הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

2012 במבט לאחור


הי מתוקים,

זה דו"ח הצפיה שלנו מ2012

אני חוזר ומספר את הסיפור שסיפרתי שנה שעברה על האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא.

הוא היה נוהג לברך בסילווסטר את כל מכריו בברכת "שנה טובה".
שאלו אותו "מה פתאום לברך בזמן של הגויים"
אז הוא השיב "הסילווסטר זה יום הדין האחרון. כשהקדוש ברוך הוא רואה איך הגויים חוגגים את התחלת השנה שלהם, הוא נזכר איך עמדו היהודים בראש השנה, עטופים בטלית והקשיבו לתקיעות השופר ואז הוא ממהר לקרוע את גזר דינם של היהודים, ולכתוב אותם לשנה טובה ומתוקה."
זה מה שאמר הצדיק מאפטא.
ואני אומר, אם לא יחגגו הסילווסטר, איך ייזכר הקדוש ברוך הוא בראש השנה?
יאללה, שיהיה לכם תמיד את מי לנשק בחצות!

שנה אזרחית שמחה ומאושרת מ"מחוייב המציאות"!

 

Here's an excerpt:

4,329 films were submitted to the 2012 Cannes Film Festival. This blog had 31,000 views in 2012. If each view were a film, this blog would power 7 Film Festivals

Click here to see the complete report.

פיצוץ בקיבוץ


אז איך היה באומן?
סתם, צוחקים איתכם.
הרבה פעמים אנחנו רוקדים בשדה התעופה של קייב. הפעם בחרתי דווקא לנסות לצלם את הקהל שצפה בנו.

מה אני אגיד לכם? הפעם הביקור אצל רבינו הקדוש היה נגוע בחברתיות יתר. במקרה שלי, עודף סוציאליות מתבטא בכך שכמעט בכל יום אני מדבר עם מישהו יותר מחמש דקות. זה מושחת, אני יודע וןאני גם אומר לעצמי כל הזמן. הרי לא נסעתי שלושת אלפים קילומטר רק כדי להסתחבק, נכון?
טוב, קצת רצינות אפשר?
יצא לי לדבר הרבה עם יובל דיין.
הוא סיפר לי שלאחרונה הוא מתעסק הרבה עם מיזרוחניקים ויש לו טענות אליהם וגם להם יש טענות אליו.
הוא היה מציע, שהמזרוחניקים ישקיעו משאבים בברסלב, כי להחזיר בתשובה הם לא מצליחים ויש להם בעיה עם הנוער שלהם שמתחלן והולך וברסלב מחזירה בתשובה וגם מסתדרת עם הנוער ורק כסף אין לה בכלל.
אז מה שהוא טוען, אם הבנתי אותו נכון, זה שכולם יכולים להרוויח.
היום אנשים חוזרים בתשובה דרך ברסלב, אבל אין שום מערכת שתטפל בהם ותקלוט אותם. הרבה פעמים הסיפורים האלו נגמרים רע, עם כל מיני סכסוכים משפחתיים וחובות וגירושים ובתים הרוסים וכן הלאה.
אילו היה ניתן לקחת כסף מיזרוחניקי ולהשקיע אותו בבעלי התשובה הברסלבים, מצבם היה משתפר מאוד וייתכן שגם מספרם היה עולה.
עד כאן אני מספר את מה שיובל אמר. פחות או יותר.
אין ספק שהקצאת משאבים כזו מאוד תיטיב עם ברסלב, השאלה היא מה המיזרוחניקים ירוויחו כאן.
לדעתי, הם לא ירוויחו כלום.
חסר להם מה לעשות עם הכסף? דיברתי שלשום עם הרב ברנר והוא מאוד התפלא לשמוע שיש מכוניות שעולות מיליון שקל. בחברת מצוקה שרדנית, באמת אין כאן הגיון, אבל בעולם בו הביזבוז והרהבתנות הם ערך, יש מכוניות שעולות אפילו יותר.
ראיתם את "היפה והחנון"? זה העולם שאנחנו חיים בו, זה יותר מוצלח מבני ברק, אבל זה מאתגר.
בכל אופן, זו הייתה המסקנה שלי, סבסוד של ברסלב לא יועיל למזרוחניקים.
רגע, אני יודע מה אתם שואלים, מה לגבי הנוער המיזרוחניקי המתפקר?
טוב, תסלחו לי.
בואו ניקח זוג מיזרוחניקי לדוגמא.
האבא מפקח בתי ספר, האמא עובדת בבנק כבר עשרים שנה.
שניהם נושקים לחמישים ויש להם שתי בנות נשואות ובן זקונים, בן עשרים וכלום, שלא ממש סגור על עצמו.
אה, והם לא גרים בגבעת שמואל, אלא בפתח תקווה.
יום אחד נפתחת הדלת של הבית ונכנס הבן הצעיר והוא נראה ככה:
נוער ברסלב
אתם יודעים מה הם יגידו?

חבל שהוא לא חילוני.
אני מכיר את זה מניסיון. כשאבא שלי לוקח את יוקו לבית הכנסת, האנשים אומרים לו "ההורים שלך מתהפכים בקבר". למה? כי יוקו לא דומה לשום דבר מזרוחניקי, יש לו פיאות ארוכות תספורת קצרה וכיפה שחורה. הוא למעשה נראה כמו ילדים בשבטים החסידיים של ירושלים החרדית, ילדים שחוץ מהמראה, אין לו איתם שום דבר משותף.
מה אני יכול לעשות? ככה הילד רוצה להראות.
מה שרציתי להגיד זה שבשביל האנשים האלו, ברסלב היא בעיה, לא פיתרון, אם כי אני בספק אם הם יגידו את זה ליובל דיין, אי פעם.

אני אחזור לזה תיכף.
בשבת בבוקר, התפללתי בציון הקדוש, יחד עם האשכנזים. שום דבר דרמטי.
הארוחות שלי בשבת, הוזמנו מראש מהארץ. הדיל היה שאני מקבל שלוש ארוחות מלאות עבור מאתיים שישים שקל בערך. זה דיל מצויין בהתחשב בעובדה, שמדובר בארוחות כבדות ומלאות של ארבע מנות עם שתיה חופשית ויין משובח ומלצריות בלונדיניות חביבות, בלי אף גרם של שומן מיותר. סיימנו את התפילה בערך בעשר ורבע ואז פגשתי חבר טוב ממאה שערים, בחור ממשפחה רבנית ותיקה ומכובדת, נכדו של אחד מראשי נטורי קרתא ובקיצור, בחור חמוד שמייצג נאמנה את אופייה ומהותה של החרדיות הקיצונית ההיסטורית.
"תשמע," הוא אמר לי בלי הרבה הקדמות "חבר שלי עשה מבצע והביא הנה חמישה סירים של קוגל ירושלמי ואיחסן אותם אצלי בדירה. אנחנו הולכים לעשות קידוש בבית המדרש שמאחורי הציון. ראה את עצמך מוזמן."
כשאני באומן כל הזמן מזמינים אותי למאירועים, אין לי מושג למה, כי בארץ זה כמעט ולא קורה. אני לא תמיד נענה בחיוב להזמנות, אבל הפעם חשבתי שהקוגל הוא סיבה טובה להתייצב.
אתם צריכים להבין, שקוגל ירושלמי לגמרי לא דומה לקוגלים האלו שקונים בתבניות בחנויות של אוכל מוכן.
הוא למעשה גוש שומני מפולפל, שיכול בקלות למלא צלחת והוא מחליק בגרון במהירות הבזק. למעשה, היו צריכים מזמן להכניס אותו לפקודת הסמים המסוכנים, כיוון שהוא בריא כמו הירואין וממכר הרבה יותר. אז הלכתי לשם ונתקלתי בערימות מבהילות של קוגל מהביל. מה אני אגיד לכם? כשאוכלים אותו בתוספת מלפפון חמוץ, הוא ממש פיצוץ בקיבוץ. אל תנסו בעצמכם, כי זה נגמר רע.
אחרי שאכלתי ארבע מנות של קיגל רוטט, ניזכרתי שבעוד רבע שעה, אני צריך להגיע לארוחת הצהריים הרישמית שלי, מה שגרם לי להתקף של רגשות אשמה, בזמן שזללתי את המנה החמישית.
ברור שכשהגעתי לארוחה, התחשק לפתוח לי במנת אנטי חומר, ואפילו נזכרתי ברומאים שהיו אוכלים ומקיאים ואז אוכלים שוב.
כנראה שככה מתנהל העולם.
אתה מקבל דיל טוב, מכסה את כל האפשרויות, מקדם את עצמך באופן הגיוני ואז בום, נופל עליך איזה מין קוגל כזה, שמשנה את כל התוכניות וטרף את הקלפים.
אחחח, אבל איזה קוגל זה היה, רבותיי.
היה שווה לטוס בשבילו שלושת אלפים קילומטר.

