עוף טוב ולילה טוב


אל תשאלו מה היה לי אתמול.
עייף ויגע הגעתי לירושלים, כדי להגיע לשיעור וכשהגעתי הודיעו לי שהרב בדיוק יצא כדי להעביר שיעור במרכז הארץ.
בדרך כלל מודיעים לי על הגיחות האלו, אבל בגלל שהחלפתי פלאפון, יצא שהSMS לא הגיע לכתובת הנכונה.
מה נותר לי לעשות?
לנסוע בחזרה אל מישור החוף ולנסות לתפוס שם קצת מרבינו.
זה מה שחשבתי לעשות, אלא שבמדרגות תפס אותי הרב בנימין הרשלר, וביקש ממני לעשות לו טובה.
בינימין הוא דמות ידועה בברסלב,
הוא אחד מהחרדים האורגינלים, שבהיסטוריה היו התקרבו לרב ברלנד, למרות שהוא עצמו כבר היה קשור לברסלב הרבה קודם.
לא כל כך הבנתי מה הוא רצה מחיי, אבל אני כבר רגיל שברגע שנכנסים לתת החלל הברסלבי, היקום פשוט בועט בך בקלילות ממקום למקום וכל מה שאתה צריך לעשות זה לזרום.
מה שמאפיין את הרב הירשלר זה פרוייקט העופות שלו.
מטרתו בחיים, כך נראה, היא לחלק תרנגולות שחוטות והוא עושה את זה בהתמדה ובדבקות, באיזור מאה שערים, מזה שנים רבות.
הוא לא הכיר אותי לפני אתמול בערב, אבל אני ראיתי אותו ושמעתי עליו, ותכננתי להתקיל אותו בשאלה ניבזית על תחליפי בשר, כדוגמת גבינת טופו.
לא שאומץ ליבי עמד לי ברגע האמת.
רק שאלתי בנימוס עם לא הגיע הזמן לעבור לבורקסים או משהו קצת יותר מתוחכם.
הירשלר אמר שהוא חשב על זה ובתקופה מסויימת, הוא ניסה לחלק בשר לעניים, אבל ילדי העניים הסתבכו איתו ולא הצליחו לאכול אותו כמו שצריך.
עם העופות הם מסתדרים מצויין, הוא אמר והוא בטח יודע.
בהמשך הנסיעה התבררה לי מטרת המבצע של הערב, העברת סיר קובה לקבר שמעון הצדיק לצורך ההילולה של הרמב"ם.
הייתי כל כך עייף, שלא חקרתי במופלא ממני. החניתי את הרכב ליד הבית שלו והמתנתי עד שיכניס את הקובה לסיר, או שיבשל אותו, או מה שלא יהיה.
שלא תחשבו שהוא לא חשב עלי, שתי דקות אחרי שעצרנו, הגיש לי מישהו לא מזוהה, כוס חמה של תה, כדי שאני אעביר את הזמן בסבבה.
התה היה בסדר, אבל הוא נגמר הרבה לפני שהירשלר חזר עם שני סירים וערימה של קופסאות סלטים ועם הבת הטינאייג'רית שלו, אחת מהן לפחות.
אחר כך היו לנו עוד שתי עצירות, אחת כדי לשים את הילדה בתחנת האוטובוס והשניה במכולת פריקית בסנהדריה כדי לקנות שתיה.
יותר משעה לאחר שפגשתי את הירשלר, הגענו למתחם הקבר של שמעון הצדיק.
הציון לא היה ממש גדוש באנשים, הסתובבו שם אולי עשרה גברים ובערך חצי ממספר זה חרדיות מודרניות במעילים קצרים ובמגפיים אופנתיים.
אני חשבתי בצדק, שברגע שאנשים ידעו שיש אוכל, הם ימהרו לצאת מהציון ויתנו לי הזדמנות להתפלל בפרטיות. כשעליתי למעלה הארוחה הייתה בשיאה ומה אני אגיד לכם?
אם הקובה הזה לא היה בעצם צ'ולנט, אזי אני כורדי.
בשלב הזה חשבתי להסתלק מירושלים בעקבות השיעור האבוד, אבל בסיר השני היה מין מרק בשרי צפוף כזה, מהסוג שלא תקבלו בהילטון גם בשביל מאה שקל.
ממש מסכנים העניים האלו.
כשהירשלר ראה שאני לא מתכוון לברוח, הוא ניצל את המצב וקיפל את עינייניו הסיריים, כדי שהוא יוכל לנסוע איתי בחזרה.
לא שהיה אכפת לי.
סוף כל סוף הייתי שבע.
לשיעור הגעתי בדיוק שתי דקות אחרי שהוא הסתיים, אבל לפחות אמרתי לרב "ערב טוב" והשתתפתי בדיון פוליטי תוסס, בנושא מפלגתו החדשה של הרב אמנון.

זה מה שנקרא, ערב סטנדרטי בברסלב.
אם זה נשמע לכם מתיש, אתם עדיין לא הייתם באומן בראש השנה.
יאללה,
עוף טוב ולילה טוב.

