על חומות האמונה


שבוע טוב, חודש טוב.
הקיץ הזה מתיש לגמריי.
לא רק שקשה למצוא על מה לכתוב, קשה אפילו לחשוב, התודעה מטפטפת בעצלתיים.
לא שכחתי מה שהבטחתי לאודי. יהיו הסברים פשוטים , בנוגע לתורת הקבלה. יכול להיות שאפילו יוקם בלוג חדש לעניין, כי זה לא בדיוק ברסלב.

חוץ מזה, אתם יודעים שהעולם משתנה.
ככה מתחיל הסרט "שר הטבעות" ובצדק. זה באמת מה שקורה.
האם מדובר על ימות המשיח? לא.

האם סוף העולם מתקרב? את זה כבר קצת יותר קשה לדעת. סוף העולם הוא דבר טכני. אסטרואיד יכול ליפול עכלינו יום אחד ולגדוע את כולם, פושעים ותמימים, צדיקים ורשעים.
לגורודיף הייתה תיאוריה, שבטח שמעתם עליה. הוא אמר שכל מה שהאנושות עושה, מתמקד בצורה לא מודעת במטרה אחת והיא להחיות את הירח, כלומר שבירח יהיו חים כמו שיש כאן, על כדור הארץ.
אולי זה נשמע לכם מצחיק, אבל תקחו בחשבון שגורודיף היה איש מאוד חכם ושישנם תיאוריות הרבה יותר דביליות.

אבל השורה התחתונה היא, שדברים קורים, לא בגלל יום הדין ולא בגלל המשיח. יש גם סיבות אחרות.
לא מזמן ראיתי את הסרט "קצה המחר" עם טום קרוז ואמילי בלאנט המופלאה, שממנה נהננו גם ב"אהבת קיץ" וב"שטן לובשת פראדה" ואפילו היה לה תפקיד קטן בסרט המדהים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", שמספר איך ארצות הברית ניצחה את ברית המועצות באפגניסטן.

אז בסרט הזה של טום קרוז, קיימת המציאות שראינו גם במלחמת העולם Z, זאת אומרת, שהמלחמה מתפתחת מהר מאוד.
כאילו, רגע אחד הכל בסדר, ותוך כמה דקות העולם המוכר הופך לחזית מתמוטטת.
אני נוטה להאמין שהופעת הסרטים הללו בזמן האחרון, אינה מקרית.
גם בחיים שמחוץ לקולנוע המלחמה מתקרבת במהירות.
לפני חודשיים או שלושנה סיפרו לנו על איזה ארגון בשם "המדינה האיסלמית", שנלחם נגד השיעים בעיראק והנה בצ'יק וצ'אק הוא מגיע כבר לרמת הגולן.

לי יש תיאוריה.
רבינו כותב באיזה מקום ,
שיש השפעות מהגויים שמגיעות ליהודים ושזה בסדר. זה בשיחות הר"ן איפהשהו בהתחלה.
ההשפעות, עוברות גם בכיון ההפוך, רק שהן עוברות הקצנה מסויימת.
כלומר, ברגע שמתרחש משהו כאן, מתחילה ההשפעה שלו להיוצר גם אצל הגוים, רק שם ההתרחשות קיצונית יותר.
זה כמובן, נכון לשני הכיונים.
אם בינינו אנו נתנהג בצורה תרבותית ונאורה, העולם כולו יתקדם ויתעדן, לעומת זאת , אם נעשה ההפך פה, ירגישו את זה בכל העולם.
לכן הזבלים הקטנים של ירושלים החרדית , הם לא רק זיהום מקומי.
לכן, התפשטות אפנת סמרטוטי השאלים בשכונות השחורות, היא לא רק ענין של השקפה, היא לא רק אמונה , לא רק "חופש פולחן" או "חופש ביטוי".
הקיצוניות מהדהדת הלאה, מבית שמש לבגדד , מ"חוט של חסד" עד לאל קעידה.
את התוצאות שלה אנו חווים כל הזמן, בטלוויזיה ובחדשות בדמות סיפורי זוועה על אספסוף אנטישמי באירופה או מעשי טבח בגבול בין סוריה לעיראק , אבל ראש הנחש נמצא כאן, בבית שמש ובבית ישראל.
באותה מידה, המלחמה בסימפטומים היא חסרת טעם ומיותרת. אם יכו אותם בעיראק, הם יצוצו בתורכיה, הם יצוצו בסעודיה ובמצרים ובאלג'יר.
צריך לטפל במקור, צריך לעקור את השורש והשורש, הוא בטווח פגיעה.

חוץ מזה, גם אני לא צודק ואין קשר בין מתאבדי עיראק לטומטומי בית שמש, עדיין כל פגיעה באחרונים תביא גאולה לעולם, או לפחות לשכנים שלהם.
נסיים בברסלב,
לחודש אלול ישנה חשיבות רבה בתורת החסידות.
חשוב מאוד לחנצל אותו ללימוד תורה ולעבודה רוחנית.
יש שנהגו בברסלב להתחיל ולסים את התנ"ך בחודש וזה מנהג יפה.
ראיתם את הסרטון מההילולה של הרב בנדר?

אני לא זוכר אם זה מופיע שם, אבל איש אחד הגיע לרב בנדר ושאל "האם באומן ייחסו חשיבות ליום הולדתו של האדם?"
ענה הרב בנדר "באומן יחסו לכל יום".
אפרופו אומן, נוכל לקיים את מפגש חובבי הבלוג השנתי, כמו בשנה שעברה, אתם יודעים, בבית חב"ד בקריית ברסלב, אחרי התיקון הכללי העולמי.

יאללה ביי.
גישמי ברכה.

קורא בצללים


היי חבר'ה, מה העיניינים?
מתנה גדולה נתן לנו האר"י הקדוש, המכונה גם סתם "רי" אצל כמה רבנים, שקבר את ההילולה שלו באמצע תשעת הימים. כך אנחנו יכולים לרקוד ולשמוח ולשמוע ברמקולים טראנס של נחמן מאומן, במקום להתאבל או להתווכח עם אנשים שחושבים שצריך להתאבל.
ככה צריך למות, כמו האר"י, עם אצבע בעין למי שצריך, אבל לצערי אני לא אעסוק בזה היום, יש לי כל מיני התחייבויות.
דבר ראשון, אנחנו מביעים את זעזוענו ואת שאט נפשנו מהפשע הנתעב שבוצע השבוע על ידי חלאות וזבלים, בצומת פי גלילות. המנוולים האלו פשוט השחיתו שלט בשווי שלוש מאות אלף שקל, רק בגלל שהייתה עליו תמונה של הדוגמנית שירלי בוגנים בבגד ים.
זה כבר לא "רק בירושלים", זה כבר לא "ליד בני ברק". זו צומת באמצע ישראל החילונית, בין רמת השרון, הרצליה וצפון תל אביב.
הטינופות שעשו את זה, והרבנים הזבלים ששלחו אותם, הם לא סתם אנשים פראיים, נבערים ופרימטיבים, הם החליטו לכפות גם עלינו , את תורת סדום ועמורה שלהם ועד שלא יעצרו אותם בדם ואש, הם לא מתכוונים להפסיק.
אני מאחל להם מכל ליבי שיזרקו אותם ערומים, לתוך תא מלא באסירים ביטחוניים , במחנה כליאה של הטאליבן, כי הם פשוט צריכים להתנסות במשמעותו האמיתית של שלטון החושך.
"מחוייב המציאות" מביע הזדהות עם כאבה של חברת "המשביר לצרכן" שרכושה הושמד, ומקווה שהטרגדיה הזו, לא תעיב על הקריירה של שירלי, שהיא בין הדוגמניות הוותיקות והמצליחות וייצגה בכבוד את ישראל בהרבה הזדמנויות.

אה, מה שכחתי? בסדר.

מחוייב המציאות PG
טוב, קיבלתי מעמית קדם ההודעה הזו:

שלום דרול,
אין לי מושג מי אתה אבל בחרתי כן להגיב לכל המחמאות שקיבלתי כאן ממך.
אני מבין שאנחנו מתפללים ביחד באומן אז הייתי שמח אם במקום להכפיש את שמי בעילום שם היית ניגש אלי והייתי מספר לך קצת ממה שהיה באותה שבת ברמת הגולן ואולי גם נותן לך לשוחח עם חלק מהאנשים שהיו שם כדי שתבין עד כמה השבת הזו הייתה משמעותית עבור הרבה אנשים שנטלו בה חלק.
אבל אתה כנראה מעדיף התנצחות בוטה ופוגענית מאשר בירור אמיתי של הנושא ולכן לצערי כנראה לא נזכה לדבר על זה…

הוא הגיב להודעה ההיסטורית הזאת.
ממש מוזר, חשבתי שגמרתי כבר עם חבורת "אדרבה", אבל העולם מלא בהפתעות.
זה מה שעניתי לו :

סליחה.
מה למעשה כתבתי עליך?

"וגם אחד עמית קדם, איזה ניו אייג'י בעל תשובה, שכותב ב"אדרבה" מיני דברים שלשמחתי אני לא טורח לקרוא."

זו הכפשה? זה מה שהעליב אותך?
אני אשנה את זה. אין בעיה. יש לי הרשאות עריכה כאן.
מה שאני מציע, זה לפני שניפגש באומן , אולי תאיר את עיני ואת עיני הציבור הקדוש, לגבי השגותיך על מה שנכתב כאן?
תספר לנו על השבת, על התכנים, על המסרים וההדגשים ועל האווירה.
אתה יכול גם להעביר גם עדויות ממשתתפים אחרים ואתה יכול לעשות את זה כאן ב"תגובות" ואתה גם יכול להעביר לי מכתב לכתובת הדואר של הבלוג drall@shoresh.org.il ולהרחיב את היריעה כרצונך.
"מחוייב המציאות" דוגל במדיניות של במה חופשית.
מה שאתה תכתוב אנחנו נפרסם ב"עמוד הראשון" שלנו, ללא תיקונים וללא השמטות.
אנחנו נשמח לשמוע ממך ונשמח להגיב, כפי שאתה מוזמן להתייחס לתגובותינו, אם תהיינה.

כך אנו נוהגים, בניגוד לכ"כ הרבה אחרים.

נראה לי שבזאת נהגתי בהגינות מספקת.
עכשיו לנושא הרבה יותר חשוב.
גם מ.נ., ידידתנו הותיקה, וגם בחור בשם יניב, פנו אלינו בנושא שמירת ההלכה על פי תורת ברסלב.
זה מה שמ.נ. כתבה:

במחוייב המציאות שואלים שאלות קשות. אז אני חייבת לשאול: "תורת ברסלב היא בכלל לא יהדות, היא בקושי חסידות" כתבת
ו"כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות". סליחה ומחילה ולא נעים לומר אבל זה נשמע כאילו הוא "השתמש" ביהדות כדי להמשיך את תורתו.

