סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

העבודה האמיתית


שבוע טוב, מתוקות ומתוקים, אהובות ואהובים, ניצוצות ומנצנצים.
מי יתן וישפיע לכם ריבונו של עולם רוב שפע וברכות, עליכם ועל בני ביתכם ועל כל ישראל ואימרו אמן.
היום אני רוצה לספר לכם סיפור.
סיפור אפל.

לפני הרבה הרבה הרבה שנים, האזור הזה של מזרח רמת גן, היה ארץ אוכלת יושביה.
זה היה מעוז של אלימות ופשע, בקתות אפלות וסימטאות מזוהמות.
כאן, הסתובבו ביריונים, גובי חסות, סרסורי זונות ורוצחים שכירים.
כאן אזרחים פשוטים היו נועלים כל חלון וכל דלת בביתם עם רדת ערב, או שניסו להגר ולהסתלק מהמקום הרע הזה.
בכל היה כאן, בתי בושת, הימורים פיראטיים, מכוניות תופת, חיסולים באמצע היום.
זו היתה בירת הרשע של גוש דן ומכאן הוטלו פחד וטרור לכל רחבי ישראל.

גם לאזור הזה, האומלל והאלים, היה מרכז.
לא מרכז מסחרי, או מרכז קהילתי, אלא מרכז רוע.
בין מגרש הכדורגל של רמת עמידר ובין רחוב נגבה, ממש מול בית הקברות הישן של בני ברק, שכן פרדס, פרדס נטוש, פרדס אפל.
הפרדס היה המוקד של כל הפעילות הבלתי חוקית שבסביבה. שם התרחשו דברים, איומים מדי, אפילו בשביל הרחובות הפרועים שמסביבו.
אפילו באור היום, איש לא העז להתקרב אל הפרדס ובלילה נשמעו בו קולות איומים, צריחות, צעקות, יריות ומי יודע מה עוד.
כך האפלה רחשה מסביב לליבה השחור, לפעמים מתרחבת, לפעמים מתכווצת, אך תמיד חיה, נושמת ונושפת רעל.

 

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

(אני מת על הפסוק הזה במגילת אסתר, למרות שאני לא סובל את פורים ולא את המגילה ולא את גיבוריה, חוץ מושתי, שהיא בסדר.)

אז ככה, באותם ימים, בערך לפני שלושים שנה, היה מתגורר בבני ברקק, חסיד ברסלב צעיר.
הוא היה צנוע, מנומס ונחבא אל הכלים ואת תורת רבינו הקדוש הוא למד אצל הרב הצדיק שמחה בר לב שליט"א, אחרון תלמידיו של רבי אברהם שטרנהארץ, נינו של רבי נתן מנמירוב, תלמידו של רבי נחמן בן פיגא, זיכרונו יגן על כולנו.

אותו חסיד צעיר, היה עובד השם בסתר ובגלוי וכל שאיפתו הייתה הידבקות בצדיק האמת ובעצותיו הקדושות והיה החסיד הצעיר עמל בתורה ברוב עוז ובקושי הפסיק בשביל לאכול או בשביל לישון.
וכמובן, שיותר מכל, רצה אותו חסיד להתקדם ולהתעלות בהנהגת ההתבודדות, אותה הזכיר הצדיק פעמים רבות בכתביו ואמר עליה שהיא המעלה הגדולה מהכל.
ולפיכך, החסיד הצעיר קיים את מנהג חסידי ברסלב, והתבודד מדי לילה במשך שעה תמימה, ושפך ליבו לפני הקדוש ברוך הוא וקרא ובכה והתחנן שיקרב אותו לעבודת השם ולדרך החסידות.
ולא זו בלבד שהוא עשה את כל זה, אלא שאת ההתבודדויות שלו, קיים באופן קבוע, דיקא באותו הפרדס מטיל האימה.
סודות רבים טמונים, בין השנים שחלפו.
צללים ואורות מרקדים על פני האדמה, קיץ וחורף חולפים, חולמים ומתחלפים.
רב הנסתר על הגלוי, רב הנשכח על הנזכר.
מי יודע מה התרחש שם, בפרדס החשוך?
מי יודע מה הלם בעיניו של אותו עובד השם, צעיר ועשוי ללא חת?
אין לי מושג. הזמן דהר ונס, שנות השמונים הפכו לשנות התישעים והמילניום התקרב.
רבים מהחיים אז, גוועו ונשכחו.
רבים נדדו ומתו בניכר.
גם הצעיר נדד, מבני ברק לירושלים ומירושלים לקרית ספר ושוב לירושלים
ותמיד כשהיה נודד היה מלמד. כוללים נפתחו, דיסקים הוקלטו, תלמידים החלו להופיע, בהתחלה בטיפטוף ואחר כך בזרם הולך ומתחזק.
בסופו של דבר, הציפה הרשת כל העולם והוקם ערוץ מיוחד ביוטיוב והתלמידים יכלו לראות את הרב הנערץ, מכל מקום ברחבי העולם.
אלא שכל השיעורים וההרצאות והספרים ועשרות אלפי התקליטורים, כל אלו היו רק העטיפה, רק תוצרי לוואי.
העבודה האמיתית התרחשה במקום אחר, שכן הפרדס נעלם.
יום אחד עלו הדחפורים ועקרו את העצים המתים והרקובים.
השכנים הנצחים בבית הקברות הבני ברקי, כמעט והתעורו מרעש מכונות החפירה ויציקות הבטון.
מנופי ענק התרוממו ודקרו את השחקים.
מגדלי ענק זקפו ראשם לגובה שלושים קומות, פארק ענק ניטע ובו מזרקות, מפלים, מתקני משחק ומתקני ספורט.
ערוגות פרחים ענקיות הזהיבו והפיצו ניחוח משכר.
בסופו של דבר, נבנה גם קניון חדיש ונוצץ ובו חנויות אופנה ובתי קפה ומכון כושר חדיש.
בריכת שחיה גם כן הוקמה, לצד החניה הצפונית.
עסקני בני ברק המושחתים הרימו קולם ביללה, כי הינה גילו מזימה למנוע מהחרדים להתפשט לתוך רמת גן.
אבל האמת היתה, כרגיל, בדיוק ההפך.
הבני ברקים הדירו את רגליהם מהאזור, כל זמן שהשתוללו שם האלימות והפשע.
אבל הפארק והקניון משכו אליהם את הבני ברקים ולאט לאט, התחילו הטובים, העשירים והמשכילים מתושבי העיר החרדית, החלו לגלות את המתנה שהוענקה להם.
הנשים החרדיות גילו את חלונות הראווה ואת ספריית הוידיאו.
הגברים החרדים גילו את חדר הכושר.

בנות הסמינרים של "בית יעקב" ערכו על הדשא את מסיבות יום ההולדת של ברגי ומלכי ופייגי.
וילדים חרדים מגודלי פאות, השתובבו בין המגלשות בחברת ילדות רמת גניות במכנסונים קצוצים ובחולצות ברבי.
עד שהוכשרו כמה בתי קפה ומסעדות ברחבה והיום, ניתן למצוא שם חסידים וחסידות, לצד סטודנטים וסטודנטיות, מזמינים ארוחות בוקר באמצע הלילה ממלצריות מקועקעות.
והשמחה רבה והשלום והשלווה שוכנים בין שתי הערים השכנות, כשם שכל הצמחים מטיבם, שואפים על האור והאור מטיבו תמיד מגרש את החושך.

