נר מצווה ותורה אור וכל המחמיר חמור


בשבוע שעבר היתי בשיעור אצל הרב יהושע אנגלמן,
הלכתי לשם, כי כל הזמן שמעתי על שג"ר ואנגלמן הוא תלמיד שלו.
אז אני אגיד לכם מה.
אנגלמן בחור חמוד.
לגמרי לא מזיק.
למעשה, במקום שהוא נמצא הוא מועיל כיון שהוא רך כתחבושת מרופדת ואילו הקלינטים שלו, הם מיזרוחניקים בוגרי ישיבות הסדר ומיזרוחניקיות שגם הן עברו את המוסדות האלו באיזה אופן ולאנשים כאלו, הרכות של הרב יהושוע עשויה רק להועיל. אולי לא דיברנו על הנושא הזה אף פעם, אבל ישיבות ההסדר זה דבר רע.
לא שאנחנו נגד צבא. אנחנו בעד. אנחנו גם בעד לימוד תורה. כולנו לומדים , אבל זה כמו סטיק אנטריקוט וגלידת וניל. כל אחד מהם חביב בדרכו, אבל כשמערבבים אותם זה גועל נפש. כך גם ישיבות ההסדר.
הבעיה פה, היא פאבלובית. אם אתה לא מפריד את האימונים הצבאיים ואת העיסוק בתורה, אזי התת מודע שלך מבין, ששני הדברים האלו מתנהלים באותו האופן, כלומר שתהליכים דתיים או רוחנים, פועלים כמו מנגנון היריה של מקלע או מנוע של טנק.

ככה זה קורה, אם תרצו או לא תרצו ובאמת התוצרים של הישיבות האלו, מגיעים עם תפיסות דתיות, נוקשות, לוחמניות וקיצוניות.;לכן אנגלמן החביב, ההססן והגמיש, יכול לסייע להם מאוד.

הוא חכם יותר מהרבנים הלוחמים שלהם, אבל הרבה פחות קיצוני.השיעור היה בנושא חנוכה, פחות או יותר, ומה שהאנגלמן הזה אמר, היה שה"שפת אמת" , ראה בנרות חנוכה סוג של חיפוש ובריבוי הנרות, הצהרה לגבי "ריבוי אמיתות".

דא, דא, דא, דוקטור אנגלמן. ספר את הסיפור על ריבוי האמיתות לממשיכי דרכו של ה"שפת אמת", קרי לעדרים של חסידי גור, ארוכי המעיל ומחודדי הכיפות.&t;ספר את זה אולי, לחסידות גור, המפחידות האלו.אנגלמן

; תבינו, אני לגמרי בעד התופעה.אני אפילו התייעצתי עם בד"ץ "מחוייב המציאות", והחלטנו להחתים את אנגלמן בחותמת הכשרות שלנו, לאות ולסימן שהוא ממש בסדר, הוא "בובה של דוקטור" כדברי מוטי גלעדי בפסטיבל לשירי הילדים משנת 1980.

; בשביל המיזרוחניקים של קטמון הוא מצויין ואילו הוא היה מדבר אל הדחלילים של מאה שערים, זה היה עוד יותר טוב, למרות שאני כבר בספק עד כמה, הם מסוגלים לקלוט מסרים מופשטים. בשבילנו הזן בודהיסטים (ואני זן בודהיסט, עד כמה שאני מצליח), קצת קשה לשמוע את הרעיון של ריבוי אמיתות, כי אתם יודעים "האמת היא אחת, אורה קר, קולה נורא" כמו שלימדונו רבותינו

