העובד המצטיין


לפעמים אני ממש מדהים את עצמי.

הרי אני בשביתה והשביתה מוצדקת וחוץ מזה שהיא מוצדקת, היא גם עובדת, פעם אחרונה עבדה יופי ואם אני מפר את השביתה של עצמי, אף אחד לא מבטיח לי שאני אקבל משהו וסביר להניח שאני לא אקבל כלום.

אבל עלה משהו מאוד חשוב ואני חייב לספר לכם.

יש מקום באוקראינה שנקרא שפולה.

הוא יושב על הדרך בין אומן לצ'רקסי, זתומרת בדרך בין אומן לדנייפר, במרחק בערך שעתיים מאומן.

18501238

אסור להכנס לשם.

אוקיי?

ישב שם המתנגד הגדול של רבי נחמן. זו הסיבה. קראו לו הסבא משפולי ולא נשאר ממנו הרבה , חוץ מסיפורים שמספרים החבדניקים.

לא יודע למה, בטח כדי לעצבן את חסידי ברסלב, אבל אין כבר חסידי ברסלב, אז הם סתם עושים רוח.

הסיפור התחיל באפריל, אז הייתי באומן בפעם האחרונה. אולי כבר סיפרתי את זה כאן.

יצאתי מהמקווה היה שם איזה בעל תשובה אידיוט שסיפר לאחד מחזרזירי הקנואים שהוא מצא אצל הרמחחחל או אצל החחידא שאין מחלוקת בין צדיקים ולכן הוא נסע לשפולה והשתטח על הקבר .

אז אחר כך פגשתע אותי בציון והוא אמר לי לבוא איתו ואני אמרתי לו שכזה דבר לא עושים בלי לשאול מישהו וכמובן שלא נסעתי.

אז עבר הרבה זמן עד שהצלחתי לשאול את הרב ברנר והוא היה ממש מבולבל , והוא אמר לי "טוב , יש גם יהודים שמחללים שבת"

אז תעזבו אתכם משטויות

אפשר לחלל שבת ולאכול חזיר ולהתחתן עם רוסיות, שזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות ברגע שאני אצליח לסיים עם הגירושים שלי , אבל אל תיסעו לשפולה.

russian-singles-dating

 

יבטיחו לכם, יגידו לכם, יסבירו לכם, אל תקשיבו.

יש אגדה כזו בברסלב.

לפי שרבי נחמן נסע לארץ ישראל הוא היה באיזה מקום וגם הסבר משפולה היה שם , והסבא משפולה ניגש לרבי נחמן ולקח את היד של רבי נחמן והכניס אותה לפה של עצמו.

ואז הסבא משפולה אמר לרבי נחמן "למה אתה חושב שאני מסוכן? אין לי אף שן בפה"

אז אני אגיד לכם מה, אני לא יודע מה מצב השיניים של הסבא הזה, אני יודע טוב מאוד מה מצב השיניים של רבי נחמן , ומצב השיניים שלו מצויין והוא יודע לנשוך טוב מאוד.

אוקיי?

אל תסעו לשפולה.

אפשר להשתמש בכביש לצ'רקסי, הוא עוקף את העיר מצפון.

תיסעו ישר ואל תעצרו.

צ'רקסי עיר נחמדה, היא יושבת על הדנייפר, קל מאוד להגיע ממנה לקייב ולדניפרו והכל בסדר.

אבל אל תעצרו בשפולה, אל תיכנסו אליה.

לא כדאי.

אוקיי?

עכשיו אני עובד מצטיין, שברתי את השביתה כדי להציל כמה נשמות ואני חוזר לשבות כדי לנסות להציל את עצמי.

 

מחוייב המציאות.

היינו פה.

