מי אל כמוך?


היי קוראות וקוראים,

אתמול שאלה אותי בחורה אחת, מתי נכנסתי לברסלב. אמרתי לה שאני לא יודע , אני רק זוכר שבשנת 1997 , יצאתי עם מישהי והיא זרקה אותי והרגשתי מחורבן ופתחתי את הספר "עלים לתרופה" ושם קיבלתי מרבי נתן את המשפט הבא :

ואל תתקנא בשולחנם של שרים , כי שולחנך גדול משולחנם

מגניב.

אחר כך ניזכרתי שכמה חודשים קודם, עמדתי ברחוב מוהטמה גאנדי בפונה ואמרתי "תיקון הכללי" ושנה קודם, הייתי עוד בצבא ויצאתי עם קצינה אחת ג'יניג'ית וכשחזרתי דרך התחנה המרכזית, קניתי שם את הספר ליקוטי מוהר"ן, בכריכה צבעונית בהוצאת הקרן, עד היום הוא נמצא אצלי על יד המיטה.

לא יודע מתי הגעתי לברסלב, באמת שלא, אבל זה בהחלט היה מזמן.

לא הייתי באומן בראש השנה, סיפור מעניין, תשמעו.

טסתי לקייב דרך איסטנבול. הטיסה איחרה בשעה והמטוס לאוקראינה כבר עזב את טורקיה.

היו איתי עוד כמה בדרך לקייב, ואמרו לכולנו שיש טיסה לאודסה עוד כמה שעות.

אני התקשרתי לחברת ההשכרה ששמרו לי רכב בקייב ושאלתי אם אפשר להעביר את ההזמנה לאודסה.

הם אמרו שאי אפשר אבל שהאוטו יחכה לי בקייב. כבר שילמתי בשבילו הרבה כסף.

אז באתי לחברת תעופה ואמרתי להם שהתכוונתי להגיע לקייב ולשם אני רוצה להגיע.

אמרו לי שיביאו אותי לקייב.

השעה הייתה בערך שש בערב והטיסה הבאה לקייב הייתה בשתים עשרה בצהריים למחרת. הם הציעו להסיע אותי למלון באיסטנבול כשההסעה, הלינה והארוחות, הכל על חשבונם.

הסכמתי והודעתי בוואטסאפ לבחור שהיה אמור להשכיר לי חדר באומן, שאני לא אגיע הלילה.

בענתיים ההסעה מגיעה, אנחנו מתחילים לנוע בתוך איסטנבול ואני מקבל הודעה מהבחור שיש לו המון לקוחות והוא לא יכול לשמור לי את החדר.

ואז מחשבות מתחילות לרוץ לי בראש.

הרי אני המון באומן ואני יכול לברר אצל ההוא ואצל ההוא אם יש להם מקום בשבילי, אבל אני יודע שזה בלאגן עכשיו. כל מה שטוב תפוס ומה שלא תפוס עולה המון ואני ממש לא ידעתי מה לעשות.

ואז ההסעה עוצרת ואני נדהם.

הביאו אותי להילטון.

3754059_297_z פאר והדר מעל לכל דימיון, סאונה, ג'אקוזי, חדר כושר הכל ברמה עולמית.

אוכל , שתיה , הכל בחינם.

ואז אני תופס את עצמי ואומר לעצמי

"רגע אחד, מה הקטע כאן?"

עשרים ושמונה פעמים כבר הגעתי לאומן.

עשרים ושמונה פעמים, כבר הייתי אצל הצדיק, הכל תמיד הלך חלק ופתאום גם הטיסה מאחרת , גם החדר מתבטל , איך זה יכול להיות.

אוי ואבוי לי אם עכשיו אני אמשיך לנסות להגיע לשם.

הרי זה מה שרבינו מלמד אותנו

וְעִנְיָן זֶה גַּם בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּכְרִיחִין עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְאֵיזֶה דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר הַהֶפֶךְ דַּיְקָא. וַאֲפִילּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם צְרִיכִין לִפְעָמִים זאת לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי  כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וּמַכְרִיחִין עַצְמוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ. צְרִיכִין לִפְעָמִים לְהַמְתִּין וְלִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר. וְיַמְתִּין קְצָת עַד שֶׁתָּבוֹא עִתּוֹ. חיי מוהר"ן תל"א

הנה הבנתי.

לאומן אני לא יכול להגיע.

מצד שני הצדיק איתי, דואג לי למלון חמישה כוכבים. דואג לי למזון , לאמבטיה ולכל הדברים האחרים.

למחרת, טסתי לקייב, לקחתי את האוטו ונסעתי מזרחה לאורך הדנייפר.

לילה ראשון הייתי בצ'רקסי , לילה שני בפולטאבה המהממת ובערב ראש השנה כבר זכיתי להכנס לבית הכנסת האדיר שבעיר חרקוב. העיר השניה בגודלה באוקראינה, משם גם הטיסה שלי הייתה אמורה לצאת שלושה ימים אחר כך בחזרה לארץ.

הלכתי לתשליך עם הקהילה היהודית שם. צעדנו בסמטאות מתפתלות עד שלפתע מצאתי את עצמי עומד על גשר מעל נהר אדיר וסואן, שבכלל אי אפשר לתפוש מה הגודל שלו, הוא נראה גדול פי מאה מהנחל ההוא שעושים עליו תשליך באומן.

37136931_1097174607124244_3845131911978549248_n

לידי עמדו בערך עשרים יהודים , הרב של הקהילה הקריא להם את נוסח התפילה מילה אחרי מילה והם חזרו אחריו.

ואז התחלתי להגיד את התשליך "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע"

ואז בשאגה נפתחו השמיים וגשם שוטף התחיל לרדת בעוז וברכה עצומה ירדה עלי, כשהבנתי שכשאתה האדם הנכון , כל מעשה שלך הוא מעשה נכון, כל מקום בוא תהיה הוא המקום הנכון. ובזמן שהגשם יורד, הדמעות שלי את מרטיבות את הדף של המחזור, זולגות מעיני, דמעות של שמחה ושל הכרת תודה, על עוד שנה שמתחילה ממקום של אמת, ממקום של עוצמה.

לא, לא הייתי באומן.

אני גם לא אחזור לשם, עד שיחזירו אותי ואולי אף פעם לא.

אחרים היו, כמה מהם אנשים טובים, רובם חלאות, חזירים יהירים מהעדה החרדית ובעלי תשובה גסים ומתפתלים כמו תולעים שחורות.

היכלו של הצדיק, נישא ונעלה מעל כל העולמות.

הוא ריק מאדם בראש השנה כמו בכל יום.

כבר הרבה מאוד שנים שהוא עומד מואר ונאדר ושומם ומרוקן.

גם אני לא שם, עוד לא הגעתי.

אבל הכסא שלי עומד לו שם שמור,  והשולחן שלי, השולחן שלי גבוה מהכל.

אדום עולה באומן


אז הייתי באומן בחנוכה והאמת היה ממש מדהים.
זתומרת, המקום הקבוע הקבוע שלי היה תפוס והייתי צריך לגור במקום שלא הכרתי.
שם מצאתי את עצמי עם חבר'ה צעירים מאוד נחמדים, שהגיעו לאומן מצויידים בכל טוב. גם סיגריות, גם ויסקי וגם גראס, רק את הכוסיות הם השאירו בארץ.
עארסיות
החדר שלנו, הפך מהר מאוד להיות מין מרכז עצבים כזה.
כל מי שרצה לשתות כוסית, או לעשן משהו, או סתם לשבת עם חברים ולטחון במבה וביסלי, הגיע אלינו, ומצאתי בליבה של ציוויליזציה נסתרת, שכנראה קיימת באומן כבר שנים רבות, אבל קיומה אינו ידוע או לפחות מוכחש על ידי מה שמכונה "ברסלב הנורמאלית"
מבחינתי, זה היה מצויין.
קודם כל , אני מתעסק די והותר עם ברסלב החרדית הפלצנית והמשתחצנת ולא הייתה לי שום סיבה , לחפש באומן את אותם שטריימלים יידישאים יהירים ומשעממים.
דבר שני, בעזרתו יתברך, נקלעה לידי הזדמנות לפרוש את משנתי באזני ציבור שבדרך כלל רחוק מאוד מחוג מכרי, אבל לא פחות צמא לידע ברסלבי אמיתי ורענן.
בעניין הזה , אחים ואחיות, בהחלט עשיתי חיל.
מה שהסתבר לי, תוך כדי שיחות עם חברי לחדר, זה שצעירים רבים עוברים שטיפת מוח דורסנית ואלימה שמנסה לכפות עליהם להתחתן.
מפחידים אותם בכל מיני קשקושי סבתא ורעות רוח, כאילו הם "פוגמים" כאילו רבינו לא רוצה אותם רווקים וכן הלאה וכן הלאה, שטויות שלא יאמנו.
אתם צריכים להבין במי מדובר.
אלו אנשים מאוד לא בוגרים, שהגיעו מרקע קשה של אלימות ופשע, רובם לא התקבלו בכלל לצבא בגלל תיקים פליליים וכיוצא באלו, ואת הלילות שלהם הם מבלים במועדונים שונים במסיבות של אלכוהול וסמים קשים.

