הזונה והכלב


ובכן ילדות וילדים, חמודות וחמודים, מי יתן וימצא אתכם הטוב בכל אשר תפנו.

אתמול נידרשנו לשאלה מעניינת ולא ממש הצלחנו לענות עליה, אבל אחרי קצת יישוב הדעת, נראה לנו שהיא קשורה לרעיון שהאיר לנו בעבר והיא גם קשורה למחוייבות קבועה שיש לנו כאן בבלוג הזה, למחות נגד המחזירים בתשובה ונגד תעשיית התשובה באופן כללי.

לכן אנחנו נענה כאן, כמידת יכולתנו ונקווה נשביע את רצון הקוראות והקוראים שבוודאי שאלות דומות חולפות מדי פעם בשולי תודעתם.

ובכן, השאלה הייתה "למה אנחנו שונאים את ש"ס"?

כדי להגיע לתשובה ניזכר בפסוק מתורתנו הקדושה בספר דברים פרק כג

לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

ועל הפסוק הזה, נשאלות שתי שאלות.
השאלה הראשונה, מה הקשר בין אתנן זונה למחיר כלב, הרי מדובר לכאורה בדברים שונים לגמרי. כלב הוא היתר גמור, אפילו מוזכר כחיה שפרנסתה על האדם , מצד הפסוק "לכלב תשליכוהו" והשולחן ערוך בהלכות שבת מתיר לשים אוכל לפני הכלב ואוסר לשים אוכל בפני החזיר, כיוון שישנה מצווה ברורה , לפרנס את הכלב.

לגבי זנות, אז אנחנו יודעים שאין איסור נקודתי, אבל יש איסור נסיבתי.
מה הכוונה? בהעדר איסורי עריות אחרים, מותר לקיים יחסי מין עם זונה.
מצד שני, התורה מצווה על מנהיגי העם, לבער את הזנות מתוך הישובים הישראליים ולמנוע מצב שבו הזנות מקובלת ומצויה.
חוץ מזה, השולחן ערוך , מעודד אנשים רגילים (לא כהנים) להתחתן עם זונות, מסיבה שלדעתו , הנישואין מחזירים את הזונות למוטב.

זאת אומרת, מבחינה הלכתית , הכלב והזונה הן ישויות שונות לחלוטין ואין הגיון בזה שהכתוב יכרוך אותן ביחד.

השאלה השניה היא לגבי ההקשר לבֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
הרי לכל הדעות , ישנם דברים הרבה יותר גרועים ממחיר כלב ואתנן זונה. יש גזל, יש שכר רצח, ישנו כסף של עבודה זרה, נכון? יש דברים מאוד גרועים. למה דווקא הדוגמאות הללו?

ובכן, כדי להשיב על העניין הזה , צריך מבט מעמיק יותר על שתי הדוגמאות.
מהו "מחיר כלב"?
האם מישהו קונה בכלל כלבים?

כן, כשמדובר בכלב גיזעי , או כלב שזכה בתחרויות או כלב מיוחד.
אז משלמים בשבילו כסף, אבל כלב רגיל, הוא סחורה שניתנת בחינם.
אתה יכול לאמץ כלב משוטט, אתה יכול לקחת גור מהמלטה, אתה הולך לצער בעלי חיים ובוחר מה שנראה לך.
גם בתקופת המקרא, לא ממש היה קיים צורך לקנות כלבים, לכן למונח "מחיר כלב" אין משמעות כלכלית.
לפיכך מהו מחיר כלב?
מחיר כלב, הוא לא הסכום שבו אתה קונה כלב, אלא ההוצאות שלך עליו.
בדרך כלל, אתה צריך לשלם איזשהו סכום כדי להאכיל את הכלב, זו הוצאה אחת ויש לך עוד הוצאה, שהיא למעשה מגלמת את הנזק שנגרם לך בגין הכלב והנזקים העיקריים הם הרעש שהכלב עושה והצואה שהוא מפריש בכל מקום.
זה מחיר הכלב.

עכשיו לגבי אתנן זונה.

אנחנו יודעים, שבניגוד לכלב, זונות בהחלט מקבלות כסף.

השאלה הנשאלת היא, על סמך מה , אותה זונה מבססת את התשלום שהיא גובה?
במילים אחרות אנחנו יכולים לשאול, אילו תכונות קיימות אצל זונות , שעליהן הן מסתמכות בזה שהן מקבלות תשלום?
אני לא מדבר כאן על גיישות יפניות שיודעות לנגן, לשיר ולצייר, והפעילות המינית שלהן היא לגמרי שולית.

התשובה היא, שאותן זונות מקראיות, כמו זונות רחוב מודרניות, תולות את האתנן שלהן, בעובדה שיש להן איברי רביה, כלומר איברי מין.

אלמלא המערכת המינית, לא היה קיים באמת תשלום לזונות.

אז אלו למעשה שני היסודות שמוזכרים בביסוס.

מחיר כלב שהוא אוכל, לכלוך ורעש ואתנן זונה שמסמל מין, רביה והתרבות.

אז בואו בבקשה ונסתכל שוב על הפסוק

לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

מה אלוהים אומר כאן? אלוהים אומר כאן דבר מאוד חשוב, הוא אומר "אני לא פוסט מודרניסט, אני לא רואה חושב שיש חשיבות לכל מהות. אני שופט יכולת ואני שופט תוצאות ואם כל מה שאתה יודע זה לאכול ולהסריח ולהרעיש ולהתרבות אני לא רוצה אותך בבית שלי, עוף לי מהעיניים".

מדהים.

הנה התבטאות שכולה פילוסופיה פוליטית מודרנית ואנחנו מוצאים אותה בטקסט המקראי מתקופת הברזל.

אילו היו הזונה והכלב זהים, אפשר היה להסיר אחד מהם. הם לא זהים אבל, הם ביחד מיצגים מציאות אחת, מה שאנחנו בחסידות ברסלב מכנים "בחינה". בחינה היא מרחב רוחני מוגדר על ידי כוחות ומהויות. המרחב הזה הוא המרחב של ש"ס הוא המרחב של הפוליטיקה החרדית בכלל.

המהות של הכוחות הפוליטיים החרדיים היא מאוד פשוטה ומוגדרת, נאכל, נסריח, נרעיש ונתרבה.

מהו הסרחון כאן? אותה מערכת חברתית מסוגרת וחנוקה , שמגביה את חומותיה כדי לא להתמוסס בזרמי החיים שמיוצגים על ידי תפיסות יותר נאורות.
מהו הרעש? אותן אמונות נבערות שמאפשרות למנהיגי האספסוף לשלוט בו.
המדרגה הזו, שהמקרא מגדיר בתור "אתנן זונה ומחיר כלב" מתאימה לש"ס כמו כפפה ליד. אני יודע שיש עוד מפלגה חרדית, אבל האגודה, לפחות בעבר הייתה יותר צנועה ונחבאת אל הכלים ודאגה רק לקיומו המיותר של החינוך העצמאי.
אצל ש"ס נשמעת נביחת הכלבים ברמה, מאז צצו כמנהיגי תנועת התשובה לפני עשרים שנה ועד היום הזה כשבחסדי האל, הם נושכים זה את זה עד זוב דם.

אלוהים שונא את האנשים האלו, הוא כותב זאת בתורתו הקדושה שלא תהא מוחלפת.

גם אנחנו שונאים אותם, והשם יתברך זיכה אותנו במראה מפלתם העלובה.

שנה אזרחית מקסימה שתהיה לכם קוראי וקוראותי.
מי יתן ותלכו מחיל אל חיל.

פורץ הדרך


יהולל שם האל ויתברך שמו.

כולנו, בזכות חסדו אנו חיים.

מה קורה לכל הקוראים? מה הולך לקרות לכל הקוראות?

אני אספר לכם משהו, לפעמים אני חוש שיום יבוא ואני אהיה חשוב ומפורסם ומישהו יחקור עלי ויעמת אותי עם הדברים שכתבתי כאן ויהיה לי ממש לא נעים ואני אצטרך לוותר על המינוי, לא משנה עם זה מינוי של רמטכ"ל או נגיד, נגיד בנק ישראל שזה דווקא אחלה מינוי, אתה לא עושה כלום חוץ מלהוריד את ערך הדולאר ואז לקנות דולארים.

כן, כלכלה זה דבר כל כך פשוט. העקרונות ברורים לגמרי.

הבעיה היחידה היא שנדרשים נתוני פתיחה נדיבים.

04jqep

 

לא, דוקא לא התכוונתי לנתונים הנדיבים האלו, פשוט ישנו העיקרון הזה, שרק מיליונרים יכולים להרויח כסף , כי דברים נמשכים זה לזה. דיברנו על זה לא מזמן.

אז הייתה לי שיחה עם מישהו שרצה לחזור לנושא הזה של הקונדוליני. זה נושא חשוב, אפשר לדבר עליו בלי סוף, העניין הוא, שאני לא יודע עד כמה דיבורים בנושא זה עשויים לעזור למישהו.

לי, לדוגמא, הם לא עזרו בכלל , ואני לא מכיר מישהו שעצם ההתעסקות בדיונים על קונדוליני , קידמה אותו מבחינה רוחנית.

עצם הבנת המושג חשובה וגם חשוב לדעת את ההשפעות התיאורטיות של הקונדוליני על האדם, אבל מעבר לזה, לא המדרש העיקר , אלא המעשה.

אני אתן לכם דוגמא,

במשך הרבה שנים, לא ידעתי איזו מדיטציה לעשות בזמן נהיגה.

נהיגה זה קשה.

כשסתם נוסעים ברכב או באוטובוס או ברכבת יש טכניקה שנקראת "מדיטציית עגלה" שקל ופשוט לבצע, אבל נהיגה היא שונה.

בנהיגה האדם נמצא במצב מודעותי שונה, יש לו תגובות אוטומטיות מצד אחד, יש לו עירנות ממוקדת מצד שני.

אז ישנן טכניקות שניתן לעשות, אבל הן מאוד מסוכנות, אתה יכול לגמור בתוך משאית.

ישנן טכניקות, שלא ניתן לבצע בגלל שאתה יושב וצריך לתפעל כלי רכב.

ישנן טכניקות שמתחרבנות, כלומר, אתה יכול לחטוף נזק ומדובר דווקא בטכניקות "שוק" שאלו הטכניקות שאתה אמור לתרגל תוך כדי הליכה או התעסקות נורמאלית, רק שמסתבר שמבחינה נפשית הנהיגה שונה מהתנהלויות נורמאליות אחרות.

יום יבוא ואולי מישהו יעשה מחקר מסודר בעניין ויגיע למסקנות, אבל אני בספק אם זה יקרה בחיינו.

בכל אופן, מאוד חיפשתי מדיטציה שתתאים דווקא לנהיגה, זה היה מאוד חשוב לי כי אני נוהג המון והנהיגה משפיעה.

בסוף, מצאתי טכניקה מתאימה ומצויינת ומאוד שמחתי, כי ישנן מאות טכניקות מדיטציה ולא פשוט למצוא טכניקה שתתאים למצב ספציפי.

הכלי שלי למצוא טכניקה, היה הידע שיש לי על המבנה האנרגטי של האדם ועל התפתחות והתנהלות הקונדוליני אצלי.

עכשיו, זה לא צריך להיות עניין כל כך ביזארי, כמו "מדיטציה" שזה משהו שאף אחד לא עושה.

נניח שיצאת לחופשה ואתה צריך להחליט לאן ללכת האם לקזינו בבולגריה , או לחוף בפלמה או לטרק בסרדיניה, אוקיי? באמצעות הידע על הקונדוליני, אתה יכול לדעת באיזה חופשה אתה תהנה יותר ומאיזה בילוי תזכה ליותר תועלת או לפחות נזק.

אני מקווה שהנושא ברור.
הידע על קונדוליני, יכול להוסיף הרבה, במיוחד כשהוא מעשי ושמיש.
זה מביא אותי לשם של המאמר הזה, "פורץ הדרך".
לא התכוונתי לכתוב כאן ביקורת על סרט האימה המזעזע הבא:

אני אולי פעם דווקא כן אכתוב עליו, כי יש בו כמה נקודות עניין, אבל לא זו הסיבה.

