מסך שחור


היי ערב טוב.
הכל בסדר? המון עניינים.
הזמינו אותי לחתונה אצל הרב בלוי? איזה קטע? אתם יודעים מי זה בלוי? המשפחה שהקימה את נטורי קרתא. היה עמרם בלוי, אחר כך אורי בלוי וכך הם פרו ורבו ואפילו הזמינו את הח"מ לחתונה.
מה אני אלבש? אולי אחד מאלו שמנסים כל הזמן לחקות את החסידים האשכנזים של מאה שערים, יואיל וישאיל לי קאפוטה?
הי ! שומעים אותי שם ב"חוט של חסד"? יש מצב לשטרימל לכמה שעות? אני אחזיר אותו משומש במצב טוב.
רגע!
איזה מפגר אני. הרי את "שובו בנים" סוגרים, סוף כל סוף, את הבניין עצמו הולכים למכור. אתם יודעים מה זה אומר? השוק יוצף בשטרימלים משומשים. לא שאני מתכוון לקנות, חלילה.
יש לי בבית מספיק מקומות מחבוא לג'וקים.
גועל נפש הבלוג הזה, אמנם עמדנו בהתחיבותינו להמנע מהוצאת דיבה בספירת העומר, אבל הנה הסתיו חלף לו והגפנים סמדר , מלאו קוץ ודרדר.
אנחנו סתם לועגים כאן לאנשים מסכנים, על זה שרע להם בחים והם רוצים להיות מישהו אחר. למה, לי זה לא קרה פעם שרציתי להיות מישהו אחר? טוב, האמת שאני לא בטוח. דרך המחשבה הזו, יותר מדי זרה לי.
אפרופו נטורי קרתא, הגיע אלי בחור ונתן לי חוברת זיבלית לגמרי על "גזרת הגיוס" וביקש ממני להעלות אותה לבלוג. לא היה לי לב להגיד לו שכאן אנחנו מתעסקים בחוברות מסוג שונה… אז הנה, אני אכניס כאן איזה עמוד מהחוברת הדבילית הזאת ואז אני אוכל להגיד לו שהבאתי את המידע לידיעת הציבור הרחב.עמלקמיצינו, נראה לי.
השבוע קרה לי דבר מדהים. הסעתי את אחד מצדיקי הדור מירושלים לבני ברק. במהלך הנסיעה, החלטתי לעשות מעשה חריג ולנסוע דרך רמת גן.

ברמת גן, יש הרבה דברים טובים. היא אחת הערים היותר מוצלחות לגור בהם, למרות שהיא מכוערת יותר מכל ההיפופוטמים בספארי שלה. אמרתי לעצמי, שלמרות כל יתרונותיה, מאוד יועיל לה שאני אעביר דרכה צדיק גדול באמת וזאת מכל מיני סיבות קבליות של רשימו וכן הלאה. במאמר מוסגר, אני אזכיר , שבזמן האחרון אני פולט כאן קבלה ברמות שהן מעל ומעבר למה שיודעים ראשי ישיבות הסדר מצויים. לא שאני מעמיד פנים שאני חכם יותר מהם, אני רחוק מזה, אבל אני פשוט מסתובב בחברה שמשתמשת כל הזמן בסלנג, או יותר נכון לומר, שאני נשוי לחברה כזו.

אז אני קודם כל מתנצל ואחר כך, אני מבטיח לתת כאן איזה פוסט הבהרה, או אולי אפילו איזה מונחון לביטויים קבליים נפוצים.
אז התכוונתי לקחת את הצדיק, דרך אלוף שדה, לרחוב הירדן ומשם, בן אליעזר הופך לחזון איש ומכניס אותנו למרכז בני ברק.
זו נשמעה תוכנית מצויינת, אלא שאיך שעליתי על המחלף, נזכרתי שבדיוק בכניסה לרמת גן ממחלף אלוף שדה, מוצבת טלביזיה ענקית שלא תנום ולא תישן.
כמובן שכולנו יודעים שטלביזיה זה מצויין. צריך טלביזיה, טלביזיה זה חשוב.
אולי לא לילדים קטנים, אבל בעיקרון, אין עם זה בעיה.
מצד שני, אני נוסע עם רב ממאה שערים, הוא יראה טלביזיה כזו ענקית, הוא יכול להבהל.
ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז אמרתי "השגחה פרטית" והמשכתי לנסוע.
אנחנו מתקרבים לצומת והנה אני רואה שהטלביזיה כבויה, מסך שחור.
אף פעם זה לא קרה ואני נוסע משם כבר שנים, אבל הנה, בעצמכם תראו.
track
לא ייאמן , הא?
מהמקרה הזה סוף סוף הבנתי מה הכוונה בלהיות מקושר לצדיק.
לא מספיק להציג. התודעה שלך צריכה להיות שם. אם אתה באמת חושב על הצדיק, על הרצון של הצדיק, על הדרך בה הצדיק רוצה להנהיג את העולם, דברים קורים.
זה לא הוקוס פוקוס, זה המבנה האמיתי של העולם. אלו חוקי הטבע הנסתרים.
טוב , רוצים לדעת איך היה בחתונה?

התבלבלתי, זה ההרצאה של הרב ברנר על דוד המלך.
הנה החתונה:

הנה הרב אורי בלוי
2013-05-30 21.44.05
אני יודע שאני צריך לדבר על הפתחים בחושך, אבל יאללה, פעם הבאה בעז"ה.

הדובדבן החשמלי


כבר אני אגיע לנושא אומן.
היתי אצל חמותי שתחיה וראיתי אצלה את הספר הבא:מאוד התלהבתי, כי אני מאוד אוהב ספרי טיולים, ואומן היא פחות או יותר, המקום היחיד אליו אני מטייל בשנים האחרונות.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי ובלב הולם ומה אני רואה?