אני לא נכנס כרגע לניתוח סוציאלי של הגורמים ליצירת אוכלוסיה כזו ואפילו לא לסיבות שהביאו אותם לאומן. מה שהטריד אותי זה שיש מי שמנסה להכניס אנשים כאלו בכוח למערכת זוגית ולתא משפחתי , שהם ממש לא מסוגלים לתפעל.
אז ישבתי איתם שעות והסברתי להם שהכלל של בן שמונה עשרה לחופה כבר מזמן אינו בתוקף, ונישואים הם דבר פוגעני ומסוכן לכל מי שאינו מוכן אליהם מבחינה כלכלית ונפשית.
גם ציינתי בפניהם שיש מושג הלכתי שנקרא "פילגש" שבאמצעותו הם יכולים לקיים יחסי מין, בלי להתחתן ובלי להתחייב, ובלבד שבת הזוג שלהם אינה נידה.

אני חייב לציין, שבהתחלה, הגישה שלי נתקלה בהתנגדויות מסויימות, אבל הפעם הרוח הכללית נשבה לצידי, כי הרי סיפרתי לאנשים בדיוק מה שהם רצו לשמוע.

בקיצור, לא התפלאתי שמצאתי את עצמי מסתובב ושר את "אדום עולה בבלומפילד".

אסור לכתוב, אסור לקרוא


ישנם דברים שאסור לכתוב.

ישנם דברים שאסור לקרוא.

זו לא צנזורה, הצנזורה היא סוג של עיוות.

כמו דת, גם הדת היא סוג של עיוות, סוג של כפירה.

כך כתב בעניין הטאו טה צ'ינג לפני קרוב לאלפיים שבע מאות שנה

כאשר נאבדת הדרך, נותרת עוצמה
כאשר העוצמה נאבדת, נותר שפע
כאשר השפע אובד, נותרת נדיבות
ובאבוד נדיבות בא תור הפולחן.
לכן הדת היא סוף היושר והנאמנות ותחילת הבלבול

כן, הדת היא סוג של כפירה. מבלבל אבל מדוייק.
המשמעות של טקסים, הוא איבוד הקשר הישיר אל האמת.
זה למעשה מה שמלמד אותנו הטאו טה צ'ינג. באיזה שלב, יש "דרך", דרך היא הכל , היא האמת , היא המציאות המאוזנת.
כשהדרך אובדת, נותרת עוצמה, העוצמה היא מעשי ניסים ומופתים וקסמים. ניסים כאלו אינם תמיד מאוזנים, אינם תמיד מדוייקים. אין להם את אותה איכות של הדרך, שהיא תמיד נכונה, עם כל זה הם ביטוי לעוצמה על טיבעית אמיתית.
כמו שאנחנו יודעים , מגיעה זמן שבו גם הניסים ומעשי המופתים נעלמים.
מה נותר אז? השפע.
הבלתי טיבעי נעלם, אבל בטבע הכל בסדר.
הגשם יורד, הצמחים צומחים, הכל נראה בסדר, יש שובע ושלווה כמו שיש לפעמים בטבע הפראי.
אלא שגם הניסים ונפלאות , כבר אינם מתרחשים.
מה נותר אז? השפע.
הארץ נותנת את פירותיה, הצמחים צומחים, הגשמים יורדים. ישנה שלווה טבעית, ברכה טבעית.
זה נפלא, השפע. שימו לב, זו ההבטחה האלוהית, זהו חזון הנביאים זוכרים?

ואספת דגנך תירושך ויצהרך אוכלת ושבעת

כן, השפע, גם הטאו טה צ'ינג הכיר אותו וכותב עליו.
גם הוא אבד גם הוא אבוד.
מה נותר אחריו? החסד, יכולתם של האנשים להיות טובים ונדיבים.
זו מדרגה, זו תכונה שיכולה להתקיים בחברה ובעולם. טעות היא להציג את הטאו טא צ'ינג כאנטי חברתי. זה לא נכון. בפירוש המטאטאים מאמין בחברה מתוקנת בחברה וולונטרית ספונטנית. זו לא אנארכיה בשום אופן.
אבל גם חברה כזו לא מתקיימת.
ואז עם מה אנחנו נשארים? עם הדת עם הפולחן.
אחרי שנעלמים כל הדברים שיש בהם אמת נעלמים, אחרי אבוד כל הטוב בעולם ובחברה, נותרים הטקסים.
בשבילנו דווקא יש להם חשיבות, הם מצבה למשהו שהיה פעם מזמן, אבל אין בהם תועלת. הם רק זיכרון, אפילו לא צל.
צל הוא סימן שקיים עוד משהו איפשהו. אנחנו לא רואים, אנחנו לא יודעים, אבל אם ישנו צל אז משהו עוד קיים.

מצבה היא הרבה פחות. פעם התקיים דבר מה, עכשיו בספק גדול.

גם אני זוכר דברים שפעם היה אסור לכתוב אותם. אני זוכר את עצמי אומר לאנשים שכבר שכחתי שישנם דברים שמותר להזכיר אותם רק בשעת צהריים שהולכים ביער בין העצים. אז מותר , אחרת אסור ובוודאי שאסור לכתוב אותם.
היו דברים כאלו אבל אני פשוט לא זוכר מה הם. אין לי כבר את הבהירות הזו, אבדה לי העוצמה.
זה לא קשה, זה בקושי עצוב. מתרגלים.

מצד שני, ישנם דברים כאלו שפעם היה אסור להזכיר אותם והיום מותר. סודות שכבר מותר לגלות. אתם סבורים שזה טוב? זה רע מאוד , כי הנשמות זכורות את היום שבו נברא העולם וכל סוד שמתגלה, מסמן את המרחק מהבריאה.

אל תספרו לי על אומן. הייתי שם ואני אחזור לשם. זאת הבעיה, כשישנה תרופה , סימן שישנה מחלה ואם צריך תרופה כמו אומן, אז המצב קשה.

אבל את הסוד של אומן כבר גיליתי מזמן וגילו רבים לפני. מוגזם אפילו לקרוא לזה סוד.
אנשים שאף פעם לא יבינו בזה כלום, כבר מגיעים באלפיהם. זה לא סודי בכלל, ההפך, זו מין הגזמה וכל הגזמה גורמת נזק וגם זה מזיק, יש לי הוכחות.

מה הכוונה מזיק? אני בטח צריך להגיע לשם הרבה וגם אתן וגם אתם גבירותיי ורבותיי, אבל ישנם כאלו שלא שווים כלום ולא עושים כלום שמגיעים לשם וזו בדיחה, זה ניתוח מוח לארנבת.

לפעמים קורה דבר מעניין, זה מה שקרה בברסלב.

ישנה דת, ישנו פולחן, לתוכם נוצק תוכן רוחני אמיתי וחי.

קנקן ישן, מלא חדש, כמו שרבינו כותב במפורש.

עכשיו נותרת השאלה, למה מתייחסים, לקנקן או למה שיש בו.

ודאי שצריך להתייחס לתוכן החדש, התוכן החדש הוא המשמעותי.

אז הצנזורה היא כמו הדת, היא משהו מת, שאולי מסמל שהייתה פעם סכנה אמיתית. מצד שני, זה לא שאין סכנות אמיתיות, כבר אמרתי בהתחלה שיש דברים שאסור לכתוב ויש דברים שאסור לקרוא, אבל אם האיסור האמיתי, קשה להניח שמדובר באיסור קבוע. המציאות הרוחנית משתנה, העולמות הרוחניים משתנים, ולא אמרתי שהם משתנים לטובה.

זה מביא אותנו לתחילת פרשת "חיי שרה".

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה

אתם זוכרים מה עשינו בשנה שעברה?

עשינו תחרות "מיס שרה אימנו" , בין כמה יפהפיות מפורסמות ובסוף בחרנו את ברברה פלווין החמודה, שעובדת אצל חברת התחתונים האמריקאית "ויקטוריה סיקרט". barbara-palvin-girl-hd-wallpaper-1920x1200-2880

יכולנו לעשות את אותו הדבר גם השנה. זו הייתה יכולה להיות מסורת מקסימה , מה גם שלא חסרות דוגמניות באינטרנט, אבל בינתיים , קרה משהו.

נגיד שנתגלה סוד, למרות שזה לא בדיוק ככה.

אם אנחנו מסתכלים על הפסוק הזה  וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה, אנחנו רואים שהסיום שלו לגמרי מיותר. מה זו המילה "שני" ואחריה החזרה על "חיי שרה" שכבר הוזכרו?

בזוהר , נדמה לי בפרשת וארא, כתוב דבר מדהים. שואלים למה פרעה היה היחיד שנענש במכת הצפרדעים באופן של "על משכבך", ומסבירים את זה ככה:

arv

כששרה הגיעה למצריים לקחו אותה לפרעה, ופרעה ביקש שישכפלו אותה והשאיר לעצמו עותק. טוב, זה מסוג הדברים שפופולארים היום בעידן האינטרנט, מאז נפסטר ואמיול הזכורים והאהובים, אבל מעניין מאוד שהזוהר כותב כזה דבר, כי תופעה כזו, לא חזרה על עצמה , למיטב זכרוני, בתורת הקבלה ובכלל בספרות הרבנית.