וגם אנו לא הינו מכירים את הקשר, בין תחילת הסיפור לסופו, אלמלא שינו את שמו של הקניון לפני חודשיים בערך, וכך הוא מתנוסס לאור השמש העזה, וכך הוא מבהיק בלילות זוהרים, לתהילת עולם ולתפארת , של כל הנודדים בחושך, של כל המתבודדים באופל, של כל הבודדים הפוסעים בין הצללים ומשנים בתפילתם את המציאות.
ofer

 

משמר הלילה


טוב, זה מתוכנן להיות הפוסט האחרון בנוגע לראש השנה תשע"ד והגיע הזמן לנסות להיות קצת רציניים.
בכל אופן, נגיד שניסינו.
אחת מהיצירות החשובות בחיי היא סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' מרטין. אני לא מדבר כרגע, על סדרת הטלויזיה "משחקי הכס" , שהיא בלי קשר סדרה מצוינת, אלא על הספרים עצמם.

הם עושים את העבודה, במובן הרחב של המילה, הם לוקחים אתכם למקום.
לא משנה, אתה יכול להיות ילד אומלל בפריפרייה הנידחת והמזוהמת ואף על פי כן, כשתקרא את "שיר של אש ושל קרח", זה יכול לעשות לך את זה. זה מופלא, לא משנה באיזה חור אלוהים תקע אותך, ובינינו, אלוהים לפעמים קשה בענין הזה. לא משנה עד כמה אתה נידח ורחוק, זרוק במשפחה עלובה, בפריפריה הנידחת, בלי מקצוע, בלי עתיד, בלי כלום, לא משנה.
ג'ורג' מרטין, עשוי לעשות לך את זה, אתה יכול להיות שכיר חרב, מצטנף במארב, נחנק בזיעה של עצמו, או יכול להיות סריס בבית בושת מפואר, מרופד בקטיפה ובמשי, כשמסביבך רוחשות מזימות בין יצאניות יפהפיות, ערומות פרט לזהב ויהלומים וזה עוד כלום.
אתה יכול להגיע עד קצות העולם, ללחרחר בצמא תחת שמש יוקדת במדברות אבודים, שוממים, או להפליג בחצות, בספינת שודדים,לתוך נמל נם, רווי במסתורין, כשפים ואוצרות.
זאת לא אשליה, זאת חויה אמיתית, שנוצרת מזיוג בין המוח הבתולי שלך, לבין הסופר שמתפרע בתוכו.

שיר של אש ושל קרח, תזכרו את זה.
עכשיו, יש שם את הסיפור הזה, עם משמר הלילה.
זה מין ארגון, מסדר צבאי כזה, שמגיעים אליו גם מתנדבים וגם פושעים, שמעדיפים אותו על עונש אכזרי כזה או אחר. המסדר מגן על כל ממלכות האדם נגד כל מיני כוחות אופל ויש לו כללי התנזרות מסויימים שמרוכזים בשבועה היפה והמרטיטה שלו, כמו שרואים בסדרה.

כך הולך התרגום:

לילה יורד וכעת מתחילה משמרתי.
היא לא תסתיים עד יום מותי.
לא אקח לי אישה, לא יהיו לי אדמות, לא אוליד ילדים. לא אחבוש כתר ולא אזכה בתהילה.
אחיה ואמות על משמרתי.
אני החרב בחושך.
אני השומר על החומות.
אני האש הבוערת נגד הקור, האור המביא את השחר, הקרן המעירה את הישנים, המגן המגונן על ממלכות האדם.
אני מקדיש את חיי ואת כבודי למשמרת הלילה בלילה זה ובכל הלילות שיבואו .

זה לגמרי מרטין ואני מצטמרר כשאני מצטט אותו כאן, כי אני לגמרי בקטע הזה, אבל זה פשוט לא נכון.
החיים האמיתיים, הם לא ספר פנטזיה.
בחיים האמיתיים, השבועות האלו לא עובדות. כך אומר רבינו, כך סיפרו לנו המורים שקדמו לו, אצלנו לפחות. כך אנו יודעים, כי למדנו מהטובים ביותר, על החיים האמיתיים והם סיפרו לנו כי בחיים האמיתיים כוחנו בחמלתנו,כוחנו בפנימיותינו.
את זה ראיתי היום, כשרקדתי עם כל החבר'ה בבית השואבה, ושמתי עין, על השמן המסכן הזה שעמד בצד.
כוחנו בחמלתנו, לא ברחמים.
רחמים זו לא חמלה.
זו לא חוכמה להסתכל על איזה עלוב נפש ולהגיד "יאו, איזה מסכן, הוא בחיים לא ישיג את הבחורות שאני משיג."
סליחה.
מחוייב המציאות R
לכל החברות של אישתי, שקוראות את הבלוג, אני רוצה להבהיר, שזו רק דוגמא, אני לא משיג שום בחורות, גם לא השגתי אף פעם. זאת לא הנקודה.
אוקיי? עוד דוגמא,זה לא חוכמה להגיד "איזה מסכן, עלוב נפש תולעת שכמוהו, הוא אף פעם לא יזמין עוגת גבינה בשבדית מושלמת"
או "אותו אף פעם לא יזמינו לחתונה ההיא עם הסאשימי והאנטריקוט על גחלים".
רחמים זה זול. רחמים זה קטן.
חמלה היא משהו אחר לגמרי, היא רצון אמיתי לסגור את הפצעים החשופים האלו וזה כוח.
אני לא מוכר לכם כאן מניפיסט שמאלני ורגיש. גם זה בולשיט, חמלה היא כוח, ואם אתה לא יודע לשלוט בכוח, הוא הופך להיות מסוכן.
אבל אם כל זה, את האמת לא ניתן להכחיש. הכוח בחמלה, הכוח בפנים.
אם אנחנו נישבע את שבועת משמר הלילה, נרחם רק על עצמינו, שבועות נצחיות, הן ערובה לכישלון, לרחמים עצמיים שהופכים לאגואיזם, לטירוף ולבערות.
זה גם מה שכותב ג'ורג' מרטין, קראתי את הספר.
מעטים, אם בכלל, מאנשי משמרת הלילה, באמת עמדו בשבועתם.
כל זה לא אומר שאנחנו יכולים להתעלות, בודאי שאנו יכולים, בשביל זה אנחנו כאן.
כשיש לנו הזדמנות, כשיש לנו את היכולת, אנחנו יכולים להצליח, להפעיל מאמץ לזמן קצוב ולמצוא את עצמנו מזנקים קדימה.
זה מה שקרה לי בראש השנה, כשגזרתי על עצמי תענית דיבור ביום הראשון.
זה לא היה פשוט, כי אומן בראש השנה היא כמו מושב זקנות, כולם מפטפטים ומרכלים, כאילו אחריהם המבול.
אבל עשיתי את זה, שתקתי שתיקה מוחלטת, כשאני מקפיד לבטא רק ברכות ותפילות הכרחיות לחלוטין, וככל שהזמן עבר וחלף וככל שהתקדמתי יותר משעה לשעה שלח שתיקה, הרגשתי שאני מתרומם יותר מעלה מעלה, כמו פנס רפאים סיני שנוסק בדממה אל תוך אפלת הלילה.
כך אמר הבודהא, בדהמפדה פרק 29

מודע בין נבערים, ער בין הנמים, כך גם החכם, כסוס האציל המותיר מאחוריו את העדר.

