סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

יוסי בוא הביתה.


לא מזמן התייחסנו כאן לספר שיח שרפי קודש?

אמרנו שזה ספר לא מהימן ולא רציני, שאי אפשר לסמוך על הדברים שכתובים שם.
לא שיש לנו בעיה עם שרפים, שרפים ובעיקר שרפיות הן אחלה.

הבעיה שיש לנו, היא בעיה אחרת.
לפני שלושים שנה בערך, התחילה אופנת ספרי הזבל בברסלב.
אני לא מדבר על "השתפכות הנפש" ועל "משיבת נפש", שהם ליקוטי ציטוטים לפי נושאים, שאולי הם חסרי תועלת והם מזיקים, אבל עכ"פ הם מורכבים ממקורות ברסלביים אותנטיים.
אני מדבר על כל מיני ספרי זבל קשקשניים , של רבנים פלצנים , שעושים את עצמם מבינים גדולים בברסלב, אבל בעצם מייצרים רק הבלים ורעות רוח.
הדוגמא הקלאסית לספרי הזבל , זו הסדרה המשמימה "אשר בנחל" של אליעזר שיק שאין בה כלום חוץ מהטפות מוסר עלגות, אבל היא זכתה להמשכים משמימים כמו טלאנובלה אוסטרלית.
קצת יותר קצרה, אבל לא פחות מיותרת וטרחנית , היא הסדרה שאותה הזכרתי "שיח שרפי קודש". תכל'ס קשה להגיד שתשפוכת ההבלים הזו ראויה לציון, ברובה היא נראית כמו טור רכילות אינסופי של העדה החרדית.
הקטעים שם הם בסגנון של

והבחור המצויין האדיר במעלות רבי שטינקר שפיצקאקער , בא בשנת תרל"ט בקשרי שידוכים עם הבתולה המהוללה מוכטא פיכסא ביתו של הגאון הידוע רבי שמענדריק שמאלצפרעסר

זו בערך רמתה של היצירה הספרותית הזו.
שתי סיבות יש לזה שאני מזכיר אותה היום.

קודם כל, כל תעמולת הזבל של המחזירים בתשובה שרבינו אמר ללכת לפי השולחן ערוך, בנויה על קטע מתוך "שיח שרפי קודש" לפיו אמר רבינו שאפשר, חס ושלום, לקמט את ליקוטי מוהר"ן ובלבד שלא לשנות מהשולחן ערוך.
זאת שטות מוחלטת, שכל מי שיש לו הבנה מינימלית בהלכה יבין את זה. בהרבה מקרים, אף אחד לא הולך לפי השולחן ערוך, לא בברסלב ולא במקומות אחרים. ישנם פוסקים אחרים , כמו הרמ"א, שנוהגים על פיהם. כל הסיפור הזה של הליכה לפי השולחן ערוך, בה כדי להונות את בעלי התשובה האומללים ולהפיל אותם לתהום הבדצים.

הסיבה השניה היא הסיפור עם ישו.
זוכרים את הפוסט הזה?

תראו איזה דבר מדהים מצאתי לגבי ישו הנוצרי.
הנה ציטוט אמיתי מתוך שיח שרפי קודש.

בחגא הנוצרי הנקרא סאראג סוועטייע, שספרו לפני רבינו בליל ניטל על סיבת חג אחד מחגי הנוצרים, הנקרא "חג הארבעים" שפעם ישבו ארבעים אנשים באיזה מקום ולא היה להם מה לאכול ונעשה להם נס שמצאו ככר לחם והספיק לחם מועט זה לכל הארבעים איש הנ"ל, אולם זה שספר זאת לרבנו הפך הנ"ל, דהיינו שספר שהיו ארבעים לחמים עם חמשה אנשים ונעשה צחוק גדול, ואז נענה רבינו ואמר: מהראוי שיוסל כבר יחזור, "יוסל קער זאך שוין אומקערן"

זה דבר מדהים.
מדברים על ישו הנוצרי ורבינו אומר "הגיע הזמו שיוסל יחזור."
מי זה יוסל? יוסל הוא הכינוי שנתנו יהודי מרכז אירופה לישו הנוצרי, בדרך כלל הוסיפו לזה איזה שם תואר כמו יוסל הממזר.
זוהי ברסלב האמיתית, מתעסקים בה במהות.
בליל חג המולד, מגיע רבי נחמן למסקנה שצריך להחזיר את ישו הנוצרי או את כל הנצרות בחזרה.
לא יודע לאן צריך להחזיר אותו, דורש עיון, אוקיי?

כמובן שבטלני העדה החרדית , לא ממש מודעים לעיניינים רוחניים כאלו , אז הם מתחילים לחפש מי זה היוסל, שצריך לחזור, וכדרכם מוצאים איזו חתיכת רכילות אדיוטית.

בליל שבת הראשון, כשהעתיק רבנו את מקום מושבו לעיר ברסלב, ובאו מבני העיר לקבל את פניו, בא גם החזן יוסף שכינו אותו "יוסל חזן", וסייע לרבנו בדירתו, כי רצה להחניף לו, משום שתושבי העיר לא אהבו אותו. אולם רבנו לא קירב אותו, ובליל שבת הראשון כשבאו תושבי העיר אל שולחנו של רבנו, היה ביניהם גם "יוסל חזן", ורצה לזמר לפני רבנו את הזמר: "מנוחה ושמחה".

לפני שהתחיל "יוסל חזן" לזמר, פתח רבנו בדברי תורה (ליקו"מ, סימן ג): "הנה מי ששומע ניגון ממנגן רשע" וכו'. ותיכף סתם החזן את פיו. ורבי אברהם בן רבי נחמן, בספרו מעשה זה, דייק ואמר, שעל כן לא התחיל רבנו לומר דברי תורתו במעלת המנגן הכשר, אלא התחיל התורה בעניין המנגן הרשע, כדי שלא יחשוב יוסף החזן שעליו מתכוון רבנו, שהוא מנגן כשר, ולכן היה ההכרח לפתוח בשלילת החזן, כדי שיסתום את פיו.

זהו, מצאו איזה חזן חסר חשיבות כדי להלביש עליו איזו רכילות אדיוטית, ככרה עובדים בספרות הזבל וזו האמינות שניתן לייחס להם.

טוב, מישהו ביקש כאן ראשי תיבות ברסלביים לחודש אלול, אז מצאתי משהו.
מסתבר שלפי רבינו חודש אלול הוא הזדמנות מצויינת לשדל נשים .
הנה זה מה שכתוב ליקוטי תנינא , תורה פ"ז

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצְאִין הַזִּוּוּג כִּי עַל יְדֵי הַתִּקּוּן הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כִּי מִקּדֶם לא הָיְתָה נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ, כִּי. נָטְתָה מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לִמְצא זִוּוּגוֹ וַאֲפִילּוּ אִם מוֹצְאָהּ, אֵינָהּ נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל עַל יְדֵי כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהֵם הַתִּקּוּן לָזֶה עַל יְדֵי זֶה חָזַר וְנַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל וְזֶה הַסּוֹד מְבאָר בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אֱלִיעֶזֶר כִּי אַבְרָהָם מָסַר לוֹ הַסּוֹד הַזֶּה וְזֶה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
רְאֵה וְהַבֵּט נִפְלְאוֹת תּוֹרָתֵנוּ כִּי רָאשֵׁי תֵבוֹת פָּסוּק זֶה הֵם אוֹתִיּוֹת אֱלוּל
וּבָאֶמְצַע הֵם תֵּבוֹת תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱלוּל, הַיְנוּ סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל עַל יְדֵי זֶה תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת בְּעַצְמָן שֶׁדִּבֵּר אַבְרָהָם עִם אֱלִיעֶזֶר מֵעִנְיַן הַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא לא תִּתְרַצֶּה לֵילֵך אַחֲרָיו דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
בְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת עַצְמָן גִּלָּה לוֹ סוֹד הַתִּקּוּן לָזֶה דְּהַיְנוּ סוֹד אֱלוּל, הַמְרֻמָּז בְּרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן לָזֶה

טוב, אני מאחל לכל קוראיי וקוראותיי שימצאו החודש את זיווגם, או לפחות ימצאו מישהי או מישהו להעביר איתו את הזמן עד אז.