וכאן למעשה אנחנו חוזרים לסוד בפרשת חיי שרה.

שימו לב, וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.

אומר לנו כאן הכתוב , שרה נפטרה אחרי מאה עשרים ושבע שנים, אבל זה לא סוף הסיפור.

שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה לשרה היו שני חיים.

החיים הראשונים עם אברהם, הסתיימו אחרי מאה עשרים ושבע שנים.

החיים האחרים, נמשכים ונמשכים, שם באפלה, בחדר משכבו של פרעה מלך מצריים. כל פעם שמלך מצריים נפטר, שרה עוברת למלך הבא בתור, לפרעה היורש, עד שעוברות מאות רבות של שנים והזוהר נזכר בה, שהיא עוד שם, בזמן מכת הצפרדעים ויציאת מצריים.

מה היה סופם של חייה השניים של שרה? את זה הזוהר לא מספר לנו. אולי היא נעלמה בזמן שיצאו בני ישראל ממצריים, אולי פרעה יצא לרדוף אחרי בני ישראל, בגלל שפתאום הוא ראה ששרה נעלמה.

זו גישה פלפלנית שמסתמכת על דברי הגמרא במסכת ברכות עמ' ט

ינצלו את מצרים, אמר רבי אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וריש לקיש אמר כמצולה שאין בה דגים

הטענה הקבלית מאחורי הציטוט הזה, היא שביציאת מצריים, יצאו ממנה כל ניצוצות הקדושה, למעשה חלק יצאו קודם במכת חושך, אבל בשורה התחתונה, הכתוב מתאר מצב שבו לא נשאר במצריים שום דבר משמעותי.

זו אפשרות אחת,

האפשרות השניה היא, ששרה נותרה שם, אבודה בארמון פרעה, עד שנפלו השושלות , והתמוטטו הארמונות והאבק כיסה את מצריים העתיקה ואת פרעוניה.

ומי יודע, אי שם במדבר השומם, עוד סובבת לה שרה השניה, הנשכחת, מין דוגמנית על מדהימה, שאין לה מושג מה לעשות ולאן ללכת.

הסיפור מעניין, אולי אפילו מזעזע ואני כבר מכיר אותו כמה שנים.

העניין הוא, שלא ידעתי מה הוא בא לספר לנו עד עכשיו.

הסוד מאחורי הסיפור הזה, הוא שלכל אחד מאיתנו ישנם חיים כפולים. חיים אמיתיים, כמו החיים של שרה אימנו שנגמרו במערת המכפלה ויש עוד חיים, חיים משוכפלים, חיים באפלה, חיים חסרי הקשר , חיים שרירותיים וחסרי מטרה.

איזה חיים אנחנו חיים?

חיי מופת, חיים הירואיים, מיתולוגיים? ראויים לציון? ראויים לזכירה?

או חיים אחרים, אבודים.

כל אחד יכול לבדוק ולענות.

פינת המדפיס

שלום לכם מדפיסים מאוסים ואבוסים.

לא הבנתם את מה שכתבנו על פרשת חיי שרה וזה בסדר, זה היה לפני שבועיים ומה שהיה מת.

מה שכן, אתם ודאי תבינו את מה שאני אספר לכם על פרשת "וירא".

כל מי שיש לו שכל (אל תרוצו למראה) , מוצא קושיה עצומה על ההתנהגות של רבקה אמנו הקדושה.

איך היא מעיזה לחלוק על יצחק אבינו? הוא היה צדיק הדור , נכון? הייתה לו רוח הקודש, הוא דיבר אל אלוהים, נכון?

אבל בסופו של דבר, רבקה לא נענשת, היא עושה את הבחירה הנכונה למרות שהיא חולקת על יצחק.

כדי להבין את זה אנחנו צריכים להבין את המהות של יצחק.

יצחק לא יצא אף פעם מהארץ, יצחק גדל כל חייו אצל אברהם אבינו, במקום מוגן במקום שמור.

הוא פגש אנשים לא נעימים, כמו אבימלך הפלישתי, אבל אבימלך לא היה נראה כבעל מדריגה, הוא בעצמו , אם תסתכלו ברש"י , רורא לעצמו "עם הארץ". הוא לא תלמיד חכם, הוא לא רב, הוא מלך גוי והוא נראה כזה והוא מתנהג ככה ובצורה הזו יצחק מכיר אותו.

לרבקה היה כאן יתרון גדול על בעלה, שהיה צדיק הדור.

רבקה הגיעה מחרן, מקום של חרון אף, היא הכירה את אח שלה ואת אבא שלה ואת סבא שלה והם כולם נראו צדיקים, הם נראו עובדי השם.

תראו איך הם מדברים

וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב.

יש להם אמונה, נכון? יש להם דבקות, כל מה שיוצא מאלוהים, הם מקבלים.

נכון?

לא נכון.

הם רשעים מרושעים , הם פקעת צפעונים. מצד אחד אומרים קח את רבקה ולך , ומצד שני שואלים "למה שלא תשאיר אותה פה?"

הם רוצו את יצחק אצלם, את השפע שאברהם קיבל, הם רצו להשתלט עליו.

עכשיו , רבקה מכירה אותם, מכירה אותם בעומק. היא הרי נשואה ליצחק ויודעת מה זה צדיק ויודעת שהמשפחה שלה , רחוקים מאוד מזה ואז נולדים לה שני ילדים.

אחד הוא כמו אברהם ויצחק והשני, הוא מהמשפחה שלה, הוא כמו לבן ונחור, זאב בעור כבש.

אבל את זה יצחק לא מבין, הוא חושב שעשיו הוא בסדר, הוא חושב שעשיו צדיק , כי עשיו מדבר כמו צדיק ונראה כמו צדיק.

לכן היא צריכה להתערב, נגד הרצון של יצחק.

זה הלימוד שלנו , מדפיסים ראשי סוסים, שגם עם מישהו מדבר ביידיש וגם עם  הוא עושה טישים וגם עם יש לו שטריימל וקפלוש, עדיין הוא יכול להיות רשע מרושע, כלב בן כלבים וחזיר גמור.

יום טוב ובשורות טובות

פורץ הדרך


יהולל שם האל ויתברך שמו.

כולנו, בזכות חסדו אנו חיים.

מה קורה לכל הקוראים? מה הולך לקרות לכל הקוראות?

אני אספר לכם משהו, לפעמים אני חוש שיום יבוא ואני אהיה חשוב ומפורסם ומישהו יחקור עלי ויעמת אותי עם הדברים שכתבתי כאן ויהיה לי ממש לא נעים ואני אצטרך לוותר על המינוי, לא משנה עם זה מינוי של רמטכ"ל או נגיד, נגיד בנק ישראל שזה דווקא אחלה מינוי, אתה לא עושה כלום חוץ מלהוריד את ערך הדולאר ואז לקנות דולארים.

כן, כלכלה זה דבר כל כך פשוט. העקרונות ברורים לגמרי.

הבעיה היחידה היא שנדרשים נתוני פתיחה נדיבים.

04jqep

 

לא, דוקא לא התכוונתי לנתונים הנדיבים האלו, פשוט ישנו העיקרון הזה, שרק מיליונרים יכולים להרויח כסף , כי דברים נמשכים זה לזה. דיברנו על זה לא מזמן.

אז הייתה לי שיחה עם מישהו שרצה לחזור לנושא הזה של הקונדוליני. זה נושא חשוב, אפשר לדבר עליו בלי סוף, העניין הוא, שאני לא יודע עד כמה דיבורים בנושא זה עשויים לעזור למישהו.

לי, לדוגמא, הם לא עזרו בכלל , ואני לא מכיר מישהו שעצם ההתעסקות בדיונים על קונדוליני , קידמה אותו מבחינה רוחנית.

עצם הבנת המושג חשובה וגם חשוב לדעת את ההשפעות התיאורטיות של הקונדוליני על האדם, אבל מעבר לזה, לא המדרש העיקר , אלא המעשה.

אני אתן לכם דוגמא,

במשך הרבה שנים, לא ידעתי איזו מדיטציה לעשות בזמן נהיגה.

נהיגה זה קשה.

כשסתם נוסעים ברכב או באוטובוס או ברכבת יש טכניקה שנקראת "מדיטציית עגלה" שקל ופשוט לבצע, אבל נהיגה היא שונה.

בנהיגה האדם נמצא במצב מודעותי שונה, יש לו תגובות אוטומטיות מצד אחד, יש לו עירנות ממוקדת מצד שני.

אז ישנן טכניקות שניתן לעשות, אבל הן מאוד מסוכנות, אתה יכול לגמור בתוך משאית.

ישנן טכניקות, שלא ניתן לבצע בגלל שאתה יושב וצריך לתפעל כלי רכב.

ישנן טכניקות שמתחרבנות, כלומר, אתה יכול לחטוף נזק ומדובר דווקא בטכניקות "שוק" שאלו הטכניקות שאתה אמור לתרגל תוך כדי הליכה או התעסקות נורמאלית, רק שמסתבר שמבחינה נפשית הנהיגה שונה מהתנהלויות נורמאליות אחרות.

