לסיפור יש המשך


מחוייב המציאות PG
את הרגעים האחרונים של ראש השנה תשע"ד, ביליתי וביליתי יפה בשיעור אצל יובל דיין, הי"ו.
זו היה אופן מצויין לעשות את זה, לסיים את החג עם חברים ועם סיגריות ולשמוע סיפור מעניין, אלא שהחברים של יובל הם לא החברים שלי, סורי לגבי יובל עצמו אני לא יודע.
הסיגריות הן רעות, תמיד, לכולם והסיפור היה בסדר, למרות שלא היה מושלם.
לגבי יובל דיין, אני רוצה להגיד משהו.
אין לי מושג מה הוא חושב עלי, אני נוטה לחשוד במי שהוא בסדר עם כולם ובמקרה של יובל, זה חשד בכשרים, כי הוא באמת בסדר גמור.
הוא מזכיר לי את הפרסומת הזו לספרייט משנות ה90.

למה אנחנו אוהבים את יובל דיין? מאותן סיבות שכל האנשים העשירים, המפורסמים והיפים שמזמינים אותו אליהם הביתה, אוהבים אותו.
כי הוא נראה טוב, כי הוא רהוט, כי הוא כריזמטי ותמיד יש לו סיפורים מרתקים.
בכל אופן, לי קשה לקחת ברצינות, מישהו שכל כך מוצלח בshow business, אבל זו באמת רק בעיה אצלי.
הקיצר, ככה הולך הסיפור של יובל.
לרבי נחמן היה נכד שקראו לו אברהם ואברהם הזה היה מאוד עשיר, היו לו הרבה יערות והוא היה סוחר בעצים. אחד מהיערנים שעבדו אצלו היה שמשון, חסיד ברסלב מבוגר שהיה קשור לרבינו ואחר כך גם לרבי נתן והיה אדם צנוע ועני מרוד.
לשמשון היו שתי בנות והוא היה צריך כסף כדי להשיא אותן, אז הוא פנה לבוס שלו, לאברהם וביקש ממנו הלואה של שלוש מאות רובל, שבעזרתם יוכל לחתן את בנותיו והוא הבטיח לאברהם, שהוא יחזיר לו את הלואה בתשלומים קטנים.
אברהם נתן לו את הכסף ואז הבנות התחתנו וכמה ימים אחר כך, שמשון מת, בלי שיספיק להחזיר אפילו רובל אחד מהחוב.
באחד הלילות, חלם אברהם חלום ובחלומו הופיע שמשון והתחנן בפניו שיותר לו על החוב.
אברהם לא היה פראייר, הוא הסכים לוותר על החוב בתנאי אחד, שמשון חייב לספר לו מה עבר עליו בעולם האמת.
שמשון הסכים וזה מה שהוא סיפר.
הוא עלה לשמיים וישר הגיע לבית דין של מעלה.
הדיינים שאלו אותו אם הוא היה מקושר לאיזה צדיק.
שמשון ענה להם, שהוא היה קשור לרבי נחמן מברסלב.
"האם היית רוצה לשהות בהיכל של רבי נחמן גם בעולם האמת?" שאלו הדינים.
"בוודאי." ענה שמשון.
"דע לך ," אמרו הדיינים "כי רבי נחמן שוכן במקום הכי אפל ומתועב בגהנום, מקום איום ומקולל, שאף נשמה לא הצליחה לצאת ממנו. אם תבחר ללכת לשם, נשמתך תסבול ייסורים איומים לנצח נצחים."
"לא מעניין אותי." השיב שמשון "מוטב לי לסבול לעד בגהנום ובלבד שאהיה במחיצת רבי נחמן."
"רגע אחד," אמרו הדיינים "יש מישהו שרוצה לדבר איתך."
אל בית הדין נכנסו האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב ואמרו לשמשון "אתה מזרע ישראל, יוצא חלצנו, עליך התפללנו לפני השכינה הקדושה שימצא לך מקום בגן עדן. בוא בעקבותינו ותזכה לחיות לנצח בגן העדן לצידנו."
"אבותי הקדושים," אמר שמשון "נכון שנולדתי יהודי, אבל רק בזכות רבי נחמן הבנתי שיש טעם בעמי ומולדתי, רק בזכותו הצלחתי לשמוח ביהודתי וכעת מן הדין שאבלה את הנצח במחיצתו."
יצאו האבות הקדושים ונכנס משה רבינו.
"אתה מבני ישראל" אמר גדול הנביאים "רגליך עמדו בחורב ושמעו את עשרת הדברות, למענך ולמען אחיך הורדתי את התורה מהשמים אל הארץ. בוא בעקבותי ואני אלמד אותך בהיכלי, את כל סתרי התורה ותזכה לחזות בעצמך כי תורת השם תמימה ומשיבת נפש."
"תודה לך משה רבינו," ענה שמשון "אבל אני אף פעם לא הבנתי בספרים. מה שקראתי היה לא מובן או משעמם. רק רבינו נחמן בן פיגא הסביר לי שיש תורה מעבר למילים ומעבר למחשבות ורק בזכותו הצלחתי ללמוד את הדרך הנכונה בה אדם צריך לחיות. מכיון שכך, כל מה שאני רוצה הוא להמשיך ללמוד אצל רבי נחמן ורק אצלו."
הלך משה ונכנס הבעל שם טוב הקדוש.
"שמשון היקר!" קרא הצדיק "אתה הרי אדם פשוט ואני כל חיי אהבתי את האנשים הפשוטים ועמלתי קשה לקרב אותם אל עבודת השם יתברך ואל השמחה בעבודתו. בוא אל היכלי ושם ביחד נעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב."
"רבי ישראל הצדיק." השיב שמשון "אתה שהורדת את נשמת רבינו לעולם, צריך לדעת לבד למה אני מוכן לרדת אל הגהנום ובלבד שאהיה במחיצתו"
הלך הבעל שם טוב והדיינים נועצו בינהם.
"טוב שמשון," ענה אב בית הדין "כיוון שאתה מתעקש, נעשה כבקשתך, לך לך אל היכל רבי נחמן מברסלב."
ואז מצא שמשון את עצמו עומד מול היכל נהדר שהיה בנוי באחו ירוק ויפהפה מלא בפלגי מים רעננים וההיכל היה יפה ומפואר יותר מכל ההיכלות האחרים ברקיע כיון שצבעיו השתנו במהירות וזהרו באור נפלא.
שמשון התקרב אל שערי ההיכל וראה שבפתח עומד הרב נפתלי, תלמיד רבינו.
"הרב נפתלי" קרא שמשון אל השומר "זה אני, שמשון, הגעתי הנה. אנא הנח לי להכנס."
"אני מכיר אותך שמשון" ענה נפתלי "אבל אני לא יכול לתת לך להכנס. לרבי נתן יש רשימה ורק מי שרשום בה זכאי לעבור בשערים האלו."
רבי נפתלי נכנס אל ההיכל ואחרי כמה דקות, חזר ויחד איתו רבי נתן מנמירוב.
"שלום שמשון" אמר רבי נתן "הבאתי איתי את הרשימה. הבה נבדוק אם אתה רשום בה."
רבי נתן הוציא מכיסו פנקס קטן , עלעל בו ולבסוף אמר "שמשון, אתה רשום בפנים, אבל עדיין אסור לך להכנס עד שתטבול בנהר הדי נור."
בזמני, כשאמרו "נהר די נור", התכונו לשביל החלב, אבל כאן הייתה כוונה אחרת.
רבי נתן הוביל את שמשון הרחק מההיכל. הם הלכו והלכו, ובזמן שהם התקדמו, תקפו אותם עוד ועוד כנופיות של מלאכי חבלה, אלה מה? כל אימת שמלאכי החבלה ראו את רבי נתן, הם נמוגו לאין.
בסופו של דבר, הגיעו רבי נתן ושמשון אל נהר של אש, הוא הדי נור ושם היה שמשון צריך לטבול את גופו.
רבי נתן נכנס לטבול ראשון, ושמשון ראה שלא קורה לרבי נתן כלום, אלא הוא מתנהג כאילו הוא טובל באמבטיה.
מכיון שכך, נכנס שמשון בעצמו לנהר והרגיש כמובן שהוא נשרף, אבל אחרי כמה זמן, הוא התחיל להתרגל, עד שבסוף כל טבילה הפכה לתענוג, יוצא מן הכלל.
אחרי שיצאו מן הנהר , אמר לו רבי נתן "עכשיו אחרי שטבלת, אתה כמעט יכול להכנס להיכל, רק מה? יש לך חוב של עוד שלוש מאות רובל שאתה צריך להסדיר."
זו הסיבה ששמשון מיהר להכנס לחלומו של רבי אברהם ןלבקש ממנו מחילה על החוב.
אוקי, עד כאןסיפר יובל את סיפורו, ומיד התחיל להסביר כמה מדאיגה אותו הרשימה הזו של רבי נתן ועד כמה הוא בטוח שהוא לא רשום שם וכן הלאה הלאה וכן הלאה פילפולי בוקי סרוקי והתבכינות שאינם מעיניני ואינם מעיניינכם.
מה שכן צריך לענין אותנו הוא ההמשך של הסיפור, שיובל לא סיפר, כי הוא לא מכיר אותו, אבל לסיפור יש המשך, אוהו יש לו.
אז ככה,
שנים רבות רבות רבות אחרי פטירתו של שמשון, מגיע עוד אחד אל השמים ופוסע חרישית על רצפות הגביש הכחלחלות של שערי גן העדן.
הוא מתקרב באדישות אל הדיינים של בית הדין של מעלה ושואל "איפה זה כאן ההיכל של חסידות ברסלב?"
"אתה חסיד ברסלב?" שואל דיין אחד.
"לא ממש." עונה ההלך.
"אתה מקורב לרבי נחמן מברסלב?" שואל דיין שני.
"לא שידוע לי." הנווד משיב.
באותו זמן עומד בראש בית הדין המלאך מטטרון האדיר שפניו אפלות וסערות של ברקים כחולים משתוללות בעיניו.
"שמע נא," הוא שואג "היכלו של רבי נחמן עבר ועתה הוא שוכן בתועפות המערבולת שבפסגת הרקיע השביעי. אין שום סיכוי שנשמה כמו שלך תוכל לבצע את הטיפוס."
"נראה לי שהבנתי אותך" אומר האיש, שמרגיש שבעולם האמת, הוא פשוט לא מסוגל לשקר.
"מצד שני," הוסיף המלאך "המרכבה עולה לשם בעוד ארבע דקות, אני מתאר לעצמי שאתה לא ממש ממהר."

