

ממש הכל בסדר


אתמול שכחתי להניח תפילין.

לא שאני בעד להניח תפילין , ההפך , הקטע הזה שהתחלתי להניח לפני חודש או חודשיים דפק לי את כל תהליך האינקובציות ואני לא יודע בכלל מה אני אעשה עכשיו ואפילו את אין לי מי לשאול. הלוא מה אני אשאל "סליחה הרב, עד היום ניסיתי להפסיק לנהל את חיי ולהניח לעיבורי הנשמות של הצדיקים להתוות את דרכי, ואז התחלתי להניח את התפילין וזה הוציא אותי מאיזון כי למעשה, מבחינת העיבורים אני בכלל לא נמצא ברמה של כזו פרקטיקה קבועה. מאקסימום כשמגיעים למירון , רוצים קצת לנפח את הכלים, כדי שיהיה אפשר לשאוב מהצדיק קצת יותר , אז מניחים תפילין, אבל ככה? מי במדרגה הזו בכלל?"
נראה לכם שיש לי אם מי לדבר? קדחת.
הקבליסט הכי אולטרא ליבראל יגיד לי "מה בעצם אכפת לך? מילא אל תשמור שבת בגלל הפיקניקים, מילא אל תאכל כשר ,כי אמא שלך מכינה את השרימפס הכי טובים בפנסילבניה, אבל תפילין מה אכפת לך? תניח."
איך אני יכול להסביר שהגוף האנרגטי של האדם , הוא דבר עדין , הוא דבר רגיש , שצריך לטפח אותו בעדינות , במסירות ביד אוהבת ושאני התחלתי תהליך רב שנים של תנועה בעקבות זרמי האנרגיות של הצדיקים ואין שום סיבה שבעולם לבעוט במערכת בפראות באמצעות בלוני ציפה אנרגטית מלאכותיים.
אף אחד לא מבין בזה .
אף אחד חוץ מהרב ברנר.
הוא אמר לי גם בלי ששאלתי שגם הוא לעניות דעתו , לא ראוי להניח תפילין, אלא שאם כבר הוא נצטווה , אז חייב להניח גם אם הוא לא ראוי.

תשובות כאלו , גורמות לי לחפש מקום לקבור את עצמי, לא בגלל שאני מתבייש במשהו, אלא בגלל שאף אחד לא מוכן לדבר איתי בהיגיון.

בקיצור, לא הנחתי תפילין כי שכחתי והגעתי לשיעור של הרב ברנר במקום הרגיל בשעה הרגילה ונושא השיעור היה "עזות דקדושה" או במילים אחרות , מה יעשה בנאדם ששכח להניח תפילין בבוקר. אז הסברה הראשונה שמעלה הרב ברנר זה שאותו בנאדם צריך להתבייש מאוד.

למה להתבייש? כי אפילו נהגי מוניות חילוניים מניחים תפילין ולכן מי שלא מניח תפילין , הוא אטפילו לא ברמה של נהג מונית חילוני , אלא של גוי וברור שהוא צריך להתבייש. אמממה , הבושה הזאתי אינה מקדמת , כי אותו אדם יכול להגיע למצב שהוא כל כך שבור מהבושה על זה שהוא התנהג מגוי , עד שהוא שוב לא מניח תפילין ואז נעשה לו להרגל והוא מתדרדר ומתדרד לרמת הגויים בעוד עניינים.

בשלב הזה, ברור שהייתי ממש מחורפן, אבל נמשיך.
אומר הרב ברנר שכאן צריך עזות דקדושה , מה הכוונה? לבוא לאלוהים ולהגיד לו "אף על פי שהתדרדרתי מטה מטה ולא הנחתי תפילין הבוקר , בכל זאת אני עז פנים ומבקש שתסלח לי." זאת אומרת עזות דקדושה , זה שבמקום להתבייש מאלוהים, לשים את הדברים על השולחן.
האמת שזה עוזר, כי אין דבר שיותר מדכא מהתחשבנויות, מהרגע שאתה מתחיל אתה יורד ויורד ושופט את עצמך לכף חובה ובסוף מגיע לידי פריקת עול , כי אין לך מה להפסיד.
אני הגעתי למסקנה אחת , כל זמן שאני בקשר עם הרב ברנר, רצוי שאני אניח תפילין, כי אחרת הוא לא ידבר על שום דבר אחר.