שנה טובה , הכל לטובה


אין בי שמץ של פמיניזם , הלקסיקון התרבותי שלי מכיל מטעני שובניזם בסגנון "נערות שעשועים" ו"אמריקן פאי". גם בתור ליבראל אני רחוק מלהיות מציאה.
לכן לא צריך להתפלא על כך שלגמרי לא קיבלתי ברוח טובה את רצונה של אישתי לנסוע לאומן בראש השנה. כמובן שלא פעם חרפתי וגידפתי כאן את רבני ברסלב שהוציאו פסק הלכה נגד נשים באומן, אבל ככה זה.
קורה שאדם הוא גם שוביניסט, גם ריאקציונר וגם צבוע. סיפרתי כבר שיש לי מנוי על בלייזר בפייסבוק?
טוב, כמובן שלא באתי לאישתי ואמרתי לה "אני בעלך ואני לא מרשה לך לנסוע."
מאיזה עדה נראה לכם שאני? ככה לא מדברים אצלנו, וגם לא ידברו. מכיוון שכך, נאלצתי להשתמש בטיעונים שחוקים כמו "אבל מאיפה נממן את כל ההוצאות האלו" ו"מה נעשה עם הילדים במשך שבוע?". בסופו של דבר אמרתי לאישתי שהיא מוזמנת לנסוע , רק שאם היא נוסעת , אני לא נוסע.
עזר לי לכפרות. אישתי הייתה פעמיים באומן הקיץ וקיבלה שם מספיק תעצומות נפש כדי להלחם על זכותה להיות מקושרת לצדיק.
בסופו של דבר, כשכלום לא עזר, הבנתי שהכל לטובה. הרי אחרי שכל רבני ברסלב כבר פסקו שאסור לנשים לנסוע לראש השנה, תחשבו כמה אנשים אני אוכל לעצבן, רק איזכור תמים של העובדה, שאשתי בראש השנה אצל הצדיק. הרי אלו בדיוק האנשים שמצווה גדולה לעצבן, ברוך השם.
אז הכל לטובה באמת.

לגבי השנה החדשה, במשך שנים הייתי מעצב כל שנה איגרת ברכה אינטרנטית לכל ידידי ומכרי.
או לדוגמא
במחשבה שניה, אני מבין למה לא שלחתי את האיגרות האלו לכל חברי ומכרי. לאמא שלי לדוגמא, ממש לא שלחתי.
בקיצור, שוב שנה עברה , הרבה דברים טובים קרו ובשנה הזו הכרתי הרבה מאוד אנשים טובים, חשובים ומקסימים דרך "מחוייב המציאות" וכמובן הרבה נשים נהדרות, מיוחדות ויקרות ובאמת הייתי רוצה לאחל הרבה דברים טובים.

שתהיו מקושרים לצדיק,
שתבחרו בטוב,
שיהיה לכם נעים ונוח,
שתהיה לכם בשנה הזו פריצה גדולה,
שתהיו משופעים במותרות,
שתהיו בריאים ומאושרים,
שתרגישו אהובים,
שלא יחסר לכם כל.

העולם הזה, הוא עולם רבגוני ומסחרר, קיימות בו נפלאות, מתרחשים בו ניסים, יש בו גילויים של יופי מסחרר, יש בו שפע של תענוגות ושמחות, מי יתן ותחוו את אלו גם את אלו, ככל שרק תרצו.

ומעבר לעולם הזה, יש עולם נסתר ומסתורי, עולם שכולו אור מסמא עוצמה. עולם של פסגות רוחניות, עולם של מעמקי מודעות ותפיסה, עולם רב מימדי. לעולם הנסתר הזה קוראים בחסידות ברסלב "מחוייב המציאות" ,

מי יתן ולא תהיו זרים לו.

שנה טובה.

להשתגע – הגרסה המלאה


שלשום עשיתי מעשה מופרע.
האמת שאני כמעט מתבייש לדבר עליו.
אוקי, נעשה את זה קצר ואם ישאלו , אני אכחיש.
הגעתי למקום שידעתי שהמקווה שם די דפוק והייתה לי סיבה שהייתי צריך טבילה למהדרין.
מה עשיתי? התגנבתי לאיזה אתר דגירה או אתר קינון של ציפרים מוגנות , שם ידעתי שיש בריכה טיבעית.
כמה שהיה קשה להגיע לשם – אל תשאלו. המגבת שלי חטפה שלוש מאות קוצים לפחות.
הטבילה עצמה , הייתה ממש מוצלחת – למרות שהייתה רוויית בוץ, למרות שאני בספק רב , אם אחזור על החוויה בקרוב.
התוצאות כמובן , לא אחרו לבוא. בשנת שבת בצהריים, הופיע בחלומי אחד מצדיקי הדור ונתן לי מספר הנחיות לפעולה, שאת כולן שכחתי. קבלת הוראות בשנת צהרי שבת היא נוהל קבוע אצל המקובלים מאז האר"י הקדוש וגם אם אני לא זוכר השום דבר, אני יכול להתנחם בכך שלפחות נינסתי למועדון, או למעשה חזרתי אליו.

דרך אגב, אחד מגדולי החסידות , אמר ששנת הצדיקים בצהרי שבת, קשה להם וקשה לעולם , כיוון שאז הם מקבלים השגות, בלי לעמול. נו באמת, מי רוצה לעמול?

