בלדה לחובשת



התמונה הזו בטח מוכרת לכולכם.
אני נתקלתי בתמונה הזו הרבה פעמים לאחרונה. בידיעות, בהארץ, במקור ראשון וגם הרבה באינטרנט. האישה הזו נקראת רמה בורשטיין. היא חרדיה, חוזרת בתשובה שגרה בתל אביב והיא ביימה סרט על חרדים בשם "למלא את החלל".
הסרט זכה באוסקר הישראלי, כמו "מדורת השבט" נניח. הסרט גם היה מועמד בםסטיבל ונציה, אבל הוא לא זכה לא בפרס הסרט הטוב ביותר ולא בפרס התסריט הטוב ביותר. השחקנית הראשית בו, הדס ירון, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה והיא עודנה צעירה מאוד וחילונית לגמרי.
כיוון שקראתי כמה ראיונות עם הגברת בורשטיין וראיתי גם הרבה תמונות שלה מציצות בכל מיני מקומות, החלטתי שאני רוצה להתייחס לתופעה ולשם כך, הייתי צריך לראות הסרט.
כל כך הרבה שנים שאני כותב על סרטים ועל קולנוע ולכן אני סבור שהגינות בסיסית מחייבת גם התייחסות לפרוייקט של רמה בורשטיין, במקביל להתייחסות לצורה שהיא מחצינה את עצמה.
במצבי הנוכחי, זו באמת מטלה לנסוע עד לקולנוע ועוד בשביל סרט דרמה ושם היה לי גילוי מהמם, ממש הארה. גיליתי שבסרטי דרמה, הטריילרים הם גם של דרמות ואלמלא הלכתי לסרט הזה, לא הייתי יודע שיציגו בקרוב, גירסה חדשה ל"עלובי החיים" עם אן התווי וראסל קרואו.

בקרוב אמורה גם להגיע גרסה חדשה ומאוד ביזנטינית של אנה קרנינה, אבל למרות ההשקעה, במקרה הזה נראה לי שאני אמתין לגרסה האינטרנטית.
עכשיו, לגבי הסרט של רמה בורשטיין, מה אני אגיד לכם?
התלבושות והתפאורה היו מושקעות ומוקפדות להפליא. אין סםק שכך נראים בתים חרדיים וכך נראים בגדים חרדיים. בנושא הזה, עשתה ההפקה עבודת מחקר יסודית ומקיפה, שבהחלט באה לידי ביטוי על המסך. מעבר לזה, השחקנית הראשית, הדס ירון, הציגב רמת משחק יוצאת מן הכלל. "שירה", הדמות המרכזית בסרט, נראתה והתנהגה בדיוק כמו בת סמינר חרדי חסידי, רגשנית, לחוצה ומודאגת. זה אפילו יותר מזה. המשחק של הדס ירון, לדעתי לפחות, היה מפגן של אמונה והזדהות עם הדמות ועם התסריט, ברמה שקשה מאוד למצוא גם בהפקות ברמה גבוהה של סרטים איכותיים.
קשה מאוד להאמין שמדובר כאן בשחקנית צעירה שזה התפקיד הראשון המשמעותי שלה. זה משחק שבהחלט מצדיק את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה וגם מעבר לזה. מחיאות כפיים סוערות.
גם רוני איילון,נתן כאן תפקיד אורח קטן בתור מוהל וגרם לי לחייך מכל הלב. אוהבים אותך רוני.
מעבר לזה, תסלחו לי, אני מרגיש שהסרט עושה הרבה עוול לציבור החרדי בישראל. אני מכיר חרדים והם לא מתנהגים ככה.
החרדים לא חיים כאילו הם משתתפים בטרגדיה שקספירית. הם לא עומדים ושוקלים מילים, בתקווה לדקלם איזה משפט שקול ומעמיק, בעל משמעות חובקת עולם. נכון שחלקם קפדנים, אדוקים ומאופקים, אבל הם גם זורמים ותוססים. הם זזים מהר ומדברים מהר. הדיבור המצונזר והעקיף, הינו דבר שהם גדלים לתוכו והם משתמשים בו בטיבעיות ובמהירות.
זו הבעיה התסריטית הגדולה של הסרט.
האנשים בו ברובם כבדים, הססנים, מחשבי חשבונות, בקיצור, השחקנים מסתובבים בתפאורה, כאילו הם פלשו לבית חרדי והם מנסים לחקות את הדיירים האמיתיים שעלולים כל רגע להופיע.
זה לא משחק, זו התחזות.
הנכון הוא, שאם מסתכלים על הקולנוע החרדי האמיתי, הוא מאוד מזכיר את "למלא את החלל".
אה, לא יודעים מה זה קולנוע חרדי אמיתי?
זו תעשיית קולנוע קטנה, שמכונה בשם "סרטי נשים", אבל האמת שכל החרדים צופים בהם, נשים גברים וטף. בסרטים האלו הכל מלודרמטי, כל טרגדיה מפוקקת לבבות, כל צעד הוא גורלי, כל המילים גדולות ומנופחות, הכל רומן רומנטי. את הסרטים בדרך כלל מייצרים חרדים מקוריים כמו "גרובייס הפקות" של יהודה גרובייס והם מהוויים תת ז'אנר עצמאי, כמו סרטי בורקס משנות השמונים.
הנה טריילר של "המתנה", סרטה של איילה בת עמי, שהוא דוגמא קלאסית לסרטים האלו.


יש לסרטים החרדיים הללו, הרבה ביקוש והצלחה. מקרינים אותם באולמות ויש להם שוק די.וי.די עירני, גם שחור וגם לבן. התפאורות בהם צנועות בדרך כלל והשחקניות משתלות מאוד.
אז מה באמת ההבדל בין הסרטים החרדיים לבין "למלא את החלל"?
קודם כל באמת ההפקה מקצועית.
מעבר לזה, יחסי ציבור מעולים.
וחוץ מהכל, נחזור לתמונה הראשית שלנו, עצם העובדה שמישהו שחובשת מין דבר כזה על הראש, צועדת על השטיח האדום, כבר משך אל הסרט המון תשומת לב.

רמה בורשטיין

נכון שמדובר בפסטיבל ונציה ולא בפסטיבל קאן, אבל לא נהיה קטנוניים.
חשוב מאוד לציין, יש הבדל בין ביקורת סרטים לביקורת על בני אדם. ביקורת סרטים היא שירות חשוב לציבור הצרכנים ואילו מביקורת על בני אדם ראוי להמנע ככל האפשר. אולי לרמה לא היה שמץ של כוונה להציג תמונה אותנטית של המציאות החרדית, אלא היא כיוונה אל שוק הקולנוע החרדי, שאותו היא מכירה ומוקירה.

פעם הרב ברנר סיפר על הרב ישראל הלפרין, שהיה אחת מהדמויות האהובות והמכובדות בין בחסידות ברסלב בכל ההיסטוריה. הסיפור היה שהרב הלפרין אמר על עצמו "אני לא נורמאלי, אני מטורף. היו צריכים לאשפז אותי בבית משוגעים."
אחד מהמאזינים מאוד הופתע ושאל את הרב ברנר אם הרב הלפרין באמת אמר כזה דבר על עצמו.
"בוודאי שעל עצמו," השיב הרב ברנר "על מישהו אחר אסור להגיד כזה דבר."
זה מה שמלמד אותנו חסידות ברסלב, להוקיר ולכבד את אחינו בני האדם, לא להקניט אותם או לפגוע בכבודם.
עם כל זה, משהו אחד בסיפור של רמה בורשטיין מאוד הטריד אותי.
היא סיפרה שלילדים שלה אסור לראות את הסרט. זה נשמע הזוי, אבל מעבר לזה שזה מוזר, זה גם מאוד מסוכן.
מי שלא רואה סרטים, לא יעשה סרטים ולא יעשו סרטים, איך נדע מה אמיתי?

שבת שלום!

המגפה מתפשטת


שלום קוראים יקרים, חג שמח עדיין.
היום נספר את הסיפור הנורא אודות נחמן נתן.
אתם יודעים שמתישהו באביב, בתאריך ה' באייר , מתקיימות חגיגות גדולות בארץ וגם פה ושם בחו"ל. דגלי ישראל מנופפים מעומדי חשמל, מיטב האמנים מופיעים על הבמות ומיליוני ישראלים יוצאים לחגוג בחיק הטבע.
מה קרה בה' באייר?
טוב, אני לא מפגר ואתם בטח שלא מפגרים. אנחנו יודעים שזה יום העצמאות. "אנו נושאים לפידים" וכן הלאה.
השאלה היא, האם ישנה סיבה עמוקה, סיבה רוחנית לבחירה בתאריך הזה? למה לא מחרתיים ? כף משהו בתשרי, שיעשו גשר עם שמחת תורה?

חסידות ברסלב מסבירה את העניין בפשטות, ה' באייר הוא היום בו רבי נחמן עבר לגור באומן. אמנם למעשה הזה קדמה הכנה של שמונה שנים, אבל מבחינת הוצאה מהכוח אל הפועל , כאן הייתה ההתחלה של התהליך באמצעותו רבינו מביא את העולם לגאולה.

אז חוגגים בה' באייר וחוגגים בצדק. אכן יום גדול.
מה שקרה בפועל היה שבאותו יום הגיע רבינו לאומן והוא לן אצל יהודי אחד בשם נחמן נתן.