טוב, אחרי שבילינו שעה בדיון על אותו אחד ששכח להניח תפילין בבוקר ועל העזות דקדושה ,קם שם אחד שסיפר על החבר שלו ששמונה עשרה שנים עולה לקברות צדיקים ולא עוזר לו. ברגע שהרב ברנר שמע את זה הוא פשוט התפוצץ, ועל מי הוא התפוצץ ? על "שובו בנים".
"איזה נס אתם עוד צריכים?" הוא שאל אותם "לא מספיק שלפני כמה שנים הייתם בהודו וסין ועברתם את כל העברות שבעולם ועכשיו אתם עם זקן ופאות ויש לכם ילדים שלומדים תורה?"
ואני כל היסורים שהיו לי מקודם בגלל העזות דקדושה, כלו כעשן. מרוב תענוג התחלתי להתפתל כמו קיידן קרוס באחד מסרטיה היותר פופולאריים.
כל כך הרבה דמעות תנין וירטואליות ירדו לי באותה שעה, שהיו יכולות לחדש את גאויות הנילוס , אילו הוא היה נהר וירטואלי.
אבל האמת היא שהרב ברנר צודק כאן ותשימו לב למהלך.
מה שהוא אומר זה שאנשים בנויים מעירוב של טוב ורע וזה מאז חטא אדם הראשון.
זה מצב נתון, היחיד שיצא מהמצב הזה , היה מיועדנו בעל ההילולה רבי שמעון בר יוחאי שעליו נאמר "נעשה אדם נאמר בעבורך" ומכאן אנחנו מבינים שהוא תיקן את עצמו עד כדע כך , שהוא ניטרל את החטא.
הבעיה שמדבר עליה הרב ברנר כשהוא תקף את "שובו בנים" , היא ההתמקדות ברע במקום ההתמקדות בטוב. הרי בוודאי שגם בהם ישנן הרבה נקודות טובות, לפחות אותו הבנאדם ששאל את השאלה, נראה חביב למראה, אבל אנשים רוצים להתמקד בשלילי וההתמקדות בשלילי, כמובן מחזקת אותו.
זה מחזיר אותנו לנושא הנקודה הטובה, אותו כתם מעורפל באפלת הלילה , שאותו מקדשים , על מנת לתקן את העולם.
בנושא הזה , רבי נחמן מאוד נחוש , אפילו נחוש יותר מתלמידיו. הוא אומר "תחשוב טוב – יהיה טוב."
עכשיו עוד משהו קרה לי , בשיעור שלאחר מכן , הגיע מישהו שפשוט היה סימבול לכל מה שאני שונא אצל בעלי תשובה. פונפון על הראש, קמע על הצוואר, עיניים בולטות וכמובן דיבלולים בכל כיוון. משום מה התחלנו לדבר על זה שאסור להרוג בעלי חיים, כי מורידים אותם מדרגת חי לדרגת דומם וזה נגד העלאת הניצוצות.
הרב ברנר הזכיר את ההלכה שביום שישי, צריכים לנקות את קורי העכביש .
אז אמרתי , כמובן , ששמה שצריך , צריך , אבל יש להזהר לא לפגוע בעכביש , שהוא חיה מועילה וכו'
מיד המדובלל התחיל לצעוק שצריך להרוג את העביש וצריך להרוג עכבישים , מתי שרואים אותם וכן הלאה וכן הלאה כמנהג המדובללים לדבר שדטויות בשטף.
אז דיברתי אליו מאוד לא יפה ואחרי השיעור אמרתי לעצמי "ברור שצדקתי , אבל אם אני אתנצל בפניו עכשיו, בטוח אני עולה מדרגה."
הלכתי התנצלתי והוא אמר "כן אחי , זה שטויות וכלום"