יום יבוא ואולי מישהו יעשה מחקר מסודר בעניין ויגיע למסקנות, אבל אני בספק אם זה יקרה בחיינו.

בכל אופן, מאוד חיפשתי מדיטציה שתתאים דווקא לנהיגה, זה היה מאוד חשוב לי כי אני נוהג המון והנהיגה משפיעה.

בסוף, מצאתי טכניקה מתאימה ומצויינת ומאוד שמחתי, כי ישנן מאות טכניקות מדיטציה ולא פשוט למצוא טכניקה שתתאים למצב ספציפי.

הכלי שלי למצוא טכניקה, היה הידע שיש לי על המבנה האנרגטי של האדם ועל התפתחות והתנהלות הקונדוליני אצלי.

עכשיו, זה לא צריך להיות עניין כל כך ביזארי, כמו "מדיטציה" שזה משהו שאף אחד לא עושה.

נניח שיצאת לחופשה ואתה צריך להחליט לאן ללכת האם לקזינו בבולגריה , או לחוף בפלמה או לטרק בסרדיניה, אוקיי? באמצעות הידע על הקונדוליני, אתה יכול לדעת באיזה חופשה אתה תהנה יותר ומאיזה בילוי תזכה ליותר תועלת או לפחות נזק.

אני מקווה שהנושא ברור.
הידע על קונדוליני, יכול להוסיף הרבה, במיוחד כשהוא מעשי ושמיש.
זה מביא אותי לשם של המאמר הזה, "פורץ הדרך".
לא התכוונתי לכתוב כאן ביקורת על סרט האימה המזעזע הבא:

אני אולי פעם דווקא כן אכתוב עליו, כי יש בו כמה נקודות עניין, אבל לא זו הסיבה.

ישנו אדם אחד , שאפשר להגיד עליו שהתחיל את כל נושא הרוחניות בעולם המודרני והוא התווה דרכים ותפיסות מחשבתיות, שמלוות הרבה מאוד אנשים עד היום.

האדם הזה נקרא גיאורג אוונוביץ' גורודייף , או סתם גורודייף והכתבים שלו והמונחים שהוא טבע, הם נחלתם הקבועה של כל המורים הרוחניים שנתקלתי בהם, כולל אלו שמתהדרים בחסידיות או בברסלביות, לכאורה.

אני לא אכנס כרגע לפרטי תורתו או תורותיו של גורודייף, כי היריעה קצרה והידע שלי בעניין דורש שיפור משמעותי, אבל בהמשך לדיון שלנו , הייתי רוצה לצטט את מה שהוא אמר לתלמידו , פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, בנושא שלנו , קרי הקונדוליני.

בספרות של מה שנקרא 'תורת הנסתר' כנראה נפגשת עם הביטוי "קונדליני, "אש הקונדליני", או נחש הקונדליני.

ביטוי זה משמש לעתים קרובות כדי לתאר איזה סוג של כוח מוזר שקיים באדם ושיכול להתעורר.

אבל אף אחד מהתיאוריות הידועות אינה נותנת את ההסבר הנכון של הקונדליני.

לפעמים ההסבר קשור למין או לאנרגיה מינית, עם האפשרות לשימוש באנרגיה מינית למטרות אחרות.

זו האחרונה היא לגמרי מוטעית, כי קונדליני יכול להיות בכל דבר, ומעל לכל, קונדליני היא לא דבר רצוי או שימושי לפיתוחו של אדם.

זה מאוד מעניין כיצד אנשי תורת הנסתר תפסו את המילה ממקום כלשהו, אבל שינו לחלוטין את משמעותה ומדבר מאוד מסוכן ונורא, למשהו שצריך לקוות לו ולצפות כמו לברכה.

במציאות קונדליני היא כוחו של הדמיון, כוחה של פנטזיה, שלוקחת את מקומו של תפקוד אמיתי.

כאשר אדם חולם במקום לפעול, כאשר החלומות שלו תופסים את מקומה של מציאות, כאשר אדם מדמיין את עצמו שהוא נשר, אריה, או קוסם, הכוח של הקונדליני פועל בו.

קונדליני יכול לפעול בכל המרכזים ובעזרתו כל המרכזים יכולים להיות מרוצים מהדמיוני במקום מהאמיתי.

כבשים שרואים את עצמם אריה או קוסם, נמצאים תחת שליטתו של קונדליני.

קונדליני שולט באנשים כדי לשמור אותם במצבם הנוכחי.

אילו אנשים באמת יכלו לראות את מצבם האמיתי ויכלו להבין את כל הזוועה שלו, הם לא יכולים להישאר במקומם אפילו לשנייה אחת.

הם היו מתחילים מחפש את הדרך החוצה, והם היו במהירות מוצאים את זה, כי יש דרך החוצה; אבל אנשים לא מצליחים לראות את זה רק משום שהם מהופנטים. קונדליני הוא הכוח שמחזיק אותם במצב היפנוטי. כדי להתעורר, האדם צריך להיות ללא היפנוזה .

 

מזעזע, נכון?
שימו לב במה גורודייף כופר כאן, הוא לא כופר בדת.
הוא לא כופר בתורה רוחנית, או באירוע דתי.
הוא כופר כאן בלב ליבו של העניין, במודעות הרוחנית של אלו המבינים והמיומנים.
קונדוליני הוא לא יציאת מצריים , הוא לא לידת בתולים, הוא לא שולחן ערוך, או עלייתו של ישו מהמתים
בכל אלו אין בעיה לכפור, אלו הנחות יסוד אבסטרקטיות, כמו אקסיומות בגיאומטריה אוקלידית.

בשביל מתרגלים רוחניים, הקונדוליני ממשי כמו אבן בנעל, זה משהו שאנחנו חיים אותו בכל רגע ורגע.
גורודייף מנחית כאן נוקאאוט, דווקא על האנשים שלו, על אלו שאמורים להיות מבחינתו אחים לאמונה ולדרך.

כשאני קורא כאן את גורודייף אני מזהה שני דברים עיקריים בתת טקסט.
הראשון, והוא היותר חשוב, הוא השנאה שלו לאוספנסקי. זה הדבר שהכי קל לראות.
גורודייף , משדר כאן איבה וחשש כלפי גדול תלמידיו.
הוא לא בוטח בו ולא אוהב אותו, לכן הוא בוחר במיוחד במילים שיפגעו בתלמיד וישפילו אותו.
זה מחריד מצד אחד, מצד שני זה כמעט מדהים. גורודייף קורא, כותב ומדבר באנרגיה טהורה, הוא יודע בדיוק באילו מונחים להשתמש כדי להשפיע על התודעה של השומעים ובמקרה הזה, מה שהוא מנסה לעשות זה למעוך את אוספנסקי.

למה אנחנו צריכים לדעת את זה בכלל?
כי גם אנחנו מתעסקים הרבה עם מורה ותלמיד, רבי נחמן ורבי נתן, שהיחסים בינהם די מזכירים את היחסים בין גורודייף לאוספנסקי, אבל ישנו הבדל חשוב.
מה גורודייף מנסה לעשות? הוא מנסה להרוס את האישיות של אוספנסקי, לשבור אותו, למחוק את האגו שלו.
למה הוא רוצה לעשות את זה?
הוא יודע, שמי שיגלה את תורתו לעולם יהיה אוספנסקי ולכן הוא מנסה לרוקן אותו מכל תוכן, להפוך אותו לכלי ריק, כדי שיעביר את תורת גורודייף בלי שישנה אותה ויעוות אותה.

עכשיו לגבי הדבר השני שגורודייף אומר פה בקטע על הקונדוליני.
פרקטית, מה שהוא אומר לאנשים רוחניים, אנשים שחיים את הצ'אקרות והקונדוליני שלהם, זה דבר קיצוני.

הוא אומר,
עד היום הייתם צריכים להפריד בין האמת והשקר שאתם חווים בעולם.
אתם שהתעוררתם לרוחניות, הצלחתם להבין, שהעולם משקר לכם ואתם צריכים לסמוך רק על עצמכם.
היום אתם מגלים , שגם על עצמכם אתם לא יכולים לסמוך, גם התעוררות הקונדוליני , שהיא מדד הנאורות, היא למעשה אשליה.
ובשביל מה בניתם את האשליה הזו? בניתם אותה כדי להבדיל בינכם לבין העולם, בינכם לבין האספסוף אותם אנשים מכאניים ולא רוחניים.

אז אתם צריכים לדעת , שעדיין לא השגתם כלום, וכדי להתקדם אתם צריכים להותיר את האשליה הזו מאחוריכם.

לכאורה, העניין הזה, הרבה יותר חשוב מהעניין הראשון, אבל האמת היא שההצהרה הזו של גורודייף כבדה מדי, גורפת מדי. אין לנו הרבה מה לעשות איתה.

לגבי רבי נחמן ורבי נתן המצב קצת שונה.