אומן של אותם הימים , הייתה רחוקה מלהזכיר את העיירה המנומנמת שאנחנו מכירים היום. היא הייתה מרכז תרבותי ומסחרי תוסס. גרו בה המון יהודים משכילים ומצליחים ואחד מהם היה גם אותו נחמן נתן, שאצלו התאחסן רבינו הקדוש. האגדות מספרות שהוא לא היה אדם צנוע במיוחד, אותו בעל דירה, הוא היה נוהג להתייהר בכל מיני עסקאות שעשה או השתתף ובסופו של דבר, אחת העסקאות האלו גרמה לסיום חייו.
במסע העסקים האחרון שלו הוא נדבק במחלה שנקראת "אבעבעות שחורות" , זו מחלה קטלנית ומדבקת מאוד ומה שעשו לו היה דבר מאוד אכזרי. דחפו אותו עם מקלות לתוך בור וקברו אותו חי.
כך טיפלו אז במחלה הזו.

הרצח האכזרי התרחש באחת מהתחנות בדרך. אנחנו יודעים שזה לא קרה באומן, לכל הפחות, אבל זה לא הופך את הסיפור לפחות מזעזע.

הסיפור הזה גרם לי לחשוב על המגפה, על האבעבועות השחורות ואיך בכל זאת הצליחו להפטר ממנה.
רופא כפרי בשם אדוארד ג'נר גילה שחקלאים לא מתו מאבעבועות שחורות וכשהם חלו במחלה, הם קיבלו אותה בגרסה מאוד קלה. הוא בדק את העניין לעומק וגילה שאותם חקלאים , לא באמת נדבקו באבעבועות שחורות , אלא נדבקו מהבקר , המחלה דומה שהייתה קלה הרבה יותר.

אחרי שאנשים חלו באבעבועות הבקר, הם כבר לא נדבקו באבעבועות שחורות.
התגלית הזו של ג'נר, סללה את הדרך לחיסון מפני המחלה, שעד היום אין לה תרופה, אבל אנחנו כולנו מחוסנים ממנה , אז היא לא מטרידה אותנו.

ואז ניזכרתי שגם הדור שלנו צריך חיסון, נגד המגיפה הנפשית של ימינו, מגפת ההתחרדות.

אני לא מתכוון להתחרדות במובן ההלכתי של הנושא.
כשאני אומר התחרדות, אני מתכוון להפיכה של אנשים הגיוניים, מערביים ומודרניים לפרימטיביים, חדורי אמונות טפלות, תלותיים, טפיליים, מתמסכנים ובקיצור חברים בשבט המדובלל , זה שחבריו מתעסקים בהבלים כמו שמירת העיניים, ולובשים שטריימלים וחלוקי פסים.
בתנועת התשובה ההיסטורית שיצרו תנועות כמו "ערכים" ו"נתיבות עולם", נוצרו בעלי תשובה חרדיים שהיו קולים ולמעשה שידרגו את האוכלוסיה החרדית והפכו אותה למודרנית יותר.
השבט הוא בדיוק ההפך, הוא מסתפח אל הפסיכים ביותר בקבוצות האקסצנטריות של העדה החרדית ויוצר לחץ קנאי ומנוון על הקבוצות החרדיות היותר מתקדמות.

זה בדיוק מה שמלמד אותנו הסיפור על נחמן נתן.
אותו איש שמארח בביתו את רבינו הקדוש ואת רבי נתן ואז מתחיל לדבר בהתלהבות על נסיעת עסקים מזהירה שהוא הולך לעשות , הוא בדיוק כמו בעל התשובה שמגיע לברסלב והמוח שלו נדפק מרוב אורות.

זה בדיוק נקרא "להקבר בחיים" , כי משם האנשים האלו לא יצאו. הם ימותו בעולם הזוי ומופרך של טומאות וקליפות. עולם שבו הולכים עם משקפי שמש בלילה בגלל "קדושת העיניים", עולם של נבערות, של שנאת הקידמה, שנאת הטכנולוגיה ושנאת התבונה.

הילדים שלהם כבר יהיו עארסים שבב"ים חרדיים להפליא, שיסחרו בגראס ובתמונות של צדיקים. עכשיו הייתי באומן ואני אומר שכל פעם שאני מגיע, אני נכנס לדיכאון מעדרי המטומטמים ,שמעלים שם גרה. פשוט פרצופי תחת מתחת לשטריימל.

מדובר באוכלסיה ,שלא מבינה כלום בשום דבר. לא בתורה, לא בהלכה, לא במחשבת ישראל ובוודאי לא בתורת ברסלב. הם בקיאים באיך צריכים להתלבש לפי האופנה של "שובו בנים" , ברכילות על רבנים וכמובן בכל מה שנוגע לטימטום התורן המכונה "הלכות צניעות ושמירת העיניים".
האמת שאני בעצמי הייתי צריך לעשות הרבה שמירת עיניים , כדי לא להסתכל עליהם בראש השנה, כדי שחלילה לא יצא עליהם קטרוג ביום הדין באשמתי.

טוב, הסברתי את המגפה כמיטב יכולתי, עכשיו אני תוהה לגבי החיסון.
מהאבעבעות השחורות נפטרנו יחסית בקלות, אבל מה יכול להיות להיות חיסון למגיפה הרוחנית.
אין לי תשובות.
אני רק זוכר מה שאמר מנהיג חסידי ברסלב לפני שבעים שנה, הרב אברהם בן נחמן "העיקר שאני לא אהיה מפורסם של שקר."
או כמו שאומר הרב ברנר שליט"א "אנחנו לא שמענו שבברסלב שמוסרים הנהגות" , או בעברית פשוטה "בברסלב לא אומרים לך מה לעשות, כל אחד לנפשו."

אז אין לי תשובה, רק אני נזכר באיזו אנקדוטה מהמסע האחרון לאומן. מישהו סיפר לי שהפעם בנו בקייב טרמינל חדיש ומפואר כדי לקלוט את רבבות החסידים. אני אמרתי לו שטרמינל משופר הוא חדשות טובות ואני מקווה שגם החסידים יהיו משופרים.
האמת שגם החסידים השתפרו.
הטרמינל באמת היה מצויין, האוקראינים חושבים שהם עשו אותו לכבוד אליפות אירופה בכדורגל, אבל אנחנו יודעים שזה רבינו שדאג לנו הפעם והציל אותנו מהאוהלים של שנה שעברה. אני רק מקווה שעד הפעם הבאה שאני אגיע יסדרו את מכונות הקפה. אני כל כך אוהב להגיע לקייה ומיד לגשת למכונה כזו ולשתות משהו חם, מול כל הפרצופים ההמומים של החניוקים.

לסיום, כמו שאמרתי, בברסלב לא נותנים הוראות, אבל להמליץ אפשר, נכון? אני ממליץ בחום על הסרט Sex Drivre.
למרות שמו הוולגארי הוא מהטובים מסוגו ויש הרבה מאוד אנושיות ועומק לצד קטעים מצחיקים שיגלגלו אתכם.

watch?v=mov9e5jdh0M

האמת, שלא הבנתי את כל הבדיחות על האמיש.

ואפרופו משפקפי שמש בלילה, זוכרים את בילי ג'ין?

לילה טוב. רפואה שלמה, לי ולכל חולי ישראל.

מכתב לאישה עם כלב


אני בדרך לא מסתובב במרכז תל אביב. אין לי ממש מה לחפש שם, אבל במקרה ההיום היה לי איזה סידור במנהל הנדסה וחניתי בגן העיר והלכתי לשם ברגל. אולי חמש דקות הליכה.

תוך כדי הליכה נתקלתי בסיטואציה שגרמה לי להחסיר פעימה. בחורה חמודה טיילה לצד כלב מאוד מכוער וזוג תיירים עצר אותה וביקש לצלם את הכלב. הבחורה הסכימה בחיוך, הגבר שלף אייפון, צילם את החיה ואז נפרדו בברכה ובחיוך. כל הסיטואציה הזו לא נמשכה יותר מחצי דקה, ולמען האמת היא גרמה לי הלם.
האם ייתכן שחיים יכולים שלווים ומתוקים עד כדי כך?
האם יש כאן באמת כל כך הרבה אנשים מסופקים ומאושרים, שלא מאמינים שהמשיח לבוא בקרוב ולא חושבים שהעולם על סף התפוצצות ובשבילם היום יכול להתחיל בכוס מיץ תפוזים בבית קפה עם עיתון אופנה ומוסיקה ברקע?
השאלות האלו גרמו לי להיות נסער.
רציתי שרבינו יגיד לי מה אנחנו יכולים להציע לאנשים שהחיים שלהם באמת כל כך מושלמים.
זה לא בעיה לקרוא למסכנים אל הדגל, הרי בנאדם דפוק, יודה לך אם רק תטרח להקשיב לכל הצרות שלו ולסיפור חייו האומללים ולגורלו המר. האנשים המסכנים הם הראשונים שעשויים להפוך לברסלבים או לחבד"ניקים או למאמיני הארי קרישנא , כי שם הם נכס. טוב , לא כזה נכס גדול, אבל בכל זאת, עיקרון ספירת הראשים עובד.
האמת שהיום, המסכנים לא חייבים לחפש מסגרת תומכת. יש להם כבר אחת משלהם, היא נקראת המחאה החברתית ושם באמת סוגדים לאומללות והמסכנות הכל.
אז, איפה היינו?