אחרי השיעור, ניגש אלי גבאי בית הכנסת , למעשה אחד מהגבאים, ניגש אלי ושאל אותי עם בבלוג הכל בסדר.
"ממש הכל בסדר" עניתי לו ולא הבנתי כל כך מה הוא רוצה מחיי, אז הוא אמר שאנשים פנו אליו כדי שיברר אם כבר הורידו את התמונות הבעייתיות מהבלוג.
לא עניתי לו, כיוון שהוא לא צד בעניין. הוא לא גולש לפה ולא מגיב פה,
אבל אני רוצה לשאול את החרדים שגולשים לכאן שאלה פשוטה "מה אתם עושים פה?"
אני לא מדבר על חרדים מודרנים קולים, הם באמת לא היו ניגשים לגבאי הזה ולא היו מתרגשים מהתמונות.
אני מדבר עליכם, בני הליבה שלח העדה החרדית , בוגרי הישיבות החסידיות, בלייני הטישים ומנויי האדמורים.
הרי אתם טוענים שיש לכם תרבות עילית מושלמת, בוהקרת וחסרת פגמים.
הרי אתם מגלגלי עיניים ומרחמים בנדיבות על כל מי שלא נולד ברדיוס קילומטר מכיכר השבת.
הרי אתם מכנים את התרבות המערבית, את הספרות , את האומנות ואת המוזיקה בשמות חינניים כמו "עימקי הטומאה" , "מכשול שער בת רבים" , "הרס הבית היהודי", "מקור לכל חטא ופגם" וכן הלאה.
מה יש לכם מאיתנו? מדברים כאן על רבי נחמן מברסלב, אבל יש כל כך הרבה אתרים אחרים של ברסלב שבהם לא תצטרכו להתקל חלילה בראיון עם פעילת הסביבה קילאי הייזל אותה מכירים בעיקר בזכות הופעתה הפנומנלית על הפוסטר של הסרט קאשבק. . אני אגיד לכם בכנות, אם מחר היה באים אלי מהבד"ץ ומבקשים לשלם לי כדי שאני אכתוב בלוג, שיהיה מיועד לציבור שלכם, לא הייתי יכול לעשות את זה.
אני מכיר את כל הפוליטיקות בין הרב קרמר לרב שכטר? אני יודע למה העיפו את הגבאי של האדמו"ר מויז'ניץ?
אין לי מושג בדברים האלו, בלי לזלזל.
כאן אני כותב על דברים שאני מבין בהם. על מדע בדיוני , על קולנוע וטלוויזיה , על אופנה ושחקנים ושחקניות ודוגמניות ועל הוליווד ועל מוסיקה מודרנית.
אם זה מה שמעניין אתכם, ברוכים הבאים.

הישרדות


ברכות ואור לכולם!

פסח שני נחוג אתמול , באור ובסתר והוא גרם להזכר בעונה השניה של "השרדות" , שכששדרו אותה, עוד איכשהו הייתה לי טליביזיה בבית.

אה , אבל לפני זה, לגבי הזוועתון הנוכחי, הישרדות VIP, אני חייב להגיד משהו. אתם רואים למה עדיף פולקסווגן פאסאט שנת 97 על קאיה פורטה חדשה? ברור שאני אומר זה בגלל בוקי נאה , שמזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר ואלגבדגכרגי.

איך שהשפיטו את ג'אמצ'י בזכותו, לתפארת מדינת ישראל , עוד לא היה אנדרדוג כזה בפלייאוף.

האמת שהתכוונתי דווקא למיכל זוארץ החיננית והאסתטית, שלידה נראות כל הדוגדניות בגיל שלושים מינוס, כמו משהו שאתה קונה שניים במאה ליד הדיסקוטק בקאזחסטן.