נראה לדוגמא את שיחות הר"ן קנ"ה
וּבִתְחִלָּה שָׁאַל אוֹתִי: הַאַתָּה שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת ?
הֵשַׁבְתִּי: אֲנִי לִפְעָמִים. נִתְעוֹרֵר עָלַי אֵיזֶה יִרְאָה בְּשַׁבָּת
וְהֵשִׁיב: לא כָּךְ הוּא, הָעִקָּר הוּא שִׂמְחָה
וְאָמַר: הֲלא כָּל הוֹצָאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב וְכוּ'
וְאָמַר: הֲלא גַּם בַּעַל הַבַּיִת פָּשׁוּט הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת בְּהַדָּגִים וְהַזּ'וּפִּיצֶא שֶׁלּוֹ
וְאַחַר כָּךְ אָמַר לִי: עַתָּה יְהֵא לְךָ מִמַּה לִּהְיוֹת בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

הדגשתי במיוחד את הדברים שרבי נחמן אומר כאן.
שימו לב, שגם רבי נחמן לא ממש מחזיק מרבי נתן.
קשה להגיד את זה, אבל זו האמת. גם רבי נתן מודה בזה , שמבחינה רוחנית, הוא לא מתקרב אפילו לרבי נחמן.

עוד עניין זה, שגם במקרה שלנו, התלמיד הוא שמביא את התורה לעולם. אנחנו יודעים שמי שהביא לנו את ספרי רבי נחמן זה רבי נתן בעצמו.
למרות נקודות הדימיון האלו, רבי נחמן מתייחס לרבי נתן אחרת.
הוא לא כותש אותו, הוא לא פוגע אותו ומחסל אותו.

רבי נחמן מנסה לעודד אותו, מנסה לקדם אותו, הוא לא שוכח, שרבי נתן אינו רק כלי קיבול, אלא גם בן אדם וגם תלמיד.

וכאן אנחנו רואים באמת את מדרגתו של רבי נחמן , יחסית למדרגתו של גורודייף.
רבי נחמן, אולי האיש הרוחני ביותר שקם. אולי הוא בעל הראיה החדה ביותר , אולי הוא גדול הנביאים.
אדם כזה, יודע טוב מאוד עם מי יש לו עסק, הוא רואה תלמיד שלא יורד לסוף דעתו ושלא ניתן להיות בטוחים שיעביר את דבריו כראוי.
הוא רואה את כל הדברים האלו , אבל לא פועל כמו שפעל גורודייף.
הוא מאמין שמעשה טוב , שכרו בצידו ולכן הוא מתעלה , למעשה , מעל המדרגה של עצמו.
הרי אם הוא יעודד את רבי נתן, רבי נתן לא יהיה מספיק מודע לבעיות שלו, אולי הוא לא יתקן אותן, אולי הוא יישב ולא יעשה.
המורה חייב להעיר לתלמיד שההשיגים שלו , אינם מגיעים ליעד.
אבל רבי נחמן כל כך עדין, כל כך סלחן, כל כך פייסן.

דווקא מרמתו העצומה, הוא מרשה לעצמו לזרום, הוא סומך על אלוהים ומגן על רבי נתן במקום לתקוף אותו.
זה אולי מה שאנחנו צריכים ללמוד גם באשר לנאום הקונדוליני של גורודייף.
לפעמים צריך לסמוך גם על הפנטזיה, גם על האשליה.

נכון שאנחנו רואים את ההונאה,
אבל האמונה העילאית היא, לדעת שגם לאשליה הזו יש מטרה ובסופו של דבר , היא תעזור לנו להתעלות ולהתקדם.

פינת המדפיס

מדפיסים יקרים ואחרים, בעיקר אחרים.

אנו רוצים להביע את זעזוענו מהפגיעה בקודשי ישראל ובכבוד התורה, בגין דיבורי הלעז נגד כבוד קדושת מרן  האדמו"ר המקובל הצדיק שליט"א.

לאות מחאה נגד הזדים, שהרהיבו עוז לשלוח יד אל הקודש , לא תודפס הפעם פינת המדפיס.

אין לכם מה לעשות, חוץ מלדבר על רבנים צדיקים?

ככה מתנהגים?

אתם רוצים לדבר? דברו על טלוויזיה, על טקס בחירת מלכת היופי, על הפועל תל אביב.
 
דברו, אף אחד לא אומר לכם לא לדבר.

אבל על רבנים?

בושה וחרפה.

סוד הפצצות הישנות


היי מתוקים, שלום מתוקות.

מקווה שהכל בסדר.

לא יצא לי השנה לנסוע לאומן וזה לא אסון.

שווה מדי פעם, לא לנהור עם העדר.

וחשוב לזכור ולהזכיר שאנחנו בעד אומן, בעד הצדיק, בעד ראש השנה ואפילו בעד האוקראיניות , כל זמן שהן נראות טוב ומתנהגות סביר.

אנחנו לגמרי בעד הכל, עם כל זה לא יצא לנו השנה.

מה שכן , אשתי נסעה וזה מצויין. לא שרציתי להפטר ממנה, בכלל לא.
אממה, תארו לעצמכם את פרצופו המטומטם, של החרדי הפוץ שישאל אותי אם הייתי באומן בראש השנה ואני אענה לו "לא אבל אשתי הייתה"
איזה הלם הוא יחטוף, הקופיקו?
gazy
ימחק לו את החיוך, הא?

טוב, בהזדמנות חגיגית זאת הייתי רוצה לברך את רבני הציונות הדתית.
על מה הייתי רוצה לברך אותם?
השנה הם הצליחו לשלוט בעצמם ולא כתבו נגד העליה לרגל אל רבי נחמן.
אפילו האתר החרדלי המתועב "סרוחים" סתם את לועו המאוס, אבל הוא באמת עשה את זה סתם כי הוא חשב שזה ליקוק לחרדים ולא מגיע לו קרדיט.

לגבי יתר הרבנים , אני מקווה שהם פשוט הבינו, שמי שנוסע לאומן, לא שם עליהם ומי ששם עליהם, פשוט לא נוסע.
זאת לא האוכלוסיה שלהם.
תלך אצל לנדא, תלך לשיינר ותגיד "הייתי בשיעור אצל הרב אריאל." ישאלו אותך "אריאל אטיאס?"
הם לגמרי לא בעסק, האנשים האלו. עזבו אותם.
ואני אומר יותר מזה.
רבנים צריך להעריך על שתיקתם, לא פחות מעל דבריהם.חכמים היזהרו.
אז סבבה, כל החבר'ה הטובים והפחות טובים, דממו הפעם. גם הרב אריאל, גם הרב לאו, גם אבינר, גם מלמד, גם הרב שרלו.
אני לא מצפה מהם שיבינו בברסלב, כמו שאני לא מצפה מהם שיבינו במדיטציה, מה להם ולזה?
מה שאני כן מצפה, מכל אדם בר דעת, זה לסור הצידה באלגנטיות, כשמדובר בעניינים בהם הוא אינו מבין.

אז טוב ויפה עשה מי שעשה וחבל שדווקא באוירה כזו קם מישהו וקלקל את השורה, מדובר באחד, הרב ציון בנגאזי , שהחליט לנצל את פינת ההלכה המשעממת שיש לו בזיבלון "מצב הרוח" , כדי לכתוב אי אלו הבלים, על העליה לרגל לאומן.
bengazy
אני לא יודע מי זה הבנגאזי הזה, וזה לא אומר כלום,
רבנים מזרחיסטים, זה לא ממש התחום שאני מצטיין בו בטרוויה.
רק רציתי לציין בפני בנגאזי היקר, או למי שקורא אותו, שישנן שתי עוולות גדולות שהוא עושה בציטוט השטותי של עובדיה יוסף בסוף הטור שלו.
העוול הראשון, הוא לעלון עצמו.
אני לא כל כך מתענין ב"מצב הרוח", זה מין עלון של עיתונאים דתיים למינהם, שמתעסקים בעיקר בפוליטיקה הפנימית של המפד"ל.
עם כל זה, אין מה לזלזל באנשים האלו.
הם יצירתיים ונבונים , יש להם אמונות והם עומדים מאחוריהם.
לפני קצת יותר משנה, הם הגיעו לתוצאות יפות מאוד בבחירות לכנסת וכתוצאה מהתוצאות (גיחי גיחי) העסקנים של ש"ס הורחקו מעטיני השלטון.

במהלך אותה מערכת בחירות, כינה עובדיה את המפד"ל בשם "בית של גוים".
אני לא הייתי נעלב, אני גם לא מתביש להגיד, שעדיף בית של גוים מהבית של עובדיה יוסף.

