תורתם אומנותם


לא, לא , לא, השם ישמור.

זה לא הולך להיות פוסט בנושא פוליטיקה אקטואלית. את זה נשאיר לעוד חודשיים, כשאולי נחליט למי להצביע, או יותר נכון, במקרה שלנו, למי לא להצביע.
האמת ש"מחוייב המציאות" תומך בשלי יחימוביץ' בשלב זה, היא פשוט גם אישה וגם מאוד מפחידה, כמו שאנחנו אוהבים.
טוב, אז בלי פוליטיקה היום.
מה שכן, קיבלנו אתמול פניה מעניינת בדף "אודות" שלנו, והרי לשונה:

תמוהה בעיניי העובדה שאתה "מקורב" לרבנים ומתאר אותם בנימת הערצה שכן רבינו היה נגד אדמורות.
בנוסף אני גם לא מבין איך אדם מעניין כמוך בעל דיעות שיוצרות מחשבה אצל הקורא מחובר ויונק מרבנים שממליכים את עצמם על הציבור ומתיימרים לשלוט על דעתם. שורה תחתונה אני מאוד נהנה לקרוא את הבלוג שלך אך רואה ניגודיות עצומה בין דיעותיך לבין העובדה שאתה מהלל פה רבנים מסוימים.

זו שאלה מסוג שאני אוהב לשמוע, כי היא מעידה על מחשבה, על ניסיון לפתור את התעלומה הזו שנקראת רוחניות.

יש שאלות שאני לא סובל כמו "למה מציגים כאן את השער של פנטהאוז?"
זו שאלה שדווקא לא בעיה לענות עליה, אבל עצם ההעלאה שלה לאו דווקא מעידה על תבונה בולטת אצל השואל. מצד שני השאלה על הרבנים היא שאלה חכמה מאוד. זה כמובן אומר שלא תהיה לי עליה תשובה מתקבלת אבל הבה נדוג קצת באפילה ונראה מה יצוץ.