אבל בסך הכל, היה אחלה.;טוב, אומן, באנו , ראינו , ניצחנו. הפעם, תודה לאל, אכלתי סעודות שבת, אצל חיים בן יוסף במלונית.;אין על האוכל של חיים. גם המלצריות, טפו טפו טפו, היו יכולות למלצר בהילטון ולא רק בהילטון בקייב.tבגלל שלא הגעתי עם אף קבוצה, הושיבו אותי בשולחן המשותף, שם בעיקר היו עארסים שהתעניינו בשופינג האומאני המהולל, ובנושא הזה, בהחלט מצאתי איתם שפה משותפת.
אבל עארסים באומן, זה לא חידוש. עארסים פרים ורבים בכל מקום שהמחירים זולים והשלטון רופף. אלו שעניינו אותי, היו דווקא שני צעירים מישיבת הדגל של ש"ס. בזכותם בעיקר, השיחה בשולחן, עסקה בעיקר בפוליטיקה פנים חרדית. מי שתרם חוץ ממני, לקצת ברסלביות, היה בחור אחד מגמגם, שהיה בקי להפליא בליקוטי מוהר"ן, אבל בקושי הבינו מה הוא אומר.
באיזה שלב, החלטתי לגלגל את הכדור בחזרה לשסניקים ושאלתי, אם הם יכולים להביא איזה חידוש או הברקה ממנו.

התשובה שקיבלתי היתה "כל המחמיר , חמור" ועל זה אני יכול להגיד שכל המורשת של עובדיה, היתה שוה, בשביל הציטוט הזה.

רצה הגורל ומי שחלקו איתי את הדירה, היו שניים מאנשי שובו בנים. אחד היה בסדר. נגיד.

השני, היה סיפור אחר לגמרי.

כשהייתי ילד, כל הזמן היתי חוזר על המשפט "כל אחד יכול להיות רובוט". זה ניסיון לתרגום חופשי של הפיזמון בשיר מיסטר רובטו של "סטיקס".

בתור ילד , לא ממש ידעתי, למה אני אומר את זה, אבל עכשיו הבנתי. הטיפוס הזה, מהשובו בנים, עשה הכל לפי הספר. הוא קם חצות וקרא זוהר ועשה התבודדות והכל טיפטופ ובכל זאת הייתה לו מדרגה של בלטה. הוא היה סתום לגמרי. סתום בלחץ. רוחניות ברמה של קרש וזה באמת העניין, שכל אחד יכול להיות רובוט, ולעשות את הדברים בצורה רובוטית.

הרבה שואלים איך זה קורה, הרי, סוף כל סוף, מי שזוכה למדרגות , עושה השתדלויות, אז למה מי שעושה השתדלויות, לא זוכה למדרגות.

חברים, אין מה לעשות. המתמטיקה הצ'קראלית עובדת כאן.
המאמץ מביא לאגו, האגו ניצב בין האדם לבין האמת והאמת היא האמונע, והיא הדבר שמביא את המדרגות.
לכן, ההשתדלויות מסייעות, רק למי שיש לו אמונע, כלומר הוא קשור לאמת בקשר כזה, שהאגו לא נמצא בינו לבין האמת.
נשמע שאני מזבל את השכל, אבל זה נורא פשוט.
אדם צריך להיות נאמן לעצמו. זאת "אמת".
אם הוא נאמן לעצמו, אז הוא מספיק קרוב לאמונע, כדי שההשתדלויות יעזרו לו להגיע למדריגות.
אם הוא נאמן למה שאמרו לו הבבונים בשובו בנים, אז לא נאמן לעצמו ולא קרוב לאמת, הוא קופיקו ומקסימום גורילו.
לא יעזור לו כלום, קדחת הוא יקבל ולא מדרגות.

עכשיו , עניין נורא חשוב.
השבוע ביום חמישי נתאסף כולנו לחגוג את ההילולה של רבי נתן מנמירוב, בבית הכנסת באר שבע , בצומת רייכמן וזוננפלד בירושלים, בשעה שבע.
זו ההילולה הגדולה של חסידות ברסלב והיא נערכת, כיאה וכראוי, בערב צום העשירי בטבת , מתוך קריצה מורעלת לשבתאות באשר היא.