אחרי שיובל סיפר לי אל הטענות שיש לו אל המזרוחניקים, שאלתי אותו באיזה טענות הם באו אליו.
אז הוא אמר בנימת עלבון שהם האשימו את ברסלב שהיא עיסוק ב"פרטות" ולא ב"כללות".
בטח שאף אחד מכם לא יודע במה מדובר וטוב שכך, כיוון שזה בולשיט מרכזניקי מצוץ מהאצבע, שגם בשנות השמונים היה כאלם פאדי.
אני לא רוצה להכנס לזה בכלל, כי זה באמת זיבול חסר משמעות. אם מישהו היום מדבר על "כללות" ו"פרטות" , יהיה לו מזל אם הוא יגמור אצל גינזבורג.

מה שכן, אני לא מייצג את המיזרוחניקים, אבל בכל זאת יש לי טענות למחזירים בתשובה של ברסלב, כשהם לוטשים עיניים אל המשאבים והמוסדות של הציונות הדתית.
תראו, הם כל הזמן תוקפים את המדינה, אבל אין להם שום בעיה לדחוף את היד לכיס שלה.
הם מטיפים להדרת נשים חשוכה ואכזרית, שיכולה למנוע מנשים השכלה וקריירה ומצד שני, אין להם בעיה להופיע בפני נשים משכילות ואמידות ולבקש תמיכה ותרומות.
הם מתלבשים בסגנון החרדי הירושלמי העתיק, כדי לסמל את האיבה שלהם לתרבות המערבית ולקידמה, שהן למעשה האחראיות לרווחה הכלכלית , שהם מייחלים אליה.

בקיצור, עם כל הכבוד ליובל דיין וליתר הברסלבים המעוצבים, אני נגד שיתנו להם כסף אמיתי, כסף ציבורי שקשור למוסדות של הציונות הדתית.
זה לא הגון, זה לא נכון וזה לא מגיע להם.
לא מגיע, כל זמן שהם לא מוותרים על התלבושת הליצנית ועל חוקי הצניעות המאוסים ועל האיבה הארסית לציונות ולמדינה.
גם אם הם מצליחים להרגיע נערים מטורללים, זה לא אומר שהם לא צריכים לכבד את מי שמסוגלים להקים יישובים ובתי ספר תיכון ובתי כנסת.
גם זה חשוב, קוקוריקו.

מכתב לאישה עם כלב


אני בדרך לא מסתובב במרכז תל אביב. אין לי ממש מה לחפש שם, אבל במקרה ההיום היה לי איזה סידור במנהל הנדסה וחניתי בגן העיר והלכתי לשם ברגל. אולי חמש דקות הליכה.

תוך כדי הליכה נתקלתי בסיטואציה שגרמה לי להחסיר פעימה. בחורה חמודה טיילה לצד כלב מאוד מכוער וזוג תיירים עצר אותה וביקש לצלם את הכלב. הבחורה הסכימה בחיוך, הגבר שלף אייפון, צילם את החיה ואז נפרדו בברכה ובחיוך. כל הסיטואציה הזו לא נמשכה יותר מחצי דקה, ולמען האמת היא גרמה לי הלם.
האם ייתכן שחיים יכולים שלווים ומתוקים עד כדי כך?
האם יש כאן באמת כל כך הרבה אנשים מסופקים ומאושרים, שלא מאמינים שהמשיח לבוא בקרוב ולא חושבים שהעולם על סף התפוצצות ובשבילם היום יכול להתחיל בכוס מיץ תפוזים בבית קפה עם עיתון אופנה ומוסיקה ברקע?
השאלות האלו גרמו לי להיות נסער.
רציתי שרבינו יגיד לי מה אנחנו יכולים להציע לאנשים שהחיים שלהם באמת כל כך מושלמים.
זה לא בעיה לקרוא למסכנים אל הדגל, הרי בנאדם דפוק, יודה לך אם רק תטרח להקשיב לכל הצרות שלו ולסיפור חייו האומללים ולגורלו המר. האנשים המסכנים הם הראשונים שעשויים להפוך לברסלבים או לחבד"ניקים או למאמיני הארי קרישנא , כי שם הם נכס. טוב , לא כזה נכס גדול, אבל בכל זאת, עיקרון ספירת הראשים עובד.
האמת שהיום, המסכנים לא חייבים לחפש מסגרת תומכת. יש להם כבר אחת משלהם, היא נקראת המחאה החברתית ושם באמת סוגדים לאומללות והמסכנות הכל.
אז, איפה היינו?

אז תהיתי באמת , ביני לבין עצמי ולבין הצדיק , מה באמת תורת ברסלב הגדולה יכולה לתת לנשים המתוקות האלו, עם הכלבים והקפוצ'ינו בבית הקפה התל אביבי? איזה תורה בליקוטי מוהר"ן תתאים להן? או תשפר את חייהן האופטימליים?
הסתובבתי קצת עם השאלה הזו בראש. גמרתי את עינייני בעיריה, נסעתי לתאגיד המים וכל הזמן הירהרתי בנושא.
אי שם ליד מגדלי W, קיבלתי תשובה ואני חושב שהיא תשובה אותנטית.
זה נכון שבמגדלים הנוצצים החיים יכולים להיות טובים מאוד.
יש דברים מקסימים לעשות ואין בעיות ואין לחץ ופחד ואומללות.
אבל ישנו אור , שהוא הרבה יותר מסתם אושר ושלווה. ישנו אור שהוא אור הצדיק והוא מטלטל ותובעני ומצמית את החושים ומקפיא את המחשבה ומרעיד ומהדהד ואחרי שאתה מגיע לאור הצדיק, אתה פתאום מבין שהעולם הוא באמת רק הקדמה, רק הטריילר. זה כמו מה שכתוב בתורה נ"ב אצל רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן.
גם אם החיים קלים ונפלאים כמו חייה של אלמונתו הצעירה המיליונר, עדיין זו רק הקומה הראשונה במגדל האמיתי. יש עוד הרבה לאן לטפס.

אבל תשמעו, אם אתם חיים באושר, תמשיכו, תבלו. בשבהביל זה אתם פה.

