ניסים לא נמצא


אהלן חברים, חודש טוב.
השם לא עזב אותנו ואנחנו שוב פה.
061713_1346_1.png
לא מזמן התבקשתי כאן להתייחס לנושא "הכיסא הריק" בברסלב.
בעיקרון, הנושא מאוד פשוט וברור, אבל בעוונותינו , אנחנו רואים , שככל שדבר יותר ברור, כך יותר טועים בו.
ממש טאואיזם במיטבו.
השבת הירהרתי בכך, שהנה אני, בפינה עלובה, בעיר סתמית, "עולה לשידור" מדי פעם וזוכה לקבל כל כך הרבה הקשבה ותשומת לב. זאת זכות גדולה ובהחלט היא מדגישה את מידת המחויבות שצריכה להיות לי אל כל הקוראים הנהדרים שלי.
תודה לכם, בואו נתחיל.
ובכן סיפרנו מתחיל, כראוי, בספר בראשית.
יוסף מסתכסך עם אחיו והם אורבים לו ומשליכים אותו לבור.
כך מתאר את הנסיבות עורכו האלמוני של התנ"ך:

. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

זו סיטואציה מזעזעת ואני חושב שלא מספיק מתייחסים כאן למימד האנושי. דמיינו לכם ילד קטן, אהוב ומתוק ותמים, שהאחים שלו תופסים אותו, מפשיטים ממנו את הבגדים וזורקים אותו לאיזה בור אפל ומלוכלך. איזו סיטואציה אכזרית, אלימה וניבזית.
בכל כך הרבה סבל מדובר כאן, בכל כך הרבה אכזריות, בכל כך הרבה אומללות.גם רבנים גדולים וגם קטנים כמוני, קוראים את התנ"ך במין בולמוס כזה למציאת עוד ועוד סודות מיסטיים, ואנו שוכחים תמיד שמדובר בבני אדם אדם, שמדובר ברגשות, שמדובר בזוועה.
אילו היה כאן בודהיסט, זה כל מה שהיה מעניין אותו.
עזוב אותו מגורלות, מתיקונים ומנובאות.
הבודהיסטים מסתכלים על הסבל, על המצוקה ועל האומללות, כי הם אומרים "עזוב אותך מסיסמאות, הזוועה הזו היא השורה התחתונה של יוסף ואחיו. אסור שהמילים הגבוהות תעמעמנה את המציאות המבעיתה שמציג בפנינו התנ"ך".
יכול להיות שעוד נחזור לזה.
ציטטנו כאן פסוק שאומר שאת יוסף השליכו אל הבור, מה רש"י הקדוש כותב על הפסוק הזה?

מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

זאת כאילו השורה התחתונה. רש"י אומר שהבור הריק, מכיל נחשים ועקרבים ודין הכיסא הריק הוא כמו הבור הריק, גם בכסא הריק של רבי נחמן בן פייגא נמצאים נחשים ועקרבים.
אני לא אנקוב בשמות, אנחנו לא עושים את זה כאן וגם אין צורך.
השיטה מאוד פשוטה, אתם רואים מישהו שיושב בכיסא, קלעתם בול.
למעשה, כל מי שבכלל יש לו כיסא, נשרף.
מה הכוונה כיסא? הכוונה בכיסא, כמו בממשלה, גיחי גיחי, נצמדים לכיסא, חושבים רק על הכיסא, רק שבממשלה זה סבבה, זה בסדר.
בברסלב זה לא הולך.
יש כיסא אחד והוא ריק.
אתם יודעים כמה רבנים גדולים יש בברסלב? כמה תותחים יש?
יש את בר לב ויש את אנשין ואת שכטר ואת חשין ואת קוויאק, ואת קלוגר, תותחים. כל אחד מהם יכול להיות אדמו"ר, כל אחד מהם יכול להיות מנהיג, אבל הם יודעים שזה או כיסא או ברסלב.
מי שבוחר בכסא, הוא נגדנו, הוא בחר בצד האפל.

עצם הרצון בשררה, עצם תאוות הכוח, התכסיסנות האיטנטרסנטית, הם מבהירים לנו, שאנשי הכיסאות, האדמור"ים החדשים ועסקניהם, מנוגדים לתהליך הרוחני של ברסלב.
אתה יכול להיות בממשלה ולהיות קשור לברסלב, אבל אסור לערבב, אי אפשר להיות בממשלה של ברסלב, אין כיסאות כאן, יש אחד והוא ריק. רק נחשים ועקרבים שם.

זה ההסבר השיטחי ויש עוד עניין, אבל לפני זה רציתי לחלוק איתכם סרטון נדיר, שממנו ניתן לראות את סוג העבודה הרוחנית בפונה.
בעיקרון, כל סדנה בפונה שעושים בה איזו פעילות תודעתית, נקראת "קבוצה" ו"קבוצות" כאלו דורשות הרשמה ותשלום ולעיתים גם ראיון קבלה. חוץ מהקבוצות והמדיטציות החופשיות, יש בכל ערב גם "הרצאה", שפעם היה נושא אותה אושו בעצמו ואחרי מותו מציגים שם הרצאה מוקלטת, שמקרינים אותה על מסך, היישר מעל הכסא הריק של אושו.

זה בכלל מצחיק, שגם בברסלב וגם בפונה ישנו כיסא ריק, אבל היחס אליו שונה בשני המקומות.
בפונה שומרים על ריקנותו של הכסא מכל משמר, למרות שייתכן שיש מי שראוי לשבת עליו. אולי קיראן, אולי סאנדארשי.
בברסלב, אנחנו לא צריכים לשמור על ריקנותו של הכסא, ברור לנו שרק מנוולים, מטורפים ורשעים, יישבו עליו.
נחזור לפונה ולקבוצות.
ההרצאה של אושו הייתה יכולה להמשך שעה וחצי או שעתיים והרבה פעמים היא עסקה רציניים ומטרידים מאוד, אז מה שעשו שם מדי כמה ימים היה "קבוצת מוזיקה". אושו היה הולך, ועל הבמה היו עולים כמה נגנים ופשוט היו מרקידים את הקהל, כדי להוציא את כל העצבים והמחשבות המשונות.
אני בעצמי הייתי בכמה קבוצות מוזיקה והיה ממש כיף. אז זה מה שנראה בסרטון, קבוצת מוסיקה משנת 1979, כשאושו היה בשיא כוחו.

אלוהים, זה נראה כמעט ננחי, רק חסרים הפונפונים.

אז מה העומק כאן? מה היסוד הרוחני לעניין הכסא הריק?

אני אספר לכם סיפור.

בתחילת שנות התשעים, בעקבות הרפורמה בשירותי הטלפון, ההורים שלי הזמינו לבית, קו טלפון נוסף. מסתבר שהמספר שהמספר שהם קיבלו, היה מספר "משומש" ורצה הגורל שגם היה משומש מאוד. לא עבר יום, שלא קיבלנו שם שיחה אחת או שתיים של אנשים ונשים שחיפשו איזה אחד, ניסים.
באיזה שלב, כל עצבן אותי ואני גם אז, כמו היום, נקטתי במדיניות של "אפס סובלנות", ופשוט הייתי עונה לאנשים האלו בצורה לא נעימה.
אין לי מה להתגאות בזה, האנשים האלו לא היו אשמים, שניסים ההוא לא עדכן אותם על שינוי המספר שלו, אבל אותנו הם הטרידו.
אני זוכר שפעם התקשרה מישהי עם קול מורתי כזה וחיפשה את ניסים.
"ניסים לא נמצא", עניתי לה.
"מתי הוא יהיה?" היא שאלה.
"אני לא יודע," השבתי "הוא אף פעם לא היה כאן."
איך היא כעסה עלי, המורה החביבה. אני מקווה שמאז הטבתי את דרכיי.

כשאנחנו מדברים על הצדיק, למה אנחנו מתכוונים?
אני טוען שהכוונה כאן למה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו:

וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר וַאֲפִלּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל,

יש למצב הזה הסבר, לפי מה שמקובל בחסידות ברסלב ולפי מה ששמעתי הרב שמעון טייכנר שליט"א, שאצלו למדתי את התורה הזו.

ההסבר הוא שהנשמות מסודרות בצורת עץ.
רוב הנשמות הם עלים. עלים יש הרבה והעלה הוא תלוי, אבל שום דבר לא תלוי בו, כך גם הנשמות שהן עלים, מושלים עליהן והן אינן מושלות.
בעץ יש גם ענפים קטנים, כל ענף קטן, תלויים הרבה עלים, הוא מולך עליהם, לצורך העניין. מצד שני, גם הענף הקטן הוא אחד מהרבה ענפים קטנים שיוצאים מענף בינוני אחד, שהוא מולך על כולם ולא רק שהוא מולך על על כל הענפים הקטנים שיוצאים ממנו, הוא גם מולך על כל העלים שיוצאים מכל ענף קטן.
כך הענפים הולכים וגדלים וכל ענף גדול משול לנשמה אחת, לאדם אחד ויחיד, שמולך על על ענפים בינוניים ועל כל הענפים הקטנים שיוצאים מהם ועל כל העלים שיוצאים מהענפים הקטנים.
זהו עיקרון "המלכות דאיתכסייה", שלטון הנשמות הסמוי".
קל להבין שבתחתית העץ של הנשמות נמצא הגזע ומתוך הגזע הזה יוצאים כמה ענפים גדולים וכו' ומה שיוצא בסוף זה שהגזע הוא הנשמה הגדולה ביותר והוא שולט על כל הנשמות, הגדולות, הקטנות והזעירות.
אני אומר, מה שאמרו חסידי ברסלב תמיד, שהגזע הזה הוא הנשמה של הצדיק והוא שולט בחשאי על כל הנשמות שבעולם.
נראה לכם שהגזע הזה הוא בנאדם? זה הגיוני?
תראו כמה אנשים יש, תראו בכמה דברים שונים ומשונים הם מתעסקים, תראו כמה חיו בעבר, כמה נולדו ויוולדו, ותבינו שהצדיק מולך על כולם.
לא מדובר כאן באדם, או לפחות, לא אדם כמו שאנחנו מבינים את המושג.
אז מה היה רבי נחמן בן פייגא? מה היה האדמו"ר מברסלב? הרי אני לא הגעתי לכאן כדי לכפור ברבינו הקדוש ולהגיד שהוא אינו צדיק האמת.
אז האמת שרבינו, אותו תינוק שנולד במז'יבוז', שגדל ביערות סביב אוסוטה ואז הפך לאדמו"ר במדווידקה ואחר כך בברסלב ונקבר לבסוף באומן, הוא לא הצדיק. הוא רק מה שאנחנו הצלחנו לראות ממנו.
כמו דולפין שעולה לנשום אחת לכמה זמן, וצולל בחזרה למעמקי האוקיינוס.
הוא מוציא את הראש מהמים , מזנק וחוזר אל התהום. אחריו הוא משאיר כמה בועות של קצף, שמסמנות את המקום בו הוא היה.
הצדיק הוא בן אלמוות, הוא חי לעולם והמציאות שלו, היא משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס.
רבינו נחמן בן פייגא, הוא רק אותו רגע זעיר שראו את הצדיק מזנק החוצה אל האור ואילו כל התורות והספרים והפירושים של ברסלב, הם רק הבועות, שנשארו מהזינוק.
לכן אמר רבי אברהם בר נחמן, שכל מה שאנחנו יכולים להגיד על המדרגה של רבינו, זה שיש לו הכוח לתקן את כל הנשמות, ויותר לנו אסור לנו להגיד, כי אנשים יבינו את זה לא נכון.
זאת אומרת, הכסא ריק, בגלל שהצדיק אף פעם לא היה שם.
מה שהיה שם, זו רק אשליה, זו רק השתקפות רגעית של הצדיק, לכן הכסא ריק ותמיד היה ריק ותמיד יישאר ריק.