אבל מה שבאמת עלה במחשבתי באותו הזמן, הוא שבועת משמרת הלילה.
אני אפילו לא יכול לתאר, את ההארות שחלפו בי בזמן אותה שתיקה. רמת המודעות היתה כל כך גבוהה, עד שניסיון לשחזר אותה עכשיו נראה כמעט מצחיק.
אני זוכר לדוגמא, שבאותו הבוקר, לבשתי את הקיטל ואחרי כמה דקות , הסרתי אותו באופן סופי ותליתי אותו על קולב.
באותו הבוקר הכתה בי ההבנה, שלובשים קיטל בראש השנה כדי להדמות למלאכים והסיבה שרוצים להדמות למלאכים, היא בגלל שמלאכים לא נשפטים בראש השנה ואיכשהו הבנתי שאני מחוץ למשחק הזה, שאף אחד בבית דין של מעלה, אינו מחפש אותי כרגע.
זו רק דוגמא אחת, מהרבה הבנות שניצנצו אצלי באותו הזמן, אני לא ממש זוכר אותן כרגע, אבל יכול להיות שזה יחזור באיזה שלב.
שום דבר, לא באמת נאבד, אמר בזמנו הרב ברנר.
עוד דבר אני זוכר עכשיו. ב"שיר של אש ושל קרח" ישנו מפקד פירטים אחד, בשם יורון עין העורב. ליורון הזה, ישנה ספינה בשם "שתיקה", שציותה מורכב מחרשים אילמים ועל חרטומה נמצא פסל של בחורה חסרת פה.
באחת מההזדמנויות יורון נושא מונולוג ארוך ובו הוא לועג לתפילותיהם של המאמינים באלים "הם מתפללים" כך הוא אומר "שהאלים יצילו אותם מרעב, יצילו אותם ממלחמה, יצילו אותם ממחלות, יצילו אותם מ"השתיקה"."
זה גם כן משפט שחזרתי עליו בליבי הרבה פעמים באותו היום "הצל אותי מהשתיקה."
זה היה נפלא.
באמת, לא חשוב איפה אתם נמצאים בראש השנה, אם אתם יכולים להיות בשתיקה באותו יום ראשון, אתם עושים דבר גדול מאוד.
מעבר לזה, פגשתי הרבה מאוד מכם, קוראי הנאמנים והאהובים במהלך ראש השנה הזה.
את אובי ואן, את נריה, את תומר , את אילן ועוד כמה ואני חיב לצין שכל כך התרגשתי מכל האהבה שקיבלתי מכם ומהשמחה הזאת על הבלוג ועל המשמעות שיש לו בעיני אנשים.
אני חושב לסגור כאן, זו האמת, יש לי דברים אחרים לעשות וכל דבר מתחיל בזמנו ונגמר בזמנו. אתם יודעים את זה, אבל עד אז, אני פשוט אסיר תודה על תשומת הלב הנפלאה שאני זוכה לה פה.
שום דבר אינו נאבד.
זהו לגבי ראש השנה באומן, נראה לי.
חבל שלא הייתם אתמול בהילולת רבינו בבית כנסת באר שבע, היה לגמרי פיצוץ.

זהו, לילה יורד , עכשיו מתחילה משמרתי.

המנון לאתאיזם


בדבר אחד האתאיסטים צודקים לגמרי, האדם המציא את אלוהים.

לא שאלוהים אינו קיים. קיים מאוד.

אחד משמות האל באיסלם הוא מָאוּג'וּד , כלומר "קיים" ואין קיים כמוהו.

לא שאלוהים לא התקיים לפני האדם. התקיים בהחלט.

אבל הם צודקים לגמרי בכך שהאדם המציא את אלוהים ולא רק זה שהמציא את אלוהים, הוא ממציא את אלוהים כל הזמן מחדש.

למה אני מתכוון?

בגלל שאנחנו לא יודעים להסביר תופעות רוחניות, אנחנו בונים איזה מודל ולמודל הזה ישנה קוסמולוגיה מסוימת. מה הכוונה כאן בקוסמולוגיה? מבנה אלוהי יקומי כלשהו, שאומר לדוגמא שיש אלוהים והוא יושב על כסא הכבוד ומתחתיו ישנו בית דין של מעלה ומלאכים ושרפים וכן הלאה.

אנשים חושבים שהמודל נובע מהקוסמולוגיה, אבל ההפך הוא הנכון, הקוסמולוגיה נובעת מהמודל.

המצאנו את כל הפמליה של מעלה,כדי להסביר איזו תופעה ואם כל יום נתקל בתופעה אחרת ונמציא מודל חדש, גם תומצא קוסמולוגיה חדשה, יומצא אלוהים חדש.

זה חלק מהתהליך של השכל האנושי, כשהוא נתקל בלא נודע, הוא מפענח אותו והפענוח הזה, המשמעות שלו היא תיאולוגית. הוא מיצר מחדש את האלוהות ואת הבריאה.

תכף נחזור לזה, אבל ראשית נתייחס להצהרה הזו שהשמיע ידידנו המכובד, נריה הי"ו בפוסט האחרון שלנו.

ובכן זה מה שהוא אמר:


אני כבר זמן רב חושב על הכיוון הזה ,תמיד הרגשתי שרבי נתן לקח ברצינות תהומית את העניין של רבינו ככה שהוא אפי' מתעד את הדאחקות שלו (ואמר בלשון צחות וכדו') בצורה נורא רצינית וכל דבר הוא ברר ושאל וחפר לרבינו ושוב בדק אם מה שהוא עושה זה נכון(כמו הסיפור עם ה"דער אמיתר אמת" שהציעו למוהרנת להיות רב) ובגלל זה הוא העביר את הכל הכי קרוב למקור שיכול להיות כי הוא לא חשב מה הוא חושב ומרגיש ורוצה אלא מה רבינו .זה לא נקרא כלי משחק אלא תלמיד ולא ניצול אלא ביטול,זה עלול להראות דומה.אשריך לא ידעתי לשים את זה בכלים בודהיסטים אושואיסטים פונאיים ושאר ירקות.

אז ככה, חביבי.

בזן נהוג לומר "אוי למורה ואוי לתלמיד".

מה הרעיון? מכירים את הביטול, את הלימוד ואת היחסים בין המורה לתלמידיו אבל כל אלו לא חשובים. מה שחשוב הוא השחרור, הטראנספורמציה.