זמן קצר ובלתי מדיד לאחר מכן, ירד האיש בקפיצה מהמרכבה וצעד בקלילות אל היכל רבי נחמן מברסלב, שהיה מבנה כביר ונראה כאילו הוא עשוי מאורות מסנורים בצבע לא ברור.
ליד השערים המהבהבים זיהה הנוסע את רבי נפתלי לפי המעיל האפור והמרופט, הזקנקן הקלוש והפאות העגולות בסגנון תלמוד תורה בוסטון.
"אתה בטוח שהגעת למקום הנכון?" שאל הרב נפתלי את האיש.
"אני מחפש את הרב ברנר." השיב האיש ולמשמע השם המפורש, רטטו שערי ההיכל ונפערו לצדדים במהירות, תוך שהם משמיעים צליל של זכוכית נסדקת.
"הרב פה." השיב רבי נפתלי במהירות "אתה צריך ממנו משהו במיוחד?"
"לא ממש." האיש עיווה את פניו בתנועה מהירה, שאולי היתה יכולה להחשב כחיוך "האמת היא שהייתי מסיע אותו מדי פעם וחשבתי שאולי, הוא יוכל שוב להעזר בשירותיי."
רבי נפתלי קימט את מצחו הצהבהב, אבל אז נזכר גם הוא שבעולם האמת, לא משקרים והוא השיב חיוך רחב לזה שהגיע.
"הרב ברנר עם רבינו." הוא הסביר "יש לו כמה בירורים בליקוטי הלכות ויקח זמן עד שהוא יצא. אני לא יודע אם מדובר בחודשיים או שנתיים, אבל בהחלט מדובר בתקופה ממושכת. אתם כמובן יותר ממוזמנים להמתין לו בפנים. "
ובדברו סר נפתלי מהפתח והאיש שהגיע, פסע פנימה.
מבפנים היה ההיכל נראה אפילו גדול יותר, אם כי חשוך למדי.
אורות עמומים נדדו בתוך הקירות השקופים העצומים ויצרו תחושה שהמבנה נמצא בתנועה תמידית.
לאחר שעה או שעתיים של שוטטות בהיכל האינסופי, הבין הנוסע כי המקום ריק כמעט לגמרי. מדי פעם השגיח בדמות אחת או שתיים שחלפו באולמות העצומים, אבל נוכחותם המזערית, רק הדגישה את הריקנות והבדידות.
אחרי קילומטרים רבים של הליכה, הצליח המבקר לראות רק את ברייטער ומנדלאיל שהופיעו בדמות זאטוטים צחקנים ושיחקו במין משחק בסגנון דמקה, שכליו היו עשויים מאש כתומה ומאש לבנה, כשמדי פעם שילבו הכלים ידים ופרצו במחול מעגלים סוער, לקול צחוקם של הילדים.
גם הרב צ'צ'יק ורבי אברהם חזן ניצפו ביחד כשהם מנסים לקלוע ציצית, ממה שנראה כמו חוטים של ערפל זוהר.
לרגע קצרצר ראה ההלך דמות תזזיתית דוהרת במנהרות ותנועותיה הקדחתניות הזכירו לו את דוקטור עמרם גפני, אבל הדמות נעה במהירות כזו, שההלך איבד את עקבותיה מיד.
בסופו של דבר, התיישב ההלך על ספה רכה מרופדת בפרוה מבושמת ונעץ מבט מהורהר בחלל הריק שבין הקירות המרצדים.
"הי אתה," מלאכית בלונדינית שהייתה עסוקה בטאטוא הרצפה קרבה אליו ושאלה "אולי יש לך סיגריה? לי לא הרשו להכניס הנה שום דבר."
Jaime
האיש נעץ במלאכית מבט בוחן ולהפתעתו הוא גילה שהיא דומה באופן מוחלט לג'יימי פרסלי.
"סוף סוף מישהו מזהה אותי." נאנחה המלאכית. היא הסבירה שהיא נשלחה להיכל כחלק ממכסה קבועה של בלונדיניות מפורסמות, שתפקידן היה לבצע עבודות תחזוקה שוטפות בהיכלו של רבי נחמן.
"אל תשאל," היא נאנחה "קים ויילד באה ביחד איתי, אבל פעם אחת היא שרה בזמן הספונג'ה ומיד הבינו שאין אף אחד כאן שמגיע ליכולת הווקאלית שלה, אז תיכף היא קיבלה קידום והיום כל מה שהיא צריכה לעשות, זה להוביל בערב שבת את "לכה דודי" ואת השיר על בר יוחאי".
ההלך הניד את ראשו בהשתתפות בצער ושלף מאחד מהכיסים של המעיל הצבאי שלו חבילת סיגריות ירוקה ומעוכה.
"תודה רבה," הבלונדינית הציתה ושאפה עשן ואז פרצה בשיעול ממושך.
"מה זה הזבל הזה?" היא שאלה בקול חנוק "הבאת את זה מהדיוטי פרי?"
"לא מהדיוטי." מלמל האיש בתשובה.
"לאן הגענו, אם אפילו נובלס מזייפים?" תהתה המלאכית.
"אני אגיד לך מה מעניין אותי." הוא הרים גבה והמשיך בקול מהורהר "הרי היו איזה ארבעים אלף איש באומן וכאן כמעט שאין אף אחד. איפה כל החסידים? איפה כל הרבנים? איפה ברלנד? איפה שטרן? איפה ארוש ושיק?"
"את זה אני דווקא יודעת," המלאכית גיחכה ברשעות ולרגע לבשו פניה את אותה הבעה הוליודית טורפנית.
"הרי כולם כבר מכירים את הסיפור על שמשון." היא הסבירה "אז הם ישר מתנדבים לרדת לגהנום, כדי לשהות עם רבי נחמן ומה אתה יודע? אף אחד לא טורח להוציא אותם משם."