המשך שבוע מדהים

על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

לא מספיק לרצות


אני חושש מנצרות חדשה.
גם מדברים אחרים, אבל מזה אני חושש במיוחד.
לא שיש לי משהו נגד נוצרים ולא שיש לי משהו נגד נוצרים או נגד האמונה שלהם.
אני בכלל לא מחפש את הרשע אי שם מעבר להרי החושך.

cyuu

אצלי הרוע, תמיד כמו בסרט של ברוס ויליס בטווח פגיעה.
כשאני מדבר על חשש מנצרות חדשה, אני מדבר על נצרות כמו שהייתה כשהתחילו אותה.
כמה חבר'ה באו ואמרו "בואו נעשה יהדות אבל יותר פשוטה. בלי דיני שחיטה ובלי עירובי תחומין ובלי גירושין."
זה היה רעיון הגיוני, הגויים ילכו על זה ופתאום כולם יאמינו באלוהים ולא יהיו יותר קרבנות אדם ופסלי אלילים.

לא שזה לא עבד, אבל אחר כך באו מסעות הצלב והאינקוויזיציה וג'ורדנו ברונו וגלילאו.

ושוב, אני לא בא לדבר נגד הכנסיה.
כל מי שראה את הסדרה "הרקיע השביעי" יודע שהכנסיה היא דבר מצויין.

אני מדבר על הארט דיירקטור של הנצרות, על קונספציית העיצוב.
אתם יודעים מה?
עזבו, הכל בסדר.
אני לא רוצה שזה יקרה לי, אני לא רוצה שזה יקרה פה.
מותר לי?
זה לא תמונה של דאוזן קרוז שגורמת לנוער להתעוור ולמשיח להתאבד.
Untitled
אני רק אומר שאני לא רוצה את זה אצלי.
לא רוצה את הקונספציה שאומרת, ישנה התקשרות לצדיק וזה הכל, זה הפתרון, ומכאן והלאה אפשר להרים רגליים ולצוף.
אני חושב שחסידות ברסלב יודעת להכיר את מקומו ואת עוצמתו של הצדיק, ומתוך ההכרה הזו, למצוא ולנתח את העבודה האנושית של כל אחד ואחד.
הצדיק עוזר לנו, הצדיק איתנו, אבל הוא לא כאן כדי לעשות את העבודה שלנו במקומנו.
אני מרגיש את זה עכשיו.
אני הייתי רוצה בעצמי להיות מקושר יותר לצדיק, אבל זה לא קורה.
הרצון הוא רצון לגיטימי, הוא לא פוגע באיש, הוא דבר חיובי, אבל הוא לא מספיק , יכול להיות שהוא גם לא הכרחי.
זו הבעיה עם הרצון, אנשים מסתפקים בו וחיים בעולמן של הכוונות הטובות.

כאן צריך להרים דגל אדום.

האמת שתמיד צריך להרים דגל אדום.
אין התקדמות רוחנית ללא מאמץ.
קשה לדבר על זה עם בעלי תשובה, אבל שמירת מצוות אינה דבר קשה, אינה מהווה מאמץ.
גם החברים שלי, מהדורות העקומים של העדה החרדית, נצר למטורללים העתיקים של נטורי קרתא, לא מתאמצים.
אני סבור שרוב הקוראים של הבלוג הזה, הם מיזרוחניקים כאלו או אחרים והם יודעים כמוני, שהדבר האחרון שניתן להגיד על ההוויה היהודית הדתית, זה שהיא מאתגרת.
נכון, אם אתה רגיל לעשות בשכל וללכת בקיץ לים בשבת, קשה לך לצעוד חנוט בחולצה לבנה ועם שפשפת ולהעמיד פנים שאתה אוהב לאכול את הגידולים הסרטניים האלו, המכונים צ'ולנט, אבל הדתיים מתרגלים לזה וזה כבר לא ממש מטריד אותם.

זה גם מה שמפריע לי בכנסייה, זאת אומרת לא בכנסיה האמיתית, אלא בנצרות החדשה שמחלחלת לה בשטף לתוך ברסלב, הקטע של להתרגל לעבודה רוחנית, להפוך אותה לחלק אוטומטי של החיים, לתרגל התבודדות עם ילדות בנות שש וכל הנהגים המטומטמים האלו.
מה שבאמת צריך זה, מודעות ומודעות היא ההפך מאוטמציה , מודעות היא ההפך מסטנדרטיזציה, ההפך מדת מאורגנת או ממוסדת.

עכשיו כדי להוכיח , שאין לי שום דבר נגד הנוצרים או הנצרות , נשמיע את אחד מהמנוני הכנסייה הותיקים "הצלב הישן והרעוע"

אז מה הפאנץ' ליין?
ראש חודש היום ואני הסתובבתי לי בחוץ וחיפשתי בלי הצלחה את הירח, בגלל שרבי נתן דיבר על הנקודה של המולד, כמשל לנקודה הטובה , שאנחנו צריכים לחפש בכל דבר, בנו ובזולתנו.
זה סוג הדברים שהייתי מצפה מעצמי לעשות, כבן אדם רוחני, כחסיד ברסלב.
לאו דווקא לחפש את אותם הדברים ש"צריך לעשות" כי "ככה עושים כולם" , אלא לחפש עוד איזה משהו קטן שאפשר לעשות כמו למצוא נקודה טובה בכלב שמחרבן לך בחניה, או לעשות דקה וחצי התבודדות, לפני שמחפשים גלידה במקרר.

בשורות וחודש טוב.

אני נוסע לאומן בעוד שבועיים קרי בתאריכים 14 , 15 ו16 למנינם.
אני עדין לא יודע בדיוק באיזה שעות יהיו הטיסות , אבל הכוונה שלי להיות שם בי"ז בתמוז.

למה דווקא אז?
זוכרים שדיברנו על ראש השנה הנסתר? ראש השנה הרביעי?

אז בינגו.
אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי. מי שרוצה לבוא, מוזמן. המחירים היום בשפל של כל הזמנים ועלייה במחירים צפויה רק אחרי תשעה באב.
בקיצור, עכשיו זה הזמן.

אני לא מארגן קבוצה ולא שום דבר, אבל מי שרוצה לבוא איתי, שישלח לי אימייל, אתם מכירים את הכתובת drall@inn.co.il. אני אפנה אותו לסוכן נסיעות שישריין לו מקום על הטיסה.

לגבי אוכל ומגורים, לא אמורה להיות בעיה , אבל צריך לארגן, אז כל מי שמתכוון לנסוע, שיודיע לי עד יום רביעי.
אני בכונה משתמש במילה "מתכוון" , כי אני לא מזמין, לא את המפקפקים ולא את המתלבטים.

מי שרוצה להגיע סוף סוף לאומן, מי שמוכן לשים את הכסף על השולחן (ולא מדובר על הרבה כסף) אז הנה הזדמנות שלו.

מי שמעדיף לחכות להזדמנות נוספת, מי יודע אם תהיה לו.

יאללה, שבוע טוב.

מי ייתן וגרמניה תנצח.

קורא בצללים


היי חבר'ה, מה העיניינים?
מתנה גדולה נתן לנו האר"י הקדוש, המכונה גם סתם "רי" אצל כמה רבנים, שקבר את ההילולה שלו באמצע תשעת הימים. כך אנחנו יכולים לרקוד ולשמוח ולשמוע ברמקולים טראנס של נחמן מאומן, במקום להתאבל או להתווכח עם אנשים שחושבים שצריך להתאבל.
ככה צריך למות, כמו האר"י, עם אצבע בעין למי שצריך, אבל לצערי אני לא אעסוק בזה היום, יש לי כל מיני התחייבויות.
דבר ראשון, אנחנו מביעים את זעזוענו ואת שאט נפשנו מהפשע הנתעב שבוצע השבוע על ידי חלאות וזבלים, בצומת פי גלילות. המנוולים האלו פשוט השחיתו שלט בשווי שלוש מאות אלף שקל, רק בגלל שהייתה עליו תמונה של הדוגמנית שירלי בוגנים בבגד ים.
זה כבר לא "רק בירושלים", זה כבר לא "ליד בני ברק". זו צומת באמצע ישראל החילונית, בין רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב.
הטינופות שעשו את זה, והרבנים הזבלים ששלחו אותם, הם לא סתם אנשים פראיים, נבערים ופרימטיבים, הם החליטו לכפות גם עלינו , את תורת סדום ועמורה שלהם ועד שלא יעצרו אותם בדם ואש, הם לא מתכוונים להפסיק.
אני מאחל להם מכל ליבי שיזרקו אותם ערומים, לתוך תא מלא באסירים ביטחוניים , במחנה כליאה של הטאליבן, כי הם פשוט צריכים להתנסות במשמעותו האמיתית של שלטון החושך.
"מחוייב המציאות" מביע הזדהות עם כאבה של חברת "המשביר לצרכן" שרכושה הושמד, ומקווה שהטרגדיה הזו, לא תעיב על הקריירה של שירלי, שהיא בין הדוגמניות הוותיקות והמצליחות וייצגה בכבוד את ישראל בהרבה הזדמנויות.