אז תהיתי באמת , ביני לבין עצמי ולבין הצדיק , מה באמת תורת ברסלב הגדולה יכולה לתת לנשים המתוקות האלו, עם הכלבים והקפוצ'ינו בבית הקפה התל אביבי? איזה תורה בליקוטי מוהר"ן תתאים להן? או תשפר את חייהן האופטימליים?
הסתובבתי קצת עם השאלה הזו בראש. גמרתי את עינייני בעיריה, נסעתי לתאגיד המים וכל הזמן הירהרתי בנושא.
אי שם ליד מגדלי W, קיבלתי תשובה ואני חושב שהיא תשובה אותנטית.
זה נכון שבמגדלים הנוצצים החיים יכולים להיות טובים מאוד.
יש דברים מקסימים לעשות ואין בעיות ואין לחץ ופחד ואומללות.
אבל ישנו אור , שהוא הרבה יותר מסתם אושר ושלווה. ישנו אור שהוא אור הצדיק והוא מטלטל ותובעני ומצמית את החושים ומקפיא את המחשבה ומרעיד ומהדהד ואחרי שאתה מגיע לאור הצדיק, אתה פתאום מבין שהעולם הוא באמת רק הקדמה, רק הטריילר. זה כמו מה שכתוב בתורה נ"ב אצל רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן.
גם אם החיים קלים ונפלאים כמו חייה של אלמונתו הצעירה המיליונר, עדיין זו רק הקומה הראשונה במגדל האמיתי. יש עוד הרבה לאן לטפס.

אבל תשמעו, אם אתם חיים באושר, תמשיכו, תבלו. בשבהביל זה אתם פה.

בסדר , הונאת הכרטיסים

בוודאי שמצפים להתייחס לנושא הזה שמטלטל בימים האחרונים את חסידות ברסלב. הרב עופר ארז שליט"א , אמר בשיעור האחרון שלו , שרבינו עשה את כל הבלאגן הזה וזה עניין חינוכי חשוב. אני כמובן לא חולק על צדיק מובהק ובעל רוח הקודש ידוע כרב שליט"א. רק שאני מפרש את דבריו באופן מסויים. בוודאי שישנה חשיבות לזה שהייתה הונאת כרטיסים בברסלב. יש לזה חשיבות חינוכית עצומה, כי מזה אנחנו מבינים שגם אם יש לאנשים שטריימל, עדיין הם יכולים להיות טינופות וחלאות, ושימותו אמן, כאילו דא.
אל תגידו "כולנו יודעים". יש אנשים שרואים אחד עם זקן שלובש שטריימל ועושה כל מיני העוויות של שמירת עיניים, אז הוא בטח צדיק. הוא יכול להיות זבל, יוכיחו הכרטיסים.

נקודות טובות

לא מזמן הגיב כאן וסיפר ד"א שבאחת מהישיבות , מתעסקים הרבה במציאת נקודת טובות. זה מאוד המריד אותי, כי תורת ברסלב היא קונספציה. אי אפשר לחתוך ממנה קטעים , לנתק אותם מהקונטקסט שלהם ולמכור בסופרמרקט. נכון, עושים את זה כל הזמן, לוקחים את תורת רבינו ומדברים על איזשהו חלק שנראה מאוד אופנתי, ועושים על סדנה ומדברים על זה ברדיו ומלמדים את זה בישיבה וכן הלאה.

על פניו , זה טוב.

תמיד טוב לשמוע מהצדיק , גם אם זה באיזו סדנא מפגרת או בתוך בליל של טימטומים מאיזה מחזיר בתשובה עם תרבוש. טוב לשמוע מהצדיק. בשביל זה הצדיק כאן , להשמיע.

העניין הוא שלמצוא נקודות טובות, זה בעיה. אומר רבי נתן שמציאת הנקודות הטובות היא כמו אפר פרה אדומה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. מה הפירוש?

ישנן הרבה תהומות בקיום האנושי. עדיף לא לחשוב עליהן יותר מדי, אבל אנחנו יודעים שהן קיימות. יש אנשים שהם שקועים בהימורים או בסמים , יש אנשים אובססיביים. בקיצור, בנאדם כזה שנמצא במצב רע, במצב שהוא מיואש , שהוא לא רואה תקווה , שהוא מדחיק את מה השקורה לו, או אז באמת מגיע זמן הנקודות הטובות. הוא צריך לעודד את עצמו שהוא לא אבוד , שהצדיק חושב עליו , שהשם אוהב וכן הלאה.

בשביל זה יש נקודות טובות.

עכשיו תדמיינו לעצמכם מצב הפוך. נניח בנאדם לומד תורה ועובד השם וכבר מדברים עליו ומתייחסים אליו בכבוד ומעריכים אותו, האם יש עניין שהוא יישב וימצא בעצמו נקודות טובות? לא. הוא רק יתייהר ויתגאה והתהליך הזה ירחיק אותו מהאמת. הוא פשוט יחטוף נפיחות עזה באגו ויהפוך למפגע סביבתי.

לכן אני אומר לגבי הישיבות, שלימוד נקודות טובות הוא לא רעיון כזה מזהיר. ברור שיש שם אנשים בדיכאון מדי פעם, אבל בסך הכל ישנן מספיק עצות ותורות לרבינו, בהם יוכלו תלמידי ישיבה להתעסק, בלי לגדל תסביכים מגלומניים.

טוב, אני רואה שהעלו את השיעור של הרב עופר ארז . זה באמת שיעור שווה.

נשאר עוד שבוע ומשהו עד ראש השנה.

ביום חמישי בלילה אני כנראה ממריא.

שתהיה לכם שבת שלום ואל תחליפו חיים טובים בהבטחות על גן עדן. טוב, מי שיש לו חיים טובים באמת, ברור שלא יחליף אותם.

הנה לסיום שיר מקסים של אוונסרנס שילווה אותנו אל השבת.

שבת שלום..

 

העולם עוד לא ראוי


לפני שבועיים הלכתי עם חבר לפאב באלנבי. מקום מדהים , דרך אגב , הוא נקרא "פראג הקטנה" והוא מקום נעים וצלול . עם ריהוט נוח ומוסיקה מצויינת ולא רועשת והאנשים שהיו באותו ערב , היו מסוג האנשים שהיית רוצה לראות כשאתה מגיע לפאב ולא כאלו שאתה מתפלל שלא תתקל בהם.

היה ערב מקסים. המקום מומלץ בחום.

מה שכן , רציתי לציין לגבי המקום שהוא רחוק מאוד מלהיות כשר. מגישים שם בשחר חזיר במגוון צורות וגם בשר בחלב וכל הדברים האלו. לי זה לגמרי לא מפריע , אני חושב שבסדר גמור , אני לא מסתכל לאנשים בצלחת ואני לא רוצה שיסתכלו לי.

אם יש מישהו שחושב שאסור לי לאכול צ'יפס ולשתות קולה במקום כזה, אני אשמח להפנות אותו לבית הכנסת "תורה ויראה" בכיכר השבת , שם ימצא אנשים שיש לו איתם מכנה משותף רחב.

ברור לי לגמרי שעשיתי מעשה לגיטימי ואני לגמרי מתכוון לחזור עליו. מה שכן , לא הופעתי בפאב בצורתי האופיינית , כלומר עם כיפת גור ענקית וציציות כחולות שמטאטאות את האספלט. נראיתי יותר כמו הלקוחות האופייניים לחנויות של ספרים יד שניה, כמו אלו שאפשר למצוא באלנבי ובבן יהודה. טיפוסים לא ברורים כאלו, שכבר חמש שנים מדברים על איזה מאמר שהם רוצים לכתוב על הסתירה בין הקונספציות האקזיסטנציאליסטיות של אמיל זולא ואלבר קאמי.

אז אתמול הירהרתי בדבר ושאלתי את עצמי , למה לי להתחבא?
למה לא להכנס למקום שמוכרים בו חמץ וטריפות עם כיפה שחורה ויתר פריטי לבוש חרדיים?
יש לזה סיבה אחת טובה, אני שונא שהמלצריות אומרות לי "אתה יודע שלא כשר כאן?"
אבל אילו זו הסיבה היחידה , אי אפשר היה לנהוג לפיה, שכן עיקר התשובה , כך אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה ו' , שישמע ביזיונו יידום וישתוק. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להמנע מנסיבות שבהן ידברו אלינו לא יפה. זו "יראה נפולה" , ע"פ תורת ברסלב , כלומר זה כשל תפיסתי בו במקום שנפחד מהקדוש ברוך הוא, אנחנו מפחדים מכל מיני מלצריות , אקסיות ומאבטחים של קניונים.

היראה הנפולה, מסבירה לנו בעצם , עד כמה התודעה שלנו "נפולה", , עד כמה אנחנו לא באמת מבינים את העולם.
זו סיבה אחת.
סיבה שניה, שאני לא מקבל בכלל, זו הסיבה של ה"מראית עין".
מה זאת אומרת "מראית עין" ? מישהו יראה שאני נכנס למסעדה לא כשרה ויבין מזה שמותר לו לאכול סלט שרימפס.
טוב , לגבי זה כבר אמר רש"י במסכת בבא מציעא שאין שליח לדבר עבירה, כלומר , לא ייתכן שהוא יאכל שרימפס ואני אהיה אשם.
חוץ מזה , מה לגבי ללמד זכות על כל אדם ואדם? אם אתה רואה מישהו נכנס למסעדה טריפה או לבית בושת , אתה צריך בכלל למצוא בו נקודות טובות וללמד עליו זכות , שהוא נכנס לשם כדי להשתין או שהוא אינסטלטור וקראו לו לתקן את המשאבה של המתזים, כדי שאנשים לא ימותו אם תפרוץ שם דילקה , חלילה.