זו הייתה הקדמה בקשר לשיגעון, עכשיו אני אתייחס לאיחורים.
על שני עיניינים איחרתי לכתוב.
הראשון הוא מצעד הגאווה בירושלים שנערך השנה בסמיכות מפתיעה למותו של הרב אלישיב , מנהיג היהדות הליטאית. ניזכרתי בחיוך שלפני עשר שנים הוא הציע להעביר את מצעד הגאווה לסדום.
המצעד הזה הוא באמת בעיה אמונית. מצד אחד כולנו רוצים להיות ליבראלים יפי בלורית החושפים את ליבם המדמם בפני קהל אוהד המורכב בעיקר מנקבות חטובות ואיכותיות. מצד שני הומוסקסואליות היא רוע. זו לא "תאווה" , זו תועבה. "תועבת מצרים" , כך מכנה את זה הכתוב. צריך לה בין את הביטוי הזה , כי הוא מתאר סילוף רב מימדי של הטבע. לא רק ניגוד להתנהלות ההומוגנית של החיים בכדור הארץ , אלא גם ובעיקר משהו אנטי רוחני. מצרים היא בית העבדים, היא הבור אליו אנחנו נאבקים שלא להתחלק. מצרים היא האבטיפוס של תרבות הקליפות , תרבות החומר, תרבות המוות.
לא שאני שונא חומר. אני אוהב, לגמרי אוהב.
טסתי בשבועות לאומן , וזה היה אחרי תקופה שכל הזמן שרצתי במיקוואות ובשיעורים אצל רבנים. לא היה לי רגע דל. פתאום , אני נכנס לדיוטי פרי וכל כך נהניתי מחגיגת החומרניות הזו, מהנוצצים והמעוצבים והמבריקים והחדישים . כן, אני בעד החומר , אבל כשהוא במקומו הנכון בהיררכיה , כמשהו שמסמל את האור החוזר , את הרצון להתקרב אל הבורא , או במהותו או ביופיו או בתיחכומו ולכל דבר יש מקום שם, גם לטכנולוגיה המתקדמת וגם לאופנה העילית. כולם כולם נועדו להעצים את כוחו של הצדיק בעולם. מצריים היא ההפך. היא לוקחת אותך למטה. היא מעצימה את החומר , בונה פירמידות עצומות כקורבן למוות, מכאן באה ההומוסקסואליות, היא שקר, היא סוף הדרך. גם אושו אמר את זה , גם טיוהר אמר את זה. אין בכך כל חדש.

אז מה באמת לעשות עם המצעד?
צריך למחות נגד הפנאטיות , ברור שצריך. במיוחד בירושלים ששמה המצב כל כך גרוע שאפילו חברות הפירסום נכנעות לטליבאן. עם כל זה, אי אפשר לשלב מאבק צודק על חרותו של האדם ועל רוחו של האדם , במשהו שהוא אנטי רוחני ואנטי אנושי.
כאילו, מילא אם ההומואים היו אומרים "אנחנו חולי נפש – טפלו בנו." , אבל הם עושים מזה אופנה, איניות , שיק.
יחד עם זה אי אפשר לצעוד.

אוקי , דבר שני שהחמצתי זה ט"ו באב.
אישתי דווקא קיבלה את המתנה שלה, אבל את הבלוג עדיין צריך לתחזק.
אז ככה, היום לא נדבר לא על אמריקאן פאי ולא על סטוצים ולא על סצנות רומנטיות בהארי פוטר. על אלו אפשר לדבר בכל השנה. היום נדבר מעט ובקצרה על ט"ו באב על פי תורת הקבלה ופנימיות התורה.
ובכן, אומר הרבי מלובביץ' בספר המאמרים, לא זוכר איזה כרך , עמוד קפ"ה שהגמרא במסכת תענית מאוד מוזרה. מה הגמרא אומרת? את זה נראה כולם יודעים "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שהי בנות יוצאות לכרמים בלה בלה בלה".

שואל הרבי "מה פתאום לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב? פסח לא טוב? סוכות לא טוב?"
אז מסבירים שבאמת בט"ו באב השלמות של הלבנה , מסמלת את השלמות במדרגה הרוחנית של היום.
אז שוב פעם צצה השאלה הבאה "גם פסח וגם סוכות חלים בזמן הירח המלא והם נקבעו על ידי התורה, אז איך זה שהגמרא טוענת שט"ו באב , שבכלל לא נקבע על ידי התורה, הוא יותר נעלה עליהם?"
כאן מסבירים החבדניקים שירידה היא תמיד לצורך עליה ושהעליה תמיד צריכה להיות יותר גדולה מהירידה, כי אחרת, מה הטעם בככלל בירידה לצורך עליה? עדיף כבר לא לרדת.
ובגלל זה ט"ו נעלה על כל החגים , כי הירידה שלפניו היא תשעה באב, שהיא הירידה הכי גדולה , היא היציאה לגלות, היא חורבן הבית.

יש במאמר החבדניקי הזה עוד הרבה ניואנסים מדהימים, אבל נניח להם כרגע, כי אנחנו לא חבדניקים כאן ולא סוגדים לתיחכומים לשמם. אני את השיעור הזה שמעתי בבית כנסת של חב"ד והייתה לי עליו שאלה עצומה. השאלה שלי הייתה, איך זה ששלמות הלבנה היא תכלית השלמות?
מה אנחנו , עובדי ירח וכוכבים?
אז מה עם הלבנה מלאה? זה בא והולך.

