בימים ההם


קוראים וקוראות , חנוכה שמח.

אני בעצמי לא יודע אם אני אמור לשבות עכשיו.

אז אמרתי לעצמי, אני אכתוב ואני מקווה שדברים יתבררו , עד שאני אצטרך לכתוב שוב.

נתחיל בפרשת השבוע, ויהי מקץ שנתיים ימים.

צריך לשאול, בשביל מה כותבת התורה את המילה "ימים"?

לא יודעים ששנתיים מורכבות מימים?

יודעים.

אז התשובה היא כזו.

הרבנים מספרים שיוסף היה מבלה יפה מאוד בבית הסוהר.

הם הם אומרים שהוא היה צדיק, שהוא ידע שהכל לטובה והוא שמח ורקד כל זמן שהוא היה בכלא.

אז התורה מסבירה לנו כאן שהרבנים משקרים, איך היא אומרת לנו את זה? באמצעות המילה "ימים"

הוא ישב בכלא שנתיים ועל יום הוא הרגיש, כל יום הוא סבל, כל יום היה סיוט.

יום אחד, שני ימים, שלושה ימים , שנתיים ימים וכל יום מרגישים אותו. כל יום הוא עונש.

מה אומר רש"י בתחילת הפרשה? "ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה."

כל זמן שהסיוט מתמשך, אי אפשר לדבר, אי אפשר להעביר ביקורת. ברגע שיוצא יוסף מהבור, חייבים להגיד משהו על הנסיבות שהביאו אותו לשם ומה אומרים ? ארורים הרשעים.

זה בקשר לפרשת השבוע.

עכשיו נדבר על חנוכה.

מחנוכה לומדים דבר מדהים, ישנה מצווה של הדלקת נרות.

כמה נרות צריך להדליק? ההלכה אומרת שכל מספר הולך.

תדליק נר אחד או אלף נרות, עשית את המצווה.

אתה גם יכול לברך על נר שהוא לא שלך. זאת הלכה, זה שולחן ערוך.

איזה נרות אתה צריך להדליק? גם כאן הכל הולך, תדליק נר, תדליק שמן, תדליק קרש, תדליק בנזין. הכל מותר.

זה השיעור של חנוכה. כל דבר הופך לאור.

אנשים  כמובן הורסים את הכל.

הם עושים את ההפך, הם הולכים ומחפשים הולכים ומחטטים למצוא את השמן הכי טהור והכי איכותי.

86153_wnzr

ככה נהרס החג,

ככה נהרסת כל העבודה הרוחנית.

בחנוכה יש נס.

משהו מדהים, כל דבר הופך לאור.

אבל האנשים עושים ההפך. הם מפנים גב אל הנס. הם רוצים להחליט בעצמם, הם רוצים לחפש לחטט. זו למעשה המשמעות האמיתית של ההתיוונות. כוחי ועוצם ידי.

בנאדם אומר "כוחי ועוצם ידי. "

"נכון שנס התרחש נס , אבל זה לא מעניין אותי."

זו ההבנה האמיתית של סיפור יוסף.

יוסף נחטף למצריים, הוא הפך לעבד והנה קרה לו נס. האישה הכי יפה רצתה אותו. הוא סירב לה והוא נענש. שנים ארוכות היה בכלא והוא סבל. סבל סבל עצום.

לכן אומרת לנו התורה "שנתיים ימים"

לכן גם, אנחנו מברכים את על נרות החנוכה "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם , בזמן הזה."

שוב אותה המילה "ימים"

ניסים קורים, אבל עדיין לאדם יש את הבחירה, אם לקבל את הנס, או להתעלם ממנו, אבל להתעלמות יש מחיר, כי היא עלבון לאלוהים.

רש"י אומר את זה יפה "ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה".

מי שמתעלם מנס הוא רשע.

כל החיים סבלת, התענית, עכשיו עשו לך נס, תעריך תהנה ממנו.

לא יהיו לך הרבה הזדמנויות, קח מה שנותנים לך, אתה אפילו לא צריך להגיד תודה , רק אל תתעלם, זו לא התנהגות.

בגלל זה אני מבין שאני צריך לחזור ולשבות, כי אני מאמין בניסים ואני מעריך אותם, ובגלל שאני מעריך אותם אני, אני צריך לדרוש אותם.