 

להשתגע – הגרסה המלאה


שלשום עשיתי מעשה מופרע.
האמת שאני כמעט מתבייש לדבר עליו.
אוקי, נעשה את זה קצר ואם ישאלו , אני אכחיש.
הגעתי למקום שידעתי שהמקווה שם די דפוק והייתה לי סיבה שהייתי צריך טבילה למהדרין.
מה עשיתי? התגנבתי לאיזה אתר דגירה או אתר קינון של ציפרים מוגנות , שם ידעתי שיש בריכה טיבעית.
כמה שהיה קשה להגיע לשם – אל תשאלו. המגבת שלי חטפה שלוש מאות קוצים לפחות.
הטבילה עצמה , הייתה ממש מוצלחת – למרות שהייתה רוויית בוץ, למרות שאני בספק רב , אם אחזור על החוויה בקרוב.
התוצאות כמובן , לא אחרו לבוא. בשנת שבת בצהריים, הופיע בחלומי אחד מצדיקי הדור ונתן לי מספר הנחיות לפעולה, שאת כולן שכחתי. קבלת הוראות בשנת צהרי שבת היא נוהל קבוע אצל המקובלים מאז האר"י הקדוש וגם אם אני לא זוכר השום דבר, אני יכול להתנחם בכך שלפחות נינסתי למועדון, או למעשה חזרתי אליו.

דרך אגב, אחד מגדולי החסידות , אמר ששנת הצדיקים בצהרי שבת, קשה להם וקשה לעולם , כיוון שאז הם מקבלים השגות, בלי לעמול. נו באמת, מי רוצה לעמול?

זו הייתה הקדמה בקשר לשיגעון, עכשיו אני אתייחס לאיחורים.
על שני עיניינים איחרתי לכתוב.
הראשון הוא מצעד הגאווה בירושלים שנערך השנה בסמיכות מפתיעה למותו של הרב אלישיב , מנהיג היהדות הליטאית. ניזכרתי בחיוך שלפני עשר שנים הוא הציע להעביר את מצעד הגאווה לסדום.
המצעד הזה הוא באמת בעיה אמונית. מצד אחד כולנו רוצים להיות ליבראלים יפי בלורית החושפים את ליבם המדמם בפני קהל אוהד המורכב בעיקר מנקבות חטובות ואיכותיות. מצד שני הומוסקסואליות היא רוע. זו לא "תאווה" , זו תועבה. "תועבת מצרים" , כך מכנה את זה הכתוב. צריך לה בין את הביטוי הזה , כי הוא מתאר סילוף רב מימדי של הטבע. לא רק ניגוד להתנהלות ההומוגנית של החיים בכדור הארץ , אלא גם ובעיקר משהו אנטי רוחני. מצרים היא בית העבדים, היא הבור אליו אנחנו נאבקים שלא להתחלק. מצרים היא האבטיפוס של תרבות הקליפות , תרבות החומר, תרבות המוות.
לא שאני שונא חומר. אני אוהב, לגמרי אוהב.
טסתי בשבועות לאומן , וזה היה אחרי תקופה שכל הזמן שרצתי במיקוואות ובשיעורים אצל רבנים. לא היה לי רגע דל. פתאום , אני נכנס לדיוטי פרי וכל כך נהניתי מחגיגת החומרניות הזו, מהנוצצים והמעוצבים והמבריקים והחדישים . כן, אני בעד החומר , אבל כשהוא במקומו הנכון בהיררכיה , כמשהו שמסמל את האור החוזר , את הרצון להתקרב אל הבורא , או במהותו או ביופיו או בתיחכומו ולכל דבר יש מקום שם, גם לטכנולוגיה המתקדמת וגם לאופנה העילית. כולם כולם נועדו להעצים את כוחו של הצדיק בעולם. מצריים היא ההפך. היא לוקחת אותך למטה. היא מעצימה את החומר , בונה פירמידות עצומות כקורבן למוות, מכאן באה ההומוסקסואליות, היא שקר, היא סוף הדרך. גם אושו אמר את זה , גם טיוהר אמר את זה. אין בכך כל חדש.