אנחנו לא לומדים כדי להיות חכמים ואנחנו לא מתקרבים אל המורה כי הוא אדם נעים, או כי הוא צדיק, או כי כיף לנו איתו. אנחנו רוצים שחרור, אנחנו רוצים הארה ומה שאני אומר בהקשר של מוהרנ"ת, זה שאני לא יודע אם הוא זכה. עכשיו תשכח את פונה ואת המזרח ואת הניו אייג' ואת הכל. אני אגיד לך מה שלימדו אותי רבותי הברסלבים ממאה שערים. הם נתנו הסבר למה קראו לספר על רבינו "חיי מוהר"ן" ולספר על רבי נתן "ימי מוהרנ"ת". ההסבר שלהם היה שלרבי נחמן היו חיים, כלומר, כל הקיום שלו היה מהות אחת מושלמת, ואילו למוהרנ"ת היו "ימים", כלומר אצלו היה יום ככה ויום ככה.

זה מה שאמרו לי במאה שערים. וזה מוכיח את הענין של ההארה. רבי נחמן מתעורר בגיל צעיר מאוד וכך עוברים עליו כל חייו, במודעות עליונה מוחלטת ואילו רבי נתן, נמצא לעיתים ברמה תודעתית מרקיעת שחקים ולפעמים הוא נמצא במצב של בלבול וחוסר אונים.
במצב הזה הודו רבני ברסלב בכל הדורות. זו הצורה שהגרעין הקשה של החסידות ראה, הבין והכיר. אפילו הרב ברלנד בשיחה לרגל ההילולה של מוהרנ"ת לפני שנתיים, כשהסתתר בצפון הארץ אמר שרבי נחמן משול לאור החמה ורבי נתן משול לאור הלבנה. החמה מטיבה תמיד זורחת ואילו הלבנה לפעמים מוארת, לפעמים חשוכה ולפעמים היא באיזה מצב ביניים.
כשיטה, אני לא חושב שחסידות ברסלב קיבלה את מציאות הארת הבודהא, כפי שאנחנו מכירים אותה בבודהיזם לזרמיו. הכפירה המודחקת הזו, אולי היא הסיבה שאתה נרתע מההסבר שלי.

אלא שזו תיאוריה ע"ג תיאוריה, מסוג השעשועים שאנחנו מרשים לעצמנו לערוך דווקא מכיוון שאנחנו באמת "יושבים בין ידידים" במובן הוירטואלי. אילו אני או אתה היינו מתמודדים עם תוצאותיה של הנבערות והחשכה, היינו דורשים מעצנו לתת תשובה יותר מעמיקה והגונה לחסרונה של ההארה הזו במסורת ברסלב.
עד כאן, בנושא הזה.

עכשיו משהו יותר חשוב.
ראיתם את השאלה הזו?

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם,
הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…
נכון,לרוב העולם אי אפשר אפילו לספר את זה אבל מי שנכנס לפה הוא לא רוב העולם…צריך להמשיך להתפלל שנזכה לעיניים שרואות מעבר לקיים ומבעד למסכי ענן הערפל…
עכשיו שאלה,
הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."
עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו
על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,
ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

לשאלה הזאת באמת קשה לענות, כי היא מלאה בכל מיני הנחות מוטעות וקפיצה למסקנות משונות וזו הסיבה שאני שונא ללמד פרונטאלית, כי מגיעים אנשים עם האנרגיות של הרחוב והמנטליות של תוכניות ריאלטי ומיד מראים עד כמה יש להם דעות מגובשות בנושאים רוחניים מופשטים ובסודות וברזים של עולמות עליונים ובפילוסופיות עמוקות ששניים וחצי אנשים במהלך ההיסטוריה הבינו אותם עד הסוף.


בוודאי שאני לא מדבר על אובי ואן, הבחור שאל את השאלה, הוא אדם מצויין ואהוב ונבון, אבל הוא מתחכם ובגללו אני צריך לעבוד ממש קשה, אז אני אפסיק לרחם על עצמי ואגש לענין.


בגלל שהשאלה ארוכה ומוכרבת, נלך בשיטת אושו ונעשה לה פירוק לגורמים

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם, הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…

בודהיזם הוא תפיסה רוחנית מסויימת. לא מלמדים אותה בברסלב היום. נדיר מאוד שמישהו מגלה אותה ומיישם אותה בעצמו. לכן אתם לא בודהיסטים ולא למדתם בברסלב בודהיזם. מה שיכול להיות, וזה גם נדיר, שיבוא איזה בודהיסט שיחצה את הקווים ואז בפריפריה שלו הוא יהיה ברסלב, אבל בתוך תוכו, הוא ימשיך לשמור על עקרונות הבודהיזם. זה לא ממש קורה, בעיקר בגלל שבודהיסטים כאלו פנימים, הם דבר מאוד מאוד נדיר. למצוא אחד כזה שהחליט להיות ברסלבי, זה כמו למצוא מחט בערימה של שחת.

הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."

זה נכון מאוד. והרב עופר הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
מה הופך את הרב עופר ארז לבודהיסט? העבודה הרוחנית שלו על שני הקצות. מצד אחד מוטיבציה, מצד שני התנזרות.
כשאני מדבר על התנזרות, אני לא מתכוון למצות לא תעשה ושמירת כשרות וכל הקישקושים האלו, אני מתכוון להמנעות מכל דבר שפוגע באדם מבחינה רוחנית.
איך יודעים מה זה?
צריך להרגיש.
השיטה הזאת של ההרגשה מה נכון ומה לא נכון, מאוד שנואה בברסלב של היום. גם הרב עופר ארז מתנגד לה.
למה היא שנואה? כי ככה אי אפשר להחזיר אנשים בתשובה. אם תגיד להם, שהם אמורים להרגיש מה לא טוב בשבילם, אז הם יגידו שמרגיש להם מצויין לנסוע לים ולאכול חזיר ואז לא החזרת אותם בתשובה ואוי ואבוי.
מי שמרגיש את הדברים האלו, זה תמיד הנשמות הגבהות, בדרך כלל בסגנון.
כמו שאמרתי בפוסט קודם, נשמה גבוהה בדרך כלל אינה רגועה, בגלל שהיא יותר מדי קשורה לרוחני והחומר אינו מספיק לה. מכיוון שכך, יש סיכוי שהיא תעבור איזה תהליך שיגרום לה לפתח רגישות רוחנית. זה מתאים לה, היא תימשך לפיתוח הרגישות הזו, כי היא תמצא בו תועלת. בזכות הרגישות הזאת, היא תרגיש יותר טוב.
אז האם הבודהיסטים נשמות גבוהות? האם הם רגישים?
לא יותר מכל אחד אחר, אבל הם עוקפים את הבעיה הזו בשיטה שלהם שהיא מדהימה בפשטותה, אצל הבודהיסטים הכל אסור.
הכל.
לנזיר הבודהיסטי אין משפחה, אין בית, אין רכוש, הוא לא שותה , לא מעשן, לא מקיים יחסי מין ואוכל רק מעט אוכל תפל שיחזיק אותו על הרגליים.
האם זה עובד?
תלוי מה המטרה.
אצל הבודהיסטים המטרה היא לא להשיג מדרגות רוחניות, המטרה היא להמנע מסבל ואת המטרה שלהם הם משיגים יופי.
אצל הברסלבים, אין התנזרות, חוץ מאשר אצל אנשים גדולים באמת, שמרגישים את זה, כמו הרב עופר ארז שליט"א, אבל הוא לא יעביר את המסר הלאה. פוליטיקה.
הלאה,

עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו

כבר הסברתי למה זה לא נכון, הוא לא עשה עבודה ברסלבית, הוא עשה עבודה בודהיסטית, הוא מלמד אותה, כי לרוב האנשים היא לא תגרום להגיע ל"מדרגות", סתם היא תציל אותם מהסבל וזה לא דרכה של חסידות ברסלב.