שיהיה לכם חנוכה שמח.

מחוייב המציאות.

 

בלא כלום


אני תיכף צריך לנוע ועוד לא הספקתי לישון, אבל פטור בלא כלום אי אפשר.

היום היה יום מגעיל ממש,

אבל זה לא קשור לכלום. אלוהים אוהב אותי בכל ליבו.
הוא משרה את שכינתו סביבי, הוא חומל עלי, משגיח ועוזר לי.
הנה היום התפוגג ועבר והלילה ירד. נר חמישי של חנוכה, שיא העוצמה.
שתי המגמות של חנוכה מתלכדות בו.
האחת "עד שתכלה רגל מהשוק."
כלומר, עד שהעולם שלנו, שנפל והתגלגל ונאבד , יחזור בחזרה אל מקומו בשלשלת העולמות הרוחניים.
מצד שני, נר חמישי.
אותו נר שלעולם לא חל בשבת ולכן אורו עצמאי ויכול להגיע מקום ולהאיר כל חשכה.
כך מתרחש מסביבנו חג האורים, מצד אחד דוחף אותנו מעלה, אל שיאי האלוהים.
מצד שני, יורד לתהומותינו, מלטף כאבנו וסבלנו, מקל על צערנו וסולח לנו.
בעולם האמיתי של מחוייב המציאות, שתי התנועות האלו הן תנועה אחת.
לא כל כך קל להבחין בזה, במציאות שלנו, במציאות של הסתרה, של חמקמקות.

אני בדרך לצדיק .
השעה מאוחרת והחשמל באוויר, כמו לפני סערה.
לא לשווא אני נוסע, דברים גדולים ממתינים מעבר לענני לחורף.

בכוחות אחרונים אני נזכר שבפעם האחרונה הייתי בראש השנה. כמה דברים התרחשו אז!
כמה מתכוונים להתרחש!

טוב, בכוח מפילים עלי שינה מלמעלה.
חג שמח, חג אמיתי.

בימים ההם , בזמן הזה


חג החנוכה הוא בין החגים הנחשבים ביותר בחסידות ברסלב ובתורת ברסלב וכך כותב עליו רבי נתן מנמיערוב בליקוטי הלכות

וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנוּכָּה בְּכָל אָדָם בְּכָל דּוֹר שֶׁצְּרִיכִין לְכַוֵּן שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת הַהַדְלָקָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת יַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַהֶאָרָה מִשּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמְּאִירָה בְּתוֹךְ כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁמֵּהַהֶאָרָה זאת נִדְלָק וּמֵאִיר נֵר חֲנוּכָּה הַקָּדוֹשׁ. וְעַל. יְדֵי שֶׁמְּקַיְּמִין יִשְׂרָאֵל מִצְוָה זאת בְּכָל שָׁנָה נִמְשָׁךְ עַל כָּל אֶחָד הֶאָרָה הַזּאת עַל יְדֵי שֶׁעוֹסֵק לְהַדְלִיק וּלְהָאִיר עַל עַצְמוֹ הֶאָרָה הַזּאת עַל יְדֵי מִצְוָה זאת, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת תּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנוּכָּה בִּכְלָלִיּוּת שֶׁהָיָה בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וְכוּ'. וְכֵן נַעֲשֶׂה הַנֵּס בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל שָׁנָה בְּכָל אָדָם שֶׁבְּכָל פַּעַם רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר בְּחִינַת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא בְּחִינַת יְוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד וְכוּ'

מגניב.

גם השנה , יצאו העיתונים המיזרוחניקים ביללה ובמספד לנוכח התערערות הנחלת הערכים האותנטיים של חנוכה, כאילו שהם מבינים בזה, והפעם יצא קצפם על כל המופעים לחג, שאין להם שום קשר לסיפור המכבים, רק פסטיגל, פסטיבל ודרדסים.

מצד אחד, אחד זה נכון, מצד שני, העולם לא מתנהל על פי רצונם ושאיפותיהם של עורכי עיתונאים או של פוליטיקאים , או של טייקונים או של פירסומאים. אלוהים מנהל את העולם והוא אפילו ברא את צדיק האמת כדי שלא יהיה לו משעמם.