אה, מה שכחתי? בסדר.

מחוייב המציאות PG
טוב, קיבלתי מעמית קדם ההודעה הזו:

שלום דרול,
אין לי מושג מי אתה אבל בחרתי כן להגיב לכל המחמאות שקיבלתי כאן ממך.
אני מבין שאנחנו מתפללים ביחד באומן אז הייתי שמח אם במקום להכפיש את שמי בעילום שם היית ניגש אלי והייתי מספר לך קצת ממה שהיה באותה שבת ברמת הגולן ואולי גם נותן לך לשוחח עם חלק מהאנשים שהיו שם כדי שתבין עד כמה השבת הזו הייתה משמעותית עבור הרבה אנשים שנטלו בה חלק.
אבל אתה כנראה מעדיף התנצחות בוטה ופוגענית מאשר בירור אמיתי של הנושא ולכן לצערי כנראה לא נזכה לדבר על זה…

הוא הגיב להודעה ההיסטורית הזאת.
ממש מוזר, חשבתי שגמרתי כבר עם חבורת "אדרבה", אבל העולם מלא בהפתעות.
זה מה שעניתי לו :

סליחה.
מה למעשה כתבתי עליך?

"וגם אחד עמית קדם, איזה ניו אייג'י בעל תשובה, שכותב ב"אדרבה" מיני דברים שלשמחתי אני לא טורח לקרוא."

זו הכפשה? זה מה שהעליב אותך?
אני אשנה את זה. אין בעיה. יש לי הרשאות עריכה כאן.
מה שאני מציע, זה לפני שניפגש באומן , אולי תאיר את עיני ואת עיני הציבור הקדוש, לגבי השגותיך על מה שנכתב כאן?
תספר לנו על השבת, על התכנים, על המסרים וההדגשים ועל האווירה.
אתה יכול גם להעביר גם עדויות ממשתתפים אחרים ואתה יכול לעשות את זה כאן ב"תגובות" ואתה גם יכול להעביר לי מכתב לכתובת הדואר של הבלוג drall@shoresh.org.il ולהרחיב את היריעה כרצונך.
"מחוייב המציאות" דוגל במדיניות של במה חופשית.
מה שאתה תכתוב אנחנו נפרסם ב"עמוד הראשון" שלנו, ללא תיקונים וללא השמטות.
אנחנו נשמח לשמוע ממך ונשמח להגיב, כפי שאתה מוזמן להתייחס לתגובותינו, אם תהיינה.

כך אנו נוהגים, בניגוד לכ"כ הרבה אחרים.

נראה לי שבזאת נהגתי בהגינות מספקת.
עכשיו לנושא הרבה יותר חשוב.
גם מ.נ., ידידתנו הותיקה, וגם בחור בשם יניב, פנו אלינו בנושא שמירת ההלכה על פי תורת ברסלב.
זה מה שמ.נ. כתבה:

במחוייב המציאות שואלים שאלות קשות. אז אני חייבת לשאול: "תורת ברסלב היא בכלל לא יהדות, היא בקושי חסידות" כתבת
ו"כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות". סליחה ומחילה ולא נעים לומר אבל זה נשמע כאילו הוא "השתמש" ביהדות כדי להמשיך את תורתו.

אז אני מבינה מזה וכמובן יכול להיות שאני טועה שהתורה של רבנו מעולם גבוה יותר : תורת משה ככה הבנתי מעולם הבריאה והתורה של רבנו מעולם האצילות לפחות או לא יודעת מאיפה – אז למה הוא קיים מצוות, והמליץ ללמוד הלכה בכל יום ולא זוכרת איפה קראתי שאמר שכדי לזכות לאור החכמה זה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא. וגם אתה למיטב הבנתי מקיים לפחות חלק מהמצוות.

זה מה שחברתנו והבטחנו לא להשיב לה באופן מנומק.
עם הבחור, סתם ניהלתי דיאלוג לגמרי מיותר, שאני אביא אותו פה לעיונכם:

יניב:
רבינו אמר לא לזוז מהשולחן ערוך…
אבל היצר אמר לקרוא מה שנוח ולעשות מה שנוח.
זה שאתה ואני נופלים, סבבה, היצר חזק, כולנו יודעים זאת.
אבל לשנות את המפה כדי שתתאים לנפילות שלי?
לכתוב במקום "חיפה" את העיר "תל אביב" רק בגלל שטעיתי?
לא אומר שאני שומר את העיניים מי יודע מה, אבל אין שום ספק שזה לא טוב לראות בחורות וכו'.

רבינו יורד אלינו כדי להעלות אותנו, לא כדי שנעשה קומזיץ עם רבינו ונשאר איפה שאנחנו.
שנצליח, אמן.

דרול:

רבינו לא אמר שלא לזוז מהשולחן ערוך, זה קשקוש של מחזירים בתשובה.

טוב, ליתר דיוק, אנחנו הרי לא יודעים בדיוק מה רבינו אמר או לא אמר בכל רגע בחייו, אבל באף אחד מהספרים המקוריים של ברסלב, לא קיימת הנחיה כזו.
יש שמועה, שהתפרסמה רק בשלושים השנים האחרונות, לגבי איזה סיפור שמישהו בא לרבינו עם כל מיני טענות משונות על "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' ורבינו אמר לו ככה בבדיחות הדעת "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
זה כל הסיפור, הוא מופיע בתור שמועה בשיח שרפי קודש ובדיבורים של אמונה והוא רחוק מאוד מלהיות משמעותי ומחייב, אם בכלל קרה וגם זה בספק.

זה שהמחזירים בתשובה הפכו את המעשיה הזו, לאיזה עיקרון יסודי בברסלב, זה רק מראה עד כמה הם מסלפים את תורת רבינו, ועד כמה המניעים שלהם פוליטים.

מה שכן, לא מזמן הבאתי באחד מהפוסטים האחרונים כאן בבלוג ציטוט מ"חיי מוהר"ן" ששם רבינו אומר שאפשר ללכת תמיד לפי הדעה המקילה,
ז"א
אפשר ללכת לחוף מעורב לפי ראבי"ע
אפשר ללכת לקולנוע לפי הרב סתיו
נשים לא צריכות ללכת בכיסוי ראש לפי הרב משא"ש
לא צריך לקים חתונות נפרדות לפי הרב פיינשטיין
אפשר לשמוע זמרות לפי הרב רוזנצויג וכן הלאה.

זאת ברסלב האמיתית וזאת ספרות ברסלב האמיתית, לא איזו שמועה.

מה גם שמקובל עלי "השולחן ערוך" , הוא מאוד מקל בד"כ. ההלכה שאנחנו מכירים היא החמרות על גבי החמרות של השו"ע.

יניב:

יופי, הלכת עם רבינו עד הסוף ושכחת את ה' ואת התורה. "לא תתורו", "ועשית ככל אשר יורוך", ומה שכתוב באבות "עשה לך רב", לא נראה שהכוונה ל-10 רבנים…
"רבי נוח"=מה שנוח.
מחקת את מציאות ההידורים, מחקת את הרצון להתחזק ולהדר כשאפשר…
אם כל מה שכתבת, זה רק בשביל לשרוד ולשמוח במצב שלנו, דיינו. באמת לא צריך להוסיף חומרות מתוך גאווה וכו' כשיש דברים מפורשים שעדיין צריך לעבוד עליהם, את זה כולם אומרים. אבל להפוך את זה לשיטה שצריך *לחפש* רק קולות? רחוק מאד.
מה גם שכתוב "אחרי רבים להטות", זאת אומרת שאתה לא יכול ללכת לפי דעת יחיד אם הרוב חולקים עליו ולא נראה שכל הדעות שהבאת מוסכמות על הרוב.
אז מחקת גם את *כל* הספרים שמדברים על איך פוסקים הלכה…
יש גם רבנים רפורמים וכו', לאן אתה רוצה בדיוק להגיע?

ושוב, לומר שאנחנו לא על המפה וזו הדרך להתחזק איפה שאנחנו נמצאים כדי לא להתייאש וכדי שבכל זאת נעשה מה שאנחנו עוד יכולים לעשות, מקובל.

ולפי מה שציטטת: "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
יוצא שאתה עושה הפוך, לוקח בדקדוק מה שכתוב בספרי רבינו (או תלמידיו) אפילו שרבינו אמר שאפשר לומר "מה שאתה רוצה" (=לא חייבים לדקדק) ועם השולחן ערוך אתה עושה קרקס.

אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלו רק תגיד לי איפה אני מפספס, מדבריך נראה שאתה לא אחד שלא מבין כלום אלא אחד שלמד גם למד.

