נשל הנחש


נדבר היום על האנרגיה המינית, עיתוי מצוין בראש חודש אדר.
הסינים היום חוגגים גם את ראש השנה שלהם, והעיתונים לפחות מספרים שזו שנת הנחש, אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני בעד.כל דבר עדיף מחודש אדר שהוא לגמרי שנוא עלי.
האמת שתמיד שנאתי את פורים, אבל רק שהגעתי לברסלב הבנתי למה.
מה שאנחנו עושים בחסידות ברסלב בפורים, זה טקס אחד גועלי להפליא שעיקרו לשתות אלכוהול, עד שמגיעים למצב של הקאה.
את הטקס המבחיל הזה עושים, בגלל שלפי תורת ברסלב, ההקאה הזו מתקנת את כל שפיכות הזרע האסורות עאלק, שהתרחשו מאז התיקון האחרון.
מילא, אם היינו בברסלב בקטע אלכוהולי כמו חסידויות פולין הממוסטלות, אבל איפה? האלכוהול שנוא בברסלב והחסידים הרציניים מתרחקים ממנו ומכל מה שמזכיר אותו.

כך, כזכור, נוצרה חסידות ברסלב.
נתן מנמירוב נמלט מהמסיבות החסידיות בברדיצ'ב והגיע לברסלב שם פגש את רבי נחמן ומשם התחילה ההיסטוריה.
מדהים עד כמה שזיקני החסידים מבצעים באדיקות את פולחן ההקאות עד היום, לא שהם כאלו חוטאים, אין אנשים יותר טהורים מהחסידים של רבינו, תוכם כברם ועיניהם שקופות, אלא שבברסלב יש קטע כזה של לא לפרוש מהציבור.
אתה אומר "אשמנו בגדנו" גם אם לא אשמת ולא בגדת.
אוקיי, אז העתוי מצויין.
מהי האנרגיה המינית?
האנרגיה המינית היא קודם כל משהו טיבעי וטוב.
האדם נולד, הוא צריך כוחות עצומים כדי להתקיים, כדי לגדול, כדי ללמוד.
ברגע שמצבו הפיזי מתייצב, פחות או יותר באמצע גיל העשרה, אותה אנרגיה שעד עכשיו גידלה אותו, עוברת שינוי ובמקום להיות מונעת גדילה, היא הופכת להיות מונעת התרבות.
הטרנספורמציה הזו, היא תהליך שמתרחש כבר מיליוני שנים, אצל כל החיות המפותחות ואחרי השלב הזה מגיע שלב הקינון וההורות וחוזר חלילה.
אצל החיות זה עובד בסדר גמור,אבל אצל האדם זה טיפה מסתבך.
אני בכוונה מקטין את המשמעות של ההסתבכות, כי היא לא באמת קריטית.
לאדם ישנם שני שלבים שמקדימים את שלב ההורות.
שלב ראשון, ידוע לכל, הוא השלב של בניית האינטלקט.
בדרך כלל השלב הזה מתרחש בין גיל 14 לגיל 20.
אבל זה לא השלב היחידי. ישנו עוד שלב מאוחר יותר , בין גיל 20 לגיל 27, שבו האדם מפתח את כישוריו הרוחניים. כלומר, עד גיל 27 על האדם עוברת תקופה שיש לו אנרגיה מינית זמינה, אבל הוא עדיין לא בשל להורות ולהתרבות.
האנרגיה המינית הזו היא לא מטרד, היא גם לא נטל.
היא המהות האנושית, היא יסוד כוחו של האדם להתקדם ולהתפתח. היא מאפשרת לו להתרח גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינה נפשית. בלעדי האנרגיה המינית, האדם הוא רוח רפאים.
כך הישג רוחני או מחשבתי של האדם, הוא תולדה של אותה אנרגיה מינית , שהיא עצמה גלגול של כוחות החיים של האדם, איתם הוא יצא מהרחם.
זה אומר, שאסור להלחם נגד האנרגיה המינית, אסור לבלום אותה, כי בצורה הזאת האדם מנוון את עצמו ומטמטם את עצמו. דיכוי האנרגיה המינית הוא התאבדות.
זה המצב שבו נמצאים הרבה אנשים, לדוגמא החרדלון הזה שישב לידי פעם פעם, כשהתפללתי באחת מישיבות ההסדר ועשה לי חור בראש עם הצווחות שלו.
הוא והחברים שלו בבעיה. כי יש להם אנרגיה מינית שהלוואי עלי ואין להם ממש מה לעשות איתה.
אנשים נורמאליים שנמצאים בסיטואציה הזו, יכולים כל מיני דברים שאינם כוללים חתונה.
הם מנהלים רומאנים, הם יוצאים, הם צורכים פורנוגרפיה ברמה כזו או אחרת, כל הדברים האלו מקלים על הסיטואציה וכיוון שהם הקלה על מצוקה פסיכופיזית אמיתית, ניתן ללמד עליהם זכות, כפשוטו.
האופציות הללו אינן פתוחות בפני החרדלון הצעיר ולכן הוא די משתגע, עד שהוא שסוף סוף מצליח לזחול אל החופה בגיל 20.
מכאן נראה כי השנים הקריטיות להפתחותו של החרדלון עוברות עליו בשני מצבים עוקבים.
בשלב הראשון הוא מטורף ואכול רגשות אשמה ובשלב השני הוא עוסק בהתרבות כושלת והסיבה שהיא כושלת, היא בגלל לגמרי לא בשל אליה.
מה אתם חושבים שיהיה בסופו החרדלון? האם הוא יגשים את האינדבדואליות שלו? האם הוא יגיע להישגים רוחניים או אינטלקטואלים?
בוודאי שלא.
הוא יפיץ את אותו סינדרום ניווני גם לבניו אחריו., אישיותו הקיצונית והבלתי מפותחת, תצמיח פירות מעורערים ורעילים.
תמיד שואלים בתקשורת "מאיפה האנשים מגיעים?" ובכן, זו התשובה ולא יעזור כלום.
עונשים לא יעזרו וחינוך לדמוקרטיה לא יעזור, כיוון שהבעיה מחופרת בהוויתו האנרגטית של האדם.
אז כמובן שהכי קל להאשים שאני מקלקל את הנוער ואני לא ברסלב אמיתי אלא ניאו ברסלב ואני תומך בפריצות, באוננות, בניאוף ובמסיבות אסיד (יש עוד כאלו?).
אבל זה לא נכון.
האנרגיה המינית, כפשוטה, מחנכת את האדם לעסוק במין.
זו המודעות שהיא מייצרת מטיבה. לא צריך להוקיע את אלו שנכנעים לכוחות הקמעיים הללו ולכן גם רבי נחמן מברסלב אומר שבגיל צעיר אי אפשר להמנע מהדברים האלו.
מצד שני, אותו העיסוק במין אינו מטרתו האמיתי של האדם, גם לא באמצע שנות העשרים.
זו פשוט מודעות לא מפותחת.
מה שצריך לעשות עם האנרגיה הזו, הוא לנצל אותה לתכליתה האמיתית, כלומר להשתמש בה לצורך התפתחות רוחנית.

זה לא טרוויאלי.
הרבה מורים גדולים בהיסטוריה, טענו ההפך. הם אמרו שהם לא הגיעו לשום הישג רוחני, עד שהתשוקות לא הפסיקו לשגע אותם, אבל זה לא נכון.
יש דרכים להוציא מעז מתוק.
אני נותן לכם כאן משהו קצר ומאוד תמציתי, אבל אל תזלזלו בו, כיוון שהוא סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.
זאת לא האופציה היחידה, ישנם עוד הרבה עיניינים אבל זו התחלה מצויינת ומי שיתקרב, אזי ככל שיתקרב יבין וידע יותר ודרכו תהיה גלויה הלאה ולמעלה.

אני שמח להציג לגם תרגיל שנקרא "אושו קונדוליני". הוא תרגיל שנמשך שעה והוא די פשוט לעשיה.
השעה הזאת בהתחלה נראית הרבה מאוד, אבל היא גואלת אתכם מהייסורים שנמשכים כבר שנים, מבילבולים, מאומללות וחיים בחשיכה.

כאן יש את הטכניקה , ישנו הסבר מפורט והדרכה ומוסיקה והכל.
כל מה שאתם צריכים זה יוטיוב ויש לכם, נכון?

טוב, אני מאחר לשיעור ועוד לא אכלתי.
אז תסלחו לי בשלב זה.

ושתהיה לכם שנת נחש נפלאה.

אתם יודעים שהשנה היא שנת נחש המים, על פי האסטרולגיה הסינית?

אתם יודעים שהיא חוזרת פעם בשישים שנה?

אולי זה כמו החילזון של התכלת, גם הוא עולה לחוף פעם בשישים שנה. אולי זה נחש המים?

די וביי.

תהי תורת רבינו הקדוש צלכם על יד ימינכם לעולמי עד.

בהשגחת הבד"ץ


ערב טוב לנהגים ולנהגות.
כולנו שמחנו שסוף סוף הוציאו את הסרט "ההוביט", אכן יצירת מופת,
אבל רגע אחד, איפה הנשים?
סרט באורך שעתיים וארבעים ורק קייט בלאנשט מבזיקה לתפקיד אורח קצר כשהיא לבושה כמו הנכדה של האדמו"ר מסדיגורה, זכר צדיק וקדוש לברכה.גלד
אתם חושבים שסטיבן ג'קסון סגר משהו עם הבד"ץ?
אתמול, הייתי עם ילדי במין מופע לזאטוטים שנקרא צ'ופצ'יק.
זה היה באיזה קניון, ובגלל הגשמים הרועמים מעל, נרשמה נוכחות מלאה.

זמן קצר אחר כך, מצאתי את עצמי נוסע לכיוון מאה שערים, היכן שצ'ופ'יצקים מצויים בעיקר על כל מיני פריטי לבוש עליונים.
בניגוד לפעם הקודמת  הפעם היה שיעור, בהשתתפות האוכלוסיה הרגילה מהשוליים הקיצוניים של העדה החרדית. אפילו צילמתי פשאקוויל חדש.פשקוויל
המעברים האלו בין העולמות, לעיתים מתרחשים ממש מהר. רגע אחד אתה מדבר עם אימא גותית מקועקעת בקניון על טראומות תת מודעות עקב התמכרות ל"יובל המבולבל" וכמה דקות אתה מודד קאפוטה בסגנון ירושלמי לפי מנהג חסידי בוהוש. כשאני אומר "אתה", אני מתכוון רק לעצמי, כאילו מה? לדעתי ההתחלפויות האלו חשובות מאוד לגמישות הנפשית הנדרשת להתקדמות רוחנית כלשהי.
אם ג'אנגלר קורא את הפוסט הזה, הוא בטח יסכים.
זה לא אומר שאני ממש מת על המסעות הרוחניים האלו לעיר הקודש, הייתי יכול להסתדר טוב מאוד בלעדיהם, במיוחד בעונה הזו. אתם יודעים כמה אכזרית הרוח בירושלים עכשיו? אין לכם מושג.
תראו, אין ספק שהייתי מעדיף ללמוד את תורת ברסלב באיזו זולה בגבעת שמואל, יחד עם השלוכיות המעשנות מ"שורשים" וחרדים מודרניים רב טכנולוגיים. הייתי רוצה ללמוד את תורת ברסלב תוך כדי אכילת סושי ולגימת מוקצ'ינו במקום שלא מתוכנן כאילו כיסאות כתר, הן המושב האולטימטיבי.
הייתי רוצה, אבל יש עם זה בעיה.
אתם זוכרים שבדמקה האורגינלית משחקים האדומים נגד השחורים? רק בגלל השח מט שינו את זה ללבנים נגד שחורים.
אוקי, בספר "חיי מוהר"ן" מספר רבי נתן, על הנסיבות שהביאו לכתיבת תורה כ"ב בליקוטי מוהר"ן. התורה הזו נקראת "חותם בתוך חותם" והיא מסובכת. אני לא אכנס אליה אלא אם כן מישהו יבקש ממני.
בכל אופן, מה שאומר רבינו על הדרך שהוא קיבל את התורה הזו.