מישהו אמר קים ויילד?

דובילבול הוא מלך היער


נתחיל מהסוף.
באוטובוס שהביא אותנו מהמטוס אל מסוף הנוסעים בנתב"ג, התעניינו נוסעים שונים, אם יש עוד שנוסעים לכיוון שלהם. זו הייתה מבחינתי הזדמנות פז לבצע ניסוי שיבחן את הפיזור הסוציאלי של עולי אומן.
"יש כאן מישהו מרמת השרון?" צעקתי "יש כאן אולי מישהו מגבעתיים?"
אפילו ההד לא ענה לי.
אין ספק שיש כאן עוד הרבה מה לעשות.

ביום שישי לפני הצהריים, את אישתי בתוך יתר הנשים הנצורות באומן, בתוך דירת מסתור אי שם באחד מהמגדלים האוקראינים מעל הציון הקדוש.
בעיקרון, יש שתי סוגים של נשים שהגיעו לאומן בראש השנה.
יש את הטליבניות הזקנות, הכחושות שמסתובבות עם פרצוף של מכשפה ועיניים רעות ומתריסות. כשהייתי בא לחפש את אישתי, הן היו מכסות את הפרצוף בסמרטוט וצורחות "יש מישהו בדלת". הסוג השני של הנשים היו דווקא צעירות חמודות ומתוקות, תאווה לעיניים שבאו לחפש הרפתקאות בשטח האש של משמרות הצניעות.
יש עוד סוג שלישי, שזה האמריקאיות,
אבל לגביהן אני עדיין לא בטוח אם הן בני אדם או ניסוי פירסומי שיצא מכלל שליטה.
אז כפי שציינתי, הגעתי למקום שאשתי הייתה גרה בו וסיפרתי לה שהחבדניקים באומן ארגנו מניין שתהיה בו עזרת נשים. החדשות הללו נתקבלו בשמחה ובהפתעה, אצל הצעירות והחמודות, כיוון ששטפו להן את המוח בזה שזה "לא צנוע" בשבילן לצאת בכלל מהדירה וש"כל הרבנים", אסרו על נשים להגיע לאומן בראש השנה.
החדשות על המניין עם עזרת הנשים היו בהחלט שינוי מרענן, רק המכשפה הטאליבנית הזקנה, עיקמה את פרצופה הקמוט וקראה "זה לא שייך!"
– את לא שייכת לכאן! מי הביא אותך לברסלב בכלל?
כך יצא שבערב שבת, לאחר הדלקת הנרות, יצאנו בשיירה עליזה, אני ושש או שבע בנות מקסימות , במסלול בן שלוש מאות מטרים מהקיוסק של "הינדיק" ועד האוהל של החבדניקים, שהוקם בחצר של קרית ברסלב.
קיומו בית כנסת חב"ד באומן בראש השנה, הינו תעלומה.
קודם כל, החבדניקים עצמם מתנגדים לזה. הם טוענים שהרב קפלן, מי שזה יהיה, היה בטיול צדיקים באוקראינה וסרב לעבור באומן, בגלל ש"אומן צריכה התקשרות".
מאז נסיעה לאומן היא בבחינת טריפה אצל החבדניקים ולמרות שהם שורצים באוקראינה בהמוניהם, דווקא שם, הם מחזה נדיר ביותר.
במניין חב"ד באומן, היה למעשה רק חבדניק אחד. נדמה לי שלפני שנתיים היו יותר, אבל אולי זה רק נדמה לי. בכל אופן, רוב המשתתפים בתפילה (היו אולי 15 גברים), היו אמריקאים שחיפשו מניין אשכנזי בסגנון שלהם, והיתר היו מיזרוחניקים נורמאלים, מהסוג שאתה לא אמור למצוא באומן בכלל, כי מיזרוחניקים נורמאליים מבלים את ראש השנה בפתח תקווה כשהם קוראים את "מצב הרוח".

ההצלחה המדהימה שהייתה לי במילוי עזרת הנשים בבית הכנסת החבדי חלפה חיש קל, כיוון שלחבדניקים יש את המנהג המגונה הזה, להתחיל את קבלת שבת חצי שעה אחרי כולם. את החלל הפנוי הם ממלאים במה שהם מכנים "לימודי חסידות". אני לא יודע כמה הלימודים האלו שווים, אבל אני מבטיח, שבחורות שעברו בדם ובאש כדי להגיע לאומן בראש השנה, לא יתעניינו בהם.