אחרי שראיתי שאני לא מגיע כאן למסקנה חותכת בשאלה , נאלצתי לשאול את עצמי שאלה נוספת.
"האם הופעתי האורתודוקסית היא אמיתית , או שבעצם אני מציג את עצמי כיהודי דתי באמצעות כיפה וציציות , רק כדי להכנס בטיבעיות לשיעורים של רבנים ושלא יהיו פאדיחות לילדים שלי שלומדים במוסדות חרדיים והכיפה השחורה הזאת היא התחפושת האמיתית?"

מי אני באמת? שאלתי את עצמי.
אם אני אמיתי כשאני מגלגל עיניים בהתפעלות בשיעור חסידות במאה שערים , או שהאני האמיתי שלי נחשף בבארים אפלים בעיר החטאים?
האמת שאני לא יודע. אין לי תשובה.

אני רק יכול להזכר בקלף בזן טארוט של אושו שנקרא "פוליטיקה"

מה אנחנו רואים בקלף הזה?
אנחנו רואים נוכל אכזרי שהעניבה שלו היא נחש ארסי והנוכל הזה מציב מולנו מסיכה של פרצוף תמים ושליו.
אושו כותב לנו כאן דבר מאוד חשוב , גם המסיכה שאומרת "אני חבר שלך ואוהב אותך" היא שקרית וגם הפרצוף המרושע שמאחוריה ומניף , גם הוא מסיכה שקרית.
כל המסכות שיקריות , אומר לנו אושו , גם האניאק שבאמת מנסה לדפוק אותך, חי באשליה , גם הוא מסיכה גם הוא חי בשקר.

אני לא זוכר יותר מדי מהמסקנה הסופית של הקלף , אבל לי הוא הספיק בתור תשובה.
אני לא יודע מי אני באמת, אני רץ לשיעורי תורה ואני עולה לרגל ומשתטח על קברי צדיקים ואני אוהב את תורת ברסלב ואוהב את רבינו הקדוש ואני גם אוהב את "אחת שיודעת" ואת המסעדות על חופי הרצליה ואת הבדיחות בירחון "בלייזר" ומשחקי מחשב של בליזארד ואת "אנקת גבהים" ואת "כמעיין המתגבר" ועוד המון סרטים וספרים ותוכניות ומקומות שונים ומשונים.
ככה אני ואני לא יכול לדעת מהי המהות האמיתית שלי , ומי חוץ מאלוהים יכול לדעת את זה? אולי הצדיק שהוא שורש עץ הנשמות.

בכל מקרה , אני מתפלל להפוך לאדם טוב יותר. להיות סבלן יותר , להיות נדיב יותר. להיות אבא טוב ובעל טוב ולהיות מקושר לרבינו, עד כמה שאפשר ואני חושב שבזה אני ממלא את חובתי לאנושות, במידה שחובה כזו ישנה מאיזושהי סיבה.

בכל מיקרה , דיברנו על כיסויים ומסכות , אז ניזכרתי בצמד זמרות מאמצע שנות השמונים , צמד שנקרא Strawberry Switchblade , אולי אפשר לתרגם את זה ל"סכין התות הקפיצי". הייתי מכניס לכאן שיר שלהם , אבל נראה לי שהעולם לא ראוי לזה עדיין, יש לנו עוד הרגבה להתקדם עד שנהיה מסוגלים להאזין לזה.

מצד שני , הן עשו גירסת כיסוי מדהימה לשיר הקאנטרי בן האלמוות ג'אולין , שהושר במקור על ידי דולי פארטון שאמרה "אתם לא יודעים כמה אני משלמת כדי להראות כל כך זולה."
נקראתי מצחוק.

טוב יאללה, Strawberry Switchblade

חודש טוב, אם עוד לא אמרתי לכם.
נתראה אצל רבינו, בסוף כולכם תגיעו.

עוד תתגעגעו לדונלד דאק


לפעמים אני לא בטוח שאנחנו מתקדמים לאנשהו עם הזמן.

היום היינו במסיבה קטנה , עם כמה חברים מהמגזר התורני לאומי / חוזדר בתשובה. אנשים מצויינים, דרך אגב, חלקם מאוד קשורים לרבינו ובכלל , אנשי חינוך ורוח, עליהם כבר אמר בודהא בדהמפדה "יהיו ידידך אנשיך מופת , אצילי נפש , מהטובים בבני האדם."

הקטע היה , שהילדים שם עשו דבר אחד וזה לשחק בסמרטפונים של ההורים שלהם. לא עשו שום דבר אחר חוץ ממשחקי אייפונים , אנגריבירדס, המקדש, קפיצת הנינג'ה וכל אלו.

זה היה די מבעס, למען , ילדים מטפסים אחד על השני, מתווכחים תור מי עכשיו ומיה להוריד ומה שהעציב הוא שמדובר בילדים טובים, מחונכים , מבתים מצויינים. ילדים שיעזרו לך לסחוב ארגזים מהסופר וישאלו לשלומך. לא מדובר בעארסים טמבלים שמתחרים מי מהם צורח הכי חזק. באמת אחלה ילדים, אני מכיר אותם וכואב לראות אותם מתחרפנים בגלל מנת יתר של סייברספייס.

ליד היציאה תפסתי כמה מההורים ושאלתי "אתם זוכרים את הימים הטובים שהייתה טלוויזיה אחת גדולה וכל הילדים ישבו מולה בשקט ובשמחה?"
גיחוכים מרים ענו לי, אפילו מהאימהות שהן בדרך כלל יותר פאנאטיות. כנראה שהמחשבה הזו רצה בהרבה מקומות. מהר מדי זרקתם את ה טלוויזיה מהבית , עוד תתגעגעו לדונלד דאק.

היום ערב ראש חודש אלול וזה אומר שכבר לא כל כך מתאים לנו לעסוק בהוצאת לעז ובלשון הרע, אז בואו נראה אם נצליח בכל זאת להשמיץ מישהו, לפני התקדש החודש.
אפרופו סמארטפונים,
השבוע לקחתי מישהי לשיעור של הרב עופר ארז והיא מין בעלת תשובה כזאת, מאוד משכילה ומאוד רוחנית. היא סיפרה לי על שבת שהיא בילתה אצל רב ברסלבי מפורסם ומכובד. היא סיפרה בהתלהבות על הנאומים המחזקים של הרב שהטיף להם לא להכנע לתכתיבים חברתיים, לא להיות כבדים , לא להיות מקובעים . "תהיו פריקים!" הוא אמר להם "למה שלא תהיו פריקים?"
כששמעתי את הסיפור הזה לא יכולתי שלא לגחך.
לפני יותר משנה הלכתי לרשום את אחד מהילדים שלי למוסד חינוכי בהנהלת כבוד הרב. אתם יודעים מה אמרו לי שם? שכדי שיקבלו את הילד למוסד, ההורים צריכים לחתום על התחייבות שלא יהיו מסכים בבית.
מה זה מסכים? טלוויזיה, מחשב, אייפון וכן הלאה.
החוצפה היא, שגם בתוככי בני ברק החרדית, לא עושים תנאים כאלו. נכון, שקיבלנו מכתב לפני שהילדה ניכנסה לכיתה א' בסגנון "תלמידותינו אינן צופות טלביזיה, תלמידותינו אינן אוכלות פיצוחים בשטח בית הספר, תלמידותינו פונות לאנשי צוות ההוראה בנימוס ובגוף שלישי."
לדעתי זה בסדר. אתה מקים בית ספר איכותי, אתה רוצה שכל התלמידות יהיו אצילות בריטיות מושלמות ואתה דואג להן לסביבה תומכת ואינטימית, כדי לייצר אצלן תחושת גאווה, שמסתמכת גם על נימוס וגם על התנהגות מכובדת, סדר וניקיון.
הם לא חשבו לרגע לכתוב "ההורים לא יהיו מנויים בערוץ פלייבוי ולא יזפזפו שעות בין תוכניות ארוטיות בערבית.
זה לא עניינם וזה לא מעניין אותם. הם מתעסקים בלחנך ילדות ולא הורים.
כבוד הרב שבנדון, משחק משחק הרבה יותר מלוכלך. הוא תופס מחפשים רוחניים מבולבלים מאוד, מפטם להם את האגו בכל מיני סיסמאות אינפנטיליות בסגנון "תהיו פריקים!" , "אל תשימו על אף אחד" , וכשהם נמצאים כבר אצלו ביד, כשהם התנתקו מהעולם שגדלו בו, כשהם הופכים להיות זרים בעולם דתי מוזר מאוד ונעשים מאוד תלויים ברב ובקהילה ובמוסדות , אז כבוד הרב יכול לדרוך עליהם ולרמוס אותם, להגיד להם שיתנתקו מהאינטרנט, שיוציאו מהבית את הלפטופ, שיוותרו על הסמארטפון, שיעיפו את הטלביזיה וכן הלאה.
זה פשוט? לגמרי לא.
בנאדם שחי בשיכון מצ'וקמק, לא יכול להרשות לעצמו לחיות כמו בבית קטן באהבה ולשלוח את הילדים להאכיל את החזירים כל פעם שאין להם מה לעשות. טלביזיה היא לעיתים ברכה גדולה. היא כלי להפגת מתח, ליישוב סיכסוכים והיא גם יכולה לחנך. אני לא אומר לאנשים להתחבר ללוויין ולהפציץ את הבית בשטויות של MTV במשך 18 שעות ביממה. אולי זה באמת מיותר, אבל אם אתם מחזיקים מכשיר DVD עם כמה סדרות חמודות כמו "ציפיטפוט", "היו היה" ו"בלי סודות" , אתם יכולים ליצור בבית אוירה מאוד נחמדה ותוך כדי כך, הילדים שלכם גם ילמדו משהו.
כל זה , כמובן , לא מעניין את כבוד הרב, כי הוא מאניאק, כי הוא "פריק" במובן המסורתי של המילה, "מפלצת".
אתם לא תופסים כמה קל לשלוט ולהתעלל בבעלי תשובה. הרבה פעמים הם באמת לא יודעים מה לעשות עם עצמם, הם לא יודעים מה טוב ומה רע וכל מיני חולירות מגיעים ואומרים להם שפן הדב זו טומאה ובייבי מוצרט זה כפירה , וכמו אותו הרב הם רוכבים להם על הראש. זה לא פלא בכלל שהרבה פעמים , הילדים של האנשים האלו, הופכים לעבריינים צעירים. אין להם מה לעשות בבית , אז הם מסתובבים ברחובות ומחפשים ריגושים. תדעו לכם, שזו מכה אמיתית אצל בעלי תשובה ותיקים, ממש מגיפה.
לכן אני אומר "אל תהיו פריקים" ומצטט את מה שהרב ברנר אמר בשיעור לפני חודש "בן אדם צריך להיות נורמאלי. לא להיות משונה ולא מוזר, נורמאלי."