אז מה באמת לעשות עם המצעד?
צריך למחות נגד הפנאטיות , ברור שצריך. במיוחד בירושלים ששמה המצב כל כך גרוע שאפילו חברות הפירסום נכנעות לטליבאן. עם כל זה, אי אפשר לשלב מאבק צודק על חרותו של האדם ועל רוחו של האדם , במשהו שהוא אנטי רוחני ואנטי אנושי.
כאילו, מילא אם ההומואים היו אומרים "אנחנו חולי נפש – טפלו בנו." , אבל הם עושים מזה אופנה, איניות , שיק.
יחד עם זה אי אפשר לצעוד.

אוקי , דבר שני שהחמצתי זה ט"ו באב.
אישתי דווקא קיבלה את המתנה שלה, אבל את הבלוג עדיין צריך לתחזק.
אז ככה, היום לא נדבר לא על אמריקאן פאי ולא על סטוצים ולא על סצנות רומנטיות בהארי פוטר. על אלו אפשר לדבר בכל השנה. היום נדבר מעט ובקצרה על ט"ו באב על פי תורת הקבלה ופנימיות התורה.
ובכן, אומר הרבי מלובביץ' בספר המאמרים, לא זוכר איזה כרך , עמוד קפ"ה שהגמרא במסכת תענית מאוד מוזרה. מה הגמרא אומרת? את זה נראה כולם יודעים "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שהי בנות יוצאות לכרמים בלה בלה בלה".

שואל הרבי "מה פתאום לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב? פסח לא טוב? סוכות לא טוב?"
אז מסבירים שבאמת בט"ו באב השלמות של הלבנה , מסמלת את השלמות במדרגה הרוחנית של היום.
אז שוב פעם צצה השאלה הבאה "גם פסח וגם סוכות חלים בזמן הירח המלא והם נקבעו על ידי התורה, אז איך זה שהגמרא טוענת שט"ו באב , שבכלל לא נקבע על ידי התורה, הוא יותר נעלה עליהם?"
כאן מסבירים החבדניקים שירידה היא תמיד לצורך עליה ושהעליה תמיד צריכה להיות יותר גדולה מהירידה, כי אחרת, מה הטעם בככלל בירידה לצורך עליה? עדיף כבר לא לרדת.
ובגלל זה ט"ו נעלה על כל החגים , כי הירידה שלפניו היא תשעה באב, שהיא הירידה הכי גדולה , היא היציאה לגלות, היא חורבן הבית.

יש במאמר החבדניקי הזה עוד הרבה ניואנסים מדהימים, אבל נניח להם כרגע, כי אנחנו לא חבדניקים כאן ולא סוגדים לתיחכומים לשמם. אני את השיעור הזה שמעתי בבית כנסת של חב"ד והייתה לי עליו שאלה עצומה. השאלה שלי הייתה, איך זה ששלמות הלבנה היא תכלית השלמות?
מה אנחנו , עובדי ירח וכוכבים?
אז מה עם הלבנה מלאה? זה בא והולך.

אז התשובה נעוצה בתורת ברסלב, כמובן. אם אתם זוכרים את המאמר הזה. כאן אנחנו מגלים שהחיסור של הלבנה, מסמל את כל החוסר בעולם ושקידוש הלבנה מסמל את הכוח שיש לנו להביא את העולם לתיקונו ולכן בוודאי שמילוי הלבנה מסמל שלימות וט"ו באב שהוא השלימות שאחרי החורבן הוא השלימות הגדולה ביותר, מעבר לזה שהוא מביא לפריחת המסחר בזרי פרחים, סבונים ריחניים ואמצעי מניעה.

אוקיי חברים, כמעט שזהו זה להיום.
אני רק רוצה לבקש ממכם משהו, תתפללו עלי שאני אצליח לכתוב כאן סיכומים משיעורים של הרב ברנר. יש על זה קיטרוגים. יש אנשים שמתפללים ששום דבר מהרב ברנר לא יגיע לבלוג הזה ומדובר באנשים שיודעים להתפלל.

טוב אני אכניס קטע של שיעור על קריאת שמע, אבל תדעו לכם שאם אני מעלה דברים על הכתב , יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה מאשר ביוטיוב, אני גם לא יודע למה.