אז זה מה שנכתב, ואני מודיע חגיגית, שאני לא מתכוון לענות בעצמי.
יש לי תשובה, אני אושואיסט ולפיכך גם התשובה שלי היא אושואיסטית by the book. כיוון שאתם לא אושואיסטים, התשובה שלי לא תעזור לכם ואילו הייתם אושואיסטים, הייתם יודעים אותה בעצמכם.

מה שכן, ישנן כמה תשובות, שאני רוצה להציג, שלושתן לא ממש מושלמות מבחינה תיאורטית או פרקטית, אבל אלו התשובות הכי טובות שישנן,למיטב ידיעתי.
תשובה ראשונה, לפי מה שרבי נחמן אומר לרבי נתן בתחילת פרק "עבודת השם" בספר "חיי מוהר"ן"

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

זאת למעשה התשובה ליניב.
הסיפור עם ה"לקמט", הוא שמועה, לפיכך הוא נחות בהרבה מציטוט אמיתי מספר ברסלבי מקורי. גם אם לא נראה לך שרבינו שולח אותנו לחפש הקלות, זה מה שהוא עושה בפירוש. לנו זה נראה הגיוני, כי אנחנו יודעים עד כמה אופנת ההחמרות, הרווחת אצל בעלי תשובה, היא דבר מסוכן, מעות ומסולף. אשרינו שמצאנו ציטוט מדויק וברור שבו רבינו הקדוש, מקבל את דעתנו במלואה.

את התשובה השניה שמעתי מיובל דיין.
לא הזמרת הזאת, כמובן.
הוא אמר "אני מקיים שולחן ערוך, רק בגלל שרבי נחמן מברסלב אמר."
זאת גישה שמאוד שנואה על חרדים ודתיים, במיוחד האורגינאליים והיא גישה מצויינת לדעתי.
עושים כל מיני דברים כדי להיות מקושרים לצדיק ובין היתר גם מקיימים את השולחן הערוך. יש בגישה הזו שני יתרונות בולטים, קודם כל, היא מעמידה את ההלכה במקום אחר לגמרי, מהמקום השמור לה בהוויה האורתודוקסית ובכך היא יוצרת חיץ ברור וחשוב בין חסידי ברסלב לבין דתיים סתם.
מעבר לזה, התקשרות לצדיק, לא משנה באיזו דרך, היא תמיד ברמת המוטיבציה. אין בעיה אתה מצליח יותר ופעם אתה מצליח פחות. פעם קמת חצות פעם לא קמת, פעם שמרת שבת, פעם חיללת, אתה תמיד מסתכל קדימה, אתה תמיד מסתכל למעלה. אתה לא נשפט לפי המעשים, אתה לא נשפט לפי אורח החיים, אלא ברמת המוטיבציה הכללית ובעניין הזה, טיסה אחת לאומן מסדרת את ה-כ-ל.
אני לא אומר שזה מה שיובל אומר, או שזה מה שיובל חושב. זה הפירוש שלי למה שמשתמע מדבריו. עם כל זה יש כאן בעיה טכנית. רבי נחמן עזב אותנו לפני מאתיים שנה בערך ואילו השו"ע נכתב מאות שנים לפני זה. שני המקורות ההיסטוריים הללו יוצרים איזו בעיית שדרוג אצל האדם המודרני, כי הוא שואל את עצמו, איך הוא מתרגם את השולחן ערוך למסר עכשווי. הרבה דברים השתנו, הרבה דברים קרו וצריך מנגנון, כדי לבצע את ההתאמה הזאת.
שני המנגנונים הקיימים הם בעייתיים.
הרבנות האורתודוקסית נגועה בפוליטיקה, לא משנה באיזה זרם מדובר ובכלל אין לה מחוייבות לשו"ע.
גם רבני ברסלב וחסידי ברסלב הותיקים, לא ממש רוצים להתמודד עם הנקודה הזאת. הם מעוניינים להיות אורתודוקסים טובים ושולחים אותך לרב בכל עניין, שלא קשור לטיסה לאומן.
כאן אני רואה את הבעיה.
אתה רוצה ללכת לסופרמרקט ורוצה להיות מקושר לצדיק, אז יש לך סברה שאם תקנה משהו בהשגחת הבד"צ, אז התקשרת לצדיק, אבל אתה לא יודע עד כמה הגוף שנותן את ההכשר מחוייב לשולחן ערוך, או לכל מיני אינטרסים פוליטיים של העדה החרדית, ששומר נפשו ירחק.

אוקיי, הגיע הזמן לתשובה השלישית, שהיא מבחינתי הכי טובה ונדמה לי שבמידה מסויימת היא יכולה לענות אפילו על השאלה של מ.נ.
שמעתי אותה מרב ברסלבי, אני לא אומר מי, כי יצלבו אותו על לא עוול בכפו, אבל רק תדעו שזו תשובה פורמאלית מוסמכת.
הוא אמר למעשה כזה דבר:
השולחן ערוך הוא לא סתם ספר.
הוא נכתב בשיתוף פעולה בין מרן הבית יוסף, אליהו הנביא וכמה מלאכים.
מכיוון שכך, יש לספר הזה לא רק גרסה מודפסת ויציבה, אלא גם "גרסה רוחנית", שהיא מין צל כזה של "השולחן ערוך", שקיימת בעולמות העליונים.
מה ההבדל בין שתי הגרסאות?
ההבדל ברור.
בעוד הגירסה המודפסת היא קשיחה , גרסת הצללים גמישה ומשתנה בתמורות הזמן, לפי העניין, והמקום.
הדבר החשוב, שגרסת הצללים מחייבת, היא מביאה את משמעותו האמיתית של השו"ע לידי ביטוי כאן ועכשיו. ספר הצללים אינו פירוש על השו"ע, הוא לא הסבר על השו"ע, הוא גם לא מערכת הלכתית המבוססת על השו"ע. ספר הצללים הוא השולחן ערוך בכבודו ובעצמו, שנכתב מחדש ומייצג את ההלכה האמיתית ע"פ מרן הבית יוסף ושותפיו.
השאלה הנשאלת היא, כמובן, איך ואיפה ניתן לעיין בגרסת הצללים הזאת של השו"ע.
אותו רב שסיפר את הסיפור גם ענה על השאלה הזאת, הוא אמר שיש אנשים שיודעים לקרוא בשולחן הערוך הנסתר הזה ולהוציא ממנו הלכות אקטואליות.
מדובר כמובן, ביחידי סגולה ומתוכם אנחנו מכירים שניים. הראשון הרב משה איסרליש, הרמ"א, שהביא את מנהגי קהילות אשכנז במקביל לשו"ע וההגהות שלו מצויות ברוב הגרסאות המודפסות של הספר.
השני שקרא בספר הצללים, הוא רבינו הקדוש, מוהר"ן בן פייגא, האדמו"ר מברסלב.
זה נחמד מאוד. אחלה תשובה. הבעיה היא שגם התשובה הזו, לא ממש עוזרת לנו בחיי היום יום, כי שני הדמויות הללו, לא מצויות בין החיים כבר הרבה שנים.
אז ישנן כאן עוד שתי נקודות.
קודם כל ישנה נבואה, שניבא הסבא, שאמר שגם בדורנו יקום הרב שידע לקרוא בספר הצללים.
הכוונה כמובן לגרסת הצל של השו"ע, לא ל"ספר הצללים", שהוא מין ספר כישוף קדם ניו אייג'י שפורסם באנגליה לפני חמישים שנה לא קשור בכלל.

יש באמת כזו נבואה, והיא לא כזו ברכה לאנושות, כי עכשיו כל ננח (נוותר על הכינויים כרגע) יכול להחליט , שהסבא דיבר דווקא עליו.
אני רוצה להציע עוד זווית ראיה לעניין.
אם באמת, רבינו הקדוש, ידע לקרוא בגרסת הצל של השו"ע, הרי הוא יודע לעשות את זה גם היום. מן הסתם, היום זה פשוט יותר. אם כך, אז גם לנו, בתור אנשים שקשורים לצדיק האמת, קשורים לרבינו הקדוש, גם לנו צריכה להיות לנו איזו גישה ליכולת הזו.
זה מה שנראה לי הגיוני, אבל כמובן, צריך להיות מאוד מאוזנים ונקיים בעניין הזה.
אי אפשר כאן להסתמך על כל מיני פוסקים אחרים, כי בכך למעשה, אנחנו מערערים על האותנטיות של השולחן ושל ספר הצללים, מה גם שזה זלזול מסויים בכוח של רבינו לקרוא אותו. אז ברור שניתן להסתמך כאן רק על השולחן ערוך בעצמו, או על הרמ"א שזה למעשה אותו הדבר.
ואז באמת , כשאנחנו נתקלים בבעיה, אנחנו יכולים לפתוח את השו"ע במקום הרלוונטי, אם ישנו ובאמת לבקש מרבינו שיפתח לנו צוהר אל ההלכות שמעבר למילים, אל האמת השוכנת בצל, האמת של הבית יוסף ושותפיו כפי שהייתה נאמרת, אילו הם היו דנים בסיטואציה היום.
אני בטוח שהמפתח הזה קיים, ואני חושב שזו גם התשובה שהשואלת צריכה לקבל.
יש בזה עוד יתרון, שזה הופך את ההלכה למשהו מאוד אינדבדואלי, פחות אמת אחת שנכונה לכולם, אלא למין קול פנימי כזה, שהוא נחלת הרגישים והמסורים.
כן,
זו באמת תשובה יותר טובה ויותר רוחנית, למרות שהיא לא התשובה שלי.
אני אושואיסט ולנו אין שולחן ערוך, אבל הרבה צרות אחרות.