אם הזכרנו את אושו, אז זה מה שהיה כתוב על המצבה שלו "מעולם לא נולד, מעולם לא מת"
נשאר עוד נושא קטן ומאוד חשוב, איך זה ייתכן הרי שקיים כסא או מקום שהוא תמיד ריק מטיבו.
בשביל זה אנחנו צריכים להתעסק עם מושג קבלי שנקרא "החלל הפנוי".
החלל הפנוי הוא ריקנות מוחלטת שנמצאת בין האור האינסופי לבין העולמות הנבראים. הריקנות הזו היא הכרחית, כיוון שמבלעדיה, האור האינסופי, היה מבטל מיד את כל הבריאה. היא הייתה נעלמת בתוכו כמו טיפה בים.
מטבע הדברים, הריקנות הזו, החלל הפנוי הזה, חייבת להיות ריק מכל מציאות, כיוון שאם יהיה בו משהו, העולם יתבטל, כי דרך אותה מציאות, אותה השפעה, האור הניצחי יכול לפרוץ אל עולם הבריאה ואז כלום.
ישנה תורה מאוד מסובכת בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד, שם מדובר על החלל הפנוי הזה.
אני לא אצטט כאן את כולה, כי קשה להבין,ף אבל בעיקרון היא אומרת שישנן שני סוגי כפירות.
הסוג הראשון של הכפירה, הוא של העבירות והחוכמות החיצוניות וזאת הכפירה, קרויה הכפירה של הקליפות.
מי שנפל לשם, יכול לצאת, כי הקליפות מטיבן, המקור שלהן הוא באיזה קלקול בקדושה, קילקול באמת ומה שאפשר לקלקל, גם אפשר לתקן. אימרה ברסלבית ידועה.
הסוג השני של הכפירה, הוא הסוג של החלל הפנוי. משם אי אפשר לצאת, כי כל מה ששם נעלם. לא יכול להתקיים שם כלום, כיוון שאם היה קיים, היה סוף לעולם.
לכן נשמות שנפלו לכפירה השניה, זה סופן.
אומר רבי נחמן סתורה ס"ד, סעיף ג':

אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה
הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ
וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל
עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם
הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת
כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי
הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה…
וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי
שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה
וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם

ז"א, החלל הפנוי, הוא יכול להכיל רק את הצדיק הגדול וזה המקום שלו, המקום הריק.
אוקיי,
מקווה שעניתי על משהו מהשאלה,
חוץ מזה, אומן מתקרבת ואני הבטחתי להכין מפת אטרקציות.
חוץ מזה, אתם יודעים איפה הייתי שלשום? בתפילת ראש חודש אלול? כאן:

היה פשוט מדהים, נראה לי שאני אגיע כל חודש.
נראה לכם שזו התגרות ברשעים?
מה שכתוב בתורה ח' בליקוטי מוהר"ן תורה ח:

אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה והרוח שלו גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל ויוכל להזיק לו,

יכול להיות שאתם צודקים, אבל בוודאי שניתן למצוא לזה פיתרון עד לראשון לספטמבר, אז מתכננים בכותל אמירת סליחות חגיגית ובתקווה שגם מוסיקלית.

חודש טוב , אהובים.
חודש הבא באומן.
בראשון לספטמבר

המנון לאתאיזם


בדבר אחד האתאיסטים צודקים לגמרי, האדם המציא את אלוהים.

לא שאלוהים אינו קיים. קיים מאוד.

אחד משמות האל באיסלם הוא מָאוּג'וּד , כלומר "קיים" ואין קיים כמוהו.

לא שאלוהים לא התקיים לפני האדם. התקיים בהחלט.

אבל הם צודקים לגמרי בכך שהאדם המציא את אלוהים ולא רק זה שהמציא את אלוהים, הוא ממציא את אלוהים כל הזמן מחדש.

למה אני מתכוון?

בגלל שאנחנו לא יודעים להסביר תופעות רוחניות, אנחנו בונים איזה מודל ולמודל הזה ישנה קוסמולוגיה מסוימת. מה הכוונה כאן בקוסמולוגיה? מבנה אלוהי יקומי כלשהו, שאומר לדוגמא שיש אלוהים והוא יושב על כסא הכבוד ומתחתיו ישנו בית דין של מעלה ומלאכים ושרפים וכן הלאה.

אנשים חושבים שהמודל נובע מהקוסמולוגיה, אבל ההפך הוא הנכון, הקוסמולוגיה נובעת מהמודל.

המצאנו את כל הפמליה של מעלה,כדי להסביר איזו תופעה ואם כל יום נתקל בתופעה אחרת ונמציא מודל חדש, גם תומצא קוסמולוגיה חדשה, יומצא אלוהים חדש.

זה חלק מהתהליך של השכל האנושי, כשהוא נתקל בלא נודע, הוא מפענח אותו והפענוח הזה, המשמעות שלו היא תיאולוגית. הוא מיצר מחדש את האלוהות ואת הבריאה.

תכף נחזור לזה, אבל ראשית נתייחס להצהרה הזו שהשמיע ידידנו המכובד, נריה הי"ו בפוסט האחרון שלנו.

ובכן זה מה שהוא אמר:


אני כבר זמן רב חושב על הכיוון הזה ,תמיד הרגשתי שרבי נתן לקח ברצינות תהומית את העניין של רבינו ככה שהוא אפי' מתעד את הדאחקות שלו (ואמר בלשון צחות וכדו') בצורה נורא רצינית וכל דבר הוא ברר ושאל וחפר לרבינו ושוב בדק אם מה שהוא עושה זה נכון(כמו הסיפור עם ה"דער אמיתר אמת" שהציעו למוהרנת להיות רב) ובגלל זה הוא העביר את הכל הכי קרוב למקור שיכול להיות כי הוא לא חשב מה הוא חושב ומרגיש ורוצה אלא מה רבינו .זה לא נקרא כלי משחק אלא תלמיד ולא ניצול אלא ביטול,זה עלול להראות דומה.אשריך לא ידעתי לשים את זה בכלים בודהיסטים אושואיסטים פונאיים ושאר ירקות.

אז ככה, חביבי.

בזן נהוג לומר "אוי למורה ואוי לתלמיד".

מה הרעיון? מכירים את הביטול, את הלימוד ואת היחסים בין המורה לתלמידיו אבל כל אלו לא חשובים. מה שחשוב הוא השחרור, הטראנספורמציה.

אנחנו לא לומדים כדי להיות חכמים ואנחנו לא מתקרבים אל המורה כי הוא אדם נעים, או כי הוא צדיק, או כי כיף לנו איתו. אנחנו רוצים שחרור, אנחנו רוצים הארה ומה שאני אומר בהקשר של מוהרנ"ת, זה שאני לא יודע אם הוא זכה. עכשיו תשכח את פונה ואת המזרח ואת הניו אייג' ואת הכל. אני אגיד לך מה שלימדו אותי רבותי הברסלבים ממאה שערים. הם נתנו הסבר למה קראו לספר על רבינו "חיי מוהר"ן" ולספר על רבי נתן "ימי מוהרנ"ת". ההסבר שלהם היה שלרבי נחמן היו חיים, כלומר, כל הקיום שלו היה מהות אחת מושלמת, ואילו למוהרנ"ת היו "ימים", כלומר אצלו היה יום ככה ויום ככה.

זה מה שאמרו לי במאה שערים. וזה מוכיח את הענין של ההארה. רבי נחמן מתעורר בגיל צעיר מאוד וכך עוברים עליו כל חייו, במודעות עליונה מוחלטת ואילו רבי נתן, נמצא לעיתים ברמה תודעתית מרקיעת שחקים ולפעמים הוא נמצא במצב של בלבול וחוסר אונים.
במצב הזה הודו רבני ברסלב בכל הדורות. זו הצורה שהגרעין הקשה של החסידות ראה, הבין והכיר. אפילו הרב ברלנד בשיחה לרגל ההילולה של מוהרנ"ת לפני שנתיים, כשהסתתר בצפון הארץ אמר שרבי נחמן משול לאור החמה ורבי נתן משול לאור הלבנה. החמה מטיבה תמיד זורחת ואילו הלבנה לפעמים מוארת, לפעמים חשוכה ולפעמים היא באיזה מצב ביניים.
כשיטה, אני לא חושב שחסידות ברסלב קיבלה את מציאות הארת הבודהא, כפי שאנחנו מכירים אותה בבודהיזם לזרמיו. הכפירה המודחקת הזו, אולי היא הסיבה שאתה נרתע מההסבר שלי.

אלא שזו תיאוריה ע"ג תיאוריה, מסוג השעשועים שאנחנו מרשים לעצמנו לערוך דווקא מכיוון שאנחנו באמת "יושבים בין ידידים" במובן הוירטואלי. אילו אני או אתה היינו מתמודדים עם תוצאותיה של הנבערות והחשכה, היינו דורשים מעצנו לתת תשובה יותר מעמיקה והגונה לחסרונה של ההארה הזו במסורת ברסלב.
עד כאן, בנושא הזה.

עכשיו משהו יותר חשוב.
ראיתם את השאלה הזו?