ככה ברחו לי כל בחורות כולל אישתי וגם אני התכוונתי לברוח, לא בגלל שלא רציתי שיעור בחסידות, אלא בגלל שהייתי אמור לאכול ,עם חבר'ה שהתפללו אצל הרב עופר ארז ופשוט לא רציתי לאחר לארוחה. המניין של הרב עופר שליט"א היה די ממול למניין החבדניקי ואני לא יכולתי שלא להשוות בינהם. מצד אחד חמישה עשר אמריקאים משועממים למחצה ומצד שני שלוש מאות ישראלים שעומדים ושרים באקסטזה.הבעיה עם המניין של הרב עופר, הוא שאין שם מקומות ישיבה, מה שאצל החבדניקים יש בשפע, וזה רק מוכיח איפה התפילה משמעותית יותר.
אני בטוח שגם אילו היו אצל הרב עופר עוד מאתיים מקומות ישיבה, הם היו מתמלאים בקלות.
בקיצור, הלכתי למניין של הרב עופר וראיתי שהוא נותן שם שיעור , אז חזרתי למניין החבדניקי , כי כבר הבנתי שאני לא אאחר לארוחה.
בדרך עצרו אותי כמה חבר'ה שחיפשו עשירי למניין ורצו להתפלל סתם על איזו מדשאה.
"עזבו אתכם," אמרתי להם "עכשיו התחילו להתפלל בחב"ד".
כך הבאתי לחבדניקים חיזוק בלתי צפוי מבעלי תשובה פריפרייליים , שבנסיבות נורמאליות , לא היו נתקלים לעולם במניין החבדי באומן.

בשבת בצהריים, הגעתי כצפוי וכמובן לשיעור של הרב ברנר "למטה", כלומר בקלויז הספרדי , שם העניק הרב שליט"א שיעור וירטואזי למאות מאזינים והוכיח בקלילות את חשיבות העליה לאומן בראש השנה, למרות שזה "לא בארץ ישראל" ולמרות שמדובר ב"קברים". אני צריך לכתוב פוסט נפרד על הרעיון הזה של רבי נתן לפיו כוח הצדיקים משביח ככל שהם קבורים יותר זמן. בכל אופן, אותי הושיבו במקום מכובד ביותר לימין הרב ולרגע הרגשתי כמו בימים הטובים אצל טיוהר.

במוצאי שבת, שוב פגשתי את אישתי והפעם אפילו קניתי לה שקיות אשפה, שלא היו לה בדיקה והיא לא יכלה להשיג בלי "לעבור דרך הגברים". בעוד אנחנו משוחחים ניגש אלינו גבר בכובע גרב וביקש את עזרתינו.
מסתבר שהוא התכוון להתחתן למחרת, קרי בערב ראש השנה, בחצר של הציון. הרב שלום סבג היה מיועד לחתן אותו והכל היה מסודר. רק דבר אחד היה חסר לו. אישתו לעתיד הייתה אמורה לטבול במקווה ולא הייתה לה בלנית. הוא תהה אם אישתי תהיה מוכנה למלא את התפקיד.
מיותר לציין שאישתי התנפלה על ההזדמנות כמוצאת שלל רב.
רגע, תשאלו, איך תתכן חתונה באומן?
הרי נטורי קרתא אסרו על נשים להגיע בראש השנה לאומן וכל רבני הקוצ'י מוצ'י התקפלו כמו תולעים וחתמו על "פסק ההלכה" המתאים.
ובכן מסתבר שרבני קוצ'י מוצ'י לחוד והרב סבג לחוד. הם התקפלו כמו תולעים ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
הנה מה שצילמתי בזמן החתונה באומן ראש השנה.

באמת שהיה מגניב.
מה היה שם עוד?
אה, ערב ראש השנה התפללתי אצל "שדה צופים" שזה ארגון בעלי התשובה הצעירים והיפים. לא שאני צעיר ויפה וחס ושלום , אני גם לא בעל תשובה, אבל הזמינו אותי, אז באתי.
גם שם קשה מאוד למצוא מקום לשבת.

עשיתי עוד דבר אחד שאולי ראוי לציון וזה לקנות חלב אצל הגויים, כדי לקיים את ההלכה שקבע הרב משה פיינשטיין זצ"ל שחלב נוכרים מותר. גם כאן התגלה היתרון אצל המקלים , כיוון שהחלב היהודי שנמכר באומאן היה חלב עמיד שלעיתים קרובות היה גם מקולקל ואילו לחלב העכומי היה פשוט טעם גן עדן.

טוב יאללה, דובילבול הוא מלך היער.

שנה טובה

להשתגע – הגרסה המלאה


שלשום עשיתי מעשה מופרע.
האמת שאני כמעט מתבייש לדבר עליו.
אוקי, נעשה את זה קצר ואם ישאלו , אני אכחיש.
הגעתי למקום שידעתי שהמקווה שם די דפוק והייתה לי סיבה שהייתי צריך טבילה למהדרין.
מה עשיתי? התגנבתי לאיזה אתר דגירה או אתר קינון של ציפרים מוגנות , שם ידעתי שיש בריכה טיבעית.
כמה שהיה קשה להגיע לשם – אל תשאלו. המגבת שלי חטפה שלוש מאות קוצים לפחות.
הטבילה עצמה , הייתה ממש מוצלחת – למרות שהייתה רוויית בוץ, למרות שאני בספק רב , אם אחזור על החוויה בקרוב.
התוצאות כמובן , לא אחרו לבוא. בשנת שבת בצהריים, הופיע בחלומי אחד מצדיקי הדור ונתן לי מספר הנחיות לפעולה, שאת כולן שכחתי. קבלת הוראות בשנת צהרי שבת היא נוהל קבוע אצל המקובלים מאז האר"י הקדוש וגם אם אני לא זוכר השום דבר, אני יכול להתנחם בכך שלפחות נינסתי למועדון, או למעשה חזרתי אליו.

דרך אגב, אחד מגדולי החסידות , אמר ששנת הצדיקים בצהרי שבת, קשה להם וקשה לעולם , כיוון שאז הם מקבלים השגות, בלי לעמול. נו באמת, מי רוצה לעמול?