בחסידות ברסלב, לא צריכים להנצל מהסבל. זו לא המטרה.

אמרת עוד משהו, אובי ואן?

על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,

אני בטוח שלא עבר בסיינטולוגיה בכלל, אבל חוץ מזה, אני לא יכול להגדיר את השיטה שלו. הוא באובססיה. מגיל 12, נראה לי הוא רץ במעגלים מסביב לכל חסידי ברסלב הותיקים. הוא מדשדש בלילות לקברי צדיקים נשכחים בין הסלעים, הוא רעב וקפא במירון פעמים אינספור, הוא לומד ומלמד ולומד ומלמד, עד שהוא מתמוטט. כשאדם בונה כלים כאלו, הוא כמו שואב, ששואב את אלוהים.

אתה רוצה לנסות את השיטה, אובי ואן? ספק אם אבירי ג'דיי יעמדו במשימה.

אז זה הסוף?

ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

פונה הוקמה מתוך ניסיון חדש ונועז, ללכת בדרך ההפוכה. הדרך הקשה יותר. בפונה קודם כל מפתחים רגישות. כל השיטות האחרות, כולל ברסלב, כולל הבודהיזם אומרות לך "זו האמת, עכשיו תעבוד כדי להגיע אליה".
פונה אומרת "אנחנו לא אומרים לך מה האמת, אנחנו רק נלמד אותך איך לזהות אותה כשתגיע אליה."
זה הכי קשה, אין במה להאמין, אין נכון או לא נכון, אין מטרה, יש רק כניסה פנימה, רק עירנות, רק רגישות.
אני הייתי שם ואז הגעתי לאומן וראיתי.
אבל את הדבר הזה שראיתי, אין לי איך לתת לך, אובי ואן קנובי, כי אין לך עיניים לראות את הקולות האלו, אין לך ידיים לשחות שם.
אז אתה נשמה גדולה ואתה מרגיש משהו, כמו שדה מגנטי, כמו דגדוג כזה, כמו הרגשה של וודאות, אבל אין לך את הכלים, להרכיב שפה מכל הרמזים האלו, אתה מגשש באפילה.

יאללה.
נשמע ונתבשר.

 

לא בגלל כת השטן


כשעוד היו תקליטים, הייתה אמונה כזו, שאם מנגנים תקליט הפוך, כלומר מבפנים החוצה, מקבלים כל מיני מסרים סודיים.
בדרך כלל טענו, שהיו להקות רוק שסגדו לשטן בחשאי, ודרך הנגינה הזו בהיפוך הם היו מעבירים את השיעורים בשטניות , לכל מיני חברים של כת השטן.
זה נשמע מפגר וזה באמת מפגר, אבל האמונה הזו היתה רווחת מאוד אצל כנסיות פרימטיביות באמריקה.
אפילו עשו על זה סרט שקראו לו "תעלולים שטנים" , סתם בשביל ההשכלה הכללית.
אני מספר את זה, כי לפעמים יש שווה לקרוא אותם מהסוף להתחלה. לא בגלל כת השטן, אלא בגלל, שבסוף דוחפים, כל מיני תורות, חוכמות ומאמרים שמצד אחד, לא מעזים למחוק ומצד שני, רוצים שלא ממש יהפכו לנחלת הכלל.
אז זה מה שעשיתי בין השיעור של אברהם זגדון לשיעור של הרב ברנר, קראתי את חיי מוהר"ן מהסוף להתחלה ומה מצאתי ולא ידעתי.

אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה.
כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת.
כִּי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ.
כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל.
הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר.
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר.

הרי זה בדיוק מה שכתבתי בזמנו וחטפתי הרבה ביקורת על הסנוביות שלי ועל אליטיזם לכאורה ועל נקודות טובות, שאני צריך לחפש אצל כל מיני שנוזלים כדי להיות ברסלב אמיתי וכל מיני כאלו. האמת היא שברסלב לא נועדה לעובדי באסטות. שיגידו לכם פשיטות ותמימות, כמה שהם רוצים.

השיטה הזו של "חוט של חסד" ושל "נחלי נצח" וכל המוטציות האחרות, לקחת את המיץ של הזבל האנושי ולהצמיד להם שטרימלים, היא לא העניין של רבי נחמן. נכון שזה עובד, רבינו אומר בדיוק כאן  וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא.
לא שלא רוצים אותם, אבל הםתוצר לואי של עבודת ההפצה האמיתית.
בקיצור, יש סרט חדש ל"מסע בן כוכבים" ואפרופו נסיעה בין העולמות, הייתי אחרי הצהרים אצל זגדון וניסיתי לפחות לאכול כמו חזיר. כשהתארכו הצללים, מצאתי גם אני את עצמי, עובר בין העולמות ונוסע לכיון מאה שערים.
עכשיו, יש כמה אנשים שטוענים שמכוח זה שאני לומד במאה שערים, יש לי חברים בנטורי קרתא.
זה בכלל לא ככה, שונאים אותי שמה ולמה שלא ישנאו, אם אני דוחף לבלוג בנושא ברסלב תמונות של ססיליה פורטוses.
פלא שמישהו סובל אותי בכלל.
הקיצר, פעם אחת הרב לא היה ואני הגעתי, אז מישהו החליט לנצל את ההזדמנות ולהבהיר לי מה הם באמת חושבים עלי.
לכן הם שינו את סדר הלימוד וקיפצו אל התורה הארסית ביותר בליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג.
והנה מה התורה הזו אומרת:

דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" וּכְתִיב "כָּל אִשָּׁה ידַעַת אִישׁ" אַך יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, וְאֶל הַתּוֹרָה, וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, זֶה נִמְשָׁך מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת, אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" 'יְחַוֶּה' מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים

לא היה מה לקנא בי, באותה הסיטואציה, אבל בכל זאת מדובר בליקוטי מוהר"ן והתורה הזו העלתה בי שאלה קשה- איך יכול להיות רשע בר דעת?
דעת בברסלב, זה דבר גדול.
פירושה, חוכמה מוטבעת, זו הצורה בה הרמב"ם כינה את הנבואה.
אז בנאדם שהוא נביא, שבא במגע עם האלוהות, יכול להיות רשע?
בסדר, בחירה חופשית, אבל למה שאדם יבחר במשהו שהוא יודע בודאות שהוא לא טוב?
אברהם זגדון הסביר את זה בשיעור האחרון, כשדיבר על בלעם. הוא טען שמשמעות השם בלעם הייתה "בלי עם".
לפי חז"ל, בלעם היה שקול למשה, אז נכון שאנחנו אומרים "בלעם הרשע", אבל זו כבר פרספקטיבה. אילו הינו עמלקים או מצרים, מן הסתם היינו אומרים "משה הרשע".
סתם, כתוב "ומשה גדול בכל ארץ מצרים", כלומר גם המצרים הכירו בגדולתו של משה רבינו.
אז מה באמת ההבדל העקרוני בין משה לבלעם?
ההבדל הוא פוליטי.
משה רבינו הוא מנהיג. הוא לוקח אחריות על עם ישראל, הוא דואג לו ומגן עליו.
בלעם עושה מה שבא לו, הוא נביא להשכיר, הוא מתרחק מאחריות.
לכן רבינו קושר את הדעת של בלעם אל הניאוף. כמו הנואף, גם בלעם אינו מסור אינו קשור, בניגוד למשה רבינו ש"בכל ביתי נאמן הוא".
מהו ביתו של הקב"ה? כל העולם – לפחות.
משה נאמן בכולו, ואילו בלעם עושה מה שבא לו.
לכן רבינו מזהיר אותנו, להתרחק מההוללים והפרועים, מאלו שחושבים שהכביש הוא של אמא שלהם ומותר להם לחנות איפה שבא להם והם לוקחים מה שהם רוצים, כי מתחשק להם.
ברור שלאנשים כאלו אין את הדעת של בלעם,הם לא נביאים, כאילו דא.
אז קודם כל, אנחנו לא ממש יודעים מי היורשים של בלעם ואיפה הם מסתובבים. אולי יש ביננו חיים נביאי אופל ומגע עם הנביאים הללו, הקשבה להם, תרעיל אותנו במודעות הזו של הניאוף.
הבנתם? לא עד הסוף, הא.
כאן זה "מחויב המציאות",לא ערוץ הידברות. כאן שואלים שאלות קשות והשאלה שאני שואל היא "למה לא להיות נואף?"
ד"א, שימו לב, בתורה מ"ג , רבינו מתייחס לניאוף לא בצורה המקראית, כלומר עם אשת איש, אלא בצורה המודרנית, קרי יחסי מין שהגבר מקיים מחוץ למסגרת הנישואין. מענין.
מה רע בלנאוף? כאילו בסדר, אני נשוי באושר רב לדוגמא ואני גם מכוער כמו קפטן הוק ויש לי זקן מגעיל, אולי פעם תהיה לי שכנה סקסית שתעשה לי טובה, כדי להתנקם בבעלה?
התשובה שהצדיק "בכל ביתי נאמן הוא."
הצדיק מתאפיין בנאמנות וכל גילוי של חוסר נאמנות מרחיק אותנו מהצדיק.
לא משנה מאיפה זה בא. זה יכול להיות באמת חוסר נאמנות לבן הזוג או לבת הזוג, זה יכול להיות חוסר נאמנות לעבודה שלנו, לשותפים שלנו, לחברים שלנו, כל ניאוף כזה, גשמי או פסיכולוגי, יש בו משהו מבלעם.
ומה הייתה הצוואה של בלעם "תמות נפשי מות ישרים" זוכרים? בסופו של דבר הוא מקנא בנאמנים.
אבל הדבר החשוב, הוא שבאמת נבין שהנאמנות היא לא סתם מידה טובה, היא עוד דרך להשיג את שלנו, להתחבר לצדיק ולהמריא איתו מעלה.
כבד היום, נכון?
טוב, אז אחרי שהייתי בזולה אצל זגדון ושמעתי סיפורי אימה ופחד על בלעם הרשע ועל איזה מקום בכותל המערבי, שכל מי שנכנס אליו מת ואחרי שאכלתי, אבל לא מספיק ולא את הדברים שאני אוהב (שזה נקניקיות והמבורגרים,למי שחייב לדעת), אז נסעתי צפונה (לא מרשים לי ממש לספר איפה המפקדה של הזגדונים) ושם קיבלתי את הנוגדן.

אלמלא צילמתי את ההרצאה בעצמי, לא היתי מאמין שהיא התקיימה.
שיהיה לכם חודש טוב, חיים של עושר וכבוד.

 

אבל זה לא יהיה היום


אתם יודעים שהייתי בשבועות באומן?

חטפתי שפשפת שחבל על הזמן, כשחזרתי ברגל מסופיה, אבל תראו איזו תמונה צילמתי בלובי של אחד מהמלונות!IMG227
ברור שזו לא אחת מהאכסניות היהודיות, אבל אם אלוהים ירצה, אני הולך להתארח שם פעם.
בכל מקרה, השהות באומן, באחד מהמועדים המתוירים, גרמה לי להגות בלבוש הברסלבי האופנתי והמאוס, שכולל שטרימל, חלוק פסים, חגורה מפוספסת בהירה ועוד מין מעיל עליון חום.
כמובן שסגנון הלבוש הזה, רחוק מלהיות ברסלבי אותנטי. רבי נחמן לא התלבש ככה, רבי נתן לא התלבש ככה ואפילו הרב בנדר לא התלבש ככה. יש לנו הוכחות.
אז למה מתלבשים ככה?
כן, ברלנדים קטנים, אנחנו נחשוף מאיפה הושתנה עליכם האופנה הזו, אבל זה לא יהיה היום.
היום יש עינינים דחופים יותר. מכירים את מיכל? אין לי מושג מיהי, כולנו כאן מסכות, רמזים לאנשים האמיתים שאנחנו ואולי ההפך, בחיי הבית הרחוב, אנחנו חיים מתחת למסכה ורק פה, באינטרנט, אנחנו חושפים משהו מהאישיות האמיתית שלנו.
האמת היא, ששתי האפשרויות לא נכונות. הכל מסכות, מסכות מתחת למסכות. אנחנו לא באמת יודעים מי אנחנו.
עם כל זה, אני רוצה להגיד לכם ולעצמי שמיכל היא אדם טהור.
לא שאני סבור, שלא היו לה חוויות עזות או משמעותיות, היו לה, אבל היא טהורה במובן הפשוט. היא נקייה וישרה ויותר מזה, היא ישירה.
זה מה שהיא כתבה לי, ממש כאן, ממש לא מזמן.

שלום דרול.

כשכתבתי, נחלשתי . בגלל ימים שהראו לי שוב שוב בכל מיני דרכים את הפער הבלתי נסבל.
מגיע אור, והוא אמת. כמו פנס רב עוצמה, רציני לגמרי. מהר מאוד אחרי הפוצי' מוצי' ואף תוך כדי הוא מתחיל לעבוד.
מאיר איפה שחשוך. מצביע במקום של השקר. ורומז לאן לפנות. והאני הקטן, הוא קטן . מאוד קטן באמונה. לא בא לו לשלם את המחיר. זה הפער. וזה כואב.

כמובן שהרב צודק. אדם צריך להיות במקום שלו כדי לזכות לישועה. אם מגיע אור, ומצביע על המקום הנכון, לעכשיו. והאדם לא זז – האור לא יכול להמשיך.

רצון זה חשוב. מאוד. אבל זה לא כל הסיפור.

טוב. בינתיים נערתי את האבק מעלי וקמתי בפעם המי יודע כמה להתפלל שיתבטל רצוני …. זה הקטן.

מה עוד אפשר לעשות?