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם,
הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…
נכון,לרוב העולם אי אפשר אפילו לספר את זה אבל מי שנכנס לפה הוא לא רוב העולם…צריך להמשיך להתפלל שנזכה לעיניים שרואות מעבר לקיים ומבעד למסכי ענן הערפל…
עכשיו שאלה,
הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."
עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו
על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,
ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

לשאלה הזאת באמת קשה לענות, כי היא מלאה בכל מיני הנחות מוטעות וקפיצה למסקנות משונות וזו הסיבה שאני שונא ללמד פרונטאלית, כי מגיעים אנשים עם האנרגיות של הרחוב והמנטליות של תוכניות ריאלטי ומיד מראים עד כמה יש להם דעות מגובשות בנושאים רוחניים מופשטים ובסודות וברזים של עולמות עליונים ובפילוסופיות עמוקות ששניים וחצי אנשים במהלך ההיסטוריה הבינו אותם עד הסוף.


בוודאי שאני לא מדבר על אובי ואן, הבחור שאל את השאלה, הוא אדם מצויין ואהוב ונבון, אבל הוא מתחכם ובגללו אני צריך לעבוד ממש קשה, אז אני אפסיק לרחם על עצמי ואגש לענין.


בגלל שהשאלה ארוכה ומוכרבת, נלך בשיטת אושו ונעשה לה פירוק לגורמים

אתה דווקא כן מדבר עם בודהיסטים אם כי לא כאלה שמודעים לעצמם, הרי אם אתה אומר שרבינו הוא מואר בודהיסטי ומשנתו היא סוג כזה או אחר של בודהיזם ממילא מי שמנסה לינוק מתורתו יונק בודהיזם עם ציציות כמו שכתבת…

בודהיזם הוא תפיסה רוחנית מסויימת. לא מלמדים אותה בברסלב היום. נדיר מאוד שמישהו מגלה אותה ומיישם אותה בעצמו. לכן אתם לא בודהיסטים ולא למדתם בברסלב בודהיזם. מה שיכול להיות, וזה גם נדיר, שיבוא איזה בודהיסט שיחצה את הקווים ואז בפריפריה שלו הוא יהיה ברסלב, אבל בתוך תוכו, הוא ימשיך לשמור על עקרונות הבודהיזם. זה לא ממש קורה, בעיקר בגלל שבודהיסטים כאלו פנימים, הם דבר מאוד מאוד נדיר. למצוא אחד כזה שהחליט להיות ברסלבי, זה כמו למצוא מחט בערימה של שחת.

הרב עופר ארז,
לטענתך הרב הוא ואני מצטט "והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית."

זה נכון מאוד. והרב עופר הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
מה הופך את הרב עופר ארז לבודהיסט? העבודה הרוחנית שלו על שני הקצות. מצד אחד מוטיבציה, מצד שני התנזרות.
כשאני מדבר על התנזרות, אני לא מתכוון למצות לא תעשה ושמירת כשרות וכל הקישקושים האלו, אני מתכוון להמנעות מכל דבר שפוגע באדם מבחינה רוחנית.
איך יודעים מה זה?
צריך להרגיש.
השיטה הזאת של ההרגשה מה נכון ומה לא נכון, מאוד שנואה בברסלב של היום. גם הרב עופר ארז מתנגד לה.
למה היא שנואה? כי ככה אי אפשר להחזיר אנשים בתשובה. אם תגיד להם, שהם אמורים להרגיש מה לא טוב בשבילם, אז הם יגידו שמרגיש להם מצויין לנסוע לים ולאכול חזיר ואז לא החזרת אותם בתשובה ואוי ואבוי.
מי שמרגיש את הדברים האלו, זה תמיד הנשמות הגבהות, בדרך כלל בסגנון.
כמו שאמרתי בפוסט קודם, נשמה גבוהה בדרך כלל אינה רגועה, בגלל שהיא יותר מדי קשורה לרוחני והחומר אינו מספיק לה. מכיוון שכך, יש סיכוי שהיא תעבור איזה תהליך שיגרום לה לפתח רגישות רוחנית. זה מתאים לה, היא תימשך לפיתוח הרגישות הזו, כי היא תמצא בו תועלת. בזכות הרגישות הזאת, היא תרגיש יותר טוב.
אז האם הבודהיסטים נשמות גבוהות? האם הם רגישים?
לא יותר מכל אחד אחר, אבל הם עוקפים את הבעיה הזו בשיטה שלהם שהיא מדהימה בפשטותה, אצל הבודהיסטים הכל אסור.
הכל.
לנזיר הבודהיסטי אין משפחה, אין בית, אין רכוש, הוא לא שותה , לא מעשן, לא מקיים יחסי מין ואוכל רק מעט אוכל תפל שיחזיק אותו על הרגליים.
האם זה עובד?
תלוי מה המטרה.
אצל הבודהיסטים המטרה היא לא להשיג מדרגות רוחניות, המטרה היא להמנע מסבל ואת המטרה שלהם הם משיגים יופי.
אצל הברסלבים, אין התנזרות, חוץ מאשר אצל אנשים גדולים באמת, שמרגישים את זה, כמו הרב עופר ארז שליט"א, אבל הוא לא יעביר את המסר הלאה. פוליטיקה.
הלאה,

עכשיו כפי שאני זוכר ואני לא מוצא את זה כרגע גם כתבת שהוא עשה עבודה בודהיסטית עצומה אפילו שהוא לא מודע לכך…זאת אומרת שנשמה גדולה כמו של הרב עופר שתקיים את העצות של רבינו הקדוש תזכה למדרגות רוחניות עצומות ונשגבות גם בלי פונה ההכרחית גורודייף ההכרחי וגם הסייטולוגיה וגם גאוטמה אדוננו

כבר הסברתי למה זה לא נכון, הוא לא עשה עבודה ברסלבית, הוא עשה עבודה בודהיסטית, הוא מלמד אותה, כי לרוב האנשים היא לא תגרום להגיע ל"מדרגות", סתם היא תציל אותם מהסבל וזה לא דרכה של חסידות ברסלב.

בחסידות ברסלב, לא צריכים להנצל מהסבל. זו לא המטרה.

אמרת עוד משהו, אובי ואן?

על אותו משקל גם הרב ברנר לא בדיוק עבר במקומות האלה,

אני בטוח שלא עבר בסיינטולוגיה בכלל, אבל חוץ מזה, אני לא יכול להגדיר את השיטה שלו. הוא באובססיה. מגיל 12, נראה לי הוא רץ במעגלים מסביב לכל חסידי ברסלב הותיקים. הוא מדשדש בלילות לקברי צדיקים נשכחים בין הסלעים, הוא רעב וקפא במירון פעמים אינספור, הוא לומד ומלמד ולומד ומלמד, עד שהוא מתמוטט. כשאדם בונה כלים כאלו, הוא כמו שואב, ששואב את אלוהים.

אתה רוצה לנסות את השיטה, אובי ואן? ספק אם אבירי ג'דיי יעמדו במשימה.

אז זה הסוף?

ממילא יוצא שאפשר להיות בוסהיסט ברסלברי מובהק גם מבלי לעבור בפונה והכל בתנאי שאתה באמת נשמה גדולה,
אם אתה נשמה קטנה אז איך בדיוק פונה תעזור,נשמות קטנות מעדיפות לעשות סמים בגואה,הלא כן?

פונה הוקמה מתוך ניסיון חדש ונועז, ללכת בדרך ההפוכה. הדרך הקשה יותר. בפונה קודם כל מפתחים רגישות. כל השיטות האחרות, כולל ברסלב, כולל הבודהיזם אומרות לך "זו האמת, עכשיו תעבוד כדי להגיע אליה".
פונה אומרת "אנחנו לא אומרים לך מה האמת, אנחנו רק נלמד אותך איך לזהות אותה כשתגיע אליה."
זה הכי קשה, אין במה להאמין, אין נכון או לא נכון, אין מטרה, יש רק כניסה פנימה, רק עירנות, רק רגישות.
אני הייתי שם ואז הגעתי לאומן וראיתי.
אבל את הדבר הזה שראיתי, אין לי איך לתת לך, אובי ואן קנובי, כי אין לך עיניים לראות את הקולות האלו, אין לך ידיים לשחות שם.
אז אתה נשמה גדולה ואתה מרגיש משהו, כמו שדה מגנטי, כמו דגדוג כזה, כמו הרגשה של וודאות, אבל אין לך את הכלים, להרכיב שפה מכל הרמזים האלו, אתה מגשש באפילה.

יאללה.
נשמע ונתבשר.

 

איפה הייתי?


לכבוד קוראותי הנאצלות, הנעימות והאהובות וקוראי החביבים, הצנועים והאמיצים, השם עימכם תחיו ותזכו לכ הישועות בזכות הצדיק הקדוש האמיתי, שלדבריו הקדושים והמאירים מייחל כל בר לב טהור החפץ בעבודת השם בקדושה ובכיסופים נפלאים עד אין קץ לכל הדורות עד ביאת גואל צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.


אוף, שכחתי את סימון הגבלת הגיל.



אז איפה הייתי?
יש כזה קטע בברסלב, לא אצלינו, אבל במקומות אחרים, שקיים זלזול מסויים בגדולי ישראל שלא שייכים לחסידות. כאילו, אומרים על איזה תלמיד חכם, שהוא היה בקי והיה פוסק גדול ובעל יראת שמים, אבל אפעס, הוא לא ברסלבר, הוא לא מקושר לצדיק, אז הוא אמר מה שאמר ולא צריך להתייחס לזה יותר מדי ברצינות. גם אני חושב ככה לפעמים, יותר מזה, אני הראשון שהיה צריך לחשוב ככה.
הרי מה הקטע שלי?
שמעתם פעם על "יוגה יהודית" שהשם ישמור?
שמעתם על "ויפאסנה יהודית – ימים של שתיקה מלאה המבוססים על דרכים בעבודה עצמית ע"פ תורת הנסתר והקבלה האמיתית והטהורה". דא.
שמעתם. מה הקטע?
כמה חבר'ה חמודים כאלו, הלכו להודו ונהיו קצת רוחניים. הלכו לסאי בבא, עשו חצי סדנה ברישיקש, עשו רבע קורס יוגה בקרלה שם ובהודו הכל נחשב. כל קשקשן הוא מלך, כל פוסטמה מתקשרת לאמא אדמה, הכל טוב ויפה וגם הסיגריות עולות גרושים. אלא מה? חוזרים לארץ ומגלים שלאף אחד לא אכפת. אם אין לך תואר, אם לא עשית קורס חובלים, אתה אפס. לאף אחד לא אכפת מהתובנות הרוחניות שלך, גם לא יתנו לך לעשות קורס טאי צ'י לפנסיונרים על הדשא ליד המתנ"ס, אם אתה לא מביא אישור מוינגייט.
אבל בינינו, למי יש כוח?
חזרת מהודו, היה לך סבבה, כולם אהבו אותך ועכשיו כולם נעלמו.
מה תעשה?
יש איזה חבדניק בשכונה. אף פעם לא שמת לב אליו יותר מדי. בחור משונה, לבוש מוזר עושה כל מיני טקסים מצחיקים, אבל מה שקורה, זה שכולם נעלמים לך, הוא עוד שם. הוא מחייך, הוא מקשיב לך. הוא מזמין אותך לשבת, אתה פוגש את אישתו המקסימה, את הילדים המחונכים שלו ופתאום מישהו מתייחס אליך ברצינות בעולם הקר הזה.
מן הון להון אתה נגרף בזרם והכל בסדר. אתה פוגש בלי סוף אנשים כמוך, אנשים שמכבדים אותך, אנשים שלא דורשים ממך להציג תעודות, אנשים שלגמרי כופרים בכל המטריאליזם החזירי הזה. אנשים שמעריכים דעות רוחניות ושמעריצים רק רבנים רוחניים וסגפנים ולא את כל הכסף והג'יפים והחומרנות הזאת.
אז עברת לצד שלהם וכולם שוב אוהבים אותך, אבל פתאום אתה תופס שבשורה התחתונה שוב אתה כמו כולם אז מה אתה שווה? שוב אתה עומד עם כולם בתור.