זו הייתה הקדמה בקשר לשיגעון, עכשיו אני אתייחס לאיחורים.
על שני עיניינים איחרתי לכתוב.
הראשון הוא מצעד הגאווה בירושלים שנערך השנה בסמיכות מפתיעה למותו של הרב אלישיב , מנהיג היהדות הליטאית. ניזכרתי בחיוך שלפני עשר שנים הוא הציע להעביר את מצעד הגאווה לסדום.
המצעד הזה הוא באמת בעיה אמונית. מצד אחד כולנו רוצים להיות ליבראלים יפי בלורית החושפים את ליבם המדמם בפני קהל אוהד המורכב בעיקר מנקבות חטובות ואיכותיות. מצד שני הומוסקסואליות היא רוע. זו לא "תאווה" , זו תועבה. "תועבת מצרים" , כך מכנה את זה הכתוב. צריך לה בין את הביטוי הזה , כי הוא מתאר סילוף רב מימדי של הטבע. לא רק ניגוד להתנהלות ההומוגנית של החיים בכדור הארץ , אלא גם ובעיקר משהו אנטי רוחני. מצרים היא בית העבדים, היא הבור אליו אנחנו נאבקים שלא להתחלק. מצרים היא האבטיפוס של תרבות הקליפות , תרבות החומר, תרבות המוות.
לא שאני שונא חומר. אני אוהב, לגמרי אוהב.
טסתי בשבועות לאומן , וזה היה אחרי תקופה שכל הזמן שרצתי במיקוואות ובשיעורים אצל רבנים. לא היה לי רגע דל. פתאום , אני נכנס לדיוטי פרי וכל כך נהניתי מחגיגת החומרניות הזו, מהנוצצים והמעוצבים והמבריקים והחדישים . כן, אני בעד החומר , אבל כשהוא במקומו הנכון בהיררכיה , כמשהו שמסמל את האור החוזר , את הרצון להתקרב אל הבורא , או במהותו או ביופיו או בתיחכומו ולכל דבר יש מקום שם, גם לטכנולוגיה המתקדמת וגם לאופנה העילית. כולם כולם נועדו להעצים את כוחו של הצדיק בעולם. מצריים היא ההפך. היא לוקחת אותך למטה. היא מעצימה את החומר , בונה פירמידות עצומות כקורבן למוות, מכאן באה ההומוסקסואליות, היא שקר, היא סוף הדרך. גם אושו אמר את זה , גם טיוהר אמר את זה. אין בכך כל חדש.

אז מה באמת לעשות עם המצעד?
צריך למחות נגד הפנאטיות , ברור שצריך. במיוחד בירושלים ששמה המצב כל כך גרוע שאפילו חברות הפירסום נכנעות לטליבאן. עם כל זה, אי אפשר לשלב מאבק צודק על חרותו של האדם ועל רוחו של האדם , במשהו שהוא אנטי רוחני ואנטי אנושי.
כאילו, מילא אם ההומואים היו אומרים "אנחנו חולי נפש – טפלו בנו." , אבל הם עושים מזה אופנה, איניות , שיק.
יחד עם זה אי אפשר לצעוד.

אוקי , דבר שני שהחמצתי זה ט"ו באב.
אישתי דווקא קיבלה את המתנה שלה, אבל את הבלוג עדיין צריך לתחזק.
אז ככה, היום לא נדבר לא על אמריקאן פאי ולא על סטוצים ולא על סצנות רומנטיות בהארי פוטר. על אלו אפשר לדבר בכל השנה. היום נדבר מעט ובקצרה על ט"ו באב על פי תורת הקבלה ופנימיות התורה.
ובכן, אומר הרבי מלובביץ' בספר המאמרים, לא זוכר איזה כרך , עמוד קפ"ה שהגמרא במסכת תענית מאוד מוזרה. מה הגמרא אומרת? את זה נראה כולם יודעים "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שהי בנות יוצאות לכרמים בלה בלה בלה".

שואל הרבי "מה פתאום לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב? פסח לא טוב? סוכות לא טוב?"
אז מסבירים שבאמת בט"ו באב השלמות של הלבנה , מסמלת את השלמות במדרגה הרוחנית של היום.
אז שוב פעם צצה השאלה הבאה "גם פסח וגם סוכות חלים בזמן הירח המלא והם נקבעו על ידי התורה, אז איך זה שהגמרא טוענת שט"ו באב , שבכלל לא נקבע על ידי התורה, הוא יותר נעלה עליהם?"
כאן מסבירים החבדניקים שירידה היא תמיד לצורך עליה ושהעליה תמיד צריכה להיות יותר גדולה מהירידה, כי אחרת, מה הטעם בככלל בירידה לצורך עליה? עדיף כבר לא לרדת.
ובגלל זה ט"ו נעלה על כל החגים , כי הירידה שלפניו היא תשעה באב, שהיא הירידה הכי גדולה , היא היציאה לגלות, היא חורבן הבית.

יש במאמר החבדניקי הזה עוד הרבה ניואנסים מדהימים, אבל נניח להם כרגע, כי אנחנו לא חבדניקים כאן ולא סוגדים לתיחכומים לשמם. אני את השיעור הזה שמעתי בבית כנסת של חב"ד והייתה לי עליו שאלה עצומה. השאלה שלי הייתה, איך זה ששלמות הלבנה היא תכלית השלמות?
מה אנחנו , עובדי ירח וכוכבים?
אז מה עם הלבנה מלאה? זה בא והולך.

אז התשובה נעוצה בתורת ברסלב, כמובן. אם אתם זוכרים את המאמר הזה. כאן אנחנו מגלים שהחיסור של הלבנה, מסמל את כל החוסר בעולם ושקידוש הלבנה מסמל את הכוח שיש לנו להביא את העולם לתיקונו ולכן בוודאי שמילוי הלבנה מסמל שלימות וט"ו באב שהוא השלימות שאחרי החורבן הוא השלימות הגדולה ביותר, מעבר לזה שהוא מביא לפריחת המסחר בזרי פרחים, סבונים ריחניים ואמצעי מניעה.

אוקיי חברים, כמעט שזהו זה להיום.
אני רק רוצה לבקש ממכם משהו, תתפללו עלי שאני אצליח לכתוב כאן סיכומים משיעורים של הרב ברנר. יש על זה קיטרוגים. יש אנשים שמתפללים ששום דבר מהרב ברנר לא יגיע לבלוג הזה ומדובר באנשים שיודעים להתפלל.

טוב אני אכניס קטע של שיעור על קריאת שמע, אבל תדעו לכם שאם אני מעלה דברים על הכתב , יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה מאשר ביוטיוב, אני גם לא יודע למה.

זוכרים מה סיפרתי בהתחלה על הטבילה והחלום?
גם בעולם הרוחני , כמו בעולם הגשמי , לפעמים אתה פשוט לא יודע רוצים ממך.