צום קל למי שמתכוון.
חיים ארוכים וטובים.
 

 

איפה הייתי?


לכבוד קוראותי הנאצלות, הנעימות והאהובות וקוראי החביבים, הצנועים והאמיצים, השם עימכם תחיו ותזכו לכ הישועות בזכות הצדיק הקדוש האמיתי, שלדבריו הקדושים והמאירים מייחל כל בר לב טהור החפץ בעבודת השם בקדושה ובכיסופים נפלאים עד אין קץ לכל הדורות עד ביאת גואל צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.


אוף, שכחתי את סימון הגבלת הגיל.



אז איפה הייתי?
יש כזה קטע בברסלב, לא אצלינו, אבל במקומות אחרים, שקיים זלזול מסויים בגדולי ישראל שלא שייכים לחסידות. כאילו, אומרים על איזה תלמיד חכם, שהוא היה בקי והיה פוסק גדול ובעל יראת שמים, אבל אפעס, הוא לא ברסלבר, הוא לא מקושר לצדיק, אז הוא אמר מה שאמר ולא צריך להתייחס לזה יותר מדי ברצינות. גם אני חושב ככה לפעמים, יותר מזה, אני הראשון שהיה צריך לחשוב ככה.
הרי מה הקטע שלי?
שמעתם פעם על "יוגה יהודית" שהשם ישמור?
שמעתם על "ויפאסנה יהודית – ימים של שתיקה מלאה המבוססים על דרכים בעבודה עצמית ע"פ תורת הנסתר והקבלה האמיתית והטהורה". דא.
שמעתם. מה הקטע?
כמה חבר'ה חמודים כאלו, הלכו להודו ונהיו קצת רוחניים. הלכו לסאי בבא, עשו חצי סדנה ברישיקש, עשו רבע קורס יוגה בקרלה שם ובהודו הכל נחשב. כל קשקשן הוא מלך, כל פוסטמה מתקשרת לאמא אדמה, הכל טוב ויפה וגם הסיגריות עולות גרושים. אלא מה? חוזרים לארץ ומגלים שלאף אחד לא אכפת. אם אין לך תואר, אם לא עשית קורס חובלים, אתה אפס. לאף אחד לא אכפת מהתובנות הרוחניות שלך, גם לא יתנו לך לעשות קורס טאי צ'י לפנסיונרים על הדשא ליד המתנ"ס, אם אתה לא מביא אישור מוינגייט.
אבל בינינו, למי יש כוח?
חזרת מהודו, היה לך סבבה, כולם אהבו אותך ועכשיו כולם נעלמו.
מה תעשה?
יש איזה חבדניק בשכונה. אף פעם לא שמת לב אליו יותר מדי. בחור משונה, לבוש מוזר עושה כל מיני טקסים מצחיקים, אבל מה שקורה, זה שכולם נעלמים לך, הוא עוד שם. הוא מחייך, הוא מקשיב לך. הוא מזמין אותך לשבת, אתה פוגש את אישתו המקסימה, את הילדים המחונכים שלו ופתאום מישהו מתייחס אליך ברצינות בעולם הקר הזה.
מן הון להון אתה נגרף בזרם והכל בסדר. אתה פוגש בלי סוף אנשים כמוך, אנשים שמכבדים אותך, אנשים שלא דורשים ממך להציג תעודות, אנשים שלגמרי כופרים בכל המטריאליזם החזירי הזה. אנשים שמעריכים דעות רוחניות ושמעריצים רק רבנים רוחניים וסגפנים ולא את כל הכסף והג'יפים והחומרנות הזאת.
אז עברת לצד שלהם וכולם שוב אוהבים אותך, אבל פתאום אתה תופס שבשורה התחתונה שוב אתה כמו כולם אז מה אתה שווה? שוב אתה עומד עם כולם בתור.


ואז פתאום אתה נזכר ברישיקש.
שם היה מדהים. גם מאוד רוחני אבל שונה.
אז אתה אומר "אני הייתי בהודו ולמדתי שם ונכון שזה הכל טומאה וגילוי עריות ועבודה זרה וקליפות אבל אני זוכר משהו דומה לאיך קוראים לו? אה האר"י הקדוש, הוא גם היה יוצא להרים ומקבל את השבת בשמחה ובקדושה ובדיוק נזכרתי שאם אני אעשה את זה פה זה יכול להיות מדהים, זה יכול לקרב אנשים כמו אלו שהיו בהודו."
אז מסתכלים עליך טוב טוב ורואים שאין לך באמת לאן ללכת. מי יקח אותך עם החיוך המטומטם והפיאות המצחיקות והבגדים האלו שנראה כאילו נגנבו אתמול בלילה מחנות לתחפושות משומשות?
ואומרים לך "בטח חמודי. לך תעשה להם מדיטציה יהודית, תציל כמה נשמות."
אתם יודעים שאני מדבר על עצמי?
אתם יודעים שהייתי שם? שאמרתי את הדברים האלו?
רק שכשהסתכלו עלי ראו כל מיני דברים אחרים, אז אמרו לי, הממממ.
האמת שלא אמרו לי כלום. מבטים מספיקים.
אז איפה הייתי? ככה נהיתה לנו מדיטציה יהודית ויוגה מקראית וכל השטויות האלו. זבל זו עוד מחמאה בשביל זה. רייקי יהודי, אלוהים ישמור.
גם חסידות ברסלב, לעניות דעתי, היא גם כן סוג של מדיטציה יהודית, רק שעשו אותה כמו שצריך.
מי שלמד טיפה בודהיזם, יבין תיכף כמה זה הגיוני.
אז היה רבי נחמן? הנשמה הכי גדולה שנולדה אי פעם והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כי גודל הנשמה הוא עול, זה כמו לסחוב מיטה זוגית על הגב בתוך מבוך וזה אף פעם לא נגמר.
אז הוא עשה מה שבודהא עשה, הלך ליערות, דיבר עם אלוהים ואחרי שש שנים, בדיוק כמו אצל הבודהא, דינג דונג.
כל היקום נפרש מקצה לקצה, הכל ברור הכל גלוי , הכל מובן.


עכשיו מה?
הוא חוזר הביתה, הוא רוצה לספר את האמת לאנשים. בסך הכל הוא בן שמונה עשרה והאמת בכיס שלו.
יש לו הזדמנות לעשות את זה. אנשים יקשיבו לו, הוא הנין של הבעש"ט, הוא הנכד של נחמן מהורדנקא.
אמא שלו היא פיגא, צדיקה שכולם מתפעלים ממנה.
לפני השיעור, ניגש אליו יהודי, דוחף לו עשרה מטבעות ליד ואומר לו "כבוד הרב, אתה שומע? הבת שלי נורא שמנה וכל זמן שהיא אצלי בבית אני איכשהו שומר עליה, אבל השדכנים לא נותנים לי מנוח. הרב מתעקש, המוהל דורש ואילו הגביר אמר לכל הגוים שלו לעזוב הכל ולעבוד רק על זה. חופה כזו לא נראתה מאז חורבן בית המקדש."
"אז מה הבעיה?" שואל רבינו הקדוש ומנסה למצוא מקום פנוי בכיס שלו בשביל הכסף.
"היא כל הזמן אוכלת" בוכה היהודי "צריך ברכה מהצדיק שהיא לא תתפוצץ."
אתם מבינים? לבודהא היה קל. עומד לו מול ההודים ומספר שהעולם כולו הוא סבל וישנה דרך לצאת מסבל וכולי וכולי.
מה יעשה רבי נחמן עכשיו? נין של צדיק, נכד של צדיק, מסביבו חסידים שהכירו את אבא שלו ואת סבא שלו והם באו אליו כדי לבקש את אותם קונצים שהם קיבלו מהבעל שם טוב.
הם לא צריכים את בודהא שיגיד להם שהעולם הוא סבל, הם יהודים מסכנים באוקראינה המקוללת. חמש מאות שנה שודדים ורוצחים אותם. הם גם יודעים שיש דרך לצאת מהסבל. הצדיק יביא להם שידוך, הצדיק יביא להם ביזנס טוב, הצדיק יביא להם קוגל ויי"ש וסיפורי מעשיות.
רבי נחמן הבין את זה ואמר ליהודי "אין יאוש בעולם כלל."
מאז ועד היום רבי נחמן עושה את אותו הדבר. הוא מנסה להביא את האמת לתוך החשיכה הכי גדולה.
הוא מנסה ליצר חסידים, שמדי פעם יזכרו בנשמה ולא יחשבו אך ורק על הבטן.
מנסה וברוך השם, גם מצליח.
הוא הצליח יפה עם מוהרנ"ת ורב נפתלי, הוא הצליח עם הרב ברייטער והרב אברהם חזן.
עוד היד נטויה, אין יאוש בעולם.