אז אני מבינה מזה וכמובן יכול להיות שאני טועה שהתורה של רבנו מעולם גבוה יותר : תורת משה ככה הבנתי מעולם הבריאה והתורה של רבנו מעולם האצילות לפחות או לא יודעת מאיפה – אז למה הוא קיים מצוות, והמליץ ללמוד הלכה בכל יום ולא זוכרת איפה קראתי שאמר שכדי לזכות לאור החכמה זה על ידי קיום מצוות מעשיות דייקא. וגם אתה למיטב הבנתי מקיים לפחות חלק מהמצוות.

זה מה שחברתנו והבטחנו לא להשיב לה באופן מנומק.
עם הבחור, סתם ניהלתי דיאלוג לגמרי מיותר, שאני אביא אותו פה לעיונכם:

יניב:
רבינו אמר לא לזוז מהשולחן ערוך…
אבל היצר אמר לקרוא מה שנוח ולעשות מה שנוח.
זה שאתה ואני נופלים, סבבה, היצר חזק, כולנו יודעים זאת.
אבל לשנות את המפה כדי שתתאים לנפילות שלי?
לכתוב במקום "חיפה" את העיר "תל אביב" רק בגלל שטעיתי?
לא אומר שאני שומר את העיניים מי יודע מה, אבל אין שום ספק שזה לא טוב לראות בחורות וכו'.

רבינו יורד אלינו כדי להעלות אותנו, לא כדי שנעשה קומזיץ עם רבינו ונשאר איפה שאנחנו.
שנצליח, אמן.

דרול:

רבינו לא אמר שלא לזוז מהשולחן ערוך, זה קשקוש של מחזירים בתשובה.

טוב, ליתר דיוק, אנחנו הרי לא יודעים בדיוק מה רבינו אמר או לא אמר בכל רגע בחייו, אבל באף אחד מהספרים המקוריים של ברסלב, לא קיימת הנחיה כזו.
יש שמועה, שהתפרסמה רק בשלושים השנים האחרונות, לגבי איזה סיפור שמישהו בא לרבינו עם כל מיני טענות משונות על "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' ורבינו אמר לו ככה בבדיחות הדעת "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
זה כל הסיפור, הוא מופיע בתור שמועה בשיח שרפי קודש ובדיבורים של אמונה והוא רחוק מאוד מלהיות משמעותי ומחייב, אם בכלל קרה וגם זה בספק.

זה שהמחזירים בתשובה הפכו את המעשיה הזו, לאיזה עיקרון יסודי בברסלב, זה רק מראה עד כמה הם מסלפים את תורת רבינו, ועד כמה המניעים שלהם פוליטים.

מה שכן, לא מזמן הבאתי באחד מהפוסטים האחרונים כאן בבלוג ציטוט מ"חיי מוהר"ן" ששם רבינו אומר שאפשר ללכת תמיד לפי הדעה המקילה,
ז"א
אפשר ללכת לחוף מעורב לפי ראבי"ע
אפשר ללכת לקולנוע לפי הרב סתיו
נשים לא צריכות ללכת בכיסוי ראש לפי הרב משא"ש
לא צריך לקים חתונות נפרדות לפי הרב פיינשטיין
אפשר לשמוע זמרות לפי הרב רוזנצויג וכן הלאה.

זאת ברסלב האמיתית וזאת ספרות ברסלב האמיתית, לא איזו שמועה.

מה גם שמקובל עלי "השולחן ערוך" , הוא מאוד מקל בד"כ. ההלכה שאנחנו מכירים היא החמרות על גבי החמרות של השו"ע.

יניב:

יופי, הלכת עם רבינו עד הסוף ושכחת את ה' ואת התורה. "לא תתורו", "ועשית ככל אשר יורוך", ומה שכתוב באבות "עשה לך רב", לא נראה שהכוונה ל-10 רבנים…
"רבי נוח"=מה שנוח.
מחקת את מציאות ההידורים, מחקת את הרצון להתחזק ולהדר כשאפשר…
אם כל מה שכתבת, זה רק בשביל לשרוד ולשמוח במצב שלנו, דיינו. באמת לא צריך להוסיף חומרות מתוך גאווה וכו' כשיש דברים מפורשים שעדיין צריך לעבוד עליהם, את זה כולם אומרים. אבל להפוך את זה לשיטה שצריך *לחפש* רק קולות? רחוק מאד.
מה גם שכתוב "אחרי רבים להטות", זאת אומרת שאתה לא יכול ללכת לפי דעת יחיד אם הרוב חולקים עליו ולא נראה שכל הדעות שהבאת מוסכמות על הרוב.
אז מחקת גם את *כל* הספרים שמדברים על איך פוסקים הלכה…
יש גם רבנים רפורמים וכו', לאן אתה רוצה בדיוק להגיע?

ושוב, לומר שאנחנו לא על המפה וזו הדרך להתחזק איפה שאנחנו נמצאים כדי לא להתייאש וכדי שבכל זאת נעשה מה שאנחנו עוד יכולים לעשות, מקובל.

ולפי מה שציטטת: "תגיד מה שאתה רוצה על הספר שלי, רק עם השולחן ערוך אל תתנהג ככה."
יוצא שאתה עושה הפוך, לוקח בדקדוק מה שכתוב בספרי רבינו (או תלמידיו) אפילו שרבינו אמר שאפשר לומר "מה שאתה רוצה" (=לא חייבים לדקדק) ועם השולחן ערוך אתה עושה קרקס.

אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלו רק תגיד לי איפה אני מפספס, מדבריך נראה שאתה לא אחד שלא מבין כלום אלא אחד שלמד גם למד.

אז זה מה שנכתב, ואני מודיע חגיגית, שאני לא מתכוון לענות בעצמי.
יש לי תשובה, אני אושואיסט ולפיכך גם התשובה שלי היא אושואיסטית by the book. כיוון שאתם לא אושואיסטים, התשובה שלי לא תעזור לכם ואילו הייתם אושואיסטים, הייתם יודעים אותה בעצמכם.

מה שכן, ישנן כמה תשובות, שאני רוצה להציג, שלושתן לא ממש מושלמות מבחינה תיאורטית או פרקטית, אבל אלו התשובות הכי טובות שישנן,למיטב ידיעתי.
תשובה ראשונה, לפי מה שרבי נחמן אומר לרבי נתן בתחילת פרק "עבודת השם" בספר "חיי מוהר"ן"

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי
וְהָיָה רְצוֹנוֹ קְצָת לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אַב בֵּית דִּין בְּאֵיזֶה קְהִלָּה.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לִי מָרָה שְׁחוֹרָה וַחֲשָׁשׁוֹת רַבּוֹת בְּעִנְיַן הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר. וַאֲנִי מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵעִנְיַן הַהוֹרָאָה מְאד.
הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

זאת למעשה התשובה ליניב.
הסיפור עם ה"לקמט", הוא שמועה, לפיכך הוא נחות בהרבה מציטוט אמיתי מספר ברסלבי מקורי. גם אם לא נראה לך שרבינו שולח אותנו לחפש הקלות, זה מה שהוא עושה בפירוש. לנו זה נראה הגיוני, כי אנחנו יודעים עד כמה אופנת ההחמרות, הרווחת אצל בעלי תשובה, היא דבר מסוכן, מעות ומסולף. אשרינו שמצאנו ציטוט מדויק וברור שבו רבינו הקדוש, מקבל את דעתנו במלואה.

את התשובה השניה שמעתי מיובל דיין.
לא הזמרת הזאת, כמובן.
הוא אמר "אני מקיים שולחן ערוך, רק בגלל שרבי נחמן מברסלב אמר."
זאת גישה שמאוד שנואה על חרדים ודתיים, במיוחד האורגינאליים והיא גישה מצויינת לדעתי.
עושים כל מיני דברים כדי להיות מקושרים לצדיק ובין היתר גם מקיימים את השולחן הערוך. יש בגישה הזו שני יתרונות בולטים, קודם כל, היא מעמידה את ההלכה במקום אחר לגמרי, מהמקום השמור לה בהוויה האורתודוקסית ובכך היא יוצרת חיץ ברור וחשוב בין חסידי ברסלב לבין דתיים סתם.
מעבר לזה, התקשרות לצדיק, לא משנה באיזו דרך, היא תמיד ברמת המוטיבציה. אין בעיה אתה מצליח יותר ופעם אתה מצליח פחות. פעם קמת חצות פעם לא קמת, פעם שמרת שבת, פעם חיללת, אתה תמיד מסתכל קדימה, אתה תמיד מסתכל למעלה. אתה לא נשפט לפי המעשים, אתה לא נשפט לפי אורח החיים, אלא ברמת המוטיבציה הכללית ובעניין הזה, טיסה אחת לאומן מסדרת את ה-כ-ל.
אני לא אומר שזה מה שיובל אומר, או שזה מה שיובל חושב. זה הפירוש שלי למה שמשתמע מדבריו. עם כל זה יש כאן בעיה טכנית. רבי נחמן עזב אותנו לפני מאתיים שנה בערך ואילו השו"ע נכתב מאות שנים לפני זה. שני המקורות ההיסטוריים הללו יוצרים איזו בעיית שדרוג אצל האדם המודרני, כי הוא שואל את עצמו, איך הוא מתרגם את השולחן ערוך למסר עכשווי. הרבה דברים השתנו, הרבה דברים קרו וצריך מנגנון, כדי לבצע את ההתאמה הזאת.
שני המנגנונים הקיימים הם בעייתיים.
הרבנות האורתודוקסית נגועה בפוליטיקה, לא משנה באיזה זרם מדובר ובכלל אין לה מחוייבות לשו"ע.
גם רבני ברסלב וחסידי ברסלב הותיקים, לא ממש רוצים להתמודד עם הנקודה הזאת. הם מעוניינים להיות אורתודוקסים טובים ושולחים אותך לרב בכל עניין, שלא קשור לטיסה לאומן.
כאן אני רואה את הבעיה.
אתה רוצה ללכת לסופרמרקט ורוצה להיות מקושר לצדיק, אז יש לך סברה שאם תקנה משהו בהשגחת הבד"צ, אז התקשרת לצדיק, אבל אתה לא יודע עד כמה הגוף שנותן את ההכשר מחוייב לשולחן ערוך, או לכל מיני אינטרסים פוליטיים של העדה החרדית, ששומר נפשו ירחק.