אז מי שזוכר בעונה השניה, לקחו את כל המודחים לאיזה אי אחר במרכאות, ושאלו אותם אם מתחשק להם לנסות לחזור למשחק. חלק אמרו שלא, חלק אמרו שהם רוצים ואז עשו להם כזה מבחן.

זה בדיוק הסיפור עם פסח שני. לפעמים יש מניעות ואז אומרת הגמרא "אונס רחמנא פטרי" , מה הכוונה? מאוד פשוט, אם אתה לא יכולמ , אתה לא יכול ולא נורא. אלוהים פוטר אותך.

אז כולם שואלים את השאלה הבאה "אם אלוהים פוטר אותך, בשביל מה פסח שני? הרי פסח שני הומצא בשביל אנשים שהיו טמאים בפסח הראשון ולא יכלו להקריב קרבן."

אז על זה דיברו אתמול בשיעור של הרב ברנר.

בליקוטי מוהר"ן בתורה ס"ו כתוב כך , בנושא הזה :

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלא עֲשָׂאָהּ, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ'

כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אנֶס, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

אֲבָל כָּל זֶה נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה

אֲזַי יוֹצֵא בָּהּ

כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת כִּי יֵשׁ לוֹ אנֶס

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת

רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא חָפֵץ בְּהַדָּבָר עַצְמוֹ

אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ, מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כִּי אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה

כִּי הוּא תָּאֵב וְחָפֵץ וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

וְלא לָצֵאת עִם הַ"כְּאִלּוּ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ"

כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי

שֶׁיִּגְמר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכּחַ אֶל הַפּעַל.

וַאֲזַי, כְּשֶׁחוֹשֵׁק מְאד בֶּאֱמֶת

וְאֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנֶּחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

אֲזַי בְּוַדַּאי יִגְמר הַדָּבָר וְיוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִים

כִּי הֵם לא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַחֵשֶׁק הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַמְּנִיעָה, כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק

אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל הָאנֶס וְהַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל

זאת אומרת, מי שרוצה להפטר , פוטרים אותו. מי שלא רוצה להפטר ולא מסכים לוותר , אזי בסופו של דבר יצליח להגשים את רצונו ולהוציא אותו מהכוח אל הפועל וישבור את כל המניעות והמחסומים.

גם ריצארד באך כתב את זה ב"תעתועים"

אין משאלה שניתנת לך שלא תוכל להשיגה ,

רק ייתכן שתצטרך לעמול לשם כך."


מדהים איך אני זוכר את הספר הזה אחרי עשרים שנה.
הקיצר בברסלב העיקר זה החשק. כל זמן שאתה ממשיך לרצות , אתה בדרך.
אפרופו דרך.
אחרי השיעור עם הרב לקחתי את אחד מהחסידים לטרמפ לצומת שילת. התבלבלתי קצת בדרך ונסעתי דרך רמות , שם מיתמר מעל הכביש המגדל המופלא של ציון שמואל הנביא.

"אולי נקפוץ לציון?" מציע הטרמפיסט.


עשר וחצי בלילה. הילדים כבר נרדמו, הרבנית כנראה גם כן רגועה, אז למה שלא נעבור אצל הצדיק? הרי כתוב בתהילים "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו – קוראים אל השם והוא יענם!"

אז נכנסנו , כמובן , ואמרנו תיקון והיה באמת כיף .

הדבר הבא שקרה זה שביציאה בחזרה לכביש נזכר הטרמפיסט שלי שישנו איזה מעיין בסביה שהם היו הולכים לטבול בו לפני כל מיני שנים בזמן שעשו התבודדות באזור .

"מעיין?" תהיתי.

כביש חשוך , בתוך השטחים , מסביבנו צינה וצלמוות.

"כן , מעיין" הוא אמר לי . "אני זוכר בדיוק איך להגיע."