ישנו אדם אחד , שאפשר להגיד עליו שהתחיל את כל נושא הרוחניות בעולם המודרני והוא התווה דרכים ותפיסות מחשבתיות, שמלוות הרבה מאוד אנשים עד היום.

האדם הזה נקרא גיאורג אוונוביץ' גורודייף , או סתם גורודייף והכתבים שלו והמונחים שהוא טבע, הם נחלתם הקבועה של כל המורים הרוחניים שנתקלתי בהם, כולל אלו שמתהדרים בחסידיות או בברסלביות, לכאורה.

אני לא אכנס כרגע לפרטי תורתו או תורותיו של גורודייף, כי היריעה קצרה והידע שלי בעניין דורש שיפור משמעותי, אבל בהמשך לדיון שלנו , הייתי רוצה לצטט את מה שהוא אמר לתלמידו , פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, בנושא שלנו , קרי הקונדוליני.

בספרות של מה שנקרא 'תורת הנסתר' כנראה נפגשת עם הביטוי "קונדליני, "אש הקונדליני", או נחש הקונדליני.

ביטוי זה משמש לעתים קרובות כדי לתאר איזה סוג של כוח מוזר שקיים באדם ושיכול להתעורר.

אבל אף אחד מהתיאוריות הידועות אינה נותנת את ההסבר הנכון של הקונדליני.

לפעמים ההסבר קשור למין או לאנרגיה מינית, עם האפשרות לשימוש באנרגיה מינית למטרות אחרות.

זו האחרונה היא לגמרי מוטעית, כי קונדליני יכול להיות בכל דבר, ומעל לכל, קונדליני היא לא דבר רצוי או שימושי לפיתוחו של אדם.

זה מאוד מעניין כיצד אנשי תורת הנסתר תפסו את המילה ממקום כלשהו, אבל שינו לחלוטין את משמעותה ומדבר מאוד מסוכן ונורא, למשהו שצריך לקוות לו ולצפות כמו לברכה.

במציאות קונדליני היא כוחו של הדמיון, כוחה של פנטזיה, שלוקחת את מקומו של תפקוד אמיתי.

כאשר אדם חולם במקום לפעול, כאשר החלומות שלו תופסים את מקומה של מציאות, כאשר אדם מדמיין את עצמו שהוא נשר, אריה, או קוסם, הכוח של הקונדליני פועל בו.

קונדליני יכול לפעול בכל המרכזים ובעזרתו כל המרכזים יכולים להיות מרוצים מהדמיוני במקום מהאמיתי.

כבשים שרואים את עצמם אריה או קוסם, נמצאים תחת שליטתו של קונדליני.

קונדליני שולט באנשים כדי לשמור אותם במצבם הנוכחי.

אילו אנשים באמת יכלו לראות את מצבם האמיתי ויכלו להבין את כל הזוועה שלו, הם לא יכולים להישאר במקומם אפילו לשנייה אחת.

הם היו מתחילים מחפש את הדרך החוצה, והם היו במהירות מוצאים את זה, כי יש דרך החוצה; אבל אנשים לא מצליחים לראות את זה רק משום שהם מהופנטים. קונדליני הוא הכוח שמחזיק אותם במצב היפנוטי. כדי להתעורר, האדם צריך להיות ללא היפנוזה .

 

מזעזע, נכון?
שימו לב במה גורודייף כופר כאן, הוא לא כופר בדת.
הוא לא כופר בתורה רוחנית, או באירוע דתי.
הוא כופר כאן בלב ליבו של העניין, במודעות הרוחנית של אלו המבינים והמיומנים.
קונדוליני הוא לא יציאת מצריים , הוא לא לידת בתולים, הוא לא שולחן ערוך, או עלייתו של ישו מהמתים
בכל אלו אין בעיה לכפור, אלו הנחות יסוד אבסטרקטיות, כמו אקסיומות בגיאומטריה אוקלידית.

בשביל מתרגלים רוחניים, הקונדוליני ממשי כמו אבן בנעל, זה משהו שאנחנו חיים אותו בכל רגע ורגע.
גורודייף מנחית כאן נוקאאוט, דווקא על האנשים שלו, על אלו שאמורים להיות מבחינתו אחים לאמונה ולדרך.

כשאני קורא כאן את גורודייף אני מזהה שני דברים עיקריים בתת טקסט.
הראשון, והוא היותר חשוב, הוא השנאה שלו לאוספנסקי. זה הדבר שהכי קל לראות.
גורודייף , משדר כאן איבה וחשש כלפי גדול תלמידיו.
הוא לא בוטח בו ולא אוהב אותו, לכן הוא בוחר במיוחד במילים שיפגעו בתלמיד וישפילו אותו.
זה מחריד מצד אחד, מצד שני זה כמעט מדהים. גורודייף קורא, כותב ומדבר באנרגיה טהורה, הוא יודע בדיוק באילו מונחים להשתמש כדי להשפיע על התודעה של השומעים ובמקרה הזה, מה שהוא מנסה לעשות זה למעוך את אוספנסקי.

למה אנחנו צריכים לדעת את זה בכלל?
כי גם אנחנו מתעסקים הרבה עם מורה ותלמיד, רבי נחמן ורבי נתן, שהיחסים בינהם די מזכירים את היחסים בין גורודייף לאוספנסקי, אבל ישנו הבדל חשוב.
מה גורודייף מנסה לעשות? הוא מנסה להרוס את האישיות של אוספנסקי, לשבור אותו, למחוק את האגו שלו.
למה הוא רוצה לעשות את זה?
הוא יודע, שמי שיגלה את תורתו לעולם יהיה אוספנסקי ולכן הוא מנסה לרוקן אותו מכל תוכן, להפוך אותו לכלי ריק, כדי שיעביר את תורת גורודייף בלי שישנה אותה ויעוות אותה.

עכשיו לגבי הדבר השני שגורודייף אומר פה בקטע על הקונדוליני.
פרקטית, מה שהוא אומר לאנשים רוחניים, אנשים שחיים את הצ'אקרות והקונדוליני שלהם, זה דבר קיצוני.

הוא אומר,
עד היום הייתם צריכים להפריד בין האמת והשקר שאתם חווים בעולם.
אתם שהתעוררתם לרוחניות, הצלחתם להבין, שהעולם משקר לכם ואתם צריכים לסמוך רק על עצמכם.
היום אתם מגלים , שגם על עצמכם אתם לא יכולים לסמוך, גם התעוררות הקונדוליני , שהיא מדד הנאורות, היא למעשה אשליה.
ובשביל מה בניתם את האשליה הזו? בניתם אותה כדי להבדיל בינכם לבין העולם, בינכם לבין האספסוף אותם אנשים מכאניים ולא רוחניים.

אז אתם צריכים לדעת , שעדיין לא השגתם כלום, וכדי להתקדם אתם צריכים להותיר את האשליה הזו מאחוריכם.

לכאורה, העניין הזה, הרבה יותר חשוב מהעניין הראשון, אבל האמת היא שההצהרה הזו של גורודייף כבדה מדי, גורפת מדי. אין לנו הרבה מה לעשות איתה.

לגבי רבי נחמן ורבי נתן המצב קצת שונה.

נראה לדוגמא את שיחות הר"ן קנ"ה
וּבִתְחִלָּה שָׁאַל אוֹתִי: הַאַתָּה שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת ?
הֵשַׁבְתִּי: אֲנִי לִפְעָמִים. נִתְעוֹרֵר עָלַי אֵיזֶה יִרְאָה בְּשַׁבָּת
וְהֵשִׁיב: לא כָּךְ הוּא, הָעִקָּר הוּא שִׂמְחָה
וְאָמַר: הֲלא כָּל הוֹצָאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב וְכוּ'
וְאָמַר: הֲלא גַּם בַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת בְּהַדָּגִים וְהַזּ'וּפִּיצֶא שֶׁלּוֹ
וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי: עַתָּה יְהֵא לְךָ מִמַּה לִּהְיוֹת בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

הדגשתי במיוחד את הדברים שרבי נחמן אומר כאן.
שימו לב, שגם רבי נחמן לא ממש מחזיק מרבי נתן.
קשה להגיד את זה, אבל זו האמת. גם רבי נתן מודה בזה , שמבחינה רוחנית, הוא לא מתקרב אפילו לרבי נחמן.

עוד עניין זה, שגם במקרה שלנו, התלמיד הוא שמביא את התורה לעולם. אנחנו יודעים שמי שהביא לנו את ספרי רבי נחמן זה רבי נתן בעצמו.
למרות נקודות הדימיון האלו, רבי נחמן מתייחס לרבי נתן אחרת.
הוא לא כותש אותו, הוא לא פוגע אותו ומחסל אותו.

רבי נחמן מנסה לעודד אותו, מנסה לקדם אותו, הוא לא שוכח, שרבי נתן אינו רק כלי קיבול, אלא גם בן אדם וגם תלמיד.

וכאן אנחנו רואים באמת את מדרגתו של רבי נחמן , יחסית למדרגתו של גורודייף.
רבי נחמן, אולי האיש הרוחני ביותר שקם. אולי הוא בעל הראיה החדה ביותר , אולי הוא גדול הנביאים.
אדם כזה, יודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, הוא רואה תלמיד שלא יורד לסוף דעתו ושלא ניתן להיות בטוחים שיעביר את דבריו כראוי.
הוא רואה את כל הדברים האלו , אבל לא פועל כמו שפעל גורודייף.
הוא מאמין שמעשה טוב , שכרו בצידו ולכן הוא מתעלה , למעשה , מעל המדרגה של עצמו.
הרי אם הוא יעודד את רבי נתן, רבי נתן לא יהיה מספיק מודע לבעיות שלו, אולי הוא לא יתקן אותן, אולי הוא יישב ולא יעשה.
המורה חייב להעיר לתלמיד שההשיגים שלו , אינם מגיעים ליעד.
אבל רבי נחמן כל כך עדין, כל כך סלחן, כל כך פייסן.

דווקא מרמתו העצומה, הוא מרשה לעצמו לזרום, הוא סומך על אלוהים ומגן על רבי נתן במקום לתקוף אותו.
זה אולי מה שאנחנו צריכים ללמוד גם באשר לנאום הקונדוליני של גורודייף.
לפעמים צריך לסמוך גם על הפנטזיה, גם על האשליה.

נכון שאנחנו רואים את ההונאה,
אבל האמונה העילאית היא, לדעת שגם לאשליה הזו יש מטרה ובסופו של דבר , היא תעזור לנו להתעלות ולהתקדם.

פינת המדפיס

מדפיסים יקרים ואחרים, בעיקר אחרים.

אנו רוצים להביע את זעזוענו מהפגיעה בקודשי ישראל ובכבוד התורה, בגין דיבורי הלעז נגד כבוד קדושת מרן  האדמו"ר המקובל הצדיק שליט"א.

לאות מחאה נגד הזדים, שהרהיבו עוז לשלוח יד אל הקודש , לא תודפס הפעם פינת המדפיס.

אין לכם מה לעשות, חוץ מלדבר על רבנים צדיקים?

ככה מתנהגים?

אתם רוצים לדבר? דברו על טלוויזיה, על טקס בחירת מלכת היופי, על הפועל תל אביב.
 
דברו, אף אחד לא אומר לכם לא לדבר.

אבל על רבנים?

בושה וחרפה.