כך נשיר ונשמח בערב הצום, כפי שנהגו חסידי ברסלב מאז ומעולם.
יש לנו עוד חג השבוע.
יום הולדתו של אושו יתברך חל בדיוק מחר.
טיוהאר בזמנו שאל, מה אנחנו מתכוונים לתת לאושו מתנה?
ובכן, הוא לא צריך מאיתנו שום דבר וגם אין לנו מה לתת לו, חוץ מההוקרה על דרכו המפוארת. מה שהוא עשה באותן שלושים שנה, בהן לימד את תורתו למליונים, הוא דבר שלא נראה כמוהו, וספק אם יראה. האור הנצחי של פונה, שזורם דרך חיינו ומעניק להם עומק ומשמעות, הוא הדבר שבו אנחנו צריכים להכיר וההודאה עליו היא המירב שלו אנחנו מסוגלים.
טוב, תמיד יש גם הפצה.
בכל אופן, דבר אחד אושו לא הצליח לעשות וזה להעמיד לעצמו תלמיד כמו רבי נתן. תלמיד מספיק גדול, כדי להפוך לחליל בידי המאסטר, תלמיד מספיק כדי להיות קיר, עליו יוטל הצל של המורה.
אחרי אושו, כמובן, באו עוד מורים נאורים שהלכו בדרכו, כמו סנדרשי , כמו קיראן, אבל אלו הגיעו אחר כך.
אושו לא זכה להעזר בהם בחייו.
כך בשבוע אחד, אנחנו חוגגים, יום אחרי יום, את הולדתו של המורה הגדול, לצד מות של התלמיד הנאמן.
שניהם טמונים יחדיו, עמוק בליבנו, אסיר התודה.

 

עוף טוב ולילה טוב


אל תשאלו מה היה לי אתמול.
עייף ויגע הגעתי לירושלים, כדי להגיע לשיעור וכשהגעתי הודיעו לי שהרב בדיוק יצא כדי להעביר שיעור במרכז הארץ.
בדרך כלל מודיעים לי על הגיחות האלו, אבל בגלל שהחלפתי פלאפון, יצא שהSMS לא הגיע לכתובת הנכונה.
מה נותר לי לעשות?
לנסוע בחזרה אל מישור החוף ולנסות לתפוס שם קצת מרבינו.
זה מה שחשבתי לעשות, אלא שבמדרגות תפס אותי הרב בנימין הרשלר, וביקש ממני לעשות לו טובה.
בינימין הוא דמות ידועה בברסלב,
הוא אחד מהחרדים האורגינלים, שבהיסטוריה היו התקרבו לרב ברלנד, למרות שהוא עצמו כבר היה קשור לברסלב הרבה קודם.
לא כל כך הבנתי מה הוא רצה מחיי, אבל אני כבר רגיל שברגע שנכנסים לתת החלל הברסלבי, היקום פשוט בועט בך בקלילות ממקום למקום וכל מה שאתה צריך לעשות זה לזרום.
מה שמאפיין את הרב הירשלר זה פרוייקט העופות שלו.
מטרתו בחיים, כך נראה, היא לחלק תרנגולות שחוטות והוא עושה את זה בהתמדה ובדבקות, באיזור מאה שערים, מזה שנים רבות.
הוא לא הכיר אותי לפני אתמול בערב, אבל אני ראיתי אותו ושמעתי עליו, ותכננתי להתקיל אותו בשאלה ניבזית על תחליפי בשר, כדוגמת גבינת טופו.
לא שאומץ ליבי עמד לי ברגע האמת.
רק שאלתי בנימוס עם לא הגיע הזמן לעבור לבורקסים או משהו קצת יותר מתוחכם.
הירשלר אמר שהוא חשב על זה ובתקופה מסויימת, הוא ניסה לחלק בשר לעניים, אבל ילדי העניים הסתבכו איתו ולא הצליחו לאכול אותו כמו שצריך.
עם העופות הם מסתדרים מצויין, הוא אמר והוא בטח יודע.
בהמשך הנסיעה התבררה לי מטרת המבצע של הערב, העברת סיר קובה לקבר שמעון הצדיק לצורך ההילולה של הרמב"ם.
הייתי כל כך עייף, שלא חקרתי במופלא ממני. החניתי את הרכב ליד הבית שלו והמתנתי עד שיכניס את הקובה לסיר, או שיבשל אותו, או מה שלא יהיה.
שלא תחשבו שהוא לא חשב עלי, שתי דקות אחרי שעצרנו, הגיש לי מישהו לא מזוהה, כוס חמה של תה, כדי שאני אעביר את הזמן בסבבה.
התה היה בסדר, אבל הוא נגמר הרבה לפני שהירשלר חזר עם שני סירים וערימה של קופסאות סלטים ועם הבת הטינאייג'רית שלו, אחת מהן לפחות.
אחר כך היו לנו עוד שתי עצירות, אחת כדי לשים את הילדה בתחנת האוטובוס והשניה במכולת פריקית בסנהדריה כדי לקנות שתיה.
יותר משעה לאחר שפגשתי את הירשלר, הגענו למתחם הקבר של שמעון הצדיק.
הציון לא היה ממש גדוש באנשים, הסתובבו שם אולי עשרה גברים ובערך חצי ממספר זה חרדיות מודרניות במעילים קצרים ובמגפיים אופנתיים.
אני חשבתי בצדק, שברגע שאנשים ידעו שיש אוכל, הם ימהרו לצאת מהציון ויתנו לי הזדמנות להתפלל בפרטיות. כשעליתי למעלה הארוחה הייתה בשיאה ומה אני אגיד לכם?
אם הקובה הזה לא היה בעצם צ'ולנט, אזי אני כורדי.
בשלב הזה חשבתי להסתלק מירושלים בעקבות השיעור האבוד, אבל בסיר השני היה מין מרק בשרי צפוף כזה, מהסוג שלא תקבלו בהילטון גם בשביל מאה שקל.
ממש מסכנים העניים האלו.
כשהירשלר ראה שאני לא מתכוון לברוח, הוא ניצל את המצב וקיפל את עינייניו הסיריים, כדי שהוא יוכל לנסוע איתי בחזרה.
לא שהיה אכפת לי.
סוף כל סוף הייתי שבע.
לשיעור הגעתי בדיוק שתי דקות אחרי שהוא הסתיים, אבל לפחות אמרתי לרב "ערב טוב" והשתתפתי בדיון פוליטי תוסס, בנושא מפלגתו החדשה של הרב אמנון.