אז התשובה נעוצה בתורת ברסלב, כמובן. אם אתם זוכרים את המאמר הזה. כאן אנחנו מגלים שהחיסור של הלבנה, מסמל את כל החוסר בעולם ושקידוש הלבנה מסמל את הכוח שיש לנו להביא את העולם לתיקונו ולכן בוודאי שמילוי הלבנה מסמל שלימות וט"ו באב שהוא השלימות שאחרי החורבן הוא השלימות הגדולה ביותר, מעבר לזה שהוא מביא לפריחת המסחר בזרי פרחים, סבונים ריחניים ואמצעי מניעה.

אוקיי חברים, כמעט שזהו זה להיום.
אני רק רוצה לבקש ממכם משהו, תתפללו עלי שאני אצליח לכתוב כאן סיכומים משיעורים של הרב ברנר. יש על זה קיטרוגים. יש אנשים שמתפללים ששום דבר מהרב ברנר לא יגיע לבלוג הזה ומדובר באנשים שיודעים להתפלל.

טוב אני אכניס קטע של שיעור על קריאת שמע, אבל תדעו לכם שאם אני מעלה דברים על הכתב , יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה מאשר ביוטיוב, אני גם לא יודע למה.

זוכרים מה סיפרתי בהתחלה על הטבילה והחלום?
גם בעולם הרוחני , כמו בעולם הגשמי , לפעמים אתה פשוט לא יודע רוצים ממך.

נחמד מאוד


והרי סיכום קצר של הערב שהיה.

נסענו לירושלים להפגין נוכחות בכנס הפמיניסטיות הדתיות ,
אחרי שהיינו שם כמה דקות , שאלנו איך מגיעים הכי מהר למאה שערים ותוך רבע שעה כבר חיממנו את הכסאות בשיעור היחיד במינו של הרב ברנר בבית הכנסת באר שבע.
.
נושא השיעור היה קטע ל"ב ב"ימי מוהרנ"ת" חלק שני:


בקיצור , רבי נתן מרגיש מאוד עצוב ואז הוא והחברים שלו צוחקים שעה רצופה , וזה מה שרבי נתן אומר שזה "היה נצרך לו אז מאוד מאוד , לאין שיעור".
אני כמובן שמחתי לשמוע שגם רבי נתן כלי חשוב לבנייה עצמית , כמו שלימדו אותנו בפונה , אבל כיוון שבכל זאת היינו באזור מאה שערים , מיד קם מישהו והתחיל להגיד שבשולחן ערוך כתוב שאסור לצחוק בפה מלא.
הרב ברנר שליט"א היה מאוד מבודח מההערה וסיפר שכשאמרו את זה לחסידי ברסלב, הם היו ממשיכים לצחוק , רק היו מכניסים אצבע לפה.
עוד דבר חשוב שהוזכר בשיעור , היה נושא נתינת הצדקה בכל הזדמנות. הרעיון היה שצריך לתת צדקה כל הזמן (גם בסכומים אפסיים) כי זה שובר את מידת האכזריות.
אחר כך התפללנו ערבית כמו שצריך , כלומר בצריחות, ואני חייב לציין שהתפילה בסגנון הזה , שגם מומלצת על ידי רבינו בשיחות הר"ן , היא ממש אפקטיבית , זאת אומרת , לכל הפחות אתה שומע את עצמך מתפלל ולא את זימזומי המחשבות ואחרי התפילה קצת רקדנו והיה נחמד מאוד.

כשיצאתי לכיוון הבית , שאלתי את יוקו , אם מתחשק לו לחזור למסיבה שהיינו וכיוון שהוא אישר , חזרנו לכנס הפמניסטיות שכבר הפך להיות מאוד ממוקד ורציני. אפילו שאלו אותי אם אני "פמיניסט חרדי" בגלל הכיפה ואני אמרתי שאני מחופש.

זאת האמת , לא?
פמיניסט חרדי? השם ישמור.
היה לנו ערב נעים ולילה טוב ועכשיו כבר בוקר וצריך ללכת למקווה.
יום מקסים שיהיה.

הישרדות


ברכות ואור לכולם!

פסח שני נחוג אתמול , באור ובסתר והוא גרם להזכר בעונה השניה של "השרדות" , שכששדרו אותה, עוד איכשהו הייתה לי טליביזיה בבית.

אה , אבל לפני זה, לגבי הזוועתון הנוכחי, הישרדות VIP, אני חייב להגיד משהו. אתם רואים למה עדיף פולקסווגן פאסאט שנת 97 על קאיה פורטה חדשה? ברור שאני אומר זה בגלל בוקי נאה , שמזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר ואלגבדגכרגי.

איך שהשפיטו את ג'אמצ'י בזכותו, לתפארת מדינת ישראל , עוד לא היה אנדרדוג כזה בפלייאוף.

האמת שהתכוונתי דווקא למיכל זוארץ החיננית והאסתטית, שלידה נראות כל הדוגדניות בגיל שלושים מינוס, כמו משהו שאתה קונה שניים במאה ליד הדיסקוטק בקאזחסטן.

אז מי שזוכר בעונה השניה, לקחו את כל המודחים לאיזה אי אחר במרכאות, ושאלו אותם אם מתחשק להם לנסות לחזור למשחק. חלק אמרו שלא, חלק אמרו שהם רוצים ואז עשו להם כזה מבחן.