בסדר , הונאת הכרטיסים

בוודאי שמצפים להתייחס לנושא הזה שמטלטל בימים האחרונים את חסידות ברסלב. הרב עופר ארז שליט"א , אמר בשיעור האחרון שלו , שרבינו עשה את כל הבלאגן הזה וזה עניין חינוכי חשוב. אני כמובן לא חולק על צדיק מובהק ובעל רוח הקודש ידוע כרב שליט"א. רק שאני מפרש את דבריו באופן מסויים. בוודאי שישנה חשיבות לזה שהייתה הונאת כרטיסים בברסלב. יש לזה חשיבות חינוכית עצומה, כי מזה אנחנו מבינים שגם אם יש לאנשים שטריימל, עדיין הם יכולים להיות טינופות וחלאות, ושימותו אמן, כאילו דא.
אל תגידו "כולנו יודעים". יש אנשים שרואים אחד עם זקן שלובש שטריימל ועושה כל מיני העוויות של שמירת עיניים, אז הוא בטח צדיק. הוא יכול להיות זבל, יוכיחו הכרטיסים.

נקודות טובות

לא מזמן הגיב כאן וסיפר ד"א שבאחת מהישיבות , מתעסקים הרבה במציאת נקודת טובות. זה מאוד המריד אותי, כי תורת ברסלב היא קונספציה. אי אפשר לחתוך ממנה קטעים , לנתק אותם מהקונטקסט שלהם ולמכור בסופרמרקט. נכון, עושים את זה כל הזמן, לוקחים את תורת רבינו ומדברים על איזשהו חלק שנראה מאוד אופנתי, ועושים על סדנה ומדברים על זה ברדיו ומלמדים את זה בישיבה וכן הלאה.

על פניו , זה טוב.

תמיד טוב לשמוע מהצדיק , גם אם זה באיזו סדנא מפגרת או בתוך בליל של טימטומים מאיזה מחזיר בתשובה עם תרבוש. טוב לשמוע מהצדיק. בשביל זה הצדיק כאן , להשמיע.

העניין הוא שלמצוא נקודות טובות, זה בעיה. אומר רבי נתן שמציאת הנקודות הטובות היא כמו אפר פרה אדומה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. מה הפירוש?

ישנן הרבה תהומות בקיום האנושי. עדיף לא לחשוב עליהן יותר מדי, אבל אנחנו יודעים שהן קיימות. יש אנשים שהם שקועים בהימורים או בסמים , יש אנשים אובססיביים. בקיצור, בנאדם כזה שנמצא במצב רע, במצב שהוא מיואש , שהוא לא רואה תקווה , שהוא מדחיק את מה השקורה לו, או אז באמת מגיע זמן הנקודות הטובות. הוא צריך לעודד את עצמו שהוא לא אבוד , שהצדיק חושב עליו , שהשם אוהב וכן הלאה.

בשביל זה יש נקודות טובות.

עכשיו תדמיינו לעצמכם מצב הפוך. נניח בנאדם לומד תורה ועובד השם וכבר מדברים עליו ומתייחסים אליו בכבוד ומעריכים אותו, האם יש עניין שהוא יישב וימצא בעצמו נקודות טובות? לא. הוא רק יתייהר ויתגאה והתהליך הזה ירחיק אותו מהאמת. הוא פשוט יחטוף נפיחות עזה באגו ויהפוך למפגע סביבתי.

לכן אני אומר לגבי הישיבות, שלימוד נקודות טובות הוא לא רעיון כזה מזהיר. ברור שיש שם אנשים בדיכאון מדי פעם, אבל בסך הכל ישנן מספיק עצות ותורות לרבינו, בהם יוכלו תלמידי ישיבה להתעסק, בלי לגדל תסביכים מגלומניים.

טוב, אני רואה שהעלו את השיעור של הרב עופר ארז . זה באמת שיעור שווה.

נשאר עוד שבוע ומשהו עד ראש השנה.

ביום חמישי בלילה אני כנראה ממריא.

שתהיה לכם שבת שלום ואל תחליפו חיים טובים בהבטחות על גן עדן. טוב, מי שיש לו חיים טובים באמת, ברור שלא יחליף אותם.

הנה לסיום שיר מקסים של אוונסרנס שילווה אותנו אל השבת.

שבת שלום..

 

נפילת האורתודוקסיה


אני קורא את פרסיקו הרבה ויש אצלו קטע שחוזר על עצמו כל שבוע או שבועיים שזה העניין של נפילת האורתודוקסיה. איך זה מתבטא אצל פרסיקו? בדרך כלל כשקם איזה מטומטם אקדמי מדופלם , או איזו ארכי פוסטמה עם מבטא ברוקלינאי מתגלגל ומוציאים ספר או מאמר תחת חסות מכון הרטמן , או ואן ליר או משרצת הפלצנות הישראלית לדמוקרטיה ובמאמר הזה מוכיחים , בעיקר לפי מאמרים קודמים מאותה הביצה , שהיהדות נעשית דמוקWאטית יותW ושההנהגה החWדית נחלשת ושישנם מגמות פלוראליסטיות אעלק אצל בוגרי ישיבות ההסדר ושאולפניסטיות מתחילות ללכת עם חוטיני (הפעם אני לא מצרף תמונה) והשד יודע מה.

באותו זמן מיותר בו מהללים ומתפעלים אצל פרסיקו מהמאמר המופלא , המבריק והנועז , נפתחת בהר נוף עוד ישיבה , שלושים קראוונים של נוער הגבכעות עולים על הקרקע ונשות הטאליבן מחליטות לצרף גם שלדות של מכונות כביסה לפריטי הלבוש היומיומיים שלהן.

ככה זה , מוצ'צ'ינוס , האורתודוקסיה לא הולכת ליפול בגלל שום ספר יהודי פמיניסטי  מאת פרופסור יהודית (Jowdy) שפילשמוק – קעקרמן – ואנונו – בלום ואנשי מכון הרטמן הם באמת כמו שאומרים עליהם , מין ניאו רפורמים שקופים למשתמש , שאפילו לא מצליחים לייצר רעש רקע ראוי לשמו.

מצד שני , בפרפראזה על מה שאמר קונן הברברי בסרטו האחרון "גם אם זה לא מה שיפיל אותה , האורתודקסיה הולכת ליפול"

מה שיפיל אותה זה מזג האוויר או יותר נכון , החמסינים.

פעם עוד לא הבנתי למה , כל כך הרבה מזרוחניקים נהיו חילונים, אבל אחרי השבת האחרונה הבנתי את הכל. כל דקה שאתה מסתובבבמכנסי הבד הכהות ובחולצה הלבנה המסמורטטת , בזמן שהשמש נותנת בראש, אתה מבין עד כמה שאתה חי בטעות , הוריך חיים בטעות , כל הרבנים מאז אליהו הנביא שהסתובב בתחתונים חיים בטעות והמקום היחיד שבו צריכים להיות בשבת בבוקר זה בים.

לחרדים בקטע הזה, יש יתרון משמעותי על המזרוחניקים , קודם כל הם הולכים למקווה בשבת בבוקר , שזה עוזר מאוד ודבר שני , הם באמת מאמינים בגהנום ואמונה בגהנום היא מסוג הדברים שבהחלט עוזר בהתמודדות עם החמסין.

עם כל זה אני בטוח שלא מעט חרדים גם כן נפרדו מהמסורת, בזכות הויה דולורזה חזרה מבית הכנסת בשבת לפני הצהריים.

עד כאן?