הבלונדינית ממאה שערים


חודש טוב לכם, קוקיות, ירגזים וארגזים.
איזה שטויות הלכו כאן בבלוג בזמן האחרון, נשמות,כלים וחיתולים, אבל ככה זה שאתה מתחיל לבוסס בחבלת האר"י הקדוש, כל אחד רוצה לדעת מה גודל הכלי שלו ואיפה הזיווג משורש נישמתו והאם הגבורה שלו נכללת בנצח.
הכל קישקושים לפישפשים, מתוקים שלי, גם אם יש לכם נשמה בגובה חמישה קילומטר, אתם לא תוכלו ללכת איתה למכולת.
נגיד, אשתי המסכנה איבדה את הפלפון שלה היום ולא יודעת מה לעשות, מה לקנות בכמה לקנות.
אם היא הייתה יכולה לקבל אשראי על בסיס גובה הנשמה, היא הייתה יכולה לקנות את סלקום, יחד עם איי די בי פיתוח ואת נוחי דנקנר היו מביאים לה על חשבון הבית.
אז תעזבו אותכם מסיפורי נשמות ותנשמות, זה בולשיט ניו אייג'י ולא מקבלים ממנו שום דבר חוץ מטחורים.
יאללה, אז בחורה אחת בשם שיינדי, ביקשה ממני לכתוב משהו עליז לתשעת הימים,כי זה מבעס אותה ומה אני אגיד לכם? אני חושב על הבלונדינית הזאת ממאה שערים,שיושבת בוכה באמצע הלילה מול הטאבלט האופנתי שלה, ומקנחת את אפה הוורדרד, בלי לדעת מי יוציא אותה מהדיכאון, ואני ישר נמס.
האמת,בימי הטובים, הייתי נכנס אל האוטו ומוציא אותה לשתות מילקשייק באמריקן קולוני והייתי מקשקש לה בשכל עד עלות השחר ואני לא יודע עד כמה זה היה מוציא אותה מהדיכאון, אבל אם לא, היא לפחות כבר לא הייתה פונה אלי.
אבל זה היה בימים הטובים, והיום כשאני נשוי בעושק,יש לי עבודה על הבוקר ובלונדינית קטנה ונחושה שבדרך כלל, אני צריך להכין לה סנדוויץ' ולהביא אותה לקייטנה.
אוי, שכחתי את מודעת האבל שלנו:
מחוייב המציאות PG
אף על פי כן, נסה לסייע לשיינדי כמיטב יכולתנו.
יאללה, תשעת הימים מה זה בכלל?
זוכרים ששרפו את בית המקדש?
אז את הילדים הדתיים מלמדים בבית ספר מין סיפור כזה משונה שנקרא "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים".
אני לא אכנס למעמקי הסיפור, אבל כדי לסבר את האוזן, היו שני אנשים שרבו ואחד העליב את השני ואז השני הלשין לרומאים והרומאים באו ושרפו את בית המקדש.
על מה הוא הלשין לרומאים, אותו קמצא?
אז זה לא מספרים בדרך כלל, אבל הגמרא במסכת גיטין טוענת, שהוא הלשין לקיסר שהיהודים רצו למרוד.
את הסיפור הזה שמעתי בטרום חובה, ואז הוא נשמע לי הגיוני. שני ילדים רבים בארגז החול ואז מגיעה הגנת וצועקת על שניהם.
ספרי ההסטוריה מספרים לנו סיפור אחר לגמרי על חורבן הבית.
ברומא הגדולה, ישב אז על כסא הקיסר, מטורלל אחד עם קבלות בשם נירון.
ברמת התיאוריה, נירון דווקא היה אמור להיות מצוין ליהודים, כי אשתו פופיאה הבלונדינית והמהממת, הייתה יהודיה בעצמה. למרבה הצער, נירון היה כל כך פסיכי, עד שהרג את פופיאה בבעיטות בזמן שהייתה בהריון.

הפסיכיות של נירון, היא מה שגרם ליהודים למרוד בסופו של דבר. נירון לא ממש טרח לנהל את האימפריה שלו, בזמן שהיה בקריז וזה מה שגרם לנציבים שלו לעשות מה שמתחשק להם. הנציב ביהודה, גסיוס פלורוס, התנפל על היהודים בירושלים וניסה לבזוז את בית המקדש. בין היהודים הייתה קבוצה גדולה של פנאטים שניצלו את ההזדמנות, כדי להתקומם נגד הרומאים. אגריפס השני, נצר לבית חשמונאי שהיה מין שליט בובה של הרומאים, ניסה להרגיע את הרוחות, אבל עד שהחיילים שלו הגיעו לירושלים, היא כבר נשלטה ברובה על ידי המורדים. מפקד המורדים אלעזר בן חנניה, רצח את הכהן הגדול,שהיה גם כן כנראה מינוי רומאי, ואחרי שהוא פיתה את החילים הרומאים לצאת מהמבצר שלהם ורצח את כולם, כבר לא הייתה ברירה לרומאים, אלא לשלוח את הצבא שלהם , לכבוש מחדש את ירושלים.
זאתומרת, ילדות וילדים, גם אם קמצא שלנו היה ילד רע מאוד והלך עד לנירון הקיסר, כדי להלשין על היהודים, הקיסר לא קנה את זה, עד שהיהודים עצמם הרגו את הכהן הגדול ושחטו עוד כמה מאות חיילים רומאים. בית המקדש לא נחרב בגלל ההלשנה.
אז מהו אם כן הרעיון מאחורי הסיפור על שני הקמצנים?
האם זה כל מה שחז"ל מנסים לספר לנו? שאסור לנו להתקוטט, כי אחרת הרומאים יבואו? זה הרי קשקוש בלבוש. היהודים התקוטטו כל הזמן ולרומאים בד"כ לא היה אכפת.
לי יש פרוש אחר.
אתם יודעים מה זה קמצא בארמית? קמצא זה חרגול, או חגב.
האדמו"ר מאיזביצ'ה מחבר הספר הקבלי הגדול "מי שילוח", נותן פירוש מעניין לכך שהתורה החליטה שהחגב כשר מכל השקצים והרמשים. את המסקנה שלו הוא מביא מסימני הטהרה של החגב כפי שנכתב בספר ויקרא פרק יא :

אך את-זה, תאכלו, מכול שרץ העוף, ההולך על-ארבע: אשר-לו כרעיים ממעל לרגליו, לנתר בהן על-הארץ.

ובכן חברותיי החביבות, "מי השילוח" הקדוש טוען שהחרק המקפץ משול לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שקיפץ והרג את נשיא בני שמעון, על שהעז לקחת אישה מבנות מדיין.
הרבה מפרשים התחבטו בשאלה הזו, למה הקפיצה של פנחס הייתה כ"כ חשובה? ואני גם חושב שזו שאלה טובה, כי הרי אלוהים כבר הרג אלפים במגיפה, אז מה היה לו קשה כל כך להרוג עוד אדם אחד? וגם בלי אלוהים, הרי משה בעצמו היה מסוגל לחסל את המורד כמו שחיסל ביוזמתו את הסוגדים לעגל הזהב.
אחד מההסברים לשאלה הזו, הוא שלמשה רבינו לא היה קייס להעניש את זימרי בן סלוא. זימרי הגיע אליו וטען טענות הגיוניות כמו לדוגמא, שמשה בעצמו היה נשוי למדיינית וכמוהו גם אלעזר הכהן.
את הפלונטר המשפטי עצר פנחס שקפץ וזינק וסיים את הדיון, תוך שימוש בכידון.
זה כבר מביא אותנו לכיוון מעניין. פנחס משול לחגב, כלומר לקמצא ואם זה נכון נכון, אז מי הוא בר קמצא?
גם את זה חז"ל מגלים לנו, התולדה של פנחס, הגלגול שלו, לפי מדרש הזוהר הוא אליהו הנביא.
מכאן אנחנו יכולים להבין שקמצא ובר קמצא הם פנחס הכהן ואליהו הנביא ומה למעשה אומרת הגמרא עליהם? "על קמצא ובר קמצא, חרבה ירושלים."
אני רוצה להזכיר כאן שיש שאלה גדולה על מדרש הזוהר בעניין הזה, כי פנחס הוא איש המערכת. הוא נולד בתור נכדו של הכהן הגדול, הוא מנהיג את העם למלחמה נגד המדיינים ובסופו של דבר, הוא הופך לכהן גדול בעצמו, בתקופה שכבר לא קיימת "מנהיגות אזרחית" בעם ישראל, אלא רק מנהיגות דתית שפנחס הוא העומד בראשה. ז"א אם בתחילת תקופת השופטים, יש קונצנזוס בעם , פנחס נמצא בלב הקונצנזוס. הוא השריד היחיד לביורוקרטיה ולפורמאליסטיקה, בחברה שהופכת להיות יותר ויותר אנארכיסטית ומפורדת.
אליהו הנביא הוא בדיוק ההפך.
הוא מופיע על במת ההיסטוריה בתקופה של התמסדות והתבססות. המלך הישראלי אחאב כורת ברית עם ממלכת יהודה כדי שתאפשר לו לתקוף את הארמים ולכבוש את הגלעד והוא מבסס את שלטונו באמצעות נישואים לנסיכה הצידונית איזבל. איזבל מביאה איתה רעיון שלטוני נפלא, לחבר בין הדת למדינה ולהפוך את המלכות לחלק מהמערכת הדתית, אלא שאלוהי ישראל, הוא אלוהים שלא תמיד מיישר קו עם השלטון ולכן מחליטה המלכה, לחסל את כל נביאי השם ולהביא במקומם את כוהני הבעל, שהם נוחים יותר לשליטה.
בזמן שכל המערכת השלטונית הזו מוקמת ומתבססת , מופיע אליהו, נביא השם האחרון.
התנ"ך מציג את אליהו הנביא בתור אדם שחזותו פרועה ופראית והוא אפילו לא לובש שום דבר חוץ מתחתונים מעור, בסגנון טרזן מלך הקופים. אליהו הופך להיות האופוזיציה היחידה של מלכות אחאב, כשהוא תוקף אותה הן מבחינה דתית והן מבחינה פוליטית, כך שהוא למעשה אנארכיסט גם בלבושו וגם בדעותיו.
אליהו זוכה לניצחון גדול על כוהני הבעל בהר הכרמל, כאשר אלוהים שולח אש מהשמיים והאש אוכלת את הקורבן של אליהו ולא נוגעת בקרבנות של נביאי הבעל. אליהו מנצל את ההזדמנות ומחסל באותה הזדמנות שלוש מאות מנביאי הבעל.
את הסיפור הזה נראה לי שכולם מכירים.
אלא שההמשך של הסיפור הזה פחות ידוע. איזבל המלכה זועמת ומבטיחה לאליהו שגורלו יהיה, כגורל כוהני הבעל, שהם חלק מהמערכת השלטונית שלה. אליהו, בניגוד לכל התחזיות , בורח.
הוא מגיע אל באר שבע, בבאר שבע הוא מתייאש מהחיים ואז פוגש אותו מלאך אלוהים שמגיש לו ארוחה מהשמיים. בכוח הארוחה האלוהית, אליהו ממשיך במסעו , מגיע להר סיני ושם מתגלה אליו אלוהים בעצמו.
כמו כל נביא שמכבד את עצמו, אליהו פוצח בסדרת קיטורים בגנות עם ישראל, מנהגיו, התנהגותו ותרבותו. אלוהים מקשיב בסבלנות ולא מתרגש, אלא נותן לאליהו שלוש משימות לפי הסדר הבא. קודם כל הוא צריך לגשת לדמשק ולהמליך מלך חדש על הארמים, לאחר מכן הוא נדרש להמליך גנרל ישראלי בשם יהוא, במקום אחאב ולבסוף מורה לו אלוהים על אלישע בן שפט שהוא זה שאמור להיות לממשיכו.
אליהו ממלא רק את המשימה האחרונה.
אחרי מינוי אלישע הוא בוקע את מימי הירדן, כפי שמשה רבינו בקע את ים סוף ואז , מול העיר יריחו הוא קורא למרכבת אש שתעלה אותו בסערה השמיימה.
לדעתי ברור מדוע אליהו לא מילא את שתי משימותיו האחרות. דמות הנביא האנרכיסט, הייתה טבועה בו לגמרי והוא לא התכוון להפוך לממלכתי או ממשלתי בערוב ימיו ועם כל זה, בכל המהלכים האחרונים של חייו, נראה שאלוהים איתו.
אלוהים נגלה אליו בהר סיני, כמו אצל משה רבינו, אלוהים בוקע את המים לפניו, גם כן כמו משה ובסופו של דבר , הוא מקבל את אות האלוהות הגדול מכולם, כשהוא עולה בגופו השמיימה, כבוד שנמנע אפילו ממשה ומהווה אנטיתזה לסיפור קורח ועדתו.
אלה הם פנחס ואליהו, הכהן הטכנוקרט מול הנביא אנארכיסט ולכאורה הם שני הפכים, ובכל זאת יש בינהם מכנה משותף ברור. שניהם קנאים, שניהם הורגים בלי לבקש רשות או לקבל ציווי אלוהי. פנחס הורג את הנשיא השמעוני ואילו אליהו הורג את נביאי הבעל.
כך חז"ל מנסים לרמוז לנו את דעתם על האשמים האמיתיים בחורבן ירושלים. הם לא יכולים להגיד בפה מלא שהקנאים הם האשמים, כי מזה יצא , חלילה, שהרומאים היו בסדר. לכן הם בדו את המעשיה המשונה הזו של קמצא ובר קמצא, שני החגבים הקפצנים שממהרים לתקוף כי הם בטוחים שאלוהים לצידם.
הפירוש הזה על פנחס ואליהו , מאיר באור חדש את דעתם האמיתית של חכמי הגמרא על ההיסטוריה, אבל לסיום תנו לי להוסיף פירוש נוסף, ברסלבי, כי בגלל זה אנחנו פה, אחרי הכל.
רבינו הקדוש מזכיר את החגב "קמצא", כמרמז על ימות המשיח , לפי מה שכתוב במדרש רבא :

הַהוּא קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ

ז"א החגב שאין מבדילים בין עורו לבין בשרו , כך בימות המשיח , אי אפשר יהיה להבדיל בין האל לבין מעשיו, כלומר שבימות המשיח, נראה את השגחת האל , את ההשגחה הפרטית בכל דבר ומעשה.
כך גם ניתן להבין מחדש את הגמרא שאומרת "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים", כלומר שבית המקדש נחרב, כדי שנזכה לימות המשיח שאז יבנה מקדש חדש, מקדש רוחני , מקדש תודעתי שלא רק יכפר על החטאים ויהיה מושבה של מערכת כהונה ביורוקרטית, אלא יהווה שער אמיתי אל תודעה גבוהה יותר, רוחנית , אלוהית וטהורה.