ברגע זה נזכרתי בכל הקליפות שנדבקו אלי לאחרונה והנהתי בראשי בהתלהבות. אחרי הכל , מוצאי פסח שני , היום שמביס את כל המניעות.
נסענו ונסענו בדרכי עפר משובשות , עד שנתקענו באפלה בחצר הקדמית של איזה ערבי, חובב כלבים קולניים במיוחד.
"איפה המעיין ? " שאל אותו הנוסע המטריד.
"תעשה פרסה פניה ראשונה שמאלה" ענה הערבי המוטרד ,שכנראה לקח בקלות את העובדה שמישהו נפל לו לתוך החצר באמצע הלילה.
תוך דקה היינו במעיין שפיכפך בתוך מבנה ימי בניימי בצלע גבעה ומעולם לא שמע על תקופת הבארוק.
היה חושך מצריים לכן השתמשנו באייפונים הטמאים בתור תאורת חירום ובסופו של דבר הרבצנו שנינו טבילה מדהימה עליה נאמר "וכל הרשעה כעשן תכלה."

אין כמו טבילה במעיין טיבעי, היא מומלצת בחום , או יותר נכון בקור , גם לנשים וגם לגברים. אני טבלתי בשבוע שעבר אצל שמעיה ואבטליון על יד מושב סוסיה , אבל אני מודיע חגיגית שהחור הזה שטבלנו בו אתמול בלילה , עולה על המטבלה הפלצנית ההיא שכוהני הדיבלול סגרו אותה לטבילת נשים.

יאללה, על פסח שני שמעתם?
תשמעו גם בשורות טובות ועל הגאולה הכללית.

הפוסט הזה מורם לרפואת איתן בן שרה, להחלימו ולרפאותו.
 

ראש השנה למלחמות


ביום שני בלילה , אני משתדל להגיע לחדר כושר. אם אתם זוכרים, זה המקום היחיד שאני רואה בו טלביזיה וזה הזמן בו משדרים את הסדרה קליפורניקיישן. האמת שאני לא ממש מכור לסדרות , חוץ מ"אחת שיודעת" ואת הפרקים שלה אני פשוט מוריד , מה שלא הייתי חולם לעשות עם קליפורניקיישן. אז למה בכל זאת הדבקות שלי בימי שני במכון כושר?

פשוט עניין של יעילות. אני מביט אל המסך , רואה את הוולגריות , את האלימות , את הציצים ואופס, עוברת לה חצי שעה והלכו מאתיים קלוריות והשד יודע כמה קילומטרים.

אני יודע שעושים מהסדרה הזו מי יודע מה, אבל תכל'ס , כל מה שיש בסדרה הזו ,זה הפקה מושקעת וליהוק מיקצועי, שני הדברים ש"סרוגים" לא עהיו חולמים עליהם. הדיאלוגים לא מרשימים אותי בכלל, כי זה בדיוק הזבל שהייתי כותב בבקורס "מבוא לכתיבה דרמטית" כשהייתי סטודנט לפני תשע עשרה שנה.

ד"ר אוריאל זוהר, היה הנחה שלי אז ואמר לי "אלימות מובילה למין שמוביל לאלימות שמוביל למין ומה יוצא בסוף."

זהו ,שבמחזות שכתבתי במסגרת הקורס ,בסוף הרעים היו מתים והטובים מצטטים את הטאו טה צ'ינג, ובקליפוניקיישן אפילו אין את זה. מה שכן, צריך לתת כבוד להפקה שיכולה להחזיק תפאורות אמיתיות ושגנגסטרים כושים נראים בה מפחידים ולא כמו סטודנטים למשחק שפרצו לחנות תחפושות יד שניה.

חוץ מזה, ליהוק . הבת של השכנים לא נראית כמו שחקנית מתחילה ואילו יפהפיה מקצועית , לא נראית כמו הבת דודה של המפיק. לא מת על דיוויד דוכובני , מאז תיקים באפילה , אבל הוא מספק את הסחורה בדרך הכלל.