רוצים דוגמא מהחיים?
בנו אצלנו ברמת גן בריכת שחיה. לא משהו יוצא מגדר הרגיל, בריכה , אתם יודעים , מים, מציל כסאות נוח , עשרה אחוז הנחה למי שקונה כרטיסיה. אתם לא מסוגלים לתפוס , לאיזה קריזה זה הכניס את הקהילה הדתית.
לא שמכרו שם חזיר, חלילה ולא שניגנו שם דיסקו בליל שבת. סתם בריכה ובכל זאת רצו הרבנים של רמת גן והתחננו לפני ראש העיר שידאג לזה שיקיפו את הבריכה בגדר אטומה. הם לא מסוגלים לראות את זה.
יעברו שם ילדים דתיים, עטופים בתלבושת שבת ובשפשפת , בזמן שקרני השמש חובטות באספלט המתבשל ויראו מעבר לגדר ילדים שמשפריצים מים וצוללים ומהר מאוד הם יבינו מי כאן העם הנבחר ואת מי אלוהים אוהב.

אז מה שחשבתי , זה להקים מניין אמפיבי.
צריך למצוא בריכה , אפילו בריכה רגילה שלא פותחים אותה מוקדם , לשים שם סירה מתנפחת בתור ארון קודש , ומין מצוף משולש שיהיה הבימה ולייצר סידורים עמידים למים שזו ממש לא בעיה , אפשר פשוט להדפיס את התפילה על שקפים כאלו וזהו זה, להתפלל במים. אין עם זה שום בעיה הלכתית , בדקתי . רק בים אסור לשחות אבל בריכה זו לא בעיה , מה ההבדל בינה לבין המקוואות האלו שגדולי הפנאטים משכשכים בהם לפני ויתיקין? אין שום בעיה.
ואתם יודעים מה? אחרי שעתיים של תפילה אמפיבית , אפשר בשקט לאכול את הצ'ולנט ולחרופ את סעודה שלישית , באחריות.

יאללה , קצת ברסלב , כי ברך אותי הרב ברנר לפני שבועיים שאני אזכה להפיץ יראת שמיים אמיתית.
זוכרים את פרשת המרגלים? היה עכשיו בפרשת השבוע. הרי למדנו שהמרגלים היו רבנים וחכמים והיו להם סיבות מאוד טובות להוציא את דיבת הארץ.
נשאלת השאלת השאלה , איך שיהושע לא נכנע להם? הוא היה ביחד עם כלב וכל היתר היו נגדו והם היו נשיאים וחזקים וחשובים. לפי כל קנה מידה, יהושע וכלב היו צריכים היו לישר קו עם הרוב.
אז מה הקטע כאן? יהושע היה מקושר לצדיק. היה מקושר למשה רבינו כי על יהושע נכתב "לא ימש מתוך האוהל" וגם כלב היה מקושר לצדיקים כיוון שהוא הלך להשתטח במערת המכפלה.
בקיצור בזכות שהיון מקושרים לצדיק יהושע וכלב יכלו לעמוד נגד כל הדור ההוא והם ראו איך כולם מתו ורק הם נכנסו לארץ.
אותו דבר איתנו , אם נהיה מקושרים לצדיקים , גם אנחנו את כל החשובים והמפורסמים מתים במדבר ורק אותנו יכניסו פנימה.

ליל מנוחה!

שמח פה ושמח שם


הוזמנתי לחתונתו של הבן של הרב ברנר שליט"א וכמובן שהגעתי , כאילו דא. לא כל יום אתה זוכה להגיע לחתונה שבה לכלה קוראים שיינדל ואף אחד לא רואה אותה.
האוכל בעיקר הזכיר את הצבא, ואני אומר זאת לגמרי לטובה. אני הייתי אוכל בעיקר בבה"ד חיל הים, ובזמני המטבח שם היכה שוק על ירך את רוב האולמות.

מי שבאמת שיחק אותה שם היה דווקא הבן שלי. אחרי גיחה קצרה מדי לאולם הנשים , הוא חזר אלי כשהוא נושא עימו בלונדה אופנתית וככה הם הסתובבו מאושרים יד ביד מול עיניהם ההמומות של כל רבני נטורי קרתא.

אחר כך הגעתי לעוד חתונה ששם הרב עופר ארז שליט"א סידר את הקידושין ומאוד נהניתי לפגוש אותו ואולי בזכות זה החלטתי לוותר על הארוחה השניה לטובת התבודדות.
היה מאוד שמח.

לעצם העניין, פעמיים בשבועיים האחרונים התעמתתי עם תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן.
יודעים מה זה רפ"ב?

זאת התורה הכי בנאלית והכי ידועה בחסידות ברסלב.

דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא. בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת

וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה

טוב, אילו היו אומרים לי שאני אתעסק כאן עם תורה רפ"ב , אני מודה שהייתי מתפלא על עצמי. הרי כל קישקושון , פיטפטון, מזרוחניקון, מתוקון מרבנוני העידן החדש , משתמש בתורה הזאת  כדי להכניס תוכן בהרצאות הסוכרתיות שלו כשהוא מנסה להפיג את שעמומן של דודות בורגניות, או לחילופין אולפניסטיות בעלות יומרה יצירתית.

אבל מה שהבנתי אצל רבי נחמן מברסלב , זה שאת הדברים מחכימים ביותר , מוצאים בתוך הבנאליות הכי גדולה. זה התגלה לי בזמן שמישהו התחיל ללמד את רפ"ב בשיעור של בני ברקים מבוגרים ואותנטיים. התורה הזו יכולה לעבוד נפלא אצל ניו אייג'ים וגם אצל נוער דתי לאומי ומן הסתם גם בכל מיני מקומות חביבים אחרים, אבל בבני ברק? ללמד זכות על רשע גמור?
גם צדיקים גמורים לא ממש מלקקים שם דבש, בעיר התורה.
אל תשאלו מה שעשו לו , למסכן שהעז ללמד אותם רפ"ב.
"על רשע ללמד זכות?"
"איך אפשר ללמד זכות על מחלל שבת?"
היו עוד הרב באותו סגנון.
לא משנה מה ההוא אמר ענה להם , כי הוא דיבר שטויות. באיזשהו שלב אני קמתי ואמרתי "אולי זה לא מה שנראה לכם, אבל זה מה שכותב רבי נחמן מברסלב." אז קיבלתי מהם פרצופים בסגנון של "איך יעלה על הדעת שמישהו והוא אפילו רבי נחמן מברסלב, יחלוק על דעתם של מועצת גדולי בני ברק?"
מה שזה לימד אותי ואני מקווה שאני אפנים את זה , הוא שתורת ברסלב היא לא תוכנית כבקשתך.
לא תמיד אני אמצא בה חיזוק לדעותי הבודהיסטיות ליברליות , מה לעשות?
זה מחזיר אותי לחתונות , יש בשטח כמה אנשים מאוד רציניים , שבאמת מנסים להבין מה רבי נחמן רצה להעביר למין אנושי ולא לחילופין, איך רבי נחמן מתיישר עם התפיסות הפוליטיות והחברתיות שנראות להם.
זאת יראת שמיים אמיתית וזה מה שהייתי רוצה להאמין שאני מחפש בברסלב , את הדלת המוליכה לעליית הגג.

חוץ מזה , הכל בסדר, שמח פה ושמח שם.
איך הכרזה שעיצבתי?

לילה טוב ושבת שלום.