רבנים, רבנים, איפה להתחיל?
האמת, כך אומרים, מתחילה באמת וכל אדם קרוב אצל עצמו,אז אני צריך לשאול את עצמי מה היה לי עם רבנים לאחרונה.
ובכן, יום שלישי אחרי הצהריים, אני מקבל SMS שהרב ברנר שליט"א מתכוון להגיע לשיעור בערב.
נאנחתי, למה כל הדברים חייבים ליפול דווקא על יום שלישי בערב?
קודם כל, השיעור הגדול של הרב עופר ארז בחולון, חוץ ממנו גם הרב בינימין רוזנצוייג מעביר שיעור פה ברמת גן ויש גם את יובל דיין ואת רן ובר במכמורת, בקיצור, כולם רוצים את יום שלישי בערבכמובן שהלכתי לרב ברנר. לא קשור לזה שהוא היחיד שיש אצלו אוכל נורמאלי, זאת אומרת מיץ ועוגות. מאז שחליתי אני מעדיף להמנע מנסיעות ארוכות, ואני לא מצליח להגיע לשיעורים שלו באזור מאה שערים.
שיעור שלו כאן באזור, זו הזדמנות שאסור לפספס.
באותו ערב היה הרב במצב רוח עליז במיוחד. הוא בדיוק לימד קטע מהספר "חיי מוהר"ן" שבו רבינו הקדוש מספר לרבי נתן כמה לפעמים קשה לו להתפלל. אני לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל זה הלך בערך ככה "ואמר לי רבינו כמה בכה והתחנן לפני השם יתברך שיתפלל תפילה כראוי , שהרבה פעמים לא הצליח להתפלל."
הקטע הזה מאוד מאוד שימח את הרב שליט"א.
"אתפ רואים?" הוא אמר לנו "מה זה ברסלב? מה זה נקודת אמת? אתם מתארים לעצמכם איזה רב חשוב, או אדמו"ר שמספר שקשה לו להתפלל? וכאן לא מדובר בסתם רב חשוב. מדובר בנין של הבעש"ט, בנכד של נחמן הורדינקר, מהמשפחה של הצדיקים הכי גדולים והוא מודה שהוא לא מצליח להתפלל."
"חוץ מזה," הוסיף הרב שליט"א לעלוץ "רבינו אמר כמה פעמים על עצמו את הפסוק "ואני תפילה", כלומר שכל המשמעות שלו היא תפילה, אז תחשבו מה זה בשבילו לבוא להגיד לרבי נתן, שהוא בעצמו לא מצליח להתפלל!"
השיחה הזאת גרמה לרב ברנר להיות מאושר, יותר מאשר לפני חודש, כשהוא הרעיד את אומן בשעה שדרש על כוחו של הצדיק, בפני קרוב לאלף איש. אין לי מושג למה. הרב ברנר הוא אלוף המתפללים. כשהוא מברך על במבה, הוא משקיע בברכה אנרגיה בדומה לפנחס הכהן הגדול בזמן הקרבת הקורבן ביום הכיפורים. כשמביאים לו גלידה, עיניו מתעגלות בעונג , "הנה אפשר לברך שהכל" , הוא אומר ואז טועם חצי כפית וזורק את כל השאר.
מה אכפת לו לרב ברנר, שלרבינו הקדוש היה לפעמים קשה להתפלל?
אני לא יודע, הייתי עסוק בזלילת עוגות. אין לי מושג מאיפה מביאים תמיד את העוגות האלו לשיעורים של הרב ברנר, אבל הן מספיק משמינות וזה העיקר.
כשהייתי קרוב לאיבוד הכרה, ניזכרתי שהבטחתי לאישתי לקחת אותה לשיעור הגדול של הרב עופר ארז בחולון.
לא יודע איך נהגתי את הדרך הזאת, אבל בניגוד לכל הציפיות, היא חלפה מהר מאוד. הגעתי לשיעור והצלחתי להבין שהרב מדבר על חטא אדם הראשון ועל המזימה של הנחש שהיה ערום מכל חיית השדה, אלא שהעוגות עשו את שלהן ותוך חמש דקות צללתי לתוך האפלה.
כשהתעוררתי, כבר כל האנשים קמו ואני סבלתי מכאב ראש עולמי, אבל בדבר אחד זכיתי, הבנתי סוף סוף מה הכוונה של הפסוק "והנחש היה ערום".
הרי הזוהר אומר, נדמה לי בפרשת כי תשא, שלפני חטא עץ הדעת, לאדם ולחוה לא היה גוף. הם היו רוחניים וחסרי צורה, כמו מלאכים.
אחרי שחטאו, הם כבר לא היו באותה מדרגה ערטילאית והיו צריכים גוף חומריח כדי להתקיים. כמובן שאף אחד לא הסכים לתת להם גוף.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפשיט את הנחש מגופו ונתן אותו לאדם וחווה שישתמשו בו. היום לנחש עצמו אין ממש גוף, מה יש לו? צינור? איפה רגליים? איפה אזניים? איפה דבשת? זה לא נקרא גוף מה שיש לו.
זה גם משיב על השאלה, למה מציגים כאן את ג'סי ג'יין ועוד בלונדינית על השער של פנטהאוז- כדי להסביר את מהותו של הנחש. לכל החיות היה גוף, אבל רק הנחש היה ערום, לכן הוא היה מסוגל לפתות, באמצעות העירום.

אז בגלל שלא ממש הצלחתי להשתתף בשיעור של הרב עופר ארז, הלכתי למחרת לשיעור שיש לו בתל אביב במרכז "שמיים".
זה היה שיעור בנוגע למעשיה על אבידת בת מלך והרב סיפר שם על ארבעת הדרכים להתחבר עם האור האלוהי.

אני לא אוהב להכנס לתל אביב, אבל אם כבר נכנסים, השיעור ב"שמים", מאוד נוח. המקופ יפה ומטופח וגם אין שם עזרת נשים. כולם יושבים ביחד. שווה.