זה מה שנקרא, ערב סטנדרטי בברסלב.
אם זה נשמע לכם מתיש, אתם עדיין לא הייתם באומן בראש השנה.
יאללה,
עוף טוב ולילה טוב.

חג שמח , חג שמח!


אתמול חגגנו בחסידות ברסלב את החג הגדול ביותר שלנו, ההילולה של רבי נתן מנמירוב, עליו השלום, זכותו תגן עלינו, אמן.

הו הו הו!
מה כבר חשבתם לעצמכם שאני חוגג.
זה מדהים שתמיד חוגגים את ההילולה בעשירי בטבת. כך נוהגים בברסלב, מוהלים את האושר בתוגה ואת הצום בשימחה.
רבי נתן מדבר על זה בעצמו בליקוטי הלכות:

הצדיקים והכשרים, כשיש להם צער ח״ו, הם בבחינת אסירי התקוה,ומחיין ומגחמין עצמן בגודל תקוותם לאחרית טוב. וזה בחינת ראשו אחד כד וראשו אחד חד. כי כד וחד הוא בחינת אבילות וצער ונחמה ותקוה טובה כנ׳׳ל

הרעיון מאוד עמוק. הוא משווה את הלך הנפש לביצים. בשולחן ערוך כתוב שביצה כשרה צד אחד שלה הוא חד וצד שני שלה הוא "כד", כלומר קהה. לעומתן הביצים הטמאות הן או חדות משני הכיוונים או "כדות" משני הכיוונים.