זה בדיוק הסיפור עם פסח שני. לפעמים יש מניעות ואז אומרת הגמרא "אונס רחמנא פטרי" , מה הכוונה? מאוד פשוט, אם אתה לא יכולמ , אתה לא יכול ולא נורא. אלוהים פוטר אותך.

אז כולם שואלים את השאלה הבאה "אם אלוהים פוטר אותך, בשביל מה פסח שני? הרי פסח שני הומצא בשביל אנשים שהיו טמאים בפסח הראשון ולא יכלו להקריב קרבן."

אז על זה דיברו אתמול בשיעור של הרב ברנר.

בליקוטי מוהר"ן בתורה ס"ו כתוב כך , בנושא הזה :

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלא עֲשָׂאָהּ, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ'

כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אנֶס, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

אֲבָל כָּל זֶה נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה

אֲזַי יוֹצֵא בָּהּ

כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת כִּי יֵשׁ לוֹ אנֶס

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת

רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הוּא חָפֵץ בְּהַדָּבָר עַצְמוֹ

אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ, מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

כִּי אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בָּזֶה

כִּי הוּא תָּאֵב וְחָפֵץ וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאד, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

וְלא לָצֵאת עִם הַ"כְּאִלּוּ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ"

כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי

שֶׁיִּגְמר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִכּחַ אֶל הַפּעַל.

וַאֲזַי, כְּשֶׁחוֹשֵׁק מְאד בֶּאֱמֶת

וְאֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנֶּחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ

אֲזַי בְּוַדַּאי יִגְמר הַדָּבָר וְיוֹצִיאוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וָאֳנָסִים

כִּי הֵם לא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַחֵשֶׁק הָרָאוּי לְאוֹתוֹ הַמְּנִיעָה, כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת הַנֶּחֱשָׁק

אֲזַי מִמֵּילָא נִתְבַּטֵּל הָאנֶס וְהַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל

זאת אומרת, מי שרוצה להפטר , פוטרים אותו. מי שלא רוצה להפטר ולא מסכים לוותר , אזי בסופו של דבר יצליח להגשים את רצונו ולהוציא אותו מהכוח אל הפועל וישבור את כל המניעות והמחסומים.

גם ריצארד באך כתב את זה ב"תעתועים"

אין משאלה שניתנת לך שלא תוכל להשיגה ,

רק ייתכן שתצטרך לעמול לשם כך."


מדהים איך אני זוכר את הספר הזה אחרי עשרים שנה.
הקיצר בברסלב העיקר זה החשק. כל זמן שאתה ממשיך לרצות , אתה בדרך.
אפרופו דרך.
אחרי השיעור עם הרב לקחתי את אחד מהחסידים לטרמפ לצומת שילת. התבלבלתי קצת בדרך ונסעתי דרך רמות , שם מיתמר מעל הכביש המגדל המופלא של ציון שמואל הנביא.

"אולי נקפוץ לציון?" מציע הטרמפיסט.


עשר וחצי בלילה. הילדים כבר נרדמו, הרבנית כנראה גם כן רגועה, אז למה שלא נעבור אצל הצדיק? הרי כתוב בתהילים "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו – קוראים אל השם והוא יענם!"

אז נכנסנו , כמובן , ואמרנו תיקון והיה באמת כיף .

הדבר הבא שקרה זה שביציאה בחזרה לכביש נזכר הטרמפיסט שלי שישנו איזה מעיין בסביה שהם היו הולכים לטבול בו לפני כל מיני שנים בזמן שעשו התבודדות באזור .

"מעיין?" תהיתי.

כביש חשוך , בתוך השטחים , מסביבנו צינה וצלמוות.

"כן , מעיין" הוא אמר לי . "אני זוכר בדיוק איך להגיע."

ברגע זה נזכרתי בכל הקליפות שנדבקו אלי לאחרונה והנהתי בראשי בהתלהבות. אחרי הכל , מוצאי פסח שני , היום שמביס את כל המניעות.
נסענו ונסענו בדרכי עפר משובשות , עד שנתקענו באפלה בחצר הקדמית של איזה ערבי, חובב כלבים קולניים במיוחד.
"איפה המעיין ? " שאל אותו הנוסע המטריד.
"תעשה פרסה פניה ראשונה שמאלה" ענה הערבי המוטרד ,שכנראה לקח בקלות את העובדה שמישהו נפל לו לתוך החצר באמצע הלילה.
תוך דקה היינו במעיין שפיכפך בתוך מבנה ימי בניימי בצלע גבעה ומעולם לא שמע על תקופת הבארוק.
היה חושך מצריים לכן השתמשנו באייפונים הטמאים בתור תאורת חירום ובסופו של דבר הרבצנו שנינו טבילה מדהימה עליה נאמר "וכל הרשעה כעשן תכלה."

אין כמו טבילה במעיין טיבעי, היא מומלצת בחום , או יותר נכון בקור , גם לנשים וגם לגברים. אני טבלתי בשבוע שעבר אצל שמעיה ואבטליון על יד מושב סוסיה , אבל אני מודיע חגיגית שהחור הזה שטבלנו בו אתמול בלילה , עולה על המטבלה הפלצנית ההיא שכוהני הדיבלול סגרו אותה לטבילת נשים.

יאללה, על פסח שני שמעתם?
תשמעו גם בשורות טובות ועל הגאולה הכללית.

הפוסט הזה מורם לרפואת איתן בן שרה, להחלימו ולרפאותו.
 