נִכְנַס מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּהֲתָה הָאֲמִירָה בְּעֶרֶךְ. אַרְבַּע שָׁעוֹת.
וּמַה שֶּׁעָבַר אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּכְתָב.
אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה אַשְׁרֵי הָרְגָעִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו.
וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת אַחַר סוכּוֹת
אָמַר שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הַזּאת נָתַן אֶלֶף אֲדֻמִּים לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם

כאילו, תפסתם את זה?
רבינו היה צריך לשלם אלף אדומים בשביל "חותם בתןך חותם" ועכשיו אין מי שינצח את השחורים.דמקה
נכון שמגיע לי פחחחחחחחחח?
אני לא אומר שצריך להתייאש מקיום תורת ברסלב באופן נורמטיבי. יכול להיות מועדון הסרט הטוב בשילוב לימודי ברסלב, גם מועדון התיאטרון. צריך להתפלל על זה, צריך להשתדל. מה שאני אומר זה רק שמאז "חותם בתוך חותם", השחורים חזקים מאוד.
לעיניינינו.
משהו קטן אך רציני. שמעתם פעם על תורה פ"ד?
מעטים שמעו כי זו תורה באמנת סתומה, אף אחד לא מבין ממנה כלום.
גם גדולי ברסלב עומדים מולה עם הלשון בחוץ. אני אולי אברר אצל הרב טייכנר שליט"א, כי הוא באמת מפרש את "ליקוטי מוהר"ן" בצורה מאוד דידקטית. למדתי אצלו שנים והוא לא משאיר אבן על אבן, אבל ישנן כמה תורות, שנראה לי שכל הדידקטיות לא תעזור. הן פשוט סתומות, לא מסתדרות מבחינה קוגניטיבית.
אז תורה פ"ד מחזירה אותנו לעיקרון שמדברים עליו גם בתורה נ"ו וזהו הנושא של הימים הארוכים. מהו "אורך ימים" לפי תורת ברסלב? ימים ארוכים אלו ימים שיש בהם תוכן, ימים משמעותיים.
מעבר לזה, אני לא רוצה להכנס, כי זה טירוף הדעת.
מה תפס את תשומת ליבי זו מובאה מהזוהר אותה מביא רבינו בתורה פ"ד.

וְכָל יוֹמָא אִית לֵהּ גָּדֵר מִלְּבַר, דְּלָא יֵעוֹל כָּל בַּר נָשׁ לְהַהוּא טוֹב, כְּגוֹן חֹשֶׁך דְּכַסְיָא לִנְהוֹרָא וְכוּ'

למי מכם שאינם בקיאים בארמית התרגום של המשפט הוא ולכל יום ישנה גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל להשיג את הטוב שבו, כמו החושך שמכסה את האור.
על פניו, נשמע פשוט.
בכל יום ישנו טוב.
מסביב לטוב ישנה גדר, כך שלא כל אדם יכול להשיג אותו.
מי שרגיל ללמוד זוהר, או לפחות לקרוא זוהר, יודע שאלו משפטים קלאסיים, שחוזרים בכל מיני גרסאות. בכל יום יש טוב, בכל אדם יש אמונה, בכל נברא ישנה ברכה. זה סגנון מקובל מאוד בזוהר.
אבל הקטע האחרון מאוד מוזר, מה הכוונה, כמו שהחושך מכסה את האור?
זה בכלל לא נכון, חושך בכלל לא מכסה את האור.
לך באיזה מקום חשוך ומישהו ידליק פנס, אתה תראה אותו, גם ממרחק רב.
החושך אינו מכסה את האור. הוא לא יכול. החושך הוא כלום. בינינו לבין גלקסיית אנדרומדה ישנן מיליוני שנות חושך ואנחנו יכולים להבחין באנדרומדה. החושך אינו מסתיר אור ומי כמו רבי נחמן בן פיגא ידע את זה.
חשבתי על זה כמה זמן וההבנה היכתה בי.
החושך מסתיר את האור כשאתה עיוור.
ברגע שתופסים את זה הכל טרוויאלי.
העיוורון הוא מונע מאיתנו להשיג את הטוב שבכל יום, כיוון שאנחנו לא רואים אותו.
אני לא יודע מה הפיתרון, זה כתוב בתורה פ"ד, יש שם משהו על המוח שהוא מגיע לצבע כסף, שהוא בעצמו דומה לצבע הלבן, שמסמל את החסד שזו תכונתו של אברהם אבינו שעליו באמת נאמר שהאריך ימים.
אולי באמת כדאי לקפוץ למערת המכפלה, להתפלל לאיזו ההארה.
ביינתיים חברימוס, אני שמח להגיד לכם שהתפרסמה השיחה של הרב ברנר מההילולא של רבי נתן .

הכל ביוטיוב ויוטיוב הוא אדום, הוא משלנו.
בסוף ננצח.

פיצוץ בקיבוץ


אז איך היה באומן?
סתם, צוחקים איתכם.
הרבה פעמים אנחנו רוקדים בשדה התעופה של קייב. הפעם בחרתי דווקא לנסות לצלם את הקהל שצפה בנו.

מה אני אגיד לכם? הפעם הביקור אצל רבינו הקדוש היה נגוע בחברתיות יתר. במקרה שלי, עודף סוציאליות מתבטא בכך שכמעט בכל יום אני מדבר עם מישהו יותר מחמש דקות. זה מושחת, אני יודע וןאני גם אומר לעצמי כל הזמן. הרי לא נסעתי שלושת אלפים קילומטר רק כדי להסתחבק, נכון?
טוב, קצת רצינות אפשר?
יצא לי לדבר הרבה עם יובל דיין.
הוא סיפר לי שלאחרונה הוא מתעסק הרבה עם מיזרוחניקים ויש לו טענות אליהם וגם להם יש טענות אליו.
הוא היה מציע, שהמזרוחניקים ישקיעו משאבים בברסלב, כי להחזיר בתשובה הם לא מצליחים ויש להם בעיה עם הנוער שלהם שמתחלן והולך וברסלב מחזירה בתשובה וגם מסתדרת עם הנוער ורק כסף אין לה בכלל.
אז מה שהוא טוען, אם הבנתי אותו נכון, זה שכולם יכולים להרוויח.
היום אנשים חוזרים בתשובה דרך ברסלב, אבל אין שום מערכת שתטפל בהם ותקלוט אותם. הרבה פעמים הסיפורים האלו נגמרים רע, עם כל מיני סכסוכים משפחתיים וחובות וגירושים ובתים הרוסים וכן הלאה.
אילו היה ניתן לקחת כסף מיזרוחניקי ולהשקיע אותו בבעלי התשובה הברסלבים, מצבם היה משתפר מאוד וייתכן שגם מספרם היה עולה.
עד כאן אני מספר את מה שיובל אמר. פחות או יותר.
אין ספק שהקצאת משאבים כזו מאוד תיטיב עם ברסלב, השאלה היא מה המיזרוחניקים ירוויחו כאן.
לדעתי, הם לא ירוויחו כלום.
חסר להם מה לעשות עם הכסף? דיברתי שלשום עם הרב ברנר והוא מאוד התפלא לשמוע שיש מכוניות שעולות מיליון שקל. בחברת מצוקה שרדנית, באמת אין כאן הגיון, אבל בעולם בו הביזבוז והרהבתנות הם ערך, יש מכוניות שעולות אפילו יותר.
ראיתם את "היפה והחנון"? זה העולם שאנחנו חיים בו, זה יותר מוצלח מבני ברק, אבל זה מאתגר.
בכל אופן, זו הייתה המסקנה שלי, סבסוד של ברסלב לא יועיל למזרוחניקים.
רגע, אני יודע מה אתם שואלים, מה לגבי הנוער המיזרוחניקי המתפקר?
טוב, תסלחו לי.
בואו ניקח זוג מיזרוחניקי לדוגמא.
האבא מפקח בתי ספר, האמא עובדת בבנק כבר עשרים שנה.
שניהם נושקים לחמישים ויש להם שתי בנות נשואות ובן זקונים, בן עשרים וכלום, שלא ממש סגור על עצמו.
אה, והם לא גרים בגבעת שמואל, אלא בפתח תקווה.
יום אחד נפתחת הדלת של הבית ונכנס הבן הצעיר והוא נראה ככה:
נוער ברסלב
אתם יודעים מה הם יגידו?

חבל שהוא לא חילוני.
אני מכיר את זה מניסיון. כשאבא שלי לוקח את יוקו לבית הכנסת, האנשים אומרים לו "ההורים שלך מתהפכים בקבר". למה? כי יוקו לא דומה לשום דבר מזרוחניקי, יש לו פיאות ארוכות תספורת קצרה וכיפה שחורה. הוא למעשה נראה כמו ילדים בשבטים החסידיים של ירושלים החרדית, ילדים שחוץ מהמראה, אין לו איתם שום דבר משותף.
מה אני יכול לעשות? ככה הילד רוצה להראות.
מה שרציתי להגיד זה שבשביל האנשים האלו, ברסלב היא בעיה, לא פיתרון, אם כי אני בספק אם הם יגידו את זה ליובל דיין, אי פעם.