ואז פתאום אתה נזכר ברישיקש.
שם היה מדהים. גם מאוד רוחני אבל שונה.
אז אתה אומר "אני הייתי בהודו ולמדתי שם ונכון שזה הכל טומאה וגילוי עריות ועבודה זרה וקליפות אבל אני זוכר משהו דומה לאיך קוראים לו? אה האר"י הקדוש, הוא גם היה יוצא להרים ומקבל את השבת בשמחה ובקדושה ובדיוק נזכרתי שאם אני אעשה את זה פה זה יכול להיות מדהים, זה יכול לקרב אנשים כמו אלו שהיו בהודו."
אז מסתכלים עליך טוב טוב ורואים שאין לך באמת לאן ללכת. מי יקח אותך עם החיוך המטומטם והפיאות המצחיקות והבגדים האלו שנראה כאילו נגנבו אתמול בלילה מחנות לתחפושות משומשות?
ואומרים לך "בטח חמודי. לך תעשה להם מדיטציה יהודית, תציל כמה נשמות."
אתם יודעים שאני מדבר על עצמי?
אתם יודעים שהייתי שם? שאמרתי את הדברים האלו?
רק שכשהסתכלו עלי ראו כל מיני דברים אחרים, אז אמרו לי, הממממ.
האמת שלא אמרו לי כלום. מבטים מספיקים.
אז איפה הייתי? ככה נהיתה לנו מדיטציה יהודית ויוגה מקראית וכל השטויות האלו. זבל זו עוד מחמאה בשביל זה. רייקי יהודי, אלוהים ישמור.
גם חסידות ברסלב, לעניות דעתי, היא גם כן סוג של מדיטציה יהודית, רק שעשו אותה כמו שצריך.
מי שלמד טיפה בודהיזם, יבין תיכף כמה זה הגיוני.
אז היה רבי נחמן? הנשמה הכי גדולה שנולדה אי פעם והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כי גודל הנשמה הוא עול, זה כמו לסחוב מיטה זוגית על הגב בתוך מבוך וזה אף פעם לא נגמר.
אז הוא עשה מה שבודהא עשה, הלך ליערות, דיבר עם אלוהים ואחרי שש שנים, בדיוק כמו אצל הבודהא, דינג דונג.
כל היקום נפרש מקצה לקצה, הכל ברור הכל גלוי , הכל מובן.


עכשיו מה?
הוא חוזר הביתה, הוא רוצה לספר את האמת לאנשים. בסך הכל הוא בן שמונה עשרה והאמת בכיס שלו.
יש לו הזדמנות לעשות את זה. אנשים יקשיבו לו, הוא הנין של הבעש"ט, הוא הנכד של נחמן מהורדנקא.
אמא שלו היא פיגא, צדיקה שכולם מתפעלים ממנה.
לפני השיעור, ניגש אליו יהודי, דוחף לו עשרה מטבעות ליד ואומר לו "כבוד הרב, אתה שומע? הבת שלי נורא שמנה וכל זמן שהיא אצלי בבית אני איכשהו שומר עליה, אבל השדכנים לא נותנים לי מנוח. הרב מתעקש, המוהל דורש ואילו הגביר אמר לכל הגוים שלו לעזוב הכל ולעבוד רק על זה. חופה כזו לא נראתה מאז חורבן בית המקדש."
"אז מה הבעיה?" שואל רבינו הקדוש ומנסה למצוא מקום פנוי בכיס שלו בשביל הכסף.
"היא כל הזמן אוכלת" בוכה היהודי "צריך ברכה מהצדיק שהיא לא תתפוצץ."
אתם מבינים? לבודהא היה קל. עומד לו מול ההודים ומספר שהעולם כולו הוא סבל וישנה דרך לצאת מסבל וכולי וכולי.
מה יעשה רבי נחמן עכשיו? נין של צדיק, נכד של צדיק, מסביבו חסידים שהכירו את אבא שלו ואת סבא שלו והם באו אליו כדי לבקש את אותם קונצים שהם קיבלו מהבעל שם טוב.
הם לא צריכים את בודהא שיגיד להם שהעולם הוא סבל, הם יהודים מסכנים באוקראינה המקוללת. חמש מאות שנה שודדים ורוצחים אותם. הם גם יודעים שיש דרך לצאת מהסבל. הצדיק יביא להם שידוך, הצדיק יביא להם ביזנס טוב, הצדיק יביא להם קוגל ויי"ש וסיפורי מעשיות.
רבי נחמן הבין את זה ואמר ליהודי "אין יאוש בעולם כלל."
מאז ועד היום רבי נחמן עושה את אותו הדבר. הוא מנסה להביא את האמת לתוך החשיכה הכי גדולה.
הוא מנסה ליצר חסידים, שמדי פעם יזכרו בנשמה ולא יחשבו אך ורק על הבטן.
מנסה וברוך השם, גם מצליח.
הוא הצליח יפה עם מוהרנ"ת ורב נפתלי, הוא הצליח עם הרב ברייטער והרב אברהם חזן.
עוד היד נטויה, אין יאוש בעולם.

לא בכדי הזכרתי בהתחלת הפוסט את גדולי ישראל שאינם ברסלב. ברור שהיום רציתי לדבר על משהו אחר לגמרי, אבל מה לעשות. לפחות שמעתם את התיאוריה שלי על היווצרות תורת ברסלב שהיא תחפושת חסידית דקיקה, מתוחה ברשלנות מעל האמת העילאית של הזן בודהיזם. היא נמר דרקון במגבעת, היא בודהא עם ציציות.

אין בה שום דבר מהיהדות וגם חסידות היא בקושי.
זו הונאה, אבל הונאה טובה, היא עוזרת לאדם להתקרב אל האמת, אבל לא לא מספרת את האמת על עצמה.
היא שולחת את האדם אל השדה, לא כדי למצוא אלא כדי לאבד וכשהאדם נושא את עיניו אל השמים ומביט אל הכוכבים בלילה, הוא עדיין יכול לפגוש מדי פעם את האור שמסתתר ביער.

לילה טוב.

אבל זה לא יהיה היום


אתם יודעים שהייתי בשבועות באומן?

חטפתי שפשפת שחבל על הזמן, כשחזרתי ברגל מסופיה, אבל תראו איזו תמונה צילמתי בלובי של אחד מהמלונות!IMG227
ברור שזו לא אחת מהאכסניות היהודיות, אבל אם אלוהים ירצה, אני הולך להתארח שם פעם.
בכל מקרה, השהות באומן, באחד מהמועדים המתוירים, גרמה לי להגות בלבוש הברסלבי האופנתי והמאוס, שכולל שטרימל, חלוק פסים, חגורה מפוספסת בהירה ועוד מין מעיל עליון חום.
כמובן שסגנון הלבוש הזה, רחוק מלהיות ברסלבי אותנטי. רבי נחמן לא התלבש ככה, רבי נתן לא התלבש ככה ואפילו הרב בנדר לא התלבש ככה. יש לנו הוכחות.
אז למה מתלבשים ככה?
כן, ברלנדים קטנים, אנחנו נחשוף מאיפה הושתנה עליכם האופנה הזו, אבל זה לא יהיה היום.
היום יש עינינים דחופים יותר. מכירים את מיכל? אין לי מושג מיהי, כולנו כאן מסכות, רמזים לאנשים האמיתים שאנחנו ואולי ההפך, בחיי הבית הרחוב, אנחנו חיים מתחת למסכה ורק פה, באינטרנט, אנחנו חושפים משהו מהאישיות האמיתית שלנו.
האמת היא, ששתי האפשרויות לא נכונות. הכל מסכות, מסכות מתחת למסכות. אנחנו לא באמת יודעים מי אנחנו.
עם כל זה, אני רוצה להגיד לכם ולעצמי שמיכל היא אדם טהור.
לא שאני סבור, שלא היו לה חוויות עזות או משמעותיות, היו לה, אבל היא טהורה במובן הפשוט. היא נקייה וישרה ויותר מזה, היא ישירה.
זה מה שהיא כתבה לי, ממש כאן, ממש לא מזמן.

שלום דרול.

כשכתבתי, נחלשתי . בגלל ימים שהראו לי שוב שוב בכל מיני דרכים את הפער הבלתי נסבל.
מגיע אור, והוא אמת. כמו פנס רב עוצמה, רציני לגמרי. מהר מאוד אחרי הפוצי' מוצי' ואף תוך כדי הוא מתחיל לעבוד.
מאיר איפה שחשוך. מצביע במקום של השקר. ורומז לאן לפנות. והאני הקטן, הוא קטן . מאוד קטן באמונה. לא בא לו לשלם את המחיר. זה הפער. וזה כואב.

כמובן שהרב צודק. אדם צריך להיות במקום שלו כדי לזכות לישועה. אם מגיע אור, ומצביע על המקום הנכון, לעכשיו. והאדם לא זז – האור לא יכול להמשיך.

רצון זה חשוב. מאוד. אבל זה לא כל הסיפור.

טוב. בינתיים נערתי את האבק מעלי וקמתי בפעם המי יודע כמה להתפלל שיתבטל רצוני …. זה הקטן.

מה עוד אפשר לעשות?