אוקיי, הגיע הזמן לתשובה השלישית, שהיא מבחינתי הכי טובה ונדמה לי שבמידה מסויימת היא יכולה לענות אפילו על השאלה של מ.נ.
שמעתי אותה מרב ברסלבי, אני לא אומר מי, כי יצלבו אותו על לא עוול בכפו, אבל רק תדעו שזו תשובה פורמאלית מוסמכת.
הוא אמר למעשה כזה דבר:
השולחן ערוך הוא לא סתם ספר.
הוא נכתב בשיתוף פעולה בין מרן הבית יוסף, אליהו הנביא וכמה מלאכים.
מכיוון שכך, יש לספר הזה לא רק גרסה מודפסת ויציבה, אלא גם "גרסה רוחנית", שהיא מין צל כזה של "השולחן ערוך", שקיימת בעולמות העליונים.
מה ההבדל בין שתי הגרסאות?
ההבדל ברור.
בעוד הגירסה המודפסת היא קשיחה , גרסת הצללים גמישה ומשתנה בתמורות הזמן, לפי העניין, והמקום.
הדבר החשוב, שגרסת הצללים מחייבת, היא מביאה את משמעותו האמיתית של השו"ע לידי ביטוי כאן ועכשיו. ספר הצללים אינו פירוש על השו"ע, הוא לא הסבר על השו"ע, הוא גם לא מערכת הלכתית המבוססת על השו"ע. ספר הצללים הוא השולחן ערוך בכבודו ובעצמו, שנכתב מחדש ומייצג את ההלכה האמיתית ע"פ מרן הבית יוסף ושותפיו.
השאלה הנשאלת היא, כמובן, איך ואיפה ניתן לעיין בגרסת הצללים הזאת של השו"ע.
אותו רב שסיפר את הסיפור גם ענה על השאלה הזאת, הוא אמר שיש אנשים שיודעים לקרוא בשולחן הערוך הנסתר הזה ולהוציא ממנו הלכות אקטואליות.
מדובר כמובן, ביחידי סגולה ומתוכם אנחנו מכירים שניים. הראשון הרב משה איסרליש, הרמ"א, שהביא את מנהגי קהילות אשכנז במקביל לשו"ע וההגהות שלו מצויות ברוב הגרסאות המודפסות של הספר.
השני שקרא בספר הצללים, הוא רבינו הקדוש, מוהר"ן בן פייגא, האדמו"ר מברסלב.
זה נחמד מאוד. אחלה תשובה. הבעיה היא שגם התשובה הזו, לא ממש עוזרת לנו בחיי היום יום, כי שני הדמויות הללו, לא מצויות בין החיים כבר הרבה שנים.
אז ישנן כאן עוד שתי נקודות.
קודם כל ישנה נבואה, שניבא הסבא, שאמר שגם בדורנו יקום הרב שידע לקרוא בספר הצללים.
הכוונה כמובן לגרסת הצל של השו"ע, לא ל"ספר הצללים", שהוא מין ספר כישוף קדם ניו אייג'י שפורסם באנגליה לפני חמישים שנה לא קשור בכלל.

יש באמת כזו נבואה, והיא לא כזו ברכה לאנושות, כי עכשיו כל ננח (נוותר על הכינויים כרגע) יכול להחליט , שהסבא דיבר דווקא עליו.
אני רוצה להציע עוד זווית ראיה לעניין.
אם באמת, רבינו הקדוש, ידע לקרוא בגרסת הצל של השו"ע, הרי הוא יודע לעשות את זה גם היום. מן הסתם, היום זה פשוט יותר. אם כך, אז גם לנו, בתור אנשים שקשורים לצדיק האמת, קשורים לרבינו הקדוש, גם לנו צריכה להיות לנו איזו גישה ליכולת הזו.
זה מה שנראה לי הגיוני, אבל כמובן, צריך להיות מאוד מאוזנים ונקיים בעניין הזה.
אי אפשר כאן להסתמך על כל מיני פוסקים אחרים, כי בכך למעשה, אנחנו מערערים על האותנטיות של השולחן ושל ספר הצללים, מה גם שזה זלזול מסויים בכוח של רבינו לקרוא אותו. אז ברור שניתן להסתמך כאן רק על השולחן ערוך בעצמו, או על הרמ"א שזה למעשה אותו הדבר.
ואז באמת , כשאנחנו נתקלים בבעיה, אנחנו יכולים לפתוח את השו"ע במקום הרלוונטי, אם ישנו ובאמת לבקש מרבינו שיפתח לנו צוהר אל ההלכות שמעבר למילים, אל האמת השוכנת בצל, האמת של הבית יוסף ושותפיו כפי שהייתה נאמרת, אילו הם היו דנים בסיטואציה היום.
אני בטוח שהמפתח הזה קיים, ואני חושב שזו גם התשובה שהשואלת צריכה לקבל.
יש בזה עוד יתרון, שזה הופך את ההלכה למשהו מאוד אינדבדואלי, פחות אמת אחת שנכונה לכולם, אלא למין קול פנימי כזה, שהוא נחלת הרגישים והמסורים.
כן,
זו באמת תשובה יותר טובה ויותר רוחנית, למרות שהיא לא התשובה שלי.
אני אושואיסט ולנו אין שולחן ערוך, אבל הרבה צרות אחרות.

צום קל למי שמתכוון.
חיים ארוכים וטובים.
 

 

אלפיים שנה אחרי בודהא


R blog


טוב, אז התבקשנו לכתוב על רבי נתן ועל רבי נתן נכתוב.
רבינו נתן מנמירוב זכר צדיק לברכה, הידוע בכינויו גם נתן מברסלב וגם מורנו רבי נתן או בקיצור מוהרנ"ת.

הרב שלום ארוש, שבזכותו הפוסט מסווג כ"תוכן בוטה למבוגרים בלבד", מכנה בחיבה את מוהרנ"ת השם "נתן הקטן". מענין איך היה מוהרנ"ת מכנה את הרב ארוש.

אבל לפני זה, שתי הודעות.
לא מסתייע עניין הנסיעה לאומן. לא פנו אלי מספיק אנשים וכנראה שהעניין לא יצא לפועל. זה לא נורא. כמו שכתוב בחי מוהר"ן אות תל"ה

"וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר.

וגם בענין זה ראוי לנהוג לפי עצת רבינו הק' וכל דבר בזמנו. הציעו לנו לצאת בקבוצה משותפת בחורף בר"ח כסלו ואני לא מת על זה, כיוון שכסלו זה כבר חורף ולא נוכל באמת לחגוג עם גלידות על אגם הברווזים, אלא אם כן נביא את הגלידות איתנו.
טוב, זאת לא כזו בעיה.
דבר שני, אני שמח להציג בפניכם העארס הסקפטי

הוא מאוד מצחיק, אבל חוץ מזה שהוא מצחיק, הוא עושה עבודת קודש, כשהוא מכה באויבי הצדיק.
אנחנו צריכים שזמיר כהן ויצחק פנגר, הם לא סתם ליצנים, הם אויבים אמיתים של נפש האדם, והסיבה שהדיאלקטיקה איתם רק בחיתוליה, היא בגלל שעד עכשיו לא ממש לקחו אותם ברצינות.
צפו בעארס ושתפו.

אוקיי, זוכרים שדיברנו על התאוריה של רבי נחמן כמואר בודהיסטי? אני לא היחיד שמחזיק בה, אבל היא רק תיאוריה ואפשר ללמוד בקלות את תורת ברסלב בלעדיה. חוץ מזה, בתור בודהיסט, רבי נחמן הוא יותר מדי טאואיסט. אין לו את אותו כובד ראש, מחויבות ודקדקנות כמעט צבאית, שקיימת אצל גואטמה.
עם כל זה, קל יותר להבין את רבי נתן , לפי המודל הבודהיסטי , מאשר על פי הניהליזם הטאואיסטי הפרוע, אולי יום אחד נגיע גם אליו.
אם כן, נתחיל מהתחלה.
הנשמה הגדולה ביותר נולדת, היא מזמנת לה את הנסיבות שיאפשרו לה להתפתח בצורה המיטבית, את השקט, את היערות, את הבידוד. כך נחמן בן פיגא מבלה את שנות נעוריו בין היערות והפלגים, כשהוא מדבר עם האלוהות, עד שבערך בגיל תשע עשרה, הוא חוה את הארת הבודהא, את הסאטורי המשולש ופורץ החוצה מעולם האשליות.
כמו שאמרנו, קל היה לרבינו להבין שהתורה שלו תשרוד אך ורק בתוך מסגרת היהדות. שבתאי צבי ויעקב פרנק צנחו בוערים מהשמיים ולא הייתה לו שום כונה ללכת בדרכם. מה היתה דעתו האמיתית של רבי נחמן על ההלכה האורתודוקסית? שאלה טובה, שכנראה נמשיך להתוכח עליה, אבל תזכרו מה הוא אומר לרבי נתן בחי מוהר"ן:

הֵשִׁיב לִי מַה לַּחֲשׁשׁ וְלִדְאג
מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַל מִי לִסְמךְ שׁוּב אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא כְּלָל.
פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ דֵּעָה שֶׁמַּכְשִׁיר וְאַתָּה סוֹמֵךְ עַל אוֹתָהּ דֵּעָה אֵין לְהִתְיָרֵא עוֹד כְּלָל

למי שלא מבין את השפה, נגיד שרבי נחמן אומר לרבי נתן, שאם יש דעה בין הפוסקים שאומרת שאפשר להתיר, אז אפשר להתיר ולא צריך לחשוש. בקיצור, גם אם רבי נחמן אורתודוקס, הרי הוא סופר ניאו ליבראל, בסגנון "קולך" ו"שירה חדשה" ורחוק מאוד מהריאקציונרים של מאה שערים.