חודש טוב, שיינדי , בייבי.
אה, גם אישתי מצאה את הטלפון בחבילת הקרטיבים בפריזר.
חודש טוב כולם.

 

מכה תחת מכה


קוראים יקרים ואהובים.
השם עימכם.
הנה תמה סעודת פורים ואני שרדתי אותה בקושי. אחרי שהיקאתי, הלכתי לישון והתעוררתי עם חום גבוה.
העיקר שאת שלי עשיתי.
במהלך הסעודה, שהייתה עמוסת משתתפים, שאת חלקם הגדול לא הכרתי, הצלחתי תוך פלפול משובח, להפריך את הרלונטיות של תעשיית הכשרות. זה בהחלט הישג ראוי, בהתחשב בעובדה, שמרבית הסועדים, היו בעלי תשובה, או כאלו שנמצאים בתהליכי התחזקות. אילו הייתי אחראי במידה כלשהי לנאום הכופרני הזה, היתה לי סיבה לעשות חשבון נפש, אבל בכלל לא ידעתי מה נעשה איתי.
האלכוהול דיבר, או ליתר דיוק הסליבוביץ' המחורבן שקניתי אצל החרדים בירושלים דיבר.
גועל נפש של דבר, טעם טרמפנטין.
אפילו חבד"ניק שניקלע למקום כנראה בטעות, לא הסכים לנגוע בדבר הזוועתי הזה, לאחר השלוק הראשון.
אוקיי, פורים, החג השנוא עלי ביותר, ביום שהרפורמים יחליטו לבטל אותו, הם יעשו בשכל.
אחד הדברים שמתעסקים בהם בפורים, הוא מחיית עמלק.
העמלק הזה מזכיר לנו כל שנה, שישנם דברים שפשוט צריך להשמיד. בתורה זה כתוב מאוד יפה "מחה את זכר עמלק מתחת לשמים, לא תשכח."
הדתיים הצפונבונים מבר אילן, תמיד מזכירים לנו, שמחיית עמלק, היא משהו לגמרי פאסה, שאף לא אחד לא עושה אותו ולא צריך לעשות אותו.
אני בעניין הזה, דוקא חולק נמרצות, על התפיסה הצפונבונית.
עמלק לא נמחה מעולם.
עמלק פשוט התפרק והתפזר, וחלקיקיו מצוים בסביבתנו ומזהמים את העולם. מדי פעם זה קורה וחלקיקון עמלקי קטן חושף את פרצופו האמיתי ואז מחובתנו לבצע בו את המצוה של מחיית עמלק, לא תמיד זה פשוט וקל, אבל ראבאק, מדובר במצוה, ואם באה לידך, אל תחמיצנה.
חוץ מזה, מחיית עמלק היא מצווה ששכרה בצידה.

למה נזכרתי דוקא בזה?
קודם כל כי פורים, מעבר לזה, אני מוצף לאחרונה בקישורי פייסבוק שקוראים לי להרתם למאמץ להציל את "אדרבא", עיתון בעלי התשובה. אני מדבר על קישורים כמו הקישור הזה  אותו מציגים מולי אנשים עם כוונות מאוד טובות, שחושבים בטעות שאני בעניין.
ובכן, אנשים טובים, טעות בידכם, אין לי כל עניין בהמשך פעילותו של אדרבה, נהפוך הוא (פורים כאילו דא) מאוד שמחתי לשמוע שהצליחו לסגור אותו, ופתיחה מחודשת תהיה, לעניות דעתי, החמצה מצערת.
יגידו לי אנשים שאין לי זכות דיבור בענין הזה, כי אני לא בעל תשובה, ואין לי כוונות להפוך לכזה. להם אני אומר "ביקשתם ממני לתרום וזו תרומתי, אמנם היא אינה תרומה כספית, אבל אולי היא תועיל."
אני אומר שבמתכונתו הנוכחית אין לאדרבא זכות קיום.
לא קשור לזה, שכותבים שם אנשים מעצבנים.
חבר טוב שלי כותב שם, רן ובר המקסים, אני מאוד אוהב אותו וכבר היללתי את הכתיבה שלו כאן.
את עורך אדרבה, עירד דיין,אני לא ממש מכיר, אבל הייתי איתו בקשר בזמנו והוא עזר לי ונראה לי באמת שהוא אדם דגול.
מצד שני, יש שם אנשים שלא יודעים לכתוב, שמקשקשים שטויות במיץ, שיש להם כל מיני בעיות אגו או בעיות בזהות המינית והם פשוט מורחים ושולחים והמערכת מפרסמת כאילו יושבים שם אנשים שמעולם לא החזיקו עיתון. נשבע לכם, פעם קיבלתי את החוברת ולא יכולתי לשרוף אותה, רק בגלל איזה דיון הילכתי משמים שדחפו לשם בלי שום קונטקסט, ובגללו לא הייתי בטוח שמותר להשחית את הגיליון מבחינה הילכתית.
אבל הדברים האלו, לא חשובים.
אתה רוצה להוציא עיתון? תוציא.
אתה חייב להכניס דווקא את המאמרים של קוקי, כי הוא חבר של אחותו של שלוקי?
בבקשה, אף אחד לא חייב לקרוא.
זאת לא הבעיה המרכזית של אדרבה.
הבעיה של אדרבה, הוא הניסיון הנואל לאכול מרק ולחרבן בצלחת בעת ובעונה אחת.
למה אני מתכוון? בגיליון הראשון של אדרבה, שהחזקתי ביד היה מאמר מאת הרבנית גרינוולד, מה כתבה שם הצדקת? היא כתבה שהיחס המגעיל של החברה החרדית לבעלי תשובה, הוא עונש משמיים על החטאים שלהם.
כאילו, מה? אני נזכר בכמה חברים שלי טובים מ"שדה צופים" וממקומות אחרים, שאוכלים חרא ע"ב יומיומי, שגרים בכל הערים החרדיות המתועבות הללו, אלעד וביתר עילית וקריית ספר והנה הם מקבלים את העיתון הזה וקוראים שהכל בסדר, שהם אשמים.
עכשיו מילא, הרבנית גרינוולד רשאית להחזיק בכל דעה מאוסה, שמתחשק לה, אבל ב"אדרבה", איש לא מעז לקום נגדה וזה לא נושא שולי, על זה בדיוק קם העיתון, על המצוקות של בעלי התשובה, גם לנוכח החברה החרדית.
רוצים עוד דוגמא? הזוועה הזו בצפת, שסוטה מין השתולל במשך שנים בתלמוד תורה והתעלל בעשרות ילדים אומללים ואחר כך, כשחשפו אותו, הרב קעניג חיפה עליו ועזר לו לחמוק מעונש.
זה הסיפור פחות או יותר ובמערכת אדרבה טפחו לעצמם בהיסטריה על הכתף, בגלל ש"הם לא השתיקו את הסיפור". אתם יודעים איך הם חשפו אותו? הם כתבו "היו שם בעיות צניעות".
ככה חושפים? ככה מלבנים נושא? אם אתם לא יודעים, לכו לynet, קחו דוגמא.
שני המקרים האלו, אינם יוצאים מהכלל, יש עוד מקרים דומים רבים והם מעידים, לא על מעידות חד פעמיות, כי אם על מדיניות מערכתית מובהקת.
"אדרבה" לא רוצה ולא מנסה לפתור את הבעיות של בעלי התשובה וסהדי במרומים, יש להם הרבה בעיות. "אדרבה" מנסה להרגיע את השטח, לגרום לאנשים לחשוב, שיש מי שאכפת לו מהם, שיש מי שלוקח ברצינות את היצירתיות שלהם, אבל בפועל, "אדרבה" עושה את העבודה שהפרופוגנדה החרדית לא מצליחה לעשות. הוא זירה עקרה לפריקת תסכולים, מין אוננות בצד הדרך, שאחרי סיומה, בעלי התשובה עדיין נתבעים לציית לבדצים, עדיין נדרשים ללבוש את בגדי הליצנים של חסידות קרלין ולתפוש את מקומם יחד עם ערימת ילדים בביבי אלעד או מזבלות בית שמש.
לכן "מלחמה לאדוני בעמלק מדור לדור" , יש דברים שאסור להניח להם לשרוד.
כמובן שאפשר גם אחרת, ישנו גם ניסיון אמיתי ואמיץ לשנות דברים בחברה החרדית ולשפר את גורלם של בעלי התשובה.
יוסי איתן עושה את זה באתר "ויהי אור" ועושה שם עבודה מצוינת, בלי שיצטרך להעזר בשירותיהם של זמרים ומלחינים מהמאיון העליון , שכותבים על "המשברים" שלהם לאנשים שאין להם כסף לקנות מטרנה.
אני לא מכיר את יוסי אישית, אבל אני אוהב מה שהוא עושה. הוא יודע לבעוט בפרצוף כשצריך וזה מה שנדרש.
אולי כשיבוא המשיח ירבצו יחדיו זאב וכבש והרבנית גרינולד לצד קוונטין טרטינו אבל היום, כמו שאמרה להקת טנגו, עדיין מלחמה.

טוב, סיימתי בנושא זה, ואני בטוח שישנם אנשים, שמסך דם מכסה את עיניהם והם מתים לכסח לי את הצורה.
אני רוצה להרגיע אותם ולהבטיח להם שאני כבר חטפתי.
מכה תחת מכה נתנו לי.
הרב ברנר , לפני שבוע ישב מולי וכיסח אותי ואת הבלוג הזה במשך שלושת רבעי שעה. לא האמנתי שזה קורה לי, כמעט התעלפתי תוך כדי, כי הרב ברנר שליט"א הוא לא באסטונר בשוק שמקלל אותך ואז נגמר לו הלקסיקון. הרב ברנר, כולו אהבה, כולו מתיקות, יושב בנינוחות, נועץ בך מבט אוהב וגם נועץ את הסכין.
לא יודע איך היגעתי אחר הסיפור הזה הביתה, עד עכשיו הוא מפריע לי לישון בלילה, אז הנה, אני מציג את הסרטון הזה, כדי שכל האנשים שמתים להכניס לי עכשיו יוכלו להרגע ויבינו שאני שבור ופצוע.


יאללה, אה גיטע נאכט, אה גיטע ווך וכמו שעברנו את פורים בשלום, כן ניזכה להגיע לפסח.