אני אחזור לזה תיכף.
בשבת בבוקר, התפללתי בציון הקדוש, יחד עם האשכנזים. שום דבר דרמטי.
הארוחות שלי בשבת, הוזמנו מראש מהארץ. הדיל היה שאני מקבל שלוש ארוחות מלאות עבור מאתיים שישים שקל בערך. זה דיל מצויין בהתחשב בעובדה, שמדובר בארוחות כבדות ומלאות של ארבע מנות עם שתיה חופשית ויין משובח ומלצריות בלונדיניות חביבות, בלי אף גרם של שומן מיותר. סיימנו את התפילה בערך בעשר ורבע ואז פגשתי חבר טוב ממאה שערים, בחור ממשפחה רבנית ותיקה ומכובדת, נכדו של אחד מראשי נטורי קרתא ובקיצור, בחור חמוד שמייצג נאמנה את אופייה ומהותה של החרדיות הקיצונית ההיסטורית.
"תשמע," הוא אמר לי בלי הרבה הקדמות "חבר שלי עשה מבצע והביא הנה חמישה סירים של קוגל ירושלמי ואיחסן אותם אצלי בדירה. אנחנו הולכים לעשות קידוש בבית המדרש שמאחורי הציון. ראה את עצמך מוזמן."
כשאני באומן כל הזמן מזמינים אותי למאירועים, אין לי מושג למה, כי בארץ זה כמעט ולא קורה. אני לא תמיד נענה בחיוב להזמנות, אבל הפעם חשבתי שהקוגל הוא סיבה טובה להתייצב.
אתם צריכים להבין, שקוגל ירושלמי לגמרי לא דומה לקוגלים האלו שקונים בתבניות בחנויות של אוכל מוכן.
הוא למעשה גוש שומני מפולפל, שיכול בקלות למלא צלחת והוא מחליק בגרון במהירות הבזק. למעשה, היו צריכים מזמן להכניס אותו לפקודת הסמים המסוכנים, כיוון שהוא בריא כמו הירואין וממכר הרבה יותר. אז הלכתי לשם ונתקלתי בערימות מבהילות של קוגל מהביל. מה אני אגיד לכם? כשאוכלים אותו בתוספת מלפפון חמוץ, הוא ממש פיצוץ בקיבוץ. אל תנסו בעצמכם, כי זה נגמר רע.
אחרי שאכלתי ארבע מנות של קיגל רוטט, ניזכרתי שבעוד רבע שעה, אני צריך להגיע לארוחת הצהריים הרישמית שלי, מה שגרם לי להתקף של רגשות אשמה, בזמן שזללתי את המנה החמישית.
ברור שכשהגעתי לארוחה, התחשק לפתוח לי במנת אנטי חומר, ואפילו נזכרתי ברומאים שהיו אוכלים ומקיאים ואז אוכלים שוב.
כנראה שככה מתנהל העולם.
אתה מקבל דיל טוב, מכסה את כל האפשרויות, מקדם את עצמך באופן הגיוני ואז בום, נופל עליך איזה מין קוגל כזה, שמשנה את כל התוכניות וטרף את הקלפים.
אחחח, אבל איזה קוגל זה היה, רבותיי.
היה שווה לטוס בשבילו שלושת אלפים קילומטר.

אחרי שיובל סיפר לי אל הטענות שיש לו אל המזרוחניקים, שאלתי אותו באיזה טענות הם באו אליו.
אז הוא אמר בנימת עלבון שהם האשימו את ברסלב שהיא עיסוק ב"פרטות" ולא ב"כללות".
בטח שאף אחד מכם לא יודע במה מדובר וטוב שכך, כיוון שזה בולשיט מרכזניקי מצוץ מהאצבע, שגם בשנות השמונים היה כאלם פאדי.
אני לא רוצה להכנס לזה בכלל, כי זה באמת זיבול חסר משמעות. אם מישהו היום מדבר על "כללות" ו"פרטות" , יהיה לו מזל אם הוא יגמור אצל גינזבורג.

מה שכן, אני לא מייצג את המיזרוחניקים, אבל בכל זאת יש לי טענות למחזירים בתשובה של ברסלב, כשהם לוטשים עיניים אל המשאבים והמוסדות של הציונות הדתית.
תראו, הם כל הזמן תוקפים את המדינה, אבל אין להם שום בעיה לדחוף את היד לכיס שלה.
הם מטיפים להדרת נשים חשוכה ואכזרית, שיכולה למנוע מנשים השכלה וקריירה ומצד שני, אין להם בעיה להופיע בפני נשים משכילות ואמידות ולבקש תמיכה ותרומות.
הם מתלבשים בסגנון החרדי הירושלמי העתיק, כדי לסמל את האיבה שלהם לתרבות המערבית ולקידמה, שהן למעשה האחראיות לרווחה הכלכלית , שהם מייחלים אליה.

בקיצור, עם כל הכבוד ליובל דיין וליתר הברסלבים המעוצבים, אני נגד שיתנו להם כסף אמיתי, כסף ציבורי שקשור למוסדות של הציונות הדתית.
זה לא הגון, זה לא נכון וזה לא מגיע להם.
לא מגיע, כל זמן שהם לא מוותרים על התלבושת הליצנית ועל חוקי הצניעות המאוסים ועל האיבה הארסית לציונות ולמדינה.
גם אם הם מצליחים להרגיע נערים מטורללים, זה לא אומר שהם לא צריכים לכבד את מי שמסוגלים להקים יישובים ובתי ספר תיכון ובתי כנסת.
גם זה חשוב, קוקוריקו.

תורתם אומנותם


לא, לא , לא, השם ישמור.

זה לא הולך להיות פוסט בנושא פוליטיקה אקטואלית. את זה נשאיר לעוד חודשיים, כשאולי נחליט למי להצביע, או יותר נכון, במקרה שלנו, למי לא להצביע.
האמת ש"מחוייב המציאות" תומך בשלי יחימוביץ' בשלב זה, היא פשוט גם אישה וגם מאוד מפחידה, כמו שאנחנו אוהבים.
טוב, אז בלי פוליטיקה היום.
מה שכן, קיבלנו אתמול פניה מעניינת בדף "אודות" שלנו, והרי לשונה:

תמוהה בעיניי העובדה שאתה "מקורב" לרבנים ומתאר אותם בנימת הערצה שכן רבינו היה נגד אדמורות.
בנוסף אני גם לא מבין איך אדם מעניין כמוך בעל דיעות שיוצרות מחשבה אצל הקורא מחובר ויונק מרבנים שממליכים את עצמם על הציבור ומתיימרים לשלוט על דעתם. שורה תחתונה אני מאוד נהנה לקרוא את הבלוג שלך אך רואה ניגודיות עצומה בין דיעותיך לבין העובדה שאתה מהלל פה רבנים מסוימים.

זו שאלה מסוג שאני אוהב לשמוע, כי היא מעידה על מחשבה, על ניסיון לפתור את התעלומה הזו שנקראת רוחניות.

יש שאלות שאני לא סובל כמו "למה מציגים כאן את השער של פנטהאוז?"
זו שאלה שדווקא לא בעיה לענות עליה, אבל עצם ההעלאה שלה לאו דווקא מעידה על תבונה בולטת אצל השואל. מצד שני השאלה על הרבנים היא שאלה חכמה מאוד. זה כמובן אומר שלא תהיה לי עליה תשובה מתקבלת אבל הבה נדוג קצת באפילה ונראה מה יצוץ.

רבנים, רבנים, איפה להתחיל?
האמת, כך אומרים, מתחילה באמת וכל אדם קרוב אצל עצמו,אז אני צריך לשאול את עצמי מה היה לי עם רבנים לאחרונה.
ובכן, יום שלישי אחרי הצהריים, אני מקבל SMS שהרב ברנר שליט"א מתכוון להגיע לשיעור בערב.
נאנחתי, למה כל הדברים חייבים ליפול דווקא על יום שלישי בערב?
קודם כל, השיעור הגדול של הרב עופר ארז בחולון, חוץ ממנו גם הרב בינימין רוזנצוייג מעביר שיעור פה ברמת גן ויש גם את יובל דיין ואת רן ובר במכמורת, בקיצור, כולם רוצים את יום שלישי בערבכמובן שהלכתי לרב ברנר. לא קשור לזה שהוא היחיד שיש אצלו אוכל נורמאלי, זאת אומרת מיץ ועוגות. מאז שחליתי אני מעדיף להמנע מנסיעות ארוכות, ואני לא מצליח להגיע לשיעורים שלו באזור מאה שערים.
שיעור שלו כאן באזור, זו הזדמנות שאסור לפספס.
באותו ערב היה הרב במצב רוח עליז במיוחד. הוא בדיוק לימד קטע מהספר "חיי מוהר"ן" שבו רבינו הקדוש מספר לרבי נתן כמה לפעמים קשה לו להתפלל. אני לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל זה הלך בערך ככה "ואמר לי רבינו כמה בכה והתחנן לפני השם יתברך שיתפלל תפילה כראוי , שהרבה פעמים לא הצליח להתפלל."
הקטע הזה מאוד מאוד שימח את הרב שליט"א.
"אתפ רואים?" הוא אמר לנו "מה זה ברסלב? מה זה נקודת אמת? אתם מתארים לעצמכם איזה רב חשוב, או אדמו"ר שמספר שקשה לו להתפלל? וכאן לא מדובר בסתם רב חשוב. מדובר בנין של הבעש"ט, בנכד של נחמן הורדינקר, מהמשפחה של הצדיקים הכי גדולים והוא מודה שהוא לא מצליח להתפלל."
"חוץ מזה," הוסיף הרב שליט"א לעלוץ "רבינו אמר כמה פעמים על עצמו את הפסוק "ואני תפילה", כלומר שכל המשמעות שלו היא תפילה, אז תחשבו מה זה בשבילו לבוא להגיד לרבי נתן, שהוא בעצמו לא מצליח להתפלל!"
השיחה הזאת גרמה לרב ברנר להיות מאושר, יותר מאשר לפני חודש, כשהוא הרעיד את אומן בשעה שדרש על כוחו של הצדיק, בפני קרוב לאלף איש. אין לי מושג למה. הרב ברנר הוא אלוף המתפללים. כשהוא מברך על במבה, הוא משקיע בברכה אנרגיה בדומה לפנחס הכהן הגדול בזמן הקרבת הקורבן ביום הכיפורים. כשמביאים לו גלידה, עיניו מתעגלות בעונג , "הנה אפשר לברך שהכל" , הוא אומר ואז טועם חצי כפית וזורק את כל השאר.
מה אכפת לו לרב ברנר, שלרבינו הקדוש היה לפעמים קשה להתפלל?
אני לא יודע, הייתי עסוק בזלילת עוגות. אין לי מושג מאיפה מביאים תמיד את העוגות האלו לשיעורים של הרב ברנר, אבל הן מספיק משמינות וזה העיקר.
כשהייתי קרוב לאיבוד הכרה, ניזכרתי שהבטחתי לאישתי לקחת אותה לשיעור הגדול של הרב עופר ארז בחולון.
לא יודע איך נהגתי את הדרך הזאת, אבל בניגוד לכל הציפיות, היא חלפה מהר מאוד. הגעתי לשיעור והצלחתי להבין שהרב מדבר על חטא אדם הראשון ועל המזימה של הנחש שהיה ערום מכל חיית השדה, אלא שהעוגות עשו את שלהן ותוך חמש דקות צללתי לתוך האפלה.
כשהתעוררתי, כבר כל האנשים קמו ואני סבלתי מכאב ראש עולמי, אבל בדבר אחד זכיתי, הבנתי סוף סוף מה הכוונה של הפסוק "והנחש היה ערום".
הרי הזוהר אומר, נדמה לי בפרשת כי תשא, שלפני חטא עץ הדעת, לאדם ולחוה לא היה גוף. הם היו רוחניים וחסרי צורה, כמו מלאכים.
אחרי שחטאו, הם כבר לא היו באותה מדרגה ערטילאית והיו צריכים גוף חומריח כדי להתקיים. כמובן שאף אחד לא הסכים לתת להם גוף.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפשיט את הנחש מגופו ונתן אותו לאדם וחווה שישתמשו בו. היום לנחש עצמו אין ממש גוף, מה יש לו? צינור? איפה רגליים? איפה אזניים? איפה דבשת? זה לא נקרא גוף מה שיש לו.
זה גם משיב על השאלה, למה מציגים כאן את ג'סי ג'יין ועוד בלונדינית על השער של פנטהאוז- כדי להסביר את מהותו של הנחש. לכל החיות היה גוף, אבל רק הנחש היה ערום, לכן הוא היה מסוגל לפתות, באמצעות העירום.