אז מה הסיפור ומה הוא מחפש אצלנו בברסלב , חוץ מנטיתינו הרגילה להכות בפאנטים כשאפשר ולהטיף לטלוויזיה , רצוי כזאת שלא מתאימה לגיל הרך?

ובכן מתוקים ומתוקות , ראש חוודש ניסן בפתח , ואנו נחגוג אותו ביום שבת הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה. מעטים יודעים שראש חודש ניסן , הוא לא רק מכה לעקרות הבית והעונה החמה של עובדות הניקיון , אלא העוא גם ראש השנה ללמלחמות.

זה סוד קבלי, ויש לו השלכות משמעותיות ביותר, חוץ מזה שזה גם היום הולדת של רבינו נחמן מברסלב , זכרונו יגן עלינו.

החל מהרגע שנכנס ראש החודש, מתחיל זמן מיוחד מאוד , שבו נקבעים היחסים שלנו עם בני אדם אחרים , במשך השנה הבאה, עד ראש חודש ניסן הבא.

מה הכוונה?

יש לכם סיכסוכים? עימותים ? מחלוקות? מריבות? יש? הכל נקבע בתחילת חודש ניסן.

זה הולך ככה, כל יום מתוך שנים עשר הימים הראשונים בחודש ניסן , קובע איך יתנהל אצליכם החודש העיברי המקביל. כןלומר , מה שקורה ביום השני של ניסן , קובע את חודש אייר , מה שקורה ביום השלישי , קובע את סיוון , מה שקורה ביום השישי , קובע את אלול וכן הלאה. אם עברתם את ב' בניסן בלי מריבות ובלי ויכוחים , יהיה לכם חודש אייר שליו ורוגוע , אם לא – חבל על הזמן. הכל יישאר כרגיל.

הבנתם את הסוד?

אילו הייתי יכול , הייתי בימים האלו הולך לסדנת שתיקה באיזה מדבר וזה למרות שאני לא סובל את הסדנאות ולא סובל את אלו שמעבירים אותם ואני מבטיח לכם שהם מבינים בבודהא , בערך כמו שאני מבין בייצור מגפיים , עדיין כבר הסקס פיסטולס אמרו שמותר לנצל את האוייב ובימים האלו , קרי , בשנים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן , ראוי ורצוי לברוח מהעולם , להתנתק ולהשתתק.

אם אתם לא יכולים לברוח , פשוט תשלטו בעצמכם.

על תתעצבנו , תבלעו מילים. על תענו אם מעליבים אתכם , תימנעו מכל עימות או מריבה.

מה שאני הייתי עושה בתקופה מסויימת , היה לצייר לעצמי בטוש עבה מין X כזה על גב היד שכל הזמן אני אזכור לסתום את הג'ורה.

אתם תראו לבד, התוצאות מופלאות , לא תאמינו איזו שנה מקסימה , רגועה ושלווה תהיה לכם.

אני פשוט נופל כל פעם באינטרנט, עם אנשים בדרך כלל אין לי בעיה כזו, אבל כאן בבלוגים ובפורומים , אני כמו דוכובני בקליפורניקיישן , מוסיף לאבה למדורה.

חוץ מזה , בניסן נגאלו , בניסן עתידים להגאל. יכול להיות שאני אחליט הפעם על שביתית אינטרנט בימים הקריטיים של ניסן , אז תתפלאו אם אני קצת העלם , אבל אחר כך , כנראה נחזור להטיל סכינים.

או שלא, אולי הפעם באמת אני אצליח להשתפר.

יש תקווה, אין יאוש. רבי נחמן אמר.

יום הולדת שמח נחמן, תודה.

שמח פה ושמח שם


אז כבר בפעם הקודמת , שהמקום היחיד שאני רואה בו טלביזיה זה המכון כושר. אתמול בלילה כשהלכתי , פתחתי את הטלביזיה והיא נפתחה ישר על האח הגדול ,בערוץ 2. מאוד רציתי לרדת רצח על התוכנית ועל האנשים שמשתתפים בה ועל הבבונים שצופים בה, אבל לא הלך.