לא בכדי הזכרתי בהתחלת הפוסט את גדולי ישראל שאינם ברסלב. ברור שהיום רציתי לדבר על משהו אחר לגמרי, אבל מה לעשות. לפחות שמעתם את התיאוריה שלי על היווצרות תורת ברסלב שהיא תחפושת חסידית דקיקה, מתוחה ברשלנות מעל האמת העילאית של הזן בודהיזם. היא נמר דרקון במגבעת, היא בודהא עם ציציות.

אין בה שום דבר מהיהדות וגם חסידות היא בקושי.
זו הונאה, אבל הונאה טובה, היא עוזרת לאדם להתקרב אל האמת, אבל לא לא מספרת את האמת על עצמה.
היא שולחת את האדם אל השדה, לא כדי למצוא אלא כדי לאבד וכשהאדם נושא את עיניו אל השמים ומביט אל הכוכבים בלילה, הוא עדיין יכול לפגוש מדי פעם את האור שמסתתר ביער.

לילה טוב.

לא בגלל כת השטן


כשעוד היו תקליטים, הייתה אמונה כזו, שאם מנגנים תקליט הפוך, כלומר מבפנים החוצה, מקבלים כל מיני מסרים סודיים.
בדרך כלל טענו, שהיו להקות רוק שסגדו לשטן בחשאי, ודרך הנגינה הזו בהיפוך הם היו מעבירים את השיעורים בשטניות , לכל מיני חברים של כת השטן.
זה נשמע מפגר וזה באמת מפגר, אבל האמונה הזו היתה רווחת מאוד אצל כנסיות פרימטיביות באמריקה.
אפילו עשו על זה סרט שקראו לו "תעלולים שטנים" , סתם בשביל ההשכלה הכללית.
אני מספר את זה, כי לפעמים יש שווה לקרוא אותם מהסוף להתחלה. לא בגלל כת השטן, אלא בגלל, שבסוף דוחפים, כל מיני תורות, חוכמות ומאמרים שמצד אחד, לא מעזים למחוק ומצד שני, רוצים שלא ממש יהפכו לנחלת הכלל.
אז זה מה שעשיתי בין השיעור של אברהם זגדון לשיעור של הרב ברנר, קראתי את חיי מוהר"ן מהסוף להתחלה ומה מצאתי ולא ידעתי.

אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה.
כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת.
כִּי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ.
כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל.
הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר.
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר.

הרי זה בדיוק מה שכתבתי בזמנו וחטפתי הרבה ביקורת על הסנוביות שלי ועל אליטיזם לכאורה ועל נקודות טובות, שאני צריך לחפש אצל כל מיני שנוזלים כדי להיות ברסלב אמיתי וכל מיני כאלו. האמת היא שברסלב לא נועדה לעובדי באסטות. שיגידו לכם פשיטות ותמימות, כמה שהם רוצים.

השיטה הזו של "חוט של חסד" ושל "נחלי נצח" וכל המוטציות האחרות, לקחת את המיץ של הזבל האנושי ולהצמיד להם שטרימלים, היא לא העניין של רבי נחמן. נכון שזה עובד, רבינו אומר בדיוק כאן  וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא.
לא שלא רוצים אותם, אבל הםתוצר לואי של עבודת ההפצה האמיתית.
בקיצור, יש סרט חדש ל"מסע בן כוכבים" ואפרופו נסיעה בין העולמות, הייתי אחרי הצהרים אצל זגדון וניסיתי לפחות לאכול כמו חזיר. כשהתארכו הצללים, מצאתי גם אני את עצמי, עובר בין העולמות ונוסע לכיון מאה שערים.
עכשיו, יש כמה אנשים שטוענים שמכוח זה שאני לומד במאה שערים, יש לי חברים בנטורי קרתא.
זה בכלל לא ככה, שונאים אותי שמה ולמה שלא ישנאו, אם אני דוחף לבלוג בנושא ברסלב תמונות של ססיליה פורטוses.
פלא שמישהו סובל אותי בכלל.
הקיצר, פעם אחת הרב לא היה ואני הגעתי, אז מישהו החליט לנצל את ההזדמנות ולהבהיר לי מה הם באמת חושבים עלי.
לכן הם שינו את סדר הלימוד וקיפצו אל התורה הארסית ביותר בליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג.
והנה מה התורה הזו אומרת:

דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" וּכְתִיב "כָּל אִשָּׁה ידַעַת אִישׁ" אַך יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, וְאֶל הַתּוֹרָה, וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, זֶה נִמְשָׁך מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת, אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" 'יְחַוֶּה' מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים

לא היה מה לקנא בי, באותה הסיטואציה, אבל בכל זאת מדובר בליקוטי מוהר"ן והתורה הזו העלתה בי שאלה קשה- איך יכול להיות רשע בר דעת?
דעת בברסלב, זה דבר גדול.
פירושה, חוכמה מוטבעת, זו הצורה בה הרמב"ם כינה את הנבואה.
אז בנאדם שהוא נביא, שבא במגע עם האלוהות, יכול להיות רשע?
בסדר, בחירה חופשית, אבל למה שאדם יבחר במשהו שהוא יודע בודאות שהוא לא טוב?
אברהם זגדון הסביר את זה בשיעור האחרון, כשדיבר על בלעם. הוא טען שמשמעות השם בלעם הייתה "בלי עם".
לפי חז"ל, בלעם היה שקול למשה, אז נכון שאנחנו אומרים "בלעם הרשע", אבל זו כבר פרספקטיבה. אילו הינו עמלקים או מצרים, מן הסתם היינו אומרים "משה הרשע".
סתם, כתוב "ומשה גדול בכל ארץ מצרים", כלומר גם המצרים הכירו בגדולתו של משה רבינו.
אז מה באמת ההבדל העקרוני בין משה לבלעם?
ההבדל הוא פוליטי.
משה רבינו הוא מנהיג. הוא לוקח אחריות על עם ישראל, הוא דואג לו ומגן עליו.
בלעם עושה מה שבא לו, הוא נביא להשכיר, הוא מתרחק מאחריות.
לכן רבינו קושר את הדעת של בלעם אל הניאוף. כמו הנואף, גם בלעם אינו מסור אינו קשור, בניגוד למשה רבינו ש"בכל ביתי נאמן הוא".
מהו ביתו של הקב"ה? כל העולם – לפחות.
משה נאמן בכולו, ואילו בלעם עושה מה שבא לו.
לכן רבינו מזהיר אותנו, להתרחק מההוללים והפרועים, מאלו שחושבים שהכביש הוא של אמא שלהם ומותר להם לחנות איפה שבא להם והם לוקחים מה שהם רוצים, כי מתחשק להם.
ברור שלאנשים כאלו אין את הדעת של בלעם,הם לא נביאים, כאילו דא.
אז קודם כל, אנחנו לא ממש יודעים מי היורשים של בלעם ואיפה הם מסתובבים. אולי יש ביננו חיים נביאי אופל ומגע עם הנביאים הללו, הקשבה להם, תרעיל אותנו במודעות הזו של הניאוף.
הבנתם? לא עד הסוף, הא.
כאן זה "מחויב המציאות",לא ערוץ הידברות. כאן שואלים שאלות קשות והשאלה שאני שואל היא "למה לא להיות נואף?"
ד"א, שימו לב, בתורה מ"ג , רבינו מתייחס לניאוף לא בצורה המקראית, כלומר עם אשת איש, אלא בצורה המודרנית, קרי יחסי מין שהגבר מקיים מחוץ למסגרת הנישואין. מענין.
מה רע בלנאוף? כאילו בסדר, אני נשוי באושר רב לדוגמא ואני גם מכוער כמו קפטן הוק ויש לי זקן מגעיל, אולי פעם תהיה לי שכנה סקסית שתעשה לי טובה, כדי להתנקם בבעלה?
התשובה שהצדיק "בכל ביתי נאמן הוא."
הצדיק מתאפיין בנאמנות וכל גילוי של חוסר נאמנות מרחיק אותנו מהצדיק.
לא משנה מאיפה זה בא. זה יכול להיות באמת חוסר נאמנות לבן הזוג או לבת הזוג, זה יכול להיות חוסר נאמנות לעבודה שלנו, לשותפים שלנו, לחברים שלנו, כל ניאוף כזה, גשמי או פסיכולוגי, יש בו משהו מבלעם.
ומה הייתה הצוואה של בלעם "תמות נפשי מות ישרים" זוכרים? בסופו של דבר הוא מקנא בנאמנים.
אבל הדבר החשוב, הוא שבאמת נבין שהנאמנות היא לא סתם מידה טובה, היא עוד דרך להשיג את שלנו, להתחבר לצדיק ולהמריא איתו מעלה.
כבד היום, נכון?
טוב, אז אחרי שהייתי בזולה אצל זגדון ושמעתי סיפורי אימה ופחד על בלעם הרשע ועל איזה מקום בכותל המערבי, שכל מי שנכנס אליו מת ואחרי שאכלתי, אבל לא מספיק ולא את הדברים שאני אוהב (שזה נקניקיות והמבורגרים,למי שחייב לדעת), אז נסעתי צפונה (לא מרשים לי ממש לספר איפה המפקדה של הזגדונים) ושם קיבלתי את הנוגדן.