מה אפשר לעשות? התחלת יפה כששאלת.
דווקא עכשיו כשהייתי באומן, הראו לי חוברת שנקראה "על כיסאו לא ישב זר", שמנסה להוכיח שבברסלב, לא נותנים עצות ולא מקבלים עצות.
אבל לפני שלא נענה לך, צריך להסביר לך כמה דברים.
דבר ראשון, כשהרב עופר ארז שליט"א אומר "מקום", הוא לא מתכוון לזוגיות, או למשפחה, או לקרירה או למקום מגורים. הרב עופר ארז, לא חושב על הדברים האלו בכלל. למרות מראהו החביב והביתי, הרב שליט"א הוא התגלמותו המחודשת של סידהרתא שייקמוני. הוא ממש לא נמצא פה, היה והלך.

הרב עופר ארז

הרב עופר ארז

האמת היא שבודהא לפחות, הכיר במנותקות של עצמו, אבל מאז סידהרתא ויתר הסידהות הסתלקו, נראית המנותקות כדבר שיגרתי ולכן הרב עופר ארז, אפילו לא יודע עד כמה הוא חריג.
לכן תביני, כשהרב עופר ארז אומר "מקום", או "המקום שלך", הוא מדבר על משהו שהוא סמוי מעיננו, משהו שהוא רואה והוא משיג, אבל רק הוא ונדירים כמוהו.
במקרה הזה, הוא מתכוון לדבר פשוט, למצב נפשי, למוטיבציה.
אותה השתוקקות של אדם להתעלות, להגיע אל האלוהות. זה מבחינתו "מקום".
מה שהרב טוען, הוא שאדם צריך לשמור על המוטיבציה הזו כדי לזכות לישועה.
זה מה שהוא אומר ואני, כזכור, חולק עליו. מוטיבציה לא מספיקה, כי האור הישר מתגשם והולך, וכל כמה שהוא מתגשם, כך הוא מרחיק את האדם משלמתו. הוא יוצר אצלו יותר קליפות ומחסומים.
אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד עם מוטיבציה, אלא שאליה צריך לצרף גם התנזרות וסגפנות. אם תבודד את עצמך מהאור הישר, אזי תהיה מספיק קל כדי להיות מונף באמצעות המוטיבציה.
זו שיטת הרב עופר ארז שליט"א. הוא ניסה אותה בעצמו והצליח.
אני יודע, אני מכיר את ההסטוריה שלו.
כמובן, שהנשמה הגדולה שלו הפכה את כל הענין לאפשרי והרב הוא אכן, אחת הנשמות הגדולות שחיות עימנו היום, רק שהוא בודהיסט. נשמה גדולה ובודהיסטית.
נכון, פעם שמעתי ממנו את המשפט "גם אם אני אהיה מזרע עמלק, זה לא משנה, כל זמן שאני קשור לצדיק." זה ברסלבי לגמרי, אבל זו רק פירוטכניקה. את לא תמצאי את הרב שליט"א, יושב במועדון הימורים, מקפיץ טקילה ואומר "העיקר שאני קשור לצדיק."
לא, הוא בודהיסט לגמרי.
עכשיו נחזור לשאלה שלך.

טוב. בינתיים נערתי את האבק מעלי וקמתי בפעם המי יודע כמה להתפלל שיתבטל רצוני …. זה הקטן.

כאן יש בעיה.
מה לימדו אותנו? מה הדבר הראשון?
השכל הוא במאי סרטים, הוא מייצר אותם כל הזמן. זה קשור לאור הישר שדיברנו עליו קודם.
לא נגלוש, מה הוא עושה עם הסרטים? הוא מכניס אותם למחסן ולמחסן שלו, קוראים אגו.
עכשיו, מה את עושה? מביימת סרטים שבהם המחסן שלך נעלם? ואת הסרטים האלו איפה את מאחסנת?
בעיה. בבודהיזם זה לא עובד, את לא יכולה להתפלל שהרצון שלך יעלם, כי הרצון שלך יצר את התפילה. זה כמו בסרט "בחזרה לעתיד", אתה לא יכול לשנות את העבר מהעתיד. אתה צריך לחזור לעבר של העבר, זה פשוט העיקרון הקארמתי כשמישמים אותו על מדע בדיוני.
אז מה הבודהיסטים היו מציעים?
הם היו אומרים "תניחי לזה."
פראקטית הכונה היא "תמצאי לך גינה ותגדלי שם במיה ובסופו של דבר, אם תהיי מספיק אדישה, כל הקארמה שלך תתנדף מחוסר עניין לציבור."
מה הם אומרים בעצם?
הם אומרים שישנן שכבות בתהליך הקארמטי והשכבות האלו מתנהגות בהיגיון מסוים כשהן נעות אחת מול השניה.
נניח שאתמאוד רוצה ללמוד קולנוע, אבל את נוקטת את כל הצעדים כדי להתרחק מזה, אזי הקארמה הטיבעית שלך תגווע. זה לא הגיוני, כי אם באמת הית רוצה קולנוע, לא הית בורחת ממנו, אבל זה לגמרי עובד. כמו שאמרתי, זו השיטה הבודהיסטית, שילוב של רצון וסגפנות.
השיטה של ברסלב אינה בודהיסטית, אינה דטרמיניסטית.
השיטה של ברסלב היא כיאוטית.
מה אומר הכיאוס?
אם נעלה את רמת האנרגיה במערכת, בסופו של דבר היא תגיע לשיווי משקל חדש. נשמע מקסים, אבל מערכות כיאוטיות בד"כ גוועות וחצי תאוותן בידן, כיון שאף פעם אין מספיק אנרגיה כדי ליצור את המצב החדש.
כאן היתרון של ברסלב, בברסלב יש מקור אנרגיה בלתי נדלה, זה הצדיק.
אם תתקשרי לצדיק, בסוף תמצאי את הסדר החדש, כי ברגע שהנשמה שלך מתחברת לנשמה של הצדיק, את מקבלת את האנרגיה שאת צריכה.
זה לגמרי לא משנה על מה את מתפללת, את יכולה להתפלל לפרדוקסים מובהקים כמו "אני רוצה שלא יהיה לי רצון", אבל כל תפילה כזו, כשהיא מקושרת לצדיק, מגדילה את רמת האנרגיה במערכת הכיאוטית שלך, ומקרבת אותך לפיתרון.

 

אומן היא כמו סקס


אומן היא כמו סקס.
אני עושה את זה קצר.
עוד מעט קט וממריאים.
זאת לי הפעם השלוש עשרה שאני בדרך לאותו המקום.
ארבע שנים חלפו, הרבה מאוד דברים קרו ועדיין אותה הדרך שרגליה בנתב"ג וראשה מגיע לשמיים.
רק השבוע היו לי מחשבות, איזה אומלל אני,בשם אלוהים.
שתים עשרה פעם לאותו המקום וכל הרבה מקומות הזנחתי.
איפה ברלין, איפה?
איפה הלסינקי, המבורג, שטוטגארט, מינכן, ציריך, סטוקהולם?
איפה יערות העד והגלים הגועשים של הים הצפוני, שם עוצבה דמותי הרוחנית?
ואומן שותקת, היא יודעת היטב לבלוע את עלבונה ולהבליג.
היא כמו מאהבת ותיקה, שיודעת את סודות כוחה ובזה למחשבות זרות.
אומן היא כמו סקס, כשאתה שם, אתה לא חושב על שום דבר אחר.
טוב, הכל טוב.
התרגשות חונקת את הגרון.
הכל נשכח, הכל נסלח וקרן אור יוקדת מחברת את הלב לעיר שכולה גלידה אוקראינית וגעגועים.

זוכרים את סוטרת הלב? קודש הקודשים של הבודהיזם?
צא צא צא אל ההארה.
תירגמתי אותה לפני שנים, ולא חשבתי שזה יהיה כל כך פשוט.

צא, צא, צא!
נמריא!

הכלב בפריז


 

הייתי השבוע אצל אחד מרבני ברסלב. בדיוק כשהגעתי אליו, התקשר אחד מהאדמו"רים הירושלמיים וקיים עם הרב שיחה ארוכה.
מאוחר יותר, ישבתי עם כמה אנשים אצל הרב והוא סיפר לנו, על השיחה עם האדמו"ר.
לאדמו"ר נורא קשה בפריז, ככה הוא אמר, הוא הגיע לשם כדי לאסוף כסף והוא ממש סובל שם. נניח הוא מגיע לאיזה בית ופותחת לו את הדלת אישה וגרוע מזה, האישה לא תמיד לבושה כל כך צנוע.
לי היתה סברה אחרת לגבי מקור הסבל של האדמו"ר שליט"א.
מה שנראה לי, זה שכשהאדמו"ר מסתובב בירושלים, כולם מתפעלים מזה שיש לו שטרימל, שעולה 8000$. כשהוא בפריז, הכלבים שם מסתובבים עם בגדים יותר יקרים משלו, אז אין פלא שהוא סובל.
כמובן, שאת הסברה הזאת לא ממש אמרתי לכבוד הרב.
הזכרתי לו שרש"י חי בצרפת ורבי יעקב מפריז, חי במקרה בפריז.
"אבל רבי יעקב מפריז קבור בחיפה", טען נגדי הרב.
"גם את ההוא אפשר לקבור בחיפה." טענתי.
אחר כך ציטטתי את אותו החב"דניק שהסביר בזמנו, למה נציגי חב"ד מסתובבים בחופשיות במרכזי הערים הנוכריות.
הוא אמר לי שבגמרא כתוב שמה שפולט, לא קולט.
לנו זה נראה טרוויאלי, אבל הטענה הזו נשמעת קטסטרופלית כשהיא מהדהדת במבצרה של הקנאות הקיצונית.
האמת היא שלא ממש ידעו מה לעשות איתי בשלב הזה.
כולם חוץ מהרב, שגיחך.
הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן, האנשים שעובדים בזבל, היו לובשים בגדים בצבע חאקי.
זה היה מוצלח מבחינתם. על בגד כזה קשה לראות כתמים.
נכון, הוא המשיך , אותו אדם שלובש חאקי יכול להתלכלך בלי להרגיש.
מצד שני, מי שלובש בגד של משי לבן, מרגיש כל לכלוך.
אוקי, הבנתי.

אני חושב שזה אדיוטי ללבוש בעולם הזה, משי לבן, אלא אם כן אתה בדרך לקבר.
גם אז, לך תדע.

יאללה, רציתי להגיד משהו על ספירת העומר, עוד יומים היא נגמרת.
יש את הקטע הזה בסוף התפילה, שהרבה מתעלמים ממנו. הוא הולך ככה:

וְּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה

בקטע הזה אני תמיד מרגיש שאני לוקח חתיכה מעצמי, מטיל אותה על הדלפק מול אלוהים ואומר "זה מקולקל, תביא לי חדש."
יש בתפיסה הזאת המון אופטימיות.