ועל כן שגי ראשיתם חדים או כדים… שהאבילות וחצער שלחם משני ראשיהם, מראש עד סוף, כי אינם מקוים לאחריתטוב כלל, כמו שאמר אדומו״ר ז״ל שמי שאין לו אמונה חייו אינם חיים כלל, כי תיכף
כשבא לו איזה צרח אין לו במה לנחם את עצמו ובו׳, ולהיפך כשהשעה משחקת לו הם מלאים שמחח ושחוק,

כלומר, נפש הצדיקים היא כמו ביצים כשרות ואילו נפש הרשעים היא כמו ביצים טמאות.
מקווה שלמדנו משהו.
אז חגגתי?
יש לי פנטזיה מרושעת, להביא לשיעור של הרב ברנר במאה שערים, בחורות עם מגפיים גבוהים שמעשנות.
חולני, אבל אסתטי.

כיוון שידעתי שמארגנים מסיבה גדולה בבית המדרש במוצאי שבת, התעניינתי אצל הגבאים אם יש מצב להביא לשם נשים.
התשובה שקיבלתי, זה שלא אכפת להם ובלבד שגדרי הצניעות יישמרו.
גדרי הצניעות במאה שערים הם עניין מאוד פשוט.
אם נשים מצויות במקום, ואף אחד לא מרגיש בקיומן, סימן שהכל בסדר.
אז החבר'ה עשו עבודת קודש ופתחו כניסה צדדית ובנו מסביבה בריקדה אטומה ממחיצות, שמיכות ומפות.
כדי להזמין נשים, השתמשתי בצינורות הרגילים. לא6 פירסמתי את זה פה, כי לא סמכתי עד כדי כך על חברי מימי הביניים, ולא רציתי שהקוראות שלי תגענה ותתבעסנה, אבל ישנם עוד ערוצים.
אני לקחתי בחשבון, שבין הנמענות, ישנן רבות שמתלבשות בצורה קולית לגמרי והיו מאוד רוצות לשמוע שיחה של הרב ברנר בהילולה של רבי נתן.
בסופו של דבר, האפקט לא הושג.
האמת שהגיעו בערך עשרים נשים, שזה מספר עצום, אבל אף אחת מהן לא התלבשה כמו כוכבת רוק כבד.
הגיעו כמה ילדות מתוקות מהמדרשה של ברסלב בבת עין, כמה טליבניות עוטות גלימות מהשכונה וכמה מהחברות של אישתי, שבעיקרן רובן נשים דתיות, נשואות במסע אינסופי של "התחזקות".
בגלל שאף אחד מהגברים האחרים (חוץ מבעל של אחת מהן שהגיע כטרמפיסט), לא הסכים לקיים איזשהו מגע עם הנשים, אני הייתי צריך לארגן לכולן אוכל, כלים ושתיה. מה שיצא מזה, שכמעט לא הצלחתי לשמוע שום דבר מהשיעור של הרב ברנר, אבל הנשים אמרו שהן נהנו מאוד וגם זו לטובה.
בסך הכל היה כיף.

עוד חגיגה מתרגשת עלינו בקרוב, מחר או מחרתיים יחול יום ההולדת של הרב עופר ארז שליט"א. מזל טוב כבוד הרב!
הרבה מתנות מתרגשות עלינו בימים אלו של חורף מבורך.
אנחנו לא צריכים לתלות שום גרב על האח כדי לקבל אותן, אנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים ולפתוח את הלב ויהיה לנו חג שמח.

לא ממש פוסט


אבל היום בערב, זה קורה.

ההילולה של האר"י הקדוש.

כמו שאתם רואים, האר"י ידע לשחק אותה כמו שצריך ולתזמן את המסיבה שלו בדיוק באמצע תשעת הימים.

מי שיגיע היום בלילה לצפת , ימצא את עצמו בסופר קרנבל כשעשרות אלפי אנשים חוגגים מסביב לבית הקרברות העתיק. יהיו שם דוכנים של ספרי קבלה, מזון ומשקה , קמיעות , דיסקים וכן הלאה.