אלמלא צילמתי את ההרצאה בעצמי, לא היתי מאמין שהיא התקיימה.
שיהיה לכם חודש טוב, חיים של עושר וכבוד.

 

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

כתוב בחייזרית


אני תמיד כותב שאי אפשר ללמוד את ליקוטי מוהר"ן.
אולי בגלל שזה מה שאמרו לי, אולי בגלל שככה זה נראה לי.
אולי בגלל שראיתי כל כך הרבה פעמים , איך אנשים נכשלים בהבנת הספר הזה ואחר כך מתיימרים להיות מומחים גדולים בו.
בכל אופן, אמרתי כמה פעמים שאי אפשר ללמוד את הספר הזה.
זה רק צריך ללמד אתכם, שאסור לקחת את הבלוג הזה כל כך ברצינות.
אפשר ללמוד את ליקוטי מוהר"ן, לפעמים, בכל אופן.
אבל זה דורש מיומנויות מסויימות, כישורים מסויימים, הבנות מסויימות.

משל למה הדבר דומה?
פעם היכרתי מכשפה אחת, מכשפה רעה, יש גם טובות. אפשר להגיד שהיו לנו חברים משותפים. בררר…..
הייתי נוהג להתווכח איתה, זה היה טיפשי, גם עם מכשפות טובות עדיף שלא להתווכח. עם מכשפות רעות צריך לא להתעסק, לא להתקרב ולא לדבר. נראה לי שידעתי את זה אפילו אז, אבל הייתי צעיר יותר מרובכם וטיפש למדי והתווכחתי איתה ועוד על הנושא של אובייקטיביזם מדעי.
"אני ואת," אמרתי לה "יושבים לנו פה על הספה ושנינו צופים באותה הטלוויזיה."
"זה נכון," היא הודתה "אלא שבמושב שלידך, שאתה חושב שהוא ריק, יושב מישהו והוא רואה בטלוויזיה דברים אחרים לגמרי."
הבהרנו את הנקודה? כי אני לא ממש מעוניין לחזור לנושא.

לגבי ליקוטי מוהר"ן, מה שאנחנו צריכים להבין, זה שמי שכתב אותו חי בעולם שונה לגמרי מאיתנו.
זה נראה לנו כתוב בשפה שלנו, שפה שאנחנו יכולים להבין ולכתוב ואולי אפילו לתרגם.
למעשה, ליקוטי מוהר"ן כתוב בחייזרית, ההגיון הפנימי שלו הוא נוכרי לגמרי.
אני בכלל לא בטוח, שיש לו ממש היגיון פנימי.
יותר נכון להגיד, שליקוטי מוהר"ן מורכב מקטעים שלכל אחד מהם ישנו הגיון פנימי שונה. אם נסה לקרוא את זה ברצף – ניכשל.
מצד שני, נוכל להבין משהו, אם נצליח לחלק את הטקסט לקטעים מספיק קטנים וניעזר באינטואציה פראית.
גם תפילות יעזרו.
הנה לדוגמא, תורה פ"ז בליקוטי מוהר"ן, אני מביא אותה רק למען ההמחשה, אתם לא חיבים לקרוא אותה.

פז – תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר

[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים] "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב חֶסֶד לְאַבְרָהָם" הָעִנְיָן הוּא כִּי אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר מִתְעוֹרְרִין עָלָיו דִּינִים וְהַסְּבָרָא הוּא לְהֵפֶך אַך כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יִרְאָה, יִרְאַת הָענֶשׁ וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת יִרְאַת הָענֶשׁ נִקְרָא צֶדֶק, וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת נִקְרָא אֱמוּנָה כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין הוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ וְיָדוּעַ הוּא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה רַק עַל יְדֵי יִרְאַת הָענֶשׁ כִּי מֵחֲמַת שֶׁהוּא יָרֵא מֵהָענֶשׁ מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא תַּקִּיף, וּבַעַל הַיְכלֶת וּבַעַל הַכּחוֹת כֻּלָּם וּמִזֶּה בָּא לֶאֱמוּנָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה נִמְצָא, תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר צָרִיך לִהְיוֹת לוֹ יִרְאָה הַנִּקְרָא צֶדֶק (תְּהִלִּים ט). "וְהוּא יִשְׁפּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק" לְפִיכָך מִתְעוֹרְרִין עָלָיו הַדִּינִים אַך כְּשֶׁבָּא אֶל הָאֱמֶת, הַיְנוּ אֶל הַיִּרְאָה הַנִּקְרָא אֱמוּנָה אָז כָּל הַדִּינִין נִמְתָּקִין בְּשָׁרְשָׁן וְזֶהוּ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב הַיְנוּ לְהַיִּרְאָה כִּי יַעֲקב הוּא יִרְאָה, מִלְּשׁוֹן (מִשְׁלֵי כ"ב): "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה" אָז בְּוַדַּאי חֶסֶד לְאַבְרָהָם כִּי אַבְרָהָם נִקְרָא מִי שֶׁבָּא לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִלְּשׁוֹן אָבוֹא רָם (בְּזהַר בָּלָק דַּף קצ"ח:) "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וֶאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו", הַיְנוּ צֶדֶק וְהַיְנוּ אֱמוּנָה אֶלָּא עַד לָא אִתְחַבְּרַת אֱמֶת בַּהֲדָהּ אִקְרִי צֶדֶק כֵּיוָן דְּאִתְחַבֵּר אֱמֶת בַּהֲדָהּ אִקְרִי אֱמוּנָה וְכָל טִיבוּ וְכָל נְהוֹרָא שַׁרְיָא בָּהּ.

זה באמת קטע לא ארוך, אבל עדיין כתוב בחייזרית.
בגלל אורכו המוגבל, אני מעריך שניתן לנסות לפענח אותו.

לפני הפענוח, אני רוצה להבהיר משהו.
בלי תרגול רוחני משמעותי, אין טעם בכלל לגשת לנושאים האלו.
מי שחושב שכאן הוא בבר אילן והוא ישיג ציון תשעים רק מלהציץ לתוך החולצה של המורה, טועה טעות חמורה.זה לא עובד ככה.
בשביל להיות מסוגלים להכיל ידע רוחני משמעותי, צריך לבנות כישורים נפשיים.
דיברתי על זה כאן לפני שנה או משהו. מאז לא חלו שינויים מפליגים.
אם אתם רוצים להבין משהו מהעיסוק היותר של משמעותי של הבלוג הזה, מבלי לבצע תרגול רוחני רציני ומחייב.
השתטחות, או טבילות, או מדיטציה או לא משנה, באמת.
אם אתה אחד מחמשת האנשים כולל תמיר קימחי, שיודעים לעשות סקס טנטרי, תעשה סקס טנטרי, אבל אתה או את , צריכים להבין, שככה סתם לקרוא זה חסר משמעות. אין לכם כלים להכיל את ההבנות. מה שיש לכם בין האזניים זו שקית קרועה מתנפנפת. היא טובה להרבה דברים, אך לא ממש מתאימה לחבר אתכם אל תורת ברסלב, אל דברי רבינו הקדוש.