 

כתוב בחייזרית


אני תמיד כותב שאי אפשר ללמוד את ליקוטי מוהר"ן.
אולי בגלל שזה מה שאמרו לי, אולי בגלל שככה זה נראה לי.
אולי בגלל שראיתי כל כך הרבה פעמים , איך אנשים נכשלים בהבנת הספר הזה ואחר כך מתיימרים להיות מומחים גדולים בו.
בכל אופן, אמרתי כמה פעמים שאי אפשר ללמוד את הספר הזה.
זה רק צריך ללמד אתכם, שאסור לקחת את הבלוג הזה כל כך ברצינות.
אפשר ללמוד את ליקוטי מוהר"ן, לפעמים, בכל אופן.
אבל זה דורש מיומנויות מסויימות, כישורים מסויימים, הבנות מסויימות.

משל למה הדבר דומה?
פעם היכרתי מכשפה אחת, מכשפה רעה, יש גם טובות. אפשר להגיד שהיו לנו חברים משותפים. בררר…..
הייתי נוהג להתווכח איתה, זה היה טיפשי, גם עם מכשפות טובות עדיף שלא להתווכח. עם מכשפות רעות צריך לא להתעסק, לא להתקרב ולא לדבר. נראה לי שידעתי את זה אפילו אז, אבל הייתי צעיר יותר מרובכם וטיפש למדי והתווכחתי איתה ועוד על הנושא של אובייקטיביזם מדעי.
"אני ואת," אמרתי לה "יושבים לנו פה על הספה ושנינו צופים באותה הטלוויזיה."
"זה נכון," היא הודתה "אלא שבמושב שלידך, שאתה חושב שהוא ריק, יושב מישהו והוא רואה בטלוויזיה דברים אחרים לגמרי."
הבהרנו את הנקודה? כי אני לא ממש מעוניין לחזור לנושא.

לגבי ליקוטי מוהר"ן, מה שאנחנו צריכים להבין, זה שמי שכתב אותו חי בעולם שונה לגמרי מאיתנו.
זה נראה לנו כתוב בשפה שלנו, שפה שאנחנו יכולים להבין ולכתוב ואולי אפילו לתרגם.
למעשה, ליקוטי מוהר"ן כתוב בחייזרית, ההגיון הפנימי שלו הוא נוכרי לגמרי.
אני בכלל לא בטוח, שיש לו ממש היגיון פנימי.
יותר נכון להגיד, שליקוטי מוהר"ן מורכב מקטעים שלכל אחד מהם ישנו הגיון פנימי שונה. אם נסה לקרוא את זה ברצף – ניכשל.
מצד שני, נוכל להבין משהו, אם נצליח לחלק את הטקסט לקטעים מספיק קטנים וניעזר באינטואציה פראית.
גם תפילות יעזרו.
הנה לדוגמא, תורה פ"ז בליקוטי מוהר"ן, אני מביא אותה רק למען ההמחשה, אתם לא חיבים לקרוא אותה.

פז – תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר

[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים] "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" הָעִנְיָן הוּא כִּי אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר מִתְעוֹרְרִין עָלָיו דִּינִים וְהַסְּבָרָא הוּא לְהֵפֶך אַך כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יִרְאָה, יִרְאַת הָענֶשׁ וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת יִרְאַת הָענֶשׁ נִקְרָא צֶדֶק, וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת נִקְרָא אֱמוּנָה כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין הוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ וְיָדוּעַ הוּא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה רַק עַל יְדֵי יִרְאַת הָענֶשׁ כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא יָרֵא מֵהָענֶשׁ מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא תַּקִּיף, וּבַעַל הַיְכלֶת וּבַעַל הַכּחוֹת כֻּלָּם וּמִזֶּה בָּא לֶאֱמוּנָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה נִמְצָא, תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר צָרִיך לִהְיוֹת לוֹ יִרְאָה הַנִּקְרָא צֶדֶק (תְּהִלִּים ט). "וְהוּא יִשְׁפּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק" לְפִיכָך מִתְעוֹרְרִין עָלָיו הַדִּינִים אַך כְּשֶׁבָּא אֶל הָאֱמֶת, הַיְנוּ אֶל הַיִּרְאָה הַנִּקְרָא אֱמוּנָה אָז כָּל הַדִּינִין נִמְתָּקִין בְּשָׁרְשָׁן וְזֶהוּ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב הַיְנוּ לְהַיִּרְאָה כִּי יַעֲקב הוּא יִרְאָה, מִלְּשׁוֹן (מִשְׁלֵי כ"ב): "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה" אָז בְּוַדַּאי חֶסֶד לְאַבְרָהָם כִּי אַבְרָהָם נִקְרָא מִי שֶׁבָּא לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִלְּשׁוֹן אָבוֹא רָם (בְּזהַר בָּלָק דַּף קצ"ח:) "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וֶאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו", הַיְנוּ צֶדֶק וְהַיְנוּ אֱמוּנָה אֶלָּא עַד לָא אִתְחַבְּרַת אֱמֶת בַּהֲדָהּ אִקְרִי צֶדֶק כֵּיוָן דְּאִתְחַבֵּר אֱמֶת בַּהֲדָהּ אִקְרִי אֱמוּנָה וְכָל טִיבוּ וְכָל נְהוֹרָא שַׁרְיָא בָּהּ.

זה באמת קטע לא ארוך, אבל עדיין כתוב בחייזרית.
בגלל אורכו המוגבל, אני מעריך שניתן לנסות לפענח אותו.

לפני הפענוח, אני רוצה להבהיר משהו.
בלי תרגול רוחני משמעותי, אין טעם בכלל לגשת לנושאים האלו.
מי שחושב שכאן הוא בבר אילן והוא ישיג ציון תשעים רק מלהציץ לתוך החולצה של המורה, טועה טעות חמורה.זה לא עובד ככה.
בשביל להיות מסוגלים להכיל ידע רוחני משמעותי, צריך לבנות כישורים נפשיים.
דיברתי על זה כאן לפני שנה או משהו. מאז לא חלו שינויים מפליגים.
אם אתם רוצים להבין משהו מהעיסוק היותר של משמעותי של הבלוג הזה, מבלי לבצע תרגול רוחני רציני ומחייב.
השתטחות, או טבילות, או מדיטציה או לא משנה, באמת.
אם אתה אחד מחמשת האנשים כולל תמיר קימחי, שיודעים לעשות סקס טנטרי, תעשה סקס טנטרי, אבל אתה או את , צריכים להבין, שככה סתם לקרוא זה חסר משמעות. אין לכם כלים להכיל את ההבנות. מה שיש לכם בין האזניים זו שקית קרועה מתנפנפת. היא טובה להרבה דברים, אך לא ממש מתאימה לחבר אתכם אל תורת ברסלב, אל דברי רבינו הקדוש.

לא עובד.
עכשיו אני מרגיש שמיצינו את ההקדמה.
אוקיי, כדי להבין את התורה הזו צריך להגדיר שני מונחים, חסד ודין.
החסד הוא פילוסופיה אנטרופית. לא לקפוץ! אנחנו לא חיים כאן בלקסיקון ניו אייג'י לזקנות שמתעניינות בקבלה. אנחנו מדברים חייזרית. החסד שואף לאנטרופיה, לאי סדר במערכת, הוא גרביטציה ניצחית. אצל החסד תמיד המים נופלים מהשמיים, האש מתפשטת לצדדים, המרכז שואף החוצה להתפזר להתבדר. אצל החסד אין מחסור, כל דבר מחולק וממשיך להתחלק עד אינסוף.
אנטרופיה.
מי שראה ילד קטן, תינוקי וצפה בצורת ההתנהגות שלו, יביןבקלות מה זה חסד. כל דבר הוא רוצה, כל דבר הוא מנסה, הוא לא מפחד ומצד שני הוא לא חושב אף פעם צעד קדימה.

הדין, הוא כמו האמא הפולניה שאתם מכירים מהבית, רק פי עשרת אלפים יותר גרוע.
הכל צריך להגמר, הכל צריך להסגר. הלבן לפה, השחור לשם, הגדולים בפנים, הקטנים בחוץ.
אצל הדין העולם ברור, כולו חרוט ומוחלט ומוגדר. הדין הוא דטרמיניסטי, פעולות דורשות תגובה ולכל פעולה ישנה תגובה הולמת ולכן, ניתן תמיד לחזות את ההיסטוריה על פי ההווה.
הנקודה החשובה היא, שהיקום, כמעט כולו, מתנהג במודעות של חסד. כל פעילות מתבצעת לצורך עצמה בחוסר מודעות. גם אצל החיות זה ככה, החיה מתחילה לאכול כי היא רעבה, היא לא חושבת על מה יקרה אחרי שתהיה שבעה. היא באינסטינקטים והאינסטינקטים הולכים על כל הקופה. בודאי שזה נכון לגבי כוחות הטבע, הרוח , הגשם, תנועת הקרחונים, גלי הים. הכל בטוטאליות.
הדין, הוא ההפך, הוא מין מודעות נודניקית שאומרת "אבל עכשיו, המים כבר צריכים להגמר" או "עכשיו כבר אכלת יותר מדי, אין מקום בקיבה."
המודעות הזו, קטנה מאוד, ביחס לסך הכל. היא בעיקר מסימת תהליכים.
רק השכל האנושי בצורותיו הבוגרות, הוא כמעט דין טהור, זו הסיבה שהרבה מן המורים, ראו בשכל משהו לא טיבעי.

אוקי,
אז מה תורה פ"ז אומרת?
כשאדם מתקרב לעבודת השם, באים עליו דינים.
שימו לב,
אדם מטיבו חי בחסד.
הוא גם מת בחסד, הדינים הם מציאות לא טיבעית בשביל האדם, אבל ברגע שהוא מתקרב לעבודת השם, פתאום הוא רואה שהמציאות סביבו הופכת להיות מציאות שהדין בה מאוד דומינטי.
זה לא שהוא מקבל עונש.
המצב שלו, לא הופך להיות קשה יותר, הוא לא חוה יותר סבל, אבל הוא חוה מציאות דטרמיניסטית.
פעם, כשהוא היה "נורמאלי" , הוא חי במציאות סטוכסטית, כאוטית.
הוא לא קיבל שכר ועונש.
לפעמים היו שולחים לו מתנות מהשמים, בלי סיבה.
מישהו נתן לו כסף, איזו בחורה הסכימה לצאת איתו, לא משנה.
באותה מידה הוא גם היה חוטף על הראש, בלי קשר למעשיו.
זה מת, זה חטף איזו מחלה, לא עלינו. למה? כובע.
ככה זה בחסד. לכוחות הטבע יש הזדמנות לבטא את עצמם והם קופצים עליה. הוא בסך הכל עמד להם בדרך.
עכשיו כשהוא מתקרב לעבודת השם, הכל משתנה.
לדברים יש סיבה.
אתמול אכלת בוקסר ומחר שיניך נובחות.
רבי נחמן בן פייגא מביא דוגמא מיעקב.
על יעקב אבינו מספר הכתוב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". מסביר המדרש, שיעקב חזר לארץ כנען והתחיל לגייר אנשים, כמו שאביו גייר. מה קרה אז? קפץ עליו רוגזו של יוסף, כלומר, התרחשה מכירת יוסף למצריים.
ברור שזה לא היה עונש ליעקב, הרי הוא עשה מעשה טוב, בסך הכל.

אלא מסביר רבינו הקדוש, שלאדם ישנו דין פנימי, תקראו לזה "שכל ישר" ורבינו מכנה אותו, בשפתו החיזרית בשם "יראת העונש".