באמת, לא מצאתי שמץ של פסול בתוכנית הזו.

-"את מרגישה אליו משהו?"

-"לא יודעת."

-"נו, אז מה אכפת לך?"

-"היא יודעת שזה מעצבן אותי."

כאילו, ככה אנשים מדברים. על מה אתם רוצים שהם ידברו? על בטהובן? על ניטשה? על מהפכת אוקטובר? ברוך השם שהם מדברים על שמן זית. נס גדול עוד יהיה פה.

האמת, שהייתי שמח בעצמי ללכת לתוכנית כזו, אבל אני לא רואה שמץ של סיכוי לתחזק את אישיותי המקסימה בלי מיקווה.

אחרי עשר דקות של "האח הגדול" הרגשתי שמיציתי ועברתי ל"בית הלבן" שזו סדרה בערוץ המשפחה, שמעוד אהבתי עוד בתקופה שהייתה לנו טלביזיה בבית ואפילו היינו מחוברים לכבלים, רחמנא לצלן. זו באמת סידרה מעולה על דיאלוגים שנכתבים על ידי אנשי מקצוע מצויינים ותאמינו לי. אחרי שהשחקנים גומרים לדקלם את השורות המוכתבות שלהם , הם מתיישבים לשתות קפה ואומרים "אבל היא יודעת שזה מעצבן אותי."

בקיצור ,סיימתי בחדר כושר וירדתי לחניה ואז ראיתי שלא הרמתי הנדברקס כשחניתי והרכב שלי התדרדר ונכנס לחניה ריקה בלי לגעת אפילו בשום עמוד וקיר , יתברך שמו, מה שמוכיח שלמי שיש מספיק מזל, אין צורך בטיפה של שכל.

משם נסעתי למיקווה של בני ברק להתקלח, כי בשביל מה להתקלח בחדר כושר מפואר, נעים , חדש ומצוייד , כשאפשר להתקלח במיקווה ציבורי בני ברקי , ישן , המוני ולא ממש נקי ועוד לשלם על זה שלושה שקלים?

כשיצאתי מהטבילה, אנשים לידי דיברו עכל כרטיסים לאומן ומיד הפסקתי לשנוא אותם , על כל הרעש שהם עושים במיקווה והתחלתי לחשוב על זה שכבר הסתדרתי עם כרטיס לראש השנה ושהשם יתברך ירחם עלי ויביא אותי לצדיק עוד קודם והתחלתי לזמזם את מנגינת הגעגועים לאומן, שאין דבר בעולם שראוי יותר ממנה כדי לחגוג את סיום היום.

 

שורו הביטו וראו


בפרק החמישי של העונה החמישית של סדרת הסופר פריים טיים "אחת שיודעת" , מחליט הגיבור , צ'אק באס , להתחיל עם איזו פסיכיאטרית , מבוגרת , אך חביבה.

הוא קובע אצלה תור לטיפול ואחרי שיחה קצרה מאוד , היא מגיעה למסקנה שהוא לא רציני.

"אני באמת רצית לעזור לך, אדוני" היא אומרת לפתיין הצעיר "אבל אין לי כוונה לבזבז את זמני על משחקים."

"בבקשה" , מתחנן צ'אק "בואי נדבר על זה שוב."

"בשום אופן." היא מודיעה "היום יום כיפור ואני הולכת לתפילת נעילה. החוצה!"

כאן כולנו צריכם למות משבץ ולקום לתחיה מרוב תדהמה.

האם יתכן שניתן לעבוד את השם בלי פיאות מדובללות ובלי לגדל עדר ילדים מדובללים בהתנחלות נידחת? האם ניתן לעבוד את השם בלי לכסות את השיער בסמרטוטים ולגרוב גרביים עבות בחמסין? האם ניתן להתקרב לאמת בלי "נו נו נו" ו"אוי ואבוי" ו"זאת לא דרכנו"?