אז לפני שאיזה מפגר יקפוץ ויגיד שהרב ברנר לא התכוון שאנשים יחזיקו טלביזיה בבית, אני אסביר ואומר שיש כל מיני סוגים נורמאליות. יש נורמאליות של קריית ויז'ניץ ויש את הנורמאליות של שיכון ל'. שתי הנורמות האלו נראות מאוד שונות, אבל למעשה הן כמעט אותו הדבר. מה הרב ברנר התכוון להגיד כאן? את מה שרבינו כל הזמן אומר לנו, שאדם צריך להיות מעורב עם העולם, שאדם צריך להיות אזרח מאוזן והגון, נעים לשכניו ומועיל לחברה. זה חלק מתורת ברסלב וזה גם מה שאושו אמר ב"נעל מתאימה" , שהאדם הנאור לא מורד בחברה, הוא משחק לפי הכללים , יום אחד דמקה ויום אחד שש בש.

עד כאן בנושא זה.
ליום הזה שלפני ראש חודש, קוראים אור לראש חודש וכשחושבים על זה , זה שם משונה. מה פתאום אור? הרי ראש חודש הוא היום החשוך ביותר, נכון? אין ירח בשמיים. אולי זה בא להזכיר לנו את השלב הבא שמסתתר בתוך האפלה של השמיים חסרי הירח. את הנקודה הזעירה של הלבנה הנולדת מחדש ומתקדשת.
היום היא מסמלת את קרן האור הרוחני ההולכת ומתחזקת סביבנו, שבתוכה מסתחררים הרסיסים הקטנים שמרכיבים את המציאות שלנו ואורגים סביבנו גשר כביר וזוהר, עליו אנו צועדים ביראה מרטטת במשך כל חודש אלול , עד שנגיע על סופו וננחת בעוד חודש בממלכתו של הצדיק, באומן עיר הקודש.

במקום נספח מוסרי


חצות.
הרבה אנשים בברסלב , דיברו על תועלת המנהג לקום בלילה ולעשות תיקון חצות.
כמובן, גם רבינו דיבר על זה בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד ותורה קמ"ט ואם תקראו בויקיפדיה על ברסלב, תראו שנושא קימת חצות הפך לאחד מהסמלים של חסידות ברסלב והפרקטיקות המרכזיות שלה.
מה הרעיון המסתתר מאחורי ה"תיקון חצות" הזה?
כאילו, מה אכפת לי בעצם שבית המקדש נחרב?
אני באמת כל כך רוצה קורבנות? ברור שלא.
יש לי תאווה לתת תרומות ומעשרות לכוהנים וללוויים?
יש לי תאוות רבות, אבל זו דווקא לא נמנית עליהן.
אז מה?
אומרים "גלות השכינה" , אומרים "נחלתינו ניתנה לזרים" אומרים הרבה דברים שקשה לנו להרגיש ולכן ניתן דוגמא.
נגיד אתה גבר בגיל מאוד הורמונלי 17 , נניח ויש לך חברה מקסימה שאתה מת עליה ואתם כל הזמן ביחד ואז, יום אחד היא אומרת לך "זהו זה, אני עם ההוא" ומול היניים שלך היא הולכת לאיזה מישהו.
זה בדיוק מה שדניס ריצ'ארדס עשתה לדיוויד קרומהולטס ב"אהבה אפלטונית" .

אמנם הוליווד דאגה לסדר לו את מילה ג'ובוביץ' להמשך הסרט, אבל לא תמיד ניתן לסמוך על הוליווד שתדאג לכם בסיטואציה דומה.
בקיצור, מדובר בהרגשה ממש מחורבנת. יש אנשים שבא להם להרוג את עצמם, יש אנשים שבא להם להרוג מישהו אחר.
לכן עושים תיקון חצות, כי החורבן של בית המקדש הוא חורבנו האישי של כל אחד מאיתנו ואותו אנחנו באים לתקן ב"תיקון חצות". עכשיו , למה זה פועל דווקא בחצות?
אומר רבינו כך: (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קמ"ט)

חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
חֲצוֹת הוּא מְסֻגָּל כְּמוֹ פִּדְיוֹן, כִּי הוּא הַמְתָּקַת הַדִּינִים
וְזֶהוּ, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
הַיְנוּ שֶׁצֶּדֶק גּוֹבֵר עַל מִשְׁפָּט
הַתִּקּוּן לָזֶה, חֲצוֹת לַיְלָה. אָקוּם.
וְעִקַּר חֲצוֹת הוּא תָּמִיד אַחַר שִׁשָּׁה שָׁעוֹת מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה

מה הכוונה כאן? אומר רבינו הקדוש שהכל מתחיל בחצות. העולם מתחליל , הבריאה מתחדשת ולכן זה הזמן לתקן , זו ההזדמנות לסדר את הדברים שילכו בדרך הנכונה. כך בדיוק כתוב בטאו טה צ'ינג פרק ס"ד "עשה דבר בטרם יתגשם, הסדר דבר בטרם יסתבך".

כמו שכבר אמרו חכמים, בלי הכשרה זן בודהיסטית מעמיקה, הסיכוי להבין את תורת ברסלב, הוא סיכוי קלוש.
אתם בוודאי יודעים שאני כל הזמן מקלל את החסידים הטיפשים והנבערים שבשבילם חסידות ברסלב זה גידול פיאות למרחקים ארוכים, "שמירת העיניים" וכל השטויות האלו.
אני באמת שונא אותם אבל זה לא בגלל שהם לא בסדר. אילו לא הייתי זוכה להכשרה רוחנית רבת שנים, מה הייתי יכול להבין בעצמי? צריך להבין את האנשים האלו. אף אחד לא הסביר להם על המשמעות הרוחנית של רגשות , אף לא לימד אותם לצפות בהתנהגות של עצמם. לא לימדו אותם, אז הם נופלים לכל מיני טימטומים ומקשיבים לכל מיני נוכלים.
בדיוק דיברתי עם אחד מגדולי רבני ברסלב על הנושא הזה של לימוד כף זכות והוא אמר דבר מדהים.
כדי לדון את מישהו לכף זכות , לא צריך להסכים איתו.
אפשר פשוט להגיד "אילו הייתי בא מאיפה שהוא בא או יודע את מה שהוא יודע, בוודאי שהייתי חושב כמוהו"
אני אתן לכם דוגמא.
פירסמתי את התמונה הזו מהחתונה של בנו של הרב ברנר
אתם בוודאי לא תאמינו לי , אבל היו אנשים שבאו והתלוננו שפירסמתי תמונות לא צנועות מהחתונה.
גם על האנשים האלו צריך לדון לכף זכות.
הנה אני אעשה את זה.
אילו היתה לי התבונה של האנשים האלו והנימוס של האנשים האלו וזכות האבות של האנשים האלו, בכלל לא הייתי בנאדם. הייתי חזיר הפיל או חזיר יבלות או משהו ולכן לאנשים האלו ישנה זכות גדולה מאוד, שהם בכל זאת בני אדם ויכולים לחזור בתשובה או לכל הפחות לתרום אברים.
הנה , חצות , וכבר מלמדים זכות.

נכון שהיינו צריכים לדבר על נספח מוסרי?
זוכרים את הפוסט על הרב פנגר?

שכחתי שם בכלל לכתוב את הנקודה העיקרית שהיא ההבדל בין עורך דין שמשקר לבין רב שמשקר.
אם אנחנו מלמדים זכות , אין הבדל. כל אחד צריך להתקיים, להתפרנס ולהצליח בעיסוק שלו.
נכון?
גם למחזירים בתשובה מקצועיים, ישנן התחייבויות או משפחתיות או ציבוריות , אז הם מלטשים את המציאות, כדי שזה יסתדר להם טוב יותר בהצגה.
אבל האמת שיש הבדל.
עורכי דין, פירסומאים , עיתונאים וכן הלאה – אף אחד לא מאמין להם.
לרב עם זקן וחליפה מאמינים יותר.
למה מאמינים לו יותר? כי רוצים להאמין לו , כי רוצים להאמין שקיים עולם טוב יותר, שקיימת מציאות נעלה יותר , רוחנית יותר, נשגבת יותר.
מאמינים לו , כי כל אחד מאיתנו רוצה לדעת שהוא יוכל לתקן את החורבן , שיש לו סיכוי וגם אם הוא רחוק וגם אם הוא חוטא וגם אם הוא דפוק לגמרי, בכל זאת יש לו סיכוי לקום פעם אחת בחצות ולהתחיל לכתוב את החיים שלו מההתחלה.