מרד גטו אומן


דובוני לא אכפת לי

אין לי שום טענה לחסידי ברסלב, לאנשים של רבינו.
אין לי ספק שהם הטובים בבני האדם. כשהייתי עכשיו באומן,הם האכילו אותי מרק בלי לשאול מי אני. הם נתנו לי בננות בלי לוודא שאני מסכן. הם הזמינו אותי לסעודת שיפודים בלי להכיר אותי ואפילו כשפעם נכנסתי בטעות לדירה כדי לשאול אם יובל נמצא, הם לא נתנו לי ללכת, בלי למלא לי כוסית שיבאס כדי שאני לא אתבעס. עוד לי דיברתי על הסיגריות. בנאדם קם מהכסא והולך לקנות במיוחד.
אין על אנשי רבינו, אין. הם דוגמא נדירה להצלחתה של עבודה רוחנית אמיתית והמסטיק שנדבק להם לנעליים יותר טוב מכל אבירי אומות העולם וחסידי זכויות האדם והאגודות למניעת פיטום אווזים.
אממה , בנושאים מסויימים הם סובלים מחינוך לקוי, לדוגמא כל הנושא הזה של סטריליות נשית. כל כך קשה לכמה מהם לסבול מציאות נשית , עד שהם חייבים להעיף את הנשים מקבר רבי נחמן מברסלב, כל זמן שנמצאים שם הגברים שעלו לרגל בחג השבועות. הנה המודעה לפניכם. מתחם הציון יסגר לנשים, החל מיום חמישי ג' סיון בשעה 12:00.
רצה הגורל ואני הגעתי לאומן אחרי אחת בלילה בד' סיוון כלומר, שש וחצי שעות אחרי הוומן ריין.
מה שהלך אז באומצן בצומת הרחובות פושקינא ופארוסקא , עין לא ראתה. כל מהלכי החצות, נושאי המגבעת , מטלטלי הפיאות וזקופי הזקנים , כולם היו שם מנער ועד זקן, העלו טבעות עשן והחליפו חוויות. המראה היה עוצר נשימה , ולו רק בגלל זיהום האוויר ,אבל אני לא התכוונתי בשלב הזה לחדש קשרים חברתיים, למרות שסהדי במרומים שזה דבר שאני זקוק לו בדחיפות, אלא רצתי אל המקווה ושפריץ ושפראץ הייתי מוכן ומזומן למפגש חוויתי עם המצבה של רבנו.
בערך בשתיים בלילה דהרתי אל תוך הציון.
בחוץ היה מלא, בפנים היה מפוצץ ולא ראיתי איך אני יכול לפרוץ את המצור.
לא נותרה לי ברירה אלא לנסות מאחור, בעזרת הנשים, שידעתי טוב מאוד שהייתה אמורה להיות מטוהרת עד אותה שעה, כיוון שהרב שלום ארוש היה אמור להתפלל בה, כבר למחרת השכם בבוקר.
מחוץ לפתח האולם, נתקלתי בחסיד בעל חזות דובונית שהתהלך אנה ואנה במצוקה גלויה.
"יש שם בפנים נשים." הוא פנה אלי בבקשת עזרה "אולי אתה תצליח לדבר איתן ולבקש אותן שיצאו."
בלי לטרוח לענות לו, פרצתי אל תוך החדר.
הסתבר ש"הנשים" היו בסך הכל נערה אחת שהייתה ישובה מצונפת תחת המצבה האדירה בשיער פרוע ובגדים סתורים כשמעליה ניצב שומר אוקראיני זקן שנזף בה ברוסית וציווה עליה להסתלק. ככה זה בגטו אומן. איש אינו נושא באחריות ואיש אינו אשם. השכירים האוקראינים מקבלים את ההוראות שלהם מגורמים אלמוניים ומבצעים את המשימות בקור רוח ואדישות. למבקרים ולחסידים אין שום כתובת לתלונות או מענות , והם נהדפים הלאה והצידה בקור רוח נחוש על ידי בריונים ,שאת שפתם אינם מדברים .
אני מיד פניתי אל המצבה בצעד מהיר, כשאני מתעלם לגמרי מהשומר. הוא מצידו, ראה בטעות את הכניסה הדרמטית שלי כסימן להיותי דמות סמכותית ולכן הרכין את ראשו ונחפז להסתלק.
"איתך במאבקך הצודק." פניתי אל הנערה שהייתה יפה ואומללה ובוודאי בקושי מלאו לה עשרים.
"אם אתה איתי , אז תצא מכאן." אמרה לי הפנאטית הקטנה, ארוכת האיברים.
"את לא מפריעה לי , אז אני לא מפריע לך." פסקתי ומיד התנחלתי על המצבה, שהייתה ריקה והתחלתי להגיד תיקון.
הבחורה לא היססה, מיד נעמדה באמצע החדר , כיסתה את פניה בתיקון הכללי ופרצה בבכי קורע לב. (ראו תמונה, מצטער על האיכות כיוון שהתאורה הייתה זוועתית).
לא התמהמתי שם הרבה. כשיצאתי המתינו לי בחוץ שני דובונים, שכנראה קיוו שאני אצליח לפנות בשבילם את האולם.

בסרט הזה כבר היינו.

מה יש בה, באומן , אם כן?
הבטחתי לכתוב על כך פעם משהו, לפחות לחלוק איתכם את רעיונותיו של מי שמבין משהו במיסטיקה ובאנרגיות.
מה שאני כן מתכוון לעשות זה לחלוק איתכם איזה רושם מאוד אישי שלי. בשביל זה אני צריך להחזיר את הזכרים שבכם הרבה שנים אחורה. זוכרים את הפעם הראשונה שלקחתם ילדה לקולנוע? זאת אחת החוויות הכי מכוננות שיש, לפחות למי שבורך בנטיה מינית נורמאלית. ובכן, אם אתם זוכרים את הסיטואציה, אולי תצליחו לשחזר את ההרגשה של אותו רגע נדיר, בו קצות האצבעות שלכם נוגעות לרגע בקצות האצבעות של "הדייט". מה שאני זוכר, זו מין מתיקות עדינה שמתחילה בערך באיזור הטבור ומתפשטת לה באיטיות מסממת במעלה הגב עד שהיא ממלאת את בית החזה בענן זוהר ונוצתי , עשוי כולו מאושר. כך בדיוק הרגשתי כשהגעתי לאומן, אחרי עשרים שעות בלא שינה , ביקור בחדר מיון ושורה אינסופית של טלטולים.
המזל הוא שבהשגחה פרטית החלטתי לשים לב למה שקורה איתי. אחרת הייתי פשוט הולך לישון ומחמיץ את כל העניין. אבל לא החמצתי , ירדתי מהאוטובוס עם אף דולף , כאבי שרירים והרעלת ניקוטין וחיפשתי את המזוודה שלי ופתאום שמתי לב, שאחרי השד יודע כמה שנים, אני שוב חווה תחושה דומה לזו שחשתי פעמיים או שלושה בקולנועי ילדותי. ההבדל, כמובן הוא שבקולנוע תחושת האושר הופכת תוך כמה דקות לכאבים עזים במפשעה. באומן היא מתפוגגת לאיטה ומסתיימת לחלוטין רק אחרי יום וחצי בערך.
רבינו,כאמור, מעבר למילים ולמחשבה הוא.

תיקון טעות

אני מאוד אוהב להתנצל על הטעויות שלי, בעיקר בגלל שיש אנשים שזה מאוד מעצבן אותם ואני זוכר שכתבתי פה נגד רבני ברסלב מהזן הכלבלבי, שחתמו על פאשקוויל שטוען שנחש צריך לנשוך את הנשים שמעזות להגיע לאומן בראש השנה. טעיתי. אני מודה.
על המודעה של הנחש לא חתום אף אחד, היא פשוט תלויה ליד המודעה עם החתימות.
הנה הצמד חמד:

אז באמת טעיתי ואני מתנצל בפני אותם רבני פוצ'י מוצ'י, כיוון שלא באמת אמרו שנחש צריך לנשוך את הנשים האלו , אלא בסך הכל שהן מכשול חמור ותקלה לרבים.