אז בגלל שלא ממש הצלחתי להשתתף בשיעור של הרב עופר ארז, הלכתי למחרת לשיעור שיש לו בתל אביב במרכז "שמיים".
זה היה שיעור בנוגע למעשיה על אבידת בת מלך והרב סיפר שם על ארבעת הדרכים להתחבר עם האור האלוהי.

אני לא אוהב להכנס לתל אביב, אבל אם כבר נכנסים, השיעור ב"שמים", מאוד נוח. המקופ יפה ומטופח וגם אין שם עזרת נשים. כולם יושבים ביחד. שווה.

טוב,
אז למה באמת להגיע לרבנים? למה ללמוד אצלם? למה להלל אותם?
האם מערכת היחסים עם הרבנים, אינה סותרת את הבניה האינדבדואלית ואינה מחבלת בבניה הרוחנית העצמאית שלנו?

כבר אמרתי בהתחלה. לשאלות ממש טובות אין לי תשובות מוצלחות.
כשלי יש שאלה מאוד מהותית, אני הולך לרב – חע חע חע.

ברצינות.
כמו כל הדברים בחיים, כמו האש, כמו המים, כמו התורה, גם הרבנים משמשים למטרה מסויימת ושימוש מוטעה בהם הוא מסוכן.
מי שנותן למישהו אחר אחריות על חייו, הוא שוטה ובוודאי ששיטה כזו מנוגדת לתורת, אבל אם בתורת ברסלב אנחנו עוסקים ועם אנחנו רוצים להשתמש בתורת ברסלב כדי להמשיך ולבנוות את עצמנו כאנשים רוחניים באמת, אזי מוטב לנו להתראות מדי פעם עם אנשים שהצליחו לעשות את זה. אפשר ללמוד כמה טריקים.
הרבנים האלו שלעיתים אני פוקד את שיעוריהם, הם בעלי מדרגות.
יש להם יכולות רוחניות וריגשיות שאין לאחרים. יש לי בדיחה על זה, די מוזרה.
אני אומר שאילו האר"י הקדוש היה מתגורר בדקוטה השטוחה והמנוטונית בה שדות החיטה נמתחים עד קצה, אזי עולמנו הרוחני היה הרבה יותר פשוט.
כיוון שלדאבוננו האר"י הקדוש התגורר בצפת העתיקה והפסיכוקולוסאלית, הפכה הבריאה למערכת עצומה של עליות וירידות ומדרגות. בברסלב זה דבר פשוט וידוע.
הבה נודה בזה, הארי פוטר זה כאן.
אני דווקא לא אוהב לספר סיפורי נפלאות, כי זה מסיט תשומת הלב מהעיקר, אבל אני אתן לכם דוגמא מאוד סתמית. לפני ארבע שנים דיברתי עם איזה רב, דווקא אחד שהיום אני לא ממש בקשר איתו והוא אמר לי "מאוד חשוב שבשבת תאכל שלוש פעמים עם נטילת ידיים."
הייתי בהלם, כי באותה שנה הקפדתי מאוד, לא ליטול ידיים יותר מפעמיים ואחרי השיחה הסתובבתי כולי רועד, בלי להבין איך הוא ידע.
אבל זוהי ברסלב, עולם המדרגות, אלפי מדרגות, כך כותב רבינו הקדוש בשיחות הר"ן.
עצם ההוקוס פוקוס הוא לא ממש חשוב.
החשוב הוא האפשרות להשתנות , לדעת שבהנף יד , אנחנו יכולים למצוא את עצמנו על השלב הבא בסולם. להפוך לאנשים יותר טובים, הורים יותר טובים, מהנדסים יותר טובים, בלוגרים יותר טובים בעזרת השם, זה כל העניין.
הרבנים לא נמצאים שם כדי לשנות אותנו, גם לא כדי לשלוט עלינו. הם כאן להמחיש את הנקודה.

אוקיי?
חודש טוב שיהיה ובטח התגעגעתם לג'סי ג'יין, אז הנה עוד תמונה שלה, ממש מקסימה.

א גיטע נאכט

בחצר האחורית


השאלה של איציק מהפוסט הקודם , גרמה לי להציץ בחצר של ליקוטי מוהר"ן, מתחת לעלי שלכת וללוחות פח גלי, שומרים כאלו דברים, שלא נועדו ללקוחות הסופרמרקט של ברסלב, וגם לא מיועדים לנשמות ילדותיות הלוחצות על כל כפתור בתזזית.
מצאתי שם כמה דברים, לאו דווקא כהאלו שחיפשתי, והנה מתוכם משהו שהיה אמור לגרום לי כאבי בטן תוך כדי שינה, אלמלא הייתי כזה חזרזיר.

אִם רְצוֹנוֹ חָזָק מְאד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבד אוֹתוֹ, רַק שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁבּר תַּאֲווֹת גּוּפוֹ
אֲזַי עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת וֶאֱמוּנַת הַצַּדִּיקִים, הוּא בְּחִינַת אֲכִילָה, וְנֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתוֹ כַּנַּ"ל
אַךְ אִם אֵין רְצוֹנוֹ כְּלָל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם, לא יוֹעִיל לוֹ שׁוּם הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים
וְהוּא בְּחִינַת מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן
כְּגוֹן אִם אוֹכֵל אֲכִילָה שֶׁאֵין הַטֶּבַע סוֹבֶלֶת אוֹתוֹ
אֲזַי אֵינוֹ מִתְעַכֵּל וְאֵינוֹ מִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן, רַק הַגּוּף מֵקִיא אוֹתוֹ
כֵּן הוּא בְּחִינָה זוֹ מַמָּשׁ
כִּי אֵינוֹ. נֶאֱכָל כְּלָל לְהַצַּדִּיק, אַף שֶׁמְּקרָב אֶצְלוֹ
כִּי הַצַּדִּיק אֵינוֹ יָכוֹל לְסָבְלוֹ, וּמֵקִיא אוֹתוֹ
וְהוּא בְּחִינַת הַכָּתוּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: "כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי"
דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְסָבְלוֹ לִהְיוֹת נֶאֱכָל אֶצְלָהּ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ
רַק הִיא מְקִיאָה אוֹתוֹ

ליקוטי מוהר"ן קכ"ט

מצמרר.

תיכף ניתייחס לזה.

אתם בטח ראיתם את המאמר המצמרר הזה:
אני מעדיף לא להכנס לסיבות האפשריות שגרמו לאדמו"ר למצוא את עצמו בחדר אחד עם אישה ערומה שאינה אישתו , במקרה הנדיר שלא מדובר בנינתו בת החודשיים שהוא התנדב להחליף לה חיתולים, אחרי שאמא שלה הלכה לישון.
מניסיוני עם נשים ערומות , אני יודע שהסיבות לשהות במחיצתן ברורות דיין.
אני שואל את עצמי, באיזה תירוץ יצליח האדמו"ר להחלץ מהתסבוכת?
והעצה שלי, למרות שאני ממש לא במדרגה לייעץ לאדמורים , זה פשוט להתיר את העניין.
טכנית, זו בטח לא בעיה, אפשר להסתמך על ראבי"ה שגורס בעניין ערווה, שמה שממילא נראה , הופך להיתר, או אולי לפי מהר"ם שיף, שהבדיל בין נשים מוכרות לנשים לא מוכרות. בקיצור, מי שרוצה להתיר, אין בעיה אפשר להתיר כמעט הכל.

מה שמחזיר אותנו לרבי נחמן מברסלב, שאומר לנו דבר איום. מי שלא רוצה לעבוד את השם, לא תעזור לו אפילו ההתקשרות לצדיקים.
ויש על זה שאלה, בכל תורת ברסלב, הרי למדנו שההתקשרות לצדיק פותרת את כל הבעיות.
גם את החטאים, גם את ההירהורים, גם את המידות – אמנם מדובר בבעיות מאוד הרציניות – אבל סוף כל סוף עתידה ההתקשרות לצדיק, להציל את האדם בסופו ששל דבר.
זה הרי גם תוכן ההבטחה המפורסמת על אומן, שרבינו הקדוש לקח שני עדים והחתים אותם על ההצהרה שלו, שמי שיבוא אל ציונו הקדוש, יתן צדקה ויגיד את התיקון הכללי, רבי נחמן יבוא בעצמו וישלוף אותו מהגהנום. זו הבטחה מאוד ידועה, והיא הפכה להיות אחת מהסיבות העיקריות שאנשים מגיעים לאומן.
כל זה טוב ויפה, עד שבאים ליקוטי מוהר"ן ומאתגרים אותנו בפרק קכ"ט. פתאום כבר לא מספיק להיות מקושר לצדיק. צריך גם לרצות לעבוד את השם, אחרת הצדיק לא יכול להתחבר אליך, גם אם שניכם רוצים.
האמת שההסבר פשוט, המהות של הצדיק היא עבודת השם, המהות של הצדיק היא דבקות והתמסרות. זה סוד כוחו.

העולם שבחוץ הוא אנטרופי. הוא התפרקות , נפילה והתמוססות. הכוחות הנפשיים שלנו מציבים אותנו תמיד מול האנתרופיה של העולם. אנחנו רוצים לגדול , אנחנו רוצים לחיות לנצח , אנחנו להיקשר ולקשור אל עצמנו חפצים ובני אדם ורעיונות. אנחנו במלחמה ניצחית שסופה ברור כיוון שהעולם הרבה יותר חזק.

כוח המשיכה שאנחנו מפעילים על כדור הארץ , זהה לכוח שכדור הארץ מפעיל עלינו, רק שבכוח הזה לא מזיז לכדור הארץ, בעוד שאותנו הוא יהרוג בקלות. נפילה של עשרה מטר וזהו זה.

כאן בא הצדיק. הוא שובר השיטה, את האקציה והריאקציה ואת כוח המשיכה.
זה לא מדוייק להגיד שהצדיק מתנגד לצורת ההתנהלות של העולם. הצדיק סותר את האופן בו אנו מבינים את העולם ואת הצורה שבא המיינד-אגו שלנו מנהל יחסי גומלין עם האנתרופיה. מה שאנחנו מעדיפים , הצדיק מתעלם ממנו , אבל הוא נוצר את אותם דברים שאנו משליכים מאחור.

נשמע מוכר? זה הטאו טה צ'ינג.
אוקיי, אז הוא אשר אמרנו, המהות של הצדיק מתנגדת ליחסים שלנו עם האנטרופיה ומכאן אנחנו יכולים להבים שהיא מתנגדת גם כן לסיום הטראגי של הקיום האנושי, כלומר לניצחון האנתרופיה על האדם.
מכאן אנו יכולים להבין באופן סכמטי איך משפיעה עלינו ההתקשרות לצדיק, היא מוציאה אותנו מאותו תהליך של מלחמה באנטרופיה ומעבירה אותנו למקום שבו האנטרופיה בכלל לא קיימת.