זוכרים מה סיפרתי בהתחלה על הטבילה והחלום?
גם בעולם הרוחני , כמו בעולם הגשמי , לפעמים אתה פשוט לא יודע רוצים ממך.

מעטים מול רבים


G

בחנוכה בסוף שנת 1996 , התחיל להיות קריר בהימלאיה. מכיוון שכך החלו אלפי ישראלים לנטוש את דרמאקוט, רישיקש , וארנאסי ופושקאר והחלו נעים בנתיבי הודו העקלקלים אל עבר חופי הדרום החמימים. תופעה זו כנראה מתרחשת כל שנה ושנה , אלא שבשנת 1996 אני שהיתי בפונה , עיר הודית שנמצאת באמצע , בין הצפון והדרום , לא רחוק מהבירה המסחרית של הודו , בומביי.

תושביה הישראלים של פונה , היו הרבה מעל לנדידות העונתיות האלו. אז כמו היום, הם היו עסוקים בפיתוחים  רוחניים אינטנסיביים בהיכלים המהודרים של האשראם האדיר של אושו.

אחחחחחח, קורה לי הרבה שאני נד בראשי   ברחמים כשאני רואה את הסדנאות הרוחניות  בישראל , המתנהלות בכל מיני מתנ"סים או כיתות בית ספר או חדרי הרצאות בבתי מלון. איזו עליבות ופרובינציאליות , איזה חוסר מקצועיות. מי שלא ראה את הקמפוסים בפונה , לא יודע מה זו "כיתה רוחנית".

טוב, כמובן הכל במאמר מוסגר. העיקר הוא שבאותה שנה גם התקרר בהימלאיה וגם התקרב חג החנוכה ולפונה התחילו להגיע עשרות מטיילים ישראלים כל יום , שרובם לא שוהים במקום יותר מיום או יומיים.

אז עלתה השאלה , האם להדליק חנוכיה.

אודה ואתוודה שלי היה דיון אמיתי בעניין. חברי שרובם היו עסוקים בטיפוס בהיררכיה האשראמית וכל הזמן השתתפו בקורסים ובסדנאות ובאימונים ובחלקם כבר הגיעו למדרגת מדריכים ומורים , מאוד התנגדו.

הטענה שלהם הייתה , באופן כללי , שהדלקת חנוכיה באופן פרטי, היא קישקוש בלתי מזיק, אבל באותן נסיבות כשאלפי ישראלים חולפים מדי שבוע ליד האשראם,  החנוכיה יכולה לעולל נזק כבד. הרי אותם מטיילים נבערים יכולים במקרה לבקר באשראם ולהתחבר אל ייעוד רוחני גבוה ונאצל. הדבר האחרון שהם צריכים הוא שמישהו ידליק להם חנוכיה פריטמטיבית וישיר איתם את שירי גן הילדים. זה יחבר אותם באופן מיידי למכנה משותף ישראלי רדוד ונמוך וימנע מהם את הסיכוי לעלות אל מעבר לקיום הבורגני הסתמי שממתין להם בארץ.

אלו היו החברים שלי ואז באמת היו לי חברים על רמה.

מצד שני , היו גם בפונה ישראלים פחות מלוטשים, ופחות מגוייסים רוחנית. ספסרי דירות ,מתווכים , ממשוררים בפרוטה, אמנים בעיני עצמם וסתם בטלנים ויושבי בית קפה. אלו מצידם התלהבו מאוד מהרעיון להדליק חנוכיה, לאכול סופגניות ולשיר שירים. אחד מהם אפילו בנה חנוכיה מאבנים וברזלים ומצא מקום ליד האינטרנט קפה כדי לכנס כמה אנשים ולהדליק.

כמובן , שמרגע זה נגזר עלי לבצע את ההדלקה. למזלי שעת ההדלקה הייתה בדיוק השעה הזו שכל אנשי האשראם המובהקים התכנסו ל"אחוות הגלימות הלבנות" , מה שהבטיח לי שאף אחד מחברי הנעלים, לא יקלע למקום ויעקם את חוטמו האצילי.