לגמרי בעניין


טוב , ככה נראה היום השיעור עם הרב ברנר בירושלים.

הפעם דיברנו על נקודת האמת , שהיא עניין מאוד פשוט. לא לשקר לעצמנו.

הרב דיבר על הפטרת פרשת זכור, כששאול ושמואל נפגשים ושאול מספר לשמואל בהתלהבות איך הוא מילא את מצוות השם וחיסל את עמלק.

"רגע אחד" עוצר אותו שמואל "מה זה כל קולות הצאן והבקר שאני שומע?"

"אה" אומר שאול "אותם לקחנו מהעמלקים כדי לזבוח להשם."

"תגיד לי אתה שפוי? " שואל שמואל "אתה באמת חושב שאלוהים צריך ממך טובות? הוא צריך שתביא לו קורבנות מהפרות של עמלק? מה הוא ביקש ממך בסך הכל? לך ותהרוג שם את כולם, את הגברים , את הנשים , את הילדים , את החיות ואת הבהמות ואת כל החפציםפ הוא ביקש ממך לשרוף. מה לא ברור יותר מזה? לא נראה לך דבר השם? בסדר, גם לא לא מתחשק שתמשיך להיות מלך."

זה כל העניין, לא לשקר לעצמך. ברגע שאתה מחזיק באמת , אתה בדרך הנכונה.

בגלל זה אני כל כך אוהב את השיעורים של הרב ברנר. אין בו שמץ של פלצנות , הוא אומר את הדברים איך שהם . הוא לא מתחנף לקהל ולא מהלך עליו אימים. הייתה לי סיעתא דשמיא גדולה שזכיתי להכיר אותו.

ברוך השם.

אפרופו להיות אמיתי עם עצמי , שמענו בחודש הבא מגיע סרט האיחוד של אמריקן פאי , ומה אני אגיד לכם, אני לגמרי בעניין. שאלץ השאלות היא מה אני עם הציציות האלו בקולנוע. הרי זה חילול השם גדול. מקסימום נדחוף למכנסיים , כמו הליטאים.

עוד כמה עניינים קטנים.

יום ראשון שלפני ערב פסח , יגיע הרב עופר ארז שליט"א לרמת גן ויתן שיעור מיוחד לנשים. אני מאוד לא אוהב את הטירוף הזה מסביב לפסח. לדעתי זה רק היצר הרע שמוציא אנשים מדעתם לבולמוס של ניקיונות , אבל הרי אף אחד לא שואל אותי ,אז לפחות עושים את השיעור הזה כאות הוקרה לכל אותן נשים שרוצות להתקרב לצדיק וטוב שהן תדענה שיש בפסח הרבה יותר מאשר עבודות של מירוק וקירצוף.

אני שמח מאוד להמליץ על שני בלוגים נשיים אמיצים ומקסימים, הראשון של שטוטית הנהדרת שאותה אני מכיר כבר הרבה שנים והשני הוא שק של נחשים, שאותו כותבת דורה ק. בכישרון ובשנינות.

לכו תבקרו ותעשו מנוי, אין הרבה כאלו.

חוץ מזה, תהיו בריאים, תשתו הרבה מים ותראו ישועות.

לילה טוב.

פעילות ועד אומן


כמו רבים, גם אנו שמחנו לשמוע על פעילותו של "ועד אומן" בראשות מורנו הרב שמעון טייכנר שליט"א , שמקדיש מאמצים בעת האחרונה כדי לשפר את המצב המבולגן והמטונף באזור הציון הקדוש של רבינו באומן.

ב"מחוייב המציאות" ישנה תמיכה רבה בניהול מסודר, התפתחות , קידמה ובוודאי כשמדובר במקום כל כך חשוב בשביל כולנו, שאנו עוברים חוויות אישיות מאוד מהותיות.

אנחנו חשבנו כך , אבל מסתבר שיש מי שחושב אחרת, כמו חבורה של פאנאטים משתוללים מנטורי קרתא , שהחליטו שפעילות "ועד אומן" ,היא "מזימה ציונית" ולפיכך מילאו את מאה שערים בפשקווילים בגנות הרב טייכנר שליט"א ו"ועד אומן".

טוב, נו ,מה נגיד?

קודם כל הם מטומטמים, מעבר לזה הייתי מחליף אותם כל יום בכל אחד מחברי ההסתדרות הציונית , אילו לא היו מבקשים על ההחלפה כזו תוספת תשלום וגם הפשקווילים שלהם בהחלט דורשים שיפור , אבל את זה עשיתי בשבילם כבר בעצמי.

פשקוויל

טוב,

מקווה שהיה לכם פורים שמח.

לי בהחלט היה, אני אעדכן אתכם בהזדמנות ב"נ.

כל הישועות.

 

The universe is waiting


Nachman Lugasi (left) is the son of the former manager of the tourists catering in Uman, he is 3.5 years old , and a second generation Breslov Chassid. His friend, Etammar is a 4 years old pilgrim and a sixth generation Chassid. Together they are enjoying a summer of adventures in the Ukrainian city of Uman, were thousands of Jewish pilgrims are visiting each month , in sake of visiting the tomb of Rabbi Nachman .

Those children are some of the first sparks of a mystery generation that is yet to come, were the presence of  the Tzadik is natural in their day to day lives , as much as the I phone or the internet.

The world is waiting for their roar.