נאמאסטה כולם.

יאללה למקווה.

 

ממש הכל בסדר


אתמול שכחתי להניח תפילין.

לא שאני בעד להניח תפילין , ההפך , הקטע הזה שהתחלתי להניח לפני חודש או חודשיים דפק לי את כל תהליך האינקובציות ואני לא יודע בכלל מה אני אעשה עכשיו ואפילו את אין לי מי לשאול. הלוא מה אני אשאל "סליחה הרב, עד היום ניסיתי להפסיק לנהל את חיי ולהניח לעיבורי הנשמות של הצדיקים להתוות את דרכי, ואז התחלתי להניח את התפילין וזה הוציא אותי מאיזון כי למעשה, מבחינת העיבורים אני בכלל לא נמצא ברמה של כזו פרקטיקה קבועה. מאקסימום כשמגיעים למירון , רוצים קצת לנפח את הכלים, כדי שיהיה אפשר לשאוב מהצדיק קצת יותר , אז מניחים תפילין, אבל ככה? מי במדרגה הזו בכלל?"
נראה לכם שיש לי אם מי לדבר? קדחת.
הקבליסט הכי אולטרא ליבראל יגיד לי "מה בעצם אכפת לך? מילא אל תשמור שבת בגלל הפיקניקים, מילא אל תאכל כשר ,כי אמא שלך מכינה את השרימפס הכי טובים בפנסילבניה, אבל תפילין מה אכפת לך? תניח."
איך אני יכול להסביר שהגוף האנרגטי של האדם , הוא דבר עדין , הוא דבר רגיש , שצריך לטפח אותו בעדינות , במסירות ביד אוהבת ושאני התחלתי תהליך רב שנים של תנועה בעקבות זרמי האנרגיות של הצדיקים ואין שום סיבה שבעולם לבעוט במערכת בפראות באמצעות בלוני ציפה אנרגטית מלאכותיים.
אף אחד לא מבין בזה .
אף אחד חוץ מהרב ברנר.
הוא אמר לי גם בלי ששאלתי שגם הוא לעניות דעתו , לא ראוי להניח תפילין, אלא שאם כבר הוא נצטווה , אז חייב להניח גם אם הוא לא ראוי.

תשובות כאלו , גורמות לי לחפש מקום לקבור את עצמי, לא בגלל שאני מתבייש במשהו, אלא בגלל שאף אחד לא מוכן לדבר איתי בהיגיון.

בקיצור, לא הנחתי תפילין כי שכחתי והגעתי לשיעור של הרב ברנר במקום הרגיל בשעה הרגילה ונושא השיעור היה "עזות דקדושה" או במילים אחרות , מה יעשה בנאדם ששכח להניח תפילין בבוקר. אז הסברה הראשונה שמעלה הרב ברנר זה שאותו בנאדם צריך להתבייש מאוד.

למה להתבייש? כי אפילו נהגי מוניות חילוניים מניחים תפילין ולכן מי שלא מניח תפילין , הוא אטפילו לא ברמה של נהג מונית חילוני , אלא של גוי וברור שהוא צריך להתבייש. אמממה , הבושה הזאתי אינה מקדמת , כי אותו אדם יכול להגיע למצב שהוא כל כך שבור מהבושה על זה שהוא התנהג מגוי , עד שהוא שוב לא מניח תפילין ואז נעשה לו להרגל והוא מתדרדר ומתדרד לרמת הגויים בעוד עניינים.

בשלב הזה, ברור שהייתי ממש מחורפן, אבל נמשיך.
אומר הרב ברנר שכאן צריך עזות דקדושה , מה הכוונה? לבוא לאלוהים ולהגיד לו "אף על פי שהתדרדרתי מטה מטה ולא הנחתי תפילין הבוקר , בכל זאת אני עז פנים ומבקש שתסלח לי." זאת אומרת עזות דקדושה , זה שבמקום להתבייש מאלוהים, לשים את הדברים על השולחן.
האמת שזה עוזר, כי אין דבר שיותר מדכא מהתחשבנויות, מהרגע שאתה מתחיל אתה יורד ויורד ושופט את עצמך לכף חובה ובסוף מגיע לידי פריקת עול , כי אין לך מה להפסיד.
אני הגעתי למסקנה אחת , כל זמן שאני בקשר עם הרב ברנר, רצוי שאני אניח תפילין, כי אחרת הוא לא ידבר על שום דבר אחר.

טוב, אחרי שבילינו שעה בדיון על אותו אחד ששכח להניח תפילין בבוקר ועל העזות דקדושה ,קם שם אחד שסיפר על החבר שלו ששמונה עשרה שנים עולה לקברות צדיקים ולא עוזר לו. ברגע שהרב ברנר שמע את זה הוא פשוט התפוצץ, ועל מי הוא התפוצץ ? על "שובו בנים".
"איזה נס אתם עוד צריכים?" הוא שאל אותם "לא מספיק שלפני כמה שנים הייתם בהודו וסין ועברתם את כל העברות שבעולם ועכשיו אתם עם זקן ופאות ויש לכם ילדים שלומדים תורה?"
ואני כל היסורים שהיו לי מקודם בגלל העזות דקדושה, כלו כעשן. מרוב תענוג התחלתי להתפתל כמו קיידן קרוס באחד מסרטיה היותר פופולאריים.
כל כך הרבה דמעות תנין וירטואליות ירדו לי באותה שעה, שהיו יכולות לחדש את גאויות הנילוס , אילו הוא היה נהר וירטואלי.
אבל האמת היא שהרב ברנר צודק כאן ותשימו לב למהלך.
מה שהוא אומר זה שאנשים בנויים מעירוב של טוב ורע וזה מאז חטא אדם הראשון.
זה מצב נתון, היחיד שיצא מהמצב הזה , היה מיועדנו בעל ההילולה רבי שמעון בר יוחאי שעליו נאמר "נעשה אדם נאמר בעבורך" ומכאן אנחנו מבינים שהוא תיקן את עצמו עד כדע כך , שהוא ניטרל את החטא.
הבעיה שמדבר עליה הרב ברנר כשהוא תקף את "שובו בנים" , היא ההתמקדות ברע במקום ההתמקדות בטוב. הרי בוודאי שגם בהם ישנן הרבה נקודות טובות, לפחות אותו הבנאדם ששאל את השאלה, נראה חביב למראה, אבל אנשים רוצים להתמקד בשלילי וההתמקדות בשלילי, כמובן מחזקת אותו.
זה מחזיר אותנו לנושא הנקודה הטובה, אותו כתם מעורפל באפלת הלילה , שאותו מקדשים , על מנת לתקן את העולם.
בנושא הזה , רבי נחמן מאוד נחוש , אפילו נחוש יותר מתלמידיו. הוא אומר "תחשוב טוב – יהיה טוב."
עכשיו עוד משהו קרה לי , בשיעור שלאחר מכן , הגיע מישהו שפשוט היה סימבול לכל מה שאני שונא אצל בעלי תשובה. פונפון על הראש, קמע על הצוואר, עיניים בולטות וכמובן דיבלולים בכל כיוון. משום מה התחלנו לדבר על זה שאסור להרוג בעלי חיים, כי מורידים אותם מדרגת חי לדרגת דומם וזה נגד העלאת הניצוצות.
הרב ברנר הזכיר את ההלכה שביום שישי, צריכים לנקות את קורי העכביש .
אז אמרתי , כמובן , ששמה שצריך , צריך , אבל יש להזהר לא לפגוע בעכביש , שהוא חיה מועילה וכו'
מיד המדובלל התחיל לצעוק שצריך להרוג את העביש וצריך להרוג עכבישים , מתי שרואים אותם וכן הלאה וכן הלאה כמנהג המדובללים לדבר שדטויות בשטף.
אז דיברתי אליו מאוד לא יפה ואחרי השיעור אמרתי לעצמי "ברור שצדקתי , אבל אם אני אתנצל בפניו עכשיו, בטוח אני עולה מדרגה."
הלכתי התנצלתי והוא אמר "כן אחי , זה שטויות וכלום"

אחרי השיעור, ניגש אלי גבאי בית הכנסת , למעשה אחד מהגבאים, ניגש אלי ושאל אותי עם בבלוג הכל בסדר.
"ממש הכל בסדר" עניתי לו ולא הבנתי כל כך מה הוא רוצה מחיי, אז הוא אמר שאנשים פנו אליו כדי שיברר אם כבר הורידו את התמונות הבעייתיות מהבלוג.
לא עניתי לו, כיוון שהוא לא צד בעניין. הוא לא גולש לפה ולא מגיב פה,
אבל אני רוצה לשאול את החרדים שגולשים לכאן שאלה פשוטה "מה אתם עושים פה?"
אני לא מדבר על חרדים מודרנים קולים, הם באמת לא היו ניגשים לגבאי הזה ולא היו מתרגשים מהתמונות.
אני מדבר עליכם, בני הליבה שלח העדה החרדית , בוגרי הישיבות החסידיות, בלייני הטישים ומנויי האדמורים.
הרי אתם טוענים שיש לכם תרבות עילית מושלמת, בוהקרת וחסרת פגמים.
הרי אתם מגלגלי עיניים ומרחמים בנדיבות על כל מי שלא נולד ברדיוס קילומטר מכיכר השבת.
הרי אתם מכנים את התרבות המערבית, את הספרות , את האומנות ואת המוזיקה בשמות חינניים כמו "עימקי הטומאה" , "מכשול שער בת רבים" , "הרס הבית היהודי", "מקור לכל חטא ופגם" וכן הלאה.
מה יש לכם מאיתנו? מדברים כאן על רבי נחמן מברסלב, אבל יש כל כך הרבה אתרים אחרים של ברסלב שבהם לא תצטרכו להתקל חלילה בראיון עם פעילת הסביבה קילאי הייזל אותה מכירים בעיקר בזכות הופעתה הפנומנלית על הפוסטר של הסרט קאשבק. . אני אגיד לכם בכנות, אם מחר היה באים אלי מהבד"ץ ומבקשים לשלם לי כדי שאני אכתוב בלוג, שיהיה מיועד לציבור שלכם, לא הייתי יכול לעשות את זה.
אני מכיר את כל הפוליטיקות בין הרב קרמר לרב שכטר? אני יודע למה העיפו את הגבאי של האדמו"ר מויז'ניץ?
אין לי מושג בדברים האלו, בלי לזלזל.
כאן אני כותב על דברים שאני מבין בהם. על מדע בדיוני , על קולנוע וטלוויזיה , על אופנה ושחקנים ושחקניות ודוגמניות ועל הוליווד ועל מוסיקה מודרנית.
אם זה מה שמעניין אתכם, ברוכים הבאים.