הצדיק אומר שכן. הוא מפעיל את כותבי התסריטים בהוליווד שיספרו לנו שאפשר להגיע לתפילת נעילה עם בושם של ארמאני , לבושים בכריסטיאן דיור ולצאת ממנה אל תוך השדרה החמישית של מנהטן , שם בסוף הפרק יעצור צ'אק את הלימוזינה ליד הפסיכיאטרית ויגיד לה "תרמתי מאה אלף דולאר לחב"ד ,כדי לגלות איפה את מתפללת."

עשרות מיליוני צופים נלהבים שמעו את המשפט הזה בסדרת הטלויזיה החביבה עליהם בחודש האחרון , אולי שניים או שלושה יבינו יום אחד שכך שלח להם הצדיק הזמנה למסיבה האמיתית היחידה.

הצדיק עובד בכל הכוח. הוא כותב תסריטים , מוציא לאור ירחוני אופנה , מפיק סרטים , סדרות ותוכניות אקטואליה. המעט שאנחנו יכולים לעשות עבורו זה לא להשאיר אותו בחוץ. לא לגדל סביבנו קליפות , לא לבנות סביב עצמנו חומות , אלא ההפך , לחפש את עקבות הצדיק באינטרנט , בקולנוע ובשלט.

אולי יום אחד גם אנחנו נקבל הזמנה.

כמו דג מת


אין דבר יותר נלעג מהבנאליות.

באמת ,  כאילו לשחות עם הזרם כמו דג מת.

למה אני אומראת זה? בגלל בסדרה הזאת מעושרות. כולם כותבים עליה וממזדעזעים במלוא גרון ואני שלא רואה טלויזיה  גם נפלתי לזה מתוך סקרנות וראיתי איזה עשר דקות ראשונות.

בלי שמץ של סנוביות , אני מודה , שיש לי דברים יותר מוצלחים לשרוף עליהם את הזמן , אבל בכל זאת , אני רוצה לזכות בביזיון הזה ולפחות פעם אחת לא להיות חדשני, מקוריו פורץ דרך ולכתוב על משהו שלא מתבייש להיות סדרה בפריים טיים בטלביזיה המסחרית.

  אז מה לחסיד ברסלב יש להגיד על "מעושרות"?

לא שאני חסיד ברסלב , קטונתי , אבל בכל אופן שמעתי מחסידים ומרבינו ואת מה ששמעתי אני צריך לבצע הלכה למעשה גם כשאני רואה כאלו דברים.

אז בוודאי שצריך ללמד זכות על המעושרות והזכות הכי גדולה שאפשר להגיד עליהן , זה שלא צריך להתאמץ ולנסות למצוא אצלן נקודות טובות , כי הן עושות את זה לבד , כל הזמן.

"אני מוכשרת" , "אני חכמה" , "יש לי חוש לאופנה" וכן הלאה , ממש מקיימות את דברי רבינו הקדוש בתורה רפ"ב :

כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ
שֶׁצָּרִיך לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן
כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וּכְמוֹ כֵן צָרִיך לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר. הַטּוֹב הוּא גַּם כֵּן מְערָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה
עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה

הנה גם מהבנאליות יצא משהו טוב.

לילה טוב.

רגע רגע , אם כבר אז כבר.

צחקנו נהננו ועכשיו עוד דבר קטן מליקוטי מוהר"ן

מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך
הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת
וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן
וְהָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב
מָה הַתַּכְלִית מִכָּל הַתַּאֲווֹת. וּמִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה
הֵן תַּאֲווֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוּף
הֵן תַּאֲווֹת שֶׁחוּץ לַגּוּף, כְּגוֹן כָּבוֹד
וְאָז בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה'.

 יאללה , מיצינו , מיצי

מיאו.