מה תעשה אישה, שבעלה לא מסכים שתיסע לאומן?

שתתגרש, כאילו דא.
לא שאנחנו תומכים בגירושין חס וחלילה, אבל לא ציפינו למצוא את ורדה רזדיאל-ז'קונט בתוך ספר למטייל. אנחנו אוהבים את ורדה, כמובן, אבל כל דבר במקומו. בקיצור, הספר חרא, הוא לגמרי לא מבצע את תפקידו ואני בעזרת השם, בלי נדר, ינסה לעשות את מה שהוא ניסה לעשות, כלומר, לכתוב איזה קטע לונלי פלאנט כזה על אומן, לקראת אמצע הקיץ, כשהקבוצות הגדולות של הנשים ממריאות.
בעזרת השם, יש הרבה נושאים לכסות, החנות של החמודה, החנות של האנטישמית, פורשט, השוק,איפה הכספומטים ואיפה משיגים אטמי אוזנים. השם יזכנו.
טוב,יאללה.
אומר רבינו בשיחות הר"ן אות כ"ו:

אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו

ועל המשפט הזה שואלים החסידים שאלה גדולה. הרי כתוב בתהילים "וחטאתי לנגדי תמיד." אז אם כך, אדם לא אמור לשכוח את החטאים שלו.
התשובה היא, שבאמת השכחה היא דבר גדול, אבל בכל זאת , אדם אמור לזכור קצת חטאים, כדי לא להגיע לידי גאוה.
אצלי זאת באמת בעיה, כי לאחרונה קיבלתי מחמאה מאוד גדולה והיא באמת יכלה להכניס אותי לתחושת גדלות ולדרדר אותי מבחינה רוחנית.
תשמעו מה היה.
אתם זוכרים שפעם תקפתי כאן את "אדרבה"?
אחרי הסיפור הזה הם שלחו אלי שליחים, שסיפרו לי עד כמה הם אוהבים אותי וכמה שאני נפלא וביקשו שאני אכתוב בשבילם משהו.
הם ביקשו, ואני כתבתי .
אני לא שוה הרבה, אני מודה, אבל האנשים ידעו מה הם מבקשים וממי, הם קוראים אותי מדי פעם.
הקיצר, עובר גיליון, עוברים גיליוניים וכלום, לא מתפרסם.
לא נעלבתי. בכנות, אין לי ממה.
אבל התפלאתי. הם באו אלי ואמרו שזה יהיה מדהים אם אני אכתוב להם. היה לי את הרושם שהם באמת רוצים את זה.

לקח לי זמן להבין מה קרה כאן ואז תפסתי איזו מחמאה קיבלתי.
הם פשוט חשבו שאני כמוהם, אוקיי? הרי מה הם עושים שם ב"אדרבה"? לוקחים סרט מפגר, עלוב, חסר צורה, חסר תסריט שכולו פוזה נבובה ומשמימה ואומרים שזה סרט מרתק ומהפכני, או שהם לוקחים איזה מטומטם שמחנטרש על הפסנתר כל מיני קישקושים, שאף אחד לא טורח לשמוע וכותבים עליו שהוא יוצר מיוחד ושכולם מחכים לאלבום הראשון שלו.
זה מדהים מה שהם עושים, זו כף זכות. אני לא מבין בזה, אבל זה עיקרון מאוד חשוב בברסלב, לקחת שתן של חזירים, לרחרח אותו ולהגיד "אחחח שאטו דה קומפנסן בארטיולט בציר 1968, עם ניחוח אקליפטוס אנטרקטי ושמץ של פריחת הדובדבן החשמלי."
זו יכולת נערצת ו"אדרבה" עושים את זה כל הזמן. הם לוקחים זבל, עליבות ומיאוס ואומרים "כי תועפות הרים לו".
הטעות שלהם היתה, שהם חשבו שגם אני כזה. כלומר, הם חשבו שאם הם יגידו לי לכתוב והם לא יפרסמו, אני גם כן אחשוב שזה מופלא שפירסמו מאמר שלי ב"אדרבה" וזכיתי לתהילת נצח, או לפחות למיצוי הפוטנציאל הפובליצסטי שלי.
גם אני הייתי שמח מאוד אם היתי ככה, קוראים אהובים, אבל חוששתני שאני רחוק מאוד מהמדרגה הרוחנית הזו.
יש כזה פסוק בספר משלי "צדיק אוכל לשובע נפשו, בטן רשעים תחסר". זה פסוק מדהים, הוא אומר שני דברים. קודם כל הצדיק מכון לנפש ואילו הרשע לא מכוון לשום דבר. הרשע מכוון על ידי הבטן שלו וכל מה שיש לו בבטן זה חיסרון. אז הרשע תמיד במצוקה, כי הוא נושא איתו את החיסרון בבטן ואילו לצדיק תמיד יש יותר ממה שהוא צריך, הרי נפש, לא ממש צריכה את האוכל הזה.
מכאן אנחנו למדים שההתנהגות של אנשי "אדרבה", מעידה עליהם שהם צדיקים, כי הם בוודאי שלא זקוקים למאמרים גרפומאנים, מוטעים ומתישים, ובכל זאת הם שמחים בהם ומפרסמים אותם וגאים בצורה שהעיתון שלהם נראה.
זו גדולה אמיתית, זו טרנספורמציה, אבל אני ממש רחוק מזה.
נגיד, החודש החולף היה החודש המצליח ביותר מבחינת צפיות ב"מחויב המציאות". אלפים גלשו הנה, קיבלנו תגובות, קיבלנו מחמאות ואנחנו עדין מקבלים.
האם זה הופך אותי למרוצה? לא. זה כבר היה ועכשיו הרעב פה. הרעב תמיד פה.
מצד שני, יש מי שן פרסם אותי ואני חורג כאן ממנהגי.
בדרך כלל, אני לא מדבר על דברים שאני עושה מחוץ לבלוג. הסביבה הסטרילית, הסולפסיסטית חשובה לי ובטח חשובה גם לכם, הקוראים. מצד שני, ירקתי דם, עד שהצלחתי להעביר סיפור קצר שלי, את הצנזורה באתר היצירות החרד"לי "ביכורים".
כמה שעשו לי את המוות.
הנה זה.
"
מאוד היה לי חשוב לפרסם אותו ואני מזמין אתכם לקרוא, מקוה שתהנו.
דבר אחרון לפני השינה, הייתי באומן, כמו שכתבתי וזה סידר לי כמה דברים. לא מספיק, אבל לרשעים אף פעם לא מספיק.
שמתי לב למשהו מענין.
בערב הראשון שהגעתי, אחרי המקווה ו"תיקון הכללי" וכן הלאה, למדתי עם כמה חברה את תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, שהיא מדברת הרבה על שבועות והיה שם קטע שאנשים לא השלימו איתו.
אני מדבר על זה:

אַך אֵיך אֶפְשָׁר לוֹ לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיך לָהֶם

אני הסברתי להם את הפשט הכי בסיסי של התורה הזו, שאומר שאסור להתערב במעשים של אנשים אחרים, בדעות שלהם, בהבנות שלהם וכן הלאה, כי רבינו אומר, שאתה לא יודע מה הם צריכים. אין כאן במה לשחק. ברור שאפשר להפיץ כל הזמן, אתה יכול לכתוב ספרים או למכור אותם, או לכתוב תסריט או גראפיטי, אבל אז אתה הרי לא יודע למי יגיע המסר. זו השגחה פרטית וכך צריך לנהוג.
מה שאסור לעשות, זה לבוא לאדם ספציפי ולנסות לעצב אותו, כמו לדוגמא, להגיד לו שהוא צריך להתחיל לשמור שבת, או להפסיק לפנטז על קייט אפטון.kate
ההתערבות הזו היא אסורה ופסולה ורבינו עומד נגדה בכל דבריו ובכל תורותיו, לא רק כאן. גם ב"תקעו תוכחה" ובעוד מקומות.
הענין הוא שאנשים לא מסכימים לקבל את זה.
לא מקובל עליהם העיקרון שחים של אנשים אחרים, הם לא עניינם. זה מוזר באמת, כי זה מה שרבינו אומר.
בשם אלוהים, האנשים האלו בעלי תשובה, נכון?
רובם לפחות.
אמרו להם לאכול בד"ץ, שזה שטויות, והם הסכימו.
אמרו להם ללכת עם שטריימלים וקאפוטות, שזה גם מיותר לגמרי והם מסכימים.
אמרו להם להתפלל בנץ שזה לא הלכה ולא שום דבר והם קמים ומתפללים בנץ.
אמרו להם להקפיד על שמירת עיניים שזה שולי וזניח ולא הלכה ומקור לטעויות ולשטויות אינסופיות, אז הם מקפידים.
אבל דווקא כאן, שכל מה שהם צריכים זה לסתום את הג'ורה שלהם, הם לא מצליחים.
איך זה יכול להיות?
התשובה גם כן נמצאת בתורה נ"ו.
הרי קיים הצדיק והצדיק שולט על כל הנשמות בחשאי.
אבל מה קורה בגלוי? בגלוי יש אנשים אחרים, יש מנהיגים אחרים, יש מורי דרך אחרים וההתערבות שלהם פוגעת באדם.
זה לא נכון שהיא פוגעת בצדיק. אין להם גישה אליו, אבל הם פוגעים באנשים, מעוותים להם את הנפש ואלו בדיוק בעלי התשובה שלא מצליחים לקבל את הרעיון. כי הם עוותו והעיות נמצא בתוכם ונודד איתם, כמו שהרשע בספר משלי, נושא עימו את החיסרון לכל מקום.

אותם מחזירים בתשובה, למעשה יצרו מין קריש בתוך הנשמה של האנשים האלו, הם כאילו מקושרים לצדיק, אבל לא באמת יכולים להתחבר אליו נפשית ואינטלקטואלית בגלל שאין להם באמת את התודעה המתאימה.

לא יודע. ככה זה נראה לי, אבל כבר אמרתי, במדרגות אני ממש למטה , ובכל זאת, האנשים האלו היו באומן ובעולם שלנו, אין יאוש.

לילה טוב

 