לא עובד.
עכשיו אני מרגיש שמיצינו את ההקדמה.
אוקיי, כדי להבין את התורה הזו צריך להגדיר שני מונחים, חסד ודין.
החסד הוא פילוסופיה אנטרופית. לא לקפוץ! אנחנו לא חיים כאן בלקסיקון ניו אייג'י לזקנות שמתעניינות בקבלה. אנחנו מדברים חייזרית. החסד שואף לאנטרופיה, לאי סדר במערכת, הוא גרביטציה ניצחית. אצל החסד תמיד המים נופלים מהשמיים, האש מתפשטת לצדדים, המרכז שואף החוצה להתפזר להתבדר. אצל החסד אין מחסור, כל דבר מחולק וממשיך להתחלק עד אינסוף.
אנטרופיה.
מי שראה ילד קטן, תינוקי וצפה בצורת ההתנהגות שלו, יביןבקלות מה זה חסד. כל דבר הוא רוצה, כל דבר הוא מנסה, הוא לא מפחד ומצד שני הוא לא חושב אף פעם צעד קדימה.

הדין, הוא כמו האמא הפולניה שאתם מכירים מהבית, רק פי עשרת אלפים יותר גרוע.
הכל צריך להגמר, הכל צריך להסגר. הלבן לפה, השחור לשם, הגדולים בפנים, הקטנים בחוץ.
אצל הדין העולם ברור, כולו חרוט ומוחלט ומוגדר. הדין הוא דטרמיניסטי, פעולות דורשות תגובה ולכל פעולה ישנה תגובה הולמת ולכן, ניתן תמיד לחזות את ההיסטוריה על פי ההווה.
הנקודה החשובה היא, שהיקום, כמעט כולו, מתנהג במודעות של חסד. כל פעילות מתבצעת לצורך עצמה בחוסר מודעות. גם אצל החיות זה ככה, החיה מתחילה לאכול כי היא רעבה, היא לא חושבת על מה יקרה אחרי שתהיה שבעה. היא באינסטינקטים והאינסטינקטים הולכים על כל הקופה. בודאי שזה נכון לגבי כוחות הטבע, הרוח , הגשם, תנועת הקרחונים, גלי הים. הכל בטוטאליות.
הדין, הוא ההפך, הוא מין מודעות נודניקית שאומרת "אבל עכשיו, המים כבר צריכים להגמר" או "עכשיו כבר אכלת יותר מדי, אין מקום בקיבה."
המודעות הזו, קטנה מאוד, ביחס לסך הכל. היא בעיקר מסימת תהליכים.
רק השכל האנושי בצורותיו הבוגרות, הוא כמעט דין טהור, זו הסיבה שהרבה מן המורים, ראו בשכל משהו לא טיבעי.

אוקי,
אז מה תורה פ"ז אומרת?
כשאדם מתקרב לעבודת השם, באים עליו דינים.
שימו לב,
אדם מטיבו חי בחסד.
הוא גם מת בחסד, הדינים הם מציאות לא טיבעית בשביל האדם, אבל ברגע שהוא מתקרב לעבודת השם, פתאום הוא רואה שהמציאות סביבו הופכת להיות מציאות שהדין בה מאוד דומינטי.
זה לא שהוא מקבל עונש.
המצב שלו, לא הופך להיות קשה יותר, הוא לא חוה יותר סבל, אבל הוא חוה מציאות דטרמיניסטית.
פעם, כשהוא היה "נורמאלי" , הוא חי במציאות סטוכסטית, כאוטית.
הוא לא קיבל שכר ועונש.
לפעמים היו שולחים לו מתנות מהשמים, בלי סיבה.
מישהו נתן לו כסף, איזו בחורה הסכימה לצאת איתו, לא משנה.
באותה מידה הוא גם היה חוטף על הראש, בלי קשר למעשיו.
זה מת, זה חטף איזו מחלה, לא עלינו. למה? כובע.
ככה זה בחסד. לכוחות הטבע יש הזדמנות לבטא את עצמם והם קופצים עליה. הוא בסך הכל עמד להם בדרך.
עכשיו כשהוא מתקרב לעבודת השם, הכל משתנה.
לדברים יש סיבה.
אתמול אכלת בוקסר ומחר שיניך נובחות.
רבי נחמן בן פייגא מביא דוגמא מיעקב.
על יעקב אבינו מספר הכתוב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". מסביר המדרש, שיעקב חזר לארץ כנען והתחיל לגייר אנשים, כמו שאביו גייר. מה קרה אז? קפץ עליו רוגזו של יוסף, כלומר, התרחשה מכירת יוסף למצריים.
ברור שזה לא היה עונש ליעקב, הרי הוא עשה מעשה טוב, בסך הכל.

אלא מסביר רבינו הקדוש, שלאדם ישנו דין פנימי, תקראו לזה "שכל ישר" ורבינו מכנה אותו, בשפתו החיזרית בשם "יראת העונש".

אדם יודע שאם הוא ינסה לאכול גחלת, הוא יחטוף כויה , הוא ינזק. אז הוא לא אוכל גחלים, אז הוא לא מנסה לנשוך נחשים. זו מודעות , אבל זו מודעות נמוכה. היא קשורה לנטייה הטיבעית של השכל האנושי לדין. השכל האנושי, ובמקרים רבים השכל החייתי, מאזנים את המציאות החיצונית של היקום, שהיא ברובה מציאות של חסד.
אלא שישנה מודעות גבוהה יותר, מודעות שנקראת אמונה, או גם "יראת הרוממות" והדרך להעניק לאדם את המדרגה הרוחנית הגבוהה יותר, היא להכניס אותו למציאות של דינים. למציאות דטרמיניסטית של שכר ועונש, של פעולה ותגובה, של פועל ונפעל.
ברגע שהאדם מתחיל לחיות שם, השכל שלו משתנה. עד היום השכל הדיני שלו איזן את התוהו ובוהו שבחוץ, עכשיו בחוץ כבר לא תוהו ובוהו, החוץ מתחיל להתנהג בצורה מסודרת בצורה מנוהלת ומכאן האדם מכיר בעובדה שיש מי שמנהל את העולם, שישנה יד מכוונת.
המציאות הזו מכונה בחיזרית "אמת" וכשמה כן היא, היא נכונה וכאשר השכל של האדם משתנה , הוא יכול להגיע לשלב הסופי , לראות את כל התמונה ומהי כל התמונה.
את כל התמונה רבינו מסביר באמצעות הפסוק "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם."
באמצעות אותה אמת , אותם דינים שמקיפים את האדם והמציאות שלהם משנה לו את המודעות, מביאים את האדם להכרה שמלכתחילה ישנו ריבון בעולם. זאת אומרת, תמיד ישנה יד מכונת בעולם. גם כשנראה שהכל חסד, שהכל תוהו ובוהו כשמצד הcommon sense נראה שאין היגיון ואין שכר ועונש והכל חסד, גם אז האל הוא הריבון הוא התקיף בעולם.
זה לא משנה אם יש דין או שיש חסדים, האמת היא המציאות האלוהית השולטת בכל.

יופי, נחמד גם ללמוד משהו מדי פעם.
נשיקות, אהבה ולילה טוב.

 

2012 במבט לאחור


הי מתוקים,

זה דו"ח הצפיה שלנו מ2012

אני חוזר ומספר את הסיפור שסיפרתי שנה שעברה על האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא.

הוא היה נוהג לברך בסילווסטר את כל מכריו בברכת "שנה טובה".
שאלו אותו "מה פתאום לברך בזמן של הגויים"
אז הוא השיב "הסילווסטר זה יום הדין האחרון. כשהקדוש ברוך הוא רואה איך הגויים חוגגים את התחלת השנה שלהם, הוא נזכר איך עמדו היהודים בראש השנה, עטופים בטלית והקשיבו לתקיעות השופר ואז הוא ממהר לקרוע את גזר דינם של היהודים, ולכתוב אותם לשנה טובה ומתוקה."
זה מה שאמר הצדיק מאפטא.
ואני אומר, אם לא יחגגו הסילווסטר, איך ייזכר הקדוש ברוך הוא בראש השנה?
יאללה, שיהיה לכם תמיד את מי לנשק בחצות!

שנה אזרחית שמחה ומאושרת מ"מחוייב המציאות"!

 

Here's an excerpt:

4,329 films were submitted to the 2012 Cannes Film Festival. This blog had 31,000 views in 2012. If each view were a film, this blog would power 7 Film Festivals

Click here to see the complete report.