נחמן לוגסי (משמאל) הוא בנו של המנהל לשעבר של שירותי ההסעדה באומן. הוא בן שלוש וחצי ודור שני לחסידי ברסלב. חברו איתמר הוא צליין בן ארבע, בן לשישה דורות של חסידים. יחד הם נהנים מקיץ של הרפתקאות בעיר האוקראינית אומן, להיכן שאלפי תיירים יהודים מגיעים מדי חודש כדי לפקוד את את קברו של רבי נחמן.

הילדים האלו הם סנוניות ראשונות מדור מסתורי שהולך ובא, כשנוכחות הצדיק בחייהם משמעותית לא פחות מהאינטרנט או מהאייפון והעולם כולו ממתין לשאגתם.

            

כי עין בעין יראו


בעוד עשרים ומשהו שעות בערך אני אעלה על המטוס ואמריא לכיוון הצדיק לעשות שם את שבת חנוכה.

רציתי להגיד שאני מתפלל , ובעזרת השם, אתפלל גם שם שתגיעו  ותזכו גם להגיע  אל הצדיק.

כולכם ולא משנה מי אתם, גם אם אתם שמאלנים ולסביות , עושר אמיתי הוא כזה שבעליו שמח לחלק ממנו והצדיק הוא עושר ואושר לאין גבול.

השבת יקראו בבית הכנסת את פרשת "מקץ", שעיניינה הוא יוסף הצדיק והשם יוסף, התקבל מהמשפט "יוסף השם לי בן אחר" , והכוונה כאן שעניין ההתקשרות לצדיק זה להביא עוד "בן אחר" אל הצדיק.

אני באמת לא מיסיונר ולא מחזיר בתשובה, אין לי שמץ של עניין להעביר אף אחד על דעתו ועל מגדרו, זאת אומרת , דווקא יש , אבל לא אתכם , ואם הייתם יודעים את מי, הייתם בטוח מסכימים שדרושה שם רפורמציה.

כמעט עשרת אלפים איש עברו כאן בבלוג בחודשים האחרונים, כולכם נשמות גדולות ויפהפיות מעוצבות לתפארת, פסגת הבריאה, אלא שאנו חיים בחושך ובחושך אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו, אנחנו נדחפים אל המצוקה ואל הפחד , אל הסבל והכאב.

הצדיק הוא האור , באמצעותו אנחנו מסוגלים לחוות את האלמוות שבנו, את הנצחיות שבנו. דרך העוצמה שלו , אנחנו מסוגלים למצוא את המקום לראות את הטוב בעצמנו ובאחרים , לכן השהות אצל הצדיק , היא שחרור מהאשלייה והתקרבות אל המציאות האמיתית.

הנה קיבלתם הזמנה , אתם כבר בדרך.

נסיעה טובה.

שאפו לדידי חנוך על הטריילר המדהים של ההוביט.

תחזקנה ידיו של גלעד סרי לוי על החסד שהוא עושה עם האינטלגנציה האנושית.

מי יתן ותפרשו כנפיים ותעופו גם אתם אל עיר הקודש אומן.

 

 

מעטים מול רבים


G

בחנוכה בסוף שנת 1996 , התחיל להיות קריר בהימלאיה. מכיוון שכך החלו אלפי ישראלים לנטוש את דרמאקוט, רישיקש , וארנאסי ופושקאר והחלו נעים בנתיבי הודו העקלקלים אל עבר חופי הדרום החמימים. תופעה זו כנראה מתרחשת כל שנה ושנה , אלא שבשנת 1996 אני שהיתי בפונה , עיר הודית שנמצאת באמצע , בין הצפון והדרום , לא רחוק מהבירה המסחרית של הודו , בומביי.

תושביה הישראלים של פונה , היו הרבה מעל לנדידות העונתיות האלו. אז כמו היום, הם היו עסוקים בפיתוחים  רוחניים אינטנסיביים בהיכלים המהודרים של האשראם האדיר של אושו.

אחחחחחח, קורה לי הרבה שאני נד בראשי   ברחמים כשאני רואה את הסדנאות הרוחניות  בישראל , המתנהלות בכל מיני מתנ"סים או כיתות בית ספר או חדרי הרצאות בבתי מלון. איזו עליבות ופרובינציאליות , איזה חוסר מקצועיות. מי שלא ראה את הקמפוסים בפונה , לא יודע מה זו "כיתה רוחנית".

טוב, כמובן הכל במאמר מוסגר. העיקר הוא שבאותה שנה גם התקרר בהימלאיה וגם התקרב חג החנוכה ולפונה התחילו להגיע עשרות מטיילים ישראלים כל יום , שרובם לא שוהים במקום יותר מיום או יומיים.

אז עלתה השאלה , האם להדליק חנוכיה.

אודה ואתוודה שלי היה דיון אמיתי בעניין. חברי שרובם היו עסוקים בטיפוס בהיררכיה האשראמית וכל הזמן השתתפו בקורסים ובסדנאות ובאימונים ובחלקם כבר הגיעו למדרגת מדריכים ומורים , מאוד התנגדו.