אבל היו הרבה אנשים טובים שנעלבו מההתבטאות המטומטמת והנבזית הזו ונראה לי חזירי ברמה, לבוא ולצטט את אותו העובדיה במקום כמו "מצב הרוח".
הדבר השני הוא , שעם כל הכבוד למיומנותם ההלכתית של בנגאזי ועובדיה, הרי הם לא בבית הנכון.
העליה לרגל לאומן, היא לא חידוש.
היא מנהג כלל חסידי מתקופת הבעל שם טוב.
חסידי גור היו נוסעים לגור וחסידי בעלז היו נוסעים לבעלז והחבדניקים היו נוסעים לליובביץ'.
זה מנהג שהיה קיים בחסידות מאז היווסדה. ההבדל בין חסידי ברסלב ליתר החסידים, הוא שכל החסידים היו מגיעים לאדמו"ר חי ונושם ואילו בברסלב הגיעו לציון הקדוש.
אני לא יודע מאיפה הגיע אלינו בנגאזי, אולי כשמו כן הוא והגיע מלוב ואולי כמו מרן, הוא בן ליהדות בגדד המפוארת. אין לי מושג מאיפה הוא, אבל הוא לא מפה, הוא לא מהחסידות, מה הוא מבין בנו? מה הוא יודע עלינו?
אצלנו זה בדם, הסופות המשתוללות הגשם המצליף, הדשדוש בבוץ מאחורי העגלה, ריח הכרוב הכבוש והזיעה והחמוצים. דור אחרי דור , שנה אחרי שנה, עשינו את המסע צעד אחרי צעד, עד שהגענו אל הצדיק.
מה הבנגאזי הזה עשה? אכל חריימה? בישל קובֶּה?
אני לא גזעני ואני לא רוצה לדרדר את הבלוג הזה למקום של תפיסת עולם פרטיקולרית ואתנוצנטרית.
ההפך, כולנו ביחד כאן, אבל אנחנו צריכים להבין, שכמו שהבודהיזם הטיבטי צמח בהימלאיה והוא תמיד יכיל בתוכו את המציאות, אז גם החסידות, לא גדלה על המדף בסופרמרקט הגלובלי.
אני מקבל את זה, שהיום כל אחד לוקח מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. הכל אפשרי והכל "מוצרי", זה מצוין. אבות הדמוקרטיה, מסרו את הנפש כדי שנגיע לכאן, אבל כשלוקחים מוצר בודקים אותו, אוקי? מסתכלים על האותיות הקטנות, מסתכלים על הרכיבים, בודקים מי היצרן.

לכל יצרן צריכה להיות כתובת, זה החוק.
צרכן נבון, יודע מה הוא קונה.

וכך גם אנו צריכים לזכור ולהזכר.
היום דרכי אירופה ריקות.
כלומר הן מלאות, ודאי, באירופאים והשד יודע מי עוד , אבל חסידים כבר לא נוסעים בדרכים האלו לימים הנוראים. רק לאומן נוסעים, רק בברסלב?
למה זה ככה? כי בברסלב מההתחלה הבינו את האמת. כבר אז הבינו שהשנה , לפני שהיא הופכת לשלוש מאות שישים וחמישה ימים של משברים ואתגרים ואסונות ותקוות ושמחות. לפני שהיא הופכת לכזו כמות ענקית של מציאות וחיים.
לפני כל זה, היא קטנה קטנה, כמו זרע זעיר של ערטילאיות והזרע הזה נמצא אצל הצדיק.
זה מה שהבינו בברסלב, זה לא "מנהג", זה כל העניין, אין לך מה לעשות במקום אחר. כל המקומות יכולים להיות טובים, כל המקומות יכולים מגניבים. נגיד שאתה מתחתן, או את מתחתנת בעזרת השם, בקרוב.
אז איפה תהיו בחתונה שלכם?
תלכו לראות סרט?
תלכו לדיסקו או תשחקו סנוקר?
אין לכם מקום אחר להיות, זאת נקודת המפנה של החיים שלכם.
זה מה שהבינו בברסלב לפני מאתיים שנה, והנה זה קורה גם היום.
זה סוד הפצצות הישנות, שנקברות תחת תילי ההיסטוריה , תחת השכחה והגרוטאות וההזנחה. אף לא זוכר אותן, אף אחד לא חושב שהוא צריך אותן, אבל כשסוף כל סוף הן מתפוצצות , פתאום הכל ברור.
אתם זוכרים שדיברנו כאן על מה שקורה באומן?
זוכרים שרבי נחמן עצר שם את התפזרות העולמות.
אוקי, אז העולם נברא , ומרגע זה הכל התחיל להתפזר. כדי לעצור את ההתפזרות צריך להפעיל את הכוח, נכון? זה לר קבלה, זה חוקי ניוטון.
אז מה קורה באומן? בריאת העולם, נכון?
ומה זה ראש השנה ? היום הרת עולם, נכון? היום שהעולם התחיל.
זה כל כך פשוט, אלוהים מה אני עושה כאן בכלל.
הלילה הוא ליל "זכור ברית", כבר לפני מאה שנה ויותר, בלילה הזה הגיעו החסידים לאומן , בעגלות, במזחלות וברגל. זה היה הזמן שכולם מתקבצים, שכולם רועדים, שכולם מחכים, שכולם מתוחים.
כי אין מה לעשות במקום אחר, זה הזמן, זה המקום.
x_b1fd361b
איזה אדיוט אני שנישארתי בארץ, יכולתי לנסוע , מה אני עושה פה בכלל?
תמיד אני אומר שהם כולם מטומטמים, אבל תראו מי המטומטם עכשיו.
אלוהים, שנה שלמה של געגועים מחכה לי.

מי יתנני אבר כיונה, אעוף לציון הקדוש אומנה.
http://www.youtube.com/watch?v=YLIk8nJW3iw

שנה טובה שתהיה לכם, קוראי וקוראותי, כסף קל, בריאות, שגשוג ומין בטוח.

להתראות בשנה הבאה.

יוסי בוא הביתה.


לא מזמן התייחסנו כאן לספר שיח שרפי קודש?

אמרנו שזה ספר לא מהימן ולא רציני, שאי אפשר לסמוך על הדברים שכתובים שם.
לא שיש לנו בעיה עם שרפים, שרפים ובעיקר שרפיות הן אחלה.

הבעיה שיש לנו, היא בעיה אחרת.
לפני שלושים שנה בערך, התחילה אופנת ספרי הזבל בברסלב.
אני לא מדבר על "השתפכות הנפש" ועל "משיבת נפש", שהם ליקוטי ציטוטים לפי נושאים, שאולי הם חסרי תועלת והם מזיקים, אבל עכ"פ הם מורכבים ממקורות ברסלביים אותנטיים.
אני מדבר על כל מיני ספרי זבל קשקשניים , של רבנים פלצנים , שעושים את עצמם מבינים גדולים בברסלב, אבל בעצם מייצרים רק הבלים ורעות רוח.
הדוגמא הקלאסית לספרי הזבל , זו הסדרה המשמימה "אשר בנחל" של אליעזר שיק שאין בה כלום חוץ מהטפות מוסר עלגות, אבל היא זכתה להמשכים משמימים כמו טלאנובלה אוסטרלית.
קצת יותר קצרה, אבל לא פחות מיותרת וטרחנית , היא הסדרה שאותה הזכרתי "שיח שרפי קודש". תכל'ס קשה להגיד שתשפוכת ההבלים הזו ראויה לציון, ברובה היא נראית כמו טור רכילות אינסופי של העדה החרדית.
הקטעים שם הם בסגנון של

והבחור המצויין האדיר במעלות רבי שטינקר שפיצקאקער , בא בשנת תרל"ט בקשרי שידוכים עם הבתולה המהוללה מוכטא פיכסא ביתו של הגאון הידוע רבי שמענדריק שמאלצפרעסר

זו בערך רמתה של היצירה הספרותית הזו.
שתי סיבות יש לזה שאני מזכיר אותה היום.

קודם כל, כל תעמולת הזבל של המחזירים בתשובה שרבינו אמר ללכת לפי השולחן ערוך, בנויה על קטע מתוך "שיח שרפי קודש" לפיו אמר רבינו שאפשר, חס ושלום, לקמט את ליקוטי מוהר"ן ובלבד שלא לשנות מהשולחן ערוך.
זאת שטות מוחלטת, שכל מי שיש לו הבנה מינימלית בהלכה יבין את זה. בהרבה מקרים, אף אחד לא הולך לפי השולחן ערוך, לא בברסלב ולא במקומות אחרים. ישנם פוסקים אחרים , כמו הרמ"א, שנוהגים על פיהם. כל הסיפור הזה של הליכה לפי השולחן ערוך, בה כדי להונות את בעלי התשובה האומללים ולהפיל אותם לתהום הבדצים.

הסיבה השניה היא הסיפור עם ישו.
זוכרים את הפוסט הזה?

תראו איזה דבר מדהים מצאתי לגבי ישו הנוצרי.
הנה ציטוט אמיתי מתוך שיח שרפי קודש.

בחגא הנוצרי הנקרא סאראג סוועטייע, שספרו לפני רבינו בליל ניטל על סיבת חג אחד מחגי הנוצרים, הנקרא "חג הארבעים" שפעם ישבו ארבעים אנשים באיזה מקום ולא היה להם מה לאכול ונעשה להם נס שמצאו ככר לחם והספיק לחם מועט זה לכל הארבעים איש הנ"ל, אולם זה שספר זאת לרבנו הפך הנ"ל, דהיינו שספר שהיו ארבעים לחמים עם חמשה אנשים ונעשה צחוק גדול, ואז נענה רבינו ואמר: מהראוי שיוסל כבר יחזור, "יוסל קער זאך שוין אומקערן"

זה דבר מדהים.
מדברים על ישו הנוצרי ורבינו אומר "הגיע הזמו שיוסל יחזור."
מי זה יוסל? יוסל הוא הכינוי שנתנו יהודי מרכז אירופה לישו הנוצרי, בדרך כלל הוסיפו לזה איזה שם תואר כמו יוסל הממזר.
זוהי ברסלב האמיתית, מתעסקים בה במהות.
בליל חג המולד, מגיע רבי נחמן למסקנה שצריך להחזיר את ישו הנוצרי או את כל הנצרות בחזרה.
לא יודע לאן צריך להחזיר אותו, דורש עיון, אוקיי?