להגיע לציון זה קצת קשה , כי גם ביום רגיל הגישה אליו מסובכת, אבל שווה לחכות קצת ולעשות מאמץ:

זה סרטון שצילמתי שם שנה שעברה.

כמה טיפים לעולים לרגל:

1. שווה מאוד לעבור ולהשתטח גם על קיברו של לייב בעל היסורים. הוא נמצא מתחת לחלקה הצבאית , ליד האנדרטה של עולי הגרדום בפינה הצפונית של רחוב האר"י.

2. לגברים , מומלץ בחום להצטרף לאלפים שטובלים במקווה האר"י , כי מרוב טבילות המים מתחממים.

3. לא להסתובב עם כסף קטן , כי השנוררים שם מסתובבים בלהקות.

גם מי שלא עולה לרגל, כדאי מאוד לחגוג בבית את ההילולה של האר"י. לאכול במסעדה, לשתות לחיים וכמובן להזכיר את האר"י הקדוש ואת חוכמת הקבלה.

 

חג שמח!

 

דברים בשם אומרם


אישתי אסרה עלי במפגיע לספר כאן על האירוע הלגמרי מפתיע שקרה כשנסענו להילולה של רבי נתן מברסלב במאה שערים ואני אמנם ניסיתי לצפצף עליה ושלוש פעמים ניגשתי לכתוב על זה ולא הלך לי.

מכאן שמדובר בצנזורה משמיים ואני חדל לנסות.

אבל בלי קצת חשיפה אי אפשר, ומכיוון שכך אני החלטתי לתעד את ההתקפה של הצדיק המקובל הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א, נגד בעלי התשובה, כפי שנאמרה באותה הילולה ביום רביעי בלילה.

בחסידות ברסלב אף פעם לא היו הנהגות ולא שמענו גם שחסידי ברסלב חילקו כל מיני עצות, אפילו לעשות התבודדות , רבינו לא אמר לנו.

אלא בשנים האחרונות באו בעלי התשובה עם הטעות הזאת, שיש לנו רוח הקודש ואנחנו יכולים לקבוע להם איך לחיות.

אני מוסיף כאן גם את הסרטון שצילמתי כשנכנסתי להילולה.

אני מנסה להתארגן על עוד כמה סרטונים, מאותה הילולה, כי כמה אנשים צילמו ומה שאני צילמתי חוץ מזה יצא זוועה.

עוד קצת על הדרת נשים

אחרי שפירסמתי את הפוסט הזה , חטפתי על הראש מכל הכיוונים, כשההערות העיקריות היו בסגנון להלן:

  1. אתה לא מבין בצניעות
  2. אתה לא מבין בברסלב
  3. אתה לא יודע מה זה נשים
  4. אתה לא יודע מה עובר לגברים בראש

בגלל כל ההתקפות ההיסטריות האלו, החלטתי להעניק את עיטור הגבורה

של מחוייב המציאות למניין חב"ד ליובביץ' באומן בראש השנה, שבו הייתה עזרת נשים , ואפילו היו נשים שישבו בעזרת נשים הזו ובכך הוציאו החבדניקים לשון אדומה וארוכה לכל הפנטיות שהשתוללה סביבם, כי הם חבדניקים ואלוהים נתן להם את הכישרון לדעת מתי להשתין בקשת ועל מי.

חוץ מזה, בנות יקרות, אני יודע שכל שבוע צץ לו רב קוצ'י מוצ'י , שיציע לכן להסיע אתכם למסע רוחני מרתק באומן וביתר הצדיקים הקדושים ואני מציע לכן , לפני שאתן שולחות יד אל הארנק , לברר מה עמדתו  של הרב המתוק לגבי הדרת נשים באומן בכלל ובראש השנה בפרט .

אני במקומכן , הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי נותן כסף למישהו שעושה מעשה סיקריקים ומבקש אלף ומשהו דולאר.

 

דבר אחרון,

 

לגבי מה שעובר לגברים בראש, אני באמת לא יודע. אולי בלייזר עם רותם סלע.

תנו כבוד