אני גם צריך להיות אופטימי,
הנה, היתי בטוח שהשנה אני לא אסע לשבועות באומן והנה הכרטיס נקנה, האירוח הוסדר וכל מה שאני צריך לעשות , זה למצוא את הכתובת של הקולנוע האוקראיני המג'ויף כדי שיהיה לי מה לעשות ביום טוב שני של גלויות.

אני חושב שכל פעם שנוסעים לאומן, צריך להזכר מה קרה בפעם הקודמת ולשאול את עצמו מה נשתנה מאז.
טוב,
אצלי זה קל, בפעם הקודמת הייתה המסיבה של יובל דיין, שהוא קנה את הבית ההוא, והיה ממש כיף.
הפעם אני צריך מסיבות אחרות.
מה נשתנה? לא נשתנה מספיק, אבל הכל יכול להשתנות, אם נתעורר.
אולי זה דבר ששווה לבקש, על ציון רבינו השנה.
שיחליפו לנו את כל הדברים שהתקלקלו, שיתנו לנו פרספקטיבה חדשה, שנביט אחורה שוב, בעוד כמה חודשים ונגיד , באומן בשבועות , קרה לי משהו, השתנתי, התעוררתי לחיים חדשים.

אח, כל כך הרבה דברים יש לבקש.
נקווה שאת זה לא נשכח.
לילה טוב, שבוע טוב.

חג שמח שיהיה.

מילים אינן אמת, שתיקה אינה אמת.


ערב טוב וחג שמח.
העליה האחרונה בסטטיסטיקות של הבלוג מביאה איתה גם יותר תגובות, יותר מכתבים.
זה מצויין, כמובן, זה דורש ממני להערך בהתאם.
יש לי, וגם היו לי חברים גורואים.
העבודה של גורו, היא עבודה די פשוטה.
יש לו שעות פעילות, בהן הוא מגיע לאיזה מקום, יושב על כיסא נוח ונעים ונושא מבט רך ונדיב, אל חבורת מעריציו ותלמידיו ומתבל חוכמה ניצחית עם דאגה לאיכות הסביבה וכולם נהנים.
אחרי שהוא מסיים את ההצגה, הוא חוזר הביתה, מעיף את הכפכפים ורואה NYPD.
זה לאאומר שהוא נביא שקר, חלילה וחס, נביא שקר הוא מי שמטיף לצניעות ושמירת עיניים ובמקביל מנצל מינית כל מיני נשים מטומטמות, או מי שאומר שבשממים כועסים עכשיו כמו בזמן חטא העגל וכן הלאה. לגורו בסך הכל יש עבודה נוחה ומשתלמת וכדי להצליח בה הוא צריך קסם אישי וידע נרחב, שאלו שתי תכונות שאף פעם לא יהיו לי.
אבל היתרון הגדול לדעתי של הגורו, זה שהוא מגיע מוכן לשעות הקבלה שלו. מהבחינה הזו, הוא אף לא מופתע.
אצלי זה אחרת.
אני יכול לאכול פלאפל ובאמצע לקבל איזו פניה או הודעה , שמשאירים אותי עם פה מלא ועם הלשון בחוץ, גם יחד ואז אני שואל את עצמי "באמת בשביל מה?" וגם לזה, אין לי ממש תשובה.
על מה אני מדבר?
הנה, כתבתי בזמנו פוסט בשם נשל הנחש וקיבלתי עליו כל מיני תגובות. אחת מהתגובות הגיעה מבחור בשם אלחי והיא הלכה ככה:

"ועוד אמר כי יש נשמות גדולות שצריכות לילך עד מאן דלית ביה אדם כדי לשוב לבחינת שה תמים וזה בחינת זדונות נהפכין לו לזכויות"
בע"ה נהיה יותר אמיתיים, יותר ענווים, נצא מעצמנו לקבל גם את מה שלא מובן לנו (ואולי נראה קצת טיפש ונאיבי), אולי נוכל לשתוק קצת כי באמת אין לנו מה לומר ולחדש ולצעוק בעולם, קוראים לזה לצאת מהאגו. ואם נהיה אמיתיים מספיק ויראי-שמיים מספיק ונהיה בעמדה של 'גבולות' (=דינים, מה שנקרא- לצמצם את עצמינו) רק אז נוכל להיפתח לחסד בלי גבול, לאהבת אינסוף.

בברכה מעומק הלב

כיוון שלא היה לי מושג מה הבן אדם הזה רוצה ממני עניתי לו "כל הישועות", לא בגלל שאני מזלזל בו או במה שהוא אמר, אלא בגלל שפשוט חשבתי שאין קשר תפיסתי בין הםוסט לבין מה שהוא אמר ולא רציתי להגיד לו סתם "מה אתה מבלבל במוח", כי הוא נראה לי רציני וקיוויתי שהוא איכשהו יבין שאני לא עד כדי כך חכם ושצריך פשוט להסביר לי בסבלנות.

תוך כדי הערב הזה, כשחגגתי עם המוני הרמת גנים האחרים בכיכר אורדע, קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

חשבתי כמה זמן על תשובה שנונה וקצרה ואחריה נקודה. ואז עוד מילה. ושוב נקודה. מין תגובה כזאת שתגרום לך להרגיש כאילו חטפת סטירה של חוסר עניין. סוג של "כן, יופי" מייבש כזה.
אבל אולי אתה צודק. לא מגיע לי יחס. בסך הכול אדם קורא מאמר, שאם להיות כנה יש בו משהו מבהיל.
כשאדם שובר, מה שעשית במאמר הזה ללא ספק, זה מבהיל.
הרפלקס הטבעי שלי הוא לנסות לראות את הדברים באופן חיובי. סוג של 'זדונות נהפכים לו לזכויות' לראות איך הבחור 'האובד ומתבלבל' בסך הכל רוצה לחזור הביתה, אז תוקעים איזה משפט נוסח ר' נחמן בתקווה שהשיפוט הלא-אובייקטיבי שלך כלפיו יגרום לך לתחושה של הבנה, ואלי גם יחלחל קצת. ואז פשוט מחכים שהאדם ישבר ויבכה והצטער ויבין כמה הוא טועה וכמה *אני* צודק.
אני מצטער. זה טעות.
אני לא מסכים עם כל דבר שכתבת במאמר, אבל אם אני אחקור את עצמי באופן אמיתי הבהלה היא בעיקר מהמרחק בין דבריך לבין מקומי.
כשאדם שובר (ע"י לקיחת מה שנראה לאנשים מסוימים כX ולהפוך אותו לY, הוספת תמונות פרודוקטיביות באופן רנדומלי ועוד..) זה מפני שX נראה לו כלא אמיתי מספיק, מזויף.
זה מפני שהוא רוצה לבנות משהו אמיתי יותר, אותנטי יותר, גם אם בדרך הוא שוחט הרבה פרות קדושות.
אז, התנצלותי. אשמח לתגובה או דיאלוג כלשהו.
אם תענה משהו שנון וקצר, אני אעלב וארגיש כמה אתה בלתי מושג וחכם.

מצטער על רצינות היתר, מתחבאת שם ציניות, עמוק בפנים.

עכשיו כבר הבנתי שהוא נעלב מהתשובה שלי ולכן אני עונה לו, לא בגלל שאני חכם ולא בגלל שאני מבין את השאלה, אלא בגלל שחשוב לי לכבד את האנשים שקוראים וכותבים כאן. אני לא מזלזל בהם, הם חשובים לי, אתם חשובים לי.

ובכן אלחי, בוא תקשיב למשל שכרגע אין לו נמשל.
לוקחים אדם שהוא אנלפבית, לא משנה באיזה גיל ומלמדים אותו אותיות. אלף, בית, מם וכן הלאה. בסופו של דבר הוא שולט באותיות וכשזה קורה אנחנו אומרים לו "מילים אינן אמת, יש גם ניקוד"
אז אנחנו מלמדים אותו הברות דַה, בוּ , מֶה וכשהוא כבר שולט בהברות, אומרים לו "הברות אינן אמת, הברות מצטרפות למילים" וכמובן שהוא רוצה ללמוד מילים ומצליח ללמוד מילים ואז מה קורה?
אומרים לו "מילים זה לא מספיק, צריך לדעת לצרף את המילים למשפטים" וככל שהוא מתאמן בלייצר משפטים ממילים, הוא מבין, כמה קל לשקר.
ממש קל.
עכשיו, הוא כבר יודע להרכיב משפטים והוא שואל אותנו "למה לימדתם אותי לשקר?"
והתשובה שלנו היא כזו "מה אתה חושב לעצמך? שאילו לא היינו מלמדים אותך שום דבר, היית אמיתי?"
זו נראיתתשובה נבזית, ממש כמו "כל הישועות", אבל היא התשובה הנכונה, כיוון שמילים אינן אמת, כמו שהשתיקה אינה אמת.
האמת לא מעניינת אותנו, כי אין לנו שום קשר אליה, אנחנו לא יכולים לתפוס אותה, כי אין לנו את הכלים. יש לנו מילים והמילים אינן אמת.
במקרה הטוב, אנחנו נתקלים באמת במקרה. גם אז,זה מצב זמני, כי התודעה שלנו היא תוצר קונספטואלי ומלאכותי, אין לה היכולת לנוע באותו מימד אמיתי.
מה שאנחנו אומרים בברסלב, זה שהצדיק יש לו כוחות ומה שהוא יכול לעשות, בהקשר הזה, הוא לשגר אותנו בכיון האמת.
גם אז, שיהיה ברור, הפגישה שלנו עם האמת היא זמנית וההכרה שלנו, לא ממש מתמודדת עימה.
אבל זה משנה את המצב, כי כשהצדיק מתערב, הפגישות שלנו עם האמת נעשות תדירות יותר.
מה שאנשים מסרבים להבין, זה שהשינוי במסלול, הוא שינוי חיצוני.
זה לא נראה להם הגיוני בכלל. ההגיון שלנו אומר, ששינוי רוחני, הוא בהכרח שינוי פנימי.
הלוואי שזה היה ככה, היינו חוסכים הרבה אי הבנות, אבל כבר גארי גייגקס ב"מבוכים ודרקונים, ספר השחקן גרסה שניה", מספר לנו שגם אדם מרושע מאוד, עשוי לנהוג בחביבות ונדיבות,אחרי שהוא אוכל סעודה טובה בפונדק חמים.
גם כאן, יכולה להתקיים אותה תופעה, הקרבה לצדיק משפרת את הנפש, אבל במידה מסויימת, גם השינוי הנפשי הזה, הוא שינוי חיצוני.
אז אתם אמרת "לצאת מתוך האגו".
מה זה אגו, בבקשה?
זאת מילה שפםרויד המציא, אבל אנחנו משתמשים בה כדי לתאר מנגנון נפשי רחב מאוד שכולל הכרה,ספיגת מידע,רצונות, סדר עדיפויות, זיכרון וכן הלאה.
באופן מעשי, האגו הוא גם הבית שלנו, גם כלי העבודה שלנו וגם כלי הרכב בו אנו נעים. מה המשמעות שלנו בלעדיו?
אין לזה ממש תשובה, כי "לצאת מהאגו", זו סיסמא לא מעשית. משתמשים בה הרבה פעמים באופן מניפולטיבי, כדי לגרום לאנשים להרגיש שהם לא בסדר, כדי להוציא מהם משהו, כסף, מין, ציות.
תכל'ס, האגו, זה פחות או יותר, כל מה שיש לך, כשתצא ממנו, תצא מהתמונה.
הבודהא הגדיר את זה מאוד יפה. הוא אומר את המשפט הבא בדהמפדה, נדמה לי בפרק שלישי.