מה הכוונה כאן?
זה לא שההזדקנות לא קיימת או ההתפרקות לא קיימות, אבל התופעות האלו הופכות בסך הכל לתופעות לוואי. הן לא עיקר העניין , כי הן לא מעניינות את הצדיק. הצדיק מנסה להדבק באלוהות , להתמסר לה. הוא לא מנסה להתעשר או להתפרסם ולכן המלחמה נגד הנשייה , לא ממש נוגעת לו.

כך שבזכות ההתקשרות לצדיק, אנו נולדים למעשה מחדש, בעולם האחר, עולם שאין בו מוות , עולם שאין בו ניוון והתפרקות, עולם ניצחי – מחוייב המציאות.

מה הבעיה כאן? אומר לנו רבינו בתורה קכ"ט שבלי שרוצים לעבוד את השם, זה לא יכול לעבוד.

למה? כי אתה לא יכול להתקשר חצדיק בלי לנוע איתו. ברגע שאתה נע לכיוון אחר, אין אפס, הוא נוסע לתל אביב ואתה לעפולה – אתם נפרדים והתנועה של הצדיק , הכיוון שלו הוא עבודת השם.

זו באמת הבעיה.
גם אני כמו כולם, בדרך כלל לא ממש חושב על עבודת השם.. אני חושב על כסף ועל כבוד ועל עוגות קצפת ועל נשים ערומות, כן, בדיוק כמו האדמור ההוא, זה לא משהו חריג.

הרצון לעבוד את השם, הוא המפתח. הוא מילת הקסמים שיכולה לגרום לנו להתקשר לצדיק באמת ולנוע יחד איתו, סוף סוף ללא פחד.
אני לא אומר שזה לא קורה בכלל. יש רגעים כאלו והם נדירים, כשהם מתרחשים, ההתקשרות לצדיק זוכה למשמעותה האמיתית והמסע מתחיל.

בכל מקרה , אני מציע לכבוד הרב ,שאם כבר להסתכל על נשים ערומות, אז להעדיף את הדוגמנית ההולנדית אנה מארי גודארד.

אפילו בפלייבוי אמרו שהיא משהו מיוחד.

לא גרים שם בני אדם.


הרב שלום ארוש , הרבה פעמים אומר בהרצאות שלו "יצא לי בהתבודדות" ככה או "יצא לי בהתבודדות " אחרת. לא שאני שומע הרצאות שלו, השם ישמור ויציל. הוא בעצמו בנאדם חמוד מאוד, אני מת עליו , כל פעם שאני באומן אני מתאמץ כדי להגיד לו שלום, אבל ההרצאות שלו…. הייתי בטיפולי שורש יותר נעימים. בכל מקרה , הרב ארוש שיהיה בריא , כל פעם יוצאים לו כל מיני דברים בהתבודדויות. לי זה בדרך כלל לא קורה , מה שלי קורה בהתבודדות זה מהשקורה לאנשים אחרים שלוקחים LSD, לא יודע למה, זתומרת יודע גם יודע, אבל זה לא הנושא כרגע.
בכל אופן, לפני יומיים בהתבודדות קרה לי משהו מוזר, קיבלתי מסר שאני צריך לספר פה סיפור אמיתי על כוחה של התפילה . סיפור שהוא מוזר מאוד ואין לו בכלל מוסר השכל ולא סיפרתי אותו לאף אחד וגם לא הייתי מספר, אלמלא אותה התבודדות של לפני יומיים.

באמת סיפור מוזר, לשימחתי כמה מקוראי מכירים אותי כבר 20 שנה והם יכולים להעיד שהוא אמיתי.
אוקיי, אז כשהתגייסתי לצה"ל , שלחו אותי לשרת בקריה בתל אביב.
זה היה מגעיל. לישון בבית השיריון עם שלושה עארסים בחדר, לאכול פעם ביום ולהיות תמיד מיוזע, מלוכלך ומשועמם.
מבחינה נפשית, מצבי לא היה כזה גרוע. הייתי כבר מתרגל מדיטציה מיומן ולמדתי קבלה ויוגה וניצלתי את הזמן כדי להעמיק ההבנה שלי במבנה התודעה.
סתם שתדעו.
אבל מבחינה פיזית, הייתי בזבל. חייל משלומפר, נשכח ואבוד בעיר זרה , צפופה ומתועבת , שמסביבו בעיקר אנשי קבע יאפים ושוטים ואזרחים עובדי צה"ל אוכלי חינם מלוקקים ויהירים.

בשלב מוקדם למדי של שהותי בקריה, אולי אחרי שבועיים, פגשתי מישהו שאני מכיר. הוא סיפר לי על מכר משותף שלנו, שגם הגיע לקריה מהפרובינציה, אבל בניגוד אלי הוא הסתדר יפה מאוד. הוא שכר דירה, התחיל לעבוד באיזו משרד במקביל לשירותו הצבאי והדבר הכי מוצלח שאותו בחור התברך בו , היה חברה מרמת גן.

זרים לא יבינו איזו ברכה הייתה צפונה במילים האלו "חברה מרמת גן" בשביל חיילי פריפריה ששרתו בקריה.
דבר אחד הוא חברה בבית , אותה אתה רואה אחת למי יודע כמה זמן.
דבר אחר הוא חברה חיילת, שגרה אי שם במרחקים, ומטלטלת בנסיעות כמוך וסובלת מתורניות ומתנאי חיים ירודים באיזה בסיס.
אבל חברה מרמת גן הייתה באמת התגשמות כל השאיפות, שהרי רמת גן שכנה בסה"כ חמש דקות נסיעה מהקריה וחברה משם נחשבה לשילוב בין הרכות והמתיקות הנשית, לבין הבית שעליו חלמנו כל הזמן עם מצעים נקיים ומיטות רכות ואוכל טעים וטלוויזיה.

תשאלו , אם כבר אז למה לא חברה מתל אביב?
תל אביב הייתה מקום של פיצוציות ומזללות שווארמה לשם היו אנשי הקבע הולכים לאכול. אף אחד לא האמין שגרים שם בני אדם.

אני חייב לציין כי הסיפור על אותו אחד שהייתה לו חברה מרמת גן, הכניס אותי ממש להתקף זעם.
אילו היה בעולם מעמד שאליו ראיתי צורך לשאוף, היה בדיוק "חברה מרמת גן". זו מבחינתי הייתה מטרתי בחיים ומישהו, שהיה לדעתי אדם מאוד לא ראוי, השיג אותה לפני.
לא שמעתי מרבינו ולא הכרתי את ברסלב באותם שנים.
לא שהייתי אידיוט, הייתי מקשיב קבוע להרצאות בפילוסופיה ב"אוניברסיטה הפתוחה" ושם יוחד מקום של כבוד לנחמן מברסלב תחת הערך "אקזיסטנציאליזם", אבל אני הייתי בטוח שמדובר בעוד במין ורסיה מוקדמת של הדתי היצירתי.

מהלך ביניים – דתי יצירתי

הביטוי "דתי יצירתי" אינו ממש ברור, למי מאיתנו שאינו דת"ל או דתל"ש או דתל"ף. גם מי שהוא בעל תשובה עשרים שנה וכבר מכיר את כל ההכשרים ואת כל החופים מהנפרדים , עדיין אין לו מושג מה זה דתי יצירתי. אז לטובת הציבור , נסביר את זה ככה. לאורך רוב שנות המדינה, הדתיים היו נעבכים קלאסיים. הם סבלו מאפליה לא רשמית מצד המפאיניקים השולטים, ולכן הם מצאו את עצמם, הרבה פעמים בתור שואבי מים וחוטבי עצים. נניח בשנות השבעים, דתי שהיה נהג אגד , נחשב אחד ש"הסתדר בחיים". גם היום לא רואים הרבה דתיים בין אוכלי החינם במשרד הביטחון או במשרד החוץ , אבל שלושים שנה קודם, גם למצוא רופא דתי , היה די סיפור. עד כאן היסטוריה.
מה שקרה החל מתחילת שנות התישעים, זה שהתחליה להיווצר אוליגרכיה דתית. זה קרה גם בגלל הסתאבותו של המהפך הפוליטי וגם בזכות העליה מרוסיה, שיצרה פרולטריון חדש ואולי היו כל מיני סיבות אחרות, אבל השורה התחתונה הייתה, שהתחילו לצוץ דתיים עם כסף. התופעה לא הזכירה את אברום בורג, שהיה וגם נותר מין דרדר במדבר, אלא יותר את עורך הדין יעקב ויינרוט. בקיצור, באותה תקופה עלתה במת ההיסטוריה קבוצה של עורכי דין דתיים, או מנכ"לים דתיים או אנשי עסקים דתיים , שהמכנה המשותף המשמעותי שלהם , הייתה העבדה שהיה להם הרבה כסף.
זו הייתה תופעה חדשה.
תמיד היו עשירים דתיים בודדים, אחד פה ואחד שם, אבל רק באותה תקופה , התופעה התרחבה מספיק כדי לאמץ גינונים חברתיים.
אחת מהתופעות הנספחות של אותה חברה דתית עשירה, הייתה הופעתו של מעמד חדש, זה שנקרא הדתיים היצירתיים. חלק מהאנשים האלו היו מין בדרנים. אנשים ששעשעו את הספונסרים העשירים שלהם, במין חיקויי אומנות. ליצני חצר, במילים אחרות. חלק אחר של מעמד הדתיים היצירתיים , היה מין נוער נספח כזה. כל מיני "בני דודים של" ו"אחייניות של" ,שבגלל שהיו נטולי מעוף מצד אחד ועמידים מספיק ,מצד שני, פיתחו לעצמם כל מיני גינונים פסאודו בוהמיסטים , שהתת טקסט שלהם אומר "אילו הייתי חילוני, הייתי בוודאי אומן דגול ומשורר מפורסם, אך דבקותי במסורת ישראל גרמה לי לדכא את הכישרון שלי ולבטא אותו רק בחנוכות בית בגבעת שמואל."
בד"כ, לא היה מדובר בכישרונות אמיתיים.
אלו לא היו גם אנשים שהבינו באוונגארד. הם לא שמעו את killing joke וראו סרטים של פיטר גרינוואי, אלא מקסימום עישנו מלבורו לייט על רקע החומה של פינק פלויד.
היום הדתיות היצירתית , כבר הפכה לזיהום תרבותי שכיח. יש להם בתי ספר לקולנוע ולמשחק והם עושים תערוכות צילום ומי יודע מה עוד, זאתאומרת, נגיד ההומוסקסואליות הדתית , היא גם סוג של דתיות יצירתית מעוותת במיוחד , אבל אני מדבר איתכם על לפני עשרים שנה, ואז התופעות האלו, היו בעיקר בניצניהן.
בגלל שאני התחלתי לשמוע, על הדתיים היצירתיים האלו , חשבתי ברוב בורותי שגם רבי נחמן בן פייגא הוא כזו תופעה. הוא הרי היה הנכד של הבעל שם טוב וגם זכה לשידוך עשיר, אז בגלל שהוא כבר היה מסודר בחיים, הוא חיפש את עצמו והתעניין בפילוסופיה ובמיסטיקה, כמו דתי יצירתי מהשורה.
זה מפחיד אותי בכלל לכתוב את זה, אבל זו נקודה חשובה שצריך לזכור. אף פעם לא לימדו אותי בבודהיזם על נשמות הענק שכמו כדור שלג, הן צוברות יותר ויותר עוצמה כשהן מתגלגלות. זה קיים בבודהיזם בלי סוף, אבל בפונה ובעידן החדש בכלל , שכחו להכניס את הקטע הזה לתכנית הלימודים.