אדם יודע שאם הוא ינסה לאכול גחלת, הוא יחטוף כויה , הוא ינזק. אז הוא לא אוכל גחלים, אז הוא לא מנסה לנשוך נחשים. זו מודעות , אבל זו מודעות נמוכה. היא קשורה לנטייה הטיבעית של השכל האנושי לדין. השכל האנושי, ובמקרים רבים השכל החייתי, מאזנים את המציאות החיצונית של היקום, שהיא ברובה מציאות של חסד.
אלא שישנה מודעות גבוהה יותר, מודעות שנקראת אמונה, או גם "יראת הרוממות" והדרך להעניק לאדם את המדרגה הרוחנית הגבוהה יותר, היא להכניס אותו למציאות של דינים. למציאות דטרמיניסטית של שכר ועונש, של פעולה ותגובה, של פועל ונפעל.
ברגע שהאדם מתחיל לחיות שם, השכל שלו משתנה. עד היום השכל הדיני שלו איזן את התוהו ובוהו שבחוץ, עכשיו בחוץ כבר לא תוהו ובוהו, החוץ מתחיל להתנהג בצורה מסודרת בצורה מנוהלת ומכאן האדם מכיר בעובדה שיש מי שמנהל את העולם, שישנה יד מכוונת.
המציאות הזו מכונה בחיזרית "אמת" וכשמה כן היא, היא נכונה וכאשר השכל של האדם משתנה , הוא יכול להגיע לשלב הסופי , לראות את כל התמונה ומהי כל התמונה.
את כל התמונה רבינו מסביר באמצעות הפסוק "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם."
באמצעות אותה אמת , אותם דינים שמקיפים את האדם והמציאות שלהם משנה לו את המודעות, מביאים את האדם להכרה שמלכתחילה ישנו ריבון בעולם. זאת אומרת, תמיד ישנה יד מכונת בעולם. גם כשנראה שהכל חסד, שהכל תוהו ובוהו כשמצד הcommon sense נראה שאין היגיון ואין שכר ועונש והכל חסד, גם אז האל הוא הריבון הוא התקיף בעולם.
זה לא משנה אם יש דין או שיש חסדים, האמת היא המציאות האלוהית השולטת בכל.

יופי, נחמד גם ללמוד משהו מדי פעם.
נשיקות, אהבה ולילה טוב.

 

אקווריום האבן


אני לא יודע עד כמה אתם מתעניינים בסיפרי נטורי קרתא.

אולי יש כאלו שרוצים לדעת מה קורה שם, בתוך אקוואריום האבן.

לטובתם אני מפרסם כאן פרוטוקול של ישיבה בה נוכחתי כמאזין בלבד השבוע. בישיבה הזאת משתתף רב חשוב בעדה החרדית שנפגש עם מספר עסקנים צעירים שמבקשים את הסכמתו לפתיחת ישיבה חדשה. לצורך הנוחות נקרא לעסקנים אליק , בליק ובום.

פרוטוקול

הרב: איזה צעירים יש לכם.

אליק: כל מיני. יש להם בעיה?

בליק: צעירים חסידיים שיצאו מישיבות ונפלו.

הרב: מה הפשט?

בליק: הולכים למועדונים , הולכים עם בחורות.

הרב: בחורות מ"בית יעקב"?
בליק: בחורות חילוניות.
הרב : חילוניות לגמרי?!
{שתיקה}
הרב: מה אומרת ועדת הצניעות?
{שתיקה}
הרב: (מתחיל להרצות) לא תמיד צריך להגיב. אם ילד יודע שראית אותו מבצע מעשה אסור ואתה שותק, זה מסוכן. מצד שני לא תמיד צריך ולא תמיד אפשר להגיב, לכן צריך ללמוד להסתיר מהילד את זה שאתה יודע מה הוא עשה.

בום: אני שואל את מי שמכיר את הבחורים האלו, אם נישואים לא יישרו אותם.
אליק:לפעמים.
בליק: יש לזה כלל, אם בחור משנה את ההופעה החיצונית שלו, החתונה לא תיישר אותו. אם הוא לא משנה, החתונה תעזור.
בום:אתה רוצה להגיד לי שאנשים עם זקן ופאות הולכים למועדונים?
אליק: יש כאלו שלא אכפת להם.

הרב: אני חושב שזה פיתרון טוב. חתונה עוזרת לאנשים, גם אם מדובר בבחור שהתחתן עם הבחורה הכי פשוטה.
בום: (פונה לאליק) אתה צריך להבין שאם אתה פותח ישיבה, אתה צריך לחשוב על הרבה דברים. לא משנה שמגיעים אליך הבחורים הכי טובים, הכי למדנים. לא משנה בכלל. תמיד יהיה מישהו שיזרוק מגש על הקיר. תמיד ישברו כיסאות.
אליק: לא חשבנו על אוכל.
בום: כאן אתה לא צריך לחשוב, אני מכיר הכנסת אורחים גם אצל הבוכארים, גם ב"אהבת תורה". לא צריך כאן אוכל.
הרב: אם אתה מביא אנשים, תביא להם עוגיות, תביא להם שתיה. שיהיה כאן.
בליק: צריך להתחיל באיזה מקום . אנחנו נוכל לפתוח בשעה אחת?
הרב: זאת לא תהיה בעיה. אפשר ללמוד שולחן ערוך. אנשים באים אלי, גם כאלו שהיה להם כזה ראש טוב ללימודים ואומרים שלא מתחשק להם ללמוד גמרא. נניח אברך אחד שהיה מאוד רציני והשווער (חותן) שלו נתן לו הרבה כסף רק שילמד ועכשיו שנים הוא לא לומד ולא יודע מה לעשות עם עצמו ומתבייש מהשווער ומתבייש מאישתו.
בום: הכי טוב יהיה ללמוד קיצור שולחן ערוך. שם הכל מסודר.
הרב: בוודאי, כשאומרים לאנשים ללמוד הלכות, הם שואלים "מה יצא לי מזה" , אבל לאברכים שהולכים להתחתן, זה הלימוד הכי חשוב. ברגע שהם יתחתנו, הם בדיוק ידעו מה לעשות.
בליק: טוב, אנחנו נביא את האנשים.

סוף הפרוטוקול או לפחות סוף מה שאני זוכר ממנו.

מוגש כשירות לציבור.

בלדה לחובשת



התמונה הזו בטח מוכרת לכולכם.
אני נתקלתי בתמונה הזו הרבה פעמים לאחרונה. בידיעות, בהארץ, במקור ראשון וגם הרבה באינטרנט. האישה הזו נקראת רמה בורשטיין. היא חרדיה, חוזרת בתשובה שגרה בתל אביב והיא ביימה סרט על חרדים בשם "למלא את החלל".
הסרט זכה באוסקר הישראלי, כמו "מדורת השבט" נניח. הסרט גם היה מועמד בםסטיבל ונציה, אבל הוא לא זכה לא בפרס הסרט הטוב ביותר ולא בפרס התסריט הטוב ביותר. השחקנית הראשית בו, הדס ירון, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה והיא עודנה צעירה מאוד וחילונית לגמרי.
כיוון שקראתי כמה ראיונות עם הגברת בורשטיין וראיתי גם הרבה תמונות שלה מציצות בכל מיני מקומות, החלטתי שאני רוצה להתייחס לתופעה ולשם כך, הייתי צריך לראות הסרט.
כל כך הרבה שנים שאני כותב על סרטים ועל קולנוע ולכן אני סבור שהגינות בסיסית מחייבת גם התייחסות לפרוייקט של רמה בורשטיין, במקביל להתייחסות לצורה שהיא מחצינה את עצמה.
במצבי הנוכחי, זו באמת מטלה לנסוע עד לקולנוע ועוד בשביל סרט דרמה ושם היה לי גילוי מהמם, ממש הארה. גיליתי שבסרטי דרמה, הטריילרים הם גם של דרמות ואלמלא הלכתי לסרט הזה, לא הייתי יודע שיציגו בקרוב, גירסה חדשה ל"עלובי החיים" עם אן התווי וראסל קרואו.

בקרוב אמורה גם להגיע גרסה חדשה ומאוד ביזנטינית של אנה קרנינה, אבל למרות ההשקעה, במקרה הזה נראה לי שאני אמתין לגרסה האינטרנטית.
עכשיו, לגבי הסרט של רמה בורשטיין, מה אני אגיד לכם?
התלבושות והתפאורה היו מושקעות ומוקפדות להפליא. אין סםק שכך נראים בתים חרדיים וכך נראים בגדים חרדיים. בנושא הזה, עשתה ההפקה עבודת מחקר יסודית ומקיפה, שבהחלט באה לידי ביטוי על המסך. מעבר לזה, השחקנית הראשית, הדס ירון, הציגב רמת משחק יוצאת מן הכלל. "שירה", הדמות המרכזית בסרט, נראתה והתנהגה בדיוק כמו בת סמינר חרדי חסידי, רגשנית, לחוצה ומודאגת. זה אפילו יותר מזה. המשחק של הדס ירון, לדעתי לפחות, היה מפגן של אמונה והזדהות עם הדמות ועם התסריט, ברמה שקשה מאוד למצוא גם בהפקות ברמה גבוהה של סרטים איכותיים.
קשה מאוד להאמין שמדובר כאן בשחקנית צעירה שזה התפקיד הראשון המשמעותי שלה. זה משחק שבהחלט מצדיק את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה וגם מעבר לזה. מחיאות כפיים סוערות.
גם רוני איילון,נתן כאן תפקיד אורח קטן בתור מוהל וגרם לי לחייך מכל הלב. אוהבים אותך רוני.
מעבר לזה, תסלחו לי, אני מרגיש שהסרט עושה הרבה עוול לציבור החרדי בישראל. אני מכיר חרדים והם לא מתנהגים ככה.
החרדים לא חיים כאילו הם משתתפים בטרגדיה שקספירית. הם לא עומדים ושוקלים מילים, בתקווה לדקלם איזה משפט שקול ומעמיק, בעל משמעות חובקת עולם. נכון שחלקם קפדנים, אדוקים ומאופקים, אבל הם גם זורמים ותוססים. הם זזים מהר ומדברים מהר. הדיבור המצונזר והעקיף, הינו דבר שהם גדלים לתוכו והם משתמשים בו בטיבעיות ובמהירות.
זו הבעיה התסריטית הגדולה של הסרט.
האנשים בו ברובם כבדים, הססנים, מחשבי חשבונות, בקיצור, השחקנים מסתובבים בתפאורה, כאילו הם פלשו לבית חרדי והם מנסים לחקות את הדיירים האמיתיים שעלולים כל רגע להופיע.
זה לא משחק, זו התחזות.
הנכון הוא, שאם מסתכלים על הקולנוע החרדי האמיתי, הוא מאוד מזכיר את "למלא את החלל".
אה, לא יודעים מה זה קולנוע חרדי אמיתי?
זו תעשיית קולנוע קטנה, שמכונה בשם "סרטי נשים", אבל האמת שכל החרדים צופים בהם, נשים גברים וטף. בסרטים האלו הכל מלודרמטי, כל טרגדיה מפוקקת לבבות, כל צעד הוא גורלי, כל המילים גדולות ומנופחות, הכל רומן רומנטי. את הסרטים בדרך כלל מייצרים חרדים מקוריים כמו "גרובייס הפקות" של יהודה גרובייס והם מהוויים תת ז'אנר עצמאי, כמו סרטי בורקס משנות השמונים.
הנה טריילר של "המתנה", סרטה של איילה בת עמי, שהוא דוגמא קלאסית לסרטים האלו.


יש לסרטים החרדיים הללו, הרבה ביקוש והצלחה. מקרינים אותם באולמות ויש להם שוק די.וי.די עירני, גם שחור וגם לבן. התפאורות בהם צנועות בדרך כלל והשחקניות משתלות מאוד.
אז מה באמת ההבדל בין הסרטים החרדיים לבין "למלא את החלל"?
קודם כל באמת ההפקה מקצועית.
מעבר לזה, יחסי ציבור מעולים.
וחוץ מהכל, נחזור לתמונה הראשית שלנו, עצם העובדה שמישהו שחובשת מין דבר כזה על הראש, צועדת על השטיח האדום, כבר משך אל הסרט המון תשומת לב.

רמה בורשטיין

נכון שמדובר בפסטיבל ונציה ולא בפסטיבל קאן, אבל לא נהיה קטנוניים.
חשוב מאוד לציין, יש הבדל בין ביקורת סרטים לביקורת על בני אדם. ביקורת סרטים היא שירות חשוב לציבור הצרכנים ואילו מביקורת על בני אדם ראוי להמנע ככל האפשר. אולי לרמה לא היה שמץ של כוונה להציג תמונה אותנטית של המציאות החרדית, אלא היא כיוונה אל שוק הקולנוע החרדי, שאותו היא מכירה ומוקירה.