טוב,
אז למה באמת להגיע לרבנים? למה ללמוד אצלם? למה להלל אותם?
האם מערכת היחסים עם הרבנים, אינה סותרת את הבניה האינדבדואלית ואינה מחבלת בבניה הרוחנית העצמאית שלנו?

כבר אמרתי בהתחלה. לשאלות ממש טובות אין לי תשובות מוצלחות.
כשלי יש שאלה מאוד מהותית, אני הולך לרב – חע חע חע.

ברצינות.
כמו כל הדברים בחיים, כמו האש, כמו המים, כמו התורה, גם הרבנים משמשים למטרה מסויימת ושימוש מוטעה בהם הוא מסוכן.
מי שנותן למישהו אחר אחריות על חייו, הוא שוטה ובוודאי ששיטה כזו מנוגדת לתורת, אבל אם בתורת ברסלב אנחנו עוסקים ועם אנחנו רוצים להשתמש בתורת ברסלב כדי להמשיך ולבנוות את עצמנו כאנשים רוחניים באמת, אזי מוטב לנו להתראות מדי פעם עם אנשים שהצליחו לעשות את זה. אפשר ללמוד כמה טריקים.
הרבנים האלו שלעיתים אני פוקד את שיעוריהם, הם בעלי מדרגות.
יש להם יכולות רוחניות וריגשיות שאין לאחרים. יש לי בדיחה על זה, די מוזרה.
אני אומר שאילו האר"י הקדוש היה מתגורר בדקוטה השטוחה והמנוטונית בה שדות החיטה נמתחים עד קצה, אזי עולמנו הרוחני היה הרבה יותר פשוט.
כיוון שלדאבוננו האר"י הקדוש התגורר בצפת העתיקה והפסיכוקולוסאלית, הפכה הבריאה למערכת עצומה של עליות וירידות ומדרגות. בברסלב זה דבר פשוט וידוע.
הבה נודה בזה, הארי פוטר זה כאן.
אני דווקא לא אוהב לספר סיפורי נפלאות, כי זה מסיט תשומת הלב מהעיקר, אבל אני אתן לכם דוגמא מאוד סתמית. לפני ארבע שנים דיברתי עם איזה רב, דווקא אחד שהיום אני לא ממש בקשר איתו והוא אמר לי "מאוד חשוב שבשבת תאכל שלוש פעמים עם נטילת ידיים."
הייתי בהלם, כי באותה שנה הקפדתי מאוד, לא ליטול ידיים יותר מפעמיים ואחרי השיחה הסתובבתי כולי רועד, בלי להבין איך הוא ידע.
אבל זוהי ברסלב, עולם המדרגות, אלפי מדרגות, כך כותב רבינו הקדוש בשיחות הר"ן.
עצם ההוקוס פוקוס הוא לא ממש חשוב.
החשוב הוא האפשרות להשתנות , לדעת שבהנף יד , אנחנו יכולים למצוא את עצמנו על השלב הבא בסולם. להפוך לאנשים יותר טובים, הורים יותר טובים, מהנדסים יותר טובים, בלוגרים יותר טובים בעזרת השם, זה כל העניין.
הרבנים לא נמצאים שם כדי לשנות אותנו, גם לא כדי לשלוט עלינו. הם כאן להמחיש את הנקודה.

אוקיי?
חודש טוב שיהיה ובטח התגעגעתם לג'סי ג'יין, אז הנה עוד תמונה שלה, ממש מקסימה.

א גיטע נאכט

לבד במגדל הלבן


אני תמיד נורא בודד באומן.