מה אפשר לעשות? התחלת יפה כששאלת.
דווקא עכשיו כשהייתי באומן, הראו לי חוברת שנקראה "על כיסאו לא ישב זר", שמנסה להוכיח שבברסלב, לא נותנים עצות ולא מקבלים עצות.
אבל לפני שלא נענה לך, צריך להסביר לך כמה דברים.
דבר ראשון, כשהרב עופר ארז שליט"א אומר "מקום", הוא לא מתכוון לזוגיות, או למשפחה, או לקרירה או למקום מגורים. הרב עופר ארז, לא חושב על הדברים האלו בכלל. למרות מראהו החביב והביתי, הרב שליט"א הוא התגלמותו המחודשת של סידהרתא שייקמוני. הוא ממש לא נמצא פה, היה והלך.

הרב עופר ארז

הרב עופר ארז

האמת היא שבודהא לפחות, הכיר במנותקות של עצמו, אבל מאז סידהרתא ויתר הסידהות הסתלקו, נראית המנותקות כדבר שיגרתי ולכן הרב עופר ארז, אפילו לא יודע עד כמה הוא חריג.
לכן תביני, כשהרב עופר ארז אומר "מקום", או "המקום שלך", הוא מדבר על משהו שהוא סמוי מעיננו, משהו שהוא רואה והוא משיג, אבל רק הוא ונדירים כמוהו.
במקרה הזה, הוא מתכוון לדבר פשוט, למצב נפשי, למוטיבציה.
אותה השתוקקות של אדם להתעלות, להגיע אל האלוהות. זה מבחינתו "מקום".
מה שהרב טוען, הוא שאדם צריך לשמור על המוטיבציה הזו כדי לזכות לישועה.
זה מה שהוא אומר ואני, כזכור, חולק עליו. מוטיבציה לא מספיקה, כי האור הישר מתגשם והולך, וכל כמה שהוא מתגשם, כך הוא מרחיק את האדם משלמתו. הוא יוצר אצלו יותר קליפות ומחסומים.
אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד עם מוטיבציה, אלא שאליה צריך לצרף גם התנזרות וסגפנות. אם תבודד את עצמך מהאור הישר, אזי תהיה מספיק קל כדי להיות מונף באמצעות המוטיבציה.
זו שיטת הרב עופר ארז שליט"א. הוא ניסה אותה בעצמו והצליח.
אני יודע, אני מכיר את ההסטוריה שלו.
כמובן, שהנשמה הגדולה שלו הפכה את כל הענין לאפשרי והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית.
נכון, פעם שמעתי ממנו את המשפט "גם אם אני אהיה מזרע עמלק, זה לא משנה, כל זמן שאני קשור לצדיק." זה ברסלבי לגמרי, אבל זו רק פירוטכניקה. את לא תמצאי את הרב שליט"א, יושב במועדון הימורים, מקפיץ טקילה ואומר "העיקר שאני קשור לצדיק."
לא, הוא בודהיסט לגמרי.
עכשיו נחזור לשאלה שלך.

טוב. בינתיים נערתי את האבק מעלי וקמתי בפעם המי יודע כמה להתפלל שיתבטל רצוני …. זה הקטן.

כאן יש בעיה.
מה לימדו אותנו? מה הדבר הראשון?
השכל הוא במאי סרטים, הוא מייצר אותם כל הזמן. זה קשור לאור הישר שדיברנו עליו קודם.
לא נגלוש, מה הוא עושה עם הסרטים? הוא מכניס אותם למחסן ולמחסן שלו, קוראים אגו.
עכשיו, מה את עושה? מביימת סרטים שבהם המחסן שלך נעלם? ואת הסרטים האלו איפה את מאחסנת?
בעיה. בבודהיזם זה לא עובד, את לא יכולה להתפלל שהרצון שלך יעלם, כי הרצון שלך יצר את התפילה. זה כמו בסרט "בחזרה לעתיד", אתה לא יכול לשנות את העבר מהעתיד. אתה צריך לחזור לעבר של העבר, זה פשוט העיקרון הקארמתי כשמישמים אותו על מדע בדיוני.
אז מה הבודהיסטים היו מציעים?
הם היו אומרים "תניחי לזה."
פראקטית הכונה היא "תמצאי לך גינה ותגדלי שם במיה ובסופו של דבר, אם תהיי מספיק אדישה, כל הקארמה שלך תתנדף מחוסר עניין לציבור."
מה הם אומרים בעצם?
הם אומרים שישנן שכבות בתהליך הקארמטי והשכבות האלו מתנהגות בהיגיון מסוים כשהן נעות אחת מול השניה.
נניח שאתמאוד רוצה ללמוד קולנוע, אבל את נוקטת את כל הצעדים כדי להתרחק מזה, אזי הקארמה הטיבעית שלך תגווע. זה לא הגיוני, כי אם באמת הית רוצה קולנוע, לא הית בורחת ממנו, אבל זה לגמרי עובד. כמו שאמרתי, זו השיטה הבודהיסטית, שילוב של רצון וסגפנות.
השיטה של ברסלב אינה בודהיסטית, אינה דטרמיניסטית.
השיטה של ברסלב היא כיאוטית.
מה אומר הכיאוס?
אם נעלה את רמת האנרגיה במערכת, בסופו של דבר היא תגיע לשיווי משקל חדש. נשמע מקסים, אבל מערכות כיאוטיות בד"כ גוועות וחצי תאוותן בידן, כיון שאף פעם אין מספיק אנרגיה כדי ליצור את המצב החדש.
כאן היתרון של ברסלב, בברסלב יש מקור אנרגיה בלתי נדלה, זה הצדיק.
אם תתקשרי לצדיק, בסוף תמצאי את הסדר החדש, כי ברגע שהנשמה שלך מתחברת לנשמה של הצדיק, את מקבלת את האנרגיה שאת צריכה.
זה לגמרי לא משנה על מה את מתפללת, את יכולה להתפלל לפרדוקסים מובהקים כמו "אני רוצה שלא יהיה לי רצון", אבל כל תפילה כזו, כשהיא מקושרת לצדיק, מגדילה את רמת האנרגיה במערכת הכיאוטית שלך, ומקרבת אותך לפיתרון.

 

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

שתו לרוויה


תשמעו דבר מדהים, שבטח כבר סיפרתי, בברסלב המונח "תשובה", לא מתייחס בכלל לקיום מצוות או קבלת עול מלכות שמים. יכול להיות שכבר סיפרתי את זה פה, אני לא זוכר, אבל הנושא צץ לו כשדיברנו על ספירת העומר, שהיא עניין גדול בברסלב.
תראו לדוגמא בתורה ע"ו בליקוטי תניינא:

נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶך וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶך הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד וּבְרוּחַ הַקּדֶשׁ עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹך סֵפֶר תְּהִלִּים וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב) וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה,

הרי בני ישראל, כמובן, לא קיימו מצוות כשיצאו ממצרים, הם בכלל לא קיבלו את התורה, ובכל זאת הם עשו תשובה מכוח זה שספרו ספירת העומר.
דוד המלך, מצידו, היה דווקא אדם דתי ביותר, אם נדלג על םרשת בת שבע, ובכל זאת התעסק בתשובה כל הזמן.