סוף מהלך ביניים

נחזור לחברה מרמת גן. אני לא הכרתי אז את תורת ברסלב, אבל הסיפור הזה של החברה מרמת גן ממש עירער אותי וגרם לי תיסכול שגבל בהיסטריה. באותו לילה יצאתי אל החורשה המדולדלת שליד האכסניה הבלה, בה התגוררתי ושם פשוט התייפחתי לפני הקדוש ברוך הוא.
"זה לא ייתכן" צרחתי כלפי מעלה "שאתה נתת לו חברה ברמת גן. לא מגיע לו בכלל. אם מגיעה לו חברה מרמת גן, לי בטח מגיעה."
כך צעקתי לפני אלוהים פעם אחר פעם , עד שנהייתי תשוש והלכתי לישון.
לא חלפו חודשיים וגם אני חבקתי חברה מרמת גן ואפילו אחת שענתה על כל הדרישות. היו לה הורים עשירים ובית מצוחצח ןמקרר מלא (למרות שהם אכלו כמעט אך ורק במסעדות) ואפשר להגיד שמטרתי , מבחינה ציבורית הושגה. מכל הבחינות האחרות , הקשר הרומנטי הזה היה בעיקר מזוויע ואני נוטל את האחריות על עצמי. עד שלא הגעתי לפונה ועברתי כמה סדנאות רדיקליות בהכרה עצמית וביחסים בין אישיים, הייתי רחוק מאוד מלהיות בנוי לקשר. למעשה, חלק מהסיבה שמיהרתי כל כך אחרי הצבא לנסוע להודו , היה בגלל החברה מרמת גן הזאתי, אז למעשה, יש לי הרבה על מה להודות לה, למרות שאני לא אעשה את זה.

חלפו הרבה הרבה שנים והפכתי לרמת גני.
לא, לא פגשתי את האקסית שלי ברחוב, תהילה לאל, אלא רק את הבית של ההורים שלה וגיליתי למרבה הזוועה שהוא בגבעתיים. גם התגלה לי שהתיכון אליו היא הלכה , היה תיכון גבעתיימי קלאסי. לא היה לו שום קשר לרמת גני.
זאת אומרת שהאקסית שלי, שתהיה בריאה, שיקרה לי בנוגע לעיר מגוריה, נושא שמעולם לא עלה לדיון בינינו ולמה שיעלה?
ההבנה הזו חילחלה להכרתי לאט לאט. הרי למה שבנאדם ישקר בעניין כל כך טרוויאלי שאין שום בעיה לבדוק אותו?
רק בגלל סיבה אחת, עשיתי התבודדות ודרשתי חברה מרמת גן.
בוודאי שלא היה אכפת לי שתהיה מגבעתיים, אבל לא ציינתי את זה בתפילתי , כי אז פשוט לא ידעתי מה זה גבעתיים. האמת שעד היום אניט בספק אם אני יודע.
זה כמו תפילתו של לוט מספר בראשית

וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי.

לכאורה, קורה כאן משהו מאוד מוזר.

אברהם אבינו מתפלל על סדום ולא נענה.
לוט מתפלל על מצער ונענה, השם לא נוגע בעיר, למרות שהיא הייתה אמורה לההרס.
וללוט בכלל לא היה אכפת ממצער, הוא בסך הכל לא רצה להמשיך לטפס, זאת הייתה כל הסיבה.

מסביר הרב ברנר, שזה כוחה של תפילה מכל הלב.
אברהם היה צדיק הדור ובאמת רצה מכל בכל ליבו להציל את יושבי סדום , אבל התפילה שלו עדיין לא הייתה בעוצמה המספקת כדי לשנות סידרי טבע.
לוט היה באקסטזה, הוא נמלט על נפשו , איבד את ביתו ואת אישתו בכמה דקות ומסביבו איתני משתוללים , וזה גורם לו לשאת תפילה ברמה אחרת לגמרי, תפילה שנענית בו במקום , למרות שהיא לא ממש תפילה בנושא אקוטי.
זה כוחה של תפילה מעמיקי הלב.

בעזרת השם,
מי יתן ונזכה כולנו למדרגה של "קוראים אל אדוני והוא יענם"!
לילה טוב.

 

מכתב למערכת אדרבה


עשרים שנה חלפו עד שבעלי התשובה הבינו שהחברה החרדית אינה מעוניינת ואינה מסוגלת לקלוט אותם כאזרחים שווים. מאות ואלפי טרגדיות אנושיות שהתרחשו במשך עשרים השנים הללו, מתוארות לעיתים על דפי "אדרבה" , חלקן אפילו תוך הטלת אחריות על החברה החרדית, שאשמה לכאורה בסבלם של בעלי התשובה.

ובכן, את החברה החרדית , אין להאשים,כיוון שזו חברה שעומדת על כרעי תרנגולת, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אידיאולוגית ולא הייתה שום סיבה לחשוב שהיא תוכל להכיל עשרות אלפי זרים, משוללי כישורים לשרידה בתנאי קהילת מצוקה.

היום נישמעים קולות הקוראים לניתוק בין הציוויליזציה הסוציואקונומית החרדית, לבין קהילות החוזרים בתשובה, אלא שהניתוק הזה רחוק מלהספיק, כיוון שהבעיה הקיומית של החוזרים בתשובה , רחוקה מלהיות סוציו אקונומית.

כאשר החזון איש הרים את חומות הגטו החרדי, בתחילת שנות החמישים, הוא לא יצר רק "חברת לומדים" , כמו שאנו רגילים לחשוב. הוא גם כונן וטיפח מערכת שיצרה דפורמציה רדיקאלית בהלכה, באמצעות ניפוח של חומרות והקצנות.

זו למעשה תרבות הבד"צים, השוררת מזה עשרות שנים בחברה החרדית בארץ ואין לה שום משמעות תיאולוגית. מטרתה הייתה יצירת חיץ פוליטי בין הציבור החרדי לבין ישראל החילונית הפורחת והתוססת.

הבדצים הינם למעשה , כלא וירטואלי .

כל מי שנכנע לסמכותם, ימצא תמיד תחת שליטתם של המנהיגים החרדיים הפוליטיים , כיוון שרק תחת הגמוניה חרדית, יכולים להתקיים התנאים לקיום המצוות לפי הקריטריונים הרדיקאליים של הבדצים, שאין להם שום קשר עם המנהגים הדתיים של הקהילות היהודיות לפני קום המדינה.

כך נוצר מצב בו בעלי התשובה מכריזים על רצונם להתנתק מהחברה החרדית שאינה מתאימה להם, אבל בפועל הם עדיין כלואים בה ומשועבדים לה, לרבניה ולמנהיגיה. גם כאן אין להלין על החרדים. הכלא השקוף של הבדצים, מעולם לא נועד ללכוד את בעלי התשובה , אלא את בני החרדים עצמם, לבל יטמעו בתרבות הישראלית.

אין כאן הכוונה לתאר את בעלי התשובה כפתאים או שוטים, שנכנעו בקלות למניפולציות דתיות. אין לי ספק שעל בעלי התשובה נמנים אנשים נבונים מאוד, אלא שגם הפחת לתוכה נפלו , תוכננה במיוחד דווקא כדי ללכוד אנשים חושבים ומיושבים.

קל מאוד להוקיע אם גסה ופרימיטיבית, שמכריחה את בנה לקום בשבת בבוקר כדי להנות מ"אורות" תפילת הותיקין , או אב אכזרי ואלים שמתעלל פיזית ונפשית בילד בן 7 ובלבד שהאחרון יסיים לדקלם את "התיקון הכללי". אלו תופעות בזויות ומכוערות, המאפיינות לעיתים בעלי תשובה, אבל הן מצויוות הרבה פחות בחברה חרדית "נורמאלית".

החברה הזאת משתלטת על חבריה , דווקא באמצעות הכוונה ל"מצויינות" ול"מתמידות", כאשר משמעותן האמיתית של המילים האלו היא יתר הקפדה, עודף החמרות , הסתגרות והקצנה דתית. לפח זה נופלים בעלי בעלי התשובה בקלות, כיוון שיש להם מוטיבציה טיבעית להעצים את החוויה הדתית שלהם , הם מרחיקים את עצמם מהחברה הנאורה והמתצקדמת ונכלאים מרצון בגטו תרבותי חשוך, שבו הם הנחותים שבאזרחים.

ניתן להבין בקלות, כי גם הניסיונות להקים מסגרות עצמאיות, חינוכיות ודתיות לבעלי תשובה, רב ניזקן על תועלתן , כיוון שבעלי התשובה מטיבם הם אינדבדואליסטים יותר ואינם מקושרים באופן מאורגן לרשויות ולשלטונות. בתנאים כאלו, יצירת מסגרות עצמאיות כרוכה בהוצאת הרבה יותר מדי אנרגיה והתוצאות הן, שמספר זעום של ילדים מקבל חינוך חדשני, הרפתקני ולא ברור ואילו הרוב המכריע של הילדים מופקר לגרועים שבמוסדות החרדיים.

גם אותה חבירה חדשה ואופנתית של בעלי תשובה לקהילות החרד"ל ולישוביו אינה פיתרון מוצלח. בחרד"ל ישנם הרבה אנשים חביבים להפליא, מכניסי אורחים וטובי לב, שמקבלים את בעלי התשובה בשמחה ובחיבה. עם כל זה, החרד"ל במהותו הוא קונגלומרט של קבוצות פונדמנטליסטיות ופלגניות ובהסתפחות אליו ימצאו את עצמם בעלי התשובה, באינספור מלחמות קטנוניות שהן לגמרי חסרות טעם מבחינתם (המהומה המתוקשרת האחרונה מתחוללת בגין איסור על צפיית אבות בהצגה של ילדות בבי"ס יסודי), חוץ מזה, עיקר קיום החרד"ל הוא בישוביו המבודדים , שכרגע קשה למצוא בהם דירות גם לחרד"לים עצמם.

האמת ניתנת להאמר, כי אין מכנה משותף אמיתי בין החרד"ל לבעלי התשובה למעט אולי שילשולי הפיאות של הגברים ותחבושות הראש אצל הנשים.

במודע או שלא במודע, בעלי התשובה הם האחראיים למצבם הכלכלי והחברתי הבעייתי, כיוון שגם אם הם מתנערים בקולניות מההגמוניה החרדית הפוליטית, הם עדיין משועבדים לה דרך התפיסה ההלכתית של הבדצים, שהיא תפיסה פוליטית מניפולטיבית, שנועדה להפריד בין הקהילות החרדיות לכל שאר היהודים.