מכה תחת מכה


קוראים יקרים ואהובים.
השם עימכם.
הנה תמה סעודת פורים ואני שרדתי אותה בקושי. אחרי שהיקאתי, הלכתי לישון והתעוררתי עם חום גבוה.
העיקר שאת שלי עשיתי.
במהלך הסעודה, שהייתה עמוסת משתתפים, שאת חלקם הגדול לא הכרתי, הצלחתי תוך פלפול משובח, להפריך את הרלונטיות של תעשיית הכשרות. זה בהחלט הישג ראוי, בהתחשב בעובדה, שמרבית הסועדים, היו בעלי תשובה, או כאלו שנמצאים בתהליכי התחזקות. אילו הייתי אחראי במידה כלשהי לנאום הכופרני הזה, היתה לי סיבה לעשות חשבון נפש, אבל בכלל לא ידעתי מה נעשה איתי.
האלכוהול דיבר, או ליתר דיוק הסליבוביץ' המחורבן שקניתי אצל החרדים בירושלים דיבר.
גועל נפש של דבר, טעם טרמפנטין.
אפילו חבד"ניק שניקלע למקום כנראה בטעות, לא הסכים לנגוע בדבר הזוועתי הזה, לאחר השלוק הראשון.
אוקיי, פורים, החג השנוא עלי ביותר, ביום שהרפורמים יחליטו לבטל אותו, הם יעשו בשכל.
אחד הדברים שמתעסקים בהם בפורים, הוא מחיית עמלק.
העמלק הזה מזכיר לנו כל שנה, שישנם דברים שפשוט צריך להשמיד. בתורה זה כתוב מאוד יפה "מחה את זכר עמלק מתחת לשמים, לא תשכח."
הדתיים הצפונבונים מבר אילן, תמיד מזכירים לנו, שמחיית עמלק, היא משהו לגמרי פאסה, שאף לא אחד לא עושה אותו ולא צריך לעשות אותו.
אני בעניין הזה, דוקא חולק נמרצות, על התפיסה הצפונבונית.
עמלק לא נמחה מעולם.
עמלק פשוט התפרק והתפזר, וחלקיקיו מצוים בסביבתנו ומזהמים את העולם. מדי פעם זה קורה וחלקיקון עמלקי קטן חושף את פרצופו האמיתי ואז מחובתנו לבצע בו את המצוה של מחיית עמלק, לא תמיד זה פשוט וקל, אבל ראבאק, מדובר במצוה, ואם באה לידך, אל תחמיצנה.
חוץ מזה, מחיית עמלק היא מצווה ששכרה בצידה.

למה נזכרתי דוקא בזה?
קודם כל כי פורים, מעבר לזה, אני מוצף לאחרונה בקישורי פייסבוק שקוראים לי להרתם למאמץ להציל את "אדרבא", עיתון בעלי התשובה. אני מדבר על קישורים כמו הקישור הזה  אותו מציגים מולי אנשים עם כוונות מאוד טובות, שחושבים בטעות שאני בעניין.
ובכן, אנשים טובים, טעות בידכם, אין לי כל עניין בהמשך פעילותו של אדרבה, נהפוך הוא (פורים כאילו דא) מאוד שמחתי לשמוע שהצליחו לסגור אותו, ופתיחה מחודשת תהיה, לעניות דעתי, החמצה מצערת.
יגידו לי אנשים שאין לי זכות דיבור בענין הזה, כי אני לא בעל תשובה, ואין לי כוונות להפוך לכזה. להם אני אומר "ביקשתם ממני לתרום וזו תרומתי, אמנם היא אינה תרומה כספית, אבל אולי היא תועיל."
אני אומר שבמתכונתו הנוכחית אין לאדרבא זכות קיום.
לא קשור לזה, שכותבים שם אנשים מעצבנים.
חבר טוב שלי כותב שם, רן ובר המקסים, אני מאוד אוהב אותו וכבר היללתי את הכתיבה שלו כאן.
את עורך אדרבה, עירד דיין,אני לא ממש מכיר, אבל הייתי איתו בקשר בזמנו והוא עזר לי ונראה לי באמת שהוא אדם דגול.
מצד שני, יש שם אנשים שלא יודעים לכתוב, שמקשקשים שטויות במיץ, שיש להם כל מיני בעיות אגו או בעיות בזהות המינית והם פשוט מורחים ושולחים והמערכת מפרסמת כאילו יושבים שם אנשים שמעולם לא החזיקו עיתון. נשבע לכם, פעם קיבלתי את החוברת ולא יכולתי לשרוף אותה, רק בגלל איזה דיון הילכתי משמים שדחפו לשם בלי שום קונטקסט, ובגללו לא הייתי בטוח שמותר להשחית את הגיליון מבחינה הילכתית.
אבל הדברים האלו, לא חשובים.
אתה רוצה להוציא עיתון? תוציא.
אתה חייב להכניס דווקא את המאמרים של קוקי, כי הוא חבר של אחותו של שלוקי?
בבקשה, אף אחד לא חייב לקרוא.
זאת לא הבעיה המרכזית של אדרבה.
הבעיה של אדרבה, הוא הניסיון הנואל לאכול מרק ולחרבן בצלחת בעת ובעונה אחת.
למה אני מתכוון? בגיליון הראשון של אדרבה, שהחזקתי ביד היה מאמר מאת הרבנית גרינוולד, מה כתבה שם הצדקת? היא כתבה שהיחס המגעיל של החברה החרדית לבעלי תשובה, הוא עונש משמיים על החטאים שלהם.
כאילו, מה? אני נזכר בכמה חברים שלי טובים מ"שדה צופים" וממקומות אחרים, שאוכלים חרא ע"ב יומיומי, שגרים בכל הערים החרדיות המתועבות הללו, אלעד וביתר עילית וקריית ספר והנה הם מקבלים את העיתון הזה וקוראים שהכל בסדר, שהם אשמים.
עכשיו מילא, הרבנית גרינוולד רשאית להחזיק בכל דעה מאוסה, שמתחשק לה, אבל ב"אדרבה", איש לא מעז לקום נגדה וזה לא נושא שולי, על זה בדיוק קם העיתון, על המצוקות של בעלי התשובה, גם לנוכח החברה החרדית.
רוצים עוד דוגמא? הזוועה הזו בצפת, שסוטה מין השתולל במשך שנים בתלמוד תורה והתעלל בעשרות ילדים אומללים ואחר כך, כשחשפו אותו, הרב קעניג חיפה עליו ועזר לו לחמוק מעונש.
זה הסיפור פחות או יותר ובמערכת אדרבה טפחו לעצמם בהיסטריה על הכתף, בגלל ש"הם לא השתיקו את הסיפור". אתם יודעים איך הם חשפו אותו? הם כתבו "היו שם בעיות צניעות".
ככה חושפים? ככה מלבנים נושא? אם אתם לא יודעים, לכו לynet, קחו דוגמא.
שני המקרים האלו, אינם יוצאים מהכלל, יש עוד מקרים דומים רבים והם מעידים, לא על מעידות חד פעמיות, כי אם על מדיניות מערכתית מובהקת.
"אדרבה" לא רוצה ולא מנסה לפתור את הבעיות של בעלי התשובה וסהדי במרומים, יש להם הרבה בעיות. "אדרבה" מנסה להרגיע את השטח, לגרום לאנשים לחשוב, שיש מי שאכפת לו מהם, שיש מי שלוקח ברצינות את היצירתיות שלהם, אבל בפועל, "אדרבה" עושה את העבודה שהפרופוגנדה החרדית לא מצליחה לעשות. הוא זירה עקרה לפריקת תסכולים, מין אוננות בצד הדרך, שאחרי סיומה, בעלי התשובה עדיין נתבעים לציית לבדצים, עדיין נדרשים ללבוש את בגדי הליצנים של חסידות קרלין ולתפוש את מקומם יחד עם ערימת ילדים בביבי אלעד או מזבלות בית שמש.
לכן "מלחמה לאדוני בעמלק מדור לדור" , יש דברים שאסור להניח להם לשרוד.
כמובן שאפשר גם אחרת, ישנו גם ניסיון אמיתי ואמיץ לשנות דברים בחברה החרדית ולשפר את גורלם של בעלי התשובה.
יוסי איתן עושה את זה באתר "ויהי אור" ועושה שם עבודה מצוינת, בלי שיצטרך להעזר בשירותיהם של זמרים ומלחינים מהמאיון העליון , שכותבים על "המשברים" שלהם לאנשים שאין להם כסף לקנות מטרנה.
אני לא מכיר את יוסי אישית, אבל אני אוהב מה שהוא עושה. הוא יודע לבעוט בפרצוף כשצריך וזה מה שנדרש.
אולי כשיבוא המשיח ירבצו יחדיו זאב וכבש והרבנית גרינולד לצד קוונטין טרטינו אבל היום, כמו שאמרה להקת טנגו, עדיין מלחמה.