אין כמו בני ברק בלילותע!!!!!


מי שיעשה לעצמו טובה ויגיע היום בערב לרחוב רבי עקיבא בבני ברק , באזור הצמתים עם רחובות חזון איש, רש"י והרב שך , ימצא את עצמו בפנטזיה שנרקחה מכמה מיתולגיות ססגוניות במיוחד.\

כל בני ברק בפאניקה כבר שבוע כהכנה לחג הפורים. המדרכות והחנויות מוצפות בממתקים , קישוטים , תחפושות , מסכות – חבל על הזמן. המחירים כאן הם תוצאה של תחרות פרועה. תחפושות שעולות בקניונים מאה חמישים או מאה שישים , כאן תמצאו בשיבעים או שמונים.

המבחר גדול, השוק פרוע, השמיים הם הגבול.

אבל הלילה ,ערב תענית זה שיא הבאלאגן , כיוון שהיום הוא היריד של משלוחי המנות "הטריים". מה שאני ראיתי בדיוק לפני שנה , אלו דברים שלא יאומנו. מוציאים לרחוב מגשים של משלוחי מנות מעוצבים בחמש או בשש מאות שקל ליחידה.

מה משלוח כזה כולל? – בטח שלא "מקופלת" של עלית.

מדובר לדוגמא על מגשי כסף שעליהם מונחים דגי סלומון ענקיים , פרוסים לפרוסות אומנותיות , מקושטים בירקות ובפרחים כשמסביבם כל מיני כדורי זכוכית וכמובן בקבוקי יין מבציר משובח.

יש המוני מגשים כאלו שמוצגים ברחוב כמו מין תערוכה ענקית וזוהרת ואתם תוכלו לראות את נשות בני ברק המכובדות , בפאות ענקיות ובמעילי פרווה , מסתובבות בעצבנות מסביב למגשים ומתלבטות מה להיא ומה לקנות להוא.

חבל על הזמן מה שקורה שם.

קרנבל, עשרות אלפי אנשים ברחובות.

חוץ מזה ,  שלחנו היום את הילדונת לבית הספר החרדי שלה ,בתחפושת נינג'ה . היא פשוט עמדה על זה כי אחיה הצעיר התחפש ל"צב נינג'ה" וגם היא רצתה , אלא שכאן נכנסה לדיון מדיניות בית הספר שלה שאוסר על תחפושת של "חיות טמאות".

האמת, אני אפילו לא קורא לזה פאנטיות. סתם ניסיון לשמור על יוקרה ,מול יתר בתי הספר לבנות חרדיות , שכל אחד מהם מכריז על עליונותו.

טוב שלחנו אותה בתור נינג'אית (מי שמבין בזה יקרא לה אחת מסירנות הנינג'ה , אבל אף אחד לא מבין בזה בבני ברק. הגננת של הילד אמרה "צב עם חרב? כמה מקורי" – בקיצור -קראוונגה!)

תחזיקו לנו אצבעות שלא יעיפו אותה מהבית ספר. הוא ממש מוצלח.

לסיום , ענייני ברסלב.

אתמול בשיעור של הרב ברנר שליט"א , היה מפוצץ. רק אנשים , היו כמעט עשרה , וחוץ מהם , מלאכים, שרפים , ישויות קוסמיות , סוחרי אקסטופלזמה ונשמות של צדיקים , מילאו את החדר את אפס מקום. קשה היה לנשום מרוב להט החרב המתהפכת.

אני הפעם החלטתי לתקוף.

אתם זוכרים שאני לא סובל את מרדכי היהודי , אז שאלתי למה מרדכי היה צריך לצעוק "זעקה גדולה ומרה"? הרי הוא ידע הכל? היה ידע שיש כאן את תיקון הפגם של עמלק , את תיקון פגם המחלוקת, את תיקון שבירת הלוחות וכו'. מה הוא צועק? הוא ידע.

הסביר הרב ברנר, כמעט בקול רם , שהזעקה הגדולה של מרדכי , באה לתקן את אותה זעקה גדולה של עשיו ,כשנודע לו כשגנבו ממנו את הבכורה. עשיו , הרי היה הסבא של עמלק , ובזכות זה שהוא זעק להשם על יעקב , הוא זכה במרכאות , שיצא ממנו עמלק שיעניש את צאצאי יעקב וזה היה צריך תיקון.

מה שמביא אותנו שוב לפסח , שהוא חג הגאולה האמיתי.

החג שהתחיל ב"ויצעקו בני ישראל" והסתיים ב"ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצריים".

שנזכה כולנו לצעוק להשם ולהגאל בקרוב ממש.

פורים שמח.

אנדרואיד בבני ברק


שבוע טוב , חודש טוב, רפואה קרובה לבוא וכל הישועות.

יש המצאה מדהימה שקוראים לה "חנה ובנק", ההמצאה הזו כוללת חניה ובנק שבנויים זה לצד זה. מעטים מאוד ראו את ההמצאה הזו בפעולה , כך שרובם לא מאמינים שהיא בכלל קיימת , אבל אני עצמי ראיתי אותה במו עיני בשנת 1998 בצהלה , ליד בנק אוצר החייל. חוץ מזה, בבני ברק , רואים אותה בכל מקום. בכלל יש מכת חניה בבני ברק , יום שישי בצהריים, ליד המקווה הגדול של ויז'ניץ , שוק בשר , אחים שלי, מאות אנשים נכנסים ויוצאים , רוכלים פותחים באסטות של דיסקים ופחיות , עגלות של סופר מלאות בסירים חדשים, מחכים לטבילה וקיבינמט, חניה אני מוצא עשרים מטר ושיבר מהפתח.
הקיצר, היה לי איזה עניין בבנק ומתוקף כך ,לקחתי איתי את הקדיש(1) ודהרנו צפונה. הקדיש , לא בדיוק היה נחוץ לי כדי לנהל את עינייני הפיננסיים , אבל הייתה לי תיאוריה שהתנועה הדלילה והאיטית ,שמהווה עוד אחד מהפרדוקסים של בני ברק , תגרום לו להרדם במהירות , מה שיחסוך לי לי להמציא עוד סיפור על שולי שילשולי בארץ הדרקונים.

האמת שבכלל לא חנינו ליד הבנק, קודם כל ,בגלל שלא הייתה חניה וחוץ מזה , בגלל שרציתי לחקור עוד איזה חניון נטוש , ליד רחוב נחמיה וגם הייתה לי תאוריה, לפיה טיול רגלי קצר (באמת קצר) , יגרום לילד להרדם יותר מהר כשנחזור.

עינייני הבנק דווקא הסתדרו מהר מאוד, בעיקר בגלל שלא היה ממש תור ושהילד לחץ כל הזמן על הכפתורים הירוקים וזה נמשך עד שהייתי צריך לבצע כמה פעולות יותר מסובכות מסתם ללחוץ על "אישור" ואז פשוט נתתי לו את הנייד ואמרתי לו "תשחק".

לילד יש משחק שהוא מאוד אוהב שנקרא doctor bubbles , והמשחק שלו אפשר לשנינו להמשיך בעיניינינו על הצד הטוב. כשיצאנו מהבנק , התלבטתי עם לקחת לו את הטלפון , אבל בסוף החלטתי שלא. שיהנה קצת , מגיע לו.


בעוד אנו צועדים באיטיות , הקיפה אותנו חבורה של ילדים, בני שבע או שמונה, כלומר מבוגרים מהילד בשלוש שנים בערך. הם היו ממש ילדים טובים, ליטאים של לב בני ברק ולכן הם התעלמו ממני בהתחלה ונצמדו ישר לילד , שנראה בדיוק כמוהם, כלומר , כיפה שחורה "עם סרט"(2) בקוטר הגולגולת , פאות חלקות וכדוריות (צריך לראות כדי להאמין) וציציות משתלשלות. נכון שהוא לבש גם סווצ'ר קנגורו(3) ,ירושה מהבנדוד שקיבל מאמריקה ,אבל בגלל מזג האוויר , הסווצ'ר היה מכוסה ברובו במעיל.

"ילד יש לך אייפון." קרא אחד הילדים "מה אתה חילוני?"

כששמעתי את זה ראיתי שאני רחוק למדי מהקדיש, ושהילדים בכלל לא מקשרים ביני ובינו, כנראה בגלל שאני ממש לא נראיתי כאבא של ליטאי קטון ומושלם.

"זה מהעבודה", הסברתי להם במהירות , כי זכרתי שהיה בזמנו איזה פסק הלכה שמתיר שימוש באינטרנט , או משהו בסגנון, כשזה נעשה לצרכי אוכל נפש.