האמת היא, שמקומם הטיבעי של בעלי התשובה הנבונים, הינו דווקה בצד הפלוראליסטי מודרני של הציונות הדתית , כיוון ששם קיימת גם ההכלה והלגיטמציה לחוויה הדתית האישית , כפי שבאה לידי ביטוי בחזרה בתשובה ואילו מצד שני קיימת מוכנות להתמזגות ולשיתוף פעולה עם המציאות הישראלית החילונית, ממנה הגיעו בעלי התשובה ואותה הם מכירים היטב.

לציוניןנןץ הדתית המתונה ישנם כבר מוסדות חינוך רבים בכל רחבי הארץ ובתי כנסת לאלפים ולכן ההתמזגות איתה לא תאלץ את בעלי התשובה לטרוח ולהקים מוסדות חדשים , יש מאין.

כמובן שמבחינת סיטונאי התשובה, הציבור דתי המתון הינו טמא ומשוקץ. התעמולה שלהם מבוססת על מלחמת קודש נגד ישראל האזרחית ונגד תרבות המערב "המתיוונת". מי שירצה להשאר נאמן לאותם עסקנים ופוליטקאים חרדיים, ימצא את עצמו ממשיך להיות נשלט על ידי ההוויה החברתית החרדית, שתמשיך לדון אותו למעמד של אזרח נחות ומבוזה.

כמה בעלי תשובה ישכילו להתנער מתרבות הבדצים ולתפוס את מקומם הראוי כאזרחים שווים בישראל הנאורה? כמה מהם ישכילו לוותר על שיער הפנים הפליאוליטי ועל ילודת היתר ההרסנית וישובו אל מרכז העשיה והיצירה הישראלי בערים הגדולות ובגוש הדן?

נסיים במה שהתחלנו, עשרים שנה חלפו עד שהבינו בעלי התשובה שהחברה החרדית לא תהיה להם לבית, כמה זמן עוד צריך לחלוף עד שישכילו להבין היכן הוא ביתם האמיתי.

 

 

 

גילוי נאות: הכותב אינו בעל תשובה ומכתב זה זכה להסכמת רבותיו.

 

רק דבר אחד שכחתי לכתוב שם וזה להזכיר את הלבוש ההוגנטי המאוס

רק אושר וכושר


בספר הנפלא של ג'ימס קאלוול "שוגון" , הוא מדבר בין היתר על סידורי הפרישה של הלוחמים היאפניים הדגולים. בתקופה ההיא היאפנים חיו בחברה מאוד אלימה וקטלנית והיו הורגים זה את זה בגלל שטויות , שלא לדבר על איכרים מסכנים ,שהיו נהרגים שם , סתם בשביל שלא פינו את הדרך בזמן , או הסתכלו על הלוחם בצורה מחוצפת.

אלא שבמקרה של יפאן , לא תמיד אלו שחיו על חרבם , גם זכו למות עליה. ללוחמים היאפנים היה מסלול פרישה יחודי, כשהם החליטו שאין בכוחם יותר לערוף ראשים , הם נכנסו למנזר והפכו להיות נזירים בודהיסטים.

אילו זה היה קורה פעם בכמה שנים, ניחא , אבל זה היה המסלול הנורמאלי. יום אחד אתה רוכב על סוס מלחמה ומקצץ אנשים לחתיכות ולמחרת אתה כבר בפנסיה , שותל צנוניות בחצר המנזר , עושה מדיטציה ושר עם החבר'ה "בודהא ים בם בם". (שיר שלא תמצאו אצל קרליבך)

לי כל הסיפור נראה , נראה יותר מדי מופרע וגם לקאלוול בזמנו הוא הציק , לכן הוא בדק את הנושא והגיע למסקנה שהסמוראים הולכים להיות נזירים בודהיסטים , כדי להרהר ולהתחרט על כל אותן נשמות שהם העבירו מהעולם. כן, ככה כתוב בספר.

ברור שקשה לקבל כזה טיעון. עם לרצוח זה טוב, למה להתחרט? אם לרצוח זה רע , למה להתחיל להתחרט , רק שכבר זקנים מכדי להילחם?

בסדר, ככה אולי הראש היפני עובד וקשה לנו לשפוט אותו.

אוקיי, אז למה ניזכרתי במסלול הפרישה של הסמוראים? כיוון שהוא מאוד מזכיר מסלול פרישה אחר , את זה של זמרי הפופ הישראלים. גם להם ישנו מסלול פרישה רוחני, הם חוזרים בתשובה ומיד הופכים להיות דמויות מופת , שניים רק לצדיקי הדור שליט"א. למעשה, זמר פופ ישראלי לא צריך אפילו לפרוש, הוא יכול להמשיך להשתתף באורגיות , להסניף קראק גולמי , לטפח ידידים נקרופילים ואז הוא יעשה קאבר ל"אלוהים שלי רציתי שתדע" ומיד יפלו לפניו כל הדוסים והפאנטים ויקטירו לפניו בבמות.

אני ממש לא מבין את זה, יש אנשים שהם אייקונים תרבותיים כמו אורי זוהר, אני מבין שעושים ממנו עניין , בשביל הדיאלקטיקה , כדי להראות שמנהיג התרבות החילונית נפל חלל , אבל מה שקורה היום זה דבר אחר לגמרי. נגיד , לפני שנתיים , אומר לי רב מכובד מאוד את המשפט הבא "הנה היום כל הפלייליסט של גלגל"צ , בעלי תשובה". מילא שזה לא נכון , אבל תראו מה נחשב להישג.

בשבוע שעבר קראתי כתבה על איזה רב אחר , גם כן סופר מדובלל, גם כן ראש ישיבה של מדובללים , גם כן יש לו שלוש עשרה ילדים , גם כן לבוש באופנת בעלז מחנובקה שנראית עליו כאילו נגנבה מחנות תחפושת. מה לדעתכם מטריד את הנ"ל? פגישתו הפלאית עם אחד מענקי הזמר העיברי ולא משנה עם זה דני סנדרסון או גידי גוב, אין לי שום דבר נגדם . אני פשוט לא סובל את הקרקס החניוקי הזה סביבם.

מיצינו? אני לא יודע. לפני כמה שנים היה זמר אחד שהבטיח לנחם אבלים אצל איזה משפחה של מתנחלים נפגעי טרור ובסוף לא הגיע , כי הם פירסמו את זה. בפשטות , המשפחה נעלבה ופנתה לעיתון הזה של החרדלים "בשבע".

לא יודע אם מישהו מכם, קוראי האהובים, מכיר את "בשבע" , אבל אני מבטיח לכם שלא מדובר בידיעון נשות הדסה . זה עיתון מתנחלי ולוחם שכל פעם מסתער על עמדה אחרת. פעם מכה בביבי , פעם משתלח באובמה , פעם מקצץ בבג"ץ והאמת , גם בפוליטיקאים הדתיים הוא לא מתבייש להתנקש.

כל זה נכון , כנראה , כל זמן שלא מדובר בזמרים , כי במקרה דנן של הזמר העריק , הפך העיתון למתחנחן ומתבכיין כמו ישישה בכותל "זכור את נעמי שמר" , הוא פנה אל הזמר בקול בוכים "את יורם גאון ואת שלמה גרוניך . כשהתקשורת הפנתה להם גב , רק הדוסים עמדו לצידם. רק נאמני ארץ הורידו את השירים שלהם באמיול . זכור כי נאמני ארץ ישראל , נאמנים גם לזמרים אחרי בלותם."

עכשיו אני יודע מה יגידו לי אנשים , שרבי נחמן מברסלב מאוד ביקש שאנחנו נחיה את עצמנו באיזה ניגון. כמובן שהוא צדק, רבינו .

מה זאת אומרת? ברור שהמוזיקה מחיה את הלב , מביאה לשמחה , מוציאה מהעצבות ויכולה להעלות את האדם מבורות עמוקים. היה לי חבר בזמנו שתמיד היה מצטט באוזני את המשפט של להקת הסמיתס

But don't forget the songs
That made you cry
And the songs that saved your life

ולהקה כזאת עם שירים כאלו , באמת עשויה להציל את החיים שלכם, למרות שאני לא בטוח שהדוסים אוהבים אותה כמו שהם אוהבים את לא משנה, חבל על לשון הרע כל כך קרוב לחצות.

והרי הודעה

ארגון ה"נחמניות" מודיע כי ביום ראשון הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה בתאריך הראשון לאפריל , יגיע הרב עופר ארז לרמת גן לכתובת אצ"ל 31 , כדי לתת לנשים שיעור על ההכנה הרוחנית לפסח, כפי שנאמר "צדיקים יבואו" או במקרה הזה , צדיקות.

עם הרב ברנר שליט"א דיברתי בדיוק הערב ושאלתי עם באמת יש הנהגה מיוחדת לשנים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן. הוא כמובן , אישר את הסיפור ואמר שצריך לשמוח ובגלל שכל יום בימים האלו שקול לחודש בשנה הבאה , אז צריך להזכיר בהתבודדות עם בקשה שתתאים לחודש הרלוונטי. נניח שהיום ו' בניסן שהוא שקול לחודש אלול הבא , אז ראוי לבקש בו שנהיה בקיאים בלעשות תשובה ואילו מחר שיהיה ז' בניסן , שהוא שקול לחודש תשרי הבא , אפשר לבקש שנהיה אצל הצדיק בראש השנה ושיהיו לנו ארבעת המינים בסוכות וכן הלאה.

הנה עוד כמה דיבורים של הרב שצילמתי הערב:

אפרופו , שירים. לקחתי את הבת שלי השבוע לרופא שיניים ובדרך  ניסיתי לשמוע איזה שיר של מודרן טוקינג . לא היה קץ לתדהמתי כשבתי החביבה הודיעה לי כי "לא יעלה על הדעת שתלמידה בבית ספר שלה , תאזין לשירים כאלו".

"אבל רק לפני שבועיים התחפשת לנינג'ה , מידהלע?"

איזה עולם יהיה לנו בלי מודרן טוקינג?

יאללה , המקווה קורא.

אלוהים שונא פאנאטים


להרבה אנשים אין מושג איך נראה אורח חיים רוחני.

זה מובן, כי הרי אתה לא יכול לראות את זה בטלביזיה. כאילו בסדר, יש מצב שיראו לכם איזה נזיר בודהיסטי שיושב ויגידו לכם "הוא שקוע במדיטציה רוחנית עמוקה." אבל מה הוא עושה שם באמת? גם אתם יכולים לבת כמוהו ואם תעשו את זה מקסימום , תתחילו להתגרד , אז מה עובר עליו ? מה הוא מרגיש?

רוב האנשים לא יודעים.  הם יראו את התוכנית ואז יגלו שהנזיר הבודהיסטי יגיע לארץ מתישהו לפני ראש השנה ויתן שיעור אחד לדוברי טיבטית לא בפתח תקווה ולא בנס ציונה ,אלא באיזה חור בגליל התחתון שנקרא קיבוץ "אחווה" או קבוצת "יחד" והGPS שלכם פשוט לא יכיר אותו.