גם כשמזמינים אותי למסיבה , אני נורא בודד. אני פשוט לא כמוהם. אתם זוכרים את המסיבה עם יובל?   אני לא מכיר את האנשים האלו , חוץ מאחד שהוא שכן שלי ולמרות שזה נראה כאילו מבלים ונהנים עד סוף הדרך , אלו לא החבר'ה האלו. הם הזמינו אותי למסיבה שלהם , כי הם אנשים מאוד טובים , אבל מה להם ולי? ככה זה באומן. עם בעלי תשובה אי אפשר לדבר ועם חרדים אין על מה לדבר. אז בודד , השם ירחם ויעזור. שלא תחשבו שאני סנוב (אני סנוב מאוד) , אבל באומן אני כזה פארש שכל הסנוביות מתפוגגת ממני . כאילו , על מה אני אדבר עם איזה חסיד גור ? "הילארי דאף בגוסיפ גירל – פרובוקציה ממוסחרת או חלק קרדינלי מהתסריט"? הילארי דאף בגוסיפ גירלאתם לא מבינים על איזה ישימון מדובר. ברוך השם שברא צדיקים , מה הייתי עושה באומן בלי הצדיקים?

 שר הטבעות

הקיצר , יש קטע ב"שר הטבעות" , קטע מדהים , שגנדלף מספר על גולום שהגיע למורדור והוא אומר שם משהו בסגנון "יש משהו במורדור שכל היצורים האפלים מגיעים לשם בסופו של דבר." אז באומן אני גם כן מרגיש אותו הדבר. כמובן,אומן היא לא מקום מרושע. ההפך , שם נמצא מקור כל הטוב והשפע בעולם בדמות צדיק האמת , זה ברור. אלא מה? יש בה משהו שמושך אליה כל מיני יצורים. כולל אותי, אני מרגיש יצור נגרר. ההבדל הוא שבאומן , אף פעם לא תמצאו צבא .  היא גוררת אליה אנשים , מושכת אליה אנשים , אבל זה אף לא נראה כמו מין צבא כזה. ברור שלא צבא מרושע כמו במורדור , אבל לא צבא טוב או צבא קדוש. האנשים באמת נמשכים לשם, אבל אחרי שהם מגיעים אתה מוצא כל אחד זרוק במקום אחר. אחד בציון , השני בקלויז , השלישי הלך לחפש דיסק , הרביעי רוצה לנסוע לבעל שם טוב ומארגן מונית. כל אחד בסרט אחר , לא פלא שאני בודד שם , אין שם צבאות. עכשיו כשאני חושב על זה , אילו הכל היה מאוגד וצבאי כזה , לא היה לי מה לחפש שם. אמרתי לכם , לי אין עם מי לדבר. ככה פועל הצדיק בעולם , הוא לא צריך טובות והוא לא צריך צבאות ואם הוא צריך משהו הוא אומר בדיוק מה שהוא צריך , תגיעו לאומן , אבל תשאירו את החוגר בבית. אגב, מי שחושב שיש איזו ישיבה או איזה אירגון בברסלב שהוא למעשה צבא כזה , לא יודע כמה הוא טועה. אין לאנשים האלו שום מציאות ארגונית. הם במקרה באיזה מקום , או שהם מצטופפים מסביב לאיזה רב , אבל תוך יום כל המציאות הזו יכולה להעלם.

אין מאסות , אין מדים , אין מסדרים אין פקודות. אפילו בראש השנה , שישנם המון אנשים שמגיעים , זה נראה כמו יריד מרכז אסייתי מאיזו תקופה היסטורית , כמו היריד הבין עולמי בספר "אבק כוכבים" של ניל גיימן.

אז מה יש באומן במקום צבאות?

גיבורים.

אנשים יחידים , מופלאים , חד פעמיים שעושים את כל העבודה בעצמם. זה גם הכי הגיוני, הרי בכל האגדות זה ככה , ישנו אייבנהו או רובין הוד , שתכלס מנצחים במלחמה . כל החיילים ומכונות המצור שמאחור הם בסך הכל התפאורה.

גם לברסלב יש את הגיבורים שלה. לא תמיד הם רוכבים על דרקונים , לא כל אחד יכול לראות את חנית הברקים שלהם , ובכל זאת , גיבורים אמיתיים מעולם האגדות.

הרב עופר ארז כקורום ,

 

הרב קנפלר כגנדלף

והרב ברנר בתפקיד הארי פוטר.

לגבי פרודו וסאם, הם סתם גמדים ואנחנו הרי אף פעם לא באמת האמנו באגדה ההיא.

חודש טוב!