כמובן, שלא תמצאו מישהו מרבני ברסלב שיספר לכם את הסיפור הזה, אולי זגדון.
טוב, לעיניינו.
לוקח לרבי נחמן כמה שנים כדי לגבש תורה מסודרת מכל ההתגלויות שיש לו. יש אומרים שרק אחרי שהגיע לארץ ישראל, התפיסה הרוחנית שלו התייצבה, ויכול להיות שזה נכון.
בכל אופן, אחרי שרבי נחמן היחה סגור, פחות או יותר, על המסר שלו, הוא היה צריך למצוא מישהו שיעביר את המסר הלאה ושיעשה את זה בדיקנות המירבית. האנשים שהיו סביב לרבי נחמן באותה תקופה לא התאימו. נראה לי שהם היו "קולים" מדי. האורות שקיבלו מר"ן מיסטלו, הם היו נון שאלנטים ורבי נחמן לא יכול היה לסמוך עליהם.
הוא היה צריך את ההפך, אדם מיוסר, אדם רדוף.
הוא היה צריך מישהו, שיתייחס אל התורה שלו בשיא הרצינות, שיראה בה עוגן הצלה אמיתי, שיחשוב שהיא הדבר הכי חשוב, כדי שבאמת יעביר אותה, במינימום עיוותים וסילופים.
למצוא בן אדם כזה, זו בעיה.
קשה, קשה להיות מיוסרים בקרבת הצדיק.

אני רואה שאין מנוס מקצת קבלה למטומטמים, בלי להעליב.
אנחנו אומרים ש"אור", זו מהות כלשהי ואילו "כלי" זו האפשרות להכיל אותה.
לדוגמא, אם ארטיק בננה הוא "אור" אז לבן שלי יש "כלים" בשביל להכיל את האור הזה, אבל לנמלה אין "כלים" כאלו.
מצד שני, ל"כלים" הקטנים יש יתרון מסוים. אני הרי לא יכול להסתפק ב"אור" שהם מסתפקים בו, ז"א , בגלל מרחב ה"כלי" שלי, דיאטה של נמלה לא תספק אותי.

זה היה שיעור ראשון.
שיעור שני, הוא שהכלי מושך אליו אור בהתאם לגודלו. הוא מתפקד כמו ואקום.

אוקיי, רבי נחמן חוזר מארץ ישראל לאוקראינה וחושב שהתורה שלו כבר זקוקה לתיעוד ולכן הוא מזמן לעצמו את מוהרנ"ת.
אם אתם זוכרים, אמרנו שרבי נחמן גדל בסביבה הנכונה. אילו רבי נתן היה גדל בסביבה כזו, אז לא היה לו מקום בסיפרנו. אלא שמוהרנ"ת גדל בדיוק בסביבה הלא נכונה. הוא נולד במשפחה של רבנים סוחרים, הוא גדל בעיר שוקקת חיים ותנועה ונישא לאישה דעתנית ומתוחכמת. מגיל צעיר גידלו אותו למנהיגות ולגדולה וזה מה שעשה אותו כל כך מסכן.
הוא היה נשמה ענקית, לא גדולה כמו רבי נחמן, אבל גדולה הרבה יותר מהנשמות של האנשים מסביבו. עכשיו צריך להבין, נשמות גבוהות, מפרות אחת את השניה, גם אם אותם אנשים לא עושים שום דבר מיוחד. האנשים מסביב לרבי נתן, פשוט לא היו ברמה שלו.
אשתו ומשפחתו היו מספיק גדולים כדי לצבור חשיבות בעולם, אבל מוהרנ"ת היה בליגה אחרת. אחרי שהצטיין הן בתורה והן במסחר, הוא מצא את עצמו פחות או יותר אומלל.
אז הוא הגיע לברדיצ'ב, מקום שבו תורת החסידות געשה ובערה.
ברדיצ'ב הייתה אמורה לספק את רבי נתן, אבל מה שקרה הוא, שהיא דוקא תיסכלה אותו. מצד אחד הוא ראה את רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהוא צדיק עצום וקדוש ונפלא ומצד שני, מסביב לרבי מברדיצ'ב היו חסידים שחלקם היו עובדי השם מובהקים וחלקם היו סתם בליינים שנהנו לשתות ביחד.
הבעיה בחסידויות האלו שתמיד מתיישרים שם עם המכנה המשותף הנמוך, פשוט כדי לא להרחיק אנשים והענין הזה הוציא את רבי נתן מדעתו.
הוא לא הבין איך מתבצעת הקפיצה הזו, בין מעגל החסידים ההולל לבין הצדיק הנשגב.

מהר מאוד הוא ברח מברדיצ'ב, כאשר הוא אפילו עוד יותר מדוכא ממה שהיה לפני שהגיע לשם.
אולי צריך להתעכב על החלק הזה דווקא.
הביוגרף של מוהרנ"ת, רבי אברהם בר נחמן, מספר שבברדיצ'ב היה רבי נתן שייך למעגל מצומצם של חסידים שהיו הקרובים ביותר לצדיק מברדיצ'ב והתפקיד שלהם היה לסייע לצדיק לבצע יחודים עליונים ולעשות כל מיני תיקונים בעולמות הנסתרים. במסגרת תפקידם, הם היו צריכים לאכול ולשתות כל אימת שהצדיק היה מסתגר בחדרו ולומד. למעשה, רוב פעילותם של חסידי המעגל הפנימי התבטא בזלילה וסביאה. לילה אחד הם עושים את שלהם, כלומר עושים מסיבה בזמן שהצדיק מברדיצ'ב מתעסק בעולמות העליונים והמסיבה עד שהאוכל נגמר. ואז מה הם עושים? מטילים גורל, מי יצא אל הלילה הקר, כדי להביא לחבר'ה ערימה של כעכים. רבי נתן עולה בגורל ויוצא לשוטט בחוץ. בנקודה הזאת הוא למעשה נשבר. הוא מבין שהוא חייב לעזוב.

רק אז, היה עניין שרבי נחמן יפגוש אותו.

רבינו משתמש כאן בעיקרון רוחני מאוד חשוב. עיקרון שימור הטראומה. העיקרון הזה אומר, שטראומה תשרוד בתודעה של אדם ולא משנה כמה אנרגיה יזרימו אליו. העיקרון הזה לא קיים בבודהיזם, לא קיים בטאואיזם ולא בזן בודהיזם. עד השנים האחרונות הוא היה במחלוקת גדולה גם בפונה. מי שהכיר בו, היה דווקא רון הווארד בסייטולוגיה ומעטים מדי מעריכים את חסדו.
למוהרנ"ת היו הרבה טראומות כבר מקודם, מהמשפחה שלו, מהמשפחה של אישתו. היו לו כבר חים קשים, אבל זה לא הספיק בשביל להפוך אותו לממשיך דרכו של רבינו.
נדרשה לו הטראומה הגדולה מהצדיק של ברדיצ'ב ובכלל מדרך החסידות של הבעש"ט, כדי שיוכל לשרת את מטרתו.

רבי נחמן, לא ריפא לו את הטראומה, סביר להניח שהוא יכל , אבל אז האפקט היה נעלם.
מה שרבי נחמן עשה לרבי נתן, זה טריק גורואי מפורסם שנקרא הרעלת אנרגיה. עשו לי אותו כמה פעמים, והוא עובד יופי.
כשלאדם ישנן טראומות, הם נראות כמו בורות בתוך התצורה של הנשמה. ככל שהבורות יותר גדולים , ככה הם יותר מטרידים את האדם. מה עושה הגורו? מציף את האדם באנרגיה בכמות שהיא הרבה יותר גדולה, ממה שהבורות יכולים להכיל. קשה לבקש ממכם לדמין את זה, אז בואו נגיד בכלליות כך:

אדם עם טראומות, מצוי בכאב מתמיד.
הגורו יכול בקלות לשתק את הכאב הזה.
שום תיקון לא בוצע באמת, הטראומה עדיין שם מתחת לפני השטח, אבל ההקלה גדולה.
זה לא אומר שאי אפשר לתקן טראומה, אבל בהרעלה זה לא נעשה.
ההפך,
הגורו משתמש בטראומה של האדם כדי למשוך אותו אליו, כי הוא מציע לו הפסקה בכאב.

בשלב הזה, אחרי שמוהרנ"ת מורעל, רבינו יכול להציג בפניו את תורתו.
מה יעשה מוהרנ"ת?
הנסיבות האנרגטיות מחיבות אותו להקדיש את חייו לשימורה של תורת רבי נחמן, כי הוא יודע שרבי נחמן יעזוב באיזה שלב ואז הטראומה תחזור, אלא אם כן תהיה איזושהי דרך לשחזר את אותה אנרגיה, את אותה הרעלה, שקרתה לו. הוא ידע שהיא לא תקרה במקום אחר, כי עצם המחשבה על ללכת בעקבות צדיק נוסף, הביאה אותו לטראומה הגדולה שלו בברדיצ'ב.

אז מה אני אומר, למעשה? שרבי נתן היה כלי למשחק ציני של רבי נחמן?
האם אני לא מרחיק לכת?

לא יודע.
הדבר החשוב הוא, שאלפיים שנה עברו מאז בודהא, ואנחנו כבר הבנו, שאין שום טעם לדבר על ההארה. זה דבר שכמעט אף פעם לא קורה, וכמעט תמיד האזכור הזה גורם לבעיות. רבי נחמן היה אלוף התרגילים האנרגטיים, הוא הכיר אין סוף קיצורי דרך ומשעולים נסתרים רבים, שאפילו היום אינם ידועים חמומחים הגדולים ביותר.

מתוך התורה של רבי נחמן, אנחנו יכולים להפיק היום מפתחות נפשיים אמיתיים. זה לא בא בקלות, פונה הכרחית, גורודייף הכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו, אלא שמי שמכיר את הכלים הללו ויודע להשתמש בהם, ימצא בתורת ברסלב מטמון שאין כמוהו.
את התורה הזו לא היינו מכירים, אלמלא נשא אותה רבי נתן אלינו.

אבל מה על רבי נתן עצמו?
היינו רוצים להאמין שבשלב כלשהו, גם הוא חצה את הנהר והביט על הגדה על השניה באותו שיוויון נפש עדין, אותו ראה אצל רבי נחמן ביום שנפגשו.
היינו רוצים להאמין בזה, כיוון שאנו אוהבים את מוהרנ"ת ומכירים בחסדו, אבל הסוד הזה לא גלוי לנו עדיין ומי יודע, אם אי פעם נדע.

לא בכדי, הביוגרף של מוהרנ"ת , מסיים לא בהתייחסות אל רבי נתן, אלא במשפט על רבי נחמן בעצמו. הוא אומר שם "עשרת אלפים שנה אחרי תחית המתים ולא נבין מילה אחת ממה שאמר רבי נחמן בדיבורו היומיומי."

אם כך,
אלפיים שנה חלפו מאז הבודהא, עשרת אלפים שנה עוד יחלפו והשאלות תישארנה. הרבה אחרינו.

צאו אל ההארה.