פעם הרב ברנר סיפר על הרב ישראל הלפרין, שהיה אחת מהדמויות האהובות והמכובדות בין בחסידות ברסלב בכל ההיסטוריה. הסיפור היה שהרב הלפרין אמר על עצמו "אני לא נורמאלי, אני מטורף. היו צריכים לאשפז אותי בבית משוגעים."
אחד מהמאזינים מאוד הופתע ושאל את הרב ברנר אם הרב הלפרין באמת אמר כזה דבר על עצמו.
"בוודאי שעל עצמו," השיב הרב ברנר "על מישהו אחר אסור להגיד כזה דבר."
זה מה שמלמד אותנו חסידות ברסלב, להוקיר ולכבד את אחינו בני האדם, לא להקניט אותם או לפגוע בכבודם.
עם כל זה, משהו אחד בסיפור של רמה בורשטיין מאוד הטריד אותי.
היא סיפרה שלילדים שלה אסור לראות את הסרט. זה נשמע הזוי, אבל מעבר לזה שזה מוזר, זה גם מאוד מסוכן.
מי שלא רואה סרטים, לא יעשה סרטים ולא יעשו סרטים, איך נדע מה אמיתי?

שבת שלום!

דובילבול הוא מלך היער


נתחיל מהסוף.
באוטובוס שהביא אותנו מהמטוס אל מסוף הנוסעים בנתב"ג, התעניינו נוסעים שונים, אם יש עוד שנוסעים לכיוון שלהם. זו הייתה מבחינתי הזדמנות פז לבצע ניסוי שיבחן את הפיזור הסוציאלי של עולי אומן.
"יש כאן מישהו מרמת השרון?" צעקתי "יש כאן אולי מישהו מגבעתיים?"
אפילו ההד לא ענה לי.
אין ספק שיש כאן עוד הרבה מה לעשות.

ביום שישי לפני הצהריים, את אישתי בתוך יתר הנשים הנצורות באומן, בתוך דירת מסתור אי שם באחד מהמגדלים האוקראינים מעל הציון הקדוש.
בעיקרון, יש שתי סוגים של נשים שהגיעו לאומן בראש השנה.
יש את הטליבניות הזקנות, הכחושות שמסתובבות עם פרצוף של מכשפה ועיניים רעות ומתריסות. כשהייתי בא לחפש את אישתי, הן היו מכסות את הפרצוף בסמרטוט וצורחות "יש מישהו בדלת". הסוג השני של הנשים היו דווקא צעירות חמודות ומתוקות, תאווה לעיניים שבאו לחפש הרפתקאות בשטח האש של משמרות הצניעות.
יש עוד סוג שלישי, שזה האמריקאיות,
אבל לגביהן אני עדיין לא בטוח אם הן בני אדם או ניסוי פירסומי שיצא מכלל שליטה.
אז כפי שציינתי, הגעתי למקום שאשתי הייתה גרה בו וסיפרתי לה שהחבדניקים באומן ארגנו מניין שתהיה בו עזרת נשים. החדשות הללו נתקבלו בשמחה ובהפתעה, אצל הצעירות והחמודות, כיוון ששטפו להן את המוח בזה שזה "לא צנוע" בשבילן לצאת בכלל מהדירה וש"כל הרבנים", אסרו על נשים להגיע לאומן בראש השנה.
החדשות על המניין עם עזרת הנשים היו בהחלט שינוי מרענן, רק המכשפה הטאליבנית הזקנה, עיקמה את פרצופה הקמוט וקראה "זה לא שייך!"
– את לא שייכת לכאן! מי הביא אותך לברסלב בכלל?
כך יצא שבערב שבת, לאחר הדלקת הנרות, יצאנו בשיירה עליזה, אני ושש או שבע בנות מקסימות , במסלול בן שלוש מאות מטרים מהקיוסק של "הינדיק" ועד האוהל של החבדניקים, שהוקם בחצר של קרית ברסלב.
קיומו בית כנסת חב"ד באומן בראש השנה, הינו תעלומה.
קודם כל, החבדניקים עצמם מתנגדים לזה. הם טוענים שהרב קפלן, מי שזה יהיה, היה בטיול צדיקים באוקראינה וסרב לעבור באומן, בגלל ש"אומן צריכה התקשרות".
מאז נסיעה לאומן היא בבחינת טריפה אצל החבדניקים ולמרות שהם שורצים באוקראינה בהמוניהם, דווקא שם, הם מחזה נדיר ביותר.
במניין חב"ד באומן, היה למעשה רק חבדניק אחד. נדמה לי שלפני שנתיים היו יותר, אבל אולי זה רק נדמה לי. בכל אופן, רוב המשתתפים בתפילה (היו אולי 15 גברים), היו אמריקאים שחיפשו מניין אשכנזי בסגנון שלהם, והיתר היו מיזרוחניקים נורמאלים, מהסוג שאתה לא אמור למצוא באומן בכלל, כי מיזרוחניקים נורמאליים מבלים את ראש השנה בפתח תקווה כשהם קוראים את "מצב הרוח".

ההצלחה המדהימה שהייתה לי במילוי עזרת הנשים בבית הכנסת החבדי חלפה חיש קל, כיוון שלחבדניקים יש את המנהג המגונה הזה, להתחיל את קבלת שבת חצי שעה אחרי כולם. את החלל הפנוי הם ממלאים במה שהם מכנים "לימודי חסידות". אני לא יודע כמה הלימודים האלו שווים, אבל אני מבטיח, שבחורות שעברו בדם ובאש כדי להגיע לאומן בראש השנה, לא יתעניינו בהם.

ככה ברחו לי כל בחורות כולל אישתי וגם אני התכוונתי לברוח, לא בגלל שלא רציתי שיעור בחסידות, אלא בגלל שהייתי אמור לאכול ,עם חבר'ה שהתפללו אצל הרב עופר ארז ופשוט לא רציתי לאחר לארוחה. המניין של הרב עופר שליט"א היה די ממול למניין החבדניקי ואני לא יכולתי שלא להשוות בינהם. מצד אחד חמישה עשר אמריקאים משועממים למחצה ומצד שני שלוש מאות ישראלים שעומדים ושרים באקסטזה.הבעיה עם המניין של הרב עופר, הוא שאין שם מקומות ישיבה, מה שאצל החבדניקים יש בשפע, וזה רק מוכיח איפה התפילה משמעותית יותר.
אני בטוח שגם אילו היו אצל הרב עופר עוד מאתיים מקומות ישיבה, הם היו מתמלאים בקלות.
בקיצור, הלכתי למניין של הרב עופר וראיתי שהוא נותן שם שיעור , אז חזרתי למניין החבדניקי , כי כבר הבנתי שאני לא אאחר לארוחה.
בדרך עצרו אותי כמה חבר'ה שחיפשו עשירי למניין ורצו להתפלל סתם על איזו מדשאה.
"עזבו אתכם," אמרתי להם "עכשיו התחילו להתפלל בחב"ד".
כך הבאתי לחבדניקים חיזוק בלתי צפוי מבעלי תשובה פריפרייליים , שבנסיבות נורמאליות , לא היו נתקלים לעולם במניין החבדי באומן.

בשבת בצהריים, הגעתי כצפוי וכמובן לשיעור של הרב ברנר "למטה", כלומר בקלויז הספרדי , שם העניק הרב שליט"א שיעור וירטואזי למאות מאזינים והוכיח בקלילות את חשיבות העליה לאומן בראש השנה, למרות שזה "לא בארץ ישראל" ולמרות שמדובר ב"קברים". אני צריך לכתוב פוסט נפרד על הרעיון הזה של רבי נתן לפיו כוח הצדיקים משביח ככל שהם קבורים יותר זמן. בכל אופן, אותי הושיבו במקום מכובד ביותר לימין הרב ולרגע הרגשתי כמו בימים הטובים אצל טיוהר.

במוצאי שבת, שוב פגשתי את אישתי והפעם אפילו קניתי לה שקיות אשפה, שלא היו לה בדיקה והיא לא יכלה להשיג בלי "לעבור דרך הגברים". בעוד אנחנו משוחחים ניגש אלינו גבר בכובע גרב וביקש את עזרתינו.
מסתבר שהוא התכוון להתחתן למחרת, קרי בערב ראש השנה, בחצר של הציון. הרב שלום סבג היה מיועד לחתן אותו והכל היה מסודר. רק דבר אחד היה חסר לו. אישתו לעתיד הייתה אמורה לטבול במקווה ולא הייתה לה בלנית. הוא תהה אם אישתי תהיה מוכנה למלא את התפקיד.
מיותר לציין שאישתי התנפלה על ההזדמנות כמוצאת שלל רב.
רגע, תשאלו, איך תתכן חתונה באומן?
הרי נטורי קרתא אסרו על נשים להגיע בראש השנה לאומן וכל רבני הקוצ'י מוצ'י התקפלו כמו תולעים וחתמו על "פסק ההלכה" המתאים.
ובכן מסתבר שרבני קוצ'י מוצ'י לחוד והרב סבג לחוד. הם התקפלו כמו תולעים ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
הנה מה שצילמתי בזמן החתונה באומן ראש השנה.

באמת שהיה מגניב.
מה היה שם עוד?
אה, ערב ראש השנה התפללתי אצל "שדה צופים" שזה ארגון בעלי התשובה הצעירים והיפים. לא שאני צעיר ויפה וחס ושלום , אני גם לא בעל תשובה, אבל הזמינו אותי, אז באתי.
גם שם קשה מאוד למצוא מקום לשבת.

עשיתי עוד דבר אחד שאולי ראוי לציון וזה לקנות חלב אצל הגויים, כדי לקיים את ההלכה שקבע הרב משה פיינשטיין זצ"ל שחלב נוכרים מותר. גם כאן התגלה היתרון אצל המקלים , כיוון שהחלב היהודי שנמכר באומאן היה חלב עמיד שלעיתים קרובות היה גם מקולקל ואילו לחלב העכומי היה פשוט טעם גן עדן.

טוב יאללה, דובילבול הוא מלך היער.

שנה טובה

כלה מאוקראינה


כמו שסיפרתי לכם, אישתי החליטה השנה לעשות מעשה ולהתייצב גם היא בקיבוץ הגדול בראש השנה באומן. כיוון שגם אני מתכנן להגיע לשם , היה לי רעיון מקסים בשבילה. הרי הפנאטים , החלאות של מאה שערים והסביבה , אסרו על נשים ישראליות להגיע לשם, אבל אוקראיניות מקומיות מסתובבות שם בלי שום בעיה. אז מה שהצעתי לה , זה שתיפטר מאריזת הראש, תלבש ג'ינס צמוד, תשים לק שחור ואיפור כבד ואז נוכל להסתובב שם יד ביד בחופשיות. אמנם אין לה תווי פנים אוקראיניים טיפוסיים, אבל אני לא חושב שמטומטמי העדה החרדית יבחינו בין פרצוף סלאווי לפרצוף נורדי. אין סיכוי.
גם רבני ברסלב וצדיקיה שמוקירים את אישתי על פועלה הרב בקירוב בנות ישראל לצדיק האמת, לא יאמינו שהיא מסתובבת באומן בתלבושת כל כך נאורה. לאנשים שמכירים אותי, אני תמיד יכול לספר שאני כבר הרבה זמן בקשר עם סוכנות של שמביאה כלות מאוקראינה, ואחרי שהם שמעו שאני מגיע, הם סידרו לי דייט באומן.

אישתי היקרה השיבה לי שהרעיון נורא מקורי, אבל היא מגיעה כדי להתפלל ולא כדי להסתובב, אז אמרתי לעצמי שמוטב שלפחות מישהו מאיתנו יתפלל בראש השנה.