טוב, סיימתי בנושא זה, ואני בטוח שישנם אנשים, שמסך דם מכסה את עיניהם והם מתים לכסח לי את הצורה.
אני רוצה להרגיע אותם ולהבטיח להם שאני כבר חטפתי.
מכה תחת מכה נתנו לי.
הרב ברנר , לפני שבוע ישב מולי וכיסח אותי ואת הבלוג הזה במשך שלושת רבעי שעה. לא האמנתי שזה קורה לי, כמעט התעלפתי תוך כדי, כי הרב ברנר שליט"א הוא לא באסטונר בשוק שמקלל אותך ואז נגמר לו הלקסיקון. הרב ברנר, כולו אהבה, כולו מתיקות, יושב בנינוחות, נועץ בך מבט אוהב וגם נועץ את הסכין.
לא יודע איך היגעתי אחר הסיפור הזה הביתה, עד עכשיו הוא מפריע לי לישון בלילה, אז הנה, אני מציג את הסרטון הזה, כדי שכל האנשים שמתים להכניס לי עכשיו יוכלו להרגע ויבינו שאני שבור ופצוע.


יאללה, אה גיטע נאכט, אה גיטע ווך וכמו שעברנו את פורים בשלום, כן ניזכה להגיע לפסח.

 

שמחתי באומרים לי


בסוף השבוע הזה התגלגל לידי הגיליון "אוצרות", עלון שבועי תורני שיוצא לאור על ידי חסידי ברסלב מפלג השול בבית שמש.
אני מתאר לעצמי שרוב הציבור הקדוש שנמנה על קוראי, מכיר את חסידות ברסלב מהבלוג הזה במקרה הטוב, או מהמאמרים המפגרים שמתפרסמים ב"מקור ראשון" במקרה הגרוע.

זה אומר שאין לכם ממש מושג בטופולוגיה של חסידות ברסלב וזה לגמרי לא באשמתכם , אלא באשמתי , כי אני מעדיף לכתוב על דוגמניות וסרטי טראש, מאשר לנהל כאן דיונים עמוקים ורציניים. אפרופו טראש, יש מוצלחים מ"פיראנה 3DD", כמו "סאקר פאנץ'"

לדוגמא, שמוכיח לנו שניתן לעשות סרטים פסיכים לגמרי ועשירי תקציב, בלי שיניים מתקתקות בכל מקום.

בכל מקרה, חסידות ברסלב, פלגים רבים לה. חלקם מוכרים יותר כמו "שובו בנים" והברסלבים של יבניאל וחלקם מוכרים פחות כמו "תיקון המידות" של הרב שובלי, או תלמידיו של הרב אברהם צבי קלוגר, שליט"א.
כך או כך, הפלג הכי שווה והכי נחשב בחסידות ברסלב זה פלג השול, הוא גם הכי גדול, חוץ מהננחים. בעיקרון, פלג השול מורכב מתלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב החסיד לוי יצחק בנדר זצ"ל והוא נקרא על שמו של "השול", קרי, בית הכנסת של ברסלב במאה שערים, בו התפלל הרב בנדר מאז עלה ארצה בשנת 1949.
נכון, ישנם תלמידים של הרב בנדר, שהקימו לעצמם פלגים נפרדים בברסלב , כמו הרב ארוש, הרב בזנסון והרב ברלנד, אבל הם בעיקר בעיקר מתעסקים עם בעלי תשובה. רוב חסידי ברסלב המקוריים, החרדיים והאשכנזים, נשארו בפלג השול ולא הצטרפו לפלגים החדשים.
כאלו ישנם מעט מאוד. באמצע שנות השישים היו אולי 80 משפחות, מצד שני, במשך השנים הרבה אנשים התגנבו לתוך פלג השול בלילה ובבוקר טענו, שהם נולדו שם. ככה זה עם הצלחות.