לילה טוב עולה כסף


אני מאוד אוהב לקבל מחמאות .
אני אפילו אסתכן ואהמר על זה, שאני מעדיף חנופה על פני תשורות ממשיות, כי אם אתה מקבל עוגה אז אחרי שני ביסים אתה תשכח ממנה, לעומת מחמאה מאדם איכותי שיכולה לחמם אותך במשך זמן ממושך.
עם כל זה, שפע המחמאות שאני מקבל לאחרונה על הבלוג הזה רחוק מלספק אותי, לא בגלל שאני ראוי ליותר , אלא בגלל שלא בגלל זה אני פה.
זה נחמד שאנשים טורחים לספר לי שאני מקורי ומצחיק וחכם , אבל הרבה יותר נחמד היה אילו הייתי באמת מרגיש שהבלוג הזה מצליח להסביר לאנשים ולו שמץ מתורתו של הצדיק , או טיפ טיפה מדרך ברסלב.
זה מה שבאמת חשוב, כי אם תבינו את מה שהצדיק מנסה להעביר לנו, ההבנה הזו תוכל לשמש לכם כלי כדי לחיות חיים אמיתיים, חיים משמעותיים , חיים טובים מאושרים ורוחניים.
לא שתגדלו שטריימלים ותולידו עדרים של ילדים מצוייצים וילדות טלביניות.
לא, חס וחלילה.
הצדיק נותן לכם את הכלים להזדחל אל מחוץ לשמיכת האשליות ולחיות סוף סוף באמת השמחה שהעולם הזה נוצר בשבילכם ושעובדים לטובתכם.
אז איפה היינו?
אתמול לדוגמא , היינו אני ואישתי בשיעור של הרב ברנר באזור מאה שערים.
השיעור היה מיועד לגברים בלבד, אבל אני טרחתי ובניתי לאישתי מין עזרת נשים קטנה כזו ממחיצות ושם היא ישבה חבויה , שכאילו אף אחד לא מרגיש שהיא שם , למרות שכולם ידעו.
אנשים שאין להם טלביזיה בבית , הם מאוד רגישים. החושים שלהם לא נפגעו מהפצצות אלקטרוניות של שנים ארוכות ולכן הם ממש מסוגלים לחוש.
הרב ברנר בעצמו , הוא הקצנה אמתית של התופעה הזו, בדיוק כשם שהוא הקצנה של כל מידה טובה או מעלה אנושית אחרת.
ברמת הרגישות הוא מסוגל להריח את המחשבות שחולפות המוח.
הוא לא רואה אותן , הוא מריח, זה שונה. יש לו תפיסה בלתי מושגית, עד כמה שדבר כזה קיים.
בכל אופן , נושא השיעור היה הפעם מניעות , בהתבסס על ליקוטי הלכות , הלכות כלאי בגדים. אני לא אצטט את הקטע כולו כיוון שהוא מאוד ארוך, אלא אתמקד בעיקר.

  1. אור הצדיק , הוא הגדול מכל האורות והעולם בטל מולו
  2. כדי לקבל את אור הצדיק , צריך לשבור מניעות , ושבירת המניעות בונה כלים לקבלת אור הצדיק.
  3. טוב שיש מחלוקת על הצדיק , כיוון שהמחלוקת מונעת את אור הצדיק מאנשים שאינם במדרגה לקבל את האור הזה.
  4. אם אנשים לא ראויים נחשפים לאור הצדיק, סובלים מ"ריבוי אור" והם הופכים להיות המתנגדים הכי גדולים.
אז השאלה הראשונה שצצה לי במוח הייתה מה זה מניעות . ניסיתי להציע לרב ברנר כמה הסברים לביטוי , כמו טלפונים שמגיעים אליך בזמן התבודדות. הרב ברנר לא פסל אותן על הסף, אבל ציין שהדוגמא הקלאסית למניעות היא הלך נפש שגורס שניתן לאמץ חלק מתורת ברסלב ולא את כולה.
פחחח.
עוד עניין שציין הרב ברנר הוא אפיזודה בה חילונים מחללי שבת ואוכלי טריפות , ניתקלים בתורת ברסלב ומנסים לקיים חלק ממנה. כאן הרב ברנר עמד על דעתו שאותם חילונים הם ברי מזל, כיוון שלמרות ההתעלמות שלהם מהמצוות , הם זוכים להיות מושפעים על ידי הצדיק. הפרובלמטיות בתופעות האלו היא שהן גוררות ביקורת על ברסלב בתוך החברה החרדית וזוהי בדיוק אותה "מחלוקת על הצדיק" שרבי נתן חושב שהיא דבר יחודי.
הנושא החשוב בשיחה הזאת , לדעתי , היה דווקא תוצאותיו של ה"ריבוי אור" , שהוא גורם לאנשים להתנגד לצדיק. כאן הרב ברנר מיאן לתת דוגמא קונקרטית .
ההרגשה שלי היא שהכוונה לכל אותם אנשים שמדמיינים שהם חסידי ברסלב , שהולכים עם שטריימל וציציות צמר ונוסעים לאומן ומתמוגגים מהרב ברלנד ובעצם הם עוקרים ומסלפים את תורת ברסלב.
יש המון דוגמאות לזה.
נגיד ,  רבינו מאוד הקפיד וביקש שיקראו אותו על שם אימו , פייגא , כי היא הייתה מתפללת כל יום בזמן ההריון שלה על הציון של הבעש"ט שיהיה לה בן צדיק. באה ישיבה ברסלבית מפורסמת והחליטה לשנות את הנוסח המקובל מדורי דורות ולכתוב "נחמן בן שמחה" . למה? כי הם מרגישים מדובללים והם מזריקים מספיק סיפורי אברה קדברה , כדי לצפצף על הוראה מפורשת של רבי נחמן.
עוד דוגמא?
ב"כוכבי אור" בפרק ו' באגדות וסיפורים , כתוב שמוהרנ"ת אמר שאסור לדבר נגד הממשלה, כיוון שהיא מייצגת את רצון השם בעולם.
נסה לספר את זה לחברים שלי במאה שערים והם ימציאו לך עשרות סיבות לעובדה שהם מצפצפים על רבי נתן ומלקקים לסאטמרים.
בקיצור, הבנו כאן את ליקוטי הלכות.
לילה לפני השיעור  ההוא הייתי בקבר יוסף הצדיק.
בניגוד לדעה הרווחת, אני לא מגיע לשם בגלל כל הבנות הנחמדות שנמצאות באוטובוס. למעשה , ההסעה שבה הייתי הפעם הייתה מלאה בנשות טאליבן מירושלים. נראה לכם שהיה נחמד?
מצד שני , זה בהחלט נתן לי השראה לתפילה על הציון.
"ריבונו של עולם " כך אמרתי "אני אדם שבהחלט מתאים לו לבלות את לילותיו בקוקטיילים של גריל אסייתי על יאכטות מפוארות , שעוגנות מול הריווירה על רקע קונצרט של ויואלדי והנה אני עומד כאן בחברת טליבניות , נוער הגבעות וספסרי פיצוחים מאור יהודה. יהי רצון מלפניך ריבון העולמים , שבזכות מסירות הנפש שעשיתי כדי להגיע ליוסף הצדיק , תעשה איתי חסד ותנחיל לי את החיים שאני אמור לחיות , כלומר יותר מטבח גורמה יפני ופחות טרמפיסטים מצומת תפוח לעימנואל , אמן ואמן."

חוף האינרציה

ביום שישי הייתי בחוף הנפרד בהרצליה. היו שם המון חרדים וגם נשים עם ביקיני. אחר כך קראתי במקומון של בני ברק שרק בשבוע הבא יהפכו את החוף לנפרד באמת. מה שזה אומר , זה שהביקיניות היו שם בגלל שזה לא חוף נפרד והחרדים היו שם, בגלל שהם רגילים שזה החוף שלהם.