כל הזמן אומרים שפאשקווילים של ברסלב מיוצרים שלא על דעת הרבנים ולכן אני לא מתכוון להאשים אף אחד. אני רק מציע לגברות שכאן דבר פשוט. כשמגיע אליכן איזה רב קוצ'י מוצ'י ממותק, מלוקק ומשומן ויציע לכן להצטרף אליו ל"מסע רוחני לתיקון הנשמה באוירה מרוממת בקברי צדיקים", תשאלו אותו על ראש השנה? מה כבר יקרה?

 שני גנבים

דיברנו קודם על המקווה של שבועות ועל סגולותיו ע"פ תורת ברסלב. באופן אישי, כל פעם שאני טובל בשבועות ,תיכף לפני עלות השחר, אני מרגיש שאני לא טובל במים, אלא בניצוצות אור קרים. השנה ישבנו ולמדנו בלילה ומישהו שם אמר שצריך לטבול בשעה שתיים ורבע בלילה. לי זה נשמע קצת מוזר, כי עלות השחר באומן יוצא בערך ברבע לשלוש ולכן לא אמורים לטבול לפני שתיים וחצי, נניח. פשוט הבנאדם נראה שהוא יודע על מה הוא מדבר, חסיד אורגינלי, מכובד למראה ומיושב בדעתו ולכן אמרתי לעצמי "מה כבר יקרה?"? ובשעה שתיים אני התחלתי ללכת לכיוון המקווה הגדול , אותו פותחים רק בחגים ובאירועים מיוחדים.

כשטבלתי הרגשתי מוזר. המים היו בסדר , אבל   הם היו מים, ראבאק.
חזרתי לציון, תפסתי מקום טוב על המצבה והתחלתי להתפלל, פתאום אני מציץ בשעון ורואה שהשעה עשרים וארבע דקות לפני שלוש. רוח תזזית חטפה אותי והטילה אותי בריצה אל הדרך למיקווה הקטן , זה שפתוח כל השנה וגם הכי קרוב לציון. המקווה הקטן הוא באמת קטן. הגודל שלו , כולל הספסל והמקלחת הוא בערך שני שליש מחדר שינה ממוצע מינוס. הוא ממש קטן. שלושה אנשים יכולים לנוע בו בנוחות וכשאני ניסיתי להכנס פנימה היו בו יותר מעשרים אנשים.
אל תחשבו על השואה, די להזכר בתורים לרכבת בהודו. בקיצור, אני אומר שלא אכפת לי , זורק מעצמי את הבגדים ופונה להכנס למים.
ממש מולי יוצא מישהו מהמים ומביט בי.
אתם זוכרים את סיפור הזן הזה , בו שני גנבים נתקלים זה בזה, אחר חצות על איזה גג חשוך? זוכרים מה שכתוב שם? הגנבים לא אומרים מילה, רק פורצים בצחוק גדול. זה בדיוק מה שקרה לי עם הבנאדם הזה. פשוט התחלנו לצחוק. הוא יצא ואני תפסתי את מקומו ואיזה ניצוצות קרים עטפו אותי, חבל על הזמן.

 לראות את כוחו של רבינו

שנים של טלוויזיה למדו אותנו שהבלונדינית הצעירה, המטופחת והיפה נמצאת בראש שרשרת המזון. היא המטרה הנחשקת בעיני כל גבר ראוי לשמוע ותמיד נראה אותה במקום הראוי לה, או במסעדה מפוארת, או במכונית ספורט חדשה, או מוקפת מעריצים.
נכון, אנחנו לפעמים רואים יפהפיה כזו ממלצרת, אבל גם כשהיא עושה את זה, לא מדובר בשירות, אלא בסוג של יחצנות. היא מציגה את עצמה ומעפעפת כדי שיגיע מאן דהו עם BMW.
מה שקרה לי, זה שחלק מהארוחות של החג , אכלתי במלונית באומן ושם משלמים טוב, אבל גם מקבלים שירות , ברוך השם. האוכל הוא חוויה קולוסאלית – כולסטרולית אמיתית וגם יש מלצריות שמגישות אותו. מה שראיתי שם הייתה הוכחה לכוחו של רבינו הקדוש. היו שם אלילות בלונדיניות, חטובות ומעוצבות, שבכל מקום היו שולטות בשטח ואילו במלונית של אומן, הן עטפו את עצמן במדים ארוכים ומבזים וכיסו את השיער שלהן בסמרטוטים ובאו להגיש אוכל ולשרת בשתיקה ובהכנעה חבורה של חסידונים בני כלאיים מדובללים, שבכל מקום אחר היו נמצאים בתחתית החבית.

זה כוחו של רבינו, משפיל גאים ומגביה שפלים ותחת צילו הגועש, אדירי עולם מתכווצים מבושה ואילו בני האשפתות חוגגים ומבלים.

המרד הקדוש

אז רבני ברסלב החליטו שעל הישראלים המגיעים לאומן, לחגוג את חג השבועות במשך יומיים כמו בני חוץ לארץ. לא נכנס כאן לסיבות ההלכתיות, קודם כל  בגלל שאני לא מבין בהלכה וחוץ מזה בגלל שבשום מקום זה לא ככה. תושבי ישראל  לא חוגגים יום טוב שני של גלויות, בשום מקום. אם יוצא להם להיות במקום שאין בו ישוב יהודי, אז הם מתנהגים כרגיל, ואם הם בישוב יהודי גדול , אז הם "מחללים את החג" בצנעה, כלומר , מתרחקים מאה מטר מבית הכנסת, כדי להזמין מונית.
ככה זה בכל המקומות, חוץ מבאומן הכבושה. שם רק לפאנטים זכות דיבור, שם כל האוסר הרי זה משובח וליקוק תחת לנטורי קרתא הוא צו השעה.
מה אני עשיתי?
סיימתי את תפילת מעריב של מוצאי חג שבועות בציון, פילחתי שני נרות והבאתי אותם למלונית. שם לנוכח מבטים תמהים מאוד מצד הנוכחים , הבאתי דאודורנט וכוס קולה ועשיתי הבדלה בקול גדול.
"אבל מה עם מנהג המקום?" התעניינו חסידים אומללים שכבר יומיים שיוועו למקלחת.
"במקום שלא גרים יהודים, אין מנהג המקום," הסברתי בקול של אחד שקיבל הסמכה לדיינות ומנהל שלושה כוללים ושתי ישיבות גדולות "מה שקרה כאן , זה שהגיעו הנה מאה אמריקאים שלא נעים להם לחגוג חג שני כשמסביבם כולם קונים, מטיילים ומבלים."
למשמע ההודעה הזו , העיניים מולי התעגלו בהבנה פתאומית.
תוך זמן קצר מאוד התפשטה ההודעה בין הישראלים ותחת כל עץ רענן התאספו אנשים כדי לשמוע הבדלה ולרוץ למקלחת או לטלפון.
למחרת היה יום עסקים רגיל למדי. החנויות היהודיות היו פתוחות ברובן, ועשרות עולי רגל התארגנו לנסיעות לקברי צדיקים כמו נתן מברסלב והבעל שם טוב.
אני עצמי ביליתי את היום בקריאה של הרומן הקלאסי "וילט" מאת של שרלוט ברונטה המדהימה והוכיתי אלם והלם לנוכח עוצמת הכתיבה שלה, שחשפה לנוכח דימיוני עולם של אצילות, תבונה , מתינות וטעם טוב. מתק המילים, העושר הרעיוני והיצירתיות העלאית של הרומן הזה, מילאו אותי באורך רוח ובטוב מזג, בעת שאני וחברי הטלטלנו בדרכינו חזרה , דרך מבוך התחבורה האוקראיני וליוו אותי בשעה שחזרתי מסוחרר אל המולדת , כדי להכנס להיכן שאני גר וגרים האנשים שאני אוהב הממתינים לבואי כמו ניצני ורד כהה ועז , שבלוגמו מטל השחר , מוצא עוז רוח להמתין לזוהרה המחייה של קרן שמש ראשונה.