אז בקיצור, גם לחנוכה דואגים בשמיים.

זה כמו הסיפור עם החור באוזון. זוכרים שבשנות השמונים ביפרו לנו שיהיה חור באוזון ועד שנת 2000 כולנו נישרף ברחובות מרוב קרינה? איפה נעלם החור באוזון? מי סתם אותו? אז מה שהם אומרים , זה שאפקט החממה סתם את החור באוזון.

אה ,אפקט החממה, אוי ואבוי , אבל משום מה הוא הגיע בדיוק בזמן כדי לסתום את החור באזון, יתברך שמו.

אז איזה דפקט חממה מגן על מורשת חנוכה?

על מורשת חנוכה מגן השיקוץ של הנוצרים ימח שמו וזכרו, או יותר נכון, קבלן משנה של השיקוץ שנקרא שטן קלאוס. 

הילדים הנוצרים מחכים באמצע החורף  ששטן קלאוס יגיע ויתן להם מתנות. כל זה מאוד מעניין ברמה התיאולוגית , אבל בגלל סיבה מסויימת השטן קלאוס הזה עוזר לשמור על מורשת חנוכה.

ובכן, אתם צריכים להבין שמעבר לים גם חיים המון יהודים. הם לא בדיוק כמונו, זה נכון.

הם מדברים משונה ומתלבשים מצחיק ויש מי שאומר שהם קצת לא נורמאלים, אבל למרות כל זה הם יהודים וכיהודים הם בוודאי עוסקים גם באיזושהי עבודת השם ויכולים אפילו להיות מקושרים לצדיק האמת, שזה ברור, כי גם גויים יכולים וכבר דיברנו על זה פה.

היהודים האלו, הם חיים בתוך הנוצרים האנטישמים והילדים שלהם גם יהודים והם גם לומדים אפילו בבית הספר עם המוני ילדים נוצרים.

והכי הם עצובים , הילדים היהודים החמודים שמגיע אמצע החורף וכל הילדים הנוצרים מחכים לשטן קלאוס, השד שלהם שיביא להם מתנות ואז הם באים לאמא ואבא שלהם ואומרים "למה ליהודים אין שטן קלאוס?"

אם זה היו הילדים שלנו, אז היינו מסבירים להם מה זה יהודי ומה זה גוי ומה ההבדלים הקיומיים בינהם כפי שכבר כתבו גדולי התורה וגדולי החסידות, לדוגמא התניא קדישא וכן הלאה, אבל שמה אי אפשר לעשות את זה, כי מה יגידו השכנים.

במקום זה ההורים היהודים המצחיקים האלו , אומרים לילדים החמודים שלהם שהם לא צריכים שום שטן קלאוס עלוב , כי הם יהודים ולהם היו חנוכה והמכבים הגיבורים שהם הרבה הרבה יותר שווים משטן קלאוס.

צריך גם להבין, שהיהודים שם מעבר לאוקינוס, הם לא כמונו ולא עובדים בעבודות כמו שלנו, ככה, חיים בצל הטייקונים והמלחמות מהיד אל הפה. הרבה מהם עובדים בטלוויזיות ובסרטים ובאולפנים ובעיתונים והם חזקים ועשירים מאוד.

זה מאוד עוזר לחנוכה, כי היהודים האלו, האבודים הם מתאמצים מאוד לשכנע את הילדים שלהם שחנוכה זה חג שווה והם עושים להם מסיבות , וכותבים להם שירים על חנוכה ועל המכבים והם לא עושים מה שעושים כאן עם הפסטיבל של הדרדסים וכל זה , אלא חשוב להם שיבינו שזה חנוכה וזה נרות ושהייתה מלחמה של החשמונאים נגד היוונים והמתיוונים.

אז אתם רואים שיש מקומות שמתייחסים למורשת חנוכה נורא ברצינות?

הנה עוד אחד.

אז תשאלו מה זה עוזר לנו? הרי בישראל יש את מצוקת החנוכה ולא מעבר למגדלי החושך איפה שחיים היהודים המשונים?

התשובה היא, שאף יהודי אינו לבד. אור הצדיק מאיר את כולם , כמו שאומר רבי נתן בקטע שציטטתי למעלה.