לא בגלל כת השטן


כשעוד היו תקליטים, הייתה אמונה כזו, שאם מנגנים תקליט הפוך, כלומר מבפנים החוצה, מקבלים כל מיני מסרים סודיים.
בדרך כלל טענו, שהיו להקות רוק שסגדו לשטן בחשאי, ודרך הנגינה הזו בהיפוך הם היו מעבירים את השיעורים בשטניות , לכל מיני חברים של כת השטן.
זה נשמע מפגר וזה באמת מפגר, אבל האמונה הזו היתה רווחת מאוד אצל כנסיות פרימטיביות באמריקה.
אפילו עשו על זה סרט שקראו לו "תעלולים שטנים" , סתם בשביל ההשכלה הכללית.
אני מספר את זה, כי לפעמים יש שווה לקרוא אותם מהסוף להתחלה. לא בגלל כת השטן, אלא בגלל, שבסוף דוחפים, כל מיני תורות, חוכמות ומאמרים שמצד אחד, לא מעזים למחוק ומצד שני, רוצים שלא ממש יהפכו לנחלת הכלל.
אז זה מה שעשיתי בין השיעור של אברהם זגדון לשיעור של הרב ברנר, קראתי את חיי מוהר"ן מהסוף להתחלה ומה מצאתי ולא ידעתי.

אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה.
כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת.
כִּי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד
וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ.
כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל.
הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר.
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר.

הרי זה בדיוק מה שכתבתי בזמנו וחטפתי הרבה ביקורת על הסנוביות שלי ועל אליטיזם לכאורה ועל נקודות טובות, שאני צריך לחפש אצל כל מיני שנוזלים כדי להיות ברסלב אמיתי וכל מיני כאלו. האמת היא שברסלב לא נועדה לעובדי באסטות. שיגידו לכם פשיטות ותמימות, כמה שהם רוצים.

השיטה הזו של "חוט של חסד" ושל "נחלי נצח" וכל המוטציות האחרות, לקחת את המיץ של הזבל האנושי ולהצמיד להם שטרימלים, היא לא העניין של רבי נחמן. נכון שזה עובד, רבינו אומר בדיוק כאן  וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא.
לא שלא רוצים אותם, אבל הםתוצר לואי של עבודת ההפצה האמיתית.
בקיצור, יש סרט חדש ל"מסע בן כוכבים" ואפרופו נסיעה בין העולמות, הייתי אחרי הצהרים אצל זגדון וניסיתי לפחות לאכול כמו חזיר. כשהתארכו הצללים, מצאתי גם אני את עצמי, עובר בין העולמות ונוסע לכיון מאה שערים.
עכשיו, יש כמה אנשים שטוענים שמכוח זה שאני לומד במאה שערים, יש לי חברים בנטורי קרתא.
זה בכלל לא ככה, שונאים אותי שמה ולמה שלא ישנאו, אם אני דוחף לבלוג בנושא ברסלב תמונות של ססיליה פורטוses.
פלא שמישהו סובל אותי בכלל.
הקיצר, פעם אחת הרב לא היה ואני הגעתי, אז מישהו החליט לנצל את ההזדמנות ולהבהיר לי מה הם באמת חושבים עלי.
לכן הם שינו את סדר הלימוד וקיפצו אל התורה הארסית ביותר בליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ג.
והנה מה התורה הזו אומרת:

דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִיאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ כִּי הַזִּוּוּגִים נִמְשָׁכִים מֵהַדַּעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" וּכְתִיב "כָּל אִשָּׁה ידַעַת אִישׁ" אַך יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים, וְאֶל הַתּוֹרָה, וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, זֶה נִמְשָׁך מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת, אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" 'יְחַוֶּה' מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה שֶּׁבַּדַּעַת וּכְשֶׁרָשָׁע מְדַבֵּר וּמוֹצִיא מִפִּיו הֲבָלִים מוֹלִיד אֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל נִיאוּף וְהַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ הַדִּבּוּרִים, וְנוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת מַכְנִיס בְּגוּפוֹ אֵלּוּ הָאֲוִירִים

לא היה מה לקנא בי, באותה הסיטואציה, אבל בכל זאת מדובר בליקוטי מוהר"ן והתורה הזו העלתה בי שאלה קשה- איך יכול להיות רשע בר דעת?
דעת בברסלב, זה דבר גדול.
פירושה, חוכמה מוטבעת, זו הצורה בה הרמב"ם כינה את הנבואה.
אז בנאדם שהוא נביא, שבא במגע עם האלוהות, יכול להיות רשע?
בסדר, בחירה חופשית, אבל למה שאדם יבחר במשהו שהוא יודע בודאות שהוא לא טוב?
אברהם זגדון הסביר את זה בשיעור האחרון, כשדיבר על בלעם. הוא טען שמשמעות השם בלעם הייתה "בלי עם".
לפי חז"ל, בלעם היה שקול למשה, אז נכון שאנחנו אומרים "בלעם הרשע", אבל זו כבר פרספקטיבה. אילו הינו עמלקים או מצרים, מן הסתם היינו אומרים "משה הרשע".
סתם, כתוב "ומשה גדול בכל ארץ מצרים", כלומר גם המצרים הכירו בגדולתו של משה רבינו.
אז מה באמת ההבדל העקרוני בין משה לבלעם?
ההבדל הוא פוליטי.
משה רבינו הוא מנהיג. הוא לוקח אחריות על עם ישראל, הוא דואג לו ומגן עליו.
בלעם עושה מה שבא לו, הוא נביא להשכיר, הוא מתרחק מאחריות.
לכן רבינו קושר את הדעת של בלעם אל הניאוף. כמו הנואף, גם בלעם אינו מסור אינו קשור, בניגוד למשה רבינו ש"בכל ביתי נאמן הוא".
מהו ביתו של הקב"ה? כל העולם – לפחות.
משה נאמן בכולו, ואילו בלעם עושה מה שבא לו.
לכן רבינו מזהיר אותנו, להתרחק מההוללים והפרועים, מאלו שחושבים שהכביש הוא של אמא שלהם ומותר להם לחנות איפה שבא להם והם לוקחים מה שהם רוצים, כי מתחשק להם.
ברור שלאנשים כאלו אין את הדעת של בלעם,הם לא נביאים, כאילו דא.
אז קודם כל, אנחנו לא ממש יודעים מי היורשים של בלעם ואיפה הם מסתובבים. אולי יש ביננו חיים נביאי אופל ומגע עם הנביאים הללו, הקשבה להם, תרעיל אותנו במודעות הזו של הניאוף.
הבנתם? לא עד הסוף, הא.
כאן זה "מחויב המציאות",לא ערוץ הידברות. כאן שואלים שאלות קשות והשאלה שאני שואל היא "למה לא להיות נואף?"
ד"א, שימו לב, בתורה מ"ג , רבינו מתייחס לניאוף לא בצורה המקראית, כלומר עם אשת איש, אלא בצורה המודרנית, קרי יחסי מין שהגבר מקיים מחוץ למסגרת הנישואין. מענין.
מה רע בלנאוף? כאילו בסדר, אני נשוי באושר רב לדוגמא ואני גם מכוער כמו קפטן הוק ויש לי זקן מגעיל, אולי פעם תהיה לי שכנה סקסית שתעשה לי טובה, כדי להתנקם בבעלה?
התשובה שהצדיק "בכל ביתי נאמן הוא."
הצדיק מתאפיין בנאמנות וכל גילוי של חוסר נאמנות מרחיק אותנו מהצדיק.
לא משנה מאיפה זה בא. זה יכול להיות באמת חוסר נאמנות לבן הזוג או לבת הזוג, זה יכול להיות חוסר נאמנות לעבודה שלנו, לשותפים שלנו, לחברים שלנו, כל ניאוף כזה, גשמי או פסיכולוגי, יש בו משהו מבלעם.
ומה הייתה הצוואה של בלעם "תמות נפשי מות ישרים" זוכרים? בסופו של דבר הוא מקנא בנאמנים.
אבל הדבר החשוב, הוא שבאמת נבין שהנאמנות היא לא סתם מידה טובה, היא עוד דרך להשיג את שלנו, להתחבר לצדיק ולהמריא איתו מעלה.
כבד היום, נכון?
טוב, אז אחרי שהייתי בזולה אצל זגדון ושמעתי סיפורי אימה ופחד על בלעם הרשע ועל איזה מקום בכותל המערבי, שכל מי שנכנס אליו מת ואחרי שאכלתי, אבל לא מספיק ולא את הדברים שאני אוהב (שזה נקניקיות והמבורגרים,למי שחייב לדעת), אז נסעתי צפונה (לא מרשים לי ממש לספר איפה המפקדה של הזגדונים) ושם קיבלתי את הנוגדן.

אלמלא צילמתי את ההרצאה בעצמי, לא היתי מאמין שהיא התקיימה.
שיהיה לכם חודש טוב, חיים של עושר וכבוד.

 

הדובדבן החשמלי


כבר אני אגיע לנושא אומן.
היתי אצל חמותי שתחיה וראיתי אצלה את הספר הבא:מאוד התלהבתי, כי אני מאוד אוהב ספרי טיולים, ואומן היא פחות או יותר, המקום היחיד אליו אני מטייל בשנים האחרונות.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי ובלב הולם ומה אני רואה?

מה תעשה אישה, שבעלה לא מסכים שתיסע לאומן?

שתתגרש, כאילו דא.
לא שאנחנו תומכים בגירושין חס וחלילה, אבל לא ציפינו למצוא את ורדה רזדיאל-ז'קונט בתוך ספר למטייל. אנחנו אוהבים את ורדה, כמובן, אבל כל דבר במקומו. בקיצור, הספר חרא, הוא לגמרי לא מבצע את תפקידו ואני בעזרת השם, בלי נדר, ינסה לעשות את מה שהוא ניסה לעשות, כלומר, לכתוב איזה קטע לונלי פלאנט כזה על אומן, לקראת אמצע הקיץ, כשהקבוצות הגדולות של הנשים ממריאות.
בעזרת השם, יש הרבה נושאים לכסות, החנות של החמודה, החנות של האנטישמית, פורשט, השוק,איפה הכספומטים ואיפה משיגים אטמי אוזנים. השם יזכנו.
טוב,יאללה.
אומר רבינו בשיחות הר"ן אות כ"ו:

אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו

ועל המשפט הזה שואלים החסידים שאלה גדולה. הרי כתוב בתהילים "וחטאתי לנגדי תמיד." אז אם כך, אדם לא אמור לשכוח את החטאים שלו.
התשובה היא, שבאמת השכחה היא דבר גדול, אבל בכל זאת , אדם אמור לזכור קצת חטאים, כדי לא להגיע לידי גאוה.
אצלי זאת באמת בעיה, כי לאחרונה קיבלתי מחמאה מאוד גדולה והיא באמת יכלה להכניס אותי לתחושת גדלות ולדרדר אותי מבחינה רוחנית.
תשמעו מה היה.
אתם זוכרים שפעם תקפתי כאן את "אדרבה"?
אחרי הסיפור הזה הם שלחו אלי שליחים, שסיפרו לי עד כמה הם אוהבים אותי וכמה שאני נפלא וביקשו שאני אכתוב בשבילם משהו.
הם ביקשו, ואני כתבתי .
אני לא שוה הרבה, אני מודה, אבל האנשים ידעו מה הם מבקשים וממי, הם קוראים אותי מדי פעם.
הקיצר, עובר גיליון, עוברים גיליוניים וכלום, לא מתפרסם.
לא נעלבתי. בכנות, אין לי ממה.
אבל התפלאתי. הם באו אלי ואמרו שזה יהיה מדהים אם אני אכתוב להם. היה לי את הרושם שהם באמת רוצים את זה.