 

ממש הכל בסדר


אתמול שכחתי להניח תפילין.

לא שאני בעד להניח תפילין , ההפך , הקטע הזה שהתחלתי להניח לפני חודש או חודשיים דפק לי את כל תהליך האינקובציות ואני לא יודע בכלל מה אני אעשה עכשיו ואפילו את אין לי מי לשאול. הלוא מה אני אשאל "סליחה הרב, עד היום ניסיתי להפסיק לנהל את חיי ולהניח לעיבורי הנשמות של הצדיקים להתוות את דרכי, ואז התחלתי להניח את התפילין וזה הוציא אותי מאיזון כי למעשה, מבחינת העיבורים אני בכלל לא נמצא ברמה של כזו פרקטיקה קבועה. מאקסימום כשמגיעים למירון , רוצים קצת לנפח את הכלים, כדי שיהיה אפשר לשאוב מהצדיק קצת יותר , אז מניחים תפילין, אבל ככה? מי במדרגה הזו בכלל?"
נראה לכם שיש לי אם מי לדבר? קדחת.
הקבליסט הכי אולטרא ליבראל יגיד לי "מה בעצם אכפת לך? מילא אל תשמור שבת בגלל הפיקניקים, מילא אל תאכל כשר ,כי אמא שלך מכינה את השרימפס הכי טובים בפנסילבניה, אבל תפילין מה אכפת לך? תניח."
איך אני יכול להסביר שהגוף האנרגטי של האדם , הוא דבר עדין , הוא דבר רגיש , שצריך לטפח אותו בעדינות , במסירות ביד אוהבת ושאני התחלתי תהליך רב שנים של תנועה בעקבות זרמי האנרגיות של הצדיקים ואין שום סיבה שבעולם לבעוט במערכת בפראות באמצעות בלוני ציפה אנרגטית מלאכותיים.
אף אחד לא מבין בזה .
אף אחד חוץ מהרב ברנר.
הוא אמר לי גם בלי ששאלתי שגם הוא לעניות דעתו , לא ראוי להניח תפילין, אלא שאם כבר הוא נצטווה , אז חייב להניח גם אם הוא לא ראוי.

תשובות כאלו , גורמות לי לחפש מקום לקבור את עצמי, לא בגלל שאני מתבייש במשהו, אלא בגלל שאף אחד לא מוכן לדבר איתי בהיגיון.

בקיצור, לא הנחתי תפילין כי שכחתי והגעתי לשיעור של הרב ברנר במקום הרגיל בשעה הרגילה ונושא השיעור היה "עזות דקדושה" או במילים אחרות , מה יעשה בנאדם ששכח להניח תפילין בבוקר. אז הסברה הראשונה שמעלה הרב ברנר זה שאותו בנאדם צריך להתבייש מאוד.

למה להתבייש? כי אפילו נהגי מוניות חילוניים מניחים תפילין ולכן מי שלא מניח תפילין , הוא אטפילו לא ברמה של נהג מונית חילוני , אלא של גוי וברור שהוא צריך להתבייש. אמממה , הבושה הזאתי אינה מקדמת , כי אותו אדם יכול להגיע למצב שהוא כל כך שבור מהבושה על זה שהוא התנהג מגוי , עד שהוא שוב לא מניח תפילין ואז נעשה לו להרגל והוא מתדרדר ומתדרד לרמת הגויים בעוד עניינים.

בשלב הזה, ברור שהייתי ממש מחורפן, אבל נמשיך.
אומר הרב ברנר שכאן צריך עזות דקדושה , מה הכוונה? לבוא לאלוהים ולהגיד לו "אף על פי שהתדרדרתי מטה מטה ולא הנחתי תפילין הבוקר , בכל זאת אני עז פנים ומבקש שתסלח לי." זאת אומרת עזות דקדושה , זה שבמקום להתבייש מאלוהים, לשים את הדברים על השולחן.
האמת שזה עוזר, כי אין דבר שיותר מדכא מהתחשבנויות, מהרגע שאתה מתחיל אתה יורד ויורד ושופט את עצמך לכף חובה ובסוף מגיע לידי פריקת עול , כי אין לך מה להפסיד.
אני הגעתי למסקנה אחת , כל זמן שאני בקשר עם הרב ברנר, רצוי שאני אניח תפילין, כי אחרת הוא לא ידבר על שום דבר אחר.

טוב, אחרי שבילינו שעה בדיון על אותו אחד ששכח להניח תפילין בבוקר ועל העזות דקדושה ,קם שם אחד שסיפר על החבר שלו ששמונה עשרה שנים עולה לקברות צדיקים ולא עוזר לו. ברגע שהרב ברנר שמע את זה הוא פשוט התפוצץ, ועל מי הוא התפוצץ ? על "שובו בנים".
"איזה נס אתם עוד צריכים?" הוא שאל אותם "לא מספיק שלפני כמה שנים הייתם בהודו וסין ועברתם את כל העברות שבעולם ועכשיו אתם עם זקן ופאות ויש לכם ילדים שלומדים תורה?"
ואני כל היסורים שהיו לי מקודם בגלל העזות דקדושה, כלו כעשן. מרוב תענוג התחלתי להתפתל כמו קיידן קרוס באחד מסרטיה היותר פופולאריים.
כל כך הרבה דמעות תנין וירטואליות ירדו לי באותה שעה, שהיו יכולות לחדש את גאויות הנילוס , אילו הוא היה נהר וירטואלי.
אבל האמת היא שהרב ברנר צודק כאן ותשימו לב למהלך.
מה שהוא אומר זה שאנשים בנויים מעירוב של טוב ורע וזה מאז חטא אדם הראשון.
זה מצב נתון, היחיד שיצא מהמצב הזה , היה מיועדנו בעל ההילולה רבי שמעון בר יוחאי שעליו נאמר "נעשה אדם נאמר בעבורך" ומכאן אנחנו מבינים שהוא תיקן את עצמו עד כדע כך , שהוא ניטרל את החטא.
הבעיה שמדבר עליה הרב ברנר כשהוא תקף את "שובו בנים" , היא ההתמקדות ברע במקום ההתמקדות בטוב. הרי בוודאי שגם בהם ישנן הרבה נקודות טובות, לפחות אותו הבנאדם ששאל את השאלה, נראה חביב למראה, אבל אנשים רוצים להתמקד בשלילי וההתמקדות בשלילי, כמובן מחזקת אותו.
זה מחזיר אותנו לנושא הנקודה הטובה, אותו כתם מעורפל באפלת הלילה , שאותו מקדשים , על מנת לתקן את העולם.
בנושא הזה , רבי נחמן מאוד נחוש , אפילו נחוש יותר מתלמידיו. הוא אומר "תחשוב טוב – יהיה טוב."
עכשיו עוד משהו קרה לי , בשיעור שלאחר מכן , הגיע מישהו שפשוט היה סימבול לכל מה שאני שונא אצל בעלי תשובה. פונפון על הראש, קמע על הצוואר, עיניים בולטות וכמובן דיבלולים בכל כיוון. משום מה התחלנו לדבר על זה שאסור להרוג בעלי חיים, כי מורידים אותם מדרגת חי לדרגת דומם וזה נגד העלאת הניצוצות.
הרב ברנר הזכיר את ההלכה שביום שישי, צריכים לנקות את קורי העכביש .
אז אמרתי , כמובן , ששמה שצריך , צריך , אבל יש להזהר לא לפגוע בעכביש , שהוא חיה מועילה וכו'
מיד המדובלל התחיל לצעוק שצריך להרוג את העביש וצריך להרוג עכבישים , מתי שרואים אותם וכן הלאה וכן הלאה כמנהג המדובללים לדבר שדטויות בשטף.
אז דיברתי אליו מאוד לא יפה ואחרי השיעור אמרתי לעצמי "ברור שצדקתי , אבל אם אני אתנצל בפניו עכשיו, בטוח אני עולה מדרגה."
הלכתי התנצלתי והוא אמר "כן אחי , זה שטויות וכלום"