הרי אם השם הצליח להחדיר את חנוכה אפילו למקומות הרחוקים של הקליפות והשיקוצים, אין שום סיבה שהוא לא יצליח כאן, קילומטרים ספורים מהתרחשות הקרבות של החשמונאים.

רק צריך, כמו שאומר רבי נתן , להדליק נרות ולכוון שהאור ישטוף אותנו, כמו שהיה לפני אלפיים שנים וכמה ןשנזכה להיות מקושרים לצדיק האמת ולתורתו הקדושה ושנזכה לשמוע מרבינו ואנשי רבינו ושיעשו ניסים לנו כמו שעשו לאבותינו .

חג שמח!

אוי איזה שמאלץ , אני מת!

מעטים מול רבים


G

בחנוכה בסוף שנת 1996 , התחיל להיות קריר בהימלאיה. מכיוון שכך החלו אלפי ישראלים לנטוש את דרמאקוט, רישיקש , וארנאסי ופושקאר והחלו נעים בנתיבי הודו העקלקלים אל עבר חופי הדרום החמימים. תופעה זו כנראה מתרחשת כל שנה ושנה , אלא שבשנת 1996 אני שהיתי בפונה , עיר הודית שנמצאת באמצע , בין הצפון והדרום , לא רחוק מהבירה המסחרית של הודו , בומביי.

תושביה הישראלים של פונה , היו הרבה מעל לנדידות העונתיות האלו. אז כמו היום, הם היו עסוקים בפיתוחים  רוחניים אינטנסיביים בהיכלים המהודרים של האשראם האדיר של אושו.

אחחחחחח, קורה לי הרבה שאני נד בראשי   ברחמים כשאני רואה את הסדנאות הרוחניות  בישראל , המתנהלות בכל מיני מתנ"סים או כיתות בית ספר או חדרי הרצאות בבתי מלון. איזו עליבות ופרובינציאליות , איזה חוסר מקצועיות. מי שלא ראה את הקמפוסים בפונה , לא יודע מה זו "כיתה רוחנית".

טוב, כמובן הכל במאמר מוסגר. העיקר הוא שבאותה שנה גם התקרר בהימלאיה וגם התקרב חג החנוכה ולפונה התחילו להגיע עשרות מטיילים ישראלים כל יום , שרובם לא שוהים במקום יותר מיום או יומיים.

אז עלתה השאלה , האם להדליק חנוכיה.

אודה ואתוודה שלי היה דיון אמיתי בעניין. חברי שרובם היו עסוקים בטיפוס בהיררכיה האשראמית וכל הזמן השתתפו בקורסים ובסדנאות ובאימונים ובחלקם כבר הגיעו למדרגת מדריכים ומורים , מאוד התנגדו.

הטענה שלהם הייתה , באופן כללי , שהדלקת חנוכיה באופן פרטי, היא קישקוש בלתי מזיק, אבל באותן נסיבות כשאלפי ישראלים חולפים מדי שבוע ליד האשראם,  החנוכיה יכולה לעולל נזק כבד. הרי אותם מטיילים נבערים יכולים במקרה לבקר באשראם ולהתחבר אל ייעוד רוחני גבוה ונאצל. הדבר האחרון שהם צריכים הוא שמישהו ידליק להם חנוכיה פריטמטיבית וישיר איתם את שירי גן הילדים. זה יחבר אותם באופן מיידי למכנה משותף ישראלי רדוד ונמוך וימנע מהם את הסיכוי לעלות אל מעבר לקיום הבורגני הסתמי שממתין להם בארץ.

אלו היו החברים שלי ואז באמת היו לי חברים על רמה.

מצד שני , היו גם בפונה ישראלים פחות מלוטשים, ופחות מגוייסים רוחנית. ספסרי דירות ,מתווכים , ממשוררים בפרוטה, אמנים בעיני עצמם וסתם בטלנים ויושבי בית קפה. אלו מצידם התלהבו מאוד מהרעיון להדליק חנוכיה, לאכול סופגניות ולשיר שירים. אחד מהם אפילו בנה חנוכיה מאבנים וברזלים ומצא מקום ליד האינטרנט קפה כדי לכנס כמה אנשים ולהדליק.