כך התאספו במקום חמישה עשר ישראלים ובמספר הזה היו מוסיפים ובאים , והשמש שקעה והאויר התקרר ואני ניצלתי את ההזדמנות  לשאת נאום קצר שלמזלכם רק מעט ממנו אני מסוגל לזכור.

"היום אנחנו זוכרים תקופה בה עמדו מעטים מול רבים." כך אמרתי "רבים שחשבו שהם יכולים לקבוע מה ללבוש , מה לרצות ובמה להאמין. אנחנו זוכרים היום את כוחו של המיעוט להתקומם מול הרוב. את זכותם של המעטים לשמור על התרבות שלהם ועל האמונה שהייתה כל כך חשובה להם. הרבה חברים שלי לא נמצאים כאן היום, לא בגלל שהם לא אוהבים אותי, אלא בגלל שהם חושבים שזה מכוער ופסול לעמוד מול האשראם ולשיר סביבון סוב סוס סוב. זה שמוכיח לנו שגם היום אנחנו יכולים להמצא במצב כזה כמו של המכבים ושגם היום אנחנו לא צריכים לוותר לרוב ולהכנע לו."

אז ברכתי בשם ובמלכות , הדלקתי את הנרות ושרנו "כד קטן" ואפילו חילקנו סופגניות לנאספים. שבועיים אחר כך גיליתי שבזכות הנאום הקטן שלי , משכתי את תשומת ליבה של בלונדינית מקסימה, שבדיוק הגיעה עם גל הנוודים העירה וזה בערך מה שהיה בראש מעייני לפחות באותה התקופה.

טוב, זה היה בקשר לחנוכה, שתהיה בעוד שבועיים.

לפני חנוכה ישנו עוד חג שנקרא "חג הגאולה" , של חסידי חב"ד . החגיגות שלהם יתקיימו באולמות בכל רחבי הארץ והם יזמינו את כולם לאכול ולשתות ולשמוח בכוחה והצלחתה של חסידות חב"ד. ביום הזה אני תמיד נהנה לדמיין שחסידות ברסלב היא עדיין קטנה ונסתרת כמו שהייתה לפני שלושים שנה ואני מגיע לחב"ד ושר את השירים שלהם ומרגיש "מעטים מול רבים" מחתרתי שכזה.

היום , כמובן , זה כבר לא ככה. הצדיק אוסף את הנשמות העזובות מהרחוב וגואל אותם בתורתו. רק מה, עדיין נחמד להצטרף לחב"דניקים ביום חגם, זכר לתקופות בהם הם עמדו מעטים מול רבים.השנה אני הבטחתי להגיע להתוועדות אצל הרב בני קלי בבית חב"ד בקניון מרום ברמת גן ומן הסתם אני לא אהיה היחיד.

גולת הכותרת של ההתוועדויות האלו היא שירת "ארבע בבות" , שהוא ניגון חסיד מצמרר בעוצמתו שאסור להשמיע אותו סתם והוא מיוחד רק להזדמנויות מיוחדות. הרבה חסידים מנסים לצחוק על החבדניקים ולנגן את הניגון הממממקודש סתם ככה, אבל כל פעם שאני ראיתי כזה דבר ,  הניסיון לא צלח.

ראיתי חסידי ברסלב מצפת מנסים לשיר את "ארבע בבות" שלוש פעמים וכל פעמים מתדרדרים לזיוף נוראי.

טוב, מספיק עם אולטרא אורתודוקסיה קיצונית להלילה. אם כבר דיברנו על הודו אז הנה "ראנג ראנג מיר" , פנינה בוליוודית אמיתית.

אז זהו , הבה וניפרד בברכת חג הגאולה:

"חג שמח , שנה טובה , תיכתבו ותחתמו בלימוד החסידות ובדרכי החסידות"

שבוע טוב!