יש כאלו בברסלב שטוענים, שפלג השול הוא שמרני ומקובע ומכאניסטי וקפוא וכן הלאה. זו טענה שמקורה בחוסר הבנה בתורת ברסלב. הקולות האותנטיים, הנועזים והמקוריים בחסידות ברסלב, בדרך כלל מקורם בשול. האנשים האלו לא רוקדים על גגות של טרנספורטרים וגם לא מסתננים לקבר יוסף בשלוש בלילה, אבל הם דווקא כן מתבודדים, ומנסים להתפלל בכוח ואפילו מנסים לפענח את הכתבים של רבי נחמן ורבי נתן, במקום לחשש ליד באסטות של דיסקים ולספר מעשיות הוקוס ופוקוס.

אני יכול להבטיח לכם דבר אחד, אילו היו לי תוכניות להיות חרדי שחור מאנשי הבד"ץ, אם הייתי רוצה להקפיד בקלות ובחמורות, אילו היו לי תוכניות לוותר על קולנוע ומוסיקה וגיליונות של Burda, או אז בטוח הייתי שט במורד הזרם ומתגנב גם אני בלילה לתוך פלג השול ובבוקר הייתי תופס פוזה על המדרגות ליד חנות ברסלב ברחוב מאה שערים 110, כשאני מוצץ פאה, מחטט באף ומעיין ב"אוצרות", כמובן, בזמן ש"שולחן ערוך הבהיר" נעוץ תחת בית שחיי.

טוב, אני מאוד אוהב לזפזפ בין הדתות אבל אדיקות ומחוייבות הן לא בדיוק הקטע שלי. לא תמצאו אותי בסדנאות זאזן של שבוע, למרות שבמקרים מסויימים, אין ספק שכזה תרגול מאוד יועיל.
החבר'ה מפלג השול,  לפחות חלקם, גם עוסקים בתרגולים מצויינים. הם קמים חצות, מתבודדים, טובלים במיקווה וכמובן לומדים ומשננים את ספרי ברסלב ונעזרים גם בגדולי הרבנים החסידיים.
הגיליון הזה של של "אוצרות" שהוציאו אנשי השול בבית שמש,, הוא באמת חגיגה לחובבי חסידות ברסלב. יש שם מובאות מספרי ברסלב שונים, פיתוח של רעיונות ברסלבים הלכה למעשה, סיפורים חסידיים והקטע שאני הכי אוהב הוא תיאור ריאליסטי של דמויות היסטוריות שקשורות לחסידות ברסלב, כי דרך התיאור אנחנו באמת יכולים ללמוד על המבנה וההתנהלות של הציווילזציה הברסלבית בתמורות הזמן.

יש אנשים שחושבים שהם מבינים גדולים בחסידות ברסלב, כי הם קראו את "בגן התאונה" והלכו לשיעורים של ארז משה דורון במרכז "שמיים" ועשו שבת מוסיקלית בקאדיתא או בליפתא עם גדי יהודה שפיצלר ולהקת מניפות האור. ומה שהם חושבים על ההיסטוריה של ברסלב זה שפעם היה רבי נחמן ואחריו בא רבי נתן ואז הגויים סגרו את הציון עד שהרב ברלנד פתח אותו.
כמובן שלחסידות ברסלב ישנה היסטוריה ארוכה, מסועפת וחשובה, כיוון שחסידי ברסלב היו בדרך כלל בודדים, בדרך כלל פעלו בניתוק מהחברה והסביבה שלהם ולכן אנחנו יכולים ללמוד הרבה מאוד ממהתקשרות שלהם לצדיק.
הם אותם חסידים עתיקים, שכבשו ברגליהם את תורת רבינו במשך מאה ושישים שנים מאוד גועשות, מהווים אוצר בלום של טכניקות, של ידע, של מודעות והתייחסות לעולם ולמציאות.
העניין הוא שרוב האנשים, גם אלו שמשתתפים בכל השבתות והולכים לכל הסדנאות, לא יודעים בכלל על קיומם.
לכן אני מאוד שמח על "אוצרות", הוא באמת אוצר בלום.
השבוע ראיתי שם את הציטוט הבא:

אין לחשוש ממאמץ בעבודת השם

אלא רק מתחושת הגאות הנובעת ממנו

אני לא הכרתי את הציטוט הזה , אבל הוא מאוד הזכיר לי את אושו ב"כשהנעל מתאימה", שאמר "קל זה נכון, נכון זה קל" והוא מסביר לנו שאסור לנו להתאמץ, כי כל מאמץ שלנו יוצר לנו עוד אגו, עוד תחושת חשיבות, שהיא מין אנרגיה זרה שאנחנו צורכים ורוצים לצרוך והיא מונעת מאיתנו להתחבר אל האנרגיה האמיתית.

נראה שרבי נחמן הכיר את התופעה ואף הזהיר מפניה, אבל המסקנה שהוא הגיע אליה, לא הייתה אותה המסקנה של אושו וצ'ואנג צה, שבחרו בהעדר פעולה. רבינו דווקא עודד את עבודת השם ואת המתאמצים לעבוד את השם, כל אחד לפי דרכו וטעמו.
כשראיתי את הציטוט, קיוויתי שיש בו יותר מרק התחזקות, אז פניתי לעורך של "אוצרות" וביקשתי את המקור המדוייק.