קשה באימון , מיותר בקרב


לרגל הבכורה המתקרבת של הסרט האחרון של הארי פוטר , אני מצרף את הביקורת שלי על החלק הקודם:

''

אז הערב יצאתי לבכורת חצות של הסרט "הארי פוטר ואוצרות המוות" יחד עם עוד חמש מאות מעריצים נלהבים , כולם , אני מקווה צעירים הרבה יותר ממני.

נתחיל חצי יום קודם.

הלכתי להחליף צמיגים באוטו במוסך בבית שמש וראיתי שם חסיד ברסלב. הוא היה בן שישים בערך והיו לו עיניים שקופות , ממש שקופות. כזה דבר עוד לא ראיתי וראיתי הרבה . מה זה עיניים שקופות ? לא כמו עיניים ילד , לא כמו עיניים של תינוק . עיניים של עובר לא ראיתי , אבל אולי.

הבנאדם לא ראה שום דבר , לא יראה שום דבר . הוא נולד היום בבוקר וימות היום בלילה ויוולד מחדש טהור וצח מחר בבוקר ובכל זאת הוא בן שישים והוא בא לתקן פנצ'ר באיזה מקום בבית שמש.

דיברתי איתו מילה וחצי וזה הספיק לחרפן אותי לחצי יום והמילה וחצי האלו אישרו לי את מה שידעתי כשראיתי את העיניים שלו. הבנאדם הגיע. כל הזכויות שמורות.

נחזור לסרט.

הספר "הארי פוטר ואוצרות המוות" הוא ספר גאוני , הוא יצירת מופת , הוא נכס צאן ברזל . קראתי אותו חמש פעמים ואני מקווה לקרוא שוב. הסרט לעומתו הביא לי את המחשבה של "בסרט הזה כבר היינו."

עוד פיצוצים , עוד זכרונות בשחור לבן מהעבר , עוד חיוכים מבחילים של אמברידג' ומבטים רדופים של פוטר ועוד פרצופים שלימזליים של רון מול הרמיוני.

היה שם קטע אחד מעניין , כמעט אירוטי של הארי והרמיוני כשהקמע הראשון של וולדרמוט נפתח , אבל חוץ מזה, תיראו את סרט מספר 6 ותתקשו להבחין בהבדלים. (זה לא ספוילר – אני בטוח שכככככולם יודעים בדיוק על מה אני מדבר).

בקיצור , זוכרים מהצבא את כל התרגילים האלו שידעתם שלא היו ולא יהיו באף מלחמה. את ההרגשה הזו שאתם עובדים על עצמכם, ביחד עם מערכת שמנסה לשכנע אתכם שאתם עושים דבר חשוב ונכון בעוןד כל העולם יודע שמדובר בביזבוז זמן.

זה הסרט הזה,

היו חייבים לעשות אותו וכולם חייבים לראות אותו , אבל למעשה אין בו שום דבר חדש חוץ מלחזור על איזו נוסחה הוליוודית נדושה.

אז כשקמתי ממקומי בסוף הסרט , נאלצתי להישיר מבטי אל חיי ולשאול "איפה אני ואיפה האיש מבית שמש?"

או באופן יותר מדוייק "הנה אני כבר בן ארבעים ובשם אלוהים , אני עדיין רץ לבכורות האלו כמו שעשיתי בכיתה יא' . לא כדאי שאני יעשה משהו עם החיים שלי?"

כאילו דא?

התחתנתי עם האישה שרציתי להתחתן איתה (היו כמה שרציתי להתחתן איתן , אבל היא באמת הכי מוצלחת).

אני נשוי באושר עשר שנים , יש לי ילדים מקסימים וקריירה מפוארת והנה אני באמצע הלילה יושב עם מיטב הנוער וצופה בסוכריות מקפצות תוצרת האחים וויזלי ובדובי ובקריצ'ר מתקוטטים.

יאללה , תלכו , לא תלכו , מה זה משנה?

הסרט הזה ישבור כמה קופות , וינחת הישר באינטרנט.

לילה טוב חברים.