ראיון דימיוני

בשנת 2016 בשבוע האופנה בפריז יוצא המעצב הראשי של כריטיאן דיור מהתצוגה החגיגית. בפתח האחורי אורב לו כתב ה"ווג" ומצליח לשכנע אותו לקיים ראיון קצר. הראיון הזה יכול להשמע כך:

ש: ברכותי על התצוגה המהממת.
ת: תודה רבה.
ש: מאין לקחת את ההשראה לתפיסה כל כך מהפכנית?
ת: בשנה האחרונה, לא מצאתי מנוחה לעצמי, כרסם בי כל הזמן אותו סיפור של רבי נחמן מברסלב על החכם והתם. החלטתי שאני חייב לבטא הקונפליקט הזה בקולקצית הסתיו של כריסטיאן דיור ולהציג את הקונפליקט בין התנועה והישרה של התם לבין התחכום והמורכבות של החכם. זה מה שראיתם היום על המסלול.
ש: התפיסה הזו מקורית ומרעננת, אבל האם שאלת את עצמך אם היא תצליח גם במבחן הקניות של הקהל הרחב.
ת: כמו שאתה יודע, לכריסטיאן דיור ישנם דורות של לקוחות מסורתיים שנאמנים לסחורה שלנו ויודעים להעריך את האיכות שלנו. עם כל זה אף אחד לא רוצה להחשב למיושן ולהראות כמי ששייך לדור קודם ולא מעודכן. הקולות ששמעתי מהם כיוונו אותי היישר למקום הזה. בהתחלה חשבתי ללכת בדרך הקלה ולהתמקד ב"אבדת בת המלך".
ש: זו אגדה של רבי נחמן.
ת: כן היא מופלאה ואנחנו נעבד גם אותה בסופו של דבר, אבל הפעם רציתי להתרחק מהמוטיבים האלו של מלוכה ומלכות שמבחינתי מאפיינים עבודות קודמות שלנו וללכת על סיפור מוכר של רבי נחמן. אני חייב לציין שהקהל קיבל את זה בהתלהבות ואנשים אמרו לי שזה מה שהם מצפים מאיתנו, המעצבים, לצלול לתוך תורת רבינו הקדוש ומשם להוציא את הרעיונות והמושגים שישפיעו להם על החיים ושבאמצעות העיצובים, הם יוכלו להיות מקושרים לצדיק האמת.
ש:עוד שאלה אחת ברשותך, אתה אמרת שאתה מתכוון לעבד גם את "מעשה באבדת בת מלך" ומצד שני אתה רוצה להתרחק מסמלים שמיצגים מלוכה. איך אתה מיישב את הסתירה?
ת: תסלח לי, אני באמת ממהר, אבל בשתי מילים אני אגיד שאפשר להתמקד בחיפש ואפשר להתמקד במסע.האם יש ביגוד שמתאים לחיפוש פנימי ולחיפוש חיצוני? בסיפורי מעשיות ובליקוטי מוהר"ן יש אינספור רעיונות, פשוט למצוא את הנקודה הקרבה ללבך בעת ולזרום עם הנחל הנובע.
ש:תודה רבה אדוני , תבלה יפה במסיבה.
ת: תודה גם לך, מסיבות מתחילות ומסיבות נגמרות, חובתנו לא להפסיק לעבוד ולהיות בשמחה תמיד. שלום שלום.

זה סוף הראיון ולמרות שהוא מפוברק, אני סבור מאוד מציאותי. תורת רבינו הקדוש, היא נעלה מכל התורות האחרות , היא גם העמוקה ביותר וגם המורכבת ביותר. היא הגשר האמיתי היחיד שאני מכיר בין חוכמת המזרח ודתות המערב. אנו קיבלנו אותה, חיה ומפעפעת מידיהם המתות של הרב שפירא והרב בנדר ומחובתינו להעביר אותה הלאה.
זו צריכה להיות משאת הנפש של כל האנשים הטובים והמוכשרים שבדורינו. להפיץ את תורת ברסלב בכל המישורים. להפיץ אותה בספרות , בציור , בקולנוע , באופנה, באדריכלות , בטלביזיה. אסור לנו להשאיר אותה לגווע בסימטאות המחניקות של מאה שערים, אסור לנו להפקיר את תורת רבינו בידי עסקנים רפי שכל וחלולי חיוכים, שכל עיניינם בחיים זה להתחנף לרבני הבד"ץ ולהסתיר את העובדה שלא נולדו בבתים חרדיים.

רבינו מצווה עלינו להפיץ אותו, לקצווי הארץ ולקצווי היקום , כל אחד בכליו וכל אחד ואת על פי דרכו. מי יתן שתורת רבינו תפרה ותרבה ותמלא את הארץ ותגאל את העולם.

יאללה , גם אני צריך לצאת לדרך.
נתראה באומן, מתישהו.
אוהב אתכם בכל מובן,
שנה טובה.

 

מכתב לאישה עם כלב


אני בדרך לא מסתובב במרכז תל אביב. אין לי ממש מה לחפש שם, אבל במקרה ההיום היה לי איזה סידור במנהל הנדסה וחניתי בגן העיר והלכתי לשם ברגל. אולי חמש דקות הליכה.

תוך כדי הליכה נתקלתי בסיטואציה שגרמה לי להחסיר פעימה. בחורה חמודה טיילה לצד כלב מאוד מכוער וזוג תיירים עצר אותה וביקש לצלם את הכלב. הבחורה הסכימה בחיוך, הגבר שלף אייפון, צילם את החיה ואז נפרדו בברכה ובחיוך. כל הסיטואציה הזו לא נמשכה יותר מחצי דקה, ולמען האמת היא גרמה לי הלם.
האם ייתכן שחיים יכולים שלווים ומתוקים עד כדי כך?
האם יש כאן באמת כל כך הרבה אנשים מסופקים ומאושרים, שלא מאמינים שהמשיח לבוא בקרוב ולא חושבים שהעולם על סף התפוצצות ובשבילם היום יכול להתחיל בכוס מיץ תפוזים בבית קפה עם עיתון אופנה ומוסיקה ברקע?
השאלות האלו גרמו לי להיות נסער.
רציתי שרבינו יגיד לי מה אנחנו יכולים להציע לאנשים שהחיים שלהם באמת כל כך מושלמים.
זה לא בעיה לקרוא למסכנים אל הדגל, הרי בנאדם דפוק, יודה לך אם רק תטרח להקשיב לכל הצרות שלו ולסיפור חייו האומללים ולגורלו המר. האנשים המסכנים הם הראשונים שעשויים להפוך לברסלבים או לחבד"ניקים או למאמיני הארי קרישנא , כי שם הם נכס. טוב , לא כזה נכס גדול, אבל בכל זאת, עיקרון ספירת הראשים עובד.
האמת שהיום, המסכנים לא חייבים לחפש מסגרת תומכת. יש להם כבר אחת משלהם, היא נקראת המחאה החברתית ושם באמת סוגדים לאומללות והמסכנות הכל.
אז, איפה היינו?

אז תהיתי באמת , ביני לבין עצמי ולבין הצדיק , מה באמת תורת ברסלב הגדולה יכולה לתת לנשים המתוקות האלו, עם הכלבים והקפוצ'ינו בבית הקפה התל אביבי? איזה תורה בליקוטי מוהר"ן תתאים להן? או תשפר את חייהן האופטימליים?
הסתובבתי קצת עם השאלה הזו בראש. גמרתי את עינייני בעיריה, נסעתי לתאגיד המים וכל הזמן הירהרתי בנושא.
אי שם ליד מגדלי W, קיבלתי תשובה ואני חושב שהיא תשובה אותנטית.
זה נכון שבמגדלים הנוצצים החיים יכולים להיות טובים מאוד.
יש דברים מקסימים לעשות ואין בעיות ואין לחץ ופחד ואומללות.
אבל ישנו אור , שהוא הרבה יותר מסתם אושר ושלווה. ישנו אור שהוא אור הצדיק והוא מטלטל ותובעני ומצמית את החושים ומקפיא את המחשבה ומרעיד ומהדהד ואחרי שאתה מגיע לאור הצדיק, אתה פתאום מבין שהעולם הוא באמת רק הקדמה, רק הטריילר. זה כמו מה שכתוב בתורה נ"ב אצל רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן.
גם אם החיים קלים ונפלאים כמו חייה של אלמונתו הצעירה המיליונר, עדיין זו רק הקומה הראשונה במגדל האמיתי. יש עוד הרבה לאן לטפס.

אבל תשמעו, אם אתם חיים באושר, תמשיכו, תבלו. בשבהביל זה אתם פה.

בסדר , הונאת הכרטיסים

בוודאי שמצפים להתייחס לנושא הזה שמטלטל בימים האחרונים את חסידות ברסלב. הרב עופר ארז שליט"א , אמר בשיעור האחרון שלו , שרבינו עשה את כל הבלאגן הזה וזה עניין חינוכי חשוב. אני כמובן לא חולק על צדיק מובהק ובעל רוח הקודש ידוע כרב שליט"א. רק שאני מפרש את דבריו באופן מסויים. בוודאי שישנה חשיבות לזה שהייתה הונאת כרטיסים בברסלב. יש לזה חשיבות חינוכית עצומה, כי מזה אנחנו מבינים שגם אם יש לאנשים שטריימל, עדיין הם יכולים להיות טינופות וחלאות, ושימותו אמן, כאילו דא.
אל תגידו "כולנו יודעים". יש אנשים שרואים אחד עם זקן שלובש שטריימל ועושה כל מיני העוויות של שמירת עיניים, אז הוא בטח צדיק. הוא יכול להיות זבל, יוכיחו הכרטיסים.

נקודות טובות

לא מזמן הגיב כאן וסיפר ד"א שבאחת מהישיבות , מתעסקים הרבה במציאת נקודת טובות. זה מאוד המריד אותי, כי תורת ברסלב היא קונספציה. אי אפשר לחתוך ממנה קטעים , לנתק אותם מהקונטקסט שלהם ולמכור בסופרמרקט. נכון, עושים את זה כל הזמן, לוקחים את תורת רבינו ומדברים על איזשהו חלק שנראה מאוד אופנתי, ועושים על סדנה ומדברים על זה ברדיו ומלמדים את זה בישיבה וכן הלאה.

על פניו , זה טוב.

תמיד טוב לשמוע מהצדיק , גם אם זה באיזו סדנא מפגרת או בתוך בליל של טימטומים מאיזה מחזיר בתשובה עם תרבוש. טוב לשמוע מהצדיק. בשביל זה הצדיק כאן , להשמיע.

העניין הוא שלמצוא נקודות טובות, זה בעיה. אומר רבי נתן שמציאת הנקודות הטובות היא כמו אפר פרה אדומה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. מה הפירוש?

ישנן הרבה תהומות בקיום האנושי. עדיף לא לחשוב עליהן יותר מדי, אבל אנחנו יודעים שהן קיימות. יש אנשים שהם שקועים בהימורים או בסמים , יש אנשים אובססיביים. בקיצור, בנאדם כזה שנמצא במצב רע, במצב שהוא מיואש , שהוא לא רואה תקווה , שהוא מדחיק את מה השקורה לו, או אז באמת מגיע זמן הנקודות הטובות. הוא צריך לעודד את עצמו שהוא לא אבוד , שהצדיק חושב עליו , שהשם אוהב וכן הלאה.

בשביל זה יש נקודות טובות.

עכשיו תדמיינו לעצמכם מצב הפוך. נניח בנאדם לומד תורה ועובד השם וכבר מדברים עליו ומתייחסים אליו בכבוד ומעריכים אותו, האם יש עניין שהוא יישב וימצא בעצמו נקודות טובות? לא. הוא רק יתייהר ויתגאה והתהליך הזה ירחיק אותו מהאמת. הוא פשוט יחטוף נפיחות עזה באגו ויהפוך למפגע סביבתי.

לכן אני אומר לגבי הישיבות, שלימוד נקודות טובות הוא לא רעיון כזה מזהיר. ברור שיש שם אנשים בדיכאון מדי פעם, אבל בסך הכל ישנן מספיק עצות ותורות לרבינו, בהם יוכלו תלמידי ישיבה להתעסק, בלי לגדל תסביכים מגלומניים.

טוב, אני רואה שהעלו את השיעור של הרב עופר ארז . זה באמת שיעור שווה.

נשאר עוד שבוע ומשהו עד ראש השנה.

ביום חמישי בלילה אני כנראה ממריא.

שתהיה לכם שבת שלום ואל תחליפו חיים טובים בהבטחות על גן עדן. טוב, מי שיש לו חיים טובים באמת, ברור שלא יחליף אותם.

הנה לסיום שיר מקסים של אוונסרנס שילווה אותנו אל השבת.

שבת שלום..