העורך הינו בחור בשם נתן אנשין, שאבותיו היו חסידי ברסלב איומים ונוראים בראשית המאה העשרים. הוא שלח לי את הציטוט המדוייק שעליו הוא הסתמך:

אמר: שמקוה אינה מזקת כלל, והדאקטיר שיאמר לו, שמקוה מזקת, אינו דאקטיר כלל. אדרבה, טבילת מקוה טובה מאד לבריאות הגוף, כי יש נקבים קטנים הרבה בגופו של אדם והם נקבי הזעה, שדרך שם יוצא הזעה מן האדם, והם צריכין לפתח, כי אם נסתמין נקבי הזעה יוכל לחלש ולפל לחלשה, חס ושלום, ועל – ידי טבילה במים נפתחין נקבי הזעה, וזה טוב מאד לבריאות הגוף. רק שלא יהיו המים קרים ביותר, כי אז מיא מטרשי להנקבים הנ"ל, אבל כשאין המים קרים מאד, אזי הטבילה בהם טובה מאד:

גם כבר מבאר, שאין העבודות וסגופים, שקורין האריוואני, מזיקים כלל, ומי שמזיק לו העבודה והסגופים, זהו רק מחמת גדלות:

ליקוטי תנינא קכ"ג

מה שאני הבנתי מהקטע הזה, היה דבר מאוד חשוב. הבנתי שרבי נחמן לא רק מבין שהמאמץ יוצר גאווה. הוא גם יודע להגיד לנו מהי הדרך לפיתרון והוא למעשה מקדים רפואה למכה, כשבתחילת הקטע הוא כבר מספר לנו על המקווה.

האם הטבילה במקווה באמת מונעת את הגאווה?
במידה רבה כן.
אומר לנו הטאו טה צ'ינג שהמים תמיד משפילים את עצמם ולפיכך הם קרובים לטאו יותר מכל דבר אחר. כאשר אנו טובלים במים, חלק מהמשמעות שלהם דבקה בנו, אותה משמעות שגורמת להם לעבור תמיד ממקום גבוה למקום נמוך.
אני יכול לראות את זה על עצמי. אחרי הטבילה אני הרבה יותר סבלן וסובלן לאנשים שמעצבנים אותי ויש לזה סיבה. המים שתמיד מתפשטים לצדדים, תמיד יוצרים מכנה משותף, תמיד ממלאים את כל החוסרים ואת כל החללים, הם אותם המים שיורדים מן השמים ומפרים את האדמה.

מצד שני, המים אינם שיטחיים.
מתחת לפניהם ישנן תהומות נצחיות, ישנם עומקים , טמונים אוצרות.
זוהי חסידות ברסלב, זוהי תורת רבינו. מים, מים עמוקים.

עוד תתגעגעו לדונלד דאק


לפעמים אני לא בטוח שאנחנו מתקדמים לאנשהו עם הזמן.

היום היינו במסיבה קטנה , עם כמה חברים מהמגזר התורני לאומי / חוזדר בתשובה. אנשים מצויינים, דרך אגב, חלקם מאוד קשורים לרבינו ובכלל , אנשי חינוך ורוח, עליהם כבר אמר בודהא בדהמפדה "יהיו ידידך אנשיך מופת , אצילי נפש , מהטובים בבני האדם."

הקטע היה , שהילדים שם עשו דבר אחד וזה לשחק בסמרטפונים של ההורים שלהם. לא עשו שום דבר אחר חוץ ממשחקי אייפונים , אנגריבירדס, המקדש, קפיצת הנינג'ה וכל אלו.

זה היה די מבעס, למען , ילדים מטפסים אחד על השני, מתווכחים תור מי עכשיו ומיה להוריד ומה שהעציב הוא שמדובר בילדים טובים, מחונכים , מבתים מצויינים. ילדים שיעזרו לך לסחוב ארגזים מהסופר וישאלו לשלומך. לא מדובר בעארסים טמבלים שמתחרים מי מהם צורח הכי חזק. באמת אחלה ילדים, אני מכיר אותם וכואב לראות אותם מתחרפנים בגלל מנת יתר של סייברספייס.

ליד היציאה תפסתי כמה מההורים ושאלתי "אתם זוכרים את הימים הטובים שהייתה טלוויזיה אחת גדולה וכל הילדים ישבו מולה בשקט ובשמחה?"
גיחוכים מרים ענו לי, אפילו מהאימהות שהן בדרך כלל יותר פאנאטיות. כנראה שהמחשבה הזו רצה בהרבה מקומות. מהר מדי זרקתם את ה טלוויזיה מהבית , עוד תתגעגעו לדונלד דאק.