אחרי השיעור, ניגש אלי גבאי בית הכנסת , למעשה אחד מהגבאים, ניגש אלי ושאל אותי עם בבלוג הכל בסדר.
"ממש הכל בסדר" עניתי לו ולא הבנתי כל כך מה הוא רוצה מחיי, אז הוא אמר שאנשים פנו אליו כדי שיברר אם כבר הורידו את התמונות הבעייתיות מהבלוג.
לא עניתי לו, כיוון שהוא לא צד בעניין. הוא לא גולש לפה ולא מגיב פה,
אבל אני רוצה לשאול את החרדים שגולשים לכאן שאלה פשוטה "מה אתם עושים פה?"
אני לא מדבר על חרדים מודרנים קולים, הם באמת לא היו ניגשים לגבאי הזה ולא היו מתרגשים מהתמונות.
אני מדבר עליכם, בני הליבה שלח העדה החרדית , בוגרי הישיבות החסידיות, בלייני הטישים ומנויי האדמורים.
הרי אתם טוענים שיש לכם תרבות עילית מושלמת, בוהקרת וחסרת פגמים.
הרי אתם מגלגלי עיניים ומרחמים בנדיבות על כל מי שלא נולד ברדיוס קילומטר מכיכר השבת.
הרי אתם מכנים את התרבות המערבית, את הספרות , את האומנות ואת המוזיקה בשמות חינניים כמו "עימקי הטומאה" , "מכשול שער בת רבים" , "הרס הבית היהודי", "מקור לכל חטא ופגם" וכן הלאה.
מה יש לכם מאיתנו? מדברים כאן על רבי נחמן מברסלב, אבל יש כל כך הרבה אתרים אחרים של ברסלב שבהם לא תצטרכו להתקל חלילה בראיון עם פעילת הסביבה קילאי הייזל אותה מכירים בעיקר בזכות הופעתה הפנומנלית על הפוסטר של הסרט קאשבק. . אני אגיד לכם בכנות, אם מחר היה באים אלי מהבד"ץ ומבקשים לשלם לי כדי שאני אכתוב בלוג, שיהיה מיועד לציבור שלכם, לא הייתי יכול לעשות את זה.
אני מכיר את כל הפוליטיקות בין הרב קרמר לרב שכטר? אני יודע למה העיפו את הגבאי של האדמו"ר מויז'ניץ?
אין לי מושג בדברים האלו, בלי לזלזל.
כאן אני כותב על דברים שאני מבין בהם. על מדע בדיוני , על קולנוע וטלוויזיה , על אופנה ושחקנים ושחקניות ודוגמניות ועל הוליווד ועל מוסיקה מודרנית.
אם זה מה שמעניין אתכם, ברוכים הבאים.

עקיצה מהצדיק


סיפר הרב ברנר שליט"א

בזמנו הייתי לומד יחד עם התלמיד הגדול של הבבא סאלי . היינו לומדים את כל העיניינים של הבבא סאלי. מה עושים עם המים האלו ואת כל השמות וכל הברכות , אבל אני לא למדתי את זה כדי להיות בבא , למדתי את זה בגלל תאוות ממון. שילמו לי כסף כדי להשתתף בחברותא הזו , אז באתי.

 

היום בשעה 9 בערב , יתקיים ,לתהילת הבורא יתברך , שיעור עם הרב בבית הכנסת ליד רחוב המעפילים 4 באור יהודה. עזרת הנשים תיפתח בעזרת השם ובמקרה הצורך.

 

 

דברים בשם אומרם


אישתי אסרה עלי במפגיע לספר כאן על האירוע הלגמרי מפתיע שקרה כשנסענו להילולה של רבי נתן מברסלב במאה שערים ואני אמנם ניסיתי לצפצף עליה ושלוש פעמים ניגשתי לכתוב על זה ולא הלך לי.

מכאן שמדובר בצנזורה משמיים ואני חדל לנסות.

אבל בלי קצת חשיפה אי אפשר, ומכיוון שכך אני החלטתי לתעד את ההתקפה של הצדיק המקובל הרב ישראל מאיר ברנר שליט"א, נגד בעלי התשובה, כפי שנאמרה באותה הילולה ביום רביעי בלילה.

בחסידות ברסלב אף פעם לא היו הנהגות ולא שמענו גם שחסידי ברסלב חילקו כל מיני עצות, אפילו לעשות התבודדות , רבינו לא אמר לנו.

אלא בשנים האחרונות באו בעלי התשובה עם הטעות הזאת, שיש לנו רוח הקודש ואנחנו יכולים לקבוע להם איך לחיות.

אני מוסיף כאן גם את הסרטון שצילמתי כשנכנסתי להילולה.

אני מנסה להתארגן על עוד כמה סרטונים, מאותה הילולה, כי כמה אנשים צילמו ומה שאני צילמתי חוץ מזה יצא זוועה.

עוד קצת על הדרת נשים

אחרי שפירסמתי את הפוסט הזה , חטפתי על הראש מכל הכיוונים, כשההערות העיקריות היו בסגנון להלן:

  1. אתה לא מבין בצניעות
  2. אתה לא מבין בברסלב
  3. אתה לא יודע מה זה נשים
  4. אתה לא יודע מה עובר לגברים בראש

בגלל כל ההתקפות ההיסטריות האלו, החלטתי להעניק את עיטור הגבורה

של מחוייב המציאות למניין חב"ד ליובביץ' באומן בראש השנה, שבו הייתה עזרת נשים , ואפילו היו נשים שישבו בעזרת נשים הזו ובכך הוציאו החבדניקים לשון אדומה וארוכה לכל הפנטיות שהשתוללה סביבם, כי הם חבדניקים ואלוהים נתן להם את הכישרון לדעת מתי להשתין בקשת ועל מי.

חוץ מזה, בנות יקרות, אני יודע שכל שבוע צץ לו רב קוצ'י מוצ'י , שיציע לכן להסיע אתכם למסע רוחני מרתק באומן וביתר הצדיקים הקדושים ואני מציע לכן , לפני שאתן שולחות יד אל הארנק , לברר מה עמדתו  של הרב המתוק לגבי הדרת נשים באומן בכלל ובראש השנה בפרט .

אני במקומכן , הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי נותן כסף למישהו שעושה מעשה סיקריקים ומבקש אלף ומשהו דולאר.

 

דבר אחרון,

 

לגבי מה שעובר לגברים בראש, אני באמת לא יודע. אולי בלייזר עם רותם סלע.

תנו כבוד