בקיצור , כולנו יכולים להסתדר ביחד אם רק נפסיק לעשות עניין משטויות.

 

לילה טוב.

מכתב למערכת אדרבה


עשרים שנה חלפו עד שבעלי התשובה הבינו שהחברה החרדית אינה מעוניינת ואינה מסוגלת לקלוט אותם כאזרחים שווים. מאות ואלפי טרגדיות אנושיות שהתרחשו במשך עשרים השנים הללו, מתוארות לעיתים על דפי "אדרבה" , חלקן אפילו תוך הטלת אחריות על החברה החרדית, שאשמה לכאורה בסבלם של בעלי התשובה.

ובכן, את החברה החרדית , אין להאשים,כיוון שזו חברה שעומדת על כרעי תרנגולת, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אידיאולוגית ולא הייתה שום סיבה לחשוב שהיא תוכל להכיל עשרות אלפי זרים, משוללי כישורים לשרידה בתנאי קהילת מצוקה.

היום נישמעים קולות הקוראים לניתוק בין הציוויליזציה הסוציואקונומית החרדית, לבין קהילות החוזרים בתשובה, אלא שהניתוק הזה רחוק מלהספיק, כיוון שהבעיה הקיומית של החוזרים בתשובה , רחוקה מלהיות סוציו אקונומית.

כאשר החזון איש הרים את חומות הגטו החרדי, בתחילת שנות החמישים, הוא לא יצר רק "חברת לומדים" , כמו שאנו רגילים לחשוב. הוא גם כונן וטיפח מערכת שיצרה דפורמציה רדיקאלית בהלכה, באמצעות ניפוח של חומרות והקצנות.

זו למעשה תרבות הבד"צים, השוררת מזה עשרות שנים בחברה החרדית בארץ ואין לה שום משמעות תיאולוגית. מטרתה הייתה יצירת חיץ פוליטי בין הציבור החרדי לבין ישראל החילונית הפורחת והתוססת.

הבדצים הינם למעשה , כלא וירטואלי .

כל מי שנכנע לסמכותם, ימצא תמיד תחת שליטתם של המנהיגים החרדיים הפוליטיים , כיוון שרק תחת הגמוניה חרדית, יכולים להתקיים התנאים לקיום המצוות לפי הקריטריונים הרדיקאליים של הבדצים, שאין להם שום קשר עם המנהגים הדתיים של הקהילות היהודיות לפני קום המדינה.

כך נוצר מצב בו בעלי התשובה מכריזים על רצונם להתנתק מהחברה החרדית שאינה מתאימה להם, אבל בפועל הם עדיין כלואים בה ומשועבדים לה, לרבניה ולמנהיגיה. גם כאן אין להלין על החרדים. הכלא השקוף של הבדצים, מעולם לא נועד ללכוד את בעלי התשובה , אלא את בני החרדים עצמם, לבל יטמעו בתרבות הישראלית.

אין כאן הכוונה לתאר את בעלי התשובה כפתאים או שוטים, שנכנעו בקלות למניפולציות דתיות. אין לי ספק שעל בעלי התשובה נמנים אנשים נבונים מאוד, אלא שגם הפחת לתוכה נפלו , תוכננה במיוחד דווקא כדי ללכוד אנשים חושבים ומיושבים.

קל מאוד להוקיע אם גסה ופרימיטיבית, שמכריחה את בנה לקום בשבת בבוקר כדי להנות מ"אורות" תפילת הותיקין , או אב אכזרי ואלים שמתעלל פיזית ונפשית בילד בן 7 ובלבד שהאחרון יסיים לדקלם את "התיקון הכללי". אלו תופעות בזויות ומכוערות, המאפיינות לעיתים בעלי תשובה, אבל הן מצויוות הרבה פחות בחברה חרדית "נורמאלית".

החברה הזאת משתלטת על חבריה , דווקא באמצעות הכוונה ל"מצויינות" ול"מתמידות", כאשר משמעותן האמיתית של המילים האלו היא יתר הקפדה, עודף החמרות , הסתגרות והקצנה דתית. לפח זה נופלים בעלי בעלי התשובה בקלות, כיוון שיש להם מוטיבציה טיבעית להעצים את החוויה הדתית שלהם , הם מרחיקים את עצמם מהחברה הנאורה והמתצקדמת ונכלאים מרצון בגטו תרבותי חשוך, שבו הם הנחותים שבאזרחים.

ניתן להבין בקלות, כי גם הניסיונות להקים מסגרות עצמאיות, חינוכיות ודתיות לבעלי תשובה, רב ניזקן על תועלתן , כיוון שבעלי התשובה מטיבם הם אינדבדואליסטים יותר ואינם מקושרים באופן מאורגן לרשויות ולשלטונות. בתנאים כאלו, יצירת מסגרות עצמאיות כרוכה בהוצאת הרבה יותר מדי אנרגיה והתוצאות הן, שמספר זעום של ילדים מקבל חינוך חדשני, הרפתקני ולא ברור ואילו הרוב המכריע של הילדים מופקר לגרועים שבמוסדות החרדיים.

גם אותה חבירה חדשה ואופנתית של בעלי תשובה לקהילות החרד"ל ולישוביו אינה פיתרון מוצלח. בחרד"ל ישנם הרבה אנשים חביבים להפליא, מכניסי אורחים וטובי לב, שמקבלים את בעלי התשובה בשמחה ובחיבה. עם כל זה, החרד"ל במהותו הוא קונגלומרט של קבוצות פונדמנטליסטיות ופלגניות ובהסתפחות אליו ימצאו את עצמם בעלי התשובה, באינספור מלחמות קטנוניות שהן לגמרי חסרות טעם מבחינתם (המהומה המתוקשרת האחרונה מתחוללת בגין איסור על צפיית אבות בהצגה של ילדות בבי"ס יסודי), חוץ מזה, עיקר קיום החרד"ל הוא בישוביו המבודדים , שכרגע קשה למצוא בהם דירות גם לחרד"לים עצמם.

האמת ניתנת להאמר, כי אין מכנה משותף אמיתי בין החרד"ל לבעלי התשובה למעט אולי שילשולי הפיאות של הגברים ותחבושות הראש אצל הנשים.

במודע או שלא במודע, בעלי התשובה הם האחראיים למצבם הכלכלי והחברתי הבעייתי, כיוון שגם אם הם מתנערים בקולניות מההגמוניה החרדית הפוליטית, הם עדיין משועבדים לה דרך התפיסה ההלכתית של הבדצים, שהיא תפיסה פוליטית מניפולטיבית, שנועדה להפריד בין הקהילות החרדיות לכל שאר היהודים.

האמת היא, שמקומם הטיבעי של בעלי התשובה הנבונים, הינו דווקה בצד הפלוראליסטי מודרני של הציונות הדתית , כיוון ששם קיימת גם ההכלה והלגיטמציה לחוויה הדתית האישית , כפי שבאה לידי ביטוי בחזרה בתשובה ואילו מצד שני קיימת מוכנות להתמזגות ולשיתוף פעולה עם המציאות הישראלית החילונית, ממנה הגיעו בעלי התשובה ואותה הם מכירים היטב.