כמובן , שמרגע זה נגזר עלי לבצע את ההדלקה. למזלי שעת ההדלקה הייתה בדיוק השעה הזו שכל אנשי האשראם המובהקים התכנסו ל"אחוות הגלימות הלבנות" , מה שהבטיח לי שאף אחד מחברי הנעלים, לא יקלע למקום ויעקם את חוטמו האצילי.

כך התאספו במקום חמישה עשר ישראלים ובמספר הזה היו מוסיפים ובאים , והשמש שקעה והאויר התקרר ואני ניצלתי את ההזדמנות  לשאת נאום קצר שלמזלכם רק מעט ממנו אני מסוגל לזכור.

"היום אנחנו זוכרים תקופה בה עמדו מעטים מול רבים." כך אמרתי "רבים שחשבו שהם יכולים לקבוע מה ללבוש , מה לרצות ובמה להאמין. אנחנו זוכרים היום את כוחו של המיעוט להתקומם מול הרוב. את זכותם של המעטים לשמור על התרבות שלהם ועל האמונה שהייתה כל כך חשובה להם. הרבה חברים שלי לא נמצאים כאן היום, לא בגלל שהם לא אוהבים אותי, אלא בגלל שהם חושבים שזה מכוער ופסול לעמוד מול האשראם ולשיר סביבון סוב סוס סוב. זה שמוכיח לנו שגם היום אנחנו יכולים להמצא במצב כזה כמו של המכבים ושגם היום אנחנו לא צריכים לוותר לרוב ולהכנע לו."

אז ברכתי בשם ובמלכות , הדלקתי את הנרות ושרנו "כד קטן" ואפילו חילקנו סופגניות לנאספים. שבועיים אחר כך גיליתי שבזכות הנאום הקטן שלי , משכתי את תשומת ליבה של בלונדינית מקסימה, שבדיוק הגיעה עם גל הנוודים העירה וזה בערך מה שהיה בראש מעייני לפחות באותה התקופה.

טוב, זה היה בקשר לחנוכה, שתהיה בעוד שבועיים.

לפני חנוכה ישנו עוד חג שנקרא "חג הגאולה" , של חסידי חב"ד . החגיגות שלהם יתקיימו באולמות בכל רחבי הארץ והם יזמינו את כולם לאכול ולשתות ולשמוח בכוחה והצלחתה של חסידות חב"ד. ביום הזה אני תמיד נהנה לדמיין שחסידות ברסלב היא עדיין קטנה ונסתרת כמו שהייתה לפני שלושים שנה ואני מגיע לחב"ד ושר את השירים שלהם ומרגיש "מעטים מול רבים" מחתרתי שכזה.

היום , כמובן , זה כבר לא ככה. הצדיק אוסף את הנשמות העזובות מהרחוב וגואל אותם בתורתו. רק מה, עדיין נחמד להצטרף לחב"דניקים ביום חגם, זכר לתקופות בהם הם עמדו מעטים מול רבים.השנה אני הבטחתי להגיע להתוועדות אצל הרב בני קלי בבית חב"ד בקניון מרום ברמת גן ומן הסתם אני לא אהיה היחיד.

גולת הכותרת של ההתוועדויות האלו היא שירת "ארבע בבות" , שהוא ניגון חסיד מצמרר בעוצמתו שאסור להשמיע אותו סתם והוא מיוחד רק להזדמנויות מיוחדות. הרבה חסידים מנסים לצחוק על החבדניקים ולנגן את הניגון הממממקודש סתם ככה, אבל כל פעם שאני ראיתי כזה דבר ,  הניסיון לא צלח.

ראיתי חסידי ברסלב מצפת מנסים לשיר את "ארבע בבות" שלוש פעמים וכל פעמים מתדרדרים לזיוף נוראי.

טוב, מספיק עם אולטרא אורתודוקסיה קיצונית להלילה. אם כבר דיברנו על הודו אז הנה "ראנג ראנג מיר" , פנינה בוליוודית אמיתית.

אז זהו , הבה וניפרד בברכת חג הגאולה:

"חג שמח , שנה טובה , תיכתבו ותחתמו בלימוד החסידות ובדרכי החסידות"

שבוע טוב!