היום ערב ראש חודש אלול וזה אומר שכבר לא כל כך מתאים לנו לעסוק בהוצאת לעז ובלשון הרע, אז בואו נראה אם נצליח בכל זאת להשמיץ מישהו, לפני התקדש החודש.
אפרופו סמארטפונים,
השבוע לקחתי מישהי לשיעור של הרב עופר ארז והיא מין בעלת תשובה כזאת, מאוד משכילה ומאוד רוחנית. היא סיפרה לי על שבת שהיא בילתה אצל רב ברסלבי מפורסם ומכובד. היא סיפרה בהתלהבות על הנאומים המחזקים של הרב שהטיף להם לא להכנע לתכתיבים חברתיים, לא להיות כבדים , לא להיות מקובעים . "תהיו פריקים!" הוא אמר להם "למה שלא תהיו פריקים?"
כששמעתי את הסיפור הזה לא יכולתי שלא לגחך.
לפני יותר משנה הלכתי לרשום את אחד מהילדים שלי למוסד חינוכי בהנהלת כבוד הרב. אתם יודעים מה אמרו לי שם? שכדי שיקבלו את הילד למוסד, ההורים צריכים לחתום על התחייבות שלא יהיו מסכים בבית.
מה זה מסכים? טלוויזיה, מחשב, אייפון וכן הלאה.
החוצפה היא, שגם בתוככי בני ברק החרדית, לא עושים תנאים כאלו. נכון, שקיבלנו מכתב לפני שהילדה ניכנסה לכיתה א' בסגנון "תלמידותינו אינן צופות טלביזיה, תלמידותינו אינן אוכלות פיצוחים בשטח בית הספר, תלמידותינו פונות לאנשי צוות ההוראה בנימוס ובגוף שלישי."
לדעתי זה בסדר. אתה מקים בית ספר איכותי, אתה רוצה שכל התלמידות יהיו אצילות בריטיות מושלמות ואתה דואג להן לסביבה תומכת ואינטימית, כדי לייצר אצלן תחושת גאווה, שמסתמכת גם על נימוס וגם על התנהגות מכובדת, סדר וניקיון.
הם לא חשבו לרגע לכתוב "ההורים לא יהיו מנויים בערוץ פלייבוי ולא יזפזפו שעות בין תוכניות ארוטיות בערבית.
זה לא עניינם וזה לא מעניין אותם. הם מתעסקים בלחנך ילדות ולא הורים.
כבוד הרב שבנדון, משחק משחק הרבה יותר מלוכלך. הוא תופס מחפשים רוחניים מבולבלים מאוד, מפטם להם את האגו בכל מיני סיסמאות אינפנטיליות בסגנון "תהיו פריקים!" , "אל תשימו על אף אחד" , וכשהם נמצאים כבר אצלו ביד, כשהם התנתקו מהעולם שגדלו בו, כשהם הופכים להיות זרים בעולם דתי מוזר מאוד ונעשים מאוד תלויים ברב ובקהילה ובמוסדות , אז כבוד הרב יכול לדרוך עליהם ולרמוס אותם, להגיד להם שיתנתקו מהאינטרנט, שיוציאו מהבית את הלפטופ, שיוותרו על הסמארטפון, שיעיפו את הטלביזיה וכן הלאה.
זה פשוט? לגמרי לא.
בנאדם שחי בשיכון מצ'וקמק, לא יכול להרשות לעצמו לחיות כמו בבית קטן באהבה ולשלוח את הילדים להאכיל את החזירים כל פעם שאין להם מה לעשות. טלביזיה היא לעיתים ברכה גדולה. היא כלי להפגת מתח, ליישוב סיכסוכים והיא גם יכולה לחנך. אני לא אומר לאנשים להתחבר ללוויין ולהפציץ את הבית בשטויות של MTV במשך 18 שעות ביממה. אולי זה באמת מיותר, אבל אם אתם מחזיקים מכשיר DVD עם כמה סדרות חמודות כמו "ציפיטפוט", "היו היה" ו"בלי סודות" , אתם יכולים ליצור בבית אוירה מאוד נחמדה ותוך כדי כך, הילדים שלכם גם ילמדו משהו.
כל זה , כמובן , לא מעניין את כבוד הרב, כי הוא מאניאק, כי הוא "פריק" במובן המסורתי של המילה, "מפלצת".
אתם לא תופסים כמה קל לשלוט ולהתעלל בבעלי תשובה. הרבה פעמים הם באמת לא יודעים מה לעשות עם עצמם, הם לא יודעים מה טוב ומה רע וכל מיני חולירות מגיעים ואומרים להם שפן הדב זו טומאה ובייבי מוצרט זה כפירה , וכמו אותו הרב הם רוכבים להם על הראש. זה לא פלא בכלל שהרבה פעמים , הילדים של האנשים האלו, הופכים לעבריינים צעירים. אין להם מה לעשות בבית , אז הם מסתובבים ברחובות ומחפשים ריגושים. תדעו לכם, שזו מכה אמיתית אצל בעלי תשובה ותיקים, ממש מגיפה.
לכן אני אומר "אל תהיו פריקים" ומצטט את מה שהרב ברנר אמר בשיעור לפני חודש "בן אדם צריך להיות נורמאלי. לא להיות משונה ולא מוזר, נורמאלי."

אז לפני שאיזה מפגר יקפוץ ויגיד שהרב ברנר לא התכוון שאנשים יחזיקו טלביזיה בבית, אני אסביר ואומר שיש כל מיני סוגים נורמאליות. יש נורמאליות של קריית ויז'ניץ ויש את הנורמאליות של שיכון ל'. שתי הנורמות האלו נראות מאוד שונות, אבל למעשה הן כמעט אותו הדבר. מה הרב ברנר התכוון להגיד כאן? את מה שרבינו כל הזמן אומר לנו, שאדם צריך להיות מעורב עם העולם, שאדם צריך להיות אזרח מאוזן והגון, נעים לשכניו ומועיל לחברה. זה חלק מתורת ברסלב וזה גם מה שאושו אמר ב"נעל מתאימה" , שהאדם הנאור לא מורד בחברה, הוא משחק לפי הכללים , יום אחד דמקה ויום אחד שש בש.

עד כאן בנושא זה.
ליום הזה שלפני ראש חודש, קוראים אור לראש חודש וכשחושבים על זה , זה שם משונה. מה פתאום אור? הרי ראש חודש הוא היום החשוך ביותר, נכון? אין ירח בשמיים. אולי זה בא להזכיר לנו את השלב הבא שמסתתר בתוך האפלה של השמיים חסרי הירח. את הנקודה הזעירה של הלבנה הנולדת מחדש ומתקדשת.
היום היא מסמלת את קרן האור הרוחני ההולכת ומתחזקת סביבנו, שבתוכה מסתחררים הרסיסים הקטנים שמרכיבים את המציאות שלנו ואורגים סביבנו גשר כביר וזוהר, עליו אנו צועדים ביראה מרטטת במשך כל חודש אלול , עד שנגיע על סופו וננחת בעוד חודש בממלכתו של הצדיק, באומן עיר הקודש.