אז תגידו לעצמכם, "לא נורא , ממילא אנחנו לא דוברי טיבטית שוטפת" ותלכו להרשם לקורס יוגה בקאנטרי קלאב  ותגלו שהמדריכה שלכם , היא המורה להתעמלות של בן דודכם הצעיר בתיכון, שהגיעה לשם כדי לדפוק חלטורה. גם זה בסדר, זה לא שדפקו אתכם, חלילה וחס, הקורס מורים ליוגה שעברה המדריכה המורתית הזו, הוא אותו קורס שעברה המדריכה עם הנזם באף והטבעות על הזרת במרכז "יוגה שיווננזה-בוננזה-צ'ינצי'לנטרה" שממוקם אי שם בקאסבה של ההומואים בתל אביב והרבה אנשים נפלו בעניין הזה ,כלומר, לא שחלילה הפכו להיות הומואים, אלא שהגיעו למקומות המגעילים האלו בלי החניה, רק כדי לגלות שהיוגה שם היא כמו היוגה של הקאנטריקלאב, רק בלי מקלחת נורמאלית ופינת קפה.

בסדר,  אז אתם עושים יוגה שבוע שבועיים, שנתיים (אני עשיתי שבע שנים מתוכן שנתיים אצל קרציון בעצמו) ומבינים שחיים רוחניים שקשור לעמידה על המרפקים ולשירירים הטבעתיים במיוחד שהמדריכה שלכם היא מורה להתעמלות שצועקת "עוד טיפטיפונת מתיחה ועכשיו נשחרר את הצ'אקרות."

ואי , איזו הקדמה ולא דיברנו בכלל על רוחניות.

אז ככה, השבת יצא לי לקיים את כל ההמלצות של הרב ברנר קרי ,קראתי המון זוהר ואכלתי סעודה שלישית אחרי תפילת מנחה ואפילו בהשגחה פרטית יצא לי להתפלל במניין, למרות שאלו היו מעזרוחניקים ותפילה של מיזרוחניקים, זה בערך כמו יוגה בקאנטריקלאב. לא שאני בא לתפוס כאן תחת על המיזרוחניקים, חלילה , הם מתפללים כל יום ואני אולי יוצא לי פעמיים בחודש, אבל אני פוגש חסידי ברסלב אמיתיים ואני רואה אותם אומרים "שמע ישראל" וזה עולם אחר. הם לא מתנדנדים כמו הסדרניק שטוף הורמונים , הם מבועתים , הם בפאניקה מגדולת המעמד. אני לא מדבר על הרב ברנר ,שמי שזכה לראות אותו אומר קדיש, כבר יכול לפטור את עצמו מ"כל נדרי" את שנת אלפיים שלושים ושבע. סתם חסידים עובדי השם שאומרים קריאת שמע זה משהו אנרגטי, זה לא פשוט.

שוב גלשתי,

הקיצר השבת , שמרתי על הילדים שעתיים וחצי בגינה, עד שאשתי הגיעה ואמרה לי "לך לנוח". בדרך הביתה פגשתי מישהו שאמר לי שהם מתפללים עכשיו, אז הצטרפתי אליו למנחה ומשם רצתי הביתה , עשיתי סעודה שלישית מלחם , חומוס וחמוצים ולא שרתי "בני היכלא", כי את המזמור הזה אפשר לשיר רק כשאוכלים סעודה שלישית במניין ,למי שלא ידע.

את ברכת המזון כבר סיימתי לברך במיטה ואחרי כמה עמודים של טרי פראצ'ט כבר שקעתי לתוך שנת שבת בצהריים.

טוב, "השינה השניה" של שבת היא עניין משמעותי. המקובלים מדברים עליה כל הזמן. האר"י אמר שהשינה הזו היא אמצעי הלימוד המועדף עליו ובזכותה הגיעה לסתרי סתרים , יש גם אחרים שתלו בה סגולות. אני יודע דבר אחד, בשינה הזאת אני זוכר חלומות.

אז מה שאני זוכר מהחלום היה ככה, אני יושב באיזה משרד ומנהל תכתובת עירנית עם אחד המדענים האהובים עלי באיזשהו נושא של תכונות סטטיסטיות של חומרים. הכל נראה שליו ורגוע ואז פתאום בום , אני פתאום יושב בתוך רכב דוהר , במין עיר עתידית הרוסה ,בסגנון הסרט "חתיכה דוקרנית" של פאמלה אנדרסון , במושב לידי מצטנפת בחורה בחליפת ג'ינס קצוצה ושנינו נמלטים מכנופיית פשע שיורה עלינו  באיזה מתקן לייזר חדיש.

הדבר ששמעתי זה את הילדים שלי צועקים "אבא הבדלה!".

באמת היה כבר חושך והגיע הזמן להתחיל את השבוע וככה באמת נראים חיים רוחניים.

אתה מרגיש את הדברים , אפילו שאתה לא מנסה שום דבר ובמקרה דנן, נמצא בחוסר הכרה.

המיינד שלי , שהוא למעשה ,הבמאי של החלומות , מצא דרך להגיד לי "נגמרו לך תוספי הנשמה המיוחדים ואתה חוזר לשגרה".

שבוע טוב שיהיה בכל מקרה.

פרסומת קצרה לסיום

ארגון בשם "כאן ועכשיו" סיפר לי שהם מארגנים סדנת "פריימל פילינגס" עם המדריכה פוג'ה לאפ בערך באמצע אפריל. אני לא מכיר את "כאן ועכשיו" , ואני בטוח שהם אנשים נפלאים עם כוונות טובות, אבל בסדנה הייתי וזו סדנה מדהימה ופוג'ה היא בדיוק המורה שהייתם רוצים  לידכם כשאתם עוברים תהליך נפשי. היא לא מקשקשת בקומקום והיא לא ילדה מתלהבת. היא מקצוענית ופרפקציוניסטית והיא תביא אתכם לטרנספורמציה.

עכשיו , אל תשאלו אותי שאלות דביליות בסגנון "
האם האוכל שם בהכשר בד"צ" . אני לא יודע ולא מעניין אותי ועדיף שתעשו משהו עם החיים שלכם במקום לחפש תירוצים למה להשאר פוסטמות.

הייתי בסדנה הזאת והיה פשוט מדהים, בזכותה הגעתי לברסלב , למרות שזה סיפור נפרד.

יאללה , שבוע טוב , חודש טוב, גמר חתימה טובה והרבה אהבה.

תגיע ותבין


הציויליזציה המזרוחניקית עמלה במשך שמונים שנה והגיעה להישגים רבים. היא בנתה אלפי בתי ספר ומאות ישובים וישיבות ואולפנות ומכללות ועיתונים ויש לחה יחידות צבאיות וחברי כנסת ושרים ותלמידי חכמים ומדענים ותנועות נוער (חמש לפי הספירה האחרונה) ועיתונאים ושדרנים בגלי צה"ל ואת ניסים משעל ונציגים במאהל ואם שכחתי משהו זה לא בגלל שאני מזלזל , אלא בגלל שמי אני בכלל.

ובכן לאחרונה הציויליזציה המזרוחניקית החליטה לעשות הפסקה מתודית בכל עיסוקיה החשובים , הפסיקה לכבוש את השממה ולפתח אייפון שניתן באמצעותו לראות "סרוגים" בשבת ראש חודש והפסיקה לבנות את העם ואת הארץ וללמוד את כתבי הרב קוק ולהקים גרעינים תורניים ולשלב תורה ודרך ארץ  ולהתנחל בלבבות ובחברון ובשכם ובג'נין והפסיקה לבנות מוזיאונים ולערוך מפגשים עם שמאלנים ועיתונאים וקיבוצניקים.

היא הפסיקה הכל והתמקדה בדבר אחד , להלחם נגד ברסלב.

זה התחיל באברהם וסרמן ב"בשבע" שרקח מסכת של טעמים הלכתיים נגד השתטחות על קברי צדיקים והמשיך באלחנן ניר שגילה לפתע את האדמו"ר ממדוהורוביטש שהיה חסידי אבל לא בכל לא בכיוון של ברסלב והמשיך עוד ועוד בגילויו המופלא של שלמה קרליבך המקפץ שהוכיח לכל העולם , שאפשר להיות פופולארי בקרב נוער הגבעות בלי להיות בברסלב והגדיל מכולם ד"ר אמנון שפירא , אליל הנוער והמזכ"ל המיתולוגי של בני עקיבא ששאל "אני לא מבין מה אנשים מחפשים באומן."

טוב, נו, אמנון , תגיע ותבין.

אתה יודע מה? יותר מזה.

לך תיקח איזו קרן למחקר תיאולוגי סוציולוגי ותגייס אותה למימון מסע מחקרי לאומן ותביא איתך כמה מחברך הנאורים וחברותיך המלומדות ותיקחו אותי בתור מדריך , כיוון שהייתי כבר שבע פעמים ואני מכיר כמעט את הכל.

אני אעשה לכם סיור מקיף , אני אראה לכם את הרפת הזו שבנו מעל הציון , שבקיץ מטפטף ממנה הגשם ובחורף צונח ממנה השלג , כי צריך לעשות הפסק בגג כדי לא להעביר את טומאת בית הקברות לחלק של הכוהנים. אחר כך אני אקח אתכם לחנות של האנטישמית מתחת לבניין שנמצא ממול לעזרת הנשים , שם תןכלו לקנות סבון וסכיני גילוח ועגיות טריפה טעימות להפליא , בתוספת מבחר קללות .

אחר נלך למקווה הירוקה והישנה , זה בסדר , לא נכריח אף אחד להכנס ונראה לכם את המקלחת שיש לנו שם , שתזכיר לכם את מה שהיה בקיבוצים בשנות הארבעים ונסיים עם קפה בוץ בעליית הגג של הרב גבאי וגם נבקר בקארוון איפה ששלומי לוגאסי מכין מרק ירקות לסעודת מלווה מלכה , כל מוצאי שבת.

זה הכל.

זו כל ברסלב , אין כלום וגם מה שיש , יש בניסי ניסים.

אז עם מי אתם נלחמים?

כשהגעתי לברסלב אמרו לי "שובו בנים" אוהו "שובו בנים" , אימפריית ענק , מאות תלמידים, אלפי תורמים , עשרות מוסדות , המקווה הכי גדולה בירושלים, צבאות , גדודים.

הגעתי לשם. קדחת.

הישיבה בגודל רבע של ישיבה תיכונית , תלמידים – אולי חמישים.

נוף מדהים , הכולל עשרות כבלי כביסה של ערבים והמקווה – שני חורים קטנים.

גם האנשים שם , לא חיילים ולא לוחמים ,

בלי הרב ברלנד הם נעלמים,

תשאלו אותם , אם אתם לא מאמינים.

בקיצור,

הלכו המזרוחניקים להלחם נגד רוח רפאים.

אממה,

מסתבר שברסלב מנצחת גם בלי רובים ובלי תותחים וכל כמה שיכו בה , כמו כדור של גומי היא מנתרת לגבהים.

אז תעשו חשבון נפש לפני שאתם ממשיכים ,

אחרי הכל , למה שיצחקו עליכם , בגלל שהגעתם אחרונים??

 

הנה זמרת גרמנית שאני מאוד אוהב.

All we are