מכוח העצמי נוצר הסבל, מכוח העצמי נגרם העוול, בכוח העצמי ירחיק אדם עצמו מרע ובכוח העצמי האדם נגאל.

חד וחלק. מה שתצליח לעשות, תצליח לעשות בזכות האגו. נכון שהוא גם מפריע לך, אבל זה שיש.
עכשיו אתה יכול לשאול אותי, למה אני מציע לך מילים, ואפילו מילים של הבודהא, בעוד שמקודם אמרתי לך שמילים אינן האמת?
נכון, מילים הן רק מילים, אבל כמו האגו, זה מה שיש.

בלק ג'ק בחצות


לפני שנה ומשהו שאלה אותי אישתי לאיזה פלג בחסידות ברסלב אני שייך.
"ברור שאני שייך לשול מאה שערים" אמרתי לה כמתפלא.
לי זה היה ברור, אצל האנשים האלו למדתי, אצל הרב ברנר, אצל הרב טייכנר וכן הלאה, מה יש לי לחפש בפלגים אחרים?
"אני לגמרי בעד," אמרה לי זוגתי "אבל אתה לא חושב שהגיע הזמן שתתחיל ללכת עם כיפה?"
זאת הייתה אנקדוטה.
ביומים האחרונים ישנה שמחה גדולה בפלג השול, כיון שהמתחרה הגדול, פלג "שובו בנים", עשה לעצמו בושות כשחבריו התקוטטו ואפילו ירו במאה שערים.שובו אולי זו נראית כנחמה פורתא, אבל בשול ישנם חסידי ברסלב אמיתים שמנצלים כל הזדמנות כדי לשמוח. מאז פטירת רבי לוי יצחק בנדר בשנת 1989, לא קמה סמכות רוחנית בפלג השול, מה שאומר, שכל אחד עושה מה שהוא רוצה.

יש כאן עניין שחשוב להסביר, מה שחשוב זה הבפנים.

זה באמת ככה, לא יעזור לכל אלו שמנפנפים בשטריימלים שלהם בוקר וערב ובחלוקי פסים תוצרת שנחאי במסורת עמרם בלוי. רבינו דיבר על זה המון, הפנים הוא העיקר, החוץ הוא פארש. לכן אנשים טועים מאוד בהבנה של הפלגים בברסלב, מאותה הסיבה שהם טועים בהבנת העליה לרגל בראש השנה.

הם מסתכלים על החוץ, והחוץ לא דומה לפנים.
הדעה הרווחת היא שהפסיכים של ברסלב, אלו הנחים שרוקדים ברחובות או "שובו בנים", עם כל ההתנהגויות הביזאריות שלהם, אתם יעודעים, האיסור לאכול במבה וההתגנבויות לקבר יוסף וכל זה. לעומתם ולא רק לעומתם, פלג השול נראים מאוד מיושבים, יושבים, לומדים תורה, מדברים ביישוב הדעת ובנחת.
האמת נחשפת רק בתפילת קבלת שבת.
אני התפללתי כמה פעמים בשובו בנים ומתפללים שם בדיוק כמו אצל המציזרוחניקים בפתח תיקוה, בשינוי אחד. שם מחלקים ביסלי בסוף התפילה, כנראה כדי שאנשים לא יפלו לעוון אכילת במבה. אצל הננחים מתפללים בצורה מאוד "מסורתית". כל כך מסורתית, שזה נראה כאילו ליד כל ננח יושב אבא שלו, ומאיים לבעוט בו אם הוא יפשל.
התפילות ב"שול" , מזכירות יותר מכל סצינות קרב מתוך הסרט "הזירה" (גירסת 2001)

לא כזה הפסד גדול אם לא ראיתם, גם גלדיאטור הוא לא רע, למרות שאז מפספסים את ההופעה הקולנועית היחידה של קרן מקדוגל.

בקיצור, פלג השול זה עולם אחר.
אני אספר לכם משהו מדהים,
ישבנו כמה חבר'ה בשיעור אצל הרב.
הייתה הרגשה ממש קולית, היה קירוב לבבות אמיתי,ברוך השם.
אז אחד הלומדים, שאל את הרב, איך להתמודד עם התמכרות להימורים.
כמובן שהרב לא ידע בכלל מה משמעות המילה, אחרי הכל, זה לא היה אחד מהנושאים המהותיים אצל לוי יצחק בנדר.
לקח לנו בערך שעה להסביר לו ולתאר לו במה מדובר. סיפרנו על בלק ג'ק ורולטות וטוטו ולוטו ומפעל הפיס. תוך כדי כך הוא נזכר שבספר "מנחת הלוי" מזהירים נגד משחק בכרטיסים בלילות חנוכה, אבל הוא אף פעם לא ידע מה הכוונה.
אחרי שיותר מדי זמן ניפחנו לו את השכל עם סיפורי הקזינו, הוא התעשת ואמר לנו ככה:
"אנחנו חסידי ברסלב. אין לנו שום שיטות, אין לנו שום פתרונות, אין לנו שום דרכים שמסוגלות לעזור. רק דבר אחד אנחנו יודעים, לקום בחצות ולהתפלל לריבונו של עולם ולהגיד שאנחנו לא מסוגלים, לא מסוגלים להתמוד לבד ושהוא חייב לעזור לנו. ככה עושים את זה בחסידות ברסלב."
הבנתם?
אני לדוגמא, מכיר הרבה טריקים, על חלק אני אספר ועל אחרים אני עוד אספר בטח.
אבל אי שם מעבר לעולם המתוכנן והמתוחכם, קיים משהו פשוט יותר, משהו שקשה להרגיש בסאון היום ובשטף החיים.
מצד שני, אין בי שמץ של משיכה לפשטות נוסטלגית, אני רק אומר שכדי להלחם לא צריך יריות.
יש אינטרנט.

אני חוזר לישון.

פרסומות, ישועות ונחמות


בדיוק חזרתי מערב האמורי, ערב מוצלח מאוד, לעניות דעתי, שמגרעתו הבולטת הייתה, שנערך ברוטשילד 69, שהוא בניין שפלשו אליו. נראה לי שהשהות במבנה גזול, יש בה גם כן אבק גזל, וזה לא דבר שהייתי מעוניין להיות מעורב בו. בכל אופן, הערב היה מאוד מרתק מבחינתי. במיוחד מצאה חן בעיני ההרצאה של גל כץ, שדיבר על שני סוגים של שמאל. שמאל נרקסיסטי כמו מרצ ו"הארץ" שמתיימר להיות אוניברסלי ולמעשה הוא פרטיקולארי ושמאל אחר שאפילו לא מתיימר להיות אוניברסלי, ההומואים שהם בשמאל, כי הם יודעים שבימין שונאים אותם (הסיבה היא בניסוח שלי ולא של גל).
בדרך חזרה, הגעתי למסקנה המתבקשת שיש לנו את אותו המצב בחסידות ברסלב.
ברסלב הנרקסיסטית, כמו פלג השול, שהוא כאילו ברסלב האותנטית ובפועל הוא "נטורי קרתא" לכל דבר ומנגד ברסלב האחרת כמו "שובו בנים" וחסידי המוהרו"ש, שהם לא יהיו אותנטיים אף פעם וזה לא ממש מטריד אותם.
אתם הבנתם שאני משווה את "שובו" להומואים, או שאני צריך לחזור על זה?
נעבור עם כך לפרסומות.
נשים ואחיות יקרות,
אתן אוהבות את רשב"י?
אתן אוהבות את רבינו הקדוש?
מתחשק לכן לעבור חוויה רוחנית עצומה, התעלות נפש והתרוממות רוח?
אז זהו, שבעוד שבועיים ט"ו בשבט ומתארגנת שבת של נשים במירון.
הייתה אחת בקיץ והבנות אמרו לי שהיה מדהים.
הנה הפלאייר.

נראה שווה.
רציתי לענות למיכל על שתי שאלות שהיא שאלה בפוסטים קודמים.
האחת על "שמרי המח".
זו השאלה המקורית:

תודה דרול. תמיד מטלטל. ואם כבר הזכרת את תורה נ"א כבר איזה זמן מנסה להבין את סוגיות שמרי המח וזיכוכם. תוכל קצת להסביר?

מיכל

זה מה שהשבתי בזמנו:

זה הפסוק המקורי בירמיהו

שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל-שְׁמָרָיו, וְלֹא-הוּרַק מִכְּלִי אֶל-כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל-כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ, לֹא נָמָר.

מה שכתוב בשיחות הר"ן זה:

עָנָה וְאָמַר: אוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַחֲמָנוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אוֹ יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת
אוֹ שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵיהֶם
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' וְגַם רַחֲמָנוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ
קדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמּחַ לְמַטָּה
עַד שֶׁלּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם

על פניו, נראה "ששקיטת השמרים" היא טיהורה של המודעות מדחפים תת מודעים והשפעות מהחוץ. זו רוחו של המשפט המקראי וכך נראה לפרש את שיחות הר"ן לפי התפיסה הבודהיסטית הרווחת.

אבל ייתכן שיש כאן פירוש עמוק יותר ואני אצור קשר עם אחד מהמומחים בתורת ברסלב ואשיג לך תשובה מוסמכת.

טוב, הפסוק הבמקורי מירמיהו מופיע בכתבי רבינו לפחות עוד פעם אחת, בליקוטי תנינא תורה י'.

עַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר שִׂמְחָה אֶל הַמּחַ אֲזַי מחוֹ וְדַעְתּוֹ בֶּן חוֹרִין, וְאֵינוֹ בִּבְחִינַת גָּלוּת וַאֲזַי יוּכַל לְהַנְהִיג אֶת מחוֹ כִּרְצוֹנוֹ וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ מֵאַחַר שֶׁמּחוֹ בְּחֵרוּת וְאֵינוֹ בְּגָלוּת כִּי עַל יְדֵי גָּלוּת אֵין הַדַּעַת מְיֻשָּׁב כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִילָה יב:) עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב דִּמְיָתְבָא דַּעְתַּיְהוּ מֵחֲמַת שֶׁלּא הָלְכוּ בְּגָלוּת שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה מ"ח) : "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְכוּ וּבַגּוֹלָה לא הָלָך, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ" וְכוּ וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים

כאן יש לנו שני מקורות ששניהם מדברים על יישוב הדעת ושניהם מתייחסים לאותו הפסוק.
איזו הבנה מוסיפה לנו תורה י'? היא מוסיפה לנו את נושא הנקודה הטובה.
נחזור לאושו.
בגלל שאני מהנדס ולא פילוסוף, אני סיכמתי את התפיסה של אושו לגבי פעילות המוח, בצורה מכאנית.
השכל הוא מכונה שמטרתה לפתור בעיות.
האנומליה של השכל, היא שהוא רוצה כל הזמן לפעול ולכן, אם אין לו בעיות לפתור הוא ממציא אותן.
המצב הזה היה ידוע לרבינו והוא מכנה אותו בשם "גלות".
למה גלות? כי אדם נמצא, היכן שהמחשבות שלו נמצאות, ואם הן נמצאות בפיתרון בעיות דימיוניות, אזי הן לא במקומן הנכון.
הצורה בה מתמודד רבי נחמן בן פייגא עם תופעת האנומליה של השכל, היא באמצעות נקודות טובות, כי מציאת הטוב בכל דבר, מהווה פעולת נגד לפעילותו הרגילה של השכל במציאת בעיות כדי לפתור אותן.
נכנס כאן גם מרכיב האגו, שלפי התפיסה שלנו הוא והשכל עובדים ביחד. הבעיה של האגו היא שתמיד הוא לא מספיק גדול ואז הוא שולח את השכל למצוא פגמים מסביב, בעולם, באנשים, ואז כל פגם שנמצא בחוץ, נאסף כדי להגדיל את האגו והאגו לא יודע די.
זה נראה מאוד קצר, אבל זה כל הסיפור. האנומליה של השכל היא הבסיס לחיינו.
הפיתרון של רבי נחמן, לא נראה הגיוני לעיניים בודהיסטיות.
הרי גם חיפוש נקודות טובות, הוא יצירת בעיה, הוא זימון של מחשבות ורעיונות.
זה כמו שאמר יוסי שריד פעם, לא מכבים אש בדם.

השאלה שהייתה צריכה להישאל כאן, היא מה ההגיון בפיתרון של רבי נחמן. איך הוא מיישב את הבעיתיות שבשיטה שלו.
כדי להסביר, אני מעדיף לשאול שאלה אחרת , למה רבי נחמן בן פייגא, לא הגיע לפיתרון הבודהיסטי, שאנחנו כולנו מכירים. למה הוא לא הגיע לויפאסנה, למה לא הוא לא הגיע לסחרור הסופי, או לג'יבריש , או לכל סוג אחר של מדיטציה?
אנחנו יודעים איך זה עובד. אנחנו יודעים איך להמם את השכל, איך להחליש את המחשבות, איך לדלל אותן. המורים הגדולים מלאו צו ועד גורודייף לימדו אותנו.
המפתח להבנה הזו, נמצא דווקא בטנטרה. לא בתרגילי המין הוירטואוזיים, אלא דווקא בפילוסופיה. הטנטרה מלמדת אותנו שהעין השלישית רואה את האמת, רואה את הנסתר.
זה מביא אותנו לשאלה השניה מהפוסט הקודם

אגב, סוגיה אנרגטית: תורת ברסלב והקונדליני – מה אתה אומר?

מה אני אומר? לא נישאלתי שאלה גדולה מזו כל ימי חיי ואני לא יודע את התשובה. אני לא מכיר את תורת ברסלב עד כדי כך. אולי עוד שנים של לימוד ואני אוכל לספק תשובה מוסמכת לפי תורת ברסלב.
מצד שני, את הקונדוליני אני מכיר. היו לי חוויות קשות מאוד איתו.
אנחנו רגילים לראות את הקונדוליני כמודעות שמתרוממת, במקביל להתפתחות המודעות. המודעות מתחילה בקיום, ממשיכה להתרבות, לרגשות, ליצירתיות לשיתוף פעולה ומגיעה לנבואה ולאלוהות.
זה נתיב הקונדוליני.
אבל מה קורה אם יש שהמודעות שלו לא מתרוממת, שכבר מתחיל מלמעלה?
זוכרים את הספר "חולית" של פרנק הרברט?
אחותו של מואדדיב, עליה נביאת הפיגיון, נולדה עם ידע של מאות דורות של מכשפות. אצל רבינו הקדוש קרה דבר דומה, אך לא זהה. הוא לא נולד עם ידע, אבל נולד עם קונדוליני זקוף לאורך כל הצ'אקרות, ז"א אומרת שהמודעות, הייתה כל הזמן בעין השלישית. הוא ראה את האמת, את הנסתר.
כשמבינים את זה, מבינים את הצורה בה נכתבו ליקוטי מוהר"ן, הם אינם השתלשלות הגיונית של רעיונית, אלא פענוח של תמונות שנקלטו ממעוף הציפור של העין השלישית שהיא הצ'אקרה השישית, הנבואה.
את תמונות האלו, רבינו מתרגם לשפת האשליה, לכן קשה מאוד להבין את הספר ההוא. הוא לא נתפס, הוא הלם.
נחזור לעניינינו,
ברגע שרואים את האמת, השיטה הבודהיסטית, כבר לא נראית כל כך הגיונית, כי עיניינה הוא מלחמה במערכת המיינד-אגו וקשה מאוד להלחם עם מישהו שרוכב לך על הראש. אם תתן לו מכה, אתה יכול לפגוע בעצמך.
לכן הנקודות הטובות, באופן מוזר, יעילות יותר.
כי הן מלחמה של השכל בעצמו.

נראה לי שמיציתי להפעם.
שבת שלום.

רואה בין הרואים


בשבוע שעבר יצא להיות במבחנים פסיכוטכניים, באחד מהמכונים הפלצניים האלו.
לרגע לא חשבתי שהאירוע שווה איזכור בבלוג, אלמלא ניהלה אותנו פסיכולוגית שהייתה בעלת הופעה מרשימה ביותר.
התלבטתי אם לצלם אותה ולהציג כאן את תמונתה, אבל החלטתי לכבד את פרטיותה, כיוון שלמרות נתוניה המשובחים היא לא בחרה לעסוק בדוגמנות או בבידור ולפיכך אין צידוק לחשוף אותה.
אם אתם מתעקשים לדעת, היא ממש דומה לטיילור סוויפט.https://i2.wp.com/images4.mtv.com/uri/mgid:uma:video:mtv.com:377889

בכל אופן, ההתרחשות גרמה לי להרהר יותר בעניין הזה של "שמירת העיניים".
קודם כל, אתם ודאי יודעים שראייה לא קשורה לצניעות. יעיד על כך השיר המפורסם "רבי עקיבא איש צנוע, היה רואה בין הרואים".
לא מכירים?

גם הטענה שקושרת את תורה כ"א בליקוטי מוהר"ן "שבעת קני המנורה", היא טענה לא נכונה. הפשט של התורה הזו, היא שאדם לא יביט לרעה, לא יעביר ביקורת, לא יקטרג בעיניו, בקיצור, בדיוק ההפך ממה שקנאי הצניעות מטיפים אליו.
עם כל זה, כשישבתי מול הפסיכולוגית הנאה, רציתי באמת להבין את ההגיון המכאני מאחורי "שמירת העיניים". ממה יש לשמור את העיניים? או מה העיניים שומרות?
באותו הרגע התבהרה לי האמת.
האדם נעל תוך מבטו, הוא נמצא במקום שהוא מביט אליו.
בגלל זה בבודהיזם הטיבטי, אנחנו מביטים לתוך האפלה, כיוון שאנו רוצים להתרוקן, להשתחרר והלהתמזג אם הסתמיות והדממה, שמעבר לטרדות העולם.
בברסלב, לא נוסעים לשם, המהלך יותר מורכב.
זה לא "להיות עד" – כמו שלימד אושו וזה לא להתמזג באין כמו שאמרו חלק מהבודהיסטים.
בברסלב אנחנו משתלטים על המהות שלנו.
אנחנו לא שוטלטים על העולם בחוץ, אלא על העולם הפנימי.
כאן, באמת נדרשת "שמירת עיניים" , כיוון שהעיניים מסוגלות לשכנע את העולם הפנימי להשתנות. הן מסוגלות ליצור לו סדר עדיפויות חדש. את זה אפשר לראות אצל ילדים בקלות. הם רואים משהו, גלידה או משחק וזה ישר משתלט על כעל מהותם.
אז התחלתי באותו יום לעקוב אחרי התנועה הפנימית שעקבה אחרי האובייקטים שראיתי.
הצצתי בפסיכולוגית והשפלתי מבט וניסיתי לבדוק איך המראה שלה משפיע על ההוויה שלי.
כמובן שנשאתי קוודם תפילת התקשרות לרבינו הקדוש ולכל הצדיקים.
אז בהתחלה באמת היה קשה להסיר את העיניים ואולי צריך לציין, הייתה פה איזושהי התלבטות פנימית, כי היינו אמורים להסתכל עליה. היא הדריכה אותנו ובחנה אותנו.
תוך זמן קצר, הכל הסתדר. פעם פעמיים השפלתי את המבט ואחר כך גיליתי שגם כשאני מביט ישירות, הכמיהה מתעמעמת והעניין פוחת.
כל היכולת של העולם להתל בנו, טמונה בחוסר מודעות ריגעית.
אם אתם יודעים איפה אתם עכשיו, באיזה תנועה אנרגטית אתם מצויים, רוב הסיכויים שמצבכם טוב.
את יום המבחנים סיימתי עם הבנה חדשה לפיה, עיניים שמורות, הן עיניים שרואות, לא עיניים שמתפתות או נגררות או מולכות שולל.
זוהי "שמירת העיניים" האמיתית, לא כיבוי המציאות וההסתרה שלה, אלא ראיה צלולה ומפוכחת שמצליחה להתגבר על פיתויים והולכת שולל.
כמובן שצריך להתאמן וכמובן שצריך עזרה מהצדיק.
לגבי האימון, מצאתי איזה קליפ שנראה לי ממש טוב לאימונים על "שמירת העיניים".
נסו והצליחו.

שבוע טוב שיהיה