לציוניןנןץ הדתית המתונה ישנם כבר מוסדות חינוך רבים בכל רחבי הארץ ובתי כנסת לאלפים ולכן ההתמזגות איתה לא תאלץ את בעלי התשובה לטרוח ולהקים מוסדות חדשים , יש מאין.

כמובן שמבחינת סיטונאי התשובה, הציבור דתי המתון הינו טמא ומשוקץ. התעמולה שלהם מבוססת על מלחמת קודש נגד ישראל האזרחית ונגד תרבות המערב "המתיוונת". מי שירצה להשאר נאמן לאותם עסקנים ופוליטקאים חרדיים, ימצא את עצמו ממשיך להיות נשלט על ידי ההוויה החברתית החרדית, שתמשיך לדון אותו למעמד של אזרח נחות ומבוזה.

כמה בעלי תשובה ישכילו להתנער מתרבות הבדצים ולתפוס את מקומם הראוי כאזרחים שווים בישראל הנאורה? כמה מהם ישכילו לוותר על שיער הפנים הפליאוליטי ועל ילודת היתר ההרסנית וישובו אל מרכז העשיה והיצירה הישראלי בערים הגדולות ובגוש הדן?

נסיים במה שהתחלנו, עשרים שנה חלפו עד שהבינו בעלי התשובה שהחברה החרדית לא תהיה להם לבית, כמה זמן עוד צריך לחלוף עד שישכילו להבין היכן הוא ביתם האמיתי.

 

 

 

גילוי נאות: הכותב אינו בעל תשובה ומכתב זה זכה להסכמת רבותיו.

 

רק דבר אחד שכחתי לכתוב שם וזה להזכיר את הלבוש ההוגנטי המאוס

אין כמו בני ברק בלילותע!!!!!


מי שיעשה לעצמו טובה ויגיע היום בערב לרחוב רבי עקיבא בבני ברק , באזור הצמתים עם רחובות חזון איש, רש"י והרב שך , ימצא את עצמו בפנטזיה שנרקחה מכמה מיתולגיות ססגוניות במיוחד.\

כל בני ברק בפאניקה כבר שבוע כהכנה לחג הפורים. המדרכות והחנויות מוצפות בממתקים , קישוטים , תחפושות , מסכות – חבל על הזמן. המחירים כאן הם תוצאה של תחרות פרועה. תחפושות שעולות בקניונים מאה חמישים או מאה שישים , כאן תמצאו בשיבעים או שמונים.

המבחר גדול, השוק פרוע, השמיים הם הגבול.

אבל הלילה ,ערב תענית זה שיא הבאלאגן , כיוון שהיום הוא היריד של משלוחי המנות "הטריים". מה שאני ראיתי בדיוק לפני שנה , אלו דברים שלא יאומנו. מוציאים לרחוב מגשים של משלוחי מנות מעוצבים בחמש או בשש מאות שקל ליחידה.

מה משלוח כזה כולל? – בטח שלא "מקופלת" של עלית.

מדובר לדוגמא על מגשי כסף שעליהם מונחים דגי סלומון ענקיים , פרוסים לפרוסות אומנותיות , מקושטים בירקות ובפרחים כשמסביבם כל מיני כדורי זכוכית וכמובן בקבוקי יין מבציר משובח.

יש המוני מגשים כאלו שמוצגים ברחוב כמו מין תערוכה ענקית וזוהרת ואתם תוכלו לראות את נשות בני ברק המכובדות , בפאות ענקיות ובמעילי פרווה , מסתובבות בעצבנות מסביב למגשים ומתלבטות מה להיא ומה לקנות להוא.

חבל על הזמן מה שקורה שם.

קרנבל, עשרות אלפי אנשים ברחובות.

חוץ מזה ,  שלחנו היום את הילדונת לבית הספר החרדי שלה ,בתחפושת נינג'ה . היא פשוט עמדה על זה כי אחיה הצעיר התחפש ל"צב נינג'ה" וגם היא רצתה , אלא שכאן נכנסה לדיון מדיניות בית הספר שלה שאוסר על תחפושת של "חיות טמאות".

האמת, אני אפילו לא קורא לזה פאנטיות. סתם ניסיון לשמור על יוקרה ,מול יתר בתי הספר לבנות חרדיות , שכל אחד מהם מכריז על עליונותו.

טוב שלחנו אותה בתור נינג'אית (מי שמבין בזה יקרא לה אחת מסירנות הנינג'ה , אבל אף אחד לא מבין בזה בבני ברק. הגננת של הילד אמרה "צב עם חרב? כמה מקורי" – בקיצור -קראוונגה!)

תחזיקו לנו אצבעות שלא יעיפו אותה מהבית ספר. הוא ממש מוצלח.

לסיום , ענייני ברסלב.

אתמול בשיעור של הרב ברנר שליט"א , היה מפוצץ. רק אנשים , היו כמעט עשרה , וחוץ מהם , מלאכים, שרפים , ישויות קוסמיות , סוחרי אקסטופלזמה ונשמות של צדיקים , מילאו את החדר את אפס מקום. קשה היה לנשום מרוב להט החרב המתהפכת.

אני הפעם החלטתי לתקוף.

אתם זוכרים שאני לא סובל את מרדכי היהודי , אז שאלתי למה מרדכי היה צריך לצעוק "זעקה גדולה ומרה"? הרי הוא ידע הכל? היה ידע שיש כאן את תיקון הפגם של עמלק , את תיקון פגם המחלוקת, את תיקון שבירת הלוחות וכו'. מה הוא צועק? הוא ידע.

הסביר הרב ברנר, כמעט בקול רם , שהזעקה הגדולה של מרדכי , באה לתקן את אותה זעקה גדולה של עשיו ,כשנודע לו כשגנבו ממנו את הבכורה. עשיו , הרי היה הסבא של עמלק , ובזכות זה שהוא זעק להשם על יעקב , הוא זכה במרכאות , שיצא ממנו עמלק שיעניש את צאצאי יעקב וזה היה צריך תיקון.

מה שמביא אותנו שוב לפסח , שהוא חג הגאולה האמיתי.

החג שהתחיל ב"ויצעקו בני ישראל" והסתיים ב"ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצריים".

שנזכה כולנו לצעוק להשם ולהגאל בקרוב ממש.

פורים שמח.

למה כבר אפשר לחגוג בכריסמס?


היום יום הולדת , היום יום הולדת

, היום יום הולדת לרב עופר ארז

 

 

 

אני אומר לכם, אשרנו שזכינו לחיות בדור אחד עם צדיק שכזה.

אנחנו חוגגים לו יום הולדת היום, כי היום זה התאריך העברי, אבל התאריך זה בדיוק שם , ביום ההוא ולכן סוף סוף אחרי אלפיים שנה יש סיבה לחגוג!