חוץ מזה, בינינו ספירת העומר בעצמה, היא מצוה ואפילו מצוה די ביזארית, אז איך ניתן להגיד שבזכות קיום מצווה, אדם יתחיל לקיים מצוות?
אנחנו נסביר את זה, אבל אני קודם כל רוצה להבהיר דבר אחד. אין ספק שבחסידות ברסלב, מצפים ממך לקיים מצוות. אמנם אתה לא חייב להחמיר, ולא צריך להיות מהקפדנים, אבל קיום מצות ברמה המינימלית הוא הנורמה.
יש אנשים שחולקים על הקונספציה, וזה לגיטימי לגמרי, אבל אני לא מכיר ברסלב אחרת.
אז איפה הייתי? תשובה.
ביום ראשון של חול המועד, הייתי בחברון, במערת המכפלה.
בכל חול המועד יש שם באלאגן אחד גדול. יש שם דוכני אוכל ודוכני ספרים ורמקולים מהדהדים, של הישוב היהודי בחברון ודוכני מוסיקה ואמנות וכמובן, גם דוכן של ננחים, עם מערכת הגברה קיקלופית, שחוץ מזה שהיא משמיעה מוסיקת טראנס, היא גם מפרסמת באסטה של טורטיות כשרות לפסח ואת הקמע המתועב ההוא של "נחמן מאומן", שמביא את כל הישועות לאנשים פרימטיבים במיוחד.
ולא שיש לי משהו נגד ננחים. הננחים, כזכור, הם אחלה. כשהם לא קופצים בכביש, הם מאזינים למוסיקה של גוסטב מהלר, וקוראים את ג'וזף קונארד בשפת המקור.
בכל מקרה, מסביב למערת המכפלה, פיצוץ של אנשים,צעקות ורמקולים וילדים משתוללים ורכיבה על חמורים, אבל כשאני מתקרב קצת יותר אל המבנה עצמו, אני רואה משהו יוצא דופן.
קבוצה של אנשים ונשים תרבותיים למראה, עומדת בשקט ובסדר מופתי ומה שהאנשים האלו עושים, זה שרים שירים מתוקים כאלו, בקולות עדינים ומתוקים ומלאכיים ויש להם שם, נבלן ונבלנית שמלווים את השירה.

זו הייתה כמובן, קבוצת צליינים נוצריים, שהגיעה כדי לבקר את קברי האבות. אחת מהנשים שם התחילה לשוחח איתי וסיפרה לי בהתרגשות שהם הביאו ארבעה עשר נבלים מיוחדים לירושלים, בשביל איזו מטרה שלא הבנתי, אבל המציאות של האנשים האלו, שמגיעים עם כלי נגינה ארכאיים, למקום ההיסטורי המוזר הזה, בתוך יריד לבנטיני עם נגיעות פאשיסטיות ופאטישסטיות וכאן הם שרים בהתרגשות שירי קודש, היא מסבירה לנו את ההגדרה של התשובה בברסלב.
תשובה היא חיבור, היא התקרבות אל אלוהים, אל האלוהות.
זה בדיוק ההפך ממה שהמתין לנו בתוך המכפלה.
שם, באולם יצחק ורבקה, עמד איזה עבדקן עם עם מקרופון נצמד וסיפר להמוני חרדים על ההרפתקאות שלו במערות הקבורה שמתחת למבנה המכפלה. הוא כל כך התלהב כשסיפר, איך שהוא וחבריו מצאו שם מצבה נוצרית, וניפצו אותה. אוי, כמה שהוא היה מרוצה מעצמו, הכלב, לא שהם מצאו שמה משהו אחר, אבל די להם, לחלאות בואנדליזם, בגסות, בבערות וביהירות. די להם שהם זוחלים באבק לרגלי רבניהם ומבקשים שכר כפנחס.
אז ירדתי מהמערה כשאני מהורהר, ביקרתי גם בציון של אבנר בן נר, שאני לא מבין איך זה שעשו ממנו צדיק, אבל !I'm a believer
היו לי כל מיני מחשבות, היה ברור לי מצד אחד, שאני לא במדריגה של הנוצרים האלו, שהגיעו מעבר להרי החושך, כדי להחזיר את נבל דוד לירושלים, אבל מצד שני, גם אני רציתי לעשות משהו כדי להתקרב אל הקדושה ואל עבודת השם.
בסופו של דבר, עשיתי דבר שהפתיע גם אותי, הלכתי לננחים לרקוד. זה היה מוזר, כי היינו די לבד שם, בלב ההמון הגועש והמון אנשים , בעיקר חרדים מודרניים באו כדי לצלם אותנו, אבל לי לא היה אכפת. לא הגעתי רק כדי להתלונן ולהעביר ביקורת. עשיתי מה שיכולתי.
האמת שהיה לא רע, חוץ מהפרסומות המטומטמות לקמע מאומן, היה נחמד לצאת מהאווירת השופינג ופשוט לקפוץ לצלילי מיקס של "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
אמנם אני מעדיף את הגרסה של לי פישמן, אבל אתם יודעים, אני עושה מה שאני יכול והם כמוני, משתדלים.

בסופו של דבר הנחים כל כך התלהבו ממני, עד שהם דחפו לי לכיס של החולצה, איזה קמע ננחי. לא הסתכלתי עליו אפילו, אולי הוא כבר הלך בכביסה.
כשיצאנו מהשטח, היה לי רעיון נוסף לגבי התקרבות לאלוהים, אותו רעיון שהזכרתי בהתחלה, כלומר לספור ספירת העומר.
זה נשמע עניין פשוט, הרבה סופרים את העומר, אבל מעטים עושים את זה כמו שעושים את זה אצל ברנר שטריימלהרב ברנר בשכונת בית ישראל, על גבול מאה שערים, בין העולם הבא לעולם התחתון.

וכך נגמר היום, בצריחות עד לב השמיים. זה לא מרשים כמו נגינה על נבל, אבל זה בהחלט עובד.
אז, שיהיה גם לכם המשך סוף שבוע רגוע ושתו הרבה, זה מאוד בריא.

2012 במבט לאחור


הי מתוקים,

זה דו"ח הצפיה שלנו מ2012

אני חוזר ומספר את הסיפור שסיפרתי שנה שעברה על האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא.

הוא היה נוהג לברך בסילווסטר את כל מכריו בברכת "שנה טובה".
שאלו אותו "מה פתאום לברך בזמן של הגויים"
אז הוא השיב "הסילווסטר זה יום הדין האחרון. כשהקדוש ברוך הוא רואה איך הגויים חוגגים את התחלת השנה שלהם, הוא נזכר איך עמדו היהודים בראש השנה, עטופים בטלית והקשיבו לתקיעות השופר ואז הוא ממהר לקרוע את גזר דינם של היהודים, ולכתוב אותם לשנה טובה ומתוקה."
זה מה שאמר הצדיק מאפטא.
ואני אומר, אם לא יחגגו הסילווסטר, איך ייזכר הקדוש ברוך הוא בראש השנה?
יאללה, שיהיה לכם תמיד את מי לנשק בחצות!

שנה אזרחית שמחה ומאושרת מ"מחוייב המציאות"!

 

Here's an excerpt:

4,329 films were submitted to the 2012 Cannes Film Festival. This blog had 31,000 views in 2012. If each view were a film, this blog would power 7 Film Festivals

Click here to see the complete report.