לקח לי זמן להבין מה קרה כאן ואז תפסתי איזו מחמאה קיבלתי.
הם פשוט חשבו שאני כמוהם, אוקיי? הרי מה הם עושים שם ב"אדרבה"? לוקחים סרט מפגר, עלוב, חסר צורה, חסר תסריט שכולו פוזה נבובה ומשמימה ואומרים שזה סרט מרתק ומהפכני, או שהם לוקחים איזה מטומטם שמחנטרש על הפסנתר כל מיני קישקושים, שאף אחד לא טורח לשמוע וכותבים עליו שהוא יוצר מיוחד ושכולם מחכים לאלבום הראשון שלו.
זה מדהים מה שהם עושים, זו כף זכות. אני לא מבין בזה, אבל זה עיקרון מאוד חשוב בברסלב, לקחת שתן של חזירים, לרחרח אותו ולהגיד "אחחח שאטו דה קומפנסן בארטיולט בציר 1968, עם ניחוח אקליפטוס אנטרקטי ושמץ של פריחת הדובדבן החשמלי."
זו יכולת נערצת ו"אדרבה" עושים את זה כל הזמן. הם לוקחים זבל, עליבות ומיאוס ואומרים "כי תועפות הרים לו".
הטעות שלהם היתה, שהם חשבו שגם אני כזה. כלומר, הם חשבו שאם הם יגידו לי לכתוב והם לא יפרסמו, אני גם כן אחשוב שזה מופלא שפירסמו מאמר שלי ב"אדרבה" וזכיתי לתהילת נצח, או לפחות למיצוי הפוטנציאל הפובליצסטי שלי.
גם אני הייתי שמח מאוד אם היתי ככה, קוראים אהובים, אבל חוששתני שאני רחוק מאוד מהמדרגה הרוחנית הזו.
יש כזה פסוק בספר משלי "צדיק אוכל לשובע נפשו, בטן רשעים תחסר". זה פסוק מדהים, הוא אומר שני דברים. קודם כל הצדיק מכון לנפש ואילו הרשע לא מכוון לשום דבר. הרשע מכוון על ידי הבטן שלו וכל מה שיש לו בבטן זה חיסרון. אז הרשע תמיד במצוקה, כי הוא נושא איתו את החיסרון בבטן ואילו לצדיק תמיד יש יותר ממה שהוא צריך, הרי נפש, לא ממש צריכה את האוכל הזה.
מכאן אנחנו למדים שההתנהגות של אנשי "אדרבה", מעידה עליהם שהם צדיקים, כי הם בוודאי שלא זקוקים למאמרים גרפומאנים, מוטעים ומתישים, ובכל זאת הם שמחים בהם ומפרסמים אותם וגאים בצורה שהעיתון שלהם נראה.
זו גדולה אמיתית, זו טרנספורמציה, אבל אני ממש רחוק מזה.
נגיד, החודש החולף היה החודש המצליח ביותר מבחינת צפיות ב"מחויב המציאות". אלפים גלשו הנה, קיבלנו תגובות, קיבלנו מחמאות ואנחנו עדין מקבלים.
האם זה הופך אותי למרוצה? לא. זה כבר היה ועכשיו הרעב פה. הרעב תמיד פה.
מצד שני, יש מי שן פרסם אותי ואני חורג כאן ממנהגי.
בדרך כלל, אני לא מדבר על דברים שאני עושה מחוץ לבלוג. הסביבה הסטרילית, הסולפסיסטית חשובה לי ובטח חשובה גם לכם, הקוראים. מצד שני, ירקתי דם, עד שהצלחתי להעביר סיפור קצר שלי, את הצנזורה באתר היצירות החרד"לי "ביכורים".
כמה שעשו לי את המוות.
הנה זה.
"
מאוד היה לי חשוב לפרסם אותו ואני מזמין אתכם לקרוא, מקוה שתהנו.
דבר אחרון לפני השינה, הייתי באומן, כמו שכתבתי וזה סידר לי כמה דברים. לא מספיק, אבל לרשעים אף פעם לא מספיק.
שמתי לב למשהו מענין.
בערב הראשון שהגעתי, אחרי המקווה ו"תיקון הכללי" וכן הלאה, למדתי עם כמה חברה את תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, שהיא מדברת הרבה על שבועות והיה שם קטע שאנשים לא השלימו איתו.
אני מדבר על זה:

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

אני הסברתי להם את הפשט הכי בסיסי של התורה הזו, שאומר שאסור להתערב במעשים של אנשים אחרים, בדעות שלהם, בהבנות שלהם וכן הלאה, כי רבינו אומר, שאתה לא יודע מה הם צריכים. אין כאן במה לשחק. ברור שאפשר להפיץ כל הזמן, אתה יכול לכתוב ספרים או למכור אותם, או לכתוב תסריט או גראפיטי, אבל אז אתה הרי לא יודע למי יגיע המסר. זו השגחה פרטית וכך צריך לנהוג.
מה שאסור לעשות, זה לבוא לאדם ספציפי ולנסות לעצב אותו, כמו לדוגמא, להגיד לו שהוא צריך להתחיל לשמור שבת, או להפסיק לפנטז על קייט אפטון.kate
ההתערבות הזו היא אסורה ופסולה ורבינו עומד נגדה בכל דבריו ובכל תורותיו, לא רק כאן. גם ב"תקעו תוכחה" ובעוד מקומות.
הענין הוא שאנשים לא מסכימים לקבל את זה.
לא מקובל עליהם העיקרון שחים של אנשים אחרים, הם לא עניינם. זה מוזר באמת, כי זה מה שרבינו אומר.
בשם אלוהים, האנשים האלו בעלי תשובה, נכון?
רובם לפחות.
אמרו להם לאכול בד"ץ, שזה שטויות, והם הסכימו.
אמרו להם ללכת עם שטריימלים וקאפוטות, שזה גם מיותר לגמרי והם מסכימים.
אמרו להם להתפלל בנץ שזה לא הלכה ולא שום דבר והם קמים ומתפללים בנץ.
אמרו להם להקפיד על שמירת עיניים שזה שולי וזניח ולא הלכה ומקור לטעויות ולשטויות אינסופיות, אז הם מקפידים.
אבל דווקא כאן, שכל מה שהם צריכים זה לסתום את הג'ורה שלהם, הם לא מצליחים.
איך זה יכול להיות?
התשובה גם כן נמצאת בתורה נ"ו.
הרי קיים הצדיק והצדיק שולט על כל הנשמות בחשאי.
אבל מה קורה בגלוי? בגלוי יש אנשים אחרים, יש מנהיגים אחרים, יש מורי דרך אחרים וההתערבות שלהם פוגעת באדם.
זה לא נכון שהיא פוגעת בצדיק. אין להם גישה אליו, אבל הם פוגעים באנשים, מעוותים להם את הנפש ואלו בדיוק בעלי התשובה שלא מצליחים לקבל את הרעיון. כי הם עוותו והעיות נמצא בתוכם ונודד איתם, כמו שהרשע בספר משלי, נושא עימו את החיסרון לכל מקום.

אותם מחזירים בתשובה, למעשה יצרו מין קריש בתוך הנשמה של האנשים האלו, הם כאילו מקושרים לצדיק, אבל לא באמת יכולים להתחבר אליו נפשית ואינטלקטואלית בגלל שאין להם באמת את התודעה המתאימה.

לא יודע. ככה זה נראה לי, אבל כבר אמרתי, במדרגות אני ממש למטה , ובכל זאת, האנשים האלו היו באומן ובעולם שלנו, אין יאוש.

לילה טוב

 

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

מילים אינן אמת, שתיקה אינה אמת.


ערב טוב וחג שמח.
העליה האחרונה בסטטיסטיקות של הבלוג מביאה איתה גם יותר תגובות, יותר מכתבים.
זה מצויין, כמובן, זה דורש ממני להערך בהתאם.
יש לי, וגם היו לי חברים גורואים.
העבודה של גורו, היא עבודה די פשוטה.
יש לו שעות פעילות, בהן הוא מגיע לאיזה מקום, יושב על כיסא נוח ונעים ונושא מבט רך ונדיב, אל חבורת מעריציו ותלמידיו ומתבל חוכמה ניצחית עם דאגה לאיכות הסביבה וכולם נהנים.
אחרי שהוא מסיים את ההצגה, הוא חוזר הביתה, מעיף את הכפכפים ורואה NYPD.
זה לאאומר שהוא נביא שקר, חלילה וחס, נביא שקר הוא מי שמטיף לצניעות ושמירת עיניים ובמקביל מנצל מינית כל מיני נשים מטומטמות, או מי שאומר שבשממים כועסים עכשיו כמו בזמן חטא העגל וכן הלאה. לגורו בסך הכל יש עבודה נוחה ומשתלמת וכדי להצליח בה הוא צריך קסם אישי וידע נרחב, שאלו שתי תכונות שאף פעם לא יהיו לי.
אבל היתרון הגדול לדעתי של הגורו, זה שהוא מגיע מוכן לשעות הקבלה שלו. מהבחינה הזו, הוא אף לא מופתע.
אצלי זה אחרת.
אני יכול לאכול פלאפל ובאמצע לקבל איזו פניה או הודעה , שמשאירים אותי עם פה מלא ועם הלשון בחוץ, גם יחד ואז אני שואל את עצמי "באמת בשביל מה?" וגם לזה, אין לי ממש תשובה.
על מה אני מדבר?
הנה, כתבתי בזמנו פוסט בשם נשל הנחש וקיבלתי עליו כל מיני תגובות. אחת מהתגובות הגיעה מבחור בשם אלחי והיא הלכה ככה:

"ועוד אמר כי יש נשמות גדולות שצריכות לילך עד מאן דלית ביה אדם כדי לשוב לבחינת שה תמים וזה בחינת זדונות נהפכין לו לזכויות"
בע"ה נהיה יותר אמיתיים, יותר ענווים, נצא מעצמנו לקבל גם את מה שלא מובן לנו (ואולי נראה קצת טיפש ונאיבי), אולי נוכל לשתוק קצת כי באמת אין לנו מה לומר ולחדש ולצעוק בעולם, קוראים לזה לצאת מהאגו. ואם נהיה אמיתיים מספיק ויראי-שמיים מספיק ונהיה בעמדה של 'גבולות' (=דינים, מה שנקרא- לצמצם את עצמינו) רק אז נוכל להיפתח לחסד בלי גבול, לאהבת אינסוף.