כמובן שבטלני העדה החרדית , לא ממש מודעים לעיניינים רוחניים כאלו , אז הם מתחילים לחפש מי זה היוסל, שצריך לחזור, וכדרכם מוצאים איזו חתיכת רכילות אדיוטית.

בליל שבת הראשון, כשהעתיק רבנו את מקום מושבו לעיר ברסלב, ובאו מבני העיר לקבל את פניו, בא גם החזן יוסף שכינו אותו "יוסל חזן", וסייע לרבנו בדירתו, כי רצה להחניף לו, משום שתושבי העיר לא אהבו אותו. אולם רבנו לא קירב אותו, ובליל שבת הראשון כשבאו תושבי העיר אל שולחנו של רבנו, היה ביניהם גם "יוסל חזן", ורצה לזמר לפני רבנו את הזמר: "מנוחה ושמחה".

לפני שהתחיל "יוסל חזן" לזמר, פתח רבנו בדברי תורה (ליקו"מ, סימן ג): "הנה מי ששומע ניגון ממנגן רשע" וכו'. ותיכף סתם החזן את פיו. ורבי אברהם בן רבי נחמן, בספרו מעשה זה, דייק ואמר, שעל כן לא התחיל רבנו לומר דברי תורתו במעלת המנגן הכשר, אלא התחיל התורה בעניין המנגן הרשע, כדי שלא יחשוב יוסף החזן שעליו מתכוון רבנו, שהוא מנגן כשר, ולכן היה ההכרח לפתוח בשלילת החזן, כדי שיסתום את פיו.

זהו, מצאו איזה חזן חסר חשיבות כדי להלביש עליו איזו רכילות אדיוטית, ככרה עובדים בספרות הזבל וזו האמינות שניתן לייחס להם.

טוב, מישהו ביקש כאן ראשי תיבות ברסלביים לחודש אלול, אז מצאתי משהו.
מסתבר שלפי רבינו חודש אלול הוא הזדמנות מצויינת לשדל נשים .
הנה זה מה שכתוב ליקוטי תנינא , תורה פ"ז

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצְאִין הַזִּוּוּג כִּי עַל יְדֵי הַתִּקּוּן הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כִּי מִקּדֶם לא הָיְתָה נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ, כִּי. נָטְתָה מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לִמְצא זִוּוּגוֹ וַאֲפִילּוּ אִם מוֹצְאָהּ, אֵינָהּ נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל עַל יְדֵי כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהֵם הַתִּקּוּן לָזֶה עַל יְדֵי זֶה חָזַר וְנַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל וְזֶה הַסּוֹד מְבאָר בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אֱלִיעֶזֶר כִּי אַבְרָהָם מָסַר לוֹ הַסּוֹד הַזֶּה וְזֶה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
רְאֵה וְהַבֵּט נִפְלְאוֹת תּוֹרָתֵנוּ כִּי רָאשֵׁי תֵבוֹת פָּסוּק זֶה הֵם אוֹתִיּוֹת אֱלוּל
וּבָאֶמְצַע הֵם תֵּבוֹת תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱלוּל, הַיְנוּ סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל עַל יְדֵי זֶה תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת בְּעַצְמָן שֶׁדִּבֵּר אַבְרָהָם עִם אֱלִיעֶזֶר מֵעִנְיַן הַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא לא תִּתְרַצֶּה לֵילֵך אַחֲרָיו דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך"
בְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת עַצְמָן גִּלָּה לוֹ סוֹד הַתִּקּוּן לָזֶה דְּהַיְנוּ סוֹד אֱלוּל, הַמְרֻמָּז בְּרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן לָזֶה

טוב, אני מאחל לכל קוראיי וקוראותיי שימצאו החודש את זיווגם, או לפחות ימצאו מישהי או מישהו להעביר איתו את הזמן עד אז.

המשך שבוע מדהים

מרוסיה באהבה


אומן פה עיר הקודש, הרת כל העולמות

כותב ממועדון אינטרנט אוראיני. מקליד עם העכבר.
לא אידלי אבל גם לא נורא.

לפני שטסתי , אשתי שתחייה. נשאה תפילה שלא אשב בטיסה ליד רוסיה גוייה. אמרתי לה שאני מעדיף רוסייה גוייה מאשר חרדי. לכאורה הכל ברור.
רוסייה קטנה יותר, שקטהיור ומריחה הרבה יותר טוב.
מכיוון שכך, רבינו באמת דאג לי לשכנה רוסייה, שהיו לה ג'ינס קרוע ציפורניים ורודות ושיער מחומצן עד שקיפות.

אחרי הטיסה נזכרתי, שחרדי, לפחות מהסוג שנוסע לאומן, ממהר לכבד אותך בבמבה ובקרקרים, עניין שאינו מצוי אצל רוסיות, לכן האתגר הבא שאני מציב לצדיק האמת הוא פיתוח של גזע רוסיות חדש שכולל גם העברות של במבה.

אוקי בואו נהיה טיפה רציניים, לפני שנחזור למלונית לצפות בהארי פוטר

בנסיעה הזו לרבינו הקדוש, בזמן שהיינו על הכביש בין קייב לאומן, הרגשתי שאני עובר תהליך של טיהור עמוק.
אכן כך נכתב באמת בשיחות הר"ן ל"זּ

אֶפִּיקוֹרְסוּת נִקְרֵאת מַשָּׂא
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י עַל "מַשָּׂאֲכֶם"
מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּהֶם אֶפִּיקוֹרְסִים
עַל כֵּן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק הוּא מַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו מַשּׂוֹי גְדוֹלָה
כִּי מֵאַחַר שֶׁנּוֹסֵעַ
כְּבָר יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה
שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת

אז נזכרתי בה שאמר הרב בנדר ב"שעטת הנצח"

מה שהוא אומר שם, בין, היתר, זה שהצדיק מראה לקטנים שהם קרובים אליו תמיד ואילו לגדולים הוא מראה שהם לא שווים כלום.

באותה נסיעה הרגשתי נסיעה הרגשתי שאני מאד קרוב לצדיק ומכאן שאני קטן מאוד.

מצד שני אם אני מרגיש קטן, סימן שאני גדול, נכון?
סתם, אני מבלף, אני לא מרגיש קטן, בכלל לא. עשיתי צעדה יחפה בגן סופיה ואני כבר שפריץ עיבורי נשמה מהאזניים.
אמרנו כבר שאומן היא מרכז הכוח של העולם, ומי שנמצא קרוב לשמש מטיל צל ענק, גם אם הוא קטן מאוד.

הלוואי שהייתם כאן, מישהו מכם לפחות. זה מקור השפע ויש כלכך הרבה לחלוק.

אחינו על הקרש


נראה לכם שנהיה באומן ולא נכתוב כלום?
סתם משהו קטן, לגימה קטנה, כמו שאמרו רבותינו, לגימה מקרבת והסבירו אנ"ש שגם לגימה קטנה מברסלב, מקרבת לצדיק.
בקיצור, שמעו מעשה נורא שהתרחש באומן, עיר הקודש.
כמו שידוע לכולנו, לכאן, לאומן עיר קודשינו, היו מגיעים עולי רגל, משנים קדמוניות. ובפרט, היו עולים לרגל בימים הנוראים בחודש תשרי ויותר מכל היו מגיעים דווקא ביום הדין, בראש השנה, כיוון שעל ידי ההתקשרות לצדיק, מיד נמתקים כל הדינים ונמחלים העוונות, הזדונות והשגגות, כיוון שהצדיק האמת הוא השופט ביום הדין, ושמח תמיד לעשות טובה למי שמשמח אותו ומגיע להתפלל על ציונו הקדוש.
וכך במשך שנים רבות, היו חסידים,צדיקים ורבנים, עולים לרגל לציון הקדוש בראש השנה ולאחר תפילת שחרית, היו צועדים בשמחה אל האגם הסמוך ומבצעים את טקס התשליך המסורתי ומנערים מעצמם את כל החטאים אל המים הכהים והדוממים ואחרי כן, היו חוזרים בשמחה אל מקומם, ביודעם כי הצדיק, בוודאי ישמע לתפילתם וידאג להם בבית דין של מעלה, להסיר כל גזרות ופגעים מעליהם ומעל בני ביתם.
כך נהגו הצדיקים בימי קדם וגם אנחנו נוהגים כמותם, להבה אל להבה בכבשן האמת האדיר, טיפה לטיפה בנהר האלוהים היוצא מעדן ומשקה את כל העולמות.
חלפו שנים ומאות בשנים והמסורת התפשטה. אל הקדושים ומשרתי האל שפקדו את האגם, נצטרפו גם אנשים פשוטים, תמימים או ערמומיים, עשירים ועניים. גם הם עלו לציון הקדוש מדי שנה בשנה, שפכו את ליבם, נתנו פרוטה לצדקה וירדו לאגם בשמחה, להשליך חטאים ולהתעטף בקדושה.