הטענה שלהם הייתה , באופן כללי , שהדלקת חנוכיה באופן פרטי, היא קישקוש בלתי מזיק, אבל באותן נסיבות כשאלפי ישראלים חולפים מדי שבוע ליד האשראם,  החנוכיה יכולה לעולל נזק כבד. הרי אותם מטיילים נבערים יכולים במקרה לבקר באשראם ולהתחבר אל ייעוד רוחני גבוה ונאצל. הדבר האחרון שהם צריכים הוא שמישהו ידליק להם חנוכיה פריטמטיבית וישיר איתם את שירי גן הילדים. זה יחבר אותם באופן מיידי למכנה משותף ישראלי רדוד ונמוך וימנע מהם את הסיכוי לעלות אל מעבר לקיום הבורגני הסתמי שממתין להם בארץ.

אלו היו החברים שלי ואז באמת היו לי חברים על רמה.

מצד שני , היו גם בפונה ישראלים פחות מלוטשים, ופחות מגוייסים רוחנית. ספסרי דירות ,מתווכים , ממשוררים בפרוטה, אמנים בעיני עצמם וסתם בטלנים ויושבי בית קפה. אלו מצידם התלהבו מאוד מהרעיון להדליק חנוכיה, לאכול סופגניות ולשיר שירים. אחד מהם אפילו בנה חנוכיה מאבנים וברזלים ומצא מקום ליד האינטרנט קפה כדי לכנס כמה אנשים ולהדליק.

כמובן , שמרגע זה נגזר עלי לבצע את ההדלקה. למזלי שעת ההדלקה הייתה בדיוק השעה הזו שכל אנשי האשראם המובהקים התכנסו ל"אחוות הגלימות הלבנות" , מה שהבטיח לי שאף אחד מחברי הנעלים, לא יקלע למקום ויעקם את חוטמו האצילי.

כך התאספו במקום חמישה עשר ישראלים ובמספר הזה היו מוסיפים ובאים , והשמש שקעה והאויר התקרר ואני ניצלתי את ההזדמנות  לשאת נאום קצר שלמזלכם רק מעט ממנו אני מסוגל לזכור.

"היום אנחנו זוכרים תקופה בה עמדו מעטים מול רבים." כך אמרתי "רבים שחשבו שהם יכולים לקבוע מה ללבוש , מה לרצות ובמה להאמין. אנחנו זוכרים היום את כוחו של המיעוט להתקומם מול הרוב. את זכותם של המעטים לשמור על התרבות שלהם ועל האמונה שהייתה כל כך חשובה להם. הרבה חברים שלי לא נמצאים כאן היום, לא בגלל שהם לא אוהבים אותי, אלא בגלל שהם חושבים שזה מכוער ופסול לעמוד מול האשראם ולשיר סביבון סוב סוס סוב. זה שמוכיח לנו שגם היום אנחנו יכולים להמצא במצב כזה כמו של המכבים ושגם היום אנחנו לא צריכים לוותר לרוב ולהכנע לו."

אז ברכתי בשם ובמלכות , הדלקתי את הנרות ושרנו "כד קטן" ואפילו חילקנו סופגניות לנאספים. שבועיים אחר כך גיליתי שבזכות הנאום הקטן שלי , משכתי את תשומת ליבה של בלונדינית מקסימה, שבדיוק הגיעה עם גל הנוודים העירה וזה בערך מה שהיה בראש מעייני לפחות באותה התקופה.

טוב, זה היה בקשר לחנוכה, שתהיה בעוד שבועיים.

לפני חנוכה ישנו עוד חג שנקרא "חג הגאולה" , של חסידי חב"ד . החגיגות שלהם יתקיימו באולמות בכל רחבי הארץ והם יזמינו את כולם לאכול ולשתות ולשמוח בכוחה והצלחתה של חסידות חב"ד. ביום הזה אני תמיד נהנה לדמיין שחסידות ברסלב היא עדיין קטנה ונסתרת כמו שהייתה לפני שלושים שנה ואני מגיע לחב"ד ושר את השירים שלהם ומרגיש "מעטים מול רבים" מחתרתי שכזה.

היום , כמובן , זה כבר לא ככה. הצדיק אוסף את הנשמות העזובות מהרחוב וגואל אותם בתורתו. רק מה, עדיין נחמד להצטרף לחב"דניקים ביום חגם, זכר לתקופות בהם הם עמדו מעטים מול רבים.השנה אני הבטחתי להגיע להתוועדות אצל הרב בני קלי בבית חב"ד בקניון מרום ברמת גן ומן הסתם אני לא אהיה היחיד.

גולת הכותרת של ההתוועדויות האלו היא שירת "ארבע בבות" , שהוא ניגון חסיד מצמרר בעוצמתו שאסור להשמיע אותו סתם והוא מיוחד רק להזדמנויות מיוחדות. הרבה חסידים מנסים לצחוק על החבדניקים ולנגן את הניגון הממממקודש סתם ככה, אבל כל פעם שאני ראיתי כזה דבר ,  הניסיון לא צלח.

ראיתי חסידי ברסלב מצפת מנסים לשיר את "ארבע בבות" שלוש פעמים וכל פעמים מתדרדרים לזיוף נוראי.

טוב, מספיק עם אולטרא אורתודוקסיה קיצונית להלילה. אם כבר דיברנו על הודו אז הנה "ראנג ראנג מיר" , פנינה בוליוודית אמיתית.

אז זהו , הבה וניפרד בברכת חג הגאולה:

"חג שמח , שנה טובה , תיכתבו ותחתמו בלימוד החסידות ובדרכי החסידות"

שבוע טוב!