בברכה מעומק הלב

כיוון שלא היה לי מושג מה הבן אדם הזה רוצה ממני עניתי לו "כל הישועות", לא בגלל שאני מזלזל בו או במה שהוא אמר, אלא בגלל שפשוט חשבתי שאין קשר תפיסתי בין הםוסט לבין מה שהוא אמר ולא רציתי להגיד לו סתם "מה אתה מבלבל במוח", כי הוא נראה לי רציני וקיוויתי שהוא איכשהו יבין שאני לא עד כדי כך חכם ושצריך פשוט להסביר לי בסבלנות.

תוך כדי הערב הזה, כשחגגתי עם המוני הרמת גנים האחרים בכיכר אורדע, קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

חשבתי כמה זמן על תשובה שנונה וקצרה ואחריה נקודה. ואז עוד מילה. ושוב נקודה. מין תגובה כזאת שתגרום לך להרגיש כאילו חטפת סטירה של חוסר עניין. סוג של "כן, יופי" מייבש כזה.
אבל אולי אתה צודק. לא מגיע לי יחס. בסך הכול אדם קורא מאמר, שאם להיות כנה יש בו משהו מבהיל.
כשאדם שובר, מה שעשית במאמר הזה ללא ספק, זה מבהיל.
הרפלקס הטבעי שלי הוא לנסות לראות את הדברים באופן חיובי. סוג של 'זדונות נהפכים לו לזכויות' לראות איך הבחור 'האובד ומתבלבל' בסך הכל רוצה לחזור הביתה, אז תוקעים איזה משפט נוסח ר' נחמן בתקווה שהשיפוט הלא-אובייקטיבי שלך כלפיו יגרום לך לתחושה של הבנה, ואלי גם יחלחל קצת. ואז פשוט מחכים שהאדם ישבר ויבכה והצטער ויבין כמה הוא טועה וכמה *אני* צודק.
אני מצטער. זה טעות.
אני לא מסכים עם כל דבר שכתבת במאמר, אבל אם אני אחקור את עצמי באופן אמיתי הבהלה היא בעיקר מהמרחק בין דבריך לבין מקומי.
כשאדם שובר (ע"י לקיחת מה שנראה לאנשים מסוימים כX ולהפוך אותו לY, הוספת תמונות פרודוקטיביות באופן רנדומלי ועוד..) זה מפני שX נראה לו כלא אמיתי מספיק, מזויף.
זה מפני שהוא רוצה לבנות משהו אמיתי יותר, אותנטי יותר, גם אם בדרך הוא שוחט הרבה פרות קדושות.
אז, התנצלותי. אשמח לתגובה או דיאלוג כלשהו.
אם תענה משהו שנון וקצר, אני אעלב וארגיש כמה אתה בלתי מושג וחכם.

מצטער על רצינות היתר, מתחבאת שם ציניות, עמוק בפנים.

עכשיו כבר הבנתי שהוא נעלב מהתשובה שלי ולכן אני עונה לו, לא בגלל שאני חכם ולא בגלל שאני מבין את השאלה, אלא בגלל שחשוב לי לכבד את האנשים שקוראים וכותבים כאן. אני לא מזלזל בהם, הם חשובים לי, אתם חשובים לי.

ובכן אלחי, בוא תקשיב למשל שכרגע אין לו נמשל.
לוקחים אדם שהוא אנלפבית, לא משנה באיזה גיל ומלמדים אותו אותיות. אלף, בית, מם וכן הלאה. בסופו של דבר הוא שולט באותיות וכשזה קורה אנחנו אומרים לו "מילים אינן אמת, יש גם ניקוד"
אז אנחנו מלמדים אותו הברות דַה, בוּ , מֶה וכשהוא כבר שולט בהברות, אומרים לו "הברות אינן אמת, הברות מצטרפות למילים" וכמובן שהוא רוצה ללמוד מילים ומצליח ללמוד מילים ואז מה קורה?
אומרים לו "מילים זה לא מספיק, צריך לדעת לצרף את המילים למשפטים" וככל שהוא מתאמן בלייצר משפטים ממילים, הוא מבין, כמה קל לשקר.
ממש קל.
עכשיו, הוא כבר יודע להרכיב משפטים והוא שואל אותנו "למה לימדתם אותי לשקר?"
והתשובה שלנו היא כזו "מה אתה חושב לעצמך? שאילו לא היינו מלמדים אותך שום דבר, היית אמיתי?"
זו נראיתתשובה נבזית, ממש כמו "כל הישועות", אבל היא התשובה הנכונה, כיוון שמילים אינן אמת, כמו שהשתיקה אינה אמת.
האמת לא מעניינת אותנו, כי אין לנו שום קשר אליה, אנחנו לא יכולים לתפוס אותה, כי אין לנו את הכלים. יש לנו מילים והמילים אינן אמת.
במקרה הטוב, אנחנו נתקלים באמת במקרה. גם אז,זה מצב זמני, כי התודעה שלנו היא תוצר קונספטואלי ומלאכותי, אין לה היכולת לנוע באותו מימד אמיתי.
מה שאנחנו אומרים בברסלב, זה שהצדיק יש לו כוחות ומה שהוא יכול לעשות, בהקשר הזה, הוא לשגר אותנו בכיון האמת.
גם אז, שיהיה ברור, הפגישה שלנו עם האמת היא זמנית וההכרה שלנו, לא ממש מתמודדת עימה.
אבל זה משנה את המצב, כי כשהצדיק מתערב, הפגישות שלנו עם האמת נעשות תדירות יותר.
מה שאנשים מסרבים להבין, זה שהשינוי במסלול, הוא שינוי חיצוני.
זה לא נראה להם הגיוני בכלל. ההגיון שלנו אומר, ששינוי רוחני, הוא בהכרח שינוי פנימי.
הלוואי שזה היה ככה, היינו חוסכים הרבה אי הבנות, אבל כבר גארי גייגקס ב"מבוכים ודרקונים, ספר השחקן גרסה שניה", מספר לנו שגם אדם מרושע מאוד, עשוי לנהוג בחביבות ונדיבות,אחרי שהוא אוכל סעודה טובה בפונדק חמים.
גם כאן, יכולה להתקיים אותה תופעה, הקרבה לצדיק משפרת את הנפש, אבל במידה מסויימת, גם השינוי הנפשי הזה, הוא שינוי חיצוני.
אז אתם אמרת "לצאת מתוך האגו".
מה זה אגו, בבקשה?
זאת מילה שפםרויד המציא, אבל אנחנו משתמשים בה כדי לתאר מנגנון נפשי רחב מאוד שכולל הכרה,ספיגת מידע,רצונות, סדר עדיפויות, זיכרון וכן הלאה.
באופן מעשי, האגו הוא גם הבית שלנו, גם כלי העבודה שלנו וגם כלי הרכב בו אנו נעים. מה המשמעות שלנו בלעדיו?
אין לזה ממש תשובה, כי "לצאת מהאגו", זו סיסמא לא מעשית. משתמשים בה הרבה פעמים באופן מניפולטיבי, כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם לא בסדר, כדי להוציא מהם משהו, כסף, מין, ציות.
תכל'ס, האגו, זה פחות או יותר, כל מה שיש לך, כשתצא ממנו, תצא מהתמונה.
הבודהא הגדיר את זה מאוד יפה. הוא אומר את המשפט הבא בדהמפדה, נדמה לי בפרק שלישי.

מכוח העצמי נוצר הסבל, מכוח העצמי נגרם העוול, בכוח העצמי ירחיק אדם עצמו מרע ובכוח העצמי האדם נגאל.

חד וחלק. מה שתצליח לעשות, תצליח לעשות בזכות האגו. נכון שהוא גם מפריע לך, אבל זה שיש.
עכשיו אתה יכול לשאול אותי, למה אני מציע לך מילים, ואפילו מילים של הבודהא, בעוד שמקודם אמרתי לך שמילים אינן האמת?
נכון, מילים הן רק מילים, אבל כמו האגו, זה מה שיש.

נשל הנחש


נדבר היום על האנרגיה המינית, עיתוי מצוין בראש חודש אדר.
הסינים היום חוגגים גם את ראש השנה שלהם, והעיתונים לפחות מספרים שזו שנת הנחש, אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני בעד.כל דבר עדיף מחודש אדר שהוא לגמרי שנוא עלי.
האמת שתמיד שנאתי את פורים, אבל רק שהגעתי לברסלב הבנתי למה.
מה שאנחנו עושים בחסידות ברסלב בפורים, זה טקס אחד גועלי להפליא שעיקרו לשתות אלכוהול, עד שמגיעים למצב של הקאה.
את הטקס המבחיל הזה עושים, בגלל שלפי תורת ברסלב, ההקאה הזו מתקנת את כל שפיכות הזרע האסורות עאלק, שהתרחשו מאז התיקון האחרון.
מילא, אם היינו בברסלב בקטע אלכוהולי כמו חסידויות פולין הממוסטלות, אבל איפה? האלכוהול שנוא בברסלב והחסידים הרציניים מתרחקים ממנו ומכל מה שמזכיר אותו.