חלפו עוד שנים, והשמועה שישנו צדיק באומן התגלגלה והתגלגלה, והסיפור על התשליך באגם, עבר מפה לאוזן ומעל גבי העיתונים ומעל גבי האינטרנט המבורכת ואז מה שקרה שעוד ועוד אנשים הגיעו אל הציון הקדוש, לבקש מחילה מהצדיק.
בינהם היו גם אנשים רעים מאוד.
אנשים שפלים, אנשים מתועבים, כל מינ זמרים שחקנים ובדרנים. כל מיני לצים ורמאים וגם קבלני עבודות עפר ואיתם מהמרים, סרסורים ורוצחים. אנסי קטינות, בועלי חיות וסוחרי נשים. מפלצות אדם, אורקים וטרולים שליבם אפל מכל חשיכה וידיהם מגואלות.
וגם הטינופות הללו, כולם הלכו לציון של רבינו הקדוש, נחמן בן פייגא, זכותו תגן עלינו, גם הם שמחו ורקדו וירדו אל האגם האפל, להשאיר בו מעשי זוועה, איומים ואכזריים כמוהם בדיוק.
כך נמשך הדבר שנים על גבי שנים.
פעם אחת הגיע לשם עוד יהודי, יהודי זקן ושנוא, שבימי נעוריו הסתכסך עם כמה מהרבנים. אני לא יודע מה היה שם בדיוק, אבל מאז אותו הסכסוך, שמו של היהודי ההוא, הפך לקללה. הרבנים דיברו נגדו, יהודים ירקו כששמעו את שמו והוא הפך למנודה ומוחרם ומתועב, עד שאפילו כינו אותו בשם "ימח שמו וזכרו".
אחרי שנים, היהודי, כבר כמעט שכח שהוא מזרע ישראל. כבר היה כל כך רחוק מהאמונה הקדושה, כל כך רחוק מתקווה לגאולה, עד שהיה מסכן ואבוד ושקוע במרה שחורה.
אז הגיעה גם אליו השמועה על הצדיק ועל מחילת כל העוונות בראש השנה וכך בכוחותיו האחרונים, הוא ירד אל האגם באומן ונשא תפילה.
ראש השנה חלף, החסידים חזרו שמחים ורוננים לביתם. גם הפריצים והפושעים חזרו למאורתיהם להמשיך לבזוז ולשדוד, להטיל אימה ולרצוח.
רק אותו יהודי נותר, עומד מעל האגם, מתחנן לפני הצדיק, שיעזור לו ושיתפלל עליו שימחלו כל חטאיו. גידיו דל היהודי כבר נמקו, שריריו רפסו והתדלדלו והוא התעקש להמשיך להתפלל. תושבים מקומיים חסו עליו וקשרו אותו לכמה קרשים, לבל יתמוטט והוא עומד בדעתו, מתפלל לצדיק ומיחל ומתחנן.
החורף האוקראיני שב, מקפיא בשר ועצמות. גופו של היהודי, התאבן והחוויר והקור הקשיחו, עד שנהיה כאבן לבנה, אבל היהודי לא זז ולא נע. ממשיך לעמוד ניצב, מעל האגם האפל, ממתין למחילה.
מי יתן שבזכות המסירות שלו וההתקשרות שלו לצדיק, גם הוא, אפילו הוא, יזכה לגאולה.

.

קצרצר על קוקה קולה ובודהיזם


אתמול בלילה חזרתי מחדר הכושר, שזה המקום היחיד בו אני ממש רואה טלוויזיה. אני מודה ומתוודה, צפיה קצרה במזבלת הריאליטי בערוץ 2, עלולה באמת להפיל את האדם ליאוש, אותי למרבה המזל, היא רק הפילה לתאוות קולה קשה. אבל אני הרי לא אלך לחנות לקנות לעצמי קולה סתם ככה, אין לי כסף, וגם אם היה לי,ספק אם הייתי מבזבז על עצמי באופן כזה, כי אני קמצן פחד. אז ניזכרתי כי באותו ערב, כלומר היום, חלה ההילולה של אחד מגדולי הצדיקים בדורות האחרונים, הלוא הוא יוסף יוזל הורוויץ, הסבא מנובהרדוק. הסבא זי"ע, היה כנראה המשתולל והקיצוני ביותר מכל רבני תנועת המוסר,שהיא בעצמה הפלג הרדיקלי ביותר ביהדות הליטאית. הוא הותיר אחיריו ספר אחד בשם "מדרגת האדם", וכל פעם שתרצו להכנס לדיכאון ולהשבר, תלכו לספר הזה ותבינו עד כמה אתם רחוקים מהתכל'ס. מה שהיה ידוע על הסבא, הוא שבמשך שבע שנים הוא סגר עצמו בתוך ביקתה ביער, שלא היתה בה דלת. היו רק שני חורים, מאחד הכניסו לו אוכל חלבי ומהשניה אוכל בשרי. בקיצור, מוסר השכל, כדי להיות הסבא מנובהרדוק, אתה צריך שיהיה מישהו שיאכיל אותך. איפה הייתי? אה בחדר כושר. אז עלתה בי מחשבה, שאם זה היורצייט של הסבא ועושים לו הילולה, בטח יהיה שם קולה. אז אני חייב לציין שכבר מבעוד יום, ביררתי איפה זה הולך לקרות, ונסעתי לשם בתקווה שנשאר משהו לשתות. מה אני אגיד לכם? לא שולחנות ערוכים ולא פיצוחים. רק אולם שלושת רבעי ריק שיושביו היו קשישים ברובם הגדול, שבאו לשמוע את גדולי הרבנים הליטאיים מעלים זכרונות שאולים מעולם הישיבות הרוסי, שהיה ואיננו. מהבחינה הזו, לא היה מה להתלונן, הדוברים שם היו רבנים ליטאיים מהמדרגה הראשונה, שבאו לחלוק כבוד לאחד מגדולי הגדולים של אמונתם, אבל לא עשה רושם שהכינוס הזה עניין מישהו מצעירי הצאן. גם בעלי תשובה היסטריים, לא היו שם, תודה לאל, מה שגרם לי לבלוט מאוד בתלבושת החדר כושר שלי. ההרצאה ששמעתי הייתה ממש טובה, הרב מישקובסקי (?) הסביר למה לא אישה סוטה לא מקריבה לבונה והרעיון שלו היה, שהלבונה, כך אומר רש"יף היא הכינוי של האמהות ואילו הסוטה לא הגיעה למדרגתן של האמהות למרות שהיא יכולה הייתה להגיע וכל אחד יכול להגיע. חוץ מזה, הוא סיפר מעשה מהישיבה של הסבא זצ"ל. פעם אחת בא טרוצקי לדבר ליד הישיבה, ובאו מיליון אנשים לשמוע אותו. מיותר לציין, שהיו שם הרבה מאוד דגלים אדומים, אז בסוף הגיעו לישיבה שני אברכים, עם דגלים אדומים שמצאו ושאלו אם אפשר להכין מהם ציצית. אתם יכולים לנחש, שאני עם חוסר היציבות הדתית הידוע שלי, מיד נתמלאתי במחשבות כפירה. "בשביל מה לי להיות בברסלב" שאלתי את עצמי "עם כל הדפוקים והבבונים, כשאני יכול לעבור לנובהרדוק ולהנות מסיפורים בולשביקיים" אבל האמת היא, גבירותיי היקרות וכל השאר, שרבינו הקדוש השאיר לנו שני דברים חשובים, את העולם הזה ואת העולם הבא ואילו הסבא מנובהרדוק, עד כמה שהיה צדיק, הותיר לנו בעיקר ציטוטים כאלו:

ואמרו חז״ל אל תיקרי ״הליכות״ אלא ״הלכות״, כלומר, תוה״ק והליכותי׳ הן הן הפצצות שלנו לפוצץ ההרים והגבעות העומדים לנגדנו וכבר בדוק ומנוסה בתקופת הגלות עד שנראה שהוא הליכות עולם, הוא מהלך עולמי ותמידי שכלי נשק היותר חזקים לעמוד בפני שונאינו, הוא לימוד וקיום תוה״ק. וע״כ יכולים אנו לקוות כי ננצח גם בארה״ב וכל ההרים והנבעות תמוטינה בכח התורה והיראה.

לא שאני מזלזל חלילה בצדיק העצום, אני מאוד אוהב את "מדריגת האדם" ואת תורת המוסר ואת הסבא, זכרונו יגן עלינו. הם היו יכולים להיות כולם נזירים בודהיסטים מצויינים, אילו רק היה מישהו מראה להם את הדרך. הלוואי שהיה מישהו מראה לנו את הדרך. יאללה די עם הדיכאון. הידד לצדיק, הידד לבעל ההילולה הקדוש, הידד לחבר טרוצקי ולמהפכת אוקטובר. הידד. אה, בסוף ההרצאה חילקו גם קולה, RC. RC עדיף, רק שתדעו לכם. אין יאוש. http://www.youtube.com/watch?v=ZebNc5ncr1w