בגננו הילולה


סתם,

היום י' כסליו שזה "חג הגאולה הקטן" בו אנו חוגגים את שיחרורו מהמאסר של האדמו"ר האמצעי , דב בר שניאורסון והוא שונה מחג הגאולה הגדול ,שיהיה בעוד שבוע ומשהו בו השתחרר מהמאסר האדמו"ר הזקן.

 

גם עכשיו אפשר לתפוס עיבור מהיר , שיכול להיות שזה באמת מה שמבדיל בינינו לאושר.

טוב,

להתטח אי אפשר כי הרב קבור באיזו עיירה אוקראינית שנקראת ליזאניה , אולי אפשר להשיג שם לזניה , עוד לא בדקתי.

אז מה שניתן לעשות ככה.

1. להדליק נר לצדיק (תעשו את זה לבד) הנה נר

2. לשמוע סיפור מהצדיק….

 

הממממממממ , אז ככה.

פעם סיפרו שבליל חתונתו של האדמו"ר האמצעי , הוא פשוט התעלף מרוב , נקרא לזה התרגשות. טוב בקיצור הוא לא היה מי יודע מה בעסקי העולם הזה , הצדיק , גם כשהיה בגופו ועכשיו שהוא בגן עדן , בוודאי שהוא מהחבר'ה הכי רציניים בשטח ויכול להעביר את תפילותנו דרך כל הביורוקרטיות השמימיות כאילו כלום.

 

3. לומר מתורתו של הצדיק.

בזה אני לא מבין הרבה. מה שלמדתי היום בויקיפדיה שהוא הוציא חוברת שנקראת "קונטרס ההתפעלות" ובה (לפי ויקיפדיה)  הקונטרס מחולק להקדמה, שהיא אגרת נפרדת, שבה מבאר האדמו"ר את חיוב ההתפעלות, ושולל מחד את המתפעלים "התפעלות חיצונית" הנקראים בפיו "הדרכים הישנות" (הכוונה לחסידויות הפולניות), ומאידך את אלה שחוששים, כביכול, להתפעל (כאן הכוונה לר' אהרן מסטרשלה שהיה תלמיד של בעל התניא והנהיג חלק מהחסידים אחרי מותו). האדמו"ר מבכה את המצב שרוב החסידים לא מתעוררים להתפעלות ומסביר את הסיבות למצב. הקונטרס עצמו מחולק למספר חלקים שבהם מסביר האדמו"ר את המדרגות בהתפעלות, הדרכים להגיע אליהן ואת מונעי ההתפעלות. 

והנה אפילו מצאתי את הקונטרס ואני מצטט מתוכו כמה שורות:

לא פעם ולא שתים שמעתי מפה רוח קדשו ז"ל שכל עיקר מגמתו ויגיעתו
במס"נ על אנ"ש רק שיקבע בנפשם גילוי אלוקות ההיינו שיהי' ההתפעלות
נפשם רק ההפעלות אלקות – דווקא ולא ההפעלות חיי בשר שאינו התפעלות
אלקות כלל וזהו עיקר וקיצור תוכן המכוון שהוא ההפרש בין עובדי ה'
, בנשמתם לעובדי ה' בגופם : ובזה הכלל נמצאו פרטים רבים משונים מאוד

זהו.

את כל הקונטרס תוכלו למצוא כאן:

http://www.hebrewbooks.org/34845

ותעשו חיים.

רגע , בלי ברסלב אי אפשר. הנה ליקוטי מוהר"ן רמ"ח

דַּע שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים, הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
כִּי עַל יְדֵי סִפּוּרִים מִצַּדִּיקִים נִתְעוֹרֵר וְנִתְלַהֵב הַלֵּב בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּחֵשֶׁק נִמְרָץ מְאד
כִּי.הָרְשִׁימוּ שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הַצַּדִּיק שֶׁמְּסַפְּרִין מִמֶּנּוּ, עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
זאת הָרְשִׁימוּ נִתְעוֹרֶרֶת בְּעֵת שֶׁמְּסַפְּרִין מֵהַצַּדִּיק
וְהִיא מְעוֹרֶרֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל
.

איזה חיים.

הפתעה!