"ובעבודה מותר?" התרעם אחד הילדים, כנראה לא מספיק המום מהפרש הגילאים בינינו.

"חוץ מזה זה לא אייפון " המשכתי בקו הגנה דומה "זה אנדרואיד".

"הרבה יותר גרוע," ציין ילד אחר שגילה בקיאות מופלאה.

שתקתי וניסיתי לשכנע את הילד להסתלק משם , כשלפתע הבני ברקים התחילו כולם לפעות "תראה לנו!" "תראה לנו!" בעוד שדוקטור בבלס מתחיל לפלוט ציוצים ושריקות. הילד שיתף פעולה יפה מאוד והראה להם את כל האפקטים והם סוף כל סוף סתמו את הפה.

לסיכום,

אני מתנגד לכל הגישה החרדית שדוגלת בבתים נקיים מאייפונים, טלביזיה ואינטרנט, כי ברגע שילדים כאלו נתקלים בתופעות הטכנולוגיות האלו , הם מתפתים לחשוב שדמדובר בדבר נפלא. אני אומר , ההפך. עדיף שבבית יהיה אינטרנט וסאגה ופלאזמה ואילו בבית הספר כל הזמן ידברו נגד זה , במקום להשתיק את העניין ואז יווצר איזון. מצד אחד הילד ידע לשחק בworld of warcraft ומצד שני , הוא ידע שזה לא הכל בחיים.

עם מה התחלנו?


שבוע טוב , חודש טוב, רפואה קרובה לבוא וכל הישועות.

[1] קדיש – (בסלנג חרדי אשכנזי) , הבן שאינו בהכרח בכור , אבל נולד ראשון מבין הזכרים

[2] "הסרט" הוא מין עיטור קטיפתי בשוליים החיצוניים של הכיפה השחורה. לפעמים הוא מקושט בדוגמאות. הטענה היא שכיפות עם סרט, נצמדות יותר טוב לראש. כיפה נטולת סרט, נחשבת לסימן לזילזול באורח החיים החרדי , למרות שרק ילדים קטנים ילכו עם כיפות בעלות סרטים עבים וצעקניים. ידועה האימרה "מי שהולך עם כיפה בלי סרט, בסוף ילך לסרט בלי כיפה".

[3] מין חולצה עבה ספורטיבית שיש לה כיס אחד בעל שני פתחים מקדימה המשמש  לחימום הידיים, אינו נחשב פריט לבוש מצוי אצל הילדים החרדים , שבדרך כלל לובשים סוודרים עם דוגמאות של מעויינים.


האמת שחסר לו שכל


היו לי המון תוכניות לפוסט של הלילה הזה , חשבתי אולי לכתוב סוף כל סוף את הסיפור עם אמריקאן פאי ועבודת השם , ורציתי גם לכתוב כאן מין מכתב וירטואלי למערכת "אדרבה" , שזה מגזין של חוזרים בתשובה , למרות שאני לגמרי לא חוזר בתשובה , אבל לשם יתברך היו בשבילי תוכניות אחרות.

אני לא אחד שהולך לכל שיעור לכל הרצאה. אני מעדיף סרט הוליוודי על פני האזנה לשרשראות ארוכות של קלישאות , שאפילו יכול להפריך בלי להוציא את האצבע מהאף. אבל השם יתברך אוהב אותי ולפעמים הוא עושה מסירות נפש כדי לנתק אותי מהאינטרנט והתקשקשות ההוליוודית שאני כל כך אוהב.

הפעם הוא זיכה אותי , יתברך שמו , במה שרציתי כבר הרבה שנים לעשות ולא הצלחתי וזה שיעור עם הרב אברהם צבי קלוגר שליט"א , שהוא באמת אחד מצדיקי הדור ובכלל הוא יוצר מאוד מענינת .

אז ככה , בכמה מילים.

הרב קלוגר לא מתעסק בהחזרה בתשובה של חילונים. הוא בעסקי החסידויות הותיקות. ההרצאות שלו מופנות בדרך כלל לחרדים אמיתיים מכל מיני חצרות והוא מספר להם דברים , שגורמים להם , ככה , לצאת מהתלם ולהתחיל לחפש את האמת ואם לא לחפש את האמת , אז לכל הפחות להרהר בחיפוש האמת.

אז החסידים האלו (לקחתי אחד מהם טרמפ לפני כמה חודשים והוא הסביר לי ) הם כבר לא כל כך נחים על זרי הדפנה בחסידות אצל האדמו"ר שלהם , אלא מתחילים ללמוד קבלה , ולעשות התבודדות ולחפש עיבורים וכל אותם דברים שאנחנו מדברים עליהם כאן ושגם מעריצי ג'יין פונדה יכולים לעשות.

אז כמובן שחברה החרדית כל העניין הזה , ממש לא זוכה לעידוד והאדמו"ר מצאנז כבר כתב מכתב שמאוד מבקר את הפעילות של הרב קלוגר וחסידות ויז'ניץ הוציאה גם מכתבים והתנגדויות וב"תולדות אהרן" כבר החרימו אברכים שנסעו עם הרב קלוגר לאומן ובקיצור , מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה , ראיתי אותו היום והתחרפנתי . צדיק כתמר.

אז בהשגחה פרטית שבכלל לא ברמת ההבנה שלנו , הגיע כבוד הרב לכאן לאיזה אירוע משפחתי , ארבעה בתים מאיפה שאני גר ונתן שיעור ובקיצור , אשרי העין שראתה.

אז אני רוצה לספר לכם , סיפור קצר שהוא סיפר.

פעם , במדינה אחת היה מלך והמלך נהיה חולה. הגיעו כל הרופאים וניסו ככה וניסו אחרת , בסוף הגיעו למסקנה שאין למלך תרופה אלא אחת , הוא צריך ללבוש חולצה של בן אדם שאין לו דאגות.

יצאו האבירים והפרשים לחפש כזה בן אדם , כדי לרפא את המלך ולא הלך להם. הנסיכים בכו שמספרים עליהם שקרים והזקנים בכו שכואב להם והילדים בכו שלא מרשים להם והעשירים בכו על הבורסה וכל אחד מצא סיבה לדאגה.

המשיכו לחפש בסוף הגיעו למזבלה ועל ראש המזבלה הם מצאו בנאדם שחי שם , קבור בזבל. שאלו אותו מה קורה איתו ומה שלומו , אז הוא אמר להם שהכל בסדר. הוא אוכל מה שהוא מוצא וכשקר לו הוא מתחפר עמוק ואם חם לו הוא יוצא החוצה. המשיכו לשאול אותו וראו שאכן כך , אדם בלי דאגות. אז הם אמרו לו "טוב , תביא לנו את החולצה שלך."

הוא ענה להם "אילו הייתה לי חולצה , היו לי דאגות."

זה הסיפור וכשהרב שליט"א סיפר אותו כולם התפעמו , אבל הם היו מזרוחניקים , שעדיף שאני לא אגיד כלום , אבל אני לא פראייר , אותי חינכו בפונה , אצל אושו , את הסיפור הזה כבר יכולתי לנחש מהזן טארוט. מיד שאלתי את הרב אם אותו האיש שבזבל הוא האדם האידאלי לדעתו.

"לא ," הוא ענה לי באנחה "גם לו חסר משהו , חסר לו שכל.".

ברוך השם.

טוב , נ.ב. קצר . אתם זוכרים שסיפרתי לכם על נסיעה עם הרב עופר ארז שליט"א , נכון ? לאומן? לציון הקדוש? זוכרים משהו?

נזכרתם?

עכשיו, אני לא מבין מה הקטע שלכם.

הלילה תלכו לישון בתל אביב המסריחה ומחר הכל יכול לקרות. הכלב שלכם המגעיל יחטוף סרטן , החברה שלכם תברח עם הספר ההומו , תתפסי את בעלך מול ערוץ האופנה , הבוס יתעצבן , הפרויקט יתחרבן ואתם תעשו מה שהמיינד המכאני שלכם תמיד עושה ותחפשו איזו הקלה , או מזור או בריחה כמו שתמיד אתם עושים.

אבל מה? המסיבות מלאות באנשים מממגעילים והסמים כהר יוצאים מהאף והסטוצים הופכים להיות פחות ופחות שווים את המאמץ אז בסופו של דבר תגידו לעצמכם "טוב ניסע לצדיק , מה יש להפסיד?"

אז זהו שיש מה להפסיד , כי לנסוע עם הרבנית צנחני או עם מדרשת גרורות או עם ארגון לב הקברים , זה לא לנסוע עם הרב עופר ארז שליט"א , אתם לא מבינים את זה לבד? זה לא סתם מישהו נחמד שמעביר לכם את הקור בסבבה , זה בנאדם שהיה חילוני , ששיחק כדורסל עם החבר'ה ברמת גן והלך עם כולם לאוניברסיטה ולצבא והנה היום במאה שערים מורידים בפניו את השטריימל.

זה לא פשוט. שמה עצם העובדה שלא גדלת בשכונה כבר אתה חצי בגהנום ואוניברסיטה זה קליפה והצבא הוא טומאת הטומאות והנה הרב עופר ארז באדישות יושב אצלם בשכונה והם באים להתייעץ איתו . ראיתי במו עיני.

טוב , גם הרב ברלנד הוא ככה , אבל הרב ברלנד הוא לא בדיוק מסתובב ויוצא לטיולים מאורגנים.

נצלו את ההזדמנות , חמודים.

השם אוהב אתכם , קחו הכל בקלוווות.