כך, כזכור, נוצרה חסידות ברסלב.
נתן מנמירוב נמלט מהמסיבות החסידיות בברדיצ'ב והגיע לברסלב שם פגש את רבי נחמן ומשם התחילה ההיסטוריה.
מדהים עד כמה שזיקני החסידים מבצעים באדיקות את פולחן ההקאות עד היום, לא שהם כאלו חוטאים, אין אנשים יותר טהורים מהחסידים של רבינו, תוכם כברם ועיניהם שקופות, אלא שבברסלב יש קטע כזה של לא לפרוש מהציבור.
אתה אומר "אשמנו בגדנו" גם אם לא אשמת ולא בגדת.
אוקיי, אז העתוי מצויין.
מהי האנרגיה המינית?
האנרגיה המינית היא קודם כל משהו טיבעי וטוב.
האדם נולד, הוא צריך כוחות עצומים כדי להתקיים, כדי לגדול, כדי ללמוד.
ברגע שמצבו הפיזי מתייצב, פחות או יותר באמצע גיל העשרה, אותה אנרגיה שעד עכשיו גידלה אותו, עוברת שינוי ובמקום להיות מונעת גדילה, היא הופכת להיות מונעת התרבות.
הטרנספורמציה הזו, היא תהליך שמתרחש כבר מיליוני שנים, אצל כל החיות המפותחות ואחרי השלב הזה מגיע שלב הקינון וההורות וחוזר חלילה.
אצל החיות זה עובד בסדר גמור,אבל אצל האדם זה טיפה מסתבך.
אני בכוונה מקטין את המשמעות של ההסתבכות, כי היא לא באמת קריטית.
לאדם ישנם שני שלבים שמקדימים את שלב ההורות.
שלב ראשון, ידוע לכל, הוא השלב של בניית האינטלקט.
בדרך כלל השלב הזה מתרחש בין גיל 14 לגיל 20.
אבל זה לא השלב היחידי. ישנו עוד שלב מאוחר יותר , בין גיל 20 לגיל 27, שבו האדם מפתח את כישוריו הרוחניים. כלומר, עד גיל 27 על האדם עוברת תקופה שיש לו אנרגיה מינית זמינה, אבל הוא עדיין לא בשל להורות ולהתרבות.
האנרגיה המינית הזו היא לא מטרד, היא גם לא נטל.
היא המהות האנושית, היא יסוד כוחו של האדם להתקדם ולהתפתח. היא מאפשרת לו להתרח גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינה נפשית. בלעדי האנרגיה המינית, האדם הוא רוח רפאים.
כך הישג רוחני או מחשבתי של האדם, הוא תולדה של אותה אנרגיה מינית , שהיא עצמה גלגול של כוחות החיים של האדם, איתם הוא יצא מהרחם.
זה אומר, שאסור להלחם נגד האנרגיה המינית, אסור לבלום אותה, כי בצורה הזאת האדם מנוון את עצמו ומטמטם את עצמו. דיכוי האנרגיה המינית הוא התאבדות.
זה המצב שבו נמצאים הרבה אנשים, לדוגמא החרדלון הזה שישב לידי פעם פעם, כשהתפללתי באחת מישיבות ההסדר ועשה לי חור בראש עם הצווחות שלו.
הוא והחברים שלו בבעיה. כי יש להם אנרגיה מינית שהלוואי עלי ואין להם ממש מה לעשות איתה.
אנשים נורמאליים שנמצאים בסיטואציה הזו, יכולים כל מיני דברים שאינם כוללים חתונה.
הם מנהלים רומאנים, הם יוצאים, הם צורכים פורנוגרפיה ברמה כזו או אחרת, כל הדברים האלו מקלים על הסיטואציה וכיוון שהם הקלה על מצוקה פסיכופיזית אמיתית, ניתן ללמד עליהם זכות, כפשוטו.
האופציות הללו אינן פתוחות בפני החרדלון הצעיר ולכן הוא די משתגע, עד שהוא שסוף סוף מצליח לזחול אל החופה בגיל 20.
מכאן נראה כי השנים הקריטיות להפתחותו של החרדלון עוברות עליו בשני מצבים עוקבים.
בשלב הראשון הוא מטורף ואכול רגשות אשמה ובשלב השני הוא עוסק בהתרבות כושלת והסיבה שהיא כושלת, היא בגלל לגמרי לא בשל אליה.
מה אתם חושבים שיהיה בסופו החרדלון? האם הוא יגשים את האינדבדואליות שלו? האם הוא יגיע להישגים רוחניים או אינטלקטואלים?
בוודאי שלא.
הוא יפיץ את אותו סינדרום ניווני גם לבניו אחריו., אישיותו הקיצונית והבלתי מפותחת, תצמיח פירות מעורערים ורעילים.
תמיד שואלים בתקשורת "מאיפה האנשים מגיעים?" ובכן, זו התשובה ולא יעזור כלום.
עונשים לא יעזרו וחינוך לדמוקרטיה לא יעזור, כיוון שהבעיה מחופרת בהוויתו האנרגטית של האדם.
אז כמובן שהכי קל להאשים שאני מקלקל את הנוער ואני לא ברסלב אמיתי אלא ניאו ברסלב ואני תומך בפריצות, באוננות, בניאוף ובמסיבות אסיד (יש עוד כאלו?).
אבל זה לא נכון.
האנרגיה המינית, כפשוטה, מחנכת את האדם לעסוק במין.
זו המודעות שהיא מייצרת מטיבה. לא צריך להוקיע את אלו שנכנעים לכוחות הקמעיים הללו ולכן גם רבי נחמן מברסלב אומר שבגיל צעיר אי אפשר להמנע מהדברים האלו.
מצד שני, אותו העיסוק במין אינו מטרתו האמיתי של האדם, גם לא באמצע שנות העשרים.
זו פשוט מודעות לא מפותחת.
מה שצריך לעשות עם האנרגיה הזו, הוא לנצל אותה לתכליתה האמיתית, כלומר להשתמש בה לצורך התפתחות רוחנית.

זה לא טרוויאלי.
הרבה מורים גדולים בהיסטוריה, טענו ההפך. הם אמרו שהם לא הגיעו לשום הישג רוחני, עד שהתשוקות לא הפסיקו לשגע אותם, אבל זה לא נכון.
יש דרכים להוציא מעז מתוק.
אני נותן לכם כאן משהו קצר ומאוד תמציתי, אבל אל תזלזלו בו, כיוון שהוא סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.
זאת לא האופציה היחידה, ישנם עוד הרבה עיניינים אבל זו התחלה מצויינת ומי שיתקרב, אזי ככל שיתקרב יבין וידע יותר ודרכו תהיה גלויה הלאה ולמעלה.

אני שמח להציג לגם תרגיל שנקרא "אושו קונדוליני". הוא תרגיל שנמשך שעה והוא די פשוט לעשיה.
השעה הזאת בהתחלה נראית הרבה מאוד, אבל היא גואלת אתכם מהייסורים שנמשכים כבר שנים, מבילבולים, מאומללות וחיים בחשיכה.

כאן יש את הטכניקה , ישנו הסבר מפורט והדרכה ומוסיקה והכל.
כל מה שאתם צריכים זה יוטיוב ויש לכם, נכון?

טוב, אני מאחר לשיעור ועוד לא אכלתי.
אז תסלחו לי בשלב זה.

ושתהיה לכם שנת נחש נפלאה.

אתם יודעים שהשנה היא שנת נחש המים, על פי האסטרולגיה הסינית?

אתם יודעים שהיא חוזרת פעם בשישים שנה?

אולי זה כמו החילזון של התכלת, גם הוא עולה לחוף פעם בשישים שנה. אולי זה נחש המים?

די וביי.

תהי תורת רבינו הקדוש צלכם על יד ימינכם לעולמי עד.

הוא משלנו


שבוע טוב מצביעים ומצביעות.
איך לא סמכתי על רבינו הקדוש? אני לא מאמין.
איך רצתי לעסקני העדה החרדית ביום רביעי שעבר והתחננתי שיוציאו גילוי דעת נגד התוכנית של אמנון לוי.
הם לא רצו, הם אמרו לי "אף אחד לא יאמין לו."
ידעתי שהם טועים, שהרעיונות שיש להם לגבי התודעה הישראלית החילונית, מדומיינים לגמרי.
את זה ידעתי גם ידעתי, אבל לא ידעתי את תוכניותיו של רבינו.
ותוכניתו של רבינו הייתה לדפוק הופעה ב"פנים אמיתיות" ולעשות בשלוש דקוטת, מה שמחויב המציאות לא יצליח לעשות בשנתיים.
עכשיו אחרי שהתחרטתי על קטנות האמונה שלי, אני אחזור להביע קטנות אמונה ואציין שחבל מאוד שהרב ברלנד מוקף בכל הרבה שרצים וקרציות.
היינו יכולים לנצל אותו היטב, כאן בברסלב הציבורית.
בכל אופן, בתוכנית הרב ברלנד שיחק אותה.

הרב ברלנד (מימין) עם הרב עופר ארז שליט"א

הוא אמר שם שז'אן דארק הייתה נביאה. הוא דיבר על אפלטון ואריסטו. אולי אפילו כדאי לפנות ל"פנים אמיתיות" כדי לקבל את הראיון המלא.

נראה לי שמתחבאות בו עוד כל מיני פנינים.

אבל גם מה שיצא, יצא לטוב. אין ספק שניתן להגיד על הרב ברלנד שהוא משלנו והבעיה היא רק אותה סביבה שמקיפה אותו ומצייתת לגורמים המסוכנים והקיצונים ביותר בעדה החרדית. בעניין הזה אין הבדל בין הרב ברלנד לבין מוקדי העניין האחרים בחסידות ברסלב.

האמת שהבטחתי כבר פעם או פעמיים על נושא האנרגיה המינית, במיוחד בגיל הנעורים המאוחר ואני רואה שגם היום אין לי כוח.
תתפללו עלי? אוקיי? אולי אני אצליח להרים את עצמי מחר או מוחרתיים.
מה שכן, הצלחתי להשיג הסכמה של רבני אנ"ש לגבי "סיפורי מעשיות".
זה הולך ככה, קודם כל שם הספר המקורי הוא "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות", כלומר כל מה שהספרבא לתאר הוא תהליכים שקדמו לבריאה. למה זה חשוב? כי כבר תדעו שמי שאומר לכם שמשהו מסיפורי מעשיות התרחש במציאות, לא יודע על מה הוא מדבר. זה לא קרה בפועל.
מה שכן, יש השתלשלויות מהעולמות העליונים לעולם הנראה וזה אומר, שיכולות להתקיים סיטואציות שיזכירו את סיפורי מעשיות. לדוגמא, אומרים שיצחק וישמעל מזכירים את הסיטואציה של בן המלך ובן השפחה שהתחלפו.
כל זה מאוד לא מחייב.

טוב, אמרתי כבר שאין לי כוח.
מי בינכם שלא בדיוק יודע מי הייתה הנביאה ז'אן דארק ע"ה, מוזמן לצפות בטריילר מהסרט המפורסם עם מילה ג'ובוביץ' .

יאללה, שבוע טוב. כל הישועות